בין המצרים | הרב חננאל אתרוג | י"ז בתמוז | תשפ״ו

שלום וכה לכל הקל הקדוש אנחנו היום א 17 בתמו בפתיחה של א ימי בין המצרים זה עידן כזה תקופה שאנחנו נכנסים לתוכה וכדאי להתכונן אליה כדאי להקשיב לה מנגינה מיוחדת של המילים הללו של הימים הללו אנחנו היום ב17 בתמוז נקרא סוף היום סוף היום אז פתיחה של זמן אמרנו ואנחנו מתענים היום על חמישה דברים שני דברים מפ מפורסמים מאוד זה השתברו הלוחות והובקעה העיר הובקיה החומה ושלושת הדברים הבאים הם אה זה כל חמש הדברים פרוסים על פני א מי מ מ מ מ מ מ ממתן

תורה ועד עמוק לתוך ימי בית שניפוסטמוס ומטלה התמיד זה בתוך בית שני בקי העיר זה בסוף בית ראשון אבל יש מחנה משותף כמובן לכל חמיש הדברים הללו אני רוצה להתמקד קודם כל שני הדברים שיותר מפורסמים בחטא העגן השתברו הלוחות וכי העיר והמעניין [נחירות בוז] ששני הדברים האלה הם אבנים נשברו נשברות אבנים אבל זה לא אבנים רגילות זה אבנים מיוחדות אנחנו נתחיל אולי לפי הסדר בחטא העגל ששמה נשתברו הלוחות נשתברו הלוחות משה רבנו שובר את הלוחות משה שובר את הלוחות. הקדוש ברוך הוא אומר לו ישאר כוחך

ששיברת. משה רבנו שובר את הלוחות באופן טכני, באופן מעשי הוא שובר את הלוחות. אבל שבירת הלוחות הזאת מגלה כמו כל עונש אלוקי או שנעשה בהצת אלוקים שזה רק התוצאה.

מי שבר את הלוחות בן זה אנחנו עם ישראל. עם ישראל שחטא בעגל. בעצם החטא לעגל הוא מרסק, שובר את הלוחות וגורם לאותיות לפרוח. לאותיות מאוד נחמד כשהם פורחות.

אותיות פורחות. כולנו רוצים לפרוח. הם גם פורחות במובן שיש להם כנפיים, הם פורחות באוויר והם גם פורחות אולי במובן שהם מוציאות על כותרת בשלב. אז האותיות טוב להם, הם מאושרות, הם למעלה באוויר.

אבל אנחנו נותרנו פה למטה. מה מה הפשר של שבירת הלוחות? מה המשמעות שהנביא ירמיהו מספר לנו? אומר לנו בתוך נבואות התוכחה הקשות הוא אומר אה שהנה הם הם באים ואני הנה אנוכי קוראת לכם ברית חדשה בברית החדשה הזאת הנה אני נותן תורתי בקרבכם והלוח ליבם נותן תורתי בקרבם והלוח ליבם אכתבנה בעת האי לא ילמדו עוד איש את ראהו ליראה אותי לדעת השם כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדול הלוחות ראשונים הירושלמי אומר היו היו לומדים ואינם משכחים.

יש לנו את התורה. יש לנו גם אחרי חטא העגל יש לנו את התורה. משה עולה להר סיני, לאותו הר סיני ושוב 40 יום ושוב [כחכוח] הוא נותן לנו את התורה. יש הבדלים קטנים בין הדבר בורות הראשונות לדברות השניות.

אבל אנחנו תורה גם אחרי שנשבר הלוחות מעמד הר סיני לא מתבטל הוא נשאר לנצח נצחים. כי קיבלנו את התורה. התורה היא עצם נשמתנו אבל את הלוחות שברנו. זאת אומרת זה נשבר בגללנו.

ומה הם הלוחות? הלוחות הם אבנים שהאותיות האלוקיות עומדות בהם בנס. ככה הגמרא אומרת, אתם מכירים, בנס גם בגלל שהם מפולשות מכיוון לכיוון. ובכל אופן מ וס שבוכות בנס כל האותיות היו עומדות בנס.

למה יש האותיות האלה? האותיות האלה זה הדיבר האלוקי. האותיות האלה זה ה האינסוף האלוקי והאינסוף האלקי אז איזה יש איזה אה לוחות כאלה שהם אה שהם יכולות להכיל את האותיות האלוקיות יכולות להכיל אותיות שעומדות בנס זה לא יכול להיות שאותיות אלוקיות צטמצמו לתוך לוחות וקרה הנס הזה יש שני דברים במעמד אולי שלושה א' אנחנו מקבלים את התורה במובן הפנימי שלה חוץ מזה בסוף הרבה יום זה עם ישראל קיבל זה לא יקחו לנו זה גם אנחנו לא יכולים לקחת ח לנו אבל אחרי 40 יום משה רבנו

יורד ורוצה להביא לנו עוד משהו רוצה להביא את הלוחות והלוחות זה מין א הנצחה של מעמד הר סיני הרגעים האלה שכל העם שומעים את הקולות המעמד העליון הזה מה כתוב שם בעשרת בלוחות הברית את מעמד הרסיני את עשרת הדיברות המעמד עשה אחרי משה רבנו הבנו מקבל את כל התורה כל פרטיה וחלותיה נאמרו למשה בסיני אבל [כחכוח] יש משהו מיוחד במעמד ד עצמו בעשרת הדיברות זה טבעת הנישואין מקרא לי זה חדר הייחוד זה הליבה שדרכה מתבטא הקשר האינסופי שנוצר בינינו ובנו שמ את זה שברנו זה שברנו

לוחות זה לוחות שמספרות לנו שהאדמה שהחומר שהסלה אבן נראית מה נראית משהו מאוד דומה מאוד מת אבן היא לא פורחת באווירה האבן נשברת רק האותיות פורחות באוויר והסלהע החומר אנחנו אנחנו עשוים מסלע אנחנו עשויים מאדמה הקדוש ברוך הוא לוקח עפר מהאדמה והסלע [כחכוח] הזה הוא סלע שיכול להכיל את האותיות של תורת משה שתורת משה חוסר האמון שלנו לא חיכינו למשה מאוד רצינו להיות צדיקים מהמדרסים נכון כמו שרבי יהודה מטר באריכות מאוד רצינו אבל רצינו לעשות את זה לפי איך שמתאים לנו ולא לפי תורת משה אני

קורא בתחילת פסקה עד לא יודע כמה נספיק מתוכה אבל ככה הרב כותב שם תכלית החינוכים המעשיים והלימודיים כולם כדי שתבוא מהם התגלות הכוח הפנימי של אור הנשמה זה מילים גבוהות לא נורא זה דווקא טוב ששואבת מלמעלה שטפים גדולים של דעת ושל יושר של רצון אדיר טוב וקדוש של הכרה העליונה מכי העליון אשר יראה השם ואוהביו חושבי שמות וקמו קדושתו בליבם רחיו צופים בו תכלית החינוכים המשאים והלימודים כולם זה התורה זה לימוד התורה מה זה החי חינוכים המעשיים והלימודים זה התורה שאנחנו לומדים והמצוות שאנחנו מקיימים מה

התכלית של כל זה לאן הכל צועד מה ספר התורה נותן לנו מה המצוות מאמר סיני קיבלנו משהו הרבה יותר עליון מהמצוות המצוות הם ביטויים של זה המצוות זה הופע המצוות זה הגופים של זה גופי תורה אבל הגוף הזה יש נשמה אז את הנשמה קיבלנו אבל הגוף של זה ההדרכה של זה הפרשות של זה התורה שאנחנו לומדים מה התכלית? לאן התורה צועדת, לאן למה כל זה בא כדי שתבוא מהם, מהחינוכים המשיאים והלימודים כולם.

מה תבואם? התגלות הכוח הפנימי שלו הנשמה תגלה שאנחנו בליבנו מעמד הרסינה תגלה. מעמד הרסינה מספר לנו שאנחנו כשובים לאינסוף האלוקים ברוך הוא. כמה שזה נשמע בלתי אפשרי.

והתורה מתוך מעמד נותן לנו גם ספר, גם מצוות, גם פסוקים שמדריכים אותנו איך לעשות, איך ללמוד. כדי לחסוף את זה מתוכנו, כדי לגלות זה כוח פנימי שלא נשמה. בלי משה רבינו זה נשאר בפנים. בלי משה רבינו זה לא יוצא.

משה רבינו זה זכות תורת משה עבדי. שתי דיבורות הראשונות כולם מפי האומה מפי הגבורה שמענו. וכל שאר המעשים זה מצוות שמשה רבנו מחנך אותנו. הדברים האלה לא מליבו בודן זה בדבר השם.

אז כשאנחנו לומדים תורה יש שמין תפיסות כאלה יכולות להיות שמי אנחנו ומה אנחנו. ברור ש שיש לנו את התורה אז נתבטל לתורה והיא תעשה מאיתנו משהו ברור שנתבטל לתורה אבל לא כדי שהיא תעשה מאיתנו כדי שהיא תגלה לנו תוציא את מה שהכוח לפני של נשמה לכן הרב כותב פה משפט כזה גדול משפט כזה עליון כי אור הנשמה הנשמה שלי שואבת מלמעלה שטפים גדולים של דעת שיש רצון תיר וקדוש יש יש את זה זה קורה לנו רק איך אנחנו נפגשים עם זה איך ניפתח לזה איך נגלה את זה אנחנו כחים אנחנו כמ וכשלא חיכינו למשה רבינו, כשאמרנו זה משה מה היה לו, אז שברנו את הלוחות, שברנו את כי מה היכולת של האותיות להיות בלוחות? זה התורה. התורה נותנת לנו את הדרך.

הם רוצים לחיות, הם לא רוצים לפספס את מעמד הר סיני, הם לא רוצים לרדת מזה, הם רוצים בכוח. אז הם מנסים לייצר משהו, נאבד מוחה שקורא זה רבי יהודה הלוי. הם רוצים לייצר איזה חוויה כזאת שתיתן להם את השערה הרגשית כשהם אמרו א אלוהיכי ישראל ש אשר אלו המצרים הם לא חשבו שהפסל הזה שהגוש הזה מזהב הוציא אותם מצרים הם חשבו שהשם יתברך הוציא אותי מצרים למה אומרים אלה אלוהיך הישראל כי זה הדרך שלי להרגיש זה הדרך שלי להתחבר ובעצם בזה הם שוברים זאת אומרת הם

שוברים אותנו הם שוברו אותנו וביום פוקדי ופקדתי התורה אומרת אין לך פקידה ופקידה שהם במחת האג גל כי לוחות ראשונים לומדים ואינם משקחים למה לומדים אינם משכחים כי זה החיים כי אי אפשר לשכוח כי אנחנו חומר אנחנו אבנים אבנים מופלאות כאלה שהאותיות האלה כיעות עומדות בהם בנס אז אי אפשר לשכוח מה לשכוח איך אפשר לשכוח את איך אפשר לשכוח לנשום איך אפשר לשכוח התורה היא אנחנו כולנו היינו אברהם אבינו כאלה שיו נעשות כליותנו כשני רבנים אבל לא התורה של משה היא זאת שעושה את קילותינו כשני

רבנים תכל זה צועד כן נכון נכון זה אנחנו זה אנחנו אבל שברנו ולכן משה שובר והאותיות באוויר אנחנו לא באוויר אנחנו באדמה אנחנו ברצפה יש משהו של חוסר אמון בעצמנו או חוסר אמון בתורת משה חוסר הבנה שתורת משה הספקלה המהירה שהיא לאילה ולאילא מכל תורת משה ההלכות כביכול שנראות לפעמים פשוטות כשחז"ל אומרים שתורת משה כזה הספקה כל הנביאים התנבו בהספקה שאינה מהירה משה רבנו מתנבלא בהספקה מהירה זאת אומרת שכל פרטי תורה הם מספקה מהירה וזה לא משה רבנו הוא היה שם כשאני דבק בתורה של משה

כשאני מאמין בה כשאני ניגש אליה ככה וזה קשה מאוד לגשת אתם רואים במשפט הזה שהוא משפט ארוך כתוב ככה יראה השם ואוהביו חושבי שמו ודבקים באו קדושתו בליבם מערכיו צופים בו זה לא כולם זה לא כולם צריך לראה ואהבה צריך להיות חושבי שמות דבקים באור דושתו כל אלה הם בליבם הרחב בעומק עומק ליבם צופים מרחוק מזהים אותו מזהים אותו כי נשברו הלוחות כשנשתברו הלוחות אז אנחנו מקבלים את התורה כן אבל זה כבר דרך ארוכה ארוכה זה מסובך מאוד אנחנו לומדים ומשקחים וזה קשה לנו וזה נראה

לו חיצוני לנו וזה נראה שאנחנו צריכים להימחק אנחנו צריכים להימחק להימחק כדי לפרוח אבל לא זה נראה לי מחק כי זה לא חשוב מי אנחנו חוסר אמון בהתגלות הכוח הפנימי שלא הנשמה שיש שאלוקים מדבר אלינו מתוכנו מתוך תורת משה הזאת וכשאנחנו איבדנו את זה אז אנחנו יוצאים לדרך אחרת אז אז אז תראו במעמד הר סיני בלוחות הראשונות לא הייתה כל כך בחירה חופשית כמו שהגמרא אומרת נכון נדרו קיבלו מחשבו ש בבחירות כפל מהר כגיגית כפל מר גיגית א לא צריך להגיד שהוא לקח איזה גבעה ושם

להם על הראש מדרגת חיים עליונה כזאת הם הגיעו לפסגה עליונה שכזאת או דבקות כזאת בקוד שאין שם בחירה חופשימה מה אפשר לעשות כשאתה שמה כשאתה בעין בעין רואה עומד בנועם השם מילים גדולות כאלה אז אז אז מה מה רלוונטי בכלל שמישהו התלבט יש אורות אינסופיים כאלה גדולים מה שאנחנו לקבל תורה יש משהו שהוא מאוד מאוד מקטין ומעלי ואיך חז"ל אומרים ביטוי כזה כך קשה עלובה קלה שזהה בתוך הופתה זהזה זה לא יכול להיות שמעדר סיני עשינו בתוך הגוד את חטא העגל אבל יש משהו בלוחות שניות

שהוא יכול להיות הרבה יותר נסגב והרבה יותר גדול מלוחות ראשונות ההיסטוריה צועדת כדי כל ההיסטוריה שלנו מה ההיסטוריה אתם יודעים בדרך כלל תנועות היסטוריות הם צועדות להתפתח אבולוציונית לאט לאט מתפתחות תרבויות מדעים לאט לאט חברות מתפתחות ואצלנו זה הפוך כבר היינו בשיא בשיא שיא השיאים היותר אינסופי היינו במעמד הרסי סיני ואת זה קלקלנו בחטא העגל ומשמה ההיסטוריה חוזרת אל שמה אנחנו חוזרים מדר סיני חוזרים מד סיני באופן כזה שבפעם הבאה כבר לא נשבור את הלוחות כסמך צריכה בגנו חוזרים למעמדים העליונים האלה כשבפעם הבאה לא נאכל

מעץ הדעת זה כל ההיסטוריה מכסה אותנו מהניקנו כי יש משהו מאוד מאוד עליון בזה שעם ישראל בוחר בתורה אחרי חטא העגל כי זה כבר אחרת לגמרי זה זה שבור זה מורק תשתפחני קודש בראש כל חוצות אז זה כבר כל ההערות העליונות אדם בא לתורה והוא מתרגש והוא בטוח שהכל יהיה גדול והכל יהיה עליון והכל יהיה נסגב והכל יהיה מדהים והחיים ישנו לחלוטין ופתאום יש קריסה כזאת צבעתית כזאת לתוך את העגל והכל מתרסק הכל מתרסק הכל מזוהם הכל עלוב ומלאכי השרת נוטלים את הקטרים שהם קשרו לנו

ואנחנו לא מוותרים על התורה הזאת וכבר זה לא רומנטי וכבר זה לא ילדותי ולא דמיוני והתנפצו כל האגדות האלה ואנחנו מבינים שזה מסובך מאוד גם אחרי שקיבלנו את התורה זה מסובך והדרך ארוכה וטובעת מאיתנו ויש משברים ויש משברים ויש המון המון סיבוכים והיא לא תישכר ועם ישראל לא מוותר על התורה לא מוותר על התורה הזאת הוא לא מוותר הוא נשבר ביכולת שלו להאמין שהוא מסוגל לראות את כל המילים הגדולות שכותב בפסקה. אור נשמה ששואבת מלמעלה שטפים גדולים של דעת שלילו של רצון אדיר טוב וקדוש.

יש הרבה פסקות כאלה. אז בזה איבדנו משהו ביכולת שלנו. זה זה יש אנשים יחידים כאלה. תסתכלו על השורה הבי הרביעית מלמטה או חמישית.

אין תכלית לנועמו והדרת קודש גבורתו. איזה שפע גדול של או תפארת או נגנעים מדהים וקדוש אין תכלית הכוונה אין קץ השפע הזה יורד תמיד על בחירי אל אל אל אלה אשר בחרו להלוך בדרכיו ולעסוק בתורה לשמע אז יש פה איזה סתירה הם בחירי אל זאת אומרת שהקדוש ברוך בחר בהם ואחרי זה כתוב אשר בחרו להלוך בדרכם הם בחרו שהקדוש ברוך הוא בחר אותם מה הם מה הם אבל הרב מתכוון לזה שיחידים שטולים בכל הדורות יחידים כאלה בעם ישראל הם בוחרים הקדוש ברוך הוא בחר בהם, אבל

הם לא יודעים שהקדוש ברוך הוא בחר בהם. הם חושבים שהם סתם הם מרגישים כמו כולם בניגלה הם מרגישים כמו כולם יש להם התמודות אבל הם בוחרים הם בוחרים להלוך בדרכה ולעסוק בתורתו לשמע וזה לא פשוט אבל זה אפשרי וכל העוסק בתורה לשמע זוכה לדברים הרבה ולא שכל היום כד כדאי לו וכתובים שם במשנה פלאות עשה כמ מתגבר כמען ש פוסק מלכות ממשלה ו הם גלו לו רזה תורה כל מה שמובטח שם זה אמיתי זה אמיתי זה מי שבוחר להאמין שהוא לוחות שהוא בעצמו מחבר את השברים

של הלוחות החומר שלו האבן שלו והוא נותן בעצמו מקום לומד תורה לשמע זה לחזור ללמודים תורה ונם משקחים שהוא מתגלה את התורה שבו אז מי הוא בוחר כן הוא בוחר כי נקודת ההתחלה שלו יכלה לקחת אותו יש לו הרבה חברים שיכלו ללכת למקומות אחרים לגמרי והוא בחר ונפל זה קעם והתעקש ונלחם ובסוף מתברר שאלוקים בחר בו. אלוקים בחר בו.

זה זה כמו אברהם אבינו שמצלוקים בחר בגלל הסגולה. אבל הסגולה לא יכולה שלא להתגלות שם. זה כמו א הבדל בין בן לתלמיד שבן הוא לא בחר להיות בן. אלוקים החליט לו שהוא בן.

ואם הוא בן של מישהו אז הקשר ביניהם מאו מאוד טבעי. אבל תלמיד הוא סתם אחד. אין לו שום קשר לרב. מה הוא מישהו זר?

ככה זה נראה או מישהו כמו כולם אבל תלמיד מי שמצליח להתעקש להילחם על זה עם סור הנפש של הקשר כמו שבכל הדורות של עם ישראל לרב בסוף כשהוא מצליח להיות תלמיד אז מה מתבר הקשר בין יהושע בנו למשה רבינו לא קשר לשבנו קש תלמיד אז זה קשר נשמתי ברור זה זה קשר נשמתי שמתגלה בבחירה הזאת אז מאז חטא העגל אנחנו א זקוקים זקוקים למדנו אה השבוע כמדומן את סוגיית צמיכה צמיכת זקנים אז אז ברמבם יצא לנו שסומכים א סומכים את הזקנים זה יש אנשים כאלה ש

של ש שלסמוך זה להישאן יש שתי הבנות בלסמוך יש לסמוך להעניק סמכות למישהו זה לסמוך אני אתה אתה תלמיד חכם ועכשיו אתה לא תלמיד חכם העלנו אותך להיות ואפשרות אחרת נראה יותר פשט הרמבם שלסמוך זקנים זה זה לסמוך על הזקנים זאת אומרת יש אנשים יכולים להיות צעירים יש אנשים כאלה שעם ישראל יכול להישאן עליהם יש אנשים כאלה שבחרו להקשיב ללוחות הראשונות וזה מסע מאוד מאוד קשה כי השברים הנמצאים בתוך הלב שלנו יש אנשים כאלה שבאחריות בנו בעצמם את היכולת שאחרי זה בא אחד שמשה רבנו שמכו

עליו דור והוא כשהוא סומך הוא אומר לעם ישראל הוא לא בונה מהמדרגה חדשה הוא רק מגדיר הוא מגלה לנו דרך עיניים של תורה עם ישראל אתה יכול לסמוך על האיש הזה לסמוך זה להישאן יש על מי להישאן גם הרבינו שבשמיים כן גם פה בד אז יש כאלו אז אז על מה אנחנו אבלים ב על חטא העגל על זה שנופצוע הלוחות אני רץ מהר וגם ככה בחומה חומה שנפרצה מה זה חומה זה אבנים חומה זה אבנים אבל זה אבנים מיוחדות כאלה זה אבנים שמתלקדות ככה ההלכה משה

מסינה אומרת שכשכותבים שירה בתורה אז כותבים לבנה על גבי הריח ואריח על גבי לבנה כשאתה רוצה לבנות קיר קיר חזק אז אתה צריך שכל האבנים יהיו לחודות שלובות אחת בשנייה ואז יש לך הרבה יותר מהרמה של אבנים יש לך איזה מין אורגן אחד שלם מהאבנים חומה היא כביכול חומה היא אומן היא חומה חומה היא היא אומרת היא אומרת למי שמאחוריה אה אני מוכנה לספוג את כל החיצים והפגזים ואת כל הכליים שיראו בי אבל מי שמאחוריי הוא מוגן חומה זה אה הבבלים הרו הבאים פרצו את החומה

אנחנו פרצנו את החומה כמו זה זה הביטוי זה התוצאה זה התוצאה זה אבנים כאלה שיש חור בחומה יש שם אבנים שבאמת לא התחברו אותה לוקח אבנים והופך אותם לחומה זה מה שאכל לגמרי חומה זה הביחד שלנו חומה זה האמון שלנו חומה זה ההכרה שלנו שאנחנו יונקים מאיזה שורש חיים אחד שכולנו ענפים של משהו הרבה יותר עליון ומהייניקה הזאת וחומה זה זה איך איך איך אומר יחזקאל לא עלו נביאך בפרץ בפרץ זה חסיד אומר המחל זה מי שעולה בפרץ מי שמזהה פרצה בחומה יש בעיות בטח שיש

בעיות החומה נפרצה ביוד תמוז ומאז היא לא נבנתה אנחנו לא צמים על איזה אירוע היסטורי שהיו היה לפני אלפי שנים זה כאן ועכשיו החומת מגן הזאת האחדות הזאת שהיא לא רק סולידאות חיצונית היא באה ממ מעמקי מעמקי הנשמה היא באה מוכן ישראל כנגד ההר כי יש אחד בלב אחד היא באה מעשרת הדיברות היא באה מהמדור סיני היא זאת שנשברת ביכולת שלנו להכיל את זה ביכולות שלנו לקלבל את זה ביכולת שנו לחיות את זה התורה נראית לנו קטנה ועם ישראל נראה זאת אומרת אנחנוזה היא לא אנחנו

מאמינים בה תמיד האמנו בהיכול להיות לכבוד לכבוד אותה יכול להיות להאמין מה היא מספרת לנו ומה היא מגלה בתוכנו זה מה שנפרץ ה הטומאה שהייתה בבית ראשון או השנאת חינם שהייתה בבית שני שכולם הסבירו למה הם צדיקים ולמה הם חכמים ולמה השני הוא גרוע מאוד ויכול להיות גם שכולם צדקו אבל בסופו של דבר הם פוררו את החומה הזו כשהחוהמה הזאת מתפוררת אז מה מה קורה מה קורה כשהחומה מתפוררת אז החומה הזאת שהיא לנו הסל הקיומינו היא זאת זה מה שמאפיין את כל הדברים של 17 בתמוז

ש שזה לא הדברים הסופיים הטוטליים הסופיים והטוטלים זה זה בתשעה באב תשעה באב זה דברים שנבקעה החומה בסדר לא נכעה בבית המקדש אבל החומה נהפכה [בכי] לאויב שלנו החומה נפחה לאויב שלנו זאת אומרת כל עוד החומה מתפקדת כחומה אז היא מגינה עלינו ברגע שיש פרצה במקום אחד בחומה אז היא לא אז לא רק הפר אז הכל עבוד אז כל החומה מפסיקה להיות חומה הכוח של החומה זה בטוטליות שלה בלחידות שלה באבסולוטיות שלה זה זה הכוח ש כי כשיש חור בחומה אז שאר החומה היא לא ממשיכה

להגר עם כיוון חמים לא היא נהפכת למלכודת מוות כי האויב פורץ דרך הבקע הזה ואז העיר עצמה אי אפשר לברוח ואין לאן לברוח אין אין מהמין אפילו לאן לברוח כי החומה שהגנו הפכה לאויב שלנו נפחה לרוע שלנו השם ישמור והחומה הזאת שוב זה חומה הפנימית זה חומה של של תלמידי אני חומה ושדה כמדרש מי שמחליט להיות חומה זה כמו הלוחות מי שמחליט להיות לוחות מי שמחליט לייצג את הגעגוע של הלוחות זה מי שלומד תורה נשמע ומי שמחליט להיות החומה זה מי שמחליט לשים עצמו שיריים לעם

ישראל לכנסת ישראל מי שמחליט הוא מחליט הוא מחליט מתי מחליטים את ההחלטות האלה ב אתה לא הרב זצל הרב זצל הוא כבר ממהש את זה אתה בשלבים ראשונים בחיים התחלתיים בחיים אתה יוצא לדרך ואתה מחליט א אם תהיה תלמיד ואם תהיה תורה לשמע ואם תהיה חומה ואם זה לא מתחיל בגיל מבוגר זה רק זה רק הפירות בגיל מבוגר של מה איזה החלטות קיבלת לאן אתה שוקק לאן אתה שואף לאן אתה רוצה לצמוח ולהגיע לשמה זה מגיע גם שרף אפוסטמוס את התורה אנחנו לא אני לא יודע

בדיוק איפה זה היה אבל זה לא כמו שריפת בית שרפת ות בית מקדש כפוס מוסמח שמו שרב תורה נשארו לנו הרבה ספרי תורה זה לא שלא היה לנו יותר תורות אבל לקחת את התורה הזאת את הספר הזה שהוא החיבה שלנו וליבש ולשרוף אותו זה לשרוף אותנו זה לבוז לנו זה להשתמש בקודש כדי להמיץ אלים בהיכל זה לקחת את ההיכל כדי זה כשאתה מאבד את הלב מאבד את הליבה אז אנחנו אה אז אנחנו לא יודעים לאן להתקדם וזה כואב לנו תמיד תשמעו הימים האלה ימי בין המצרים

זה לא ימי בין המצרים אולי אז בשנת החורבן אז שלושת השבועות אלה יהיו אסון אבל האסון הזה תמיד אנחנו בין המצרים בין המצרים הכוונה שאנחנו לחוצים שאנחנו דחוקים מכל הבנים שצר לנו אנחנו לא מצליחים לחיות בשיא תפרתנו זה תמיד זה גם בטו בשבט ככה זה כל השנה אבל הימים האלה זה ימים ש אה שהקדוש ברוך הוא עתיד להפוך אותם במרה במרה אני אזכה כבר שנה להפוך לסום ושמחה זה לא כשהגאולה תבוא זה לא יחזור להיות ימים רגילים זה יהיה לסון ושמחה מדוע כי מה בימים האלה

באלפי שנים אחות לא לא צריך להיות שקרה בתשעה באה בצערנו הרב ככה זה תאריך של יום פורנות לישראל אסגרו ספרד ויש כל מיני תאריכים אבל באופן עקרוני הימים האלה הם ימים חזקים הם ימים עוצמתיים הם [נחירות בוז] ימים שהכאב שלנו זה לא ימי בן זה כן ככה הרוכח מזכיר וככה הוא קוראים להם אז זה ימים שאנחנו מבינים שאנחנו בין המצרים זה הגודש לימים האלה זה ימים של עוד זה ימים של אדר זה ימים של פנימיות זה ימים של כי שאיפת גאולה כי בשאר הימים בשנה אנחנו

יכולים להגיד בסדר מסתדרים לוחות שבורים בסדר מסתדרים לפס וחלילה זה לא תקין אבל אנחנו שורדים שורדים בשער אנחנו יכולים בשנה א זה אסון אבל אבל אפשר א א להתרג ולא לשים לב ולהגיד אה כן נזכרתי נכון יש משהו בימים האלה זה לא בגלל שפסקו לנו פסקו לנו כי יש משהו בימים האלה יש מנו בימים האלה שנותן לנו כוח שמזכיר את זה שמעצים את זה יש משהו בימים האלה שהוא בשל יותר יש כוח לימים לכל יום יש את הכוח בימים האלה יש כוח ש שמעורר בנו את

מי אנחנו באמת כוח שמצליח לפורר את כל ה את כל ה את כל חומות החלודה ש שמרכנו שהשכיחו לנו שהקטינו אותנו ש שגרמו לנו כביכול יכול להסתפק במועד ואיזה ימים שיש בהם כאב אדיר אפשר להיפגש עם כאב ואנחנו לא רוצים לא רוצים להקטין אותו לא רוצים לא רוצים הכאב הזה הוא מתנה הכאב הזה מתנה לא תמיד אנחנו יודעים אתם יודעים לפעמים בשלושת השבועות האלה יכול להיות שאנשים ירגישו קצת לא טוב והם יגידו כי תבטל לי התור או כי סתם יש לי מצב רוח אל תתבלבלו שבימים

האלה שיפכו במראה ימים שמחה יש מצב רוח קצת לא טוב אז זה בא ממקום מאוד מאוד עמוק ונסתר זה בא מגעגוע ללוחות ראשונות. זה בא מגעגוע לבית המקדש הראשון בלי שהוא יחרב בית המקדש השלישי. משהו בכאב הזה אתם יודעים על תשעה באב מגה כתוב קרא עליי מועד לשבור ב מועד לא אומרים תחנון איזה מועד זה זה אסון קטסטרופאי נכון אבל אבל המועד הוא איזה זכות זה להרגיש את הכאב הזה כל המתאבל על ירושלים זוכה סיסו את המסוס כל מטבלים עליה כל המטבל ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

יש משהו בימים האלה שמחבר אותי למי אנחנו באמת לנבואות של כל כל מה שירמיה אומר על הברית החדשה הזאת. מה זה ברית חדשה?

איך אפשר לכרות ברית חדשה? אם אפשר לחות ברית חדשה, סימן שאפשר להפריטות אם אפשר לבחות ברית חדשה. מה אם הקודמת לא הצליחה? מה זה שתבחות ברית חדשה?

אז לא הברית הקודמת לא ירדה, לא הופרה. הברית הקודמת אנחנו בטח לא הפרנו גם לא אלוקים. אנחנו מאז מעמד הר סיני עם ישראל תורה תורה תורה לפעמים יותר בכל לפעמוד יותר בכל ברית חדשה זה על גבי הברית הקודמת ברית ש היא ברית שתברר לנו איך אנחנו חוזרים איך המסע ההיסטורי הנוראי הגדול הזה שמה שעם ישראל עשה למען תורתו א מגיע לימים שנקרא איזה מקבלים הזוראים בדימה ברינה קצור סוף סוף ואז אנחנו חוזרים שוב חוזרים לחדש עמנו כקדם אבל לא כמו בגן עדן כי אז אפשר עוד פעם ליפול ולאכול מצד זה כבר יהיה חסין נחשים, זה כבר יהיה מדרגה כזאת שאנחנו נהיה א נאכל גם מעץ החיים. אז יש בימים האלה ימים של הרבה כאב.

אנחנו נכנסים לעידן שיש בו הרבה כאב לתקופה כזאת תקופה מקודשת תקופה מרוממת. זה תקופה שלא נותנת לנו או לא נותנת. מי שבחירה חופשית יכול להתכחש לכל דבר. התקופה שנוגעת לנו במקומות היותר פיליים, היותר תמירים, היותר נעצלים בלב שלנו.

ותזהו את זה. אם יש מצב רוח לא טוב, תרימו את זה למעלה, תאמינו בזה. יש כוח לימים האלה לכבר אותנו. ואם אנחנו מצליחים קצת לחוש צער על זה שאנחנו לא במקומות העליונים הם, כי זה באמת מה שמציר אותנו.

אם אנחנו לא יודעים את זה, זה לא הופך אותנו לשמחים. אז אנחנו מבוססים בדרכי החיים וחושבים שזה מצי. מה שמציר אותנו באמת איך הרב קור כותב באורות שחיסרון רוח הקודש זה מום. כמה אנשים מרגישים שזה מום?

אנשים מתמודדים אבל בעיניים של הרב קוק זה כן זה שאין לנו רוח הקור זה זה קטסטרופה זה זבעת עולמים אז אנחנו מרוב שהצרות יקעו אותנו מרוב שאנחנו א חסרי מוטיבציה אז אנחנו מסתפקים בהרבה לא אז הימים האלה באים ואומרים לא בימים האלה אנחנו זה מציף בנו משהו אמיתי אנחנו מתגעגעים ללוחות ראשון אנחנו כואב לנו ששני הקטרים האלה אדי והתנצל מך הקטרים הפיליים האלה שמלאכי השרת קשור על ראשו של כל אחד ואחד מאיתנו שלקחו לנו אותם כי זה חותך אותנו כי זה באמת נכון אנחנו מתגעגעים לחיות

את התורה והמצוות ולראות דרך כל פסוק בתורה וכל סוגיה וכל מצווה לראות הספקלה המראה לראות את נבואתו של כי זה בפנים זה בפנים אז תמיד יהיו כאלה תמיד יהיו בחירי אל שבחרו להלוך בדרכם אנחנו מאמינים שבתורה ומצוות זה התיקון של חטא עגל להאמין שבתורה ומצוות פסקת פסקה עב אבל אני כבר לא אקריא עכשיו אז ין שהשמחה הגדולה בהם היא על הכאב הגדול. זה כאב שהוא כל כך משמח. זה מסובך. אז זה מסובך.

ימים ש מסובכים. זה משמח לא במובן שזה מצחיק אותנו. זה משמח במובן שהוא מעניק לנו משמעות הרבה יותר גדולה ומעשיר את החיים שלנו. הימים האלה נפתחים.

אז שוב אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא יערחמה ופרכו מהרה לסום ושמחה. הב זה ימים של עבודה. לכאוב זה לא ימים של נמיכות קומה. זה ימים של עליונות.

ימים של גבורה, ימים שאנחנו מבינים שאנחנו בין המצרים ואנחנו מבינים שאנחנו בין המצרים אז נמצא הרבה יותר את הכוחות ואת הסיעתא דשמיא להחלץ מהמצרים האלה ובעזרת השם לראות את האור אלוקי על כל פרוס במהרה במרה נזכה לישועה Вот.