אור אינסוף בתוך הפרטים הקטנים | הרב בועז רויטל | אורות התורה | תשפ"ז [7]

ג, אורות התורה זה מוכר. ובעזרת השם, ופרק ג. פחות או יותר אמצע הפרק. הספר נפתח, נקרא שוב את הכותרת ואת ה כהרגלנו הכותרת וה ואז הפסקה.

אז רק שנייה אחת, אז בואו נראה פרק אמרנו אורות התורה ואמרנו פרק ג פרטי תורה וכללותיה. בסדר? זה הכותרת של הפרק. אנחנו הגענו כמדומני, אתקנו אותי אני חושב שאם אני טועה, אבל נראה לי שאנחנו פסקה ו מצוין.

אז ג, בסדר? פסקה ו פרטי תורה וכללותיה הפרקה שלנו. כל דבר מן התורה בין באגדה, בין בהלכה תובע הוא תפקידו לה את תפקידו, סליחה, להעבירו בטל של דחייה עליון מאוצר ההרגשות העליונות והמדעים היותר רוממים. המפקיים בתוך הגלויות האדירה שזה הפרט הנמד נובע ממנה.

זאת אומרת אנחנו בתורה עוסקים בפרטים כמו הכותרת של הפרק, פרטי תורה וכללותיה בין בפרטים באגדה ובין בהגדה הוא קורא לזה, או בין בפרטים באגדה, אמונה בין בפרטים בהלכה. הלימוד שלנו חייב להיות כזה, זאת אומרת אנחנו לא יכולים להתחיל מהכלל, כי אנחנו קודם כל רוצים להבין את הפרט כפי שהוא לפנינו, כן? מה מה הפרט הנלמד? אתה לומד באגדה, אתה לומד בפסקה בין היד או וכולי, כן?

כל מיני דברים מהסגנון הזה אז אתה לומד הפרט, אתה לומד כרגע מה הפרט, מה הנקודה שבה הפסקה הזאת עסוקה. כיוצא בזה בהלכה, ההלכה נקראת גמרא, הלכה אתה לומד סוגיות ב ש"ס בבלי, אתה לומד הודעת בעל דין, אז אתה לומד את הפרט, עסוק בפרט של הודעת בעל דין. אבל אומר הרב כל הדבר תובע הוא תפקידו, זאת אומרת בדבר עצמו איזשהי תביעה. אם אנחנו נפתחים לטביעה הזאת, יש בדבר עצמו מונחת גם תביעה שתקשר אותו למושג כללי.

התורה בסוף היא פרטים, אבל יש להם גם מגמה אחת כוללת, כן? מגמה כוללת, לפעמים מגמות שזה מתפרט למגמות פרטניות ואז לפרטים, כן? אדם שלומד חושן משפט או ומד בא במציאות, הוא בעצם מחובר לדבר ששייך לפרטים ששייכים למגמה כללית נגאל של ועשית הישר והטוב, כן? של בנין היושר האלוקי בעולם.

אז יש בתוך הדבר עצמו מונחת איזשהי תביעה. הקב"ה הניח בדבר שהוא לא רק פרט לעצמו, אלא גם חלק מהקשר יותר כולל של תביעה משמעותית רצינית כזאת, של להתקשר לדבר הכללי של ועשית הישר והטוב. לראות איך הוא גם כן מכוון אותי בצורה בצורה שלו להתחבר אל היושר האלוקי, ועשית הישר והטוב, כן? אז הדבר הזה חייב להיות, תכף נראה, מונח בתוכנו.

זה מונח הדבר תובע הדבר תובע את תפקידו. אולי עוד משפט, רק זאת תכונת הצימאון של העוסקים בתורה לשמה. זאת אומרת, לנו צריך להיות צימאון כזה. זה נורא מעניין במה יתבטא אחר כך הצימאון הזה.

לאט לאט הוא גם יתבסס לבושים מעשיים. קודם כל חייב להיות לך צימאון כזה. אתה צריך שיהיה לך צימאון לא רק להבין את הפרט כשלעצמו. זה מצוין שהבנת אילך או הבנת הודעת בעל דין, כן?

כל אחד איפה בסוגיה שבה הוא אוחז נמצא. מצוין. אבל הפרט הזה הוא צריך להילמד גם מתוך צימאון שלנו יש, כי הוא תובע את זה את הצימאון הזה. ואנחנו שנפתחים לתביעה הזאת, צימאון כז לקשר אותו ל דבר יותר כללי.

איך זה מחבר אותי ל ועשית הישר והטוב? איך אני רואה עוד יושר אלוקי שמתגלה דרך הפן הזה של הודעת בעל דין, כן? כי אם אני רק הבנתי למה הוא כן מודה ולמה הוא כופר הכל ולמה ככה ולמה אחר, עוד לא עשיתי את העבודה בשלמותה או עדיין חסר לי אפילו הרבה מאוד מהעניין. ואין לי ברירה, אני חייב אתה חייב להתחיל בפרט.

אבל יש פה צימאון לכלול אותו, בסדר? להבין אותו בהקשר את הפרט הזה בהקשר יותר כללי. אה דוגמה גם בהגדה, כן? שוב, אתה לומד איזשהי פסקה קריאת שמע של ערבית, צריך לסמוך גאולה לתפילה?

לא צריך לסמוך. בסדר? אתה לומד דנإיה, פה זה לפחות עוזר לך לקבל הקשר יותר כולל. מה זה אומר לסמוך גאולה לתפילה?

מה זה אומר על גאולה ומה זה אומר על תפילה, כן? הפרט אמור לפתוח אותך למרחבים יותר גדולים. ומה הדבר הזה בכלל איך הדבר הזה משתלב בעניין היותר כללי? אם עשית עכשיו את הטוב בעיניך או מה זה גאולה, מה זה תפילה, בסדר?

אז חלק אנחנו עושים בעבודה הזאת בלימוד עיון כשאנחנו מעיינים בדבר. זה בהחלט משמעותי וחשוב. חלק נשאר לנו עדיין פתוח הרבה פעמים לשיעורים כלליים, לא יודע, למחשבות, כן? איך אני מקשר את זה בסופו של דבר הפרט הזה נהרג לי בתוך מערכת הרבה יותר כוללנית, כן?

אז זה חשוב, זה משמעותי בלימוד. לא להשאיר פרט רק בתור פרט לתבוע הדבר תובע את זה, ממילא אנחנו נפתחים לתביעה הזאת שהוא יהיה לי בהקשר יותר כולל, כן? האם אני צם בסוף להשתדל לפחות שבא במציאות תהיה לא רק אוסף של סוגיות מבחיقتي אלא יהיו בהם איזה מערך כולל, איזשהי הסתכלות כזאת כוללת להראות וואי, איך הקדוש ברוך הוא סידר את הבנאדם לחברו בעולם ככה שכל זה מביא היושר אלוקי אחד גדול, בסדר? אבל לא נצליח לממש את התביעה הזאת עד הסוף, לפחות היא תהיה קיימת בתוכנו, כן?

ולאט לאט פפה ושם יהיה לנו גם יכולת, בסדר? להתחבר לתביעה הכללית הזאת. כשאני אומר את זה אני אומר בהגדה, כן? אתה לומד פסקאות בדנإיה, אתה לומד בסדר, זה נהדר שהבנת את הכתוב בפסקה בדנإיה, באורות זה אבל זה צריך צריך להשתדל שזה יתקשר אצלך בהקשר יותר כללי של להבין את המושג יותר בכללותו, כן?

איך זה מכוון לי יותר את המושג גאולה נתתי דוגמה, את המושג תפילה, כן? להקשר יותר כולל, בסדר? אז בוא נקרא שוב את הפסקה. כל דבר מן התורה בין בהגדה בין בהלכה תובע הוא תפקידו.

יש פה תפקיד של שלנו, של בני האדם, להרוותו בטל של תחייה עליון. טל של תחייה עליון זה נראה מעניין, הרב קוק נראה מדבר על דור של גאולה, תחייה שבא ארץ ישראל בפרט אתה יכול להיפתח לא רק לתורה של פרטים אלא גם לתורה של כללים, כן? לראות דבר יותר בצורה כוללת. משמע, זה גם ברכת הארץ, אני חושב זה טל נראה לי, של תחייה עליון שגם ברכת הארץ, כך כן?

תורה גואלת, לגואלת אותנו לראות דברים במרחב יותר גדול, כן? אז גם לראות את טוב את הפרטים כמו שגם נלמדו בגלות וחקירות ו ולראות דברים בהקשר כולל יותר, כן? במרחב כולל יותר. המפקימ אה אה אה בטל של תחייה ממוצר ה שימו לב שכאן גם הרגשות וגם מדעים.

וקודם כל רגש יותר גבוה. בעצם העובדה שאני מרגיש שאני רוצה להיפתח לדבר גדול זה כבר כבר נותן לי גודל, כן? אני לומד פרט, אבל בתוך הרגש או לפני השכל מונח מה שאני רוצה להיות מחובר להשם בלימוד הזה שלי, כן? לא רוצה רק סתם, סליחה שנייה, ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

>> אמן. >> ממש תודה תודה רבה. אני רוצה להיפתח למרחב יותר גדול ברגש קודם כל. אני רוצה שהדבר הזה הודעת בעדים תקרב אותי להשם.

עצם העובדה שלי זה ברגש זה כבר דבר מסוים, ברגש שלי בתפילות שלי אני נפתח לזה. אז זה הרגשות העליונות. יש גם את המדעים היותר רומיים. המדעים היותר רומיים זה כנראה הנסתר, הפנים, כן?

ו אה נסתר ופנים למי שזוכר מונח נסתר ופנים, אפילו לימודי אמונה שאנחנו לומדים אבל בצורה ש שמדברים על מרחבים, בסדר? על דברים כלליים. זה אני חושב המדעים היותר רומיים, המפקימ מח מחיים משקים בתוך ההכלליות האדירה אה משקים אותנו בכלליות האדירה שזה הפרט אין מדע נובע ממנה. אז כשמסתכל במבט יותר כולל, כן?

מה הנפקמינה לנו? לפעמים הנפקמינה זה קודם כל הצימאון הזה, כן? קודם כל שמונח בצימאון כזה. אני יודע כשאני עומד במציאות אני לא רק רוצה להבין את הסוגיה, זה מאוד חשוב, אני רוצה שתיתן לי גם מבט יותר כולל.

לפעמים זה יישאר ככה, צימאון, בלי לממש אותו, כן? ולפעמים זה גם יתממש ואז זה אושר גדול, כן? לשיעור כללי טוב שמעתי או יש לי בעצמי קניתי פתאום איזה הסתכלות כזאת ואני אומר וואו, זה נתן לי מבט עוד יותר כולל על התורה, כן? הנה התורה היא פה יחסים בין שני בני אדם וזה הודע לו קצת, ממי קצת, זה כך וזה אחרת.

וואו, אה? קיבלתי מבט יותר כללי, על איך התורה רצתה לכוון בין שני בני آدم, אה? צד אחד צריך לתת אמון באדם מישראל, צד שני יהיה, אבל לא תמיד, מה? לפעמים כן גם אה צריך לחשוד בו, בסדר?

בין סיבות מסוימות לו, לא בקלפי כי כולם ישרים ו הגונים, אבל לפעמים ב מציאות אחרות. סתם זה היה בסדר משפט בדיחה כזה קצת, אבל אבל בעיקרון לא טוב לחשוד. באמת מה פתאوم לחשוד ב בן آدم שהוא שקר? אבל כן, אם הוא הודה במקצת יש תמות טוב, לא ניכנס לסוגיה, כן?

לפעמים אתה אתה גם מוצא גם איזה הקשר יותר כולל הדברים, זה מצוין. או באמונה, כן? בפסקאות שאת לומדת באמונה, דרך דברים כלליים שלמדת זאת היא תכונת הצימאון של העוסקים בתורה לשמוע. למה דווקא העוסקים בתורה לשמוע?

כי העוסקים בתורה לשמוע יש لهم אמון ענק בתורה. בסדר? זה זה נובע מתוך אמון גדול. ו כשאתה מחפש דבר כללי יותר, זה נובע מתוך אמון.

דוגמה איפה אתה לא מחפש דבר כללי יותר? למשל, אחד הדברים המקצועות שבאמת מאוד מאוד לא אהבתי בתיכון היה אנגלית כי אין לך הקשר כולל באנגלית. יש לך הקשר מאוד מפורט, אתה צריך ללמוד מילים, מה? אוסף של מילים ודקדוק וזה אתה יודע, כן?

את הדבר, אתה לא מחפש משהו כללי יותר וזה זה זה זה עולם של פרטים, בטבעו, באופיו עולם של פרטים. דווקא מתמטיקה היא דוגמה חלקית כי אז לפעמים כן טוב להבין מה את ה את הקלל ואז גם לעשות בתרגילים מפורטים, אבל עדיין מה ההקשר הכולל? לאן כל זה מוביל אותי? איך זה בונה בי?

מה צריך ללמוד בך? צריך ללמוד בך מתמטיקה שתשתמש בה בעזרת השם, מה? בחשבונים או במשהו, נראה לי. יש גם משהו קצת, אבל זה באופן שונה אני חושב.

כאן בתורה זה מרחבים אין סופיים ממש, כן? אתה נפתח לאלוקים דרך התורה. אז צריך לך אמון אמון עצום בתורה. העוסק בתורה לשמוע יש לו אמון אמון בתורה.

שהתורה פותחת מחברת את אלוקים. תורה פותחת אותi למרחב האלוקי. ממילא אני כל הזמן מחפש עוד ועוד משהו יותר כולל, בסדר? שייצא לי מהסוגיה.

לפחות יש לי צימאון כזה, כן? רק אזהרה אסור אסור או לא טוב לעשות את זה בצורה כמובן מלאכותית, כן? לא טוב שתלמד הודעת בעל דין ואז תגיד וואו, آدم מודה. איזה יופי ש ש آدم ישראל אומר آدم מודה.

וזה קשור בטח למודה אני לפניך בבוקר ולמודה. לא, אתה מקשקש. אה סליחה, בסדר? אתה לא באמת נפתח למרחבים כלליים, אתה מחפש באופן מלאכותי ליצור כל מיני דברים, זה לא דבר בריא כמובן, כן?

כי זה לא אמיתי גם יהיה, כן? צריך לבוא עם צימאון כזה ובעזרת השם באופן טבעי, לאט לאט כשהאמת יותר בסוגיות יהיה לי תכונה טבעית כזאת לאט לאט, בפרט טל תחייה היום בארץ ישראל להיפתח, כן? למרחבים כאלה, בסדר? למרחבים יותר גדולים.

זו לי תכונה של צימאון המתגברת בהם תמיד. כל הזמן קיים בעוסק בתורה לשמוע כל כך אוהב את התורה, כך יש בו אמון בתורה שהיא פותחת אותי למרחבים כלליים, העוסק בתורה לשמוע שכל הזמן יש לו צימאון כזה, מה? ואפילו כשירבה את הצימאון ומצא זה נקודה שהצימאון הזה בא לידי ביטוי תמיד יחפש עוד משהו, עוד יותר כולל, עוד יותר גדול, כן? זה נפלא, זה טוב.

ככה לומדים עיון עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, כן? זה גם שיר כזה, לא עכשיו אבל מחפשים כל הזמן נקודה עוד יותר כוללת, עוד יותר כוללת, עוד יותר גבוה, עוד יותר גדולה בדברים כי יש לי המון אמון בדברים, בסדר? האמון שלי בדברים הוא אמון חזק. כן?

בסדר? אז זה זה העוסק בתורה לשמוע, הוא יש לו הרבה אמון בדברים. או, אבל אומר הרב ויצא מידי מרירות נפש מעבר מזה. למה מרירות נפש?

כי לפעמים בחור ישיבה הוא אדם אה מתוסכל. מתוסכל. כולכם באידיאל, סליחה אני קצת מגזים בסדר של השיעור, אמורים להיות גם מתוסכלים. אתה מתוסכל, ירבנו, מה?

אה? >> לא. >> אז לאט לאט, בסדר? כשתלמד את הפסקה אני מקווה שבסוף השיעור הצלחת לתסכל אותי קצת, לא קצת.

אתה, מה איתך, מה? >> אני כן. >> יאללה, אז אה בסדר, מחפש אחד שכן, בסדר לא לא אתה בסדר אבל בסדר למה למה הוא מתוסכל? כי בחור ישיבה הוא מתוסכל בין השאר, לא יודע, לעשות צימאון כי הוא מחפש בתורה את המרחבים הגדולים שלה וזה נורא קשה למצוא אותם.

מצד אחד יש לנו שתי תחושות שהן כאילו מנגדות אחת לשנייה. יש לנו מצד אחד תחושה אדירה של חיפוש. אם אנחנו בתורה לשמוע אנחנו מוצאים המון אמון בתורה, מה? מה?

אני לא רוצה רק הודעות בעל דין, אני רוצה משהו שיפתח אותי לאלוקים, כן? זה לא במתמטיקה ולא בביולוגיה אולי קצת כי זה ראיית הבריאה אבל זה עדיין במינון מאוד מסוים. בתורה זה מרחבים אין סופים, ענקיים. אז זה תסכול, כי אני לא מוצא אותם.

בסדר? יפה שאתה יודע בעל פה קשורה למרחב אלוקי ענק וגדול, לא מוצא. אז אני מתעצב. צד שני, אז זה צד אחד.

כן? מרירות נפש, סליחה הרב אומר. ועדיין זה מרירות נפש מעבר לזה. מרירות נפש זה בגלל החיפוש.

כן רבנו? אה, רצית להגיד שגם אתה מריר נפש, מתוסכל. מה? >> וואי, קלקלת את השיעור.

מה יהיה עכשיו אה? חברים, מישהו מתוסכל ומריר נפש, יאללה. מה? אה, רק אחד.

טוב. לאט לאט, אחרי השיעור בעזרת השם. סליחה, כן. >> לא מחפשים גודל הרב.

>> אה, כן. >> [‏צחוק] >> אם האדם מתוסכל, זה אומר שהוא לא לומד תורה לשמה. למה הייתי די? >> אם הייתי בתורה לשמה.

>> כן. >> הוא רוצה בכל מה שבתורה נותן. >> לא, אם אתה לומד דידי תורה לשמה, אתה מאמין כל כך שיש כאן דבר ענק וגדול. זאת אומרת אם אתה קורא הארי פוטר, נגיד קראת פעם הארי פוטר, בסדר בשביל הדוגמה.

מה? או ספר אחר, בסדר? קראת הארי פוטר? יאללה.

נגיד קראת, אז לא נגיד, קראת הארי פוטר. נגיד היה לפני ש ידעתי ש קראת, בסדר? קראת הארי פוטר. אתה לא מחפש, אני מקווה שהדוגמה תצא טוב, כי אחרת זה יתפדח לי.

שלא חיפשת שם איזה מרחבים אדירים, אלוקיים, שאמרת וואי, איזה תסכול בסוף. אמרו לי זה ספר טוב ו בסדר, נהניתי אבל לא מצאתי את המרחב האלוקי. אין לך מרירות נפש, דווקא יש לך עידון נפש. נהנית, אני יודע, כן?

מצאת מה שרצית פחות או יותר בכיוון. מה? ידעת שזה יתפוס לך את הזמן, שזה יעניין, רצית קצת עולם לא רק שלנו, עולם של דמיון קצת, קסמים ועניינים. בסדר, סבבה.

זה ענה על הדרישות. להבדיל והבדלות, כשאתה לומד תורה, כולנו כש לומדים תורה, אם באמת בעזרת השם כש יש לנו לימוד תורה לשמה כבר, ואנחנו מחפשים את המרחב האלוקי האדיר. קיבלנו לישיבה בצדק להתחבר לאלוקים, דרך הלימוד. כן?

אז אני מחפש בלימוד את אלוקים. את אלוקים שמונח בתוך הלימוד, בתוך בהבמה מציאה, בתוך הלימודי אמונה. זה בקשה מאוד מאוד לא פשוטה, שיכולה באמת למרירות נפש. בסדר, למדתי בסוף הודעה דבעל איך התחברתי לאלוקים?

דרך ההודעה דבעל דין. שאלה קשה. מה? כי כן, כי זה חיבר אותך להוויה ישירה אלוקית, ואיך אלוקים מנהג את העולם בהוויה ביסוד ובגודל.

אבל זה לא קל למצוא את המבט הזה. בסדר? אז זה מביא לי הרבה מהירות נפש. כן?

כי אתה מחפש משהו באמת ענק וגדול בתורה. בצדק, זה הלומד תורה לשמה. כי יש לו לומד תורה לשמה יש המון אמון בתורה. כן?

הוא מאמין שבאמת זה נמצא פה. למרות שהצימאון הזה כרגע בא במינונים יותר קטנים. >> אדם הוא מאמין בלומד תורה כמו שהוא תופס אותה. אז אם יש בו איזה אינטרסנטיות כלפי התורה למשהו מסוים.

>> לא, הוא מצפה למשהו נכון. זה לא אינטרסנטי במובן איך התורה תשרת אותי, אלא הוא מצפה לפגוש בתורה את מה שהתורה רוצה שהוא יפגוש בה. לכן הרב קוק התחיל לובי. כל דבר טובע הוא תפקידו, הוא עצמו טובע את תפקידו.

התורה רוצה שנאמר אותה, מה נגלה? את שם השם שמונח בה. זה תפקיד שלי לגלות את זה. לא התורה בשבילי, זה אתה צודק לגמרי.

אני בשביל התורה, אבל יש לי תפקיד לגלות את שם השם שמונח בתורה. את התפקיד הזה אם אני עושה יש לי איזשהו תסכול. מה? כמו איזה מסע ענק כזה של המון המון קילומטרים.

בסדר, הרבה פעמים יש לי תסכול באמצע המסע. די. ואני מתוסכל, רציתי נורא. פעם הבאה אני אשתדל יותר בכל המסע.

מה? אנחנו במסע ארוך גדול. מה? אתה צודק לגמרי.

לא בשביל שאני אהיה לי סיפוק אלא תפקיד שלי לגלות. לכן הרב התחיל לובי. הרב אמר טובע הוא את תפקידו. הדבר עצמו רוצה שנאמר אותו.

מצוין, לכן הופיע אותו. אבל תסכול שאני לא מצליח לגמרי. ואני יודע שיש פה משהו ענק שאפשר לגלות אותו. אני בינתיים מגלה מינונים מאוד מסוימים.

בסדר? מינונים מאוד מאוד קטנים. [כחכוח] וזה משמעותי. כן?

חבר ישאל אותך מה אתם לומדים בישיבה? חבר שלא מהישיבה. בסדר? ומכינה שפחות לומדים בה הגמרא.

סתם, לא יודע, שבעיקר עושים בספורט וקצת שיעורי יהדות. חבר ישאל אותך מה אתה עושה בישיבה לומד תורה? נו ומה תגיד לי מה מונח במה שאתם לומדים? יכול לסבך אותך לפעמים.

מה? תגיד לו תשמע האמת כרגע אני מריר קצת. סתם לא לא יודע אבל לא יודע אני יודע שיש בו דבר ענק גדול. תשמע אני רואה גם רואה את הרבנים, שומע קצת שיעורים, אני רואה דבר ענק.

אני בצעדים קטנים. מה? מנסה לעשות את התפקיד שלי, לגלות את הפן. בסדר?

לגלות את התורה. אז מביא אדם לידי מהירות נפש מעבר לזה. ולידי אז אדם שאין לו בקשות כאלה אז הוא גם לא ירגיש מהירות נפש. לא מרגיש וואי באתי לגלות את אלוקים מציאה, מה?

הוא מסתפק בהבין את תודעת בעלי דין דיינו, אה? זה אומר, הרמב"ן אומר, ההוא אומר, נגמר. בסדר, שבאמת טוב, אז באמת אין כל כך מרירות נפש אבל גם אין גודל. בסדר?

מי שמאמין בגודל יש לו גם מרירות, כן? הוא הוא מרגיש סערת, הוא מרגיש רצון לגלות פה דבר ענק וגדול, אבל זה מריר, זה קשה, כן? זו משימה לא פשוטה ולידי עליית נשמת ואדבה בקדושה העליונה מעבר מזה. או מתי בא עליית נשמה והרחבת דעת?

כשהרגש והדעת שלנו נתונים במקום הנכון, לאט לאט אנחנו גם מרגישים שאנחנו מגיעים באיזושהי צורה, אף פעם אי אפשר להגיע ליעד, אבל מצליחים במשהו לגלות משהו מהגודל, מה? אה, להפך, החבר שפגש אותו סתם בדוגמה, אומר עצמה למדנו דעת בעלי דין, בוא אני אגיד לך הכי דבר נפלא. תודעת בעלי דין זה מראה, אתה צריך לתת אמון בבני אדם, אבל לא תמיד וככה וככה, וואלה, יפה. בנית משהו, מה?

אתה מגלה את מקומה פה, איך הקדוש ברוך הוא רוצה ש מערכות יחסים יתנהלו, איך זה הכי ישר לבנות אותם, בסדר? אם זה בגמרא ואם זה רעיון אמוני עוד יותר, אה, מה זה גאולה ומה זה תפילה מה זה ככה ומה זה אחר, כן? אתה נכנס לרעיונות האלה, בסדר? אז זה הנקודה כאן.

כן, רבי, אה, שנייה, בסדר אז זה, כן. כן כן. >> הרב, כשבן אדם יש לו מרירות אז אה, זו שאלה יפה קודם כל. מה עושים עם מרירות, מה?

מרירות תמיד היא טובה אם היא מביאה אותך לצימאון, אתה מבין? כל ומר האדם המריר אז אומר וואי אני נורא לא טוב להיות מריר, אז אין אני מתאמץ כל כך כדי כן לקחת לאיזו נקודה של יושר מהסוגיה של, כן? אני אגביר יותר את הצימאון והרצון למצוא בעזרת השם אני גם אמצא, ויתפלל על זה ויעליש את עצמי. אתה צודק, מרירות היא לא ערך לעצמו, מרירות היא טובה כי היא מביאה אותי לשלב הבא, בסדר?

כמו אדם אמרתי לך שזה זה מה החליט לרוץ, תן לי את זה מספר ככה גדול לרוץ מה עד פה עד המערה וחזור, מה נחשב אתגר גדול של אחד שרוצה מטכ"ל או משהו, מה? זורוק משהו, מה? שלוש דקות כמה פעמים אבל? תצעקו משהו, מה?

>> לא אחזור. >> רק פעם אחת? אה, מספיק בשלוש דקות? פעם אחת בשלוש דקות.

הוא עשה את זה בשלוש דקות וחצי. מה? אז זה מרירות נפש כי הוא רצה שלוש. מה?

לאן תוביל אותו המרירות? אם לייאוש, זה זה נורא ויום. יכול להיות הלוואי שהיא תוביל אותו למקום פעם הבאה יהיה שלוש ו-30 שניות. 30 שניות כבר היה, לא?

אה, שלוש ו-20 שניות. בסדר? עוד 10 שניות. וואי, זה יפה.

לקחת את המרירות למקום הנכון. כן? להבדיל ושונה מה שצריך כן בתורה. זה מסע ארוך.

המרירות צריכה להוביל אותי למקום. וואלה, אני בסוגיה הבאה וזה אני לאט לאט רוצה ש יותר ויותר תופיע גם הכלליות הזאת. פרטים זה חשוב, אבל שהכלליות תופיע בסדר? >> אפשר לחזור שוב על השורה האחרונה?

>> כן. אה, רק שנייה בסדר רק נשיג. אה? >> לא הבנתי.

>> אה, יפה. אז בוא נראה השורה האחרונה בסדר הוא ביקש עוד פעם עליית נשמה זה ברגש והרחבת דעת זה בשכל בקדושה עליונה מעבר לזה כשהגעת ליעד. בסדר? ברגש, בשכל כשהגעת ליעד.

בסדר? הגעת אף פעם לא הגעת ליעד, התקדמת ליעד יותר מ הגעת. התקדמת ליעד, אתה מרגיש וואלה יותר סיפוק. כן?

כן, מצאתי דרך שיעור כללי, שמעתי דרך זה, דרך פה, דרך זה. כן, אני מרגיש איזשהי התקדמות, כן? איזשהי עלייה. סוגיות הן לא רק פרטניות אז יש לי פה איזה כיוון דרך בה המציאות.

בסדר? יושר אלוקי שמתגלה בה מציאות, כלכלה אלוקית, פרק הזהב, אני לא יודע כן לא יודע כן לא משנה. יחסי עבודה, מה קורה בעבודה שנהבדת, כל מיני דברים. מקבל את זה במבט יותר כולל מה על הדברים.

כן? בסדר? אז אז זה הרגש וגם השכל. עכשיו פסקה ז' היא פחות או יותר בכיוון של פסקה ו'.

אם תוספת אולי מסוימת, אז הוא מפרט את הדברים יותר. אז בוא נראה נעבור לפסקה ז' ואחרי זה לח בעזרת השם. פסקה ז'. בסדר?

בכל לימוד יש ניצוץ של האור הכללי המתגלה בקול. וואי, זו נקודה שאני חוויתי אותה על בשרי לא דרך התורה. וואי, רוצים לשמוע סיפור? סיפור, חברים.

סיפור קצר, אמיתי, היה בי, אצלי. ומכיוון שיש לי איזשהן בעיות בבטן וזה עניינים בטח יודעים קצת אולי, אז הלכתי פעם למישהו שהיה נקרא צביצי פורניים. למה קראו לו צביצי ציפורניים? קראו לו צבי, הוא הסתכל בציפורניים של אנשים.

כן, זה היה העניין. הוא מסתכל בציפורניים שלך, דרך הציפורניים הוא אמר לך הרבה דברים עליך, כולל המחלה שלך, כולל איך אפשר לתת תרופות ולרפא אותה. אז הם אה אה זה לא נעים כבר בן אדם שנפטר ולא נעים לספר ש הוא נתן לי תרופות והיו קצת יקרות, הן לא עזרו לי. בסדר, בפועל הן לא עזרו לי, אבל זה לא אומר שורה, זה אומר שהתרופות שהייתי צריך היו כנראה קונבנציונליות יותר, בסדר?

הוא לא אה סיניות טבעיות וזה, ואני כבר מזמן ראיתי שהגוף שלי הוא מאירופה לא מסין, אבל לא משנה, אבל בכל אופן אבל זה הקטע עם התרופות פחות עזב. לא בשביל זה היה הסיפור, אבל בסדר, לא הטרחתי אותכם על הסיפור הזה כשאספר לכם צריכים אי אפשר כבר גם ללכת אליו, הוא כבר נפטר, בסדר? אז וגם ממילא ככה אין נפקא מינה אם מישהו החליט וואלה בא לי עם הציפורניים שלי ואני בודק. מה רציתי לספר מה הסיפור הזה?

שהוא מסתכל היה בציפורניים זה היה לי פלא, אבל על האישיות שלך וזה הוא אמר לך כל מיני דברים דרך הציפורניים שלך, באמת היו כמה דברים ממש די יפים, מה? הוא מסתכל בציפורניים הוא או בכל איבר מאדם, ככה אומרים יודעי דבר לפעמים, שמי שיודע להסתכל בכף הרגל ובכל מיני איברים באדם יכול לזהות משהו שייך למכלול של כל האישיות, של כל הגוף, לפעמים גם של כל האישיות. אתה גם שמעת את זה כי אתה מעניין בראש, מה? אה אתה גם הלכת גם לאיזה אחד ציפורניים, אה אולי זה כבר התחלף.

כן, התחלף שמה איזה היום, מה? אה הלכת כן פעם? אה יאללה חברים, אבל אה בסדר, אולי עזר לך, לי פחות. טוב לי לא, ההבחנה הייתה יפה, ההסתכלות שלה הייתה יפה, התרופות אה לא יודע, טוב.

אה מישהו עזר לו תרופות טבעיות, למנדע עוזר לו תרופות טבעיות, אבל בכל אופן לא רוצה חלילה לקחת להם את הפרנסה, מי שזה עוזר לו על הכיפאק. אבל בכל אופן אבל אבל זה לא היה הסיפור בשביל זה עוד פעם, הסיפור היה כדי להראות שדרך הציפורן הוא ראה דברים יפים אני חושב, רואה את המכלול. או כיוצא בזה בתורה, להבדיל תראו עכשיו לוקחים משל, משל בתורה לפעמים אתה לומד שניים ומחומש אתה לומד פרט מסוים מהרב, אז כבר למדנו את זה בפסקה הקודמת, כאן הרב מרחיב את זה, מפרט את זה בפרט הזה מונח לא רק הפרט עצמו אלא גם ההקשר הכולל יותר. דרכו אתה יכול בעצם יש לך איזה מבט כזה מסוים שאתה יכול לראות דרכו, אפשר להגיד את כל התורה, לפחות הרבה מהתורה הנגלית, כן?

כי הפרט הזה מביע יושר כזה, נקודה כל כך אלוקית ישירה פנימית למתבונן, שבעצם דרכו, כשאתה לומד אותו וביון וזה, אתה אומר וואו, אפשר לראות פה גם משהו ששייך לכל התורה, לכל המרחב האלוקי. איך היושר מתגלה דרכו? כנל פסקה באמונה, כן? עוד יותר קל אפילו להגיד.

אתה לומד פעם פסקה באמונה, אתה אומר וואי, ואיך הפסקה באמונה הזאת רואים ממש יסודות, כן? חשובים אלוקיים שמתגלים יתגלו לי אחר כך דרך מרחב יותר כולל. לפעמים זה נפלא, תדעו לכם, אתה לומד כמה סוגיות בעיוּן, אז לא אתה פוגש את המחר כך בכל במציאות, אבל כן דרך מה שביררת בהם, אתה יכול לראות הרבה נקודות במציאות שהיו מבוררות לך. בסדר?

אה, למדת טוב מה זה ייאוש, אז אתה מתברך בעוד סוגיה, כל מיני דברים, כן? אז ה ה ה ניצוץ מתגלה בכל סוגיית ניצוץ גם כללי. בסדר? לא רק הדבר הפרטי.

יש? הולך, חברים, בסדר? אז סליחה על המשל שלי, אם הוא לא לגמרי מוצלח וזה, אני לא יודע אם הוא היה כל כך מוצלח, אבל זה מה שעלה לי בראש. בסדר?

הציפורניים, עם זה אמרתי, אין לכם נפקא מינה מהמשל, אני מקווה שמהנמשל כן. בסדר? בערך הפרט בתורה אפשר לראות כל אמונה וזה וזה מתגלה בקול ויוקרו של הניצוץ ומפני יחוסו אל הכללי. וואי, אני לומד בהמציאות, לומד סוגיה, אני יכול לראות בסוגיה משהו הקשר הרבה יותר כללי, למדנו קודם, והוא ניצוץ, איזה התגלות מסוימת של כל המרחב כולו.

כן? אם אני לומד אותו, אני מזהה יושר שיתגלה לי בעוד סוגיות אחרת. בסדר? היושר הזה, הנקודה שאני אעלה عليها פה.

כן, יוצא מזה גם באמונה ככה, אף על פי שהוא באלה מאוד וגילויו רק מצד הפרטיות, וואי, זה נעלם. זה בעייתי, לכן אמרנו מרירות נפש, כן? זה נעלם. בסוף כשאתה לומד את הסוגיה, אתה פרטי תורה וכלליות אתה לומד, בדרך כלל זה בצדק מרוכז רק בפרט.

הצד הכללי קשה לך מאוד לעלות עליו, אבל אם אתה לומד תורה לשמה דיברנו קודם ומאמין, אתה אומר זה קיים פפה, אני יודע, אני צריך הרבה לחפור, כמו יהלום כזה, אה? קיים פה. לפעמים בסוגיה אחת אני אעלה על זה יותר, יאלה על זה פחות. בסוגיה שאני אעלה אני אהיה מאושר בעזרת השם.

שראיתי פפה לא רק את הסוגיה, ראיתי פפה משהו יותר מרחבי כזה. אה? איך היושר האלוקי התגלה, אמרתי בדיוק במערכות בני אדם סידר לי אמון ולא אמון, בסדר? בין שני בני אדם, כן?

איך מגלים אמון, איך לא מתי כן צריך לחשוד. אז יש פה הקשר יותר כללי. העוסק בתורה אמר את בוא לנתונים אל הציפייה הכללית שלה. כאן אני לא יודע למה הקדימו את הדעת ללב.

פסיקה קודמת הלב היו לפני לפני הדעת, לא יודע להסביר. על כל פנים אה וואי העוסק בתורה לשמה יש לו אמון ענק בתורה. אומר תורה זה דבר ענק, תורה זה דבר גדול. אני מאמין באמונה שלמה שבתורה מונח דברים כאלה כלליים גדולים, זה לא המצאות מה שאני ממציא אלא אני יודע אני בדיילי שזה קיים, רק אני צריך להתאמץ בסדר?

כי יש שתי פרינות חס וחס חלילה אדם זה לא מאמין ולומד תורה לא לשמה, הוא לומד משהו הוא רואה שהסוגיה לא אה בסדר הסוגיה הבאה הסוגיה הזאת לא לא לא קיבלתי הרבה לא לא נראה לי לא סוגיה הבאה. לא העוסק בתורה לשמה להיפך אומר אני לא משהו מה? אני כנראה לא משהו אני מריר על זה שאני לא משהו. יש פורבה אני לא מוצא עדיין בסדר מה?

אבל יש פורבה פה ההבדל הגדול נכון? מי שעוסק לא ישמע הוא כאילו עושה מבחנים לפני גם לתורה אה? בסדר למדתי סוגיית תודעת בעלינה העליתי ציפיתי ממך מציאה קצת יותר. בוא נה חבר'ה בום נותן לך איזה סתירה מה?

תצפה ממך ליותר לא ממך במציאה מה? תצפה ממך תתפלל על זה לא יודע תטהר תתקדש אה תדבק יותר ברבנים שלך לא יודע תעשה תלמד תחפש תמצא כן? זה זה זה האימון שצריך להיות לנו. בעוסק בתורה לשמה אה דעתו וליבו נתונים אל הציפייה הכללית שלה על כן אור הכללי מתגלה על ה וואי זה הלוואי אה?

לאט לאט הוא מזהה את זה יותר את הנקודות הכלליות. טוב כמובan כל פעם שאתה מזהה אחד זה עושה לך חשק לבא מצוין זה מעולה. מרירות אבל מציאה גם ביחד. כן כן.

>> כתוב עליו כאילו אומר שזה אליו כאילו מתגלה אליו האור אבל >> מתגלה אליו אתה צודק. מתגלה אליו אני חושב שזה ביטוי יותר חזק גם מלמעלה אליו. אליו זה כמו משהו שבא מלמעלה לדעתי נכון שאני לא מדייק בלשון לגמרי אבל אליו מלמעלה מה? בא אליך מלמעלה.

אתה יודע זה הברקה כזו לפעמים פש אחרי איזה כמה סדרים ש למדתי אמרתי אמת יש לי איזה הברקה יפה זה שידר לי משהו מה? אני באמת חושב שהסוגיות שאנחנו לומדים באמת מלמדות מתי לחשוד מתי לא לחשוד מתי קצת לחשוד מה? משביעים אותו משתמות היו ככה הוא מאמין כן? זה יפה, אה?

תראה שהאורה יתגלה עלינו, אה? מלמעלה, בסדר? גלה عليه ובא למדרגות גדולות בהשגה לאט לאט, כן? בא למדרגות גדולות בהשגה, אבל שוב זה דורש הרבה אמון וכל הכבוד לידידינו הנפלא חברים היקרים שיש לו מרירות נפש כי זה דורש גם הרבה מרירות נפש.

תעשה להם שיעור במרירות נפש אחרי השיעור, בסדר? מי שרוצה להישאר איתו הוא יסביר לו. [‏צחוק] כי צריך גם מרירות נפש חברים חייבים אין להגיד וואי למה אני לא מגיע לזה אלוקים אני נורא רוצה לפגוש את אלוקים בתוך הסוגיות רוצה, מה זה רוצה? וזו השאיפה שלי פה בישיבה לפגוש בסוגיות את אלוקים.

אז אני מריר אני עדיין לא לגמרי שם, לא לגמרי אבל אני כל שיעור כללי קצת כל שיעור בית של הרם שלי כל זה מרגיש טיפה זה נוגע בי כבר, אה? זה עליו כבר קצת זה מחבר אותי, בסדר? אל העניין. חברים יקרים יש לנו עוד זמן לעשות בעזרת השם בלי נדר עוד פסקה יותר מורכבת קצת והיא פסקה ח'.

אז אנחנו פרטי תורה וכלליה ופסקאות ואז שהעסיקו פה עוד פעם נושא אחד גם ח' עוסקת אומנם בנושא שדיברנו אבל בצורה שונה בצורה היא היא שונה משתי הפסקאות הקודמות אפשר ללקט מצצות לכבוד זה שאנחנו לומדים פסקה ח', בסדר? זה מקובל עליכם בסדר גמור. לסוד הזה סוד רציתי למצוא פה איזה דרוש כדי לחבר את זה לשיעור לא הצלחתי לא נורא סתם אני אומר בסדר. יש סתם לשתות גם, אה?

גם גם פשט יש בחיים טוב. יאללה חברים פסקה ח' בחוכמות וידיעות העולם במציאות המוחש איננו רואים שנכון לומר עם מה גדלו מעשיך השם גם כן אפילו ברוב השתוממות מה קטנו מעשיך השם. או מה זה המה גדלו מה זה המה קטנו? מה גדלו?

טלסקופ כלומר להסתכל על המרחבים כוכבים שמש ירח כוכבים כן? לעלות פה ל לגג ועם טלסקופ להסתכל באיזה לילה לראות כוכבים לראות שמש ירח כוכבים וכולי אתה אומר וואו או אדם שמטייל בעולם כמובן רק למצוא אישה נניח אתה רוצה למצוא אישה דווקא בחוץ לארץ או אה ללמוד תורה או עסקים נכון זה גם מותר סחורה. אז נאלצת, אה, כדי שנהיה בכל זאת מעוגנים בהלכה וזה, לנסוע לחו"ל. אתה אומר מרחבי, וואי וואי.

מישהו שהיה בסין, שאלתי אותו מה היה, דווקא הוא יצא לטיול, אה, בסדר. ו שלא יהיה לשון הרע. זה מישהו, לא אמרתי מי, אבל, אה, סיפר לי שהוא היה בסין, אומר לי וואי, אתה לא יודע, מה שאתה רואה פה זה כאילו פסיק לעומת כמה בני אדם יש בעולם. אתה קודם כל לא מי, אתה הולך באיזה רחוב ראשי שמה וזה וזה.

טוב, יאללה מרחבי, העולם הוא מרחבי. כן? טוב לי נפתח. לא יודע באיזה צורה, כל אחד בצורה שלו נפתח למרחב.

אמרתי או מרחבים גם שמש ירח כוכבים, או מרחבים גם בני אדם, בסדר? הרבה בני אדם. אז זה מה גדלו מעשיך השם. אתה מסתכל אומר וואו, אני חי במרחב גדול, ענק, אלוקי, בסדר?

אה, מרחבים ענקיים. אבא שלי זכרונו לברכה היה בקיא במערכת ה המשפטנו, לא היה, עסק דווקא בדברים מאוד ארציים, אבל הוא מאוד אהב את העניין הזה. הוא לקח אותי פעם לגג של הבית שלנו, כולו היה שלוש קומות הבית שלנו, אבל זה לא משנה, לטלסקופ, ולקח אותי לגג של הבניין ו ומשם הוא מראה לי בטלסקופ, לא לא הבנתי כלום. סליחה שעד היום לא נשאר לי מזה, וסליחה גם מאבא שלי, אבל הוא הסביר לי הגלקסיה גדולה, אתם מבינים בזה קצת, מה?

גם לא. כמוני, הגלקסיה גדולה, הגלקסיה קטנה. לא יודע, בכל איזה טיול או משהו הוא אומר לי אתם רואים זה כוכב הצפון. הבנתם?

כן. כאילו לא הבנתי אף פעם איפה הוא בדיוק, אבל בסדר. בצפון נראה לי, כנראה, מה? אם הוא אמר, לא, נראה לי לא, אם זה השם שלו, כנראה הוא בצפון.

אבל בכל אופן, אה, הוא בצפון באמת, מה? >> כן? כנראה לא לפי השם, מה? אז למה אין כוכב הדרום?

טוב, לא משנה, תסבירו לי אחרי השיעור. אבל, אה, רק על הצפון שמו כוכב. טוב, לא משנה. אבל בכל אופן הוא זה אחד שם בתוך ההגלקסיה, ליד ההגלקסיה, לא יודע, אחד שם, אתם רואים שמה כוכב הצפון, תצביעו עכשיו אתם ביד, הנה, סתם.

מה הצבעתי, הנה זה, זה הוא, זה הוא. בכל אופן אבל, אה, מזל לא שלא לא בודקים אותנו עד אותי לפחות עד הסוף. בכל אופן, יאללה, יש מרחב כזה. אז סליחה מאבא שלי גם, לא קלטתי בדיוק את כל המערכת הזאת, אבל יש כזה דבר, הגלקסיה גדולה, הגלקסיה, אני רואה שאתה כמוני בערך, אבל הגלקסיה גדולה, הגלקסיה קטנה, לפי המבט, ככה אתה אומר לי גם, לא יודע, לא בעניין.

ויש כוכב הצפון, אה, ויש גם שמעת עליו, ויש ככה, ויש ככה. יאללה, סב바בה. זה מה גדלו מעשיך השם, בסדר? עוברים למקטרן.

מה זה מה גדלו מעשיך השם? זה מיקרוסקופ, לא טלסקופ, עוד אחד עם סקופ, אבל מיקרוסקופ. זה שאתה לוקח מיקרוסקופ, מסתכל ואומר וואי, מה זה? זה תא שיש לנו פה בגוף ומ אתה עצמך מורכב מ תעזור לי קצת מישהו מהביולוגית, משהו חברים.

>> טוני. >> זה משהו כז כן. תאלו אותו. כל אופן בתוך התא יש גם כל מיני מרכיבים וזה וזה או גם בפיזיקה יש אלקטרונים ויש כזה וזה ההוא ויש זה, דברים אפילו שאי אפשר לראות אז אבל צריך להאמין להם שהם קיימים אבל אבל רואים שהם יודעים שהם קיימים בלי שרואים אותם אפילו.

בסדר, סבבה, אה? זה מה קטנו. כל ומר אתה לא מסתכל באיזה מרחב אדיר, להפך, אתה נהנה מזה ש בפרט קטן, תא מגומד, תא קטן, מונח עולם ומלואו. בסדר?

תא משהו הוא הזכיר, אני לא יודע בתוך תא מונח הרבה. כנל בתוך ה אמרתי בפיזיקה כן אלקטרונים ו כ מינוס פלוס כל זה מונח הרבה, בסדר? גם בתוך פרט אחד קטן. אז יש מה גדלו, יש מה קטנו.

כלומר כדי שתבינו פלא על גודל המאורות הגדול וזה גודל המאורות כוכבים, שמש, ירח, על המרחבים הגדולים המלאים כוכבי שחת נפלאים נקרא אומר את זה מפורש. מה שהזכרנו כוכבים והכוחות הטבעיים האדירים גם, עוצמות גדולות של כוחות בעולם, כן, ארגז וכזה וכזה. כן, הם באים ב זה לעומק היצירה בקטנותה. תא קטן, אלקטרונים זה ו כל מיני כאלה אתה מסתכל בתוך השולחן, שולחן מורכב מתאים ושמה אתה אומר וואי, בפיזיקה וזה מורכב כן החשמל ש אתה מדליק את האור, אתה לא יודע מה מתהלך שם, כן, בתוך כל העניין, וואo, אתה מתפעל מזה בתוך דבר קטן דבר גדול.

סיפור קטן, אני פעם הייתי בטיול באילת, אני כל פעם מספר על על הטיול הזה ואז חושבים שהייתי במיליון טיולים, הייתי בערך בשלושה אבל באחד מהם היה הטיול בסוף כיתה ח באילת והיפה היה שהמדריך היה אחלה מדריך. מה שאני זוכר הוא לקח אותנו בלילה, בלילה ישנו בחוף הים, אה? ישנו שם בחוף הים באילת ואז הוא לקח אותנו לאיזה נקודה מסוימת בחוף הים והראה לנו כמה יצורים קטנים שם. איך הם מנהלים שם ממש מערכת חיים כזאת, חלקם זה לא ברור אם זה דג או צמח, משהו כזה באמצע, מה?

אבל בכל פנים הם מנהלים שם ממש מערכת חיים ככה שלמה, אה? כל ומר מה מערכת חיים? גם מערכת מתים, זאת אומרת זה אוכל את זה, ההוא אוכל את ההוא וככה הם איך שהוא הם מקיימים שם את המערכת אחת לשנייה וזה היה יפה לראות אה אז אתה רואה מכת נוקאפ כן אתה רואה נקודה נותן לך משהו קטן ביקום במציאות מערכת בסדר מערכת שלמה חיה בתוך הנקודה הזאת בפרטי האיברים בעלי חיים הם הרי יותר קטנים ודקות החומרים זה פיזיקה יותר נראה זה קטנות דקות ומקומות היותר רחוקים מקומות

רחוקים ממראה עינינו אני חושב הרגילה הרגילים ועל ידי זה על ידי זה שני הקצוות של הגודל והקוטר למלא ציור המציאות על בסיס על מתכונתו כל ומר אם חסר לך דבר אחד חסר לך משהו בהכרת אלוקים כאן אנחנו לפני תורה הכרת אלוקים זאת לפני תורה אתה רוצה להכיר את אלוקים אתה מכיר אותו דרך מרחבים אתה גם מכיר אותו איזה יופי אלוקים מתגלה בפרט אחד מסויימ קטן פרט אחד מסויימ ציפורן דיברנו קודם כף הרגל שלו אלוקים מתגלה בפרט מסויימ קטן אין שם זה נראה נקודונית אתה מבין זה

מרחב גדול של חיים בסדר שני הדברים נצרכים כי כאן אתה מקבל רושם רגשי בדרך כלל גדול כן גם אולי יש גם צד שכלי אבל מקבל רושם ענק כזה כאן אתה גם מקבל עומק גדול איזה נקודה מה מונח בנקודה אחת בסדר להתעמק בתוך נקודה אחת במציאות אז שני הדברים ממלאים אותנו וכן הוא בתורה העיקר מבחינתנו היה נמשל כן הוא בתורה כללות ההשגה העליונות שבדעות כלליות ובחוק צדק עליונים בחומות הרוחניות הנעלות הם מראים לאדם עולם מלא של גדולה כמושגים כוללים שהם כוכבי שחק וואי איך יצאת משיעור בספר

שמואל אה או או ב זה משהו בספר אורות או לא יודע מה אתה יוצא וואי אני נמצא בישיבה במקום מאוד מאוד מרחבי אה זה טוב זה לא רק שמואל הנביא שמואל הנביא מגלה לי עם חנה ביחד מה זה תפילה ומה זה ככה ומה זה ככה כן נבואה ותפילה וכך אתה יוצא בום אתה נוחת לבקיאות בא במציא אה למה קטנו מעשיך מה מונח בזה שיהודי איבד אבידה אז זה עסק גם לפיסקאות הקודמות ניצוץ אלוקי המונח בכל דבר אבל את שני הדברים אתה צריך להשלים לך בישיבה כמו

שבעולם במרחב לפני התורה דיברנו כן יש לך מרחבי כוכבים ופרט קטנטן שבו הכל מתגלה. גם בעולם התורה יש יופי ענק, אדיר, ולראות לראות מרחב אלוקי אדיר, אבל לראות גם מרחב אלוקي אדיר זה יכול להתגלות לך.

אלוקים מתגלה גם ביהודי שמצא כדור רגל, אה? ומצא. בסדר? סיפור קצר, כי אני היה שנה שלמדנו פה בבא מציאא, ולמדנו על זוטו של ים ושלוליתו של נהר.

למדתם את זה? מה? למדנו זוטו של נהר, ואז היינו כל המשפחה בכינרת, מוייפ את היד וקרה לנו זוטו של נהר, כי הכדור ים לא ידעתי איך הוא עף מהר לתוך הכנרת. מה?

איך הוא עף מהר לתוך הכנרת? והוא עף ככה בום. פתאوم הילדים שיחקו, עף בכנרת, ואז אמרתי רגע, לא צריך להחזיר לנו לכאורה לזוטו של ים ושלוליתו של נהר, בכל זאת איזה צדיק אחד אה זכה והביא לנו את זה והיה כאילו ראוי שאני אגיד לו תשמע האמת בזוטו של ים לא צריך להחזיר אבידה, ובכל זאת הוא היה כזה צדיק אז הוא החזיר לנו. אז היה לי מוייפ את בבא מציאא, מה קתנו מסכת שבת, מה קורה בכדור ים שהולך לאיבוד?

בסדר, זה לא המרחבים של ספר שמואל וזה, אם כי סיפרתי את זה לידידי הרב רפי ברקוביץ ואמר לי שזה לא זה לא נכון, כינרת זה לא ים בכלל, ים זה טוב, [כחכוח] לא יודע, מחלוקת, אה? אם כינרת זה ים. אבל בכל אופן אמרתי זה בריכה גדולה, לא ים. טוב, אבל בכל אופן אה היום זה צת נכון אפשר לומר.

טוב, לא משנה, נמשיך נמשיך. אבל בכל פנים חברים יקרים, יש מה גדלו מעשיך השם, ויש גם מה קתנו מעשיך השם. אז את מה גדלו פגשתי בספר שמואל במרחבים, ואז גם נהניתי אחר כך באתי לסדר ראיתי שהקדוש ברוך הוא מתגלה בכדור ים שהלך לאיבוד בזוטו של ים וזה נהדר. זה נהדר שאלוקים גם זה חשוב שאלוקים יש לו לדבר מה קורה שם, מה מה עושים שם, למה אתה על השבת ומה זה שבת ומרחבים ענקיים, ועכשיו אתה אומר מותר לברוא את העוף מהעצם או את העצם מהעוף.

דרך אגב מה מה הדין סתם, את העוף מהעצם שתדע, בסדר? ל אלתם. ורק ל אלתם אתה אוכל ולא את העצם מהעוף. וואי מה זה שייך לאלוקים להפך, זה היופי, מה?

שאלוקים ברא את שבת וזה ממש דבר אדיר באמת ושפת אמת על שבת בעזרת השם ו דברים אדירים ונפלאים, אה? כל זה מתגלה גם בתוך הנקודה של העוף שאני אוכל, מה? הנקודה השבת. איפה בוראים אותה?

בסדר? משלים, משלים אחד את השני. בגלל השם שנמצא חוץ גדול בכללי, בכללי הגדולים, כן? נמצא גם טילי טילים, טילי טילים של המון חדשות וצורות על כל קוץ וקוץ.

נהדר חברינו שאתה לומד על אבידה בזותו של ים, על האבידה שנאבדה מה ועל זה ועל זה ועל זה, כי אתה לומד איך אלוקים מתגלה דווקא בפרט הזה, בכדור רגל שהלך לאיבוד. מה? זה נהדר. הילדים כל כך ילדים כאלה מתוקים, אה?

כשהילדים שלהם היו קטנים גם. כשהם גדולים הם מתוקים בורא זה. אבל כשהם היו קטנים אומרים לפעמים אבא מצאתי כדור רגל בגינה. וואי, מה אתה אומר?

מה עושים? אה, יפה. פתאום אתה משחזר ב במציע, רגע, בוא נראה יש סימן או אין סימן. בוא נחפש על הכדור, איפה מכריזים, אה?

ככה. האם זה נקרא סימן זה שהכדור נيعה שחוק כזה או שחוק חצי כדור רגל שלא יודע שאלה שאלה מה נקרא סימן. וואי, יאללה, מה קטנו, אה? זה כל הגודל אבל האלוקי הזה שמתגלה גם בכותל.

זה האלוקים מתגלה בכותל. זה היופי. מה? בסדר?

גם גם ב בנקודה קטנה בכל פרטי התורה בכל ענף וענף ואנחנו מתפצל לענף ויונקותיו אין لهم שיעור. ואז אפילו כשיש לנו הרבה נותנים גדולות הדעת. איי, אתה מעניין אותך שמואל, מעניין אותך אורות, מעניין אותך דברים ענקיים. פתאום אתה נופל לסדר אחרי איזה שיעור 4:30 אחרי צהריים.

איפה היינו? איי, מה רגע, מה כתוב מה ש תזכיר לעצמך, אה? איזה יופי, יש גם מה כתוב מה עושים אם נעלב ל מישהו, כן? יש פה ניצוץ אלוקי שלמדנו גם קודם מונח.

אין לנו לעסוק בדיוק בפרטי הפרטים. ולב בתוך דבר גדול דבר קטן. דבר גדול הגמרא אומרת שזה מעשה מרכבה. מבחינתנו לימודי אמונה, התנ"ך, כן?

מעשה מרכבה. דבר קטן הוויות דאביי ורבא הגמרא. גמרא נקראת גמרא באופן יחסי דבר קטן, כן? באופן יחסי.

סוגיות של המציע הבא במציע והאבידה וזה. גם בגמרא יכול להיות חילוקים שונים. סוגיות יותר מורכבות, סוגיות יותר פרטניות, בסדר? אבל בכל פנים בסוגיות פרטניות מתגלה דווקਾ מה קטנו.

נהדר מה קטנו. דווקא כשיש לך מבט אמיתי אתה נהנה ממה גדול ולא פחות ולא פחות נהנה ממה קטנו. כי אתה אומר נהדר שאני נמצא מרחבים גדולים אפשר לפגוש את אלוקים. אחרי שפגשתי אותם אני ממש רוצה לפגוש את האלוקים, אבל דווקא בנקודה קטנה, יפה.

מה? אה פתאום מהקטן נהיה גדול, אה? כי אני דווקא נהנה, הנה היושר האלוקי נגע בדיוק בנקודה הזאת. מה קרה כשהיהודי איבד והוא רוצה נורא את העבודה שלו, מה לצייר את זה ב ורוד, אבל זה עיר שרובה גויים, אני לא יודע מה מה וככה הוא מצא את זה ברוב המוסלמי.

מותר להגיד שזה מקום שרובו גויים, סתם לא יודע, מצא את זה שם. מה הדין? מה זה כנראה של גוי? לא, אולי זה של יהודי, מה?

אה וואי, שאלה אה כזאת כזאת כזאת, יאללה נהדר. מה כתב ו מעשיך השם? נהדר לי לפגוש את האלוקים גם בנקודה הקטנה הזאת. יכול להיות כמו שלמדנו קודם, אני גם אתן לה מרחבים ויגיד למה היושר האלוקי רצה דווקא ככה, אני אתן לה גם מרחב יותר גדול, אבל היופי קודם כל מצד שהיא נקודה קטנה גדולה, קטנה גדולה נקרא לה, אה?

זה יפה, זה דבר אדיר וענק. המפגש עם המציאות וכנל המפגש עם התורה בנויים משני ה דברים האלה, כי אדם בעצמו הוא כזה. אדם בעצמו יש בו צד מאוד מרחבי וצד שהוא מאוד חי גם נקודות, כן? קטנות, בסדר?

נקודות ביום יום שהן קטנות. להאיר את שני הדברים האלה ביחד ו להשלים אותם, זה ה זה המשימה הגדולה יותר, בסדר? ההשלמה יותר. אז לכן אומר הרב בהתחלה משל כדי לחבר את זה אלינו, ש נכיר את שתי הבחינות, אחר כך אומר גם בתורה.

שתי הבחינות הגדולות למעשה שתי הבחינות הגדולות ביום יום שלנו, אצל כולנו, כן? אם זה שיעורי אמונה מול גמרא, שיעורי תנך מול זה, אנחנו בעצם רוצים לפגוש את האלוקים בהשלמה, בהרמוניה, בסדר? ששני המרחבים האלה יותר גדולים. חברים יקרים, אז זה היה פסקה ח, ו ז ח בנושאים מאוד דומים.

נשאר לנו בפרק הזה עוד פסקה אחת, בעזרת השם בלי נדר שבוע הבא, פסקה ט להשלים את הפרק ו להתחיל פרק ד חזקו ויאמצו בעזרת השם.