השמחה במקומו | הרב תמיר אלמליח | חובת הלבבות | תשפ''ו [11]

אנחנו ראינו בפרקים הראשונים של שער הקנייה את ההגדרה של הקנייה ומה היא עושה בספר הזה חובת הלבות רבנו בחי אחרי שהוא מגדיר הגדרה אחרי שהוא מברר מושג הוא מלביש אותו בהמון המון ציורים איך נראה את הקנייה מה הנפקמינות שלה איפה היא מופיעה אני רציתי לעסוק א לא נשארו לנו עוד הרבה שיעורים בעזרת השם אני רצה לעסוק בנקוד נקודה אחת שרבנו בחיים מביא מפרק י' ביחס לקנייה אני חושב ש זה מברר מאוד מאוד מאוד את הדברים שעסקנו בהם עד עכשיו אומר רבנו בחי כך אבל תועלת הקנייה

בענייני העולם הזה והעולם הבא הם שישה דברים שלושה מהם בענייני העולם הזה ושלושה מהם בענייני העולם הבא ואשר בענייני העולם הזה אחד מהם שישמח בחלקו מה התועלת הגדולה שיש לאדם שהוא קשור למציאות הזאת של הקנייה, למציאות הזאת של הענווה, למציאות הזאת של לתת מקום לקדוש ברוך הוא בחיים שלו. אומר רבנו בחיה שישמח בחלקו. הוא מבאר את הדברים האלה. כי מי שנכנסה בו הגאווה והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו, לגובה ליבו.

ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו. מה הכאב הגדול ביותר שיש לאדם גבטן? ששום דבר לא מספיק לו, ששום דבר בעולם בעולם לא ראוי למול המדרגה שלו. הוא כל כך טוב, הוא כל כך מוצלח, הוא כל כך גדול, הוא כל כך רציני.

אז מה יכול לספק אותו? מה יכול להשביע אותו? יש פה שתי דברים. כל אשר בו לא יספיק.

אין העולם וכל אשר בו, תודה רבה, אין מספיק לכלכלתו. הוא לא מתפרנס ממנו. קוראים בעולם הזה דברים נהדרים, דברים גדולים, משמעותיים מאוד מאוד. גם ביחס אליו קוראים דברים גדולים.

הוא לא רואה אותם. הוא לא מזהה את הגודל שבהם. למה? כי נקודת המוצא שלו שהוא ראוי להרבה יותר.

ואז לגובה ליבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו נוצר בו מצב של בוז מתמיד כלפי כל מה שהוא פוגש. הדבר הזה מתכתב מאוד עם דברים שראינו בתחילת השנה ביחס לשאר הבחינה שגם שמה בשער הבחינה רבנו בחי אמר שיש מצב כזה שכשאדם לא רואה את הטוב האלוקי אז יש לו עין רעה כלפי כל דבר. אבל זה ממקום אחר לחלוטין. שם האדם ראה פגעים.

זוכרים? השאיפות שלו והרצונות שלו לקחו אותו למקום לא מדוייק. הוא ראה פגעים רעים והעולם הזה נראה בעיניו שבור. וזה לא בגלל שהוא חושב שהוא משהו שצריך מעבר.

רק העולם שהוא פגש זה עולם שהוא לא שמח בו. פה הוא רואה עולם טוב. הוא רואה את הטוב. הוא רואה את הברכה אבל בהסתכלות שלו על עצמו מגיע לו הרבה יותר.

הוא זקוק למשהו הרבה יותר ממה ש שהעולם הזה האיר לו פנים ואז ממילא הוא מפתח אצלו בוז כלפי כל דבר שזז כי זה לא מספיק זה לא מספיק וכאשר יהיה נכנע לעומת זאת איך נראה אדם קנועה איך נראית ענווה אין לנפשו אצלו שום מעלה ומה שמזדמה לו מן העולם הוא מסתפק בו למזונותיו ולספקו הוא מסתפק בו הכוונה זה לא בסדר, זה מה שיש. מספק אותו הכוונה זה משביע אותו. אין בו את הרעב הזה מול הכלכלה האינסופית. יש פה הוא רואה עולם מחולקל אבל בשבילו זה לא מספיק לו.

פה זה יש בו באמת אטמה שהוא רואה טוב אז הוא שמח במה שבא למולו. מצד הנקודת המוצא שלו של אדם עניו אדם קנוע מצידו מצד מה שנמצא בו. כל מה שהוא זוכה בו, כל מה שמהיר לו פנים בעולם הזה, זה סיעתא דשמיא. מה אני חיי?

כל מה שהוא מקבל מעבר להכרח, לדבר הקיומי וגם הדברים האכרחיים שהוא מקבל. תודה רבה. יש הכוח. זה בכלל לא היה מובן מאליו.

אז שהוא רואה את הטוב, הם רואים את אותו עולם דרך אגב אז שהוא רואה את הטוב אבל נקודת המוצא שברוך השם שזכיתי לו אז הוא מלא הודעה מלא סיפוק מה שהעולם הזה מביא לו הוא מסתפק בלזונותיו וסופקו אומר רבנו בחי זה נקרא שמח בחלקו בחלקו בחלק שלו אנחנו אומה שבשביל להביא ברכה היא צריכה אנחנו צריכים כל פרט ופרט לדעת לזהות שאנחנו אנחנו חלק. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. חלק הכוונה השלם. כל ציבור עובד ככה, אבל כל שכן האומה הזאת, השלם הוא ניבנה מהמון המון פרטים של כישרונות.

כל אחד יביא את הכישרון שלו, את הברכה שלו, את הערך שלו. ולכן החקיינות, ההסתכלות על אחרים, הדאגה מי, איך הברכה שלו נראית, ולמה לי אין, ולמה לא יש, כל החשבנות הזאת היא טעות מוחלטת. למה? כי מה שיש בכר אין באף אחד.

והברכה הזאת שיש לאדם יכול להיות שהיא לא ברכה גדולה, אבל במה שהוא יודע לעשות, אנשים גדולים מאוד לא יודעים לעשות. זה מה שיש לך. זה מה שניתן לך. בתנאי שאדם שמח בחלקו.

אדם לא חייב להיות הכי מוכשר, הכי מוצלח, הכי גאון. הוא בכלל לא חייב להיות. הוא חייב לקחת את הכישרון שיש בחלק שלו ולטפח אותו ולהשקיע בו. איך חברה נראית?

חברה בריאה שכל פרט ופרט שיש לו רק חלק לוקח את החלק הזה כמשימת חיים. לוקח את החלק הזה כתפקיד החיים שלו. זה על זה הוא מוסר את הנפש. אין בו הרבה אבל מה שיש בו הוא עושה אותו בצורה הוא עובד את השם בחלק הזה הוא עושה אותו בצורה מקצועית עד הקצה ואז כל חברה קוראים אצלה שני דברים כל פרטי החברה קוראים אצלה שני דברים קודם כל יש לו אחריות על מה שהוא טוב בו וזה עושה טוב דבר שני וזה לא רע בכלל הוא יודע שאין בו הכל הוא יודע שיש דברים שהוא לא לא מתאים להם ואז הציבור מתאגד ביחד לצורה ציבורית דווקא מתוך החוסר הזה.

אבל גאוטן גאבותן זה פיגוע ציבורי זה פיגוע קהילתי כי הוא יש הכל בעולם של גיווה אי אפשר לשחרר לאחרים בכלל כי שהוא יעשה את זה נו חצי כוח ושהוא יעשה שאני עושה אני עושה אבל שאחרים עושים נו זה לא והוא הוא טוב בהכל בהכל הוא טוב ואם משהו פה לא צלח זה ודאי לא קשור אליו זה קשור לזה שהמציאות לא הייתה מספיק של התבכינות כזאתי, עשרת אחריות, אבל יש לחברה צורך בחלקים ושכל אחד יזהה את הברכה שלו ויזכור שהברכה שלו גדולה ככל שיהיה, כישרונית, ככל שיהיה,

חברה לא תיבנה על ידי אדם אחד לבד. זה לא יעזור, זה לא יבנה. מביאים כל הפרטים הללו הם לא מבינים את ה אה שותפות שלהם את האחריות שלהם לבנות א חברה ביחד אז יש חורבן אנחנו בשלושת השבועות כואבים את חסרונה של ירושלים למדנו השבוע אתמול את העיר שחוברה ליחדיו שהחידוש שלה זה שהיא מחברת אנשים בונה חברה אידיאלית כזאתי של חיבורים שבעיר המיוחדת הזאת שהיא נמצאת בתפרתה כל אחד מכיר את הברכה שלו את החידוש שלו שלו הוא מביא אותה בצורה הרמונית לעשייה הציבורית אבל שירושלים מפסיקה להתחדש

ולחיות והחידוש ירושלים נעלם אז קמצה וברקמצא ושינאת חינם והעולם הזה א א כמו שמופיע בחז"ל הוא נעלם וכולם נלחמים אחד בשני ושפרטים נלחמים אחד בשני אז אין יכולת לנהל חיי חברה גאווה אדם שיש בו גייבוה שהוא חושב שהעולם הזה הובז לו כי כי הוא צריך תמיד לקבל יותר ולהוציא יותר וכמה שהוא מקבל זה לא מספיק לו והכל אצלו חסר סובע חסר כלכלה לא מספיק לו אין לו אין לו א אה השתלמות אין לו שמחה בקיים אז אז הציבור כולו נפגע אז המציאות הזאת כולה נפגעת וזה

יבייהו למנוחת נפשו ומיעות פחדו שאדם יש בו הכנאה הכוונה שהוא זוכר שכל מה שהוא מקבל פה בעולם הזה זה הוא מקבל פותח את ידיך ומסביר לך רצון הקדוש ברוך הוא מכלל אותו הקדוש ברוך הוא מעניק לו ואז בעולם כזה יש לו מנוחה מנוחה אמיתית אין בו סטרס אין בו לחץ כזה היסטריה אין בו פחד מה הפחד הכי גדול שיש לאדם זה על הקיומיות שלו אני אצליח לחיות אני אצליח לבנות זה יתפתח זה יהיה באמת זה לא יהיה מה עם המחר אז אז שכל דבר זה רק

עליך, על 10 האצבעות שלך. אתה ואתה ואתה ואתה.

אז השקט אין בה. אז הנפש אין לה מנוחה, אין לה שקט. יש פחדים שאדם מנהל דרכם את החיים שלו. הוא יורה לכל הצדדים מתוך הפחד הזה.

אין לו שקט. כל דבר שקורה לו, אז הכל מוגלטי. מישהו נוגע לו במקום כזה מסוים, בכלל לא התכוון לומר מילה, פתאום הכל מתפרץ, הכל יוצא כי הכל מלא מלחמה. יש לו אחיות, הכל על הגב שלו, הכל שלו.

אבל אדם קנו, אדם עניו, לא הכל שלו. הוא פועל עם אל. לך השם הגדולה. הוא יודע שיש מקור אמיתי גדול שמביא ברכה.

הוא זם למפרנס לכל והוא עושה כלים כדי שהברכה הזאת תופיע בו. וכל ניצוץ של הברכה הזאת הוא מוכיר עליו תודעה. הוא מזהה את הקשר, הוא מזהה את השייכות, הוא מזהה את החיבה. אז הוא רגוע, הוא שלב, הוא עטוב, הוא לא צריך לדאוג לחיים שלו לבדו.

הוא עושה הכל כדי לדאוג. הוא מלא אחריות, כן, אבל הוא יודע שתשרי שכינה ומעשה ידיו. הוא יודע שהרצון של הקדוש ברוך הוא להטיב לברוא לא פחות מהרצון שלנו לקבל את הטובה. אז אז יש מציאות כזאת מיד יש מציאות כזאתי של א של סובע, של נפש בריאה.

יאכל מה שיזדמן לו, ילבש מה שימצא, ישן באשר ימצא. והמעט מן העולם מספיק לו עם קנייתו. למה? כי הוא לא מודד את החיים שלו על כמה העולם הזה העיר לו פנים, איזה בית יש לו, איזה רכב יש לו.

דברים חשובים. דרך אגב, כסף זה לא מילה מגונה. זה דבר חשוב הצדדים של העולם הזה להביא איתם ברכה. אבל זה לא המדד לגודל הברכה שלך בחיים.

המדד זה כמה הקדוש ברוך הוא מופיע בחיים שלך. ועולמות כאלה של עושר חיצוני הם אתגר לא קטן. לחיים של של קשר לאלוקים שמנת עבית כסית יש מציאות כזאת וישמורון ויבד יש מציאות כזאת שהאושר שהצדדים החיצוניים הריבוי של העולם הזה מסית את האדם מהקשר הראהות למפגש עם שם השם א כל אושר זה אתגר זה ניסיון יש אושר בדעת זה גם ניסיון אדם כישרוני מאוד הוא מאוד מאוד חכם הוא צריך לבדוק שנשארו לו אוזניים שיש לו הקשבה אדם כישרוני באו אושר בחומר כן אז זה גם הרבה פעמים

מסיט מהכיוון הנכון אנחנו בשלושת השבועות אז ירושלים קופצת פה בלי סוף בזמן חורבן ירושלים הירושלים כבר כמעט נחבה צמחו בשלושה עשירים שיכלו להחיות אותה את כל שנות הרעב הרבה יותר מהמצור שהיה ומה הם בחרו לקחת את האושר שלהם כדי לפרנס את ירושלים זה אנשים שנמצאים 10 אצבעות בתוך העולם הזה עשיר זה לא אדם שיושב על ספה ופתאום צומח לו מהשמיים כסף הוא עוסק בו בעולם הזה בכלכלה בהון וביכולת לנהל מסחר כמו שצריך הוא נמצא עמוק בתוך העולם הזה אבל שאומרים לו שירושלים צריכה אותו הוא מצדיע

ואומר את כל מה שעשיתי בשבילו זה השיר אמיתי בירושלים היו רגעים כאלה ש שהצדדים ה החומריים לא חצצו מהמפגש הפנימי הנשמתי אבל מלבד חידושה של ירושלים בימים שהיא לא נמצאת אז אז אז זה דאגות זה סכנה אדם קנוע שמח במה שיש לו. הוא מרגיש שהעולם הזה מזמין לו בדיוק את מה שהוא צריך.

ומה שלא פה אז כנראה הוא לא צריך להיות פה והוא עובד מתוך סובע. זה נכון לגבי החקינות שדיברנו. זה נכון לגבי כל סיטואציה בזמן ובמקום. הוא לא מלמד את הקדוש ברוך הוא המציאות צריכה להיראות.

כמו שהוא לא מלמד אחרים איך המציאות צריכה להיראות. הוא פועל עם אל. הוא לוקח את מה שיש כרגע במציאות. מכניס את הכתף שלו מתחת לאלונקה במעט שיש לו יכול להיות שזה לא הרבה יכול להיות שצריכים הרבה יותר כישרונים ממנו אבל כרגע הלונקה פנועה אף אחד לא לוקח את זה מכניס את הכתף שיש לו עושה את מה שצריך עובד משקיע מקדם מנסה להביא ברכה הגאה כולו לא ימלא מחסורו עם גובה ליבו וגאוותו הוא תמיד חש הוא תמיד תמיד מרגיש שמשהו לא שלם למה כי הוא לא רוצה להיות חלק הוא מסתפק בחלק שלו.

יכול להיות שהחלק שלו, אם הוא היה משקע בחלק שלו, זה היה חיים אדירים, שלמים, יכול להיות שאת החלק שלו אף אחד לא יכול לעשות, אבל הוא רוצה הכל, הכל, הכל והכל רק על ידו והכל רק ב10 אצבעות שלו והכל הוא נהיה ריכוזי כזה. כל דבר צריך לעבור את החידיים שלו. אם הוא שולט, אם הוא נתן ויל לדבר הזה, אם הוא שמע מם זה אז זה טוב. ואם מישהו חלילה עשה איזה טוב שלא קשור אליו, אז מה פתאום?

זה בכלל לא טוב. למה? כי הוא לא נתן לו את הציון של הטוב חלילה. חלילה אתה המקנה הטלי אומר העניו מכל אדם ליהושע הלוואי כל עם ישראל נביאים מה נבואה צריכה לבוא רק דרכי אומר משה בל דד ומדד ראינו הלוואי כולם יביאו כמה שיותר טוב כל טוב שמופיע בעולם הוא מצטרף אני חותם את הטוב בסדר לפעמים יהיה לנו ויכוחים מה טוב מה לא טוב נהדר 70 פנים בתורה לא כולם נראים פה אותו דבר אין בעיה לדבר אין בעיה להתווכח אין בעיה גם להילחם על האמת שלך

אבל מתוך הכרה שאם כולנו מבקשים את הטוב אז אנחנו שותפים לטוב מבורך ואני צריך אותך אני צריך אותך כדי שהטוב הזה יהיה שלם כמה שאני מתגעגע אל הטוב כמה שאני רוצה שהטוב הזה בסיעתא דשמיא יופיע גם דרכי אני לא יכול לבד יש חבורה כזאתי של קודש שבונה דיבוק חברים בבית מדרש אנחנו מדברים על זה הרבה חבורה שבונה תורה אבל לא רק ביחס לתורה חבורה נבנית גם ביחס למדינה גם ביחס לקהילה כל אחד מביא את הכישרון שלו כמו שאמר החכם צדיק אוכל לסובע נפשו ובתן רשעים תחסר.

צדיק אוכל לסובע נפשו. הכוונה הוא יודע לחוות סובה. למה? כי הוא לא חי ברעב תמידי מול המציאות.

הוא יודע לעבוד עם המציאות. הוא לא מספר לקדוש ברוך הוא איך זה היה צריך להיות. לא. מה פתאום הוא עובד את השם?

הוא לא מספר לקדוש ברוך הוא שום דבר. הוא לא מספר לעצמו איך זה היה צריך להיות. ורק הדבר הזה היה משתנה. ורק הבן אדם הזה לא היה פה.

ורק החברה הזאת לא הייתה עושה בעיות ורק זה ורק זה ורק זה כל דבר פה היה קצת משתנה אז הכל היה מושלם עזוב המציאות היא ככה תעבוד איתה תעבוד עם מנובה למציאות המציאות היא אלוקית תקשיב לתוכנית האלוקית נכון זה מה שדיברנו בפעם האחרונה תחשיב לכך שאם נבחרת או לא נבחרת איזה פתק שלא יצא תהיה עובד עם אל ואז אז אין סוף אפשרויות פתוחות בפניך אדם שמסתובב בעולם הזה עם רעב הוא אדם מסוכן. הוא אדם ש היכולת שלו לפעול בתוך המציאות היא מאוד מאוד קשה. למה? כי משהו חסר אצלו.

ואז הוא פוגש מצבים וסיטואציות ש שהם הם מושלמות, הם נהדרות, אבל בחוסר שלו הוא חווה את העולם הזה כל הזמן כחסר. הוא חווה ריק מתמיד. זה לא קשור לבן אדם שהוא פוגש, לא פגש, לא קשור לסיטואציה בכלל שהוא פוגש. בפנים יש בו רעב ומנהל אותו איזה חוסר פנימי כזה.

אז החוסר הזה משפריץ לכל כיוון, משפריץ על כל אחד. אין בו שקט. עניו זה אדם שיודע לייצר סובע כלפי המציאות. הוא יודע שהבכוח הוא יותר גדול מהבפועל.

וגם המציאות מצטמצמת לו, גם יש בו איזה רגעים כאלה צרים בתוך המציאות, הוא יודע לפעול איתם, הוא יודע לקדם אותם, הוא ידע דרכם לעבוד, להתפתח, לגדול, הוא עובד עם אל כן שאלות על הדברים האלה עקיבה כן הרבישון שייכת רק אצליש >> לא, אבל זה דרך א א זה ניסיון גדול להגיע למקום הזה לו דווקא. יש הרבה סיבות ל לגאווה אבל הרבה פעמים שאדם מרגיש שהוא על הסוס כן שהולך לו אז הוא עלול להיות קבור בעצמו אדם שלא הולך לו אז הוא מיד נהיה קנוע תפילה לעני

כיטוף עניות נכון יוצרת הרבה הרבה קשר על השמיים אנחנו א את האומה הזאת בראשית דרכה נולדנו מתוך עניות גדולה נכון לךמוני זה הצד דים הראשונים שלנו כאומה לחם האמונה זה זה בונה הרבה רגעים של עוני בחיים זה זה בונה הרבה אבל בתנא שאדם נפתח לעוני הזה ולא מתבכיין לעומתו ולא כל הזמן מסביר איך העולם היה צריך להיראות אחרת והכל צריך להיות אחרת ואני בכלל לא מגיע לי האוני הזה בכלל לא מגיע לי הכאב הזה מה פתאום הלוואי וזה יש פה איזה טעות יש פה איזה באג

במערכת אני כל כך אני כל כך מוכשר כל כך גדול אז זה לא היה נכון אז אדם עוקר את עצמו מלבות שם השם ואז הוא עסוק בכל הזמן ולהסתכל על אחרים כל הזמן מה שמטריד אותו איך ההוא עשה והוא עשה והוא השיג והוא השיג עולם תחרותי כזה וכל הצלחה היא היא עוקרת ממנו את השקט שלו ראינו את זה ברבנו בחייה ביחס בשאר הבחינה אבל פה זה מקום אחר פה זה מקום אחר שם זה היה בגלל השאיפות שלא רואות את הברכה שיש בו הוא לא פה בגלל

שהוא חושב שהעולם הזה לא יכול להשביע ייצור כל כך מוכשר כמוהו. זה בסדר. העולם הזה לא אנשים פשוטים.

נו, ההוא ודאי הסתפק בעולם הזה. מה יש בו כבר? מסכן בעל חיים מפותח אבל אני אני יש בך הרבה. אז אז אז בעולם כזה כל מי שטיפה מצליח הוא לא באמת הצליח.

מכירים? מכירים את זה שכל מי שהולך לו משהו זה ממש יפה. כן. אי אפשר לדבר עולם הזה בלי לפרגן קצת.

זה ממש יפה. אבל הה אבל זה תפרגן מה יש לך תן מקום היה פה טוב מעולה אתה רוצה להוסיף טוב תוסיף טוב על הדבר הזה אבל תראה אם יש טוב תודע על האמת יש טוב זה לא לוקח ממך מילימטר מהטוב שלך אתה טוב במה שאתה והוא טוב במה שהוא ואם אתם טובים באותו דבר מעולה אז תלמד מהטוב הזה מה קרה אז מה כן בסדר >> כן >> זה לא יכול לגרום לפינוניות לחוסר שקטנות >> גאווה אתה צודק יוצרת >> אנשים מקצוענים, סליחה, אני לא יודע אם שאלת את זה, אבל אני מנצל את זה. בסדר? גאווה יוצרת אנשים מקצוענים, חבל לכם על הזמן.

אנשים אינטנסיביים, עושים, פועלים, משהו כישרוני. מעולה, חבל לזמן. מדירים את הסוסים קדימה בלי סוף. רק דבר אחד, הריח שנולד מזה, בסדר, הוא לא ריח טוב.

המעשה המעשה שנוס על ידי אדם שאומר הכל אני והכל לבד וו חבל על הזמן לפעמים הוא מגיע בצורה בשלבים כן בסוף הכל מתפרק זה דמיונות כן אתה לא יכול לבד באמת אתה לא יכול לבד אבל יש שלבים מסוימים שזה נראה מאוד מאוד מאוד טוב זה נראה מאוד מאוד טוב אבל זה רק שלבים זה לא יכול להישאר שמה זה ממש לא יכול להישאר שמה אבל אה כן יש עשייה שהיא מקבלתי ציונים מאוד מאוד גבוהים. אבל אנחנו לא מחפשים עשייה רק עם ציונים גבוהים. אנחנו מחשבים עשייה עם לב, עם נשמה, עם פנים, עם עולם מתוכן שמוליד מעשים טובים. ומילא אם אדם חי לפעולות כאלה שאין בהם תוכן פנימי והמקום שהוא הגיע אליהם, הוא הגיע מתוך מרפקים, מלחמות, מאבקים, כן?

הוא הוא כל הזמן עסק להכשיל את העולם כדי לקבל את המטרה הגדולה שהוא צריך להגיע. אז אז אז זה עשייה נהדרת כלפי חוץ אבל בפנים הכל ריק מתוכן >> גם בקנייה יש כאילו משהו שיכול לגרום לקיצון הצד השני שכאילו יש איזה אידיאל בחוסר מע שאף אחד לא מרגיש ראוי >> זה עלול זה עלול ליצור שמה נכון יש קנייה שהיא שייכת לעולם השפלות לחוסר הכרת ערך עצמו דיברנו על זה הרבה פה שכל הקנייה שאנחנו מדברים פה על ענווה זה רק אחרי הכרת הגדלות נכון דיברנו על זה

כמה וכמה פעמים פה כל המציאות של קנייה זה רק אחרי הכרת הברכה הכרת הגדלות נכון ענווה יכולה להגיע למקום כזה של ביטול נכון אתה צודק אבל פה לא הכנאה מדובר על זה פה פה מדובר על הכנאה אחרת לחלוטין הכנאה שעושה מקום שהיא פועלת עם אל ומילה כל סוגיה שנכנסת להידיים יש דברים שהיא לא מבינה אז היא אומרת טוב זה גדול עליי אנצח עזרה אני אתיעץ אין פה אבל היא לא נותנת ציונים למציאות היא פועלת עם מה שיש למה כי המציאות הזאת היא אלוקית ולכן אני אוכל

לפעול עליה אני יכול לשנות אותה אני אני יכול אני יכול לקדם אותה. זה לא היא גדולה, היא קטנה אז אני יצאתי מהמשחק. איזה בחיון כזה שמתרחק כי זה לא מתאים לי לכלך את עצמי בתוך עשייה כזאתי בעולם כזה שכל הזמן מסתכל על הצדדים כל הזמן עסוק באיפה הטוב ברח ומי אין שקט אין שקט אין שלוות נפש אדם עניב זה אדם ששמח בחלקו בשביל להיות שמח בחלקו קודם יש שלבים קודם כל קודם כל צריך שתהיה שמחה שמחה נובעת מבריאות אדם בריא הוא יודע שהקדוש ברוך הוא פרע

אותו עם כישרונות עם חוזקות, גם עם חסרונות, ברוך השם אבל יש לו גם טובות.

אין דבר, אין יצירה בעולם הזה שהיא לא שאין בצלם אלוקים, שאין לה קשר לקדוש ברוך הוא, שהיא לא אלוקית. בשלב ראשון הוא שמח. במה הוא שמח? בזה שהוא יצור אלוקי.

דבר שני הוא מזהה את החלק שלו. הוא לא מנסה להיות הכל. בשלב הראשון הוא פוגש את הכל. בתחילת החיים הוא בונה לעצמו את המזוודה, את הזהות הזאת של עצמו.

אז הוא פוגש את הכל. אבל זה שלב. השלב הבא. לאט לאט הוא התפקש דרך ההסתכלות הזאת להכל.

על מי הוא? מה מבורך, מה החוזקות שלו, מה הברכה שלו, במה הוא התברך? והשלב ה הסופי אולי השיא עשיים של השלב הזה שמתחברים הדברים הללו, שהוא שמח בזה. ואז מתוך כך, השמחה בחלק הזה הוא רגוע, הוא שלב ואם הוא רואה איזה מישהו שהוא הוא כישרוני במשהו אחר, מעולה, זה לא שלי.

זה לא נוגע בי גם. זה לא נוגע בי בכלל. ברוך השם שיש בעולם הזה אנשים כישרוניים. איזה יופי שכל אחד מסוגל להביא ברכה, להוסיף טוב ומה ששלו שלו ומה ששלי שלי ומינה ומינה התקל סילה.

בסדר? הבאתי פה פסקה יקרה מאוד שהרב מדבר עליה בכמה לשונות בכל מיני מקומות. אני חושב שפה בצורה ראותה מאוד יש גם פסקה באורות התורה שעוסקת בזה. אולי נגיע לזה בפעם הבאה קודם כל הפסקה הזאת פקסי הראיה כל אדם יש לו המסלול שלו שעל ידו הוא בא לאושרו לתכלית הוויתו שבו הוא מידבק ליוצרו ולא יוכל לבוא למגמת חפצו במסלול אחר אף על פי שהוא מסלול ישר בעד אחרים כותב הרב לכל אדם יש מסלול מסלול זה לא דרך מסלול זה דבר סלול, זה דבר מאוד מאוד ברור, מאוד מאוד א רעות, מבואר לאדם, לכל אדם יש את המסלול שלו.

והעושר בסדר של האדם הוא נובע מתוך התאמה, בחירה, זיהוי, צעידה של האדם דווקא במסלול הזה. אומר הרב, יש הרבה סוגים של מסלולים. ואם אדם כל הזמן עסוק בלזבזב בין מסלולים, בחקיינות, בדאגה מהופעות של אחרים והדרכים שלהם, אז הוא לא יוכל לבוא למגוות חפצו. מה החפץ שלו?

להידבק ביוצרו. עבודת השם נובעת, הקשר אל הקדוש ברוך הוא נובע מתוך המציאות הסובייקטיבית האישית של האדם. התורה היא לא סובייקטיבית, היא כללית, היא אובייקטיבית. וו הקשר לקדוש ברוך הוא כאומה אנחנו כולנו מצווים אליו כמקשה אחת, כאיש אחד בלב אחד.

הכל בסדר. אבל בצעידה לשמה, בסדר, אדם מהכלל, דווקא בגלל שהוא אותו חלק מהכלל, הוא צריך לעסוק בחלק שלו. הוא צריך לעסוק באחריות לזהות, בסדר את האות שלו, את הברכה שבו. אף על פי שהוא יראה מסלולים אחרים שאחרים צומכים שמה ומתקדמים שמה ולהם זה נהדר יש סיכוי גדול מאוד שלא זה לא יהיה טוב ואז האחריות שלו מלבד לזהות את המסלול שלו זה לא להתפתות להסתכל על דברים אחרים לא לדאוג מזה ווההק הדבק הזה שהוא נסר מתוך איזה איזה דאגה לפספס את עצמך לדעת הוא לא נכון הוא

חלקי מאוד וזה הדבר נוהג באיש הפרטי אומר הרב וקל וחומר בכללות עם אנחנו אומה אחרת יש לנו מסלול אחר לא בגלל שאנחנו יצרנו את אחנו אחרים הכל ממנו אנחנו יצירה אחרת בני בכורי ישראל כמו שיש אומה כזאת קל מאוד להבין את זה דרך האומה כל שיש אומה כזאת הזאת שיש לה אופי מסוים וכישרונות מסוימים ויש 70 אומות, 70 לשונות כל אומה ואומה יש לה את הכישרון שלה, יש לה את הברכה שלה בסדר?

אז גם לאומה הישראלית יש DNA מיוחד ייחודי ואנחנו מבדילים את ה-DNA הזה מכל הגויים. ברוך שלא עשני גוי. וגוי ששמר שבת מומת, אם יש גוי שרוצה להתפרץ לתוך המציאות הזאת של ישראל, לתוך המסלול הזה של עם ישראל, הוא טועה ומטה. הוא מבלבל עצמו לדעת.

זה לא נכון. יש איזה DNA רוחני שאדם חייב להיות נאמן אליו. כפי ההתעלות וההתרבות של הכלל לעומת הפרט, ככה התגדלו החובה והדיוק הנמרץ לשמור את המסלול המיוחד שעל ידוע הכלל כולו מוצא בו אושר רב. אומר הרב, ככל שהחברה רוצה להיות יותר קהילתית, יותר כללית, יותר כמותית, שיש כמות שצועדת ביחד, זה כוח של ציבור.

שאדם עושה דברים לבד זה מאוד מאוד קשה כי הכל עליו. זה נכון בפרנסה, זה נכון בכלכלה, כלכלה של עמים, נכון? מסחר חופשי, לא חופשי, סוגיות, אבל איך נובע מסר, פועל מסחר שכל אחד נותן את הכתף שלו בתוך הציבור שיש לך אחד, אדם אחד חי לבד, על איזה גיבה רחוקה, זה המון מסירות, המון קושי. אין משהו שיגן אז הוא צריך גם לישון בלילות גם לפרנס את עצמו גם לעסוק בחקלאות גם לעסוק ב ראיית הצון הכל הכל עליו אז זה סוגיה מאוד מאוד קשה הכל חברה חיה ביחד

כל אחד לוקח אחריות ציבור זה לוקח את החקלאות זה לוקח את השמירה זה לוקח כל אחד נותן כתף בתוך מציאות ציבורית כזאתי אז המון המון פרטים בונים את החברה אז החברה היא זקוקה להמון פרטים אבל כלל בריא אומר הרב יבנה בצורה כזאת שהוא יאפשר לכל פרט להמשיך לזהות את הקשר המיוחד שלו בתוך עצמו חברה בריאה כלל בריא משפחה בריאה זה לא חברה שמאחדת מחנכת לכך שכולם צריכים לראות בדיוק אותו דבר זה שונה כשם שפרצופיהם שונים מה הכישארון שלך מה הברכה שלך מה הערך הגדול שיש בך

את את זה תביא לכלל, את זה תיקח עד הקצה וזה תביא לכלל.

יש בנפש החיים בשער ביחס לעולם התפילה נפש החיים מלמד איך להתפלל. של אדם צר משהו על מה הוא מתפלל? אומר נפש החיים מה תתפלל על עצמך חבל על מה תתפלל? תתפלל על מיעו תופעת שם שמיים שמופיע בעקבות הצער שלך.

אדם פרט שחי באיזה תעוקה וחי באיזה צרות באיזה צער. מי שמפסיד, המפסיד הגדול מהצר הזה של הפרט הזה זה הקדוש ברוך הוא בעצמו. פלל אומר נפש החיים כך שאני לא יכול להיות מופיע אותך בתוך הצער הזה. ממילא הצער שלי, אומר נפש החיים, זה הצר שלך הקדוש ברוך הוא.

ואז הצר נפסק כי נוצר פה איזה חיבור, איזה קשר. אדם, חברה, כלל, ציבור מחנכת לכך שכל פרט צריך לקחת את עצמו עד הקצה. חברה בריאה זה חברה שכל פרט יכול לפרוס בו כנפיים ולהגיע למינוף כזה שהוא מרגיש הכי טוב עם עצמו. למה?

כי כשהוא מרגיש טוב, החברה כולה מרגישה טוב. שיש מקבץ אנשים ששמחים בחלק שלהם. אז נוצרת חברה כזאת שהיא כולה פרגון, כולה ראיית הטוב, שום דבר לא מפריע לה. אף אחד לא לוקח אחד לשני, הכל בסדר.

כולם במקום מצוין, כולם במקום בריא. זהזה זה קשה, זה לא קל. קל להעביר על זה שיעורים בחברה שיציא לחיים זה מורכב. אבל אנחנו מסוגלים, אומר רבנו בחי, להיות א אה מסוגלים לאתגר הזה.

נכון הרבה פעמים שפרט פורס את הכנפיים שלו, פורס את הכנפיים שלו א זה לא תמיד מתאפשר לו כנפ כנפיים של אדם וואו היא גדולה לפעמים הוא צריך לצמצם את זה קצת יש לו שכנים זה לא מתאים לכולם יש לו חברים חי בפנימיה בחדר עם עוד מישהו נכון הוא אדם ציבורי אז לפעמים הכלל באמת גורם לאדם קצת לכנס את עצמו הכל בסדר אבל זה לא בשביל כי המטרה זה לכנס אותך מטרה שאנחנו חיים ביחד אנחנו חיים מתוך התחשבות אז אז מתחשבים אז לא תמיד הכל מתפרץ ויוצא

בסדר אבל לא בגלל שאתה לא צריך שהכל להתפרץ הלוואי הלוואי יכולים לבנות מצב כזה שכל פרט יוכל להביא את עצמו עד הקצה לזהות את החוזקות שלו להאמין בחלק שלו להוציא לפועל את החלק הזה שלו עד הקצה ואז אז החברה מרוויחה כי כשיש לך עוד פרט ועוד פרט ועוד פרט שנמצאים במקום כל כך בריא כל כך שמח אז הכלל כולו הוא כלל מלא חיות מלא בריאות מלא שמחה, מלא נעימות, מלא שלווה. אין שמה פחד שלקחו לי, עשו לי, יגנבו לי, דאגה כזאתי. הפחד הזה, הפחד הוא הוא

איך הרב כותב על הפחד במאמר הפחד הוא טומ. איפה הפחד נמצא?

רק במקומות שיש הרבה אור. הצללים נמשכים אחר האורות. אומר הרב, אתם רואים איפה שיש אור גדול, יש צללים גם. איפה שיש אפשרות מאוד מאוד גדולה לצמוח, אז מפיעים פחדים.

מאיפה שיש כישרונות אז יש איזה דאגה כזאתי שמשהו יקח לא שמח בחלקו זה אדם שמכיר שהמסלול שלו הוא ייחודי לו ואף אחד אף אחד לא יכול לקחת מהמסלול שלך לחיות חיים כאלה חיים של הקשבה לברכה האלוקית שניתנה לך אומר רבנו בחי זה הנפקמינה הראשונה של אדם עניו אדם עניו זה אדם שיודע לזהות את החוזקות שבו מפתח אותם שמח בהם ואותם אותם הוא מוסר לכלל כדי לעבוד ביחד. זה ההפך הגמור מגאווה. זה ההפך הגמור מחינוך לכלל כזה שמוחק פרטים. א הקומוניזם חינך להמון המון כלליות.

שקימו את המדינה הזאתי. אז המכתבים הראשונים שיצאו מלשקת ראש הממשלה בן גוריון דז. ככה הוא כותב ביומנים שלו. המשכמתים הראשונים שיצאו.

אחד מהמכתבים השונים זה לשמש העמים הצורר הרוסי. שאז חשבו שהוא מתקן עולם במציאות הקומוניסטית הזאת שלו, הקומונה, הכלל, הכלל, הכלל, המדינה, החברת הפועלים הזאת לאיזה כלל גדול שמסך הברזל נפל, אז הבינו שהצורר הזה לא היה יותר קטן מהצורר הנאצי, הרבה יותר גדול. יש כלל שמואך את הפרטים, שהוא לא נותן לשום פרט, אין ערך לפרטים, הוא לא נותן לשום פרט להתפתח. אתה תשרט את המדינה, זה מה שיש.

במלחמת העולם השנייה אז היו שני צבעות שרצו להילחם בגרמנים. היה את ה א צבא המערבי אמריקה ואנגליה מכיוון אחד. צרפת הצטרפה שמה מעט שהיה לה והיה לה את הצד המזרחי של רוסיה. אז כמעט בכל ה מערכות רוסיה הקדימה את ה את הצבא המערבי בכמה צעדים.

הניצחונות הגדולים היו של הרוסים. הצעמרבי מאוד מאוד התקדם מאוד מאוד לאט מאוד מאוד לא הרוסים הגיעו ראשונים לברלין. זה חלק מהסיבות שהצבא המערבי נתן להם. לבן, אבל הסיבה הצורה שבה הרוסים הגיעו ראשונים זה לא בגלל איזה כישרון מלחמתי גדול אלא בגלל א חרפה אנושית כזאתי.

איך הצבא המערבי פותח שדה מוקשים שהגרמנים שיעור בחודשים של השייה כחיי אדם בחברה דמוקרטית היא דבר שהוא יקר בשביל לחיות חיים בריאים אתה חייב לבטח חברה כזאתי שכל צד מרגיש בה חשוב יקר בעיני השם ב לחסידה יש איזה ערך גדול מאוד מאוד שכל פרט צריך להרגיש ביחס לעצמו אין שאלה זה דבר מהותי דבר חשוב זה דבר שהוא הוא בעל תוקף אז אז חודשים לוקח צליח לפתוח שדה מוקשים ואם יש איזה שטח הריגה כזאת אז הצבא המערבי מקיף ועושה תוכניות איך איך לא ימותו אנשים איך הצבא

הרוסי פותח סדם מקשים בגדודי עונשים יש לו ב בקולז'ים שלו כל מיני אנשים שצריכים למות בין כוב בגלל שהם חטו כלפי המדינה כלפי ה א השלטון על אז הוא אמר להם תראו אתם במקום אחנו צריכים למות אז בואו תרוצו פה בסדות המוקשים מי שיחיה יזכה לחנינה זה מריץ את הכל שטח הריגה קשה כנסו מי שיחיה את המקוב מתים כ אז זה חברה שיוצרת חיות טרף חיות טרף היה פה בקריאת ארבע יהודי מבוגר זקן מתוק צדיק ממש חי שמה ברוסיה הגיע פה לארץ זכרונו לברכה מפוחד מכל

הלנידף פחד עמים איך איך הוא מדבר על על הדאגה מהמדינה, מה יעשו לו, על המשטרה אדם רדוף שאדם חי בתוך עולם כזה שהכלל מועך אותך, מועך אותך, לך תספר לו שהגעת למדינה שרוצה שתפרח, לך תספר לו שהגעת למדינה ישראלית שאפשר הוא הגיע לפה כדי לחיות את זה אבל זה שרט אותו עד סוף ימיו זה איזה משהו שהוא כל רגע הייתה הולך איתו אומר כן זה הם מגיעים הם יתפסו אותנו הם היה ככה משתף אותך בדאגות הכי גדולים שלו איזה כיף לב אדיר כזה זה שורט שכלל

מואך ומוך מואך אין אין ערך מה זה כלל כלל זה שכל פרט חי בו עד הקצה אבל בשביל שפרט יחיה בד קצה הוא צריך להכיר את הברכה שבו את מה אתה מביא זה במה אתה טוב גם במה אתה לא טוב ומה זה גדול עליך אבל בתוך עולם כזה אדם יודע לעבוד עם הכל העולם שלו הוא עולם של איןספור אפשרויות מה שמביאים לו הוא יודע לעבוד איתו הוא יודע לפתוח כל דלת הוא לא מרגיש נעול זה לא טוב זה לא בסדר זה לא מספיק מספיק לי. לא,

הוא יודע לעבוד עם כל דבר, אבל זה קשה הוא יודע לעבוד קשה. המציאות הזאת היא אלוקית מה שנותנים לו הוא יודע להתפרנס. הוא יודע לא רק להתפרנס, הוא יודע לסבוע.

במעט שיש לו הוא שמח, הוא פתח, הוא גדל. זה עולם שמאוד מאמין באלוקי שבו. למה? כי הוא באמת נתן לו מקום.

שאלות על הדברים האלה. דידי, איפה אתם מול הדברים? אתם מופנתיים. שאדם גבתן והוא לא מכיר את הערך הזה של חברה אז בגאווה שלו הוא פוגע בחברה הוא פוגע בציבוריות כי בשביל להרגיש גדול בשביל להרגיש גדול הוא חייב כל הזמן להחזיק לעצמו לידו אנשים נכשלים אנשים חלשים כי הוא לא מרגיש באמת סובע בעצמו הוא לא באמת מרגיש ורואה את הטוב שבו הוא לא שמח במה שיש בו אז מתי הוא מרגיש גדול?

בזה שאנשים נכשלים. אז הוא מכשיל לידו. הוא מכשיל גם בידיים. ודאי שם רגליים, אבל הוא גם מכשיר לידו עוד ועוד ועוד אנשים, עוד ועוד מאויות.

ככל שאנשים נכשלים, וככל שאנשים חסרים, אז אותו זה משרט. ואז אז אז אדם כזה בתוך חברה, זה מכשיל את החברה. זה לא מה שמאפשר לכלל להתפתח. שאדם כל הזמן לא עסוק בעצמו.

אז זה יוצר איזה טרדה ציבורית כזאתי יש אדם ריכוזי כזה כל דבר עבור דרכו לא רוצה לעבור דרכיך תן לי תן לי לבד לבד גם לי יש כישונות גם לי יש ברכה תגיד למה אתה טוב ותשחרר שים את מה שאתה מסוגל ולך אחורה תן לי עוד אנשים אחרים מה הכל דרכך הכל אתה בעולם של ענווה אדם לא מחפש מה לעשות לפעמים צריך שהוא יעשה ולכן הוא עושה אבל הוא לא מחפש לייצ צר לעצמו עשייה. הוא עובד בעולם של צרכים צריך עושים. ואם הוא הגיע עד למשכן העדות ולא צריך אותו, הוא הולך למחנה, הוא יביא ברכה אינסופית במחנה. לדמד שבוע שעבר.

אבל זה בכל מקום. הוא עובד עם מה שצריך. הוא ובד גם מתוך התאמה. הוא יודע גם מה שיש בו.

ולפי מה שיש בו זה מה שהוא עושה. זה מה שהוא פועל עם אלה. ואם מישהו מתקשר אליו ואומר לו תקשיב שמעתי שזה שתוכל להביא ברכה באיזה נושא שהוא בכלל לא מבין אז הוא לא אומר או כנראה אם הוא יתקשר אליי אז אניחיל להבין בנושא הזה פתאום אני לא מבין בזה זה לא הנושא שלי זה לא התחום שלי אני יכול ללמוד תן לי שיעורי בית שנה שנתיים אני אחזור אליך אני אעשה שיעורי בית אבל אם הוא לא מבין הוא יודע להגיד אני לא מבין לא עסקתי בזה

ואם הוא מבין וצריך אותו אז הוא רץ לצורך הזה ועושה את מה שצריך כי הוא פועל עם אל ואם הוא מבין ולא צריך צריך אותו אז אז הוא שקט לגמרי הוא יצטרכו אותו במקומות אחרים השמחה בחלקו הדבר הזה זה מה שמברך חברה זה מה שחבר מברך ציבור זה מה שמברך אידיאל שאדם מזהה מה שהוא צריך לעשות קשור אל מה שהוא צריך לעשות מכל הלב והוא משקיע את כל כולו שם דברים ברורים אין שאלות חבל ערב טוב >> קטנה