רבי זכריה בן אבקולס - חורבן ההנהגה | הרב תמיר אלמליח | אגדות החורבן | חלק ג' | תשפ''ו

טוב שלום ערב טוב תודה רבה אנחנו באגדות החורבן והגענו לרבי זכריה בן אבקולס שבר קמצא מעלה את הקורבן ופוגם בו אז רבנן מתלבטים מה לעשות איתו יש מי שאומר נהרוג את בר קמצה ורבי יצח בן אבקולס עוצר אותו למה יאמרו המטיל מום בקודשים מומת ויש מי שאומר מה נעשה לקורבן תמיתי בגמרא אתדידי אז בואו תראו את הגמרא זה בתחילת הפרק הוא מביא שמה את כל המעשה סברי רבנן להקרובה משום שלום מלכות בוא נקריב אותו בכל זאת ב ורבי זכר בן פקולס לא אמר ש למה יאמרו

בעלי מומן קרבין לגבי המזבח הוא בעל מום אז אתה לא יכול להקריב אותו אז סבור למיקטלה רצו להרוג את בר קמצה לא ליזל ולימה כדי שהוא לא ילשין רבי זכריה בן אבקולס גם את זה אמר לו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקודשים יהרג אתם לא יכולים להרוג אותו בגלל שהוא הטיל מום בקודשים זה ילמד טעות את עם ישראל יש פה רצון של רבנן לטפל בנגע הזה שנקרא בר קמצא ברקמצע עושה דבר נורא הוא פוגע ב א שם הישראלי ב אה קשר בין הקיסר לבין ירושלים למרות

שהמארל מלמד עד כמה הקשר הזה הוא אמיתי, הוא טוב, הוא נכון. אבל למרות שהוא עושה מעשה כזה, רבנן יכלו למנוע אותו, יכלו לעצור את המעשה הזה, יכלו א שהמציאות הזאתי של הפגיעה תעצר, או להקריב בכל זאת, או להרוג את בר קמצא ורבי זכר בן נבקולס יוצר, אז למה הוא עוצר אותם? רבי יוחנן אמר רבי יוחנן עננותו של רבי יצח בן אבקולס החריבה את ביתנו שרפה את אכלנו הגלתנו מארצנו שדר לווה לניר כיסן קיסר החורבן כבר יצא לדרך למה בגלל שלכאורה לכאורה רבי זכריה בן אבקולס מנה

את הטיפול בקלקול שקרה למה רבי זכר מתנהל ככה מה יש כאן מה ניתן ללמוד מהאירוע הזה שחורבן ירושלים שמתחיל מאותה סעודה למלשינות עכשיו לכאורה היה אפשר להינצל מפניו ורבי סחריה בן אבקולס עושה איזה פעולה מדריך איזה פעולה כנגד רבנן מונע מרבנן לעשות את מה שמבקשים כדי שהעלשנה הזאת תייצר רבי יוחנן אומר ענבותנותו אומר דברים נוקבים מאוד ענבותו של רבי יוחנן של רבן שר בזכריה היא שפעלה את כולל מה הכוונה ענבותו מה יש כאן כדי להבין בתוך המאורה אם דיברנו עד עכשיו על כך שחורבן ירושלים מתחיל

החברה העיר שחוברה ליחדיו כבר לא מחברת בין האנשים כבר לא מאגדת אותם ונוצרות מלחמות פנימיות קשות מאוד דרך בושה א ודרך בוז פרטני של קמצים קמצים שנכנסים ומקבלים את השלטון והם פוגעים בכל האחדות יש אוהבים אבל הם לא חברים באמת כל האהבה מטרתה סינה הקומה הראשונה שהגמרא דיברה בה ומיד אחר כך חורבן הלאומיות שקם פרט בעם ישראל ושורף את שמעם הטוב של ישראל ישראל נבדלים מהעולם ובית המקדש שלהם הוא באמת נבדל מהעולם אבל המהות של הנבדלות הזאת זה כדי לקיים את העולם ובר וברקמצא צובע את

לאומיות ישראל כמשהו שמתנגד לכל העולם ובא לאלשין על עם ישראל לפני הקיסר. אז הקומה השלישית זה הפגיעה בהנהגה.

ההנהגה הישראלית ערב החורבן נפגעת. הדבר הזה הוא פגיעה עצומה והוא משפיע ונובע מתוך חסרנה של ירושלים. על ירושלים נאמר רבתי העם רבתי בגויים סליחה שרתי במדינות וחז"ל ילמדו במדרש שהעולם האנושות חיפשה ומעריצה את אנשי חוכמת ירושלים הם מבקשים לשמוע את חוכמת ירושלים ולכן כל איש ירושלמי כזה שהיה מסתובב אומר המדרש בהכה היו שמים לו איזה גזוזטרה כדי לשמוע את הדברים שלו היו ערים בלילות, סיפורים כאלה מיוחדים היו ערים בלילות הגויים, איזה גויים, גויים של התונה היו ערים בלילות כדי לשמוע את חכמי ירושלים, את המנהיגים של ירושלים. למה?

כי הנהגת ירושלים שונה מכל מה שהעולם הזה מכיר. אותו בית מקדש שיש בה, שמסוגל לחבר שמיים וארץ, יוצר הנהגה אחרת עלי אדמות. לא הנהגת הגוף, כמו שהכרנו בגויים. בשיעור הקודם לא רק הנהגת הגוף שעוסקת בשלמות הגוף במה שהגוף התקיים ואיך שהוא יתקיים ולז אלא נשמה שמולידה גוף פנים שמוליד חוץ הנהגה כזאתי יקרה עד מאוד והיא נמצאת בירושלים ירושלים היא נקראת צווא והתכלית של הצווא לחבר בין הראש המקום של הדעות של השכל של ההבנה תפארת את האדם אל שער הבריאה, אל שער הגביה ובעיקר בעיקר אל הלב להעביר תובנות גדולות של שכל אל תוך המציאות הזאתי של החיים, של הלב, מרכז המסה של האדם.

העולמות האלה הרבה פעמים הם מנותקים שאדם הוא בעל מחשבה מאוד מאוד עמוקה אז לפעמים זה פוגע לו בתוך הרגישות. אז חלטנות היא יוצרת איזה פגיעה ברגש. שאדם הוא מאוד מאוד רגשן אז ודאי שהשכל שלו הרבה פעמים נרדם הרבה פעמים לא מתפקד הוא הולך על פי הרגשנות שלו ממקום למקום פעם ככה פעם ככה פעם ככה עשו לו לקחו לו אז הוא מנועל על ידי הרגשות שלו אבל בירושלים יש מקום כזה מיוחד שמחבר בין השכל לבין הרגש שהנגת החוכמה היא יורדת צווא מגדל דוד צברך הנהגת החוכמה היא יורדת תוך החיים ומדריכה אותה בצורה א אה מיוחדת, בצורה מדויקת ושהוא יראשלים חרבה. אז המעגל השלישי שנפגע אחר החברה ואחר הלאומיות זה מעגל ההנהגה.

יש פה פרט, כלל פרט. אנחנו נראה את זה גם בהמשך. הסוגיה הבאה זה הבריונים וועשירי ירושלים. זה שוב הכלל.

יש פה פגיעה פרטית א קמצה. הפרטנות הזאת שקרה באותה סעודה. פרטיות הזאתי שקרה באותה סעודה. אחר כך יש פגיעה בקיסר, ישראל והעמים.

עכשיו שוב חוזרים ב עוד פעם בזום אל תוך ההנהגה. ההנהגה בזמן החורבן א נפגעת. מה בדיוק נפגע בהנהגה הזאתי? מה קרה לרבי זכריה שהוא מונע מרבנן לטפל באירוע הזה ולהציל את עם ישראל?

אז כמה דעות רש"י מביא ענבותו של רבי יצחק בן אבקולס הנבתנותו סבלנותו שסבל זה ולא הסכים להורגו עלבדי רש"י דברי רבי יוחנן על רבי זכריה הם ביקורת רבי זכריה מתנהג בסבלנות במקום שהסבלנות היא לא נדרשת וסבלנות במקום שלא צריכים אותה היא פוגע לאין ארוך. הכלי המהות ביותר שיש למחנך זה סבלנות. מחנך זה אדם שיודע שאמירות לבד חיצוניות וגדולות ככל שהוא נשארות חיצוניות. אבל כדי שחיים יבנו, האמירות האלה צריכות להיזהרה, צריכות שיפנימו אותם.

ואז אמת שהיא מודרכת ב סבלנות, בזמן, יש לה אפשרות לגדול, יש לה אפשרות לצמוח. למדנו הערב מבני החבורה היקרה בכיתה שיש הבדל מאוד גדול בין ביטול זמן לאריכות זמן. אריכות זמן זה לא דבר שאמור להפריע לאנשי דעה. למה?

כי יקח זמן. כמה שיקח הדברים יקרו. צריך לדאוג מדבר אחד, מביטול זמן. מחנך הוא צריך לדאוג מזה שמישהו מתבטל, מישהו לא עובד, זה הדאגה שלו.

אבל אם מישהו עובד, ואם יש פה איזה אמת גדולה שהיא כבר יצאה לפועל, היא כבר נמצאת פה בתוך הסוגיות של החניך, אז בסבלנות אמיתית את עט האמת הזאת תלך להתפתח, תלך ותגדל. ובכלי החינוך סבלנות זה הכלי המהותי ביותר לנהל תהליכים חינוכיים אבל המציאות הזאת של סבלנות לעולם לעולם היא לא מופיעה כלפי דבר רע אין סבלנות כלפי רע אוהבי השם סינור רע המציאות הזאת של רע ורוע בעולם אחת דינה לעבור מהעולם עולם וכל המציאות של רעה שמופיעה בעולם היא תכליטה לעודד כוחות טובים בריאים שרואים את הרע

ומתעוררים להילחם בו ולהכות אותו ולכן אין סבלנות כלפי רע סבלנות קיימת כלפי דבר אחד כלפי הטוב תמיד כלפי הטוב הטוב שילך ויתעודד שילך ויחסף כרגע הטוב הזה הוא מאוד מאוד א כהה הוא לא מופיע פע כלפי חוץ אבל בעיניים של מחנך כיוון שהוא כבר נזרע אז כלפי הטוב הזה יצמח פה איזשהו תיקון לאט לאט עם הימים החניך יכיר יזהה יניח ליו ראש ואז יש מקום לסבלנות הרב בכמה מקומות מדייק את החשש הזה מסבלנות תורה במידות הראיה במושג סבלנות ככה הוא פותח בזירונים בכמה נקודות על השונות

הזאת ביחס למושג הסבלנות האם סבלנות הופכת לוותרנות או סבלנות זה היכולת לעודד את הטוב לצאת מהמסגרות שלו ולהתגלות הרב תורת הרב זה תורת זה תורה של סבלנות מה הרב חידש על אדמות עיקר תורתו של הרב הסבלנות לזהות את הניצעוץ והניצעוץ הזה ילך ויחסף ויגלה כאן עלי אדמות זה הרב קוק הרב זה הרבה דברים אבל היסוד הזה של אבן הפינה הזאת שהסבלנות היא כזאת דווקא בגלל זה הרב מדייק שסבלנות זה לעולם לא כלפי רע שהטוב הוא קטן אפשר לחכות ולהמתין לו אבל שהרע מופיע אותו סבלן אותו

מחנך חייב להתעסק גם בהחלטת הרע כלפי מציאות של רוע אין מקום לסבלנות כי אותה סבלנות היא גורמת א להרע לרע להידבק במי שסבלן כלפיה. ולכן החשיבות הגדולה של סבלנות היא להיות מדויקת. ערב החורבן אומר רש"י מופיעה סבלנות כזאת בהנהגה שהיא לא מצליחה ולא דורשת להכריע את הרע.

בר קמצא עשה פעולה קשה מאוד כלפי עם ישראל. הוא פגע וצבא את כל הלאומיות הישראלית בצבע שגורם לקיסר לחשוב שהיהדות הזאתי היא מבקשת לפגוע באנושות, לפגוע בעולם. והמציאות הזאתי פגעה בעם ישראל בצורה כללית. זה ממש רדיפה של כלל ישראל.

וברגעים האלה רש"י מלמד רבי יוחנן מעצים את זה מאוד מאוד מאוד שהסבלנות הזאתי פגעה אין מקום לסבלנות כלפי רע אין מקום ושיש מציאות של רוע צרוף צריך להכות אותו ומי שיתקאה או ימתין או יתמאמע בהקעת הרע אז הוא יפגע בכל המערכת למה בגלל שמלחמה שנעשת בצורה קשה עד הקצה בלי טיפת סבלנות שפוגשים רע מקים אותו בצורה מוחצת על קודקודו מקצה לקצה אז אז המלחמה הזאת מתקצרת ושאדם משתף רחמים ושהוא לא סגור על עצמו במלחמה מול הרע אז הרע מתעודד ומישהו מגמגם מול עולם הרע אז הרע

אומר כן אז אולי ניקח עוד קצת ואולי עוד קצת והוא פותח פה כזה שמסוגל לפלוע הכל חלקה טובה שרואים רע צריך להילחם ברע קודם כל והסבלנות בחיים היא תמיד [כחכוח] כלפי הטוב ובאירוע הזה אומר רבי יוחנן בן זכאי עלבה דרשי סליחה אמר רבי יוחנן עלבה דרשי זה מה שפגע בעם ישראל לרב חורבן הנהגה שסבלנית יתר על המידה כלפי רע בצורה לא מדויקת שסבל זה ולא הרגו. קומה אחת. אמר צחיות מתקשר ברשי מה הקשר בין ענווה לסבלנות. הגמרא אמרה ענווה.

אז הפשט זה ענווה. אומר המארץ חיות אומר הבן יויד ידע רבי זכריה בן אבקולס את הדין. רבנן אמרו בוא נהרוג אותו בוא נקריב למרות זאת. רבי יוח ורבי זכריה ידע את הדין.

בסדר. ידע שזה מה צריך לעשות. אלא שאומר המארץ חיות, הוא לא ראה בעצמו ברחי לפסוק דין כזה לבדו ואמר להרוג מישהו על דבר כזה צריך כוחה של סנהדרין. אומר רבני אוהנווה הפסולה הזאתי ברגע המשבר שם קרסה ההנהגה.

ענווה אנחנו למדנו השנה שער הקנייה בחובת הלבות הרב מדגיש על ה על השער הזה שוב ושוב ושוב שכל קומה של קנייה, כל קומה של ענווה היא לא יכולה לבוא בעקבות שפלות הנפש חלילה. אם אדם הוא עניב בגלל שהוא לא מכיר את ערך עצמו, בגלל שהוא לא מכיר את קומת החיים, הבריאה שלו, את הרוממות, את החוזקות שלו, אז זה לא ענווה. זה מאוד קל להיות עניו שאדם חי בתודעה שהוא כלום, שהוא אפס. כי כלפי מה הוא יהיה ענב?

אין בו שום דבר טוב מבורך בעיניים שלו. אז מלא לפחות שיהיה עניב שמשהו יצא מהאירוע הכואב הזה, מהאיפוס הזה. זו לא ענווה. ענווה זו מציאות שבה אדם מודע ליכולות שלו, לברכה שלו, לחוזקות שלו, למתנות האלוקיות שאנחנו אצלו בידיים.

לא בגלל שהוא השיג אותם, בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן לו. מלמעלה למטה. הוא מכיר את כל הרוממות הזאת. ואת כל זאת הוא מבקש ואת כל זה הוא מבקש לקשור למציאות הזאת של הקדוש ברוך הוא.

את כל זה הוא רוצה לקשור אל השמיים. יש לו מלא כישרונות, יש מו מלא רוממות, אבל הוא רוצה לקשור לקדוש ברוך הוא. אומר המערץ חיות, אומר הבן יוידה, ההנהגה כשלה וסובבה את החורבן בכך שהיא החזיקה ענווה פסולה. מה יסוד הענווה הפסולה הזאתי?

שבעת צרה שהיה צריך להכריע, שהיה צריך לקחת אחריות ולהציל את כלל ישראל. אז הנונותו של זה שרבי זכריה אומר רבי יוחנן היא פגע בגלל שזה ענווה שיצרה חוסר הכרה בערך האמיתי של אדם עם עצמו. שני הדברים הללו הם ביקורת. הם מפרשים גם ארץ חיות גם אה רש"י מפרשים את רבי יוחנן כביקורת על רבי זכריה והביקורת על איזה חיסרונות שמופיעים בהנהגה שני חיסרונות ששייכים מאוד מאוד לירושלים ירושלים מקור הפנימי שניכר כלפי חוץ בכל מקום כל מי שפוגש אותה החוץ מיד מתגלה אה אה אה ומתלבש על פי הפנים וגם אם יש סיבוכים וגם אם יש בעיות ירושלים חוספת את הטוב הפנימי מעצימה אותו על כל הבעיות שיש.

צדק ילין בכתוב מעולם לאן אדם בירושלים ובידו עוון. יש הרבה עוונות באדם אבל אם הוא מגיע לירושלים ושם שם הכל מתגלה לפחוץ. הכל מתגלה כחטא כפספוס כמשהו חיצוני כאיזה טמטום שנזרק בו ולא משהו עצמי לו. ירושלים ביסודה היא מסוגלת לגדל ענווה אבל בעת חורבנה היא יוצרת סליחה היא מסוגלת לגדל סבלנות.

סבלנות אמיתית בגלל שהרע הוא כלום אל מול הטוב. אז ירושלים שהיא חוספת טוב כל כך גדול כזה, טוב כל כך משמעותי כזה, אז יש על מה להניח את הראש. אפשר באמת להיות סבלנים כלפי הטוב. היא חוספת כל כך את הטוב.

אז הטוב הזה כל הזמן הולך ומתגלה. זה כיוון אחד. ירושלים היא עיר הענווה. שאדם פוגש את ירושלים הוא פוגש את ה שם ציווה השם את הברכה הוא רואה בעיניים נכון ירושלים הרי סביב כך השם סביב עמו אפשר לזהות בעיניים כיצד הגאוגרפיה הירושלמית היא היא מבררת את הקשר של הקדוש ברוך הוא לחיים מציאות כזאת יוצרת המון ענווה אבל שירושלים חרבה אז הענווה היא לא מגדלת את הכוח שבאדם אומר המארץ חיות יוצרת איזה סלידה, איזה בריחה, איזה צעידה לאחור מהכוח המיוחד הזה של האדם.

ואז העניב, ככל שיותר עניב, הוא לא מכיר את האחריות שלו, את המעמד שלו. שתי הסברים. רבי סחר בן אבקולס, רבי יוחנן כביקורת, שמגיעים למהרל זה המהרל כדרכו. פנים חדשות בסוגיה גבוה מעל גבוה עמוק עומק בתוך עומק אומר המהרל רבי יוחנן זה לא ביקורת כלפי רבי זכר בן אבקולס הוא מתאר את חורבן ההנהגה הוא גם מצטרף לחורבן ההנהגה אבל רבי יוחנן לא מבקר את רבי זכריה אלא מה הוא אומר שיש פה איזה משהו מאוד מאוד ייחודי וכואב שקורא רובן אני מקריב ולפי כך אמר נבטנותו פירוש שהשם

יתברך כאשר רוצה בדבר מה כמו שרצה עכשיו להחריב הבית והיו חכמים גדולים עומדים על נפשם להציל נפשם להרוג את זה ועשה הקדוש ברוך הוא שליחותו על ידי רבי רייה שיהיה ניצל הרשע עד שנעשה רצון השם שהיה רוצה בחורבן למה רבי זכריה מציל את ברק קמצא אומר המהרל בגלל שהוא שותף עם הרצון האלוקי מה רוצה הקדוש ברוך הוא ברגעים האלה מה הוא רוצה להחריב את הבית הבית כבר נחרב והחידוש של רבי זכריה בן אבקולס בענווה שלו אומר המהרל שהוא ידע להצטרף אל המפעל האלוקי גם ברגעים הנוראים

האלה צדיק אדם שחוסף בחיים שלו את הצדק האלוקי אמרו צדיק טוב שצדיק אמת מופיע במרחבי העולם הזה אז אפשר לזהות את הטובה שלו רואים את הטוב שלו אדם מוצא את עצמו מתפלל יהי רצון שירבו כמותו בישראל יש איזה רגע כזה שמשמח את האדם שהוא פוגש צדיק צדיק זה דבר שפותח לך את השמיים שמגלה לך שהעולם הזה הוא רק חתיכה מתוך כל מרחבים שקיימים ויש עולמות שלמים שמסוגלים להנהיג אותו זה צדיק אז מה ההגדרה של צדיק זה שהצדק האלוקים אפילו שהוא פועל את כל פעולות חייו אל

מול הצדק האלוקי זה המטרה שלו מיד זה המטרה שלו ולכן בדרך כלל אנחנו רגילים לראות במפגש הזה עם צדיק הקפדה קלה כחמורה מידות תרומיות התנהלות כזאת מתמדת במפגש עם הקדוש ברוך הוא.

הנהגות טובות שחוספות את הציווי האלוקי ואת הקשר לאלוקים במעשה ידי אדם. אבל אומר המהרל בשם רבי יוחנן, יש אנשים, יש צדיקים כאלה שהענווה שלהם היא כל כך גדולה, שלא רק בפעולות הטובות שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו לעשות, הם פועלות, הם פועלים עם אל, אלא גם בנסיגות הכואבות האלה מגודל הענווה שלהם. כיוון שהקדוש ברוך הוא מבקש להחריב את הבית, רבי זכריה מזהה את זה. רבי זכיה שומע שירושלים כבר חרבה.

איך הקדוש ברוך הוא מוציא את רצונו לפועל? רק על ידי שליחים. רבי זכריה בוחר לקדם את המציאות כלפי השבר. אם הקמצע מת, ירושלים לא הייתה חרבה.

אם היו מקריבים את הקורבן, ירושלים לא הייתה חרבה. רצון השם יצא תמיד לפועל. אז היה נמרח האירוע הזה של החורבן. עוד קדימה ומי יודע מה היה סובל ישראל ברגעים הללו רבי זכיה מתוך צדקות מתוך ענווה לפי ההבנה הזאת של המהרל רבי יוחנן לא מבקר את רבי חי הוא הוא חוסף לנו את מדרגת החיים של ההנהגה שהיא שותפה כעת לא בבניין ישראל אלא בהחרבת ישראל בגלל שזה רצון השם אותו זה כאב אדיר אותו כישרון שרתי בגויים רבתי בגויים שר קראתי במדינות אותו חוכמה שכ שהיא דורסת ודורכת

בכל טבל מבקשים לשמוע אותה מבקשים להבין כיצד היא לוקחת את הגעגוע את הרצון האלוקי את השכל צווא מחברת אותה אל החיים אותה חוכמה ירושלמית עליונה עכשיו במו ידיה ב10 האצבעות שלה מסובבת את החורבן למה לא חלילה בגלל שהחורבן הזה קלה לא בגלל שהמציאות הזאתי של גלות נוכל לחס ושלום מסחר בנפקולס הוא גדול ישראל ומה החידוש שלו כאן זה שהוא נאמן להביא את הרצון האלוקי לחיים גם בריגי השבר הללו ואז ההנהגה הירושלמית הזאתי בכישרון שלה כי זה מה שהיא עושה כל החיים זה צו כל הזמן היא

יודעת לחבר את המהות אל המעשה בכל מקום ה הכי כישרון הזה עכשיו הוא משמש את החורבן.

זה חורבן ירושלים. זה חורבן ההנהגה. שיש פה איזה הנהגה שהיא אחרת לחלוטין, שהעולם כולו מבקש את המפגש איתה, ש שכשרואים אותה אז א גזוזרה עושים לכל חכמי ירושלים כדי לשמוע את התורה שלה. איפה שומעים את זה?

בהתונה אומר המדרש. התונה זה מקום החוכמה. הפילוסופיה העתיקה נולדה שמה בהתונה. אבל יודעים הגויים שיש בירושלמים האלה איזה חוכמה שהיא אחרת שהיא שונה גזוזטרה זה במה משהו כמו פה שאתה רוצה לשמוע את חוכמה של מישהו לא צריך במה אתם שואלים למה פה צריך במה גם אני שואל כנראה זה קשור למצלמה הזאת שמאפשרת לבוגרים גם ללמוד איתנו תורה אבל אה שאדם לומד שיעור לא שומעים שכל לא צריך במה במה בעיקר צריכה בשביל הופעה, בשביל לימוד ושבתון היו מגיעים חכמי ירושלים היו מבקשים לא לשמוע את התורה שלהם

לראות אותם לראות איך איך התורה חיה בהם הצגה איך העולם אומרך היום הצגה הצגה של חיים הצגה של תורה של חיים הם יודעים לקחת את החוכמה הזאת ולהנהיג איתה את החיים אז מה קורה בחורבן שלוש קומות קומה ראשונה סבלנות שמאבדת את את הדיוק שלה למרות שירושלים היא יודעת לחדש את שיעבלנות פה זה מצומה שנייה ענווה ירושלים חוספת את הגודל האלוקי בכל מקום אמה הענווה אבל בזמן החורבן יוצרת איזה ענווה פסולה כזאתי שלא מכירה את התפקיד ואת הערך שלה כדי להציל את החורבן כל זה ביקורת אומר

רבי יוחנן ביקורת הנפטנותו זה ביקורת שזה פגע אבל המהרל לא מעיז להגיד ביקורת על רבי זכריה בן אבקולס שום פנים ואופן רבי רבי זכריה בן אפקולס בוחר להקשיב לרצון האלוקי.

הוא עושה את פעולת חכמי ירושלים. אבל הכישרון הזה עכשיו הוא לא משרט את ההצלה, הוא לא משרט את התנועה, הוא לא משרט את ברכת החיים, הוא משרט את החורבן. ועל זה אנו בוכים על חסרון ההנהגה, על חסרון ההובלה. ובימים הם בזמן הזה נמצוא מנהיג שמוכן לקחת אחריו את עם ישראל.

לא מנהיג שמוכן שיבחרו בו. זה יש מספיק. מי לא רוצה שיבחרו בו? מצא נוח כזה שאומר אנחנו נעשה מה שתרצו.

רק מה שאת רוצה. שלוש. אתה הבוחר יש מפלגה כזאת. אתה הבוכר תעצב פה את מה שאתה רוצה.

לכן גם אין מצה. גם אין יעדים. למה? כי הכל בא לשרט את ה את מה שיש פה, את מה שקיים.

הכל הוא מקשיב למצב השוק ובהתאם לזה. אבל יש הנהגה אחרת. ובעם ישראל היו הנהגות כאלה אחרות שמוכנות לשלם מחיר אמיתי על מדרגת וצורת החיים שהיא רוצה לבנות. דיברנו על זה אוהל אחרת שמלכיך הואנר שהתפקיד של הנהגה הוא לא לשרט את המציאות במקום הנמוך שלה לקחת אותה למקום חדש למקום אמיתי ושמנהיג מנהיג בצורה מסוימת הוא משלם מחירים על דרך ההנהגה הזאת שלו על התנועה הזאת שלו קדימה ושירושלים נחרבת אז ההנהגה לוקה אז חסרים אנשים שידעו להנהיג באומץ בגבורה את ה אה תנועה הזאתי קדימה שוב ושוב לולדת הנהגה כזאת שמבקשת לשמר את עצמה, לעמוד על השמרים, להגיד את הדברים שכולם מוכנים לשמוע וצריכים לשמוע.

הכל שלא יזוז, שלא שלא יקרה כלום. הנהגה ש שחווינו אותה. ערב המלחמה הגדולה הזאתי הכל היה מוקפע, הכל היה עומד, הכל רק שאף אחד לא יגיד משהו. אחד מתנות המלחמה הגדולה הזאת, התקופה הזאת שבה זכינו לחיות, זה שמתגדלים בתוכנו מנהיגים רוחניים כאלה, אמים כאלה, רוח השם נוססה בהם, אמים לעמוד בפרץ, לשלם מחירים יקרים, אישיים, אישיים קשים, שבה אדם עומד, אני שליח של האומה הזאת לעשות את מה שהיא צריכה.

תאהבו את זה, לא תאהבו את זה. אני בסיעתא דשמיא הולך לפעול עם כדי שהדברים יעשו בהקשנות, במידה בלחצים. זה זה להחזיר את ירושלים. זה ירושלים ש ש שאנחנו מתאבלים על חסרונה.

שיקומו הנהגות כאלה, הנהגות חיים שמאפשרות למת הפנימית להנהיג את החיים עליו שחוץ הוא נראה מאוד מאוד סותר את העולם הפנימי הזה. אבל יש המון שאלות בצדדים החיצוניים ובחוץ יש רגעים מאוד מאוד קשים. הירושלים יודעת להנהיג הנהגה כזאתי א אה אה ההנהגה הזאתי היא הברכה שלה ושהיא נחרבת אז הכל קורס. קומה ראשונה זה החברה ואחר כך הלאומיות ועכשיו ההנהגה.

בסדר דברים ברורים שאלות כן >> הרב איך זה יכול להיות שבן אדם מחליט שהוא לוקח חלק רע בצד האלוקי כאילו השם א כל דבר שכל דבר שקורה עכשיו רוצה שהוא יקרה אבל אני לא יכול ולהגיד טוב אבל בגלל שהשם רוצה אני עכשיו זה ש >> לא אתה ואני לא יכולים אני מסכים איתך רבי זכריהו הוא צדיק זה משהו אחר לגמרי זה תלמיד חכם ענק שיודע לזהות את דבר השם שם בצורה ודאית בתוך המציאות והחידוש שלו זה שהוא יש לו בו כל כך מלא ענווה שגם שהקדוש

ברוך הוא מסובב מסובב חורבן בסדר הוא חייל של הקדוש ברוך הוא אתה צודק זה לא משהו שעושים אותו עד התקד בכחו על גדולי עולם הענווה הזאת כלפי התוכנית האלוקית אומר המהרל אפילו בשעת החורבן אפילו בהרגעים הללו כן בסדר כן מות של מנהיג ישראלי אבל לכאורה צריכה דווקא לבוא בצד של להיות בצד של עם ישראל גם כשיש איזה גזירה כזאתי ושיש איזה ציווי על פורפן ולתפוס את הצד הזה שדווקא >> משה רבנו אתה אומר >> המלחמה על עם ישראל ערף ממני ושמידם אומרים חז"ל שרמז לו הקדוש

ברוך הוא למשה רבנו הרף ממני מה >> כן תחזיק הרף ממני מי מי מנה ממך תחזיק אני לא רוצה להשמיד אותם ב בעגל המשה חוסף את רצון השם רצון השם זה להמשיך באומה הזאתי אוירם באומה אחרת זה מה שהרב זיהודה כל הזמן חוזר חוזר על הדברים הללו האמון בדור בשעה ברגעים הקשים שלו זה סיבת ההנהגה אתה צודק לגמרי זה מה שעשה משה רבנו בזמן הגל אבל בגלל שזה היה הרצון אבל בזמן מזמן החורבן הקדוש ברוך הוא רצה להחריב את הבית הבית הזה נחרב זה לא יפספס

חלילה לקדוש ברוך הוא בית חרוב החרבת הגויים לא יכולים אומר המרל הגויים לא יכולים להחריב את הבית מי שמחריב את הבית זה אנחנו שאנחנו לא חיים כבר את מדרגת החיים של ירושלים אז ירושלים נעלמת מאיתנו זה מה שאנחנו עושים פה בשיעורים הללו נכון משקפים את החידוש הרוחני של ירושלים כדי לזרוע אותו בתוכנו כדי לחזור שוב ושוב אל אל מדרגת החיים המיוחדת הזאתי אז אז יש פער גדול בין הדברים רבי זחר בן אבקולס מזהה שרצון השם עכשיו שירושלים תעלם כי היא כבר לא קיימת פה ואז היא

תעלם וכספו אל החידוש שלה שנים שנים ארוכות וצאו לגלות והכיסוף הזה יבנה אותה חזרה זה לא יעזור בסדר להדביק פלסטרים עכשיו להקריב את הקורבן בכל זאת או להרוג את ברקמצע זה לא משנה השליחים האלה ילכו יגיעו שליחים אחרים ואתה לא יודע איך זה יסתיים ולכן הרצון האלוקי פה היה להחריב את ירושלים אה זה כואב נכון אבל זה לא ירושלים זה לא רבי יצח זה האומה עשתה זה המצב של עם ישראל עשה זה הפירודיות שנוצר בנו חזק וברוך ערב טוב ‏Go!