הרב מאיר דוד שמואלי - האוצר היומי סדר של"ז

ויאמר אז אנחנו חברים היום תאריך יט ב אלול מוצאי ההילולה של מורנו ורבנו בעבדל לסומך זכותו הגן עלינו ועליכם גם המהרן מפראג זכותו הגן עלינו ועלייכם ול כל הצדיקים הגנו עלינו ועלכם אנחנו פה באוצר היומי מסכת פסחים דף טו סת סדר שלז ויאמר יעקב מכך היום את בכורתך לי מה זה מכך היום כמו היום כך שהוא ברור שהמכירה תהיה טובה אמר למה יעקב רצה לקנות את הבכורה אומר רשי אמר הוא רשע איך רשע יעמוד יה יהיה הקריב קורבנות להשם אומר סב בני אנוכי הולך למות תגידי

מה זה הבכורה אמר תדע יש בה מכות מי שלא שם מת אומר אה אפשר למות אני צריך את זה אז כמה קנה את זה בן זיד עדשים אחרי שהוא הבין התחיל לבחור לבכות בכורתי לקח וכזה שמואל פרק א' שמואל א' סליחה פרק יז עכשיו דוד משכנע את שאול שיתן לו להלחם עם גולית אמר לו איך תילחם איתו הוא יש מלחמה מנורה ואמר לו גם את הארי גם את הדוב בקעדך כלומר שש חיות טורפות הרי בגורם דו בגורם שישה אמר לו אם שישה הצלחתי ולקח ש מן

העדר אחד שהוא לקחו לו ש אז הוא הלך הוציא את השארי ואת השא הזה הוא שחט עשה בגד ממנו אומר ונסא מן העדר ואומר דוד אדוני אשר יוצא להם דמורים עדום הוא יצתי הזה אומר למה השם הזמן לי אריות בדובים לא סתם להגיד היא תדע לך יש לך כוח גדול ואתה אתה יכול על כולם אומר זה שתי צדיקים אומר רש"י שנתן להם השם רמז כן דוד הוא מרדכי ויאמר ש דוד לך ואדוני יא עמך איזה עומד זה אה יבוא ילד רבנו אתה מלך מבוגר גיל 30

40 יבוא ילד בגיל 20 יגיד לך תשמע אני רוצה ללחם מישהו יש מלחמה ואם לא אתה מפסין את הכל יכולים להיות עבדים שלו אתה אומר כן אין בעיה תלך הימור מסוכן אה >> ביטחון כן שמע מה אז הוא ניצ אתה יודע מי זה זהוא בא עם חרב והוא הלך איך גם הלך להילחם שאול ידע שאין לו ברירה אבל פלא שאבנר בנר לא הלך ללחם אתם כן ה גיבור עולם רב נר רב ישי כל גיבורי עולם ביום שואל דוד לך ואדוני עמך ואדוני יהיה עמך ויבל בשעול

לדוד מדיו אומר גב שאול היה גבוה נגיד זה 2 וחצי מטר דוד היה קצת נמוך אליו אמר טוב אתן לך עכשיו מה אני אתן לך אני אתן לך את הבקדמ מלחמה שלי כובע נכו שלוש ש אותו שריון אומר מה זה מדב אומר ברגע שהוא שם את זה על הבגד שעליו נהיה בדיוק בגודל שלה ואחור דוד חרבו נעל למדיו ויואל ללכת אומר לא יכל ללכת ויאהל זה כאילו רוצה אומר פה הוא רצה ללכת הכוונה רצה ללכת אבל בלי כל מלחמה כי לא ניסע ויאמר דוד שוא לא

אוכל ללכת באלה באלה כי לא ניסאתי ישראל דוד מעולם ברוך הבא איזה אומץ יש לו אתה יושב עם מלך מביא לך את הבגדים צבעים שלו שאול מביא לדוד בגדים צבעים לך תלחם עם גוליה מביא לו שיריון מביא לו זה אומר למלך לא לא אני לא צריך את זה תן לי בלי זה ושאול אומר לה טוב לך תילחם איתו תגול לך בגיל 20 ערל הזה איזה גיל אתה הוא יש מלחמה מנורה יש תכסיסי מלחמה מה אתה ר איזה איזה אמונה איזה אמונה איזה אמונה אדם אם יהיה

עם טיל כתף מפחד פה ויקח מקלו בידו אתה שומע איך נלחם עם גוליד מטר גובה מה זה 3 מטר? משהו כמו עד אלוסטרה קצת יותר עד סוף הלוסטרה. איפה המנורות? כולו שרירים.

איפה היה דוד המלך? ויקח לו חמישה חלוקי הבנים מילנעל. מן הנחל סליחה. בנים דקות וחלקות אומר מה זה ויקח מקלו אומר מצודות לקח לקח בכוונה איתו אוקש >> לא לא כבודו >> לא לא כבודו כבודו בטח כבודו הרי לא ידעתי שכבודו פה אבל כבודו פה כבודו אני אומר לא שיהיה עוד מישהו כשכבודו לא פה אז הוא יהיה אדבה כבודו פה הכל פה אתה רב משגיח זהו אז הוא אומר אז למה אומר המצודות למה הוא לקח מקל להטעות את הפלישתי לחשוב שגל שקותו מקל ולא נשמ לא

יהיה נשמר מן הכלה רצה הוא רצה לקחת את הרודצקה רודקה הזאת לזרוק עלה בבין וואי ויעשם אותם בכלי הרועים אשר לו באקות וקנעו בידו ויגע של הפלישתי וואי וואי וואי עוד דבר רשי כותב למה הוא הוריד מעליו את כל המלחמה אומר בוא עם כל מלחמה ותנצח אותו זה לא ראיה בטח היית עם שריון היית עם כסדה בטח שניצחת רוצה להראות לכולם שמנצחים לא בכלי מלחמה.

לא החיילים מנצחים בני תורה עם המגבעת מנצחים >> בדיוק השם מנצח וילך הפלישתי כן וילך הפלישתי הולך וקרב בדוד ואיש נושא הצינה לפניו אז יש לו עוד מישהו עוזר לו ויבישתי דוד ויבא זהו כינה נער היה כי היה נער ואדמונים יפה מראה אומר נער לא ניסא במלחמה ויאמר אפלישה דוד הכלב אנוכי אתה בא אלי במקלות כנל פשטה את דוד בן נועם מר אני לא צריך להרוג אותך אלוקים שלא יהרוג אותו מעסכת מסכת מעשרות פרק ה לא ימכור אדם את תבנו תבן ואת גפתו סולת של הזתים

ואת זגב למי שאינו למעלה למעשרות להוציא מהם משקין ואם מוציא חייב במעשרות בטור ונתרומה שהתורם בליבו על כן אז לא ימכור אדם את הטב את הפסולת הזתים פסולת היין עם מי שלא מן מעסורות יוצאים מהם משקים למה כנראה שהיו שיוצאים זה משקים וזה לא מוסרים צריך לעשר את זה אם מוציא חייב מעשרות בטוב ולתרובה שהתורם בליבו על מקוטעים ועל צדים ועל מה שבתוכן הטבן אומר למה אומר התרומה שנותנים כבר חושבים על הכל אדם שתורם לא אומר רק על האוכל גם על על ה על הפסולת הלוקח

שדה הרג בסור עד שע עד אם עד שלא בלונת המסות חייב לוקח שדה רק בסוף בסוף גד מסות חייב למה אומר מרצות אומר רבנו עובדיה שכבש דוד המלך כגון דמסקרם צובה ורם נהרים עשו אותם כארץ ישראל מקצתם עד שלא באנו תם עשות חייו מה הכוונה אתה לקחת את השדה והם קטנים איפה זה גדל ברשותך אין את החיו אבל אם הגיעתך יהיו ברשות עובד כוכבים כבר שלו זה לא שלך לא חייב במעשרות אחרי זה קנית ולוקט כדרכו והולך רבי דו אמר אף לזכור פענים ילקט אין אין

פחד שהוא לקח פועלים אז יעשה את זה גם בשדה שהיגיע לו שלא הגיע לוות אמר רבן גבנל אמר ש גם במים אומרים בזמן שקנה קרקע בזמן שלא קנה קרקע מעט שלא בא לעונת המעשרות פטור אם בזמן שלא קנה קרקע אם עד בזמן שקנה את הקרקע בזמן שלא קנה את הקרקע ולא בא לעונת המעשרות פטור בי אומר אף לפי חשבון גמרא תלמוד ירושלמי עובר בעשם רבי ירמיה אומר בעשה רבי יוס אמר אפילו עשן בו מה הכוונה מי שלא חורש בשביעית אומר הבדיד נפש למטה תראו לוקה אפילו

שאתה לא זורע אתה חורש חרישה זה זריעה לא רבי ירמיה אמר עובר בעשה ורבי יוסא אמר אפילו עשה אין בו נדה מילה רבי יוסא שאמר שסלזה דבר כתיב בשבת שבת השם ועונה לי תעשה שבו למה כתוב בתורה ושבתה הארץ? מה זה ושבתה? לא כתוב זריעה צריכה לשבות. מה זה לשבות?

גם חרישה. אז קודם כל זה שאלת הגמרא עובר בעשה? יומיה אומר כן. ויוסה אומר לא אין בעשה.

אז מה כתוב בשבת הארץ? כתוב בשבת הארץ עניין תעשה שבו. מה הכוונה עכשיו את הארץ שאתה תזרע וזה אחרו שלו יכול ללוקים את התוספות שבו ויונה פתריתא יכול ללוקים לחרשה בשביעית ן לא לוקים רבי אליעזר פתר בניתא אומר כן לוקים לוקים עלסור שני פרקים הראשונים מה הכוונה יש לפני שביעית יש גם עוד שכבר צריך להפסיק לחרוש זה את כל הדברים האלה איתן תנאי מ ששונים כך למה כתוב שש שנים שיש תזמור שאומרים צדך לא תזר קרמך לא תזמור דמר שש שנים לא תזרע צדך שש שנים

תזמור קרמך נסה לרבי אלעזר מה זה אמר קרמך לא תזום זה רבי יוחנן תפליג על רבי אלעזר שמר ולא תעשה בין תענה אולותך בכל מקום משמר הוא לא תעשה כתיב שם תענה ושם תעשה מה הכוונה יש בזה עשה לאסור את השחיטה בחוץ בעשה בגין דכתיב שחיטה לעלה לכן בזה לא תעשה לשחיטה אליו לא כתיב עשהו שלא תאמר כמית מגשבת חפר נעץ חפר חרץ נעץ ולא חייב להחתבתה שחט זרק ואחייב להחתום כן צריך ממר חייו אל כל אחת ואחת פי זהירה ורבי חיה ברש אמר בשם רב

קנן נות בשבת חיים שהוא זורע זהרה אמר זו כן יותר נטה וזמר בשבת קנה חייב שתיים בי זהר חייב להחב נטה וזמר בשבת למה זמירה אתה מצמיח ברגע שאתה זומר אז צומח אז הוא חייב שתיים בגלל זה הוא חייב לאחת למה אתה זורע אתה נוטע אז מה עשית שתת כאילו זרעת אתה זומר אז אתה מצמיח אז גם כאילו נתת אז אתה חייב אחד לאומר רבי אליעזר זוכר כז אומר כנוע שמה נותע כזומר הכל בכלל זריעה צה זמירה להחמיר על עצמה פני שצמירה להחמיר על עצמה עד

פותר שהוא זורע צה זמירה להחמיר על עצמה ושצה זמירה להחמיר על עצמה אתה פותר משום זורח מה אתה זה זמירה בכלל אבל שנה קנה אין הבדל חייב ש גמרא דף דף רכב סכר פסחים דף טו מדבריהם למדנו מדברי רבי חננס גן הכהנים שהוא הדין היא תרומת חמץ בשעה שישית שמה עירויה לאכילה מותר לטמותה לידי תרומתה שרן אוכל מטמא אוכל דרבנן וכבר אסורה משעה 60 דרבנן משקי שום ק לא כן פירש תליתי בשר שנמד טומה דאורייתא בלדומה מה מדבריהם רבי אליעזר רבי יהושע ארבי אליזר יהושע מאיפה

זה הנה שתנחת תורמת ש ספק תרומה שנכנס שם אדם טמם ספק נגבי אליעזר אומר אם הייתה מקום התורפה מצנ אומרים לו חסנ צריך להיזהר שהיא לא תיתמה למה כתוב שמרת תרומותיי לשון רבים רבי ישע אומר שאם אתם אנחנו במקום מצח במקום תורכם גלינה אומר תלויה ספק לא צריך לשמור עליה אומרת הגמרא מדמה זה לזה זה אתה לא תירי רבשל תמות את התרומה רק לך מקום התרופה רמה בעלמה לפתוח את את החבית אתה מטמא אותה בידיים אלא ה כאמר בר כפרה מדבר רב למדנון חבית שני שתרומה

שנשברה בגת הענינה בתחתונה נמצאים חולים טמאים אז יכול להיות עכשיו תרומת תרומה טמאה שמתערבת בחולין כל התערובת נאסרת מודה רבי משה שאם יכול להציא ממנה מהחבית תרומה רביעית ביין בטהרה יציא ואם לא רבי אליעזר אומר תראה את הטומה כולה לתוך ברור תטמנה בידיים שעה אומר שתמנה ביד היא הכי מה מדבריהם למדנו מדבריו למדנו טור השלישי מבאלה לרבי מאיר למר זה בדבריהם חי קמור עבודה של רביזר יהושע למדנו דקנדקטני רבי אליזר יהושע ששורפים זה לעצמם זה לא עצמו שם מאמין וכן אמר גם הרב נחמן אמר רב

אמר רב בר אבוע רבי יחנסגן הכהנים מתתיתי בשפת בשר שנתמ באב הטומאה דאורייתא בבל הטומא דאורייתא עם בשר שלטמ מה מדבריהם רביעזר בשוע דיבר כמןסה אין בן רן שירו רב מה עידו הלאה בשר טומאה בשר זה בין כך טמא אבנסה בשר זה תמ שני ואם בו שרבי עקיבא העידה על השמן שנמצא טוליום שמדקים אותו ב שמה ותמ מתר ששמן זה פסול זה תמנו מודים את תרומת שנמ בבת הטומ שורפים אותם בדומה שנדת באב התומ תרומה איך היא נשרפת מטמאה שמה יבוא אליהו ויטיר אליו אז אנחנו

בדף טו עמוד ב אומרת הגמרא בשר הקוד קודשים שהוא פיגול מה הכוונה חישב עליו בעת שחיטתו חוץ לזמנו בסר הקדוש מנותרח זמנו בשר קוד טמא דינה שריפה בית שמאי אומרים אין הבשר פגול בשר תמרפים כאחת בית הלפים כאחת וסלקה תכת רבי מאיר ורבי יהושע כאמר מהמדה ל רבי יוסף מרבי חנין סגן הכהנים אמר לו רבן חמס דעתה הוא לא יודע מאיפה למד רבי מאיר למה רבי יוסף סבר שומת דבר שרבי חנזקן כהנים כאמר לי אמר לו רבי מאיר ר משם למדתי אלא דתי רבי יהושע נזיבוד

קמינה אמר רבי יוסף שנמינה מן המיתה יעמודים רב ששורב את זו לעצמה וזו לעצמה ואנה והמה אינה מן המידה מידה ומדי שני אתה מי ויקפס חולים אם יש תערובת של תרומת מאה מתקיף לרבי ירמיה מתנקס דע עצים איך אתה מתיר את זה גם אתה סתם שורף עצים אמר לו סבבה לרבסדו מרוב שעניין אחרים שבבו חששו תוספת עצים לא חששו אמר רב זכ מחלוקת בשעה שש שאין תרומת החמץ אסורה בלדרבנן אבל מן התורה עדיין מותרת באכילה לכן עשה רבי יוס אתמותה אבל בשעה 7 הכל סופרים שרופים

את התרומה טהורים התמעה למה אסורה באכילה מהתורה אמר לו רבי זהרה רבי זרע לרבסע עם נמה תוך כך כסבר רבי יוחנן מדין באב הטומ דורת הטומ דרבנן ומדבריהם רבי חנין סגן הכהנים אמר לו אין תמר רבי חן באבטומטומ דרבני מה מדבריהם דברי רבי חניסגן הכהנים מחלוקת בשש שבע דברי הכל סורפים את התרומה למצא ל למי לרבי יוחנן שאמר שבע סופים דברי הכל למה כתוב שנינו לעין שיב רבי יוסא לרבי מאיר בשר פיגול בשר הנותר והיה טמא הבשר הטמא ושם אומרים אין נשרפים כאחד שלא יטמא הבשר

הטמא את הפיגול והנותר בתל אומרים צרפים כך שבלכים אסורים סבסל שהתירו בית הלל טמא דווקא פיגול מותר של מדי התורה רבנן לא התירו שני הם לא בכמה דרבנן דן הפיגול תם תמים את הידיים מסייע להפת שבשה ונפסנה מנכל אדם דקה לכל אוכלה רים טמעת טומת אוכלים מקבצה ואף איש של התרומה שאף שעדיין היא טהורר נשרפת עם התרומה תמבסח אנחנו בטור השלישי שנה אף רבן מהו כי אחי מה היו מודים אחי כ אמר רבי ישראל רבי מאיר אפילו שדמ כן שהוא בסדר תרומה חמץ לא יקן כי

מקן תרומת תרומת מאה לא יקנו היא אחי המנה מן המידה מידה ומידה היא אמר רבי ירמיה חז מה משקין שמעו משרץ מטומת שרץ ועד רבי מאיר לטעמה רבי יוסה לטעמה רבי מאיר לטמ דמרק טמא אחרים דרבנן רבי יוסא אמר זה מה תורה הפכנו דף חברנו תוספת מסכת שביעית פרק חמישי פירות שביעית שיצאו לחוץ לארץ מברר מקומד רבי משמעון בן אלעזר אומר והרח בארץ ש אין בים תרומה מחוץ זה הר שאמר רב שמ אין אנירא את רבי שמעון בן קהנה י שתרומה באקו רמבם תה קורה קומה

רואים אתה כאילו פשוטה עגולה רואים אותה כאילו מרובע אתה בהקפה של הדברים יש ברוך טפח הייתה קורה בתוך המבוי שהייתה עמוקה עוקומה מלמעלה שאילו ינתן לה היקום שלוש שזה שלושה צריך להביא כור אחר באר שעשה לה שמונה פסים ארבע זוויות שני פסים דבוקים בכל זווית רק כמחיצה בערך שעשה שמונה פסים ארבע זוויות אף על פי שהפרוץ מרובע על העומד כל רוח ורוח 14 עומדות אכן מותר למלות מן הבאר גם גובה כל פס מה 10ה טפחים בין כל פס לפס כי הם לו שתי רווקות של ארבע

ארבע בקר אחד נכנס ואחד יוצא תשוב רוחב זה אין יתר 13 ארבע שליש היה במקום אחד מן הזווית בכל זווית מרבותם אבן גדולה תלה מתלקט בילה של קנים קיבלש בו עמה לקובה עשרה נד שום זווית שיש שני פסים מותר להקריב ארבע זוויות הם לבאר יפר פרה ראשפנים שותה לא התירו הפסים אלא בארץ ישראל בת עולה רגלים בלבד שרבהם חיים שלשא רצות ר שתעשה מחיצה מכפת 10ה טפחים אנחנו דף רכז ארבעה טורים מי שכשיך בדרך מערב שבת ואמו כיס אם יש גוי חמור יתן כיסו לגוי לא

נכין לו לחמור למה אתה חייב בשביטת החמור מצא מציאה לא יכול לתת אותה לגוי תעוה ככסו אלא אם כן בעל לידו אז לכן לחמו שהוא הולך וזה שעה שהוא יעמוד יהו חשו חרש שותה וקטן חמוש שם אדם היה חרש ושותה כן שותה לפי שאין לו דעת כנם שותה וקטן שותה שהקטן יבוא לכלל דעת רש וקטן ואין אם לא ז פחות ב400 חצר המשתמרת תן מלך חמור כלים תן אם תראה שקח חבני רשח לא בדרך תפילין בראשו לו בראשו יושב בית המדרש וניח ידו עד שמגיע לביתו

חבילתו מלחת גד שיום רצחת שולחן ערוך שעות מליצות ממשלים של שיחת תכולים כל ספר אסור קור בהם להלילים מי שחיברן מעתיקן מחתיים את הרבים שם אסור ללמוד בשבת תולדת דברי תורה מה עשו יש מי שמתיר הרי יש כח יש אומרים זכורה נפסדת בשבת לגשמים הפסיד במונו או שנשברה חבית של יין הולכת ליבותר לקרוא לגוי כל פי שם לכן מותר לרג כל המצים ישראל שאמר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת בקדש שיעסור אסור לומר לגוי בשבת קח בשר ושל עצמך כוסבו דרבנן מותר בין השמשות גון אמר לגוי

להדליק לונע לבן גרתי אמר אף על פי שישבתי לבן שהוא עבר מים יש לי שור וחמור שג הוא לא עבר מה זה שור וחמור שור זה יוסף חמור זה משיח בן דוד ואלה זכותם של שבטים שנקראו בנימצום דרש רבא חבר דרש רבא דף רכט כל החיה אשר ידך יצא מן התיבה אמר רבי יהודן היצא כתיב כתוב אבצא וקוראים היצא שרצו בארץ ולא בתיבה פרעו בארץ ולא בתיבה כל החיה מזיניים שבעה דברים נצבו בני נוח על עבודת כוכבים שבכו דמים כת השם נגז חנינג אף על אדם

מן החי רבי אליזר אף על קיניים שחי אומר אף על הכשפים אף על הסיר אמר בספר צנו ויר בנו ביתו השם כל נוסף ספר הזוהר פרשת חיי שרה בור שאדם שאדם עולה על מיתתו נשמתו עולה ב גוונים הקדוש ברוך הוא עושה חזק עם כל הבריות בוא כם שתן את היונה לים כתיבים מדם זהעפו ד בקיומו בודר ישעים רינה קודם ש מה הכוונה אחר שיש נמס לך א שרה כל משבר הרים ספר ודור קונה הזוהר שבה מי הוא תן מ צריכה לבקש זו חכם שזקן צ כתפילות

חוץ וחמון עלינו לבוא מהרן לכל מה שבגלל שמזכה לבוא יש כא תכליתי הלכות התחלת התורה בראשית כי בראשית תחילת גבני אנחנו בדף רלג באורכות צדיקים הרביעים הבורא נתמרוך הוא מתיר לו באורש בנים תן לו חוכמה התירה תבונה וכבוד סעיף ענוה ושפת בני אדם מה שאמר הקדוש ברוך הוא מכסה אני מאברהם כי חי אפר חוב חוכמה ורוב המון הכבול בעולם זה נחמד שלושה דברים אחד לטובה שיל לנקמה העשיר הזה זה שהוא מזק לאדם ממונות סימן הניסיון שיהיה בעל הממון תרוד השמירת ממונו ואינו נהנה לפי הממון שלו

ניכון ממנו תורח תמיד כבי צהום ו מרחם על הני כן החכם כן צרכם חכב לא לרעה ולא תורה סימן נקמה יהיה אדם מזיק וממונה ועבו רודת תענגו כמו שכתוב שצוני שמחה ארון לא לשלם מלך כן כן בבקשה איך מה אתה אומר מי זה אינו נתרי ‏H