הסרת פחד ההגשמה חלק א' | הרב דני מילר | כוזרי | תשפ''ו [28]

טוב, ערב טוב לכולם. אנחנו סיימנו, לא סיימנו, אנחנו לא מסיימים. הגענו עד סוף פסקה שנייה אחת. אני חפש לן הגענו.

>> כן. פז פד פז. פחות או יותר ה סבב הדברים ברוררו. תחילת הדיון בשאלה שבפסקה סליחה שבפסקה פ מהלך הארוך שבשלב מסוים כאן התקדמות עצומה בדברי הקוזרי פסקה פד זה העניין האלוהי באמת אחרי שקודם זה הסוג של אתם זוכרים ספק אם היא נמצאת היא נמצאת של אל מג אומר העניין האלוהי אם היא נמצאת אחרי כל הבירור סליחה לו מגל מב המעלה האלוהית הזאת המעלה הזאת סליחה אלוהית מלאכותית אם היא נמצאת כל הבירור והעומק של הבירור התהליך המיוחד שהוא חוסף בפניו את כל המהלך של היווצרות היציאה

מן הכוח הופל של עם ישראל כולל א תביעת קריאת ים סוף זה נלוי באמת שלב הבא מצוות שלב שלישי פד מצוות בור בהמשך השרת הספק אין נכנ נכנס בלב מהמיתוספק לא שהספק נפטר דיברנו על זה הרבה בשבוע שעבר הלשון היא בין פתרון לספק לבין הדר ספק לא נחזור על הדברים העניין זה מוקבע בנו 40 שנה מן שבת ממילא מתוך כשבת מקשרת אותנו לדברים מתן תורה וממילא כאן חוזר עוד פעם על אותה נקודה ספק שר לא כל אותם שאלות לא קיימות וכל מה שאנחנו נמצאים באותה באותו

מעמד מיוחד.

יש עדיין נבואה בישראל. אני רוצה להעביר נקודה שלא דיברנו עליה פעם שעברה, אבל גם לא נדבר עליה הפעם. רק נרמוז עליה. כאשר הוא אומר כאן בסוף סליחה בסוף ה בסוף הפסקה צת פז לפני הסוף יוסרו אלה הסברות במעמד הגדול ההוא.

זהו. שרו הסברות שרו הספקות שרת הסברות זה לא תירוצים לסברות תירוצים זה שכליים שרת הסכות זה מושג שונה כן דיברנו יש הרבה מה להעריך בזה דברים שלמדנו גם בדעת אלוקים כן ההבדל בין שפינוזה מה אניחומר ברמז בןחה צריכה לביטוי הרמבם כן שהרבה נישו ביקור בהם פשיטת צפקות או עשרה צפקות כן אבל לא נעריך לא עכשיו >> לא אני מאוד רוצה להרחיב אבל לא עכשיו אני כי זה על הרצף כן על הרצף של הפסקות אני מתכוון כן לא כלטציה אחרת עכשיו הוא מוסיף כאן עוד דבר מה

שנלווה מן הדיבור האלוקי נקרא את זה מהר מן המכתב מה שב מן הדיבור האלוקי מן המכתב האלוקי אולי רק שמחילה לסגור את הבילון אני פשוט אה מרגיש שקרן אור פניכם ואני לא רואה אותכם מגל השמש אשריכם כן הוא מה שעד ש זהו בסדר בסדר לא זה בסדר נראה לי זה מחזיק ככה כן אני גם הזוז טיפה ומה שנלווה אל הדיבור האלוהי מן המכתב האלוהי היינו שהדברים חקוקים נמצאים בנו רק עשרת הדיברות האלה בשנינו מלוכות אבנים יקרות זה את המילה היקרות ונתנו אותם אל משה חלק מהמהלך

וראו אותם מכתב אלוהים אותם חוזרים כאשר שומעו אותם דיבור אלוהים דיבור מכתב מכתב דיבור ולכן צריך ארון עשה להם משה במצת אלוהים אהרון והקים עליו המשכן הידוע שנשאר נשאר זה הלוחות משכן ולאחר מכן בבני ישראל כלז ממבואה כ900 שנה סוף בית ראשון היינו עד שמרה ונגנז אהרון גבר להם נבוכד נצבי גלם גם הם אסוציאציה של 900 שנה זה בית ראשון ובית שני כן זה לא נכון כאן לבוכת נצר סוף בית ראשון תשובה היא מצרפים ממתן תורה סוף בית ראשון תעשו את החשבון תקופת התנך זה פחות

יותר מיהושע ועצוב בית ראשון זה כ900 שנה פלוס מינוס היות הלוחות בנו אנחנו עדיין דבר השם מופיע בנו בצורה כתובה גם אם לא רואים את זה יש מקום להבין כיצד זה פועל נשאיר את זה ככה נראה את זה לקמן אני רק מביא דוגמה לדבר נפתח רגע בחטא העגל אחרי הבירוע האור של חטא העגל א בעזרת השם נראה את הדברים ביחד בפנים מגיעים לסוף פסקה צז שהוא מסכם את הדברים כן אה אחרי שהוא מברר באריכות על המשמעות של חטא העגל אה טוב נראה את זה שמה רק

אני אומר מילה אחת. ההסבר המפורסם שהם חיפשו אחרי אמצעי זה לא מדויק נאמר את זה בצורה הזו יותר נכון כוזרי לא בדיוק אומר את זה מנוח קצת חריף יותר כוזר משהו אחר למרות שכשהוא נתפלו תמיד שחיפשו אחרי אמצעי שמסתכלים טוב בדברים זאת לא מה שהוא אומר זה לא מה שהוא אומר לתר דיו גם שאלת הח הכוזרי כמובן הכוזרי לחבר היא לא למה חטו בחטא העגל ישרים שיותר מטרידים אותו להבין את השאלה נבין את ההסבר כן מה מה בעצם מותרט שמה על כל פנים בסיומה של אותה

סוגיה מיוחדת שתחילתה מת אחת ארוכות כאן בפסקת צב סופה בצדז בהנחה שסופה שמה אני לא בטוח בזה אבל נניח את זה אז הוא מסכם את הדברים בזוה הלשון סוף צז וזה קשור לכאן לכן אני מציין את העובדה והוא כותב אם כל זה אחרי כל מה שדיברנו כן אין ספק שהגדרנו מה היה שמה וז עבודה זרה לא מנסה לטשטש את זה מגדיר את זה אחרת לכן אנשו האנשים אשר עבדו העגל ביום ההוא והרגום והיה מספר כולם 3,000 איש מחל 600,000 כמות אבל לא דרמטית 3000 לא נה

אנשים בגלל טעות חישובית כן הייתה שם עבודה זרה מסוימת אבל הוא אומר שלא טוב נראה את הדברים בפנים בוא נראה קצת באמת באמת אחד שנראה את זה עכשיו סיכום הדברים סיכום הסוגיה ולא פסק מן לרדת למזונם הנהגה אלוקית הלאה וענן לסוכך עליהם המשך הנהגה אלוקית גם אחריך את העגל במודה יש להנחותם מוכר והנבואה מתמדת ונוספת ממשיכה ביניהם מתעצמת מתגברת ממשיכה כלומר מעלתם לא הסתלקה רמז זה מסוים עיקר שאלת הכוזר לחבר היא לא הייתה למה חטאו אלא איך עם ישראל למרות מעלתם חטאו שאלה קצת שונה אולי

החטא טוען שמעלתם פוסרה באותו זמן התשובה היא לא פסקה מעלתם נשארה כל האינדיקציות למעלה למעמד הרוחני של עם ישראל למעלתם לאחר יציאת מצרים ומתן תורה נותרו במקומם חוץ מימו לב דבר אחד זולת שתי הלוחות שרשברה משה והתפלל להשיבה מבושבו להם כי מה המיוחד? כתיבה אחרת.

אולי מילים אחרות אבל כתיבה שונה. כתיבה אלוקית סולך. כן. והלוחות הראשונות לא משה פסל.

הלכאורה כך מקובל לומר יש מקום להבין אם זהכחי. כך מקובל בחלק גדול מהראשונים שההבדל בין הלוחות הראשונות לשניות זה בהבדל בין העשרת הדיברות של יתרו לבית חנן כן עכשיו זה מילים שונות ואותיות שונות טוב עכשיו יכול להיות אני לא רוצה להגיע לזה עכשיו שאולי אפילו הכתב שונה ברור לא נגיע לזה עכשיו אולי במקומו זהו זהו נגיע לזה במקומו כן בגלל זה אנחנו פותחים דבר שחבל לפתוח אם לא ממשיכים בוא נש פתחנו מדי הרבה דברים היום בוא נזה התחלה בלבד, אבל ודאי שזה לא מקרים. משום שהמפגש עם הכתב הוא מחולל באדם איזשהו צורת התבוננות על הקודש דרך האותיות, האותיות העבריות רשמילין. כן, הדוגמה מוכרת לנו קצת לא מוכרת, אנחנו יודעים על קיומה, כן?

גם אם לא למדנו את זה, אבל יודעים שלאותיות יש משמעות ולכן לא לחינם. אני אביא דוגמה לדבר. היינו בהקדמה של הרב להניה. יש גם בקבצים על כך שחלק מהמפעלים המיוחדים שעשו ענשו אנשי כנסת הגדולה בין בית לבית שני.

תחילת בית שני. כלומר במעבר הוא מדבר על נבואה נבוכות נצר במעמד במעבר סליחה מנבואה לתורה שבעל פה באתשון בית שני. המפורסמים שבהם זו המשנה שבתחילת פרקי אבות עומדו תלמידים הרבה וכולי. כן.

תורה עקיב חול עוברת מקליטה נבואית לקליטה שכלית צריך יותר תלמידים יותר סייגים יותר בירורים עוד דבר שהצורת הישיבה הייתה שונה גמרא בברכות כן זה הרב מברך מברר את זה שם דרך המושג קרם ביבנה נכנסו תלמידים לקרם ביבנה שאלו הרב מדגיש את המושג קרם אנחנו לומדים מסכת סנהדרין בא בבית המקדש הראשון בזמן הסנהדרין המקורי התיישבו בחצי גורן שני חצי חצי גאון לא משנה אבל בעיגול אה כשגלו בשלב מסוים עדיין שמרו בתחילת בית המקדש השני עד נקודה מסוימת גלו וישבו בצורה שונה כמו קרם שורות כלומר כשאחד רואה

את זה שלדו במקרה הטוב לא רואה את האחרים האינדיבידואליזם במובן החיובי יותר שולט שמה מאשר החשיבה משותפת כן והרב מקשר את זה לנש מה שתורה שבעל פה, דבר נוסף ש זה החלפת הכתב אז יש בקבצים, אני לא זוכר ברגע זה איפה זה ובהקדמה לעיניה. עכשיו החלפת הכתב זה לא רק שאלה טכנית של נוחיות או של א קלות להתמודד עם אותיות קשות ומורכבות. זה איזשהו רושם שנוצר לאדם כשהוא פוגש את האותיות. הרישום שונה.

והרישום של הלוחות הראשונות והשניות היה שונה. עכשיו כדי להסביר אותו צריך להגיע קודם לחטא העגל להיבין מה שם דבר באמת מופנה שהשוון היחידי בין לפני חטא העגל לאחר כן חטא העגל לאחר חטא העגל זה הכתב של הלוחות כביכול המפגש עם דבר השם הוא מפגש שונה המפגש החזותי עם האותיות שכתובות כן ולקודם משלים את מה שראינו כאן למרות שאמרנו את זה בצורה מידה חלקית אבל בעזרת השם שמה כן >> הרב דיברנו בשיעורים קודמים דיברנו דווקא על השפה במובן של הדיבור של >> כן >> שהדונו אותי בין

לבין הכתב דווקא >> גם הכתב משקף את זה כן >> לא אבל זה משקף באותו אני אני מדבר על זה זה על אותו גל זה אותו >> כשאתה כותב את אותה מילה אה המבנה של האותיות א הוא מפגיש אותכם רובד אחר של המילה אני אקרא את זה בצורה הזאת >> תכתוב שפה הבדל מהותי תכתוב שלום אנחנו לא שמה לצערנו אבל צריכים להיות שמה לכתוב את המילה שלום ש לו מ במקום זה SH A וכולי אתה קורא אותה באותו דבר ואתה פוגוש אותויות אחרות אתה יכול לכתוב

את זה באנגלית סליחה בשבת לחלק מהראשונים יש מחלוקות ראשונים לגבי אותיות לטיניות לא מדבר דרבון דרבון לא נסו דאורייתא שולחן ערוך מביא את זה את הדעות האלה מאחד מהראשונים אבל העברת את המסר זה אותו מסר לא זה אותיות יות אחרות אבל מי שקוראים מבין מה אתה אמרת נכון כי כתיבה זה לא העברת מסר טוב זה צריך ללמוד מסכת שבת שנתיים שלוש לא זוכר את החשבון כתיבה זה לא העברת מסר כתיבה זה בניית אותי היא לא אות זה גרפיקה אין בה תוכן זה סימון גרפי מקובל בעולם

אות עברית יש בה תוכן אדם רואה את אותיות התורה היינו רואות את התורה פרק על אותיות תורה אדם רואה את אותיות תורה מתעוררים אצלו רשמים עמוקים יותר לג מה שחסוף אחרי מה שתמון וגנוז באות המיוחדת הזו. לכן יש כתיבה ואגב לכן גם שונה כתיבה ביד מכתיבה במחשב גם מבחינה הלכתית אדם שכותב במחשב הוא לא עובר מלכת כותב בשבת בונה מבעיר לא משנה בוא נחפש מה כותב כי הוא לא כותב הוא לא בנה אות נתן פקודה למחשב שימן את הפיקסלים הנכונים הוא לא בנ אגב לכן גם

מי שכותב במחשב סליחה שאני אומר את זה זה לא נושא כאן עכשיו קל הרבה יותר לשכוח את זה מה שמה שכותב בכתב תנסו את זה כן כי אתה שותף למה שאתה קורא כשאתה כותב בכתב כשאתה כותב במחשב אתה רואה תמונות אתה לא שותף לכתיבה אתה יכול תלו תמונות אחרות רק זה יותר נוח לראות את התמונות כי זה מאפשר לכולם להבין מה שכתבת אבל לא ניגרר לעניינים האלה כי זה לא נוגע לכאן נוגע אותו למאמר שני שהוא עוסק שם יותר בעניין של הלשון העברית אני חוזר לשאלה

א זהזה אכן זה ככה כן כתיבה שונה עובד ד שעברו מכתב אשורים מה שהזכרת כתב עברי מה שהרב מברר שמה כי כתב זה לא רק העברת אינפורמציה לכן יש גם כללים בלשון האם אותיות שסמוחות אחת לשנייה ושלא שמחות אחת לשנייה יש שתי אותיות שאף פעם לא היו סמוכות רוצים פעם אחת גט פרדוקס מתי הם סמוכות כשנפרדים כי זה חיבור לא טבעי ג ות לא יכולים להיות בשפה העברית צו לבדוק למה אין לזה הסבר אבל זה ככה טוב יש לזה הסבר בעומקת דברים כן אבל בחשיבה ראשונית

קשה להבין למה זה נראה לנו מיד המקריות בלבד כן וכן הלאה בואו נתחיל עם זה ולמה המשמעות של 22 אותיות בלטינית יש יותר אותיות ולמה חלק מהאותיות יש להם אותיות סופיות וחלק לא הרב מעריך בזה בעיניה בשר וברס ולמה ישכו דברים בדברים האלה בשורה התחתונה יש משמעות להיות עצמם לא רק בתור אמצעי קומיניקטיבית בהתקשרותי אלא בתור אמצעי מגמתי אתה פוגש אותיות אתה רואה איזשהו מין הערה מסוימת למעלה מה שכתוב בספרים שעוד זה מלשון אתה מגיע עלינו משהו מגיע לנו ידיעה אלוקית דרך האות המסוימת הזאת ולכן

ספר תורה שיש בו אות פסולה כל הספר פסול מכאן ואלך כל הספר מחוקת ראשונים כן אבל ודאי שצריך לתקן את זה נפקמינה כן פרשת פנחס בריתי שלום תנסו להיזכר ו אתם זוכרים ו' קטיעה כן בכל החומשים זה כתוב הו עם כו באמצע שקוט כן זה כך צריך לכתוב את זה מה קרה סליחה לשאלה כן כי זה משהו אחר שאלהם כאשר כתוב קראתי בתורה בספר תורה לא היה כתוב ו קטיה אבל זה לא פסול כי יש רבי עקיבא גר שלא אומר שזה לא פסול נעזוב את זה

עכשיו כן אבל אבל בכל אופן מה נפקמנה ו קטיע לא יש נקודות מעלה אותיות או לא תראו אני שואל הרבה שאלות לא שום דבר אבל התשובה אחת יש נפקמינה כדי להבין אתה נפקמ צריך להבין מה זה המושג אותיות מילים משפטים וכן הלאה וכן הלאה מרגע זה וילך לעניינינו על ברגע שהדיברות כתובות התורה חיה בנו היא נמצאת בתוכנו רגע אבל אנחנו לא רואים אותה נכון כי אנחנו לא יכולים לראות אותה כי אנחנו לא יכולים לעמוד במצב שאחרי מתן תורה לראות מולנו את האותיות כדי מחזיר אותנו לשמוע

את הלוחות אנחנו לא בנועים לזה די לנו בעובדה שיש הלוחות נמצאים בתוך העם סגורים בתוך אהרון סגורים אף אחד לא רואה אותם וארון בינינו זה מאפשר הופעת נבואה היא ההובה נמשכת מכוח העובדה שהאותיות בינינו עכשיו שלב הבא קצת להבין את הדברים יותר נשאיר את דולה כשנגיע לשמה אז גמרנו את העניין זה אומר לו הכוזרי פסקה פח שלה מצד מצד אחד מאוד ברורה, מצד שני מאוד לא ברורה מכת המילים אמר כוזרי א מי ששומע דבריכם כי האלוהים דיבר עם המון אחרים וכתב להם לוחות וזול על זה

זה כאילו משהו חדש בשבילו הדין אמו שימו לב שהחסד לכם עלינו הוא יחשוב שאנחנו מגשימים אבל אנחנו לא מגשימים וגם אתם אין להשמכם במה שזה אשמ למה הוא לא אומר מה נמשיך הלאה כי אין מדחה למעמדות הגדולים האלה דיברנו המדחה זה טבוע בנו חלק בלתי נפרד מאוצר הרוח שלנו מהDNA הרוחני שלנו אז אין להשמכם אז בוא נתחיל אתכם לזכות בוא יש לדון אתכם לזכות בהשלכת ההקשה ועיון השכלים על על פניו בהסבר ראשון מקשב לו אבל קשה לומר שזו הקושיה סליחה בהבנה ראשונה אומר לו חבר'ה אתם

מגשימים טוב אתם לא מקשימים כן אבל הפירוש שבורא דיבר עם בשר אדם אבל הוא לא שואל את זה הוא לא מעלה בדעתו הכוזרי שעם ישראל מגשים אנחנו יודעים שזה גם לכן גם התשובה של החבר נקרא אגב ונחזור להבין יותר טוב לא יצור שאני מבין את זה כפשוטו שבא הכוזרי לחבר אומר לו ידידי החבר אתם מגשימים אומר לו החבר מה פתאום איזה תשובה זו? חלילה נעל מן השקר מה אני מקשים ושיבוא בתורה מה שהשכל מרחיק אותו מי דיבר על זה טוב זה גם משפט צריך להבין מה

הוא עונה לו כאן הלאה פתאום מכניס עוד איזה אלמנט שים הראיה סליחה תחילת עשרת הדברים הוא הציוון שלמין באלוהים והשני עזרה מעבוד אלוהים אחרים מעשות פסל ותמונה ותבנית וכללו של דבר מהגשים התורה עסרה להגשים נו בסדר הוא ידע את זה מה הוא עונה לו?

אומר לו אתם מגשימים אנחנו לא מגשימים זה הביטוי זה מין דוסיח של חרשים מה הוא שואל אותו מה עונה לו שואל אותו אתם מגשימים לא נכון חלילה אנחנו נכון מקשימים מה התורה עשרה וחוץ מזה איך לא נורמ מהגשמות ואנחנו מורמים קצת מושה פלפול שלם מה פתאום נקשים אלא מה ממשיך חוזר עוד פעם כל מיני דברים שראינו אותם כאן כן תראו מה הוא רוצה כאן הכוזרי לא מעלה בדעתו שהחבר מגשים והוא חוזר על הסגנון של שאלה שלווה אותנו בכמה וכמה מקומות במהלך הכוזר בפרט במאמר שני של

חוזרת על עצמה לא פעם בואו נפתח רגע מאמר שני בתחילתו כדוגמה מסוימת לעניין קה בחשבון ש ראיתם את הדברים לפחות ב אפילו כתבתם על זה קונטרס על התחילת מאמר שני נכון >> כן בסדר אתם כ כא כורגן כגוף כן אז א סיום התהליך המיוחד שמן נעזוב את זה עכשיו נגיע לשם נראה את זה מה קורה בערים האלה ביום הזה במקום הזה לא סתם אה סוג של משלים מי שיקרא טוב את ההקדמה זה בעצם סיכום של מאמר ראשון ונמשיך עליו תחילת מה ששאל אותו אני מסיים כאן

א מסיים קורא את סיום הדברים של פסקה א' תחילת מה ששאל אותו על השמות והמידות כן א' א ב א' שמות מידות איך הוא מופיע במדד תארים בלשוננו כן הם מיוחסות על הבורא גם השמות וגם המידות קודם מדבר על מידות מהרבי חוזר לשמות מה קרה באמצע פתאום נדלג על זה נמשיך הלאה ומה שנראה בקצתם מן האגשמה יש כאן סוג של הגשמה אםחקת הדבר אצל השכל וכן מחרקת אותו התורה בבאור נו אז מה הוא שואל כאן? אומר לו ה אני מיד חוזר אלינו אומר לו החבר בוא

אני אסביר לך מה זה תערים שמות בורא כולם חוץ מהמפורש תוריה השלמה שמגיע בארחד פסקת עץ כולל נבואה שזה השיא של השגת התארים אבל החלום שבמילים אבל א לפני זה מה הוא מקשה לו תחילת הרי נראה בקצתה מן ההגשמה שאלה אתם מגשימים למה בוא אני אסביר לך מה זה תערים אחרי כל הבירור של התרים שואל אתם מגשימים בתערים מה התשובה לדבר התשובה לדבר אנחנו לא מגשימים רגע אבל התערים מגשימים תשובה הם לא מגשמים תראו אני אסביר את הדבר כדי זה לא ראה כמו משחקי מילים בעלמה

כי זה נוגע גם לשאלה העצם וחזר אותו בכמה מקומות במאמר שני כשהוא מדבר על הרגש שמה ברור למלך הכוזרי שאף אחד לא מרגישים כאן אחרי כל מה שראינו הגשמ הדבר הכי מנוגד לקודש עבודה זרה ולא לא צריך בדברים יותר שלא היה המכניזם הפסיכולוגי שובר בר על האדם יש פסקה באורות הקודש על השרת ה להסיר השרת פחד ההגשמה כן אדם לומד לומד תורה הוא מסוגל בשלב מסוים חללה להתחיל להבשים מצר לעצמו דוגמאות של אברהם שרה אורהל עקידת יצחק מלאכים סולם סיפור מעניין כן ובלי להרגיש הוא מתחיל

להגשים ואולי אולי אולי אסור לומר את זה כדבר ברור אולי יש סכנה בלימוד הדברים כפשוטם כי אדם מפתח את החשיבה הגשמתית שאל מה הדבר דומה כי זה קיים ילד שלומד לראשונה את הפרשות הוא מגשים הוא לא מלא בדעתו אחרת תנו לילד לצייר את אברהם יצחק ויעקב הוא יצייר רגע מה איך אתה יודע איך הם נראים אסור להגשים כמה הרב יוצא נגד זה תכונה ילדותית דעת אלוקים זה הטבע הבסיסי של האדם לצעיר זה לגיטימי או לא לגיטימי שילד מצייר. תשובה ודאי שזה לגיטימי. אם הוא לא היה

מצייר, המחשבות לא היו נתפסות אצלו.

ילד מאוד בגיל הזה מאוד נרכסיסט, מאוד מה שהוא רואה זה משקיים. הוא לא רואה דברים רחמים. הוא לא מאמין שאברהם יכול להיראות אחרת מה שהוא חושב. עכשיו הוא יחליט מה רגע למה צריך את זה?

כי אם הוא לא יצי אותו דמותו של אברהם לא תחכק אצלו. אבל הוא משתחרר מהילדות. וזה החוכמה. מתי משתחרר מהילדות?

אבל הרגשמה היא דבר שטבוע בנפש. גם אנחנו יותר קל לנו כשאנחנו מדברים כן ביום כיפור מחילה לאשכנזים שהפיוט הזה הוא די ככה שבמרכז התפילה או ששניים קבו כבקרת רואה דרוש שבתו יש גם מילים לא רק מהנגינה כן צריך לזכור את זה אז אנחנו מדמים לעצמנו רואה צון אנחנו צא הוא רואה צון נו למה אנחנו צריכים את זה אולי היה מותר להביא במקום זה פסקאות מאורות הקודש אולי אבל לא היינו מתפללים אנחנו צריכים גם את עולם הדימויים הזה. למה אנחנו צריכים? כדי שדברים באמת יקבלו אותנו צורה

מילולית ולא יהיו רק מילים שמחוסרות קשה אחת לשנייה שיפלו על אותו דעת תמיד צריך קורם מלמטה כן מאין מאין שהרב מדבר על זה במאמר עבודת אלוקים מאין זה לא אותו דבר פחות או יותר על השמעון שבר יוחי שמע שיכול להיות שהיה צריך להיות לנו שתי פיות פה לקודש פה לחול יש פה אחד הקודש לא יקל בלי מילים של חול התפיסה העליונה המופשטת לא לא לא תקלל בתפיסה של הגשמה אבל מה יש חשש בסדר אנחנו מקשימים התורה מלאה בסיפורים אבל איך אנחנו משתחררים מזה זאת תמיד השאלה

מה ערב לכך שאדם לא ילמד תורה וכל חייו הוא ידמן לעצמו את אבות העולם ואת הקדוש ברוך הוא כמו שדימה אותם כלד בגיל חמש וש וזה לא ככה ולא צריך מודעת אלוקים כדי להצביע על כך שרוב העולם עובדי השם לא לא מגשימים עכשיו זה לא בגלל שאסור בשלב מסוים הצורך להגשים נעלם להפך יש אפילו נוגדנים כן הצורך להגשים יש דחייה מהעניין הזה עכשיו למה טוב זה זו שאלה שנטפל בה בתארים אבל לכן עיקר השאלה תת מאמר שני היא לא על האם התערים מגשימים האם אתם לא

חוששים שהתארים יצאו רואקציה אמונית יצאו התנגדות אמונית כי הם מתחילים להגשים תשובה לא זה לא קורה למה בוא נבין מה זה תערים להבין למה מה הם לא עוצרים את זה?

או שאדם משתחל יותר הוא מתרחק מן הגשמה. עכשיו גם כאן אצלנו אותו דבר. שאלת הכוזרי הייתה לא למה אתם מגשימים אלא מה אתם עושים כדי להחזיק כאן סליחה שני דברים בלי ליפול באמצע. מצד אחד להאמין למעמד שהיה כפשוטו.

כי כתוב והמכתב מכתב אלוקים והדיבור דיבור אלוקי. כל מה שמענו כפשוטו. מצד שני לא נתת להיות מתורגם בצורה הגשמתית. כלומר אני אומר לעצמי הקדוש ברוך הקדוש ברוך הוא דיבר כי שמענו אותו אבל זה לא דיבור.

הוא כתב כי ראינו את זה כתוב וזה לא כתב. אז רגע אנחנו נמצאים במין לא רוצה להגיד רסוננס אבל כביכול אין סתירה פנימית. איך אנחנו יוצאים מזה? טוב זו בעצם השאלה.

התשובה לכאורה לדבר לכאורה ונראה את זה בפנים. הפתרון הוא אחד. לחלק את העולם שלנו לשני עולמות, לעולם האמונה ולעולם השכל. עולם האמונה אומר שמה שכתוב היה, עולם השכל אומר שזה לא היה.

אתה זה לכל הפתרון הכי טוב. זה מה שהכוזרי אומר וזה מה שהכוזרי טוען. אם האמונה אינה דוחה את השכל האנושי. כיוון שהשכל האנושי לא מסוגל להכיל את המושגים האמוניים והאמונה לא מסוגל להכיל את המושגים השכלים.

סתירות של דת ומדע. נו בגלגול הראשון שלהם. בוא נקרא את זה רגע בפנים. אומר הכוזרים מי ששומע דבריכם כאילוים דיבר עם המונכם כל מה שראינו עד עכשיו המון המון העם לא בודדים ואחרי הדיבור חתב להם וחטב להם כמובן לוחות ומחוץ מזולת זה חקק את הלוחות וכן הלאה וכן הלאה הדין עמו מיש מי שמא בחוץ שיחשוב שיחס אליכם דעת ההגשמה ויגיד אתם מגשימים אבל אתם לא מגשימים נכון גם אתם אין להשי שמכם במה בזה שאתם מקבלים את הסיפור כפשוטו לכורה תגידו הסיפור לא כפשוטו אתם לא אין

להשמכם אתם לא דוחים אותו למה כי אין מתחיל המעמודות הגדולים האלה כי הם חקוקים בנו אנחנו מדמיינים את יציאת מצרים כמו שראינו מדמיינים את מתן תורה שומעים את הקדוש ברוך הוא נגלה עלינו רואים את הלוחות איזשהו מן ראייה פנימית יותר חיים את זה כל הזמן כן אין להשים שמכם כי אין מדך.

דיברנו שאין מדך. אם אין מתח אפשר להפנות עורף למעמדות האלה. אז רגע אז מצד אחד אתם מי ששומע אותכם אובייקטיבית מבחוץ יגיד אתם מגשימים. אתם תגידו אנחנו לא מגשימים.

ודאי כי אסור להגשים. אז רגע אז אולי תגידו אנחנו לא מגשימים והמורות האלה הם לא כפשוטם. זה סוג של סימבולים או דברים מהסוג הזה. לא.

כי אם זה לא דברים כפשוטם אני כשמדבר סימבולים המילה סימבול לא נכונה מדבר על ה נו על פילון אלכסנדרוני כן שיטה אלגוריסטית מה שנקרא הרב מביא אותם אלגוריסטים טענו רק להעביר את הדברים כי קצת יש על זה בישראל תחייתו שהוא מבל הנבואה אלגוג תנו שכל מה שכתוב בתורה זה משל זה לא היה ולא נברא אברהם אבינו זה לא דמות זה רעיון יצחק לא עכשיו הרמב"ם מביא חלק פה ושם בסולם יעקב מביא את המחשבה הזאת מי שהוביל אותה בזמנו אחד מהתנאים הוא קר בשמו פילון אלכסנדרוני שם

לא יהודי שמו היהודי היה דידיה עכשיו הוא ניסה לפרש את התורה בצורה דימוית ציורית משלים כן מה שהזכרנו מקודם כן אגוריסטים אין לנו הרבה שרידים מהדברים שהוא כתב הרמבם הביא פה ושם אה כנראה אחת הטענות שהייתה גזירה אלוקית שהדברים ישמדו לא ישאירו כי הייתה למשפעה שלילית יש טוענים שטוב אולי זה קשור גם לעובדה שיהיה באס באלכסנדריה כלה של אלכסנדריה שאתה פעם גדולה בכנסת הגדול באלכסנדריה איפה הם היו נעלמו שתואל מזה קשור לזה שתואלים משלו אבל כל פנים הייתה באמת שיטה שאומרת בוא לא נתמודד עם פשט

הפסוקים ונגיד שהם משלים למשהו זה רעיון אברהם זה רעיון יצחק רעיון יעקב רעיון ו מי אמר שלא? הרב כותב שבאגרות, בעקבות היגרת רב שיר הגאון יש דברים שאפשר לומר אותם, יש דברים שלא. בדרך כלל לעם ישראל יש חוש פנימי את מה לקבל ואת מה לא לקבל. זהו.

מאיפה מקור החוש הזה? מזה שרגלינו עמדו על הר סיני. פיתחנו מאמר הפחד. פחד מדברים לא נכונים למאמר הפחד.

יש זהות פנימית, יש כוח פנימי שיודע לסלם דברים, להיות סלקטיבי. מה מקבלים ומה לא מקבלים בשיטות שות היום כן סליחה >> בנ >> כן אבל בני אל תיקח אותו לשם חשבת שאתה רוצה להגיד רבג אל תיקח אותו אבל במקומות מסוימים במקומות >> כן כן כן >> נכון הם מקומות מאוד מסוימים על זה בדיוק הרב כותב יש מקומות שעוד אפשר סולם יעקב אתה יכול להגיד שזה אה סליחה לא סולם יעקב סולם קוקו והחלום המלאכים הוא מבין שאולי זה החלום זה עוד הולך בסדר הרמב"ם לא שול הרמבן

על התורה לא דוכה את זה מכל וכל הוא לא מחזיק את זה אבל לא עושה מזה גולד כן מלחמת עולם א יש דברים שכן אם אתה תגיד שכל סיפור של הרב במצרים זה משל איזה מין תחושה פנימית לרת למצרים שהם המציאו דמות של יעקב עד כאן כ למה לא כי זה כי זה חקוק בנו אנחנו נזכרים ביעקב נזכרים בסבא רבא שלו כלומר שני הדברים זה מה שהוא אומר לנו אין מדכם בוא נעזור לכאן כדי לא לצאת מהרצף אז אז אין להשמכם, אין להשמכם בזה שאתם אומרים

זה לא היה כי אין מתחים את זה רגע אז אתם חיים עכשיו ממין פרדוקס לכן בוא נדון אותכם לזכות ויש לדון אתכם לזכות מה הפרדוקס מצד אחד המאורות היו כי אין מתח מצד שני להסביר כפשוטו זה קשה כי אתה מקשים להגיד אני לא מקבל כפשוטו אני לא יכול כי אין מדי אח לכן אני לא אגיד זה לא היה ולא נברא מצד שני ללהגיד זה היה כפשוטו אז בבעיה הגשמה נו אז מה עושים נדון אתכם לכף זכות יש לדון אתכם לזכות בהשלכת ההקשה והיונה השכלים הם מגישים

לתורה עם ידיעה שהם נמצאים בשני עולמות מקבילים עולם הקודש ועולם השכל עולם הקודש מקבל את הים כפשוטם עולם השכל אומר זה לא ולא נברא סתירה פנימית היו כאלה שככה ניסו לשב את את האדורים אחד מעוגי הדעות של נקרא ל עוגה דעות לא הייתי רוצה להביא את זה לשמה כן היה אחד מהגוג הדעות שת רוזן צבאי מי שנתקל הוא בעקבות כל מיני תהליכים שהוא עברותן שאין דבר כזה תפילה טוב אחר כגשו את זה התפילה היא מעוררת את האדם לטענתו לכל נרגשות אלוקיים אבל ככה מצד אחד בתפילה

הוא מרגיש שהוא מדבר דבר בצורה רוחנית השכל אומר לו אין דבר כזה תפילה הוא חי בתוך הדסוננס הזה טוב זה אבלים הדברים זה פשוט כפירה זה לא קר סליחה >> לא שומע >> בסדר אבל לא היהודי לפת דבר אחר כן הביא הביא את זה אלינו כן גייר את זה חל הביטוי גיור לא קדד וחדיד גם בלי ברית מילה מ סתם בכל אופן מבחינת המילים אני מתכוון ברית מילה כן לא קראת את המילים לא אבל זה זה דעה שמה אתה אומר >> הגיעו רפור >> כן גיעור

רפום בדיוק כן א בצורה מסוימת אה פרופסור לייבובביץ' המשיך את זה כן כן של התפילה על משמעות זה סך הכל מילים כן אסור לומר את זה אבל היא כבר הזכרת אותו בכל אופן אה אבל בחובן לגופם של דברים אנחנו כמובן לא מחזיקים את הדברים אנחנו לא חיים בעולם אפיקטיבי בעולם של המצוות בעולם מלא רעיונות סותרים את אחד לשני רק שהכוזרי אומר בוא נד אותכם זכות אתה משליחים את הקשה והנה השכלי וכאן מבינים שאתם נמצאים גם בשני בשתי פל לנט עוד שני מישורים אומר לו החבר חליל

על האל מן השקר ושיבוא בתורה מה שהשכל מחיל חס שקר שאנחנו את התשובה שלו חס ושלום התורה מפגישה אותנו מושגים שאנחנו מאמינים בהם ונוגדים את השכל זה לא נכון כל מה שכתוב בתורה השכל מחזק אותו וכל מה שעזר כלומר ולא שולל אותו הוא גם משתמש כאן בביטוי חריף מאוד חליל על האל מי שזוכר רשי חליל עלל שופט כל הארץ פרשת רש"י חלילה חולין הם לך מחשבה חולית אפיקורסית זהו גמרנו אין אנחנו לא חיים בסתירה הזאת אין לנו דיסוננס דיאלקטיקה תחפשו את המילים המכונות חליל על האל

הראיה שימו לב הוא תחילת עשרת הדברים מהציווי שנמין באלוהים והשני העזרה מעבוד אלוהים אחרי מעשות פסל ותבונה ותבנית של דבר מהקשיב עכשיו אם נסביר לפי ההסבר הראשון ששלנו אז הוא אומר לה, תשמע, התורה עסרה להגשים, אף על זה לא הדיון. הדיון הוא מה קורה בנפש האדם? אומר, שים לב דבר מעניין תחילת עשרת הדברים זה הציווי שלמים באלוהים והשני אזרה מעבוד אלוהים אחרים.

מה מה הוא רוצה להגיד כאן? שים לב לסדר של הדיברות. בואו נשים גם אנחנו לא תמיד חושבים. תראו, מסילת ישרים בנה את ספרו לפי מסילה ברועה עצובה.

אחרי שלב הזהירות קודמת לזריזות או בהקבלה ממקום אחר נחזור לזה לא תעשה ועשה לא תעשה קודם לעשה אני יודע שמגיעים למסכת יבומות מתחילים להסתבך עם זה עוד מעט נגיע לזה אם אתם אם למדתם את הסוגיות האלה אבל לפני מסכת יבמות כן למה מסילת ישרים דיברה על זהירות קודמת לזריזות כי אם אדם פותר חייב בזריזות אין מגבלות הזהירות קודם מגבילה אותו לאן להזדרז הזהירות תוחמת בוא נמר את זה בצורה הזו כמו משל נמצא מקום אחר כשהגשמים יורדים כאן והם מתחילים לגלוש במדרונות מזרחה לכיוון נחלי עם המלח

מתנגזים שמה יש דוי ברור לנחים הם לא שוטפים את ההרים סתם ככה כביכול הם הם זורמים בתוך מסלול מסוים אם לא היה להם מסלול הם לא הגיעים לאן שהמגיעים וגם לאגם לא מגיעים כביפרו בגלל סוג האדמה כאן כלומר אני אביא את זה כמשל נמשל אם אין לך לאן לכוון את הרוח היא לא מגה לא מגיעה לאף מקום אם אין זהירות אין זריזות אם אין ידיעה מה המגבלות שום דבר לא פועל בהם הרב כותב את זה גם בהקשר אחר מה טוב הוא עליך יעקב משכנותך לישראל כן

אוהל משכן יעקב ישראל בוא נדבר נבותר על יעקב וישראל נדבר על דיברנו על שמות מקודם אוהל ומשכן משכן זה בית אוהל זה דבר נייד אדם צריך להיות גם גדר של משכן וגם בית קבוע ונייד אדם שכל הזמן נייד הוא לא מתפתח רוחנית כי אין לו כביעות קביות הזהירות נותנת לו קריאת נמצא דקריאת כיוון זה אדם שבעצם חי בעולם שלתי שהוא כל מה מתחזק רוחנית כן הוא לא מתחזק הוא בספירלה סביב עצמו הקביעות מגדירה לעצמו כל פעם מה לא המלו נותן לו את המכן כן עכשיו למה

אני אומר אותו דבר בין הזהירות לזריזות אותו דבר בין העניין של הרמבן על התורה בעשרת הדיברות הלא תעשה יראה מדמה את זה בשבת ממ זה הוא מגיע כאן הלאה לתורה כולה לא תעשה קשור לעירה עשה קשור לאהבה מאמר שני תואם נראה את זה שמה היחס בין לא תעשה להירה לבין עשה לאהבה מדבר על זה שמה כשהוא מדבר פסקה נ על המצוות מחלק אותם גם לפחות או יותר לחלוקה פחות או יותר כזו ודגיש הרמבם שכיוון שלא תעשה זהעירה ירה קודמת לאהבה אם אדם בונה בעצמו מידת אהבה

עצומה אין לו מגבלות הוא גם אוהב את האלילות דברים האסורים אוהב כבל רומנטיקה דביקות לא תעשה קובע מהמגבלות כשיש מגבלות אדם יכול ללכת עליו כותב הרמבן וזה מתחיל להסתבך עם הסוגיה בהבמות שכיוון שכך לא תעשה גדול מעשה כן כשרבי עקיבא הגיע הגמרא ביבמות אומרת אחרת הש דוכה אותה הרבי עקיבא בבמות דף ז עיין רמבן על התורה זה בדיוק מה שהוא טוען שם הגמרא אומרת לא ככה אבל אנחנו לא לומדים את זה עכשיו בכל אופן אני מדבר על העיקרון העיקרון מה שחשוב לו עכשיו הוא בא ושואל

אותו כאן על עסרת הדיברות הרי לכורה עסרת הדיברות היו צריכים להיות מנוסחים בצורה הפוכה קודם הזהירות מעבודה זרה ואז ציווי באמונה זהירות בעבודה זרה לדעת לא לתת לרגש המוסרי להתפרץ קדימה את המוגבל ואז מה כן כי זה בדיוק הפוך זה מה שהוא אומר כאן תחילת עשרת דברים הציווי שלמין באלוהים קודם כן רגע אבל אין לזה מגבלות לא יש והשני הזה המעבוד עוד אלוהים אחרים סות מלאקשים וזה למה זה בסדר הזה כדי ללמד אותו שהנפש שלנו גם אם מתחיל ממצוות אמונה היא מעולם לא תגיע להגשמה הפסוק

בא אחרי זה לא צריך לידום כי הייתה מנה שכיוון שהמבנה הוא הפוך מה שאמרנו עד עכשיו כיוון שכביכול אתה פותח בזריזות לפני הזהירות אולי אדם עלול להגיע לזריזות מסוכנת מגשימה מה חסרת מעצורים וחסרת מגבלות כן כל דבר מכיסה תחת כנפי השכנה זה לא ככה בדיבורות למה משדיבורות פונות אלינו אחרי מעמד ים סוף אחרי קריאת ים סוף סליחה אחרי כל מה שהתכוננו ובנפש האדם כבר תבואה ידיעה ברורה שהאמונה עם כל ענקיותה ואיןספיותה שהיא בעצם מקיפה את הכל יש לו גם את המגבלות התיבות שנמצאות בנו מילים אחרות

אנחנו לא רומז כאן ונראה את זה פעם הבאה עוד פעם אנחנו לא משליחים את השכל. אנחנו חיים כל הזמן בעולם, לא שעולם של שכל, עולם של תורה. עולם שיש בו שני ממדים, אבל הם משלמים אחד את השני. יש את הידיעה ויש את הצורה שאתה אומר את הידיעה.

סליחה סליחה מבטא את הידיעה. הידיעה פנימית אומרת שאני לא מגשם. ולכן גם כשאני אומר דברים שהם מגשימים הם בנויים בצורה כזאת שמע למה אני לא אגשים לא בגלל שאני דוחה אותם לא בגלל שאני טוען שאין ברירה לקבל אותם כי הנפש שלנו יכולה להכיל את שני המושגים האלה הנפש שלנו יכולה להכיל שני מושגים גם את הידיעה וגם את הבחירה והדברים לא סותרים אחד את השני >> מה מה מבדיל בינינו לבין שאר הגויים >> שאר הגויים הם לא היו בהר סיניים ולכן כן כשעומדים מול שלת ההגשמה יש

להם סתירה פנימית כי אם אתה שומע את דבר השם אם אתה מתאר את מעמד הרסיני כפשוטו של כתיבה ודיבור האסוציאציה הראשונית היא באופן טבעי שיש ווליום קול ויש פעילות אקטיבית של כתיבה אבל אסור לך לחשוב ככה אז אתה אומר אני לא חושב אצלנו אתה שומע דיבור וכתיבה מעולם אין לך אסוציאטצטה של כתיבה פיזית. למה?

משום שהתפיסת האמונה שלנו היא כזאת שמכילה גם את התארים שאין להם משמעות מבחינתנו. אם יוצרים בלי המפגש עם התארים מפגיש אותנו עם גודל מסוים. הכוח של הפגישה עם תארים זה מאמר שני לכן גם הקדמתי אותו. כאן הוא קצת רומז לעניין קצת קצת קצת הרחבה דברים.

שמה המפגש עם הם לא מפגישים אותנו עם מה שהיה אלא עם הצורה שאנחנו מסוגלים לתפוס נקודת אחיזה במה שהיה בעצם הם לא מתארים אותו הם מתארים את הנקודה שבה הוא פונה אלינו ולכן זה לא סותר הנקודה שבה הוא פונה אלינו זה דרך המילה דיבור אנחנו כבקרת רודר אנחנו בזמן התפילה לרגע קת יש לנו אסוצוסיאציה אבל זה לא פועל בנו שום דבר לרג גורמים את התפילה לא עם איזשהו דימוי הנה הגדלנו לעצמנו סוף כל סוף מה עבודת השם של ראש השנה אנחנו הולכים והקדוש ברוך הוא כרוע

לא ולשנייה אחת עזרנו להכיל את המחשבות בצורה נכונה בלי להגיע להגשמה משום שהשפה העברית מכילה את שני המישורים האלה אגב זה נכון רק בשפה העברית זה הגודל של השפה העברית חול וקודש מר ושמש בבוביה הזכרתי לכם מקודם דומני מ שהזכרתי את הרבי שמעון בן יוחאי שזכרתי לכם את שצריך שתי פיות כן יש לנו פ אחד וזה לא ולא בוא לסתירה טוב השאלה איך להבין למה זהעבודת אלוקים שבה בכבודת אלוקים מחזיקים את שני הרשומים האלה כל הזמן וזה מה שהוא אומר אבל הוא ממשיך את זה כאן

נחיל את כבר עבר זמננו נראה את זה בעזרת השם בהמשך ‏F