חירות נפש ולב טוב | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ו [12]

וראינו שרבנו בחיה מגדיר שהחיתום של שער הקנייה, אחד מדרכי ההופעה של שער הקנייה כאן עלי אדמות זה שאדם שמח בחלקו וזה עסקנו בפעם הקודמת בשמחה בחלקו והיכולת של אדם לזהות את הברכה שבו בלי הסתכלות לצדדים בלי חקיינות בלי לקחו לי ועשו לי יוצר איזה שקט כזה באמון שלו בעצמו במה שהקדוש ברוך הוא נתן תן לו, העניק לו, ומתוך כך הוא יודע לנהל את עבודת השם שלו מתוך מקום של רוגע האמיתי. אני רוצה להרחיב את הדברים הללו ודרך מספר מקורות ולחד את הנקודה הזאת. רבנו בחי אומר

שבסופו [כחכוח] של יום, בסופו של תהליך, אדם עניב זה אדם שכשהוא מזהה את המקום שלו בחיים, הוא שמח במקום הזה והוא לא מסתכל לצדדים והוא יודע לתת את המרב שלו, את כל מה שהוא צריך לעשות, את המקסימום שלו מתוך השמחה הזאת במה שקיים. אנחנו כחברה, כציבור מאוד זקוקים לאנשים ששמחים במקום שלהם.

שאדם עושה דברים מתוך שמחה, מתוך הזדהות, אז ה100% שהוא יודע לתת מתוך ההזדהות הזאת ומתוך העבודה הזאתי, זה מברך כל מפעל וכל עשייה. הבעיה המורכבות הגדולה מתחילה שאדם כל הזמן עסוק בהשוואות ובציונים ומי יותר ומי פחות ואז הדבר הזה מטריד אותו המבט הזה ההתעסקות הזאת היא מטרידה אותו כל הזמן להסתכל על הצדדים חוסר השקט הזאת דוחף אותו לצאת מעצמו לצאת מהחלק שלו דברים שעסקנו בפעם הקודמת אני רוצה להרחיב אותם המשנה באבות אומרת איזה הוא עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך

בעולם הזה טוב לך לעולם הבא אדם שהוא שמח בחלקו שתי מדרגות אחד השרב בעולם הזה אשרב לעולם הבא יש מדרגות ברוח שהם מעולם הבא זאת אומרת הפירות שלהם הם ניתנים לעולם הזה הבא הרוח איפה אדם מזהה שהרוח פעלה עליו במקום שכולו טוב שמה במקום של אמת שהעולם הזה לא מסתיר ולא מעלים אפשר לראות את התפקיד של הרוח השמח בחלקו מלמדתנה אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה זה יוצר זה אושר אמיתי במרחב חיים של העולם הזה זה גם יוצר טובה לעולם הבא מה האושר האושר בא' נכון

הוא מביא זהו עשיר בעין השמח בחלקו ולומד מפסוק שהוא אשריך אושר דיברנו על זה אני מאמין כמה פעמים אושר זה מלשון אישור מלשון תיקוף שאדם מרגיש שהוא במקום שלו אז הוא מלא שמחה בצורת החיים שלו הברכה שלו מה האושר של העולם הזה שתי פירושים אחד רשי רש"י מיוחד במינו אומר רש"י השמח בחלקו בחלק שהקדוש ברוך הוא מזמין לו הכל נותן בעין יפה פירוש ראשון הוא יודע יודע סקנו בזה בפעם הקודמת שכישרוני ככל שיהיה מה שיש לו בחיים לתת להענייג זה חלק כל ישראל יש להם חלק

יש המון חלקים יש המון סגנונות זה שיש חלקים שונים ממך זה שיש פעולות שונות ממך זה לא בגלל שמשהו מצמצם אותך בכלל לא בגלל שאתה מביא את מה שאתה מסוגל להביא על פי הברכה שלך ואז הכל נוטל בעין יפה כיוון שהוא הוא נמצא במקום שלו כיוון שהוא מעריך את החלק שלו יש אנשים הרבה יותר כישרונים ממנו אין שאלה והברכה שמביאים בעם ישראל אין שאלה הרבה מעבר למה שהוא מסוגל להביא אבל את הברכה שהוא כן מסוגל להביא הוא ידע לזהות והוא עובד בה ושייך אל הברכה הזאתי

מתוך התמה הוא שמח באיפה שהוא נמצא בברכה שלו ואת מה שהוא יודע לעשות לעשות הכישרונים שבכישרונים לא יודעים לתת למה כי הוא במקום שהוא מוטאם שהוא מוטאם למה שהוא נדרש לעשות ואז בעולם כזה שיש התמה שהוא משקיע לא באוויר הוא משקיע הוא משקיע בגלל שזה שלו וזה הוא טוב לראות אדם שטוב לו במקום שלו אז אז הכל הוא מקבל בעין יפה כי כשיש באדם התאמה למה שהוא עושה אז הטוב הזה הוא מקרין על כל המבט שלו על החיים. פתאום הוא רואה הכל טוב, הכל מצוין, הכל

שמח. ואם רואים איזה מבט שהוא כל כך כל כך רואה את הריג ורואה את החסר, אז כמעט תמיד המבט החסר זה לא הנושא.

זה רק מבטא שמשהו בפנים לא שמח, שמשהו בפנים לא נמצא במקום. קומה הראשונה הוא שמח בחלק שהקדוש ברוך הוא מזמין לו. הכוונה יש המון סגנונות של אנשים. יש המון כישרונות סגנונות כישרונות של אנשים אין בך הכל.

יש בך רק חלק אבל המתנה הזאת שהקדוש ברוך הוא נתן לך אתה עובד איתה. אתה לוקח אותה ב10 אצבעות ואיתה פועל ועושה טוב. ואז ממילא הכל הוא נותן בעין יפה כי הוא נמצא במקום שלו. הוא ברמה שלו עושה את מה שהוא צריך לעשות ממקום טוב, מקום של שייכות, מקום של חיבור.

הרשי מביא פירוש נוסף, זה אותו דבר, אבל המילים הם כל כך כל כך אחרות. תראו שיש לו חירות נפש. מי זה שמח בחלקו? שיש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקדוש ברוך הוא מזמין לו.

קומה ראשונה יש בו חירות נפש חופש אמיתי ממה? מכל מיני שבלונות, מכל מיני אמירות, מכל מיני כיפופים שהמציאות מכופפת. יש אמירות כאלה שכולנו בצורה כזאת אחרת משועבדים אליהם. איך צריך להיראות משהו?

איך מפעל צריך להיבנות? רק כך. זה צריך לעשות כך. זה צריך לעשות כך זה.

ואז שאדם עומד מול אקסיומות כאלה שהחיים עובדים איתם והוא שואל את עצמו איפה הוא? אז יש איזה ממד מסוים של כאב. למה? כי אין לו את הדבר האובייקטיבי הזה שהעולם הגדיר שככה צריך לעבוד איתו.

אין לו. אומר רש"י, אדם שמח בחלקו יש לו חירות נפש. מה? הוא לא עובד על פי התכתיבים החיצוניים של העולם של החיים.

הוא לא עוסק בלהתאים את עצמו כל הזמן למה שהעולם מגדיר כנכון. הוא לא עוסק בעולם. במי הוא עוסק? אה בעצמו בכישרון שלו מה הכישרון שלו במתנה האלוקית שנתן לו הקדוש ברוך הוא מלא הוא כישרוני הוא יודע לזהות בצורה חירותית במה הוא טוב אבל העולם מגדיר איך דברים צריכים להיראות טוב אז אם הוא עושה דברים רעים אין שאלה חס ושלום לא מדובר פה על אדם שחוטה מדובר פה בהגדרת הטוב אבל ההקשבה שלו לטובה האלוקית הזאת הזאת שהקדוש ברוך הוא בנה אותם ממנה זה חירות חירות נפש אבל

אנשים אחרים נראים אחרת זה לא מעניין אותו קומה אחת חירות נפש דבר שני לב טוב באותו חלק שהקדוש ברוך הוא מזמין לו לב מסביר רב ציודה זה לא רק רגש לב זה האיבר שנמצא במרכז הבריאה והוא בעצם מתזמן מסחרן את כל כוחות החיים שנמצאים באדם הכוחות הגבוהים וכוחות הנמוכים.

איזה מיצוע כזה שיודע לקחת גם שכל וגם את כלי הגוף השפלים יותר נומכים ולארגן איזה מנגינה כזאת, הרמוניה, לב טוב. הכוונה זה שהוא באמת יודע לשים את הראש על הכישרון הזה. רואה את הטובה שלו, את הברכה שלו, בין טוב בין רע, בין רב, בין מעט. אינו מצטער להיות רודב ולאות, ליצור ולקנות יותר מחלקו.

יש נטייה כזאת של האדם לקחת עוד טוב ועוד טוב ועוד טוב. למה? כי הוא דואג מהימים שבהם לא יהיה טוב. איזה טוב הוא לוקח אל החיים שלו.

העיקר שיהיה טוב. זה לא משנה איזה טוב. העיקר שהטוב הזה יהיה נוכח. ואז בעולמות כאלה אדם יוצר מציאות כזאת שהוא רודף אחר טוב שהוא לא טועם לו בכלל.

הוא לא מתאים לו בשום צורה. עולמות של כסף כדוגמה אדם מגדיר בחברה שלנו דור של שפע ההגדרה של כסף היא מוגדרת כטוב ואז אדם מנהל חיים שהוא כל הזמן רודף אחר הכסף זה ההגדרה ככל שיהיה לך יותר כסף אז כנראה שיהיה לך יותר טוב כסף זה אמצעים שפע אתה יכול להגשים חלומות דרך האמצעים הללו במילא הרדיפה אחר הכסף היא מה שמגדירה את הטוב אבל הרבה פעמים הרדיפה אחר אחר הכסף יוצרות עולמות שאדם בכלל לא מזדהה איתם. עולמות של סטרס, של לחץ, של השקעה, שלחוסר זמינות לדברים האמיתיים שאדם צריך לפה בחיים. ואז עוברים השנים והוא מלא מלא כסף.

אבל העולם שהוא בנה בדרך לכסף הזה הוא עולם שרחוק ממנו לגמרי. עולם של חוסר קשר, עולם שחוסר שייכות. הוולדות, הקניינים, הבתים, היצירות שהוא יצר, הוא לא מזוה איתם בכלל. אין בהם שום חיבור.

למה? כי הוא רדף אחרי הגדרות טובה שלא שלו. הוא היה עסוק בלצור כל מיני טובות, בסדר? שלא מתאימות לו בכלל, שלא מתאימים לו, שזה לא חלק ממנו.

אנחנו היום בתנופה טכנולוגית. תנוף טכנולוגית היום הרבה פעמים מזמינה אנשים להגיע לעולמות של הייטק. למה הייטק? בגלל שבהייטק אדם עובד עם השכל מקום של דעה ויש שמה המון המון המון כסף.

המון המון כסף אבל המציאות הזאתי היא לא מתאימה לכל כישרון נפשי. יש נפש שהיא לא עובדת בסדר עם מספרים ועם מחשבים ועם עולמות של מחשבה בלבד. יש נפש ש יודעת להביא חיים, יודעת לחנך, יודעת לקחת איזה מישהו שנמצא בשלבי הדרך השונים שלו ולבדוק מה מצב הגידול הזה. לחנך זה לקחת ללוות איזה משהו בשלבי הגידול ושיש תקיעות מסוימת לפרק אותה ולעודד וליישר מבט אל מול המציאות.

אמ מה בעולמות החינוך אין כסף. ודאי שאין כסף כמו בעולמות היצירה, האתקיזם, הסטארטאפ, העולמות הללו שהיום העולם מאוד מאוד עובד איתם בדור שלנו, אין כסף. אז מה אומר אדם? אני יניח את ההתאמה שלי למקצוע מסוים, למרות שהוא טוב בזה מאוד מאוד.

ויסוק ב אני אשקע בממון. אנחנו בדור שלנו השבה מקצועית זה אחד הדברים הכי פופוליסטים ש שקימים. כמעט כל אדם בגיל שמה בו אחר 45 אחרי 20 שנה במקצוע מחליט לעשות תפנית. ואיזה תפניות.

וואו. הוא עסק בהייטק. היום הוא רוצה להיות נגר. מה הקשר בין בין העולמות הללו לעולמות האלה?

הוא עסק בדברים טכניים. טכניים. א היא עסקה בעיצוב, פתאום היא רוצה להיות מחנכת, פתאום היא רוצה להיות אחות. עולמות כאלה שונים.

מה זה אומר על הדור הזה? אחד שיש בו אומץ. לקום בגיל 45, אמצע החיים, לעשות תפנית חד כזאתי של פרסה גבורה. זה יש בזה המון גבורה.

מה זה אומר? עוד שאדם לא סגור על עצמו. שאדם עוסק ומנהל את החיים שלו על פי תחתיבים חיצוניים של ממון, של כסף, של דרך שבה חיים מוגדרים על פי הצד הכמותי שבהם, עוצר טובה וקונה טובה שהיא לא מתאימה לו, זה לא שלא, בטח שצריך כסף, בטח צריך לך להיות בכבוד. כסף זה לא מילה גסה.

שאדם מתעסק עם כסף, הוא ודאי צריך לייצר מציאות כזאתי ש שהוא חי חיים שהם שהם מכבדים אותו. בוודאי. אין שאלה אבל ההתאמה הנפשית הנפשית בין הכישרון של אדם לבין מה שהוא יעשה אני סתם דביא כדוגמה בחירת מקצוע זה נכון בהרבה הרבה דברים עוד שנייה אני רוצה לדבר על בית המדרש דרך הדברים האלה אומר רש"י חירות נפש ולב טוב חירות נפש ולב טוב לזהות מי אתה מה הכישרון שלך הקדוש ברוך הוא בכל אחד ואחד טבע כישרונות חוזקות גם חולשות אז יש אנשים שהם בעלי הציבות דתחול כל

הזמן עסוקים בחסרונות מה אין ומה אין ומה אין ומה אין טוב זה צרה אחת ניסינו לטפל בה ללמוד אודותיה מסך חיים שלם אבל ניסינו ללמוד אודותיה דרך שער הבחינה זמן חורף בסדר פה רבנו בחי עוסק במשהו אחר לא אנשים שכל הזמן רואים את הרע הם רוצים להיות טובים הם פועלים בטוב אבל מה שמגדיר את הטוב זה המציאות זה האופנה זה החברה והם לא כשובים לטוב שלהם כי הם רוצים להיות אחי אחי אחי אחי בזה אחי בזה אל תהיה אחי תהיה אתה ואם תהיה אתה אז ככה

תגיע לאחי אחי שאדם מזוהה עם מה שהוא עושה שייך למה שהוא עושה אז הוא מגיע 7 בבוקר אל העבודה א הוא נמצא שמה עד הקצה אין זיופים אז הוא נינוח אז הוא מוטאם אין בו שום מוגלתיות כזאתי שכל הזמן מוציאה מעצמו כי הוא לא ימצא במקום שלו הוא לא ימצא איפה שהוא צריך להיות אז הוא מלא כאב, הוא מלא הוא מלא חוסר, אין התאמה ב בין מה שהוא עושה. אז אז מה שהגדיר אותו זה חוסר ההקשבה ל למציאות האלוקית שבחרה בו מסיבות מסוימות.

לא, אבל זה לא נראה כמו, מה אכפת לי איך זה איך זה נראה בהו? לא, יש את הכישרונות שלו וזה מה שהוא בביא לעם ישראל ומה שיש בך אין בו. אין בו. אבל זה פחות זו וזה פחות משמעותי ופחות גדול.

מי אמר לך? היית שם פעם, זה נראה זו, זה נראה גדול ואם אדם מגיע למשימות שהוא לא שייך אליהם, הרבה פעמים בחיים אדם נדחף לתפוס איזה איזה צומת משמעותית כזאתי בחיים, צומת רצינית או צומת מכובדת, איזה תפקיד כזה בעל בעל ערך הוא תופס את התפקיד הזה בחול ובקודש דרך אגב, רוצה להיות מחת, רוצה להיות מנהלן, רוצה להיות ראש אגף, רוצה להיות רב, זה בכל דבר כזה זה לא משנה מהמשימה, אבל אם הוא לא עוצר להבין שהתפקיד לשמה יצמח דרך ההקשבה שלו אל עצמו, בטח שצריך שאיפות,

אבל השאיפות האלה צריכות להיות מותמות לך, לכישרונות שלך, לברכה שלך. הרבה פעמים שאדם שואף למשהו אז הוא כנראה יש לזה התאמה הרבה פעמים. אבל אם אדם הוא ננועל על פי תחתיבים חיצוניים, על פי חברה, על פי כיפופים, על פי כל מיני משקעים, כל מיני א מאזנים של דאגה, שלחת, אם לא תעשה ככה, אז לא יהיה זה.

אז אז הרבה פעמים הוא פועל נגד ה הכישרון והחיבור שלו על עצמו. מיד עוצר שאלות. בסדר? תראו, המהרל בדרך החיים מגדיר את זה אה אה קצת אחרת באבות, אבל אני חושב שזה מאוד מושק.

אומר המער לזה הוא עשיר. יש לומר כי אין ראוי שיהיה מתואר האדם בשם עשיר כאשר יש לו ריבוי ממון אשר הוא באוצער או בתיבתו. כי דבר זה אינו שייך אל האדם. אין האושר מצד עצמו ואין ראוי שיקרא עשיר בשביל זה.

עשיר אומר המהרל זה לא כסף. תסביר למה עשיר בדרך כלל זה כסף. זה ממון. בעיניים הרוחניות של המהרל, בעיניים פנימיות, אין קשר בין אושר ממון לבין אושר רוחני.

שום דבר. אושר ממוני זה כמות חיצוני שיצטרף אצל האדם. תוחמל, השקעה, זה שלו. זה הקניינים שלו.

זה לא מדבר על אושר רוחני. אושר רוחני אומר המהרל זה דבר עצמי. אין ראוי שאושר כמותי יקרא עשיר. אז מה זה עשיר?

רק מי ששמח בחלקו. כאשר הוא שמח בחלקו הוא עשיר בדעת וזה הוא העשיר שהוא עשיר מצד עצמו. יש אושר עצמי. מה?

אדם שעשיר בדעת. יש הבדל מאוד גדול בין שכל לבין דעת. מכירים את ההבדל? מה ההבדל בין שכל לדעת?

בין חוכמה לבין דעה? מתחבר לזה. >> נכון? דעה זה חיבור.

מה הראיה שדעה זה חיבור? דידי >> נכון פסוקי התורה קשר בין איש לאישה אומר הרמבם במורא נבוכים פרקים הראשונים ברמבם בוראי נבוכים הרמבם מבטל שמה את הגשמה עד הנונים שמה ובדוגמאות שהוא מביא שמה ברמבם מורנוכים אחד מהם זה הקשר ביני שלישה בתורה הוא נקרא ידיעה ידיעה זה חיבור שכל חוכמה זה לנתח את המציאות זה לדעת מה האמת שבמציאות צות כותב חוכמה כוח מה תמון כאן אדם חכם הוא לא רואה רק את מה שיש בצד החזותי הוא מפרק דרך הכוחות השכליים שלו לפרטים את מה שהוא רואה

זה נהדר הוא מעמיק דרך זה את המפגש עם המציאות דעה זה משהו אחר אחרי שפירק האדם בחוכמה שלו את החיים מה הוא עושה בדעה על פי הפירוק ועל פי התובנות של החוכמה והשכל שלו הוא מרומם את החיים שלו אל מול מה שהוא פירק והבין החוכמה זה כוח הניתוח והדעה זה לשריין ולהנהיג את החיים על פי הניתוח השכלי הזה. לא כל חוכמה נראית ככה כדעה. יש המון חוכמה שאין לה שום קשר לדעת.

החוכמה הפילוסופית בעת העתיקה יש בה שבר גדול מאוד אל מול המוחות המדהימים שידעו לנתח ולהביא תובנות חדשות אדירות לחיים. יש שבר גדול אל מול היכולת לייצר תורת חיים. יש חוכמה, יש שכל, אבל השכל הזה שבור לגמרי ואיך להנהיג את החיים. הצורת חיים של אריסטו ורבותיו היא מאוד מאוד קשה.

ההסטוריונים מלמדים. המפגש שלו עם זימה של אריסטו, מה שמחכה לו בסוף השיעורים הגדולים שמאותו הדין בצורה היסטורית. הסוקרטס על ה על ה הקשר בינו לבין אשתו. ההיסטוריה מתארת א על העולם השבור הזה שהבית הזה אה בנה יש עולמות של שכל הם יודעים מאוד לנתח את החיים לא יודעים לבנות אם זה חיים דעה זה קומה נוספת על החיים אומר המהרל השמח בחלקו זה אדם שהוא עשיר בדעה זה לא רק שהוא חכם הוא יודע להתאים את החוכמה לזהות את החוכמה כמתאימה לחיים שלו יש חיבור מתמיד בין האושר שנמצא בו לצורת החיים שהוא מנהל.

הוא לא עוסק רק בזיהוי הברכה שנמצאת בחיים. זה ודאי כל אדם חכם יודע לזהות את הערך הבריא שטוב וטוב שנמצא בחיים. זה דבר נהדר. זה כישרון אדיר.

אבל החשיבות ששמח בחלקו זה אדם שאשרב בעולם הזה. זה שהוא יודע להתנהל מתוך הכישרון שלו, מתוך פירוט החוכמה והזיהוי שלו את עצמו. הוא יודע לנהל את החיים שלו באושר. ואז ממילא הוא לא עסוק באיך העולם נראה ומה העולם א מגדיר כדבר שהוא עליון, טוב, פחות.

הוא יודע במה הוא טוב. ובזה הוא משקיע את עצמו עד הקצה. ואז הוא נלחם בכל מיני אופנות, כל מיני אמירות חיצוניות. האפנות האלה הם לא מצויות בחוץ רק בחברה, מצויות בתוכו.

מה זה אדם? הפער בקנייה. קנייה זה ענווה. הקשבה לתוכנית האלוקית דיברנו הפער בין זה לבין אדם גאבותן.

אדם כבתן זה אדם שכל הזמן אומר לא מה מתאים לי אלא מה כדאי לי. מה נכון לי מה מייצג אותי בצורה נכונה. איך העולם יראה אותי אם אני אתפוס את הדבר הזה, את המשימה הזאת, ואז אנשים רצים למשימות בלי שייכות, בלי חיבור במקרה טוב, מצוין, הם לא מצליחים להגיע למשימה ואז משהו נסדג בהם והם מתחילים לבנות מחדש מתוך התאמה. במקרה מסובך הם צריכים להגיע למשימות האלה.

הוא סימן לעצמו שהוא צריך להגיע ליעד הזה. הוא מצליח להגיע ליעד הזה אבל הוא מגיע לשמה שבור רצוץ בלי שום שייכות על מה שהוא עושה בכאב לב אדיר כזה. ואז כל דבר שבא איתו במגע הוא מיד משפריץ כאב הוא מיד מיד משפריץ על צדדים כן שאלות על הדברים הללו כן לביא איך אדם יודע מה מה תקונות אופי שצריך לשות עליהם >> הודעות עדעת שאדם לומד תורה שאדם עוסק בקודש המהות של תורה זה על שם התורה שהתורה תהיה פה בחיים שלנו אבל שאדם מתבגר את עטת הוא

בונה לעצמו פרצוף הוא מזהה את הברכה שלו ולכן הדברים האלה הם כל כך חשובים כי אם הוא עוסק בברכה שלו מתוך הסתכלות לצדדים הוא אף פעם לא עוסק בעצמו עוסק במה נכון במה קיים בסדר אבל חז"ל מעודדים מאוד מאוד מאוד את ההכרה הזאת של אדם לפעול מתוך עצמו בקודש ובחול יש התמה התורה היא היא לשם התורה אבל התורה לומד תורה שלו זוכה למתנות הרבה ועמקות של תורה דפים של תורה מפגש עם תורה בצד האמיתי הבריא עד שאני נלמד שזה יכול להסתבך אבל בצד האמיתי הבריא התורה

יוצרת איזה מראה עמוקה של האדם לתוך עצמו לתוך הזהות הזאתי שלו הוא לאט לאט בהתבגרות בחיים והגדילה שלו עם עצמו הוא בונה איזה מזוודה כזאת שהוא יודע במה הוא טוב במה הוא לא טוב ולאור התכונות הללו ההשקאות שלו הם צריכות להיראות בהתאם אבל צריך לזה ענווה צריך לזה קנייה צריך לזה להבין שהקדוש ברוך הוא טוב השם לכל חמיו כל מעשיו נתן בי בדיוק את מה שאנ צריכים להיות בי אני מדויק הלוואי ונצליח את מה שיש בנו לנהל בצורה של מידות ודרך ארץ ועבודה אבל הנטייה הזאת

להסתכל הזמן מסביב כל הזמן במה שיש אצל אחרים ולא אצלי אז הנטייה הזאת לא מאפשרת לנו להתעסק בעצמנו ואז אדם חי חיים שהוא כל הזמן חי במעגלים בתחתיבים ב ב אין לו שקל על הנשמה אבל יש לו רכב חשמלי מחוץ לבית כי ככה העולם נראה כי ככה זה לא לא הגיוני שלא תתנהל בצורה כזאת אבל הכסף והמקצועות הם רק דוגמה זה חוסר שקט בסדר כן >> הרב אמר מקודם שאדם שמתנהל על פי הדאגות שלו והלחצים שלו הגיע למקום שלא מתאים לו >> על פי על פי

תכתיבים חיצוניים על פי לחץ וסטרס כן כן >> כן אבל אני מנסה לחשוב על כאילו חשבתי על זה רגע סתם דוגמה בן אדם שיודע שהוא מוכשר בחינוך הוא רם או לא יודע מה מורה >> כן >> ו מורים היום לא מרוויחים יותר מדי והוא יודע יודע שאם נולד לו עוד ילד בקרוב הוא לא סוגר את החודש הוא לא מגיע הוא מגיע למצב כאילו כלכלי לא טוב ובאמת אי אפשר לחיות ככה זה וזה לחצין וזה דאגות ולפעמים הוא יצטרך ללכת כאילו מה שנראה לי לפעמים הבן אדם

יצטרך ללכת למקום שלא מתאים לו מבחי מבחינתי הכישרון שלו כדי לעשות עוד קצת כסף כדי שיהיה לו רוגע ושקט נפשי >> אפשרות אחת אפשרות שנייה כמו הרבה פעמים צורך בכסף מה שגורם הוא יקח את הכישארון שהוא כן טוב בו וירחיב אותו רחיב אותו למקומות נוספים למקומות לימוד נוספים פתאום יצא א מהשבלוניות הזאת שהוא היה בו שהוא היה בה עד עכשיו הצורך בכסף יגרום לו לעשות את זה להרחיב את הכישרון הזה לאנשים נוספים למחוזות זה לא חייב לומר שהוא ילך למקומות אחרים זה בדיוק הנקודה ה העבודה

בסדר הכסף מגיע הכסף מגיע לאנשים שחיים נכון זה השיר נכון אנחנו לומדים קצת אגדות החורבן עכשיו בתקופה הזאת שירי ירושלים מדבר על זה אדם עשיר זה אדם שחי נכון ומתוך כך הקדוש ברוך הוא שם אצלו עושר וממון הצורת חיים האמיתית אושר היא נובעת מתוך זה שאדם חי בצורה נכונה את מה שהוא צריך לחיות אז העיר במזוזה זוכה לדירה נאה ה האושר הוא לא מגיע במקרה ואז לך תרדוף אותו העיקר שיהיה לך תחיה נכון תחייה מתוך חתמה תכתוב מתוך חיים וקשר לקדוש ברוך הוא אז מה אז

האושר יגיע בכלל ילדים סיעתא דשמיא הקדוש ברוך הוא כל ילד מוריד לעולם הזה עם הקופה שלו ועם הצרכים שלו ונכון שאי אפשר לחיות בצורה עיוורת כן וא אבל אדם שהוא אחראי אדם שהוא המייל עובד עמי ו ומביא ברכה אז הברכה הזאת גם תקבל את ה את את הערך הגדול שלה. ואם אדם רץ לייצר ממון לטובה דברים גדולים אבל בסוף הקשר בינו לבין הממון הוא לא הוא לא הוא לא יציב הוא לא אמיתי אז הוא אז השמחה הזאת היא נהדרת ואז אף אחד לא מרוויח כן בסדר

הדברים מובנים אני רוצה למוד פסקה שעכשיו קשרת את הדברים לב א לבית המדרש ו מדברת על חוסר ההקשבה של אדם אל המקום שלו אל הברכה שלו ישנמי שיצאו לתרבות רע אומר הרב באורות התורה פרק ט מפני שבדרך לימודם והשלמתם הרוחנית בגדו בתכונתם האישית המיוחדת.

אז יש פה כמה דגשים במילים הללו של הפסקה. קודם כל מפני שבדרך לימודם והשלמתם הרוחנית. באיזה אנשים מדובר פה? אהבית המדרש.

>> אנשים שיושבים בבית המדרש ומה הם? >> לומדים ומשלימים השלמתם הרוחנית. אנשים מאוד מאוד רציניים. אנשים שיושבים בתוך בית המדרש, משקיעים, יש להם לימוד ויש להם דרך השלמה רוחנית, הם שואפי שלמות.

אבל אוי ואבוי, מה קרה? הם יצאו לתרבות רעה. פרשת השבוע האחרונה, לא בפני אחרונה תרבות מופיעה בפרשת השבוע. תרבות רעה.

תרבות זה צורה חינוכית רעה בעייתית תרבות רעה זה חלילה חלילה לעזוב את כל הקודש מה קרה כאן מה קרה לאדם שמצד אחד יש לו לימוד ויש לו דרך אל השלמות והוא משקיע בדרך על השלמות בסדר אבל משהו אצלו נשבר במפגש עם קודש ועד כדי כך שהוא יצא לעסוק בדברים רעים למרות שהוא היה למדן למרות שהוא אמר למה אומר הרב בגלל שהם בגדו במה בתכונתם האישית המיוחדת הם הסירו עיניים ממה שמתאים להם. מה הכוונה? הרב מסביר, הרי שאחד מוכשר לדברי אגדה וענייני ההלכה אינם לפי תכונתו להיות עסוק בהם בגביעות. האות שלו בתורה, השייכות שלו אל התורה היא אגדה, היא אמונה, פנימיות התורה.

ענייני הלכה לא מתאימים לתכונה שלו. דגש חשוב להיות עסוק בהם בגביעות. מה הדגש בגביעות? >> הוא עוסק.

אין תלמיד חכם בלי בבלי. אין תלמיד חכם שלא יודע הלכות. ברור. הוא עוסק.

הגיד בו יומם ולילה. ודאי שיש לו סדרים של הלכה וגמרא. שום דבר לא מתתח בלי זה. הגדה, תנך, אמונה אין מתוך ההשקעה הלימודית בגמרא בתורה שבעל פה.

אז יש לו כן הוא עוסק בהלכה אבל האות המיוחדת שלו בתורה זה אמונה ואגדה הערה זה חשוב הפסקה הזאת מדברת על שלב אתם רואים אנשים שלומדים ויש להם דרך השלמה רוחנית בית המדרש שלבים מבוגרים יש שלב ראשון שאנחנו שייכים אליו שמה שאדם לומד תורה איך הוא לומד הוא לומד הכל הוא פוגש את כל הסגנונות יש בית מדרש עם סגנון כזה יש בית מדרש עם סגנון כזה כל אחד על פי חפצי הלב שלו שלו בוחר בית מדרש. אבל בית מדרש בתחילת הדרך מפגיש עם אדם בצורה כללית עם המון המון סגנונות. כל שנה הוא מחליף סגנון מסוים של רב. הוא פוגש כמה שיותר סגנונות בגמרא, באמונה ואז דרך ריבוי הסגנונות הללו שהוא סך הכל בבית מדרש לא אין אנשים מאוד שונים אחד לשני.

יש פה איזה צורה חינוכית. דרך ריבוי השפות והסגנונות, הגוונים, הוא לאט לאט מתחיל לצייר לעצמו מתוך שייכות אל הדמויות שהוא פוגש. מי הוא? מה הוא פגש?

זה שלב ראשון שהוא פוגש המון המון המון סגנונות. הרב בפסקה הזאת מדבר על השלב השני. השלב השני שמתוך שאדם פגש המון סגנונות, יש לו שפע כזה של דמויות ושל גוונים, אז לאט לאט הוא מצליח לזהות מי הוא, מה האות שלו בתורה. ומה הוא מזה?

שיש לו משיכה לאגדה ולאמונה. והלכה הוא עוסק, רק לא בגביעות. ומתוך שאינו מכיר להעריך את כישרונו המיוחד, הוא משתקע בענייני הלכה כפי המנהג המורגל. למה הרב כותב את הפסקה הזאתי?

כי הרב חידש אחרי שנים של גלות שצריך ללמוד מה? >> אמונה. נכון? אחד מאבני היסוד שהרב הציב בתורה שלו זה שהוא החזיר את לימוד פנימיות התורה.

הוא לא חידש אותו. איך אומרים שהרב לא חידש ויטה בעם ישראל? >> כוזרי ריאל רבנו בחיה הרמב"ם במורה גדולי ישראל עסקו באמונה אין שאלה כל השנים למדנו ועסקנו בדברים הללו גדולי ישראל יוכיחו עכשיו שחוזרים לארץ הרב מזהה שהחשיבות הזאת של פנימיות התורה היא קריטית להנהגה הרוחנית שחוזרים אל האדמה הטובה הזאתי והוא פוגש חומה בצורה של גדולי ישראל שמתגים מתנגדים אליו איך הרב כותב באגרות שהכל קול שלו הוא קל בודד ערבה ואף אחד לא מבין אותו ושהוא בודד בסוגיות הרוחניות הללו שלו ואין לו עם אין לו

עכבר להחליף את המידם כל פעם חושבים שהוא איזה חדש כזה שאסור מהתורה המנהג המורגל בבתי המדרש זה הגמרא והלכה זה המנהג המורגל ולכן הוא לא מוכן להקשיב למקום שלו לכישרון שלו מתוך שאינו מכיר להעריך את כישרונו הוא משתקע בעניין האחר כי זה הנורמה זה מה שיש זה לא הסדר הבבלי שיוצא ממנו הכל זה ודאי אבל מה האות שלך במה אתה תעסוק בכם על פי הכישרון שלך הוא אדם כזה שהאמונה מבירה אותו ואז הוא מרגיש בנפשו ניגוד לאלה העניינים שהוא עוסק בהם מתוך שההשתקעות בהם מנה לפי

טבע כישרונו העצמי הוא הולך עם הנורמות הוא הולך עם התכתיבין של מה שקיים בבית המדרש ואז מה שקורה בפועל נכון זה שהוא לומד הלכה אבל הוא מרגיש התנגדות פנימית כלפי הלימוד ההלכתי הזה למה כי זה לא מתאים לו כי הוא שייך לעולמות רוחניים לתעופת המחשבה אל הכללים זה הוא עוסק בהתפרטות ההלכתית עוד פרט ועוד פרט ועוד פרט ועוד פרט אבל ב הוא אדם של כללים הוא יודע הלכות, הוא מכבד הלכה, בטח הוא עוסק בבלי, בוודאי, באחריות הוא עוסק בבבלי, אין שאלה, אבל האות שלו בתורה זה

אמונה ואגדה. הוא לא שם לזה סדר מסודר בחיים שלו ואז הוא לומד הלכה, אבל בנפש הוא שייך לעולמות אחרים, זה לא מתאים לו.

נכון? היינו אומרים מה? כל מה שדיברנו שמח במקומו זה לא בבית המדרש. זה אדם נכון שהחליף מקצועות בחול.

אדם שהרץ תכתיבים חיצוניים בתוך העולמות והבחירה של החיים האנושיים. לא, גם בבית מדרש יש תכתיבים, אומר הרב, והאחריות של אדם מתוך גדילה זה לא השלב שלנו. אנחנו עכשיו פוגשים את הסדר הכללי. אבל אחרי השלבים שהוא פגש כללים, הוא נדרש להיות כשוב לאות שלו, לברכה המיוחדת שלו לפי טבע כישרונו.

ואם הוא עוזב את זה אז קורה דבר נורא. אמנם כיוון שאינו מכיר את סיבת הרגשתו הניגודית בלימוד הוא מרגיש ניגוד מטורף. הוא מרגיש שהוא עוסק בקודש אבל קודש הזה לא לו על הלב. הוא מרגיש שהוא מרוחק אבל הוא עוסק בהלכה ובגמרא.

למה שרגיש מרוחק? הוא עושה קודש. למה שהלב יכאב? אז מה הוא עושה?

עוד יותר עוסק בקודש. כנראה הוא לא עוסק מספיק נכון עוד יותר צולל באגדה. עוד יותר עוסק סליחה בהלכה בגמרא. ואז הניגוד מתרחב הרבה יותר, הכאב הרבה יותר גדול.

מיונם כיוון שאין לא מכיר את סיבת הרגשתו הנגודית בלימוד והוא מתגבר נגד טבו. מה הטבע שלו? >> אמונה והגדה. אז מה קורה?

אומר הרב, דברים קשים. תכף כשנפתחים לפניו איזה דרכים של הפקר, [כחכוח] הוא מתפרץ ונעשה שונא ואר לתורה ולאמונה והולך מדכי אל דכי. בשנייה הראשונה שהוא מוצא איזה פרצה, התורה הזאת שהוא לומד היא כל כך שונה ממנו, כל כך קובלת אותו, היא כל כך מחיבה לו, אז הוא מתעלה מהקאבע הראשון ובקאבע השני זה כנראה הוא לא מספיק רציני ומוסיף עוד רצינות בניות ועוד רצינות בניות ואז בשנייה שהוא פוגש איזה משהו שיכול לשחרר אותו מכל הכאבים על הוא מתפרץ ובורח לשם ומהם אומר הרב לא עלינו יצאו מה שיצאו מבני פרצי עמנו המתנסים לאמז להעמיד חזון לשמות עינו של עולם. כל הקלקולים הרוחניים יצאו מבית ישראל.

כל הקלקולים הרוחניים. וכל כיוון רוחני שרוצה לבלבל את האנושות הוא קשור בצורה כזו או אחרת לבית ישראל. מך שמו וזכרו בעל הנצרות היה קשור מאוד לבית המדרש. הבעל האיסלאם המשוגע קורא לו הרמבם א הוא היה עבד אצל יהודים.

הוא קיבל את כל התובנות הראשוניות שלו מבית המדרש. בסדר? אבל המציאות הזאתי היא יצרה מציאות שפגעה בעם ישראל. ההתאמה והקשבה של האדם למקום שלו, לברכה שלו.

נדרשת ענב על הדבר הזה. נדרשת הקשבה עמוקה לכך שיש בך איזה כישרון, איזשהו ברכה. ויכול לה שזה שונה גם מכישרונות אחרים. אבל זה שלך ויש לך אחריות לפתח את הכישרון הזה גם בבית המדרש ביתו בזמנו ובחילוק המקצועות השונים בסדרי הלימוד הרב לא משאיר את זה רק בבית המדרש לפי התכונות הנפשיות השונות יש מ שנטיאתו חזקה לחוכמות מיוחדות מה זה חוכמות מיוחדות >> פילוסופיה חוכמות מיוחדות אומר הרב שגם הוא צריך ללכת לפי התא תו פנימית ויקבע איתים לתורה חוכמות מיוחדות זה עולמות של חול יש אדם לומד

בבית מדרש משקיע את נשמתו הנטייה שלו היא לעשות דברים גדולים ב-10 אצבעות שלו זה הנטייה שלו ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותו אז הוא מתכנס לבית מדרש בטח שהוא צריך להתכנס לבית מדרש דווקא בגלל שהוא עושה הוא צריך להתכנס לבית המדרש בחוץ צריך את השורשים של בית המדרש והתורה עוד יותר ויותר ברור ככל שהוא משריש ויוצר יסודות כאלה ברוחים אז כל הבניינים שהוא יבנה בחוץ אז הם יבנו על גבי השורשים הללו אבל יש לו נטייה לצדדים מעשיים לא אז הוא מתעלם ממנה לגמרי מה פתאום זה

עכשיו רק קודש ורק ברור קודש אבל הקדוש ברוך הוא ברא את האדם הזה עם נטייה עם כישרון עם כישרון אף אחד לא יכול להגיד למישהו מה הכישרון שלו ואם מישהו אומר למישהו מה הכישרון שלו אז צריך להיזהר זה מאוד מאוד זה תהליך אישי אישי עצמי שאדם מנהל מעצמו מתוך הקשבה מתוך אחריות אבל אדם צריך להקשיב להקשיב לכישרון שלו זה קיים לשני הצדדים אם בית המדרש אומר אין מקום לאנשי מעשה אתם יודעים כ אנחנו צריכים אנשי מעשה אנשי מעשים רציניים אנשים שבנו עמוד שדרה של קודש ומנהלים

את החיים המעשיים שלנו בדור הזה מתוך הקשבה לתורה לבית מדרש מדהים אם אדם כזה אז מצוין שהוא יהיה כזה זה זה מצוין.

ואם אדם הוא איש רוח, יש לו יכולת להצמד לבבלי באהבה, לשקוד עליו ימים ולילות, לפלח בתוכו דעות, לנסר בתוכו דעות בריאות ולהשפיע, אבל יש לו איזה חלום ילדותי עכשיו שהוא א חייב להיות איש צבא וקבע וו. אם הוא איש קבע ואיש צבא, בכיף שיעשה. בכיף, אבל זה בכלל לא הכישרון שלו. בכלל בצדים המעשיים הם לא כאלה מדברים אליו.

אז יש לנו חינוך טוב אנחנו כחברה, כציבור, חינוך בריא, מעולה שמחנך לשים כתף באחריות הציבורית המעשית שלנו על עם ישראל. אין מי שלא עושה צבא. ברור. אבל מה הכמות בעשייה הזאת או העשייה הרוחנית הזאתי?

זה אחריות של אדם לזהות את עצמו בבחירות הללו. ובבית מדרש, ברוך השם, בית המדרש שלנו, הוא מאפשר את הבחירה בשלבים השונים. כל אחד לפי השלב שלו. יש הרבה כבוד ודרך לכל שלה ושלב.

בית מדרש המטרה שלו של בית מדרש זה לגדל אנשי רוח. זה המטרה. אבל בדרך לתלמידי אחרים ואנשי רוח יקומו גם אנשים שיזרעו את הרוח הזה בתוכם ומתוך האות המיוחדת שלהם לעשייה, לבניין. הם יצאו למרחבי המעשה.

הם יהיו בני תורה יקרים מאוד מתוך האחריות שלהם על השמחה במקום שלהם. ובית המדרש מה זאת אומרת? אמרו לי שתורה זה לב באיברים. נכון אתה צודק שישראל אומרים מה אני לא יהיה לב אני איזה חתיכת יד חס ושלום חתיכת רגל מי רואה אותך כרגל ויד אתה הלב של עצמך אתה פועל על פי החלק שלך אתה פועל על פי האחריות שלך על פי התמה שלך זה לא ישנה שום דבר אם תתחפש לדברים אחרים אה אתה לא מכיר את עצמך קח זמן תשקיע טוב טוב בלזהות מי אתה לא מהעולם אומר שאתה לא מתכתבים חיצוניים אומרים מי אתה הקשבה עמוקה, ראי פנימי, שאדם מזהה אל הכישרונות שלו, אל הברכה שלו, אל הטוב שלו, אל הרצון העמוק הזה שהוא מסוגל להביא אותו ברכה.

אז הרב מכתיב את זה על שני הכיוונים. גם בבית מדרש לחצים שמונים מהאדם לזהות את עצמו וגם ביציאה מבית מדרש. יש כאלה שנטייתו חזקה לחוכמות מיוחדות, שגם הוא צריך ללכת לפי נטייתו הפנימית. ומה?

ויקבע איתים לתורה וזה וזה יעלה בידו. הרב פה לא הבאתי לכם משום מה זה מקוטה הרב אומר שמי שעוסק בתורה בצורה של שייכות עם בעל אגדה התמסר לאגדה שלו אז הפוך השייכות שלו אל האגדה תאפשר לכל עולם ההלכה ההלכתי להתקבל בצורה הרבה יותר הרבה יותר קרובה לעם ישראל למה כי ההלכה הם פרטים והפרטים בשביל שהם יופיעו מתוך רטיבות כזאת מתוך איזה נעימות הם חייבת את הכללים של האמונה ושל האגדה ודווקא האגדה שלו, הכישרון שלו ייצור תורה כזאתי, הצטרף אל העולם ההלכתי ויצר מחרב כזה של דעה

שכל הפרטים תקבלו בו באהבה. אז אנשי אמונה ודאי זכיקים גם לפוסקים לאדם כי הכללים האלה הרבה פעמים הם לא יודעים לרדת עד הפרטים ולהנהיג את החיים ואז במקום שיווצרו בצורה בריאה אנשים כל אחד שמח בחלקו כל אחד שמח בערך שלו במתנה שלו בתפקיד שלו וביחד מתקצים בציבור כזה כל אחד מביא את מה שיש לו ונבנה עולם אז התכתיבים החיצוניים האלה מוניים מהאדם את החירות את הלב טוב את האושר בדעת. עשיר בדעת זה אדם שיודע לזהות את הכישרון שלו והאושר הגדול שלו שהוא יודע לחבר את הכישרון

הזה שלו לחיים, למפעל.

זה ענווה. זה הקצה הקצה שרבנו בחייה מסמן כאן. מה לאן לוקח שער הקנייה? מה אחת המתנות?

איך זה נראה בקצה? זה הערך הגדול היפה הזה של הספר הזה שהוא יוצר מצד אחד חובה. חובה זה חוק. ככה עלתה לפני.

מצד שני לבבית. אחריות. קשר אל החובה הזאתי, חובה שמופיעה בלב אז מצד אחד יש אמת. ככה הפרקים הראשונים מופיעים.

וזה הפרק האחרון של רבנו וחי זה איזה ציור כבר. אדם ששמח בחלקו זה אדם [כחכוח] עניו שיודע לזהות את עצמו. יש דברים שנראים יותר זוהרים, יש דברים שנראים יותר גדולים, יש דברים שאולי א נותנים הרבה יותר קשורות בחיים, אבל אותו זה לא מעניין. אותו זה לא מפריע.

למה? כי הוא רוצה להביא ברכה מתוך ההתאמה הזאת שלו, מתוך המתנה הזאת שהקדוש ברוך הוא נתן לו. זה נכון לבית המדרש פנימה באחריות של אדם לזהות מה הכישרונות שלו, מה המתנה שלו, מה הערך שלו. זה נכון בחוץ מחוץ לבית המדרש.

אנחנו התפילה שלנו זה לייצר אנשים, לעודד אנשים, לייצר אנשים שנמצאים במקום שלהם מתוך שמחת הלב, מתוך זה שהם רואים את עבודת השם שלהם להיות שם. ואז מי שפוגש אותם פוגש נחת, פוגש שמחה, פוגש באמת טוב לבב שהמפגש עם הטוב הזה הוא משפיע עוד לפני העשייה עצמה. מי שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים. האמירה, בסדר, היא לא מה שיוצרת ומעצבת.

מה שמעצב זה יראת השמיים. זה העולם הפנימי ששייך אל האמירה. והשייכות הזאת זה השמחה במקומו. שאדם יודע לנוות את האחריות שלו על ההתאמה הזאתי אז העולם מתפרנס חזק וברוך קיץ טוב הכל טוב