כולנו אגודה אחת | הרב שמעון כהן | כנס סוכת אבות | תשפ"ז

טובים כל אחד בעזרת השם נגמר חתימה טובה קבלו כל תפילותנו לרצנון בעזרת השם התפעלות שככה ממשיכים את התורה גם יום אחרי שת אולי קצת רשמים מהיום הקדוש ומתוך זה גם איך להמשיך את זה ולהבין לאן אתה לוקח אותנו בעזרת השם יתברך. הייתי רוצה אולי גם לנגוע בגולת היום הזה שרבותינו נקרא בשם שמחת כהן. יום טוב היה עושה לכל אוהביו. אחרי שמתקבלים כל התפילות והכל במותם של ישראל מתבררת ביום הקדוש הזה.

אז יום טוב היה עושה לכל אוהביו ומתכבנים כל ישראל בביתו של כהן גדול בירושלים לדעת הכסף מי שזה היה דווקא ביתו אפילו בתוך המקדש בעצמו הרמבם כותב שביתו היה בירושלים אבל כסף מי שכותב שזה היה ממש בהר הבית ומתכננים בביתו של כהן וכנראה נותנים איזה מין התוועדות כזו משהו של שירה ותב דברי תורה ויום טוב ואוכלים משהו ביחד שותים משהו ביחד יום טוב היה תהלך או לא הביוב הלו הדבר הוא ודאי שהדבר אומר לנו שבעצם אנחנו מתיימים איזשהו פרק משמעותי של מחילה סליחה וכפרה של היום

האדיר בשנה וממש כוחו אנחנו גם ממשיכים הלאה באמת חז"ל אומרים לנו ויקל משה את כל הד בני ישראל רש"י במקום כותב ממחורת יום הכיפור כיפורים היה מחורת יום הכיפורים ההתקהלות של עם ישראל כולו מתכנס פנימה יש איזה ערך עצמי שאנחנו ממשיכים את התורה הזו ברבנו אפרים מבעלי התוספות מביא אותו רבנו החידה הוא כותב שהמילה ויקהל היא בגימטריה של מקווה רבנו אפריים מבעלי התוספות היה בקי גדול בגימטריות אז ודאי שאנחנו צריכים להתחי ברנות שכשהוא כותב שויקהל גימטריה מקווה. זאת אומרת שאנחנו ממשיכים את המקווה של רבי עקיבא.

לפני מי אתם מתארים? מי מטאר אתכם?

אנחנו ממשיכים את הסוגיה הזו של הטהרה של עם ישראל. ועם ישראל באמת נכנס בתוך המקווה טהרה הזה. ומשה רבנו מקנט אותנו ונותן את המתימה של הקמת המשכן יא. בתשרי אף מתנם להקים את המשכן.

יש כבר יכולת שעם יתנהל כולו מקובט ביחד ויש אחדות ויש מין רוממות רוח כתוב אז התניבוי נשויקהל ממשיך הלאה ומשה רבנו יכול באמת לתנבות על הקמת המשכן עכשיו יש מקום להקים משכן מקום שיאחד ויהיה ליבם של ישראל ויאחד את כל האומה כולה להמשיך את אותה עבודה גדולה אני רוצנו אולי ללמוד מאמר בת נוער שהוא טיפור אנחנו נקרא את זה ברשותכם מהר קודם כל לראות את זה ואחר כך נראה קצת לפרטים נבין מה אנחנו לוקחים מהיפור הזה מה זה מלמד אותנו אז בוא נראה ביחד ברשותכם מקור

שש מופיע הדאחמו מי דעדך חמו שניים מגדולי תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחי הייתה לו חבורה קדושה עשרה תלמידי חכמים שהיו מצו מסובבים את רבי שמעון יומם ולילה. זו הייתה חבורתו של רבי שמעון. השפית של החבורה הזו. היו שני תנאים קדושים בשם רבי חיא ורבי יוסני גדולי עולם.

זה לא רבי חיא של הברייטות. זה לא רבי יוסני שאנחנו מכירים אותו רבי יוטני בן חלפתא. כנראה רבי יוטני בן פרנדי לא כל כך ברור. רבנו הרי מתלבט בזה אפילו.

מי זה היה? רבי יוסני. אבל כנראה אדם גדול שהיו סובבים את רבי עק את רבי שמעון. אז הסוג הזה מאוד מעניין שבזוהר הקדוש תמיד מוכרח שהם נתנאים כל הזמן בדרך.

הם הולכים בדרך. ואומר הזוהר הקדוש, ראו אדם אחד בא ומסע לפניו. אמר רבי חיא נלך. למה?

אולי אדם זה אקום או עם הארץ ואסור להשתף אבו בדרך. הוא הולך להשתלב איתנו עכשיו בדרכים. אמרו תשחרר. בוא נלך אנחנו לבד לא נתקע איתו.

אומר המדרש, אומר לו רבי יוטני, אמר לו, נשב כאן ונראה אולי אדם גדול הוא. מה? מאיפה אתה יודע? למה אתה למה אתה שיפוטי?

אולי באמת הוא אדם גדול, תלמיד חכם, לך תדע מה הוא. נשב ונראה עדכי אברה קמיו. עובר אותו יהודי לפניהם ואמר להם במקום המעבר הזה של סקנה כאן, תדעו לכם מי התרחש כאן. סקנה לא כדאי להיות כאן.

אני צריך לחברותה והוא מציע להם ללכת ביחד שאני מפחד ללכת יחידי ואני יודע דרך אחר ונסור מדרך זה ואני ביקשתי לומר לכם ולא חטבכם לא אעבור על מה שכתוב בתורה ולפני עיוור לא תיתן מכשול כי אתם כעיברים בדרך הזה ולא תסתקנו בעצמכם אמר רבי יוסי ברוך המקום ברוך החכמן שחיכינו כאן קודם כל אנחנו רואים שזה אדם שפוי אדם היישוב אדם שמפחד, אדם שמכיר את המטריה אז כנראה שזה ברוך השם ברוך השם. התחברו עמו ואמר להם לא תדברו כלום כאן. עכשיו יושבים בשקט עד שאנחנו עוברים את

הדרך התנו. אחר שיתנו מהמקום ההוא אמר להם בדרך ההוא האחר שלא הלכנו בו המתלוקן היו הולכים פעם כהן אחד חכם וכהן אחד עם הארץ זה מרתק הולכים שניים שני כהנים קם עליו כהן העם הארץ במקום ההוא והרגו מיום ההוא והלאה כל מי שעובר במקום הזה מתקן בעצמו מתחברים אליו שודדי דערים והורגים או וקפחים בני אדם ואילו היהודים מתנהם אומרים שם הוא מבקש הקדוש ברוך הוא את הדם של הכהן הכהן ההוא בכל יום הריבנו של עולם מבקש את אדם יש שם כהן שמת אז צריך לבקש את

הדם שלו פתח ואמר וכאן אומר פסוקים בנביא בישעיהו שמדבר על הגאולה של עם ישראל פתר ואמר עוד היום בנוב לעמוד נופא בידו כבר ביארו בעלי הישיבה אבל אני אני אומר לכם כך אלא תוד הדבר למדתי יש כאן איזה תוד גדול אני רוצה להגיד לכם מה התוד של הפרשה האנטות עוד היום מי הוא היום אלא ככה כתוב ויקח אהרון את אלי שבע בת אמנדב טוב כאן אומר דברים שאני לא כל כך מבין אותם אבל אנחנו נשתדל להבין את רוח הדברים הכללית שלהם כנסת ישראל שהיא המלכות המכונה

בשם אלי שבע על שם שבע ספירות שבה שאהרון הוא השושבין שלה לתקן בתה או לשמש אותה אהרון צריך לתקן את מה?

את כנסת ישראל. לתקן את השכינה ולהביאה אל המלך. להתחבר יחד. מכאן והלאה.

כל כהן המשמש במקדש הוא שושבין של המלכות, של אהרון. כל כהן שעובד במקדש זה כנראה משהו גדול. טו אני חושב שנתור כאן נתנור קצת נסביר ואחר כך נראה את החלק השני של הדברים. הור באמת של העצמות מופלא קצת אולי הולכים שניים ורואים את רבי אדם שהולך עם מסע לפניו הולך עם איזשהו מסע שהוא לוקח איתו בדרך בינתיים ראו אדם אחד בא ומצא לפניו המפגש הראשוני של תלמידי חכמים גם אנשים גדולים כמו רבי חיא ורבי יוסי שפוגשים אדם שהולך עם המתנה לפניו בדרך כלל איפה שמים את המתנה לוקחים אותו אחורה שמים אחורה פתאום פתאום כאן הולך עם המסה לפניו.

זאת אומרת שאני מבין שמה שזה יהודי שמקדש את העולם הקנייני שלו, מקדש את עולם החומר שלו עד כדי כך שהוא הולך לפניו במקום והלך לפניך את נתקך שילך לפניו משהו גדול, משהו רוחני, משהו שהוא איזשהיא פורה. האדם הזה לוקח את הקניין שלו, את המסע ומקדש את המסע הזה והולך איתו קדימה, סוחב אותו קדימה. יש כאן רואים אדם שתורח בענייני העולם הזה ממש אדם שקשור לארץ לעולם החומרי כשאדם רואה את זה לא מקרין קדושה גדולה וכשרואה את זה רבי חיא אומר רבי חיא רגע צריך לברר מה

זה האדם מה זה שאנחנו רואים בפנינו העולם השיפוטי שלנו מיד אנחנו נותנים מיד ניתוח טינולוגי של האדם של מה שאני רואה ומיד אני גם כותב את התכיר של עוד לפני שאפילו דיברתי איתו אני כותב מי הוא מה הוא נכון זהזה הצנד הספונטני שבנו מיד אנחנו עוסקים בשיפוטיות מה אנחנו רואים לפנינו אמר רבי חיא נלך אולי אדם תנה אקום או עם האר תנו רבי חיא קודש קודשים תן הקדוש אבל הוא מתנמל את מה? את היראה.

מתנמל הרבה מאוד מהיראה והנהירות שבאמת צריכה להיות מכל הפגעים שיש מחוט לבית המדרש. מה אתה פוגש בחוץ לבית המדרש? בית המדרש זה מקום תראו את המקום הקדוש קדושה, טהרה מקום שכולו מלא. מהתורה מה יש כאן בבית המדרש?

מהבית המדרש הזה די יודע כאן חוץ מד אמות של הלכה של גבורה של תורה של בהירות של תורה של גדלות של תורה מה בית המדרש הזה מכיר ברור זה פשוט שזה מה ש מכירים ואורש באמת מהירות גדולה מאוד כ שאתה פוגש מישהו עכשיו שכל העולם שלו עולם מה גס וולגרי חומרי ואתה אומר איך מתחבר שתי העולמות האלה אם העולמות האלה יש להם איזשהו מפגש לכן אומר רבי חיא כשאני רואה שיש כאן משהו שמנותק לכאורה מהתוכן האלוקי לכן נקרא בשם אקום אבל אפילו יותר מתנה אני רואה

אדם כאן שהכוח החומרי של מה שאדם שק שקוע בו כל כך אחונט עם החומר עם הארץ אתם יודעים מה זה עם הארץ אדם שכולו מחובר למה לארץ ארטניות זה מה שהוא שייך התגובה טבעית שאתה פוגש דבר כזה אתה אומר רגע מה בוא נצמות מרחק אני לא לא שייך לפני אני שייך לעולם אחר אני שייך לעולם הרוח אני שייך לבית המדרש אני שייך לעולם התורה והאמונה זה לא מתאים לי למה זה לא מתאים יכולים להיות הרבה סיביות זה לא מתאים לי כיוון שאני השפה שלי הדיבור שלי

זה קודש קודשים זה משהו גדול מרומם ולהיפגש עם הבולגריות של החיים זה דבר שני סתם יכול לפגום אותי. אם אני אפגוש משהו שהוא חוץ בית מדרשי, יכול להיות שיהיו לי סתקים בעולם הרוחני האמוני של מה שאני נמצא. הרבה טיבות יכולים להיות למה לא להיפגש עם דבר שיכול קצת אולי להטיל איזשהו סדק קטן בעולם הפנימי שלי. אמר רבי יוסי, נשב כאן ונראה אולי אדם גדול הוא.

אומר רבי יוסי, רגע, מה זה? אולי כדאי שנמתין, נשב שב זה הביטוי הכי חד למה? להתעקבות, ישיבה. אנחנו יושבים בישיבה לא בדרך עכשיו הם נמתנאים בדרך אבל אומר לו רבי יוסי עכשיו בוא נהפוך את הדרך שלנו למעלה מאין מצניעות של ישיבה.

בוא נתבונן עכשיו נלמוד את המתניעות. מי אמר? אתה קובע קביעה מאוד מאוד ברורה אקום עם הארץ בוא נשב אמר רבי יוטני נשב כאן ונראה אולי אדם גדול הוא רבי יוטני שמייתנג את מה את העין הפנימית שמתבוננת בגודל של תורת ארץ ישראל והוא מבין שיכול להיות שגם האדם הזה שהולך במסע לפניו זה לא אדם שהוא עם הארץ יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אין שום חוייבות שהוא אקום.

יכול להיות שהוא אדם גדול שאדרבה, אדם כזה שהעולם שמושגים שלו שבין עולם שבין עולם החומר לבין עולם הבית מדרשי, עולם הרוח, התובנות שאדם אמור לבנות את כל מערכת החיים שלו, אולי זה לא עומדים אתנו בסתירה, אולי הפוך לגמרי. אולי העולמות האלה הם עולמות שהם משלימים את זה. לא למה שבעצם אין בהם חיסרון אלא אדרבה אולי שלמות בוא נשב נראה הרב קוק כותב בכמה מקומות אחד היסודות שלו שצריך להאמין ביסוד הטוב ביסוד הטוב שמכונן בפנימיות של הנשמה הישראלית לא רק של האלוהים עשה את האדם ישר הכללי

אלא הטוב האלוקי שמתגלה בכנסת ישראל ומתגלה גם בכל שמתיהם של ישראל אומר רבי יוסי למה לשמות את זה תמתין ויותר מזה אולי גם נתנפא נשב כאן ונראה אולי אדרבה ננסה לחפש בתוך המקום הזה שהיהודי הזה נמצא אולי זה מקום אחר לגמרי אולי אנחנו הדאחי אומרת הגמרא עבר כמיו היהודי הזה המפקפק הזה אז סימן שאלה שעכשיו הוא ניתנה מולנו אנחנו לא יודעים איך להתייחס אליו אקום עם הארץ אדם גדול איך מתמודדים עם הדבר הזה אומר להם היהודי הזה במקום המעבר הזה של סכנה אני צריך הברותהא שאני

מפחד ללכת יחידי זה מרתק העולם שלנו מלא במעברים. כל העולם שלנו נתנאים במעברים.

וכל מעבר יכול מה לעשות? לטלטל אותנו. כי כל מעבר מוציא אותנו מאתנור הנוחות שאנחנו מתנאים בו ואנחנו מכירים אותו ואנחנו שולטים בו. שולטים גם המצב גם בחינה רוחנית.

מכל הבחינות מכירים אותו. אז כשאתה נמצא עכשיו ואתה יוצא מהחוץ למה? מהמקום שאתה נמצא בו. אז אתה מטולטל.

אומר להם אני במקום הסכנה הזה לא הולך יחידי אני צריך חברות כאן זו מציאות היסטורית שאנחנו נמצאים בהם זה לא רק בישור הפרטי שלנו כמובן מה שהוא מתכוון להגיד כאן ואתנו ודאי מלמד אותנו לא נבואה שהוא צנך ליחיד אלא נבואה שהנחה לדורות לימוד שהתנח לדורות אז ודאי שהוא לא מדבר כאן רק על המעברים של האדם הפלוני שעכשיו עובר במקום שיש בו איזשהיא תנקנה אלא מדבר כאן משהו דורי. גם היסטורית. אנחנו נתנה הרבה פעמים במעברים והרבה פאות מעברים שלנו הם מעברים שעוברים ממעברים סוערים, מסוכנים וגם תלמיד חכם שעובר בתוך המעברים הללו יכולים להיות הרבה מאוד שינויים, הרבה מאוד טלטלות. תפרות השוט מלאה מנה בשאלות הלכתיות.

אבל יותר מזה שאלות ייות, השאלות הנפשיות והרוחניות, תקופות של טלטלה ואתה לא יודע איך מתייחסים לדור, לתקופה, לזמן ולפעמים אנחנו הרבה פעמים גם א קשה לנו לראות את התופעות. הפסקה מפורסמת שמרן הרב באורות מקובלים אנו שמודע הרוחני תהיה בארץ ישראל. והממברמרה המפורסמת של רב יוסי בגמרא של רבא בגמרא של אולה בגמרא יהבליחמני רבי יוחנן כן תות מורכבת משיח גאולה זה מעבר זה מעבר מה שטיבל מהגטו מהמקום שהיינו כקהילה ישראלית הומוגנית ידענו בדיוק כל אחד מה קורה איתו לצאת למרחב גדול זה חתיכת אירוע אירוע מסובך אפילו

איך שולטים על המצניות הנות ולפעמים המטניות הזאת שולטת עלינו והיא מטלטלת אותנו והיא יותר מתות של הרבה פעמים בלבולים כל אחד לוקח כיוון כל אחד לוקח צד לאן לוקחים את אומר להם אני במקום סכנה אני צריך לחברותהא החברותה זה בעצם היסוד של חיבור, של אחדות, של ערבות הדדית, של משנה של בית מדרש כללי, לא בית מדרש פרטי. יש כאן איזה אוגן מוסרי רוחני שנותן באמת את הכוח להמשיך ע עם התורה הזו שאנחנו אמונים עליה, שאנחנו טובעים אותה.

שאדם יוצא יחידי כנפנה, זה מאוד קשה, מאוד מורכב. איך אתה שומר על פנה? והוא אומר להם, הדרך עצמו, אני יודע שהיא מסוכנת ואני יודע דרך אחר. נסור מדרך הזה כי אתם כעברים בדרך הזה שמעתם את זה יושבים לפני שתיים אני פתר לעצמי עכשיו הוא היה נראה כמו אקום כמו הארץ עכשיו נראים לה שתי רבי שניים מגדולי תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי ובטח נראים מהימל קפוטה מה איזה הופעה של תלמיד חכם איזה גודל של תורה זה ניכר בהם כי אם הם לא מתנהים אותו את התורה אז התורה שלהם ודאי היא ניכרת.

הם הולכים בלבוש בחלוקה דרבנן, מראה של רבנן. כל העולם שלהם זה תורה. זה ברור. ומה הוא אומר להם?

הוא אומר להם ואני יודע דרך ונתנו מלך כי אתם כי עברים בדרך. אתם עברים בדרך. יש כאלה שיודעים לתנהות תהליכים, מומחים לתוי תהליכים לכל מיני כיוונים אבל אתם כנראה מה? ובעוד מתבואים כאן והחיתרון הזה לא תמיד נובע ממה?

מהגדלות בתורה שלך. לפעמים זה לא הגדלות בתורה, זה הקריאה של המטריה לקרוא את המקום שאתה נמצא. ואם אילא גם אחר כך לקחת אחיות ולקחת מסקנות. לאן אתה לוקח אותך?

מה המשמעות של זה? קודם כל תכיר את המתניעות להכיר אותה. אולי כל הפלפולים וכל הגודל וכל העוצמות של בית המדרש הם גדולים. ולפעמים כשזה פוגש את המתניעות גם תלמיד חכם גם רבי חיא וגם רבי יוטני יכולים לראות את את המתניות שאולי יש בהדם אתם כעברים הוא אומר להם ודאי שתמיד חכם הוא שקוע בעולמה של תורה זה עניינו אבל כשאתה יוצא מחוץ לבית המדרש דווקא מאותו חשש של רבי חיא דווקא מאותו חשש של רבי חיא שחושש מאותו עם הארץ ואותו אקום הוא כמעט הלך בדרך של מה של הסכנה הוא בעצמו הרי אם לא היה מציל אותו אותה יהודי הוא היה נכנס לתוך הסכנה אז אומר לו אפילו לשיטתך שאתה חושש כל כך ואתה ירה כל כך אתה יצאת לדרך ואתה הולך למעברים שאתה לא מוכן להם לשיטתך, לא לשיטתי.

אתה חושש ממה אתה תפגוש ומה יהיה. אז אני מודיע לך שדווקא הדרך הזד שאתה נמצא בה היא הדרך של הסכנה. רוחב הדעת. מעבר ללימוד ולמקום שאדם נמצא בו, לדעת איך אדם תופס את כל המציאות ומה אדם, איך אדם קורא את המציאות ואיך אדם פוגש אותה.

אבל יותר לב כאן דבר מופלא מאוד. אותו יהודי לוקח אחריות, אומר להם, "ולפני עיוור שלא יעבור על לפני עיור, לא תיתן מכשול ולא החטה בכם." זה פלאות. יש לי אחריות עליכם, יש לי אחיות על התורה שלכם, יש לי אחיות על אמונתכם, על דתכם, יש לי אחריות על כל הקונספט שלכם, יש לי אחיות על הבית מדרש שלכם, יש לי אחיות על כלל ישראל, על התורה של כלל ישראל. ומי שמכיר את הסכנות, גם אם הוא יהודי, פשוט צריך להודיע.

ולהכר איפה הסכנות נמצאות ולהצביע על הנקודה ששמה באמת יש סכנה. זה רוח של תורה, זה גדלות של תורה. אולי בניצטר הוא לא כל כך נראה, אבל זה רוח של תורה. ככה מתבררת תורה.

אומר לו רבי יוטני, אמר רבי יוטני, ברוך הרחמן שחיכינו כאן. וואו וואו אנחנו כבר כמעט היינו עם ה כל אחד עם המטלטלים שלו וכמעט רצנו לתוך הסכנה איזה חסד השם יתברך שהפגיש אותנו עם הדמות הזו עם האדם הזה ללא פגשנו את האדם הזה היינו טובעים ביוון המצולה איפה היינו עכשיו מה היה קורה איתנו הקשבה של רבי יוט נשב ונמתין ונראה לא דבר יסוד גדול יסוד ההקשבה יסוד ההכרה ויסוד הטוב שנמצא עמוק מאוד איפה בעם ישראל וכל מי שאני פוגש אותו כל מי שאני רואה אותו אני

פוגש מה את הגודל של התורה זו של ארץ ישראל ברוך השם שההתבוננות הפנימית הזו ולא הבהלה החיצונית ולא ה וזה מה שאנחנו רואים שהמתנה התנוית לא שיצרה אפשרות של התנלה גדולה אותו יהודי הוסיף להם עוד קטע זה לא רק שזה דרך של תקנה אמר להם לא תדברו כלום כאן עד שנעבור מתנה טרו בדרך אחר זה מעניין כן שניים שהלכו ולא היה ביניהם דברי תורה מה השם ירחם לו שניים שהולכים אין ביניהם דברי תורה הם הולכים במקום סכנה הפוך הולכים במקום סכנה מה נותנים מרבים תורה מדברים

תורה ענוקים בתורה טוב אל תרגנו בדרך שלמה היא מותר ללמוד בדרך תנים בני הרבה אחרונים אבל כאן אומר להם אל תדברו כלום עכשיו שוים שקים פשוט שותקים. למה שותקים? אומר כאן הרב, יש מצבים שבהם, גם בהיסטוריה, לפעמים המתנב הוא צריך להיות עכשיו שמה שאנחנו נתנאים עכשיו במה?

בשקט. אנחנו לאקים עכשיו בבירורים, עוברים את זה, יש מלחמה ובמלחמה הזאת צריך מה שנקרא לעבור את המלחמה הזו, לעבור את השער הזה, את הגלטני שהולך לשטוף אותנו ומתוך המעבר הזה אחרי שנעבור את הגלני, אולי לפני הניתוחים התאור התיאורטיים, לפני שאנחנו ענוקים בכל מיני בירורים, אולי עכשיו נעתנו רגע נתקדם. ואז הוא מספר להם סיפור על הכהנים. זה מדהים.

מתר דנפקה אחרי שיתנו מהמקום ההי אמר להם בדרך ההוא האחר המתנוכן היו הולכים פעם כהן אחד חכם וכהן אחד עם הארץ מום. קם עליו כהן העם הארץ במקום ההוא והרגו. שני כהנים יוטאים מבית המקדש. שני כהנים שמייתרים את מה?

את הקודש, את קודשי ישראל. זה יכול להיות א מלא בהערת פנימיות של תורה, גדול בתורה, תלמיד חכם ורבוי בכל העולם של בית המדרש. והשני עם הארץ, אותו עם הארץ שפחדו ממנו, זה קודש חיתנוני, גולמי, שלא יתפתח ונשאר כמות שהוא. וכשהקודש הזה נשאר כמות שהוא ובמאבק הזה שבין כהן, עם הארץ לכהן תלמיד חכם, קורה דבר מדהים.

גם עם הארץ נותנה והורג את הכהן תלמיד חכם בפחד חדיות אולי יש כאן משהו גם היסטורי ומיד אנחנו נראה שזה מה שגם לך לשם מכוון את הדברים מיום ההוא והלאה מתחברים שם שודדי הרים והורגים כפחים בני אדם כשנוגע הכהן העם הארץ נוד והורג תלמיד חכם, כהן, תלמיד חכם. יש כאן ניתנכון של הבערות, יש כאן ניתנכון של המידות המקולקלות, יש כאן ניתנכון של עולם קטן, מסכן ואומלל, שלא מסוגל לעמוד מול הגודל של תלמיד חכם של בית מדרש. ומה הוא עושה איתו? הורג אותו.

והדבר הזה מביא למה? מתחברים שם שודדי הרים והורגים מקפחים לאדם. כיוון שנפילת הקודש הפנימי היא מיתרת חלל רוחני נוראי. מקום שצריך להיות מקום שמה שאמור להיות כולו מלא בקדושה, מלא בטהרה, מלא בעוצמות.

ומה נותנה הרשמה? בטניעות של מה הופך למקום? של כוחות של הרץ, של חורבן, של מפגש עם עולמות שהוא מאוד מאוד מאוד קטן. טומאה, פירוד.

חז"ל אומרים לנו כאן ומבקש הקדוש ברוך הוא את הדם של כהן ההוא בכל יום הקדוש ברוך הוא כל יום טובע את אדם של אותו כהן תלמיד חכם מה זה טובע טובע אותו רוצה שהוא יתגלה וכל יום שלא מתברר את המקום הזה של אותו תלמיד חכם שחוטר לתוך בתוך המתניות אז שיש הלל כזה נוראי נפע שתלמיד חכם חס ושלום חסר בתוך המתניות שלנו ואין תלמיד חכם אז נורא והיום והנורא והיום זה יותר מתניות של משבר נורא שהקדוש ברוך הוא טובע את אדם אנחנו מכירים את הביטוי חוזר

על עצמו בכמה וכמה מקומות הקדוש ברוך הוא טובע את דמו של תחריה טובע את דמם של אותם צדיקים גם כאן הקדוש ברוך הוא טובע את הדם הזה זאת אומרת שהמציאות היא קדוש מה שנורא והיום יום הגיע החלק האחרון שמסביר את החלק האחרון פתר ואמר עוד היום בנוב כבר בארו בעלי הישיבה זה פסוק מדהים סיפור הזה של עוד היום בנוב מדבר על תנחריב נכון תנחרי מגיע לירושלים עוד היום בנוב מה מנופ ידו על הר השם אומר שטויות שנייה אחת אני גומר את הנייפור הזה ונופף בי בידו

נתניום של פרק י ומשם מתחילים להיות פרקי הנבואה של גאולת ישראל זה מדהים מתחילה להיות שם איזשהו תהליך שאנחנו מתחילים עכשיו לדבר מה על הגאולה על האומה עוד היום בנוף כבר ביארו בעלי הישיבה הוא אומר להם אבל אני אומר לכם סוד הדבר קצר להבין דבר שורשי עמוק מאוד אנחנו הרבה פעמים כשאנחנו שואלים אני אתן דוגמה למשל יש תאונה דרכים השם ירחם השאלה שלנו תהיה מה לאיך קרה שהייתה תאונה דרכים אז מה תהיה התשובה מה הוא דיבר עם הטלפון אניגע הוא עבר באור אדום זה תשובה נכונה

תכנית זה ודאי נכון ודאי שתכני נכון הוא עבר באור אדום תשי עבר בור אדום זה מה שיש אבל השאלה היא הרבה יותר עמוקה השאלה למה הוא עבר באור אדום השאלה למה הוא עבר את עבירת התנועה זה שאלה הרבה יותר טינית מאיפה בא הביטחון הזה שאדם עולה על רכב ואדם נותנה מה בראש שלו אולי כנראה שייך למה לעולם הרבה יותר עמוק לקולים במידות אחר לגמרי מקום אחר לגמרי זה לא שייך לאותו מקום בכלל לכן השאלה היא לא שאלה פרקטית מה גרם את הפעולה שיצרה את התאונה זה

יעשה החוקר של המשטרה בוחן ה תנועה יבוא ויבדוק כמה מטרי ומה מחקה בלימה ומה מחקה התנרה ואם היה תכולם זה לא שאלה בית מדרשית הבית מדרש שואל הרבה יותר עמוק מנה הוא שואל שאם יש תופעה אז אני רוצה להבין מה המקור שלה מה השורש שלה ואומר כאן הרב אומר כאן התנועה, כשאנחנו רואים שעומד תנחריב עם היד שלו עוד היום בנוב נופף בידו ואנחנו רואים את אותו כהן שהרג את חברו במקום הזה היסטורית זה הסיבה לסנחריב סנחריב לא מגיע לירושלים ומנופף בידיים על ירושלים הוא מגיע ומנופף

על ירושלים כיוון שכהן הרג את חברו כיוון שלא הייתה הרמוניה בעם ישראל כיוון כן שהיה מתניעות שנורא והיום שהיה קונפליקט בין שתי העולמות הללו לכן הוא אומר כבר ביערו בעלי ישיבה ואני אומר לכם אחרת לא דבר למדתי יש רובד הרבה יותר מהרובד של הפשט עומק שנתנו דברים פנימי איך אנחנו לומדים אותם ואומר לה אהרון הוא השושפינין שלה לתקן ביתה ולשמש אותה ולהביאה אל המלך מה תני סוד הכהונה בעם ישראל שמחת כהן סוד הכהונה זה לא רק להיות עובד בבית המקדש תפקיד פקידותי של כהן כהן הגמרא

דנה עליו בגמרא בן נדרים אומרת הגמרא הנה כהנה שלוך דרחמנא שלוך דידן וזה בא ידי להעיף שתה בגמרא כיוון שהגמרא דנה בשאלה אם הכהן העמוד השדרה הרוחני של האומה המאירי כותבת סנהדר הרבה יותר מת שתי כוחות יש באומה אומר המאירי יש כוח כוח אחד ששייך לכוח המלכות, לסידור ההנהגה המעשית של האומה. יש כוח אחד שייך לסידור מה? לסידור ההנהגה הרוחנית של האומה. וכהן שייך לסידור של מה?

של ההנהגה הרוחנית של עם ישראל. ואהרון הכהן, אותו אהרון שהוא שושבין למה? לשכינה. שושבין לכנסת ישראל שאמור לשמש אותה, שאמור לגדל אותה.

זה לא רק להרביץ תורה, זה למלא אותה בחיוניות. למלא אותהם בקודש שלם, לתקן ביתה ולשמש אותה. זה לא התנצאות של תלמיד חכם, אלא תלמידי חכמים הם עבד לעם הקודש בארץ לקודש. הוא מלא אחריות כלפי האומה ומרגיש את האחיות הזו שרובט והוא מבין שהוא כולו מה משמש.

מאד ומתמיד קראו לזה משמשים בקודש. מלשון שמש אנחנו משמשים בקודש וכשיש חיסרון יש חיסרון כאן אני מגיע ל שלוש נכון זה המן אז אני מגיע לעוד חתי משפט ההמשך של הדברים נחנו למקור שהבאתי באות קכב אחי מלך כהנה רבא אחי מלך כהן גדול עליון היה הוא היה הכהן הגדול שהיה בעיר בנוב עיר הכהנים אלה מגיע דוד המלך ומבקש אוכל הוא נוצה לדוד מלחם הפנים שלו ודואג האדומים מסבסר מספר דלילטוריה על אחי מלך שהוא חזק את דוד המלך ונתן לו את חרב גולית ושאול המלך בא והורג את כל עיר הכהנים, את כל נוב עיר הכהנים, פרט לביתר הכהן. אומרת נוער, אלו הכהנים שאמו כולם היו שושבים של המטרונית שהיא המלכות. וכיוון שנהרגו, נשארה המלכות מטרונית לבדה בלי ייחוד עם תנה.

לא מבין את המילים האלה, אבל ונבד השבין שלה ולא נתנה מישהי ששוממש לפניה. אין לה שכינה, אין כהנים ויתקן בתשמח אותה. אז מיום ההוא עברה לצד שמאל. שמעתם מה כתוב כאן?

היא עוברת לצד שמאל ועומדת על העולם עורבת כ על כו על ק. הרגשאול ולבניו ונאבד מהם המלוכה ומתו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות ועד אתה אותו החטא תלוי עד שבא סנחרי והחריד הכל. וואו, תראו, זה רצף של אירועים היסטוריים. זה רצף של אירועים היסטוריים שאחד אחרי השני קורה כאן משהו מדהים.

הסיפור של נוביר הכהנים זה הסיפור שאחר כך מביא את סנחריב הרבה שנים אחר כך. זה מה שגורם לזה שמלכות ישראל מרגישה שהיא צריכה לעבור לשמאל, לסידור הנהגה מעשית, לצנתקנות וטהרנות. ומה ששייך למושגים אוניברסליים כלליים, לא משהו שייך אל הקודש, אל בית המדרש. כיוון שכאן יש כאן איזה כאילו איזה חיסרון שנבד כהן, נבדו הכהנים.

אז מיום ההוא עברה לתנת מול ועומד את העולם, עורבת על הכל. היא מלאה קיטורים. היא מחפט אותנו, היא מחפשנת את האומה, היא פוגעת במה בקודש, פוגעת בכהונה, בכל דבר והדין הקשה והמחלוקת, פירוד והסתרה ועוד יסודות שהם מאוד מאוד לכן הזה הוא לא איזשהו אירוע פיגוע נקודתי זה שייך למה? לאירוע היסטורי.

נתנוע לאומי שכל האומה כולה עכשיו מרגשת. יש כאן טלטלה במלכות, הכל משתנה. אין מלך. שאול המלך בבנו מתים במלחמה.

יש איזה משמעות מאבדים ושנים של קטסטרופה. למה כל זה קורה? כל זה קורה בגלל נוביר הכהנים. סימפטום של יש חולשה של הקודש, חולשה של בית המדרש.

וכיוון שנשארה בלי האמין להידבק בשמאל כי הכהן הוא הימין אומר הזוהר אז נהדר מידת הימין שזה בחינה של חסד ונתינה והיא נשלטת על ידי השמאל על ידי צתקנות ביקורתיות ומלא בעולם של דינים אז ש נטבע עכשיו מה לטבוע דין על הרגת נורא הכהנים. אחרי כל הפסוקים האלה שאנחנו רואים באמת רואים שסנחרים זה לא סתם איזה איום צבאי על מדינת ישראל. סנחרים זה איום שמבטא את ההתפרצות של הדין האלוקי בעם ישראל. קרה כאן משהו.

עם ישראל מטולטל. ומזנן אנחנו נתבאים למה? קהאחרונה אין הרבה תמנות. אנחנו נקרא את זה מהר.

וגרם שרוע הימין אות קכד בואו ראה גבעת שאול נתנה זה שם ישעיהו שמדבר על הנבואות פרק י יא יב מדברים על גאולת ישראל פרק י מדבר על המשבר והוא מדבר על זה שאור בא ונלחם ומחריב בארץ ישראל ואחד מהערים שנחרבים שמה זה גבעת שאול נסא גבעת שאול זה שאול המלך כן והוא שואל למה כאן וגרם שרו הימין יעקר מן העולם זה לא רק פגיעה באנשים פרטיים זה לעקור את מה את כל המושג שנקרא ימין ומחמת חטאוסי נסו בני מקומו בפני מלך השור זה היה הסיבה של

הנפילה גם מול האויבים גם מלך השור שמגיעה תותאה ישירה של מה של עקירת רוע הימין באומה נותן רוע שצריכה להתקיים בה ימין השם רוממה ימין השם עושה חיל שאמורה בעצם לא רק החיל גבוהה אלא חיל של קודש של ימין שבעצם מרימה כל דבר שבקדושה אנחנו עושים ביד ימין אמר לו רבי יוחי לרבי יוחן לרבי חיא ולא אמרתי לך אולי אדם גדול וכאן אני רוצה למגוע להתניין בזה בעולם שלנו יש אה אני אומר לעצמי את הדברים לעצמי ברוך השם כאן א כולם צדיקים אני פוגש עולם אחר

את עמך בית ישראל ואני עומד ביום כיפורים ליד אדם עם קעקועים הרבה פעמים אני שואל את עצמי מה זה אולי אקום אולי עם הארץ ואולי אני יכול ללמוד ממנו האמת היא שזה כולנו ככה זה פוגש אותנו בצבא זה פוגש אותנו בכל החברה הישראלית שאנחנו מתנאים ואנחנו שואלים שאלות קשות לא רק שאנחנו מתנה בדרך אנחנו מתנאים בדרך ובתקופת המעברים שלנו גומרים ואנחנו פוגשים יוטנים מהעולמות יונים ואנחנו פוגשים מעברים ולכאורה דברים שנינו נראים הרבה פעמים מאוד מסוכנים ומאוד לא רלוונטיים והעולם הזה טובע מה שאלות זה שאלות קשות

איך אתה מתייחס לזה מה אתה עושה עם איך אתה מתבונן מזה אבל אומר לנו הכתוב כאן אומר לנו הזוהר הקדוש קודם כל תנסה לראות גם את ההוא שנראה לי בעיניך אולי היהודי הכי פשוט עד כדי שנדבע לך אפילו לעם הארץ ואולי אתה תלמד ממנו קצת פגתי לו מטמן יהודי באפד אמרתי שהוא לימד אותי הרבה דברים ניגש אליי מישהו אחרי האנטפד אומר לי אחרי מות קדושים ממורה אמרתי לו שיטה שבעולם כל מה שאמרתי אמת את מבינים מה שהוא אומר לי? אתה בא ללמד עליו חוט אה להגיד

עליו דברים טובים. אה שאלתי אותו שאלה פשוטה. אתה מתפלל כל יום בנת כל יום אתה מתפלל בנט במשך למעלה מ-40 שנה?

אמר לי לא. אמרתי לו יהודי אתה מתפלל כל יום בלת למעלה מ-40 שנה. יש לך מה ללמוד ממנו? אין פספים.

חוזרים בשעה 1: בלילה. קמים נט ב4 וחמש הוא קם בנתש לך מה ללמוד ממנו או שאתה תמיד חכם לי יש מה ללמוד ממנו לא יש לי מה ללמוד ממנו אני אתנמח ללמוד אני רוצה לשאול אותך כמה צדוקה אתה עושה וכמה חסד אתה עושה אתה תלמיד חכם אבל כמה כמה דקות עתית, כמה חסד הפתית? אתה רוצה שאני אדפ לך מה הוא? אני יודע אני יכול ללמוד ממנו הוא נראה מהארץ נכון מה?

אבל הוא כולו מלא במה? בשייכות, בחיבור אל הקודש. ולפעמים בנוות בפתנות הפשוטות שמה שהרב כותב בהורות הקודש על האינטליגנטניה של ההמון שנראה לנו מאוד וולגרי אבל האמת היא שהוא מלא בחיים פנימיים במוותריות טבעית בעולמות פנימיים עמוקים מאוד שהם לא חיתוניים אין בהם שום דבר חיתוני זה עמוק מושרש בהנהגות בדיבורים התנפה בנתינה וזה חשבון אחר לגמרי אומר לנו כאן הרב ככה גם צריך להסתכל בתנדים הלאומיים שלנו גם באומה בכללותה זה לא רק שאלת הפרט מה פולוני אלמוניה זה משהו הרבה יותר מתנה ולכן המבט שלנו איך אנחנו תופנים את המתניות איך תופים את המטריה היא בעצם לדעת שהכוחות של האומה רבים ולכן ביום השני ביום שמחת כהן שעוברים מיום הכיפורים ובאמת נחפ פים להמון בית ישראל שמגיע לתפילות. לא יאומן פשוט לא יאומן.

אתה רואה איזה עוצמות, איזה חיבור, איזה צימאון, איזה קדושה, איזה רצינות שכל השאלה לא תמיד אנחנו רואים אותה. אבל פתאום התנגדות ליום קדוש ומתבררת מה? נשמת האומה בכללותה מתבררת בעם ישראל עם עוצמות אדירות. ואני שואל את עצמי, מה אני עושה עם זה?

והקל משה את כל הדלת בני ישראל מחות יום כיפורים אנחנו ממשיכים את המקווה של רבי עקיבא של אשרכם ישראל לפני מי אתם מתערם מקווה ישראל לשם משהו בעץ שרה את המקווה הזה של מחורת יום הכיפורים של רבנו אפרים שויקהל גימטריה מקווה אנחנו ממשיכים את האחדות עצמו ואת החיבור עצה לא חיצוני חיבור פנימי לעם ישראל ומי תוך זה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נכנסים לתוך סוכה סוכה של שלום סוכה של אחווה כל הביטויים שלה של מה מבטע הסוכה שלנו כמקור של חיים הפורא סוכת שלמה עלינו שנתכוון ונאמר

את זה בברכות בתפילה ערב חגת השם על מה נחשוב מה נדבר מה היו המחשבות שלנו ההירועים שלנו שניטול את ארבעת המינים וניטול את הא ארבעת המינים ונחשוב מה זה החיבור מה זה ארבעת המינים הללו מה התמלים שלהם שרבותינו כונ מדברים רבים עליהם וה כל החילוקים הדקים שקיימים בכל מין למין אבל הם באגודה אחת ומי תוך זה יושן הרבא לדעת לקדש את הערבה ולתקוף אותה בתד המטבח ואחר להגיע בעזרת השם לתמוח בתנמחתה של תורה ולדעת שלכל יהודי יש אות בתורה יש לו שייכות לתורה ונשמה הכי פנימית

הכי עמוקה יש לו שייכות אל התורה והריקוד המשותף תנה והחיבור תנה בתנ השם שנמשיך אותו בזנת השם על עם התנהל כולו Š