שבת ומעשה בראשית | הרב דני מילר | כוזרי | תשפ''ו [27]

מתיר לךפיתי ואז שלחתי אותו צריך כל הפרטים האלה כמובן ומה פה הוא שלח לפניך את אהרון ומרים בעניין מה שלח את משה וגם אהרון אבינו הכל צריך כמה ללמוד כאן כן אבל זה בעיקר לענייננו לכן אני מזכיר זה מזכון המעץ בלק מלך מואב ומענה אותו בלעם בן באור מן השיתים עד הגלגן כל זה למען דעת צדקות השם כל זה בא כל הטובה שכל הפסוקים קודם למעלה דעת השם או רק של זה צריך מה כוונת הפסוק מה כוונת תמיכה אבל א הדבר קרוך בשאלה מי זכרונם היה

אצבל בלת מלך מואב אומנו אותו בילם בילם סליחה אני קצת מפקפק זה כתוב כן אין מה לפקפק אבל כש קוראים את הפסוקים עצמם מסופקני עד כמה עם ישראל עצמו שישב במחנה מסודר על דגלו ועל ציבותם ביב מילים כן שטח גדול כן אתם יודעים עכשיו בסוגיה של יב מילין רעה בפני רבו כן או שלא סוגיה בסדר א שדר גדול מסרוכז ש בצורה מאוד מובנת לפי שבטים לפי דגלים וכולי ושם איזה הרחוק כן לפי הפסוקים כאן עומדים להם שני אנשים אולי יותר משניים היו שם היה פעם עליה

בסדר ושניים באים שניים בילם ובלק ובילם היה מופיע כבר בפרשה פרשה הקודמת נסו להיזכר כאן בלק פרשה הקודמת חוקת כן מוזכר שבתור מה זה >> יום מושלים >> כן יומשלים כן בלעם רשי אומר בלשון רבים בלעם ובאור צוות של יועצים כך משמע מרשי נביאים גם כן יעצו אז באו לב כ זה הסיפור שח שזה סליחה בוא הסיפור שמה סליחה שהחלשתי את זה חצי ש כן אז אה בסדר הכירו אותם בתור נותנה יצות אבל מסובקני כמה עם ישראל היה שותף לכל ש מתרח למתח הזה שמתרחש למעלה

או לבעם קיבל כסף לקל יוצא לו ברכות עוד נגלה עוד נגלה אבל יש כתוב אמי זכור זאת אומרת אחת מהשתיים או באמת שאתה ידיעה בזמן אמת איזהשהו באוויר אמירה תדעו לכם יש כרגע מבחן עכשיו או אפשרות אחרת שהם לא ידעו בזמן המתו לאחר מכן בקצה לפני הכניסה לארץ תדעו לאחר מכן איךשהו בזה צורה או אפשרות שלישית שאני לא שלא אותה שזו ידיעה מסוג שונה וגם זיכרון מסוג שונה כלומר אני מתכוון אצלנו המילה זיכרון פונה לאיזה משהו שנכנס לנטלק ידיעה חוויתית מצולמת כן אני יודע שראיתי שכן

וכיוון שכן אני זוכר אותו אני יודע באיזה שעה שיעור אני זוכר מתי השיעור כן למה כי זה חוזר על עצמו זה רוטיני זה נכנס לצל עולם המושגים ואני זוכר באיזה שעה יש שורשאל אותי יום קודם יש גם זיכרון שהוא פנימי יותר שלב אני רוצה לחזור בצורה מסוימת דיברנו עליו בדברי החבר פעם שעברה משהו קורה זה אין בהם כלומר זו ידיעה שלא בהכרח מתורגמת לרצף של אירועים ידיעה פנימית יותר פשו של דבר ידיעה פנימית הכוונה עם ישראל חש שמתחולל משהו באותו זמן מתחש משהו את קיללת ברכת

סליחה בנעם עכשיו יש מקום להעריך אבל זה לא הנושא כאן זה נראה בהמשך בצורה זו אחרת בצורה מסוימת נקרא לזה כמו שפרשת כיטיסא אחריך את העגל שעוד לא ראינו שסכים מה זה פרשת כיטיסא זה כביכול עוד פרק או הפרק המרכזי כמובן כן בסגולת ישראל לומד מה זה עם ישראל פרקצ בעצם מלמד אותנו מה זה הלאומיות הישראלית.זה מאוד בולט בכמה פסוקים כאן הפסק בעם ישראל באדם הפרטי. מדוע קטן לי שלוש פעמים שלוש רגלים איך אתה פוגע בעם שעולה שלוש פעמים מקפיד על שלוש רגלים נכון זה טענה

הזאת זה מה שומע זה מה ששלומר עלינו כן כי העניין של החגים והרגלים זה יותר מאשר רק איזשהו הצצה לאיזשהו פרק זמן נתון. מה אתה עושה בפרק הזמן הזה? איך אתה מציין אותו?

יש כאן נקודת מבט על כל ההתנהלות של החיים שלה צר מסוים ומכוזרים אמר ב אנחנו רחוקים את זה עוסק בשאלה הזאת תוך כדי דיון על עניינים אחרים שיש של צותיות בארץ על עם ישראל וכך חל ננתם הטוב הוא הולך הובב הצניעות של צורת חיותם לא הצניעות הפרטית של כל אחד יש הבדל בין צניעות פרטית לבין צניעות לאומית הרעיון [כחכוח] הזה רבותיי שכל שדלת אינה מכוונת לחלון אתם יודעים מה אני מתכוון כ לסגור אוהלים בצורה שאף אחד לא רואה את הבע של השני אני לא בטוח שזה

לא היה מקובל במקומות אחרים עד אז כל אדם בא עם מידה מינימלית של פרטיות לא רוצה שהשכנים יכנסו אליו ויסתכלו להיו בתוך הבית ודאי בתקופה של רס שלא הבינו וטריסים כולם הבנו אחד אוהלים כן אף אחד לא רצה את זה אז השיטה הפשוטה ביותר לסדר את הפתחים היו פתחים אולי גם חלון שהפתחים לא יהיו אחד מול שני לא צריך זה ובילם הוא רואה את זה הוא יוצא מדעתו מהרעיון המבריק הזה כן צניעות אני לא חושב שהרעיון הזה היה חדש בילם ההבדל היחידי הוא שאצל כל אומה

זה כל מערכת וכל זה יותר יותר מפגיש אותנו מה שאנחנו אצל כל אומה אז כל מערכת של חיים ציבורית לאומית הצניעות בסופו של דבר דבר שנתון לשיקול דעתו של כל אחד ואחד מאפשרים לך איך איך לבנות אתה תחליט אם אתה צנוע או לא אצלנו המבנה של המחנה הוא מבנה של צניעות זאת אומרת האומה צנועה לא רק אדם הפרטי יש כן נקודות שעוסקות בעצם במבנה החמי המיוחד של האומה שמברר שאנחנו לא עוד גוף עוד גוף שהתארגלנו סביב איזשהו רעיון מסוים נראה את זה בהמשך ראינו את זה

עד עכשיו כשעסקנו בפא פ שחיים ביחד ומצאנו איזה דבר משותף בה ונבנה כתוצאה מזה מערכת חיים לאומית מוכרת יותר ונתת לוכן לצעוק בה איזשהי רוח תרבות כן לא אנחנו כפי שאמרנו התכונה הלאומית היא מהותן שא צריך להוציא אותו מן הכוח אל הפועל כן וזה עולם שונה לגמרי מהעולם המוכר לנו כן המוכר להם אז כן להבין מה הערך של החיים הישראלים שיש באותה תקופה אה לכן אני רוצה להדגיש בכל זאת נחוג גם מהטקסט הרגיל כיוון שהתחלנו את זה אה הזדמנות להוסיף את זה לכן גם כן הגמרא

ברכות כן אין היה ברכות יב כן אין היה ברכות פרק א' נדמה לי קע משהו כזה על הגמרא שמה שאומרת שרצו לקבוע את פרשת בילם בקריאת שמע ולא קבו תורך הציבור כן אומרת הגמרא אולי לפחות נקוו פסוק אחד עם כלבי קר אהבץ כערי כן אומרת הגמרא גמיר כל פסוק גדול פסקה משה לא פסקים אנחנו לא לוקחים פסוק מכלול קונטקסט לא פסוק בודד למה רצו לקבוע את זה בקריאת שמע ומה הבעיה תוח הציבור טוב נתחיל מעניין של תוח הציבור כל אחד רגיש שתוח הציבור נובע בגלל העובדה

שבכל זאת פרשת מה קצת ארוכה יותר פעמיים ביום נגיד פרשת בלק אני חושב שזה לא טיון זה זה נכון זה נכון אבל בוא נאמר אה למרות למה למרות הטענה הזאת בוא נאמר אם היו קובעים את זה בקריאת שמע לא היינו מרגישים שזה צטורח אנחנו לא רגילים לכן אתה מביא לנו עוד 50 פסוקים אם היו קובעים את זה בקריאת שמע במקום פסוקי זמרה למשל אז התפילה הייתה באותו זמן כך שזאת לא הנקודה ב עובדה שבכל זאת יש בתפילות אצלנו לא מעט דברים שאפשר לוותר עליהם אבל זה

לפגילים מזה רגילים מזה נעזוב את זה עכשיו אבל בוא נראה את הדברים בצורה הזו ואצה להעריך יותר תור הציבור הרב לוקח את זה לכיוון אחר תור הציבור לא אדם הפרטי הציבור לא בשל כי למה רצו לקבוע את קריאת שמע בס1 פרשת בילם בקריאת שמע קריאת שמע עוסקת באחדות השם השם אלוקינו השם אחד עם כל הכלול בזה כתוצאה מזה כוזרים מאמר שני שלב ראשון ואהבת את השם אלוקיך כדי להבין שהבת את השם אלוקיך אנחנו מבינים שמה שקודם לקריאת שמע אהבת עולם הוא אוהב אותנו אנחנו אוהבים אותו

זה לא תמורה זה בעצם אותה תכונה שלם אפתו מסתכל עליה לכן לברכות קריאת שמע יש חשיבות יותר מברכות רגילות נקרא לזה ככה יש עניין לומר אותם בציבור יש דעות בהלכה אפילו שהרעיון הזה שמי שקם מאוחר רוצה לקרוא קריאת שמל בזמן ואחר כג להתפלל הוא לא לכתחילה כי אז קוראים קריאת שמע בלי ברכותיה אתה משלים את זה אחר כך נכון אבל לא בזמן טוב לא נקרא שאלות הלכתיות זה לא הנושא אבל אנחנו מבינים שכל זה הכנה גמרנו עם זה ויציב ואמונה מה זה אמונה מה זה יציאת

מצרים חוזרים על זה [נחירות בוז] עד זה מערכת שלמה שעוסקת באחדות השם כלומר בצורה שבה הקדוש ברוך הוא מפר בעולם בנו ולכן הדרך הנכוהיה ביותר לצל זה אומרת הגמרא דרך ברכות בל משקף את מהות החיים שלנו. אלא מה? היחס בין האינסופיות של הבורא לבין סדרי החיים של תורה ומצוות של האומה לא של אדם הפרטי. לוקח זמן עד שאנחנו מאקלים את זה.

זה תורח הציבור. לא להפיל את זה עלינו יותר יום זמן. כלומר כשאנחנו לומדים דברים רוחניים שלא פשילים לזה הרבה פעמים זה מביא לא רוצה להגיד ראקציה סוג של התבוננות שטחית ולחשיבה ילדותית. וכל זה שלב הבא עכשיו צריך להבין אז מהמנה להביא פסוק אחד קודות מאוד חשובות שעוסקות בדיוק בסוג הדק של עם ישראל עכשיו אמי זכור כדי לא לסתוק [נחירות בוז] מדי הרבה מאז ממה שתכננו אמי זכור מה יעץ זה לא רק זיכרון חזותי מה צילמת מה ראית אלא מה קבוע בך מה הידיעה שבונוע אותו בעקבות העניין של בלעם ובלק רכשנו ידיעות שלא היינו מושגים להם כמו שלא ידענו שנפקוש אותו.

פתאום דיברנו בשפה אחרת משהו התחולל אצלנו עכשיו כל זה אני חוזר געורנית רצית רצית להשאיר לשאול משהו? כן לא בסדר >> בסדר כל זה מחזיר אותה לא אם יש שאלה לשאול אבל אם לא אז לא כל זה מחזיר אותנו אני שבומר עוד פעם השאלה בפסקה כאן של ה א בפסקה פז קראנו אותה דיברנו פה פו אין בהם מדכה בדיוק אותו [נחירות בוז] עניין כמו אם מה שהנו במיכה אין בהם איתך זה תבוא בנו אין בהם את לא הכוונה הם לא פורחים את זה לא שייך לדחות

את זה אני דוחה דברים שעומדים לדיון אני לא דוחה דברים שהחלק מאוצר המחשבה שלי אם אני ודאי לי שעכשיו יום בחוץ לא בגלל ש למרות שהבילונות סגורים חשבון שהוא התחיל בשעה זו ועדיין לא השקיע זה חשבון נכון דבר כזה אפשר להתווכר כי יש כם גילון פתוח אין לי ספק שהוא בחוץ אז אין בהם איתך הכוונה לא רק זה שאתם לא יכולים לדחוט את הידיעה שלי זה לא דבר שניתן להדחות כי זה חלק ראייה לעומת ראיה חלק מהתפיסה המהותית שלנו כל התפיסות על ה המהותיות שיש בנו

בעשר לערך החיים שלנו שמתבר דרך התורה בהמשך שמיד נגיע לזה אין בהם איתכם ומה ש זה קריאת ים סוף המכות 40 שנות מדבר הספקות שרו לא בגלל שפשטנו אותם כי אין מקום להסתפק באתי זה יש ספקות שסירים כי פשטנו אותם יש ספורות שפטאתי [נחירות בוז] להסתפק בהם שהוא עומד מול עינינו לא מורר ספק מילה מתוך ככה שבת שבת זה קומה הכי גבוהה המן יורד לאדם הפרטי שבעה ימים לעומה שש ימים מה פירוש שיורד לאדם הפרטי שבעה ימים יורד ביום השישי שתי מנות פעמיים [נחירות בוז] אבל

כי ההנהגה הלאומית בשבת היא שונה מן עולם הבא אדם הפר פרטי עדיין לעתיד לבוא צדיקים יושבים אותם בראשם עוסקים בתורה אולי לא אוכלים אבל בכל זאת היום ששבת אצלנו מאין עולם הבא אוכלים כי אנחנו עוד לא במדרגה שיש ניתן לראות את הגודל גם בחיים הפרטיים זה מדרגה לעתיד לבוא זה מושג שלהם על הארץ דעת את השם כמהים להם מכסים אבל במדרגה של עדיין היה הכי צריך לחות לפי הצרכים שלו והומה נבנת לפי הגודל לא לאומי ביחד כל הזמן ולא מסתירה ולכן הפסקה פז פיזן שבת מוזר

מזה ומבריאת עולם שיש לו מברש המן מפגיש אותנו מהשבת פתאום ההנהגה הישראלית במדבר וכתוצאה מזה גם אנחנו מגיעים לשבת פוגשים מחדש את מעשה בראשית כל השנה אנחנו חיים לאור יציאת מצרים כל השנה שנה כול עניינים אחרים שבת זה מפגש עם הרצון האלוקי שקדם לבריאה עם הרצון עם הביכולו [נחירות בוז] לא השם היה צברם כן קליון שלמות כן כל מה שקדם כי אנחנו עסוקים במהלך השבוע בבירור של יחסי הכוחות בפיזיקה מה שמהווה אותם ויוצר את התנועה המסוימת הזאת בעולם זה הרצון שקדם לבריאת העולם שאין לנו מגע

איתו היום היחידים שבטח חיים בצלו אותו רצון [נחירות בוז] לנו זה שבת מאין עולם הבא סדר חיים שונה לחלוטין שבעצם משקף דבר שאנחנו צריכים אותו בשבת כי בלי זה אנחנו מאבדים את השבוע לכן כול ראשון בשבת שני בשבת שלישי בשבת אנחנו שמים כל הזמן סביב המעגל הזה שנייה אחת וממה שנתיד לזכור כן >> שני שאלות הרב א' כל אני לא צריך כלך להבין למה דווקא בשבת כלומר אם לא היינו חיים את זה כל הזמן אז מחילה נשמע כי לא היינו פשוט >> כי אם לא לא

אם לא הייתה שבת בעצם מצב שאדם מלא ברגשות ולא יכול לבט אותו כלומר באופן >> אדם עמוס באופן אדם עמוס בידיעות פנימיות אין לו מתי לחיות לפיה >> למה בקולימים אותוע >> מה זה הוא לא יכול >> למה אם הרצון האלוקי לא מופיע כל הזמן שבוע סליחה שם כן לא אבל השבוע לא מאפשר לגלות את המגמה שקודמת לעולם השבוע חוסף לנו את העולם בגלל שיש שבת יש לנו שבוע אם העולם היה בלי שבת זה כמו עולם דוגמה לדבר עולם בלי עם ישראל עולם בלי שבת זה

כמו עולם שיש בו חוקיות ואין בו שמש שום דבר לא היה קיים אין מה שיתן תוכן לדברים מה שסדר את הדברים לכן תמיד הדימוי לשמש מה שמהרל מביא עולם לשמש טוב תיאורטית כל מי שלמד את ה מינימום של הגרביטציה אין דבר כזה לא יצור תאורטית כן זה לא רק אולם שאין בו איזה משהו שמאיר ברגע שאין מה שמאיר אין לא קיץ כל מה שמחמם ולא חורף ולא יום ולא לילה ולא שבוע ולא חודש אין תקופות שנה זה זה עולם מינורי חסר משמעות כי אתה לא מדה

בשום שינוי מן הדברים אינסוף טוב עבור >> כלומר השינוי הוא מה שנותן את ה >> נותן לשכל ההתפתחות כל הזמן כן כן [נחירות בוז] >> אוקיי אז שאלה שאלה שנייה ולכן כן שאלה שנייה >> שאלה שנייה אז לכאורה זה אומר שלגויים אין בכלל פגישה >> אה נכון נכון נכון נכון לכן גוי ששבת חייב מיתה אדרבה אם הם עושים את זה בצורה תאטרלית לא מתאימה זה גוי ששבת אה הם חיים מתוך ההכרה של הגודל של המפגש עם עם ישראל נכון שכחי אלוקה כתוב על הגויים נכון בתהילים

כן זאת הרעיון האלוקי לכן כשהם רוצים לשמור כשהגויים רוצים לשמור מצוות הרב מגדיר זה כמי שמכיר את הביטוי תאוות אמונה מסתרים על זה הביטוי א שמעצים אותו ביותר את המושג תאוות אמונה בהקשר הזה זה אותו מדרש שיש במסכת עבודה זרה שלעתיד לבוא הגויים אומרים נו שמה ליטון לא לא ציווית אותה על המצוות הגמרא בעבודה זרה הוציא מצוות זה לא הוגן כן אנחנו ננשים כי לא נצטו אומר הקדוש ברוך הוא בסדר יש לי מצווה קלה ק יש לי מצווה קלה סוכה תקיימו אותה למה זה קל? תגידו

לבנות סוכה זה קשה מדבר קל כי במקום יכול להיות בחדר הזה הוא חי בחדר הזה בסדר [כחכוח] זה לא כ מורכב מצוות סוכה בינינו כן יש כאלה שאפילו מתגעגעים לזה כל השר קצת שת בגינה כן אבל א אבל זה לא כ מסובך אולי סיבה אחרת על כל פנים בונים הגויים סוכות ברוך השם והקדוש ברוך הוא מוציא חמה מן ארתיקה נו אז מה הדין במקרה הזה מצטער פטור מן הסוכה אה אתם רואים אתה יוצא מהסוכה כן אבל מצטער פתור מהסוכה גם אנחנו נצא בצורה כזאת מהסוכה אם

תהיה חמה לא רק אם זה משהו קצת לא הוגן כאילו כאן התשובה היא כי התיאור של הגמרא מאוד מעניין לגויים שכשהם יוצאים מן הסוכה מבעתים בסוכה כועסים מכים את הסוכה מפרקים אותה אנחנו לא מבואטים למה משום שאנחנו ידענו שהגודל האלוקים מופיע במצוות לפעמים מופיע שלא במצוות צמצ ב מצות זה חוויה לקחת להם את החוויה לקחת להם את הכל וזה השונה הגדול אז אתם לא יכולים להיות דבקים אתה שואל בצדק בצורה הנכונה בסדר האלוקי אלא מתוך הכרה של שייכים מי שנלוה לינו מן האומות לאל פסק שם

בעצם מוארים מאיתנו וביום שמוארים מאיתנו אין מלחמות בעולם ובופן עקרוני כותב הרב נראה את זה בחטא העגל כדי שלפורום הזה אה היא למלכת העגל העולם היה מכיר בזה עין בעין ברגע שהיו נכנסים לארץ בך את העגל איך כותב הרב נתאחר הדבר אלפי שנים עד שבינתיים העולם כמרכה פה ושם יש לו מגע עם הסוד לחיים של עם ישראל ופה ושם ככל שיותר מכיר את החיים של עם ישראל הוא מפתח יותר שינה מה שאנחנו יודעים איתנו הרב מתייחס לשינה בכמה מקומות בקשרים שונים תלוי באיזה תקופה אבל זה

מאפיין את השנאות כל פעם משהו אחר מזיז את זה דבר שכל לא ייתכן ור כל המרץ כשם מה שנקרא לך למה הם שונים טוב כי יש גם אין מפגש שהוא חלקי יוצא רואציה לפעמים האפטיות לא מביאה אהבה וגם לא שינה אבל כשיש קשר אם הוא לא מתברר זה עוצר התנגדות כן אנטוגוניזם זה בדיוק השינה אולי יותר מזה באיזה מקום מדבר על המשמעות הפסיכולוגית של הסינא קומה חדשה עכשיו אנחנו כמעט לא נתקדם לכן אני חייב לומר אז מה היה הספק? אז הוא אומר בסדר נמשיך הלאה.

מה היה כאן? זה מה שמדגיש העם עם מה שהמינו במה שבא משה נשאר בנפשותם ספק רוצה להדגיש זה עוד פעם איך ידבר אלוקים עם האדם כשספק איך דוברים אדם רבותיי זה לא ספק שכלי הם לא עמדו ממין תרשים חשיבתי איך אתה מסביר מה זה נבואה איזה עובד נשאר בנפש אותם ספק וזה אחרי שהם שמעו את נבואת משה >> זה לא כמו הספק של פילוסוף בתחילת הספר >> זהו זהו זה ההבדל הוא שהספק שהפילוסוף מעולם לא יתפתר נכונה הספק פסקה פז הספק אצלנו יפתר משום שהוא יפתר

בגלל העובדה לא בגלל שהספק הוכרע בגלל שהספק לא יהיה אחרי מתן תורה ספק הוא בנפש לא בשכלומר הנפש עדיין לא מכילה בצורה מלאה את זה מאין מה שראינו את הביטוי הזה זה ספק הראשונה כאן זה פסקה ס איך תחזק ב ס איך תחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה כן שונה מאוד העניין הזה לא איך תחזק שכלית כן איזה פתרון תחזק נפשכם איך הנפש יכולה להכיל רעיונות שלא תמיד מסתדרים עם הידיעות שלנו אז התשובה אנחנו לא פותרים את הבעיה בצורה שכלית מתמטית לומדים מה מתחולל אצלנו כשאנחנו רואים

את המציאות האלו שאנחנו לומדים מול הגודל האלו וכשהדברים תחול אין ספק בנפש >> זה שני סוגים של ספק >> ודאי כשמדבר כאן שר הספק לא הכוונה הכרנו את הספק אלא הנפש לא מסתפקת כי יש דברים שהחלק בלתי נפרד מהתבנית החשיבתית שלנו באופן בסיסי הר מביא לזה דוגמה מסוימת נדבר על כיבוד הורים ה למעט מקרים נדירים פסיכופתיים לא יודע איך לקרוא לזה אדם גדל עם ידיעה שיחס לו להוריו, לרבו, אולי כן, משפחתו, שונה מהיחס לכולם. עכשיו הוא מסתפק למה הוא בבעיה, כי הוא לא יקבל על זה

תשובה. רוב בני אדם לא מסתפקים למה.

זה חלק בלתי לפעמים לתפסת העולם שלהם. ההסתפקות היא בעצם מזמינה תשובה שלא תמיד יה קיימת ועלולים להישאר בספק השכלי הזה כי אין לזה תשובה מתמטית. זה לפי מולקולות, לפי מה? כן, לפי נוסטלגיה.

מה מה ההסבר? תשובה היא שר הספק. שר הספק בזה. שר הספק באשר לענייני אמונה.

לא בגלל שעוד פעם אני אומר אנחנו מתמודדים עם זה על כל שאלה יש תשובה משום שעולם הרוח שלנו מכיל בקריבו עוד כל הכל הידיעות הקודמות. בשביל זה רגע נמשיך נשאר בנשם ספק דברים עם האדם עוד פעם [נחירות בוז] כשא תהיה התחלת התורה והמעצב ומחשב בני אדם כי הרחוק בין דיבור ביניהם מזולת אדם כדיבור גשמי לא בגלל שיש פתרון לספק אלא לכל זמן שהם לא נפגשו עם המושג של דבר השם עדיין הדבר איננו חלק בלתי לפסורת החשיבה שלהם ולכן הם ראו את שאלוקים דיבר עם משה וידו

והמין משה עבדו אבל זה לא קנה אחיזה של קבע בנפש נכון הקדוש ברוך הוא מתנמ למרות שאני לא מבין איך בשלב הבא אני לא צריך להבין איך הוא אפילו את חלק בן טיפה בצורת ההתבוננות שלנו ולכן כתוב עשה השם להשי ספק זה מליבותם זה לא הכראה כראתי את הספק הספק לא קיים מי שרגליו עמדו על הר סיני לא מסופק וכאן דיברנו על שלושת ימי הגבלה שהכינו אותנו לאותה נבואה עליונה ולכן הביא דוגמה לדבר כן אנחנו אומרים בהגדה של פסח דיינו צריך לזכור אני מונח שפה ושם

דיברנו על זה המילה דהינו בהגדה של פסח זה לא הכוונה היא די לנו כן אלא דיינו להודות לך אילו זה בסדר שכוח עוד שכוח עוד שכ הלכת קמה וכמה טובה כפולה מקופלת נכון שאני מודע לכל כל בסדר אילו הביאנו לפני הסיניים ולא נתן לנו את התורה דיינו דיינו על מה אז זה שהגענו לא סיני מבואת פנים בפנים ברוך השם שגם קיבלנו את התורה הלאה אבל העגה להר סיני לכן הביטוי בגמרא לגבי העניין של כאילו השרת יצר הרע לזמן מסוים בזמן המידת בזמן מתן תורה בלשון הגמרא

במסכת שבת ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זו המתם לא ישראל שקיבלו את התורה ודאי שעבדו על הר סיני לכן הביטוי סיני מצטער אצלנו כ סוג של זהות עם תורה לא במובן שמשה קיבל תורה מסיני כי זה שני דברים לכאורה אלא יש בגמרא על אותו אחד שאמר דברים טובים מיוחדים בין דרים לא כן דרים עכשיו אז כן אז יש שמה סליחה [כחכוח] כתוב אה א כן סיני זה כינוי יש כאן משה זה כינוי סיני או אתם יודעים אני אביא דוגמה אחרת שם זה פחות בולה את

המשה שם זה יותר דוגמה אחרת סליחה סיני ועוקרים סיני סיני זה לא הידע זה השייכות אל הידע צריך לראות את הפסקה ברב מה זה סיני וכרים כן יש פסקה באור לנטיבתי שרבנו הרב ציודה על המשמעות של סיני היינו שם שם לפי התוכן לא נעריך יותר לעניינינו זה מה שמתחולל שמה עם ישראל שומע דבר השם שר הספק מליבו משום שאחרי שזה היה אצלו עובדה קיימת אתה לא מסתפק על עובדות קימו וזה נחרט אצלנו בטבע אין בהם אתה זה בDNA שלנו ישראל מאמינים בני מאמינים ואנחנו ניסיון מאמינים

בני מאמלאך ישראל אינם נביאים בני נביאים הם ואנחנו נביאים ורגלינו עמדו על הסנה ורכשו את אותם ידיעות ולכן ממשיך הרב וכותב הרי וכותב שמעם דיבור צח את הדברים כאשר אנחנו מגיעים ממילא לאותה קומה מיוחדת שלב הבא תרגם בפועל את נתינה את מדרגת הנבואה ואז התרגום בפועל חיים של מצוות מצוות מוציאות מלקוח אל הפועל את המגמה האלוקית כל מצוותך ראשון תהילים כל מצוותך האמונה פירוש אחד מהשתיים הרב מביא את זה בקבצים ככה ככה שתה שני הפירושים נכונות שתי אפשרויות נכונות אור כל מצוותך האמונה המצוות הם שפת

האמונה כן או אולי אפילו יותר מזה שהיא שפת האמונה אחרי המעשים יכול להגיד כל הם הלבבות או יותר מזה המצוות מאפשרות לנו להוציא מן הכוח אל הפועל את האמון על ידי המצות אנחנו מזההים מה שמתחילו לצלנו והמצות אותם מעשים שמשקפים בעצם את התביעה הפנימית שלנו עם משהו כמו שתפילה זה מילים שמשקפות את הקשר שלנו לבורא קנל המצוות או נאמר את זה בצורה שונה דצכם יש חוקי הדומם חוקי הצומח חוקי החי חוקי המדבר דיברנו בלמדים חי בתנאי ש כן את העניין האלוקים מופיע בחפוף למצוות. בלי מצוות

אנחנו עומדים בפני עולם עקר. עניין האלוקי זה רעיון נסגב, משוטט באוויר, מלא רשמים.

ברגע שלא מופיע במציאות, אין לזה משמעות. כיצד הוא מופיע במציאות דרכנו על ידי התורה והמצוות. ובזכות התורה והמצוות אנחנו פוגשים את מה שאנחנו. וזכן מיד במעמד הר סיני יש את הקבלת המצות.

ועם ישראל מחכה לזה. עובדה נעשה ונשמע ברור להם שזה שלב הבא ואז הוא מוסיף באחד מהמצוות שבת כבר קדמה מצוותו עם מורדתמה גם מצוות שבת שמה למרות שכבר דיברנו עליו אז למה היא שמה עוד פעם א' לצבות ב וזה מה שהוא מדגיש כאן [נחירות בוז] משום שאם היינו נשארים בציווי בידע על השבת מהציווי על א סליחה על מן בלבד ואולי די גם תזכור למעשה בראשית יכול להיות שהשבת זה מסעת נפש שנמצאת וקיימת ויוצאת מן הכוח אל הפועל קיים בצורה ממשית רק בדור המדבר מה שנות מדבר

אולי זה זמן שמתאים לפגוש את השבת אבל מי אמר שאנחנו חיים בצל אותה שבת גם אחרי המדבר תשובה כן השבת היא חלק מנת התורה אל אנחנו חיים בעולם שיש בו כל הזמן קשר לעולם הבא איך שבת הציווי מחדש שבעצם מלמד אותנו את זה אתה לא שומר את השבת כי הם צטברו את השבת כי אתה ושומרים בני ישראל שבת לעשות את השבת לדורותיו ולכן זה ברית עולם כל שבת מחדש אנחנו נפגשים בברית הזאת כל שבת מחדש אנחנו נפגשים בנפש בנשמה יתרה שיש לנו עם כל הכלול בזה

אם זה לא היה כתוב בעשרת הדיבורות זה בעצם יזכור לאיזה מציאות נפשית מן אנחנו לא אוכלים מן נכון יש צריך צריך להשאיר במקדש מן גנוז השאירו צנצנת המן אבל המן שנמצא הוא בא לעורר לנו כל מיני מחשבות כיצד יש סדורים אחרים אבל השבת היא קיימת כל הזמן היא קביה וקמה אצלנו אין לנו שליטה למלא מועדים אנחנו שבת ישראל יום זמנים כן שבת היא קביה וכמה אז זה חלק בלתי נפרד מאיתנו לכן נראה במאמר שני דיון שלהם איך קובעים את השבת זאת אומרת בגלל קו התאריך אבל

עוד מוקדם לדבר על זה כן וזה אני אקרא את זה מהר אם כן לושה את הדברים לסכם עוד פעם לא קיבלה מהמון מאנשים לחדים ש חוזרים לעניין שמה שהיה ולא מנביא מה ששר הספק מאת האלוהים ניתנו אבל לא היה בהם כוח כמשה לראות את הדבר הגדול זה גם נקודה שלא נרחיב יותר למה ומה אולי פשוט בגלל הזמן הרי הם קיבלו רק את שתי הדברות הראשונות דבר אתה עמנו ואל נמות שמסתכל פרשת תור זה נהיה כאילו סוג של נסיגה פרשת חן זה שבח הטיבו את אשר דיברו

הרב מעריך במדבר שוב נתן להם את הרגישות כמה הם יכולים לשתן מאין תורך הציבור די להם בשתי דיבורות לפגוש את הס הרי ממילא בכל דיבור שהקדוש ברוך הוא פרחן נשמתם אותה תחיית המתים נכון לכן שתי דיבורות זה כבר משהו לא כאילו לא מס לא מסתדר בלפנו שמדבר שהוא לכן מדגיש ולכן עוד פעם חוזר האמינו מן היום ההוא האמינו לא רק אמונה ידיעתית זה חי בהם חקוק בהם כי משה עוד פעם מדובר בו בדיבור התחלתו הייתה בוראים זה לא רק ידיעה זה אמונה זה חי בנו זה

לא רק למדנו את זה ככה אנחנו רואים את הדברים שר הספק לא קנה למשה מחשבה ולאצ מה שהוא אמר אומר החבר לפילוסוף בסמ פ שלא תהיה נבואה כאשר חשובה הפילוסופים נפש יזדקחו מחשבותיה תבח בשקל הפועל נקרא רוח הקודש פילוסופים או בגבריאל איסלאם ויזרו וישכילו אולי זה הנצרות כל הדברים לא קיימים אצלנו ואפשר שידמה לו באטו בחלום שנה כאיש מדבר שומע דבר נפשו לו באוזנם שו לא אני קורא מהר יוסרו אלו הספקות במעמד הגדול עוד פעם שרו הספקות לא פשטנו אותם אלא שרו יש מצב שבו אנחנו

מסתפקים ומחריים. יש מצב שאין סיבה להסתפק אלא אנחנו חיים את המושגים האלה כל הזמן ואחרי מתן תורה מושגים חיים בנו כל הזמן מצאת מצרים מתן תורה וממילא בזה הוא פותר את הפותר עונה לו על מה שהוא לא הבין מפסקה פה הנימוס התחלתו מהבורא נימוס חוקיות אנושית יש יחיד שעזר אומץ וכולי אצלנו המצוות הם סדר העניין האלוקי אז אז זה לא שיך אלינו אנחנו מקבלים את זה כמו שהעניין האלוקים מופיע בנו כן ומכאן ולכן עניין האלוקים מופיע בישראל ישראל בצורה טוטלית שמסתיים במה רק גם שר הוא

אל הסרות במעמד הגדול ההוא וחוץ מזה הוא מוסיף עוד נקודה שכשנגיע לחטא העגל נרחיב בה יותר ומת שנלווה אל הדיבור האלוהי מן המכתב האלוהי מעניין שמענו זה נכתב איך שחקה כסרת הדיברות האלה בשני לוחות אבנים יקרות ונתן אותם אל משה וראו אותם עוד פעם מכתב אלוהים במקביל לזה ששמו דיבור אלוהים וגם כל העם רואים את הנשמה שומעים את הנראה ועשה להם משה במצוות אלוהים מרון והקים אליו המשכן הידוע ושאר זה בבניס כל מי הנבואה צוב בית ראשון כלומר מה מה מה בעצם ההדגשה היא כאן שהמשך

הנבואה מותנה בהיות הנבואה הפרת למושג קיים חי יש לוחות יש סימנים מהותיים משמעותיים לדבר השם דבר השם מופיע גם בלוחות עצמם. כן הדיבור האלוקי יצר שני פעל בשני מישורים בשמיעה ובריאה.

זה מה ש מה שראינו שמע זה שמענו אני לא עוסק עכשיו בשאלה מה גדול מה זה נכון יש בכתבה הרב על זה אבל בעיקרון על שני הכוחות שני סרה אחת שניה שני המשורים חיימים כל הזמן ולכן כשאין לוחות אין נבואה אז פונים אל הקודש דרך החוכמה חכם עדיף מנביא תורה שבעל פה אבל אנחנו עוד לפני זה כן אנחנו סוף בית ראשון הוא לא עוסק בבית שני ולכן השמירה ירה של הלוחות בנו בעצם כל זמן שיש לוחות דבר השם עדיין מהדהד נשמע נראה לפחות כן כן הרב

מכל מה שאמרנו על הנקודה הזאת השתמע לי לפחות אם הבנתי נכון דבר שה הפעולה ההיסטורית היא פחות נגיד במילים שלי פחות רלוונטית לנו מאשר ה מה זה בא לומר לנו על התוכן שתבוא בנו שנטבע בנו >> בזמנו להבנתי אם ככה לא כל כך ברור לי מה עניין הראייה והשמיעה כלומר ראייה ושמיעה זה ביחס לפעולה שנעשתה אז ואז לאירוע היסטורי >> כן אבל עדיין אה ה ה ה ה נמשיך כ התורה ניתנת לנו דבר שמופיע בנו כל הזמן כל הזמן הוא מופיע איך או בגלל שראינו בגלל

ששמענו וכשיש בעולם ידיעה ושמיעה עדיין זה מהדד בנו >> אבל קצת פחות בהקשר של אירוע היסטורי יותר בהקשר של בלוב זה בנו כל הזמן כי יש לוחות >> אז כל הזמן אתה שומע ורואה >> כל הזמן כן כשיש לוחות הדמיון מתפתח כל הזמן זה כבר הדמיון עובד אחרץ יש לוחות במרכז הבד זה קיים באיזה מקום כן כל סגנון החיים הוא שונה בגלל הלוחות ובהדר הלוחות אין נבואה נו אז מה קורה טוב זה בית שני צריך להתחיל לבנות תורה שבעל פה מלאכדות בישראל הרב עוסק בזה הרבה

כן אבל לא עכשיו כאן כי הרייה לא מדבר זה על מאמר ראשון מאמר ראשון עוסק בתורה שבכתב נראה את זה מאמר שני שני ושלישי רואים כבר סימנים לעניין זה מה המשמעות של תורה שב קראים יוצא בלדר אבל הנה החינמי כל מה שהתורה בנו הנבואה בנו ואגב זו גם הסיבה מסמנטם [כחכוח] שם זה מפגר השאון זו גם הסיבה דיברנו פעם פעמיים אולי הזמן להזכיר את זה בחצי שנייה שלכן ההגדה של פסח בנויה על פסוקים והרב מט בפסקה מופלאה כשאנחנו חיים את הגד חדש פסח אנחנו יוצאים כל

שנה וחדש ביציאת מצרים אנחנו לא לומדים על יציאת מצרים אנחנו יוצאים ממצרים ידע שבזה פסוקים ומעט מדרשים לא הסברים ארוכים ולא דרשות ולא טוב אתם יודעים מה אני מתכוון כן כל מה שהתכוננו שבועיים להגיד בליל הסדר אף אחד לא מקשיב מכירים את זה עם הקלסרים עלי ורט כל הישיבות סיכוייםם שלשיעורים ביוטיוב בסוף לא מעניין אף אחד נכון כי אנחנו אומרים פסוקים זה הכוח הרבה יותר גדול מאשר כל הלך אגב בחצות אכלת את האפיקן תעזור קצת לארגן את הבית תתחיל ללמוד את כל מה שהכנת עד הבוקר

לא לשכוח לקום לתשפילה בסדר לא תשנו לא ששכח שלא יגידו לכם בינינוני הוא הגיע זמן קריאת שמע שיש אחרת בסדר זה מה שקרה שמה גמרו את האגדה של פסח הגיע חצות פתחו מער בבני ברק כן טוב נעצור כאן לטעות