משה רבינו | הרב דני מילר | אושפיזין | תשפ"ז

מודים לשמחה, מודים לשמחה לכולם. אנחנו היום בהושפיזין של משה. אני רק אעיר הערה מסוימת, ביטוי ושפיזין. פירושו של דבר שאנחנו מערכים אצלנו בסוכה, זוכים להרח את אותם דמויות מיוחדות.

אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, דוד, יוסף. אתם יודעים, יש מחלוקת איפה לשבץ אותו. תלוי בהם זה לפי סדר כרונולוגי או לפי הספרות לא זה לא הנושא שלנו עכשיו נפקמינה אם הוא בסוף באמצע יש סדרים שונים אפשר לראות את זה בסידורים השונים אבל גם אם נבודד רגע את יוסף כי השאלה איפה לשבץ אותו ה והסידור מאוד מיוחד אני אסביר מעד למה רק אני אנסה ננסה להבין ביחד למה רק אני נוסיף סליחה רק נוסיף אה אני לא איני כל כך בטוח בכך שכאשר אנחנו אנחנו מדברים על ההושפיזים,

הלשון היא שאנחנו מזמינים אותם אולי בצורה א עמוקה יותר ונכונה יותר אנחנו צריכים לומר את הזמן לבקש את הזמן להזמין לומר את זה במילים הם בעצם כאן רואים כל ישראל יושב בסוכה אחת הכוונה בעצם כל כוחות אחם של ישראל מרוכזים באותו בניין מיוחד כן הרב כותב שקדושה מיוחדת כאן היא לא יכולה להאחז בבניין קבע היא צריכה לאחז במקום הראי לנו תמיד המילה הראי נראה הכנה למשהו אחר. אין ברירה הוא הראי כן לא אי אפשר לקבוע אותו אנחנו אומרים לא ככה כן הזכרנו לו פעם שכשהקוזרים מתגייר

והוא א מנסה ליצור איזה מין הדמיה של סימולציה הדמיה אצלו של החיים של עם ישראל בחיים של המלכות שהוגר אתם אותו יש כאן כמה דברים א ידו גדלה ואושר ובין היתר הוא בונה לעצמו דמוי אני אומר את מה שלא כתוב נגיד מיד מה שכתוב הוא בונה לעצמו כמו דמוי של מקדש, אבל זה לא מה שכתוב קודמו כתוב בתחילת מאמר שני שהוא בונה לעצמו דמוי משכן למה משכן הרי משכן הוא הראי שהיה בונה דמות מקדש תשובה היא הרב כותב שמדרגת המשכן ולא נעריך זה לא הנושא גדולה

יותר ממדרגת המקדש דווקא בגלל הרעיות יש בהראיות אצלנו כי אנחנו רואים בעולם שכלי משהו מאוד לא יציב אבל אולי יש בו אולי יש בו גם מעלה כי היציבות שלו היא יציבות עליונה אין איננה תלויה בהגדרה חומרית כן היציבות אצלנו היא בעצם כי הוא שמה זאת אומרת אם הוא לא שמה הוא כבר לא שמה לכן גם המשכן עצמו אגב פעמים הוא נקרא משכן ופעמים אוהל מועד כן פעמים הקביעות פעמים הניידות כן המשכן יסו וכנו כן כל מה אנחנו נמצאים כאן בשני מישורים לא לכן לא לחינם המסעות

בני ישראל כולל ההפסקות שבהם הם לא הפסקות כן המשך של המסע בצורה שונה וההמתנה והמסע זה המשך של מנוחה בצורה שונה במשכן יש את השילוב והסוכה זה מדרגה לעצמה שצריך ללמוד אותה לא כאן המקום הדברים הלשפיזין וכיוון שכאן היא כוללת את כל הכוחות של עם ישראל הכל מרוכז באותה נקודת מקום באותה נקודה מיוחדת והאמירה ושפיזין אנחנו מזמינים אותם בעצם האמירה בכול אנחנו מזמנים אותנו מרורים תשומת לב שהם כאן אבל כל יום אנחנו נפגשים בעוד כוח כל יום אנחנו סמים לב שיש עוד נקודה שיש והעניין הולך

וגדל ומתעצב מתמלאים בכוחות חיים עד שנה רבה שמניצרת יצרו לפני יום אחד עכשיו לגבי משה מה מה אנחנו מוצאים אם דיברנו על כך שאנחנו מוצאים כוחות מיוחדים מה זה בא במזבטא אצל משה א אברהם יצחק ויעקב תקופה אחת בעם ישראל משה אהרון שינוי או עילוי של התקופה הזאת קומה שנייה לשון הקוזרי אצל היחידים ואצל הציבור כן מתחולל משהו מזמן משה אני דוגמה מסוימת לדבר מתוסות בראש השנה ש קצת נוגע לימים אלו ימים של עדיין אנחנו אלול תשרי כן התקופה המיוחדת שאנחנו נמצאים בה עדיין באותם 40

יום אחרי אותם 40 יום כן אבל נמצאים בתקופה הזו אה א ה התוספות מביא בראש השנה בעקבות דיון לגבי השאלה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע מתי נברא העולם בניסן ובתשרי כן מביא סתירות מסוימות בעניין הזה הרי היום מראת עולם כלומר בתשרי נברא אדם העולם האדם יש דעות שבניסן במ זה בא לידי ביטוי למה ראש השנה אז בתשרה ולא בניסן כן בעקבות זאת הרן שואל את זה תוסות לכל אחד את הסגנון שלו תוספות מתבטא בראש השנה דף כז למעוניינים שבתשרי עלה במחשבתו לברוא כדי ליצור מין חיבור

א סוג של אינטראקציה בין הדעות כאן בסוג בתשרה לה במחשבתו לברוא ומחשבתו יצאה לפועל בניסן כן קשה להבין את זה בצורה בוסרית ראשונית פשוטה כאילו למה לוקח זמן מה זה המוש מושג זמן כלפי ישמיא מה אבל זה בכלל היה מושג זמן כשאין עולם כן לא מתכוונים כאן למשך זמן על ציר של איזה לוח שנה על הם אירועים שהיו אירועים כמים במן הפנימי של הדבר כן עלה בתשרי נברא עולם זה אדם הראשון אדם ממלא שלבים שלאחר מכן 10עשרה דורות עוד 10ה דורות עוד שלושה דורות אברהם יצחק

ויעקב עדיין אנחנו פוגשים את אותה סגולה מופיעים בדמויות בודדות ענקיות.

השיא זה אברהם, יצחק ויעקב. דור הפלגה העברית. מתחיל כאן תהליך היסטורי. עם ישראל עומד לצאת על הפועל אבל עדיין צריך שלוש דמויות, שלושה אנשים מרכזיים שאכילו בקרבם את המטען העצום הזה של אחים מהישראלים כדי להכין אותנו לשלב הבא של ציבור, עם וזה מתחיל ביציאת מצרים.

ההתחלה, הכוונה זה תשרי. יצא אל הפועל בניסן ריבציאת מצרים פוגשים את המגמה האלוקית ביציאת מצרים כי יש אומה ואנחנו פוגשים אותה באומה כי יש את משה רבנו ולכן הוא רבנו כן יש לנו אברהם יצחק ויעקב הם אבותינו לאט לאט מה שנמצא בהם שורש צומח אצלנו יש פירות יש צמיכה מהשורש המיוחד הזה של האבות וכבר זה קיים וכבר השורש מניב פירות ויש יש עץ וכבר אנחנו ארוכים לקראת תופעה לאומית שלמה אנחנו נפגשים ממשה אנחנו בעצם נפגשים עם עצמנו כן לךם מאבירים אכל איש הגמרא ביומה איש זה

משה ששקול כנגד כל ישראל שקול לא הכוונה היא שווה ערך אסוצוסיאציה של משקל אלא נותן הכרחי מילה שקול יש תוסות כזה אנחנו לא מבינים את עם ישראל בלי משה ואנחנו לא מבינים את משה בלי עם ישראל. ולכן אנחנו מזמינים את משה אחרי שקודם גדלנו, למדנו, הוספנו קומות בנפש לראות את עם ישראל מאברהם, יצחק ויעקב, דור הפלגה ועוד דור ועוד דור ועוד קומה ועוד קומה. עכשיו הולכים לשלב הבא אנחנו פוגשים את עם ישראל.

פוגשים את עם ישראל דרך משה רבינו. ש ולכן אם נסתכל גם על המה שמו מוכר לנו, ידוע לנו אצל משה רבנו, באמת כל ההוויה שלו היא שונה מהמוכר לנו. מדרשים אמירות הביא שלוש נקודות בלידתו, בפטירתו ובמהלך חייו. כן.

נתחיל קודם עם לידתו. יצחק נולד כששרה את הבת 90. הבת 90. כן.

כן ואחר כך יפלא מהשם דבר למועד וצחקה שרה והשם גם מוזכר כן צחקה לא צחקה פלא עצום אישה בת 90 תלד נכון והתורה מציינת את זה וכולנו יודעים את זה כולנו גדלים על זה כל שנה וברוך השם באמת נס נס פילי יפלא מהשם דבר ולא יפלא פלא מלשון נס מלשון מופלא נסתר ספר הפלה לר הרמב"ם כן במקומות אחרים כן אבל משה רבנו רבותיי יוכבת אותה בת חשבון פשוט בת 130 כשהיא ילדה אותו הגמרא בבטרא אומרת ורשי מזכיר את זה חשבון פשוט כי יוכבת נולדה בין החומות

כשירדו למצרים פרשת שמות ומשה בן 80 שנה בצת ישראל ממצרים כלומר אחרי 210 שנים חשבון פשוט אבל אנחנו לא אלמלא אלמלא היינו עושים חשבון לבד עם מלא רשי מלא חז"ל לא כולם יודעים את זה ולמה הפסוק לא מציין את זה את הפלא הגדול שילדה בת אז המהרל מאיר על זה וגורה היה שמה פסוק ברשי פרשת שמות מאיר על זה מין הערה קצת מורכבת אני אומר כביכול מי ששואל את השאלה הזאת זה שאלה של טעות לא שואלים את השאלה הזאת למה למה התורה לא צינה את זה

ולמה לא עושים איזה עניין משם שכל הלידה של משה של ידה פילית היא היא לא נכנסת בשום עולם מושגים רגיל הביולוגיה היכרחית לקיום העולם אנחנו חיים בעולם שכלי אבל כמו שאדם הראשון לדתו היא שונה מוצבר עפרו אין אבא ואין אמא גם משה רבינו איש מבית לוי וכולי הכל קצת מסתורי כל הלידה שלו וגם הגיל הוא לא כפוף לחוקי החומר זו לידה חדשה זה יצירה אחרת מציאות של חיים שונה כמו עם ישראל לא כפוף לכול שום שום חוקיות ומי ששואל למה התורה לא צינה את זה כביכול

התורה צריכה לציין את הנס חס לו משהו כנראה בהבנה מי זה היה משה רבינו וגם לכן לאחר מכן כן הבית התמלא אורה אנחנו רצים קדימה עוד כמה שנים טובות קראנו אור פניו כן בעצם הוא כבר נולד עם האור פנים קורן כביכול כוונה היא קרן אור פניו זאת אומרת לפגוש את משה זה [כחכוח] לפגוש את מה שמתחולל אצל משה לכן קשה לראות את זה אין לנו ריה נשמתית אנחנו אנחנו ברוך השם רואים את האדם בעיניים כן העיניים קצת מסגרות את מה שמתחולל אצל האדם אבל לא יותר

מזה הרמחל אבל אצל משה אנחנו אנחנו מוצאים דמות אחרת לא לא נמדדת בכלים אופטיים רגילים ולכן גם כביכול חוקי החומר משתנים שמה אנחנו רואים את זה שכשב בתבת פרעה שלחת את אמתה והיד התרכה סיעת דשמיא הגדולה אבל היא לא למדה רשי איך היא ידעה שידע תתערך כי כשהיא ראתה את משה משהו השתנה בכל סדרי החיים החוקיות אינ קיימת שמה המרחק נמד בצורה אחרת ה היא לא היא לא ידעה שהיא היה תגיע אבל גם אם לא ידעה שהיא לא תגיע לא ידע שמשהו פה שם בצורה שונה

וגם לאחר מכן מדברים על הופעת חייו גם סילוקו נקרא וזאת הברכה שברך משה איש האלוהים איש האלוהים במודגש אור החיים הקדוש כן רק בפטירתו אנחנו מוצאים את הביט טועזה איש האנו סיכום של חייו אנחנו צריכים לעבור תהליך של 120 כדי סוף כל סוף להבין מה היה כאן איש האלוהים ולכן מכאן מתפתחות הברכות הבירורים ההיסטוריים ההדגשות הלימודים שלנו אגב בסוגריים לא לחינם לאחר מכן הוא מכונה עבד השם כי עבדות השם זה בעצם השיא של איש האלוקים אבל לא אחרים לא זוכרים לשם הזה ובפטירתו ולאחר מכן מקום

קבורתו לא נודע ולא ידע איש גם הפסוקים ה גם הרב בקבצים מדגיש כן מקום קבורתו לא נודע כי זה לא נכנס בעולם הידיעות שלנו אדם הלך לעולמו קוברים אותה יש לנו הגדרות ברורות מבחינה שכלית איפה איפה איפה קברו אותו א זה יוצר ממילא גם ממת של רצון לעלות לקבר אבל אצל משה גם אין לנו אהבה מינה לעלות לקבר שלו כי אנחנו לא יכולים לפגוש אותו לא בכה ולא במותו כי עוד פעם זה הדמיה של עם ישראל. נלך הלאה גם לאחר מכן. דבר עוד הערה אצל משה

רבנו. אצל משה רבנו סליחה הרשי האחרון שמציין כאן אה אני קורא רש"י.

רש"י אחרון שבזאת הברכה לכל האותות ואני אלך פסוק לפני זה כן ממש בסוף לא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידוע השם פנים אל פנים כל האותות וכולי ולכל היד החזקה לכל המורה הגדול מה זה היד הח אשר עשה משה לעיניים בני ישראל כל ישראל טעות שלי ולכל היד החזקה רש"י שקיבל את התורה היד חזקה בהלוחות הידיים שלו משקל עצום היו הלוחות אם בגמרא זה בלתי נדפס איך הוא החזיק את זה כן האור החיים כותב שכמו שאהרון עושה את נוסף גם הלוחות החזיקו את משה כן

מבחינת המשקל ולכל המורה הגדול ניסים נפלאות שבמדבר וגבורות שבמדבר לנ כל ישראל מה זה אלמלא רשינו מסבירים כל זה עשה משה בפרסיה רש"י אומר לו לני כל ישראל שנסאו ליבו לשבור את הלוחות לעיניהם שנאמר ושברם לעיניכם [כחכוח] והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו ישאר כוחך ששיברת שבירת הלוחות קדושה בלשון הרב נזר מלומר בלי ללמוד את הפסקה בפנים קדושה מחרבת הרב אומר היכולת של משה גם להבין את המשמעות של הלוחות להבין שהחורבן שלהם כביכול הוא בעצם לא חורבן אמיתי לנו זה שבירה אצל משה זה מושג שונה

ממילא גם אצלנו זה מושג שונה מתחולל משהו בעם ישראל מהשבירה הזאת הפגישה עם התורה היא כבר פגישה שהיא ניצחית מכאן ויך כן לוחות שניים וכל הכלול בזה וגם דיברנו על כך אז כל הפגישה שלו על משה בחייו בסילוכו היא בלתי נתפסת בכלים שכלים בהדמיה זה עם ישראל כי הכוזרי כשרוצה לדבר על מעלת העם הוא מביא לכך שהעולם בנוי מנוציא רגע את מעלת הדומם מהסיפור כי כשמדברים על תנועות חיים הדומם אין בו תנועות חיים יש בו חיים רק אנחנו לא רואים אותו. אין תנועה. אנחנו לא יודעים

על החיים כן תנועת חלקיקים אנחנו לא יודעים את זה יודעים כי למדנו לא כי רואים את זה. כן יש לנו את הקומה הראשונה של התנועה שזה עצומ חי מדבר טבע נפש דיבור קומות שונות וכשהוא רוצה להכל קומת חיים יש בה מגבלה הנפש לא תופיע הצמיכה הטבע לא יופיע בלי מזון צד הצמחי לא יצמח מעצמו דבר לא צומח בלי דברים שמבחוץ כנלה הנפש עצמה החיות החיים הנפשיים של בהמה של אדם צריך צריכים חושים כדי לתרגם את החיים, כדי איך ליצור תנועות, איך להגיב, איך לשרוד בעולם, איך

להתפתח, כמה מעל זה הדיבור, השכל, אבל צריך בשביל זה חברה וכל מיני תנאים שמגבילים שכוח הדיבור יתפתח.

בסדר? מצינו מיצה פחות או יותר אריאל בפסקאות האלה את היסודות שמה שמוכר, מה יכול להיות מעל זה הוא מביא את משה רבינו. ואחרי שהוא מביא את משה רבנו אומר לו הקוזרי המעלה הזאת אלוהית מלאכותית אם היא נמצאת אומר לו והמדן לחזור למשה רבנו אמר חבר אלה תהרי הנביא אשר אין עליו חולק אשר נראה על ידו לאמון התחברו את הדברים הדבר האלוהי בהם אנחנו פוגשים את משה אנחנו פוגשים את עצמנו וכל אותם תכונות שמגבילות את תופעת הנפש תוחמות אותה הטבע הנפש והחי שנמצאים במציאות אצל משה רבנו

אנחנו לא פוגשים אותם לא אוכל ולא שותה ולא רעב והמוות לא מאיים עליו ויודע את העבר ותהובה כל אותם דברים שנדרשים לקיום המין האנושי אצל שלא קיימים כי כשעוסקים בדבר ניצחי הוא לא כפוף לחוקיות ובגדול זה משה ובהתאמה זה משה הוא רבנו זה אנחנו ואנחנו אומה נצחית ומה שהמפגש אותה זה המפגש עם רצון השם ומה שקורד בשם השם לא אשר מלאך בתרם כל יציר נברא מלכות השם לא תלוהיה בנו לעת נעשה בחף צו כל יש רצון השמש אדם אז מלך שמו נקרא בהדרגה אברהם יצחק ויעקב

עכשיו אנחנו קוראים בשם השם מהותינו זו קריאה בשם השם והנה אנחנו זוכים ביום המיוחד היום לפגוש את עם ישראל בסוכה להבין מה מתחולל בסוכה אחרי אברהם יצחק ויעקב הגענו לקומה נוספת ומתוך כך נניח רגע את יוסף בצד עכשיו נבין מה זה מלכות ישראל. זה שלב הבא דוד וזה השלב הקומה הנוספת שמכינה אותנו למה שלאחר מכן.

באמת הרחמנו קים לנו את סוכה דוד הנופלת. וכפי שמדגיש המהרל לא כתוב שנפלה אלא נופלת. נפלה היא נפלה היא לא קיימת. נופלת היא קיימת רק היא במצב נפול אבל היא קיימת.

והוא מקים אותה. הוא לא בונה אותה. ונזכה להיות שותפים לאותה הקמת סוכה דין הלופת במירה בימינו. אמן.

‏M.