לשמוע קול שופר | הרב יעקב שפירא | שיעור לר"ה | תשפ"ו

הרבנים היות והגעתי לפי שעון ירושלים ברשות הרבנים אני מתנצל אני הגעתי לפי שעון ירושלים שכשקובעים 3 ו20 אז מתכוונים לשעה הזאת אבל אני מבין שבחברון כנראה שזה לא כך אני לא מזמן פגשתי רב אחד שליחבד בחוץ לארץ שהוא סיפר לי על עצמו שהוא 60 שנה שליח, היום כבר יהודי בן 90 ומעולם הוא לא יחר לתפילה בבוקר 60 שנה גשתחר כך שליח אחר שלחבד לא חבדניק אבל סיפורים יפים יש שם וסיפרתי לו את הסיפור הזה אז הוא אומר לי אני 40 שנה שליח במקום מסוים ו-40 שנה

אף פעם לא הגעתי בזמן ויש יש כאלה שכל פעם מגיעים בזמן ויש כאלה שאף פעם לא מגיעים בזמן אבל אנחנו בדעה ש כל מקום יש לה את הזמן שלו הרב ישראלי זצעל בישיבה במרכז הרב תמיד היה מגיע בזמן אני לא יכול להגיד שהוא היה תמיד מעשרה הראשונים אבל תמיד היה בזמן אפילו השיעור שלו השיעור הכללי היה מתחיל מ6 וח על השנייה עד 7 וחי בזקנותו כשראינו שהוא השיעור מתמשך מעבר ל7 וחי הבנו שהוא לא בקו הבריאות וככה זה באמת היה זה היה הסימן אביזצל היה קצת

אחרת הוא לא אהב להתפלל עם הפסקות הוא אהב שמתפללים אומנם לאט לאט מילה מילה אבל בשטף ולפעמים כשאתה מגיע לתפילה אל תלמדו מזה אני רק מספר בפסוקי דזימה היה לו את הקצב שלו ואם לפעמים יהיה חזן שהוא מאוד מאוד איתי אז להפסיק באמצע פסוקי דיזמרה היה לו קשה אדם צריך להתפלל אז להתפלל ב היה רבי אחד בנתניה בקירצן זה הרבי טונסבורג הקודם הוא היה מתפלל שרות ופעם אחד האדמורים בא לבקר אותו ואמרו לו מה הגעת כל כך מוקדם הוא רק אוכל ויברך דוד אז הרבי זה

הבין שיש להעסק עם איזה רבי שכל מילה זה אז הוא שאל תגידו לי בדיוק איפה הוא אוחז ויברך או בדוד אנחנו רגילים שברך דוד זה הכל מילה אחת לא אם אתה מתפלל מילה מילה אז כל מילה זה בישיבה כשבחור היה מדבר באמצע התפילה לפעמים זה קורה יש כאלה שמתפללים תוך כדי דיבור בצודי היה קורה אומר לו אחרי התפילה והיה נוזף בו ושאלו את רב ציודה לא ראינו שנזפת על כל מיני דברים אחרים אז הוא אמר כך המקום היחיד בכל השולחן ערוך בכל ארבעה חלקי שולחן ערוך

שכתוב שגוארים בו זה רק על מי שמדבר באמצע התפילה נכון שיש את המילה גוארין לא עלינו בהלכות אבלות שהאבל גוארים ואחרי כך וכך זמן כדי שסתפר אבל הגערה שכתוב שנוזפים בו לא כתוב בכל השולחן ערוך רק בתפילה במי שמדבר וזה הוא אמר מתוך ידע לא מתוך צר חוכמה ולא מתוך כל מיני הספרים שיש היום מתוך ידיעה מילה אחרי מילה בכל השחנוך לא כתוב בשום מקום שגוארים בו רק במי שמדבר באמצע התפילה אז כל זה אני אומר בתור הרמבם המקדים למה שאני רוצה לומר ולה שאני תתייחה

חרתי אני לא יודע אם קורה זה אם חרתי אבל זה לא לפי הזמן שקבעו לי אז תחם על סליחה האמת היא שבדרך שבאתי לפה מאוד התלבטתי על מה לדבר זה ברור שבשבוע האחרון של השנה שרבי יונתן נתניאפציץ אומר שכל יום מימות השבוע האחרון אדם יש ביכולתו לתקן את כל מה שהוא עשה במשך השנה באותו יום ביום ראשון את ימי ראשון וביום שני את ימי שני וכולי ואבני מילויים יש לו תשובה בסוף הספר בתשובת אבני מילואים שמישהו שאל אותו שאלה בהלכה כנראה בהלכה כותב לו אבני מילוי

אם אתה שאלת אותי שאלה בימי התשובה ובימי התשובה אין לי הרבה זמן לעיין כך כותב אבני מילואים לכן אני מתנצל שאני כותב לך בקיצור אז אם זה מה שהוא אם זה מה שהוא כתב אבני מילויים אז מה אנחנו צריכים להגיד אחריו אם לאבני מילויים בזמן ימי התשובה לא היה לו הרבה זמן לעיין אבל הוא רצה עסק בענייני התשובה אז יש לנו פתחון פה אז לכן בלי נדר אני לא אערך על מה התלבדתי עם מה לדבר לדבר בלימוד או לדבר בראש השנה לא חסר שאלות לא בתחום

הזה ולא בתחום הזה מי שגע בירושלים הנושא שכחי להסיק אותו למה לעשות בראש השנה שחל בשבת האם ללכת לאיזו מקום מסוים בית כנסת מסוים שבסדתומה יש שמה מישהו שתוקע בשופר גם בשבת שחל בראש השנה בגלל שקיבא איגר כותב שמה שהחכמים הבקיעו את מצוות שופר בראש השנה של חל בשבת הם לא ביטלו את המצווה הם רק לא חייבו אבל הוא יצו שיהיה מישהו שתקע בראש השנה שלך בשבת כותב רב קריגה במערכות במסכת חגיגה שהוא יצא ידי חובה אז היה בירושלים בזמנו נור היה אחד מהגדולים שבאמת עשה

את זה ושאלו את כל הפוסקים האחרים שחלקו עליו נכון שהוא עשה אולי של רק לפי רבי עקיבה וגם עליו יש כאלה שחולקים אבל מה דינו של מי שהלך לשמוע מי שהלך לשמוע הוא בעצם לא עשה שום דבר הוא פסיבי אז למה אין עניין לא ללכת לשמוע אז התלבטי לדבר על הנושא הזה ולמה ירדתי מזה אני אגיד לכם למה שאלו אותי שאלה שאם תצטטו אותי אני כבר מכחיש שוטר שמסתובב בהר הבית על פי דין הוא טובל הולך עם נעלי בתעם מי שמירה הוא מסתובב בכל הר הבית

דעתנו אסור להיכנס להר הבית כידוע זה מה שהרב זהתפסק אלה שבאים אחריו אבל צורכי שמירה וכדומה אבל יש כאלה שמסתובבים לא רק ליד דק בריבוע הם מסתבים בתוך הרבית ממש והרי לפי ההלכה במקדש היו תוקים בראש השנה בשבת או בגלל שאין שבות במקדש אז אין שמה גסירי השם הוא יוציא ארבע אמות או כמו שהירושלמי כותב שלומדים מפסוק מיוחד שיש תקיעה בראש השנה שלך בשבת הוא צריך לתקוע או לא צריך לתקוע שמה אתה כבר לא צריך להגיע ללמדנות של רבקי גר שרבנן רק אמרו שאתה לא חייב

אבל אם תקעת שמה זה מצווה ולפי הרמבם הרי מקריבים קורבנות אף על פי שאין בית וירושלמי אומר שתקיעת שופר זה משהו שמגביל קצת לקורבן בנשבתורה בפרשת פנחס שמה כתוב את הדין את הפסוק של יום תרועה מכאן לומד הירושהמי ששופר זה משהו כמו קורבן הוא חייב לתקוע או לא חייב לתקוע שאלה שטוב ש לא יצא החוצה ונשע זה בסום יהיה הרבה גלים ברור שלא שכשהרמב"ם מביא את הדין של המקדש אז הוא כותב שזה תלוי בזמן שיש בית דין זה לא רק תלוי במקום במיקום בזמן שיש בית

דין במקדש אז היו תוקים אבל גם לפי הרמבם שאין שמקריבים אף על פי שאין בית אבל אין היום בית דין במקום הזה עוד לא שמענו שמישהו הקים היה פעם מישהו שרצה באמת להקים סנהדרין בדור שלנו. אז בין השער אותו אחד בא להביא זל ואמר לו אם הוא מוכן להצטרף להיות בבית דין. הסופי אמר לו קודם כל לא אני לא ברחי. שנית הוא שאל אותו מי אצלך במשפחה חייב מלכות שאתה כל כך רוצה להקים את הבית דין והוא לא הבין מה הוא עונה לו וה אמר לו

אני לא מבין אם אתה לא מבין את השאלה שלי אז אז אתה בכלל לא בסוגיה היה מחלוקת בין המרלבך לבין גדולי דורו על חידוש השמיכה אבל מה היה הרקע שפתאום רצו לחדש את השמחה בגלל שמישהו בא לו מה פתאום הם היו דור של האנוסים בספרד ומחמת אונס הם עברו על דברים של התורה.

הם רצו לכפר על מה שהם עשו ולכן הם פנו למהלבך ולאחרים שיקימו סנהדרין כדי שיהיה מי שיתן להם מלכות כדי שיכפר עליהם על מה שהם עשו. אמר לו, אותו אחד, אם אתה רוצה היום לחדש את הסנדרין, אז מי יש לך בבני המשפחה שאתה חושב שהוא חייב מלכות דאורייתא, שלכן אתה פתאום רוצה לחדש את הסנהדרין. המרלב"ך לא סתם פתאום בא לו לחדש את הסנהדרין שתמיד צריך לחדש איזה משהו. כל דבר אתה צריך שתהיה את ההילה שלו.

היה הרב אחרי שלך צריך לחדש את עצמך אז אמרו לו לא תשיג את האנשים. שבריות בסנהדרין שאלו אותו למה זה סיפור שמעתי מרצה אז אחד החכמים אמר לו אתה יכול להשיג הרבה חכמים אבל איפה תשיג בדור שלנו שונאי בצע אותו אחד אמר לו בשביל כסף אני אשיג גם שונאי בצע אז הרעיון הזה ברוך השם לא התבשל אנחנו נמצאים במקום שלנו מתגעגעים למקדש מתיגעים לתקיעת שופר. יש ביטוי בגמרא ביומה. העיר כל פני המזרח עד חברון.

אתם אדם מכירים את זה. למה מזכירים במקדש את חברון? כדי להזכיר זכות אבות. אברהם, יצחק ויעקב.

כותב הרב זצל בספר שמועות ראייה על על ספר בראשית. לא שמועות ראייה החדש, אלא שמועות ראייה המקורי. למה בסליחות אומרים וזכרתי את בריתי אברהם, יצחק ויעקב ומיד אחר כך מוסיפים והארץ זכור. למה זה צריך להיות דווקא בשמיכות?

הוא אומר פרוש נפלא מאוד. הרמבן על התורה שואל למה משה רבנו אחרי את העגל הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא זכור לעבדך על אברהם, יצחק ויעקב. אבל אחרי חטא המרגדים שהוא גם כן התפלל הוא לא הזכיר להם זכות אבות. אז הרמבן על התורה שואל למה?

אומר הרמבן שהיות בארץ ישראל ניתנה לאבות והמרגלים כפרו במה שהקדוש ברוך הוא נתן לאבות. זכות אבות לא יכולה לעמוד למי שלא מזדה עם מה שנתנו לאבותינו. לכן משה רבנו לא יכל לומר זכור ברית אבות למרגלים. אומר הרב בשמעות ראייה לכן בסליחות שאמרנו אתמול או בבוקר אומרים וזכרתי את בריתי ומיד מסיימים ואומרים והארץ תספור מפני שמי שהוא זוכר גם את הארץ סימן שהוא מזוהה עם הזכות אבות אם הוא מזוהם מזכות אבות אז זכות אבות יכולה לעמוד לו אבל אם מישהו שהוא קצת סניף ראוע של המרגלים אז

אצלו אין את הזכות של הארץ אז ממילא גם אין זכות אבות לכן אנחנו מזכירים כותב הרב בשמות ראייה בפרד ביום כיפור העיר כל פני המזרח עד חברון כדי להסיר את הזכות אבות והשנה שראש השכל בשבת על פי ההלכה לא תוקים הם היה יעבירנו דמות ושואל התוספות כתוב בחז"ל כל שנה שאין אין תוקעים לה בתחילתה, מריאים לה בסופה.

מה זה מריאים לה בסופה? הבית יוסף אומר, מריאים לה זה כמו תרועה בזמן מלחמה. והרוך לנר כותב בדרשות שלו בפרשת האזינו, אם נבדוק בהיסטוריה, רוב המלחמות פרצו בכשראש השנה, היום הראשון חל בשבת. לא צריך להביא ראיה דווקא מלפני שלוש שנים.

הוא אומר בכל ההיסטוריה. אז אם כל שנה שלא תוקעים לה בתחילתה מריים לה בסופה אז איך חכמים ביטלו את סקיית שופר אנחנו נכנסים לסיטואציה הזאתי של חס וחלילה אומר התוסות אני מילה עירך דלא יתה לדונסה אבל אם אונסה רחמנא פטרי והיות חכמים גזרו שלא לתקוע אז אין לך אונס גדול מזה על מקרה כזה חז"ל לא אמרו שכל שנה שלא תוקעים לה בתחילתה ויש הרבה הסברים לנושא הזה יש ממרה שכתוב בשם רבונ מפטיסחה שהוא היה רבו של הסתמת הוא אומר קצת על דרך החסידות אבל זה לא

לא רק קצת חסידות הרי הקושה ותוספות מה זה מועיל שרבנן גזרו ואנחנו הנוסים אבל הכלל אומר לנו שהונסה כמן דאביד לא אמרינן אונס פותר אותך מעונש לא מחייבים אותך על מה שלא עשית כשלא עשית את זה מחמת העונש אבל במציאות זה שנה שלא תקו בתחילתה אומר רבונ מפצ'יסכה אונס רחמנ פטריה פירוש הוא שבזמן שאתה אנוס מנתקוע בשופר אז רחמנה הקדוש ברוך הוא הוא פותר אותנו מני שהוא תוקע בשבילנו כמו שכתוב השם אלוקים בשופר התקע על ידי התקיעה שהקדוש ברוך הוא תוקע הוא זה שפותר אותנו מלתקוע

באותו שנה. הגאון מבין לה כותב בתפילת 18 על מה אנחנו מתפללים שמע כולינו. פירוש אחד שהקדוש ברוך הוא ישמע את מה שבתינו בתפילה.

אמרנו כך וכך בקשות מבקשים מהקדוש ברוך הוא תשמע. אבל הוא אומר פירוש שחר. שמע כולנו זה את אותם הדברים שאחרי הנוסח שכתוב בתפילה עוד נשאר לנו בתוך הלב בפנים הרבה דברים שלא מצאנו להם את המילים איך לבטא אותם בחוץ אז יש לנו עוד הרבה משאלות לב אנחנו לא יודעים איך לבטא את זה אומר הגרא על זה אומרים בתפילה שמע כולנו מביא דוגמה כמו שומע כל שופר שופר אומר הגרא זה תפילה. רק יש תפילה עם מילים ויש תפילה יותר עמוקה שאתה אין לך אפילו את המילים הנכונות.

אתה פשוט נחנקת, אין לך מה להגיד אבל אתה רוצה לבקש. על זה אומרים ב-18 שמע כולנו אומר הגרא כמו כל שופר. שופר בעצם לפי הגרא זה בעצם תפילה בלי מילים. אם נשים לב אחרי התקיעות אומרים את התפילה את הבגשה או שרים את זה הרי שצפתנו ירב לפניך המילים שם בהרשת שצפתנו ירב לפניך מדברים על מה שאנחנו מדברים בשפתיים על התפילה על הדיבור למה אומרים את זה מיד אחרי התקיעות מפני ש אתה יודע שאני לא מחלק שיריים מפני שגם השופר זה תפילה אז על זה אומרים הרשת

צפתנו מיד אחרי תקיעתית שופר אותו דבר אומרים בתפילת מוסף שומע כל תרועת עמו ישראל ברחמים זה כמו שאנחנו נגיד הקדוש ברוך הוא רואה את אכילת המצה ברחמים אם שופר כמו הגראה זה כמו תפילה אז שייך להגיד שהקדוש ברוך הוא שומע כל תרועת עמו ישראל ברחמים כמו שת התפילה שלנו מקבל ברחמים.

דבר שלישי כותב הרתווה במסכת ראש השנה בדף לד כמו שבתפילה יש תפילת יחיד ויש תפילת ציבור, גם בשופר יש שופר של יחיד ויש שופר של ציבור. ולכן המנהג הוא שגם תוקעים אחר כך בחזרת השץ בגלל שזה כמו תפילת ציבור. הסופר כמו שהגראה אומר זה בעצם תפילה בלי מילים יש תפילה של יחיד ויש תפילה של ציבור לכן חוזרים ותוקעים אחר כך פעם שנייה כדי שיהיה כמו תפילה בציבור מאין זה כותב הרטבה בראש השונה בדף לד עמוד א' עוד נפקמינה שיכול להיות המפרשים שואלים על הרמבם למה באכילת

מצה הוא פסק שאם אכל מצה בלי כוונה יצא ואילו אם הוא תקע בשופר בלי כוונה לצאת הוא לא יצא מה ההבדל הגמרא בראש השנה משווה מי המנדה אמר שסובר שצריך כוונה אם צריך כוונה בשופר צריך גם כוונה במצא למה הרמבם מחלק את זה אומר הרשבא בברכות בדף יב כל מקום שצריך קבלת עול מלכות שמיים לא שייך קבלת עול מלכות שמיים בלי כוונה סתם מילים זה לא קבלת עול הוא אומר את זה לגבי תפילה. לא שייך תפילה בלי כוונה שהתפילה זה לקבל עול מלכות כי יד שופר

זה גם כדי שתמליכו נילכם.

אז ישמפרשים שאומרים זה הפשט ברמבם אני צריך את הכוונה בשופר לא בגלל מעשה המצווה שלעצמו אל היות שופר זה גם ביטוי של תפילה של הבן אדם כמו שאמרנו תפילה בלי מילים לא שייך בלי כוונה שיהיה מעשה שיחשב כמעשה של השופר דוק מידה נוספת יש בישוט תורה ח משפט של הרב שאל שגם המשנה בור בביאור הלכה דם בזה האם מותר לתקוע בשופר במקום מטונף אדם לא יכול להתפלל במקום מטונף אבל מעשה של מצווה אם אדם יאכל מצה במקום מטונף הוא לא יצא ידי חובה ודאי שהוא יצא

ידי חובה הוא אכל אבל אותו צד שאנחנו אומרים שבשופר זה לא רק מעשה של מצווה אלא בעצם זה גם קוד של תפילה אם זה גם קול של תפילה ודאי שאי אפשר לתקוע בשופר במקום מטונף אז אני לא זוכר בדיוק מה המשנה בור מסיק ומה הרב בורח משפט כותב אבל יש שם איזה דיון אז אם שופר לפי ההגרה זה כמו תפילה אז יש לנו אולי עוד איזה פירוש מה קורה בראש השן אשר בשבת שופר זה עוד אמצעי של תפילה תפילה מילים מילים מעומק הלב. כשראש השנה אכל

בשבת ולא תוקים את התקייה בשופר, אז אדם צריך להשלים את החיסרון של התפילה שהתבטה על ידי שופר בתוספת כוונה בתפילה הרגילה שיש לו בראש השנה שחל בשבת. כל שנה שלא מריאים לה זה לא רק המעשה של התקיעה. שהתקיעה היא כמו שהרמב"ם אומר זה לעורר את הלב.

שאדם יוציא מתוך ליבו את כל מה שיש לו. גם כשאין לך, גם כשאין הבן אדם, כשראש השנה חל בשבת, אין לו את האמצעי הזה של השופר כדי לבטא את הכל הפשוט, אבל הוא יכול דרך היתר כוונה שקיימת לו בתפילה בראש השנה, להשלים את מה שהשופר היה יכול לעשות בראש השנה שכל חל בשבת. הרב זתן נפגש פעם עם אחיו של האמריאמת מגור בירושלים האחיו של האם רמת שאל את הרב האם יש עניין של עלייה לרגל הזה רק בשלושת הרגלים הוא שאל אותו לא אם צריך למה באמת אין עלייה לרגל בראש השנה אז הרב ענה לו הגמרא אומרת שכל תקיעת שופר אסור שתהיה עם שופר מצופי זהב אין סנגור נעשה קטגור. שואלת הגמרא, אבל אין קטגור נעשה סנגור.

זה רק בכניסת כהן לקודש הקודשים עבודה שהיא לפני ולפנים, אבל את השופר הרי תוקים בחוץ. אומרת הגמרא, שופר זה כלפני ולפנים ד. התועלת, הפועל היוצא מתקיעת השופר זה שמעלה את כל התפילות לתוך לפני ולפנים. לכן אסור שהשופר יהיה מצופי זהב.

שגם בשופר זה כלפני ולפנים לגבי זה שאין קטגור נעשה סנגור אז הרב אמר לאח של האם אמס בראש השונה אני לא צריך עלייה לרגל שהיות זה בראש השוני יש תקיעת שופר ושופר הגמרא אומרת שזה כלפני ולפנים דמי אז כל ישראל בעצם נמצאים בבית המקדש לא רק בצד המסוים כי לפניי ולפנים דמי זה מה שתוב שהרב זל אמר זה של האם רמס כתוב ברמבן בסוף פרשת בו יש פסוק בספר יונה ויקראו אל אלוקים וחוזקה מכאן שתפילה צריכה קל צריך להגביע את הכל בזמן התפילה וכל המפרשים שואלים

על השיטה הזאת אנחנו מקובלנו בדיוק הפוך רק שפתיה נאות וקולה לא ישמע שמי שמתפלל לא יגביע קולו בתפילתו אבל בשולחן ערוך כתוב הלכות ראש השונה ויום כיפור שמותר להגביע את הכל בתפילות שימים נוראים המשנה בורי אומר בגלל שלכל אחד יש מחזור לא מצוי שמתפללים בעל פה אז אין חשש שאחד יבלבל את השני זה פירוש אחד של משנה בורא אביז יצא אמר פעם פירוש עדש ומקורי ונפלא מאוד צריכה לחלוג ציונים מאיפה לומדים שתפילה צריכה כל לעומת מה שכתוב במבלי ממה שכתוב בספר יונה ויקראו אלוקים בחוזקה שמה

זה היה שעה צרה האוניה חישבה להישור ואז הם קראו אל אלוקים בחוזקה אומר הרמבן בספר המצוות יש אומנם מחלוקת בין הרמבם לרמבן האם תפילה היא דאורייתה או תפילי דרבוננון אבל אם יש תפילה בשעת שרה כותב הרמבם בספר המצוות לכולע עלמה זה תפילה דאורייתא לא לומדים את זה ולעובדו בכל לבבכם לומדים את זה ממה שמשה רבינו התפלל ויכל משה את פני השם אלוקיו יש תפילה מיוחדת שהיא רק לשעת שרה אמר אבי זצל כל הדין שלא להגביע קולו בתפילה זה בתפילה השגרתית של כל השנה לעובדו בכל לבבכם

אבל אם חס וחלילה מגיע שעה שהיא שעה צרה שזה מה שהיה אצל יונה שהאוניה חישבה להישור לכן שמה כתוב ויקראו אלוקים בחוזקה מפני ששמה זה היה תפילה של אישה צרה אז בזמן תפילה של אישה צרה זה צורת התפילה ולא רק בגלל שכשיש מחזור אז אין חשש שהשני הוא התבלבל בתפילה זה צורת התפילה כמו שכתוב בספר יונה בשעת שרה ויקראו אל אלוקים בחוזקה אז ממני זה לא סתירה. אומר הריתו במסכת נדרים בראש השנה בימים נוראים מגן אברהם אומר שימים נוראים זה מתחיל מהיום הראשון שאומרים סליחות זה

לא מתחיל מראש השנה מרגע שאומרים סליחות נוהגים לנדור צדקות שלומדים מיעקב אבינו שהוא נדר נדר בשעת שרה מכאן לומדים שלימים נוראים וראש השנה ויום הכיפורים זה נחשב עכשיו כשעת שרה אומר הריטם בנדרים בדף י שלכן נודרים לדרות אישה צרה אם לפי הריצה לגבי צדוק הזה נחשב כישה צרה אז גם לגבי תפילה בשעת צרה שהמקור ללמוד דין תפילה זה מביכה על משה וזה לומדים ממה שכתוב בספר יונה ויקראו אלוקים בחוזקם מכאן כשתפילה צריכה כל זה המקור למנהג ישראל או למנהג שצריך להיות בישראל שתה תפיל פילה בימים

נוראים היא לא כמו שאר אמות החול אלא כמו שכתוב בספר יונה ויקראו אלוקים בחוזקה כותב הרב בעולת ראייה על מה אנחנו מתפללים בתוך ימים נוראים וכל הרישה כולה כעשן תכנ השונה קוראים לקדוש ברוך הוא וחוסקה אבל על מה מבקשים ממנו שיהיה חיים חיים טובים שיפתחו לפנינו כל הספרים. אז למה בתוך סדר התפילה, מסדרי התפילה גם שמו לנו שמה את הביטוי? וכל הרישה כולה כישן תכלה בראש השנה הימים כל הזמן מתפללים רק על הטוב, על השפע היותר גדול שיהיה בעולם.

למה רק אז? למה אז בכלל שמו את הביטוי הזה וכל הרישה כולה כשנתה? כותב הרב, דווקא בזמן שאתה מתפלל ושם את כל יעבך בתפילה, שהעולם יהיה מתן והעולם יהיה שלם. אם לא תחלה את הרישה, העולם לא שלם, העולם לא מתוקן.

אז לכן דווקא בראש השנה שאנחנו מתפללים על שלמות של העולם, חלק מהשלמות של העולם זה שכל הרישה כולה כישן תכלה. חנה שקוראים את ההפטרה שלה בראש השנה כתוב ותתפלל על השם ובכו תבכה. שואל בנפש החיים היה צריך להיות כתוב ותתפלל אל השם. מה זה ותתפלל על השם?

אומר רב חיים, יסוד גדול בתפילה בימים נוראים גם לכל השנה. אדם יכול להתפלל על הצרכים האישיים שלו והוא צריך להתפלל. אבל מבחינת האמת, אם אדם מתפלל על הצרכים האישיים שלו, אבל כדי שהוא רוצה שהעולם יהיה יותר מתוקן, עולם שיש שמה מישהו שחסר לו משהו אלמנטרי שצריך להיות בו, אז העולם לא מתוכן. אומר רב חיים, על זה כתוב שתתפלל חנה על השם.

היא אמרה לה הקדוש ברוך הוא, "אני מתפללת עליך לכבודך לעולם שאתה בראת. למה תשאיר את העולם עם אחת כמו חנה בלי בן? אז יוצא שלא רק שהיא חסרה את הבן הזה, אלא גם הקדוש ברוך הוא, העולם שלו הוא לא שלם. לכן כתוב ותתפלל על השם לא שלא התפללה בלי מה שהיא צריכה.

סיפר לי הרב שבית חולים הדסה בשעתו הרב רקסי זכרון לברכה שכשר ציוד שכה בבית החולים באדסה בכל יום שום זמן רבח בא לבקר אותו מה הם כבר יכלו לדבר פתאום בזמן שאל אותו למה בברכת רפאינו השם ונרפה אנחנו מוסיפים כי תהילתנו אתה את זה יכולנו לומר בכל קטע סלח לנו אבינו כי תהילתנו אתה ולירושלים מרחב הרחמים תשוב כי תילתנו אתה כל מילה ומילה שיש ב-18 אנשי כנסת הגדולה תיקנו אותה במדויק לכן הפוסכים אומרים שאסור לשום עדה לשנות אפילו קבוצו של תיבה בכל תפילה בני שאנחנו לא

מבינים מה המשמעויות שיש אז אם דווקא ברפאינו שמו את הכיטלתנו אתה סימן שזה קשור לרפואה מה זה קשור לרפואה ואז רבי צודי היה חולה הוא אפילו שכה במיטה הוא לא קם הוא אמר לו כערף עין הסבר הכיר ציודי שיכול להיות מה זה כי טילתנו אתה כתוב בנביא ם זו יצרתי לי תהילתי יספרו אמר לרב שומן ברכת רפואה זה הברכה כמעט הכי אישית שנוגעת עמוק עמוק לכל בן אדם יותר מכל שאר הברכות אז שם אדם מבקש רפואה למה בגלל הצורך האישי שלו על זה אמרו לו מתקני

התפילות אתה מבקש בגלל הצורך האישי אבל זה לא מספיק תבקש גם כי תילתנו נום זה יצר תלי תילתי ספרו אדם שלא בריא לא יכול לספר את תהילות השם זה התירוץ ההסבר שבצודה אמר לו כרף עסיפר לי הרב של הדס שהוא היה באותו ביקור שרבי שלמה זמן יצר בהתרגשות עצומה איך האדם הזה בחוליו אומר לו על המקום את ההסבר הנפלא הזה זה מה שכתוב בתפילת חנם לא רק תתפלל אל השם לצורך האישי שלה ואת תתפלל על השם שהעולם יהיה מתוכן. אומר השפתמת, כשאברהם ניצח תשא מלכים, אמר

לו הקדוש ברוך הוא, אל תרא אברהם אנוכי מגן לך. שואל רש"י, אדם שניצח עם כת קטנה של חסידים, תשעה מלכים, ממה יש לו לפחד? אומר רש"י, הצדיקים תמיד כשם הצליחים הם פוחדים שמה ינקו לו מזכויותיו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, "אל תראה אברהם." זה אומר רש"י. הסתמת הולך לכיוון אחר. אברהם אבינו היה הסמל של החסד של העולם, סמל של הכנסת אורחים. כל הטוב שבעולם, הכל אנחנו יש לנו וירשנו את זה, הכל מאברהם אבינו.

אבל ברגע שאברהם אבינו יצא להילחם עם תשעה מלכים, אברהם אבינו פחה שהתכונה שלו תשתנה. הוא יהפך עכשיו מאיזה אדם עדין לאיזה אדם כאילו מחוספס כזה והוא יאבד את כל הצד האמיתי של אברהם אבינו. על זה אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה שעשית למגר את הרישה זה חלק מהטבה והחסד שאתה עושה כל כך הרבה בעולם. אז אל תראה אברהם התכונה האברמאית שלך היא לא תשתנה אדרבה היא תגדל עוד יותר כמו שהבאת ממה שהרב אומר לכם בראש השנה אומרים וכל הרישה כולה כשישן תכלה בפני שבזמן שמתפלים על

הטוב על השלמות של העולם צריך לא לשכוח לבטא וכך כותב האור החיים הקדוש אחרי שהתורה אומרת שיש דין לאבד את הנידחה תקה תקה את כל מתורה אחר כך כותבת ונתן לך רחמי ורחמך שאדם שהולך להרוג עיר הנידח אברחמנא ליצלן הוא ודוודאי ופך לאיזה קצת מין ממידת האכזריות על זה אומר אור החיים מיד התורה אומרת ונתן לך רחמים וריחמיך זה יביא לך יגדיל בך בגלל שעשית את רצון הבורא יגדיל בך יותר את מידת רחמים אז אז השנה הזאת שראש השנה שלך בשבת אין לנו אמנם את הכלי

המפואר הזה של השופר שהוא יעלה את כל התפילות או שהוא יהיה כמו שהגראה כותב שהוא יהיה התפילה עצמה שומע כל שופר עמו ישראל ברחמים כל תרמות ישראל ברחמים אבל אז התפילות שלנו הם יהיו בעזרת השם ממלא מקום של מה שהתפילה עושה ושהקדוש ברוך הוא ישמע בעזרת השם את כל התפילות שכולם יהיו באמת כמו אותו קול פשוט של כל הסופר, כל בלי מילים.

מעבר למילים יש סיפור שכמו כל סיפורי החסדים שכשהם סיפורים טובים יחסים את זה לבעל שם טוב. אבל כל חוסד אומר את זה על הרבי שלו שהיה פעם ילד קטן שנכשית הכנסת בראש השנה והוא ראה שכולם מתפללים והוא ידע א'ב אבל לקרוא ולכתוב הוא לא ידע. הוא ניגש ליד ארון הקודש ואמר ריבונו של עולם א' ב ג ד מה שהוא ידע זה מה שהוא אמר אמר הבעל שם טוב החסידים שלו התפילה הזקה הזאתי של הילד התמים הזה שהוא רק אמר את המילים זו שהכריע את השנה הזו לטובה כתוב בשם הארי הקדוש שהוא היה נותן כל הון שבעולם אחרי שהוא ידע את כל כוונות הארי להתפלל בפשטות כמו ילד קטן שמתפלל. זה הכל הפשוט של השופר.

להזדהות עם המילים להתכוון למה שהמילה אומרת לא צריך להיות חת מלוכים. להתכוון באמת ובתמים לכל מה שאנחנו נוציא בעזרת השם בתפילה וגם במה שאנחנו מברכים אחד את השני שתהיה ברכה באמת יום קדילה. שלשנה טובה תיכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים בספרם של צדיקים גמורים. תודה רבה.