רעב השאיפות | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ז

שלום וברכה, ערב טוב, אנחנו בתוך שער הבחינה ורבנו בחייה פתח את השער בכך שהעולם הזה מלא מלא דריסת רגל אלוקית, מלא הטבה אלוקית וזה כל כך נוכח. האלוקים עשה שיראו מלפניו [כחכוח] וזה כל כך נוכח בחיים שלנו ורק צריך לפכוח את העיניים ולזהות את הטוב האלוקי טוב השם לכל והטוב הזה הוא מתגלה בכל צד ושעל בחיים שלנו דיברנו על אברהם אבינו ועין הטובה שלו נכון ודיברנו על רבי שמעון והחמרים על העין הטובה זה שמלווה את הבית של רשבי בכלפי תהליכים חינוכיים של צמיכה של גדילה וזהירות מעין צרה רבנו בחיה ממשיך בשער בהקדמה בכך שלמרות שהטוב האלוקי הוא כל כך גלוי, הוא כל כך נוכח, אנשים מעלימים ממנו עיניים. אנשים לא רואים את הטוב האלוקי הזה בכל מתחיל להסביר. ההסבר הראשון מופיע כאן.

אחד מהם, אחד מהם זה אחד מהסיבות שבגללם אדם לא רואה את הטוב האלוקי בחיים. אומר רבנו בחיה, רוב התעסקם בעניין העולם. אנשים מתעסקים הרבה מאוד במכבים של העולם הזה. הרבותם נכסים והתאבותם מה שלא יגיעו אליו ממנו ומה שנבצר מהם מתענוגיו.

אדם שעוסק בעולם הזה כמו שצריך ויש לו שאיפות כלפי ההצלחות שלו בעולם אז הוא חייב משהו שיניע את החיים שלו ואת העשייה שלו כל הזמן קדימה. מה זה המשהו הזה? שאיפות, מטרות. ומטרות בדרך כלל זה דבר מאוד מאוד חיובי.

למה חלומות ושאיפות זה דבר חיובי? ידידי, מה אתם אומרים? >> ככה מתקדמים, נכון? מה עוד?

למה שאיפה זה דבר חשוב? למה חלום זה דבר מאוד מאוד משמעותי? טעם לחיים, סיבה להתקדמות. כן.

מה עוד? בלי שאיפות. אדם עלול להישאר במקום הנוחות שלו, נוח, הוא בנה לעצמו איזה הצלחה קרובה. כל שאיפה, כל חלום מחודש, הוא שובר תקרת זכוכית.

זה לא קל לשבור תקראת זכוכית. כשהשמיים חשופים, אז השמש לפעמים קופחת על הראש. זה לא קל בתנועה. אבל שאדם מחזיק בתוכו שאיפות, חלומות, הוא מחייב את עצמו לחיות חיים אידיאלים.

חיים של התקדמות, חיים של תנועה. הגמרא אומרת שמי שלן בלי חלום נקרא רע. אדם שלא פוגש חלומות בצורה תדירית הוא עלול להגיע לבטלה. בטלה מביאה לידי חטא.

עלול להיווצר פה פספוס. רבנו בחיים מסביר שאחד הסיבות שבגללם אדם לא רואה את הטוב האלוקי בעולם זה בגלל שיש לו שאיפות. התאבותם מה שלא יגיעו אליו ממנו. מה שנבצר מהם מתענוגיו.

אנשים שייכים אל העולם הזה, הם מצליחים בעולם הזה והם מבקשים מעבר מה שהם לא הגיעו עדיין, מה שלא נמצא תחת היד שלהם. והתעלמו מהבית אל טובות הבורא עליהם, מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקווים, ממלא את אהבתם והשלמת משאלותם. אמרנו זה קצת לשון של ראשונים אז צריך להתרגל אבל המתנה הגדולה זה שאנחנו עסוקים בראשון כמו בסדר בוקר ממש אפשר לדיאג במילים שרבנו בחיי בחר אתם שומעים את המילים הללו מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקווים איפה הלב שלהם מונח איפה הם נמצאים בחלומות שלהם בשאיפות שלהם

ברצון שלהם להתחדש לנוע למקום חדש להתפתח ממלא את אהבתם והשלמת משאלותם יש להם משאלות לב יש המושג תאווה יש לו קונוטציה שלילית אבל בתורה הוא לא מופיע תמיד בקונוטציה שלילית מקום חיובי לתאווה עד תאוות גבות עולם ברכת יוסף נכון יש רגעים כאלה שאם אתה לוקח את הרצונות שלך למקום גדול למקום משמעותי זה יכול לשמש את הקודש אדם שחי בתוך המרחבים הבריאים של העולם הזה והוא בריא ויש לו רצונות בריאים והוא מלא חיות וחיוניות הוא לא מוכן לעמוד במקום הוא לא רוצה חיים נוחים הוא לא רוצה

להסתפק בזה שקל לו המקום של הקל זה למי שרוצה לנוח הוא רוצה להגיע לפסגות ושהוא מגיע לפסגה חדשה הוא הוא מעולה לו אבל הוא כבר מתחיל לחשוב על הפסגה הבאה וככה הוא מקדם ם את החיים קדימה. אומר רבנו בחיה, הדבר הזה גורם לו להתעלם להביט אל טובות הבורא עליו.

זה לא רק מה שקורה לו, זה יותר חמור. תראו, כי כל אשר יגיעו ממנו אל מעלה, מבקשים ממנו מה שהוא למעלה ממנו. כל מעלה שהוא מגיע הוא מיד מבקש את המעלה הבאה ודורשים מה שאחריה. ותמעטנ בעיניהם הטובות הרבות ותקטנה אצלם המתנות הגדולות.

כל הזמן רוצה את המעבר, את השלב הבא, אז הוא לא רואה את כל המתנות הגדולות שהקדוש ברוך הוא נתן לו ואת כל הברכה והטובה הגדולה שיש למולו. עד תראו, רבנו בחיים מתאר משהו לפני 1000 שנה, אבל זה מצבים שאנחנו ממש פוגשים אותם בחיים המוסריים, הנפשיים שלנו, יום יום עד שהם חושבים כל טובה שיש לזולתם כאילו נשללה מהם. ומה שהגיע אליהם ממנה, רעות מוצאות אותם. אדם שנמצא במקום כזה שהוא רואה טוב אצל אחרים, מה הוא אומר?

גנבו לי, לקחו לי. כל טוב שמופיע בחיים מאקצץ אותו, מטריד אותו, מקטין אותו. למה? כי זה היה צריך להיות שלי.

א אם הוא לקח את הטוב אז הוא כבר אני צריך להילחם בו מיד. אני צריך להתמודד איתו כי הוא לקח מהפרוסה שלי, מהצלחת שלי ולא יבינו פעולות השם המטיב בהם עליהם. מצב כזה מונע מהאדם לראות את הטובות האלוקיות כלפיו. כמו שכתוב, כמו שאמר הכתוב רשע כגובה פה בא לדרוש אין אלוהים כל מזימותיו.

אז דברים שרבנו בחיה מובנים אבל בשביל להעמיק בהם לברר אותם שתי שאלות. השאלה הראשונה שפרות זה דבר טוב. שאיפות זה דבר חשוב. אם לאדם אין חלומות, אין שאיפות, אין רצון להתקדם, הוא יגיע לבטלה, הוא יגיע לפספוס.

אז מה מבקש רבנו בחיה שאדם יעשה אל מול הבעיה הזאתי? נכון, זה בעיה המציאות הזאת של השאיפה היא היא דוחפת קדימה. אז מה מה אלטרנטיבה לחיות בלי שאיפות? אדם בלי שאיפות זה אדם רדום.

זה אדם שירצה או לא ירצה. אם הוא לא דוחף את החיים שלו קדימה למעלה אז הוא יגיע לרחוק הוא הוא יסוג אחורה הוא יפגע מהאלטרנטיבה דבר שני רבנו בחיים מדבר פה בצורה מאוד מאוד חריפה מהפסוק שהוא מביא איך הוא קורא לאנשים כאלה שיש להם שאיפות כאלה והם לא רואים את הטובה האלוקית רשע מה מה הקשר לרשע מפוספס טועה עיוור לא הסתכל בצורה נכוחה על הטוב שסובב חבל לך פספסת משהו רבנו בחי קורא לאנשים הללו רשעים כגובה פה בא לדרוש גובה פה בא לדרוש מה זה גובה

פה יש לו בעיות באף אתם יודעים מה זה בעיות באף גיבוה נכון מה מה למה גייבוה מה אדם רוצה להתקדם אדם רוצה להתפתח מה אלטרנטיבה בטלה מה דעתכם ידידה די כן >> שמח כדי שאתה מתקדם צריך לך כל מדרגה שאתה מגיע אליה קראת טוב לקדוש ברוך הוא >> זה יקר מה שאתה אומר אבל בסוף בסוף שאיפה היא לוקחת למקום שאתה לא נמצא בו נכון זה זה המטרה של שאיפה אז אז אז המפגש עם שאיפה זה זה לזוז קדימה למקום שאתה לא נמצא לכאן או לכאן אתה

תעסוק במשהו שהוא לא עדיין בידיים שלך נכון אז לא לישוף למה הברור הזה חשוב? מיד למה הברור הזה הוא מאוד משמעותי? כי עבורנו בבית מדרש, בית מדרש זה מקום של שאיפות, זה מקום של התגדלות.

אדם נכנס לבית מדה, לבית מדרש שיש רעש כזה, נכון? שטייגן של לימוד, זה לא רק דיבור וזה לא רק חברות שלומדות ביחד. זה שאיפה. שאיפה לחיים גדולים של אנשים שהם מוסרים את הנפש על תורת ישראל כדי לחיות חיים גדולים.

בית מדרש זה דבר ש שאין לו סוף. אין לו סוף. לא בכמות ולא ולא באיכות. סיימת דף יש לך פרק.

פרק מסכת. מסכת שס. בבלי סיימת בעזרת השם ירושלמי. אתה רוצה להמשיך?

זה אין סוף של זה די ברור בעזרת השם שגם אדם ששקד על תורה 120 שנה יהיו מרחבים שהוא לא עדיין לא יספיק. זה ים שאין לו סוף התורה. זה זה גם בצד גם בגדילה האיכותית זה ככה אדם בנה איזה קומה בנפש העמיק בעצמו איזה מפגש יקר בינו לבין אלוקים שבקרבו זה ברור שעוד חמש שנים המפגש הזה צריך להעמיק נכון תורה של גיל 20 לא תורה של גיל 30 40 זה שלבים שאדם מתפתח בית מדרש זה מקום שכל הזמן אומר לך גדל תצמח תחלום זה מקום של חלומות אז דווקא דווקא מקומות כאלה של חל חלומות של שאיפות. הפסקה הזאת מאוד יקרה.

איך מנובותים שאיפות? כן, יוסף בעניין העולם מה שיקר שם בסושל שיקול להיק רכב יותר טוב ובית יותר טוב ודברים כאלה אתה אף פעם לא רואה את הזה שחמך מהתחלה שואל בתוך בית מדרש שונה >> למה זה שונה? ואני אני דרך אגב דן בכל השאיפות שהם אבל למה שאיפות בית מדרש עונות? למה בעולם הזה אתה נתקע גם בבית מדרש?

בסדר? בשאיפות שלך אתה רוצה להגיע למקומות שאתה לא היית עד עכשיו. באלול טעמת, נכון? אנחנו פוגשים את בית המדרש השנה אז באולטעמת, נכנסת, הכרת את המקום מה זה סדרים, מה זה אמונה, מה זה בחורף אתה כבר רוצה גביעות, רוצה לבנות את עצמך בהתאמה, אתה עדיין לא שם, אתה צועד לשם, בנית גביעות, אתה רוצה לבנות את העמקה, נכון?

זה דברים שאתה לאט לאט בונה. אתה מרגיש נוח עם דף גמרא, אתה רוצה להיפגש עם תוספותים נבחרים. זה משהו שהוא לאט לאט זה נובע מתוך שאיפות. גם בית מדרש יש שאיפות.

כן. אשכה לא שייכת עצמה. חושב שזה שיפות אבל הוא צריך שלא השיפים הוא צריך גם להנות מהעור. בסוף אם אתה חי מיפה לשיפה אתה לא נעלם מה שקורה עכשיו.

אם הגעת נגיד לשאיפה שעשית תעצור את רגע מהשאיפה שזה הגעת לרמון כפות דף גמרא אתה השיפה שם עצור מד כמה דפים מהדפים האלה כותב בתור הרי תתקדם לשאיפה הבאה >> יקר מאוד בוא בוא נפתח את זה קצת מיד יש שתי סוגים של שאיפות בסדר אין מצב לחיות בלי שאיפות אדם בריא הוא אדם שואף הוא אדם מתקדם הוא אדם חולם אין מצב להיות אדם בלי חלומות ברור שחיוניות וברי היא באה עם חלום. אבל יש שתי סוגים של שאיפות מיד. יש שתי סוגים של חלומות. יש אדם שהחלומות שלו כל הזמן שמים אותו בעתיד.

בשלב הבא. הוא כל הזמן טרוד ממה שהוא צריך להיות, מעוניין להיות. והוא זורק את עצמו. בסדר?

כמה צעדים קדימה במקרה הטוב. כמה צעדים. לפעמים זה כמה שנים קדימה. והוא קורא את עצמו דרך העתיד הזה.

הוא לא נמצא פה בהורה בכלל. הוא לא נמצא פה באירוע הנוכחי הקיים. זה שאיפה שיוצרת רעב. השאיפות הללו העתידיות הם יוצרות אצל האדם ריק מטורף.

למה? כי הוא כל הזמן נמצא נוכח, חי איפה שהוא לא מרגיש עם עצמו בנוח. כל הזמן העתיד, העתיד מה אין? מה חסר?

לאן אני צריך להגיע. אז ה העתיד הזה שהוא טוב, זה נכון לשאוף למקום העתידי הזה. כל הזמן משקף כלפיו איזה השתקפות של חוסר, איזה השתקפות של ריק. זה א שאיפה שהיא מאוד מאוד מקטינה, היא מאוד מאוד מסרבלת.

צריכים לחיות שאיפות וחלומות, אבל בצורה אחרת המהרל מלמד שבזמני בזמנים שיש לנו בחיים יש עבר, עובה עתיד. כמה זמנים? אנחנו לא יכולים להתעסק ברוב הזמנים. בעבר מה שהיה נגמר ב4 בצהריים רציתי לעשות משהו.

אנחנו עכשיו כבר בשב זה נגמר אי אפשר לחזור לשם זה לא בידיים שלי העבר גם העתיד מסביר המהרל הוא לא בידיים שלך בצורה ישירה בהווה שם הוויה נמצא ההווה שמה אתה פועל שמה אתה נמצא ברור שאדם צריך לבנות שאיפות חדשות אבל איך צומכות שאיפות בריאות שאיפה הבריאה נולדת מתוך שמחה בקיים מתוך 10 אצבעות בהווה אדם עסוק סוק בברכה שלו, ביכולות שלו, בטוב שהוא הביא. מתי הוא הביא? לעתיד לבוא. לא לפני העתיד לבוא.

כרגע עכשיו הוא עסוק במה שהוא הצליח לפי הברכה שיש לו כרגע בזמן הנכון הזה, במתנות האלוקיות שהוא קיבל, להשיג. מתוך סובע במפגש הזה הוא מבקש יותר. לפעמים אדם אומר שאדם עוסק בטוב שלו, בטוב שלו, ביופי שלו, אז הוא לא ירצה יותר, נכון? כי הוא כל כך כל כך שמח בעצמו, אז הוא יתקע במה שיש, הוא יכנס לנוחות.

לא נכון. אדם שרואה את הברכה שבו, רואה את היכולות שלו, רואה את הצמיכה ואת המתנות שיש לו, רואה את ההצלחות שלו דרך המתנות הללו, אדם כזה אף פעם לא נשאר במקום בגלל שהוא מלא אמון בברכה שיש לו. הנה כבשתי, הצלחתי, יש פה איזה מתנה גדולה שצמחה. אז למה אם לא למה לא להרחיב את מעגל ההצלחות הללו?

למה לא לקחת עוד קומה ועוד קומה של התקדמות? רבנו בחיה עוסק פה בשאיפות הרסניות, באדם שכל הזמן חי את הX +וס 1, את השלב הבא. הוא לא נוכח לרגע אחד במתנות הגדולות שיש לו. תיזהה את הברכה שבך.

תזהה את הטוב. אומר רבנו בחיה, הטוב השם לקול הזה הוא לא קיים רק בעולם, הוא עובר דרכך. יש פה נקודה מאוד מהותית חשובה. אנחנו טובים מאוד מאוד בלפרגן לכל מה שנמצא מסביבנו.

שאדם מבקש לראות טוב במישהו. היום התרבות איך קוראת לזה? לפרגן למישהו. נו מה אני צריך לדבר איתכם, ללמד אתכם סלנג?

>> לא, לא. זה בפקולטה להרים להרים לא שמעתם אז תעשו מילויים קצת עושים א שמפרגנים למישהו אז העולם אומר תרים לו זה באמת זה מה שקורה שאדם מפרגן למישהו שמישהו רואה את הטוב במישהו אז הוא מחייה אותו הוא נותן לו מקום הוא באמת מרומם אותו זה חיים קומפלימנט עין טובה ברכה איזה הסתכלות בריאה על מישהו זה זה נותן חיות אנחנו מאוד חזקים בלראות את הטוב בכולם. אם מישהו אומר למישהו לפרגן למישהו מהצד מיד, מה זה חמשים והודעות חמות עד הקצה. אדם בשביל לראות את הטוב במסביב, אומר רבנו בחי קודם כל, קודם כל הוא חייב לראות את הטוב הזה בעצמו.

ואהבת לרעך כמוך. אדם לא יכול לאהוב בשום צורה שהיא אם הוא לא חש אהוב, אם הוא לא מזהה את הטוב ואת הברכה בתוכו וחי אחיך אמך לימד רבי עקיבא אמך קודם כל שיש הסתכלות חיובית על המקום שבו אדם נמצא זה שער הבחינה בחינה זה לבחון לזהות את הטוב האלוקי בחיים ודווקא אנשים אידיאליסטים דווקא אנשים שרוצים לחיות חיים גדולים הרבה הרבה פעמים מתוך החלומות הגדולים שלהם הם לא עוסקים בטוב שמונח בהם. הם לא עוסקים בטוב הזה שנמצא בתוכם. ואז נוצר פה איזה פר.

הם כל כך אידיאליסטים. הם כל כך מפזרים ברכה לכל המסביב. הם יודעים לחזק. אבל האהבה והאמונה שהרב מחנך אליה להסתכל עליו כלפי העולם, כלפי הדור, כלפי הילדים, המשפחה, הכל, היא קודם כל בראש הראשונה עוברת דרכך, דרך ההווה שלך.

זה שאדם באחריות צריך להראות, לראות את הטוב שבו ומתוך הטוב הזה להרחיב אותו, לשמוח בקיים ומתוך זה להרחיב אותו למעגלים נוספים. אם אדם לא רואה את הטוב הזה בתוכו אז כל כך כאוב לו בפנים אומר רבנו בחיהי שהוא רואה טוב אצל אחרים אז הוא אומר לקחו לי גנבו לי מה לקחו לך גנבו לך מה יש סך מסוים של טוב בחיים הטוב נמצא בלי סוף יש מלא אושר של טוב הפוך תשמח התנועה צריכה להיות בדיוק הפוך אם אתה רואה מישהו מחזיק טוב ומביא ברכה אז התנועה בריאה של אדם בריא איזה כיף שיש אנשים פועלים כאלה בריאים בעולם איזה איזה כיף שמישהו חסף את הטוב הזה. יש פה עוד טוב בחיים. גם אני אתן כתף לטוב הזה.

גם אני טוב. גם אני אצטרף למעשה הזה. זה אדם שרואה טוב ואז קינת סופרים בריאה מעוררת אותו גם לעשות טוב. זה מעולה.

אדם יושב בבית מדרש רואה חבורה גדולה. כוח הציבור אומר לו אף אחד פה לא מיוחד יותר ממני. אין פה כישרונות. בית מדרש יש גם כישרונות.

אבל כישרונות זה לא מה שמאפשר קניין תורה. רצון רצון השקעה חלום. זה מה שמאפשר את הקשר אל התורה בראש ובראשונה. אין תנאי פה, נכון?

לא בכנו פה אף אחד על איזה IQ מסוים, זה לא אקדמיה בשביל להכניס פה אנשים. רחמנא לי בבאי. שאדם יש לו לב שהוא רוצה ללמוד, אז הוא לא שונה מאחרים. ושהוא רואה בכוח הציבור דברים צומכים, הוא רואה בכוח הציבור דברים גדלים, דברים מתפתחים, אז שהוא יודע שהטוב נמצא מגבו, אז זה מדבק.

אז הטוב הזה גם שייך אליו. אבל אם כלפי עצמו המבט שבור, אם כלפי עצמו הוא כל הזמן בעתיד הזה שיום אחד יהיה טוב, שיום אחד יתפתח, שיום אחד הוא יגיע לברכה הזאתי, אז ככל שהוא רואה יותר טוב בחיים, יותר כואב לו, כי זה מראה לחוסר של הטוב הזה שנמצא בתוכו. רבנו בחיה קורה לתנועה כזאת רשע. למה?

לא בגלל שהאדם שנכפעל לתוך מציאות כזאת ולתרבות כזאתי שכל הזמן נריצה אותו קדימה א בגלל שהאדם הזה הוא רע לא אלא המבט כלפי העולם בצורה כזאת הוא רע הקדוש ברוך הוא כל כך מעניק לך יש לך כל כך מלא מתנות טובות אין אדם שאין לו מתנות אין אדם שאין לו חוזקות מתי מתחיל כל הדאגה מהחוזקות ומהברכה של אדם שאנחנו מתחילים בחקיינות ובהשוואות ולמה אני לא ככה ולמה אני לא ככה ולהם לא ככה. אדם שכל הזמן עוסק למה הוא לא ככה זה בגלל שהוא לא מסתכל על עצמו. אין אדם שלא נולד עם מתנות בעולם הזה. זה א לא קאוצ'ינג.

בסדר? זה לא איזה שיחת דרבון. זה תורה. זה רבנו בחיים.

זה שער הבחינה. זה המבט הישראלי. אתם מבינים מה זה המבט של עין טובה על אברהם אבינו? המבט הזה שמסוגל להסתכל בכל מקום ולראות את הטוב שבו.

הקדוש ברוך הוא. זה עבודת השם. הקדוש ברוך הוא נוכח בחיים שלנו בתנאי שקומו אנשים ויחיו את המבט הישראלי הזה, את הבריאות הזאת. ומי שהוא עטוף כל כך בטובה והוא לא רואה אותה אז זה כפיות טובה.

אם למישהו מעניקים כל הזמן בלי סוף נותנים לו עוד ועוד ועוד והוא עטוב בטוב אב הוא כל הזמן עוסק רגע מתי יהיה יותר ויותר ויותר כן אז אז א אז אז זה מבט חסר זה מבט כואב אנחנו חיים בעולם שכל הזמן מחפש יותר מבחינה טכנולוגית כל מה שנמצא בתוכנו סביבנו מתפתח בצורה משמעותית מאוד דיברנו פה על כוח מעריכי על המושג הזה השנה לדוגמה שאני חוזר עליה אני לא רוצה רוצה להות אתכם. הכוח מעריכי זה הכוח הטכנולוגי שמתפתח בכל הטכנולוגיה שנמצאת סביבנו. הדוגמה הכי הכי נגישה זה הטלפונים שיש בעולם. כוח מעריכי פעם בשנה וחצי 18 חודשים קופץ בחזקה.

ככה העולם התפתח. מה שאומר שטלפון שאדם קונה היום, מחשב שהוא קונה היום אחרי שנתיים כמעט סוס ותיק. כמעט כמעט רוב השוק שעובד עם כל מיני ממשקים, אפליקציות, תכונות כבר לא רלוונטים. הכובד משקל שהשוק עובד איתו כבר לא רלוונטי אחרי שנתיים.

ולכן פעם אדם היה קונה מוצר חשמלי, מחזיק לו ל-15 שנה, כי התעשייה הייתה גם נבנת חזק יותר, אבל גם היא ההתפתחות, קצב ההתפתחות לפני 50 שנה היה אחר לחלוטין. היום העולם הטכנולוגי שלנו הוא טס, הוא טס קדימה בהתפתחות. הוא טס קדימה של בצמיכה. אם אתמול ראיתם רכב מעופף, כן, אז זה כבר פסק.

כבר עכשיו העולם הטכנולוגי רץ ומפתח ועוסק טובי המוחות לעסוק בדבר הבא. זה אווירה כזאתי שכל הזמן אומרת מה מעבר, מה מעבר, מה הלאה. זה זה יקר לחיות בעולם כזה שטובע כל הזמן התגדלות והתפתחות. אבל דווקא לפעמים בעולמות כאלה אדם עלול להישאר ריקני ביחס להכרת עצמו, ביחס לברכה שלו.

איך מטפלים בזה בלימוד? איך מטפלים בזה בלימוד תורה? בבית המדרש עושים חזרות. כל השבוע לומדים תורה, שבת חוזרים, מחזרים על מה שלמדנו.

חוזרים. אדם נבחן באהבת, בקשר שלו על התורה, בזה שהוא מחזר אחר התורה. הוא לא רק מוסיף ידיעות אלא הוא בונה כעניינים של ידיעה, של שייכות לתורה בנעימות. אף אחד לא בוחן אותו על שום דבר.

בינו לבין עצמו, סוגיה שהוא לא ביקר, פרק שהוא סיים, איזה חזרה כזאת שהיא לא עוסקת בחידוש הידיעות, אלא בקליטה שלהם, בחיבור אליהם, בשייכות הפנימית הזאתי שמתוכה, מתוך החזרה הזאתי נפתחים עולמות חדשים. כן שאלות על הדברים הללוה הסתדר לך כאילו יש לי מה לקחת מהעבר >> מעולה גם בהו ברור שאתה בקשר עם העתיד ועם העבר ואם נולד טעות אז אומר לא עבר זה קרה ונגמר ודאי יש תשובה יש תיקון יש התקדמות אבל גוף השאלה בסדר שאתה שואל שהיא טובה היא נובעת מזה שההתעסקות בהוה היא לא דבר

שהוא נכון הוא מחליש כי אם אדם יעסוק בהווה אז הוא לא יעשיג מטעויות שהוא עשה למה מי אמר שזה ככה שזה הנוסחה הוא עוסק בהווה הוא רוצה להתגדל ויש דברים הוא צריך גם לתקן מתוך ההווה שקרה לפני רגע הכל בסדר זה יבנה ביחד כן בשבילה >> אני חושב שזה מאוד מאוד טבעי זה צמיכה כמו שיש צמיכה בחיים שאדם גדל ובצדים הפיזיים הקרובים הוא יודע שהוא צריך להגיע למשהו נוסף, תזונה נוספת, שינוי לוז. קם גם בנפש, ברוח. רוח זה משהו לא מרוחק שאי אפשר להחזיק אותו.

אנחנו יצירות רוחניים. יש בנו רוח עם רוח גבייתי. הרוח הוא נוכח בחיים שלנו. ושאדם קשוב לגדילה הרוחנית הזאתי הוא מסוגל ממש לזהות מתי הוא נדרש להתרחב, מתי הוא נדרש לפרוס כנפיים.

רק האחריות, בסדר, שהקומה הבאה, שזה נהדר דרך אגב, היא תצמך מתוך הסתכלות בעובן, היא תצמך מתוך ריית הטוב שנמצא בו. כן. צריך להיות על הברכשיו על העתידות. אדם אני חוזר אדם חייב לשאוף ולהתקדם רק אין שאיפה שהיא לא צומחת מתוך ראיית הקיים ואם אדם נדחף לשאיפות כאלה אז השאיפות האלה ירעיבו אותו הם כל הזמן הם יקדמו דרך אגב שאיפות כאלה מקדמות את החיים חבל על הזמן אדם רעב כזה הוא טס קדימה ממשימה למשימה אבל בפנים הכל ריק כי הוא לא מרגיש הלימה למה שהוא משקיע הפוך הוא משקיע את כל כולו אבל הוא מרגיש לבד.

הוא מרגיש בודד. איך אתה בודד? תראה כמה מתנות יש לך. תראה כמה יחס יש כלפיך.

טוב השם לכל. זה ודאי בראשונה כלפיך. ראיה תראה איך אתה שואף. ראיה תראה איך אתה מתקדם.

תראה איך אתה מתפתח. תראה איך אתה צומח. ברור שהטוב הזה עובר דרכך, אבל הוא לא מסתכל. אז כן, שואפים מתוך ההוה.

תראו, הרב כתב מהדברים הללו לתלמיד יקר שלו, הרב משה זיידל. יש כמה אגרות שכשהרב כותב אותם באגרות צריך לפתוח אוזניים תלמידים קרובים שהרב מרגיש קרוב וחוסף את העולם הפנימי שלו הרב כותב לידידי אהובי נחמד ונעים מלא דבונה ודעת יראת השם משה זיידל וממוצע דבר תשכיל מור הרב משה זידל הוא ממוצא דבר תשכיל שאף על פי שאין לנו רשאים כלל לבטל את רגשי היושר והחוקים הנולדים מהם ביחס המעשה בהוה לפי אותם כמה התמונות שהם מתגלות ברשותנו בהורה מכל מקום אין לנו להתמכר אליהם ביחס של מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור. לפעמים אדם עלול להתמכר להוה. אדם חי בהוה, אז הוא אומר, בסדר, העיקר שיש לי את מה שיש לי כרגע, את הנוחות.

והנה את החיים צריכים אנחנו להבין בשני ערכים. איך הם הנמצאים ואיך הם צריכים להיות. אסור לאדם להתמכר להוה שלו. רק למה שקיים.

הוא חייב לחיות בשני מדדים, שני ערכים. מה מצוי ומה רצוי? זה חלק מהתנועה של חיים אידיאליסטים. זה חלק מהתנועה של חיים רעיוניים.

חיים שרוצים להתפתח, חיים שהם רוצים לגדול. תשמעו את המילים הבאים. היושר המוחלט נעוץ לעולם, לעולם באותו הצד שהחיים צריכים להיות. איפה היושר?

מה זה אדם ישר? זה אדם שיש לו חלמות חלומות איפה המצוי צריך להיות אומנם היושר האראי הנוגע יותר למעשה בהוה הוא בנוי על הצד שהחיים הם נמצאים בו בפועל אי אפשר לנתק בין העולמות הללו בוודאי שהיושר העתידי לאן אתה רוצה להתקדם הוא נמצא בעתיד אבל אתה חי בהוה ואתה צריך לשמוח במעשה ההוה מבקש הרב מהרב משה זיידן בנוי על הצד שהחיים הם נמצאים בו בפועל. תעסוק בה בפועל שלך. תעסוק במה שהרווחת, במה שהשגת.

לא השגת כי אתה כזה מוכשר ואין כמוך. לא השגת כי הקדוש ברוך הוא הניק לך. זה מהותי מאוד לכל גדילה, לכל צמיכה, לפתח שיח עקבי, משמעותי במתנות שאנחנו פוגשים יום יום בחיים שלנו. ודאי גם בבית מדרש זה שיח רוחני שאדם מפתח עם עצמו במה הוא זכה לו במה יש תחת ידו מה היום הזה בכלל במכלול בצד הכללי של החיים שלו משפחה חברה כישרונות נטיות מידות וגם בהוה ביום יום מה קרה פה בפרטים ביום הזה מה הרווחתי במה זכיתי בהרת השם כלפיי ברגע הזה היום היא בקולות

תשמעו זה קיים זה נמצא אנחנו נותנים רוצים לחשוב שהתקדמות קדימה היא מתוך חשבון נפש של מה שחסר ויש לזה גם מקורות לחשבון נפש הזה של מה שחסר אבל א שמעתי מהרב לי ולא רק ששאר הבחינה מלמד שהתנועה היא צריכה להיות ממה שקיים אתה יכול להגיד מה לא היה מה לא היה מחר יהיה אבל התנועה מתוך החוסר הזה היא משאירה את האדם בלי כלים לפתח את התיקון שאתה מבקש אבל אם אדם רואה את מה שקיים, את מה שהוא צמח בו, צמיכה רוחנית היא לא בן לילה.

אנחנו לא מחפשים צמיכות רוחניות בן לילה. מה שנולד בן לילה, הקיקיון הזה שנולד בן לילה, בדרך כלל הוא הורג אנשי קודש. ככה קרא ליונה. זה זה קודש הוא לאט לאט נבנהג.

אריח על גבי לבנם בצורה שיטתית, בצורה סדירה. אין פה איזה מהפכות שקורות ברגע כי מהפכות בדרך כלל לא נגמרות טוב. אין פה זה צמיכה מלמעלה מלטה בצורה ניסית לא קומה על גבי קומה קמאה קמעה כמעט כמעה זה לא לאט לאט זה לא א א לעמוד במקום כמעט כמעט זה קומה על גבי קומה התקדמות והטוב הזה הוא נוכח אז תסתכל תסתכל בהוה תסתכל בברכת ההוה רוממותה של תורה ואלויותה אי אפשר קלשתי אחרת כי אם כלי חמדה לסב לכונן את את החיים עלמצב שהם צריכים להיות בו. מה התורה?

התורה אומר הרב לתלמיד שלו הוא היא בונה שאיפות חדשות. היא דוחפת את העולם למקום חדש אבל צריך אתה להיזהר. שלא תחשוב ששני המעמדים האלה אין להם יחס וצירוף זה לזה. כי הם עניינים מצורפים, אופקים המתחלפים להולך בדרך רחוקה.

התורה היא עוסקת בצד הידי, בצד העתידי. ודווקא בגלל זה אומר הרב היא צריכה זהירות בית מדרש תקשיבו טוב זה חשוב בית מדרש עלול לגדל עצבנות עלול לגדל לחץ לא בגלל שאדם אכל משהו מקולקל בארוחת ערב הפוך בגלל שהוא אידיאליסט בגלל שהוא רוצה לגדול בגלל שהוא רוצה לצמוח הוא פגש את העולם הזה ועכשיו הוא פוגש תורה הוא פוגש רוח הוא פוגש אמירות גדולות הוא הוא פוגש חיים חיים והוא רוצה לשים את הראש על החיים האלה הוא רוצה להתפתח ודווקא בגלל זה התורה עוסקת בצד הידי העתידי לאן

אפשר ללכת ולהגיע דווקא בגלל זה אומר הרב לרב משה זדל תיזהר זה כמו אופק שאתה מכיר אותו אבל אתה יודע שהוא נמצא לרחוק אז תצעד אל האופק מיד מחילה לא ראיתי את היד תצעד אל האופק תתקדם אל האופק הטוב הזה אבל תדע זה לא יקרה בבת אחת וזה לא יקרה אם אתה לא תבין שזה שאתה מתגעגע לאופקים חדשים זה כבר מראה שאתה שייך אליהם. זה שיש לאדם געגוע למשהו זה כבר מר שיש שייכות בינו לבין הגעגוע הזה. זה אמיתי לו.

אז עכשיו בנחת בסדר מתוך זיהוי הברכה מתוך האחיזה בברכה הזאת תיילד אותה תוציא אותה לפועל. מתוך זה שתראה כל רגע כל זמן את הנקודות הטובות הללו הם צומכות. אז תקבל כוח להוציא אותם לפועל. כן.

חם שהרבה פעמים אנשים שחיים בשאיפות בעתיד משתעמים מהעהובה, משתעמים מה מהצעד צעד ו לא דווקא לאט אבל לעלות קומה משתעמים מזה איך בן אדם שמשתעמם מזה אמור עכשיו לשנות את ההסתכלות שלו ולחיות >> מתוך תנועה פשוטה הוא אף פעם לא הגיע לעתיד משתמם מההווה העתיד הוא לא בידיים שלנו זה שאדם חולם חלומות מאוד מאוד גדולים על העתיד זה לא אומר שהוא יגיע אליהם הדרך להגיע לחלומות האלה זה שהוא הוא ישנה את ההווה לקראת החלומות האלה, יתניע את ההווה הזה בצורה נכונה. אתה מדבר על אדם שלא

יודע לבנות את החיים, ש שהוא חי באיזה דימיון כזה, שאם הוא יחלום על חלומות גדולים, אז יום אחד זה יעשה אותו גדול. זה לא מה שמגדל את החיים וזה שאדם כל הזמן זורק אידאות קדימה. אם העתיד שלך טוען את ההווה שלך בתנועה חדשה אז נוצרת גדילה.

אדם חייב לעבוד בהוה שלו. הוא יכול להתרפק על חלומות. מה הסכנה גדולה? הסכנה הגדולה שכשאדם כל הזמן עסוק בעתיד שלו בלי שייכות להוה, הרבה פעמים מה קורה לו?

הוא חולם חלומות שבכלל לא מתאימים לו. הוא בכלל לא זה לא מתאים בכלל לDNA שלו, לכישרונות שלו, למקום שלו. הוא לא נמצא באיזה בקרה אמיתית של ההתאמה של מה שהוא חולם למה שהוא מסוגל, למה שאנחנו על הלב. אז כן, לפעמים אדם קוצץ חלומות בגלל שהוא כל הזמן עובר דרך ההוה, הוא מוותר על חלומות.

זה קיצוניות אחת. צריך להיזהר מזה. אי אפשר בלי חלומות. ודאי שאנחנו מביטים אל העתיד.

ודאי. אבל מצד שני, הסכנה השנייה זה שאדם כל הזמן נמצא בעתיד, אין לו עוה. ככל שיש לו חלומות, אז הוא יותר מרוסק, הוא יותר קטן, הוא יותר חסר, הוא יותר קני. אז איך הוא יצא למסע הזה?

אל העתיד בלי כוח, בלי ההסתכלות של עצמו, בלי הברכה שלו. נכון? אדם שעושה [כחכוח] כל הזמן בעתיד והעוה שלו משעמם אותו, בסדר, הוא בחיים לא הגיע לעתיד הזה, הוא רודף אחרי הזנב שלו. הוא אדם ש א לא יצליח להתקדם.

הבנייה שלנו היא בהווה מכוח העתיד. כן. שאלות על הדברים הללו, המושגים הללו. כן.

אז אני חושב שבפועל יש פה איזה פסקה שיכולה א אני חושב שהרב מדבר על זה גם באיגרות מה שדיברנו עכשיו אדם צריך להחזיק כל הזמן שתי מטרות מטרה שתי ערכים ערך עתידי שאיפה והזיהוי בסדר של הברכה בהווה השאיפות הגדולות סומכות מתוך מיצוי ומתוך הכרת הערך שנמצא עכשיו בחיים שלך אחרת לא היה לך שאיפות אתה מבין ההבדל בין דמיונות לבין חלומות זה האם הם צומכים מתוך הכרת הערך שאדם מזהה כרגע בחיים ודווקא בעולם אידיאליסטי שהוא מלא תנועה או בתחום החול שכל הזמן מתפתח או בתחום הקודש שכל

הזמן רוצה לגדול אדם חייב להחזיק בברכת עצמו להסתכל עליו על עצמו בעין טובה על עצמו לא על רבנו בחייה נכון על כולם על החברה מאוד נוח על עצמו לראות את הטוב שמו שמופיע בו ואז לשאול איך להרחיב את זה. יש מידה יקרה מאוד מיוחדת שהרב מחדש בה דבר גדול. היא נקראת אהבת עצמו. שמעתם על מידה כזאת אהבת עצמו?

איך זה נשמע לכם אהבת עצמו? לא טוב. נכון. כל בעלי המוסר פחדו מהמידה הזאת.

מה זה כל? הרבה מבעלי המוסר פחדו מאוד מאוד מהמידה הזאתי. רב ריינס כתב ספר ספר המידות. אהבת עצמו אם כל חטאת עם כל חטת הפלא יועץ גם ממש נכנס במידה הזאת אשרי יושר בהקדמה הוא כותב שאהבת עצמו היא נצרכת אם אדם רואה את עצמו פרט בתוך מכונה גדולה בתוך ערך גדול מה החשש מהמידה הזאת שאדם יהפוך להיות נרכיסיסט אהבת עצמו אדם עלול להפוך להיות מאוהב בעצמו ואדם כזה הוא נמצא במקום כי הוא לא רואה לאן להתקדם הוא לא רואה לאן להתפתח הגמרא אומרת שלאדם רע מראים

חלומות טובים ולצדיק לרשע מראים טובים ולאדם צדיק מראים חלומות מעניינים ככה שמטרידים אותו למה מסביר הרב אדם צדיק הוא כל הזמן רוצה להגיע למקום יותר טוב אז הוא כל הזמן דואג על מדרגת החיים שלו והוא מבקש להתפתח קדימה יש בו איזה דאגה כזאת שכל הזמן רוצה יותר ואדם שמאהב בעצמו אז הוא נשאר במקום אין לו מה להתקדם אז בעלי המוסר מאוד מאוד נלחמו במושג הזה הרב כדרכו על גבי הדורות הקודמים מכבד מאוד את המלחמה באהבת עצמו, אבל אחרי המלחמה מלמד שיש פה מידה יקרה מאוד.

הוא ממש כותב פה את המילים המקבילים א א את התיורים המקבילים לרבנו בחיה. תראו, זה ממש נקשר פה במה שאנחנו לומדים. אהבת האדם את עצמו יכולה להישאר רק על המדרגה התחתונה שלה, שתהיה טבעית ונמוכה. זה המקום האגואיסטי הזה שדיברתם.

אדם שמואהב בעצמו, אדם שלא רואה חסרונות בעצמו, הוא הכי מושלם, הוא הכי הכי הכי ואז יש פה בעיה ומתוך קטנות אולי להתקלקל, לצאת חוץ לשורה, להיות ליסוד, למעשים רעים, תכונות רעות, וכפי מידתו הכישרונית של האדם כן יכול בהשחטתו להיות מסבב השחתה אל הכלל. זה ודאי ודאי שזה מידה שצריכה טיפול ואי אפשר מה? להתרסק על ההתאהבות חלילה הזאת של אדם בעצמו. אבל אומר הרב, אותה האהבה בעצמה יכולה להיות גם כן קדושה ואידיאלית.

וכל מה שאדם מזכך את עצמו, מרומם את דעתו ושכלו, מכונן את תכונותיו ומעשיו לצד היותר נעלה וישר. אם אדם הופך את העיסוק בעצמו, את ההתאהבות בעצמו לאהבת עצמיותו, מה ההבדל בין אהבת עצמו לאהבת עצמיותו? מה זה העצמיות של האדם? הכוח האלוקי שנמצא בו, הוא אוהב את המתנות האלוקיות שהקדוש ברוך הוא תמן בו, העניק לו.

אומר הרב, הדבר הזה יכול לשמש אחר זיכוך, לא בסתירה לאחרונים ולבעלי המוסר, אחר לימוד המוסר. אמונה זה תמיד מגיע אחר המוסר. אחר הקומות הללו של הזהירות אומר הרב זה יכול לרומם את דעתו ושכלו לחונן את תכונותיו ומעשיו לצד יותר הנעלה וישר למה בגלל שכשאדם אוהב אוהב מעריך מייקר את המתנות את החוזקות שהקדוש ברוך הוא נתן לו זה לא מתחיל ממנו זה לא אני אני חס ושלום זה לא א א כמה אני א הכי מושלם והכי אפתור פה את כל הבעיות של העולם לא כמה הקדוש ברוך הוא הניק לי. כמה הטובות האלוקיות הללו ניתנו לי.

כמה אני אוהב את המתנות הללו שיש בי. אומר הרב אז הוא יכול לרומם אותם לצד הנעלה וישר. למה? כי אדם כזה הוא אדם מלא ברכה, מלא אמון בטוב האלוקי שנח עליו.

ומתוך כך אז יש בו תנועה של עשייה, של תיקון, של התקדמות. זה קשור למושג מאוד חשוב. ויש מושג יקר בחיים הבריאים שאנחנו בונים. זה נקרא ביטחון עצמי.

הביטחון העצמי לאדם הוא מידה חשובה מאוד שלאדם אין לו ביטחון עצמי הוא לא יכול ליצור, הוא לא יכול לעשות, הוא לא יכול א אה לעמוד במפעלי החיים ובבניינים החשובים ולהביא את עצמו לדעת כי הוא איזה עלה נידף. אבל מה זה ביטחון בעצמו? אדם בוחן בוטח בעצמו מה הוא מה חייב? מה זה עצמו ביטחון בעצמיותו?

שוב בצעד האלוקי שמופיע בו. תראו איך זה מתחבר עם רב רבנו בחיי. כשאדם מזכך את עצמו והצד הטוב שבו הולך וכובש את כל מהותו, זה עצמיותו. הוא יודע שיש לו חסרונות, הוא יודע שיש בו דברים שהוא צריך לטפל.

אין שאלה. הוא יודע שהוא ממש ממש לא מושלם, אבל הוא יודע שהצד הטוב שבו הולך וכובש את כל מהותו. יש בו הרבה יותר טוב מאשר רע. יש בו הרבה יותר ברכה מאשר חסרונות.

אנחנו נמצאים בעולם ביקורתי חבל על הזמן. כל פספוס שאדם עושה מיד מיד עושים איזה טילי טילים ועולם כל כך דאוג וחששות ועולם בקרימנולוגי. ההוא עשה איזה פרצוף לא במקום מיד הוא רוצה לעשות ככה והוא רוצה לעשות ככה והוא רוצה לעשות ככה זה עולם שאין בו אמונה זה עולם שלא מאמין שהטוב הרבה יותר גדול מהרע הטוב כובש את כל מהותו ככה אדם צריך להסתכל על עצמו נעשה מבטו על המציאות כולו הולך ומאיר רק ככה אדם יכול להסתכל על המציאות בעין טובה שאדם רואה את עצמו בטוב אז

ככה הוא יכול לראות את העולם טוב וכל כל מי שמוותר ומדלק שלבים ומפרגן לכל העולם אבל בן קירות הלב שלו הוא לא יודע להגיד מילה טובה הוא לא יכול לראות את הברכה האלוקית שניתן בו ניתן לו אז גם בעולם הוא לא יכול לראות את הטוב א הגמרא בשבת אומרת שיש קשר בין העיניים ללב דיברנו על כך בהלכות מילה על תינוק שחולה תינוק שחולה לאחר שמונה ימים נימול אם הוא חולה באיבר אחד נותנים לו יום אחד דיברנו >> כן >> המבט בעיניים הוא תלוי בלב יש קשר

בין הדברים הללו מה שאדם מחזיק בלב פנימה כלפי עצמו ככה הוא מסתכל על החיים זה ממש רבנו בחי נעשה מבטו על המציאות כולו הולך ומאיר הולך ומשמח ההוויה מוצאת חל בינם מתוך שהוא מסתכל בה מנקודתו העצמית אם אדם רואה טוב בתוכו בעצמיות שלו הוא מחזיק ברכה הוא רואה את הברכה אז הוא רואה ברכה בכל ואם המבט בת שלו כל הזמן שבור, הוא כל הזמן רואה חסרונות, הוא כל הזמן רואה דאגות ופחדים ווהוא כל הזמן רואה חסרונות שיבלאו אותו הוא מלא מלא חרדות כאלה אז זה בגלל

שבינו לבין עצמו משהו לא פטור בינו לבין עצמו הוא לא מסוגל לזהות את הטוב באמת ההוויה היא טובה מאוד אומר הרב כשאדם מסתכל בה פועל בקרבה וחימה הוא טוב טובו של אדם בידו הוא כולו או לפחות חלקים חשבים חשובים ממנו שאדם רוצה לעסוק בעצמו הוא צריך לזהות את הברכה והטוב שנמצא בו. במקום אחר כותב הרב שזו המידה הראשונה שאדם צריך לקנות.

אנחנו אומרים לבטל את הגאווה, לבטל את הכעס, נכון? אסור מרע. ענווה, נכון? זה המידה הכי קרה.

אומר הרב, המידה הראשונה שאדם צריך לפתח בדורות של דחיה זה לזהות את הטוב האלוקי שיש בו. כי זה רותם אותו למעשה. זה רוטם אותו לתנועה. ככה הוא מתקן, ככה הוא משפיע טוב.

אומר רבנו בכך ישר הבחינה הוא מחנך למבט הזה. המבט הזה כל כך נוכח בחיים. אבל ב בתנועות הללו שלנו, כלפי עצמנו, כלפי שאיפות יקרות חשובות, לפעמים אנחנו עוקרים את המבט הזה מעצמנו. ושאנחנו על עצמנו לא מסתכלים בטוב אז העולם לא מסתכל בטוב עלינו ואנחנו יכולים להסתכל על העולם בצורה חיובית וטובה נמשיך בזה בעזרת השם ערב טוב