שימוש תלמידי חכמים | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ו [7]

אנחנו ממשיכים בפרק ב' בשער הקנייה אחרי שרבנו בחי שלל קניאת בעלי החיים שמה הוא ראה בקנייה הזאת קנייה שהיא התבטלות היא מחיקה טבע רבנו בחי את ההכרה שלא יכולה לבוא שום תודה רבה שום קניאה שהיא לא נבד מתוך גדלות הנפש והכרת הרוממות שבה מסביר רבנו בחיי על קניאה נוספת לא קניאת בעלי חיים אלא קני קנייה לבני אדם. החלק השני הקנייה לבני אדם. למה אדם נדרש להיות קנוע בפני בני אדם? אם מפני שמשלם בו.

כמו הסיר ביד אויבו והעבד ביד אדוניו מושלם בו. סליחה. הסיבה הראשונה זה שיש מישהו שמושל בך אסיר עבד פחות רלוונטי אלינו או לחסרונו להם וגודל צורכו למה שיש אצלם כסכריר לסוכרו הרש לתומכו העשיר והתלמיד לרבו יש מציאות כזאתי שבהם אדם נדרש ל בגלל חיסרון שיש בו לשעבד את עצמו, להכניע את עצמו לאדם אחר. הדוגמאות הן מאוד ברורות.

אדם עובד אצל מישהו, אדם צריך תמיכת העשיר כי חסר לו. החידוש הגדול זה תלמיד לרבו. שהמציאות הזאתי של הקנייה, של הענווה, היא נדרשת בקשר בין רב לתלמיד. מה הכוונה שאדם עובד אצל מישהו?

ודאי שאדם אה נתמך על ידי מישהו ודאי שנוצרת איזה הכנאה איזה הכרה מה המציאות הזאתי שקשורה בקשר בין רב לתלמיד מה התפקיד שלה מה הערך שלה או לחוב ראוי שאין אדם יכול לפרורעו והוא חייב להקנל לשפה לפני בעליו כמו שכתוב עבד לווה לאיש מלווה מצב מסוים שאדם מחוייב למישהו בעל חוב ולכן גם שמה יש שכנע או לדעתו שהוא מקצר בענייני מוסרי העולם הזה והעולם הבא ושכלותו בדרך הישרה אדם היכולת שלו לקנות ולקלוט משהו בעולם הזה מצד החוכמה מצד ההבנה בדברים היא מאוד מאוד קצרה היא מאוד

חלקית אז א בפעולות הללו כן הוא מוצא את עצמו משעבד אל מי שיש בידו להבין יותר ממנו כאשר תמצא ידו נביא דורו הוא מורה צדק הוא קורא לדרך הטובה יקנה לו וישפה לפניו. זה עוד שוב נקשר בקשר אה בין רב לתלמיד שאדם מוצא נביא דורו או מורה צדק או אדם שקורא לדרך הטובה אז אדם מבקש להיות קשור אל הדרך הטובה הזאת דרך האדם הזה דרך הקשבה אל האדם הזה אז יקנה לו וישפה לפניו כמו שאמרו רבותינו זל גדולה גדול גדולה שימושה יותר מלימודה בשביל להביא את

הראיה הזאתי במה עוסק רבנו בחיה בשימוש תלמידי חכמים. הכנאה שיש כלפי בני אדם. שימוש תלמידי חכמים.

מה הקשר שימוש תלמידי חכמים? איך הרב והתלמיד נהיים יותר ויותר מרכזיים פה? עבד מול אדונו ודאי שיש הכנאה. א לובוה מול מלווה שלו ודאי שיש הכנאה.

כמו שאמרו עבד לווה לאיש מלווה. כל לקיחת כספים, כל הלוואה באשרי יוצרת אצלך איזה שעבוד, יוצרת אצלך איזה מציאות כזאת של הכרה בהיררכיה ב נותן ובמקבל. אבל איך זה נקשר לרב התלמיד? אמרו רז"ל, גדולה שימושה יותר מלימודה.

יש משהו בשימוש תלמידי חכמים שהוא מעניק יותר מהלימוד. למה הדגש הזה מאוד חשוב? לימוד תורה אדם יכול ללמוד לבד. לא רק חול ללמוד לבד, מחוייב ללמוד לבד, לפתוח ספר ללמוד.

שערי ספרים לא ננלו. עד מקום שספריו של אדם מגיעים מחוכמתו מגעת. לכן אדם במפגש עם ספרים הוא מעמיק, הוא מתגדל, הוא מתברך, הוא מוציא מעצמו עוד ועוד. זה דבר שהוא מהותי ומבורך ביחס ללימוד.

אבל אומרים חז"ל, לא משנה כמה אדם ילמד מהספר, הוא זקוק לשימוש תלמידי חכמים. שלכאורה זה גדול יותר, כ חז"ל אומרים, זה גדול יותר מהלימוד שיש לו מהספרים. למה? שנאמר אלישע בן שפת אשר צק מים על אליהו על ידי אליהו אשר למד לא נאמר אלא אשר יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.

מה יש לומר על אלישע? תלמיד אליהו שיצק מים. תגיד שלמד אצל אליהו, שלימד תורה אליהו את התלמיד הזה. לא, יציקת המים.

יציקת המים זה משהו מאוד מאוד טכני. מלמדים חז"ל מזה שגדולה שמושה יותר מלמדה. ואמר ומשרתו יהושע בן. יהושע בן קשור אל משה.

הוא נקרא משרט משה ולא תלמיד משה. המשרט זה גם פעולה שבה א מישהו עושה כלפי איזה אדנות מסוימת איזה גודל מסוים ואמר חם על כלל המארץ ואבדיל לחכם לבדיל אם אדם אין בו את היכולות האובייקטיביות לגדול ולצמוח בחיים כי הוא הביל כי נקודת הפתיחה שלו היא נמוכה אם הוא עושה את עצמו עבד למציאות גדולה יותר אז הוא נחשב לחכם חכם לב. זה לא נורא נקודת הפתיחה. זה לא נקודת נורא החוסר שפגשת.

אם אדם מתוך געגוע לשלמות, נקודת הפתיחה שלו היא נמוכה, אבל הוא שם את עצמו במתכונת, בצורת חיים כזאת, בחברה כזאת, במסלול כזה שהוא יכול להיפגש עם חוכמה, למרות שנקודת המוצא שלו, שלעצמו הוא לא היה מגיע לעולם אל החוכמה הזאתי, אז הוא נחשב לחכם לב. אז יש בו איזה חוכמה שהוא יקלוט אותה, שהוא יקבל את החוכמה הזאת ויבנה ממנה. זה לא יהיה מפוספס, זה לא יהיה טעות. למרות שנקודת הפתיחה היא חלושה.

הוא יגיע לזה. למה? כי השימוש, המפגש עם דמויות גדולות, השימוש עם דמויות שמאפשרות לאדם הזה לקבל דברים שהוא לא יכול להגיע לבד, יגדלו אותו. אז עד כאן זה הכנאה לבני אדם.

אז הדוגמה, הדוגמאות פה הם קצת מבלבלות כי מצד אחד עבד אל מול אדונו זה ודאי לא נשמע משהו. הסיר של בית האסורים ודאי לא נשמע משהו. אבל תלמיד ורבו מה שבעיקר עוסק פה רבנו בחי זה משהו מאוד חיובי. אז זה חיובי או שלילי הקנייה הזאת.

הקנייה הראשונה שראינו רבנו בחי שלל אותה מכל וכל. קניאת הבעלי חיים זה סתם שיתוף השם. זה קנייה של הסכמה. מיד לא קוראים לזה זה לא באמת קנייה למה כי אין קנייה בלי רוממות קודם כל הרוממות והכרה של האדם את עצמו כמו שלמדנו היד הגדולה הזאת שעם ישראל עובר ביציאת מצרים הכרת הברכה האלוקית הזאת שבו ומתוך ההכרה הברכה הזאתי שיש בו אז את כל זה הוא משיך אל המקורות כל זה בענווה הוא יודע שהוא קיבל בברכה מהקדוש ברוך הוא וקודם כל הכרת הערך הזה שנמצאת בו שנמצא

בו כבוד גדול כבוד הבריאות שדוכה כל תעשה שבתורה שהמציאות הזאת המבורכת שבו הכבוד שלו הערך שלו בקשר שלו לאלוקים הוא חשוב הוא משמעותי והציור האלוקי המדויק הוא כזה זה מעולה אז קנייה של בעלי חיים של הסכמה זה לא קנייה פה מדבר רבנו בחי על קנייה לבני אדם מה היחס לקנייה כזאת היחס בין רב לתלמיד הוא ודאי יחס אידיאלי אומר רבנו בחיה החלק הזה מחלקי הקנייה ואם הוא ראוי בטבע איננו תדיר זה יש בצורות הללו כלפי בני אדם יש מקום לענווה יש מקום לקנייה אלא מה שזה

לא קנייה תדירית זה לא א דבר קנייה שנמצאת כל החיים למה מפני שאינו כולל את כל המדברים לא כל אחד זקוק לקנייה כזאתי ולא ראוי בכל זמן ובכל מקום האסיר שיצא ממעשרו והאבד שבדה את עצמו והלובה שהיפרע את חובו כל אלה הם מנותקים מהצורך לשעבד את עצמם אל הגודל והתלמיד כשאיננו עם רבו והרש כשיעשיר כל הדברים הללו הם דברים זמניים שתלמיד בפני רבו יש בו מימד משמעותי מאוד של הכנאה כלפי הרבו שהוא לא לפני רבו אז אין לו כלפי מי להיכנה אינם חייבים להיקנע להם ולשפל

ולשוח לפניהם.

אז יש פה איזה קנייה שמצד אחד יש בה גודל, יש בה ערך. אדם שקיבל כסף ממישהו, הוא צריך להכיר תודה, צריך לכבד את הנתינה הזאתי. אדם שמבקש ללמוד חוכמה אצל מישהו כמו שאמר פה רבנו בחי שהוא מצא איזה מורה צדק קורא לדרך הטובה אז שהוא רוצה ללמוד ממנו הוא יוצר איזושהיא תנועה אמיתית של כבוד כדי לזהות את הברכה הזאת שמצויה בו וגם בקשר בין רב לתלמיד שימוש תלמידי חכמים זה דבר שנובע ומחדד את החשיבות הזאתי של הקנייה שצריכה להיות בקשר בין רב לתלמיד, בקשר בין הורדת

התורה מי רב לתלמיד רב לתלמיד עד הר סיני יש משהו אמיתי שדורש איזושהיא הקשבה הקשבה בקשת הגודל שנמצא כאן כדי שהדברים יקלטו בצורה נכונה אז אני רוצה לעסוק קצת בדבר הזה כל הדוגמאות הם דוגמאות מאוד שליליות שימוש תלמידי חמים זה משהו חיובי מה הכוונה הכנאה במציאות הזאת כלפי שמי אנחנו מאוד מבינים מה הכוונה רבנו מחיה ממסגר את ההכנעה הזאתי היא זמנית היא לא ההכנעה הקלאסית שאנחנו מדברים עליה ההכנאה השלישית שהוא יציג זה ההכנאה שלשם אנחנו באים אנחנו נחלק את ה לימוד לשניים החלק הראשון זה להבין

למה כן מה ההכנעה שצריכים שצריך תלמיד כלפי רבו ומה זה נותן והחלק השני בעזרת השם שם שבוע הבא ננסה להסביר למה ההכנאה כלפי בני אדם היא זמנית והיא לא צריכה ואסור שהיא תהיה א א קבועה בסדר יש פה שני חלקים היום נעסוק בשימוש תלמידי חכמים כן שאלות כן >> אפשר רק לחד טיפה יותר את ה את ה את ההתבטלות כלפי שמיה כאילו שזה כאילו אני מבין כאילו שיש פה גודל וכזה אבל זה >> נגיע לזה נגיע לזה המושג הנובע אה כן כן החלק השלישי זה זה

שמה רבנו בחי יסביר את זה גם במילים שלו וגם ניתן דוגמאות בסדר הוא שולל קודם כל את מה שהוא לא מדבר עליו ואחר כך הוא יצי את מה שנכון כן >> הרב למה לדבר בלשון קנייה למה לא מספיק להגיד תלמיד יכול להגיע לכל מיני סיבוכים עניין הזה של שימוש תלמידי חכמים מצד של קנייה >> נכון רבנו בחי באמת באמת משתמש בזה עוסק בזה בדיוק בשביל זה כדי להסביר את א בעייתיות, את המורכבות, אתה צריך לזוז טיפה את ה מורכבות הזאתי שיש דוקה ב אה בקנייה לבני

אדם. אתה צודק.

הוא משתמש בדוגמה כזאתי שהוא אחרי זה יאזן אותה, שהוא מאזן אותה גם כאן. זה זמני. אנחנו נעסוק גם באיזון שצריך. אבל קודם כל כתוב פה שצריך גם ממד כזה של ענווה בקשר בין תלמיד לרב.

צריך ב במפגש עם תורה בסדר הופעת התורה ענווה. בסדר? אז מה זה שימוש תלמידי חכמים? כן.

>> לא הבנתי עד הסוף למה את התשובה למה שימוש הקדוש תמיד. >> עכשיו נעסוק בזה. בסדר? הרב כותב ככה.

מה החשיבות של שימוש תלמידי חכמים? אין היה שבת פרק ראשון. שימוש תלמידי חכמים הוא שם מפורסם לדברים העיוניים שבתורה לאורות כי מכלל הדברים העיוניים ישנם כאלה שלא יוכל ההוגה להוציא הבנתם על ידי דיבור פה כי נעלים הם מכל שפה והיגיון אז אנחנו דיברנו פה כמה פעמים על המושג דיבור ועל המושג מילה הדיבור הוא הדרך העליונה ביותר שיש לאדם המדבר להביא את התוכן שלו, את ההסתכלות שלו למרחב של העולם הזה. העולם קורא לזה תקשורת ויכולת הבעה ודיבור, אבל א חז"ל רואים בדיבור עיקר ה עיקר הברכה של האדם האנושי רוח ממל.

הוא יודע לקחת את ההסתכלות הפנימית שלו ולהנהיג איתה את החיים מתוך כדי דיבור. דיבור זה הנהגה. דבר זה פרנס. ולכן האדם המדבר, הברכה הכי גדולה שלו זה יכול להיות הדיבור שלו.

כל דיבור זה עיצוב. שמישהו מדבר על משהו ומקשיבים לו וקשוב וקשובים למימד כזה של דיבור, אז יוצרת איזה נוצר איזה עיצוב, איזה תנועה, איזה הסתכלות שדוחפת את החיים למקום חדש. אבל לפעמים דווקא בתוך עולם מדבר בלי סוף, אדם חושב שכל מה שהוא מסוגל לדבר עליו, אז הוא חזות הכל. ואם הוא לא מצליח לדבר על משהו אז כנראה שהוא לא יודע להבין אותו מספיק לא יודע לזהות אותו הרב אומר ישנם דברים מפורסמים ביונים שבתורה שלא יוכל העוגל להוציא הבנתם על ידי דיבור פה כי נעלים הם מכל שפה והיגיון יש משהו בקליטה הפנימית שלנו שהוא יותר גדול ממה שאנחנו מסוגלים לדבר ולבטא מילה מילה זה מלשון למול.

מילה זה דבר חצוי. ותעופת המחשבה והקליטה הפנימית שנמצאת באדם היא יותר גדולה מסך המילים, מסך הביטויים. א זה קשור קצת לפרע בין העולם המבוגר שמדבר לעולם ה ילדותי שחש, שמרגיש והרבה פעמים לא יודע לדבר, לא יודע לבטא. שילד רוצה מאוד משהו אז שהוא לא מקבל אותו בגיל צעיר הוא בוכה והעולם המבוגר הוא לא יודע לעבוד עם דמעות הוא מבקש לעבוד בשכל אז הוא אומר לו למה אתה בוכה תדבר תסביר יש משהו מאוד מבוגר ביכולת לקחת דמעות ולהסביר אותם ילדים לא תמיד מצליחים לעשות את זה ושהם

באים א לדבר אז יוצאים שברי מילים הם מנסים להסביר והמילים או מגומגמות או אה אה אה או המחשבה היא מסורבלת להם ואז הם חוזרים עוד פעם לבכי אז מה עולם ה מה העולם המבוגר אומר שאם אתה לא יודע לדבר על משהו נכון אם אתה לא יודע לומר אז מה אז כנראה אתה לא רוצה אז כנראה אתה לא באמת אתה סתם מתבכיין ככה עולם מבוגר אבל זה רק טעויות שמבוגרים הרב במוסר אביך מדבר על הגיון הלב הפנימי מה זה הגיון הלב הפנימי יש בנו היגיון פנימי שהוא

הוא יותר גדול לאין ארוך.

מכל פעם, מכל דבר שפעם נכתוב, נבטא, נסביר, כל דבר שהוא גלוי הוא כבר נהיה בפועל. ודבר שהוא בפועל הוא הרבה יותר מצומצם מהבוח. ושאדם אנחנו חווים דברים כאלה שאדם מבין משהו הוא מאוד מבין, הוא מאוד קלה את הדבר הזה. הוא מעקל אותו בתוכו, אז יש לו יש לו ממש בראש דברים מסודרים א אריח על גבי לבני, איך הוא רוצה לזה?

ואז הוא בא לדבר את זה פתאום זה יוצא לו שבור וחלקי לכן אנחנו מסכמים סוגיות למה כי סוגיה בהבנה שלה היא מאוד מאוד אדם יכול להרגיש שהוא מאוד מחזיק מאוד מבשהוא בא לכתוב אז פתאום הוא רואה ש שהוא לא בדיוק מבין את הדברים וכל כתיבה זה עיכול נוסף בהבנה אז הכתיבה דורשת מהאדם לברר האם הוא הבין או או לא הבין ואם הוא הבין בן מספיק אז הוא מדייק את מה שהוא הבין והרבה פעמים נקודות הכלי ההבאה הללו גם בכתיבה גם בטיבור הם מאפשרים לנו להוציא לפועל

הם מאפשרים לנו להבין איפה אנחנו נמצאים אבל אוי ואבוי אם אדם ימוד את עצמו ימדוד את הערך שלו רק על פי הכלים הללו הגלויים יש משהו בתורה שלנו יש משהו בחיים שלנו יש משהו בקליטה שלנו יש משהו בנשמה שלנו שהוא הרבה יותר גדול מהגוף והרבה יותר גדול מהכלים של הגוף ומהביטויים מההופעות הגלויות. יש צד גלוי ויש צעד פנימי. התורה היא היא פתחנו בזה השנה היא סתומה וגלויה. יש בה צד גלוי ויש בה צד נסתר פנימי מאוד ועומקים אינסופיים בפנים וגילויים בצדדים המעשויים.

ואדם כל הזמן צריך להחזיק את החשבון הזה. יש דברים בתורה, אומר הרב שההבנה שלהם לא יכולה להיות על ידי דיבור כי נעלים הם מכל שפה והיגיון. ושאדם מתחיל לדבר עוד אותם הוא מסתבך. איזה דברים?

אומר הרב, לפעמים נמצאים דברים כאלה בעניינים הגבוהים בחקרי האלוהות. נדבר על המציאות האלוקית. לת מחשבה תפיסה בכלל. אז זה דבר באמת שקשה לבטא ולדבר ולהכניס אותו לגדרים.

ולפעים נצים גם כן כאלה בדברים מוסרים המסטרפים על פי עומק חוכמת הנפש. זה לא דווקא דברים אלוקיים שנמצאים מעלים גם בנפש של האדם. לפעמים יש כאבים כאלה בנפש נכון שאדם לא יודע בכלל לדבר אותם. הוא מנסה לדבר אותם מישהו לא מבינים אותו.

תקשיב, אתה נראה מאוד כואב אבל לא הבנתי ולא הבנתי. ויש שיח כזה שהוא שיח שקשור לנפש, שהוא שיח שקשור ל למימד הפנימי הזה של האדם וזה שיח שהוא נסתר. השפה לא תמיד יודעת לגלות אותה. ואדם אומר לא כואב לי שאני רחוק ממה שאני רוצה להיות.

טוב בשכל יודעים מאוד להסביר אבל החיים נבנה עם עקב בצד הגודל. מה הבעיה? מה הבעיה? מה סבלנות?

כן, גם הוא יודע את התשובות של השכל, גם הוא יודע לני אבל יש פה איזה שיח נפשי, אומר הרב, דברים מוסרים המסטרפים על פי עומק חוכמת הנפש, אשר אם יאמר אומר לבררם בניב שפתיים לא יאכל. אדם מבקש בזה לדבר עם מישהו, מבקש בזה לפתח שיח סביב זה ולא עם כל אחד הוא יכול. אמנם מה המתנה? למה התורה היא בנויה בצורה כזאתי?

שהדיבור הוא לא מספיק, שהביטוי הוא לא מספיק, שהספרים הם לא יכולים להיות הכל. אומר הרב המשמש תלמידי חכמים ויכיר במעשיהם ועל ידי המעשים החיצוניים יעמוד גם כן על מערכות רעיוני לבבם שאדם פוגש תלמיד חכם בשימוש של תלמיד חכם שימוש תלמיד חכם קודם כל אומרים חז"ל זה בסבריו ובלימוד ללמוד סוגיות איך לומדים איך מתעסקים איך מפענכים מגמרא לראשונים לאחרונים לשולחן ערוך לפסיקה זה ודאי גם שייך בשימוש תלמידי חכמים אין שאלה צורת הלימוד אבל גם יש יצק מים על ידו של אליהו שאלישע חי בקרבה לתלמיד חכם שהוא

מנהל את החיים שלו מתוך קשר לתלמיד חכם מתוך שאלה מתוך בירור של החיים שלו א א של התלמיד חכם וצורת הנהגת החיים הזאת של התלמיד חכם הזה אז הוא קולט פה בתוך הצד המעשי לא הלימודי זה לא מישהו מלמד אותו משהו עכשיו זה לא איזה שיעור זה לא פסקה זה צורת חיים צורת התנהלות כזאתי שהיא אומר הרב על ידי המעשים החיצוניים יעמוד גם כן על מערכות רעיוני לבבם זה סוג של קליטה בהופעת התורה שלא עוברת דרך הפה והדיבור והלימוד והשכל אלא דרך החיים הוא יכיר וידע

גם כן את אותו החלק האו ני שנו יכול להימסר לא בני שפתיים ולא בעת סופר כי אם מתבאר ויוחק בלב מבין ההולך את חכמים המקיים לדוב כבו על פי דברי חז"ל הדבק בחכמים ותלמידיהם המפגש עם רב המפגש עם תלמיד חכם הוא מעניק ללומד משהו שהלומד לעולם לא יכול להגיע אליו לבד. אם תורה הייתה רק מציאות אינטלקטואלית של ספרים אז לא צריך ישיבה. אדם פותח בבית כנסת בבית מי אין לו בית כנסת עם ספרים לומד אמל.

מפגש עם תורה זה מפגש עם חיים. חבורה שמתאגדת יחד לתוך בית מדרש מבקשת להופיע בתוכה את רגשי הטוב והיושר שמבקשת לבנות חברה כזאתי לשעה לזמן מסוים שמבקשים שמבקשת תיקון שמתנהגת אחד עם השני מתוך דאגה מתוך רחווה מתוך דיבוק חברים מתוך למידה והתעסקות בגמרא ובתלמוד ובשולחן ערוך ובמוסר ובאמונה שיש אטמוספירה כזאתי של חיים זה חממה של טוב ישיבה זה סוג של חממה כזאתי חממה של טוב שמהבוקר עד הערב מה אדם מוצא פה מוצא פה אנשים שרוצים לקחת את החיים שלהם למקום גדול יותר במפגש עם שם השם להופיע את ה את הקשר הזה של עבודת השם בחיים שלהם אז האטמוספירה שמגדלת היא לא רק הלימוד, הכל מתוך לימוד. ישיבה גבוהה, הכל מתוך לימוד. יש לו בחינוך שזה קצת אחרת.

שמה זה הרבה יותר האווירה. ישיבה תיכונית זה הפוך קצת, נכון? 70% האווירה היחד ובעזרת השם גם יש שמה כמה אחוזים טובים של לימוד. זה השלב.

יש ישיבות כאלה, ישיבות כאלה, אבל זה הנעימות הזאתי של גיל הנאורים ביחד בישיבה בגיל מבוגר יותר ישיבה גבוהה אז זה בדיוק הפוך. עיקר המפגש והטעם זה ללמוד תורה אבל אנשים שלומדים תורה ביחד צורת החיים שלהם המשותפת היא שונה לגמרי מהאמון. היא שונה לגמרי מהחברה הקלאסית. יש שמה איזה תנועה מתמדת, אל הטוב, אל התיקון, אל הברכה.

כל נקלטת התנועה הזאת של ה של הלימוד היא נקלטת מעצם ה מעצם החבורה שהיא כזאת, מעצם ההתכנסות. אז זה קיים גם בחבורה, דיבוק חברים. אבל זה ודאי ודאי ודאי גם בקשר בין רב לתלמיד שאדם לומד מרב, הוא לא לומד רק את הפסקאות, רק את הספרים, רק את המילים. הוא פוגש דמות כזאתי שבשאיפה בתפילה שנזכה לפגוש תלמידי חכמים גדולים שבוע אתמול היה יום הזכרתו של הרב מרדכי אליהו זצל נכון אנשי קודש כאלה תלמידי חכמים גדולים שכל מי שפוגש אותם פוגש איזה פיסת גן עדן כזאת איזה תנועת חיים כזאתי של ניצוץ ממקום שלם בתוך ה בתוך החיים בתוך העולם שלנו ואז הלמידה היא לא רק מהשיעור, ודאי הכל מתחיל מלימוד.

ודאי אבל על גבי הלימוד יש משהו שרק המפגש החי, הצורה חיה יכולה ללמד. זה קשור מאוד לגמרא בסנהדרין, נכון? אנחנו עסקנו השבוע במורה בפני רבו. אז זה שיטת רש"י קבלת רשות.

הבאתי לכם את הרשי הזה פה, נכון? אסור לאדם להורות תקנת חכמים אלא אם כן נוטל רשות מרבו. מחלוקת ראשונית מה הקבלת רשות הזאת עושה. אבל רש"י אומר קבלת רשות כי יאיב לרבו רשות מדקדה יגבה שיהיה לשונו פתוח ולא יט שומעים את דבריו יש שתי קומות בלימוד רב ותלמיד קומה אחת קודם כל תורה דף אחר דף פסקה אחר פסקה סוגיה אחר סוגיה עמל שקידה שינון בעזרת השם יש לו את זה שואלת הגמרא אם יורה יורה אם הוא יודע ללמד ולהורות למה צריך לקבל רשות יש משהו אחד שהוא צריך לקבל מקבל עוד דבר מהרב שלו.

מה? איך מקשרים את הלימוד, את התוכן הלימודי הזה להנהגת החיים בלי שתיווצר פה איזה טעות? הוא אמר להם מי ביצים והם שמעו מי פצעים. נכון אומרת הגמרא והגיעו לבעיות וטהרות בהכשר הטומ אבל הוא אמר מה שהיה צריך.

הם לא שמעו טוב. אין דבר כזה תלמיד חכם שלא שמעו אותו טוב. תלמיד חכם ששומעים אותו בצורה עקומה האחריות עליו ורב לא רק מלמד טומא וטהרה לתלמיד לא רק מלמד את התוכן של התורה זה ודאי שזה חשוב הכל מתחיל מתורה תלמיד חכם זה תורה אין שאלה אבל ישנה אחריות אמיתית אצל רב אומרת הגמרא בסנדרין עליבה דרשי לשמוע איך התורה הזאת מתחברת ומדברת את שפת החיים בלי בלי תקלה, בלי יכולת כזאת שזה יביא לאיזה סיבוך, לאיזה בעיות, שיהיה לשונו פתוח. מה זה לשון פתוח?

לשון מבורר. לא היית צריך להגיד מי ביצים. לא היית צריך. למה?

כי ביצים ופצעים זה דומה. היית צריך לחשבן את השפה המונית הזאתי. ידיעת תורה בשביל להדריך את הציבור, את האמון, היא לא זקוקה רק לתוכן של תורה. ברוך השם, יש המון תורה.

אבל בשביל ליצור מיד, בשביל ליצור השפעה רוחנית, אז צריך להבין איך לחבר, איך לחבר את התוכן הזה של התורה, את קומת התורה אל המציאות הזאת שבה האדם נמצא, אל השפה הזאת שבה האדם נמצא. השפה היא לא שתלמיד חכם עכשיו חלילה נוחט לשפת האמון, אבל הוא יודע מה כואב להמון. הוא יודע מה מפריע להמון. הוא יודע גם מה החולשות של האמון.

הוא יודע מה לומר, הוא יודע מה אסור לו לומר, הוא יודע גם את מה שצריך לומר בזהירות, לומר בדיוק מאוד מאוד גדול. זה דיין. זה עד האלוקים יבוא דבר שניהם שהמציאות הזאת של התוכן האלוקי היא מודרכת בחיים מתוך התמה. ורב בונה אצל תלמיד עליבה דרשי שתי קומות.

קומה של תורה וקומה שיודעת לקחת את התוכן הזהיות דרך התוכן הזה משפיעה לפי הזמן והשעה. זה גם גמר בסנהדרין. זקן אסור לו לדון בדין. דיברנו על זה פה.

>> זקן אסור להדין בדין בגלל שכשהוא זקן כבר מגיעים עליו נטבעים. מסביר רש"י שהוא לא יודע ללכת ולהבין מה מה הכאבים שלהם, מה הסוגיות שלהם. הוא לא יודע לדון אותם כי הוא מנותק. זקנה זקנה רוחנית זה לאב דווקא בגיל יש אנשים בני 25 ובנפש ה שם בגיל 290 מדבר על הסוגיות של החיים אה נו באמת איזה שטויות להתעסק איזה לא מעניין אותם בכלל העולם הזה זה משהו שהוא לא אבל יש סוגיות בעולם הזה ואם תורה כזאת רוצה להדריך את הסוגיות שלכם אז אז זה לא שטויות

יש גם דברים שהם שטויות הכל בסדר אבל אם יש מישהו שרוצה לגדול והוא הוא נחבט בסוגיות של החיים והוא פוגש איזה זקנה רוחנית כזאתי אז זה לא משפיע זה לא גדול אבל יש בו מלא תורה באדם הזה מלא תורה אבל הוא לא שימש תלמידי חכמים הוא לא יודע ליצור קשרים בין המציאות הזאת של התורה להדרכת החיים הדיבור שלו הוא לא פתוח דיבור לא פתוח זה דיבור סיסמתי כזה דיבור של אמירות גדולות שיודעים כולם לדבר על מה כן כולם גם כל ילד כמעט מכיר את ההגדרות ה

הגדולות על הישיבה לוקחת אמירות גדולות ומפנחת אותם יוצרת הגדרות לתקן עולם חודש שדי ידענו לומר הרבה לפני שנכנסנו ישיבה אבל מה זה לתקן מה זה מלכות שדי איך מדברים אל העולם יש פה סיסטמטיקה שיטתיות שאדם פוגש במפגש עם רבו לא רק את התוכן אלא את דרך ההקשבה ודרך ההדרכה שהתוכן הזה יוביל את החיים ולא יתו השומעים את דבריו.

זה אחריות של רב כלפי תלמיד שהטעויות לא רק שלו לא יטו בו ברב אלא גם שישמעו את התלמיד הזה יקבלו את הפרספקטיבה הנכונה את הדיוק הנכון שהדברים שלו יהיו נשמעים שהם לא יצרו טעויות שלא יצרו בעיות כי כשיש איזה תורה שאין תורה אז חבל צריך תורה ושיש תורה והיא טועה זה קטסטרופה אז לא בטוח שש ש שהיה צריך אותה ושיש הנהגה שהיא שהיא מנותקת שהיא לא מבוררת אז היא לא רלוונטית היא לא יכולה להדליך את החיים לזה קורה הרב שימוש תלמידי חכמים יש עומק כזה בתורה

שהוא אדם לא יכול להגיע אליו רק מהצד התוכני ושמה הוא פוגש חיים של תורה ותלמיד וראב בקשר הנשמתי ביניהן הם כן יש מציאות כזאת של שימוש תלמידי חמים אלישע יצק מים על ידי אליהו וזה גדול מהלימוד עצמו. למה? כי יציקת המים והדרכת הפעולות של אליהו, את החיים, את המשימות הקשות שעמדו בפני אליהו שמה עם אחאב ועם הבעל ששטף את עם ישראל, ההקשבה לכל סוגיה, התגובה. תלמיד חכם במשקל הזה המוסרי הרוחני שהוא מחזיק בתוכו, אז עצם זה שאתה בזבותו אתה לומד כל כך הרבה.

את האיזונים הללו, את המשקל הזה, אתה מקבל מזה. זה תורה שלא כתובה בספרים. אומר רבנו בחיה, לשם זה אדם צריך לפתח ענווה כלפי רבו. למה?

כי הדרך לעלות בהר סיני היא דרך שעוברת דרך רב ותלמיד, רב ותלמיד, רב ותלמיד עד משה רבנו. וממילא עשה לך רב. זו לא מציאות שולית שאפשר לוותר עליה במפגש עם תורה. זו הדרך.

זו המסילה שאדם מטפס למפגש עם תורה. כי השפה והספרות לא יוכלו ליתן כאים אצל החיים של הקדושה והגיונה נעלה כל תוכן של דיבור כל תוכן של ספרות פה הרב מדבר על ספרות הוא מדבר על תורה על תורה איך קורא לה הרב צל חיים של הקדושה והגיונה נעלה אבל עצמם של חיי הקודש הם נמצאים בתלמידי חכמים חיים החיים על פי דרכי קודש אלה והאמצעי להגיע לעומק הידיעה בזה הוא שימוש תלמידי חכמים יש שערים שדווקא המפגש עם תלמיד חכם בקשר אליו בזיהוי דרכת החיים הקרובה הגלויה של החיים

של התלמיד רק שמה התורה נהפכת מצל של קודש צל חיים של קדושה לעצם הקודש למפגש עם דרכי הקודש אומר רבנו בחי שאדם מבין את המציאות הזאת בקשר שמוש תלמידי חכמים שהוא מבין את הדבר הנוסף הזה את הערך הנוסף הזה שנפגש עם תלמידי עם תורה דרך המפגש תלמידי החיים אז הוא מצוי תלמיד בענווה למה כי הוא יודע שיש משהו שיגיע רק מתוך ההקשבה הזאתי רק מתוך המפגש הזה וה היכולת הזאתי לפתח את זה בתוכו היא היא משהו שתלמיד עסוק בה. אז זה כן זה הקרבה וכן זה

הבירור והשאלה. נכון בבית המדרש מיד בבית המדרש ודאי שיש זמן של לימוד ויש זמן גם של דיבור ו זמן של התייעצות וזמן של שיחה.

זה לא קל. באמת לא קל השיחה הזאתי של לבוא ולשאול ולברר והם יכול לבד. מצוין אם יכול לבד הכל טוב באמת לא צריך לדבר יותר מדי. אבל במקום שהוא לא יכול לבד ובמקום שיש איזה הנהגה כללית ציבורית שזה מעליו ובמקום שבו ה התכנים הלימודיים הם לא עסקו בתוך כל המרחב שהוא רוצה לברר לימוד כל לימוד באשר הוא לימוד זברה הוא עובר דרך שימוש תמיד דרך חכמים זברה לא כתובה בגמרא זברה נולדת שאדם מחזיק את הפשט בצורה מאוד משמעותית קשוב לפשט 10 אצבעות בפשט 10 אצבעות במילים

הללו של הראשון אז הוא חונק אותו ממש אז נולדת זברה זה לא כתוב זברות לא כתובות בבלי לא כתובות בראשונים זה מרמר חדה מרמר אחד בצורה של זברה אבל היכולת לעסוק בהסברה הזאתי שנולדת מתוך הדברים זה מפגש אז ודאי ששימוש תלמיד חמים בכל שיעור שאדם נכנס לכל שיעור שאדם לומד הוא פוגש שיעור זה מלשון שער תוך איזה מפגש עם הסתכלות ומב ד ולכן המציאות הזאת היא תמיד ממשיכה אבל יש פה גם עבודה פרטית של האדם השאלות שהוא רוצה לברר הדברים שבהם הוא לא מצא מענה השאלות

האישיות הללו שהוא צריך לברר זה לא קשור בכלל לעולם זה שלו והוא מבקש להבין איך א א ניגשים אליהם איך פוגשים אותם אין שאלה לתלמיד חכם שהיא לא מפרנסת שהיא לא מגדלת שהיא לא מאפשרת לאדם לפתור קוח את עצמו לאיזה אופק שהוא לא ראה עד עכשיו.

זה לא שאלות שעוברות בשכל. אומר רבנו בחיים, בשכל יש לך ספרים. תלמד מצוין. זה זה שאלות שהופכות את התורה לתורת חיים.

זה לך שם הגדולה. אתם זוכרים מה זה הכנאה? הכנאה זה שאדם זיה איזה גודל כזה בחיים שלו ומתוך הכרת הגודל הזה, מתוך הקרת הברכה שבו, אז הוא מבקש לייצר את היחס הנפשי הנכון כלפי הגודל הזה, להשתייך אליו. והגודל הזה של הר סיני, של הורדת תורה, עובר דרך הקשר בין רב לתלמיד.

יש לו ביטוי גם שצריך, כמו שאמרת עקיבא, שצריך א לדייק אותו, להיזהר מפניו. רבנו בחי אומר, זה זמני. זה לא ההכנעה שאלה אנחנו מדברים, אנחנו הולכים להכנאה אלוקית בסוף הפרק הזה נעסוק בה. אבל יש פה איזה מימד חשוב של הכנאה שעובר דרך שלבים, דרך אגב, בעבד בני רבו, עבד לפני אדונו.

ולובה בפני המלווה. רבנו בחי אומר זה זמני. למה? בגלל שההלוואה תסתיים.

בגלל שהעבד יפסיק להיות עבד. זה זמני. אבל ברב ותלמיד זה לא מסתיים. הענווה הזאתי שרב ותלמיד זה תמיד קיים.

רק מה? הוא לא נמצא ליד רבו. זה ממש הסוגיות שלמדנו. ג' פרסאות חוץ גסאות.

מואפנו רבו. שתמיד לא נמצא ליד רבו אז מה? אז יש לו אחריות. אם הוא למד ושימש ועסק, כן, אשר הבו לו פה יש לו אחריות להנהיג, להוביל, להדריך והוא לא למד תורה סתם, הוא למד תורה כדי להביא ברכה ולהביא את התורה הזאת לחיים.

אז שאל מול רבו, שרבו פה, אז הוא משחרר רבו פה. ברוך השם. אומר הרמב"ם, אין אדם מורה הור ראה בפני רבו עד שרבו ימות. הרמב"ם בונה איזה תבנית כזאתי, כן?

אלא אם כן שם אייסורה, אין כבוד לפני השם אבל אה חוץ מזה אה אה כל עוד רבו נמצא אחריות על רבו אבל שאין אז האחריות עוברת אליו שלבים כאלה שבהם אדם יונק שבהם אדם קשוב זה שלב לא צריך לזרז שום דבר הוא שמח במקום הזה הוא נפתח עליו הוא גדל הוא מתגדל דרכו ויש שלב שצריך אותו באחריות כן שאלות על הדברים הללו דברים מובניים כן >> אמרנו שהשימוש חמים זה בין אם להבין את טעמי הסברות בין אם להבין את טעמי המעשים בחיים עצמם את הרב אז

איך זה מסתדר עם א חנה לו גשפלפון איך אדם יכול לשאול שאלות ולחתור בצורה אקטיבית להבין את הטעמים אם הוא קנוע בשפ אם קנווע בשפ >> אז עסקנו כבר שם מושג קנייה ושפלות רק בתרבות שלנו נשמע ביטול אנחנו מדברים פה מלשון ראשונים דיברנו על זה מההתחלה שזה לא קנוע ושפל כמו שאתה מבין זה ביטול כלום שום דבר לא נשאר חלילה עסקנו היית פה שיעור קודם אז זה דווקא מתוך הרוממות דווקא מתוך הכרת הרכב הערך הקנאה זה הקנייה זה שעבוד אל גודל ויכולת של אדם להתמסר בשביל

להופיע את הגודל הזה זה לא ביטול בשום צורה כן >> אם יש בעיה עם רבנים שמפשטים דברים לכאורה >> אתה חושב שאני אגיד לך אם יש בעיה עם רבנים >> כל אחד לוקח כל אחד לוקח את זה למקום אחר ואחד לקח את זה כמו מי ב מי מיבי צעיג צורך הדוגמה שאדם בכלל הרב מתכוון ככה והתלמיד לקח את זה למקום אחר האם יש >> אני לא יודע אני אני מבין מה שאתה שואל אני אברח קצת אבל זה נקודה מאוד חשובה מה שאתה מעלה נבוא אז אני

אגיד אני אני חושב שאדם צריך רב בחיים אני חושב שאדם צריך רב בחיים הכוונה לא רק מישהו שהוא לומד ממנו א תוכן תורי של ידיעות תורה אנחנו ברוך השם היום בדור של שפע אדם בלי סוף יכול ללמוד תורה בלחיצה צה פשוטה נכון והכל מונגש והכל קיים והכל באמת חסדי השם דור של תורה שפע של תורה אבל זה לא כל התורה זה לא כל התורה ואם אדם לא לומד תורה מתוך הסלך הרב הכוונה מתוך הכרה שבין רב לתלמיד שייכות ידיעה קשר אז א יש תכנים שהם ניתנים

הם ניתנים לפי האוזניים ששומעות אותם החלק החשוב ביותר בשיעור זה השאלות אדם מציב איזה כיוון, איזה למידה ואחראי בעזרת השם סיעתה דשמיא לתפור את זה אל הלומדים לתפור אל השאלות שנולדות לתפור על מה שנוצר בהבנה זה זה החשיבות הגדולה של שבקשר מל תמיד לא האמירות הכלליות אלא גם השאלות הסובייקטיביות ההכרה האישית אתה מבין ולכן כן אם יש ידיעות כאלה תורה שהיא נשמכת רק על גבי הצמיכה האינטלקטואלית הלמדנית ואין בה קשר ושייכות לצדדים הנפשיים, להכרה הנפשית איך התורה הזאת מתפתחת בתלמיד עצמו. אז זה חסר. כן. למדנו

על רבי מאי, רבי עקיבא שהיו לומדים נכון ערב שבת למדנו פה שהיו לומדים תלמיד ואם הפרצוף שלו היה קצת מתקרקם שאלו אותו מה קרה?

מה מפריע בך? זה לא רק הלימוד, זה האחריות עליך הקליטה של התורה נגלת באדם עצמו. ואם אדם רגיל לקחת תכנים אבל הוא לא עוסק בקליטה שלו אליהם אם אדם לא שומע שיעורים מרחוק אבל אף אחד לא יודע איך הקליטה הזאת נקלטת אצלם והוא עצמו לא פותח מישורים כללו של הקליטה הזאת אל הדברים בצורה ישרה זה בעייתי אם זה מה שהתכוונת בצד המופשט כן חכמים זהרו בדבריכם זה חלק מהאחריות הזאתי שתורה תופיעה אבל זה לא רק אחריות של רב עשה לך רב זה לא מוגדר על רב

רב רב אין הדרכה לרב לעשות לו תלמידים הפוך הפוך רב זיהודה טבע מושג הרב בשביל התלמידים ולא התלמידים בשביל הרב אין הרעה כזאת עשה לך תלמידים אין הדרכה כזאת שרב ירבה לו תלמידים ויחפש שיהיו לו תלמידים ויקשיבו לו וישמעו לו הנושא זה התלמידים ותלמידים פה הרב פה בשביל התלמידים הוא אה אה עובד במציאות הזאת של הצורך של התלמיד ממילא התנועה הלימודית הזאת אמא שמדריכה אמה שמובילה והסלך הרב זה משהו יש אחריות לרב גם כמו שאמרת לדבר דברים יזהרו בדבריכם ודאי אבל האחריות הזאת של בירור הדברים

של השאלה של החינוך לשאלה של החינוך לשאלות של הזמינות לשאלות של השמחה בשאלות שהיכולת לראות בשאלות של תלמיד בין אם זה שאלות בקודש ובלימוד וסברה בין אם זה שאלות בקליטת התורה זה שאלות בקב כמו שדיברו פה בשיח הנפשי הזה שקיים בתוך האדם עצמו לראות בזה דפי תורה לראות ביכולת ובמסע של נשמה שנקשרת בקודש בסדר מציאות כזאת שהיא חלק מהתפקיד הרוחני של הולדת התורה של החיבור הזה של תורה לאדם אז כן זה הדדי אבל זה מאוד מאוד מתחיל גם מהתלמיד כן >> בסדר דברים מובנים נעצור בזמן

הפעם.