The Torah Podcast

Cours de Torah — disponibles sur vos plateformes favorites

"ויצא יעקב" - סוד הסיבוכים של הצדיק | הרב מאיר נאמן | שיחות הרצי"ה | תשפ''ז [10]

"ויצא יעקב" - סוד הסיבוכים של הצדיק | הרב מאיר נאמן | שיחות הרצי"ה | תשפ''ז [10]

ישיבת שבי חברון ·

Paracha Kabbala & Spiritualité
Vitesse :

שיעור עומק מפי הרב מאיר נאמן שליט"א מתוך שיחות הרצי"ה על פרשת ויצא, העוסק בכוחם של התורה והצדיקים להעניק רוממות, אצילות וחשיבות לחיי העולם הזה. מתוך ביאור דברי רש"י על יציאתו של יעקב אבינו מבאר שבע — "פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה" (ראשי תיבות: הז"ה) — מלמד הרב כי המפגש עם הקודש אינו מכוון רק לעולם הבא, אלא מקרין יראה, הכנעה ותחושת משמעות עמוקה על המציאות הארצית כולה. לאורך השיעור מברר הרב את הפער שבין תרבות של סתמיות ורדידות לבין תודעתו של בן תורה, המבין כי הנפש היא דבר רגיש שאין בו מעשה או מראה של "סתם". מתוך ההכרה בערכם של החיים "לשם שמים" — המתחילים מן ה"שם" האלוקי וההיסטורי ויורדים אל ה"כאן" היומיומי — צומחת אישיות שלמה המשלבת שמחה ויראה, שמרנות מעשית המכבדת את גבולות הקודש מתוך יקר ורוממות, ופתיחות מחשבתית עמוקה. בחלקו השני של השיעור חושף הרב את סוד הסיבוכים בחייו של יעקב אבינו, "האבא הריאלי", שדווקא לאחר שזכה להבטחה האלוקית "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", היו כל חייו רצופי מאבקים וניסיונות. הרב מבאר כי השגחת ה' על האדם אינה מתבטאת בחיים קלים וחלקים, אלא בזימון אתגרים והתמודדויות שדרכם האישיות צומחת, מתעצמת ומתרוממת מתוך המגע עם העולם הזה. מוזמנים להיכנס לאתר ישיבת שבי חברון החדש עם מגוון שיעורים רחב בשלל נושאים, זמנים וכו' https://shaveihevron.org/

Extrait du cours

אומר רש"י למה היה צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע? למה לא כתוב רק וילך יעקב חרנה? אומר רש"י שהתורה באה לומר שזה שיעקב יצא מבאר שבע זה היה אירוע מורגש ומכונן. כי יציאת צדיק מן העיר עושה רושם. כל עוד צדיק בעיר הוא הודאה הוא זיוה והדר. יצא צדיק מן העיר פנה הודאה פנה זיוה פנה הדר, כך אומר רש"י. בסדר? מכירים את רש"י הזה? חז"ל פה האריכו להסביר מה הרושם שמרגישים כשהם נמצאים עם צדיק וכשהם מסתלק הצדיק. חז"ל לא רק אמרו זה עושה רושם, אמרו הרושם זה פנה הודאה פנה זיוה פנה הדר. והנה הודאה זיוה הדר ראשי תיבות הודאה זיוה הדר ראשי תיבות הזה. וכאן יש לימוד גדול.

Lire la transcription complète ↓

Transcription3906 mots

Transcription automatique — peut contenir des erreurs.

ויצא יעקב מבאר שבע. וילך חרנה. אומר רש"י למה היה צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע? למה לא כתוב רק וילך יעקב חרנה?

אומר רש"י שהתורה באה לומר שזה שיעקב יצא מבאר שבע זה היה אירוע מורגש ומכונן. כי יציאת צדיק מן העיר עושה רושם. כל עוד צדיק בעיר הוא הודאה הוא זיוה והדר. יצא צדיק מן העיר פנה הודאה פנה זיוה פנה הדר, כך אומר רש"י.

בסדר? מכירים את רש"י הזה? חז"ל פה האריכו להסביר מה הרושם שמרגישים כשהם נמצאים עם צדיק וכשהם מסתלק הצדיק. חז"ל לא רק אמרו זה עושה רושם, אמרו הרושם זה פנה הודאה פנה זיוה פנה הדר.

והנה הודאה זיוה הדר ראשי תיבות הודאה זיוה הדר ראשי תיבות הזה. וכאן יש לימוד גדול. אתה חושב שכשאתה נפגש עם הצדיק, מה שהוא עושה לך זה מלמד אותך שיש עולם הבא. לא.

זה משנה לך את המבט על העולם הזה. באיזה מובן? במובן שהחיים יכולים להיות נכבים בתור קליפה או באותו דבר שיש בו הוד זיו הדר. מה זה הוד זיו הדר?

הוד זה הרגשה של רוממות. יש חשיבות לחיים. מה חז"ל אומרים? חז"ל אומרים ככה, בבאר שבע רוב האנשים לא רק שלא היו בגובה של יעקב לא הבינו בכלל מה הוא מדבר.

הוא היה מדבר דברים גדולים. אבל כשיש תלמיד חכם בעיר יש צדיק בעיר, יש אדם עם שאיפות גדולות אדם שחי חיי אצילות אז כולם מרגישים שבו מה שמסוקים זה דבר חשוב דבר שמעורר יראה, דבר שמעורר כבוד. זה תחושה שעוסקים בדבר שיש בו רוממות. זיו זה הקרנה של הרוממות בפרטים.

והדר זה הגילוי החיצוני של ההוד. למשל אדם הולך לחתונה. חתונה זה אירוע שיש בו המון הפקה חיצונית. אבל הוא יכול להיות ביטוי של משהו מאוד מרומם.

אדם בעל שיעור קומה לא מתחיל להתייחס לחתונה מהחוץ אלא קודם כל יש הוד חופה היא בעלת הוד. הוד הכוונה אנחנו מרגישים דבר מרומם. מרומם כנאמר דבר קליפה ואנחנו מרגישים יחס של נשגב מרומם מעורר יראה. מתוך כך כל הפרטים של החופה הם בעלי חשיבות.

לא נשים סתם. מתוך כך, הביטוי החיצוני של החופה, החדר הוא במקום כי הוא מגלה את זה שהוא הוד. >> לא הבנתי טוב את ה >> ההוד זה אומר >> והדר. >> ההוד הוא פנימי והדר הוא חיצוני.

הקוד הוא כללי והזיו הוא בפרטים. אני רוצה לדבר על נקודה מאוד חשובה. חיי החול כשלעצמם מאבדים את תחושת הכבוד והסגב והרוממות שיש לחיים. בחיים של חולין אין כמעט דבר היום שמעורר הכנע.

ואין דבר שמעורר כבוד. ה לעג והבוז והסתמיות וה רדידות גורמים לתחושה הכללית ביחס לחיים היא לא שמדובר בדבר חשוב. כשאני אומר חשוב אני לא מדבר חשוב לי לעשות משהו. חשוב הכוונה היא זה חשוב.

זה מעורר יראה. זה מעורר הכנע. זה מעורר איזשהו קסם. יש פה דבר עמוק.

כשאדם חי חיי אצילות, בעצם הנוכחות שלו, לא עכשיו לא בדרישות שהוא דורש, בעצם הנוכחות שלו הוא משרה על הסביבה שלו את התחושה וואו, החיים זה דבר חשוב. חיים זה דבר מרומם. והסוד הזה הוא מעורר באדם תחושה של חלק מדבר חשוב. זה יכול להיות שאני בעיר בכלל מוכר עגבניות בשוק.

ו אשتي מזכירה רפואית והילדים שלי. אבל יעקב נמצא בעיר. אז החיים כולם מקבלים איזשהו פסקול של הוד זיו והדר. אנשים חושבים שלימוד תורה בעומק זה נצרך כדי שיהיה לעולם הבא.

לא. זה נצרך כדי שיהיה העולם הזה. יש בחול הרבה יתרונות שאין היום בקודש. יש בחול הרבה יתרונות שאין בקודש.

אם בהחוויית החיים העוצמתית, הריגושים. אבל יש משהו שבקודש שאין בחול. בקודש יש הוד יש איזשהו הרגשה של כבוד. ושוב אני לא מדבר על כבוד חיצוני.

כבוד הכוונה היא זה דבר מכובד. זה דבר מרומם, זה דבר קדוש. עצם המילה קדוש היא מעוררת תחושה של רוממות. אני זוכר שפעם אחת כשלימדתי באיזה בר יהודי או באיזה שהיא מסגרת דומה אמרה לי בחורה אחת איך היא הגיעה לשיעורים.

כי כשהיא הייתה בתיכון אז פעם אחת היא באה לבית כנסת, הביאו אותה לבית כנסת, למדה בתיכון רמת גן. הביאו אותה לבית הכנסת. או ב עשרת ימי תשובה או לפני שבועות, אני לא זוכר. וביקשו ממנה לכבות טלפונים.

היא עמדה בעזרת נשים ופתחו את ארון הקודש. ואמרתי פעם ראשונה שהרגשתי שיש משהו סודי. קיים סוד. ומהרושם הזה של הסוד ש עבר עיבוד אצלי במשך השנים יתעורר בי החשק לגלות את ה תורה של הסוד הזה.

סוד אין הכוונה היא שפת הסוד. סוד הכוונה היא יש לחיים איזה שהוא תוכן פנימי. ואדם שחי חיי אצילות הוא חי חיים של תהליך חי חיים של מגמה הוא יודע שהמציאות של החוץ היא שפה שמגלה משהו. לא הכל מתרחש בחוץ משובש ומדרדר בפנים.

יש לנו מגמות, יש לנו שאיפות ויש לנו ראשית ויש לנו אחרית אבל בעיקר יש לנו כבוד ורוממות כלפי החיים. אז חז"ל באו ואפיינו מה הוא הרושם שצדיק כמו יעקב אבינו משאיר בעיר. מה מרגישים אנשים שמאבדים את המגע עם הצדיק? זיו הדרה.

את הרגשת הרוממות הזו והאצילות הזאת אי אפשר לקבל במקום אחר. כי אם אתה לומד מדעים ומבין שהעולם הוא מורכב מהרבה תהליכים ויש פיזיקה הקוונטית וזה אבל הכל באותו רובד מוכר וגלוי שאתה פוגש. זה לא מעורר חשיבות זה לא מעורר רוממות לא מעורר הכנה. ואחד הדברים הכי בעייתיים במציאות של כולה חולים שאין הכנה כלפיי.

האדם נהיה מחליף את אלוהים הוא נהיה האדון ומכיוון שהוא מכיר בחייו שאין שום דבר מרומם, אז גם הכוונה שום דבר שהוא פוגש הוא לא מרומם. ואז נוצר הבוז והלעג שמאפיין את ה תרבות, חלקים מהתרבות שנמצאים ב ב ב זמינים לכל אחד. האם זה מובן עד הנקודה הזאת? כן, תדעו לכם מיד אני מיד אני אתן לך.

כשאדם שלומד תורה, זה רק דוגמה לזה, שאתה לא מבין הרבה פעמים מה בתוכן שאתה לומד בונה את מה? אחד לומד בה המציא באיום. מצד התוכן עצמו הוא לא מבין למה זה ניצח לחיים. תורה שמגיעה מן השמיים היא בונה במי שלומד אותה סוג של אצילות.

עמקות. כן רבנו. >> הוא כאילו איזה נותן לך כאילו >> אווירה. >> אני שואל האם כש אדם הולך להתחתן ומבין או כשנולד לו ילד או שהוא עובד ומבין שזה חשוב, זה לא יעשה מעשה שונה?

שזה חשוב שזה מרומם שהחיים חשובים. חשוב, אתה יודע מה זה חשוב? לא חשוב לי לעשות משהו, אלא חשוב כמו שמעורר כבוד. זה לא יעשה מעשה אחר.

ודאי שזה יגרום מעשה אחר. למה? כי יש הבדל גדול בין חתונה שאני הנושא בה, חתונה שאני מצטרף למשהו שקורה חשוב. לכן אני דרך אגב אומר אני לא מנהל דברים ואני לא מעורר חופות וזה אבל יש לפעמים רצון מאוד גדול זה החופה זה רק דוגמה, לעצב דברים שיהיו בטעם שלי, בדינמיקה שלי.

אני אומר הרבה פעמים זה השמרנות מאפשרת דרך אגב להצטרף לאיזה משהו, לא בגלל שהוא נוקשה ולא צריך להוסיף. אלא כי אני לא נוגע בדבר שהוא חשוב. לא מעצב אותו לא לא עושה איך קוראים לזה? הפרטה.

אני ניגש למשהו שאני לא משנה אותו. יש בדיחה של הרב צבי יהודה. אז זה לא בדיחה כל כך מצחיקה. אולי תאמרו שזה בדיחה, זה בדיחה.

אבל הרב צבי יהודה מספר יש בסיפורי הרב צבי יהודה כל מיני בדיחות. בוא נגיד שבתור סטנדאפ זה לא היה זוכה ל הרב צבי יהודה מספר שפעם נפגשו הרב ריישי הקומר והקאדי ואמרו שכדי שיהיה שלום בין הדתות צריך ל כל אחד לוותר על משהו. שיהיה פיס. אז הקומר אומר אני מוותר על זה שהיהודים רצחו את ישו.

שיהיה שלום אני יכול לוותר על זה. הקאדי אומר אני מוותר על הג'יהאד. וואו. הרב היהודי אין לו מה לוותר.

אומר אני מוכן לוותר שלא יאמרו יקום פורקן ב לא נגמר הרב בדיחה. לא צחקתם. הרב צבי יהודה מסיים ויצא רעש גדול בעולם. איך הוא היה מוכן לוותר על יקום פורקן?

עד כאן הבדיחה. יקום פורקן לא יודע אם אתם אומרים את זה בכלל. אבל זה מה זה היקום פורקן? אתה בכלל לא מבין למה אתה לא מה אומר את זה?

רשגלוותא ורשגלי בבל. ואני אומר לכם זה הולך הפוך. השמרנות המעשית מאפשרת פתיחות מחשבתית מאוד גדולה עם ההכרה שאנחנו עוסקים בדברים חשובים. דברים חשובים זה דברים שאתה לא משנה אותם מיד בגיחמה.

קודם כל אני רק בא לומר שלא מדובר פה על אווירה. מדובר פה על זה שאתה מאמין שכש מופיע בחיים אידיאל שמימי, זה מופיע בסדר מסוים. כשאתה מבין שאתה חלק ממהלך היסטורי, עם ישראל לא מתחיל מהיום, לא מתחיל מחוויית החיים שלי, לא מתחיל מהיום שבו נולדתי ולא ייגמר כשאני אפטר מן העולם. אנחנו חלק ממהלך אדיר.

עכשיו, זה שאנחנו חלק ממהלך אדיר, זה לא מוריד מאיתנו את הרצינות, להפך, זה מעלה חשיבות. אנשים חושבים ש להשתייך למשהו ולאבד את הערך העצמי שלך זה ביטול האני, להפך, זה להשתייך לדבר חשוב. אם אני הנושא ואני יודע שאני לא חשוב, אז החיים לא חשובים. ואם אני יודע שאני לא הנושא, אלא האנושות זה הנושא, העולם זה הנושא, ואני בחיים שלי יכול את בחלק החיים הקטנה שלי לתרום כדי שהאנושות תהיה טובה יותר, אז זה נהפך להיות חשוב.

צריך לחיות בתחושה שהחיים חשובים והדברים שאנחנו עושים הם חשובים. ולעורר רגש של הכנע וכבוד זה לפרוס על החיים את ה זוהר הזה של הוד זיו והדר. מובן, רבותיי? שאלות?

כן, חביבי. >> איך זה להרגיש את המהות הזאת? >> זה לפי מדרגת האצילות. חוש אדם.

ללא ספק אני חושב שאנשים היום כבר אפילו בשורה מרגישים שהתורה פועלת. היא פועלת העמקה, רצינות. לא אשאל פה אם אתם מרגישים את זה או לא, כאילו לא נעים לי להגיד את זה, אבל תראה, תורה פועלת. התורה כיוון שהיא מאירה מן השמים היא פועלת, היא פועלת רומות.

כמו שאדם יותר עוסק בתורה לא לא עושה בתורה אבל לא למעשה. מתוך התורה הוא עוסק למעשה. אבל הוא הוא שייך לתורה, הוא בן תורה. אז הוא מגיע לעולם מתוך הבנה שהעולם הזה שייך ומובנה על ידי מגמות חשובות.

וזה הופך אותו להיות חי חיים חשובים. זה לא רק חתונה, זה כל החיים שלנו כאלה. לא כל אירוע הוא אירוע שיא. אבל החיים ככלל הם חשובים.

כן. כי תורה מגיעה מן השמים. מן השמים הכוונה מן השם. אנחנו לא עושים דברים בגלל שהכל מתחיל מ פה.

מבינים? יש פה איזה שהוא משך גדול שמתגלה פה. שאנחנו חוליה קטנה בתורה סיפור. כל חוליה קטנה שאתה מסתכל עליה סתם ככה זה היא לא חשובה.

אלא אם יש פיקים כאלה כמו מלחמה באיראן, מלחמת ששת הימים אה להבדיל השואה אבל ורק כשאתה מבין שכל החיים זה משך אחד גדול ואתה רואה פה איזה דבר עוצמתי מאוד שלא הוא מתגלה אז אתה מבין שהכל חשוב. צריך להתחיל מן השם. זאת הבעיה שה ה ה בחיי חולין אין שם. הכל כאן.

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, שמים לשון שם. שם שם שם שם הכוונה זה לא מתחיל מכאן. מתחיל משם. נשמה נ' שמה.

זה זה שאלה. זה צריך עבודה. אתה צודק ה ה הצד השני, איך אמר לי חבר? הוא מסביר לי למה הוא דתל"ש.

יש המון שנים אמר לי. אצלכם אין סתם, אתה יודע, כמו שהבנות כותבות ב SMS סתם. נכון. בחיים שלנו אין סתם.

עכשיו אני הצעד השני שזה להיכנס למתח, לא צריך להיכנס למתח. אבל אין סתם. כל מעשה אבל אבל באמת זה ככה. אנחנו היום יודעים בפסיכולוגיה שהנפש שלנו זה סמוגף מאוד מאוד רגיש, שכל מעשה משפיע عليه.

לא לא באופן פטלי. לא באופן שאי אפשר לכפר, לא באופן טראומטי. אבל הנפש שלנו היא לא פלקט. זה דבר חי, ודבר חי הוא כל הזמן משתנה, כל הזמן כל הזמן מעצב את עצמו.

אתה חושב שהוא מסתכל באיזה דבר נגמר ה דבר שהוא מסתכל וזה נגמר. זה לא נגמר, זה נמצא אצלו, זה רודף אותו, זה מעצב את החיים שלו מעכשיו והלאה. עד שהוא לא יתנקה, וזה מאוד קשה להתנקות. זה כמו ה זיכרון ביוטיוב שאתה לא יכול למחוק אותו.

כי הנפש שלנו היא נפש מאוד מאוד עמוקה. מי עשה אותה זוכרת ככה? זה פלא פלאים, זה שאנחנו זיכרון כזה. זה פלא פלאים.

זה מה ש עובר על אנשים, זה הופך את החיים שלנו להיות עם עומק. אז אני מסכים, מהצד השני של סתם זה זה שאין סתם. שהכל זה חשוב. >> אי אפשר פשוט לא, אי אפשר.

אי אפשר. קודם כל הרגע הזה כי זה אתה אדם חי ואתה צריך להרגיש רום ודכאים באמת חשובים. ואתה צריך לבוא אליהם ברצינות. כשאני מדבר על רצינות אני לא מדבר צולריות.

רצינות הכוונה היא איך להגיד את זה, רצינות. לא רציני במובן ה כפול. אפשר להיות שמח, אבל רציני, לא בקלות ראש. לא, לא בסתם, סתם.

יאללה. לא, החיים זה דבר רציני. שמחים בהם. אה, איזה עוד רגשות יש?

חיוביים, מתלהבים בהם. האם מותר לעשות צחוקים? טוב, אני קצת קיצוני, אבל מותר ל ל ל לשמוח. לצחוק.

אבל לעשות צחוקים סתם, לא, מה זה מותר אסור? אדם צריך להגיע לרמה למדרגה כזו, שהוא יהיה אדם שמח. אבל ירא. ירא ושמח.

במיזוג. לא אדם שיש רגע בחיים שלו, שבו הוא איבד את הצורה האנושית שלו, והוא סתם משתטה. בן תורה זה אחד, שהוא תמיד בן תורה. בן תורה הכוונה תמיד חי את החיים מתוך שמחה ויראה ממוזגים.

שמחה. לא לא שמח, שמח, שמחה ויראה ממוזגים. אבל להיות אחד שעכשיו הוא איבד את הראש והוא בכלל לא זה לא נכון. האם מותר לעשות פויקע עם חברים אחרים?

ודאי שמותר, מצווה לעשות. שזה משהו הכרה שלך אפשר גם סער על אזור, גם מי שעושה סער ולא מקיימים דין מורידים ולא מעלים ולא הופכים אותו להיות פיקורס. ואתה שואל איפה צריך להגיע, צריך להגיע לזה ש 100% מהחיים שלך זה חיים משמעותיים, 100%. זה צריך צריך אבל משמעותי זה לא אומר לא מסمך.

כי באמת 100% הם משמעותיים. כי כל מה שאתה עובר הוא משמעותי והוא עושה הוא הופך אותך להיות מי שאתה. כי באמת זה ככה. כי כשאתה עושה לפעמים משהו דבר לא משמעותי אז אתה או פוגע או נפגע וזה לא לא כדאי.

כי החיים זה באמת דבר חשוב. כי גם ברגע הזה שאתה נמצא סתם אתה יש לך נשמה, יש לך עולם הערכי הוא צריך לבוא לידי ביטוי. תגיד לי מוסרית צריך להיות 100% אחי מוסרי או אפשר להיות גם קצת פחות מוסרי? למה?

למה לא להיות 80% מוסרי? למשל יש כאלה שעושים מחלי בריאות אתה אוכלים בריא 80% היינו מתיר להם לאכול קצת בורקס. אני לא עושה את זה. אני ב90% 90 10 אבל יש כאלה שעושים בריא אז אז זה מותר.

למה? כי הגוף סובל מזה. אז מוסרי גם 80 20. אחד הוא 80 20 מוסרי בהצהרה לא בשגגות.

ואני לא כי להיות מוסרי זה צורת אדם, נכון? אז להיות רציני זה צורת תלמיד חכם, צורת [כחכוח] בן תורה. ואף פעם לא משתטה. מה זה זה לא זה לא יותר כיף להיות ככה?

>> שאלה הוא סופר >> למה אדם שחי חיים אדם שחי חיים בסדר החיים חשובים אז זה לא הכל החשוב זה לא הכוונה הכל זה דרמטי. החיים חשובים וגם אתה בסוף אתה בא במגע עם בני אדם ואתה בן אדם שבא במגע עם בני אדם. ואף פעם לא מאבד את זה ועובר להיות חיה. אתה בן אדם שהוא בן אדם.

אני תמיד צריכות אנושי. בין תורה צריכות בין תורה. אומר חשוב החיים חשובים. יש המון פינות שהם סתמיות.

ואתה אדם שחי חיים חשובים שעושה דבר סתמי. אתה עושה את זה ברצינות, אתה עושה את זה במהירות, אתה עושה את זה למען ואתה עושה את זה וכולי וכולי. זה נקרא כל מעשיו לשם שמיים. כל דבר שאדם עושה אדם צריך להיות מתוך המגמה שהוא חי בעולם שיש בו מטרה גדולה.

ומה זה משפיע על הסופר שלו? גם על הסופר זה ישפיע. >> איך עושים את זה גם >> אני לא צריך להפוך אותם. כשאתה תחיה לשם שמיים, אז הרגעים האלה יכוונו מעליהם.

כשאתה תיסע במכונית אחרת, תדבר עם החברים אחרת. הוא אדם יש לך מי שמדבר עם החברים שלו, אתה רואה שהוא מאבד מהגובה. יש לך לא מאבד מהגובה שלו. לא מאבד.

שלום זה שמו של השם. מה השלום שלך? הוא שאל את החבר שלו מה שלומך וכיף. אבל הוא בן אדם עם אישיות, הוא לא מאבד את האישיות שלו.

לא צריך להתחיל מפה, צריך להתחיל מהכללים רבותיי. הכלל הוא לחיות לשם שמיים והפרטים האלה מסתדרים. >> תודה, אני לא עושה את זה בשביל מה אני יודע חברים בחדר לא עושה את זה בשביל לא יודע חבר יעבור לי >> נכון, אבל זה דבר חשוב לגבי שאר החברים ומסתבר שמה שאתם תדברו זה דברים ערכים. אפשר אפשר צחוקים.

מותר הכל רבותיי. אבל אני אומר ככל שבן אדם הוא חי יותר חי אישיות, אז יהיה יותר רציני. לא רציני שהוא לא רציני אווירה כפועה. משמעותי.

האם אישיות לדבר פוליטיקה? מה אתה אומר? מה מה אכפת לי מהם? מה אכפת לי לדבר בזה?

אם אתה שואל דעות, מה צריך, מה כדאי לעשות, ככה סתם לדבר דיווחים היה, אז סתם ב ב לא רואה בזה שום חשיבות. זה לא אסור לדבר פוליטיקה, אבל אדם שיהיו לכם חשובים פחות ידבר בזה. שמישהו שחושב שהוא מנווט את כל המדינה מתוך ה צלחת מרק שהוא צלחת סלט שהוא אוכל אומר מה זה צריך לעשות זה תראו איזה איזה שויטים. זה נראה אותכם לא לוקחים אה אתם לא יודעים אבל בערוצים יודע הסדר הוא זה שיש פאנליסטים כל אחד מדבר על דברים שהוא לא מבין בכלל והוא יש שם אשת רוח מה קוראים לה גרפית שמנהלת מה לקחת מחול ו לעשות אשת רוח והיא יכולה לדון האם ראש הממשלה עושה סיגריה או לא סיגריה.

למה אנשים מאבדים את הצפון בדיבורי שטות? ויש אנשים שרואים את זה כל היום. או כמנהג האנשים שהטלוויזיה פתוחה כל הזמן. למה?

זה הרי שטות מה שקורה שם. שטות שטות שטות שטות שטות שטות שום דבר לא משמעותי בזה. כל מה שמדווחים זה לא לא באחריות ולא לא אז למה אתה רואה את זה? לא אתם רואים את זה, למה אתם רואים את זה?

כי החיים לא חשובים. אם החיים לא חשובים לא היו רואים את זה. מסכימים איתי? מה?

הדברים האלה נראות איזה לא אמרתי לא מספיק חשוב, לא חשוב. מה חשוב בזה? יש אומרים הפוך, שדיראות את זה, זה מכבד את הבן אדם. אני חושב שדיראות דברים זה מכבד בן אדם.

אנשים עסוקים, מה קורה, מה קורה, מה קורה. הם לא עסוקים מה קורה, עסוקים מה מדברים שקורה. וכל הרד מבין שמה שמש מדברים זה הכל מתוך פוזיציה, אז מה אתה מדבר על זה? אנשים בכל לא עסוקים לחיות את החיים.

עסוקים לדבר על החיים. חיים חשובים. תהיה מאלה שעושים, לא מאלה שמדברים על מה שעושים. טוב.

זה הערה, לא יודע אם אתם מסכימים איתי, אבל כנראה שאתם לא מסכימים איתי. טוב רבותיי, רציתי להעיר עוד הערה. אלוהים השם זה נכון. השם מתגלה ליעקב.

אני מדלג על הסולם. אחרי זה נראה מי זה הסולם. והנה השם ניצב עליו, ויאמר אני אדוני אלוהי אברהм אביך ואלוהי יצחק. הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך.

ואז הערה כפר הארץ. עכשיו תשמעו רבותיי, מה כזו מבטיח ליעקב אבינו. צריך לדבר פוק? והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך לאדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך.

כלומר, הקדוש מבטיח ליעקב שהוא יהיה איתו וישמור אותו בכל אשר ילך. אז איך יראו החיים של יעקב מה עכשיו והלאה? שאלוהים נמצא איתו ושומר עליו. איך זה אמור להיראות?

>> טובים. >> טובים. סבבה, נכון? כאלוהים נמצא איתו וישמור אותו.

ואיך חיי יעקב נראו בפועל? סבלים. אז מי מה הפשט? האם שאלוהים אומר ל יעקב אבינו השם אומר ליעקב אבינו אני איתך ושמרתיך בכל אשר תלך.

זה אמור להראות כמו החיים של יעקב אבינו? הבנתם את השאלה? לא הבנת את השאלה? הוא לא הבין.

תראו, הוא לא הבין. השם מספר אומר ליעקב שהוא יהיה איתו בכל אשר ילך ישמור אותו. אז אם אחד מקבל הבטחה מרבונו של עולם שהוא יהיה איתו וישמור עליו מה הציפייה שלו? שמע עכשיו הכל ילך חלק, מה קורה?

שום דבר לא חלק. אני רק אתרגם לכם את השאלה בסיפור. מה הסיפור הכוונה? קבוצה של אנשי עסקים שחוויתה משברים מאוד גדולים והם בקשר איתי.

חברה של ארבעה אנשים שיש להם איזה עסק והמנהל של העסק, המנהל לכספים של העסק הוא בקשר איתi, כולם בקשר איתי. אמר לי הרב למה ריבונו של עולם לא נמצא איתנו? כל חודש שאנחנו סופגים סיבוכים וזה. האמת היא הרב, אני אגיד לך את האמת כל פעם קורה לנו זה נס כבר שבע שנים שכל פעם קורה איזה נס לשים אותו מעל פני המים.

אבל למה השם לא איתנו? ההוא שואל. מבחינתו השם איתו, מה זה אומר? שיהיה להם חלק.

אמרתי לו זה לא היה פרשת ויצא, אבל פתחתי לו פרשת ויצא ואמרתי לו תראה כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר ליעקב והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך. ויעקב אבינו איך שמגיע לחרן ורוצה לקחת את רחל לבן מביא לו את לאה. ואחרי זה מסתבך עם לבן בעוד שנים שהוא מרמה אותו. וסיבוכים על גבי סיבוכים.

למה הקב"ה אמר לו שהוא יהיה איתו והוא לא איתו? אלא זה סימן. כשאתה חושב שהקב"ה איתך זה נמצא נקרא שאין לך סיבוכים. לא נכון.

זה אומר שהקב"ה מביא לך את הסיבוכים כדי שאתה תפתור אותם ביושר שלך. אנחנו חושבים שהעולם הזה נועד כדי שאנחנו נעבור אותו חלק. אז מה זה נקרא שהקב"ה נמצא עם בן אדם? דואג שהעולם הזה יעבור חלק.

לא. העולם הזה זה לא אמור להיות חלק. זה אמור להיות מקום שבו אנחנו צומחים. ואם הצמיחה שלנו היא דרך התמודדות אז הקב"ה שנמצא עם בן אדם דואג שתהיה לו התמודדות.

באחד הספרים ציור כזה שבא הקב"ה לבן אדם ואומר לו תשמע מתוק שלי, אתה מה זה מוצלח בעיניי, אהוב שלי. אני רוצה לתת לך שתי אפשרויות. אפשרות אחת כל מה שתגע בו, מה שנקרא יהיה זהב. הכל יהיה לך בקלות.

בחורה ראשונה שתפגש תתחתן איתה. ילדים בלי קושי. עבודה מסודרת. כסף מספיק כמה שצריך צריך.

בקיצור יהיה לך העולם הזה חלק ונפלא. מצד שני אני יכול להגיד לך שאני יכול לתת לך עולם אחר שבו על ימין ועל שמאל יהיה לך קושי. אתה תצטרך לבנות סבלנות ורחמים וביטחון בהשם. או כזה או כזה.

מה אתה בוחר? מה היינו בוחרים? נראה לי שלא היה לי את האומץ לבחור את השני. הייתי בוחר את הראשון.

אומר בעל המחבר, לכן הקדוש ברוך הוא לא שאל אותך. כי אם הוא היה שואל אותך, לא הייתי רוצה את ההתבודדות. אבל אתה לא יודע שההתבודדויות האלה הן בשבילך. הן לא נגד ך.

כי הנושא זה שהאישיות תצמח. האם האישיות יכולה לצמוח לא מתוך לא מתוך התבודדות? יכולה. אבל הרבה יותר קשה.

אפילו דוד המלך אומר ואני אמרתי בשלווי בל אמוט לעולם. כלומר בזמן שהייתי בשלווה אמרתי וואה, אני לא צריך לעבוד. אני לא לא אתמודד. השם ברצונך העמדת לריוז, סתרת פניך הייתי נבהל.

לכן הקדוש ברוך הוא אומר לדוד המלך, אתה לא תהיה בשלווה. יעקב אבינו זה ה אבא הריאלי שלנו, אומר רבנו הרב צימר. אברהם ויצחק הן שתי דמויות ענקיות. אברהם זה האבא הנגלי שלנו ויצחק זה האבא הנסתר שלנו.

יעקב אבינו זה האבא הריאלי שלנו. כל חייו הם סיבוכים. הוא נולד מתוך סיבוך. אלציוננו הבכורה מתוך סיבוך.

את הברכה מתוך סיבוך. נישואים מתוך סיבוך. ילדים מתוך סיבוך. אחווה בין הילדים שלו מתוך סיבוך.

עמידה מול עשיו מתוך סיבוך. עמידה מול לבן מתוך סיבוך. דינה, מעשה דינה סיבוך. ואחרי שהוא בא לברך את אפרים ומנשה, הוא גם עושה את זה על ידי סיבוך.

למה לא אברהם זה דמויות פטריארכליות כאלה. הכוונה באות המציאות מלמעלה. הוא נשיא אלוקים אתה בתוכנו. ויהי לחיי שרה ויגדל כי גדל מאוד למעלה יצחק.

נראה נבך מסכן. כולם מנסים להתגבר عليه. הוא מתגבר על כולם בסופו של דבר, אבל הכל מתוך מאבקים. כי הנושא בחיים זה לצמוח, רבותיי.

הנושא זה צמיחה, הנושא שהאישיות תצמח. וכשהאלוקים נמצא עם אדם הוא מזמן לו את היכולות ואת האתגרים ואת האפשרויות לעמוד מולם ולהתאתגר ולהצליח דרך המגע עם העולם הזה. וזו נקודה מאוד משמעותית. אותו דבר דרך אגב דוד המלך שביום הוא ניצל ממנו מכף כל יום מכף שאול.

כל פעם שהוא ניצל משאול הוא אמר השם צורי ומסגבי. רגע, בדרך אגב שהוא ניצל משאול הוא ברח למקרה למקלט הבא. היה לו חיים לא פשוטים. לא שהוא ניצל משאול והיה הכוונה היא כל פעם שהוא ניצל כפסע בינו לבין המוות הוא צריך לברוח לתחנה הבאה.

מה הוא אומר לאלוקים? השם צורי ומסגבי חסדי היקמך השם. להיות מסוגל לעמוד כפסע לפני המוות ולהינצל ולעבור להתמודדות הבאה זה נקרא להיות מושגח. צריך להבין מה זה העולם הזה.

אנחנו צריכים לעזור עכשיו. לא, לא חייב להיות. יותר מדי טוב זה זה אתגר. אז יכול להיות שהוא לא אם כי לא מצפה להתקדם.

אם הוא ינסה להתקדם מיד הוא ירגיש את האתגרים. יישר כוח רבותיי, תודה רבה.