
ברכת המוציא - חלק ב' | הרב מישאל רובין | הלכה | תשפ"ז
שיעור הלכה מעשי ובהיר מפי הרב מישאל רובין שליט"א, העוסק בכוחה של ברכת "המוציא לחם מן הארץ" לפטור מאכלים ומשקאות הנאכלים בתוך הסעודה, ובגבולות שבין עיקר הסעודה לדברים הבאים לקינוח ולמתיקה. במהלך השיעור מברר הרב את היסודות ההלכתיים של דיני טפל ועיקר בסעודה, מפרט את הכרעות הפוסקים בשאלות יומיומיות משולחן השבת ומימי החול, ומניח את היסודות להבנת דיני "פת הבאה בכיסנין". הנושאים המרכזיים בשיעור: דברים הטפלים לפת: הגדרת מאכלים המלפתים את הפת ופטורים בברכת המוציא, ודין מאכלים הנאכלים כחלק מן הסעודה עצמה. שתייה בתוך הסעודה ובקידוש: פטור משקאות רגילים בברכת המוציא, והחילוק המעשי בשבת בבוקר בין מי ששתה מיין הקידוש לבין מי שלא שתה ממנו. מאכל שהובא מחוץ לבית: מחלוקת מרן השולחן ערוך והרמ"א לגבי אוכל שלא היה בדעת האוכל בשעת הברכה והובא לפתע ממקום אחר. ברכה על יין ומשקאות חריפים: מדוע מברכים "בורא פרי הגפן" על יין ומיץ ענבים בתוך הסעודה, ומהו הטעם למנהג שלא לברך על משקה חריף (כגון ערק) הנשתה לעורר את התיאבון. תה וקפה בגמר הסעודה: הספק ההלכתי במשנה ברורה לגבי שתייה חמה בסיום הארוחה, והפתרון המעשי לפטור את השתייה באמצעות דבר מתיקה. קינוחים, פירות וחטיפים: החובה לברך על פירות, פיצוחים, לפתן, מעדנים וחטיפים הנאכלים בסוף הסעודה לשם מתיקה וקינוח ולא כחלק מן הארוחה. עוגות בסוף הסעודה וקביעות סעודה: גדרי הספק בעוגות הנאכלות בסוף הסעודה (כאשר האדם שבע לעומת כשהוא רעב), ודין מאפים הממולאים בקרם עשיר. יסודות "פת הבאה בכיסנין": שלושת התנאים שהופכים מאפה ל"בורא מיני מזונות" (מילוי מתוק, פת יבשה ופריכה, ולישה במי סוכר או מי פירות), דין קביעות סעודה בבורקס וברוגלך, וההבדל ההלכתי בין קוסקוס ופתיתים לבין קרוטונים אפויים או מטוגנים. מוזמנים להיכנס לאתר ישיבת שבי חברון החדש עם מגוון שיעורים רחב בשלל נושאים, זמנים וכו' https://shaveihevron.org/
Extrait du cours
היום נלמד אה באמת אני לא זוכר בדיוק איפה עצרנו מהפעם הקודמת. המוציא. אז יאללה, אנחנו נלמד היום אה ברכת המוציא ודברים ש הם מברכים בתוך הסעודה. אז זה הנקודה. טוב, ברכת המוציא היא פוטרת את המאכלים שנועדו ללפת את הפת. מה זאת אומרת? זה דברים שהם טפלים לפת, זה נקרא. טפלים לפת. ללפת זה דומה למאכלים שמתלווים ללחם בשעת הסעודה. אוכלים אוכלים לחם, סעודת לחם ואז אה אוכלים גם עוד דברים עם הלחם. מאכלים ש אה רגילים לאכול עם הלחם בסעודה, אבל לא אוכלים ממש עם לחם, כמו לא יודע, אורז או פתיתים או זה, אבל זה בסעודת לחם גם הם נפטרים בברכת המוציא. לגבי שתייה שתייה הזאת שאלה מעניינת, כי שתייה יש בזה מחלוקת.
Transcription4954 mots
Transcription automatique — peut contenir des erreurs.
טוב, שלום לכולם. אנחנו ממשיכים [כחכוח] בהלכות ברכות. היום נלמד אה באמת אני לא זוכר בדיוק איפה עצרנו מהפעם הקודמת. המוציא.
אז יאללה, אנחנו נלמד היום אה ברכת המוציא ודברים ש הם מברכים בתוך הסעודה. אז זה הנקודה. טוב, ברכת המוציא היא פוטרת את המאכלים שנועדו ללפת את הפת. מה זאת אומרת?
זה דברים שהם טפלים לפת, זה נקרא. טפלים לפת. ללפת זה דומה למאכלים שמתלווים ללחם בשעת הסעודה. אוכלים אוכלים לחם, סעודת לחם ואז אה אוכלים גם עוד דברים עם הלחם.
מאכלים ש אה רגילים לאכול עם הלחם בסעודה, אבל לא אוכלים ממש עם לחם, כמו לא יודע, אורז או פתיתים או זה, אבל זה בסעודת לחם גם הם נפטרים בברכת המוציא. לגבי שתייה שתייה הזאת שאלה מעניינת, כי שתייה יש בזה מחלוקת. יש אומרים ש שתייה היא חלק מהאכילה. אדם אוכל סעודה אז הוא גם אה שותה בסעודה [כחכוח] שלו ולכן לא מברכים על שתייה בתוך הסעודה.
אבל יש דעה אחרת שאומרת ש ש זה לא טפל לאוכל למעשה אנחנו פוסקים כמו הדעה הראשונה. זאת אומרת שאתה לא חייב, אם אתה שותה מים או מיץ או קולה ב בסעודה, אתה לא צריך לברך על השתייה. יש אצל הספרדים, מי שמחמיר צת יותר בזה ובמשנ"ח ומובא באור לציון הם אומרים שעדיף לשתות קצת לפני הסעודה ו אבל אני לא יודע, זה נראה לי מסובך מדי. אז אני לא מזלזל חס ושלום מה שהם אומרים ואני לא מבטל מה שהם אומרים, אני רק אומר שהדעה הראשונה עיקר וגם אצל הספרדים הם אומרים שזה חסידות לשתות קצת לפני הסעודה אז לכן לא חייבים לעשות את הדבר הזה.
בסדר גמור. בפעם הקודמת גם דיברנו על אדם שמקדש ואדם שמקדש, נגיד עושה קידוש בשבת בבוקר אז אחר כך הוא רוצה לשתות, אז אם הוא אם הוא שותה מלוגמיו או שהוא מקקדש אז אין בעיה. הוא יכול אחר כך לשתות בלי ברכה את קפה שלו, תה שלו או את קולה שלו, זה בסדר. אבל אם אדם לא שתה מה הקידוש, למרות שהוא יצא ידי חובת קידוש, כי המקדש קידש והוא שתה מה הקידוש, אבל אני לא שתיתי מה הקידוש, אז אם אני עכשיו רוצה לשתות קולה או תה אני צריך לברך על השתייה.
בסדר. אז כל זה זה דברים אה פשוטים. מה אם בן אדם רוצה לשתות יין בתוך הסעודה? או דבר אחר?
אז עכשיו נדבר על ברכה על דברים בתוך הסעודה. אתם מבינים? עד עכשיו אמרנו שאם אדם נוטל ידיים ומברך בדברים שמלפתים את הפת, הוא לא מברך עליהם. ושתייה גם דיברנו.
אבל יש דברים שכן מברכים عليهم בתוך סעודת פת. וזה זה הנושא של ה של הלימוד היום. טוב, אז קודם כל נתחיל בדברים קצת חריגים שלא כל כך שייכים ואחר כך ניכנס לדברים הרבה יותר אה רלוונטיים. הדבר הראשון הוא מה קורה אם אני מתארח אצל מישהו ואני נטלתי ידיים ואני אוכל את הסעודה.
באיזשהו שלב שכן אחר בא בא לשם עם אוכל. האם ברכת המוציא היא פוטרת את האוכל שמביאים ממקום אחר או לא? כדי להסביר את השאלה הזאת אני אני אסביר. כשאדם אוכל בבית דעתו על כל מה שיש לו בבית.
מה זאת אומרת? אני עכשיו אוכל איזה משהו, אחר כך אני פותח את המקרר הרי מנהג נפוץ בקהילות ישראל שכשילד חוזר הביתה, קודם כל הוא פותח את המקרר, מסתכל, סוגר. אני יודע, יש מנהג כזה. אז אדם הוא הוא הוא הוא רוצה לאכול מה שיש לו בבית.
עכשיו הוא אכל, לא יודע, הוא אכל סלט עגבניות. עכשיו הוא פותח את המקרר, מה הוא ראה? לא יודע, עכשיו יש מלפפונים, יש זה, יש אורז שנשאר משבת, יש הוא לא זוכר בכלל וכשבן אדם מתארח אצל בן אדם אחר לאכול גם דעתו על כל מה שיביאו לו. בסדר, יכול להיות שהוא לא יפתח את המקרר, אתה לא יפות המתארח, אתה מתארח אצל אח שלך או אצל סבתא שלך, יכול להיות שאתה גם פותח את המקרר.
אבל אם אתה מתארח אצל אצלי למשל, אתה לא יכול לפתוח את המקרר, נכון? ברור שלא. אז אה אז אבל זה לא משנה כי אתה כל מה שבעל הבית ייתן לך זה נחשב חלק מהסעודה שלך. עד כאן זה דברים פשוטים.
אבל יש דברים שאתה לא תכננת אותם. למשל הדוגמה שנתתי ש אתה אכלת אצל פלוני ופתאום בא שכן והביא כל מיני דברים לאכול. לשולחן ערוך בפשטות צריך לחזור ולברך عليهم כי לא הייתה דעתו عليهم בהוציא. והרמ"א חולק ואומר ספק ברכות להקל ודעתו על כל מה שיביאו לו ואז נכון שהוא לא חשב שהוא יביא לו, אלא מישהו אחר יביא לו.
בכל אופן זה מחלוקת שולחן ערוך ורמ"א, כל אחד יעשה כמנהגו. זה נדיר. נכון? נדיר שבן אדם יבוא עם אוכל.
זה גם צת מעליב, אתה בא עם אוכל. כאילו אתה לא סומך על ההוא ש אתה הולך לאכול אצל מישהו, בסוף באמצע הסעודה אתה רואה מה יש, שאתה אומר רגע רק שנייה, אתה הולך לתיק, הופס, מוציא שניצל מתחיל לאכול אותו, אומר לא לא סמכתי עליך. טוב, כן. >> אתה אוכל מה שאתה מתארח, אתה בכל זאת לא יודע מה האוכל שיהיה פה כאילו.
>> כן, אבל אתה מתארח אצל מישהו, כשבירכת המוציא, אתה אומר כל מה שתביא, אם אני מתארח אצלך, אני אומר כל מה שתביא לי ועוד ועוד. >> ועוד ועוד האוכל. >> לא, ועוד במקום אחר. זה זה המחלוקת.
באמת, כשאני מתארח אצלך ואין שום דבר על השולחן, אז מה אני מברך בהמוצי? מברך המוצי כדי לאכול את הסעודה, כל מה שתביא. אבל אני לא יודע מה תביא. אם לא תביא כלום, מה יהיה?
>> מה זה לא הבנתי? לא לא לא הבנתי לא הבנתי. מי בא עם אוכל? >> כן.
>> לא בתוכנית שזה יהיה בסעודה. >> כן. אבל זה אתה יודע בהמוצי. >> לא יודע, הוא לא אמר.
>> בסדר, זה זה כבר סיפור חריג. בדרך כלל אם אתה כבר בא ומישהו הביא יין או כדי לכבד את זה, זה נחשב שהבעל הבית זה כבר שלו. אבל אם באמצע הסעודה פתאום מגיע איזה מישהו, זו הייתה השאלה. טוב, אבל זה חריג.
הלאה, שתיים. >> כשדיברת מקודם על קידוש, אמרת שדעתו של אדם >> התייחסות במשנה, בורא מביא שאם שתית לפני, אני לא זוכר, אולי אני צריך לבדוק את זה עוד פעם. אבל למיטב זכרוני עכשיו זה לא פותר. מה?
[נחירות בוז] לא, בשבת זה קצת שונה. למה בשבת זה קצת שונה? בגלל שבשבת קידושת. אז אם קידשת לפני הסעודה, זה פותר את היין שבתוך הסעודה.
כן, הבנتي, הבנتي, הבנتي, הבנتي מה אתה שואל, אתה מביא לי זה מביא דוגמה כזאת, אז אני צריך צריך עיון. אני חושב שלא, אבל בגלל שעכשיו פתאום לא זוכר בדיוק בדיוק, אז אני לא רוצה סתם להגיד. הלכה צריך לדייק, אז אני לא יודע, לא יודע, צריך לבדוק. אז אני אבדוק, בלי נדר.
כן. ערק. נדבר, עוד מעט נדבר. בסדר?
עוד מעט נדבר על משקאות אחרים, נדבר עכשיו על יין. לא, לא, כי אתה לא שתית. אם מישהו אם שתית ממנו לוגמיו אז גמרנו. אבל אם לא שתית בכלל אז אתה לא יצאת ידי חובה.
יצאת ידי חובת קידוש לא יצאת ידי חובה ברכה על היין. הלאה. משקאות אחרים. כן, אז זה נגמר.
לא, אז זה נגמר, כן, זה נגמר. כל מה שדיברנו זה שאדם מקדש לפני הסעודה, לפני המוציא ואז הוא שותה ייין. בכל אופן, היין שלפני הסעודה הוא פותר את היין שבתוך הסעודה. אבל אם קידשת בבית כנסת אחרי שלוש שעות אתה אוכל בבית, מה קשור?
אתה צריך לברך שוב. הכל בסדר. הלאה, משקאות אחרים. משקה חריף.
אז באמת יש סברה שאומרת לברך למשקה חריף. למה? כי הוא לא שותה את זה מחמת הסעודה. אבל אה המנהג הוא לא לברך.
גם על ערק. יש פה שותים ערק? אין פה. ספרדים שותים ערק בשבת?
לא? יש שותים ערק בתוך ה בתוך התפילה, לא בתוך הסעודה. יש מנה כזה. יש מנה מוזר.
פעם הייתי באיזה בית כנסת, לא משנה איפה, ואני ישבתי מאחורה כי הייתי אורח שמה, הייתי חייל, זה זה לפני הרבה שנים. לא משנה, אז התפללתי שם, פתאום אני מריח ככה ריח טוב כזה וזה, ואני מסתכל, השורה האחרונה של החבר'ה שמה אוכלים צ'ונט בתוך ה זה ברור שהם בירכו על זה כן כמובן, אבל זה היה באמצע מוסף, נראה לי זה פחות פחות רצוי. אפילו בשבת חיי שרה שיש קידוש שהוא שווה שלוש סעודות רגילות. טוב, אז משקה חריף אמרנו המנהג לא לברך.
למה? כי הרבה פעמים המשקה החריף הוא בא לעורר את התאבון. כן, זה זה נחשב מחמת הסעודה. אני לא יודע.
לא יודע למה שותים משקה חריף. עוד לא הבנתי. מי רוצה להסביר לי? זה מה שהפוסקים אומרים, אני מה שהפוסקים אומרים אני אומר, אבל אני טוב, בסדר, אז אני אנסה אתה אומר, לנסות.
יאללה, בסדר, הלאה. שתייה בגמר סעודה. או, השתייה בגמר סעודה זה מורכב. למה זה מורכב?
כי אם אדם שותה תה בסוף הסעודה, מאוד קשה לומר שזה מחמת הסעודה. כי זה לא בתוך הסעודה. זה משהו אחר לגמרי, זה בסוף. בסוף אתה שותה תה, אתה אוכל עוגייה, אתה אתה עוגייה עוד מעט נראה, אבל אתה שותה תה, אתה מה קשור לסעודה?
זה בסוף הסעודה, נגמר נגמרה הסעודה. אז זה מחמת הסעודה? זה קצת קשה להגיד. ולכן המשנבורה מסתפק בזה.
המשנבורה מביא עצה. זו עצה לא פשוטה. אז אני אגיד את העצה ואחר כך אני אגיד מה עושים כשאין. המשנב"ר אומר, טוב, זה לא ברור.
זה מחמת הסעודה, לא מחמת הסעודה. יש גם סעודות כאלה שזה בלדי, נכון? סעודות שבת בחורף בסוף שותים תה. למה?
לא יודע. גם זה לא יודע. זה אנשים כבר לא רעבים אבל אוכלים עוד עוגות ואחר כך מביאים עוד פיצוחים וזה. אבל אתה לא רעב, אז למה אתה אוכל את זה?
זה המנהג. מנהג אותיות גיהנום. טוב, אז אני אומר לא ברור. אבל בכל אופן המשנב"ר מסתפק בזה ונותן עצה.
מה העצה שהוא נותן? אומר, יקח דבר מתוק שמברכים על שהכל כמובן ויפתור את המשקה. זאת אומרת הוא מדבר על סוכר. אתם יודעים פעם בחו"ל היה קוביות סוכר.
מכירים את זה? יש היום בארץ, לא? מוכרים את זה במקומות אקסקלוסיביים. אצלי אין בבית, אבל יש מקומות שעושים אני זוכר כשהייתי ילד אז היו לוקחים קוביית סוכר כזה היו טובלים את זה ב במשקה חריף.
איזה משקה? אני לא זוכר, ברום אני חושב. או ב לא יודע ואז היו כל זה והיו מוצצים את ה טוב. אז מי שיש לו קוביות סוכר יכול גם לקחת כפית סוכר אם רוצה, ככה.
לא יודע, זה פחות מומלץ או קוביית שוקולד. קוביית שוקולד מה מברכים על שוקולד? למה פרווה? >> לא, אם הוא לא אכל בשר.
>> אם הוא אכל בשר, ואם הוא לא אכל אוטומטית מה? >> סעודה, שבת >> אתה אומר שסעודה זה עם ערק ועם בשר, זה מה שאתה אומר. טוב, יכול להיות. בסדר, לא אכפת לי פרווה לא פרווה, זה כבר שלך אחר.
מה מברכים על שוקולד? מה מברכים על שוקולד? שהכל. אומנם זה לא פשוט בכלל שמברכים שהכל על שוקולד.
יש פוסקים שאמרו שצריך לברך בורא פרי העץ על שוקולד כי כי בסוף זה קקאו וקקאו גדל על עץ ונטע את זה כדי לעשות שוקולד. אז יש דעות בזה. אני מסתפק. אז השוקולד הרגיל שאנחנו אוכלים, שוקולד מרير או שוקולד חלבי שאתם מכירים בחנויות עילית וכדומה זה ממש לא 100%, זה אפילו פחות מ-35% שוקולד.
בדרך כלל זה הרבה סוכר, ולכן זה בסדר שהכל. אבל יש שוקולדים שכתוב על זה 80% קקאו, 90% קקאו. זה לא טעים גם. כי זה מר כזה.
קקאו זה מאוד מר. שוב, יצא לו פעם לטעום, אני הלכתי לטעום פולי קקאו, סתם כדי לדעת מה זה. פולי קקאו, אתה לא יכול, אי אפשר לאכול את זה. זה מאוד מאוד מר.
זה כמו אנשים ששותים קפה. אתם מכירים אנשים ששותים קפה? קפה זה מאוד מר, אז מה עושים? שמים סוכר.
אז אל תשתה קפה, אל תשתה סוכר, מה דברים מוזרים, אבל בסדר. זה מנהג העולם, אותיות תם, זה כבר דיברנו. מה שאמרת נשתנה צורתו, זה מה ששמעת בכיתה ג' 2, אבל זה לא בהלכה. בהלכה יש לזה הרבה כללים והרבה דברים וצריך ללמוד את הדברים.
זה לא נשתנה צורתו. מלא דברים ישתנו צורתו, ואז מה? ומה הזמן? מה למשל?
למשל אני אתן לך דוגמה מיץ תפוזים, מיץ תפוזים, לא, זה לא דוגמה טובה. מה מה זה עוד יותר? רגע, לא לא, אני אשאל אותך שאלה פשוטה. רגע, אני אני רציתי להביא דוגמה, מה למשל למשל אה מרים מרוסקים.
טוב, זה טעים מרוסקים, זה ודאי שזה בורא פרי העץ. אבל אה פירות מרוסקים שינה צורתו? לפי מה? לא לגמרי.
אם אתה עושה את זה בבלנדר מה אתה לא יודע? פתאום אתה לא יודע מה? בבלנדר, שינה צורתו? יפה, מה זה לא צריך.
אז מה מברכים? מה מברכים? מה מברכים? עץ או אדמה.
טוב. רגע רק שנייה, זה היה בגלל השאלה שלו. אז אני סוגר את הסוגריים, כי אם נלמד את זה אז לא נלמד מה שאני רוצה ללמוד ואני רוצה ללמוד עכשיו את משקים אחרים בסעודת פת. אז המשנה ברורה מביא, אני חוזר, המשנה ברורה מביא ש מסתפק הוא מסתפק מה מברכים על תה או קפה, האם מברכים על תה או קפה בסוף סעודה?
האם זה נקרא מחמת הסעודה או שזה דברי מתיקה או פינוק או איך קוראים לזה? מנה אחרונה, קינוח. מברכים, כן מברכים, לא מברכים מסתפק. מסתפק מביא עצה, קח קובייית שוקולד, תברך על השוקולד תפתור את זה.
או תקח כפית סוכר ותאכל איזה מה מה מברכים על סוכר? שהכל. למה? זה קנה סוכר.
אז מה הוא יגיד? משנה תוקף טוב. זה לא בגלל זה, זה בגלל סיבות אחרות. גם זה בעזרת השם עוד נלמד.
רגע רק שנייה, לא גמרתי. מה קורה אם אדם אין לו קובייית שוקולד? תמיד אתה מתארח אצל מישהו אתה אומר לו טוב, הוא מביא לך תה אתה אומר תביא שוקולד לא עובד ככה. אז אה אז למעשה לא יברך.
אם אדם אין לו משהו לפתור לא יברך. כי אולי זה נחשב כן מחמת הסעודה כי ככה זה הרגילות וכולי וכולי ולכן לא יברך, אבל תדעו לכם שספק בהלכה. ספק בהלכה אם צריך לברך על התה בסוף או לא. או לא יברך.
אה נראה עוד מעט שיש דברים עוד יותר קיצוניים מזה, אבל יש עצה במשנה ברורה, מי שרוצה לעשות את העצה הזאת ודאי עדיף. >> שולחן ערוך אומר? >> לא, זה לא קשור לשולחן ערוך כי פה אין שולחן ערוך. >> הוא לא נגע בסיטואציה הזאת?
>> לא. לא יודע מה זה סיטואציה אבל הוא לא נגע בדין. >> הרב, תן לנו >> זה לא כזה פשוט. למה זה לא פשוט?
כי זה ברכה שנה צריכה. למה אתה מברך עכשיו עוד ברכה? סתם סתם לברך. נכון.
אז זה נראה עוד שנייה, בסדר? נראה עוד שנייה בדבר אחר. איי, יפה מאוד. אז בוא נדבר עכשיו על הקוביה שוקולד.
דברים שנאכלים בכינוח והם לא חלק מה סעודה. זה כינוח, כינוח זה לא חלק מה סעודה. מה? אתה אוכל, מה זה סעודה?
סעודה זה סלטים, סעודה זה מרק, סעודה זה דגים, סעודה בשר, עוף. מה אתה אוכל עכשיו גלידה? מה קשור? לא, זה כינוח של סעודה, כינוח הסעודה, זה לא סעודה.
לכן הלחם המוציא הוא לא פותר. ולכן דברים שנאכלים רק למתיקה בעלמא. וזאת אומרת כינוח, כן? מתיקה, דברים טעימים כאלה.
הוא מברך עליהם תמיד גם בסוף הסעודה. אז הנה עניתי לך על השאלה. ולכן לפתן מה מברכים? מברכים את הברכה.
גרעינים גרעיני כאלה כאלה, ג'אלה, מברכים עליה הדברים האלה. למה? זו חלק מה סעודה. זה בשביל ה העניין הזה, זה נחמד.
מקדמים, לא אין ספק. מברכים זה ברור. מה דן? מה דן?
איך מה דן? אוכלים בשרית. >> פרגיות. >> אה, מה דן פרגי?
או שלא אכלו בשרית, הוא לא מבין את זה. אז אה לפעמים אוכלים גם סעודה לא בשרית. יש אנשים שהם אה אוכלים אה חלבי. רגע עוגיות, עוגיות עוד לא אמרתי.
נכון? פירות שנייה שנייה שנייה, שנייה. תנסו גם לשمع לא רק לשאול שאלות. פירות בטח שמברכים אה בסעודה, בסוף הסעודה פירות.
למה? כי זה זה לא בשביל הסעודה, זה משהו נחמד כזה בסוף הסעודה, כינוח. צריך לברך על כל הדברים האלה. ביסלי יש בעיה?
לא, זה לא בעיה. זה תלוי אם זה בא כקינוח אם זה בא כקינוח, ברור שצריך לברך על ביסלי. מברכים על ביסלי? מזונות.
אתה צודק. >> אולי זה נפטר בזה בברכת המוציא. >> לא ביסלי. >> למה?
>> למה? כי ביסלי זה קינוח. >> הרב, אני ראיתי אנשי שאוכלים ביסלי בבגט. בטיולים זה קורה הרבה.
>> לא יודע מה זה בגט, לא יודע מה זה אני ביסלי אני לא חושב שאי פעם טעמתי. בסדר. אז מה אתה רוצה שאני אגיד להם? שיהיו בריאים.
מה >> כן >> אז אם יצא דעתו מכל מכלל כל אדם, זה זה לא יש אנשי אוכלים אורז עם לחם, זה מה שהגמרא אומרת. אוכלים לחם עם לחם. כמה שהם אוכלים נעמה בנעמה, הם אוכלים את האורז עם הלחם. טוב, אבל זה משהו אחר.
כן. למעשה עדיף לי לא לא לא לא. לא להגזים. לא, זה פת ברכת המזון פותר ברכה אחרונה, ואנחנו בברכה ראשונה ב דג.
ברכה אחרונה בטוח פותר. לא לא לא. פירות אתה צריך לברך, וביסלי דיברנו, וגרעינים, וג'אלה, ומעדנים למי שאוכל בשר ו וגם פתן, ופירות, כל דבר הזה צריך לברך בסוף סעודה. >> אבל זה לא חלק מהסעודה >> נכון, לכן אתה מברך.
זה בדיוק ל הסיבה. לא איבדת את הסעודה, אני מקווה שלא איבדת את האנשים גם. כן, מה זה קשור? אבל מה זה קשור למה שאנחנו מדברים?
אנחנו מדברים על ברכה ראשונה, עכשיו אתה חוזר ברכה אחרונה. ברכה אחרונה יש דינים לברכה אחרונה. אי אפשר לעשות סלט. זה משחק מילים כי אנחנו עכשיו ב באוכל.
אבל אי אפשר לעשות סלט מכל דבר. אתה מדבר אתה כל הזמן מקשה על ברכה אחרונה. לא דיברת על ברכה אחרונה. אני מדבר על ברכה ראשונה.
ברכה ראשונה דיברנו. דיברנו, הסברנו. לא במלחמת הסעודה, מברכים. >> כאילו מגיע עם אותה סיבה כמו תה, מגיע בגלל הסעודה כאילו ולא טוב.
צריך לשתות אותו כמו עם התה. >> זה נכון ולא נכון. בגלל ששתייה יש לך בסעודה. לכן התה זה יותר מסובך.
אבל פירות אין לך. למרות שפעם הייתי בחתונה אז הביאו חצי אשכולית. אמרתי למלצר שזה לא יפה לזרוק אותי כבר מהאולם ולתת לי מנה אחרונה, הוא לא אומר לי זה מנה ראשונה. טוב, בסדר.
או חצי מלון. אז זה שאלה, יברכו על זה בתחילת סעודה? שאלה. והפוסקים אומרים שכן נברך.
טוב, עכשיו הבעיה הכי גדולה היא עוגות. עוגות בסוף סעודה. בשבת המנהג הוא לשתות תה ולאכול עוגה. למרות שאתה כבר לא רעב, כבר דיברנו על זה.
אבל חוץ מזה אתה אוכל כמה עוגיות, כמה עוגות, כמה פה. פה בשבת חמיסא, מי היה בשבת חמיסא? היה עוגות בסוף סעודה? היה קינוחים?
והיה יותר קינוחים מאוכל, לא? היה מלא. ברוך השם. אז מברכים על עוגות בסוף סעודה או לא?
טוב, אז מה הספק? עוגות זה יותר מסובך, לא ביסלי. כי ביסלי זה קינוח, אבל עוגה, מה הספק בעוגה? הספק בעוגה בגלל בגלל שעוגה זה ספק לחם.
מה זאת אומרת ספק לחם? אם אני אוכל עוגה בשיעור קביעות סעודה, לא למדנו. לא למדנו את זה ואנחנו לא רוצים להיכנס לזה, אבל יש דבר כזה. נגיד אתה אוכל בורקסים בשיעור קביעות סעודה.
אז דבר כזה צריך לברך המוצי על הבורקסים ברכת ברכת המוצי וברכת המזון. אז זה נראה את ההגדרות בעזרת השם שבוע הבא. אולי קצת היום אולי נתחיל בזה. אבל אבל אבל אבל רוב העוגות זה וגות כאלה שזה ספק אם זה לחם או לא, כי זה זה בצק.
אם אדם אוכל את זה בסוף סעודה אם אדם אוכל את זה בסוף סעודה בתוך כינוח אז הוא לא מברך. בשני תנאים. אחד שהוא לא רעב כי מי שאוכל שהוא רעב את העוגה והוא רוצה לשבוע מהעוגה, יברך. אז אתה צריך לבדוק את עצמך.
אתה אוכל את העוגה כדי לשבוע או שאתה כבר שבע אבל אתה אומר יאללה בוא נאכל איזה עוד איזה כינוח. בסדר? אז זה תנאי אחד. תנאי שני יש קצת ספקות לגבי העוגות.
יש וגות שיכול להיות שצריך לברך אותם עליהם בסעודה בגלל שהם לגמרי לגמרי לגמרי עוגות, נגיד דברים ממולאים עם הרבה סוכר, עם הרבה שוקולד, עם הרבה דברים. מתחילים פה יותר להסתבך. אז מה העצה? אני נותן פה שתי עצות.
הדבר הראשון זה לא, כי יש עוגות כאלה שברור שצריך לברך עליהם. נגיד עוגות קרם כאيلات שזה מלא מילוי בקרם, רולדות כאלה עם קרם. יכול להיות שזה שם זה לא ספק לחם. זה יותר מדי סוכר, זה יותר מדי מתוק שמה כדי להגיד שזה ספק לחם.
בורקסים זה ודאי ככה. בורקסים זה ספק לחם. ואם אדם אוכל הרבה בורקסים אז הוא צריך הוא צריך לברך ברכת המזון. לכן בקידושין זה ממש בעיה כי יש אנשים שאוכלים נגיד הרוגלך שמביאים לישיבה פפה.
אני לא יודע, לפעמים זה משתנה אבל יש את הגדולים האלה. עם השוקולד בפנים. יש עם שוקולד, יש בלי שוקולד. אבל הגדולים האלה אני חושב ש אם אדם אוכל מזה, נגיד בוודאות שלוש אני חושב שזה ודאי ברכת המזון.
זה לפי מי שהולך לפי גרם. אבל 216 גרם יש לך. כי זה גם זה אתה יודע מה? בוא נבדוק.
יאללה, עליך. תבדוק את זה. זה גם לא 216, אולי זה 230. לא משנה, אבל בסופו של דבר זה בעייתי.
פעם אני זוכר הלכתי לאיזו חנות לקנות בורקס כזה, טעים כזה עם גבינה בפנים, חצי עיגול. מכירים את זה? שנקרא בורקס טורקי. למה זה לא יודע למה זה קשור לטורקיה.
אבל לא משנה, אנחנו לא אוהבים אותם. זאת אומרת את הבורקסים אוהבים אותם, אבל לא חשוב. אז הלכתי לשם ואז קניתי ثلاث. אמרתי שלוש, נראה לי זה אני בא לקופה, שם את זה אני רואה ש זה אני אומר לא, אני רוצה להחליף אחד.
כי ראיתי ש זה שוקל הרבה. אז החלפתי בקטן. מדדתי זה יצא פחות ממה ש צריך, הייתי מבסוט. אז המוכרת אומרת לי, מה אתה כזה קמצן?
מה אני אגיד לה? מה זה היה היה פה 20 גרם מיותרים בברכת המזון. אמרתי לא לא, מה פתאום. די, נתביישי.
באמת זה היה מביך. קיצור, פעם הבאה הלכתי וקניתי רק שתיים. כבר חלאס מסתבך. [נחירות בוז] אתם שומעים?
אבל זה סיפור אחר. מה העצה? שתי עצות בדבר. עצה ראשונה לכוון בהמוציא לפתור עוגה של סוף הסעודה.
זה אפשר. אוהו, אתה תזכור? קשה לזכור, אה? קשה לזכור לעשות את זה.
אני עכשיו מברך המוציא ואני מכוון על כל גם על העוגות שבסוף הסעודה. האמת היא שזה בפירות זה לא יעזור. כי ב בעוגה זה עוזר בגלל שזה ספק פת. אבל בדברים אחרים זה פחות עוזר.
בסדר גמור. מה העצה השנייה? העצה השנייה מה שאמרתם בהתחלה. לברך ברכת המזון ולאכול עוגה ותה אחרי ברכת המזון.
ואז פתרת את כל הבעיות. אה, זה ברכה שהייתה צריכה. סתם אמרת יפה. זה לא ברכה שהייתה צריכה, בגלל שהיא מסופק.
אז פתרתי את הבעיה בצורה כזאת. אבל בדרך כלל העולם לא נוהג כך. נכון? העולם לא נוהג כך.
אוכלים, אוכלים, אוכלים, אוכלים. מה? >> בשבת ככה. >> בשבת הפוך.
בשבת נשארים, מדברים, יאללה תביא עוגה, תביא תה, תביא זה. לא, מברכים, עכשיו תביא זה, תביא זה, תביא זה, תביא זה. מה, אף אחד לא מביא. טוב, זה קשור למנהג שכל בית, לא יודע מה זה.
תלוי באיזה גיל אתה, כי אז כל החבר'e בחוץ מחכים לך, אז אתה צריך ללכת מהר מהסעודה. >> דווקא אולי אם אתה עושה סעודות ברכות זה משלים ל 100 ברכות. >> כן, הבנתי, שמעתי מה אמר על ה 100 ברכות. בסדר, יכול להיות.
בשבת 100 ברכות זה קشוח. המשנב ורה מביא שאם אתה עונה אמן ל לקריאת התורה שזה הרבה, זה שבעה אנשים עולים, שתי ברכות, זה כבר 14 זה התקדמנו. אתם יודעים יש לנו גם מוסף. >> לא בידיבד אבל?
>> בידיבד לא יודע, 100 ברכות זה לא דבר טוב, 100 ברכות ביום. כן, מה השם אלוקיך שואל ממך? אלא ליראה מה 100. בסדר, אבל זה לא עכשיו כתוב בתורה.
זה חשוב? בודאי שזה חשוב. זה יפה מאוד. >> הרב, אם יש סיטואציה כמו ביום שלישי שבן אדם יודע שהוא צריך לאכול עוגה >> שלישי >> ביום שלישי שיש פה עוגות, שוגות בבוקר.
>> מ >> [כחכוח] >> אז א >> צריך לדעת. >> אז גם אם הוא לא כיוון מראש לאכול את העוגה, אם היא מונחת לפניו, אז אפשר להסתמך על זה שהוא כבר יודע שהוא יאכל? הוא לא הוא לא כיוון, אני מכוון. >> פה העוגות זה ממש ספק לחם.
>> כן, כי הם א >> זה כאילו מלא כימכבר. >> אבל זה בעצם הסעודה גם. >> בשביל לשבוע. אז שם זה ודאי פותר את העניין.
זה מה שאמרנו לפני כן, אם אתה רעב ואתה רוצה לשבוע מהעוגה, אז זה בוודאי ככה. יפה, אז הבאתי את המחלוקת, הבאתי שתי עצות, כל אחד יחליט מה רוצה לעשות, כן. שני תנאים בעוגה שלא מברך. אחד זה שאתה לא רעב, זאת אומרת אם אתה רעב, אתה צריך לברך על העוגה.
והדבר השני זה אם זה עוגות שהם ממולאות בהרבה קרם או הרבה שוקולד או הרבה מתוק, יכול להיות שזה צריך לברך בגלל שזה כבר לא כל כך ספק לכם. אם אדם בירך על יין דיברנו? דיברנו על יין. יפה מאוד.
עד כאן זה דברים שמברכים בתוך הסעודה. נושא הבא. שנתחיל אותו רק היום כי אי אפשר לעשות הכל, אבל זה דין פת הבא בכיסנין, שזה דין מסובך. דין הבא, דין של פת הבא בכיסנין מברכים על זה מזונות.
אבל ما זה דין, מה זה פת הבא בכיסנין? יש חז"ל קבעו שעל מזונות מברכים אה בורא מיני מזונות ויש לזה שלושה תנאים. ושלושתם שלושה תנאים ושלושת התנאים האלה נפסקו בשולחן ערוך. זה פת הממולא בדברי מתיקה.
זאת אומרת, נגיד ארגליות. עוגת הרוגלך הזה עם השוקולד. בצק. זה בצק.
כן, אבל זה בצק, זה קמח ומים, אבל זה גם שוקולד או פרג או סוכר או וניל או לא משנה. מילוי שהוא מתוק. זה מברכים מזונות. אה אוזני המן השני, ההגדרה השנייה זה פת יבשה ופריכה.
זה מברכים מזונות. למרות בצק. מה למשל? ביסקוויטים, קרקרים, אה מציות, כל הדברים האלה.
זה פריך כזה, יבש, פריך. בייגלה, בייגלה זה זה, נכון? יפה. והגדרה השלישית זה פת שנילושה במי סוכר.
זה לחם לגמרי, אבל במקום ללוש את זה במים וקמח, לשו את זה במים עם סוכਰ וקמח. עוד מעט נראה את ההגדרים של זה כי זה קצת יותר מסובך מזה. >> צריך הכל ביחד? >> לא לא לא, תנאי אחד.
מציות זה פריך מזונות. בורקס מזונות, אורגליות מזונות, אזני המן מזונות, אה לחמניות מזונות מזונות. טוב, לחמניות מזונות עוד מעט נדון כי זה קצת יותר מסובך. >> צנימים?
>> צנימים? לא, זה לחם לגמרי צנימים. לא משנה, אבל זה לחם, זה היה לחם. זה היה לחם, הוא לא מאבד את התואר לחם.
צנימים זה ודאי זה ודאי מוצי, אין בזה שאלה, זה נשאר לחם. רגע רגע לפני השאלות שנייה אחת, שנייה אחת. עכשיו, ברכת מזונות למה מברכים מזונות ולא המוצי? הרי זה בצק.
בגלל שאתה לא קובע על זה סעודה. זה לא הסעודה שלך, זה אתה אוכל משהו קטן. תאכל בבוקר, אתה קם בבוקר, שותה קפה, אין ביסקוויט, בסדר. ביסקוויט זה סעודה?
לא. אז מה מברכים? אומרים חז"ל, כן, אבל אם אדם כן קבע על זה סעודה, הקביעות סעודה היא מחזירה את את הדבר הזה למעמד של הלחם. ולכן צריך ליטול ידיים על זה ולברך על זה המוצי ולברך ברכת המזון.
אז זה זה בעזרת השם שבוע הבא נדון בזה, אבל זה מאוד חשוב להבין, קביעת סעודה זה לחם לגמרי. הפך את זה לסוג של לחם. כן, אבל מה קורה כשאני אוכל קוסקוס? פתיתים, מלא פתיתים, צלחת מלאה פתיתים.
מה צלחת עמוסה פתיתים, קוסקוס, כל מיני דברים כאלה. בזה אומרים חז"ל, גם אם אתה קבעת על זה סעודה, זה הסעודה שלך. פתיתים עם עגבניות, לא משנה. אנחנו תמיד מברכים על זה מזונות, למה?
כי בישול של עיסה כמו פתיתים, זה עיסה בסוף. זה לחם ומים. בישול של עיסה מוציאה מי ה ה קוסקוס או הפתיתים את הדין גם אם אתה אוכל מלא קוסקוס וזה כל הסעודה שלך וגם אם אתה אוכל מלא פתיתים וזה הסעודה תמיד מזונות. הייתה עוד נקודה אחת שרציתי להגיד ואז תשאלו, אין לי כל כך הרבה זמן, אז אני רוצה עוד נקודה אחת.
אתם יודעים מה, בסדר, תשאלו כי נראה לי שזה לא, נתחיל שבוע בא, כן. >> מה קורה עם דברים מלוחים ולא מתוקים? >> לא משנה. לא משנה.
כי זה מילוי. זה משהו ממולא, מילוי. כן. >> קרוטונים זה גם פתיתים?
>> קרוטונים זה תלוי. אתה שאלת טוב. קרוטונים זה תלוי איך עשית אותם. אם לקחת לחם אז אתה צנימים ועכשיו אתה חותך אותם לחתיכות קטנות ואתה עושה מזה קרוטונים זה המוציא לכל דבר, למה?
כי זה היה לחם, זה מה שעניתי לו. אבל קרוטונים מטוּעסים עושים את זה לא בלחם אפוי חתוך אלא עושים את זה בטיغון בשמן עמוק. ככה שקדי מרק עושים וככה קרוטונים קנויים. וזה ברכתם בדרך כלל מזונות.
למה אני אומר בדרך כלל? כי יש קצת חריגים אבל בדרך כלל זה מזונות כי זה מטוגן בשמן. >> במקרה זה בטוח >> כן. ברור.
>> פירורי לחם אני אלך לשאול. >> פירורי לחם? >> זה היה כבר לחם, זה לחם >> כן, אבל פירורי לחם זה של אחר זה מה שנקרא טפל. אתה לא אוכל ככה פירורי לחם כפית.
אתה אוכל פירורי לחם איפה? בשניצל. למרות שבשניצל אתה לא משתמש פירורי לחם שעשית לחם אז זה טחנת אותם, אה? זה לא ככה.
אתה משתמש פירורי לחם שקנית בחנות. פירורי לחם שבחנות זה לא מברכים על זה המוציא טוב על שניצל זה בעזרת השם נדון על ברכת השניצל כי יש מי שמברך מזונות על שניצל. מה אתם מברכים על השניצל היום היה שניצלים? אתמול היה?
אז שניצל מברכים שהכל או לא? אולי שהכל. >> יום הזה ששמן עמוק קרוטונים מברכים על זה מזון בגלל שזה שמן עמוק אז גם על לחם מטוגן זה ככה? >> לחם מטוגן היה לחם?
אז מה אתה רוצה? לא. זה הסברתי. לוקחים עיסה, שמים זה בשמן עמוק בטמפרטורה מאוד גדולה ויוצאים קרוטונים.
כמו שקדי מרק. כן. >> זה הגיוני שיש לחמניות שלא שמים עליהם >> אז אני אדבר בזה שבוע הבא. אני לא יודע מה מה הגיוני מה לא הגיוני לא, זה לא שאלה הוא לא שאל אני סתם חתכתי אותו כי לא חס ושלום לא משהו אישי כן אלא זה בגלל שאני רוצה לדון בזה באריכות שבוע הבא.
מה זה נקרא נילוש במסוכר. זאת שאלה. >> אם קבעתי אם לא קבעתי סעודה אכלתי מזונות אבל אחר כך עברתי ל >> אה זה שאלה גדולה נדבר על זה גם בעזרת השם שבוע הבא. כן.
לחמניה מתוקה. זה פת שנילוש במסוכר או במי פירות. שמים מיץ תפוזים בפנים או מיץ אחר במקום מים. אבל זה מחלוקת גדולה בין השולחן ערוך והרמ"א, זה נראה שבוע הבא, אתם לא רוצים, אני מתעקש לראות את זה רק שבוע הבא.
כן. >> מטוגן? >> לא הבנתי. >> אמרנו קודם על בורטונים >> כי זה היה לא היה לחם.
אם זה היה לחם לפני, זה כבר ענינו. אם לא היה לחם ועשו זה זה, זה מזונות אם זה בשמן עמוק. גם זה אנחנו מדברים, מדברים על על עיסה ש שזה הנקודה, שאלה אחרונה. >> אז כאילו >> כן, אתה מבשל אותם, זה מבשל את האפייה שבאצלוחה כל טוב סלע.
![נשמה שנתת בי טהורה היא | חלק א' | הרב חננאל אתרוג | בבא מציעא | תשפ"ז [9]](https://i.ytimg.com/vi/4BDFjannXSk/maxresdefault.jpg)

!["ויצא יעקב" - סוד הסיבוכים של הצדיק | הרב מאיר נאמן | שיחות הרצי"ה | תשפ''ז [10]](https://i.ytimg.com/vi/SVCjvkZvo7s/maxresdefault.jpg)
