משמעות טביעת המצרים בים סוף | הרב דני מילר | כוזרי | תשפ''ו [25]

כמה שאני זוכר אנחנו בסוף פסקה סוף פסקה שנייה אחת פד פו לא לא רבתי קדימה כן סוף פסקה פסקה פג נכון >> פד התחלנו >> אני לא זוכר התחלנו אתם אומרים אני עברתי להקלטה לא רואה את זה >> התחלנו ממש בקטנה >> אז בוא אומר לו רגע התחלנו ממש בקטנה זאת ההגדרה כי לא כל כך התגשנו את הנקודה העיקרית אני עוררתי לעצם הפירוט שלא אמרנו כל הפירוט תגידו פירו טכני כן ש אפשר להסביר את זה ככה עיקרות דיברנו על המצוות מורשה לא ביטלה משה הוסיף עליהם

הכוונה היא לא עוד אלא עליהם אותם מצוות עצמם אחרי מתן תורה קיבלו גוון אחר ברית מילה כבוד מתן תורה יש לו הגדירים הלכתיים אחר מה זה בצורה הזו? וכן אני זוכר גם שהזכרנו את מה שכותב בנפש החיים שכל אותם התבוננויות שיכולות לצורך שינויים ב במבנה ההלכתי זה עד מתן תורה ממני שהזכרנו בעיקן שלי מה שכותב לא שחיים בקות העניין שיעקב נסע שתי אחיות ולא כמו הרמבן והרב מוסיף בקבצים מה שמוסיף גמרנו עם זה אקורד הסיום לכאורם ואחר כך הדף אחרים פרעה דבר ידוע אבל הם צרכו

לכלי מלחמה לכאורה מה התוספת כאן ולא מלומדי מלחמה עוד פרט ובקע עליהם את הים ועברו בתוכו ותיבע בו פרעה וחלו ושלחם היה מתים לעיני בני ישראל ודברוך וידוע סיכום אולי ואולי יותר מזה כי לכן הוא מזכיר את זה כאן ואני אומר על פניו האזכור של הפסקה הזאת כאן בא רק כדי לסיים כיצד אנחנו מוצאים עכשיו מין מציאות חדשה שמתברת אצל עם ישראל מהכוזרי רואים שיש כאן יותר מזה זה העניין הלוואי באמת נסביר את המושג הזה שלא התחלנו חוזר רגע אחורנית תראו פרשת וער הבו מתוארות כאן

בצורה מאוד ככה מתמצדת ואמונית עם התהליך השומר שעם ישראל עובר בעקבות גם מציאות כולה עוברת בתהליך אימוני מסוים משהו נוצר כאן מתברר סולות האמונה מקלות את הצורה הממשית שלהם דרך עם ישראל הצורה הלאומית אבל קורה עוד דבר קריעת ים סוף זה לא קורה עוד זה אבל קורה מה שנספך לקראת ים סוף זה התביעה הגדולה יבעו בים טיבה בו פרעה וכול בשלהמתים לו בני ישראל ההדגשה היא שאחרי כן נרדף לכם פרעה בעצם למה הוא מביא את זה כאן טוב א' שנידע את זה אבל ב' אולי יותר

מזה כי תמגדולה למה פרעה הוא דפחם שהרי פשט הדברים בפרשת שבוע והישלח פרעה את העם דרך הם סונלם אלוקים וכולי כי קרובו ונחמם אותה מלחמה ושב מצרים להם מוכר ויגד למלך מצרים כי ברך העם נכון והפך לבו ועבדה ולהם אמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל ממצרים א לפני שלושה ימים פרעה התמים עם הזיכרון הסולקטיבי שואלת שואל אתנשיו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל ממצרים ויוגד למלך מצרים כבר העם טוב על זה אני יכול לתרץ מה שרשי מביא לילה למלחוק על הדברים לא יגד

במלך מצרים כבר העם משום שלכאורה הם לא תכנע אתם מכירים את המדרש שם מביא הם היו אמורים לצאת שלושה ימים ולמעשה שלושה ימים ולחזור והנה הם השינו את המגמה והמשיכו הלאה וגד למלך מצאים כי ברחם אבל מה זה מה זאת עשינו שלחנו צ את מי הוא שואל איזה בתשובה הוא מצפה כביכול הוא טמע בעצם למה הם ברחו פתח עמוד קודם שבת קודמת בסדר לא היה שבת קודמת זה היה פרק זמן מסוים קודם שלושה ימים קודם הוא בעצמו שלך את כל בני ישראל לכן מכת בכורות וכפי

רשי אומר לא חן אבדו זאת וכולי רשי אומר לא כפי שאמר קומוצאו מתוך המין סליחה פרשת בר לא כפי שאמרתם אמרתי אה אמרתי אמר אמרתי ואמרתי כן למחות כל התנאים המפליגים שהגבלתי בהתחלת יציאת מצרים בטולים ומבוטלים רק תעשו טובה תברחו מכאן ונפתור את המגפה הגדולה הזאת שנקראת מכת בכורות ועברו שלושה ימים ופרעה מתאמן משתף את הנש בתמימותו מה זאת עשינו ואף אחד לא קם ואומר לו אתה לא זוכר מהשלשו מכת בכורות כן התשובה לו את זה קצת קצת צריך להזכיר לנו ולכן אולי זה מובא כאן

העניין הזה עניין הלחתי מסוים ש מאוד א מאפין את הנקודה שישנה כאן בא לידי ביטוי שמה מי שרואה שנעשה לו נס מברך שעשה לו נס אנחנו יודעים לדוגמת הגוימל שזה ברכה חד פעמית שמברכים אותו כאשר יש תנאים מסוימים לא נכנס מים אבל יודעים ארבע ארבעה צריכים להודות ואולי עוד מחלוקת ראשונים לא נעסוק בזה עכשיו אבל יש שנם גדרים מתי להודות קרי לפני עשרה בבית כנסת או לא בבית כנסתוב את זה צריך מניין בעקל היום רוממו ופעם אחת מתי מי אמר שיש הגבלה יכול להיות אחרי שנה

אחרי שנתיים אולי כמובן עדיף כמה שיותר קרוב כשעוצמת הנס הגמילה הזאת עדיין ברכת שעשה לו נס במקום הזה בואו אני אשכח כי ברכה שעשה לנס במקום הזה אני דוגמה יכול להיות שגם ילד קטן מברך למה לא אם היה לו נס שיברך אלא מהבר קטן פטור מברכות מברך מדרבו עולם אבל הגויל קטן לא מברך הגויל פסיק קטן לא מברך כי הגומלך חייבים טובות שגמלני כל טובה גומל לחייבים טובות התחייבתי והקדוש ברוך הוא הוציא אותי מזה קטן לא מתחייב כלומר אין עליו עונשים ובעצם אמירה שהייתי במקום שהגעתי

לשם כי נאנשתי בידי שמיים שני החקדוש ברוך הוא הוציא זה פירוש הברכות הברכה סליחה זה בעצם חלופה של א קורבן תודה ארבע צריכים להודות זה קורבן תודה אין קורבן תודה הצורה שלו אומר לו פעם אנשים סליחה יש יצר הטוב להגיד הגויים האלה לא תמיד כשצריך יש גדרים הנכתיים אחד מהגדרים ההלכתיים הבוטים זה לשאול את אותו אדם אם היית מוכן בשביל זה לעלות לירושלים הם 40 לחמים עכשיו כדי שלא יהיה מחשבת פיגול בשעת הקבת הקורבן זה כמות התשומה שצריך לאכול אדם לא מקריב את הקורבן לבד כי

בעצם הוא קובע מר שהוא לא יאכל את נציב מדגיש שהוא מביא אותו פעם עליה שלמה בסדר האם כולם היינו מוכנים לבוא כל דבר לא נותן איזשהי אינדיקציה הערכה מסוים מתי כן מתי לא אבל לא ניכנס להגדר הלכתיים זה הגוימת גם הנוסח שם תרו אגב בהו הגומר לחסדים טובות שגמרא כל טוב מי שמרה כל טוב מחו כתובס בעברית זה לא מסתבר כן אגב בסידורים התיימנים אין סו הרבה יותר אותנטי וצריך להבין באמת מה מה פירוש הנסוח אצלנו בהזדמנות אחרת כי זה לא נוסע כל פנים ברכה לנס

היא ברכה מאוד מיוחדת כי לעומת הגויים שמברכים שעדיין שמי היציאה גמלני גומלים תשוב גמ טוב עדיין ברשומים של בכלל נס צריך להכיר את הסיטואציה שעשה לנס במקום הזה והרב בן היה שם בפרק תשי בסוגיות מאיר על זה שקושרים ברכה למקום למה אי אפשר לברך עלנס בלי המקום? עכשיו מילא ברכה על הים הגדול, קשת, לא משנה, כל ברכות הנהנים, אני צריך סיטואציה כדי לברר אותם. אני לא קם בבוקר ומברך על הרעמים והברקים כי זו תופעה פיזיקלית.

אני יכול לברך כשאני חווה אותם, חווה אותם. אבל מה זה נוגע לברכה על נס? ברכה על זה תודה לקדוש ברוך הוא שחיל אותי. התשובה היא כשכאדם לא מגיע למקום הנס, הנס פחות עוצמתי אצלו.

אפשר למר דבר דומה כדי להמחיש את זה. כן יש אינסטינקט אנושי אם אדם אה היה במקום סכנה פעם שהוא יעבור שמה הוא יזהר פעמיים כי הסכנה שהוא עברה מתעוררת אצלו מכוח הדמיון. הוא נמצא באותו מקום רואה מול עיניו את הציור הזה. שהוא בא הביתה משהו משתנה אצלו, הוא לא חובד במובן החיובי של המילה חוויה הוא לא זה לא מעורר אצלו שום דבר שהוא מגיע לאותו מקום מתעוררים אצלו כוחות אלומים הדמיון מתחיל להתעורר הוא רואה את התמונה שהיה שמה אבל כשאדם חווה לא נמצא באותה סיטואציה ועבר

את זה ומתחולה לו נס האינסטינקט הראשוני לגמד את הנס כי הוא לא חי ומגיע לשמה כמה פוגש את הנס עוד פעם הציור המקום מורר אצלו כוחות אלומים שהיו עצורים בנפש האדם עכשיו בשביל מה כל ההקדמה הזו לכן שברכה שעשה לי נס זה במקום הזה מקום אחר זה לא בדיוק נס הוא לא זוכר פחות אמוס בהרגשות פחות מסוגל להודות כלפי מהדברים האמורים כלפי פרעה משום שעוצמת הנס עוצמת המפגש עם ההנהגה האלוקית שאתה מכת בכורות ומה שהתפתח כתוצאה מזה של אחד בני ישראל אצל פרעה היא לא בדיוק

נקבעה בתודעה תודעה שהייתה ונעלמה עבר מספיק פרק זמן כדי להתכחש למה שהביאו אותו לשלוח את בני ישראל התחיל לחזור בתשובה אולי לא הייתי צריך לשלוח אותם אולי זה לא היה בדיוק בצורה הזאת אולי היה סיפור אחר אולי האירוע התנהל בסדר שונה מהם אולי דמיינתי ולכן הייתי היסטרי עוד הרבה הרבה סיבות אחרות וזה מביא את האדם בסופו של דבר לקצת לסגת מהציור שנקבע אצלו בשלב הקודם בהקשר הזה אצלנו אצל עם ישראל יציאת מצרים זה דבר שאנחנו עם זה זוכרים את יציאת מצרים חי בנו כל הזמן מאמר

שלישי החסיד כל מד דמיין לעצמו את יציאת מצרים.

זה לא חייב להיות ציור במובן הפשוט של המילה. כן, לרא איזשהו מראה ורקע מסוים. המחשבות של המשמעות של יציאת מצרים הופת אצלנו כל הזמן. הרבה גם בגלל העובדה שיש לנו כל כך הרבה מצוות שהם זכר יציאת מצרים.

מפגישות אותנו עם זה. אבל בעיקר בגלל העובדה שהמציאות המוחרת ציאת מדה נחקה אצלנו בזיכרון. והסיבה לכך כי המפגש עם הנהגה אלוקית אצלנו זה חלק בלתי נפרד מהטבע הפנימי שלנו, מהטבע הרוחני שלנו. אצל אומות עולם זו אפיזודה.

נגמרה אפיזודה, נגמר האירוע, חוזרים לשגרה, לא זוכרים מה היה, הציור נעלם. כמו שאדם ראה ציור מופתי והוא לא מסוגל לטאר אותו ולאט לאט הוא מאמין שהוא לא היה. אירוע מופתי. כן.

וזה מה שקרה לפרעה. וכאן לכן הוא מתאר את זה על זה שפרעה רודף ולא נצטרכו את כלי מלחמה אני שואלו אצלו שפרעה לא היה טובה ביה מה היה קורה איתו באחוזה אחורנית מה מה הדגשה כאן הם לא צטרכו לקיים מלחמה הכוונה היא כי שהוא מדגיש את פרעה כבר לא יהיה היו איום על עם ישראל באותה תקופה לא ה צריכים לעמוד במלא להתכונן לאז שהם התקפה ולא היומלמדי מחמים בגלל דוה לעשות נגדו והוא לא יהיה מליהם הוא בקע עליהם את הים ועברו בתוכו ותיבא ברוב אחלו יש

לכמה ים מתים לעיני בני ישראל סיפור נוסף והדבר ארוך וידוע מה שאנחנו אומרים עכשיו כלומר התמותתם נפילתם תביאתם של המצרים היא לא סוג של ניצחון שלנו על המצרים כי הם לא היו כבר גורם מהים בשעה שאנחנו בים כי הם נכנסו למים שכולם מבינים מה הסוף שלהם כן אבל הסיבה שהם לא נסחפו אחורנית ולא יצאו אחורנית כי הייתה כאן מגמה שחלק בלתי נפרד מקת ים סוף זה תביאת המצרים כי משום שתביעת המצרים ה מבררת שכאן הם גמרו את תפקידם מההיסטורית עד עכשיו הם בנו את המסגרת שמאפשרת

לחיים הישראלי להתפתח כמן במעמל שני מדבר בצורה מאוד מיוחדת על העניין הזה כן שכביכול מצרים הייתה בית גידול לקבוצות לאומיות באומן החיצוני המסגרתי באים לארץ ישראל שורש מתחיל מתחיל להתפתח הוא מדמד ושם דבר בלשוננו כי זה לא הדימוי שלו למצב שבו צריך לגדל איזה שורש בתנאים מפליגים סיימים אותו בתנאי מעבדה או בממות מסוימות ששם הוא נשרש מצמיח ואז מעבירים אותו למקום האמיתי שלו שהספורות זה בדיוק אצלנו 210 שנים הצמחו את השורש עכשיו יש גזע מזה צריך לפתח ענפים מעבירים אותו לארץ ישראל שם הוא יביא פירוד

במצרים ברגע זה גמרו את תפקידם משום שהם לא יכולים להכיל את מה שתפקידם יצר לעומתנו שיציאת מצרים זה חלק בלתי נפרד מהסגנון החיים שלנו יציאת מצרים הייסוד האמוני האמונה מקורה במפש שלנו עם הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים משלמלך הודו הרעיון המלכותי מופיע בעם הרעיון האלוקים מופיע בעם ישראל זה יציאת מצרים ומכאן ואלך זו בעצם ההגדרה שלנו לכן האמונה יציאת מצרים כי הכושרון האמוני המפגש האמוני נקודת האמונה נרקשה העיניים מצלמות האזניים מקשיבות והזיכרון המום של ית מצות אותנו כל הזמן לגודל האלה אבל זה קיים בנו ולא

באומות אחרות לכן בשלב הזה מצרים טבעו ביטוי עמוק לכך שהם גמרו את תפקידם ההיסטוריה לא בתור ניצחון שלנו כי לא ניצחנו אותם כי לא היינו מדומדי מלחמה כן >> הרב מכינה אבל על פי המשל הזה הממשל כאן זה כאילו על פי המשל אם הייתי חוזר למשל זה זה לא רק שצי את השור את העציץ >> כן אותו במקום שלו לא קחתי לעצמקום שלו ופוצתי את החממה כלומר גם למחתור זה שאנחנו רואים שה בחוויה ביכרון הקולקטיבי של מצרים >> הם לא חוו את הקשר הזה ל לעם

שמופע את אלוקים אז בכלל מה אני צריך להוריד אותו ככה לדבר אותו בים חור לא רלוונטי כבר מרגע שיצאנו ההדבעה זה כאילו זה כובע לובע >> לא זה לא מדויק כיוון ש מאין זה לא בדיוק אותו ביטוי כן אין מלכות נוגעת כבר חברתה כמלא נימה שראינו בהקשר אחר שמואל שאול כאשר בנות העיר אני אומר את זה בשתי מילים פרק בברכות פרק שביעי חיפשו לא בנות העיר סליחה שאול חיפש את שמואל ואז יש פסוק ארוך איפה שמואל כי אמרו כי הלך שואלת הגמרא למה צריך את כל

הפירוט הארוך הזה שלהם למה הם לא אמרו איפה הוא הלך קריב קורבם כן הגמרא והשלושה הסברים נתעסק באחד מהם אין מלכות נוגעת בחברתה כי לא ניקי ששאול לתפוס את תפקידו ההיסטורי בדיוק ברגע הנכון דקה קודם ושמואל יעביר לו כביכול את ההנהגה את הפוטנציאל של ההנהגה בדיוק ברגע הנתון ולא ולא דרכה חולים יותר חפיפה שהוא לא יקדים ולא יה אחר היינו בממדליקין לגבי הדלקת ובלבד שלא יעקדים ולא יאחר גם הרב עוסק בזה בהרחבה שמה פער בין יום שישי לבין שבת צריך את האיזון הנכון שמשות עכשיו גם

כאן אותו דבר כי אם המגמה הייתה רק להשמיד את מצרים יכול להיות שאתה צודק למה להביא אותם משם כל פעם ממשיך המתים הקדוש ברוך הוא אכל לחולל נס להמשיך להרוג בספירלה את כל האחרים מספר 1 2 3 לא היה עניין בזה העניין להמשיך לחזור מצרים רואים את הגודל העצום הזה ברגע שהמטה עובר אלינו כביכול ההנהגה עוברת אלינו גמרו את תפקידם מההיסטוריה כפשוטה אין כל ה כל קיומם בא כדי לתחזק איזשה נקודה היסטורית מסוים אגב מצרים עוד לא ירדו מלמטה ההיסטוריה זה צריך לזכור ישרה אימפריה יותר

מאוחר הלכו לתחילת בית ראשון בשעה שנסא שלמה את בת פרעה וכולי מי זה פרעה כן בת פרעה גד אנחנו יודעים שהיא באה לשלמה כן כלומר היה לה עדיין תפקיד מרכזי למלכות הזו אומנם במשמעות שונה אבל עדיין הייתה אמפריה פרעה היה אימפרטור שם של הנהגה פרעונים שבט הפרעונים אבל בקשה אחרת כבר לא ימל לעולם התרבותי וזה הנקודה עיקרית המעבר הוא בדיוק מעבר נקודתי משעה שבני ישראל מקבלים את גיבושם וצורתם אגב וגם אומרים ישירת הים שירת מבטאת במילים את המפגש שלהם עם הגודל ההיסטורי העצום שהם לא מסוגלים

לבטא את זה שלו במילים פריצה כאילו ספונטנית של עם ישראל אז נכון בגמרא בסוטה יש דעה שהם חזרו על דברי משה מחלוקת אם הם אמרו מדעת הקסמ אומר והם חוזרים אליו לפחות לדעה שנייה וגם לדעה הזאת שהם חזרו על דברי משה הם לא סתם חזרו משה שלא תכנת אותם מה להרגיש כניס להם למילים כמו בתפילה מחפשים את המילים זה כתוב בסידור מחפשים את המילים כתוב אצל משה אבל הם ביטוי את המילים האלה יש כאן עולם שונה לגמרי שמה אומר רגע זוכר לחשו מקדש השם כל מידך

השם לא יכול לד כל המירות ות אמוניות שצומכות מאותה נקודה שהם פגשו את מה שהם עצמם ומקם אלא הלידו לך מתברר אף אחד לא דיבר איתם על בית מקדש אבל היה ברור להם כי בקומה כזאת צריך גם המשך צריך בית מקדש היה ברור להם השם לא קורם ואם כל אותם נקודות כן כל אותם גם מאיפה הם ידעו שש שמו אמרגזכי חז שוא פלשי הם ידעו ידיעה פנימית הידיעה הפנימית הזאתי בשעה של שעברו את ימים סוף וכאן המעבר ממצרים לעם ישראל כן לכן כשהוא מביא את זה

כאן זה גם בסיס למה שכוזר אומר בפסקה פד כן מי הצביע נדמה לי כן צריך שרו טובים למה עם ישראל צריכים לראות קריאת היד למה עם ישראל כל כך אפילו את המצרים או זהו זהו זה נשיר פתוח באמת זה קצת מזכיר את הנושא של השלל של המצרים כן את זה קצת בהמשך מזכיר את הרי מילים השלל כלומר שזכינו לקת כלי כסף וכלי זה וכאלה מלה כל מלא זה תוצר מקרי של מה שהיה בסדר הם נכנסו למים עמוסים כל הציוד הישי שלהם ו תבעו וכל הציוד פסף

והגיע לאגדה השנייה מלא אבל יותר מזה זה כבר נאמר להם בהתחלה גיר להם ודו יחוץ גדול זה הגמרא דנה מה פתאום הבטיחו להם את טוב זה הוא מזכיר את זה בהמשך בסדר כי זה לא רק פתרון לבעיות כלכליות זה אמירה מסוימת היחס לרכוש שמה כן בצורה מסוימת גם אבל נעצור בזה שאלה מאוד נכונה אבל נעצור בזה בצורה מסוימת זה קצת מזכיר בפרשת מצורה את הסיפור של צרעת הבתים כן ומה קורה צרת הבתים יש אנחנו נראה את זה במאמר שני יש צרת הגוף צרת הבגדים צרת הבתים

פחות או יותר זה גם מחולקים בד בצורה הפוכה וזה פשוט הפסוקים צרת הגוף מאמר שני ניתן עוד להבין אותם זה לא מחלה אבל ניתן להבין את הקשר בין הפיזיולוגיה בין הצד הנפשי של האדם כמו מכירים אדם שפגוע מוסרית יכול להיות שחסוף יותר למחלות אולי בגלל רקנות שיש בו אולי בגלל סיבה אחרת יש קשר בין אדם יודע שאם אדם מתוח אז יפה משפיע על הפיזיולוגית כן מבינים אתה אם קודם זה לא מחלה רגילה צרעת אבל בכל זאת רואים קשר צרת הבגדים לא מובן אבל איכשהו יש קשר

בין הבגדים לבין האדם בכל זה בעל ידי ביטוי הביגוד הביגוד כאילו מגדיר את דמותו של האדם אבל צרת הבית זה הדבר הכי לא מובן ולא רק זה, זה הצרת היחידה שרק בארץ ישראל. ולא רק זה, זה דבר מאוד מעניין. בכל הצרעות כתוב אם תהיה צרת וכולי, צרת הבית זה חטא, שתבוא לארץ ישראל, אל תהיה צרת.

למה? מזה רש"י לומד, בגלל זה אני מקשר את זה לכאן. בצורה יש בפסוק שכשהם יבואו לבתים ישברו את הבתים בגלל הצרות, נמצאו שם נכסים, נכון? ממון שהתמינו שמה.

זה גם אותה שאלה. מה מה מה יש כאן? הקדוש ברוך הוא פותר לנו בת כלכליות עם איזה טריק תבואו לארץ תגידו אין לנו כסף לא הבאנו אות נהיה בסדר תעשו נסדר צרט תעשו את הבתי זה מאוד יפה אבל לפחות מרגישים מהש כאן בעניין הזה טוב אני נשאר את זה גם בשאלה כי זה מאוד מזכיר אני שואל גם יותר מזה אבל בואו נעצור בזה זה לא פרשת שבוע זה בשנה הבאה או כשנגיע זה במאמר שנים נגיע בשנה הבאה יש סיכוי אני שואל יותר מזה למה הקנענים החיברו

את הרכוש בקירות באויב אומה ישראלית לגרש אותם הם מרימים ידיים נלחמים אחרי 31 מלחמות שהיו 31 נלחמות 31 מלכים ומה שקדם לזה אז מה עושים במקרה הזה לוקחים עם א עם עם שקית את כל הרכוש לא יודע מה עושים ומובילים את זה איתם קם זה מחביאים את זה בקרות הם לא נדו פרשת מצורה למה הם מחביעים סתום הם הבינו שעוד מעט נעזוב את הארץ הם יחזרו לשמה כן גם הם מבינו כך מה מה בעצם הנושא של הסיפור של צרעת הבית ואיזה מזכיר מאוד מה ששאלת ובצדק

העניין של הרכוש גדול סיפור מאוד דומה לוודאי שזה אומר שרכוש זה לא רק דבר רכושני כן בדרך כלל המשקל מילה נופלת את המילה זה לא ביטוי לקפיטליזם לאושר כלכלה טובה אולי כן שאלה היא למה תחרות על ה שליטה על הממון על הפיננסים יש את זה בצערכיון אבל נבין מה הכוזרי אומר לו כאן אומר לו הקוזרי משפט סליחה פסקה שמוחלקת לשלושה חלקים לא פרופורציונלי א' זה העניין האלוהי באמת אני אסביר למה אני מחלק את זה ב' מה שנטללה במן המצוות ראוי לקבלו ג' סיכום אין נכנס בלב

מהמיתו ספק לא מכשפים לא מתחבולה לא מדמיון וא נדמה להם מכות יבקע הים ואברהם בתוכו לא ידומה להם הצה גם אם נדמה להם כן לא ידומ הצלתם מן העבדות ומות מעבדיהם וככה שללם ושם אומנם וזה קשות מהפיקורסים א קצת קשה להבין מה הוא רוצה דווקא בחלק השלישי הברור יותר קל יותר להבין מה בשני החלקים הפחות ברורים לכאורה כשהוא אומר זה העניין אלוהי באמת אסוציאטיבית אנחנו חוזרים לפסקה בדיוק נפתח שמה מב מעלין שם מה זה הנגטיב של המשפט הזה הרי מה קורה שם הוא מדבר על הדצכם

או די כותר על הצם צומם צומח חיים ידבר כל הברור זה העניין הטבעי העניין הנפשי וכן הלאה כל מישור של חיים במציאות יש לו מגמה מופיע בקבוצה מסוימת ותלוי בתנאים שמתאימים הגודל הזה להופיע חוק צומח חוק חי חוקי המדבר וחוקי המדבר והמדבר לא יוכל להתפתח אם אין חוקיות שמאפשרת את זה קנה אחורה לחי ולצומר זה דיברנו שמה למה הוא מוביל אותו האם יש קומה מעל שיש לה חוקיות אחרת ניסה להגיד פסקה לח מהחכמים גדולים הסברנו כבר חכמים גדולים זה לא הכוונה יותר אינטליגנטים אם יש מעלה

של חכמים ויש מעלה של חכמים של אנשים סליחה מדבר ובמדבר עצה מחלק את זה לשניים למדבר ול מוצלח אז גם תחלק את ה הצומח לשניים לאזוב אשר בקרב ולא זה הלבנון אין לדבר סוף כן ברור שלא לזה הוא מתכוון כוונתו בלמח לפילוסופים אומר לו החבר מה שאומר לו זו לא מעלה עם כל הכבוד זו מעלה אבל היא מקרית ולא לא עצמית, היא מוסברת ולא טבעית בין פילוסוף לא היה פילוס, אלא אם כן הוא חכם. מבין הכוזרי יש כאן סקיצה פסקה מ'נחנו יכולים לפגוש אצל משה רבנו,

אני מקדים בינתיים הוא לא מדבר עליו.

יכולים לפגוש דמות חיים שגם הצד הצמחי שבה גם באדם עצמו יש צד צמחי מתפתר גם הצד הנפשי גם לאדם יש נפש וגם הדכלי ודאי מופיעים בה שלא במגבלות המקובלות אומר הם אותנטיות עצמות לא כתוצאה ממובות חיצונית שמני נזכקת לסעד גמל הדבר הצד הצמחי שהוא הכרחי לאדם לא יכול להתפתח בלי תנאים מתאימים מזון, חמצן וכולי וכולי. כל זה לא מצינו כאן. זאת אומרת פוגשים במילים אחרות את החת החיים ממקורם האלוקי. כי כל חיים שמופים אצלנו יש תנאים להופעתם.

נעלמו התנאים, נעלמו החיים. אצלנו הנה מעלה מיוחדת שהחיים הופעים לימגבלות שלהם. אתה פוגש בעצם את הרעיון האלוקי. לכן לא צריך אין בו מגבלה.

בגדול זה משה רבנו. זה אנחנו יודעים. אבל לפני זה אומר לו הכוזרי פסקה מב שימו לב אבל בוא נגדיר אם יש דבר כזה למדנו את מאצלנו את זה פילחנו את זה שלב שלב שלב צומח חי מדבר חילכנו לשלושה חלקים אומר לו הכוזרי אבל המלאה הזאת אלוהית מלאה אחותית שליחות שליחות אלוקית פוגשים את החוכמה האלוקית לא דרך הדומאים לא דרך הצומת לא דרך ה לא דרך המדבר מתוך החיים עצמם ולכן הוא סקפטי עם הערה מסוימת. אומר, אם היא נמצאת, הוא לא יודע על מה אתה מדבר.

אם היא נמצאת, זה רעיון יפה. ואז אני מוכן להגיד שיש דבר כ שנקרא עניין אלוקי. זה עניין אלוקי. מה?

זה מפגש כלשהו עם המציאות האלוקית. לא עניין שכלי, לא עניין נפשי ולא עניין טבעי, לא עניין אלוקי. אומר לו חבר, זה עם ישראל. עם ישראל משקף במציאות את העניין האלוקי.

לכן חוקי החיים של ישראל שונים מחוקי החיים של כל אומה ואומה. מתבטא במשה רבינו והוא רבנו מה שיש בו יש בנו. משה רבנו אברהם אבינו. אבינו זה המשך.

בן בונה את האב. מה שיש באב מופיע בבן ולכן האב משתבח גם כתוצאה מזה. אבל רבנו זה מושג שמה שיש קודם מופיע בנו. מפגיש אותנו את דמות החיים שלנו.

הוא מראה לנו רב מלמד אותנו מה יש בנו. מה שיש במשה רבנו יש בעם ישראל בירור ארוך בפג ובעצם הבירור נגמר כאן. גמרנו את העניין של יציאת מצרים ומה שהם טבעו ומה שדיברנו היום. אומר לו הכוזרי זהו העניין האלוהי.

אם מקודם אמרתי אם היא נמצאת היא נמצאת באמת. נסגר סיבור. לכן העניין האלוקי שדיברת עליו אבאל במב מג זה עם ישראל נפגש עם עם ישראל מפגש עם העניין אלוקים ועכשיו הכוזרי אומר את זה ולכן אומר הכוזרי שלב הבא מה שנטלה בני המצוות ראוי לקבלו קודם הוא דיבר בסוף מפג על כך שיש מספר מצוות לא בטלה משה אבל הוסיף אבל זה לא התרייג נכון כי כשאין אין עם אין תריג. עכשיו אנחנו פוגשים עניין אלוקי מחודש, דרגת חיים חדשה, דרגת חיים שנכנ בתור העניין האלוקי צריך כמו שיש

חוקי הצומח, חוקי החי וחוקי המדבר, יש חוקי דרגת החיים הזה מה זה חוקי דרגת החיים זה המצוות לכן מה שמתבמצוות ראוי לקבלו ולכן שהקדוש ברוך הוא בא עם המצוות לישראל נעשה ונשמע זה לא רק ההסכמה פטליסטית מרימים ידיים מרמים שכל מה שהקדוש ברוך מצווה אנחנו שומעים זה ותאי אבל יש בנעשה ונשמע יותר מזה כן הגמרא שבת שכשבני ישראל אמרו נעשה ונשמע יש כל מיני תיאורים מפליגים שמו כטרים מגילה רז זה לבניאי רז שמלאכי השרת משתמשים בו איזה רז הרז הזה שהמצוות הם טבעיות לנו זה רז

של מלאכי השרת נכון אבל עכשיו זה מופיע בנו זה לא לימוד זה אינטואיציה פנימית כביכול כי זה לא ככה כביכול נולה אם היינו 60 ריבות צדיקים כמו אברהם אבינו היו מקמים את המצוות לבד זה לא שייך כי אנחנו אומה אברהם אבינו היה לא צריך ששמר בו כאלה אבל כשהמופאים בצורת חיים לומד זה כוללת את כל הכישרונות וכל המורכבויות של נפש האדם וכל דרגות החיים האנושיים וכל וכל וכל הצד השווה שהמצות לא יכולות להופיע אצלנו אלא מתוך הקשב מתוך שמיה אבל זה מתאים לנו גם בלי לשמוע

ש אנחנו זועקים לחוקיות למסגרות חיים נעשה ונשמע עכשיו לא נשאל את השאלה שאין מקומה כאן קצת רמזתי עליה בשיעור הקודם עד כמה שאני זוכר אז אם ככה התורה נקנה בכפיה אז למה דרך קיבלו במאחשב כן ש הרבה פעמים אחרי שמסבירים בהרחבה למה אם כן אנחנו לא ממתינים להסכמה לתורה כי זה הטבע שלנו למה למה להסכים לזה היא הסכמה אור אופציה שלי הסכמה אלטרנטיבית כאילו אפשר בלי זה לא שייך זה לא עומד לדיון בכלל נו אז למה הדר קיבלה מה חשוב מה חסר תשובה מודעה רבה להורה

הפס מה שדיברנו טוב היינו עניה בסוגיה הרלוונטית בשבת אולי בזה נדבר על זה לא עכשיו חובן זה הדבר השני מה שנת אוי לקבלו עכשיו והנפש עברה תהפוחה עצומה אין נכנס בלב מהמיתותו ספק, לא מקשפים וכולי וכולי.

זה לא נקבע אצלהם בתור סיפור. סיפור לא נקבע בתודעה. סיפור נקבע בשכל, בזיכרון. תודה זה מושג שומע.

תודה אומר שכל החיים בעצם צומכים מהמציאות המוחרת שיש בנו. וקצת קצת מדגיש כאן את העניין של לקחת את השלל. קצת עונה על זה. כן.

ימות מאבדם ויקח את שללם ושם ממונם אצלם לקיחת השלל הפכה את סיומה של הסגה הזאת שנקרא מלכות מצרים דבר ממשי בהנחה שהשלל או התוצר הכלכלי שהם הוא לא מקרי זה יותר מזה עכשיו לצורך זה צריך להבין מה המשמעות של השלל והכסף והזהב ככה וזה מקחב לקחת מהם כלים להחזיר להם את זה בואו נטיר את זה בינתיים פתוח כי הוא לא עוסק בזה זה כאן כל כך יותר בהמשך אבל לגופם של דברים לכן זה נקבע אצלנו עכשיו רגע אני ממשיך רגע הלאה פסקה פה איך חייבים להמשיך

את זה אמר החווה ואחרי זה יותר מזה שעמדו במדבר 40 שנה מקום אין זרע תוצאה מחטא ה פרשת שבוע שלנו כן והוריד להם לחם נברא דבר יום אה סליחה והוריד להם לחם נברא יום ממד השבת אכלו 40 שנה כלומר כדי שיקבע אצלנו לצמיטות בתור גורם תודעתי בונה 40 שנה היו בתנאים כלל אותה הערה האלוקית שייתה בקריאת ים סוף עם כל מה שכלול כאן ולכן זה העניין העלוי באמת כדי שיקבע אצלם צריך 40 שנה 40 שנה זה פרק זמן שהופך ידיעה למשהו פנימי יותר אדם לא עומד

על דעת רבו אלא אחרי 40 שנה כביכול תוך תוך 40 שנה לומד את רבו עדיין מפקפק מלבן אותם אותם 40 שנה שקודם יצירה תבלד אותם 40 מלכות קשורות לזה אותם מקרים שבגמרא ש 40 פעמים לחזור זו חברה מרובה עכשיו יש מקום להבין בעקבות המהרל מה מספר 40 סופן בקרבו אבלי לשורה התחתונה 40 זה מבנה שהופך ידיעה לידיעה מוחלטת בטבע האדם אדם עומד על דעת רבו אחרי 40 שנה ולכן גם כאן היינו במדבר 40 שנה 40 שנה של חיים ניסיים על פי סדר חיים אלוקי לא שכלי

לא פלא אנחנו בדיוק נמצאים בחומש הדרך אגב וגם חומש הדרך זה לא ביטוי שלילי דרך זה כאילו בין לבין זה לא בין לבין זה דבר עצמו הוא הכרחי אצלנו בדמיון הרבה פעמים דרך טוב לא הייתה ברירה הייתה ברירה שבוע אגב ישאלה שואל אבל נעסוק בזה עכשיו אולי ברבות הימים הרי לולי לולי חטא המרגלים לא היינו 40 שנה במדבר נו אז איך התודעה הזאת נקבעה בנו שנה אחת תשובה אולי צריך להבין באמת את חטא המרגלים בצורה שונה מאוד מאוד מיוחד כן רק נעיר הערה כיוון שאנחנו יודעים

מתחת שם גמר הזמן רשומו של רשומה של פרשת שלח יש מעין סתירה ברשית כי זה לא סתירה שלא סותרת את עצמו בהתחלה כולם אנשים רש"י אומר כולם כשרים ממה נכון קח את הצדיקים של הדור מיד לאחם מכן כתוב שהם הלכו ובאו מקיש הליכה לביאתם כמו שהם חזרו הם חזרו בעצה רעה כך הם הלכו בעצר הרעה מה פשט כשרים הולכים באצה רעה מהמניפלות עשו מניפולציות עבדו על מישהו טוב זה מלמד אותנו אולי שצריך אותה להתבנן בחטא המגנים לא להשחיל בהשקפה הבנלית הרגילה פחד מלבוא לארץ צ נניח

את זה זה לא שזה לא נכון אבל לגופם ש דברים בואו נדלג על השאלה הכל כך נכונה הזו אבל בדיעבד אחרך יותר מרגיל אחרי שנבין יותר מה זה אנחנו יודעים דבר אחד 40 שנה האלה היו הכרחים הם הטביעו בנו לנצח את הקשר את העניין האלוקי הפך להיות סגנון החיים שלנו כי חוזרים מקודם אולי זה דמיון עד 40 שנה יכול אדם אולי לדמיין שהוא לא מדמיין כן 40 שנה זה הופך להיות מציאות נתונה ולכן אכלו 40 שנה זהו מכם וכך עם שכל עבתו זה עניין אלוקי אומר

ממילא הכוזרים לכן אין בהם איתך זה בתודעה אצלנו אחר כך הוא מדבר מתוך ככה לשבת זה נראה בעזרת השם פעם הבאה בואו נעצור כאן