הרה"ג יוסף חיים אוהב ציון שליט"א. פלפולים הלכתיים בתורת רבינו

Kind: captions Language: iw כמו שהרב כותב, משיח השם שמו חיים. אז בעזרת השם אני מה שהכנתי פה, כמה שיספיק הזמן זה כמה עניינים הלכתיים בתורתו של האור החיים הקדוש. ונדבר ונפלפל ונסלסל בדבריו בעזרת השם וזכותו יגן בעדינו. בעזרת השם. התורה אומרת וביום השמיני הימול בשר אורלתו. כן אומר האורחה אני אגיד בעל פה אם אין את הספר אני אגיד בעל פה פלא שיש פה את שתי אלה ויש רק במדבר דברים אבל צריך להיות פה מסתם בכל אופן אומר האור החיים הקדוש מה זה הוא ביום השמיני או בסורלותו אומר האור החיים הקדוש רמז לשלושה חלקי המצווה שיש במצוות המילה אומר רבנו אור החיים שבמצוות המילה יש לו לנו שלושה חלקי מצווה. אומר, החלק הראשון במצווה זה חיתוך העורלה. המועל לוקח את הסכין וגוזר. כן? היה אחד מהראשונים קראו לו רבי יעקב הגוזר. למה קראו לו רבי יעקב הגוזר? כי הוא היה מועל. יש ספר שלו כללי המילה לרבי יעקב הגוזר. זה המצווה הראשונה של חיתוך המילה. אחרי שהמועל עושה את החיתוך הוא פורע את המילה. זה מצוות הפריעה. לאהר מכן, אומר האור החיים הקדוש, צריך המועל למצוץ את דם המילה. הגמרא אומרת, אי אומנה דלה? מעבירין לנ מאומנותו. לוקחים אותו ומעבירים אותו מאומנותו. אומרים לו, "אתה רוצה להיות מועל? לא, כיוון שאתה לא מקיים מצוות המציצה. אתה לא יכול להיות מועל. אומר האור החיים הקדוש, זה רמוז בפסוק. וביום השמיני אמול, אימול זה כנגד החיתוך של העורלה. בשר אומר זה כנגד הפריעה שפורעים את אור הבשר, שלא תחזור ה שלא תחזור העורלה לכסות את המילה. יש בזה כוונות גדולות בזוהר הקדוש. שזה גילוי הי שבשם הוויה ברוך הוא כי באדם עצמו מרומז שם הוויה ברוך הוא המקובלים העריכו בזה ועורלתו זה דם ה המילה מי שירצה יראה בפנים שמה האור החיים אומר שזה כנגד כמה קליפות שיש בסתרה והדם הזה הוא דם א דם הנידה שנתקבץ אצל הילד אנימול לכן צריך להוציא את זה ממנו ועל ידי זה באתי תיקון חטא אדם הראשון. דרך אגב, האור החיים הקדוש כותב שכל העורלה נוצרה באדם רק אחרי החטא. לפני החטא לא היה עורלה באדם. אדם הראשון לא נדול. כשאדם הראשון הטה הוא המשיך על עצמו את העורלה ונוצרה עורלה בעולם. לכן אמרנו לפרש לפי זה כתוב שלעתיד לבוא. כתוב בספרים שההולדות שיוולדו לאחר ביאת המשיח הם יוולדו מעולים. אמרנו איפה זה רמוז? כתוב בפסוק שכש שכם אנשי שכם רצו ששכם בן חמור תחתן למדינה מה הם אמרו להם? כי חרפה היא לנו לתת ל לאיש אשר לו עורלה. רואים שהעורלה נקראת חרפה. אחרי זה כתוב שביל עמו נצח וחרפת עמוסיר אומר החתב סופר מה זה וחרפת עמוסיר שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא כשהילדים יוולדו הם יוולדו בלי עורלה הם יוולדו מעולים למה כי העולם יגיע לתיקונו ויחזור למצב של אדם הראשון קודם החטא וממילא כשהתינוקות יוולדו יהיו מעולים על כל פנים אז זה מה שאומר האור החיים פרשת הז מזריע שיש שלושה מצוות ככה הוא כותב במצוות המילה חיתוך העורלה פריעה ומציצה עכשיו לפי דבריו רבותיי יש לחקור חקירה מאוד מעניינת אם האור החיים הקדוש כותב שה ה המציצה היא חלק מה מהמצווה אז קודם כל יש לנו לחקור גם אם הפריאה היא חלק מהמצווה אתם יודעים שכתוב בגמר גמרא מל ולא פרה כאילו לא מל אם אדם עכשיו הלך לאיזה מול שהוא לא מומחה בא המועל חתך את העורלה אבל הוא לא פרע את ה את הבשר כמו שאומר מרן בהלכות מילה איך צריך לפרוע יש מועלים שהם לא יודעים לפרוע כאוגן צריך לפרוע פריאה ביד עוד מעט תראה אם אפשר לעשות יש כאלה עושים מילה ופריעה כאחד נני בזה הפוסקים נראה בזה בכל אופן מה הדין אדם למשל שמל בשבת הוא גמר את הפריעה במוצאי שבת. אם נאמר שהפריעה היא לא חלק מהמצווה אז הוא עבר איסור. כי ביום השמיני מון בשר עולתו מה שהתורה אמרה זה על מצוות המילה. אבל אם הפריאה זה לא חלק ממצוות המילה אז הוא יהיה חייב. זה נפקמינה אחת. נפקמינה שנייה האם מותר לעשות מילה ופריאה כאחד? יש מועלים שעושים מילה ופריאה כאחד. אם נאמר שהפריה היא גם מצווה, יש לנו כלל בגמרא. אין עושים מצוות חבילות חבילות. הגמרא אומרת, אין משקין שתי סות כאחד ואין מוציא שני עבדים כאחד. הגמרא בסוטה. אז אם נאמר שהפריעה זה מצווה והמילה זה מצווה, אם אתה עושה מילה ופריעה כהד אתה עושה מצוות, חבילות, חבילות. מר עובדיה מביא שכמה מן הפוסקים כתבו שלא לעשות מילה ופריעה כאחד אבל הוא בעצמו מעריך בזה שמותר לעשות מילה ופריעה כאחד יש עוד נפקמינה בדבר הזה מה הדין אדם שמל לפני שהוא גמר למול בא חברו ועשה לו את הפריע גנב למולל את הפריע הגמרא אומרת שמי ש שמי שגונב לחברו מצווה משלה לו עשרה זהובים היום לאים דיני כנסות אז ממילא מי שיגנוב לחברו לא דנים דיני כנסות יש נידון באחרונים חזון עובדיה מרן עובדיה מביא מה הדין בעל שגנב לאשתו את הדלקת הנרות האם ישלם להעשרה זהובים לא ישלם לעשרה זהובים כי בעיקרון זה השכר על הברכה אז אז הרב דן בזה ואומר שהיום בזמננו כיוון שלא דנים דיני כנסות אבל בזמן שהיו דינים דיני כנסות מה הדין מועל שמעל לא הספיק לפרוע בא אדם אחר גנב לו את הפריע אם נאמר שהפריע זה גם חלק מהמצווה אז ממילא הוא יהיה צריך לשלם לו 10ה זהובים הרטבה במסכת יבמות בדף עמוד ב כותב שמצוות הפריאה היא התחדשה בזמן יהושע בן אף לבפלה דהיינו עד זמן יהושע בן לא היה מצוות פריאה מתי התחדשמצוות פריאה אומר הרטווה בזמן יהושע בן אומר הריטווה הרי יש לנו כלל במסכת מגילה שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלו הדברים אומר הריתו א תירוץ ראשון כהי גמנה שהוא הכשר מצווה לא חשיב חידוש אז מי למשמע מהריתבה שזה לא מצווה גמורה אבל מראשונים אחרים לא משמע כך ומשמע שהפריאה היא מצווה יש מדרש רבי עקיבא בן יוסף כך כתוב קראוי המדרש מדרש עתיק אומר שמה ובברית יש שתי מצוות. יש ספר בתי מדרשות. מי שרוצה לראות את זה, רב חיים קליבסקי היה בקי בספר הזה, ספר בתי מדרשות, חלק א' וחלק ב'. שמה בחלק ב' יש מדרש, רבי עקיבא בן יוסף על התגין. שמה זה לשונו. ובברית יהיה שתי מצוות. מילה ופריע מל ולא פרה. כאילו לא מל. יש מדרש בראשית רבתי. כך נקרא המדרש הזה. הוא כותב שמה נצור בני מצוות אביך ואל תיטוש תורת אמך ואז הוא מונה שמה את כל המצוות שחייב האדם לעשות בכל יום ואחרי זה הוא אומר נצור בני מצוות אביך זו מצוות מילה שניתנה לאברהם אבינו ואל תיטוש תורת אמך זו מצוות פריאה שהוראת צופרים הייתה שאין פריאה בתורה כתובה הנה מהמדרש הזה אומר המדרש ממפורש שגם פריאה זה מצווה. יש תלמיד הרמבן, רבי יהודה בר יקר, יש לו ספר שנקרא פירוש התפילות. הוא שואל שמה, למה לא מברכים על הפריאה? הרי הפריעה זה גם מצווה. אז הוא אומר לפי שלשון על המילה כולל גם את הפריאה. משמע מדבריו שאילו אחי היה ראוי לברך גם על הפריאה. אם נאמר שהפריה זה לא מצווה, מה שואל הרי בר יקר, למה לא מברכים על הפריה? אז הנה משמע מהרי בר יקר שגם הפריאה היא גם מצווה. אה הבא אומר שאנחנו מברכים בברכת המילה שתי מצוות. אפשר כדשנו במצוותיו וציונו על המילה ואחרי זה אבי הבן מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. אומר הבח למה? אומר הבא אחד על המילה ואחד על הגמר המצווה שהיא הפריעה ככה אומר הזה אז הנה אנחנו רואים מכאן מכל הפוסקים הללו שהפריעה זה גם חלק מהמצווה וזה מחזק את דברי האור החיים שאמרנו שהוא אומר שיש במצוות המילה שלושה מצוות פריעה א חיתוך העורלה פריעה ומציצה עכשיו תשמעו חידוש גדול. לפני הרבה שנים בא בן אדם, שאל אותי א זה פשוט שאדם שעושה מילה פותר מלומר תחנון ואדם שעושה פריעה לבד גם פותר מלומר תחנון. מרן כותב שבשבת, ביום שבת לא יעשה א מילה ופריעה א שתי מועלים. כך כך כותב מרן. בואו נראה כאן זה לשון מרן ודיני מילה בשבת אומר מרן בדרך כלל יש מועלים שהם מכבדים את ה את ה את האבי הבן לעשות את המילה והם אחרי זה עושים את הפריאה. אבל מרן זה מרן בהלכות מילה. פה מרן כותב דין אחר. פה מרן כותב אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת אבל ימל כבר פעם אחת מותר למול בשבת. אז פה המשנה ברורה מביא את הפרט הזה שהנה טוב להחמיר לכתחילה שלא ימולו שני מוענים מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא עמל הוא עצמו יפרע ש מה השאלה שרצינו לומר מה הדין אז אם אדם מה לבד פותר מלומר את החנון אם אדם שם פריעה לבד כותבים האחהים שהוא גם פותר מלומר תחנון מה הדין אחד שעכשיו רוצה ללמוד איך עושים את מצוות את המציצה. אז המועל אומר לו, טוב, אני אעשה מילה או פריאה, אתה תעשה מציצה. עכשיו הוא בא לבית הכנסת, האם הוא יפתור מלמר אתהול או לא? ככה שאל אותי איזה בן אדם, היה נראה לי שאלה מוזרה וחיפשתי ומצאתי בשוט מתת ידו, גאון רבי מאיר מאירוביץ' הוא בחלק ב' סימן יא דן בעניין הזה והוא אומר שהשאלה הזאת תלויה במחלוקת הראש והרמב"ם. ידוע שיש לנו ג' עבירות שעליהם נאמר יערק ואל יעבור עבודה זרה גילוי עריות שפיכו דמים חוץ מהמצוות האלה אין דין ירג ועל יעבור מה הדין אבל בן אדם שבאים אומרים לו תאכל בשר בחלב והוא רוצה להחמיר על עצמו הוא אומר נכון שזה לא מג עבירות והוא רוצה לעשות לעצמו יערג ואל יעבור זה מחלוקת הראש והרמבם האם מותר לו בשאר המצוות שיהיה יהרג ואל יעבור. הרמב"ם סביר עלה שכל המצוות חוץ מעבודה זרה גילוי הראות שפיכות דמים כיוון שהוא לא מחוייב למסור את נפשו אפילו אם הוא ירצה למסור את נפשו הוא לא רשאי זה דעת הרמבם ועוד ראשונים הראש עמודי ההוראה רבנו אשר הוא אומר שגם אם הוא רוצה לפסור על נפשו על כל המצוות רשאי מרן ביורי דעה סימן קנז הביא את המחלוקת הזו אומר עכשיו המטת ידו לדעת הרמבם שאומר שאסור אסור לפסור נפשו על כל המצוות. איך התורה ציוותה אותנו למול את בנינו? איך התורה ציוותה אותנו למול את עצמנו? הרי אדם ש מל את עצמו הוא נכנס לתוך סכנה. כן? ככה הוא שואל. איך ציוותה התורה למול ועלו לאחר המילה תינוק מסוכן מחללים שבת עבורו? ומי שמת הוא אחד מחמת מול הוכיח שאינו רשו כל ימיו. ואם כן איך לכאורה כל אדם רשעין למולו ולסכנו סכנת נפשות? כך שואל הרב. מה תומר ניזיל בתרובה? תראה, רוב העולם מלים ולא קורה להם כלום. ככה ככה נאמר. מה נאמר? דזיין בתרובה שאין מתים מחמת המילה זה דוחק. כמה מה הדוחק? כי בנפשות לא הולכים הרוב. הישינה למיעוטה דמיעותה. ככה יש כלל. אלא הוא אומר לישב כך. אומר הגמרא אומרת הזכרנו את הגמרא בהתחלה הגמרא אומרת אימנה דלמה סכנתי מואל שלא עושה מציצה מעבירים אותו למה כי ה הדם של ה של המילה שיוצא אם לא מוצצים אותו זה יכול להביא את הילד הנימול לידי סכנה אז רואים שעל ידי המציצה מעבירים את הסכנה מהתינוק הנימול אז אם כן הוא אומר המציצה היא חלק ממצוות המילה כי בלי המציצה היה אסור לך למול את עצמך לפי הרמב"ם כמו שאמרנו כי כי מה תאמר הרי לא אכפת לי אני רוצה למות כי הקדוש ברוך הוא ציווה אותי לא בשאר בשאר המצוות כמו שאמרנו מו עבודה זרה גילוי הרות פירות לפי הרמבם אסור למולה את עצמו אז ממילא לפי הרמבם כמו שהמועל כמו שמי שמעל פותר מלומר תחנון כמו שמי שפרה פותר מלומר תחנון גם מי שמצט ולא מל ולא פרה יפתור מלמר את החנון כך רוצה לומר בשוט מתת ידו אומר אבל לדעת הראש שרשאים לסור נפש גם על שאר המצוות אז מותר למול גם אם לא ימצוץ המציצה זה לא הכרח למצווה המציצה זה רק להעביר את הסכנה ממילא אם זה רק להעביר את הסכנה לפי דעת הראש יהיה יהיה יהיה יש פה עניין של סילוק הסכנה זה לא מצווה אז ממילא לא יפתור לומר תחנון ואז הוא מסכם בשוט מתת ידו לההר העיון ככה הוא כותב ודאי שמי שעשה רק מציצה דינו כשאר המועלים דהיינו כמי שמעל ופרעה הוא פותר מלומר תחנון אחרי זה הוא מביא גם שבשוט יהודה יעליה גאון רבי יהודה אסד הוא היה בזמן החתם סופר הוא כותב שאז שהיו כל מיני רפורמים שערים מו סוד לאפר ברית המילה לבטל המציצה במצוות המילה ואין הנצח יובדו כך כותב המארי הסד עליהם למה כי המציצה הוא מפרק דוא אהב מלאכה ודווחה שבת ויום הכיפורים והיא לו דמעכב המציצה לגוף המצווה לא היה דחה שבת ויום הכיפורים אלא ודאי כך ניתנה למשה מסיני מלבד טעם הסכנה אז גם המארי הסד אומר שהמציצה במילה זה חלק מהמצווה כמו שאומר האור החיים הקדוש. וככה מצאתי עוד הרבה אחרונים שכותבים שהמציצה זה חלק מהמצווה. הלבוש ביורי דעה סימן רסו כותב ואפילו מילה בזמנה אינה דוחה אלא המילה ועצמה הוא פריאה ומציצה שכולם עיקר המילה הם. גם בשוט אבני נעזר בחלק יורי דעה סימן שלח הוא מוכיח מספר הקנה שהיה כדור מאוד שהמציצה היא מעצם מצוות מילה גן הגאון רבי שלמה קלוגר בשוט האלף לך שלמה ביורי דהיה סימן רסב מוכיח מדברי התיקוני הזוהר שמביא האור החיים פה שהמציצה היא חלק מהמצווה גם האדמור ממוןקץ' יש לו ספר אות חיים ושלום בסימן רס סד סעיף קטן יב הוא כותב שהמציצה היא מצווה בפני עצמה וזה כל מה שאמרנו עכשיו זה תנא דמסייע לרבנו האור החיים הקדוש שהוא אומר שיש שלושה מצוות כמו שאמרנו במצוות המילה אחת חיתוך העורלה שניים זה הפריאה ושלישית זה המציצה מרן היבי העומר רבי עובדיה עליו השלום הוא מביא את הנידון הזה וכותב שזה פלא אלה בעיני מה שהמת ידו פסק שמי שעשה מציצה פותר מלמר את החנון אומר אבל מי שסומך על זה אין מזליחין אותו מי שסומך שעכשיו בא לבית הכנסת אחד שעשה רק מציצה והוא רוצה לו לומר את החנון יש לו על מי שיסמוך כך כותב הי העומר אזה נידון בפרשה שלנו עכשיו נעבור לעוד נידון הלכתי ששייך לימי העומר בימי העומר אנחנו כנגד מה שלא נהגו כבוד זה בזה, אנחנו זעירים לנהוג כבוד זה בזה. ידוע שעשרה הרוגי מלוכה היו בעבור עשרת השבטים. ולכאורה קצת קשה כמו שאומר רבנו בהיאה הרי יוסף הצדיק מחל להם. אומר רבנו בחיה שיוסף הצדיק לא מחל להם בפה, הוא מחל להם בלב. לכן אומר בשו דברי יציב שמכאן לומדים כשאדם מוחל לחברו זה לא מספיק שהוא ימחל לו בלב צריך שהוא יאמר בפה שהוא מוחל בא אור החיים הקדוש בסוף פרשת ויחי על הפסוק אתם חשבתם לרעה אלוקים חשבה לטובה אומר האור החיים שורה נפלאה אומר האור החיים והרי זה דומה למתכוון להשכות חברו מוות אדם מכין להשכות את חברו רעל, בסוף נהיה לו פשלה. במקום לקחת את הרעל, הוא לקח יין והשקע את חברו יין. האם הוא צריך כפרה על זה? על זה אומר האור החיים והרי זה דומה למתכוון להשקות חברו מוות, רעל, וישכאו יין שאינו מתחייב כלום. והרי הם פטורים וזכאים גם מדיני שמיים. אומר האחים, מה הם התכבלו לקחת את יוסף ולגלגל אותו למצרים על מנת שיהיה לו רעה? אבל למה מה יוסף הגיע? הגיע להיות מלך. החיה את כל החיות עם רב. עד היום אנחנו נקראים בני יעקב ויוסף סלע. למה? מכיוון שעילולי יוסף שהיה חכם ונבון כמו שאמר לו פרעה והקים את כל המעצמה של מצרים, עם ישראל לא יכל להתקיים. אומר האור חיים. לכן הם לא צריכים כפרה על זה. ורבים באו ותמו על האור החיים. מגמרא מפורשת במסכת נזיר תכג עמוד א'. שמה הגמרא מביאה את הפסוק אישה אפרם והשם סלחלה. אומרת הגמרא, במה הפסוק הזה מדבר? אומרת הגמרא, אישה נדרה נדר. למשל, אישה נדרה לאכול תפוחים. עכשיו, אם זה ביום שומעו, אם הבעל שמע ביום שהיא נדרה, מה הדין הוא יכול להפר לה את הנדר? אם זה נדרי עינוי נפש נדרים שבנו לבינה כמו שהגמרא במסכת נדרים מפרטת את הדינים הללו בא הבעל והפר לה אבל היא לא ידעה שהוא יפר לה והיא הלכה ואכלה תפוח בלי שהוא ידע שהוא יפר לה אז מה היא התכוונה לעשות איסור היא עשתה איסור לא למה כי הבעל הפר לה אומרת הגמרא היא צריכה כפרה אישה אפרה והשם סתחלה באישה שהפר לב בעלה והיא לא ידעה כתוב מדבר שהיא צריכה כפרה כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק הזה היה בוכה והיה אומר ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר תלה טעון כפרה או סליחה הרי מה כתוב פה היא התכוונה לעשות איסור מה עלה בידה בסוף היתר למה כי בעלה הפר לה מה משאל המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בו בשר חזיר על אחת כמה וכמה רואים מהגמרא המפורשת הזו בן אזיר דף כג שכשאדם אדם מתכוון לטוב ולא עלתה בידו הוא צריך כפרה. אם כן, למה אומר האור החיים שהמתכוון להשכות את חברו רעל וישכהו עין? הוא לא צריך כפרה? הרי הוא התכוון לעשות עבירה. נכון שבתוצאה הוא לא עשה עבירה אבל כיוון שהוא התכוון לעשות עבירה הנה עכשיו למדנו שמי שהתכוון לעשות עבירה אף על פי שבתוצאה לא נעשתה עבירה אבל הכוונה שלו שהוא התכוון לעשות עבירה מחייבת אותו כפרה. נמצא שגם עכשיו כיוון שהאחים התכוונו למכור את יוסף ולהוריד אותו מצרימה הם צריכים כפרה הגאון רבי מאיר דן פלצקי יש לו ספר כלי המדה ספר מאוד למדני הוא דן באריכות בדבר הזה והוא אומר יסוד גדול בנידון הזה של המתכוון לעשות לעשות עבירה ולא עשה חייב כפרה קודם כל הוא מביא את כל את אלה שטמיעים על אור החיים וזה לשון שונו להצדיק את הצדיק שלא יהיו דבריו הקדושים תמויים ומופלאים כל כך ידוע שהדברי חיים כתב שכל דברי האור החיים נאמרו ברוח הקודש שמה כתבו לדברי חיו שהיה איזה מלמד שאמר שדברי האור החיים לא נאמרו ברוח הקודש אמר האור החיים הקדוש תיקחו אותו ותעבירו אותו ממשרתו אם מלמד כזה אומר כזה דבר סימן שהוא רק אה אה הדברי חי מצנס רב חיים מצנס כן גם בשוט בית שלמה גם אומר אותו דבר רבי שלמה מזכה היה קדמון מאוד אז הוא אומר יש הבדל בין מצוות של אדם למקום לבין מצוות של בין אדם לחברו אומר במצווה שבין אדם למקום כמו בנדר נדר אדם שאדם נודר נדר זה עניין של בן אדם למקום אז אז פה התורה אומרת חשבת לעשות רדג רצון המקום אפילו שלא עלה בידך אתה צריך כפרה או אדם שרצה לאכול בשר הזיר בסוף התברר לו שזה בשר טלה. זה עניין של בן אדם למקום. על המחשבה הזאת אתה צריך כפרה. אבל אדם שרצה להזיק לחברו ובסוף הועיל לו מה זה? זה עניין של בין אדם לחברו. בבין אדם לחברו מעניין אותנו התוצאה. אם הייתה תוצאה טבה לא אכפת לנו מה המחשבה שלך. אני אקרא לכם את לשונו. בעבירה של בין אדם לחברו עיקר הכוונה באיסור זה מפני שהוא מרע לחברו ומפני זה עסרה התורה הקדושה לכן בזקו לעלמודים דמה מעשה טובו ואדרבה נצמח מזה טובה לחברו אז לנן בטר מעשיו אז אומר אומר אומר הכלי חמדה כאן נכון שהאחים עכשיו התקבלו לאיסור אבל מה יצא איזה תוצאה יצא מזה שיוסף נהיה מלך במצרים ממילא זה מה שאומר האור החיים הקדוש שבן אדם לחברו מסתכלים על התוצאה מכיוון שהתוצאה הייתה כך לכן לא מעששים אותו יש ספר שנקרא קוה אור יש לו פרשניות על האור החיים הוא גם מקשה את הקושיה הזו כבר ככה הוא כותב כבר השתוממו כולי עלמה על דברי האור החיים דהרי אמרו בש"ס בנזיר כ"ג מה שהזכרנו המתכוון לאכול בשר חזיר ועלה ביסר ובשר טלה צריך כפרה אז אם כן מה זה אז הוא אומר תירוץ אחר הכלי חמדה אמר שיש הבדל בין מצוות של בין אדם למקום ומצוות של אדם לחברו הוא אומר פה תירוץ אחר הוא אומר על פי דברי האור החיים הקדוש בעצמו אומר שהאור החיים אומר שאחים דנו את יוסף בבית דין ודנו בו דין עת זומם כן ולכן כמה שהם דנו אותו בבית דין כמה שבנוח אם נאמר שהיה להם דין בנו שנח נהרג על פי עד אחד והוא בלא עדים והוא בלא התראה ולפי זה לא היה כאן שום איסור על המחשבה שהיו צריכים כפרה אלא מי היה איסור על המעשה אומר המעשה נצמח מזה טובה במחשבה הם דנו אותו דין תורה הם דנו שעל פי דין תורה יוסף הצדיק מגיע לו להענש מה אתה אומר על המעשה מהמעשה שלהם נצווה רק טובה אז זה הוא מביא הוא מביא שידוע שמשבה רעה הגמרא אומרת בקידושין אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כל הכלל של מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה זה דווקא ביהודים אבל בגויים הכלל הוא שהקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה אז מביאים מה שכתוב בתורה כתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים ממשיכה התורה ואשר שכר עליך את בלעם לקלליך את בנעם בן באור לקללך ולא אהבה השם אלוקיך לשמוע את בלעם ויהפוך השם אלוקיך לקרע את לברכה זהכרה אומר הרב לא מובן הפסוק הזה אם הקללה נהפכה לברכה למה למה ולא עלת מחשבתם אז למה הקדוש ברוך הוא אומר לא יבוא עמונים ומהבי השם אומר אבל כיוון שבגוי מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה מה הייתה המחשבה של בלעם ודאי לקלל אלא מה הקדוש ברוך הוא הפך לו את המחשבה שלו לברכה. אז כיוון שהמחשבה שלו הייתה רעה אז לכן בנוח הקדוש ברוך הוא דן מחשבה למעשה. אומר אבל כאן גם אם השבטים תיתן להם דין בנוח שזה נידון גדול בפרשת דרכים גם אם ניתן להם דין בנוח לא היה פה מחשבת איסור וכיוון שלא היה פה מחשבת איסור לכן הם לא נענשו. למעשה יש לנו נידון בגמרא במסכת במסכת מנחות דף סד שמה הגמרא דנה מה הדין אדם שהלך בשבת לים והוא רצה לדוג דגים מן הים על איזה מלאכה הוא עובר מלאכת צדה כן אנחנו לא מדברים פה עכשיו שיש כבר יוצודים ועומדים אדם הולך לים והוא רוצה לדוג דגים והנה ב יש לו עכשיו מצודה גדולה בעדי די הדגים ביחד עם הדגים שהוצד עלה שמה תינוק היה שמה איזה תינוק הוא הציל נפש מישראל מה מחשבתו הייתה לצו דגים אבל מה עלה לו עם הדגים תינוק האם נלך בטר מחשבתו או בטר מעשיו אם נלך בטר מחשבתו אז הוא יהיה חייב אבל אם נלך בטר מעשיו עכשיו הוא הציל נפש מישראל מחלוקת רבא אמר רבאבר נחמני בה אמר פטור אז זינן בטר מעשיו הוא הציל עכשיו תינוק לא אכפת לנו מה עכשיו מהדגים אבל רבה בא' סביר עלה שחייב למה אז דינן בטר מחשבתו וכיוון שמחשבתו הייתה לצו דגים לכן אסור בא בשוט בית יצחק שמלקיס הוא השלישי או הרביעי כבר ששואל את זה אומר והקשה לי איזה למדן אחד באור החיים סוף פרשת ויחי על מה שכתב הרי זאת דומה למי שנתכוון להשקות חברו רעל וישקעו יין שלא מתחייב כלום למה הרי התכוון לאכול בשר חזיר ועלה ביס בסר תלה צריך כפרה אומר כיוון שקיים כמן דא אמר שמי שנתכוון לעשות עבירה ועשה מצווה והוא הצין נפש מישראל אלה לא רק אלה דגים אלא גם אלה את התינוק הציל נפש מישראל מה הדין פטור אומר גם האחים פה אפילו שהם התקבלו לעבירה אבל בתכלס מה הם עשו האלו את יוסף לגדולה. הוא נהיה המלך. כיוון שהוא נהיה המלך לכן פטור. זה אומר הבית יצחק. כמו שבעבירה כשנתכוון לעבירה ועשה מצווה פטור ואינו צריך כוונה הוא הדיל כשהתכוון להרע לחברו ועשה לו טובה. כמו שהיה אצל יוסף הצדיק התכוונו להרע לו אבל בסוף מה הוא נהיה? מלך. עלה לגדולה. כולם כיבדו אותו. אומר בזה זכאי אף בדיני שמיים. ופה הוא מביא חידוש גדול. הוא מביא לבוש שאדם שרצה לעשות עבירה ברמינן של עריות ובא אשתו כמו שהיה בגמרא שהגמרא מספרת שהיה עם מורה אחד והוא חשב שזה אישה אחרת ובאה אשתו אני אקרא את לשון הלבוש תראו מה אומר הלבוש מי שאלה בליבו טינה תוכל אשתו לבוא אליו להתו באופן שיהיה סבור שבעל הערבה ושרה אז הוא שואל הרי למה זה שרה הוא שואל ללבוש הרי מתכוון להבשר חזיר ובשר תלב גם היא עוברת פה לפני עיוור אומר לא אבל כיוון שהוא פה עושה מצווה לכן הוא פטור יש לו עוד יש לו עוד א פה יש עוד אני אהד את השאלה גם למי שלא היה אני אהד את השאלה אמרנו שיוסף הצדיק האחים התכוונו להרע לו בסוף יצא מזה טובה לכן הם לא חייבים והאור החיים מדמה את זה למי שרצה רצה להשקות את חברו רעל ושכעהו יין לכן זה פטור אז אמרנו שיש כאלה שרוצים לומר שבמצוות שבן אדם לחברו מסתכלים על התוצאה אדם שהתכוון לאכול בשר חזיר ובסוף בשר בשר אכל בשר טלה הוא צריך כפרה למה כי זה עבירה של בן אדם למקום אבל פה זה אבל יש לעיין בזה בכל מצווה של בין אדם לחברו יש חלק של בן אדם למקום הקדוש ברוך הוא ביקש ממך שלא תרע לזה לכן יש נידון מה הדין אדם שבא ביום הכיפורים והתוודה ציערתי את חברי אבל הוא לא הלך לחבר שלו לבקש ממנו סליחה יחופר לו או לא יחופר לו החלק של העברה של בן אדם למקום יחופר לו לחלק מן הפוסקים אבל החלק של בן אדם לחברו לא יחופר לו למה כי הוא לא ביקש בחילה מחברו אז מילה בכל העבירה של בן אדם לחברו יש חלק של בן אדם למקום אז שואל הבית יצחק שמלקיס לפי זה נכון שכלפי בן אדם לחברו הם לא עברו עבירה. למה? כי יוסף הגיע לגדולה. מה עם החלק של בן אדם למקום? אז הוא מחדש חידוש גדול. הוא אומר גם בעבירות של בן אדם לחברו אין יום מכפר. זה רק על מעשה שציערת את חברך. אבל אם רק חשבת לצער את חברך ולא יצא מזה כלום, יום הכיפורים מכפר על זה. וממילא גם פה לא היה עבירה לאחים ממה שהם חשבו לצער את יוסף. כיוון שזה רק היה מחשבה כי בתוצאה עלי יוסף וגדולה כמו שהוא אמר אתם חשבתם עליי לרעה אלוקים חשבה לטובה ועשה אותו למלך ממיד מזה למדו האחרונים שהיה מעשה פעם אחד הזיק לחברו נתן לו איזה ביתה והוא הלך לרופא אתם יודעים מי שמזיק לחברו חייב לשלם לו חמישה דברים נזק צער ריפוי שבט בושת הוא הגיע לבית חולים גילו על ידי זה שהוא נתן לו איזה מכה שיש לו את המחלה הממראה בר מינן והוא ניצל מזה. עכשיו אם הוא לא היה בועט בו ולא היה בא לבית חולים יכול להיות שהוא לא היה יודע כלום. אז רצו האחרונים ללמוד מהאור החיים הקדוש הזה שכשאדם עשה לחברו איזה רעה אבל נצמח מזה טובה אז הוא יהיה פתוח. ככה רצו ללמוד מהאור החיים הזה שזה זה אז זה זה ודאי כמו שאמרנו א כשאדם כמו שאמרנו הרי היה עשרה עוגי מלכות בפועל 10ה ערוגי מלכות זה היה בגלל עשרת השוטים שמכרו אז אומר רבנו בחיה למרות שיוסף מהם מחן להם אבל כיוון שהמחילה הוא לא אמר להם בפה מחו לכם לכן היה את העשרה הרוגי מלכות אבל אם יוסף היה אומר להם בפה כמו שאמרנו כיוון שהיה מחשבתם טובה וכמו שאמרו בבין אדם לחברו מסתכלים על התוצאה בזה יש עוד עניין שמסתכלים בין אדם לחברו על התוצאה דבר מאוד מעניין קיים מלן שבמצוות מצוות צריכות כוונה אומר הבן של הנודע ביהודה כל מה שקיים על המצוות צריכות כוונה כך כותב מרן באור החיים סימן סעיף ד מרן פוסק להלכה שמצוות צריכות כוונה כל מה שמצוות צריכות כוונה אומר בן אור שלנו דע ביהודה זה רק במצוות של בין אדם לחברו בין אדם למקום אדם מניח תפילין הוא צריך לכוון ישעבד המוח והלב אדם מניח מתעטף וציצית הוא צריך לכבש ולזכור כל מצותיו לעשותיו אבל במצוות שבן אדם לחברו אומר הבן שלנודע ביהודה אין מצוות צריכות כוונה מביא ראיה על זה המדרש אומר מה זה פיזר נתניביונים צדקתו עומדת לעד זה שמעתי את זה במרן הר עובדיה אומר אדם היה לו חור במכנסיים אשתו ככה אמר אני אומר לכם לשונו של מרן הר עובדיה אשתו לא יודעת לתפור טוב לא ידעה שיש לו חור בכיס הכניס בכיס שלו 20 ש₪ הלך ברחוב נפל ה-20 ש₪ הזה מצא את זה איזה עני וקנה אוכל ברך החיה את נפשו יכתבו לו בשמיים שהוא קיים מצוות צדקה הוא לא הוא לא התכוון עכשיו לתת לענית צדקה נפל לו מהכיס מצא את זה עני קנה בזה משהו אומר אומר המדרש רבנו הארי מביא את זה בשאר הפסוקים שהוא יקבל על זה שכר וזה פירוש הפסוק פיזר נתן תן לאביונים אפילו שזה התפזר לו לא מדעתו צדקתו עומדת לעד למה כי במצוות שבן אדם לחברו מסתכלים על התוצאה וכיוון שפה הייתה תוצאה שהוא העני הזה קיבל הנאה לכן נותנים לו שכר על זה הנידון השני ההלכתי שדנו בעניין נידון שלישי באור החיים הקדוש יש אור החיים מופלא על הפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לפני שנגיד את ההלכה שבדבר נגיד את האגדה שבדבר שואל האור החיים איך אדם יכול לעשות שבת מה אתה יכול לעשות שבת הקדוש ברוך הוא קבע לנו שבת קביעה וקיימה יום טוב זה תלוי בבית דין אבל שבת קביעה וקיימה כל שבעה ימים אנחנו שבטים בשבת אומר האור החיים הקדוש האדם יכול לעשות שבת איך על ידי שאדם מוסיף מחול על הקודש אז הזמן הזה שאדם מוסיף מחול על הקודש בערב שבת או במוצאי שבת בפרת מי שמחמיר כמו רבנו כמו שאמרנו עובדיה היה מזהיר אז בשמיים את הדבר הזה כאילו הבן אדם הזה יצר שבת זה לעשות את השבת זה על דרך הדרוש אומר האור החיים הקדוש אבל על דרך ההלכה אומר האור החיים הקדוש חידוש גדול אומר האור החיים הקדוש אומר מתי אמרתי לך לשמור א ישראל אפילו בערך כבוד השבת ידוע שאדם שיש פיקוח נפש פיקוח נפש דוחה שבת אומר אומר האור החיים הקדוש מתי זה דווקא לעשות פירוש באדם שישנו בגדר עומד לעשות אבל אומר האור החיים הקדוש מי שוודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו ראינו אתה שואל את הרופא עכשיו אם נחלל עליו את השבת הזו הוא לא הוא יגיע לשבת הבאה אומר לך הרופא לו הוא יחייה יום ראשון שני אומר האור החיים הקדוש אם לא יגיע לשבת הבאה הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחלל עליו שבת. יפה. ויש פה שאלה. תראו, מרן כותב, מרן מפורש בסימן שכח, הלכות רפואה בשבת. מרן כותב כך אומר מרן כן נקרא את לשונו. אה זה בסימן שיר כט מי שנפלה על המפולת ספק חי ספק מת ספק הוא שם ספק אינו שם אפילו אם תרצה לומר שהוא שם ספק גוי ספק ישראל מפקחין עליו אף על פי שיש בו כמה ספקות אז הנה רואים שאפילו ספק חי ספק מת מותר אפילו לא רק זה, הגמרא אומרת אפילו יש פה תינוק, ככה אומרת הגמרא ביומה, אם נמצא תינוק תחת גל של אבנים בעיר שרובה גויים, תינוק שנמצא תחת גל של אבנים שרובה גויים הוא יש לו דין של גוי בכל אופן מצילים אותו אז איך אומר האור החיים הקדוש פה שלא יצילו אותו ספקספק על ההוא אומר שבטוח בטו או אבל מרן או אז בש כט סעיף ד או זה אני אוסיף לך בשיל כת ד כתב מרן אפילו מצאו מרוצט שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה מפקחים ובודקים חותמו אז זה שואלים על האור החיים הקדוש איך האור החיים הקדוש אז יש כאלה שרוצים לומר למדנות כזו יש שתי ממרות בגמרא מאיפה לומדים שצריך לחלל שבת רבי שמעון בן בן מנסיה אומר ושמרו בני ישראל את השבת אמרה התורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה זה לימוד של רבי שמעון בן בן נסיה אבל שמואל בגמרא ביומה שמה לא למד מהלימוד הזה שמואל אמר וחי בהם ולא שימות בהם מה נפקנה בינן ללימודים לפי רבי שמעון שאומר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה אז זה דווקא מי שישמור שבתות הרבה אבל מי שלא ישמור שבתות הרבה כמו שאומר האור החיים חיים אז לא לחלל עליו את השבת אבל לפי רבי לפי שמואל שאומר וחי בהם ולא שימות בהם זה לא אכפת לי אם הוא ישמור שבת או לא ישמור שבת פה וחי בהם אתה צריך לחי אותו כל רגע של יהודי כמו שאומר הביאור הלכה שמה אומר איזה לשון מאוד זה אומר כל רגע של יהודי זה זה חשוב עד מאוד שאתה צריך להציל אותו הנה ככה הוא אומר אומר למה למה אפילו שעה אחת אומר המאירי ואף על פי שאני מתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת, אולי באותה שעה ישוב ליבו ויתו. אומר, אתה לא יכול לדעת, יכול להיות שבאותה שעה הבן אדם הזה יתוודא ויזכה לחיי העולם הבא. אז למה אתה רוצה? אז ממילא אומר בשוט מנחת אלעזר רוצה לומר כזה דבר. יכול להיות שמה שהאורחיים הרי בא עכשיו הוא לא בא לפסוק הלכה. האור החיים מי שיודע הוא מפרש את המקראות. יכול להיות שהאור החיים פיראש את המקרא על פי רבי שמעון בן מנסיע שפילו רבי שמעון בן נשיע מאיפה הוא למה שמחללים שבת מזה שנאמר שמרו בני ישראל את השבת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה אבל ודאי שהאור חי מסכים שלדינה לפי מה דקנה כשמואל שלומדים וחי בהם ודאי שנחלל עליו את השבת את השאלה הזו שואל האוהב ישראל מאפטא יש ספר אוהב ישראל מאבטא הוא מביא את האור החיים הקדוש אומר וכבר תפסו עליו בזה שהוא נגד השס והפוסקי שאמרו אפילו ספק נפשות דוחה את השבת ולא נצרכה אלא לחיי שעה אפילו על חיי שעה מחללן את השבת אז הוא אומר ככה תשמעו את לשונו וכדי שלא נשווה את האור החיים הקדוש חס ושלום כסר דברי השס והפוסקים נוכל לומר בדרך אפשר שכוונת האור החיים הוא באופן שבא הסכנה החולה בשבת לעת ערב היינו נגיד למשל חצי שעה לפני צת הכוכבים ועמדו שהוא יוכל לחיות עוד יום יומיים על ידי רפואות וסממנים היינו הרופאים אומרים יש לו עוד יום יומיים לחיות ובעוד שהתעסקו בשחיקת הסממנים ובישול הרפואות יחשך היום וכול ואם כן החילול שבת משחיקת בבשלול הסימנים לא יועיל רק שיוכל לחיות עוד יום יומיים בחול אבל ביום שבת עצמו לא יועילו כלום אפילו השעה אחת כי בעוד שיתקנו ויכינו הרפרות לפני היום ויגיע מוצאי שבת ובזה מה יראה האור החיים ואומר שאז אין מחלל לתשבת כיוון שעל ידי חילול שבת זה לא יבוא לידי שמירה שבת אפילו שעה אחת. עכשיו הוא ממשיך ואומר זה פלא. עכשיו האוהב ישראל הזה מאוד פלא. ומה שכתוב בשסוף פה בפוסקים שאפילו על חיי שיהיה מחללים את השבת. אפשר דמירה דווקא באופן שהחיי שעה יהיה בשבת עצמו. ובזה יבוא לגדר שמירת שבת. אבל גם דבריונגד ההלכה. מכיוון שלהלכה גם אם האדם לא יחיה באופן כזה שהוא יוכל לשמור שבת. לא קיים כמו הלימוד של רבי שמעון בן מנסיע שאמר חלל עליו אח שבת אחת כדי שישמור שבות הרבה ולכן להלכה פסקו כל הפוסקים שגם אם הרופאים אומרים נחלל עליו שבת הוא יחייה יום יומיים לא משנה אפילו אפילו יחייה רגע כמו שראינו חייבים לחלל עליו את השבת למה כי מחללים שבת גם על חיי שעה היה גאון גדול קראו לו האדמור מאוסטרובצה הוא רוצה לומר תירוץ אחר על דברי האור החיים. ידוע שמרן כותב בהלכות רפואה בשבת בסימן שכח אומר מרן כשמחללים שבת על ידי מי מחללים? אומר מרן שכ סעיף יב שמחללים שבת על חולה שיש בו סכנה משתדלים שלא לעשות על ידי אינם יהודים וקטנים ונשים לא אומרים אמירה לגוי שיחלל את השבת על חולה לא אומרים לקטן לא אומרים לאישה אלא על ידי ישראל גדולים ובני דעת והרמבם כותב שעושים את זה על ידי גדולי הדור הנה אני אקרא לפניכם משהו המשנה ברורה פה מוסיף וכשיש שם במעמד זה חכמים מצווה לכתחילה לעשות חילול זה על ידיהם. דהיינו אפילו יש גדולי הדור שמה אומרים לחכמים לכו אתם תהללו שבת על מי? על החולה הזה. עכשיו אומר אדמור מוסטרובצה אולי יש לבאר דברי אור החיים ככה אומר הרי הגמרא אומרת חלל עליו רבי שמעון בן מנציה אומר כמו שאמרנו ושמרו בני ישראל את השבת אמרה התורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. שואל הרב מוסרצטב בספרו מאיר אלי חכמים מה צריך את הפסוק ושמרו בני ישראל הרי בכל התורה כולה אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אז מה בא רבי שמעון בן בן נשיא ולמד מפסוק מיוחד ושמרו בני ישראל את השבת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור בשבתות הרבה מה הוא הוסיף פה אז הוא אומר שאף על פי שחילול השבת יכול להיות על ידי קטנים על ידי נשים על ידי די גויים בא הפסוק של ושמרו בני ישראל את השבת וחידש לך שפה תחלל את השבת על ידי תלמידי חכמים אז עכשיו בא הגאון מאוסטרופצ ואומר זה כוונת האור החיים אם הבן אדם הזה יחיה שבת הבאה תחלל עליו שבת על ידי גדולי הדור אבל אם הרופאים אומרים לך שהבן אדם הזה לא יחייה את שבת הבאה תשתדל שחילול השבת יהיה על ידי גוי יהיה על ידי ידי אישה היא על ידי קטן. ככה הוא רוצה ליישב את דברי האור החיים הקדוש. נסיים בדברי הגדה של האור החיים הקדוש. אומר האור החיים הקדוש, מה זה זאת יתר יוצורע? אומר בדרך צמוס הפרשה על גלות ישראל. כמו שאמרו בזוהר שהאומות העולם לישראל הם בבחינת צרעת. למה אומות העולם מצרים לנו והשלטו בהם? למה אומות העולם שולטים בנו? לצד הטעם עצמו שמסובב הצרעת. באיזה חטא בא צרה אומרת הגמרא בחטא לשון הרע ובסיבת חטא זה שולטים האומות עלינו ותמצא גם כן שאמרו בויקרא רבה שלא ניגלו ישראל ממצרים אלא לצד שלא היו בהם בעלי לשון הרע ופה האור החיים אומר לשון קשה מאוד וגם אין לך דבר שמרחיק האדם מקונו כלשון הרע והרחוק מהשם יתברך זה הדבר הכי נורא שיש כמו שאומר המסיאת ישרים. הקרבה להשם יתברך זה הדבר שאדם צריך לרדוף אחריו כל הזמן ואני קרבת אלוקים ליתאום. אבל על לא רחקך המינן יובדו שאדם קרוב להשם יתברך זה דבר הכי עונג שיש לאדם להתענג על השם שכינתו כמו שמעריכה מסיילת ישרים. מילא לזה תורה אמרה זאת תהיה תורת המצורה שהוא עם בני ישראל שמצטרה בנגני בני אדם מתמיעים ביום טהרתו והובא אל הכהן מי זה הכהן אומר זה השם יתברך כאמור בספר הזוהר מצד שנתרחק עכשיו התקרב הוא בא אל הכהן תכף ומעז אז אם אנחנו רוצים הרב גיא הרב כהן אז אם אנחנו רוצים את הגאולה השלמה צריכים לתקן את העניין הזה של חטא הלשון כמו שאומר החפץ חיים שהיום בזמננו אין צרעת בגוף אבל בר מינן יכול להיות צרעת בנשמה זקנו השם יתברך שומר פיוול שו שומר מצרות שו אומר הגאון מבינה מה זה שומר פיבול שלו שומר מצות אומר שומר פיו זה מחלות אסורות שומר לשונו מדיבורים אסורים על ידי זה שומות נפשו ולזכה לגאולה שלמה אמן כן יהי רצון בכבות כבוד הרב כים