התאמת הר סיני לקבלת תורה | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ו [9]

שלום שלום צהריים טובים אנחנו מסיימים בעזרת השם את פרק ב' בשער הקנייה ראינו שרבנו בחי הסביר שישנה קנייה כזאתי א שהיא פסולה אחד נקראת בשם קנייה זה קניאת בעלי החיים שבלי שום רוממות הם מייצרים קנייה הם ייצרים שפלות ואז לא על זה מדובר קנייה שנייה שיש לה מקום אבל היא זמנית וזה קניאת תלמיד כלפי רבו. עסקנו בזה בפעמיים האחרונות. למה הקנייה הזאתי חשובה? מה זה שימוש תלמידי חכמים?

למה אדם לא יכול ללמוד תורה בלי רב? מצד אחד ומצד שני ההכרה החשובה שה א מפגש עם רב הוא חוסף ולא יוצר. בזה עסקנו בפעם הקודמת. ואז מגיע רבנו בחי לעיקר הפרק שאליו הוא הכין.

הוא הסביר פה מה זה קנייה ועכשיו הוא מגיע לזה. אבל שהוא מגיע לזה מעט מאוד הוא מפרט. נצטרך בפרקים הבאים להוסיף עוד ועוד כדי לבאר את הדברים הללו. אומר רבנו בחייה, החלק השלישי, הקנייה לבורא יתברך וחובתו כוללת כל המדברים והם חייבים אליו בכל זמן ובכל מקום.

ואליו הייתה כוונתנו בשער הזה. מה זה קנייה? שיש כל אדם שמדבר, מדבר הוא חייב להיקנע בה. זה קנייה כלפי הקדוש ברוך הוא בכל זמן ובכל מקום.

זה לא תלוי שלב, זה לא תלוי מצב, זה לא אירוע יוצא דופן בחיים, זה אירוע שרבנו מחיה מסביר שהוא מלווה את כל החיים של האדם בכל זמן, בכל מקום. והנכנע הוא הנקרא בספרי הקודש. בשביל להסביר את המידה הזאת, רבנו בחיים מביא מספרי הקודש, מחז"ל ומהתורה כמה פעמים הקנייה הזאת מוזכרת ובכמה שמות. תראו, עניו ונבזה בעיניו וצנוע, הודקה ושפל רוח ורוח נשברה ונדכה ורך לבב ונח רוח ולב נשבר ונפש שכה.

המון המון המון ביטויים תיאורים לאותה קנייה אחת. אז למה צריכים את התיאורים הללו? למה יש כל כך הרבה ביאורים סביב אותה מידה שיש מציאות כזאתי של תיאורים רבים סביב דבר אחד? זה בגלל שהדבר הזה הוא מאוד מאוד שורשי.

הוא מאוד מרכזי שדבר הוא פשוט הוא פרקטי. אז בפרקטיות שיש בו במה שהוא מגלה אפשר מאוד להסביר אותו זה מה שקיים זה מה שנמצא זה טכני אפשר לזהות בצורה מאוד מהירה את מה שיש אבל דבר שהוא שורשי דבר שהוא עמוק הוא מתגלה בהמון המון פנים בהמון הופעות זה שפלות אומר רבנו בחז"ל זה לא רק ענווה צריך להבין מה זה גם ענווה אבל זה לא רק ענווה זה גם לא רק צניעות זה רק זה גם לא הקנייה הרגילה שאדם מבין במילים. חז"ל מתארים את זה בשל ביטויים. למה?

כי יש פה שורש אחד שמתגלה בהמורות של ענפים, בהמורות של גילויים. וכל אחד שמזריע את הזרע הזה, את השורש הזה בחייו, זה זה מתגלה. המידה הזאת מתגלה דרך משהו מאוד מאוד ייחודי עבורו. ויחד עם זאת המילים פה צריכות בהיאור.

שפל רוח מה זה נדכה דקה. המילים הללו כפי שאמרנו בעבר הם מתארים איזה מציאות כזאת שהיא לא נחלה הלב. דקה זה דיכאון. נדכה.

אדם מדוכה. אדם מדוכה זה אדם חסר כוחות חיים. מציאות כזאת שבה האדם לא מרים את עצמו, לא מרומם את עצמו לעשייה, לקמה, לפעולה, לאכילה, הוא הוא בתוך מקום כזה שהוא תקוע, הוא כובל המילים האלה לא מתארים מקום של בריאות. בריאות זה חיוניות, זה תנועה.

בצל הכאב יש לפעמים רגעים כאלה שאדם לא מבין הכל, חסר לו, כואב לו מה שבסדר, לא הכל מושלם. אבל הכאב הזה הוא יודע לנוות אותו, הוא יודע לפעול איתו, הוא יודע לזוז קדימה. דיכאון זה מוות. א וזה רנן פין.

כן, אבל זה התחלה של מוות. אם אדם רואה מציאות דיכונית כזאתי שמשבלנת את כל כוחות החיים שלו ולא פועל מולה, אז זה משהו שהוא עלול מאוד מאוד לסכן אותו. צריך לעצור ולעשות את הכל לעצמ. פה שאר הבחי ההכנאה מבקש שיהיה בנו איזה מציאות כזאת של נדכה.

למה? מה איך זה מסתדר? ננסה לעסוק בזה היום. ומה שנדבר בקניעתם סתם אין כיונתנו אל החלק השלישי הזה.

אומר רבנו בכי שאני מדבר בשאר הקנייה על המושג קנייה אני מדבר על הקנייה לאלוקים. זה אישור קו שפה משותפת זה נקרא בשפה בצבא שאני מדבר על קנייה אני מדבר על הקשר אל הקנייה היחידה שקיימת בחיים זה לא כמו בעלי החיים זה לא כלפי בני אדם זה כלפי היחס שלנו לאלוקים אשר היא המדרגה העליונה שבקנייה ומי שעלתה בידו אין רחוק ממנו דרך קרבת אלוקים לעמוד לפניו המדרגה העליונה שב שביותר בקנייה זה כלפי הקדוש ברוך הוא וקרבת אלוקים היא עוברת דרך המידה הזאת אם אדם יש בו הכרה

אומר רבנו בחיי של קרבת אלוקים מגוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו התכונה הזאת של עם ישראל החידוש שלה של האומה הזאת זה לא שיש לו אלוקים זה יש הרבה רואים פה תראו השכנים שלנו יש להם אלוקים וגם לנוצרים יש אלוקים והאנושות כל הזמן עוסקת באלוקים אבל החידוש של עם ישראל זה שיש לו מגוי גדול. הגדלות של עם ישראל זה שיש לו אלוקים קרובים אליו. שהמציאות האלוקית היא קרובה.

היא קרובה אל האדם. האדם יודע לבנות איתה את החיים, את העשייה, את הפעולות של החיים שלו. זה קרבת אלוקים. זה קשור לשער הכניה.

זה קשור להכנאה הזאת שאנחנו צריכים לברר פה. ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא. זה דבר מאוד מחודש. עד עכשיו עסקנו בקשר שלנו אל הבורא.

עד עכשיו עסקנו בגילוי של הקדוש ברוך הוא אצלנו בחיים. קרבת אלוקים. אנחנו מבקשים להיות קרובים לאלוקים. זה הכל מתחיל מאיתנו.

פה מגלה רבנו בחיה סוד מיוחד מאוד שמישהו קנוע הוא מקובל ורצוי אצל הבורא. הקדוש ברוך הוא מקרב אותו אליו. מאיפה למד? כמו שכתוב זבחי אלוהים רוח נשברה.

לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה הקדוש ברוך הוא לא מבזה לבבות נשברים לבבות נדקאים אז גם הוא שב לב נשבר וגם שוב פעם נדכה זה משהו שהוא צריך בירור ואיך הוא קשור להכנאה אנחנו כל הזמן מלומדים פה דרך רבנו בחי דרך המקורות ברב קוק שכל הקנייה הזאת היא קיימת רק אחר הרוממות ואם מישהו חושב לצייר את זה דרך המילים הללו אחרת אז הוא לא מבין את השפה הזאת של הראשונים אדם מכיר את את הברכה שלו, מכיר את הרוממות שלו ואת כל זה הוא לוקח ומחבר לקשר לאלוקים. טוב, זה קומה אחת. אבל מה זה הנדכה הזה? ומה זה שהוא מקובל ורצוי אצל הקדוש ברוך הוא?

בשביל לעסוק בדברים הללו רציתי ללמוד פה גמרא מיוחדת מפורסמת גמרא בסותטה. מה הגמרא מלמדת? ועד דקה ושפל רוח אשכון. ככה הפסוק אומר פסוק יש בישעיהו.

כיכו אמר רם בניסא. שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דקה ושפל רוח לחיות רוח שפלים לחיות לב נדקעים מרום וקדוש אשכון אתשפ את דקה ושפל רוח הקדוש ברוך הוא איפה הוא שוכן בפשט הפסוקים את דקה ושפל רוח הוא שוכן שכינת השם מופיעה אצל אנשים נדקעים ושפלי רוח הגמרא בסותטה מלמדת את זה מבררת את זה מה זה קלה דקה ושפל רוח רב אונה ורב חסדה שתי דעות אחד אמר איתי דקה ואחד אמר אני הדקה מה ההבדל איתי דקה אני דקה פשט הגמרא מה ההבדל מה

המחלוקת ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה דברו את עצמו בתוך זה ופה זה חיצוני עליו >> מי זה עצמו האדם >> כי ואני זה שני שני מים שונות נכון מה השנות הזאת אומרת לא הייתי >> שמה >> פעם לא הייתי יד כלומר אני אומר אני צדקה משמע שפעם לא הייתי דקה >> זה משהו חדש >> כיוון חדש אז כאילו אני עכשיו כבר אני כל החיים הייתי במכון >> משהו מחודש שקורה פה בקדוש ברוך הוא כביכול רשי לא מסביר ככה מה אתם אומרים מה זה

אני את דקה ואיתי דקה >> אני עם השפל >> כן >> או שהשפל בא אליי אתם שומעים מה זה ועת דקה וש רוח? שתי אפשרויות אומרת הגמרא. מה הערך של אדם שיש בו שפלות?

שיש בו הכרה בגודל האלוקי. שפלות זה לא אדם נמוך ושפל, אלא מצד עצמו חלילה, אלא למול הגודל האלוקי, למול הברכה האלוקית, הוא יודע את המקום שלו. הוא יודע שכל הברכה שאי פעם תשרה בחיים שלו, ב10 האצבעות שלו, בחיים שלו, במפגש שלו עם עצמו, זה רק אם הוא יפעל מל. הוא יכול לעשות דברים נהדרים ב-120 שנה הלו, להבנות, לעשות זה ברור שיש לו יכולות כאלה, אבל היכולת שלו ש א הקדוש ברוך הוא יופיע במעשים שלו, זה משהו אחר לגמרי.

זה פעולה אחרת לגמרי, שונה לחלוטין. ממילא כל הזמן המבט שלו זה שער הקנייה זה לך השם הגדולה הוא מזהה ומבקש לראות איך הגודל האלוקי שותף בחיים שלו זה נגזרות חיים מאוד מיוחדות הוא לא עוסק במה הוא חושב תמיד איך הוא רואה את החיים איך א העולם ישמע ממנו מתי השם שלו יתפרסם זה לא מעניין אותו הדברים האלה הוא רוצה כבוד שמיים הוא רוצה לשמוע את הקדוש ברוך הוא בחיים שלו לא מה אני אומר אלא מה הוא אומר אומר הכל ממנו ולא ממנו הדגשות בראשונים וברבותינו האחרונים

לדברים הללו זה דבר מהותי מאוד אומר אומרת הגמרא בסותה שתי אפשרויות מה קורה אצל אדם כזה כיוון ראשון איתי דקה מישהו שפל רוח הקדוש ברוך הוא מרים אותו אליו מקרב אותו אליו רש"י אומר אני מגביעו עד ששוכן אצלי ואיינו אשכון אתדקה מי שהוא כל כך כך מכיר את הגודל האלוקי וצמא אליו. אז הקדוש ברוך הוא שולח יד ממרום ומרומם אותו אל ההכרות במפגש הזה עם שם שמיים. והגודל האלוקי מדהים.

שני אחד אמר אני הדקה אני מרקין שכינתי אצלו הוא לא עולה אליי אני יורד אליו אליו. מה יותר גדול? >> למה? כי זה שהוא זה שהוא גבוה ואני יכול לעלות אליו בסדר אני מגיע למחה שלוכן >> זה שהוא מקדש את החול זה זה הדבר הרבה יותר גדול קידוש העולם נכון למה זה יותר גדול מה אתם עוד מבינים למה שהקדוש ברוך הוא יורד על האדם זה יותר גדול מאשר שהוא מרים את האדם אליו >> הוא אדם מס גדול שהקדוש ברוך הוא יורד למעשה >> הקדוש ברוך הוא

הוא ביטוי לשכינה האלוקית נכון למה זה יותר גדול >> ככה זה תמיד מי שיותר כאילו גדול אז מגיעים אליו זה לא >> זה במעמד אתה אומר ביחוס >> ה הקדוש ברוך הוא מניע את עצמו אליו נכון זה יורד למעשים >> יורד ל לעולם שהקדוש ברוך הוא שוכן את דקה אז איפה הקדוש ברוך הוא שוכן פה בתוך העולם הזה בתוך המרחבים של העולם הזה שהדקה עולה לקדוש ברוך הוא מה קרה לעולם הזה מה קרה למציאות שום דבר לא קרה הכל נשאר פה איפה המפגש עם אלוקות הוא

לא במציאות הטבעית שלנו לנו כי השפל זכה שנפתחו לו שערים במפגש עם אלוקים.

זה דבר גדול מאוד מאוד מאוד. שמיים וארץ התחברו בשני המקורות הללו, אבל הארץ התעלתה אל השמיים. יש איזה עילוי כזה שצריך לפגוש אותו, צריך לעלות למעלה. אבל החידוש השני, אני אדקה, הכוונה שהקדוש ברוך הוא יורד אלינו, אל תוך המציאות.

זה ברכה כללית. מה ההכנעה יוצרת? לא רק מפגש, תיקון עולם. שיש אדם קנוע כזה שמבקש את הגודל האלוקי בחייו אז מה?

אז הוא עושה לקדוש ברוך הוא מקום. הוא בונה בתוכו כלי כדי שהקדוש ברוך הוא יתגלה בחיים שלו. יש לו הכל בחיים. הוא מוצלח והוא מרומם והוא והוא מיוחד.

כי אם הוא הולך למקומות האלה רק בגלל שאין בו כלום, בסדר? אז הוא לא באמת בחר להיקנה. אין בו כלום. כמו שאדם נכנס לבית מדרש מתוך הפחד מהעולם הזה בלבד.

לפעמים זה זה דוחף לשם. כן, אבל אסור שזה יישאר שם. העולם באמת הוא מפחיד. יש בו חסרונות.

אבל אם אדם כל הזמן ישאר בבית מדרש רק בגלל שהעולם הזה מגעיל אותו, העולם הזה קטן, העולם הזה, אז הוא נמצא פה באיזה עיר מקלט, מכבה את עצמו, מחביא את עצמו בין הסלעים שישמרו עליו. אז זה לא בחירה. זה לא בחירה. אבל שאדם הוא מלא כישרונות, מלא ברכה ואת כל זה הוא מבקש מה?

שהקדוש ברוך הוא ישרה במעשה ידיו. כמה שיש בו, כמה טוב שיש בו, כמה ברכה שיש בו, זה לא הנושא בחיים שלו הוא בלבד, אלא הוא יודע שהוא מבקש דבר נוסף שהגדולה האלוקית תתגלה במעשים שלו. אז מה? אז הוא עושה מקום להופעה האלוקית בחיים.

והקדוש ברוך הוא משתוקק להופיע בעולם הזה. מוקק. למה הוא ברא את העולם הזה? מה זה תיקון עולם?

וכל אדם דין אמת לאמיתו שותף עם הקדוש ברוך הוא בבריאת עולם. אבל כבר נברא העולם, נברא המציאות. מה יש להוסיף? לא.

מי שדן דין אמת לאמיתו, מי שמנהיג את החיים שלו על פי המשפט האלוקי, מי שנותן דריסת רגל לדבר השם בחיים שלו מתוך נתינה מקום, חשיבות, הכרת הערך, הגודל האלוקי בחיים שלו, הוא מחפש אותו את הגודל האלוקי הזה בחיים שלו. בסדר? אז המציאות מתעלה מתוך המפגש הזה עם שם השם. אז למקום לקדוש ברוך הוא יש איפה לשכון.

אז אתם מבינים מה זה דקה? דקה זה לא אדם חסר כוחות חיים. דקה זה אדם שאל מול כל הכוחות החיים שלו הוא מבין שיש לו געגוע לאלוקים שיופיע בחיים שלו. וכל עוד אין געגוע כזה, כל עוד אין רצון כזה, אין א בקשה כזאתי כלפי אלוקים.

אז כמה שהקדוש ברוך הוא רוצה להופיע, איפה הוא יופיע? איפה הוא יתגלה? הוא מתגלה בתנועות הללו. בבקשות הללו, במפגש הזה והחידוש מלמדת הגמרא שהוא יורד כאן.

לא רק שאנחנו מתעלים, אדם שפל ודאי גם מתעלה. אדם שפל, צנוע, ענב, זה אדם אהוב. החברה מוכירה אותו, מברכת אותו, מכירה את הברכה שלו. פעם בקירת ארבע ראיתי תלמיד חכם במפגש עם יהודי מאוד פשוט.

היה פה יהודי אהוב בקריאת ארבע. יהודי פשוט, מוכר צדקית ככה, מוכר כלי נחושת וכלי קודש. יהודי מאוד מאוד פשוט. ראיתי אותו פוגש תלמיד חכם גדול בקריאת ארבע.

מה שכיף בקירת ארבע שיש בו הרבה תלמידי חכמים. אז ביציאה ממנחה ראיתי אותו תופס אותו ושואל אותו איזה שאלה לא יודע מה הוא ביקש ממנו וו. ואז הוא אמר לו אני לא יודע. התלמיד חכם הזה אמר לו אני לא יודע.

ואז הוא אומר לו הרב יודע פשוט אל תגיד לי אני לא יודע אני יודע מי אתה. אני יודע מי אתה. והמ שניהם ככה לבד. הייתי בקרן זווית.

אומר אתה לא נו אז אתה אתה טועה בי אני אומר לך אתה טועה בי מה אני מהח אני יודע מי אתה אדם ש שנותן מקום לגודל האלוקי בחיים שלו ה אנשים יודעים מי הוא אנשים יודעים מי הוא כמו פרפרים לאורן ממשכים אליו הוא אהוב לא רק בצד הזה של נוח להתנהל איתו בחינת חברה זה ודאי גם הצדים המעשיים אבל יש ב בחיים הללו שלו של אדם קנוע שאדם שמבקש את את הקשר לקדוש ברוך הוא בחיים, איזה ריח גן עדן, איזה ריח מחיבור העולמות, מזה שהקדוש ברוך

הוא באמת מופיע בחיים שלו, הקדוש ברוך הוא יורד לכאן, שוכן בתוכנו. זה מה שמסביר ממש המהרל פה מיד. המהרל מלמד שאני דקה זה יותר גדול בגלל שהקדוש ברוך הוא לא מרים אותו אליו לעליונים, אלא הוא מתחבר עמו במקום שלו איפה שהוא נמצא. זה הופעת שם השם ומסתברה כמן דאמר אני דקה מכריעה הגמרא מה שהקדוש ברוך הוא ירד למטה מאיפה הראיה שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות ושרה שכינתו על הר סיני ולא גבע הר סיני למעלה מה זה הניח הקדוש ברוך הוא כל הרים וגבעות

אז הגמרא מלמדת מביא פה רש"י כל הרים וגבעות כגון טבור וכרמל שבאו שם כדי כתיב למה תרצדון ערים גבנונים בשעת קבלת תורה כרמל ותבור הגיעו לקבל עליהם את התורה.

מי שראה את ההרים היפים הללו, אתה תעבור את המגלה בצורה המיוחדת שלו כמעט מכל רדיוס אפשר לזהות אותו. את הליפסה הזאת ש את התנועה הסימטרית הזאת שלו והכרמל המלא מלא אושר. ערים מפוארים, ערים מלאה מלאה גוון וצבע מיוחדים במינם. מה זה הר סיני?

איפה זה עומד? אומרת הגמרא, אחרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות, אשרה שכינתו דווקא על הר סיני ולא גבר סיני למעלה. למה? אני את דקה.

החידוש זה שהר סיני לא גבע למעלה. החידוש שעל אף שהקדוש ברוך הוא הופיע בתוכו אז הוא לא טוב סיסו בני מאיי געתי ליעד קיבלתי את התואר ההוא רב הגיע למעמד הגיע למקום אז בסדר אז נגמר לא במציאות כזאתי של הכנאה ככל שאדם יותר גדל בסדר אז הוא משתוקק יותר לא מתוך רדיפה חסרת צובע על התקדמויות אלאפ הפוך מתוך שאדם יותר מזהה את הגודל אז הוא כל כך יותר צמא אליו יותר מבקש ממנו אני דקה הקדוש ברוך הוא שוכל בתוכו אז הוא עוד יותר ככל שהגודל הזה

יותר מתגלה אליו אז הוא מבין כמה הוא מבקש מבקש להמעיט את עצמו למולו לראות את הברכה הזו בתוכו אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם ילמד אדם מדעת קטנו קונו שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות ושעה שכינתו על הר סיני זו הוראה מעשית לאהוב את הנמיכות אומר רש"י אתם אתם מבינים את המילים הללו של רבנו בחיי ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא ממרנו כמה פעמים רבנו בחיי זה לשון הראשונים אפשר לדייק פה כמו בסדר בוקר ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא הקדוש ברוך הוא אמו אמו הוא

אדם כזה שיש בו מהמידה הזאת של הענווה מהמידה הזאת של הקנייה מהמידה הזאתי שמבקשת עליו כל הכישרונות שהקדוש ברוך הוא יופיע בחיים שלה יש בו איזה פיסת הר סיני יש בו יכולת להופיע את הקדוש ברוך הוא בחיים. וירד השם על הר סיני. השפת אמת מלמד שהקדוש ברוך הוא לא ירד פעם אחת.

הוא ירד והוא השאיר את הקשר בין שמיים וארץ פתוח לנצח. לכן אנחנו יכולים על ידי התורה הזאת שקיבלנו כל הזמן למשוך הנהגות אלוקיות לתוך החיים האנושיים. הפתח הזה, החיבור הזה של הר סיני וערד השם הר סיני זו המידה הזאת. זו הבעלי ענווה.

אלו בעלי ענווה הללו זה מיוחד במינו כן שאלות בנימין >> מה ההבדל בין היידה של הקדוש ברוך הוא לבין לעלות הקדוש ברוך הוא >> לא להעלות את הקדוש ברוך לעלות את האדם אל הקדוש ברוך הוא ההבדל זה איפה נקודת המפגש נשאת יש אדם שעולה לקדוש ברוך הוא אז המפגש הוא בעליונים זה שהקדוש ברוך הוא יורד למטה המפגש הוא אצלנו בתחתונים זה שני סוגים של תלמידי חכמים יש תלמיד חכם שהוא פוגש תורה התורה נצרבת בו והיא עושה לו כנפיים. הכוונה שהוא באמת חי מעל הקטנות של העולם הזה. כל תלמיד חכם הוא חי מעל הקטנות הזה. אבל זה האות שלו בתורה.

ואז ממילא שאתה פוגש אותו, בסדר? אתה פוגש מישהו ש פעל ועמל על ה ניצחון של העולם הזה, על ההתגברות של העולם הזה. התגברות מנשון הכנאה. העולם הזה לא נמצא בחיים שלו והוא איזה א משהו מהשמיים שמופיע כאן בארץ.

זה סוג אחד של תלמיד חכם. יש תלמיד חכם אחר שהוא ממש חלק מתוך העולם הזה ושאתה מדבר איתו במרחבי העולם הזה הוא מבין את המצוקות, את הקשיים, את ה אה את הקונפליקטים, את הבעיות. לא בגלל שהוא חלק מהעולם הזה, לא בגלל שהוא מדבר בשפה האמונית, חס ושלום, לא בגלל שהוא ישר קו עם המציאות, בגלל שהוא מבקש לרומם את המציאות, שהסוגיות של המצויות זה המציאות זה סוגיות שהוא מבקש להיות א א רלוונטי להם בגלל שהוא רוצה שהתורה שלו תיזהר כאן בארץ בליבות האנשים, בסוגיות. אתה מבין את ההבדל?

זה לתקן עולם. שניהם מתקנים עולם. אדם פוגש איזה אוויר פסגות בתלמיד חכם יקר כזה, איזה משהו שהוא מעבר למגבלות של עולם הזה זה מד מתניע אותו בכוחות אדירים, מעצים אותו בכוחות אדירים לעשות ולפעול טוב. אין שאלה אבל היכולת הזאתי שהקדוש ברוך הוא לראות אותו כאן בתוך החיים זה חידוש אדיר.

כן עקיבה >> הרב זה לא יותר כמו מפגש באמצע מצד אחד בן אדם רבנו בחי כותב פ שטוב להשפיר את עצמך א אבל מתוך שהוא עושה את זה אז הוא גם עולה מדרגה זה לא רק כאילו הקדוש ברוך הוא יורד אליו ונשאר בדיוק באותו מקום כאילו עולה הקדוש ברוך >> מסתומר אתה צודק אבל הגמרא מדברת על השני הקצוות הללו ורשי מתאר את זה ממש ככה מסתמר אתה צודק כי אין תלמיד חכם שמתעלה ו יש אבל א אבל אין תלמיד חכם שלם והמציאות הארצית שלו חלילה שבורה

אין דבר כזה ואין תלמיד חכם שעסוק פה והוא לא כל הזמן מביט למעלה זאת אומרת אתה צודק כן >> הרב זה נראה גם מהפסוק של נקרא בשפל רוח וגם מהדוגמה של הר סיני יש איזה קנייה כזאת של בחיטות חסרת כוחות חיים כי דווקא נגיד בפסוק היה יותר מתאים שיהיה כתוב לא יודע ענב או צנוע או גם נגיד הר סיני דווקא תעבור נגיד שהוא מלא ברכה ושפעים הוא היה >> הם לא התאימו להר סיני נוה הקדוש ברוך הוא לא הוריד גבנונים הוא קורא להם אתה רואה למה

תרצדו נרים גבנונים סיני הוא נראה שאין בו ברכה כל כך כמו הנגיד אדם שיש בו ברכה אז הוא מכניע את הברכה כלפי הקדוש ברוך הוא סינא לכאורה זה גיבה במדבר דווקא נגיד תעבור שיש בו ברכה אם הוא מכניע את זה כלפי השם אומר זה לא השפלות שדיברנו עליה >> הר סיני זה סוגיה שמשווה ממש לראות את המדרשים א שמה להר סיני יש הרבה יופי הרבה יופי אבל הוא הוא שונה לגמרי מהיופי החיצוני והעוצמתי הזה. הוא קטן לא בגלל ש היה לו גודל והוא העלים אותו. הוא

קטן בגלל שיש יופי בקטנות הזאת, בברכה הזאת. רואים את זה הרבה פעמים בישראליות שלנו, את הר סיני.

עכשיו בצבא מגיעים קבוצות, אני בימים של מילואים, אז מגיעים קבוצות מאמריקה לבוא ללמוד את ה את מה ש מה שיצרנו פה, מה שהאומה המיוחדת הזאת יצרה בשדה הקרב. כל המושג הזה שנקרא א צוות קרב שמשלב המון המון כוחות ביחד. קרב וארטילריה וחיר ותנקים. זה איזה מנגינה כזאתי שבמלחמה הזאת יצרנו.

אז בעבר הייתי באיזה מילואים והגיעו קבוצות של אמריקאים ללמוד. אז הם מקבלים איזה פינה בתוך חדר פיקוד והם פשוט עם מחברות כל הזמן כותבים כותבים ואז יש להם איזה שאלה יש להם איזה שאלה ואיזה שאלה באנגלית מי ש מתווך מי שיודע גם א לדבר ככה ושותוטף ואז הם שאלות ומבררים איך נראים החבר'ה שמגיעים מאמריקה זה מדהים לראות כמה כמה אנחנו שונים נכנסים לך חבר'ה המשקופים שלנו לא משקוף כזה זה משקוף סביר אבל משקוף של חדר סטנדרטי לא לא לא הולך לל חבר'ה גדולים כאלה ממש גדולים

יש להם נוכחות אתה אתה עובד איתם בחדר זה זה ארון כזה החיילות הישראלית ממש לא נראית ככה היה פה מחת חברון מחת יהודה דרור ויינברג השם קום דמו ודי ממש לא כבר קומה שינה פה את כל תודעת הלחימה כמו מלך נכנס פה לתוך כל המרחב שינה את כל תודעת הלחימה מקצה לקצה. ביקש מהחיילים שהגענו לפה, כל אחד היה פה תחת סביב מיגון וכסדות ו אז א קודם כל הזיז פה קצת את המיגונים. דבר שני הוריד את המיגונים מהאנשים.

מי שבעמדה שישמור עם קומטה, לא עם כסדה ולא לפחות כן כל רגע אתה אבל כסדה אתה אתה בכוננות צפיגה אתה מזמין את האויב. זה זה חירות פנימית שהיא לא מתחילה מהצדדים החיצוניים. העולם בעיניים שלו אתה צודק. זה נראה שפלות הקטנות הזאת.

דוד המלך אה לא היה כבר קומה. אבל שהאוז החיים הזה שהעוצמה והוודאות בצדקת ישראל בקשר אל הקדוש ברוך הוא במציאות יוצא שדה הקרב. אז עמלק אז גולית נופל בפניו. גם אמלק נופל אבל גוליד נו נופל לפני דוד חמישה חלוקי נחל אומר אה אה המדרש שדוד יקרא את גוליית מקל הרועים המציאות הזאת הפנימית היא ממש הר סיני זה לא מראה ל חוסר חיים זה הוא זו היצירה היצירה החיצונית היא לא תמיד מבטאת את העוצמה את הברכה למה תרצדון מרצה את זה משהו מרקט כזה משהו משהו זזיתי כזה.

הרבה פעמים שיש עוצמה חיצונית היא לא מגיעה עם שלוות הנפש. צריך צריך לעמול על זה שזה יהיה מתוך שלת נפש. כל עוצמה היא צריכה הנהגה, היא צריכה הדרכה. הר סיני הוא נמוך לא בגלל שהוא ויטר על כוחות החיים שלו.

ככה הוא זה הטבע שלו ויש בזה המון יופי, המון ברכה. והקדוש ברוך הוא מכל היופי החיצוני וביקש את זה. למה? כי הוא עושה מקום.

אני מיד חוזר לשאלות שלכם שמח. בשאלות דקה. רוצה לראות את הדברים האלה ברב וכן להספיק בעזרת השם עוד יגרת אה מדהימה של הרב חרלפ שאני חושב שהיא ממש ממש מה שאנחנו מדברים פה ממש משתכף דרך האיגרת הזאת התורה אומר הרב באורות התורה התורה מורידה למטה את העולם הרוחני אל האדם ששומע את המילים האלה נבהל מה זה להוריד למטה עולם רוחני המטרה שאדם לומד תורה זה לעלות למעלה נכון בן אדם עלה למעלה עלה אותו כותב כתב נכון כנפיים כוח חזרה להתעלות התורה החידוש שלה שהיא מורידה למטה

את העולם הרוחני לאדם ובזה כל התענוגים העליונים פתוחים לפניו למה תענוגים למה הרב קורא לעולם הרוחני הזה תענוגים העליונים כי זה תענוג ותענג על השם נכון ככה פותר חרמחל את המסילה העונג הזה הוא פתוח בפני אדם תורה דרכיה דרכי נועם ושהיא יורדת אל החיים הנה היא נעימה לנו ואנחנו נוכנים להתענג עליה. האם תמיד, האם כל תקופה, כל רגע, כל תוספות, כל סוגיה אנחנו לא אנחנו גם לא נרגשים גם מזה ש שלא כל רגע הדברים הם א ממלאים את את הלב.

אנחנו יודעים שקורה פה משהו נכון. בכל מסע יש עליות וירידות. לא בוחנים את זה בהיבט ההרגשי כל רגע. איך זה קורה?

אנחנו יודעים שהלב שמח בתנועה. יש פה תענוג במפגש עם תורה. למה התענוג הוא המילה שמתאימה פה? בגלל שהתורה יורדת למטה.

העולם הרוחני. התורה מורידה למטה את העולם הרוחני אל האדם, אל הכלים שלו. ושהוא פוגש תורה הוא יכול לפגוש אותה בכלים שלו בתענוג. תורה זה דבר נעים, זה דבר משמח, זה דבר מתוק.

וזהו אושר האדם ותכלית יצירתו. אושר שתי אפשרויות. אושר מלישון שמחה, אושר מלשון אישור. שאדם פוגש את העולם הרווחני בתוכו הוא מרגיש מתוקף ככה אדם נהיה שמח הוא מקבל אישור על צורות החיים שלו על הברכה שלו זה תכלית יצירתו מה התכלית היצירה לקחת את העולם הרוחני הזה שאדם לומד תורה ולזרוע אותו בתוך החיים שלו מאיפה למד את זה הרב וכדי להוריד את העולם הרוחני אליו יש תנאי אחד צריך שירגיש שהוא חסר לו אתם רואים איך הרב תרגם את אה את הגמרא בסותטה זה הגמרא בסותטה.

אניקה אני דקה. הכוונה חלילה לא דיכאון לא חוסר כוח. אוי ואבוי. ממש לא.

ממש לא. חס ושלום דיכאון אחד מ מאלף ממיטה. זה זה מדרון חלק למקום מאוד מאוד בעייתי. הפוך.

ממש לא. מה ירגיש שהוא חסר לו? מלא ברכה, מלא טוב, מלא עשייה ויש בו איזה חוסר שמבקש שמשהו מהגודל האלוקי ינכך בו. אם לא זה חסר.

ודווקא החוסר הזה הוא יוצר מקום כתוב על משה רבנו שמשה קיבל תורה מסיני. והרב מסביר בעולת ראיה שבשביל לקבל יש שני אחד אתה צריך לעשות מקום. אם אדם הוא שבע כל כך, יש בו כל כך המון דברים, יש בו כל כך המון ידיעות ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד, אז אי אפשר ללמד אותו כלום. מה הוא יכול לשמע מזה?

הוא לא צריך הוא כולו מלא, הוא כולו גדוש. בשביל לקבל תורה צריך להיות מקבלים כלי קיבול. וזה החידוש של משה רבנו שהוא עניו מכל אדם. מכל אדם.

עניו מכל אדם. ויש בו לא קם כישראל הוא הוא כישרוני לא אין לנו עוד אחד כמו בעם ישראל ועדיין נשאר מקבל הכישרון שלו לאותם אותו הוא יודע שכמה הכישארון האנושי ככל שיהיה אל מול הגודל האלוקי יש פה עדיין איזה חוסר יש איזה מקום כזה שהגודל האלוקי צריך להתמלא ולמלא אותו בחיים הוא פסע לקדוש ברוך הוא כל הרים וגבעות שבעולם ולא אשרה שכינתו אלא על הר סיני ולא גובה הר סיני למעלה כיצד זה משתכב באדם חיים חיים כאלה שאדם מבקש שלהיות חלק מהתוכנית האלוקית הוא עסוק הוא

עסוק בתוכנית האלוקית הוא עסוק בברכה האלוקית הוא עסוק בלברר מה הקדוש ברוך הוא רוצה מהחיים לאן הקדוש ברוך הוא יקח הוא פועל עם הוא כל הזמן פועל הוא כל הזמן ענו עושה אבל הוא פועל בצורה כזאתי כן שהוא נותן לקדוש ברוך הוא מקום ולכן הוא אף פעם לא שעיד חלילה הוא לא מתאבד זה מה שצריך אז הכל נגמר תעשה תפעל תשאיר כמה אחוזים כמה אחוזים לסיעתא דשמיא שתתגלה בתוך המעשים שלך נכון אדם מתכנן תכנונים דיברנו על הדאגה מתכנונים על הזהירות מהתכנונים הרבה פעמים שאדם ב-100% על

התכנונים שלו כלו בתכנונים שלו אז הוא אטום הוא לא הקדוש ברוך הוא מדבר איתו והוא לא שומע לא רק בתכנוני חול גם בקודש שיעור אדם מכין שיעור אדם צריך להתכונן לשיעור בגמרא ודאי צריך להכין שיעור אין שאלה אבל גם שאדם מכין שיעור הוא לא מכין אותו 120% 90% משאיר איזה איזה אחוז לסיעתא דשמיא הציבורית לזכות הציבור לשאלות שעולות מהציבור זה ודאי ודאי במפגש עם חבורה בכל לימוד באשר הוא זה מאוד מאוד ניכר שעסיעתא דשמיא תלויה בזמן ובמקום להשאיר מקום להשאיר איזה משהו שבתוך המפעל שלך אתה

יודע ואתה עושה ואתה רוצה ודאי רוצה רצון זה טוב להיות אדם בעל רצון בריא עם שאיפות ודאי שאיפה זה טוב אבל מול השאיפות הללו לזכור שכשמשהו לא מסתדר בהם התוכנית האלוקית היא מסד נפשנו ושמשהו לא מסתדר נכון יש פה איזה משהו שהוא שהוא יכול להיפתח דווקא עכשיו בתוך ההרגעים הללו שנסגרים היד ידיד שלנו מארצות הברית עבר עליו משהו בשבועיים האחרונים והוא החליט אה [כחכוח] לא יודע איך להגדיר את זה להיקנה לוותר התעייף במציאות האנושית שלנו בסדר שגוי כשר כזה שבכל כך עוצמה אחרי שנים שהעולם החול

כל כך מנומנם רואה רע רק משעיב אותו ומשביע אותו בכסף פתאום מישהו מגיע ורוצה לחלות הרע וקילת הרע ופעל עשה פעולות ש פתאום מאבד את זה מלא יאבד את זה פתאום פותח את לאו על מדינת ישראל ראש ממשלה בישראל על עם ישראל א זה רגעים כאלה שזה מטריף את הכל בתוכניות האנושיות שלנו הכל הוטרף באמת הכל ככה זז לצדדים ומי שחי את התוכנית האנושית שלו בלבד אז הוא בריגי סטרס וחרדה אינסופים מדאיג זה זה באמת מדהיג תפילות מתוך הדאגם חשוב מאוד אבל לחץ וסטרס ואיבדנו הכל

אנחנו פועלים עם אלא היה חפץ השם לאמיתנו לא היה מראה כל זאת לא היה מראנו כל זאת שמשהו במציאות משתנה אנחנו פותחים עיניים פותחים לב פותחים אוזניים כדי ללמוד אותה יש משהו מאוד יפה בזה שבשיא בקצה של הקרב של הארוך שאנחנו מנהלים עכשיו אנחנו נגעלים מתוך עוד איזה חולשה כזאת שלבטה אותנו בתוך הקרבות. אתם יודעים, יש מי שאומר, לא אתם שחררתם את הח את החתופים. אמריקה, לא אתם תקפתם, אמריקה, לא אתם.

רק הוא, רק הוא, רק הוא. יש מי שעובד אלילים בצורה אנושית כלפי גוי שצריך להגיד לו באמת תודה וישאר כוח. אבל אה אנחנו יצרנו את טראמפ. מי יצר את המציאות הזאתי?

מי שינה את העולם? אמריקה שינתה את המציאות ישראל שינה ישראל במשך שנה מוסר את הנפש בדרום במלחמה שאף אחד לא המין בכלל שאפשר להילחם אותה בתוך השמתאות הללו אחרי מסירות נפש כזאת מה לא יוחלף מלך העולם מאיזה גוי סנילי מנומנם למישהו עם עם יכולות להזיז את החיים קדימה אנחנו מעצבים במסירות נפש שלנו בתורה שלנו את החיים בית המדרש מכיר את זה מנה אז אבל מה העולם אומן העולם אומר מה התפיסה המונית זה הושיע, זה עשה, זה פעל, חלילה. יש איזה רגע כזה שהוא כואב, הוא מבלבל, הוא מדהיג, הוא באמת מדאיג. אנחנו נמצאים בצפון באירוע בכלל לא קל.

החיילים שלנו נמצאים בכלל באירוע לא קל. הפסקת האש הזאת היא מסכנת מאוד את הכוחות ונדרשים הרבה תפילות, המון תפילות בעזרת השם לסיעתא דשמיא. ויחד עם זאת, יש פה איזה גאולה אמיתית ש שיתברר מי מניע פה את התהליך. לא בגלל שהוא אה א הגדול מכולם, לא בגלל שהוא לוקח על עצמו איזה קריט, קרדיט שלו מגיע לו, לא בגלל שבאמת באמת בתנועות של תיקון עולם זקוקים לישראל.

באמת אנחנו נדרשים להכיר את החידוש שלנו עוד מעט שלוש שנים נלחמים במחירים יקרים יקרים מאוד טובה בנינו ואהובנו ובקצה ממשיכים להילחם וזה לא נגמר וממשיכים להילחם ועוד צב ועוד צב וממשיכים מאמינים בתיקון עולם הואמה שמאמינה בתיקון עולם זה לא נורא גם שהגוי יתעייף אין לו מאיפה לקחת את העוצמות למערכה כזאת ארוחה באמת אין לו 40 ימים נתן ושיחק אותה, ישאר כוח גדול. אבל שלא יפריע זה גם מעלה גדולה. שלא יבזה זה ודאי ודאי מעלה גדולה. ש שישמור על הקשרות שלו זה ודאי מעלה גדולה.

ואם לא ישמור אז יפסיד ויעלם. המציאות תתברר. אבל החידוש הזה, הנסיגה הזאת היא מגדלת. אם מישהו צופה לישועת השם אז אין דלת שנסגרת לו.

אין מבוי סתום שהוא יכול להישאר בו. בעזרת השם הוא תמיד ממשיך ולפעול בקצרה איגרת מדהימה של הרב חרלפ הרב חרלפ הרב קוק מת נפטר והוא היה הרב הראשי ומגיעים קבוצות לרב חרלפ לבקש ממנו לקחת את כסר הבנות בהתחלה הוא מתנגד לגמרי מה אני מה חיי לשבת על כיסאו של בעל האורות הוא הרב חרלב במי מרום ובאגרות הוא מעריץ את הרב בצורה מדהימה. הרב הרב חב הוא באמת הוא באמת שפל רוח ואיך הוא מדבר אל הרב קוק בכזאת אהבה ובכזאת קנייה המשתחווה לכפות רגליו מבקש מהרב להתפלל

על עבדו הנאמן דברים כאלה ממש תיורים כאלה הרב מרגיע אותו לא פעם הרב מרגיע אותו הוא מפחד עליו משפלות יתרה הרב רב >> רגע רגע רגע יש דקה שתיים לא רוצה לעקב אכם הרב מרגיע אותו זה בדיוק מה שאמרתי יש שמה שמה איזה דיוק שהרב מבקש ממנו אבל שמבקשים ממנו שוב ושוב הרב חרלפ מתרצה ואז הוא מוכן לתת את המועמוד שלו בכמה אגרות אצל זה שמגיעים אליו פרנסי ציבור והוא אומר אין בעיה אני הולך איתכם הוא כל הזמן כותב את הדברים הבאים תראו מז נסתלק מאורן

של ישראל זצוקל דובקים על דלתותה יום יום ואומרם כי אך זה להם לנוחם על אורן של ישראל שקבע כיסו ישאר בכבודו לכבוד להם יהיה אםטר לשם שבת על כיסו אנוכי לא חפצתי לגוע לכבוד ידידנו הגאון רבי צ פסח פרנק במקביל הציאו לרב פרנק את הרבנות הראשית פה הרב חרלפ מדבר מולו אבל בעגרות אחרות אומר אני לא רוצה אני לא רוצה לא רציתי את הדבר הזה מי אני מול הרב בואו נדבר ביחס לרב פרנק וכשקיבצו חתומות חתימות עבורו להיות רב בירושלים לא מנתי את עצמי באתי גם

אני על החתום אבל שהגיעה השאלה על רב רשי שעל זה לא עלה כלל על הדעת לחשוב עליו התחילו שוב מכל החוגים מהפרושים, החסידים והציונים, לבקש מהרב למפלגתיהם גם אנשי אגודת ישראל לייגע אותי בכל מיני תעלו תעמולות עד שנבלו שפתיים מלומר איני רוצה. נהיתרתי, עניתי, אמרתי, מהשם יצא הדבר, לא אוכל לדבר מאומה.

על מה הרב חרלב מסכים לשבת על הכיסא? לא בגלל שה הנשים כפו אותו, לא בגלל שמישהו פה שכנע אותו. מהשם יצא הדבר המציאות היא אלוקית ועם עוד חוגים ועוד מעגלים מסבירים לו שהם רוצים את מה? לנוחם עלורן של ישראל שקבע כי כיסו ישאר בכבודו כי אני תלמיד של הרב אז אני מבין שיש פה איזה תפקיד אלוקי יחד עם זו תראו מיד מה הוא כותב בעת שנהרתי למעמדות אתי מפורש שלא יגם מצבי במצב הגאון רבי צ רבי צבי פסח פרנקודם כל אין פה לתיקות חס ושלום אני

ינסא בלי שום דבר ועניין זה ודאי ואני תודה לאל לזה באתי לולי עצם הדברים מצידי הפרטי ההן ועליו שקולים אצלי כי לא ארצה זולת מה שהשם יתברך רוצה כי לא ארצה זולת מה שהשם יתברך רוצה לפעול לעשות להקשיב למציאות אני מוכן אני אקח הוא לא רצה רוצים אני אני אקח את התפקיד אבל אני זוכר לא ארצה זולת מה שהשם יתברך רוצה להשאיר פתח להשאיר מקום זה שפלות שפלות זה לא שפל בעצמו דקות חלילה זה לא דיכאון בעצמו מה פתאום מלא כוחות מלא ברכה אבל לזכור שהתוכנית

האלוקית היא מנוותת פה את המציאות הרב חלפה היה רב רשי דרך אגב ובשבילו מצידי הפרטי האין ועליו שקולים למה כי הוא רוצה לפעול אמל אם הקדוש ברוך הוא סגר איזה דלת אחת אז יופיעו דלתות חדשות אדם מברך על פי מה היכולות שלו ומה קיש שונות שלו.