הסרת פחד ההגשמה חלק ב' | הרב דני מילר | כוזרי | תשפ''ו [29]

ערב טוב העיקרון בפסקה פט דיברנו כמעט על הכל אני נסכם את הדברים מה שראינו כך הנה ההמשך שמשה התפתחות משמעותית אנישב אומר עוד פעם מה שגם ראינו בפסקה פיזן אנחנו לא עסוקים ביישוב טענות ב הערות צריכיות חשיבה במתודית מתודיקה השכלית אלא הסרת הספקות. כלומר מה שמצטבר בנפש אדם אפרופו תשעת הימים ש שתיים שלוש מילים לגבי תשעה באב הכיסופים להדר המקדש או הכיסופים הייתי אומר יותר מזה אפילו כיסופים לכיסופים למקדש כן צה מסוימת מרגישים שאפילו אין לנו מספיק געגועים לבית המקדש כשאדם נכנס לבית המקדש פנימים האולמ

הפנימי משתנה בגלל מה שהוא רואה או בגלל מה שהוא שהוא אפילו רואה בצורה שונה. עכשיו זה לא דבר לא מערכת חיים שכלית. אתביא דוגמה לדבר כי אותה כפילות מסוימת שקיימת כאן שמראינו פעם שעברה שבאה לידי ביטוי בסדר הלבים של בצוות אמונה ובחילופין לא תעשה מהצד הנגטיבי של זה העשה והלא תעשה בחור שמור ירא אהבה דיברנו על זה נזכיר את זה שתי מילים עוד מעט כשאדם נכנסה לבית המקדש עוברים בתוכו אה שתי הוא עובר שתי מהפכות רוחניות בבת אחת או הייתה נכון שתי דיבוננוניות שזה זהנו דבר

והפוך יש פסקה בקבצים שקוראים טוב את המילים דומן לי זה מה שהוא כותב שמה משפט עם דבר והיפוכו כוונתי לכך שכשבית המקדש זה נו של עולם מוכר לנו כן אתניות ברמה ישבו שמואל ודוד ועסקו מרב בספחים למקומו של בית המקדש רמה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו כן איפה ששמואל היה איפה שזה היום צפון ירושלים יש שם לא ניכנס לזה עכשיו כל ברמה נשמע גם קשור לזה אבל זה לא הנושא עכשיו כן לא מסתדר קבר אחל אבל זה לא הנושא עכשיו בכל אופן הם ישבו שמה ואת

ניות אומרת הגמרא נו של עולם עכשיו למה זה נו של עולם נעזוב רגע את הביטוי נוי נוי ונצח ביטויים אחים אבל באופן פשוט ביותר ראשוני כי זה לא מה שאנחנו לומדים זה יופי יופי זה דבר סובייקטיבי לכאורה אבל זה נכון ולא נכון מה הוא נכון משום שאין לו הגדרה כי אם זה יפה זה יפה לפניוני זה לא יפה אבל הגדרה מסוימת אנחנו כן כן יכולים לדעת שיופי הרבה פעמים צומה קוצה מהתמה מההרמוניה התאמה נכונה בין החלקים בין הגודל בין הצבע האור והשמש המיקום של הדברים יוצא

מן תמונה מאוד מיוחדת שאדם רואה דבר שעו עיניו לא ראו מעולם הוא רואה מן התמה והתאמה כזאת יוצרת הרבה רשמים ביחס לסדרי העולם הזה יחס בין הכוחות ביחס בין הנבראים ובין הגילויים של הנבראים וכן אדם עומד משתי מול הגודל הזה רואה דבר אחר כביכול לא מוכר אבל עוד פעם המפתח לקוד זה הסדר והתאמה ההרמוניה התאמה שישנה מה שני מתנקז במילה אחת נוי לעומת מילים מקבילות אחרות שמופיעות גם כן אבל בד בבד עם זה גם מתחולל אצל אדם משהו אולי הפוך שהוא בא לבית מקדי כן הוא

מאבד את החשיבה השכלית הרגילה משהו לא מסודר שמה מה אני מתכוון משהו לא מסודר זה לא הסדר הרגיל כן כוונתי אם ניקח את עשרה ניסים שהיו בבית המקדש כן אדולטים שב שבהם בולטים בגלל שהוא רק שנייה בולטים בגלל שהוא מוכר יותר או ככה יותר עושה בנו רושם העניין שמקום הארון אינו מן המידה טוב כולנו מבינים מה זה כן אה זה בעצם יש שם התרחשות בבית המקדש שאדם בבת אחת כל הידיעות הפיזיקליות שנעלמות ממנו כן הוא ידע שיש מרחקים ויש משמעות לשטח ויש משמעות למדידה ויש משמעות

לנתונים שאני משתמש בהם כבר את המדידה מגיע לבית המקדש אני לא יודע למדוד והמדידות אף פעם לא היה לו נכון המוכר לי מדד שונה לגמרי בעצם זה מקום לי חוקי פיזיקה עם חוקיות שונה לגמרי וזה מעורר כמובן להרבה שאלות למה וזה לא המקום אבל זה חלק מההתאבות המוחלטת שקיים בבית המקדש מקום שבו המפגדש עם הקודש הוא לא נעשה בכלים שכליים בחסידות אומרים עד כדי כך קצת נחדד את הדברים הנס המפורסם [כחכוח] סם נוסף 10 ניסים עובדים צפופים משתחווים רווחים פשט מוכר משתחווים רווחים הכוונה יש את

החוויה של פעם הכוונה היא פיסוק ידיים ורגליים לא רק מורידים את הראש במודים זה לא זה לא נס גדול כן אה הגוף מקבל את הגודל האמיתי כשהוא יחסית צמוד לרצפה והצפיפות לא יכולה להיות בסיטואציה כזאת לא ניכנס למה שרשי אומר למנס הזה זהל שאלה אחרת אה כביכול אני מאוד מבין את העומדים משתחווים רווחים בחסידות כתוב שהנס היה שפת אמת מביא את זה לא שהשתחבו רווחים שעמדו צופים שפתאום היה איזה קטע מסוים שכן נדפי חוקי ההיגיון העמידה שעובדים את הקדוש ברוך הוא עוד פעם כמו מקום אהרון

לא מן המידה זה דבר שלא ניתן להגדיר אותו לקמט אותו כף להכניס אותו לא מושגים ידוע לא מושגים שונה לגמרי ושני הכוחות האלה משתלבים באדם כל הזמן כוח ההרמוני הטמתי השלם שיוצר תחושת רצון להתקרב לדברים והכוח הבתי מוזב שאנחנו עומדים בעולם שהם בחוקיות מוכרת וזה יוצא הרבה פעמים את הרספקט ואת המרחק לכן תוסט מדגיש בתענית שירושלים כלשוני ירושלים לא נכנסת שלה הלכתית אנחנו אומרים ירושלים כ בסדר תנך נכון אבל צריך לעשות נרגיש שככה צריך לכתוב אנחנו לא כותבים ככה ירושלם זה שתי מילים ירו שלם ירו

ירה שלם שלמות אהבה שתיהן מתנקזות לכך שתי המידות בירושלים בצורה יותר מרוכזת בית המקדש אדם מתמלא ברשמים מדירים עכשיו כל זה חלק מלמה הזכרתי את זה א' תשעה טעמים אנחנו צריכים לכסוף לזה והרב מוסיף ואומר שכאשר אדם אה אה מקפיד באמירת הקורבנות כל יום זה יוצר בו שקיקה אדירה מעצם המילים והפסוקים וסידור הדברים לחזור לצורה הזאת שחסרה בנו שקיקה לבניין הקודש שקיקה לחזרה למצב הנורמלי של עם ישראל יש שם תיאור נשמע קצת ככה בוטני כביכול איך שזה מטיל שורשים באדם והענבים מסתרגים ומתחיל להצמח פירות ככה

מוקן לנו ממקום אחר והפירות האלה הם התחושות של אדם כלפי הדר הקודש וזה בדיוק זה בדיוק אותה נקודה דברים שמטבעים אצלנו אגב א ישב ואומר עוד פעם למרות שזה לא נוסע עכשיו אין ספק ש אמירת הקורבנות במילואם כסדרם ושיוצרים עוד פעם את הרושם המתים על ידי עצם האזכור שלהם יוצא השקיקה אל הקודש הרבה יותר דברים אנחנו נאמר מדברים אחרים שבימינו מנסים לציין אותם תוך כדי אזכור של התכונה של אדם לשאוף למשהו שלם יותר אבל הבעיה שמעירת הקורבנות היא מאוד פרטית לכאורה היא לא סליחה להביא היא

לא מצטלמת טוב אז אה אנחנו רוצים משהו אמוני יותר טוב זה לא נכון טעות גדולה זה לא הנושא עכשיו כאן ו זה מחזיר אותנו לפסקה פט למה שהתחולל במעמד הר סיני הרושם הפנימי שמצטבר כמו כאן שאדם בא לבית המקדש אדם אומר את הקורבנות הוא מתמלא ברשמים אחרים משום שזה ידיעות שקיימות אצלו הוא רק צריך לסגן אותם במילים והמילים מציפות את את הדברים שהוא שואף עליהם מאז ומתמיד מקבלות איזשהו צורה מקבלות הגדרה וכשהוא מריק את הקורבנות אז השאיפות למשהו שלם מקבל איזשהי צורה מסוימת לפי הצורה שבה

התורה נסח את הקורבנות דבר השם דבר השם פועל בנו וכשהוא אמר לפני זה ממילא כן בסוף פסקה פז שרו הספקות יוסרו הסברות במעמד הגדול הזה.

אין ספק ראינו גם כן אותה נקודה אין כאן הכראה שכלית כי עם עולם פנימי שמפגיש אותם נקודות שהקירות שלנו יתן בדרך כל הלישונה או קירות פנימית ספקות נובות תוצאה מאי ודאות ויש שתי אפשרויות או להכריע את האי ודאות או להביא אותנו לעולם של ודאות שונה שהספקות לא קיימות שמה ועל זה מדובר כאן כן עכשיו רק שקוזרי חושש פסקה פח שמה בסופו של דבר המחיר של זה הוא התעלמות מהשכל שפועל באדם זה המימן נפשך שדיברנו עליו אנחנו לא משליחים את הכלשו כאן אין אנחנו לא מתעלמים מהדיבור

והכתיבה דיבר כתב לא מתעלמים כי זה חרות בנו אין מתחולנו הרוחני יונק מאותם ידיעות שקיימות בנו כל הזמן אנחנו רואים מול איננו את הלוחות שומעים מהם שומעים מדבר השם ברקע את הכתיבה שמע יש בנו כוח מיוחד אנחנו לא יכולים להתעלם מזה אין מתחם מצד שני אין מתח אנחנו לא מתעלמים מזה זה עלול להביא חלילה אולי למחשבה שזה כפשוטו וזה אסור והוא יודע שאסור להקשיב אני שבתי שבומר מה שראינו פעם שבר פסקה פח הוא לא שואל אותו הרי אתם מגשימים חלילה וכס פ זה שאנחנו לא מגשימים

אבל אנחנו ומדים פני שני דילמה עם שני צירים מקבילים לכאורה לכאורה כי זה לא לא מקבילים צי אחד שעוסק בכך שהמושגים היו והדבר הנוסף אומר שאסור לתרגם אותם כפשוטו כי אם מתרגם אותם כפשוטו אז זה הגשמה ואסור להגשים מה הפתרון אנחנו חיים בשני עולמות משליחים של התקוזרית הקשה והיונה שכלים כביכול כשאתם עובדים את הקדוש ברוך הוא שאם פונים אל הקודש את עוסקים באותם מושגים עליונים אתם מתעלמים מהידיעות השכליות. כי אם תעסקו בידיעות השכליות תסתבכו עם מושגי ההגשמה. אז הפתרון הוא כביכול לשני העולמות מקבילים. עולם הקודש

ועולם החול.

עולם החול עוסק בשכל עולם הקודש עוסק בקודש ולא קרב לכל הלכשעוסקים עבודת השם השכל לא מעניין אותנו. משליך אותו. וכשעושים בסר משליך את הקודש כביכול. וזה פתרון לשאלת ההגשמה כי אני יודע שהגשמה אין דבר כזה אבל בקודש יש טוב.

זה מאוד שונה זה עבודת השם אחרת וכנגד זה יוצא החבר וכדי להשש את זה הוא מביא את הדוגמה ממתן תורה משום שעולמינו אני אשב עוד פעם שתדמצ את הדברים עולמינו בדום בדרך כלל בשני א רבדים או יותר נכון שתי קומות בנפש קודם הידירה מהמגבלות ואחר כך ההתפרצות של הרצון כלומר אדם שואף אה ידבק ממה אם אדם נכנס לבית המקדש כן את הדוגמה הזאת אם אדם היה נכנס לבית המקדש ורק מתמלא ברשמים על העדר חוקיות פיזיקלית בלי לראות את היופי של הדברים עלול להיכנס לעולם דמיוני שאין

משמעות לעולם הזה כי העיקר זה חוסר הסדר שבעולם וכביכול עולם עם סדר עולם מזויף זה כבר אבל התורה היא נורא מסודרת יום לילה קורבנות חוזרים עוד פעם להגדרין ה נורא נורא קצ עיצובים אין אין אין שם שום דבר שהוא מעל הזמן לכאורה אנחנו נמצאים במקום שהוא מעל הזמן ודיני הקורבנות [כחכוח] הדברים הכי דוגמטיים בדיוק איפה לאכול ומה ומחשבת פיגול וכמה לנוע שם ותנועת הכאון דקדקנות של דקדקנות הוא הזכיר את זה יזכיר את זה בהמשך נראת בפסקה קג שהמקום שבא אתה פוגש לכות את הגדקנות הגדולה ביותר

של פרטי הלכות בבית המקדש ובכוונה הוא מזכיר שמות נראה את זה כי יש איזה נטייה בלב לומר שבית בית המקדש זה עולם עם סדרים אחרים עובדה הכל ניסי שמה אז מה פתאום אני צריך לעסוק בכל הדקדקנות של ה מיקום ושל הדקות והשניות וכן הלאה טוב אין החינמי משום שאניחי כל עוד פעם אני יכול בשני עולמות שהם תועמים נראה את זה והביטוי של כך אני חוזר אותם אחורנית שהם תועמים זה מתן תורה חושב שבאופן כללי כפי שאמרתי לכן הבאת את הדוגמה הזו הזהירות ירות קודמת לזריזות והלו

קודם לעשה והעירה קודמת לאהבה. כך עולמינו הפנימי פועל כל הזמן. אנחנו יוצרים מסגרת ואנחנו ממלאים אותה בתוכן. כי אם אדם ממלא בתוכן בלי מסגרת אז בעצם התוכן יעלם.

הוא אין לו אחיזה. הרב כותב את זה אפילו אני לא הזכרתי פעם שבאה אפילו על המוסר הפרטי של האדם בבית מדרש הנהגה הפרטית של האדם בבית מדרש. מה טוב הוא עליך יעקב משכנותך ישראל. אנחנו מכירים שם שני שני מושגים.

זה הדרכה מאוד חשובה. הדרכה הזאת שיש בולטריה אנחנו לוקחים שני מושגים של אוהליך ומשכנותיך משכן זה דבר יציב קבוע אוהל זה דבר אוהל כן הולך ובא יש א רצון גדול לבני תורה להיות במדרגת אוהל להתקדם כל הזמן אבל אם אין את המשכן נקודות האחיזה שבוכן את הדברים כל הזמן ההתקדמות היא ספירלית אני סובב סביב צי כהן אני בעצם לא מתקדם לשום מקום אין איזה נקודת את המידה שאני בוחר איפה אני נמצא לכן השילוב הזה של אוהל ומשכן דבר מאוד מהותי אצלנו כן ה רש"י אחרון שפרשה

של חומש שמוני כן יש כל חומשים לא לא נעב את האנשים נדמה לי זה הראשי האחרון שמה בשמות לא במשא זה מזכיר את פרשת משאי אבל א אנחנו מדברים ש פרשת פקודי סיכום הדברים כי ענן תראו שלם שמשקת המקדש במשכן והכס הענן פרק מ סוף שמות והכסנן אתל מועד הוא פות השם על המשכן ולא יכול לבוא משה לבוא אל מועד כי שכן עליו וענן וכולי הלאה ובעלות הענן מעל נדמיין יסו בני בני ישראל סליחה בכל מעשיהם ואם לא יעלה ענן ולא יש הפסקה יומל אותו כן

הלאה כשענן על המשכן זאת אומרת שהם במנוחה כשענן מעולה גם אנחנו זזים עושים סיכום כי ענן השם על המשכן יומם ואש תהיה ללבו ענן השם על המשכן כל הזמן לנב בכל בית ישראל בכל משאים קודם אמרנו הפוך שענן על המשכן כשאין משאות כן הפסוק אומר בדיוק לכאורה הפוך זה רש"י בכל משיהם כן רש"י אומר כאן אני מסתכל בימק דבר ש אחד כן בכל מסע שהיו נוסעים היה ענן שוכן שימו לב איך הוא קורא את הפסוקים במקום שהם שם שהם נוסים ענן שוכן במקום שהם שם אשר

יחנו אבל אז עוד פעם אז זה לא המסע זה החניה לא מקום חנייתם הפו הוא קראו מסע החניה היא מסע משמעבדת את המצב שאינו בו עד עכשיו לכן פרשת משא מלפני שבועיים יש חשיבות למשאות הוא יותר נכון כמו להבדיל כי זה לא להבדיל בספר תורה הגביל שבין הפסוקים ההפסקות שבין המשאות הפסקות שבין המסאות מאפשר לנו להקל את המצב [כחכוח] הקודם לעומת המסע הבא ואנחנו נמצאים בעולם ששני המישורים האלה קמים בו כל הזמן המישור ההתפתחותי והמשור הקביעותי היראה והאהבה עכשיו זה מלווה אותנו כל הזמן ובבית המקדש

פתאום הפזה היא פזה שונה היא בית המקדש סליחה גם בית המקדש לא זה אני מתכוון במתן תורה משום שהאמונה תחילת ה בירור האמוני אנוכי השם אלוקיך כל מה שיש בך כל מה שמצטבר אצלך כל האמונה הגדולה זה בעצם ביטוי למה שהופיע ביציאת מצרים וחיים שלך הם חיים של אמונה, חיים של יציאת מצרים, חיים שמוציאים מן הכוח אל הפועל את המגמה האלוקית לאחר מכן אבל הדיבר השני כן אבל השאלה אם זה לא מביא את האדם להתפרצות יצרית חיובית לפני שמגבילים אותה אולי צריך הפוך דע לך אני

עומד עוד פעם להפגיש אותך אמונה במגבלה מסוימת תהיה תהיה זעיר ואז תהיה זרי. זה לא היא חושב שכל ההכנה של הדיברות של מתן תורה בא כדי להראות לנו שבקומה המיוחדת של מתן תורה אין סתירה בין המושגים האלה. האינסופיות והאושר הגדול בפגישה עם דבר השם הוא מעצמו מגביל את עצמו.

אנחנו בטבענו יודעים את המגבלות של האמונה ואנחנו לא מעמדים בסימן שאלה את האמונה מול השכל. יודעים שהאמונה זה מישור עליון. שלם שמעולם לא יביא אותנו לסת מדרך האמת כי אנחנו מלאים באותם ידיעות שפונות בנו ולכן במצב השלם אנחנו לא מעמידים במבחן להפך אנחנו בעצמנו יודעים את המגבלות שלו לא תעשו לכם כן טואם את העניין הזה משום שאנחנו לא נפגשים עם האמונה במילואה ואחר כך מתלבטים איך לתרגם אותה בכינה שכלית חלק מהמפגש עם האמונה זה הצורה השכלית שבה וכשאדם מתמלא ברשמים אלוקים הוא כבר יודע מראש בתת

המודק תוצאה מהמאמר במיוחד של הר סיני כיצד הנפוגו של הרשמים האלוקיים האלה והטעות של הכוזרי הייתה בזה שכביכול נאלץ להתחמק מהשכל האנושי לא השכל האנושי הוא חלק מהצורה שבהאמונה מופיעה ומעולם לא יפרוץ את גדורות האמונה ומעולם האמונה לא תתעלם מהצורה שבהם מופיעה דרך השכל והמפגש הזה שהיה במתן תורה שניח את שתי את שני היסודות האלה בנפש ומה שמלווה אותנו כל הזמן ולכן אין חשש להגשמה אנחנו מדברים במילים וגשמות כתיבה ודיבור אם ידע שהמילים האלה מפגישות אותנו עם איזה תוכן אלוקי שאין לנו כפוף לבי לכתיבה עכשיו

הוא לא מסביר יותר מאמר שני הוא מסביר את הדברים הרבה יותר שהוא מדבר על התארים מה זה כותב מה זה מדבר שם פתאום יש איכות דברים ולא בחינם כי יש שוני של אותם בהמשך, זה לא המקום מדבר על זה עכשיו בין מאמר ראשון לבין מאמר שני שנובע מהעובדה שמאמר ראשון הוא בפזה במצב שלו כגוי מאמר שני כיהודי בשביל לחיות את החיים הישראלים במאמר שני הוסיף מילה הוא צריך לעבור את ההקדמה למאמר שני זוכרים כתבתם על אף פעם משהו כן המדבר בים שבת עולם הבא כן זה

לא רצף סף של תיאורים סתמים מי שהסתכל אותו בהקדמה למאמר שני נדבר על זה כשנגיע לשם זה סיכום מאמר ראשון ההקדמה הזאת פתאום בחלום הוא מסכם את מאמר ראשון בצורה מאוד מיוחדת גמרנו עם זה יש מקום עכשיו לפגוש את עם ישראל בוא נפגוש לו מחדש ושמה כבר הדברים הם שונים מכאן זה לא המקרה היחידי אנחנו עדיין במאמר ראשון הבאתי את זה כדוגמה עכשיו הוא ממשיך הלאה אני ככה לא לא אקרא את הכל אומר לו ואמר חבר כמה אחד ללמ שקר חלילה שיבוא בתורה מה שהשכל מרחיק

אותו. אתה טוען שאני חי בין שני עולמות?

לא. אני חי בעולם אחד שהוא מכיל את שני המישורים האלה. אני עוסק בקודש ועוסק בתארים. דעת אלוקים דיברנו על זה.

פונה לאינסוף מגדיר את זה במילים שני לכן תחילת הסרת ואני לא מתפשר המילים שלי. התורה לא היא לא מפשרת. אגב זה גם הסיבה בגדול הלשון תורה שבכתב תורה שבעל פה. נדבר על זה בהמשך.

התורה שבפה כיצד התורה שמכתב מופיע דרכי כן לא קראת הקדוש ברוך הוא בישראל ברית עם ישראל אלא הדברים שבעל פה חילל עליהם מן השקר ותחילת עשרת הדברים הוא הציבור שלמים באלוהים וזה טבוע בנו אנחנו יודעים ממלא מה מה את עוצמתו ואת כוחו וכל נשמתנו ואנחנו ממילא יודעים מראש כיצד מופיע בנו לכן שלב הבא ואנחנו לא נגשים זה העזרה מלעשות סוד פסל תנו כלל דבר מלהקשיב ולא איבדנו את הרכבת כיוון שלא פתחנו בזה זה נכון שהמצב הרגיל אתה צריך להתחיל עם הזהירות עם הלו אבל כשהתורה מתקבלת

החשבון הזה לא קיים כי אתה פוגש בדבר השם לכן שלושת ימי הגבלה מתן תורה אנחנו בנבואת פנים בפנים שמה סתירות לא קיימות ומעצבות לנו את הנפש דיברנו על מציאות שונה שהנפש מקבלת את צורתה מעצבות לנו את הנפש נפש בצורה כזאת שלעולם אנחנו לא נוגשים. יש דחייה פנימית אצלנו מלהגשים בצורה וולגרית צורנית לא נכונה. זה אינסטינקט יהודי שדוכה את זה בגלל שאנחנו עדיין עם התמונות חקוקות בנו ממתן תורה והשמיעה האלוקית אנחנו מלווה אותנו כל הזמן והוא גם אחר כך אומר וגם זה ברור זה ברור מבחינה שכלית

העניין הזה אבל קודם צריך עם היסוד השכל עצמו זה חשוב אבל היסוד ואיך לא נורמם הגשמי תשומם קצת מקות הגשמות כל המפגש תלו האנושי אם האנושות הוא משפט משפט מפגש לא גשמי נפש המדברת שרב אדם באמת פוגשים את משה קד אומר אשר דברנו ממשה והשכיל והנה גננו לו לשון ולא ליבו ולא מוכו אך אלה כלים למשה פוגשים את משה פוגשים קומה אחרת כך קיבלנו את התורה רגע אז פוגשים את משה פוגשים את דמותו הפנימית זה הי נוח זה היה נוח אנחנו רואים לכן גם רואים במתן

תורה את את הנשמה שומעים את הנרע הכלים עובדים בצורה שונה כלים שמחברים אותנו למציאות והפגישה עם משה היא לא פגישה עם אדם שהוא גם משה פגישה עם משה משה נפש מדברת מכרת איננה גשם ואין במקום אבל רואים אותו עד נקודה מסוימת ולכן אגב בשלב מסוים לא יכולים לראות את משה רבנו קראנו לו פניו יש נקודת זמן מסוימת שמה אנחנו לא יכולים לעמוד מול זה שמתרגמים את כלי הראיה למשהו ממש מסי ממש משי העסק לא עובד קראנו פניו כן נראה בהמשך זה משפיר את חטא העגל אבל

נלך עלה ו ולא יצר ממנה מקום לא תצר כל יצורות כל הברועים אנחנו מתערים אותה בתרי מלאכותים רוחניים כל שכן בורא הכל אומנם על על הדין אז רגע אז מה אנחנו צריכים את כל הסיפור שהוא מעמד הר סיני לפי זה צריך עדן שלא נתחם מה שקיבלנו מעמד ההוא ודאי שכן קיבלנו זה מוטבע בנו אבל מה כיוון שמודב בנו כחלק מנבואת פנים ופנים מר אין אנחנו יודעים איך נגשם מהעניין ששב דיבוב קרות אוזנינו לא עסוקים לא בגלל אנחנו יודעים מתחמקים בזה אנחנו מתייחסים למציאות כפי שבלי להסביר

אותה כי רבותיי כשיש הסבר למציאות מופשטת זה אומר שיש חיסרון מסוים בנו באמון שיש לנו במציאות הזאת אדם שחקשי אהבה הוא לא הוא לא מס הוא לא מנסה להסביר אותם אדם שעומד בתפילה הוא לא מנסה להגדיר לעצמו מה הוא חש בתפילה. ברגע שהוא יגדיר הוא כבר לא יחוש את זה.

חש את הרגש השלם. לעולם [כחכוח] אומרת הגמרא יקדים אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. השבח קודם לבקשות. כי כשהשבח קודם לבקשות, הבקשות לא נכנסים אצלנו בתור מסגרת רציונלית שאנחנו מנסכים אותה כאילו אנחנו עומדים בפנים בשר ודם.

אדם רק מבקש תגידו עלול לתרגם את הקודש למילים נמוכות השבח מוציא אותנו מזה שבח יוצא מצב שבו אנחנו עומדים אל הבורא בכלים שלו לגמרי אגב יש פעם אחת באמת וזה מזכיר כאן מה שדיברנו על מתן תורה בצורה מסוימת אנחנו פוגשים דבר דומה גם בראש השנה הירושלמי מדגיש שלא אין בתפילות ב ברכות השבח לא מבקשים ברכות בקשה קצת משבחים אי אפשר לומר שלא אין בקשות ברכות השבח מתי כן מראש השנה בימים נוראים זוכנו לחיים כן נכון חלק מהמיוחד שבתפילת הלים נוראים הרב ציודה מאמר המיוחד שלו מי

שנתקל בו מאוד מומלץ עוד מעט ראש השונה חודשיים כמ בסדר היברו נושא כלי השם הוא מחנה את ה מי ששומע את המילים שומע את הרב צבי יהודה תשבוך את הבקשה עם אינטראקציה לא יודע איך כל זה חיבור תשבוך את הבקשה שבח שיש בו בקשה אבל זה חלק מתפילות ימים נוראים שיחד עם השבח אנחנו מבקשים אגב גם בסוף פתאום וכל החיים הוא כתוב לחיים טובים מה אתה נזכר בזה בסוף בהודיה כל החיים ידעו חסל כן אתה מבקש כתוב לחיים טובים נכון כבר היית היית בזה טוב זה

מסביר את כל התפילה בצורה שונה זה אבל זה לא המקום עכשיו רק מה שאני אומר מה שהוא אומר כאן כן אה עוד פעם כמו אנחנו חיים בשני המושגים האלה הדין עמנו לא נדחם מה שקיבלנו מהמעמד ההוא אין אנחנו יודעים איך נשם זה מה שאמרתי שב דיברו אבל אנחנו שומעים את זה לא מה שברא לא יתברך מהשאלה נמצא וחומש לא מצ לא יכול להיות זה לא בריאה רגילה כאשר דוגמה כאשר נאמר כשאנחנו רואים שהוא ברא את הלוחות כתב אותם כן שהוא ברא את השמאמרו וזה מסתדר דר

לנו למה כי כי יצירת בי בריאת השמיים ומאמרו זה חלק מהנטייה פשוטה של האדם לראות בעולם בריאה אלוקית אותו כנל אדם לא עושה חשבונות איך אדם ברא את העולם הרי איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם איך הוא יצר את המנדים אנחנו לא חיים סביב השאלה הזאת אנחנו פוגשים את רצון השם במודע או שלא במודע הרמבם בשיא אדם מסתכל מסתכל בטבע הוא מתמלא ברשמים אלוקים רגע למה איך הוא איך מסביר אותם הוא לא מסביר אותם אתה פוגש יצירה אלוקית מאמר שני הוא מביא את הדוגמה ליצירת

עולם כתערים מיוחדים שעוסקים שלא דרך הופעה אלוקית שלא דרך מעשים כן נפגש עם הרצון האלוקי בעצמו ואותו דבר גם כאן ועל המתכונת כאשר נאמר כי קרא את הים וכולי וכולי קורא את הכל מהר וכן הצטר העוויר אומר רח כוזרי זאת המספר שצריך לגמור מהר כוזרי לא הסברת אינן לי גוזר של העניין הדרך הזה אין לי הסבר אני לא בא להסביר הפוך אולי על דרך יותר עמוק מה של במחשבה אחר אלא מזה וזה זה רציתי להגיע הסיכום העולם הזה אמנת מי שראה המעמדות האלה מגלב עמדו בהר

סיני אנחנו גם כן כעניין ההוא מת הבורא מבלי מצווה בריאה אלוקית שלא דרך איזה חוקיות נתונה הם דומות לבירה הראשונה והיצירה מחזיר אותם החולפסקה פ ועכשיו פתאום הוא בכוונה אומר את זה כאן החברוזרים מבינים את זה יותר פסקה פא והיא כבראת העולם אתה פוגש תופעת המגמה האלוקית גם אם לא מתורגמת לשכל ה מתורגמת למציאות הם מדומות לבריאה ראש ותאמין הנפש ממילא שלב הבא אחת ביראת העולם מתן תורה בנפש הניתנה בהם אם האמונה כל עולם עם חדש השם ברעו תורה ניתנת ועולם גם כמו שאתם רואים שברלוחות

זה עולם שמפגיש אותנו מדבר השם ואין בזה כל הגשמה כי הנפש כל מחילה גם את הידה שרצון השם מופיע במציאות וגם היית ידע שלא צריך לתרגם אותו לשכל ואם אנחנו מסבירים את זה זה לא הסבר שכלי זה פשוט תרגום למילים והתרגום למילים חוקק בנו את הידיעה הזו ולכן ויסור מלב המאמן ספקות הפילוסופים להקדמות לא תירוץ לא הסבר השרה מן הלב של הספקות עד כאן העניין הזה לכורה גמרנו את העניין והי כבריאת העולם אבל לא יש איזה המשך אמר כוזרי אקרא את זה אמר הכוזרי א הזהר

החבר אתן כמה מילות הקדמה כי ים אותו כמה שבועות בלי שיעור בכל זאת עוד כמה מילים אמר כוזרי זהר חבר שלא תתן בספר סיפור שבחי עמך ושתעזוב מה שנתסם ונודע ממרים ממלא המעמדות כי שמעתי בתור זה עשו עגל ועבדו מבלי אלוהים לכולה שלא ידוע למה חתו בחטא העגל הבעיה הגדולה שכשאנחנו עוקבים אחרי התירוצים לא לא נעים להגיד לא כך תשובה ברורה כי זאת לא השאלה ואם תאמר התשובה הקלאסית היא שהם חיפשו אחריצ סעי דבר נפלא אולי הרמבן אומר את זה תרשו לי לומר אולי כשנבין את

הכוזרי יותר להבין למה אני משתמש במילה אולי אבל מי ש איך נאמר אפילו אולי לא אומר את זה זה אריאל אריאל אומר את הדבר הזה אריאל מאוד מעריך כאן והסיבה שהמירל מעריך משום שהחבר עונה לו שתי תשובות שמחולקות שני חלקים שתי תשובות פסקת צג והזקיק אותם להבין יותר את השאלה זה נראה פעם הבאה אומר החבר בעסקת צג א'ח שיגדלו אליהם לגדולתם וב הגדול מי שחטף ספורים וזה קצת מזכיר שני ההסברים האלה או שני החלקים שתי הצלעות של המשפט קצת מזכיר מה שנקרא במשפט המודרני עדות אופי

מכירים את הביטוי הזה והחלילה לומר את זה כאן חט שגדולנו לגדולותיו טוב תשמע בגלל גדולתם אז תבין באופלי הוא בחור טוב הבחור הזה ול באמת זה מסתדר טוב מדברי החבר פשר צדיקי בוא אחרך צריך גדולת העם מי היה אדם הראשון אתם מכירים את זה הוא בא מגז תרשישים סבא שלו היה רב תניחו לו זה מקרים דברים ידועים כן בתירוץ הבא גדול מי שחטב ספורים חוץ מזה מה אתה רוצה סוף כל סוף הבאת אותו לבית משפט אתה צדיק 10 דולר היום בשנה הוא גנב. מזה אתה עושה

מזה סיפור. אתה רואה שזה חטא צפו. א זה תירוצים טכניים יפים אבל [נחירות בוז] א כולנו מרגישים אין נחת מזה שזה מה שהוא בא להסביר לו.

החטא הוא חטא וזה שזה ספור זה לא צריך לעניין אף אחד. והתשובה לדבר אני אומר משפט אחד כאן ופעם בא נמשיך את הדברים כדי לא להמשיך באוויר. א חטאים ספורים זה לא הכוונה בודדים בעברית. חטאים ספורים הכוונה הם מסופרים שהתורה סיפרה אותם ונשאלת השאלה הגדולה למה התורה עסקה בחטא העגל עסקר רבות פרשה שלמה הוא אומר לו מפורשות הנו שאמר לו הכוזרי פסקת צב תעזוב מה שנתסם [נחירות בוז] ונודע ממרים מרימלה המעמדות כי שם שמעתי מאיפה הוא שמע כתוב בתורה מישהו הקריל לא משנה אולי הוא לא

הגיע לפרשה הזו אבל זה מה שנתפרסם זה המקור אומר לו החבר נכון אבל זה נתפרסם חתב ספורים כלומר אומר את זה בצורה אחרת התורה לא תערה לנו באופן היסטורי את כל מה שמתחולל מבריאת העולם עד היום דוגמה פשוטה שאלת רבע כמה ניסיונות נתנסא עשרה נתנתה אברהם תשובה שרה מה ניסיונות הידועים תבקשו מחבר'ה למלא כאן אני מעריך שהגיעות חמישה שישה נכון ברך כמה בליל בדיקת חמץ שמוצאים חמישה שישה פירורים וזה כבר הישג זה פחות על הסטטיסטיקה ולמה כי באמת לא זוכרים מהניסיונות אבל מה כולם זוכרים כי

כולנו היינו בגן הילדים שאברהם נכנס נזרק לכבשן האש נכון אין אחד שלא יודע את זה התורה לא אומרת את זה עכשיו אני לא מתי ספק בזה חז"ל אמרו את זה ולמה התורה לא אומרה את ומה הניסיון הידוע לך לך?

למה הוא ידוע? א' כן אנחנו יודעים ב כי התורה אומרת הוא ניסיון נפלא הגמרא אומרת על ניסיון משבחים אותו שעה שיבואה אומר יגיד אין כאן א ניסיון כל כך קשה הוא ממילא הלך בדרך לארץ ישראל סוף פרשת נוח טוב העקדה אני מקבל תראו אני לא רוצה לתרגם צריכה לסכם אבל ברור לנו שכשהתורה מתארת דברים בעצם שוזרת הלכות על בסדר הופעת הסגולה בעם ישראל מאורה אחרי מאורה ומאורות שעם כל מה שהיו הטבעיו בנוחותם נצח בגלל שאלו על נס ניסיון דברים הם לא חלק ממצבו של רכישת סגולה

הם לא שמה כי לומר למה הוא מוליך אותו הגדול מחטאב ספורים זה שהתורה מספרת על חטא העגל זה חלק מגדלות העם הזה היום ונורא לומר את זה בשמי הראשונה נכון צריך להסביר את הדברים אומר את זה בצורה אחרת אלמלא גדלותם הייתה באותו שלב או סת סגנון משונה אלמלא כל מה שקדם זה רכישת מעלה הם לא יוגעים לחט העגל יותר מזה התורה לא היתה מספר את זה התורה מסבירה כיצד החטא זה חלק בלתי נפרד אינטגרלי ממה שקדם לזה עם כל הקושי שהוא בדבר צריך להבין את זה

לא נותן לגיטימציה רק להסביר שם מקריח תורה עסקה בזה רבות פרשת כיטבו זה פרשה שמל אותנו למה סג סגולת ישראל >> כטיסה >> כטיסה מה היא סגולת עם ישראל ודאי טעות שלי כן אה איזה משתלב כאן וכולי טוב זה נעצור כאן נראה בעזרת השם שבוע הבא זהו אהבה >> חודש הבא זמן הבא זמן הבא חודש בנו זמן עם טוב בעזרת השם נבנה נזכה לבניין בית המקדש בטוב בזמנו >> אמן אמן Да.