לידתו של ר' אליעזר הגדול חלק ב' | הרב תמיר אלמליח | כניסה לעולם בית המדרש | תשפ''ו

פיקד רבי אליעזר שהספר הזה מלא בממרות של רבי אליעזר מקור תנאי ו פותח באיך רבי אליעזר הגדול נולד איך הוא בא לעולם והוא מתאר שמה את המסע של רבי אליעזר ראינו שהוא חורש בשדה ואחים שלו אני חוזר בקצרה על הדברים ראינו שהוא חורש בשדה ואחים שלו א במישור והוא במענה ויום אחד הוא מתחיל לבכות ושאבא שלו שואל אותו למה הוא בכה הוא מעביר אותו מהתרשים הם במישור והוא בדרשים. הוא מעביר אותם טרשים למנה והוא ממשיך לבכות. שואל אותו למה הוא בוכה? ומלמד אותו שהוא רוצה ללמוד תורה.

שאלנו למה הוא חורש בטרשים וכולם במענה? למה מלכתחילה יש לו איזה שונות כזאת בתוך השדה שהוא עושה את הפעולה הזאתי? למה הוא משנה מכולם? אחד.

דבר שני, למה הוא בוכה? זה נראה זה התנהלות ילדותית כזאתי שילד בוכה אז אין לך שאלות למה הוא בוכה כי הוא לא יודע עדיין בפשטות לדבר להסביר במילים להתבטא אז הכאב הלב מציף אותו אבל פה מדובר בבן אדם מבוגר בן 28 נכון ראינו אחר כך הוא לא ילד קטן א רבי אליעזר אז תדבר תסביר הוא לא מסביר אבא שלו אומר לו נוריד אותך מהמענה גם אתה רוצה משהו לא בסדר אומר לו אני רוצה ללמוד תורה ואז התגובה של אבא היא מאוד קשה. בן 28 אתה תתחתן, יהיו ילדים, קח אותם לבית הספר. התשובה הפשוטה היא זה נראה כאילו אצלי אין תורה בצד הפשוט.

אצלי אתה רוצה אצל הילדים שלך תלמד אני בבית שלי אמרת לך אין תורה. א איך שלא נצייר את א את אורקנוס בשלב הזה זה נשמע ככה מאוד מרוחק. בסדר? אי אפשר להתעלם שרבי אליעזר הוא בן 28 והוא לא נשוי.

ויש פה גם איזה ריח של תקיות בלי שום קשר לצד של התורה. אז זה נתון שחשוב לאסוף. מה עושה רבי אליעזר בשלב הזה? הוא לא אוכל.

ואז מגיע אליו אליהו הנביא. ותאינו על מה מגיע אליהו הנביא? הוא אומר לו בן הורקנוס על מה אתה בוכה? דיקנו שזה אולי הפעם היחידה שאליעזר לא בוכה במדרש הזה.

ווא אומר לו על מה אתה בוכה? אומר אני רוצה ללמוד תורה עלה לך לירושלים אל רבן יוחנן בן זכאי אז מה חידש אליהו הנביא אליהו הנביא לא מגיע לכל אחד הוא מגיע באיזה אירוע קצה צריך להציל את המצב גילו אליהו יש איזה התערבות אלוקית נכון שאליהו הוא השליח שלה אז מה קרה כאן על מה מתגלה אליהו לרבי אליעזר כל מה שהוא מפגיש אותו זה ללכת ללמוד תורה הוא הולך ללמוד תורה בירושלים פוגש את רבן יוחנן בן זכאי ובוכה ושולם אתה בוכה תדבר מול אבא היית צריך

לבכות נכון שמה לא לומדים תורה שמה זה משהו מעניין אבל פה רבנו יוחנן סג אתה בא בבית נדרש אז תדבר איתו תסביר לו אני רוצה למו תורה אמר לו בין מי אתה לא הסכים לומר לו נכון אחז אמר לו בזה שהוא לא רוצה להגיד לו בין מי הוא אמר לו מה מעולם לא למדת קריאת שמע ברכת המזון ותפילה ואמר לו מעולם לא ותהינו על העולם הזה זה שלוש את הדברים האלה זה דברים הכי יסודיים שיש הדברים האלה זה הכי בסיסיים שיש איך הוא לא ידע אותם

זה קצת גם מתכתב עם הבית הזה לכאורה שאומר לא ללכת ללמוד תורה אמר לו עמוד ואלמד אותך לימד אותו את הדברים הללו ואז הוא לימד אותו תורה אחרי שהוא עוד פעם בכה הוא לימד אותו תורה התורה מתוארת אצל רבי אליעזר הגדול שהיה מלמד אותו שתי הלכות בשבוע נכון ובשבת מה הוא יעשה זוכרים עוזר ומדבקן דקנו שבשביל להדביק דברים אז הם צריכים קצת להתפזר, צריך לאסוף אותם שוב חזרה ושתי הלכות זה לא נשמע כזה איזה לימוד א רחב או גדול מה זה מתאר למה המדרש מתאר לנו

איך שהוא למד ורבי אליעזר כל השלב הזה מתחיל ממשיך לבכות והוא לא אוכל לאורך כל הדרך וכיוון שהוא לא אוכל אז יש לו ריח רע מהפה נכון ואז רבן יוחנן בן זכאי אומר לו דבר איתי קצת משם קצת רחוק הוא לא יכול עם הריח הזה והוא עוד פעם בוכה אומר לו למה אתה בוכה אומר כי הרחקת אותי ממך כמוכה שכין אמר לו רבנו יוחנן בזכאי יהי רצון שכשם שחקתיך מלפניי כך יעלו ריח חוקי תורתך לשמיים שזה גם דימוי מעניין תורה דרכיה דרכי נועם יש בהזה נעימות

נכון יש בה איזה ברכה יש בהזה התאמה כולנו תפילה שהתורה של רבי אליעזר הגדול לא תריח בצורה כזאת הזאת שצריך להרחיק אותה כמו מוקין. למה הוא מדמה בין הריח הלא נעים הזה לבין המציאות הזאת של אה ה של גדילת התורה? עוברים לפרק ב' ושמה האחים של הבית של רבי אליעזר מבקשים מאבא ללכת ולהדיר אותו מנכסיו עליך לירושלים ותדיר את אליעזר מנכסיו ואבא מקשיב ושוב יש כאן איזה תנועה מאוד מאוד חריפה של הבית של אליעזר בן אורקנוס נכון אל המציאות הזאת של לימוד תורה הוא עולה והוא

מוצא שיום טוב טוב לרבן יוחנן בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי מבקש להושיב אותו עם גדולי ירושלים אחרי שכשהוא שואל אותו אחרי שהוא לימד תורה בן מי אתה הוא אומר לו בין אורקנוסני את זה שכחתי נכון אז הוא פתאום מוכן לספר לו בין מי הוא ואז הוא אומר לו בן גדולי עולם אתה רבי ח בן זכאי מעריך את אורכנוס ושאורקנוס מגיע הוא משיב אותו בשורה הראשונה של עשירי ירושלים ודיברנו שעל עשירי ירושלים לא אנשים קטנים זה אנשים שהחזיקו את ירושלים במצור זה אנשים גדולים הרבנו יוחנן

בן זכאי תודה רבן זכר בן זכאי מקדם מביא את אור קנוס אל השורה הראשונה והוא קורא לו גדולי עולם הוא מעריך אותו ואז הוא יוצר מצב כזה שרבי אליעזר מדבר אומר לו תגיד משהו אליעזר לא מוכן לדבר אומר לו שואל לך משל למה הדבר דומה כל תורתי שמעתי ממך אז תדבר אתה אתה המקור מה יש לי להגיד דברים אחרים דבר אתה אומר לו מה אתה מתבייש מפניי אני אצא מתחיל לומר תורה כזאתי שהעולם מאבד את הקשר שלו למציאות.

לא יודעים אם זה יום או אם זה לילה. נכון? וקראנו פניו. והמציאות היא כמו של קבלת תורה מסיני.

איזה משהו במדרש רבא מלמדים שהוא הביא תורה שלא ניתנה כביכול בסיני משהו מיוחד במינו. ואז נכנס רבנו חן זכאי ואומר אשרי אברהם יצחק בלי יעקב נראה לי שמה שיצא זה מחלצכם ואוקנוס קופץ מה אמרת הוא אומר אשרי שאבות שיש להם ילד כזה אומר לא ככה היית צריך לומר אשראי שיצא זה מחלציי הוא בן שלי פתאום הוא חתום עליו פתאום הוא הוא מקבל אותו יש פה איזה ערכה גדולה לתורה אורכנוס מלא קרבה לקודש מלא קרבה לתורה כי אחרי זה הוא עומד ואבא אומר לו אליעזר אומר לו

שב שב אבא לא יכול לומד תורה שאתה עומד אז הוא אומר עזוב לא באתי ללמוד באתי להדיר אותך מנכסיך ועכשיו אני מדיר את אחיך וכל נכסם בשבילך אמר לו אליעזר רבי אליעזר כבר בפרק ב' אני לא מוכן למה אילו קצב וזהב ביקשתי מהקדוש ברוך הוא היה נותן לי לא ביקשתי אלא תורה עד כאן הדברים משבוע שעבר אתם בסדר >> מחזיקים >> בעזרת השם אשריכם אז בוא נעשה רוצה קצת לחזור לדברים הללו. שאדם בא ללמוד תורה, השאלה הראשונה ששואלים אותו זה בין מי אתה. בין מי אתה?

זה אצל מי גדלת. וזה קשור מאוד מאוד בצורה אמיתית לקשר בין אדם אל הבית שלו. הקשר בין אדם לבין האבות שלו. אנחנו כולנו, ברוך השם, גדלנו בבתים יקרים.

מכוחם באנו אל בית המדרש הזה. כל אחד בשלב שלו, בזמן שלו, אנחנו, כל אדם נושא בתוכו. את ה-DNA של האבות שלו. האבות הללו, האמהות הללו, ההורים שלנו, הם בבית מאוד השפיעו, מאוד בנו, מאוד עיצבו אותנו.

בקשר בין אדם לבין האבות שלו יש שלבים, להורים שלו יש שלבים. יש שלב בתחילת הדרך שילד מלא ההרצה אל ההורים שלו. ההורים שלו הם כלי לשלמות. הוא עומד בצל שלהם.

הם הכי הכי קרובים להיות הקשר שלו אל השמיים. איזה משהו שהוא גדול. זה מופיע ככה בדיבורים של ילדים קטנים, בתמימות של ילדים קטנים, בשירים של ילדים קטנים. נכון?

אם ילד נפגע איפה שהוא אז הוא מיד מבטיח שאבא שלו יש לו כלים משמעותיים לבוא ולטפל בך, נכון? ולאבא שלי יש סולם עד השמיים. זה לא נובע מסכל, זה נובע מהרצה. נובע מקשר.

בתחילת הדרך שהרצה אדירה בין הורים לילדים. שאדם מתפתח בעצמו והשכל שלו גם בא לידי ביטוי. יש דיון על צורת ההנהגה. אתם לא מכירים את זה, ברוך השם, אצלכם הכל עבר, חלק, אבל יש כאלה שיש דיון בינם לבין האבות שלהם על צורת ההנהגה, מה עושים ואיך עושים ומסכים או לא מסכים ולפעמים גם שונות.

אני לא רוצה בחיים שזה יראה בצורה כזאת. עוברים השנים ואדם מגלה את עצמו, תגלו עם השנים. עומד בסלון באמצע החיים, אומר איזה משפט להורים שלו, לילדים שלו, לבית שהוא כבר גידל והוא עומד כפו, לא מבינים מה קרה, הוא מתיישב מתוך איזה חולשה, הוא מצוטט את ההורים שלו, ההורים שלנו הם מעצבים אותנו, הם מגדלים אותנו, הבית שלנו הולך איתנו לכל מקום ושרבן יוחנן בן זכאי פוגש תלמיד חדש, אומר לו, "בן מי אתה? בוא ניפגש איתך, בוא נשמע מה יש בך." אבל אליעזר לא מוכן בשום פנים להגיד את הבית שלו.

למה? כי יש פער מאוד מאוד מאוד גדול לפחות באיך שהמדרש מציג את הדברים. עוד שנייה ננסה להסביר פה כמה מקומות בעזרת השם בהבנה של הבית הזה אבל בצד הפשוט איך מציגים את הבית הזה? יש פער מאוד מאוד גדול בין הגעה של אליעזר אל בית המדרש נכון לבין הבית שלו.

הקומה הראשונה היא שהבית הזה מתואר, שיש בו המון המון שדות ופועלים. יש פה איזה אושר מאוד גדול. אנחנו מכירים את העולם הזה. אושר לא צומח בזה שאדם עסק בתוספות ברבי שמעון שקופ.

אושר עוסק מזה שאנשים פשטו ידיים וניגשו אל העולם הזה ועמדו בעמל. עבדו בעמל ובהשקעה ובנו חיים ופרוטה לפרוטה. אושר לא יורד מהשמיים. ומי שמקבל אושר מהשמיים באיזה ירושה, הרבה פעמים האושר הזה לא נשאר לו.

אדם עשיר זה אדם שבעמל גדול מנהל את החיים שלו באקסלים, בידיעה לאן כל שקל הולך. לא מתוך קמצנות, מתוך חשיבות. אדם שהפרטים חשובים לו. לאורכנוס יש שדות ויש שמה עובדים בשדות.

והצדדים הללו, הניגון של הבית הזה הוא בית של עשייה. שהבית שבבית הזה מדובר על איזה שיח עם תורה, אז יש אמירות מאוד מאוד חריפות. מאוד מאוד נוקבות, מאוד מובנות בבית הזה בן 26 אתה ותלמד תורה תתחתן תלמד תורה זה איזה שמדברים על הבית של אליעזר אז יש איזה התנגדות מסוימת בניגון של תורה ושסוף סוף אליעזר הולך ללמוד תורה אז האחים שלו לא רוצים לנדות אותו בגלל שהוא עלה לירושלים ואבא שלו מסכים בצד הפשוט אבא שלו הלך לנדות אותו כל הדברים האלה מראים על איזה על איזה

התנגדות על איזה מלחמה כזאתי שרבנו יוחנן בן זכאי אומר לו בין מי אתה והוא לא מוכן לומר אז הוא מיד יודע שיש לו פערים אדירים במפגש עם בית מדרש אז הוא אומר לו רגע קריאת שמע תפילה ברכת המזון אתה לא יודע אומר לו אין אני לא יודע ובצד הפשוט בשלב הזה של המדרש יש פה איזה חלום מאוד מאוד גדול של אליעזר להגיע לבית מדרש אבל החלום הזה פוגש חצי צח הוא פוגש איזה מחסום אדיר אדיר הזה שבצד הפשוט קשור לבית וה היכולת להגיד בין מי אני

שאתה נכנס לבית מדרש שיש בו איזה מאבק על המפגש עם הקודש שהיא מאוד מאוד קשה אליעזר מכניס את האמירה הזאת לתוכו הוא לא מוכן לומר את זה והוא שומר את זה בלב פנימה אבל בהקשבה נוספת למדרש החציצה של רבי אליעזר אל בבית המדרש זה לאו דווקא מהבית שלו ומההורים שלו בסדר ומהאחים שלו אלא שהוא מתחיל ללמוד גם שמה זה לא הולך כזה כזה טוב גם שמה זה לא רץ. הוא לומד שתי הלכות בשבוע ובשבת הוא צריך לדבק אותם ולחזור עליהם.

אז דיקנו ששתי הלכות זה גם לא דבר כמותי מדי. וגם זה שאתה צריך לחזור ולדבק אותם ולדבק זה להדביק דברים שבדרך כלל נקראים. אז צריך להדביק משהו אצל אליעזר בקליטת התורה הוא קשוח. הוא לא קל.

זה לא בא בזרימה לא הוא לא דג במים. יש אנשים מפגשים בית מדרש. המפגש שלהם עם הקודש הוא כל כך טבעי. כל הטעות הייתה זה שהם לא האמינו בקודש.

אז עכשיו שהם מגיעים מתוך גיל של רצון, של בחירה, הם נכנסים לבית המדרש, אז הכל כפה על היד. איפה הבבלי היה כל השנים? מצוין. קופצים מסוגיה לסוגיה, מדף לדף, מתוספות לתוספות.

הכל מעולה. אצל אליעזר זה ממש לא ככה. מיד את אליעזר נכנס לבית המדרש, קשה לו. חבל על הזמן קשה לו.

רבן יוחנן בן זכאי מושיב אותו, מלמד אותו. כל השבוע זה שתי הלכות ובשבת שתי הלכות הללו הם מתפרקות לו לגמרי והוא בעמל של תורה לוקח את השתי הלכות את המתנה הקטנה הזאת של השבוע למרות שבשבוע אפשר ללמוד הרבה יותר את המתנה הקטנה הזאת של שבוע ודבק אותם ועמל עליהם ומחזיר אותם ככה א א א למקשה אחת כדי שהם לא ובדו ממנו אז זה חציצה שנייה חציצה שנייה זה היכולות הטכניות של אליעזר ללמוד במפגש שלו עם תורה זה לא זורם, זה לא קל, זה לא משמעותי. אולי אפשר להבין בצורה אחרת לחלוטין עכשיו את ההתנגדות של הבית של אליעזר אל התורה. אפשר להגיד שיש פה התנגדות אובייקטיבית של הבית הזה הוא לא אוהב תורה.

זה קצת קשה כי כשרבן יוחנן בן זכאי שומע שאורקנוס זה אבא שלו אומר לו בן גדולי עולם אתה. המדרש הזה לא מתאר לנו דברים סתמים. אנחנו מדברים ברבן יוחנן בן זכאי. אין פה מילימטר של חנופה.

יש פה דברי אלוקים חיים. אשר רבן יוחנן בן זכאי קורא לאורקנוס בין גדולי עולם אתה הוא מתכוון לזה ושהוא מגיע אליו הביתה הוא לא סתם מושיב אותו בקומה הראשונה בשורה הראשונה כי באורקנוס יש קשר לתורה הראיה שכשהבן שלו באמת יודע ללמוד תורה את כל הנכסים שלו אין לו ילדים בעולם אין לו אף אחד רק הוא כן זה קיצוני זה מקצה לקצה אבל אהבת תורה יש שם אז למה אז למה אתה מתנגד שהוא ילך לבית המדרש בגלל שהוא מכיר את הבן שלו הבן שלו צריך ללמוד שתי הלכות בשבוע וצריך כל שבת לדבק אותם, לדבק אותם, לדבק אותם. לפי ההבנה הזאת. לא בטוח שבבית ואולי בטוח שלא בבית של אורכנוס אין ברכת המזון, אין קריאת שמע ואין תפילה.

זה הוא בן גדול עולם אתה. ודאי שיש. אבל לימדו את אליעזר אלף פעמים את הדברים הללו, את הדברים הכי פשוטים לימדו אותו. דאורייתא של ברכת המזון, קריאת שמע, תפילה, חלק מהדעות דאורייתא.

את הדברים הכי הכי בסיסיים ישבו איתו ולימדו אותו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם וביכולות האינטלקטואליות האובייקטיביות שלו הוא לא מצליח לקלוט אצלו בחיים במפגש עם קדושה בסדר יש איזה חציצה אז יכול להיות זה חציצה של בית ויכול להיות שזה חציצה סובייקטיבית אישית של הלומד הספציפי הזה שהוא פוגש את המפגש עם תורה קשה לו אז מה הוא עושה הוא בן 28 מיד הוא בן 28 וזה זה לא זורם וזה לא מתפתח. אז באחריות לאן הוא הולך? הוא הולך לשדה. למה?

כי צריך לעשות משהו עם החיים. כבר בן 28. אבל שהוא הולך לשדה, הגעגוע אל בית המדרש לא נעלם. יש לו קשיים אובייקטיביים.

בסדר? יש לו מחסומים אובייקטיביים. בין אם זה הבית, בין זה הוא עצמו שהצמיח את הבית. לכאן או לכאן.

בסדר? אבל שהוא הולך לשדה ואומרים לו לעשות ולעבוד, הוא אומר, "טוב, אין מה לעשות, אני צריך לעבוד." אבל הגעגוע הזה צומח בו שוב ושוב. יש בו איזה משהו בתוכו שרוצה להיפגש עם גודל, לא רק עם עשייה של 10 אצבעות. וזה נהדר.

מי שהנפש שלו מתוך הסייה של 10 אצבעות עובדת את השם, קדוש יאמר לו זה שלו. אבל אצל אליעזר יש חלום אחר. הוא רוצה לחיות חיים גדולים. הוא רוצה לחיות את העולם הזה בצורה עוצמתית אדירה.

הוא לא מסתפק בלחרוש. אז אם כבר קלו אותו בשדה, כי הוא חייב, כי אין לו יכולת להיות במקום אחר, אז איפה הוא הולך לחוש? איפה? בדרשים.

למה בדרשים? בדרשים אמרנו זה מקום של אבנים. זה מקום שמאוד מאוד קשה לחרוש שמה. זה מקום לא אידיאלי בכלל לחוש כדי א א לזרוע משהו.

אמרנו חברון זה אדמת ראשים ולכן קוברים פה אנשים. אין פה חקלאות. הצד הזה של של אדמת אליעזר אומר אני מחפש אתגר אני מחפש לקחת את המשימות הכי קשות העולם אומר לו עזוב את הדרשים חורשים במענה הוא לא מקשיב לאף אחד הוא הולך לשמה אבל זה לא מספק אותו הצדדים המעשיים שמנסים בצד המעשי לתת פתרון לגעגוע רוחני זה שתי שפות שונות אז הוא קרוע בין זה שיש לו רעיון ורצון אדיר אדיר לרוח לתורה לחיים גדולים לבין זה שבצד האובייקטיבי האישי הוא לא יכול להוציא את החלומות האלה

לפועל פה אליעזר רבי אליעזר הגדול מלמד אותנו איך קונים תורה מלמד אותנו באיזה מפעל הוא פועל הוא מגייס את הכאב שלו והלוחמים שלו פה זה דמעות אנחנו דיברנו בפעם הקודמת על דמעות אני לא רוצה להעריך הדמעות על המימד האנושי הזה ממד שמגלה שלכולנו יש לב שאין יצור שמוריד מאות אבל אדם מוריד מאוד בגלל שהעולם הפנימי שלו מדבר אליו אז זה נראה כלפי חוץ לכן שערי תפילה ננלו אבל שערי דמעות לא ננלו יש קשר בין דמעות לבין בית המקדש בית המקדש זה מקום שחיבר שמיים וארץ חיבר

עולם שהוא נמצא כולו בחוץ הכל בחוץ היה שמה יופי והיה שמה אושר יופי ואושר בצד הפשוט מסבחים את החיים מסבחים את העולם אבל בבית המקדש זה לא סיבך בית המקדש כל מי שהגיע אל הבית הזה גם שהוא היה קבוע פור בתוך העולם הזה כמו מלכת שבה מלכת שבע מגיעה בפרק י במלכים א' לראות את שלמה היא היא מלכת שבע מפרשים מסבירים שהיא משהו מאוד מאוד ששייך לעוצמות של העולם הזה ולעוצמות לא במקום הגבוה אפילו במקום מאוד מאוד נמוך מאוד מאוד מסובך אבל שהיא מגיעה אל בית

המקדש שבונה שלמה היא רואה את הגשר שיש בין הדת למדינה היא רואה שחוכמת שלמה לא עסוקה כמו כל החוכמות האחרות בחול בלבד החוכמה הזאת מקושרת על הקודש ולא נשאר בה יותר רוח. כל העולם החומרי שלה פתאום מקבל מהות מטרה.

בית המקדש היה כזה. דמעות מגלות שיש לנו נשמה. רבי אליעזר הגדול אומר לעולם, אומר לחיים, אליעזר, אין לי כלים להיפגש עם רוח. והמפגש עם הרוח אולי הרבה פעמים תקע אותה.

התקיעות הזאת גיל 28, בלי משפחה, בלי הוא הולך אחר געגוע ש שהוא לא יודע איך לפתור אותו. אז מה עושה אליעזר? הוא לן בתוך הכאב שלו. הוא לן בתוך החלום שלו.

אין לו פתרונות. אבל ברגע שאדם יודע לזהות געגוע למשהו, גם אם הוא לא יכול לפתור אותו כרגע, הכאב הזה הוא בשורה. אדם לא כואב דברים שהוא לא שייך אליהם. אם אין לאדם חלום אז הדבר שהוא לא משיג, אם זה לא החלום שלו, אז הוא לא כואב שהוא לא השיג אותו.

הכל טוב. הכל טוב. ואם אין פה מישהו שחולם להגיע לירח, בסדר? אז הוא לא יכאב את זה שהוא לא יגיע לירח.

אם אין פה מישהו שלא יכאב שהוא לא סיים את הש"ס, הוא לא ילמד את הש"ס. זה נובע מתוך חלום. כל חלום הוא מגדל את ה את הפר. וברגע שיש לאדם איזה כאב מסוים, אז הכאב הזה מסביר מי הוא.

ואליעזר לא יודע לפתור את כל הבעיות האובייקטיביות שיש לו בחיים. לא הבית ולא היכולות שלו. הוא לא יודע לפתור את הדברים האלה, אבל הוא יודע שהוא רוצה. הוא יודע שהוא מתגעגע, הוא יודע שיש לו חלום לחיים גדולים.

ולכן מה שהוא עושה? הוא מוריד עליו דמעות. לא פעם אחת הוא בוכה. הוא בוכה בכל הזדמנות.

כל רגע ורגע הוא בוכה. הוא משקף את הגעגוע שיש לו דרך דמעות. דוד המלך אומר, הייתה לי דמתי לחם יומם ולילה. דמעות יכולות להיות לחם.

לחם זה עיקר הסעודה. שאדם רוצה לזבוע, לזבוע, הוא צריך לאכול לחם. דמעות יכולות להשביע בן אדם. למה?

איך הם משביעות? מה הם נות? בדמעות הם מבשרות מה החלום שלך, מה הגעגוע שלך. ושיש לאדם איזה נטייה כלפי משהו.

גם שבמציאות הכל הכל תקוע, הנטייה הזאת היא מבשרת לו מי הוא. הוא לא בוכה כי הוא תינוק. הוא לא בוכה כי הוא רגשן, הוא לא בוכה בגלל שהוא לא יודע לדבר. ההבלכות של המדרש מלמדות אותנו הרבה הרבה שאליעזר יודע לדבר וביום שהוא ידבר או איזה דברים הוא יגיד אין שאלה הוא יודע לדבר הוא בוכה בגלל שאין לו מה לדבר אין לו פתרונות למציאות בצד האובייקטיבי שלו הוא פוגש המון המון המון מחסומים מהקודש הוא לא סתם מגיע לגיל 28 במצב הזה אבל הוא לן בלי פחד בסדר בגעגוע שלו ברצונות שלו הוא מפנח את הכאבים הללו ולכן לכן הוא עושה מזה איזה איזה א טקטיקה של לחימה.

על הדמעות האלה מגיע אליהו הנביא בן אורקנוס. על מה אתה בוכה? אם יש פעם אחת ויחידה במדרש שאליעזר לא בוכה, זה ברגעים שאליהו מגיע. בן אורקנוס על מה אתה בוכה?

הוא מחבר לו בין עולמות. אתם שומעים את המשפט הזה? בן אורקנוס, הבית הזה שכשאתה מדבר בו על געגוע לתורה ולחיים, הוא הוא צבא אותך כבר באיזה צבע מסוים של חוסר יכולת, חוסר יכולת אובייקטיבית, שהוא לימנד אותך והשגיע בך אלף פעם ואתה שוכח אחרי רגע א שמנדים בו על גבי תורה, אתה בן אורכנוס ויש הרבה חציצות אובייקטיביות בינך לבין הקודש, אבל אתה בוכה. אם אתה בוכה, אם אתה מתגעגע, אם אתה רוצה, אז החציצות האלה הם לא חציצות.

קום תעלה לירושלים. לפי ההבנה הזאת, אליהו הנביא זה לא האדם עם הזקן הלבן והאילה שמגיע, לא יודע, אף פעם לא פגשתי אם ירצה השם, אם מישהו פגש שיעדכן אותנו. אבל זה לא דווקא המקום החיצוני הזה שאדם פוגש מבחוץ איזה בצורה שמישהו אומר לו. זה אליהו הנביא הוא מלאך הברית ושנוצר נוצר איזה חיבור בברית נוצר איזה חיבור בקשר בין אדם לבין החלומות העמוקים הטובים שנמצאים בו הגדולים לחיים גדולים שנמצאים בו אז אז זה ביטוי אליהו הנביא מופיע בתוכנו אז זה ביטוי לאיזה משהו אמיתי שצריך לבוא ולצאת

לפה על פה מה מחדש אליהו הנביא קום תעלה לירושלים מה החידוש בזה אם אתה בוכה בצורה כזאת אם אתה כואב בצורה כזאת אם אתה מתגעגע בצורה כזאת כזאתי אז תעלה לירושלים אין פתרונות אובייקטיבים אנחנו לא יודעים מה נעשה אבל יש עולם פנימי יש לעולם הזה נשמה ושהנשמה מתעוררת אז שום דבר בצדדים החיצוניים לא מסוגל להקטין אותה יש המון קשיים אובייקטיביים יש המון חסרונות אבל הדברים האלה לא יכולים לעכב עם העולם הפנימי של בן אדם מתעורר קום תלה לירושלים יש לך מה להביא יש לך מה לעשות

עם התנועה הזאתי יצמחו מזה דברים גדולים לפי הבנה הזאת מאוד מובן למה אליעזר לא מפסיק לבכות הוא לא בוכה למרות שהוא יודע לדבר והוא בן 28 הוא לא מפסיק שמה אבל זה רק התחלתי כי שמה יש איזה התנגדות הוא גם לא מפסיק לבכות שהוא נמצא בבית המדרש למה כי הוא גדל דרך הכאב הזה שהוא פוגש קשיים אובייקטיביים הוא מזכיר לעצמו את החלום הוא מזכיר לעצמו את מה שהוא מעוניין את מה שהוא רוצה אלן שהוא רוצה לגדול ולצמוח.

ודרך זה הוא כל הזמן מקבל כוח. מדרך זה הוא מקבל כל הזמן את היכולת שלו לבנות את ה את המציאות כמו שהיא. ולכן לכן לכן א רבן יוחנן בן זכאי מעריך מאוד מאוד מאוד את ה את הריח הזה שעולה מאליעזר. ריח רע זה דבר מורכב מאוד.

ריח ורוח. המהרל אומר שהם באים ביחד. ודיברנו על זה שבמוצאי שבתות כדי לעודד את הנשמה צריכים להריח ריח טוב הנשמה ניזונת ממנו וריח רע זה משהו שהוא מתנגד לגמרי מרוחניות אז מה מה מעודד רבן יוחנן זכאי בריח הזה של אליעזר מה זה כשם שהחקתיך מפניי כך יעלה א א חוקי תורה מפיך לשמיים למה הריח הרע הזה מסמל את ה את היכולת של הצמיכה של רבי אליעזר לצמוח בפרק א' רבי אליעזר הוא עדיין לא עם האור פנים ומלמד תורה ככה שאי אפשר לשמוע אותה בשום מקום זה

לא שמה זה התחלתי מאוד אבל רבנו יוחנן בן זכאי כבר שם מזהה את זה ודרך מה הוא מזהה את זה דרך עולמות הריח הרע אבל זה רע זה מורכב נכון אבל הריח הזה מלמד רבן יוחנן בן זכאי שהוא צומח דרך הגעגוע דרך הרצון של אדם להיכנס ולפגוש ולבנות עולם עולם רוחני עליו שהרבה דלתות נסגרו לו. הריח הזה רע הוא לא רע מצד עצמו.

הוא מופיע בשלבים בחיים כאיזה משהו שהוא שהוא לא מבושל עדיין, כמשהו שהוא נמצא בין מטרות, אבל הריח הזה הוא מלא בשורה. רבן יוחנן בן זכאי יודע על מה אליעזר בוכה. הוא יודע למה הוא לא אוכל. הוא יודע.

הוא יודע שבילד הזה יש געגוע מיוחד מאוד מאוד מאוד אל הקודש ולכן הוא מכבד אותו הוא לומד איתו בעצמו לעצמו למה הוא לומד אותו בעצמו כי הוא יודע שיש משהו במסירת התורה של תורה שבעלפה שתעבור דרך ה בחורצ בן 28 שלא יודע לא קריאת שמע ולא תפילה ולא כלום הוא יודע הוא רואה איך הוא משתוקק הוא רואה איך הוא מבקש הוא רואה את ה את הכלים הללו שהוא מביא אל הקרב הזה כדי להיפגש עם תורה והוא יודע שמפה יצמחו דברים גדולים דברים משמעותיים מאוד מאוד מאוד

שרבן יוחנן בן זכאי יודע את זה אצלו אז שהוא שואל אותו עכשיו בין מי אתה אז אז אליעזר נפתח אחרי שאתה יודע נכון לכבד אחרי שהרב מזהה אצל התלמיד את הכבוד הזה כלפי הקודש אז אליעזר מוכן לדבר על הכל אני בן אורקנוס אני בן הבית הזה שלא כל כך שירט נכון את המפגש שלי עם הקודש, עם המשימה הזאת של הקודש. מתוך הקשיים, מתוך האובייקט, מתוך הצדדים האובייקטיביים שלי יכול להיות, אבל היה קשה לדבר על זה. אבל עכשיו שנוצר הקשר, שנוצר החיבור, אז כן, אני בן אורקנוס,

אני בן הבית הזה שבאתי ממנו. המפגש הזה, המפגש בין העולמות הללו הוא מצמיח את פרק ב'.

אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה בעצם בין הפרקים הללונו לא יודעים מה עבר וכמה שנים עברו בין רבי אליעזר של פרק א' לרבי אליעזר של פרק ב'. אבל מתורה כזאתי שעל אף על אף הנתוני פתיחה האובייקטיביים שלה במפגש עם קודש הבעייתיים יודעת להציג רצון יודעת להציג תפילה תפילה יודעת להציג געגוע געגוע אמיתי אמיתי למפגש עם קודש מעולם כזה מתנועה כזאתי אל הקודש צומחת תורה שהיא מדמה מה למשה רבנו? המדרש אומר שקראנו אור פניו ממש כמו משה רבנו. ובמקום אחר יש פה איזה תורה שבהר סיני היא לא ירדה.

למה? כי בשביל לקבל תורה צריכים קודם כל להיות מקבלים. משה קיבל תורה מסיני. זה התנאי לקבל תורה.

החשיבות הגדולה במפגש עם תורה זה להיות מקבל. משה רבנו מסביר הרב קוק גבולת ראיה הוא האדם הגדול ביותר על האדמות לא קם בישראל כמשה עוד אין כישרון כמו משה אבל שהוא מגיע אל הקודש הוא מגיע מתוך רצון לקבל בשביל לקבל משהו יש תנאי אחד בחיים מה התנאי איזה רצון בשביל לקבל בשביל לקבל משהו מה צריך כן צריך להרגיש שיש חוסר צריך לעשות מקום אם אדם כל כך מלא כל כך מוכשר כל כך גדול כל כך אז אין לתורה מה להעניק לו אז הוא לומד תורה בגלל

שעכשיו זה עמודה נכון ברוך השם עם ישראל נוער אל בתי המדרש אז כולם עושים מסגום פה זה לא הולך ככה משה קיבל תורה מסיני אליעזר מביא אל בית המדרש את הדמעות שלו את הרצונות שלו את החלומות שלו תורה לומדים מתוך חלום משה רבנו מה הוא כישרון אדיר. כישרון אדיר. תורה מלמדת שמלמדים על משה רבנו אין שמות פרטיים.

וילך איש מבית לוי קח את בת לוי. אומר המהרל, איפה השמות? אנחנו יודעים זה אמרם יוכבת. למה אין שמות?

כי אין פה חשבון פרטי. יש פה איזה נשמה שירדה לעולם היא לא היא ירדה דרך אנשים אבל היא לא קשורה לפרט הזה ולפרט הזה. זה נשמה שהופכת הולכת להפוך את העולם מקצה לקצה. קוראים לו בכלל טוביה.

אבל בית כולו התמלה בטוב. זה כישרון אנושי אדיר שהוא עולה להר סיני הוא עולה לקבל הוא עולה לבקש הוא יודע שיש בו שסך אדיר של כישרונות סך אדיר של ברכה בסדר אבל שהוא מגיע לקודש הוא מבין שבקודש הזה יש משהו שלעולם לא יהיה בו לבד כל הכישרונות בחיים הקודש זה משהו שהוא מביא לו שהוא לא יצליח להגיע אליו בחיים האישיים לבד ולכן הוא מוכן לקבל הוא מוכן לשמוע העולם במפגש עם קודש. אני עובר קצת אלינו. הרבה פעמים מציב מחסומים.

הרבה פעמים מציב מחסומים. יש מעבר בן קודש של בית מדרש ישיבה גבוהה לעולמות שאדם היה מחוץ לה. ולא רק עולמות של שמיניסט. אחת כמה וכמה עולמות של שמיניסט מצוי.

ברוך השם. אבל בין כל העולמות האלה שאדם עובר יש המון המון המון שינויים. שינויים אובייקטיביים, שינויים שלו זמוס מהבוקר עד הערב. נכון, לא ידענו שיש כל כך הרבה שעות ביממה.

חלקנו פחות היו בהכרה בחלק מהשעות הללו. פתאום אדם מגלה שיש לילה, יש יום, יש מהבוקר ועד הלילה, יש ספרים, יש יש שפה אחרת, יש אמונה, יש תוכן, יש עומק, יש פנימיות. שיעור באמונה, שיעור בצד האמיתי שלנו מלשון שער. זה לא רק תוכן להביא איזה פנקס, איזה פסקה שאדם לא פגש.

זה אתם יכולים להגיע לבד. ואם לא עכשיו אז תגיעו עוד כמה שנים. זה צד זה חידוש כמותי. אבל שיעור בצד העמוק שלו הוא פותח שער לעולמות של עומק ש שאדם לא ידע, לא ידע שהם קיימים, לא ידע שהם נמצאים.

ושאדם נכנס לבית מדרש, השפה הזאתי, כן, היא מלמדת אותו שיש איזה עולם נוסף, עולם קיים. המפגש עם העולם הזה גם אם אנחנו גיבורים ומשמעותיים ומחזיקים כן וצריך להחזיק שניה נדבר אנחנו תלמידי רבי אליעזר הגדול בהחלט צריך להחזיק אבל גם אם זה ככה יש בזה משהו בנפש שהוא שהוא שהוא מאוד מרתיע שהוא מאוד מאוד מבלבל בעיר דוד במערות של הכותל יש איזה חדר כזה אתה נכנס וכל הקירות מוארות ואתה רואה כל מיני פרטים שנגברו בירושלים דברים מאוד מאוד יפים ואז חלק מהאירוע אתה קמה שם כמה דקות

שמה מקבל הסברה ופתאום יש תאורה מתחת לרגליים והרצפה היא שקופה לחלוטין אז אתה רואה איזה 12 מטר 20 מטר לבפנים רואה מרים לך איזה שריד מהבית מבית קדמון משהו מיוחד במינו אז אדם מבוגר שמדליקים לו את האור למעלה ומראים לו ממצע ארכאולוגי ישע נמוק הוא מאוד מאוד מתלהב אבל אחת הילדות היינו שמה אחד הילדות הקטנות שלוש ארבע הדליקו את האורות פתאום היא צורחת יא מחפשת מבוגר להתעלות בו ואתה מסביר לא הכל בסדר אנחנו עומדים אבל בעולם כזה שפוגש מעבר בין תלת ל בין מציאות חד ממדית

חזותית לעומק אז בשכל יש איזה בלבול כזה יש גם איזה פחד לך תסביר בשכל אל תדאגי זה איזה רצפה משוריינת יש פה איזה משהו שאפשר להחזיק אנחנו לא ניפול פתאום פוגשים עומק זה זה שפה אחרת זה עולם אחר זה זמנים אחרים זה אינטנסיב אחרת זה מציאות כזאתי של עומקים ושל שפה אחרת וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על גמרא והרמית יש פה באמת באמת כישרונות שאדם צריך להתחיל לעבוד איתם ובצורה ממש מהירה מקצה לקצה אז מה עוזר בשלבי מעבר האלה הראשונה שעוזרת זה לזכור שבית מדרש זה

המקום הכי עתיק בעולם הבית מדרש הזה נמצא ברוך ברוך השם כמה שנים טובות אבל סך החיים של בית מדרש בבתי ישראל הוא הרבה יותר עתיק מהמבנה הישן והחדש הזה מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו אברהם זקן ויושב בישיבה ישיבת שם ועבר מאז שהעולם הזה התחיל את הצעדים הראשונים שלו בעם ישראל יש מפעל של ישיבות והמסורת הזאתי של ישיבות עוברת מרב לתלמיד רב לתלמיד עד הימים שלנו יש פה שיטתיות סיסטמטיקה שמי שניגש אליה מהמקום שלו, מהמקום שלו ונכנס אליה מהמקום שלו ומשתף איתה פעולה, השיטתיות הזאת יודעת לגדל,

היא יודעת להתקדם. תוספות בכתובות שמה בנדר של רבי עקיבא שדרכו של מי שנכנס לבית מדרש שהוא נהיה אדם גדול. זה בטבעיות יכול לקרות.

בית מדרש יודע בעזרת השם לעשות את העבודה. בית מדרש זה לא הרבנים של בית המדרש. זה לא האברכים. זה האחריות לגדל רוח בתוך עם ישראל.

להקים לאומה הזאת אנשי רוח, אנשי נשמה. אנחנו נמצאים ברגעים שבהם עם ישראל כבר שנים ארוכות בתוך מלחמה קשה. המלחמה והתכלית שלה זה קיום הגוף. אבל בשביל לקיים את הגוף צריכים, רואים כל יום ויום צריכים את התזונה הרוחנית הזאתי.

הרוח, הגוף זז עם הרוח עם רוח גבייתי. הגביה היא לא זזה סתם, היא זזה מתוך זה שיש לה איזה תכונה רוחנית. בית המדרש יודע לעשות את זה בצורה ותיקה, בצורה משמעותית. יש פה משהו עתיק וישן שמכיר את העבודה.

זה העבודה של בית המדרש. העבודה שלנו זה להיות תלמידי רבי אליעזר הגדול. להאמין בחלום. החלום הזה הוא צריך ביאור.

להיפגש וללמוד תורה בצד האינסטינקטיבי הוא טוב. למה לומדים תורה? זה טוב. וקדושה זה דבר יקר.

ועם החלום הזה באמירה הגדולה שלו אנחנו צועדים. אבל בשביל להעמיק את הקשר אדם צריך לקחת מהכללים הללו את האמירה שלו ביחס לבית המדרש. זה לא רק טוב, בסדר? זה לא רק גדול.

למה אני פה שמעתי מהרב אלי השם מקום דמו הרב אלי אורביץ שנכנסנו פה צעירים בשיעור א' ממש ממש כמוכם שנכנס בשיעור א' הרב אלי סיפר לנו שבשנה הראשונה של שיעור א' בבית המדרש הם היו הולכים לבית של הרב זיהודה והרב זיודה היה חוזר משפט על משפט שוב ושוב והיה אומר להם לא לחינם אתם פה לא לחינם אתם פה האחריות הזאתי שאדם מגיע לבית המדרש, לפעמים הציור שלו, בסדר, במימד האישי הוא מלא מלא גוונים, הוא מלא מלא הסברות ולא תמיד זה מדויק. לא לחינם אתם פה. הכוונה שהמפגש עם בית מדרש והכניסה לעולם של תורה הוא דורש חלום, הוא דורש געגוע בתפילה על כל אחד בעזרת השם גם בלי דמעות ובלי כאב גדול. ואם הם יגיעו גם מזה נתגדל.

אבל המציאות הזאת של החלום היא קריטית לגדילה. לא לחינם אנחנו פה. מה השאיפה שלי? מה הרגע הזה?

מה המעמד הזה מבקש ממני? ולמרות שבצדדים האישיים יכול להיות להיות המון המון מסכים. יכולים ויהיו המון המון מסכים. האם אני מסוגל בכלל ללמוד את כל הזמנים הללו?

האם גמרא זה אני יש לי ניסיון בגמרא? אין ניסיון בגמרא. מה היכולות האינטלקטואליות שלי? בט יהיו יהיו המון המון המון המון מצבים שבהם אדם התלבט על הרגעים הללו.

אבל רבי אליעזר מלמד אותנו שהתורה הגדולה הזאת שלא צמחה מתוך זה שהוא חלם, מתוך זה שאל מול הקשיים האובייקטיביים האלה שלו, בסדר? הוא הציג את החלום, את הרצון, את ה את השאיפה והחלום הזה פתר. אז במסוגל לפתור היום את כל הפערים האובייקטיביים האישיים, את כל החציצות האובייקטיביות הקיימות והם קיימות. אבל שאדם מעורר את ההתעסקות בעולם הפנימי שלו, שאדם מבין את הערך הזה של העולם הפנימי שלו, אז הצדדים הללו הם מדברים, הם פועלים.

אבל שוב, אנחנו לא יודעים מה עבר בין פרק א' לפרק ב'. אבל התורה של רבי אליעזר בפרק ב' היא תורה כזאתי שכשהוא מדבר לא יודעים אם זה יום או לילה קראנו פניו כמו משה רבנו זה נובע כל המסע הזה נובע מתוך האמון שהיה לרבי אליעזר בחלומות שלו מהאמון שיש לאדם בשייכות שלו אל הקודש בשייכות הטבעית שלו אל הקודש חיי עולם נטועים בתוכנו יש הבדל בין זריעה לבין נטייה נכון בין זרע לבין זריעה באדמה לנטייה באדמה מה ההבדל בין זריעה לנטייה >> יפה זרע זה מעין ליש

לוקחים איזה משהו מוצק כזה קטן שמים אותו באדמה לוקח זמן והעין הזה הולך ליש וזריעה נכון זה דושת הרבה אמונה נכון א זרעים זה אמונה שאדם מעלים משהו מהעיניים ויודע שזה יגדל ויודע שזה יצמח זה בזריעה נטייה בסדר זה משהו אחר לחלוטין נטייה לא האמון הוא פחות צריך לטפל צריך להשכות צריך לזרוע צריך להאמין אין שאלה אבל שאדם לוקח נטייה בסדר ושם אותה באדמה הוא רואה הוא רואה את השייכות אפשר לראות חיי עולם לא זרועים בתוכנו לא באנו לכאן כעיוים אנחנו לא עושים מצמיחים יש מעין

מי שבא לכאן לא לחינם הוא כאן הוא בא לכאן בגלל שהוא חולם יש בו איזה חלום יש בו איזה געגוע לחיים גדולים לחיים גדולים עבורו ודאי וחיים גדולים למען האומה הזאת להצמיח בה כוחות גדולים ושמעותיים מי ש א מגיע עם החלום הזה החלום הזה מלמדים חז"ל חיי עולם נטוים בתוכנו זה נטייה זה כמו שאדם נוטע איזה שטיל השטיל מול העיניים העץ כבר מתפתח הנטייה הזאת היא מול העיניים שלנו אנחנו יכולים לזהות אותה החלום הזה הוא לא חלום עיוור ואם אנחנו יודעים דים לזהות אותה גם אם

בצורה בהתחלה היא מאוד מאוד התחלתית גם בצדדים הראשונים הם מאוד מאוד מאוד בסיסים זה מאוד שטיל קטן כן אבל שאדם מזהה את השטיל הזה אז הוא יודע להתמלא אמון אמון שכמו שהשתטיל הזה גדול והוא נמצא גדל והוא נמצא אצלו כך להתמלא אמון בחיי עולם שנטואים בתוכנו השייכות בינינו לבין תורה קיימת הגעגוע בקודש לא סתם צמח בבתים היפים שבאנו מהם, לא סתם צמח והביאו אותנו עד לכאן. הוא צמח בגלל שבאמת ישנה שייכות. אולי אנחנו לא מספיק מדיים מבינים את השפה.

אולי גם לא צריך להכיר את השפה. שאדם יודע לדבר ביטות על משהו, בדרך כלל בדרך כלל מסביר הרב הוא מדבר עליו בצורה מאוד מאוד חיצונית ושטחית. לא צריך להגדיר כל דבר במילים, לא צריך לרוץ להגדרות ולהסביר, אבל צריך לזהות את השייכות הזאת. צריך לשים עלי הראש, צריך להאמין בגעגוע הזה.

ושהגעגוע הזה הוא קיים, הוא נטוע בנו, אז משמה, מהנקודה הזאת אפשר למשוך המון כוחות מהשלב העתיק הזה, מהמקומות הללו, מהרגעים הללו שבהם התורה הזאתי היא הופכת מור מחיי עולם שלך. בסדר? שמתפתחים דרכך. שאי אפשר להביא אותם בהר סיני.

משה ביא בהר סיני, אבל כל אחד ואחד פה הערוץ והמפגש שלו עם תורה הוא מהותי, כי הוא מביא את הכיוון שלו, את הקליטה שלו, את המאור פנים שלו ולכן הדברים הללו נאגדים ביחד. אבל צריך אמון וצריך ביטחון וצריך חלום. בעזרת השם. כן, שאלות היו פה ולא הספקתי.

התחרטתם? אני רואה. כן. של גודל בעצמו כי רואים שוא >> אליעזר >> כן בגלל זה הולך ונוע הולך דווקא רשי >> נכון שהוא כאילו לא חפש תורה אפשר כאילו להגיד ש כאילו הרב שוד לא תורה זה >> החלום שלו אנחנו אנחנו דיקנו שרבי אליעזר בן 28 ואין לו משפחה, נכון?

זה זה גם דבר שצריך לדעת איך הוא הגיע לשם. החלום אני מבין תמיד היה של קודש אבל א שום דבר לא נכנס. מלבדים אותו קריאת שמע, הוא שוכח ברכת המזון, הוא לא יודע. ולכן הצד האובייקטיבי הזה הוא חסום.

אז בצר לו, הוא אומר, א בצדק, אבא שלו, העולם שלו הולך למעשה. אז שגם הוא הולך למעשה, שיש שיש חלומות של קודש שנמצאים במעשה, הם לא יוצאים במעשה הסטנדרטי. הם הם הם מופיעים באיזה שונות. השונות המעשית של אליעזר בשדה היא נובעת מתוך געגוע לעולם אחר.

ולכן הוא מחפש אתגר, הוא מחפש לנפא צלעים בשביל לגדל את החוש באדמה ותזרע. לא. יש בו גודל שעכשיו בעולם המעשי מתגדל בצורה שאין לה אוזניים. מסתבר באצים בשונה.

במדרש רבא כתוב שנשברה לו המחרשה. ככה כתוב. זה לא אליהו הגיע. יש רגעים כאלה שכשמשהו אתה מנסה שוב ושוב ושוב אבל אתה מרגיש מבוי סתום אז יש כאלה שכל הזמן מתנפצים על הקיר עוד ועוד ועוד ועוד אין להם להתקדם כל הזמן קדימה בלי בלי סוף אבל אם אדם חי בהקשבה אמיתית לעצמו שמשהו נשבר אצלו שמשהו לא הולך אז הוא הוא מבין שהוא צריך לעשות שינוי אז הוא ניסה לקחת את ה כלים האובייקטיבים האלה שלא יודעים ללמוד ולא מצליכים לקלוט אל בית המדרש הוא ניסא אלה אל

השדה אבל זה לא הלך שם טוב שבר מחרשות, זה לא לא לא הגיע אז יש לו געגוע אדיר לקודש הצד האובייקטיבי לא יכול לשקף שום דבר אז הוא מוריד מאות הוא אוכל את הדמעות שלו הוא מתפרנס מהלחם הזה כן >> שהחלום של רבי אליעזר תמיד היה שם מה מיוחד דווקא בגיל 28 למה הוא חיכה את גיל 28 >> לא אני חושב שמה שמיוחד זה ש שנשברה המחרשה בשדה שהשדה לא סיפק אותו אין לו גם מה לעשות עשות כן למה הוא צריך להגיד לו לעלות לירושלים למה

הוא לא עולה לבד לירושלים למה בגלל שמה מה הוא עושה בירושלים הוא לא מצליח ללמוד תורה הכלים האובייקטיביים שלו הקליטה האובייקטיבית שלו ה היא קשה צריך שאליהו ילמד אותו שאם הוא חולם חלום כזה שאם הוא כואב דבר כזה שנמצא מאוד מאוד רחוק ממנו אז יש לו כבר שייכות על מה שהוא כואב אז הפתרונות כבר יעשו הצלחה רבה ערב טוב