מעשה פנחס - בין קנאה לקנאות | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ו [4]

שלום שלום ערב טוב אנחנו בתוך שער הקנייה מנסים לברר את הזיהוי, את נקודות הזיהוי שנותן רבנו בחיה להגדרה של הקנייה. והוא אומר שהקנייה נראית באיברים בצורה כזאת שאדם קנוע בצורה אידיאלית הוא לא מרים את הכל. נכון? ודבר שני יש ענווה בשעת הכעס ודבר שלישי שהוא אין בו כנאות אין בו הוא לא מקנה לפעולות הוא מביא דוגמה שמה מהמלך הזה נכון שמאוד כעס הוא יכול לפעול מתוך א היכולות שלו כמלך להעניש את החוטא הזה אבל הוא לא עושה ודיברנו על כך שהרמת הכל הכעס וה א כנאות הם נוצרים מתוך זה שאדם המורכבות שבהם זה שהם משקפים מציאות כזאת שאדם כבר לא חי את החשבון האלוקי שלו.

יש לו איזה שאיפה, איזה רצון, איזה אידיאל להופיע בחיים. אבל הרגעים הללו שרואים שאדם מתנהל בצורה כזאתי זה שהוא איבד את החשבון שאותו הוא רוצה לחיות. ומה שהוא בחיים מסיט אותו מתוך כאב ריגים, מתוך איזה נקודה כואבת למקום אחר. למה אדם צועק בגלל שהוא רוצה להניע את החיים ממקום חיצוני, ממקום שבו הדאגות החיצוניות מנהיגות את החיים.

פחד שמישהו צועק אז הוא יעשה. ודיברנו על צעקה שזה חולשה וחוסר אמון בדיבור מצד הצעקה למרמת הכל. וכעס. כעס קורה כאשר התבניות חשיבה שלך אה כבר לא מה שציפית, לא מה שציפית קרה.

אז אז אדם כועס, אז אדם שובר את הכלים ושער הקנייה בהגדרה שלו זה לשעבד את עצמך להדרכה האלוקית של החיים. יש אלוקים בחיים. גם אם לך נסגרת דלת, גם לך משהו בהסתכלות שלך אה אל מה שציפית שיקרה ומה שנכון שיקרה, נעלם, אבל מצד האמת הוא ממשיך. אבל זה משהו שהוא התבלבל ועכשיו אני לא רואה אותו.

נכון? תמתין בסבלנות. תבין שיש פה איזה משהו שהוא צריך להתחשבן בצורה עמוקה יותר. יפתח לעומק נוסף.

דיברנו על זה שזה זה משימה. זה משהו מאוד מאוד גדול משהו מאוד משמעותי. שרבנו בחי מביא דוגמאות לזה. הוא מביא דוגמאות למלכים.

רבנו בחי או שחי כל הזמן עם מלכים וראה את זה או שככה נראה מלך. מה זה מלך? מלך זה מישהו שלוקח את כל כוחות החיים שלו ולמנהיג אותם מתוך מלכות, מנהיג אותם מתוך אחריות. הוא לא עושה מה שבא לו, מה שמתחשק לו, מה שמגרד לו, אז הוא ככה קופץ ופועל.

ממש לא. הוא פועל מתוך אחריות, מתוך הקשבה, מתוך ידיעה מה אמיתי. ואז ממנה הוא מנהל את החיים שלו. זה ניהול.

הוא אומר המלך לאותו אחד, יש לי סיבה להכות אותך, יש על מה להקות אותך, אבל אני לא מכה מתוך כעס, אני לא פועל מתוך כעס. אז זה מלך נהיה ותרן, לא, הוא פועל, רק הוא פועל מתוך שליטה, מתוך רוגע, מתוך יכולת לנהל את החיים בצורה גדולה ומשמעותית ולא מתוך קנייה לאיזה תנועה כזאת או אחרת שפוגעת בכל החשבון. וזה קנייה. זה שער קנייה.

שער קנייה. זה היכולת לשעבד את הכוחות של האדם למטרה גדולה. אנחנו קוראים לזה בלשון שלנו. זה זה ענווה.

ענוה זה להחזיק את החשבון האלוקי. המלך הזה אומר, אני עשית דבר חמור מאוד אבל לא יודע שום דבר שבגנון מוכן לאבד את הענווה שלי, מדרגת החיים שלי. הקנייה לשעבד את היכולות חיים שלנו כל הזמן אל הגודל האלוקי. לך השם הגדולה.

הדברים האלה מובנים ראינו את זה פעם קודמת כן זה הפעלה שעבוד זה מאוד הפעלה שעיבוד זה לא ביטול הכוחות רבנו בחי בשער בפרק הבא יסביר עד כמה זה לא ביטול יעסוק בזה לא זה לא ביטול דיברנו על זה כמה פעמים פה בשביל שתהיה קנייה צריך להיה גודל אם אין גודל אין קנייה אם מישהו משעבד אותך כן אם יש איזה משהו חיצוני גם אם זה לא מישהו אישי פרסונלי אלא משהו שהוא תפיסת עולם, איזה הסתכלות כזאת או אחרת על החיים שמשעבדת אז אז זה לא פועל. אתה מבין? זה לא משהו חיצוני. אדם מזהה גודל ובשביל לחיות את הגודל הזה הוא דורש מעצמו הרבה.

אז דרך הפעולה הזאתי אז הוא מתגדל. מתגדל בזה שהוא שייך למשהו שהוא שהוא שמח בו. בסדר? כן.

זה ענווה. עניו זה אדם שיש בו מלא ברכה, מלא כוחות והוא זוכר שכל הכוחות שלו הם נובעים מתוך הקשר שלו לאלוקים אז הוא כל כך שמח בקשר הזה לאלוקים הוא לא מוכן לאבד אותו אז קורה לו משהו במציאות שנראה אחרת לגמרי עם מה שהוא מתכנן קורה לו משהו במציאות שמפתיע אותו יש איזה מישהו במציאות שעושה דברים שאסור לעשות אותם אמיתית אסור לעשות אותם בסדר הוא רואה את השבר במציאות הוא רואה את השינוי אבל הוא זוכר שכמה שהמציאות פה משתנה לו מול העיניים. יש חשבון אלוקי שהוא מבקש להחזיק. ה הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך החיים שלנו.

המציאות הזאת היא אלוקית. זה מאוד נעים ללמוד את שער הקנייה אחר שער הבחינה. שער הבחינה מראה לך שהקדוש ברוך הוא בחיים. ושער הקנייה מבקש ממך לשעבד.

אם למדת שהקדוש ברוך הוא בחיים שלך, אז מבקש ממך לשעבד את פעולות החיים שלך, את הכוחות חיים שלך אל המבט הזה. תאמין, הטוב אלוקי פה. אלוקים עשה שירום לפניו. הטוב האלוקי פה, המציאות של הטוב היא מדריכה את החיים.

אז גם אם אתה פגשת עכשיו איזה פספוס, גם אתה פגשת איזה איזה חוסר, זה אמיתי, זה יכול זה זה יכול עדיין להתנהל מאותו מקום גדול שפגשת, אתה מבין? זה ענווה. ענווה זה לראות את המציאות כאלוקית. אבל היא מפטיעה אותנו חמש, שש, שבע פעמים ביום.

עדיין הגבורה הזאתי של האדם לנהל את המבט שלו כלפי המציאות באחריות מתוך דרישה לבקש את הקרבה האלוקית הזאת והדחיים שלה זה דורש עמידה מול הגודל ושעבוד ואת כל הכוחות שהגודל הזה הופיע במילא אדם הוא כל הזמן עסוק במשימה הוא כל הזמן נעמד אל מול איזה מציאות שהוא מבקש לחיות אז מה שהוא השתנה לו נכון, זה לא נעים. הנעלבים ונמלובים. יש עליו בהרגעים האלה, יש איזה כאב אבל הכאב והעליבות הם לא הם לא מסיטים אותך מהמבט. שמה שיש בעולם הזה דרך אלוקית להדריך את החיים.

והקדוש ברוך הוא לא עזב את הארץ. המציאות הזאת היא אלוקית. אז אז אתה מרפה אז אתה יכול אז אז אתה יכול להירגע. זה לא תלוי במה שתדבר, תאמר, תעשה, זה פה, זה נוכח.

אז ממילא אתה יכול גם לדבר מתוך אמון אז א הכל נמוך קרא לזה רבנו בחי א הכל הנמוך הוא מיד מיד מנהל את החיים בצורה של רוגע שלווה אני לא צריך ליצור את אלוקים בחיים לא צריך לייצר אותו פה אני לא צריך אם אני לא אצעק זה לא יקרה מישהו פה יפגע לפחות עם אנשים כעסנים אנשים מאוד מאוד אחראים הם לא כועסים כי הם לא בסדר הם כועסים כי הם אכפטים הם אלה אחריות, הם רוצים להדריך את החיים, אבל שהם מבקשים להדריך את החיים כל הזמן

מדריכים אותו באיזה בגרוף על השולחן, במקל. למה? זה נובע מחוסר האמון שיש לנו באמת שאנחנו רוצים לחיות. אבל אם אדם הוא אמיתי והוא מאמין והוא רואה את האמת הזאתי, אז גם שהיא נדרת לרגע, הוא הוא כואב, יכול להיות, אבל הוא לא מאבד את החשבון.

הוא לא מנוהל פתאום וזה זה היכולת של שער הקנייה לבנות בנו שאלות טובות כן יש עוד שאלות על הדברים הללו דברים שראינו בפעם הקודמת על מול המיעוט בכעס הרב דיבר איך צריך לברוח מהכעס הרתחני שהוא מפר דעה זה בעיקור מה שהוא מדבר על הגמרא שאומרת שכשאדם כועס אפילו שכינה שנמצאת למול כולו הוא לא רואה אותה לפי מה שהסברנו מקווה שראינו הכל פעם קודמת זה מאוד מובן למה הוא לא רואה את ה למה זה מבטא את הכעס מה הכוונה הוא לא רואה שכינה שכינה זה איך הקדוש

ברוך הוא מופיע כאן בתחתונים בארץ למול העיניים שלנו איפה הוא שוכן ואדם כועס זה אדם שמשועבד לתביעה שלו איך שהמציאות תופיעה לא איך שהקדוש ברוך הוא צופיה המציאות האנושית שלו אז שדברים משתנים אז זה מטריד אותו זה מדאיג אותו מאוד זה מכאיס אותו אז א חז"ל אומרים אפילו שכינה למול פניו הוא לא יראה והרב שמה לימד באורות הקודש הבנו נכון שכשהכעס הרתחני הוא מבטל את הדעה והדעה זה שיא הרוממות של האדם דעה זה לא שכל יש שכל צריך זה קליטת המציאות דעה ברב בראשונים דעה זה

חיבור זה לקחת את המציאות ולחיות אותה על פי השכל ואת היכולת לחבר אדם יכול להיות מאוד מאוד חכם, אבל אם הוא כועס הוא לא יודע להדריך את החיים. הוא מאוד רוצה, הוא מאוד הוגה, הוא מאוד מבין, יש לו המון חלומות גדולים כלפי החיים, אבל שהוא פונה לחיים לבנות את החיים על פי החלומות האלה, הוא נשבר. הוא לא מצליח להרים קומה. הדבר הזה קשור מאוד מאוד לקנאות.

שאדם מקנה למציאות שלו, הוא פועל מתוך קנאות. קרה פה איזה משהו אז הוא עושה אז הוא פועל אז זה גם הרי הוא מחזיק את החשבון האנושי שלו בכל תוקף זה שאדם שואף למשהו מתכנן משהו רוצה משהו זה נהדר זה חיים בריאים דיברנו פה על שאיפות כבר השנה בשער הבחינה אדם שהוא שואף הוא אדם בריא וחלומות זה חלק מאדם בריא ואדם שלא פוגש חלומות אומרים חז"ל נקרא רע ודאי שיש שאיפות אבל פה רבנו בחי עוסק ברגעים שבהם השאיפות והתכנונים והרצונות שלנו נעלמים. אז אדם שיש בו שייכות לגודל האלוקי והוא עוסק בה שכחות לשמה בצורה מתמידה אז הוא אז אז הוא לא מאבד את הכלים. לא שובר את הכלים.

הוא לא מאבד את עצמו לדעת. זוכר שהקדוש ברוך הוא פה והוא היה צליח לנהל את זה. שיבה מסוימת. אז מה ודאי שיש ודאי שיש בני אדם מותר לכאוב יש דן מאוד מאוד כאוב א גדול בין כאב לצער לעצב סליחה עצב אין אופק אין חיים אדם בעצבות אומר אין לאן להתקדן ואין לאן להתפתח שאדם נכנס לל ל לעצבות אז אין בו אין בו יכולת להניין את החיים שלו לתיקון להתקדמות לשום מקום.

כאב זה קטליזטור. זה זרז מאוד גדול לקדם את החיים. שאדם כואב על משהו שקטן בו, קטן במציאות הזה, דוחף אותו להתקדם, דוחף אותו להתפתח. אז כן, בוודאי.

אמרתי, הנעלבים ואינם עולבים. יש איזה אליבות כזאת, יש איזה רגע כזה של פספוס ואדם מותר לו גם לכאוב אותו והוא צריך, יש לזה תפקיד, אבל אסור לו לאבד את החשבון בעקבות ה הכאב הזה. המציאות תתפתח במה שהוא רצה. יצא לפועל ואם נסגרת דלת פה בעזרת השם הוא ימצא דלת אחרת להיכנס והוא יפעל והוא יעשה כי הוא מבקש טוב והטוב זה לא רק חשבון שלך אתה לא אפוטרופוס על הטוב ואם אני לא אעשה אותו אז הכל פה יתפוצץ הטוב הוא הרבה יותר גדול מהע והרצון להופיע את

הטוב הזה בחיים הוא הרבה יותר גדול ממך טוב השם לכל רחמיו כל מעשיו ולכן כים הטוב הזה לא יצא כרגע לפועל הוא יצא אנחנו נפגוש אותו צריך סבלנות אבל אמון שהטוב הזה הוא קיים זה שער הקנייה שער הקנייה זה שעבד את כל הכוחות אלוקות האלוקים תוך ידיעה שהוא נוכח שהוא נמצא בסדר אז רציתי לעסוק ב א סוגיית הכנאות דרך א פרשה בתורה מאוד מאוד חשובה ודרך זה קצת לדייק את המורכבות הזאת שיש בה שעם ישראל נמצא בשיטים בבנות מדיין פורעים בישראל.

השבר הגדול מגיע בזה שנשיא שבט בישראל א לוקח את אחד מהגויות האלה ועושה מה שעושה, פתח המשכן לעיני משה. בתוך השבר הזה קם פנחס ויוצר תיקון והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אליכיו את המדיינית לעיני משה ולנקולד בני ישראל והם הבוכים פתח אוהל מועד. והקרב מלמדים חז"ל קרבה של ביאה פתח אוהל מועד נשיא שבט ישראל לוקח מדיינית שכל המהות שלה זה לסיט את עם ישראל מהגודל שלו מהברכה שלו מהקדושה שלו ובא עליה הם הבוכים כל עם ישראל בוכה מה הבכי למה הבכי חז"ל אומרים שנתעלמה ממשה

הלכה אמרו לו מדיינית זאת אמר אותו נשיא זמרי למשה מדיינית זאת מה דינה אצלנו אמר אם תגיד מוטב אם תגיד א א אסורה אז מי נתן לך את בת יתרו טעו במשה התגיירה זה היה קודם למתן תורה משה וציפורה נפגשו אבל הם טעו מה קורה למשה אספקלריה מהירה מקבל התורה נתעלמה מנו הלכה הוא לא יודע לפסוק במציאות הזאת נשיא שבת מישראל אל מול משכן העדות פועל מעשה זימה ומשה רבנו מנהיג הדור מוציא ומביא ומחבר את עם ישראל לתורה לא יודע מה לעשות שזה בכי רגע גדול

של שבר ויר פנחס בן אלעזר בן אה ארון הכהן ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה ויתקור את שניהם את איש ישראל ואת האישה אל קובתיו את העצר המגפה מעל בני ישראל קודם כל השבר נגמר בפעולות של פנחס. יש מישהו שמכריע את המציאות הזאתי.

מצד אחד, מצד שני, זה מתגלה גם בעם ישראל. המגפה שהייתה נעצרת. אז הכל מצוין. אומר רש"י, ראה מעשה ונזכר הלכה.

אמר לו למשה, "מקובלני ממך, הבואל הרמית, כנאים פוגעים בו, למדנו ממך, אתה למתנו רבנו." אומר המדרש, מי שבא על הרמית, קנאים פוגעים בו. דין מאוד מיוחד כאן פוגעים בו קשור קצת לסנהדרין אם צריך לעבור דרך בית הדין המשפט קנאה זה מציאות כזאת שלא עוברת דרך בית הדין צריכה להתעורר מהאדם המקנה אמר לו קיין דיגרת יהיו לאב פרבנקה מיד ויקח רומח בידו אתה זיהית את ההלכה אתה תעשה את הפעולה כל כנאות נשאת על ידי קנאי דווקא ואז פנחס עושה את הפעולה הזאתי לכאורה פנחס החזיר קנאי החזיר

החזיר את התורה ואת הנהגת התורה לעם ישראל היה פה איזה רגע כזה של מבוכה איזה רגע של פספוס ופנחס גישר עליו צר זה מציאות בריאה על ידי קנאות כי דווקא הקנה היא צריך לעשות קריאנד דיגרת לה בפרנקה אתה שצלחת לקרוא את האיגרת היה פה איזה איגרת חתומה אתה שהצלחת לקרוא אותה אתה תעשה ותפעל את הפעולה חנה אל המציאות שנוצרה השפל הזה שנוצר כן של אדם מישראל שבעל הרמית מציאות שדורשת פעולה למול כל הרגע האדיר המיוחד הזה שהתגלה בפנחס שניצל את כל המבוכה הזאת לפעולה טובה שהסתיימה

במעשה גדול התורה מלמדת שזה לא עבר חלק אצל עם ישראל הפעולה הזאת של פנחס בתחילת פרשת פנחס וידבר אדוני אל משה לאמור פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנו את קינתי בתוכם ולא חיליתי את בני ישראל בקינתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום הייתה לו לזרו אחריו ברית כהונת עולם אשר כינה לאלוהיו מכפר בני ישראל יש פה איזה אריכות דברים של הקדוש ברוך הוא פנחז בן אלעזר בן אהרון השיב את חמתיו בתוכן לא חיליתי את בני ישראל בקינתי

מה צריך להעריך בדברים האלה מה צריך את הדברים מיד רש"י מביא שיש פה איזה משהו שדורש את האמירה האלוקית הזאתי לפי שהיו השבטים מבזים אותו דברי חז"ל בגמרא הרייתם בן פוטי זה שפיתם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל לפי כך בא כתוב ויכסו אחר אהרון יש פה איזה רגע כזה שהפעולה של פנחס למרות שהיא פותרת רגע מבוכה קשה בעם ישראל של משה משה מתעלמת ממנו הלכה סוגיה שבפני עצמה צריך להבין איך היא קוראת למרות שפנחס פותר את המבוכה הזאת עם ישראל לא מוכן

לקבל השבטים לא מוכנים לקבל את הפעולה הזאתי למה יבוא בן פוטי שפיתם אבימו הגלים לעבודה זרה רק נשיא שבט מישראל מי זה פיתאם אבי אמויתרו מלמד שאלעזר נשע גם אחד מבנות יתרו והשבטים רואים את הפעולה הזאת שיוסף פנחס קשורה לעבודה זרה של יתרו מה עבודה זרה של יתרו מבוכה חוסר יכולת בהנהגה של משה לרגע אחד להנהיג איזה רגע קושי כזה בהנהגה הרוחנית של עם ישראל. פנחס נכנס לתוך הקושי הזה. אין אחרים, הם הבוכים פתח האוהל.

עם ישראל באיזה שבר, באיזה רגע כזה של נסיגה, פנחס לוקח אחריות, מגיע אל משה רבנו, פועל, עושה בצורה כל כך משמעותית. מה הקשר עבודה זרה? מה יש כאן בעבודה זרה? מה המורכבות שנוצרה כאן?

עד כדי כך שהקדוש ברוך הוא צריך לדבר עליו ולומר שהוא בן אהרון מייחס אותו אחר אהרון הוא לא בן עבודה זרה בקנו את קינתי בנקמו את נקמתי אומר רש"י בקצפו את הקצב שהיה לי לקצוף כל לשון קינה מתחרה לנקום נקמת דבר בקנו את קינתי זה נקמה אם כן יש מקום לקנאה מסוימת יש מקום למציאות הזאת של קינה. מה המקום לכינה ראויה? מה המקום לקינה חסרה? מה היחס הזה של השבטים כלפי פנחס?

בגמרא בסותטה הדיון נאסר רחב יותר תנא לחינם מלאך פנחס למלחמה אלא לפרוע דין אביאמר והמדיינים מכרו אותו אל מצריים. אז למה פנחס הקהע את המדיינית? חז"ל חידוש אדיר. לא בגלל רק זמרי והמעשה שלו עם אותה מדיינית, אלא בגלל שהוא בא לפרוע דין אבי אמו.

מי זה דין אבי אמו? מי זה פה? המדיינים מכו אותו למצרים. את מי מכו?

>> יוסף. שפנחס מזהה את הפעולות הללו של מדיינים שמנסים להפיל עכשיו באריות את עם ישראל אז הוא לוקח אחריות על הרגע הזה ומוציא מהמדיינים את מה שצריך לקנה בהם על מה שהם עשו ליוסף יש פה איזה נקמה נוספת פעמיים קינה זה לא רק כלפי משה רבנו ולמוד את ההלכה כלפי עם ישראל ומה שקורה כרגע במשכן אלא לנחס יש חשבון ארוך עם המדיינים. מה? הם מכרו את אבא יוסף מיד.

הם מכרו את אבא יוסף למצרים. הם לקחו אותו לשם והוא מכניס בתוך הפעולה שלו את זה. אומרת הגמרא לממרד פנחס מיוסף והכתיב ואלעזר בן אהרון לקח לו בנות פוטיא אלו לאישה. מה היא ליו דעתם מיתרו שפיתם הגלים לעבודת כוכבים?

זה לא הוא לא קשור ליוסף. איך הגעת ליוסף? אומר אם חז"ל לא מיוסף שפטפט ביצרו זה שפיתם כתוב מבנות פוטיאל זה לא בנות יתרו בנות פטיאל אמא שלו מיוסף קאתה מה שפטפט ביצרו ועלו שבטים מבזין אותו רייתם בן פוטי זה שבן שפיתם אבי הגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא שבט מישראל אלא אי אבוה דימי מיוסף אמ דימי מיתרו ואיימ מדמי מיוסף דמי מיתרו יש בו עוד שני המישורים תלוי מאיזה אמא תלוי מאיזה צד ואמא של האמא יש פה שני המישורים אחד של יוסף אחד של קשור לאיתו מה זה אומר הקריאה הזאת בתוך פנחס מיד שמצד אחד הוא קשור ל א א קנאה במעשה הזה שעשו המדיינים ליוסף הם אלה שמכרו את יוסף למצרים. זה קצת גם פילי, נכון?

מי שמכר את יוסף זה לא המדיינים, הישמעאלים ולפני כן האחים, נכון? אבל הוא מחזיק חשבון אוה הוא מכה אותם על הדבר הזה. מה זה הכהנה הזאתי? איזה חשבון של דורות שנעשה כאן, נכון?

ואנחנו ככה בקנאות מסביר רבנו בחי צריך להיזהר איזה דמות קודש כזאתי שכל כך עליונה שפעלה בהצלת עם ישראל הפסיקה את המגפה מה מה יש כאן ומה מה השבטים מתלבטים שהתורה אומרת א א את המתנה הגדולה הזאת שנתן פנחס לעם ישראל היא אומרת ולא חיליתי את בני ישראל בקינתי יש פה קינאה אל מול קינאה אתם רואים בקנו את קינתי ואז אני לא חיליתי בקינתי ויכול כתוב פה שאם פנחס לא היה עושה את המעשה הזה אז הכינה האלוקית מה הייתה עושה מחלה את עם ישראל יש פה איזה

החלפת קנאה בקינאה צריך להבין מה זה אומר ההחלפה הזאת קנאה בקינה ובפסוק הבא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום מה הוא מקבל פנחס בעקבות הדבר הזה ברית שלום למה השלום כל כך מתאים למציאות הזאת? אדם שמקנה הוא אדם שמצויר בפשטות ההפך מהשלום. איש שלום זה אדם שקצת רגוע יותר, קצת יודע להסביר את הדברים בצורה א רחבה, הוא לא א פועל מתוך פעולות של כנאות. למה שלום מתאים לו והייתה לו לזרו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר כינה לאלוהיו ויכפר על בני ישראל.

המתנה הראשונה שלו זה שלום והמתנה השנייה שלו שזה אותה מתנה בעצם זה כהונה נכון כהונה ושלום באים ביחד מברכי השלום אברכו בני ישראל כמר להם מה אתמו ישראל בשלום זה הברכה הגדולה שהכהנים יכולים להביא מה זה שהוא זוכה לכהונה עד אז לא היה זכאי ככה מביא רש"י ברית כהונת עולם אף על פי שכבר ניתנה הכהונה לז זרו של אהרון לא ניתנה אלא לאהרון ובניו שנמשכו עמו ולתולדויהם שולידו אחר המשחתן אבל פנחס נולד כלם לכן ולא נמשך לא בא לכלל כהונה עד כאן פנחס מצד עצמו לא

היה צריך להיות כהן והפעולה הזאת אפשרה לו להיות כהן כי כל השושלת של הכהונה היא מארון ובניו והוא כבר נולד לפני נתינת הכהונה וכן שנינו בזבוחים לא נתקאן אין פנחס עד שהרגו לזמרי. זה מיוחד ממש. הכהונה הזאת ניתנת לו דווקא מתוך ההריגה של זמרי, שזה גם משהו שהוא לא מתכתב לנו, נכון? כי כהן זה אדם שפועל בעבודת המקדש, בטהרה, וקדושה, במציאות כזאת של פנים.

ופה הוא עוסק בתוך הסיבוך הזה. זה מה שהוא מקבל לאלוהיו בשביל אלוהיו. כמו המקנה אתה לי. מה זה המקנה לאלוהיו?

בשביל אלוקים מקנה לי קינתי קניתי לציון בשביל ציון איזה קנאה בשביל אלוקים לרשי חשוב לציין מה פשר הפרשה הזאתי כן שאלות >> כן לא שבני מר בנ לבין כ >> מהפרשה הזאת אתה אומר בדיוק בשביל זה באנו בשביל לחד את הדבר הזה מה הקושי מפה רואים שיש פרשה חשובה מאוד מאוד בתורה שיש במקום נקינה מה ההבדל בין הקינות נסה לעסוק בזה בשביל זה באנו כן לא החשבון של תרו זה שהשבטים בגלל הקשר שלו ליתרו רואים במעשה שלו משהו מקולקל. מה זה שאלעזר כתוב אלעזר בן ארון

לקח לו מבנות פוטיאל או לאישה שתי אפשרויות או מבנות פטיל לבנות יוסף למה זה נקרא פוטיאל כי פתפט ביצרו אפשרות שנייה בגמרא מבנות פוטיאל זה מבנותיוב של יתרו נכון ואיך יודעים שפוטיא זה יתרו כי זה מה שאומרים לו יבוא אה מי שבין אביו בלשון של הגמרא שפיתם אבי אמו מועגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל. אז זה לא שפנחס עושה משהו מול יתרוס. זה השבטים אומרים אתה נכד לעבודה זרה.

המעשה הזה הוא מייחסים אותו לעבודה זרה. בסדר? זה לא חשבון של פנחס כלפי יתרו. זה חשבון של השבטים כלפי פנחס.

ולכן הם בדיוק ולכן הם יוצאים נגד המעשה הזה שלו. בסדר? בדיוק. שני כיוונים בגמרא.

האם זה מצד החשבון שלו כלפי יוסף או מצד השבטים החשבון שלהם כלפי ההסתכלות המורכבת הם לא מבינים הבעייתית כלפי כלפי פנחס כן >> לאט לאט לאט לאט לאט לאט פה קדוש שיש כנאות אם נלמד טוב טוב את הכלי הזה למה הוא היה רלוונטי פה אז נגדיר מה זה כנאות שכן עובדים איתה. מה המורכבות? בשביל זה באנו להבין את הקנאות שאסור לעבוד איתה. והאם השאלה שלך האם יש כנאות בחיים של אדם?

אם פנחס לומדים שכן, אבל צריך מאוד מאוד לברר מה הכנאות הזאתי. אז לפני המסקנות ההלכתיות עצרתי אותך. א בסדר כי זה חשוב נברר טוב ואז ואז אין בעיה. זה בכל סוגיות בחיים.

ברור. הפרשה הזאת בתורה היא כתובה עבור זה. בסדר? אז בשביל לעסוק בפרשה הזאת, ברגע הזה, בשביל להבין קצת את השבטים, הרב בעולת ראיה מאוד מסביר מה קרה פה עם פנחס ומה קרה פה עם השבטים ומה המורכבות הזאת שנוצרה.

אבל יסוד הדבר, יסוד הדבר זה שבנטייה הישראלית יש ריחוק אמיתי מכנאות. ואם מישהו מתנהל מתוך קנאות אז זה יוצר איזשהיא מורכבות ביחס אליו בישראל שלנו כנאות זה לא דבר שפועלים איתו זה לא פועל דבר שהוא לגיטימי לפעול איתו יש רגע קשה מאוד מאוד בעם ישראל א מדיינים מפילים את עם ישראל לאריות מפילים את עם ישראל למקום מאוד מאוד קשה בנות מדיין בפעולות הללו נשיא שבט ישראל מצדיק את את הפעולות הללו ומאפשר אותם וכל זה פתח אוהל מועד אל הפעולה הקשה הזאת שבר אדיר משה רבנו נעלמת

ממנו הלכה הקדוש ברוך הוא מעלים הלכה ממשה ואז ההנהגה הרוחנית לא לא נוצרת לא פועלת שבר אחד מהשברים הגדולים ביותר שמתוארים כלפי עם ישראל במדבר אל תוך האירוע הזה קם תלמיד ש א מתייעץ עם רבו ופועל פעולה שמפסיקה את כל השבר עם ישראל מבין שצריך להפסיק את השבר הזה, אבל הוא מתרגם לחלוטין את ה את האירוע. אם משה שותק אז השתיקה הזאת יכולה להיראות כאיזה איזושהיאמינה של איזשהו אולי השאלות של זמרי היו היו מוצדקות. ברור שזה צריך להיפסק.

ברור שזמרי צריך לבוא על עונשו. ברור אבל שזה נעשה בצורה כזאתי של כנאות. יש משהו בעם ישראל שמתרחק מכאן. מתרחק מהאירוע הזה.

יש איזה לידה מסוימת. למה אומרים השבטים זה קשור לעבודה זרה? מה הקשר לעבודה זרה? עבודה זרה זה נטייה טובה שיוצאת בכלים מכוערים.

זה עבודה זרה. זה עבודה. זה עיבוד. זה מאוד מאוד זה אידיאליסטיות עבודה זרה.

כל אדם עובד, אדם לעמל יולד, שאדם עובד הוא אדם ממל. אלא מה? במקום לכוון את העבודה של האדם אל המקור אל הקדוש ברוך הוא א מכוון אותנו למקומות זרים למקומות בעייתיים במילא עבודה זרה עובד עבודה זרה יש לו נטיעה טובה הוא רוצה קשר לשמיים הוא רוצה קרבת אלוקים אבל הוא מה שהוא עושה זה שהוא פועל את הפעולות הללו מתוך כלים מכוערים של השתחבות לצלם זה בדיוק פיתום העגלים לעבודה זרה הרצון להקריב את העולם הנמוך, את העולם הבהמי, את העגלים לאיזה ידיע גדול הוא מאוד טוב, הוא מאוד מאוד נכון. אבל ברגע שמפתמים את העגלים לעבודה זרה, אז לוקחים את כל המקומות האלה שהם היו אמורים להיות אמיתיים, אבל משעבדים אותם למשהו שהוא מאוד שבור, מאוד מאוד נמוך.

וזה בדיוק הטענה של השבטים כלפי פנחס. כולנו רוצים לתקן, כולנו רוצים לעשות פה איזה פעולה, אבל נוצר פה איזה שבר אדיר בין מנהיג הדור לאחד מנסיעי הדור. ואם נוצרה פה איזה כנאות, אם יש פה איזה פעולה שהיא נעשה באיזה כנאות כזאת, לא דרך בית דין, לא דרך תורה, לא דרך שכל, באיזה אינסטינקט כזה של פעולה, אז א הרצון שלך לעשות טוב הוא היה טוב, אבל הוא נעשה מתוך חשבון קטן, מתוך חשבון אנושי. הקדוש ברוך הוא מעיד על פנחס שזה לא חשבון אנושי קטן.

יש הבדל מאוד מאוד גדול בין לקנה במישהו לבין לקנה למשהו. זה עולם אחר. אומר הקדוש ברוך הוא, הקינה הזאתי היא קינה אמיתית כי הוא קינה לי. ולא חיליתי את בני ישראל בקינתי.

קנו את קנאתי. זה הקנאה שלי. פנחס לא פעל משום פעולה מתוך הקשר אל אל העבודה זרה של אבותיו בשום בקשר שהוא חז"ל החספו לנו את החשבון של פנחס פנחס הוא בנו של יוסף הוא נכדו בסדר הוא משב הוא קשור לשבט יוסף מה החידוש של יוסף שפטפט ביצרו ההפך הגמור מהמדיינים ההפך הגמור מהפריצות הזאת שעם ישראל נופל אליו בגלל בגבות בנות מדיין הוא כל כולו קשור ליסוד, לקשר שלו אל דבר השם. זה פנחס.

הוא מחזיק כל הזמן את הטהרה ואת הקדושה בהנהגת החיים. כמו שיוסף החזיק. יוסף הגיע למצרים מיד. יוסף הגיע למצרים למקום של עריות, למקום של סיבוכים, למקום של נפילה חומרית.

והוא הנהיג. הוא הוביל את המציאות הזאתי מתוך גבורה אדירה, מכוח הקשבה לדבר השם. שפנחס רואה את המדיינים הוא מחבר בין הסוגיות. מחבר בדיוק את אותו חשבון.

שאדם נפרץ באריות זה בגלל שהוא לא מבין שיש פה איזשהוא תפקיד מרומם לגוף בקשר של הואת החיים, בקשר אל הנצח, בקשר של מטרה גדולה. במקום זה מה שעושות בנות מדיין. הם מפקירות את עצמם כדי לנצח באירוע הזה של מלחמת עמם. על זה מקפיד מ פנחס.

בזה הוא נלחם. פה מתעורר לו הקשר של אותם מדינים שמכרו את אביו. יוסף הוא ברכת העולם. שמי שלוקח אותו ומשעבד אותו לעבד ועוד במצרים הוא הורג את כל החידוש הרוחני הזה.

נכון יוסף תגבר גם על זה ועצם זה שיעבדו אותו עצם זה ש שלקחו את האמת הזאת של יוסף והכניסו אותה למרתפים הכניסו אותה לאיזה מקום על זה זה החשבון של פנחס ש החשבון של פנחס הוא הרצון להנהיג את החיים ואת את החומר מתוך מטרה גדולה אז שמדיין פורצים את ישראל הוא מתעורר לחשבון הזה הוא זוכר את החשבון של יוסף זה מצטרף לו כאן השבטים אומרים שהפעולה הזאת של כנאות היא לא נעסתה ממקום גדול, היא לא נעסתה ממקום עליון, היא נעשתה ממקום מאוד מאוד נמוך. אז הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, זה בנו של יוסף, שמתוך גדירת הפרצים, גדירת הפרצות, סליחה, של עם ישראל, הוא יוצא ומקנה לעם ישראל. זה מקום גדול. תראו מה שבעל פה הרב ממש כותב ומבאר.

נעסוק בזה. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי על בני ישראל בקנו את קינתי בתוכם. ולא חיליתי את בני ישראל בקינתי לכן אמור רינוני נותן לו את בר שלום נגד מה שהיו שבטים מבזים אותו בן פוטי זה שפיתם אבימו עגלים לעבודה זרה הרג נשיא שבט בישראל בא כתוב ויכסו פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן כי מה שקנאים פוגעים בו הוא דווקא קנאים המכוונים בתואר הכוונה לשם שמיים אם כן אמרו שזה שפיתם אבי אמו הגלים לעבודה זרה איך אפשר שתהיה גבוהה בנפשו קינה אמיתית בעניין

עבודה זרה זרה ובתם נכעון בעבודה זרה בבת נחר בארמית נכון אז אומרים השבטים לא הגיוני שכלפי המקור שממנו באת אתה ביסותך בן פוטי לא הגיוני שבחס למקור שבמנו באת אתה יכול לפתח איזה תקווה איזה קנאה טהורה כזאת לשם שמיים ברור ברור שנוצר פה איזה חשבון פרטי שלך אם כן אמרו שזה שפיתם אבימו הגלים איך אפשר שתהיה קבועה נפשו קנאה אמיתית בניין זר בתנחר אלא שוודאי תכונות רעות שמצד גזע אמו גרמו לו שיהיה נהנה ממעשה הרציחה חס ושלום ואפילו מכוון גם לשם שמיים זה שהוא נכנס לחשבון

הזה יותר מכל אחד אומרים השבטים ברור שזה בהמתלה לשם שמיים אבל ביסוד ביסוד ביסוד הוא רצחן ביסוד הוא זה הטירוף של העבודה זרה. עם ישראל מנהיג את הדברים רק בגלל שזה איזה אירוע גדול שהקינה מכוונת לשם שמיים.

אבל הוא לא יכול לכוון את הקינה הזאת. הוא לא יכול לפעול את הפעולות הללו. אבל הקדוש ברוך הוא יחסוב והודיע על הכל. שתבעו של פנחס הוא כטבע זקנו אהרון הכהן הטוב האהוב לכל.

רודף השלום ובוודאי רחוק מרציחה. והיה מעשה הו זה נגד טבו רק לשם שמיים. פנחס פועל לא מתוך רצון להרוג, אלא מתוך בקשת הטוב והישר. מה ראה פנחס שפעל את הפעולה הזאת?

הוא ראה את הביזיון של קודשי ישראל בפתח המשכן. הזימה הזאת הגיעה ונשיא שבט מישראל מבזה את גדול הדור. בזה שנתעלמה הלכה ממשה. אומר הקדוש ברוך הוא, פנחס הוא מלא אהבה, מלא רדיפת שלום, כמו אהרון הכהן הוא מלא טוב, מלא אמון בטוב, ההפך הגמור שלו ורציחה לא באים ביחד, אבל הוא פעל את הפעולה הזאתי מתוך בקשת הנהגת השם וארץ, מתוך בקשת שם שמיים כאן הוא לא יכל לשתוק, הוא לא יכל לראות את הטוב הזה נבד.

אז מתוך רדיפת הטוב בא לעולם מציאות כזאתי של הכינה. אז כן, יש קינה שהיא טובה, אבל כנגד מה שבסתם הקינה תהרס ותחריב את הגוף, כי כל מי שיש לו קינה בליבו, עצמותיו מרכיבין. אומרת הגמרא בשבת, הוראה לנו הקדוש ברוך הוא שזה הדבר בעצמו שטבו הרגיל הוא להרס. הנה כשהוא במקומו הראוי לקינת השם האמיתית, יעשה שפעולה שכולה בניין ותיקון.

ושכר קינאת השם הוא קיום הגוף וזכוכו לעד לעולם. את הקנאה הזאתי שצריך להיזהר ממנה היא נובעת מזה שאדם מחזיק חשבון קטן, חשבון עלוב. הוא מבקש את האמת שלו ואז מתוך כך הוא קנאי. למה?

כי יש מישהו שמחסיר אותי, יש מישהו שפוגע בי. זה מה שמרכיב את הגוף. למה דווקא את הגוף מסביר הרב? כי הדחף אל הקינה הזאת נוצר מתוך חשבון גופני.

נוצר מתוך רצון שאדם רוצה שכמה שיותר הוא יופיע כאן בחיים. החשבון שלו יתגלה. מה שהוא רוצה יתגלה יופיע. אז במקום כזה שאדם רוצה כל הזמן שזה יופיע וזה יתגלה, אז שמשנים לו משהו בתוך החשבון הזה קשה לו.

אז הוא נשער ואז הוא פועל פעולות של כנאות. לקחו לי, עשו לי. אז הוא שומר בבטן, נכנס לכל מיני דקויות כאלה, מחכה למישהו בסיבוב, כל מיני פרינציפים כאלה. למה?

כי העני שלו מנהל אותו. זה דבר שכשאדם חי בתוכו כל הזמן תוך מציאות של התחושבנות קטנה, של קנאות, זה הורג אותו, זה מרכיב אותו את הגוף ממש זה הורס. אדם כל הזמן חי, לקחו לי, פעלו לי. זה חיים, זה טינה בלב, זה חיים ש שהורסים את האדם.

פנחס, אומר הקדוש ברוך הוא, בא לקנאה הזאת מתוך שלום. לכן הוא מקבל את בריתי שלום. שלום זה מתוך שלמות. הוא לא בא מתוך החשבון הקטן חלילה האישי.

הוא לא רצה להרוויח פה על הדרך איזה להוריד נשיא שבט מישראל כי יש בו איזה נטייה לרצחנות. עד עכשיו אסור לרצוח אבל פה מה שקרה אפשר. לא נכון. החשבון האמיתי היה קיים בו.

ולכן הוא כהונת עולם הוא זוכה. הוא זוכה לבריאות כהונת עולם. כל המתנות האלה גם שלום וגם כהונה זה לא מתנה חיצונית. איך אדם שרודף שלום כהונה מתאימה לרציחה זה לא מתנה חיצונית כל שכר בתורה הוא פועל יוצא של מדרגת החיים שהתגלתה הכהונה ניתנת לו והשלום ניתנים לו בגלל שבאמת באמת זה נעשה מתוך שלום הוא ביקש את השלמות האלוקית ואז יש מקום לקנאות נכון זה מה ששאלת איך זה מסתדר זה מבלבל יש כנאות לנאות להופעת שם שם השם ואז זה שוב מתאפשר זה שוב יש לזה לגיטימציה

יש לזה מקום בגלל שזה לא עיבוד החשבון האלוקי זה מה ש אנחנו מסבירים הכעס והקנאה בזה שאדם מחזיק חשבון אישי קטן ואז החשבון האנושי הקטן מנהל אותו אבל אדם שיש בו את הברכה הזאתי שהוא מכניע את כל הכוחות שלו אל דבר השם שהוא משעבד את כל החיים שלו אל הגודל האלוקי לך השם הגדולה אז שהוא רואה רע הוא מתנהל מול הרע.

הוא מקנה אבל הוא לא מקנה ב אין לו פה פרצופים ואנשים וחשבון אנושי. יש לו רצון אלוקי שהוא מבקש שיצא לפועל. זה מה שאמר רש"י. לאלוהיו בשביל אלוהיו.

הוא כול כלו שליח של אלוקים. צריך לזקק את המידה הזאת. אומר הרב כשהיא באה אל גבול הקודש שתהיה תהיה קינת השם נקייה. אם אדם לוקח את הנטייה הזאת של קינה בקודש, לא בחיים האנושיים, לא בחשבון האנושי הקטן ומזקק אותה, אז יש לה תפקיד.

ואם אי אפשר על פי רוב בלא צכצוכים של חולשן בשר ורוח, מה לעשות? אנחנו בני אדם והבשר הזה הוא משפיע עלינו, מוריד אותנו וצריך לצחצח אותו, צריך לנקות אותו. מכל מקום צריכה הביקורת העצמית לברר בסיסה עיקרי שלא יהיה קינת איש מראהו. זה הקינה הרקובה.

זה הקינה שפוגעת בכל הכנאה. זה הקינה שמלמדת שאדם מקנא למישהו. כן? אז הקינה הזאת בעיקר בעיקר זה כלפי עצמו, כלפי הנטיעות האגואיסטיות שלו, שהוא חושב שזה צריך להיות ופתאום לקחו לי את הטוב שלי, לקחו לי את החשבונות שלי, לקחו לי את הברכה שלי.

לא, זה קינה שהיא בין אדם לחברו המביאה רקב עצמות. אם קינת השם נותנת לבעלי הברית שלום. שאדם עושה כל הזמן בחשבון האלוקי אז הוא אדם שלום. ואם לקחו לך משהו בסדר אז החשבון האלוקי יופיע למרות מה שלקחו לי למרות מה שנעלם ממני אני בידיים של הקדוש ברוך הוא ולכן יש איזה רגיעה יש איזה שלווה כזאת לנהל את המציאות והחשיבות לנהל את המציאות מהמקום הזה היא נובעת גם מכוח זה שלפעמים שרואים רע אפשר לחלות אותו אבל שוב לא כנושא זה הרע שם השםזה זה הנושא לכן ישזה מציאות כזאת של קינה שיכולה להיות ראויה אבל זה דק זה מאוד מאוד דק ולכן עצרתי אותך בהוראות המעשיות.

זה מדרגת חיים. מדרגת חיים. דקה. זה מדרגת חיים שמי שיוצא לפעל צריך הוא באמת צריך לחשבן אותם מקום נכון וטוב.

רואה שיש הרבה שאלות. שאלות עכשיו רק נשחרר את מי שרוצה לאוכל. ערב טוב. ‏M.