גדר הידור מצווה | הרב בן ציון אלגאזי | יום עיון סוכות תשפ"ז

רוצה לפתוח קודם כל בשרקור גדול מאוד על היוזמה הברכה הזאתי שאחרי ששמענו בהר סיני של הלכתי כדבריך בלוחות השניים שבהם ניתן תורה שבעל פה שבעת שווה חברון אין אין את הבחינה של כתינוק הבורח זה הכי טום הכי טוב של תורה אחרי יום הכיפורים אז אשרכם אשריכם על היוזמה אני חייב להגיד שיש בי קינת סופרים על ה על המהלך הזה שנזכה גם בעזרת השם א אנחנו נמצאים ערב סוכות כמה פעמים שזכיתי לדבר פה דיברנו תמיד בענייני אחג בעניינים כאלה ואחרים היום הייתי רוצה קצת לחדש משהו בענייני

אידור מצווה אף על פי שהסוגיות ידועות וין בית מדרש בלא חידוש ואני מקווה שאני נוכל לחדש לחדש משהו אז לגבי אידור מצווה שהרבה מעניין אידור מצווה שייך גם בסוכות גם לגבי החפצים עצמם של ארבעת המינים כן תנה נה לפני במצוות אסוכנה דולבנה אז בכל ביטוי של עידור מצווה מופיע הרבה מחג הסוכות סוכנה לולבנה וכולי יש גם בעגד עצמו בעצם הגידת הארבעת המינים יש גם גדר של אידור מצווה שני סוגיות מרכזיות בש"ס עוסקות בעניין אידור מצווה סוגיה אחת תכף נתחיל בהגמרא הידועה מסכת בבא קמה דף ט

סוגיה נוספת בניין ברית מילה בגמרא בשבת בפרק דרבי אליעזר בשני הסוגיות האלה ננסה להבין גדר דר מחודש ברישוינים בעניין אידור מצווה. מה ההגדרה של אידור מצווה? אם נזכה להבין בזה, אולי נוסיף עוד איזשהו חידוש שאמרתי בבית מדרשנו. לא כולם הסכימו איתו, אבל הוא חידוש לכן לא הסכימו איתו ולכן אני אגיד אותו.

ואם יהיה עוד זמן אז נרחיב עוד באיזה שני גדרים של אידור מצווה. נתחיל. בגמרא מסכת בבא קמה שכולם למדו ב-2שנה שמרה הם למדו בבקמה. אמר רבי זר אמר רב הונה אידור מצווה עד שליש.

מה שליש? משניש מביתו אלא מעתה תרי תלת מצו לטב לכול ביתה אדם שליש ביתו שלוש מצוות נגמר הבית הוא נהיה הבלס אלא אמר רבי זירא בידור מצווה עד שליש במצווה בארבשי שליש מןגב או שליש מנבר תיקו אז הגמרא אומרת מסקנה לא מה שיש לך מהנכסים בחוץ אלא כלפי המצווה עצמה יש עניין להוסיף עליה שליש במצווה עצמה אומרת הגמרא מצוין שליש במצווה זאת אומרת שליש מעלות המצווה צריך להוסיף עליה. אומרת הגמרא, אותו שליש שצריכים להוסיף בשביל האידור מצווה. האם זה מלגב או מל?

האם זה יהיה חלק מהסכום עצמו שיש פה או מלובר? זאת אומרת, אם זה למשל זה עולה נגיד 100 ש₪, אני צריך להוסיף עוד 50 ש₪ או להוסיף רק שליש 133 ש₪. אם זה יהיה מלגב, אז אנחנו צריכים רק 33. אם זה יהיה מלווא עוד 50 כלפי חוץ.

זה הספק של הגמרא. האם כשאני עושה אידור מצווה, אני עושה את זה מלגב מהסכום הפנימי? אני מוסיף או אני מוסיף סכום חיצוני למה שכבר יש פה. רש"י במקום אומר בידור מצווה עד שליש במצווה שם מוצא שני ספרי תורות לקנות אחד אדור מחברו יוסיף שליש הדמים ויקח את האדור יש לך שני ספרי תורה מציע לך הסופה סתם אומר לך זה 100 זה 150 קח את ה-150 דתניה זה אלי וענוהו התנה לפניו במצוות עשה לך ספר תורה נהולב נה תלית נאה ציצית נאה מצוין אז יש פה טליתנא

אני רק חייב להגיד הערת אג אגב שתמיד יש לי שאלה לא קשור כגע לשיעור רש"י מביא פה את הגמרא את הברייטא במסכת שבת שזה הסוגיה הנוספת שאנחנו נעסוק בה עשה לך טליתנ ציציתנא הציצית אני מבין זה גוף חפץ המצווה נכון הפתילות שיש פה זה הטלית עצמה גם קשורה לזה שצריך להיות באידור מצווה מה זה משנה איך נראית הטלית אכפת לי מהמצווה מהצית עצמה על פי זה תמיד ניכר לי בראש תלמיד אני ככה שואל אולי תעזרו לי אם אדם אדם צריך לעשות מזוזה.

עשה לך בית נה כדי שהמזוזה תהיה נאה. חוץ מזה שהמזוזה תהיה נאה. כי היחיטים של המצווה זה גם חלק מעידור מצווה. שאלה אני שואל פה אם יהיה תשובה אני אשמח לשמוע לאחר מכן.

אני חוזר כרגע לעניין שלנו פה. אז רש"י לכאורה אומר לנו יש לך שני ספרי תורה שני אתרוגים. מה אתה בוחר? מה שעולה עוד שליש לא יודעים מלגב ומבר אותו תיקח כי זה גדר אידור מצווה.

מצוין הרבנו חננינבר מקום פוסק בטיקו של הגמרא או שליש מלגם שהוא כסף שליש כסף עלתה בטיקו ואבדינה לחומרה מל כמובן שהמלבר זה יותר מאשר מלגב ולכן אומר הרבנו חננל פסקינן לחומראה אם פסקינן לחומרה בספק משמ ששיטתו שעידור מצווה זה חובה מדאורייתא פשוט וברור אלא מה המחבר שהוא פוסק את הגדר הזה של אידור מצווה בענייני לולב פוסק כך מקור ארבע אם קנה אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום כגון שהוא כביצה מצומצמת זה הגדר המינימלי של אתרוג ואחר כך מצא גדול ממנו מצווה להוסיף עד שליש מלגב בדמי הראשון

כדי להחליפו ביותר נאה ויש מי שאומר מוצא שני אתרוגים מק אחד דדור מחברו יקח האדר אם אין מי יקרים אותו יותר משליש מנגם בדמי חברו אז יש פה שני שטות במחבר אבל לענייננו אנו כרגע האם עניין אידור מצווה זה דאוריית או דרבנן מדברי רבנו חננינאל משמ שזה דאורייתא כי הוא פסק לחומרה ולכן מוסיפים מל את את האידור מצווה והמחבר פוסק מלגב משמ שהמחבר פוסק שזה רק דרבנן בלבד אידור מצווה זה דרבונון זה לא חובה מדאורייתא התז כותב על המחבר שליש מלגב פירוש אם הקטן נמכר בשש

יוסיף שני דינרים דהיינו שליש אותם אדמים ושליש מדבר היינו שיחלוק הדמים לשניים יוסיף חלק שלישי דהינו יוסיף ג דינרים ובאנן בגמרא איזה שליש יוסיף ולא פשטה ואזנן לכולה אומר לנו הטז אחרי שהוא פירא לנו את ההגדרות של שליש מנגב מלבר אומר לך המחבר שאמר מנגב זאת אומרת אזלינן לכולה למה כי זה דרבנן בלבד נמצאנו למדים שלכאורה יש פה מחלוקת אפשר להגיד ראשונים כי תכף נראה מה המקור למחבר אבל מדברי רבנו מחנאל אידור מצווה בהגדרה זה חובה מדאורייתא ולכן אפקמינה שזה מדבר אלייב דמחבר על פי התהס

זה רק חובה מדרבנן בלבד נפקמינה מלגב הגרה מיד מציין במקום שכנגד המחבר שפסק לכולה יש הרבה שיטות ראשונים שפוסקים לחומרה אומר הגרה משליש מנגב אבל הרן והארי שם כתבו שליש מל כשיטת רבינו חננאל והבית יוסף מביא ראש אומר הראש ראש ובן שליש בנגב כתב הראשון דלא פשטה נקטינן דשליש מלגב כאמר וזוהי שיטת המחבר ונראה שאתה משום דספיקה דרבנני ולכולה אז במפורש שיטת המחבר כדעת הראש במחלוקת הראשונים הוא פוסק לכולה כידור מצווה זה רק דרבנן בלבד המחלוקת הזאתי ממשיכה בהרבה שיטות ראשונים איך אנחנו פוסקים באידור מצווה

דרבנן או דאורייתא מלגב מלבר יש גמרא במסכת סוכה שנראה אותה גם כי חלק מהמהלך הזה פה של ה של הדרבנן או דאורייתא אומרת הגמרא בסוכה יא תניה לולב בין הגוד בשנו הגוד כשר אתה לא צריך להגות את הלולב לקחת אותה אספת את השלושת המינים ביחד ארבעת המינים גם טוב רבי יהודה אומר הגוד כשר שאינו הגוד פסול מה תמד רבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזור כתיבה אתם הולכתם אגודת אזור וכתיב לוקחתם לכם ביום הראשון מה להעלן באגודה אף כאן באגודה ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן רבנן

לא קיבלו את הגזירה השבה מי שלא קיבל גזירה השבה מרבו לרבו עד משה רבנו לא לומד גזירה השבה אז אין לו בעיה אומרת הגמרא כמה נזדתניה לולב מצווה להוגדו ואם לא אגדו כשר אי רבי יהודה כי לא הגדו אמה כשר רבנן למה יש בכלל מצווה הרי לפי רבנן אין בכלל עגד לעולם דרבנן ומשם שנאמר זה אלי וענוהו התנה לפניו במצוות לכאורה משמע מהגמרא פה להדיה שכל עניין עגד של ה של הלולב זה מדרבנן מאיזה דין תנהל לפניו במצוות זאת אומרת זה כלי וענוהו מה שמה שהגמרא

לכאורה מכריעה עליבה דרבנן שכל עניין של אידור מצווה זה רק דין מדרבנן בלבד איך איך הראשונים פה לפני כן הבינו כנגד הגמרא הזאתי שיש פה חובה מדאורייתא ולכן הם פסקו לחומרה שבשליש יהיה מלכאורה להדימה שמע בגמרא שהליבה דרבנן זה רק מקורו אמנם מפסוק זה אלי וענוהו התנהל לפניו במצוות והפסוק הזה התנהל לפני מצות זה לא דאורייתא אלא דרבנן בלבד א גמרא מאוד תמועה במחלוקת הראשונים שאמרנו פה תראו תראו את את הריטבה ריטבה אומר פרקינן דהיינו מצווה מדרבנן משום שנאמר זה וענוו התנהל לפניו במצוות זה מצווה

מדרבנן שנאמר זה אלי וענו תנפ מצוות גם זה קצת טרט דסטרף אם זה אלי וענוהו התנהל לפניו במצוות זה צריך להיות דאורייתא לא ברור פה כל ה כל המהלך פה בגמרא בסוכה עם הרטבה לא לכאורה לא לא מתיישב יש רשי עוד יותר תמוע תראו את הגמרא במקור 10 הבאתי את כל הגמרא בשורה אחת לא יודע למה אבל ככה יצא לולב הגזול והיבש פסול של אשרב ש נראה נידחת פסול אומר רש"י לולב היבש פסול דבאנן מצווה מהודרת דכתיב ואנוות אז אנחנו פוסקים להדיה שלולב היבש פסול כי

הוא חייב להיות מעודר אומר רש"י מאיפה אני באמת שהוא צריך להיות ודר ואנוהו התנהל לפניו במצוות משמ לכאורה גם מרשי שפוסל נולב היבש מדאורייתא זה זה פסוק מפורש והנבהו משמ זה דאורייתא אז איך יש מקום לספק שהגמרא פה באצלנו מסתפקת בבקמה והראשונים נחלקו אם זה דאורייתא דרבונו מלגב או מלוא לא ברור לא ברור התוספות שם בסוגיה של א של ד לולב היבש תוספות חולק על הרשי אומר אומר התוספות דול יבש פסול מפרש בגמרא משום דיתקשלוליוב לאתרוג לכתיב באדר ולא כמו שפירש הקונטרס משום דכתיב זה אלי

וענוהו דין וענוהו אלא לכתחילה ולא מפסל בארכי כדמוכח פרק כמה לאל דמר רבנן לולב מצווה להוגדו משום שנאמר זה כלי וענו לא אגדו כשר אז אז התוספות הוא חולק על רש"י או לא חולק על רש"י לכאורה יוצא מדבר התוספות שהוא לא חולק על רש"י שעידור מצווה זה דאורייתא רק מה אל תגיד שזה מהפסוק של זה כלים ונובהוהו אלא משום דיתקה שלולב לאדרוג דכתיב בידר ואם יש עקש ביניהם אז משמע שהאקש גורם לי שזה חייב להיות טרי ולא יבש וזה מדין אדר הוא רק חולק על הרשי

במקור אל תאמר שזה מדי גדר זה כלי וענוהו אלא מהדר ככה לכאורה משמע יוצא שגם לפי רשי גם לפי תוספות בהבנה שלהם עניין אידור מצווה הוא דאורייתא המקור נחלקו רש"י אומר בגלל זה כלי וענוו אני בדעתו ספות בגלל שיתקשתולה ואתרוק נכתיב באדר ולא כמו שפירש הקונטרס אז מה באמת הגדר של אידור מצווה האם זה דרבנן או דאורייתא במלגב אומדובר אחרי שהמחבר פסק לאדיה מלגב והתז במקום אומר מלגב דרבונון מה נעשה עם כל מה שהבאנו פה לכאורה הדבר לא ברור טוב נתחיל את השיעור עד כאן היה

קדומה קצת אחד בראשוני כן אם זה נהיה חובה אז זה לא מאבד את מה כן אידור זה אקסטרה משהו מעבר אה אתה אומר שלכאורה עלולה ויבש לא יכול להיות יבש כת תצא ידן חובה העידור אתה אומר איך זה נהיה חלק מהמצווה עצומה אתה אומרם שהכל נהיה בדורו אתה אומר אם זה הבשיס זה לא ידור שומע מה שאתה אומר אתה רואה אבל את הרשי ואת התוספות איך הסבירו פשט שאלה שאלה מצוינת שאלה שלך טובה מאוד אבל ככה לכאורה משמע רשי אומר מענובהו וענוהו לכול העלמה לא משנה

אם מענו אני לומד שזה דרבנן או דאורייתא זה ודאי הולך על אידור מצווה זה לא הולך על על המצווה עצמה על בסיס המצווה כן זה יש כמה כמה אדר ודאי שאם הוא נרשב כ חי לקרוא לזה טרי ולא יבש ודאי שזה גם גדר הדר זה לא סותר שיש עוד לימודים טוב רמבם לא הבאתי פה את הרמב"ם כי הרמב"ם זה בלאגן שלם. ולמה? מה הבעיה ברמבם? אין בדוק אפשר לבדוק מה שאני אומר לכם.

אין ברמבם שום איזכור לגדר מצווה. הרמב"ם מתעלם לגמרי. מהגמרא במסכת בבא קמה לרמב"ם אין ספקות הכי טוב בחיים בספקות. אין לו לא מלגב ולא מדבר.

למה? כי הוא לא מגדיר את הגדר שנקרא אידור מצווה. אין לרמב"ם לכאורה עניין להדר במצוות. תעלה מזה לגמרי.

יש ברמב"ם רק פעמיים הרמב"ם כותב בעניין העגד של הלולב הוא אומר כן יש עניין לאגוד אותו כותב שמן הראוי שכתיבת ספר תורה תהיה נעה שיהיה בגם זה הרמב"ם כותב אבל את הביטוי זה כלים וענוהו את הביטוי התנהל לפניו במצוות את הפסוק של של א זה כלים אין לרמב"ם >> מה אה פסח בחנוכה מצוין גם בחנוכה שיטת הרמב"ם משיטה תמועה אבל מה שאמרת חנוכה פילפלו שכיר אם יהיה זמן בסוף השיעור אני אתייחס לחנוכה באופן מיוחד כי זה חלק מהחידוש שאני רוצה לחדש בעידור מצווה באופן עקרוני אבל

כרגע נניח שנייה לחנוקה ברשותך כי שמה זה לא אם רק משנלות לך כדי שתוכל להמשיך להתרכז בשיעור כי השאלה שלך היא טובה בחנוכה זה לא אידור מצווה זה מהדרין האם יש הבדל בהגדורה בין אידור מצווה לבין מאדרין חכה עכשיו לפחות תרגע אבל תוכל להתרכז בסדר בסדר? אז אז מה >> אולי אולי זה ינה אבל בוא בוא נחכה שנייה אחת עם עם הגדר הזה אבל ודאי שאם אתה אומר צועק לי מיד חנוכה וזה טוב שצועקים פה חנוכה אני מתפעל פה מידיעת הש פה בסוכה בשבת מצוין זה

מצוין אבל אבל אנחנו כרגע נמצאים באידור מצווה אני מדגיש בחפצה של המצווה לא במאדרין בגברה של המצווה בסדר אני קצת שכללתי לך את העסק טיפה יותר אבל אם אם נצליח אני אני אכיב גם בעזרת השם כרגע אנחנו נמצאים בשת הרמבם לכאורה התעלם כמו שאמרתי מגדרי אידור מצווה באופן עקרוני בהגדרות שהראשונים מתעסקים איתם פה מישהו רצה להעיר פה משהו כן >> איך אתה עושה מזה דרבוננון א שזה לא דאורייתא אה אתה אומר הספט זה דרבונום דברי דברי קבלה זה כבר לא דרבונו לגמרי זה משודרג זה משהו

באמצע בין דאורייתא לבין דרבונון יש לך יש לך דברי קבלה למה כי אם אני אומר לך עכשיו דרבנן הראש שאומר לך דרבנן אז דרבנן גמור ואם אומר לך הרך זה אומר לך מלווא לחומרה דאורייתא מה זה דברי קבלה אומר לך דאורי אומר לך זה פסקינה לקומרה לשיטתך הרבה פעמים גם דברי קבלה פסקינה לכולם אה הגמרא בסוקה שן מה אתה רוצה להגיד כן נו ומה אומר לך יבש יבש שאל פה מישהו מצוין אומר זה בסיס של המצווה יבש פסול דאורייתא בלי משחקים לא צריך לכתוב לא צריך

לכתוב אם כתוב לך מפורש תלולה ויבש פסול וזה נצק להלכה אף אחד לא מפקפק בזה זה מה שמע זה דאורייתא מחילה זה הלכה גם פשוטה שלנו היבש פסול י כזה יש לו מדרגה של פס למה לא למה לא יג מידות יש את זה גדר דאוריית מתאי טוב נתחיל את השיעור אז אז אז יש רן על הריף שהוא שהוא א דן בדיבר הריף גם תראו אני רק טרן על הריב מקור 14 בשורה האחרונה הוא מביא עידור מצווה עיקר ממ ראתם וכולי בגמרא מסכת בבא קמה מביא את

כל השקלה ואת קצת שאמרנו פה כן אומר ומיו כל אחד ואחד מחייב ליתן לפו ממונה כדי לקיים מצוות עשה כרגון גנ שלקח אתרוג באלף זוז ולעידור מצווה מסכינן דעת שליש בדמים אז הוא אומר גם כשיש שידור מצוות אנחנו מקבילים אותך בשליש זה לא כפשוטו אלא תוציא כמה שאתה יכול להוציא יותר יש איזה רמבם שמביא שצריך להוציא עד חומש אבל חומש זה בגדר ר עצם המצווה עצמה ולא בגדר האידור מצווה וטוב אז אפשר לדון פה בדברי רבן גמליאל שאולי אם יש לך את צריך להרחיב את העידור

מצוה בכל אופן אומר מסכינן דעת שליש בדמים יתן יותר מכדי להדרה ואתם אבא אלן שליש מל או שליש מנגב והרב אלפסי דסתם לן סיטומה כאדנקות לחומר שליש מדבר דאחי ודאי תפי אדף הוא מביא בדעת הריף שנראה שגם הוא פוסק את דעת הראשונים מל דאחי ודאי תפי עדיף מה המשמעות המורפלת הזאתי עדיף רצוי חובה מה מה בדיוק הפשט טוב אז כדי להגדיר פה את ההגדרה של אידור מצווה לניהו דעתי בוא נתחיל לראות גמרא במסכת שבת שזה הסוגיה השנייה כמו שאמרתי לכם בשס שעוסקת בגדר אידור מצווה אולי

יש הסוגיה המרכזית אפילו הגמרא אומרת כך תנו רבנן עמל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציציין המעקבים את המילה, בין שאינם מעכבים את המילה. כן? אדם עוסק במילה אז יש ציצין המעכבים, שאינם מעקבים.

ההגדרה היא מה שהוא חופא ונראה שהוא לא נימול זה מעקב. מה שהוא לא חופה ולא נראה שמעקב, אז אז בזה הוא יכול להמשיך הלאה. אז חוזר בין הציצין מקבין את המילה בין ציניין שינה מעקבים את המילה. פירש על ציצינה מעקבין את המילה.

חוזר על צי שנה פירש. זאת אומרת הפסיק מלמול. הפסיק מלמול ופירש מהמילה על ציציין המעקבין את המילה הוא חוזר על ציצין שאינם מעקבים את המילה אינו חוזר הוא הפסיק למול אז אם זה שמעקבים ודאי שהוא חוזר שאינם מעקבים את המילה בסדר לא עשתה את זה כמו שצריך הוא לא כזה מקצוען שיעזוב את המילה כמו שהיא אתם רוצים לשאול משהו נו יפה אומרת הגמרא מנא פירש אינו חוזר דתניה 14 מה אומרת הגמרא? מי זה התנא שאומר שפירש אינו חוזר?

דתניה 14 שחל להיות בשבת מפשיט הפשט עד החזה דיבר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הגמרא מדבר פה בענייני קורבנות וחכמים אומרים מפשיטים את כולו ממי עד כאנו אמר רבי ישמעאל ב שרבי יוחנן מרוקעת משום דלא באנן על זה אלי וענוהו אבל אח דבאן על זה אלי וענוהו אחנאמי והגמרא עכשיו דנה הגמרא הביאה משהו בענייני קורבנות האם מפשיט בשבת או לא מפשיט והגמרא משליחה את העניין של הקורבנות לעניין עידו מצווה בברית מילה דתעניה זה אליו וענוו התנהל לפניו במצוות עשה לו סוכה נאה נולב

נה שופר נה ציצית נה תורה נה זה המקור דרך אגב לברייטה פה בגמרא בשבת וכתוב מכתוב בו לשמע בדיון נה וכולמוסה בקיצור כל היחטים של אידור מצווה מופיעים פה בגמרא מסכת שבת לעניינינו אנו בעניין ברית מילה לא נכנס פה לעניין הקורבנות כי זה יקח לנו הרבה זמן אני רק מדבר על העניין הזה יש בציצין מעקבין שאינם מעקווין יש דין יום חול בברית מילה יש דין מילה בשבת מלים בשבת. כל זמן שזה מילה בשבת שהוא מתעסק עם המילה, הוא מתעסק עם הציצין המעקבין באינם מעכבים, פירש בשבת.

אם זה אינו מעכב, ודאי שהוא לא חוזר. מצוין.

ועל הגמרא הזאתי במסכת שבת מחלוקת רמב"ם וטור. אומר הרמב"ם, יש ציצין מעקבים את המילה, יש שאינם מעקבים את המילה. כיצד, אם נשאר מאור העולה אור החופאה רוב גובה של הטרה, הרי זה הרל כמו שהיה. אם זה נראה שהוא חופ זה נראה ארל ודאי שחוזר.

וזה האור הוציץ המעקב. ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופר או גובה של הטרה, זה הוצ שאינו מעקב. זה השאלה. נראה מהול, לא נראה מהול.

זה ההגדרה מעכב או לא מעכב. אומר הרמב"ם המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין הציצין שמעקבין בין ציצין שאינם המעקבים פירש על הציצין המעקבים חוזר כי אחרת הוא לא נחשב כנימול הציצים שאינם מעקבים אינו חוזר מל ולא פרה כאילו לא מל יופי מצוין אז הרמבם עשה את כל החלוקה של הגמרא בצורה נפלאה ביותר עכשיו תראו את הלכה ו היא העיקרית עושים כל צורכי מילה בשבת מלין פורעין צצין חוזר על הציצין מעכבים אף על פי שפירש ועל שאינם מעקבים כל זמן שלא פירש נותן עליה ספני אבל

מכשירי מילה אינם דוחים את השבת המשפט הזה של הרמב"ם על שאינם מעכבים כל זמן שלא פירש מה המשמעות ברמב"ם זה ביום חול או בשבת כי מה לכאורה מדברי הרמבם אפשר להבין שלכאורה החלוקה היא בין יום חול לבין שבת אבל תכף עכשיו נראה את דברי הבית יוסף במחלוקת של הוא טוען הבית יוסף שהרמב"ם לעולם לשיטתו בציצים שאינם מעקבים את המילה לא חוזר אפילו ביום חול אין צורך לחזור זו שיטת הרמב"ם תראו את הלשון של הרמב"ם עוד פעם עמל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין הציצים שמעקבים מצים

שאינם מעקבים פירש פירש זאת אומרת פרש על ציצין המעקבים חוזר על שאינם מעקבים אינו חוזר והרמב"ם לא חילק בין יום חולבין לבין שבת תראו את התור לעומת זאת עמל כל זמן שמתעסק במילה חוזר בין הציצין המעקבים בצין שאין המעקבים פירש ממנה אינו חוזר אלא על המעקבין ואין צריך לחזור על שאינם מעקבים פירוש מה יראה בשבת אומר הטור מה שאנחנו לא חוזרים על מילה בציצים שאינם מעקבים זה דווקא מה על יום חול אבל אבל בשבת סליחה אבל ביום חול חוזר או מה יראה בשבת או חוזר על

מעכבין אבל אינו חוזר שאינם מעקבים אבל בחול מדגיש את זה הטור במפורש חוזר על הכל בין מעקבים בין שינה מעקבים התור אומר לעולם כשנמצ נמצאים ביום חול ויש אחד לא משנה אם זה מעכב או לא מעכב ביום חול אתה חוזר בשבת יש את החלוקה פירש אינו חוזר אינו פירש והוא מתעסק עם המילה גם על שאינם מעקבים יכול להמשיך פילפלוין אומר הבית יוסא במקום מה שכתב רבינו פירש מה יראה בשבת? אך משמע מהגמרא וכן פירש רש"י והרמב"ם כתב לבריתה זו סתם וחזר בכתבה לעניין שבת נראה שהרמב"ם

סובר דבן בחול בן בשבת מתנה ולפי זה צריך לומר בדעת הרמבם דאינו חוזר דקטני לגבי חול פירושו אינו צריך לחזור ולגבי שבת אם פירשו אינו רשאי לחזור אומר לנו פה הבית יוסף פשט בדברי הרמבם נפאים ביותר ביום חול אתה לא צריך לחזור. פרשת נגמר העניין.

בשבת אסור לך לחזור. אם תחזור אתה מחנל שבת. אתה יכול עברין. וסימן סו כתב רבנו זה הטור שבעל האיתור פסק שאף על פי שאינם מעקבים חוזר אף על פי שפירש.

כמובן מדובר פה על מתי רבותיי? על על יום. יוצא אומר הבית יוסף מחלוקת גדולה מאוד בין הרמב"ם לבין הטור. אני מבאר עוד פעם את המחלוקת כי יסוד כל מה שאני רוצה לחדש פה לפי דעת הרמבם כשאתה מתעסק עם המילה עצמה תוך כדי המילה בין ציציין המעקבים שאינם מעקבים תמשיך למול אפילו בשבת למה יש בזה אני מדגיש יש בזה אידור מצווה כמו שאמרה הגמרא אני חוזר לגמרא יש בזה עניין של זקלי ואנוהו פירש עזבת יש חלוקה המעקבים בשבת לפי הרמבם חוזר בציצים שאינם מעקבים אינו חוזר חידוש

הבית יוסף ברמבם אינו חוזר לא ביום חול בטח לא בשבת על בדעת הוא עושה כמו מילה פירש ביום חול צריך לחזור בשבת אינו רשאי לחזור אבל ביום חול צריך לחזור למה צריך לחזור מדין זה כלי וענוהו אז מה המחלוקת בין הרמבם לבין הטור שגם לפי דעת הרמבם יש גד שנקרא אידור מצווה תוך כדי המצווה המצווה עצמה ובכל אופן כשהוא פירש לפי הרמב"ם אין כבר גדר עידור מצווה ולכן אומר הבית יוסף ברמב"ם כשהוא פורש ביום חול כבר לא חוזר יותר כבר לא חוזר יותר ולטור חוזר נראה

שהמחלוקת בביאור ההגדרה של אידור מצווה היא דבר יסודי בין הרמב"ם לבין לבין הטור שיטת הרמב"ם אין אידור מצווה בחפץ אם אני צריך שיהיה לי חפצה שיש לי בו גדר אידור מצווה, אומר הרמב"ם, אין לי גדר אידור מצווה בחפץ.

למה? כי הרמב"ם, סליחה, ממש מפריע לי. ממש אתה רוצה שאני אעזוב? אני אעזוב.

אז בבקשה, לא יכול להתרכז. עוד פעם. שיטת הרמב"ם זה שיש לנו גדר של אידור מצווה. אני חוזר חזרה להגדרה.

כשאני מדבר על חפץ של מצווה, הרמב"ם מתעלם לגמרי מגדר מצווה של זה כלי ואנבה. אין כזה גדר בכלל. שהמצווה תהיה נראית, אני תכף אגדיר את זה יותר ברשי, שיהיה חפצה של מצווה מעודרת. לפי הרמב"ם.

אין אין כזה גדר בכלל. מה הגדר היחיד לרמב"ם? שיש עידור מצווה זה רק תוך כדי עשיית המצווה בעצמה. אתה מתעסק עם המצווה בעשיית המצווה אם אתה פועל במצווה שם יש גדר ידור מצווה פרשת אומר הרמבם זה כבר נהפך להיות חפצע נהפך להיות חפצה של מצווה אין גדר ידור מצווה ולכן אומר הבית יוסף ברמבם שהוא פירש אין אין אידור מצווה בין בחול בין בשבת בכל בשבת ודאי בחול זה החידוש למה החפץ כמו שבחפץ אין לי יותר מה לעשות לו אידור מצווה שיטת הטור לעומת זאת לא הטור

הוא סבר שיש אידור מצווה בחפץ עצמו עצם החפץ צריך להיות מהודר גם זה לא קשור למיסה המצווה עצמה וגם אם פרשת בסופו של דבר יש לך עניין גם ביום חול לחזור חזרה למצווה ליפות אותה כדי שבסוף החפצע של המצווה יהיה בזה גדר עידור מצווה אלה שני הגדרות שני הגדרות שהם שנייה שהם למעשה יוצרות פה מחלוקת ראשונים גדולה ביותר בהבנה ולכן רק עוד מילה אחת לרמב"ם הוא התעלם מכל גדרי חבצי מצווה הרמבם לעולם כשהוא הביא גדר אידור מצווה הוא הביא בעגד עצמו צריך להגוד את ה את

הארבעת המינים שמה הואלא לאלא גם לא אומר את הביטוי אידור מצווה יש עניין להגות את הזה שאני כותב שכתיבת הספר תורה תהיה כתיבה כדי בעיה כשאני עושה ברית מילה תוך כדי העשייה צריך לעשות את זה בעיד ומצווה פרשת נגמר העניין לעומת זאת התור אומר ומחדש פה לא אידור מצווה זה הברייתא שמלמד אותנו במסכת שבת מה ההגדרה של דור מצווה עשה לו טליתננה ציציתנה סוכנה שהחפצה של המצווה יהיה יהיה כדי בית אם זה כך אני רק ששלים עוד משפט אחד לפני השואלים עוד עוד עוד מילה אחת

יש רשי נפלא מאוד שייך למסכת יומה ביום הכיפורים הגמרא ביום המתארת בפרק שמיני כשהכהן הגדול היה גומר את סדר העבודה, הוא היה מגיע לאזהרה וכל אחד היה מביא ספר תורה שלו והכהן גדול היה קורא בספר תורה ואומר להם יותר מה שקראתי לפניכם יש פה וכולי רש"י אומר כל אחד מביא ספר תורה שלו ביטוי בלשון רש"י ומראה חזותו לרבים כל אחד נכנס לספר תורה אומר אה איזה ספר תורה גיבלת כמו באתרוק שכח לוקח אומר מאיפה קנית ווא זה הדרוק של התמוירים וכולי א זאת אומרת שהוא הוא

הוא משתבח בעצם החפץ מראה חזותו לרבים יש עניין בגוף החפץ של המצווה בחפצה של המצווה להראות חזנותו לרבים וזוהי שיטת הטור לעומת שיטת הרמבם אם זה נכון החילוק שלי אפשר לראות עכשיו קצת שגטריה אבל לפני כן נשמע אותכם ונחזור חזרה למה שפתחנו כן כן זה כלי בןבר דווקא דקה ש תשמע הערה מעניינת שהגמרא מוצאת לנכון להביא את הבריתה הנפלאה הזאתי היא מביאה את זה רק מסכת שבת מצוין עוד יותר עוד יותר עוד יותר אז אתה מדייק דיוק ש לא דייקתי מך אבל מצוין וזה מעניין שהבר

שהגמרא מביאה את הברייטה ומביאה אותו דווקא מסכת שבת למה הגמרא לא הביאה את הבריתה הזאת מסכת דמקמה הרי שמה מתעסקים הגמרא איתנו מה מזה אז אבל רש"י רש"י הביא נכון נכון הגמרא לא למה כאן כי כאן מדובר במיסה המצווה הרי ודאי שאם מקור לפי שיטת הרמבם אם מקור אידור מצווה זה ברית מילה עיקר העניין הברית מילה במהות שלו מה זה המיסה לכן הגמרא מסתפקת בציצצינה מעקבים את המילה בציצים שאינם מעקבים את המילה על מה מדובר בציצים שמעקבים או לא מעקבים זה מיסה המצווה ולכן הרמבם פוסק

דווקא מיסה וכן הברייתה הזאת מופיעה פה פילפלוים בדיוק נמרץ כן מי שעוד רצה לישון כן למה לא?

למה לא? מה אם הוא אם הוא עושה בגוף מה מה למה? כשהוא עושה יש לך אפשרות להדר כשאתה עושה את המצווה אז תעשה את זה הכי טוב שיכול להיות פרשת עכשיו אני צריך שהחבץ יהיה יותר מעודן חיצונית טוליט אומרים בעברית כלה נגמר למה אני יש לי טיצים שאינם מעקבים אני מי מוריד את כל הדברים שלא צריכים וכולי למה לא למה גבלת מצוין תראו אי אפשר להתעלם רבי ישראל מהחילוק הזה במחלוקת למה לפי שיטת הרמבם בהבנה ת הבית יוסף ביום חול אינו חוזר תחזור תחזור תגמור תשפץ

לא יודע תעשה תוריד את כל מה שלא לא אומר הבית יוסף אומר אני לא צריך יותר לחזור למה לא כי אחרי שכבר עשית אין גדר עידור מצווה והדיוק שציינו פה בגמרא שפה הגמרא מביאה זה כניבנבה ולשון עשה לך הסוכה ומי שמדיק את זה עשה שדיק טוב כשה סוכנה סוכה לולבנה עשה בעצם עצם המיסה שייכר הזה דיוק דיוק נמרץ ביותר כן כן רגע רגע אתה עוד אתה עוד תקוע אמרתי לך אמרתי לך לא לא להתעק שמה אני אחזור לזה עוד עוד שנייה אחת עוד שנייה אחת לא

שכחתי אותך לא שכחתי אותך כרגע אנחנו מתעסקים כרגע בשני ההגדרות של הטור והרמב"ם אתם יודעים מה תראו קצת לתלשון השגסריה בואו קצת תהנו תהנו מלשון של החוינים אני לא מספיק משכנע אבל אם תראו קצת בשקת גבה בלת תראו במקור 20 לפניכם בנירלה כיוון שהרמב"ם בחונ מי מחלק בין פירש ללא פירש דפירש אינו חוזר על ציצין שנקבים שמע מינה דסבירלי דלא שייך התנהל לפניו גבי מילה אלא באות תקשיבו טוב רבי סאי באות שלא פירש ולא סילק ידיו ממנו אבל לאחר שפירש וסילק ידיו ממנו אין כאן מישהו

מתנהל לפניו ממצוות שהתחייב לחזור ולהתחיל מחדש פילפלו יותר ברור מה שהגסריה אין לכם נכון אחרי שפירש נגמר אין לך דכיוון דפירש התחלת מין חיטאי כיוון שפירש כשהוא בא עכשיו לעסור זה כבר התחלתה חדשה והועיל בלקום מצווה בדבר בדיעבד אין צריך לחזור ולהתחיל מחדש משום זה כלים ונבהו אין עניין לשיטת הרמבם לחזור חזרה גיד למה אתה חוזר עזוב אותו מסכן הילד כבר פצוע מספיק לא זה כלבנו אין אחרי שפירש אנחנו וסברה זו מוכרחת לדעת הרמבם ומחלק בחול בין פירש ללא פירש כמו שהבנו בבית יוסף בדעת הרמבם

שמ מנה דספד פירש לא שייך חתמה דתנה לפני במצוות דאה בכל לקמה הכינה עליך לק בניו אלא משום אחי וכיוון דאחיו אתשפיר פיל לפלוים יותר ברור מה שהגסריה בחילוק שאמרתי לכם אין מי שרוצה להתווכח תווכח איתי תווכח מה שהגזר יהיה אחרי שפיר פרש נגמר העניין רק עבדכם הקטן הוסיף לכם שמה הגדר לרמב"ם הוא לא מגדיר אתה הגדרה הזאת פירש לא צריך יותר לחזור למה כי לשיט אתה רמבם עיקר הגדר של אידור מצווה זה במיסה המצווה תוך כדי עשייה תעשה הכי טוב שיכול להיות הכי נעים שיכול

להיות פרשת נגמר העניין לטור זה לא יש לך במיסה המצוות אבל בסוף אני צריך גם את התוצאה שיהיה התפעלות בעברית יותר קלה התפילס התפעלות מהחבד של המצווה איזה סוגנה לולבנה משפיד לפלוים זה עיקר ההגדרה של הטור בהתנהל לפניו במצוות ולכן גם אם פירש ביום חול חוזר כדי ליפות את גדר המצווה אם זה הבסיס למחלוקת בין הראשונים אפשר עכשיו להתקדם עוד שלב אחד קדימה מישהו רצה פה להעיר בתוכה כי הזמן שלנו קצר קצת אבל כן מה מה מה שיהיה לך אפשר אפשר אפשר אפשר להכניס את זה

בתוך זה עשה כל אומרת שיהיה לא יודע כן זה לא חייב להיות מיסה כמו ש לומד ה שגת הריה ברמבם לא גם אם יש לך את זה בסופו של דבר כן כולם מתפעלים בסוף ההתפעלות היא הגורמת זה העשייה לא עשה לך זה אומרת מהשומ הוונה שלהם שיהיה לך סוכנה לולבנש אופרנ שיהיה זה אידור מצווה שכולם מסתכלים ואומרים וואו רש"י אומר להראות חזותו לרבים שכולם יגידו איזה צדיק אתה מאיפה קנית את זה עד שלא אמרו לך את זה לא קיימת אדור מצווה שיטת רמבם >> רשי >>

אם נטור אם נטור העידו מצווה הזה הוא חובה צורך אז הוא בחפצה אז שימשיך גם בשבת מפיע לפ >> לא וזה לא מעכב מה שלא מעכב לא מעקב יש הלכות בשבת חובה השם מרחם >> צורך >> לא צורך העידור מצווה רביזי לא ראינו שעידור מצווה קורם לחילול שבת בוא התלהבת מהעניין יותר מדי מילה דוכה שבת אידור מצווה לא דוכה שבת בסדר זה לא שאני ועצ פה עכשיו בסוף בזה בשבת התחילה תחילה לנסר לי את הרצוגה אידור מצווה לא עידור מצווה לא לא גורם חילול שבת אני

אולי אשכחל את העסק יותר יוצא גם יוצא מזה גם אני אומר אני שידור מצווה בל שאתה אומר לי עכשיו אם אני מחדד את דעת הטור שחשבתי זה שהגדר של אידור מצווה הוא דבר העומד בפני עצמו יש כביכול לטור תשמעו תשמעו חילוק יש את המצווה ויש עידור מצווה זה לא חלק מהמצווה לפי הרמבם בהבנה ככה אפשר לשכלל את החילוק בין התור לבין הרמבם לפי דעת הרמבם האידור מצווה הוא חלק מהמצווה עצמה ולכן תוך כדי עשייתה של המצווה אני עושה אידור מצווה לפי התור זה לא לפי התור

ישנם שני גדרי מצווה. אגב, אפשר להרחיב בזה שהרבה פעמים אנחנו רואים שיש את הבסיס של המצווה ועוד מצווה נוספת שיכולה להשתלב בה.

ודעת הטור בפשטות זה שהעידור מצווה הוא עוד גדר העומד בפני עצמו. עשית את המצווה, יש לך עכשיו מצוות אידרור מצווה, בוא תעשה את זה גם. זה בחלק הזה אני חוזר אליך לא גורם לחילול שבת. מצוין.

אם נתקדם עוד שלב קדימה רבי סאי אחרון בסב הזה כי אני יוצא עוד טיפה להתקדם הרמבם לא התעסק עם השליש מצווה של ה פשוט רבותיי עכשיו יוצא פילפלים שכך עכשיו למה זה למה הרמבם יש כך למה הרמבם לא התעסק עם הגמרא במסכת בבא קמה שליש מלג מלב כי כל הגמרא הזאתי מתעסקת רבי יסא בפשטות במיסה המצווה או בחפץ המצווה ודאי בחפץ מסכימים זה ההגדרה הפשוטה ולכן אם היא מתעסק רק בחפץ אומר הרמבם בשבילי זה לא רלוונטי ולכן הרמבם מתעלם מכל שרשרת הראיות הדוגמאות יותר נכון שהביאה

הברייתא ולא התעסק לא מלגב ולא מלוו כי אין לו את הגדר. הוא אומר הוא אומר שם את שליש שליש או מנגם מונגם הוא אמר משהו כזה >> מה >> כן יש כך תסביר לו זה פשוט אין אין לא לא יעזור אם תמצא הרמבם סותר את מה שאני אמרתי מביא את הגמרא בבקמה אני סוגר את השיעור עכשיו אגיד לכם דברי אגדה חבל אבל אני אני נמשיך בעלוכה אתה אין כזה רמבם נעבור נעבור הלאה רבי יסב נעבור הלאה יוצא עכשיו דבר מאוד מעניין יוצא שכל הראשונים שנחלקו בגמרא

במסכת בבא קמה תשמעו תשמעו פשט לאני דעתי כל הראשונים שחלקו בבמה בספק של הגמרא הגמרא הגמרא מסיימת בטיקרו הראשונים אה תקרו דאורייתא דרבונון לכולה לכומרה מלגב בן כולם סוברים שיש גדר אידור מצווה בחפץ בחטא של המצווה זה פשוט וברור מה סובר לפי ההגדרה הזאתי שכל שיטות הראשונים חוץ משיטת הרמבם סוברים שיש הגדרה של אידור מצווה בגוף אחפת עצמו מה סובר המחבר המחבר מאוד מעניין המחבר פוסק לכולה למה נראה לי ככה לניהו דעתי אבל מי שרוצה לחלוק אני בזה אני מוכן לשמוע אני דעתי שהמחבר אומר הטז

פסק לכולה ולכן רק מלגב ולא מלב כי זה הראיה לדעת המחבר שפוסק לכולה בגלל שהמחבר בעיקרון סובר כדעת הרמב"ם שעיקר אידור מצווה שייך תוך כדי עשיית המצווה אלא הוא מוסיף משהו על הרמב"ם יש עניין מדרבנן לעשות אידור מצווה בחפצה אם זה מדרבנן בלבד כי זה לא במיסה המצווה עצמה אף פלפלים כמה מלגב בלבד מצוין יוצא עכשיו עם ככה ששני סוגיות בגמרא שכל אחת מהם גורמת למחלוקת ראשונים אחרת לגמרי הגמרא במקמה שמתעסקת עם חפצה של המצווה וזה כל הדוגמאות שרשי מביא שמה והגמרא מתעסקת בעיקר באתרוג שמה

זה ודאי מתעסק בחברת של המצווה ובזה נחלקו הראשונים בחפצים עצמם האם זה דאורייתא או דרבוננו אבל כשאנחנו מתעסקים בגמרא במסכת שבת שמה הגמרא מתעסקת במיסי המצווה זה חלוקה בין שני הסוגיות בעצם מהות הסוגיות שם נחלקו הראשונים בין הרמבם לבין התור וממילא זה יצר נפקמינה למייסה בין שני שני הגמרות המחבר למי ישה המחבר באופן עקרוני סובר כדעת הרמבם ולכן גם הוא פירש ביום חול באופן עקרוני אינו צריך לחזור אבל אם זה חפצה של מצווה מדרבנן כן ראוי לחזור או לקנות אתרוג בשליש איזה שליש מלגב מלבד ולא

לא מלבד אם זה נכון דרך אגב בבית הלוי נראה לי שגם הולך בכיוון הזה במחלוקת שבין הרמבם לבין הטור בהגדרה שהגדרתי לכם עכשיו בין מה יש המצווה לבין זה והתוספת שהוספתי פה עכשיו היא חשובה מאוד. האם אני מדבר על על האידור שהוא חלק מהמצווה עצמה או שהוא עומד בפני עצמו? זה גם חלק מה מכל מכל מחלוקת הראשונים שיש לנו פה.

אם זה כך אז אני רוצה להוסיף משהו במה ששאלו אותי פה קודם לגבי העניין של של חנוכה מאדרין מאדרין עכשיו אני חייב להגיד מילה פה על עניין שלה מאדרין שזה גם הפריע לי ולא הבאתי פה את המהלך אני רק אחדש פה חידוש שעוד עוד חידוש על גדר אידור מצווה בזה אני חושב שברוך השם הבערנו טוב את את ההגדרות אבל מה קורה עם המאדרים בסוגיה שם ב בשבת כא שמדברת על מהדרין של נ חנוכה גם מחלוקת הראשונים שלא נכנס אליה כרגע במחלוקת הרמבם והתוספות שמה במקום שמה

התהפכו היוצרות ספרדים אשכנזים וכולי הרבנו חננל אצלנו הרבנו חנאל שהבאתי כותב והבדיין לחומרה מל זה על הסוגיה בבא קמה שבה פתחנו את השיעור רבנו חנא שמה במקום מציין שלכאורה יש שמה גם גדר אידור מצווה שמה לא הבנתי מה הגדר של אידור מצווה ה הוא הוא משיך את הסוגיה שם בשבת לסוגיה בבקמה מה בדיוק הקשר אני רוצה לחדש חידוש שמה הגמרא מתעסקת במאדרין או מאדרין מילה מאדרין שלוש דרגות מחלוקת הראשונים ולא מתעסקת בגדר אידור מצווה כאן בגמרא בבקמה כתוב מפורש אידור מצווה עד שליש למה הגמרא שמה

לא אומרת בחנוכה יש אידור מצווה נר אישו בתור נר כל אחד ואחד כנגד האימים נכנסים הימים יוצאים הגמרא משתמשת בלשון של מאדרין. מה הפשט? אולי אפשר לחדש חידוש מחודש בבתי המדרש. אני אמרתי עוד פעם בישמה אמרתי את השיעור הזה שיעור שלם.

הרמים קפצו אבל אבל אני אומר אותו כי זה חידוש א א חביבין חביבין מה שרוצה אדם בקו שלא יותר מדש קבין של חברו. אז אם אתה יכול לחדש אז תשמעו אמרתי שיש שני גדרי אידור מצווה. גדר אחד שידור מצווה זה השיעור שאמרנו עכשיו בחבצה תוך כדי מיסה לאחר מיסה ואז אם זה חלק מהמצווה או לא יש גדר חדש באידור מצווה אידור מצווה בגברה זה מה שאמרתי לכבודו קודם בגברה מה הפשט יש בחפצים אנחנו מסתפקים עשית פרשת יש באופן עשיית המצווה גם גדר אידור מצווה איך אתה

עושה את המצווה לא קשור לחפץ בכלל לא קשור לחפץ אתה אופן עשיית המצווה היא גם נכנסת לגדרי אידור מצווה אני אתן לכם דוגמה על הדבר הזה יש לי דוגמה אחת אבל היא דוגמה אני חושב מוחצת בעניין הזה אפשר הלאה להמשיך אולי לעוד דוגמאות יש גמרא בפסחים תחילת פרק הסירי כתוב שמה ערב פסחים סמוך למלחה לא יאכל אדם כידוע משעה עשרית והלך לא יאכל למה כדי שיאכל מצע לתיאבון הסביר את הגמרא שלוש דרגות באכילה יש אדם שאוכל לתיאבון מהמש טאב לאכול זה סוג אחד יש אחד שרוצה

לאכול לא תאב אבל הוא רוצה לאכול ויש אחד שכבר לא מסוגל לאכול בהגדרה מסכת נזיר זה נקרא א אכילה גסה קץ ואכילתו ואכילה גסה לא שמי אכילה אנחנו רוצים באופן עקרוני להגיע שאכילת המצה שהיא חובה בליל בליל הסדר אגב אם כבר מדברים על ליל הסדר גם בלילה הקרוב ליל שבת חוץ ממצוות אכילת ליל שבת יש מצווה אכילת כזית בסוכה לומדים את זה גזירה שווה מחג הפסח וצריך לאכול כזית בלי הסבה זה ההבדל היחיד כזית לחם תוך כדי שהוא אכילת פס תוך כדי שתי דקות מי שיכול

או ארבע דקות מצוות עשה דאורייתא זה מצת עשה דאורייתא ושם כמו שבל בערב פסח אדם אסור לו לאכול משעה עשרית בהלח כדי שיאכל מצה לתיאבון על יום שישי הקרוב חוץ מכל יום שישי שיש יש עניין לא לאכול כדי שיאכל לתיאבון בסעודה מדין האכילת כזית של הלחם בליל סוכות אסור לאכול משעה עשירית אין הדברים קלים ובלבד שיהיה תאב לאכול מה מה העניין שתאב לאכול בליל סוכות בליל פסח רש"י אומר שמה דבר נפלא בהרבה פסחים אומר רש"י כדי שיאכל מצא לתיאבון משום אידור מצווה זה ציטות מדברי רש"י

מה זה משום עידור מצווה המצה מעודרת היא חי רגעים שרפו אותה עבודת יד א הכי מעודרת שיש מעט הפרישו חלה כל כל הבצה כבר מעודרת אומר רש"י אתה אוכל מצא מצת ידי חובה אתה לא תאב אליה אתה לא אבל אתה אוכל שאתה תעשה דאורייתא אתה מקיים אשריך אומר רש"י אכלת לא הידרת אבל אם תאכל מצא לתיאבון אתה מקיים אידור מצווה איזה עידור מצוה בחפצה כל הסוגיות שדיברנו עשם הם לא רלוונטיות כן באופן עשיית המצווה יש עידור מצווה אתה עושה את זה יותר בשמחה יותר בתיאבון יותר

בצורה הזאתי זה בגדר מצווה אז יש עוד גדר של אידור מצווה לאניו דתי לא רק בחפצים עצמם תוך כדי עשייה או פרשת אלא באופן עשיית המצווה יש בזה גם גדר ידור מצווה הראיה רשי ולני דעתי זה הפשט של הגמרא מסכת מסכת מסכת שבת מאדרין מן המאדרין הכוונה היא לא בחבת של המצווה האדם בגברה ואם אני יכול לחדש משהו אם זה דין בגברה ולא בחבצה זה חידוש הלכתי כבר שאני רק עם פה הרבונים הסכימו איתי שם אין גדרי מצווה משליש מנגב ומור אין גבול עד חומש כמו

כל מצווה אחרת אבל לא מגבילים אותך בש למה כי זה לא אידור בחבצה אלא בגבר רב ואני אביא עוד ראיה לדבריי חוץ מהמאדרים יש יש אנשים שקמים בתיקין רשי בתיקי בתיקין היום כמעט כל ספרדי שני מתפלל בתיקן לפחות אשכנזי שלישי אבל כולם מתפללים היו בתיקי נכון נהיה מאוד מקובל הדבר הזה אז כתוב בגמרא שכל מי שמתפלל בתיקין נפתח לו גמרא ברכות מובטח לו שלא יראה לו דוח תקלה באותו יום תוספות במקום פנפלו עם הכל אומר רש"י שם בברכות ותיקים המהדרין אחר המצוות אתה יכול להתפלל עד

סוף זמן תפילה למה לא אין ארבע שעות אין שום בעיה אתה מתפלל בנץ יראו לך עם שמש אתה מאדרין איזה איזה עידור רבי התפילה היא אותה תפילה אותה תפילה תתפלל בשמונה אולי תתפלל בשמונה יותר בכוונה מאשר בנץ אם אתה קצת מטושטש וקמת מוקדם אבל אומר רש"י קמת מוקדם עשית פעולה בגברה להתפלל ותיקין אתה מעד דרין איזה מאדרין בגברה יש דין מאדרין בגברה המאדרין אחר המצוות זה יש שני גדרים וזה זהזה זה חלוקה נניהו דעתי נפלאה ביותר אפשר להמשיך אותה הלאה אבל אני רוצה כן כן כן

לא הרמבם לא יודע אם הוא לוקט לשון לא זוכר אם לא ראיתי אבל יש עניין הרמבם נצחמה כותב האם זה נקרא מאדרין אני לא אז אז אז אז ודאי ש אז ודאי שאין לו מהדרין כן כן כן כמוד הרב שואל כן איזה איזה מהדרין של רשי יש רשי כמה מקום בצ'ס מחזרין נכון זה המדר המאהדרין הפשוט המאדרין ש של שבת זה כמו זה מחזרים אחרי המון אבל זה לשון אבל יש בזה עידור על רק על הגבר שקויך זהו חוזר >> שכו שכיך וזה תלוי בגמרי שהוא

מחזר אחר המצוות ראיה מצוינת הרב שכך בדרך כלל הרב לא זה עכשיו הרב עזר לי שכואף נדיר כן כן, אני חושב שהגדרה באמת מופלאה ביותר. אם זה כך, כן, אני רוצה להמשיך עוד נקודה אחת.

כן. מהתורה שופר יש שמה מחלוקת ראשונים. איך עושים שופר? מאיל או מזכר.

כל הסוגיה שמה היא סוגיה מאוד מורכבת. איזה שופר אנחנו נעשה? אומר הרמב"ם עיל זכר צה צ' שופר אתה עושה אותו אתה >> כן בטח אם תעשה שופר אני אלמד אותך איך עושים אותו הכי ודר שיכול להיות מוציא את כל הזכרות השיר את הזה לא שיהיה לא יהיה גלד יש הרבה הרבה דינים זה רבי יסק לרשי לא לרשי בפשטות בל לפי אתה תוקע רוא את השופר כבד כפוף פינופלים ורשי כשמדבר על כפופין תן לך תביא יש לו ראיות מסכ דבר על כשבה כפו דיבו כפו וכולי וכולי

נסיים בעוד נקודה אחת חייב להגיד היו פה ציבור ברוך השם יושב אחרי סוכות יושב לומד כזאת שמחה זה אידור מצווה בתלמוד תורה בגברה אולי גם בחמצע אם אחד יש יש ביטוי שנקרא ביטול תורה באיכות מה זאת אומרת אחד יכול ללמוד בעומק אחד לומד דברים מביאים לזה ראיה רב חיים מי לא כמו רב חיים שמביא לזה ראיה מבטלים תלמוד תורה מפני מקרא מגינה רב חיים מיד שואל תלמוד תורה פני מקרא מגינה וכי מקרא מגינה זה לא תלמוד תורה אומר עכשיו הוא עסוק בסוגיות הבייה ורבא קורה מגינת

אסתר זה אם זה לא היה מצווה שמבטלים ביטול תורה כך אומר כך מדיק רב חיים זה מבטלים תלמוד תורה אך מה בגלזה מצווה אז אפילו כהנים בעבותם מבטלים אין מה לעשות עושה מצווה פתור מן המצווה אבל מכאן למדו שיש גם גדר של אידור מצווה ב בתלמוד תורה בגברה אני אומר אחד מפעיל את הראש שלו בעמל תורה כל כולו בתורה מרוכז לגמריפ זה עידור מצוו בתלמוד תורה אחד לומד טיפורים זה נחמד זה מחזק אפילו נותן קצ את ה יראת שמיים אבל באמצע הסדר לפני השינה זה טוב

שתוכל להירדם מתוך דברי תורה אבל כשאדם לא אדם מבזבז את כוחותיו הוא מבטל גם בתלמוד תורה יש גדר אידור מצוו לומד בפשטות יוצא ידי חובה תלמוד תורה לומד בעמל וביגיעה זהור מצווה בגברה של תלמוד תורה הוא מחזר הרב מחזר אחרי הלימוד שיהיה כמה שיותר בעמל תורה מאיפה יש לזה ראיה אני תמיד לובד להביא את הראיה הזאתי בתלמוד תורה אנחנו מברכים שני ברכות שלוש ברכות ברכה הראשונה שקדשנו מצוותיו וציונו אל תלמוד תורה נעסוק בדברי הברכה השנייה והערב בנה השם אלוקינו דברי תלמוד תורתך בפינו פיותמך בית ישראל

ואחרי זה אשר בחר בנו הבכה הראשונה זה בקת המצוות ש כדישנו מצוותיו מצוונו על דברי תורה לעשות בדבר תורה יש חובה על כל אחד מישראל לעסוק בתורה לשון הרמבם כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה מצוין זה עצם הבסיס של תלמוד תורה בזה הגמרא אומרת במנחות אפילו קרה קריאת שמע שחרית וערבית יצא ידי החובה מינימום הגמרא אומרת שמה לא אפילו פרק אחד קריאת שערבית אומרת הגמרא שמה על קריאת שמע ודבר זה אסור לומר בפני עם הארץ עם הארץ אני יוצא ידי חובה בקריאת שמע אם אני אלמד

יותר אני אעבור על בלתו סיב אז אסור למר בניר יש בסיס הבסיס הוא קריאת שמע יצאת ידי חובת תלמוד תורה במקרה ואתה לא יכול יותר כמובן שמי שיכול לעמול יותר גלת הוא מקיים אידור מצווה בעצם התלמוד תורה מאיפה יש לי זה ראיה שברכנו אשר קידשנו מצוותיו וציונו יש אחרי זה בהרבנה למה צריך עוד ברכה שלה רבנה איפה מצאנו עוד מצוות עשת שמברכים עליהם שני ברכות שחיינו? זה לא רק בברית מילה יש דבר כזה שגם שמה אפשר לדבר באריכות למה יש שני ברכות אולי עוד מצווה אחת

שמברכים על שני ברכות תלמוד תורה זה כמעט הברכה היחידה שמברכים עליה שני ברכות למה יש בסיס של המצווה אשר קדשנו מצותה וציונו ויש והרבנה כשלומדים תורה בעמל בהגיעה במתיקות בחביבות בהתלהבות זה נקרא אידור מצווה בגוף לא בגוף המצווה עצמה בגוף האדם עצמו מו המהדרין מחזר אחר הלימוד מחזר ורוצה יותר יותר ללמוד הנפקמינה היא בזה אני מסיים שמי שלומד ככה תלמוד תורה כמוכם בחדבותה דשמעת בתלמוד תורה בכזאת שמח זה מדביק לא רק אותו את כל מי שסובב אותו ונהיה אנחנו בצאנו למה זה לא כתוב במרכה הראשונה

ש זה לא ותר וגם בניה אנחנו מי שלומד כי הוא רוצה לצאת ידי חובה הוא לומד משהו לא מדביק אף אחד אבל הוא עומד מתוך ערבות ומתיקות ואמן תורה זה גורם לתוצאות מרחיקות לכת של ונהיה אנחנו צצאנו כולנו יודעי ולומדי תורתך לשמע