רוממות הנפש כתנאי לענווה | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ו [6]

אנחנו בתוך א בירור שבו רבנו בחי הסביר שהכנאה היא לא שפלות. ככה רבנו בחי טבע שיש מציאות כזאתי של הכנאה שהיא חייבת. כל ההכנעה שאנחנו מדברים עליה פה בסוגיה שלנו של שער הקנייה ההכנאה היא רק אחרי מושג הרוממות. כיוון שאדם מכיר את ערך נפשו, מרומם אותה, מכיר את הכוחות שבו, מכיר את הברכה שבו, מתוך זה הוא רוצה לשעבד את הכוחות חיים שלו אל הברכה האלוקית, להיות קשור לאלוקים.

ככה זה הקניעה המדוברת בפרק. להפוקה מהקנייה של בעלי החיים. זוכרים שבעל חיים הוא קנוע בגלל שהוא משועבד לכוחות הטבע. הוא לא מכיר בכלל את גבהות הנפש, את הגדלות שלו, את הברכה שלו.

ואז נוצרת מציאות כזאת של ענווה של בטלה, על שכולם קוראים לה ענווה, אבל זה ענווה רק על פי דרך ההסכמה. הכוונה שאדם עניב בגלל שהוא לא מכיר את הערך שלו, לא מכיר את הברכה שלו. תודה רבה ידידי. הוא לא מכיר את הברכה שלו, הוא לא מכיר את הערך שלו.

ואז מתוך כך מה אכפת לו להתבטל? אין בו כלום. דיברנו הרבה על בחירה בדבר מסוים מתוך בחירה. הגעה למקום מסוים מתוך בחירה ולא מתוך מציאות שבה אדם אין לו דברים אחרים לעשות אין לו מטרות אחרות אין לו סיבות אחרות להגיע אליהם אז ממילא הוא הולך לשם איזה צדקות גומרת כזאת זוכרים את כל זה?

יופי. אני רוצה להבות את הנושא הזה ממקור אחר שקשור ליציאת מצרים. שעם ישראל יוצא יש שתי שלבים ליציאה. היציאה הראשונה זה היציאה ממצרים עצמם.

אחרי עשרת המכות, אחרי הניסים הגדולים שקראו במצרים, אחרי מכת בכורות, עם ישראל בחיפזון יוצא. השלב השני זה על הים. ויושע השם ביום ההוא את ישראל מיד מצרים ויר ישראל את מצרים את השפת הים והר ישראל את היד הגדולה שעשה אדוני במצרים. ויראו העם את אדוני ויאמינו באדוני משה עבדו.

יש משהו שקורה בים ומיד אחרי הישועה של הים מזהים אותו. חז"ל קוראים לזה היד הגדולה. התורה אומרת שביים נתגלתה היד הגדולה. מה זה היד הגדולה הזאת?

אומר רש"י, את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקדוש ברוך הוא. ראו ישראל את המכה, את זו המכה הגדולה. יש פה איזה מכה מיוחדת במינה שעכשיו עם ישראל מתגלה בה. במה?

השתנה המעמד הזה של קריאת ים סוף במה השתנה המעמד הזה של המעבר של עם ישראל בתוך הים ביבשה מכל עשרת המכות סוף סוף עשרת המכות הם רגעים של גדלות אינסופית של הופעת שם השם כאן בארץ עוד מכה ועוד מכה המצרים שמשעבד את עצמם המצרים שמשעבדים את עצמם לחומר מגלים שיש מנהיג לחומר יש מנהיג לעולם יש מנהיג לטבע והטבע הזה מסתדר על פי המנהיג ולא על פי מה שהם חשבו שהטבע מנהיג את עצמו. יש פה רגעים אדירים ממש של הופעת שם השם. מה יש בקריאת ים סוף שזה יותר גדול ששמה רואים את היד הגדולה את הקומה הנוספת הזאת אחרי אחרי הכל עשרת המכות לא נקרא בשום צורה היד הגדולה. מה מיוחד בקריאת ים סוף?

אחד הכניסה לקריאת ים סוף יש פה איזה תיאור מאוד מיוחד רציתי ללכת למשך חוכמה שקשור מאוד מאוד לנושא שלנו ודרכו לבאר את היד הגדולה הזאת בקריאה עצמה של ים סוף כתוב ככה ואת משה את ידו על הים ויולך אדוני את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקאו המים ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומם מימינה ומשמאלם ויפו מצרים ויבוא אחרים כל סוס פרעה רכבו פרשה בתוך הים והיא באשמור את הבוקר ושקף אדוני מחנה מצרים בעמוד אש וענן וים את מחנה

מצרים מצרים א קופצים לים מיד אחרי עם ישראל עם ישראל פורץ את הדרך ואחריו נמשכים כל המצרים להשיג את עם ישראל וישר את אופן מרכבותיו ונגעו בכבדות ויאמר מצרים אנוס בני בני ישראל כי אדוני ילחם להם במצרים הם מאוד מאוד קרובים אז הקדוש ברוך הוא מעכב אותם הוא לא נותן לרדיפה הזאתי להתממש ומצרים חשים בזה ככה בפשט הפסוקים ואז יש פסוק מאוד מאוד חשוב ויאמר השם אל משה נתך על הים וישובו המים על מצרים על נכבו בפרשה ואת משה את ידו על הים וישב הים לפנות

בוקר לאתנו ומצרים נשים לקראתו ונאר השם את מצרים בתוך הים וישוב המים וחסו את הרכב ואת הפרשים לכל חלפורו הבאים ואחריהם בים נשאר בהם עד אחד בני ישראל הלכו בבשה בתוך המים הים והמים להם חומה ממינה ושמאלם עם ישראל נכנס מצרים רוטפים אחריו ובגבות מצרים המים חוזרים עליהם ומצרים מתים שמה ושכחתי להביא לכם פסוק מאוד חשוב אתם רואים כא הבאתי אבל אני צריך את פסוק כט יט. מה יש בפסוק יט? יש שמה איזה שינוי. נביא רגע תנך.

יש פה. >> כן. יש פה איזה שינוי בסדר התנועה של עם ישראל בכניסה אל הים. עם ישראל א צועק הקדוש ברוך הוא אומר מה תצק אלי?

דבר אל בני ישראל וישאוו. וידעו מצרים כי אני השם בכבדי בפרעה ברבו פרשיו וישא מלאך האלוהים ההולך לפני מחני ישראל וילך מאחריהם וישא עמודע ענן מפניהם וימוד מאחרים יש איזה שינוי בסדר של התנועה שעם ישראל נכנס אל תוך המעמד הזה של קריאת ים סוף אל תוך הים הפסוקים מתארים וישא מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחרים. המלאך האלוקים שמוביל את עם ישראל עד עכשיו, עכשיו הוא הולך מאחור. מי זה מלאך האלוקים הזה?

במה מדובר? מיד אחר כך כתוב וישא עמודע ענן מפניהם וימוד מאחיהם. אז מי זה מלאך האלוקים? מה אתם מבינים בפשט?

לא שומע. >> העמודים שמלווים אותם. למה אנחנו אומרים את זה בפשטות? כי ככה המפרשים כולם מסבירים.

יש פה שינוי בעמודים. למה צריך שהעמוד עכשיו יעמוד מאחוריהם? כי קראנו מצרים מתקרבים מאוד מאוד ומבקשים להשיג ויש מלחמה ויש איזה א אה בעייתיות כזאת שיכולה לפגוע בעם ישראל אז הסדר תנועה משתנה. המלאך שעד עכשיו היה מקדימה עמוד הענן עמוד האש עכשיו הולך מאחורה כדי לקלוט אבני בלסראות.

יש רק קושי אחד נראה את הפירושים הללו אבל יש רק קושי אחד בפסוק להסביר ככה התרגום ככה מתרגם וישא ונתל מלאכה דדוני דמדבר קדם משרייתה שמנהיג לפני מחנה ישראל ויבוא אחריהם וישא עמוד של ענן ויכנה ושם מן אחריהם מנו יעבור מצרים יורים חצים ואבנים לישראל והיה ענן מקבל אותם הענן שהיה מלפנים עובר מאחורה רש"י אותו דבר וך מאחריהם להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה חני ישראל לקבל חיצים ובלסראות של מצרים וכל מקום שהוא הולך אומר מלאך השם כאן מלאך האלוקים למה כי מידת הדין נמצאת על

עם ישראל יש פה איזה רגע כזה שעם ישראל נמצא בסכנה בסכנה מאוד גדולה כי מצרים עלולים לאבד אותו אז מלאך האלוקים עובר אז המלאך הזה עמוד הנן עמוד האש עוברים לשמר את עם ישראל ממצרים אלא מה שיש קושי אחד בפסוק שמאוד קשה להסביר ככה מה קשה בפסוק בפשט להסביר שמלאך האלוקים זה עמוד הענן תסתכלו הפסוק אין לכם אותו אני אקרא לכם וישא מלאך האלוהים ההולך לפני מח ישראל וילך מאחריהם וישא עמודי ענן מפניהם ויעמוד מאחריהם מה הקושי להסביר שהמלאך האלוקים זה עמודי ענן כי כתוב עמוד

ענן שהוא עבר נכון פשט יש פה איזה ריבוי מיותר מובן כתוב ויבואו מלאך האלוקים אז מלאך האלוקים זה לא עמודי ענן ואם זה עמוד ענן אז למה אחר כך כתבת עמודי ענן הרמבן רוצה לומר וישא מלאך האלוקים בתחילת הלילה מלאך האלוקים לפני מלך ישראל רמז לבית דינו של הקדוש ברוך הוא לקראת הדין נקראת מלאך ובית דינו של הקדוש ברוך הוא שמנהל פה בדין את גאולת ישראל הוא עובר מאחור גם אומר ויתכן שאינו נשמח אבל הוא בהור יודע להסביר למה איך זה איך זה קשור לפשט אבל

יש לי איזה דרוש איזה משהו שהוא מעבר לפשט תראו משך חוכמה מיוחד במינו המשך חוכמה הזה משך חוכמה נכנס פה דרכו דרך אגב שיטה של המשך חוכמה הוא שמח על הרמבם רמיר סיבחה מדווינסק יש לו שיטה שחוזרת שוב ושוב ושוב ביחס ההסתכלות המיוחדת הזאת שמופיעה כאן עיקרון רוחני אומר המשך חוכמה תצק אלי דבר בני ישראל וישאו במכילתא רבי יהודה אמר אמר הקדוש ברוך הוא למשה משה אין להם לישראל אלא ליסא מה אתם מתפללים עכשיו זה לא זמן של תפילה אל תסתכלו לשמיים מה שאתם צריכים זה

להיכנס בעצמכם לתוך הים להוביל את המהלך הזה נראה דמפרש דכל בני בני ישראל הלכו אחרי משה כצאון בביקר אחר הרואה. אמנם בים ציווה הקדוש ברוך הוא למשה שיסא אחרי העם. יש פה איזה שינוי בתנועה של עם ישראל. עד כמר המשך חוכמה, עם ישראל צועד אחרי משה, כמו שצאן צועד אחר רואה.

זה עשרת המכות. זה גאולת מצרים שהייתה שם. זה השלב הראשון של הגאולה. הקדוש ברוך הוא מכה את מצרים והכל הכל הכל מלמעלה למטה.

האומה אומה של עבדים עומדת ורואה איך אחרי 400 שנה של עבדום ואינום יש א התייחסות אלוקית כלפי כל המצוקות של האומה הזאת ששועבדה. אחד אחרי השני. המדרש מלמד איך כל מכה ומכה בנתה פיסה משהו בתוך הכאב הזה של האומה הישראלית. המצרים היו משעבדים אותם בצורה מסוימת ועם ישראל פייס המכות פייסו את השיבוד כל דבר ודבר הכילו אותם שקצים בעפרדה זה כל דבר ודבר היה פה איזה נגיעה אלוקית מלמעלה למטה כלפי עם ישראל עם ישראל הולך משה רבנו במצרים כצאן אחר הרואה אבל שמגיעים לים הסדר התנועה הזה הוא משקף קומה נוספת בגאולה שהקריט למושגאולה.

אמנם בים ציווה הקדוש ברוך הוא למשה שיסא אחרי העם ואמה באמונתם בו ילכו בתוך הים ובזכות הנסיעה שיבואו תוך הים בים יבקה להם הים. לכן כתוב וישם מלאך האלוקים הולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. מי זה מלאך האלוקים? אומר המשך חוכמה זה משה שנקרא כאן מלאך האלוקים כמו שכתוב בחגאי ואומר חגאי מלאך האלוקים נביאים מביא המשך חוכמה ראיה מהנביא בחגאי החגאי נקרא מלאך ומלאך האלוקים פה עכשיו זה שינוי בסדר התנועה יש פה קומה נוספת שחייבת להופיע בגאולת ישראל בגאולת מצרים עם ישראל זוכה להופעת היחס והקשר

של הקדוש ברוך הוא כלפיו ומשה מנהיג אותו וכל זה השלב הראשון אבל יש יד גדולה שצריכה להופיע דווקא בקריאת ים סוף מה זה היד הגדולה אל תלכו אחרי משה אומר המשך חוכמה אל תלכו אחרי משה בלבד משה ילך אחריכם אתם הנושא פה לא משה הוא הנושא משה הוא מוציא לפועל, מביא, מגלה, חוסף את המציאות הזאת של הגאולה.

אבל הגאולה ניתנה לכם. הנושא זה לא הקדוש ברוך הוא בלבד שהושיע אותכם. הקדוש ברוך הוא שמשיעם זה בגלל שאתם יכולים להיות גאוליים בעצמכם. ואז חייב לבוא איזה שלב כזה מיוחד מדויק שבו הגואל זז החוצה, זז רגע הצידה והנגלים האנשים הם מגלים שהגאולה שייכת אליהם אליהם ממש אל כל אחד ואחד מהם הם מובילים את הגאולה מה תצעק אליי לא תשיע את עם ישראל לבפנים דבר אל בני ישראל וישהו והים הזה לא נקרא עד שעם ישראל נכנס.

ושעם ישראל נכנס בהתחלה זה מאוד קשה. צריכים לגדל אנשים כאלה שבטוחים בגאולה שלהם, בטוחים באמון ובברכה שלהם להינצל, להיבשה. נחשונים כאלה, בן נחשון שנכנס לתוך המים עד שהגיעו מים עד נפש, כמו שמתאר המדרש והוא ממשיך והוא הולך. מה גורם לנחשון להמשיך ללכת?

אני ראוי לגאולה. אני ראוי להיגאל. בלי הקומה הזאתי, בלי השלבים הללו, אין מקום לגאולה להיות שלמה. הגאולה בנויה משני שלבים.

עשרת המכות וקריאת ים סוף. זה יד גדולה. מה הכוונה יד גדולה? שהיד הגדולה לא רק הפסיקה את המשעבד, לא רק היקטה את המצרים, אלא היא ברירה לכל אחד ואחד מהניגלים שסיבת הגאולה תמונה בו והיכולת לסובב ישועה מתחילה ממנו.

אני עבד במצרים. איך יש בעבדות הזאת נכון לספק גאולה? איך אני הוא הנושא? הרי 400 שנה השעבוד לוקח את העם הזה ומשפיל את קומתו.

הורג את ילדיו, מכה את בחוריו, מחליף נשים וילדים, עבדום וינום. יש פה שעבוד נפשי. איך גועלים עם קומה ראשונה להפסיק את המשעבד. אבל זה לא מספיק.

זה לא מספיק. קומה שנייה בגאולה, הכרת רוממות הנפש של הניגלים. המובילי הגאולה, נושאי הגאולה, יזוזו לרגע אחד לשעה אחת הצידה. ומי שיוציא לפועל את הגאולה הזאת, זה האומה בעצמה.

אתם נושא הגאולה, אתם אתם. יש שייכות לגאולה לכל אחד ואחד מכם. אותכם גאלתי. למה?

בגלל שהרוממות הנפשית שלכם היא בונה את האומה המיוחדת הזאת שאנחנו מבקשים. כל אחד ואחד. שמכיר את הברכה הזאת שבתוכו, את הכישרון הישראלי הזה שבתוכו, את היכולות שלו, של כל פרט, להתכבץ ביחד, לבנות אומה שיודעת לתקן עולם, שעתידה לקבל תורה שהיא כולה המשך ישיר של האבות הנפלאים שלה, שיצרו אותה. זה גאולה.

אתם הנושא רוממות הזאת החיים נמצאת בכם. לכן חייב לבוא שלב כזה שהאומה מובילה בעצמה את הגאולה. משך חוכמה ממשיך. לכן בזכות שהלכו בים ומשה אחריהם נבקע הים.

הוא ממש מדייק בלשונו. למה נבקע הים? רק בגלל שמשה עכשיו נמצא מאחור. מובילי הגאולה זזו לצדדים.

לפעמים שאדם פוגש אדם גדול או רגעים כאלה של גודל אז מרוב שהגודל הזה הוא משמעותי אז הגודל אף פעם לא שייך אליו. אף פעם לא שייך אליו. רוצה לתת לזה דוגמה דווקא מהעולם שלנו מהעולם של הלימוד קיים בהרבה הרבה דברים אדם נמצא בישיבה הוא עטוף בגודל בסיעתא דשמיא עטוף בגודל זה זה בתי החיים האלה זה בתי המדרש שאנחנו זוכים להיות בהם תלמידי חכמים שעמלו השקיעו בתורה עמלו על הקודש אדם נמצא כמה שנים בתוך עולם כזה אז הכל מונגש לו והכל מאוד מאוד גדול הכל מאוד משמעותי הוא שומע גודל עסוק בגודל וכל הזמן פוגש דמויות שמוציאים אותו מאיפה? מהמקום שהוא נמצא.

זה קריטי. ככה אדם גדל. זה תפקיד של בית מדרש. לפגוש א א שיהיה ממשק עם עולמות מפותחים יותר.

כן? ואז נוצרת תנועה רוחנית, נוצרת סיסה כזאתי. זה בהרבה מעגלים. זה כמו חברות הבוגרת בסדר ערב.

אח גדול כזה שנמצא. זה לא רב. רק מיש שנמצא פה כמה שנים לפניך ואז אתה רואה את ההתפתחות בעיניים כמו חבורה בערב הרבה מעגלים יש פה בבית המדרש שהמפגש איתם זה השלות שונות במפגש עם הקודש גם רבנים כל אלה הם באים לעודד להראות איזה ציור של הקודש ושאדם רואה אותו אז הוא מתעורר אליו לפעמים אנשים שהרבה פעמים מתוך ההתעסקות הזאת בית מדרש והרבה שנים יוצאים החוצה קשה להם ללמוד לבד למה? כי בחוץ בלמידה לבד אז ברוך השם יש המון תורה וברכה.

אנחנו בדור של תורה ואדם צריך למצוא גם את הגודל הזה בחוץ ויכול למצוא אין שאלה אבל הרבה פעמים בחוץ אדם צריך לפגוש את הגודל הזה בתוכו הכוונה שהוא לא ימצא בסדר את אותו סטנדרט שהיה זמין לו עכשיו כל הזמן וכל רגע אבל הוא צריך לבאר שהקודש הזה שהוא פגש פה הוא לא קודש שתלוי בזמן ומקום הקודש שאנחנו רוצים לחיות הוא לא תלוי בבית מדרש, דווקא בישיבה דווקא הוא גם לא קודש שתלוי ברבנים דווקא זה לא ההגדרה של קודש הקודש נמצא באדם עצמו באדם עצמו אדם שעמל

על קודש אז הקודש הזה מתפתח דרכו וכל תהליך שלם זה לא רק להראות שיש גודל זה מה שעשה הקדוש ברוך הוא בעשרת המכות זה מחלוקת אם זה היה צפוף מאוד מאוד כל המכות האלה או שנה שלמה אבל זה זמן הבראה כזה הזה שבו האומה אה אחרי שנים של שיעבוד זוכה לראות את היחס האלוקי כלפיה תקופה צריך זמן ניקול שבוע שלושה שבועות הפסקה לשיטת הראשונים שזה לקח 10ה חודשים וצריך זמן עניקול לראות את היחס להתחבר אליו להבין את הברכה שבו לזהות אותו ומתוך כך להמשיך להתפתח ולגלות

אותו אבל יש פה איזה זמן שהוא הוא צריך א א שהנפש תחווה את הברכה א זה כל זה מלמעלה למטה אבל זה לא אסור סוף זה לא הכל זה לא הכל יש קומה נוספת הגודל הוא לא שייך אל השמיים הוא לא שייך גם למבילי הגאולה הוא שייך לכם משה רבנו עומד בצד והאומה מובילה את התהליך האומה לוקחת את האחריות לקחת את הכל קדימה והים הזה מברר שלך נקרא הים מכוחך נקרא הים הגאולה שאנחנו מדברים עליה זה בגלל שאתה מסוגל להיות גאולי יש במשך חוכמה הזה מיד

יש במשך חוכמה הזה תביעה והגדרה מאוד מאוד חשובה למה שהגדרנו ביחס לרוממות הנפש שרק דרכה יכולה לבוא א א הכנאה אין ענווה אין ענווה שמתכתבת עם שפלות והתבטלות והתאפסות ואם מישהו אומר אני כלום אני כלום זה מסוכן כי הוא בסוף יהיה כלום ענווה הפוך אדם מכיר את גודל לברכה שבו, מכיר את הרוממות שבו, מכיר את הצורך שלו למפעל האלוקי. בשבילך נקרא הים. ואתה פה, ברוך השם קיבלת את הברכה הזאת של חיים 120 שנה בבריאות ובטוב, כדי להוציא לפועל את הברכה הזאת, את האחריות שלך לעולם. יש

בך כישרונות, יש בך דברים טובים, יש בך הצלחות, הכנאה, ענווה.

זה לא לבטל, אומר רבנו בחי, את כל הכישרונות. זה לא בעלי חיים שיש בהם שפלות ואין בהם מה מתוך בחירה לשיך לקדוש ברוך הוא. הפוך. הפוך.

מתוך הכרת הברכה והגודל, מתוך הכרת הרוממות, אמר רבנו בחיהי, רק אז אפשר לדבר על הכנאה, רק אז אפשר לשיך למקור. הדברים מאוד נקשרים מיד, מאוד נקשרים בדברי רב יוסף במסכת סותטה. נכון? הזכרנו את זה כבר פה כמה פעמים שכשתנה אומר משמת רבי בטלה ענווה רב יוסף אומר היא כהנה אני כאן אחרונים מאוד מתאמצים להסביר את המושג הזה היא קהנה של רב יוסף למה כי נכון קושי ברור כי הוא אומר אם הוא אומר שהוא כאן אז זה לא כל כך זה לא כל כך ענווה אז מה

התירוצים היא כהנה הוא לא אמר את זה בשביל עצמו מה רץ חיות אם אני לא טועה הוא לא אמר את זה בשביל עצמו הוא אמר בשביל להשאיר שאיפות לתלמידים אני עניב תישאפו עדיין לענווה אם בטלה ענווה אז אנשים יפסיקו זה בשביל התלמידים זה לא בשבילו ודעה אחרת היא קהנה יש את רב קענה שוויטר באיזה תפקיד ונוצרה א אה נשיאות מתוך הויטור של רב קהנה זה לא קענה איק כהנה ככה הוא אמר אבל ש אומר דבר פשוט זו ענווה היא קענה אני עניו אז איך זה מסתדר

עם ענווה ענווה זה לא שפלות אדם קנוע כלפי הגודל האלוקי שמבקש לשעבד את כוחות החיים שלו בברכה לגודל האלוקי.

הגודל האלוקי הוא לא מחפש אנשים מאופסים, שפלים, כמו ברמת בעלי החיים, שאין בהם שום ערך, שאין בהם שום גודל. חלילה, הפוך. מי יפעל אמל? מי שמכיר את הרוממות שלו, מי שמכיר את הברכה שלו, מי שנגעל לזהות שמה?

שהמפעל שלו נדרש. לגאולת עולם נדרש להופעת שם השם בארץ יש לו כישרנות יש לו ברכה ואת כל זה הוא משעבד אל הגודל האלוקי זה חידוש המשך חוכמה הזה זה מאוד מאבא את הדברים שדיברנו עליהם שכל מושגי הענווה הם באים רק מתוך הכרת הערך רק מתוך הכרת הרוממות כן >> לא אתה אמרת הרבה פעמים שבאמת הים נפתח נכון שבגלל בגללך לא בגלל משה רב רבנו כאילו הוא זז הציד ואז הוא נפתח בגללך כי אתה מסוגל כי אתה מצליח אבל הרבה פעמים אתה נופל ואתה לא הכי מושלם

ואתה לא כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה שתהיה >> נכון אז צריך לנהלך >> בשבילך >> ודאי אין לו לקדוש ברוך הוא משהו אחר חוץ ממך פה חץ מאיתנו חוץ מהאומה הישראלית נכון מי גוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו הכישרון של האומה הזאתי זה שהמושגים הגדלות שלה זה שהמושגים האלוקיים הם קרובים אל הם יודעים לבטא האומה הזאת יודעת לבטא את הקרבה לאלוקים מתוך סיסטמטיות שיטתיות של תורה של ברכה שאנושות לוקחת את הקשר לאלוקים אז היא פושעת כלפי המושגים של הקודש היא נלחמת בחיים היא עוזבת את

המשפחתיות בצד המרומם שבה באלילות בכלל היא עזבה את החיים והרסה את האדם אבל גם הנצרות והאיסלאם הם עוזבים את המשפחתיות הם עוזבים את השמחה שביין, את הברכה שיש ביין. יין זה דבר מבורך. יש בו שמחה, יש בו מימד אידיאלי.

אדם משתחרר על ידו בזמנים של שמחה ומתוך אחריות הוא משתחרר מ א השפלות של הגוף. יש בזה משהו מאוד גדול. הנצרות ש שהעולם מתעסק במציאות הזאתי של אלוקים הוא מדבר דברים מאוד מאוד מאוד מושפלים, מאוד מאוד נמוכים, מאוד מאוד מיועשים. הכישרון של האומה הישראלית, בסדר?

שיש בתורה כזאת שיודעת לקשור שמיים וארץ והקדוש ברוך הוא מכוח האומה הזאת מופיע בעולם אז אתה צודק יש מלחמות אתה צודק יש מאבקים יש רצוב ושוב אבל במלחמות הללו אדם מסוגל לברר לעצמו מי הוא מה השם שלו האם הפספוס ההכתעה זה מה שמעצב אותו או שכאב הלב החרטה הדאגה לעולם מתוקן ולתשובה זה מה שהוא זה מה שהוא חטא הוא נולד מתוך טמטום. טמטום זה לא טיפשות, זה לא חוסר כי אדם טמטום זה טומטום, זה מסך, זה חציצה. פספוסים, חטאים, בעיות מכירים, מגיעים רק בגלל שאדם לא מכיר את עצמו, לא מכיר את הברכה שלו. אבל ככל שאדם לומד תורה, ככל שאדם מכיר את הישראליות הזאת שבו, מכיר את הברכה שבו, אתה יודע איזה סיבוכים היה במדבר מיד אחרי קריאת ים סוף?

זה לא זה לא מיד נכנסנו לארץ 40 שנה קוד בדור זה פרשת השובה שלנו סיעה עדה אנשים הגדולים שהם הגדולים דיברו דיבת הארץ ותחיית הדור הזה מלהיכנס לארץ קרתה ועוד לפני כן פרשה שעברה המתעוננים והתלונות והבעיות והמורכבות הזאתי הבעייתיות הזאתי שהופיעה כלפי דבר השם זה מלחמה לזהות את הגודל הזה אבל כן כן אתה אנחנו האומה הזאתי והעולם כולו בעזרת השם מסוגל להיגאל אבל הבירורים הללו המלחמות הללו הם נובעות מתוך זה תזכור נזכור כולנו הקדוש ברוך הוא קרא את הים לאומה הזאת לגודל שבה לברכה שבה מכוח

מלמעלה למטה רק מכוכם נחשון נכנס ולנחשון נקרא הים מה תצעק אליי דבר בני ישראל וישהו זה לא יבוא לכם עכשיו מלמעלה אומר משך חוכמה ומלאך האלוקים שהוביל אותכם עד עכשיו ומי לא רוצה מלאך שהוביל אותו אה זה יכול לפתור הרבה סוגיות בחיים יש המון סוגיות היום שאם היה מלאך האלוקים פה היה פוטר אותם מקום של מדינה יש בה קודש אין בה קודש צבא התעסקות כזאתי נכונה של איך רואים את הדברים של שלקשור שמיים וארץ מלאך הלוכים יכול לעשות פתרונות חשובים מאוד מאוד בתוך הסוגיות שלנו של

החיים לא אין מלאך אלוקים מלאך האלוקים הולך מאחורה ומי שמוביל את האומה זה האומה זה הכישרון שלה זה האמון שלה בעצמה אתה מבין חשוב >> זה לא אמור לבוא מתוך הגדות של באמת המלאך כאילו >> המלאך זה תקופות הוא >> בסוף הוא לוקח אותו הוא כאילו המנהיג שלנו >> ידידי רק אתה צריך טיפה לזוז טיפה לזוז בשביל ה ההקלטה הצד הזה א אך הוא נוכח אם אין רגעים כאלה זה שאלה נהדרת מה שאתה שואל אני שמח בשאלות אם אין רגעים כאלה שמלאך השם הולך לפני האומה

אז אין באמת אמון בגודל זה שלבים בגאולה השלב הראשון זה מלמעלה למטה זה 10 מכות בסדר השלב הבא אחריו זה שאדם יודע שהמכות האלה נשו לו הנושא זה הוא וכל המעטפת שקרתה פה בסדר היא מעטפת מאוד חשובה אבל היא קרתה בגלל זה שהוא נושא בתוכו גודל שהוא מסוגל להביא לחיים. זה נכון בכל תהליך חינוכי. בסדר? כל גאולה כזאת זה נכון בכל תהליך חינוכי.

יש שלבים שבהם ילד הוא מאוד מאוד עטוף בתוך ההגנות שיש לעולם המבוגר סביבו. הגנות מאוד מאוד א א מדויקות כלפי השלב הזה של הגדילה. צריך לשמור, צריך להיזהר, צריך להזיז דברים שעלולים לפגוע. אין ספק שזה באמת שלב וזה שהוא מאוד מאוד נצרך אבל ילד חשוב מאוד שיזהה את היכולת שלו להיגאל לא רק בגלל שהעולם מגונן עליו העולם הזה של המבוגרים לא רק בגלל אלא בגלל שהוא ידע להילחם את המלחמות שלו בעצמו ההגנה עליו לא בגלל שהוא חסר יכולת והוא צריך קבהם כל החיים שיסאו אותו לא

אם הגנה היא היא מתבארת לאדם בצורה כזאתי אז זה מחליש אותו מאוד מאוד לא הגנה זה בגלל שאתה יקר ובגלל שיש בך ברכה וממילא כמו שאני הגנתי עליך בשלבים שלי שהיית צך הגנה יום יבוא ואתה תגן על עצמך ואתה תילחם את המלחמות הללו וצריך ללמד את שני השלבים לא רק להגן ולשמור אלא גם להתגונן איך אדם תגונן זה שהוא מכיר את הגודל הזה בעצמו בברכה שלו נכון כל דבר שאדם בבית בית זה מקום מאוד אידיאלי מקום מוגן מקום שמור ובבית מה שנמצא בבית, מה שמזין את

המקום הזה של הבית זה שיש בו מקום טהור, איזה פיסת גן עדן כזאת.

המטרה של בית ודאי ודאי להרחיק כל דבר שמקולקל. לבית שלנו לא נכנס כל דבר. יש לך שיטה רוחנית, יש לך כיוון בבית. כל אדם שבעל בית הוא גדול הדור בבית.

הוא אמר הדאטר של הבית הזה כן על השכנים שיעזוב אותם בשקט אבל של הבית הזה של מי שחי שמה שמה יש לך אחריות כן אבל חלק מהאחריות זה לא רק אסור מרע זה לתקף טוב כזה שכשהוא יפגוש רע הוא יסיר את הרע בעצמו הוא יזהה את היכולת שלו לנהל מלחמות מול הרע ולנצח את הרע בעצמו זה קומה נוספת אתם מבין על מה אני מדבר זה נכון גם מאוד פה זה מאוד נכון השלבים הראשונים בבית מדרש אדם אדם פוגש גודל, אדם פוגש תורה, הוא לומד את השפה הזאת של הגדולה. זה תהליך. אנחנו בישיבה מדברים הרבה על זה שזה לא קורה מהר. אנחנו לא יודעים לבשל מהר.

לא, יש אנשים שיודעים והכל טוב וזה מצוין, אבל תהליך של גדילה בתורה זה זה דבר שהוא דורש את כל השלבים. השלב הראשון זה שאדם מזהה את הגודל. זה אדיר שאדם פוגש גודל בחיים. זה זה הבדלה אדירה מתוך זה שאדם חי שטחיות, נמיחות קומה ועכשיו פתאום הוא פוגש חיים גדולים.

זה מעולה. אבל יש עוד קומה. יש עוד קומה שאדם צריך לבנות. לא רק לזהות שיש גודל בחיים, שהגודל הזה יעצב את החיים שלו, יעצב את הבחירות שלו, שיבנה בתוכו איזה עמוד שדרה כזה שהמזרח שלו, מה שמניע את החיים קדימה, זה.

אתה מבין? וזה אחריות. כן, יש נסיגות. מה תכלית הנסיגות?

מלחמה. האם אתה באמת גדול? האם אתה באמת בוח? האם אדם יקנה אל מול הנסיגות האלה והגדיר את עצמו קטן?

ברגע שאדם מגדיר את עצמו לאור הנפילות שלו, הנסיגות שלו, לא עלינו כן? אז באמת המדרון הוא חלק למנע מכל חיים של גודל. אבל הפוך, המלחמות האלה והמאבקים על הגודל שלנו בחיים לא באו להישאר כמאבקים. הם באו בגלל שאנחנו מסוגלים להכריע וכל הכראה כזאתי מבררת לנו מי אנחנו.

שאדם מברר לעצמו מי הוא ומה הברכה שבו אז אז אז הוא אז הוא ראוי למלחמות האלה ודרכם הוא משתכלל והוא מתברר כן >> הרב המדרגה הכללית א מתבטת בכך שכל עם צו לפני המלאך הוא נכנס >> זה קומה נוספת בגאולה משה רבנו ימשיך לובילט אה המשכן גם דרך אגב בהליכה של המשכן בעם ישראל ובארץ ישראל זה גם שונה במדבר המשכן נמצא באמצע, נכון? ובמלחמות, ביריכו, המשכן הולך, הארון הולך לפנים, יש איזה תנועה חדשה, ההורן והכהנים הולכים אז אז א אז זה משתנה, זה תקופות, כל תקופה יש לה איזה תפקיד, יש לה איזה בנייה אבל פה בגאולה הזאתי, אתם יודעים, זה ערב פסח וזה שביעי שביעי של פסח. זה שני שלבים בגאולה. ערב פסח זה 10 המכות ושביעי של פסח זה היד הגדולה הזאתי.

מה קרה ביד הגאולה? ביד הגדולה אתה גאולי הגאולה זה לא משהו שאתה מדבר עליי לוברת דרכך כן הרב גם אמנם אומנם המלאך כבר לא מרחי אותם כן מסמן להם את שלב שהם מתחילים לעבוד בעצמם הרב דיבר על הכניסה שהישיבה גם דומה אז איך אדם יודע בעצמו מתי מגיע השלב שהוא מפסיק לראות את הבודק מה שהוא חיצוני מתי שהוא עובה עבודה בבן שלו >> אני חושב שזה לא אתה יודע זה לא איזה משהו כזה שמסתיים בזמן ושעה וזה שונה מאוד בינך לבינו לביני. זה מאוד סובייקטיבי הדברים הללו. אבל שאדם מכיר שיש לו כאלה, בסדר?

אז הוא מגיע אל זה על פי פעימות הלב שלו, על פי האחריות שלו לבנות בניין שלם. מתי זה הופיע אצלך? שזה יופיע. אז שאדם יודע שזה צריך להופיע, אז זה גם יופיע.

אנחנו עוסקים פה בהכרות. >> אני תמיד אנחנו עוסקים פה בהכרות, פחות בהדרכות. אני חושב שזה מאוד חשוב בגלל שבהדרכות הללו יש יש משהו ש ש שהוא מאוד מאוד סובייקטיבי אבל בסופו של יום בשביל שאדם יעריך ימים בעסק התורה ובעמלה הוא ודאי ודאי צריך לזהות בסדר שהתורה זה הוא והתורה נמצאת בתוכו והיא לא שייכת יכול להיות שבישיבה יותר קל או יש פה איזה חבורה של קודש ויש פה תנאים מעולים בשביל זה אנחנו נכנסים לבית מדרש כי בלי שמלאך השם הולך לפנינו אין אין מצב. בסדר אבל בעזרת

השם בעיתו בזמנו מתוך המל תורה אדם ילך למשימות נוספות בחיים גם בית גם אברכות זה משימה נוספת גם אברך שחי פה ליד הישיבה הוא לא נמצא כל הזמן מול מהלך השם זה שונה ושם הוא צריך לנהל חיים שבהם התורה מופיעה בו התורה מופיעה בבית שלו בהחלטות שלו אתה מבין לכן איפה זה בדיוק עובר השלב אני משאיר את זה לכם אבל זה שהשלב הזה הוא יהיה חייב להיות כן הוא יהיה חייב להופיע >> אה זה תחושה שתית אבל מה אמורה לתחושה תחושה שני כבר לא יצא לי

חזרה מלמע אני כבר יכול להתחיל להכיל את זה בחיים שלי כי >> תראה זה קורה גם בצורה טבעית בשיעור א'ב א רק כי אתה חשוב לך להיכנס לפרטים אני אתן לו עוד כמה דוגמאות יש בשיעור א'ב רוב הסוגיות של אדם שלומד בשיעור א'ב והוא אפילו חצי רוב ג' הסוגיות זה של הרב שלו זה של הרב שלו יש דף מקורות יפה ופה והוא בהתנאה הראשונית שלו ללימוד דיון בשפה הזאת משונה במק קיו דרך אגב קיות אדם יכול מהר מאוד ונדרש הרבה מאוד זה רוב הסדרים זה לעבוד

לבד יש איזה מיש שונה לך שאלות אבל זה שלך וביון זה איזה שפה חדשה שהוא לומד תחילת הדרך אדם לומד את השפה של הרב זה לא הסוגיות שלו זה הסוגיות של הרב שלו והוא קולט אותם השלב הבא ג די זה זה שלב שבו הוא הרבה יותר שותף בסוגיות הוא הרבה יותר שותף בסוגיות זה 100% 10 זה קורה לאט אבל כן שהוא מגיע לסוגיה אז יש לו כבר איזה 40% מדילי יש לו גם אמירה, יש לו גם איזה א התווכחות כזאת ביחס לסוגיה באיך שזה נראה.

הוא יודע כבר לבנות עולמות. זה מתגבש. זה לאט לאט יותר ויותר קורה. אדם שומע בהתחלה שיעור במהרל.

המהרל נכנס לשיעור, הוא רואה את הפסקה שהוא קרא, רואה את הדבר שנלמד, שומע את הדבר מה מאיפה זה נולד בכלל? איך אפשר מהמילים האלה להוציא את מה? נכון זה באמת המטרה של שיעור זה לפתוח איזה שער לאיזה גודם עיקר ההתפתחות של האדם זה לא שיעורים זה לא שיעורים זה עבודה בחברותה שאדם צעיר נכון אז יש התעסקות נכון בשנים הראשונות בית מדרש יש התעסקות גדולה מאוד מאוד בשיעורים למה כי עכשיו הוא חוצב את הגודל הוא שם מו את הברכה את הגודל הזה לאט לאט ככל שאדם מתבגר

בבית מדרש הנושא הזה של החברות מקבל אצלו הרבה יותר זמן גם באיכות דרך אגב אבל גם כמות ש ששמה הוא עמל לברר את התובנות שלו כן אז הוא סיים פרק סיים א חלק אז הוא ודאי מלווה ושואל ודאי שיש שמה אבל זה מתחיל יותר ממנו אז התחנכות כן גילד >> א אולי שאלה קצת רצופה אבל כאילו הדור שלז איזה כבר גודל היה בהם הם היו בד שמה הם היו בזה גם איך הם יכלו בכלל להביא של הה >> ראית מה זה ולהם נקרא להם הים דור

המדבר חז"ל אומרים שהוא היה דור ענק בענקים לא חטא דור המדבר אלא כדי לחדש עולה של תשובה הם לא היו כאלה כמו שאתה רואה אותם היו ענקים בענקים כן בהתאם לגודל יש סיבוכים זה ודאי שיצר הרע לא עומד בטל שוארי אנשים גדולים יש מלחמות יש מאבקים אבל לא שינו במצרים הייתה אחת ששינתה והכתוב דיבר עליה והזכיר אותה אבל נשארו בהגדרות הרוחניות שלהם בצורה משמעותית והנה אחינמי האומה הישראלית נוסאת בתוכה תוכן גם שהוא מאוד מאוד נעלם הקדוש ברוך הוא גל את העולם על ידה רק על ידה

ואנחנו צריכים לחיות את התודעה הזאתי את הרוממות הזאת את גודל האחריות לא לשבת על זרע דפנה ולהגיד שכוח שכוחך זה אנחנו אפשר לצלם לא את תוקף האחי שיש לנו על הרוממות הזאת ועל התיקון הזה. זה דבר שהוא חשוב ממש.

אני רוצה טיפה להמשיך א א מחילה למי שרוצה עוד לשאול אם צריך בעזרת השם סוף השיעור יש פה איזה נקודה שאני רוצה לדבר עליה מכוח הדברים הללו. זה קשור מאוד מאוד לציור האלוקי של האדם. ההסתכלות הזאת על רוממות הנפש קשורה מאוד מאוד לציור האלוקי של האדם. הרב זיהודה חילק שינה מב סיעת ישמעאל ללסיעתא דשמעאל.

בסיעתא דשמיא הכוונה הקדוש ברוך הוא הוא הנושא והוא געל אותנו זה ודאי נכון ודאי שיש סיעת דשמיא הרב ציודה דיאק ואמר לסיעתא דשמיא הכוונה יש סיעתא דשמיא אבל תיש פה אלמל תבין שאתה חלק מהאחריות לגאולה הזאת חלק מהמפעל הזה הוא מתחיל דרכך דרך האחריות שלך את הגודל שלך את החוזקות שלך את הברכה שבך את הרוממות שבך אנחנו מבקשים לקשור אל הקדוש ברוך הוא ומי שנקשר אל הקדוש ברוך הוא מתוך חלישות כוח בצרור המפתחות שלו אין לו יותר מדי מה להציע כן העולם הזה מכוער והוא חלש

והוא אין בו כלום אין בו כלום אין בו כלום טוב נו מה יעשה מסכן עם העולם הזה ילך ללמוד תורה אז זה לא יגדל תורה גדולה לתורה הגדולה שהוא ילמד לא יהיה על מה לחול כי הוא לא כי הוא לא רואה את עצמו כגדול כי הוא הוא לא רואה את עצמו כבריא. זה חוסר בריאות. התורה גם לא תופיע בו. התורה קודם כל תטפל בצורה עגבית מאוד מאוד בחולשות הנפשיות הללו.

היא תדרוש ממנו לעמוד מולם ולהכיר את הגודל שבו. זה הרבה מסיבות המשברים שאדם פוגש תורה. אבל רק אחרי זה שיש לו בצורה מפתחות כמה יכולות, כמה הפתחות, כמה דלתות לפתוח. אז מתוך זה התורה תבוא ותופיע.

ואם היא לא יעבור את התהליך הזה ויתמלא תורה אז התורה הזאת תהיה פחות רלוונטית כי היא לא כי היא לא נוצרה מתוך בחירה היא לא נוצרה מתוך שייכות ולכן הרוממות הזאת והכרת הגודל של אדם את עצמו היא אמה שמאפשרת לקדש שם שמיים היא מה שמאפשרת לפעול ממל כמו שדיברנו דבר זה מאוד מאוד קשור לציור האלוקי הרב קוק בכמה מקומות עוסק בדיוק הציור האלוקי יש לו כמה מאמרים שני המאמרי יסוד שלו עוסקים מאוד מאוד בקשר קשר לאלוקים ובציור בדרך המפגש איתו וגם בייסורים ממרכים וגם פה בפסקה

שהבאתי יש איזה דיוק מאוד עקרוני ביחס למושג הזה א כבוד אלוקים והחשיבות שלו הרוממות הנפש שאנחנו מדברים עליה שעובד אלוקים צריך להיות שייך אליה זה משהו ייחודי מאוד מאוד לאומה הישראלית ככה כותב הרב כבוד שמיים המושג השגה בהירה מרוממו את ערך האדם וארך כל היצורים ממלא אותם הכרה של גודל הנפש מחובר עם ענווה טהורה וכבוד שמיים מגושם הוא נוטה לעבודה זרה ומשפיל את כבוד האדם וכבוד כל הבריות יש שני צורות של כבוד שמיים יש כבוד שמיים שהוא מושג בשגה בהירה בבהירות ויש כבוד שמיים מגושם שהוא

גס הוא מגושם הכוונה הוא חומרי ולכן הוא יוצר טעויות כבוד שמיים מים הבהיר שהאומה הישראלית חידשה, מביאה לעולם הוא כזה שהוא מגדל את ערך האדם שבא איתו במגע. ערך האדם ערך כל היצורים ממלא אותם הכרה של גודל הנפש. מחובר עם ענווה טהורה. אתם רואים מתי מגיע הנוה תהורה?

רק שאדם מכיר את גודל הנפש שלו, את גודל הברכה שבו, את גודל הכישרון שבו. יש בך כישרונות, יש בך טוב, יש בך ברכה. ואת כל זה בענוו תורה אדם לא רוצה להישאר כלו בעצמו ב10 הצוות שלו. את כל זה הוא רוצה לפעול ממל.

הוא רוצה שהקדוש ברוך הוא יופיע במעשה ידיו. לכן הוא משעבד את כל זה להכרות האלוקיות, לך השם הגדולה. מכוח הגדולה שלך אני עושה פעולות פה בארץ. אבל זה מתחיל מתוך הכרת הערך.

איפה זה נובע? ממה זה נובע? מכבוד שמיים המושג בעבודה במושג בעיר. אבל יש כבוד שמיים מגושם והוא נותן לעבודה זרה והוא משפיל את כבוד האדם וכבוד כל הבריות.

עבודה זרה השפילה, דיברנו על זה כמה פעמים פה השנה, השפילה מאוד את כבוד האדם. ככל שהאלוהים שלה יותר גדול, הציור האלוהי שלה יותר גדול, האדם צריך להיות יותר קטן, יותר עלוב, יותר שפל. הוא זורק את בניו למולך ורוצח את הדבר היקר ביותר בחיים שלו. הוא פוער עצמו לבעל פאור את כל המקומות שהאנושות הבריאה חתול מכסה אחר צרתו ועבודה זרה היא מציסה את השפלות הזאת את הרגעים הכי נמוכים של האדם ושמה אותם במרכז למה זה נובע מתוך ציור אלוקי מה הציור האלוקי הזה אומר ככל שאלוהים שלך יותר גדול אתה צריך להיות שפל ויותר קטן הגודל האלוקי מופיע מזה שאתה כל הזמן מועך את עצמך למולו זה שקר זה הפך היהדות כבוד השמיים האלוקיות שאנחנו מבקשים לחיות בחיים היא בדיוק הפוך.

ככל שהגודל האלוקי יותר גדול הוא עושה אנשים גדולים. ככל שאדם שייך יותר לאלוקים הוא יותר רענן, הוא יותר מלא כוחות חיים, הוא יותר מלא ברכה. דוגמה לכך, על כן, גדול הוא כבוד הבריות שדוכה לא תעשה שבתורה. לאורות על כבוד שמיים הבעיר המגדל בטובות יסוד כבוד הבריות.

זה דין מאוד חשוב. מופיע בגמרא בברכות, מופיע בגמרא במנחות. הבאתי. אדם הולך בשוק בגד ארבע כנפות פעם בגד ארבע כנפות זה היה הבגד החיצוני מתחת היה רק הלבשה תחתונה ושאדם היה מוצא א בגד כנפות בגד ארבע כנפות או כיליים בבגד או בגד כנפות שנפסל בשוק בפשטות אסור ללכת עם בגד שהוא כיליים אסור ללכת עם בגד ארבע כנפות מה אומרים אומרת הגמרא אדם ממשיך ללכת עם הבגד הזה עד שהוא מגיע לביתו ולא פושט בשוק, אבל הוא הולך עם כיליים אבל הוא הולך עם בגד ארבע כנפות, נכון?

שזה איסור, כל צעד שלו זה איסור. אז איך הוא הולך ככה? מה יש כאן? קדול כבוד הבריות פוסקים חז"ל שדוכה כל תעשה שבתורה.

המציאות הזאתי של הרוממות הנפשית של האדם, הכרת הגודל שלו את עצמו והזהירות מלהשפיל אותו בשוק במערומיו יותר גדולה מציווי התורה. כן, מחלוקת בגמרא גם בדאורייתא רק בלות אסור, רק בדרבנן אבל ציוויי התורה נדחים מגדל בסיטואציה כזאת שהיא עלולה להשפיל את האדם. זה חוק אומר הרב זה חוק גדול כבוד הבריות שתדוכל לא תעשה תורה לאורות על כבוד שמיים הבעיר שמה שמגדל בטובות יסוד כבוד הבריות אם יש איזה סיכוי כזה אם יש איזה מציאות כזאת שדרכה תשפל האנושות האנושות תגיע לאיזה מקום כזה שהוא יפגע בגודל שלו אז

התורה זזה לשעה אחורה כדי שהוא יגיע למקום שבו הוא יפעל את התורה הזאת בביתו יפשות את בגדו ולא יגיע לאיזה שפלות אומר רבנו בחייה, רק מתוך רוממות הנפש, רק מתוך גדלות האדם אפשר להגיע לענווה אמיתית רק מתוך התורה של רב יוסף כהנה יש בי אני עניב וזה לא קשור לשום מעד של גאווה אני עני קשור לגודל האלוקי אני מכיר את הברכה אני מכיר את הרוממות ואת כל זה אני רוצה לפעול עם אל כל זה אני רוצה לשבד אל המציאות האלוקית ולהיות חייל שלה ערב טוב