דוד המלך | הרב דוד לנדאו | אושפיזין | תשפ"ז

מועדים לשמחה מוריי ורבותיי בעזרת השם באושן הרבא אנחנו נפגשים עם דמותו של דוד המלך בשמואל ב פרק ז אומר נתן הנביא כסאך איכון לעולם זאת אומרת שמלכות בית דוד אין לה הפסק מלכות בית דוד היא מלכות ניצחית שלעולם לא פוסקת ולעולם והיא לא זמנית והיא לא מלכות לשעה היא מלכות לנצח ובתהילים כתוב כתוב כירחיקון עולם ועד אומר במקום הרדק שהירח הוא משל למלכות בית דוד כמו שהירח לפעמים א מגולה לפעמים מכוסה אבל גם כשהוא מכוסה הוא לעולם לא נעלם כך המלכות בית דוד יש זמנים שלא

רואים אותה אבל היא תמיד המלכות של ישראל המלכות של נצח ישראל המלכות שלעולם לא חולפת ולעולם אינה זמנית הרמבם פוסק בהלכות מלכים פרק יא שמלכות בית דוד המשיח עתיד לחדש את מלכות בית דוד זאת אומרת המלכות הזאת לעולם לא חולפת היא תמיד חלק בלתי נפרד מ תולדות ישראל ואנחנו גם מאמינים וגם מובטחים מהנביאים שהמלכות הזאת עתידה לחזור א כדי להבין למה זה מהותי למה זה חשוב למה זה משמעותי שמלכות בית דוד היא מלכות קבוהה אה נתבונן במעבר בין מלכות שאול שהייתה מלכות מלכות שעה למלכות דוד.

מלכותו של שאול הייתה מלכות שעה. למה? מה הסיבה?

מה גרם לזה שמלכות שאול הייתה מלכות כזאת שעברה מן העולם? שהייתה רק לתקופה מסוימת. בפשט הפסוקים. ברור מאוד שהדבר הזה קשור לחטא של שאול שלא מכה לחלוטין את זרע עמלק.

מצוות מחיית עמלק. מלכות. אמנם כתוב אומנם כתוב ששאול כן קיים את המצווה הזאת. אבל בסוף בסוף כתוב ויחמול שאול על הגג ועל הצון.

ויחמול שאול ועם על הגג ועל הצון. אז אם אני צריך לזקק ולדייק מה בדיוק הנקודה שבגללה בסופו של דבר מלכות שאול נמשכה, בפשט הפסוקים במילה אחת, החמלה של שאול, החמלה הזאת היא הסיבה לזה שמלכות שאול הייתה מלכות לשעה ולא לדורות. וזה דבר מאוד מעניין כי במובן מסוים אצל דוד המלך רואים את ההפך. אצל דוד המלך ממש רואים את ההפך.

אצל דוד המלך כששמואל בא להמליך אותו אז הקדוש ברוך הוא אומר לו בבית של ישי בית הלחמי אחד מהבנים שלו הוא הולך להיות המלך שיחליף את שאול ושניהם בודקים את כל הבנים של ישי ורואים שגם ישי וגם שמואל לא מעלים בדעתם בכלל שדוד עתיד להיות מלך ישראל. שניהם נרתאים מאוד מהאפשרות הזאת. במדרש רבא כתוב שהסיבה לזה היא ששאול רואה, ששמואל רואה שדוד אדמוני. אדמוני.

מיד ששמואל רואה את הדבר הזה, אז הוא מזהה פה את התכונה של עשו. את התכונה של עשו של שפיכות דמים. התכונה הזאת של האלימות, של ההרג, של המלחמת שמופיעה אצל עשיו. הוא חושש מאוד מזה שהוא רואה את זה אצל דוד.

ממש רואים פה איזשהו ניגוד מוחלט לחמלה שהופיע אצל שאול ונראה שזה בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא מחפש עכשיו בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא מחפש זה אחד כזה שיש לו משהו שהוא הפוך לגמרי מאותה חמלה וזה דבר מוזר כי אם זה טוב התכונה הזאת של דוד אז למה גם ישי וגם שמואל מביעים התנגדות ונבהלים מהדבר הזה ויותר מזה רואים נתן הנביא באותה נבואה שאומר לדוד שמלכותו תמשיך לעולם אומר לו שהוא לא יהיה זה שיקים את בית המקדש שיבנה בית המקדש רק בנו אחריו יעשה את זה בדברי

הימים כתוב שהסיבה לזה היא שדמים רבים שפחת זאת אומרת רואים באמת את התכונה הזאת של דוד שהיא באמת באה לידי לידי ביטוי זאת אומרת מלכות זו של דוד הייתה מלווה בהרבה מלחמות והרבה הרג ומסביר אה א ואומר הנביא בגלל כל ההרג הזה דוד דוד לא יכול להקים את בית המקדש. אז אם הדבר הזה הוא טוב, אז למה פה זה נראה כחיסרון? גם מבחינת התפיסה הפשוטה של שמואל וישי וגם באמת דוד לא יכול לבנות את בית המקדש. מסביר הרב קוק שיש הבדל מהותי בין מלכות שאול למלכות

דוד.

מה ההבדל המהותי? ההבדל המהותי הוא בשאלה מה תחליטה של המלכות. מסביר הרב ששאול, כל תכליתו, מגמתו ומהוויו זה להוציא לפועל את הטוב, את מה שמוגדר כטוב על פי ההווה, על פי איפה שהעולם נמצא עכשיו, על פי איפה שהעולם נמצא עכשיו, יש הגדרה מאוד ברורה מה הוא הטוב וזה הטוב שאליו מכוון שאול ואם יש כוח שעל פי ההווה, על פי כני המידה של הטוב כאן ועכשיו, איפה שאנחנו נמצא, צעים הוא נראה רע, הוא נראה שלילי. אז שאול התייחס אליו בהרבה מאוד חשדנות ומאוד מאוד יזהר ממנו.

ואם ובמקרה כזה שהנביא מצווה את שאול להרוג את עמלק, אז שאול יבצע את זה. שאול מתחיל לעשות את זה. בסופו של דבר מופיע אצלו איזשהיא הסתייגות מהמעשה הזה. למה?

כי על פי המוסר של ההוה, על פי מושגי הטוב, כמו שהם קיימים עכשיו בעולם, יש במעשה הזה משהו שהוא בלתי מוסרי, משהו שהוא מנוגד אל הטוב. ולכן מופיעה בסופו של דבר המחאה הזאת של שאול שהוא חומל על הגג ועל רצון. זה איזשהיא מחאה לציווי של הנביא שסותר את מושגי הטוב כמו שהם קמים כאן ועכשיו בהוה. לכן שאול הוא גבוה מהעם משכמו ומעלה.

לכן שהוא לו בחיר השם כי הוא צדיק עליון כל כך הוא כל כך דבק בטוב כמו שהוא קיים עכשיו עד כדי כך שהוא לא יכול לסבול משהו שסותר את ההו והוא מקיים את ציווי הנביא אבל עם איזשהיא מחה עם איזשהי הסתייגות בניגוד לדוד המלך דוד המלך אומר הרב הוא כל הזמן נושא את עיניו לא אל הטוב כמו שהוא קיים עכשיו בהוה אלא אל הטוב העתידי יש טוב אחר לגמרי שצפון לעתיד לבוא שיצא לפועל באחרית הימים. הטוב הזה שאול אומר עכשיו אין לי עסק איתו אני עסוק רק בלקדם את הטוב כמו שהוא קיים עכשיו. דוד המלך לעומת זאת כל הזמן נושא את עיניו אל הטוב הגמור שצפון לעולם לעתיד לבוא. זה טוב גדול לאין שיעור מכל הטוב שאנחנו יכולים לראות אותו עכשיו.

הצדקות שאדם יכול להגיע אליה בהווה היא כעינו חפס. לעומת הצדקות שאדם יוכל להגיע לעתיד לבוא. וההבדל הזה בא לידי ביטוי בעיקר ביחס לקחות שכאן ועכשיו בהווה הם נראים כשלילים, הם נראים כדברים רעים אבל לעתיד לבוא אומר דוד המלך ודאי יש לו ודאות בזה שהם יעברו תהליך של התמתקות והתעלות ויצאו מה מהצורה הנמוכה שיש להם עכשיו ויהיה להם תפקיד עליון ואדיר והתברר שמה שעכשיו נראה לך כמו כוח רב ושלילי לעתיד לבוא יצמח טוב הרבה יותר גדול מזה שהיה יכול להיות בלדיו. היום אתה צריך להילחם בכוחות האלה אבל העתיד לבוא לאותם כוחות יהיה תפקיד.

אותם כוחות שבהוה הקרוב נראים כשליליים התברר שהם אלה שמוסיפים ונותנים ומאפשרים את הטובה האדירה שהקדוש ברוך הוא הולך ומביא לעולם. ולכן כאשר הנביא מצווה את דוד להרוג אז דוד לא רק עושה את הדבר הזה מתוך איזה הסתייגות ומחאה אלא הוא עושה את הדבר הזה עם כל המקצועיות ועם כל הלב ועם כל התעצומות ושמואל רואה כבר בהתחלה את ההכנה הזאת שיש לדוד את זה שיש לו כישרון לעשות את הדבר הזה בלי מעצורים לעשות עם כל הכוח אבל איפה דוד עושה את זה כן אומרים חז"ל במדרש שדוד

אדמונים יפה עיניים זאת אומרת שהוא הוא הורג רק על פי דעת סנהדרין רק על פי דעת תורה רק על פי האמת האלוקית כשהאמת האלוקית מצווה את זה, מצווה לדבר הזה, דוד מסוגל לעשות את הדבר הזה בלי מעצורים. לכן מלכותו של שאול הייתה מלכות שלא היינו יכולים להתחיל בלדיה. בלי הדבקות הזאת והשאיפה לצדקות שהופיע אצל שאול, לא היינו יכולים להתחיל להעמיד מלכות בישראל, אבל זאת הייתה מלכות לשעה, כי היא מתאימה לטוב כמו שהוא קיים כאן ועכשיו.

ודוד המלך לעומת זאת הוא מקדם ומוציא לפועל את הטוב הגמור והנצחי. הוא בעצם כל הזמן נושא את עיניו אל התכלית שכל ההיסטוריה, כל דברי הימים של האדם מכוונה כדי להוציא לפועל את אותו טוב. אז זאת מלכות ניצחית. זאת מלכות שהיא תמיד רלוונטית, היא תמיד חשובה, היא תמיד משמעותית ולכן היא לעולם לא פוסקת.

אם אפשר אולי בזהירות לעשות איזשהיא אנלוגיה לארבעת המינים אז אולי שאול הוא בעצם האתרוג הכי מובחר שיש האתרוג הכי עליון הצדיק הכי גדול שיכול להיות בדור לא צדיק בשביל עצמו צדיק בשביל כל ארבעת המינים כל ארבעת המינים מסתכלים אליו נוסעים אליו את עיניו לומדים ממנו ומתעלים בזכותו כמו שרואים שבאמת קרה בזמן מלכות שאול אבל דוד המלך לא יכול להיות רק אתרוג דוד המלך שהוא מוביל את נצח ישראל, הוא צריך לכלול את כל ארבעת המינים. והחידוש הגדול שמופיע אצלו זה היחס לערו. היחס לכוחות שנראים הכי מסובכים, הכי גסים, הכי נמוכים, הכי מקולקלים, בהם דוד המלך מלא אמון. הוא כבר עכשיו רואה איזה התמתקות הם הולכים לעבור, איזה התעלות הם הולכים לעבור, איך הם הולכים לשרט ולהוציא לפועל טוב גדול אין תכלית מזה שקיים עכשיו בהוה.

ולכן ביום הזה ביום האחרון של סוכות ביום שבו אנחנו נפגשים עם הערבה, ביום שאנחנו נפגשים דמותו של דוד המלך, אנחנו שמחים בערבה, שמחים בכוחות האלה, בכוחות הנמוכים האלה, כמו שהם מופיעים עכשיו. אז בעזרת השם שנזכה לחדש את מלכות בית דוד במרה בימינו חג שמח לכולם