הדף היומי מסכת בבא מציעא דף קטו-קטז הרב בניהו שמואלי שליט"א יז סיון תשפד

י בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום אחד בשבת קודש יום ראשון יז סיוון תשפד הנה זכינו שיהיה שבוע טוב לכולם שבוע מבורך בעזרת השם עם עוד אור של קבלת התורה עלינו האור הנה פרשת שלח לך אנשים ואיזה שבת קודש שסיימנו בה בהעלותך את הנרות ראינו בפרשה מה שכתוב והספסל בקרבו התאבו תאווה איזה מידת הדין מתוחה עליהם התאבות תאווה מה זה התאבות תאוה אומרים רבותינו התאוו להתאוות לא הייתה להם סתם תאוה אלא רדפו אחרי מה להתאוות ככ הייתה להם רצו שתהיה להם איזה שאיפה כדי שתהיה להם

תכלית לחיות ולמה לא היו מחוברים ללימוד התורה ברגע שאדם מחובר ללימוד התורה מחליש את היצר הרע ואת כל המשיכה שלו זה כל המשיכה אחרי התאוות והשטויות למה אם הוא טועם מטע מטעם המתוק של התורה מבין שכל מטעמי התאבות של העולם הזה הכל הבל וריק למה עוזבים באר מים חיים בשיל בורות נשברים הנה ברוך השם מי שחי בדרכי התורה והולך בדרכי התורה הוא לא צריך את כל השטויות והבנים את כל ההבל ההבלים שהולך למה הוא שמח בתורה הוא יודע זה העיקר כיים חיינו ורך ימינו השאר מה

זה משנה מה אדם אוכל מה הוא אכל מה הוא אומר העיקר הגדול זה יש לו מטרה אחת ללמוד תורה לקיים את התורה והוא שמח בה כל כך בכל מצווה ומצווה אתם יודעים שיש אזה מסופר על איזה עשיר אחד הלך לבקר את חברו היה עני מרו את חבר שלו הוא נכנס לבית שלו הוא הה הכל מה זה איזה בית דן פשוט פוט אומר אני גר בשוויץ איזה בית מפואר הוא לא רגיל לראות בית פשוט כל כך אז הוא שואל אותו את החבר שלו תגיד לי מה אין

לך פמוטים מכסף טהור למה אין לך וילונות אין לך תמונות מה אין לך שטיחים אין לך לוסטר מה קורה פה איזה בית זה אומר לו החבר שלו למה למה כואב לך אני אסביר לך לפי משל שתבין אומר אחד הלך לבקר את חברו במהלך הביקור דיברו על בריאות אז הוא אומר לנו שהצל הרופא נתן ו כדורים ו אז הוא אומר לו אתה יכול להראות לי גם את ה את ה את הכדורים שלך מה אתה מקבל מה אתה שותה כל יום מראה לו שהוא שותה את זה ואת

זה ואת זה ואת זה אמר לו גם אתה כבר בגיל 60 מה אתה שותה כל יום איזהו תרופות אומר לו לא לקח שום טרופה אומר איך זה יכול להיות פיקוח נפש מה זה אתה לא לקח כלום אני לוקח בבוקר בצהריים לפני אוכל לפני השינה בולע עוד שלוש זה פיקוח נפש למה אתה לא מטפל אומר אין שום סכנה מה אזה אין שום סכנה אומר אני אסביר לך אתה חולני אתה יש לך בעיות של סוכר בעיות של זה אתה בעייתי אבל אני ברוך השם בריא אני לא צריך

כדורים אתה חונה צריך כדורים מי שבריא לא צריך לזות כדורים זה זיק לו אומר לו תשמע חביבי זה המשל שאני אומר לך אומר לו תבין אתה בגדר חולה אתה חייב להראות חפצי אומנות שין לך בילונה שיין לך שטיחים שיין לך לוס שיהיה לך כ כסף שיהיה לך זה למה אתה חולה נפש אין לך תורה אז אתה צריך כל מיני דברים אני לא צריך אני משוחרר מכל המותרות אני הולך כל יום דף יומי לומד שמח לומד זוהר יומי לומד משנה יומית בא לבית חוזר על זה יש

לי את זה ביד שלי זה שאומר הפסוק דורשי השם לא יחסרו כל טוב לא תמיד אמנם לא תמיד הצדיקים יש הכל אין להם אבל הם מרגישים הכל יש להם הם לא צריכים כלום הם חיים באושר בתענוגות בנחת ושמחה אתה יודע אנחנו גדלנו בבית אצל מורבי שם ריחמה ואני אומר את זה לזכותו שום דבר לאלא היה היה מיתות ש של ברזל כן מה היה מזונים של פעם שצריך להוציא אותם כל פעם החוצה ולדפוק את זה ואמא שלי היייתה דווקא שמחה מאוד עליזה לא וגם הוא לא היה

לו כסף לקנות אוכל האבא שלו היה גר למטה הוא קונה מה שהוא צריך הוא משלם חשמל גז מים וזה הב לי היה הראש שלו בתורה הוא זכה אני היה בתפוח על השולחן אחי אני אני בעצמי על עצמי אומר הייתי חושב אם אני אכל אותו מה תאכל אחותי חיות שלי מה יכלו לא היה להם מה לאכול אני אוכל בפורת יוסף אני לא צריך את זה אבל איזה שמחה היייתה עד לב השמיים עד לב השמיים למה כל הבית הה מתנהל על פי הרב מרדכי שרעבי אין ספקות מה

שצריך שואלים את עליו מה שהוא אומר זה קדוש וזה הכל אתה יודע אבא שלי היה קונה עוף אחד לשבוע לשבת עוף אחד עשר ילדים בליל שבת אמ שלי טוחנת את ה את החזה של העוב טוחנת אותו העושה מזה קציצות במרה כל אחד מקבל קציצה אחת קטנה מזה וזהו זה היה אוכל של ליל שבת יום שבע בבוקר כל החלקים של העוף כל אחד מקבל חתכה קטנה מה אוכלים אורז אורז עם עוף זהו אבל אף פעם לא חשבתי שחסר לנו היה כן בעולם למה הראש לא היה בזה

היה הרב שרוב שרבי מנהב אותנו בתורה עבודת השם לכן זה לא צריך זה הכל עבודת השם אז מה קראו [מוזיקה] למקום כברות התאווה אומרים רבותינו היה צריך לקרוא לזה כברות המתאווים לא התאווה אומר שעם ישראל ראו במו עיניהם את סופם הרע והמר של המתאוים אוי ואבוי וישובו ויבכו ואף אף אף השם חרה בהם וכולי ביטלו את כל תאוותם לכן נקרא קברות התאווה לא קיברו המתאווים עזוב את המתאווים התאווה עם ישראל קברו את כל התאוות אומרים מה יצא אתה יודע אדם גם כן מתאווה מתאווה אבל אם

הוא הולך לבתי חולים אוי ואבוי רואה מה זה אנשים חולים מה זה הולכים איפה הוא הולך מה הוא ילך תאווה אומרים שמלך אחד שלח פעם את הבן שלו יחידו שילמד קצת בכל מדינה ומדינה מנהגים חוקים שיוכל לאמץ את הממלכה הכי טוב אז הוא הגיע הנסיך הזה היה לו מלוים והגיעו לאיזה מקום נחרת בזכרונו כשהגיע לאחת המדינות באפריקה הלכו לו שם מסיבה גדולה איזה ארוחה מפוארת כד המלך מה זה הביאו קנרק מעדני המזרח היה משהו לא רגיל בעולם איזה דברים מה לא הביאו שם אבל הוא רואה

דבר פנה מביאים לונקה יש בפנים מת רחצו אותו ילבישו אותו הכל שמים אותו שם ואז הם מתחילים לנגן התזמורות וזה מה זה משוגעים איך אתם יכולים ורים מת אתם עושים חינגה ואוכלים ושותים מה קורה פה אומרים לו זה מודיעים לנו אכול ושתו כי מחר ימותו כולם אדם לא יודע מתי עיטו לכן אומרים לו תשמע ננצל את הזמן למה מי יודע מה ילד יום אכול ושטו כי מחר נמות כן איי איי איי אין חרצובות למותם בריא אומל בריא עולם אמר הקדוש ברוך הוא לא דין הרשעים שאינם

חרדים ועצבים ביום המיתה אלא שליבם בריא להם כאולם אוי ואבוי אתה מבין מה הם עושים זה דבר פלא השם הצילנו עד כדי כך זה הולך הגמרא אומרת בברכות יש שלוש עצות נגד יצר הרע יעסוק בתורה בראתי יצר הרע נתי לו תת אבנים לא עוזר עדיין צור גובר עליו יזכור לו יום המיתה אבל הזכרת יום המיתה תועיל היא לא תועיל אם לא קדמו לה לימוד תורה קבלת על מלכות שמיים זה לא מ יעזור לזכור לו יום המיתה צריך קודם כל תורה אחר כך עוד מלכות שמיים ואז

יעזור לו יום המיתה צריך לדעת אמ נו הוא בתאוות שלו איך כתוב בפרשה שטו העם ולכתוב וחנו ברחיים או דחו במדוכה אתה יודע מה שאומר על זה השפתי כהן מביא את הדברי הזוהר הזוהר אומר שתו אותיות ושת מלשון שטות כי יש בגרון קנה בשביל דיבור ויש ושת בשביל אכילה שטרו אותיות ושת הושת האדם והבהמה שווים בו גם אדם אוכל גם הבהמה אוכלת בושת שניהם אוכלים למחייתם אבל מה ההבדל בין האדם לבהמה זה השימוש בקנה מותר האדם מן הבהמה בדיבורו רק אם הוא ינצל את הדיבור לתפילה

לתורה להלה להודעה אז יהיה מעלה גבוהה מהבהמה המן זה היה מזון רוחני במדבר עזר בלימוד תורה בהשגות רוחניות לא ניתן התורה אלא לאוכלי המן הערב רב מעשו בתכונות הרוחניות של המן למה היא סיעה לקנה בחרו למתקדם בושת להנות רק מגוון טעמים הבנת במה לא רוצים אז לכן הם גילו את את הרמה שלהם נדמו כבהמות כל מעיינם זה רק באבוס אתה יודע הושת אמרתי לכם כבר אם תעריך לו את ה אם אדם מעריך בושת באכילה נהייה או ארוכה נהיה אותיות שטן השם יצילנו זה שטו ע לקטו

היה אחד רבי מאיר קראו לו היה עובד ב בסיביר אומר הלחם היה מצומצם איזה רעב איזה בעיות הי נותנים להם כל יום רוסה בבוקר פרוסה בערב ככה זה כל יום גם שבת הכל אין שם שבת אבל צריך בשבת לאכול מה הוא עושה כל יום הפרוסה שלו מוריד רבע קטן בבוקר רבע קטן בערב כל זה שומר יבש שיהיה לו שיהיה לו לשבת קודש אומר אני מכבד את השבת בכל מחיר אז זה היה הכבוד שלו איך הוא יעשה לי שבת הזזה הצטברו לו כבוד של לחמים והוא ככה

אוכל לכבוד שבת יום שישי אחד הודיע הרוסים לרבי מאיר הזה שהוא עובר למחנה אחר והיה בדיוק שבת סמוך לשבת היה לו הרבה חתיכות לחם מה הוא יעשה עכשיו אם תופסים אותו עם זה קורצים לו את הראש אם ה יקח את זה איתו היה מסתכן אומר אין ברירה כלית לתת את ה לחם למישהו מהמחנה היה שמה איזה אסיר גוי אחד גבוע בריון אפילו הסוסים היו פוחדים ממנו משהו חזק מאוד ראה אותו מושלך כמת אומר לו תשמע אני רואה אותך חלש ואיין לך כוח אומר אתה לא יודע

הוא הולך למות מהרעב אומר לו בוא הבאתי לך יש לי לחם שאף אחד לא ידע הביא לו את החתיכות שלו שאסף כל השבוע אמר לו מה אתה אומר תיקח הוא לקח את זה אחד התחזק ממש היה לו הוא הצטער שנתן במקום שהוא יעשה שבת אבל מה יעשה גוי מרושע והוא עבר למחנה אחר לקחו אותו אומרים לו לכות עצים מסכן שבת לא יודע מה לעשות וזה קשה מאוד למה כל הגזעים זה שמה סיביר הכל הכל הכל אבן מהקור הכל כפו ווא איך הוא יעשה מה הוא יעשה

הוא לא יודע מה לעשות הרגיש שהוא מתמוטט בינתיים העבירו גם את הגוי הזה לשם זה רואה אותו אומר לו מה המצב אומר לו הכל בסדר אומר אתה יודע אצלי זה שבת היום יש לי בעיה מה הבעיה אני אעזור לך אומר אני לא יכול לחוט את העצים אומר תשב בן אחת תשב פה תנוח תעשה שבת תשאיר שירי שבת אני אחרות לך את העציב אתה בזכותך אני חי אתה רואה אז הוא נתן לו הגוי הזה לעשות שבת אז גם מלאם תראה איך מהשמיים מי שכן מי שעובד לשבת

רה לא רודף אחרת מה יעשה הוא רוצה רק לשבת הוא כולם ממעט שיהיה לו לשבת בת היה שמה איזה אחד ראה את זה אומר לו אני אנשין מה עשה לו הגוי הזה הרג אותו קבר אותו שם זה גוי אחד אומר ישין תראה איך הקדוש ברוך הוא מסדר זה רק שאדם ילך בדרך השם מה נעשה צריך לדעת על פי השם יחנו על פי השם יש הוא זה הכל עילת העילות בסיבת הסיבות יש הרבה אנשים רושים מה שקורה בחיים זה מקרה אין דבר מקרה זה השם רקם אותיות

השם רקם או אותיות רק מהשם אין זה אין מקרים זה הכל עילת העילות וסיבת הסיבות צריך לדעת שכל הזמן זה צריך עכשיו חזק להיות בתוכנו שכל הזמן אנחנו בידיים של הקדוש ברוך הוא איך היה אומר דוד המלך אי איי איי גם כלך בגצ ל מוות לא ירא רע כי אתה עמדי שבטך ו משתך אעם נחמוני אתה כל הזמן איתי אתה יודע מה היה מסופר הזה אישה אחת לקחה את הבן שלה לטיול בירושלים הם גרים בחיפה בקריאת שמנה שם לקחה את הבן שלה לטיול בירושלים בעלה מתקשר

אליה אשתי היקרה איפה אתם עכשיו איפה את עכשיו אומרת לו אני בעיר בירושלים שמה במרכז אחרי חצי שעה איפה עד עכשיו בכניסה לעיר העתיקה הוא לא יכול למה הוא מפחד אחרי חצי שעה איפה את אומרת ו אני עכשיו עומדת בכותל המערבי איזה תפילה אני עושה וזה עכשיו אם ה הה יכול לדבר עם הבן שלו שהוא נמצא בידיים של אמא מה היה אומר לו בני היקר איפה אתה בידיים של אמא אחרי חצי שעה עוד פעם איפה אתה בידיים של אמא אחרי חצי שעה איף פעם איפה אתה

זה צריך אדם להרגיש כל הזמן אני בידיים של אבא ואמא זה אמת ככה דוד המלך ככה צריך להיות ככה צריך להיות שהכל מאיתו יתברך כן זה הכל עילת העילות וסיבת הסיבות אתה יודע המעשה הזה שהיה עם אחד שאבא שלו אמר לו תשמע אני רוצה יש לו בקריעת שמונה אני רק אומר משל בקריאת שמונה כן יש לו דודה זקנה לך תבקר אותה ותראה מה שלומה ומה איתה ותעודד אותה באמת הלך כמה זמן לקח לו עד שמצא את הבית שלה אז לא היה ויז כן יפה הוא יודע

איפה זה חיפש וחיפש עד שמצא ו בסוף מצא חנה את האוטו שלו במקום מפוקפק ו והלך עלה לבית של זוזה והוא מדבר עם ה עם הדודו שלו והחליפו ו הנכדים וכל מיני ושר לה ועשה לה שמח ואז הוא יורד לאוטו אוי ואבוי אבל מה הוא רואה כיוון שהודו עמד על אדום לבן באיזה פטיפה קיבל דוך דוך 500 שח אומר בשבילו זה היה תמי קילין ו כסף אז היה היה עצוב טוב עד עד שהוא השיג דלק בכלל להגיע ועד שזה ועד שבא קיבל 500 שקים לא היה

פשוט טוב לאט לאט בסוף שילם אותו עבר הזמן שילם 500 שק יום בעיר א אחד מגיע אליו מעטפה גדולה נוצצת לוגו של אחד ממשר עורכי דינים הגדולים תביעה גדולה עליו מה מה עשה סיפור התביעה היא סיפור שלא היה ולא נברא בדם השותף שלו לשעבר בדע אותה מליבו כל מיני מסמכים ועלילות מתי בקיצור זה היה באותו יום אה של הדוח והוא בכלל היה בחוץ לעיר ברחוק בקריאת שמונה וזה היה בירושלים ואיזה תביעה לבית משפט אם איזה סיפורים לא מהעולם הזה והכל סתם דוי עם עדים עם תמונות

והכל שקר אומר אפילו לא צריך עורך דין אומר זה שעשיתי את המצווה מה שאבא אמר לי והלכתי והאוטו חונה וצילמו לי את האוטו ונתנו לי את הדוח עם תמונה ועם הכל וזה זה מספיק כן ככה הוא הלך אומר הבית משפט שמה השופט מה זה הלך לטובתו אומר זה שקרן נתן לו איזה כנסו איזה תשלם את כל אוצרות המשפט איזה דברים שם עליו איזה עלילות אומר זה כל זה עילת העילות וסיבת הסיבות ש נתנו לו את את הדוח הזה של מצווה שהוא הלך רק ל אין לו

כסף בכלל אבא אמר לו תלך הוא הלך תראה כמה שאדם צריך לדעת שהכל זה השכחה העליונה הכל זה עילת העלון מסבב הסיבות אין דבר אדם יגיד איזה מקרה איזה מקרה הכל זה הקדוש ברוך הוא קובע טוב בעזרת השם בוא נלמד ישעיה ויהיה ישועה שיהיה רפואה שלמה למור רבי רבי שלום אהרון בן רחל להצלחת דורון בן יהודית שיהיה לו גם זיווג טוב וישועה גדולה אנחנו ישעיה פרק ה פסוק ה הוי מגיעי בית ב בבית שדה בשדה יקריבו על אפס מקום לא שבתם לבדכם בקרב הארץ אומר אוי

יש להתאונן על מה שהם מגיעים בבית כשאדם חלש היה לו היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע אז היה חזק מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש לקח מגבול זה שמצד השני גם כן לוקח מגבול אז לא נשאר החלש ביניהם לא נשאר לו מקום מגיע בית בבית שדה בבית שדה בשדה הוא שכן של איזה אדם חלש והוא לוקח לו זה גוזר לו מפה חתחת בית זה גוזר לו משם חתחת בית עד אפס מקום והשבתם לבדכם בקרב הארץ אומר הנביא לבעלי הזרוע מה אתם חושבים שרק

אתם לבדכם תשבו תקיימו בקרב הארץ ולחלשים אין מקום אמכם לא ככה באוזני אדוני צבאות אם לא בתים רבים נשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב אתם גוזלים ולוקחים אתם חושים שיהיה לכם טוב באוזני השם צבעות אומר השם צ עוד צר מילה אחת תדעו לכם אם לא זה לשון שבועה בתים רבים מה תועלת שאתם לוקחים וגונבים בתים מהחלשים לכן בתים רבים וגדולים וטובים מאין יושב כי עשר צמידי חרם יעשו בת אחת זרע חומר יעשה אפה ראית מה זה מקום של עבודת הסרת צ מידי חומר יעשה רק בת

אחת כלומר יין מעט מקום זרע חומר יעשה אפה אחת למה יהיה רעב אנשים יעזבו את הבית וילכו להם וישארו הכל שממה מבעליהם הוי משכימה בבוקר שחר ירדופו מאחרי בנשף יין ידם אלה משכימים בבוקר רודפים לבקש יין המשקר ואלה שמאחרים לשבת בערב לשתות הרבה עד אשר היין דולק הוא בוער בהם מסכנים מסכנים והיה כינור בנבל טוף וחליל ויין מ שתיהם ואין ואת פועל אדוני לא יביטו מעשה דיו לא ראו אוי ואבוי והיה כינור בידם היה הכינור לנגד בן שהם שותים להתענג על היין ופועל השם כלמה לא

נותנים לב להסתכל בעבודת השם שהקדוש ברוך הוא הכל יביא במשפט ומעשה ידיו לא ראו עצמה לכן גלה עמי מדעת וכבודו מת רע ואמו צח צמה י וואי וואי איזה עונשים רגלה עמ לא היה להם דעת בגלל זה כבודו וכבדו מתה רעב נכבדי ימותו ברעב ויהיו צ צמא כנגד רוב מתיהם אוי ואבוי ומונו ציחי צמה לכן הרחיב שהו נפשה פרפיה לבלי חוק ד הדרה והמונה שונה עלז ב לכן מידה כנגד מידה הם הרכיבו נפשם לבלוע מאכל ומשתה פערו פה לכן פערה לכן הרכיב שאון נפשה מידה כנגד

מידה תחי בשאול זה הגני גנם לבלוע את הכל ופערי ל חוק בגדול אין לו גבול וירד הדרה והמונה אומר זהו וירד שם הדרה של ירושלים תפארת ירושלים איפה ה ירד בשאול הכל ירד אל השאול ויח אדם ויפל איש ועיני רבועים תשפ וי וואי וי וואיי וש חדם ושפל איש בעיני גבוהים העיניים שהם מגביעים נסתכל כלפי מעלה כמו גסי הרוח תשפ להסתכל למטה ויקב אדוני צבאות במשפט ליל קדוש נקדש בצד כן כשעשה משפטים באם יקב שמו בעולם ל הקדוש קדש בתוך הצדיקים הנשארים בהם קדש שמו במה

שיצא צדקה לכשרים שבדור הגענו יז היום יז משניות משניות וקודם המשנה הצדקה בעזרת ההר שעתו כמה זה דבר גדול הצדקה כן עשית ב שבת ום שישי עשית ביום שישי מי שלא עשה ביום שישי צריך לתת היום פעמיים צ משה אל תוותר להם לא לא היה דוקא משמיעים את הכל שלי בקוש גיד אוהבים אותך אבים א ישלך 20 שק אני אשים הלואי הו משמיעים אותי רב פרק חמישיה משנה א' הז להם בעדת זה אנשים שניזוקו טובעים דמי הנזק יש מזיק אומרים למזיק תשלם עכשיו אין עולם מזיק

מעוד מטלטלין שמין להים בעיית מהמעלה קרקה מעולה של המזיק כתוב בתורה כי אבער אי שדה אוכר משלחת בעירו בער בשדה אחר מטב שדה ומטב קרמו ישלם כן הוא בעל חוב בבינוניות כש כששמים למלווה את נכסה הלוה לגבות מהם חובו שמים בקרקע בינונית וכתובת אישה בזיבה רוצה לכבות כתובתה לוקחת זיבורית שבקרקע אותו בעל רבי מאיר אומר אף דובת אישה בבינוני זה כמו חוב אבל אין הלכה כרבי מאיר משנה ב אין נפרעים מנכסים משעבדים במקום שיש נכסים בני חורים נכון לא יכולים הנזק והמלווה לגבות את מי הנזק

והחוב נכנסים שעובדים שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבור לא משנה תיקח זיבורית איין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן זיבורית זה עוד דין כשמת המזיק נכון צריך לשלם לו מעידית אבל אם הוא מת ויש יתומים רק זיבורית כן הגענו משנה ג' אולי נלמד עוד משנה גם אני חושב שהעולם עוד משנה אן מוציאים לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האישה והבננות מנכסים שעובדים רק מנכסים בני חורין כלומר אדם גזר את חברו שדה מחברו מכר את ונשאר שריך חילת פירות זרעה צמחה עשתה פירות בא נגזל מוציא מיד הלקוח

את את השדה עם הפירות וכן השבח קרקעות ישבח את הקרקע מנכסים משועבדים לא מוציאים אי א בבני אחורים בפני תיקון העולם והמוציא והמוצא מציאה לא ישבע פני תיקון העולם המוצא מציה מזיר את זה לבעלים לא לא לא צריך להשבע שיחזיר את הכל למה תיקון העונ חב אותו לשבוע הוא אומר לא ירים ולא יביא ולא יצא לו לא צריך לשבע בגללו הגענו למשנה ד' כן אנחנו הולכים לגמרא בעזרת לשעתו מסכת בבה מציעה דף קטז אנחנו לומדים שני דפים גם קף טו של שבת וגם קוף טז של

היום ונסיים פרק התשיעי ומתחילים פרק עשירי הבית והעליה אז נגיד תפילת בית המדרש זכינו שבית אדוני ד תמיד כי ממני ב משם יחוד ק באותיות כתוב וגת בו יומם ולילה הי אנחנו לשנו פניך ל ברוך אתה אוך אך חוקות שרלו כם קודש יון ושה שמיים וארץ כן כן מאר תפתח דף קטו במשנה צ מה שפתח צ משה שים לב עליו שים לב כן סמה הגענו ביום שישי אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה פתחת אפרים היום זה דף קטז אבל אנחנו לא עשינו היום שיעור המקדים

אז אנחנו נעשה בעזרת האל את השעור בפעם אחת כי זה לא הרבה חומר אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכן אותה בסוף ה חלק הצר לפני השורות הרחבות שתי שורות לפני הרחב אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה איין ממשכנים אותה שנאמר לא תחבול ברד אלמנה לאנ כתוב ב אתה יודע אישה אלמנה מסכנה כסף לא החזירה את החוב מקודם למדנו אדם שלא מחזיר את החוב אז לוקחים ממנו משכון אבל אומרת הגמרא המשנה אומרת למנה בן שהיא עניה בן שהיא עשירה לא לוקחים מנ משכון

לא ממשכנים אותה שנאמר כתוב בתורה לא תחבול ברד אלמנה כלומר לא חידק בין עניה לעשירה אסור לקחת בגד אלמנה תנו רבנן גמרא תנו רבנן אלמנה בן שהיא עניה בן שהיא עשירה אין ממשכן אותה דברי רבי יהודה גם עניה גם עשירה כמו המשנה לא ממשכן אותה רבי שמעון אומר לא עשירה במשכן אותה אבל עניה אין במשכן אותה למה שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שברה ב שכנותיה רבי שמעון אומר תשמע עשירה אם הייתה עשירה האלמנה הזאת שה לא צריך להחזיר לה את המשכון יש לה בגד ללילה

יש לה בגד ליום יש לה ראיתים יש לה הכל אז כן תמשכו אותה אבל היא מעניה לא ממשכן אותה למה אתה חייב להחזיר לה את המשכון כל יום וכשאתה מחזיר לה כל יום אתה בא לבית ואתה דופק להחזיר ל את המשכון אנשים רואים זאת אלמנה מאיפה הבעל הזה כל יום כל יום בא לפה מוציא לשם רע משכנותיה רוד שיוצא נכנס זה לא נעים לכן כאשר מ שמלווה לאלמנה אז אסור לו למשכן אותה אבל כותב רבי יונתן הייפ שיץ שאם אתה שומע מר אם המלווה הוא לא

איש המלווה היא אישה ה היא הלכה לבדה מחברה שלה מותר למשכן אותה למה לפי הטעם שלא תוציא נשם רע אין בעיה מקשה לממר דרב יהודה לא דריש תעמ ק ורבי שמעון דריש תעמד ק משמע רבי יהודה לא דוריש תעמ קה לכן הוא אומר בן אלמנה בן עניה בן עשירה לא ממשכנים אותה למה אם תרגיש תעמ תכלה עשירה למה לא ת משכן אותה ה אין מוציאה השם רע אבל הוא לא דורש טעם למה הדבר לא דריש טעם נקרא למה זה הי מחלוקת בין רבי שמעון לרבי יהודה

אם דורשים את טעם הכתוב שמחמת נקבע הדין כאשר הטעם לא שייך אז אין הדין או המצווה לא נאמרו בו אז בוא נראה אז למ רדי רבי יהודה דרישת עמ דקרא ורבי שמעון שעכשיו הוא מתיר למשכן את למנה עשירה דריש תעמ דקרא אם לא שייכת כמו שראינו לא שייך עשירה לא שייך בעיה שמסיעה שם רע משכנותיה למה הא לא מחזירים לה את זה היא לא צריכה את זה ובך שם עינ להוא למדנו ש שיטותיהם הפוכות נתני ולא ירבו ולא ירבו נשים רבי יהודה אומר אתה יודע מלך

ישראל כתוב עליו לא ירבה לו יותר מ-18 נשים מותר לו לקחת 18 נשים אבל ולא ירבה לו נשים למה המשך הפסוק ולא יסור לבבו רבי יהודה אומר מרבה נשים ולבד שלא יהיה מסירות את ליבו מותר להרבות נשים העיקר שלא יהיו נשים צדקניות שלא מסירות את ליבו מהדרך הישרה כל הטעמה האיסור שלא יסור לבבו אתה רואה רבי יהודה דריש תעמד דקר אתה אומר לא ירב נשים לא יסור לבבו אבל אם זה אישה צדקת שלא תשיר לבבו מותר רבי שמעון אומר אפילו אחת האיסור לא רק אנשים שמסירות

את ליבו אפילו אחת והיא מסירה את ליבו הרי זה לא סאנה אפיו אחת אם כן למה תמו לומר לו הרבה ו נשים שאסור להרבות נשים אפילו כאבי גה כשרות התורה אמרה 18 זהו כהנה וכנה 18 אז אתה רואה שרבי יהודה מתיר להרבות נשים כשרות למה לפי טעם הפסוק דריש טעמ קרא רבי שמעון אוסר אפילו אישה כשרה לא רבה לו נשים הוא לא דורש תעמד נקרא ופה ראית אצלנו שכן דריש תעמד נקרא זה הפוך תרצת הגמרא לעולם רבי יהודה לא דריש תעמד נקרה ושני אח גבי מלך

למה הוא דורש אתם משום דמפרש קרה ולא רב אנשים ולא יסו לבבו התורה מפרשת כאילו כתוב בתורה מהי ת עמה המשך הגמרא מהיית עמה לא ירבה לו נשים משום דול יסור לבבו הפסוק מפרש את זאת אז מודה רבי יהודה שכן דורשים ורבי שמעון שסובר שלא דורשים כאן את טעם הפסוק אמר מכדי בעלמה דרשי טע כמה שבדרך כלל אנחנו דורשים גם בלי שיהיה כתוב טעם אנחנו דורשים את הטעם בשביל התורה בלי שהתורה תכתוב את הטעם אז לכן כממה שאנחנו דורשים לבד נכתוב רחמנה לא ירבה ולא בעינין

לא סור תורה רק לכתוב לרבה לאנשים ואני יודע בשביל שלא ישור לבבו למה התורה היייתה צריכה לפרט ולא ישור לבבו ואני ידע למה הת עמה לא ירבה משום לא יסור למה צריך לכתוב לא יסור לא יסור דכתב רחמנא למני אפילו אלא בא ללמד אותי דין אחר אפילו אחת ומסירה אתתי בו הרי זה לא ישאנה אדם צריך לדעת תיקח אישה שתעלה אותו בעבודת השם שתדריך אותו שתיתן כוח אעשה לו עזר כנגדו לך בעלי תלמד אני מחכה לך מתי תבוא אכין לך הכל רק שאתה תלמד איך היה

הלימוד מה אתה צריך שאני אעזור לך ככה אישה תעודד את בעלה תגיד לו איך אתה לומד יפה אמר לי בניהו איזה יופי אתה כן למה הוא יראה לה את המב חן שהוא מוציא 100 היום מה קיבלת אה קיבלת מתנה גם אני נותנת לך מתנה ממני כל מתנה שתביא תקבל עוד אחד ממני ככה זה הולך כן משנה החובל את הרחיים עובר משום לא תעשה וחייב משום שנקל שנאמר לא יחבול רחיים ורכב אתה רואה מי שממשק חובל זה ממשכן את הרחיים אתה יודע הרחיים מורכבות משני אבנים הלמטה

זה רחיים ולמעלה זה רכב רוכב לא לא יחבול רחיים ורכב כי נפש הוא חובל זה כל זה טוחנים בזה חטים כן כן אמר לי רבי משה מזרחי אצלהם בקטמון ובקור יסטן הכל היה להם כזה חיים ורכב על המקום טוחנים על המקום הופל שבת ויש להם תנור של עצים ואיזה יופי זה מוציא להם אז אסור כן גם בזה הם עושים את הקובה טוחנים עושים עושים בורגול וכל ל הדברים שצריך זריס סולת הכל עושים ברחיים מה שהם צריכים אמת ככה היה אז זהו החובל את הרחיים עובר משום

לא תעשה לא תחבור רחיים ורחב לא תעשה וחייב משום שני כלים שני אמר לא יחבול רחיים ורחב כנפש הוא חובן ראית זה רחיים יש רחיים קבועות באדמה ויש רחיים מטלטלות זה נקרא רחיים מטלטלות לא כל כך גדול שצריך זה אפשר להרים אותו להעביר אותו ממקום למקום אז אפילו רק תרו בו התראה אחת וקשת איים למה לקח ג את הרחיים וגם את הרכב שנאמר לא יחבול רחיים ורכב למה כי אם הוא לוקח את זה נפש הוא חובל ולא רחיים ורכב בלבד אמרו שאסור למשכן אלא אף כל

דבר שעושים בו אוכל נפש אסור למשכן למה כי נפש הוא חובל זה סברה בכל כלי שעושים בו אוכל נפש אתה מבין כל כלי למשל יש להם סיר שמבשלים בזה את הקובה לרבי מנשה גם זה אסור גם איך יבשל את הקובה גמלא אמר רב אונה חבל רחיים לו קשת איים משום רחיים ו משום כנפש הוא חובל לקח רק את האבן התחתונה לא את הרכב כבר לו קשת ין למה לא יחבול רחיים ומשום כי נפש הוא חובל אז הוא לקח לו מתוך ביתו למה זה נקרא חבל חבל

זה מתוך הבית חובלים אז גם כנפש הוא חובל חייב שתיים לוקש שתיים רחים ושים כנפש הוא חול עכשיו אם חול רחיים ורחב זה רבונה דעת רבונה ח רחיים ורחב שתי אבנים גם התחתונה וגם העליונה לוקש שלוש משום רחיים זה אחד משום רחב שניים משום כנפש חבל הרי דרי שלוש כלומר כנפש חובן לגבי רחיים ורכב זה דעת רב הונה רב יהודה אמר חול רחיים לוקח חת רחב לוקח חת רחב רחיים לוק משום רחיים חבל האבן התחתונה לוקח אחד משום רכב ם אבל רחיים ורחב לו קשתים כי

נפש הוא חון נשאר דברים הודעתה זה לא בא להגיד לי שגם עובר על זה כש רחב חבל רחיים לובש לוק אחת רכב שתיים זהו לא רחיים לוקש שתיים רכב לוקש שתיים בגלל כי נפש הוא חובל חוזר עליהם לא למה נפש הוא חובל ששאר דברים ודעתה בא ללמד אותנו שאסור למשכן כל כלי שעושה אוכל נפש וזה לא בא לחייב ער רחיים ורחב עוד דלב נוסף לא ממרא עכשיו בוא נראה האם נאמר למה אביה ורבה בפלוגת דרב הונה ורב יהודה כמפלגה נאמר נצ מחלוקת אחרת במחלוקת של רב

הונה ורב יהודה שרב הונה אמר לו כשלוש ורב יהודה אמר לו כשתיים זה מחלוקת אבי ברבה במקום אחר בעניין אחר מה דאמ רבה זה מדבר כתוב בתורה על גבי קורבן פסח לא תוכלו ממנו נעו בשל מבושל במים כי אם צ אש ראשו הקרע קורבו קורבן פסח אוכלים אותו רק צלי אש לא נע שזה עדיין לא צלוי טוב זה חצי בישול חצי צלוי ולא מבושל במים אלא רק צלי אש אז אמר רבה אכנה שזה לא צלוי לגמרי לו קשת עיים משום נה וגם משום למה כתוב אל

תאכלו ממנו נה וגם משום כי אם צלי אש זה שניים אכל מבושל לו קשתיים משום מבושל ומשום כי אמ צלי אש אל תאכלו ממנו כי אמ צלי אש אם אכל נע ומבושל לא כשלוש משום נע משום מבושל ומשום לא תאכלו ממנו כי אם צילי אש יפה אז זה כמו רב הונה רכים אחד רכב אחד כנפש הוא חובן עוד אחד הביה אמר אין לוקים עליו שבכללות לא לוקים עליו שכוללים בו כמה ייסורים בכללות בזה מה הוא אומר לך כי אם צידי אש לכן לא לוקחים כאן על

לא תוכננו כי אם צילי אש למה זה כולל בו כללות גם נע וגם מבושל אז האם הנה הגמרא עכשיו דנה למה הביה דאמר כרב יהודה ורבה דאמר כרב הונה אם אביה שאמר שסובר שלא אלוקים על כי נפש הוא חוה למה קולב בתוכו כמה ייסורים אז זה כמו רב הביה אומר כמו רב יהודה כמו שרב יהודה סובר שלא אלוקים על כי נפש עובה למה שקורה בתוכו כמה ייסורים ורבה אמר כרב הונה שסובר שאלוקים על כי נפש הוא חובן האם ככה גמרא דוחה אתה איתי מאיר אמר לך

רבה אנד אמרלי אפילו כרבי יהודה מה שאני אמרתי אל ת ממנו אל תכלו ממנו כי אם צליה אני סובר אפילו כרבי יהודה למה עד כאן קמ רבי יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובה לא משמע רחיים ורחב אם כך נשאר דברים הודעתה אבל אכה כי אם צלי אש למה אתה שמאמינה ללו יפה אומר רבה אני שאמרתי שלוקים אל תאכלו ממנו כי אם צדי אש אומר סובר אפילו כרבי יהודה למה עד כאן לא קמה רבי יהודה תם שלא עוברים על כי נפש הוא חובן אלא בגלל דכי

נפש וא חובל לא משמע רחיים ורכב כלומר שאם שאר כלים שעושים בהם אוכי נפש לבדים מנפש הוא חובל לא היינו לומדים רחיים ורחב אז לכן סובר רבי יהודה כי נפש הוא חובל זה רק לשאר דברים הודעתה ומי שחול רחיים ורחם הוא לא עובר על כי נפש הוא חובל כי נפש הוא חובל זה בא ל לרבות כל כלי שעושים באוכל נפש זה לא חוזר על רחיים ורחב מי שחון רחיים ורחב לוקח רק שתיים אחד על רחיים אחד על רחב לא לוקח גם על כי נפש שוא חובל

נפש שוא חובל זה בא לרבות שאר כלים אבל החה כי אם צלי אש למי אתה מה בא ללמד הרי נבו שע כתוב כתוב בפירוש לאיסור אל תכ אל תאכלו ממנו נ הנה אסור ובשל מבושל במים לא לאכול אלא כי אם צילי אש אז למה צריך להגיד לי כי אם צילי אש אז זה שאומר ההלכה כי אם צילי אש למה אתה הרי מבשל מבושל נ ומבושל זה מפורש כתוב אל שבע מינה ללו מי שאוכל נ מבושל ו גם על לא תכלו ממנו כם צלי אש כי זה

לא היה צריך לכתוב ואבה אמר לך אנ דמרי אפילו לרב הונה מה שני אמרתי שלא אלוקים משום לא תאכלנו אפילו לרב הונה עד כונתם שעוברים כנפש שחון אלא דכי נפש הוא חון יתרה זה מיותר כין תר שדי רחיים ורכב למה זה מיותר לומדים ממנו איסור לשאר כלים שעושים בם אוכל נפש אז כיוון יתרו שדי הרחיים רכב שגם הם בכלל כלים שעושים בהם אוכל נפש אבל אח כי אם צלי אש לב יתרו למה דמבלה לכד תניה זה לא מיותר צריך אותו למה שנלמד בשעה שישנו בקום אכול

צלי ישנו בבר תאכל נ בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בב חנה אלא בזמן שמצווה לאכול הפסח כלומר בלילה הראשון בשעה שישנו בקום אכול צלי שזה ליל פסח אז ישנו בבל תוכלנה אסור לאכול אבל בשעה שאיין לו ביקו כול צלי שהוא לא מצווה לאכול את הפסח כלומר בערב פסח מבעוד יום שאז הוא לא מצווה לאכול צלי בל תוכנה לכן לא לומדים מזה איסור כללי אז אפילו רבה שלמד למעלה מהפסוק שהפסוק מיותר הוא מסכים לדרשה הזו אבל הוא סובר שברתה למדה את זה בהיקש למה נאמר לפני

כן צילי אש ומצות על מרורים יוכלו אז לומד את זה כך אז לכן בתוכ למה לומדים את זה איסור לא לומדים מזה איסור כללי תניה תניה מר אתה רואה אנחנו כבר בדף של היום תני כבתי דרב יהודה ז למה הרב יהודה אמר מי שחוב רחיים ורכב לוקה שתיים לא עובר על גם כי נפש הוא חובל רק שתיים אחד על הרחיים ועל הרכב אותו דבר זה מספריים חבל זוג של ספרים זה מספריים עשוי שני סכינים התספורת נעשה על ידי שתיהם כמו רחיים ורכב חבל זוג של ספרים

בצמת של של פרות זה עול של המחרשה שזה עשוי משני חלקים וזה תופס את הפרות חרו שתי פרות ביחד חייב שתיים למה נפש הוא חובל על כל אחד ואחד זה בעצמו וזה בעצמו סליחה על כל אחד ואחד פסיק לא תחבר עכשיו אבל אם חבל זה בעצמו בזה בעצמו איןו חייב אלא אחר אם הוא לקח רק ריחיים או רק רכב וא חייב רק אחת אז עוד הפעם תניה כבתי דרב יהודה שהוא רב יהודה למדנו שסובר שרכים ורחב לו קשתיים אבל לא גם כי נפש הוא חובל אז

זה ש אומר חבל זוג של ספרים שזה עסוי משתי סכינים שהם נפרדות צפורת נעסה על ידי שתיהם וכן צמד של פרות צמד של עול של המחרשה שעשו עם שני חלקים בראשי יש שני פירושים או זה הצמת שתופס את שי הפרות ביחד או זה שתי פרות חורשות תראה ראשי חבה זוג של ספרים מספריים של ספרים והם של שני פרקים כל אחד כלי בעל פה נפשה ועושים המנכה בין שניהם כר חיים ח חייב שתיים משום כנפש על כל אחת אף על פי ששניהם צריכים למלאכה אחת חייב שתיים

לכן צמד של פרות חבל ש בת פרות חורשות עם צמדן דיינו נמה כלי אוכל נפש ונראה בעיני שעול שלהם של פרקים הב אז זה גם נקרא יב שתיים זה גם עושה בזה אוכל נפש זה חורש ותניה הדך חבל זוג של ספרים וצמד של בקות כ של פרות כמו שאמרנו יכו לא יהיה חייב אלא אחת רק כי נפש הוא חובל למה הם עשויים למלאכה אחת תמ למר לו יחבול רחיים ורכב מה רחיים ורכב שהם מיוחדים שני כלים ועושים מלאכה אחת הם שני כלים עושים וחייב על זה

בפני עצמו על ריחיים בפני עצמו ז לרכב בפני עצמו אף כל אף כל דברים שעושים בהם אוכר נפש שהם שני כלים מיוחדים ועושים מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועז זה בפני עצמו אז אתה רואה ממה שלומד את הבריתה דין את הדין הזה מרחים ורכב משמע שגם עובר רק משום שתיים כמו רבי יהודה הוא גבר לא מש רב יהודה ההו גברה דחב סכינה ד השכבת מחברי ראית זה סכין של בית המטבחיים הוא היה חייב לו כסף לקח לו את הסכין של בית המטבחיים אתה לקמה

דביה אמר לי זי הדרה ך תחזיר לו את הסכין דמלה כלי שעושים בו אוכל נפש קום בדינה עלה ותמ בדין על החוב שלך אם יודע לך או שיש לך עדים שישלם אם ל שבע שבוע תסת בוא תעמוד בדין רבה אמר לא צריך לק בדי עלה ויכול לטעון עד כדי דמן חב אמר לא צריך בכלל לעמוד בדין הוא יכול לטעון בחובו על כדי דמן של המשכון למה משכנו בלא עדים יכול לטעון למה אם כין ש משכן בלא עדים יכול להכ בכלל זה שלי קניתי את זה כוחיי

בידי אפילו נאומן תעון שחייב לו כן אז כמן שמסתבר שאם היה משקר היה טוען שקנה את זה אז זה טענה טובה יותר אז לכן אז לכן נאמן אז לכן לא צריך קם בדינה כבי שוי של המשכון כך ישלם זה רבה אומר ועכשיו הגמרא אומרת ואביה ת להי סברה מה אביה לא סובר מה ישנה עזה דח חושלה בנר דעה ואתה מרה חושלה ותפס להוא וכעין טובה ואמר אבו בשמואל יכול טעון עד כדי ד מהן מהבה לא לא כך סוב צקל מצוות מה אביה לא סובר כך מי

שנה מאותו הדין גבי עזים ח חושלה נכנסו לשדה אכלו שעורים אבל איזה שעורים מפונקות קלופות אוו ובבו אותם היה ממש ברכו אדמה והיו שמחות בזה ושן מועדת לעולם משלמת גם ברשות הנזק ואתה מרה חושלה ותפס תהו בא בעל השעורים ותפס אותם וכם טעין טובה אומר תשמע הם לא אכלו 10 קילו שעורים כי הם היו רעבות והם אכלו 30 קילו הרבה יותר משוהם יותר משווי של העזים העזים שווים כל עז זה שווה 500 שק והוא והוא טוב יותר מזה רוצה 2000 שק ואמר רבוע דשמואל יכול לטעון

עד כדי דמיהן של העזים למה למה נאמן שיכול לטעון העזים האלה שלי הם אני קניתי אותם אז למה גבי משכון סכין לא סובר ככה ביה והביה אומר תבוא תעמוד בדין על זה אומר אתב ל מדי עבדה ושלה לגורו אומר אין רגילות להשאיל ולהזכיר להזכיר אותן לכן אם היה טועה לכוחות אן בידי היה נאמן איפה ה בעיזים ראית אדם מזכיר עיזים עזות אולי זה נדיר דיר אבל אכה למה בשביל חלב אולי אבל אכה מדי עבי גורו הסכין זה דבר שכוחות יכול לטעון לכוחות אין בידי זה שלח

רבונה ברמי דברים עשויים להשאיל ולהזכיר ואמר לקח בידי אין לא נאמן זה לא יכול להגיד בשלמה עזים היה לו לטעון אבל הלחה מדיד למה זה לא רגילות להשאיר ולהזכיר לכן אבל סכין לא הב הלכה לגבי סכין לא למה ראינו זה שלח לרב הונה בר אבין דברים עשויים להשאיר זכיר ואמר לקין בלי הוא לא נאמן ורבם לטלה הי סברה מה הוא לא סובר כ והרבה הפק זוגה דרבלה בספרה גדת מתמה בדברים העשויים להשאילו להזכיר הרי ראינו שהוא הוציא מספריים שזזים בהם את הצמר זוגה דרבלה בספרה גדת

ספרי אגדות יתומים כשבאו הבעלים לטבעם והם טוענים היתומים ישלנו והם טוענים הבעלים ישלנו לאביך למה בדברים העשויים כילו להזכיר זה היה למה לגבי סכין סובר רב שנאמן תעון לכוח בידי ושמה זוגה דרבלה וספרה דגדה אין לו את הספה הזאת זה אותו דבר אמר לה החבה מהכ גמה כו דנש לא מושלה גם הסכין כון שהיא יכולה להיפגם אנשים מקפידים אין דרך להשאיר סכין לכן יכול לטע כוחי בידי אדם לא מוכן להשאיר סכין לחברו מל הוא לא נותן כן גם זה הוא לא רוצה לתת למה עד שהוא

מעמיד אותה מסדר אותה יפה יכולים לפגום לו אותה הדרן הדרן עלך המקבל עכשיו אנחנו הבית והענייה ש משה תהפוך את הדף הפכת הבית והעליה של שניים נפלו שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר למשל שני אחים היה להם ירושה בניין בית ועליה עליו קומה ראשונה קומה שנייה אחד לקח את הקומה הראשונה ונפלו היה ישן לא בגלל שבטין מקריאת שמנה לא מה נפל הראשון או השני שניהם שניהם בייחד עכשיו הם רוצים לקחת את האבנים והעצים ועפר משברי הבית אבל זה לא בנו את זה שני אנשים זה אדם אחד

בנה אבא שלהם והכל אותו אבן אותו דבר אותו צבע אותו שנה לא ניכר מאבנים א איזה של הבית התחתון אין איזה של הבית הענין וזה אותו גובה הכל כותר אחד שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר כפי גובה שהיה לכל אחד לוקחים זה לוקחים חלק בעצים באבנים בעפר אם היה חלק מהאבנים של הכותרים שבורות חלקה שלמות כל אחד טוען האבנים שלמות שלו רועין אלו אבנים עשוייות להשבר ורואים אלו אבנים עשוייות להשבר ואבני הבית או אבני העליה ייה שלו לפעמים תלוי איך זה נפל לפעמים זה נחבס כלומר זה

נפל על עצמו עצמו טת אז האבנים התחתונות נשברו לפעמים זה נפר כמו מקל אז האבנים העליונות הם שנשברו אם היה אחד מהם מכיר מתוך האבנים השלמות מקצת אבניו נטלן ועולות לו מן החשבון למה מה הם צריכים לחלק ביניהם את האבנים זה עולות לו מן החשבון הגמרא תסביר מה זה עולות לו מן החשבון רשי בסדר הבית ועליה של שניים כגון שני אחים שלכו אחד נתל בית ואחד נתל עליה שעל גבה ואבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעת של עליונה ולמעלה של עליונה נ ואמנה

למטה של תחתון שניהם חולקין הכל לפי לפי הגבוה הגובה שהאחד הוא מחברו והבנה ועפו מרובה מ של חברו חולקים לפי שאין קר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון ורואים אלו אבנים ראויות להשבר אם יש אבנים שבורות של לבנים זה אומר שלמות שלי זה אומר שלמות שלי רואין אין לו אבנים ראויים להשבר אם של עליון אם של תחתון והכל לפי המפולת שאם נחבא את הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה י לדעת שתתו נשברו ולכן ולכך נפל הבית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהיה עומד זקוף

ונפל שהעליון של הכותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגוב הרב ותחתונות שלמות שנפלו בבקוב למוח מקצת הבנה וין שלמות עוד לא דומ מניין שחברו יקח אחנות כנגדן ומר מפרש מ יטול כנגדן שלמו שבור גמרא מדק רואין ממה שכתוב במשנה רואיין אלו אבנים עשויות יותר להשבר אם של הבית או של עליה מקם עלי הי בחב נפי הי בחבטה נפיל ש אפשר לדעת צורת הנפילה של הבית ועליה למי שיכות האבנים השלמות ולמי השבורות אם נפל הבית על ידי חבטה מייסודו ונשברו אבניו אי בחבטה נפיל

אם נפל הדית על ידי חבטה כולו כאחד כמקל אז זה של העליון כמו שדיברנו יחי אם יכולים לדעת י אחי רשע אמי חולקין למה ב שנינו ש ברשע שבעל הבית ובעל ליה חולקים באבנים ובעצים ובעפר אמ חולקים כזם נבדוק באיזה אופה נפל הבית והעליה אם בחבת נפיל עלית הבו אם מתוח בטה כולם כאחד נפל כמו כמו מקל שנופל אז בעל עליה יקח את האבנים שנפלו לו מרחוק אז זה השבורות בן השלמון הכל מרחוק בעל הבית יקח אבנים שקרוב יותר ואי בחבה נפין תתאה טבור אם בחבה

אזז של התחתונות נשב נמצא שנפל עליה על גבי הבית אז היתול בעל הבית את האבנים שלמטה מן השבורות ומן השלמות ובעל עליה יקח מן האבנים שלמעלה מה חול נכון לצריכה לנפיל בליה המשנה בא לשמי דין שחולקים את האבנים באופן שנפל בלילה אז לא יודעים באיזה אופן נפל טוב ונח זינו בספרה תבוא בבוקר נראה איך עומדות האבנים עם בערמה מפוזרות ואיפה רחוקות ונדע לפנינו היה זה גי היה זריז כבר פינה את הכל פחד ש אז לא יודעים לא הוא פחד שילא י לו מהבורות שיש למטה מאבנים

איזה מישהו או משהו אז הוא פינה אותם מהמקום לא סכנת נפשות כן בשביל זה פנינו ונכ זמן פנינו ונשרה טוב אז תלך לצדיק שפינה אותם ונשאל אותו איך היה המצב מה היה פנינו בני רשות הרבים וזנו לעלמה אנשים מבחוץ פנו מיד לראות מה קורה מתחת והלכו לדרכם לא יודעים מי הם טוב ולך זה ברשות דמן יטון טוב ברשות מי הם מונחות האבנים איפה שהם מונחות זה שלו ולי וידך מוציא מחברו עליו הרעיה הוא יקח והשני יהיה מוציא מחברו עליו הרעיה למה אתה אומר חולקים באבנים השלמות

מי יהיה המוציא לחברו העליון או התחתון מי שרוצה להוציא איפה זה בחזקת איפה חצר מי שרוצה עכשיו לקחת בעל החצר יקח איפה נפלו אצלו הוא לוקח קודם את השלמות ומה שהוא רוצה לצריכה דתמן בחצר דרבו חצר של שניהם הנמה ברשות הרבים אז אין אף אחד מהם מוחזק יותר מחברו והיא בא אית אמה שותפים בחי גבנה לא כף ד דדה באופן כזה להשתמש כל אחד בחצר של חברו עד כדי כך אז ה לא לא מקפידים על רשותם דרכם להשאיל זה לזה ממילא גם שהאבנים מונחות בחצר של

אחד מהמהם לא נקרא מוחזק יותר מחברו כי הם לא הם לא מקפידים אחד על השני אם היה אחד מהן מכיר את הבני נותן אמרנו והלה הגמרא שואלת והלה מה טוען השני שהוא לא מכיר את אבניו מה הוא טוען לזה שמכיר את אבניו אידק מרעין כן כן בסדר מ אומר אני בסדר זה הבנים אתה נכון זה שלך פשיטה מה הבעיה מכיר את אבניו נותן הוא אומר לו כן וי אמר והי לא אמר אין לא מדובר באופן שהוא מסכים אלא טוען שהאבנים זה שלו למה נוטל גם חברו

טוען שם שלו איך יקח אלא דאמר לה אין יודע השני אומר לא ודע לא מכיר את האבנים אם זה שלך או זה שלי ולכן ברי ושמה בריא עדיף אז האם נמב ופת דר נחמן אולי יהיה מפה שאלה חמ למה תמה אי א א מנה לי בידך אדם שאומר לחברו זה דתי לך מנה מאזוז ם אומר איני יודע אם אני חייב לך או לא רב הונה ורב יהודה אמר חייב אני תבע לשלם מנה למה הוא טובע בוודאי שיודע שחייב לו מנה השני לא יודע אז טענת ודאי

עדיפה רב נחמן ורבי יוחנן אמרה פטור למה לא מוציאים ממון מחזקת בעליו וכאן במשנה ראינו אם אחד מכיר את הבני והשני אומר אני יודע טלן לוקח אותם כי כאן זה בחזקת שניהם זה לא קושיה למה נטלן כי פה אין אחד שהוא חזק על השני עדיף על השני המקום הוא בחזקת שניהם מה הקושיה אלא ר איני יודע חמן תמלי בדך וא אומר איני יודע רבנ ורב יודה אמר חיב הטבע לשלם א טובע למה הוא טובעו בוודאי שהוא יודע שחייב למנה השני לא יודע חמן ורבי יוחנן אמרי

פטור הנתבע מלשלם אז לא מוציאים ממון מחזקת בעליו אז גם פה במשנה אצד אם אחד מכיר את אבניו והשני אומר איני יודע אמרנו במשנה שלוקח אותן שמכירה למה השני לא טוען טענת ודאי אג אז האם נאמר לא כרב נחמן אז הגמרא מתרצת כדעה אמר רב נחמן כג שיש עסק שבועה ביניהם חינמה כגון שיש עסק שבועה ביניהם רחמן דין דומה מוזכר במקום אחר מדובר היה שיש עסק של שבועה ביניהם דינו דברים שמביא לידי שבועה בין הטובע שטוען טענת ודאי לנתבע שטוען טענת ספק אז לכן הנתבע לא

יכול להישבע שארי הוא לא יודע לא יודע בדיוק מה היה והיה להם עסק הוא לא יכול להשבע ולכן מתוך שלא יכול להשבע משלם הכנ המה גם פה במשנה צריך להסביר את זה כגון שיש עסק שבוע ביניהם וכיוון שאין השני טוען שאין יודע של מי האבנים והוא כמן שהוא לא יכול להישבע אז לוקח שכרן שכנגדו שמכיר שזה הבנ אין מה לעשות באופן כזה זה מדבר בסתם לא בסתם ק עוד איך ידמה איך ידמה עסק שבועה באיזה אופן יש ביניהם אמרת לי עסק שבועה דברים שמביאים ידי שועה

דרבה רבה מלי בידך אדם אומר לך בר אתה חייב להבנה מ זוז והלה אומר אין לך בידי אלא 50 והשאר איני יודע 50 זה נכון מתוך שאין יכול להישבע כל מודה במקצת התביעה שנשבע לא יודע אם חייב לא את השער ישלם את כל המאה אז גם כאן מדובר אחד שמכיר חלק מהאבנים השלמות שזה אבנם השני מודע על מקצתן ל מקצתן אומר שהוא לא יודע בתוך שאן יכול לשבע על טענתו אז ישלם אבל אם היה אם לא היה מודה בכלל והיה אומר על כל האבנים שהוא אינו

יודע של מי הן היה הדין לפי רב חמן שחולקים את האבנים לא מוציאים מידו מחזקתו היה מודה שחולקים ועולות לו מן החשבון אמרנו מהמשנה שאותו שמכיר את הבני נותנות נטלן ועולות לו מן החשבון של החש צריך לקחת באבנים מה אומרת צב אבל ממה לפי חשבון השבורות הוב עודת לו האבנים השבורות שהיה צריך ליטול שהרי הם חולקים ביניהם באבנים השלמות והשוות אבנים השלמות יש שמכיר שם אבנה כח כנגד מה שצריך לקחת לפי חלקו בשבות אבל לא יג בחל לא יגרע חלקו מן השלמות שבאן יטול כפי מה

שיטול השני שכנגדו חברו תול שבורות כנגד השלמות שהוא מכיר אתה מבין הוו זה הכל לטובת אותו אחד שמכיר את העוונות השלמות קודם כל יש שבורות ויש למות יקח כנגדן וגם מה שחולקים בשבות גם יקח ככה אומר רשי מה זה יוצא שהוא לוקח יותר לא לא יקח אותו דבר הבל הוא לוקח את כל השלמות כמעט הנה נותן שבורות שכ נגדן בזה יתו את אלו לפי חשבון על מה כיוון דאמר אין יודע אם האבנים אלו שלך או לא רי עטפה הורע כוחו לא לוקח אבנים שלמות כפי שנתן

חברו אמר ליב אדרבה הרי עטפה זה שמכיר את אבניו צריך להיות כוכו רע יותר למה מדי ידע תפה לא ידע טולט לה למה הוא רק מכיר את האבנים השלמות ושאר האבנים השלמות הוא לא מכיר מוכרח שאין לו עוד אבנים שלמות רק אל שהוא מכיר זה שלו למה הם היה מכיר היה אומר ואד כלוד נינו לכל שאר האבנים שהוא לא מכיר זה שלזה שלזה של כנגדו של חברו של הבית של למטה לא אתה אומר לי זה עדיף הפוך זה שלוקח את השלמות הוא כ הוא רו אלא

אמר רביה לפי חשבון שלמו מה שאמרנו במשנה שעולות לו לפי חשבון הכוונה לפי חשבון המגיעות או מכלל האבנים השלמות אבנים אלו שהכיר שאין שלו לוקח ויורד לו ממניין האבנים השלמות שהוא צריך לקבל י סך הכל 100 שלמות כל אחד צריך לקבל 50 הוא יקח את השלמות האלה שהוא מכיר ועוד 30 כלומר ישלים יש לו 20 אבנים שהוא מכיר ועוד 30 והוא יקח 50 אבנים שלמות אז הי אחי מהקמה הנלה מה זה הועילו שהוא מכיר חצי חצי בן קום מתחלקים אומר למ ללבנה רווחה יש לו לפנים

שעשויות בצורת מלבן הם רחבות יותר מהלבנים הרגילות אז כון שהכיר אז זה עדיף לקחת את אלו יותר קצת גדולות יותר מרווחות אנמה לטינה ד מעבדה לבנים שעשויים מתית מעובד ה הם יותר טובות מלבנות אחרות כנראה הם קצת מוחלקות ויותר טובות אהב רצ לעשות נות ות לכן גם שהוא לוקח פחות עלה כוחות בגלל שהם יקרות יותר משנה הנה הבית עלי הבית והעליה נפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד בדר למטה עד שיתקן את העליה זה טוב זה ככה בית מקדש ראית מניה אומר

זה הבית והיה עליו עליה על גבי זה של אדם אחד וזה והזכיר את העליה לחברו הכל היה של אותו אדם והזכיר את העליה לחברו ככה רשי אומר הבית ועליה גרס ולא גרס נפחתה עליה לא גרס אחר של שניים סוכר כאת דמר בגמרא אתת רואה בבית בעליה של אדם אחד והזכיר את העליה לחברו לא משנה על נפחתה העליה זה התקרה של הבית נפחתה ואין בעל הבית העליה נפחתה זה הרצפה של העליה נפחתה עליה זה תקרת הבית והרצפה של העליה הבית למעלה נקרא עליה הבית נקר הבית למטה

נקרא בית נפחתה העליה הרצפה של העליה שזה תקרה של הבית התחתונה ואין בעל הבית רוצה לתקן אומר לו אני לא יכול לתקן הרי מה תעשה לו הרי בעל אליה יורד בדר למטה עד שיתקנו ו את העליה הדינו הוא שיורד למטה עד שיתקן מה הבעייה שזה נבחר בעל העליה נהייה לו בית יותר גבוה הרצפה של העליה נפחתה והוא נהיה לו עכשיו בית עם תקרה גבוהה אין זה בית של קודם ה הוא זה בית של מישהו גר למעלה של בעל הבית מה אתה מדבר יורד מים ללמטה מזיק

מנהה בלאגן צריך ור בעל העליה יורד למטה ל ואין ואין בעל הבית רוצה לתכן כן רבי יוסי אומר תחתון נותן דמי התקרה והעליון את דמי המזי בה הטית שמורחים וכולי כלומר בעל הבית יתן התקרה עצמה את הקורות את הנשרים ואז זה עושים ט הוא יתן את זה זה שחנו אומרים לקדוש ברך ה כן לא בדיוק אבל גם פה גיד הקדוש ברוך הוא ג אומר אתם קלקלת למעלה מ כן בוא נראה זה לא בדיוק זה ה זה קומה עליונה ק ש קומה עלינה או ומה משפת לא

זה זה אתה רואה אנחנו פה זה איפה שאתה דורך יש למטה מקומה נכון כן פה למעלה אין עלינו קומה איפה שאתה דורך זה הרצפה הזאת הרצפה הזאת התקלקלה ני החור עכשיו איך מי מתקן הבית שהוא גר למטה הוא יתן את הקורות את הכל מה שצריך ואתה שגר פה תיתן את הטית אתה מעזיבה הל או זה מה שקורות על הקורות אותו קורות כן אבל למה הסוכר למה צריך אה למה צרי בוא נראה בגמרא בשביל זה יש גמרא למה הוא שפח כל הזמן מים בוא נראה נפחתה בכמה

אה בוא נראה שואלת הגמרא נפחתה עליה אמרת בכמה מהשור הפחת שרשי בעל הבית ללכת לגור למטה בעל עליה ללכת לגור למטה רב אמר ברובה שמואל אמר בארבעה טפחים אפילו בארבעה טפחים לא צריך ברובה רב אמר ברובה אבל בארבעה לא לא רש בעל ליה דור בבית לא מעכב מלהשתמש אתה יכול להשתמש ברוב העליה מה תשים כלי איפה שנפחת כסנה אדם דר חציו למטה וחציו למעלה גמה אדם יכול לגור באופן שחציו חצי תשמישו למטה וחצי תשמישו למעלה זה לא נחשב שאין לו אכל נדור שמואל אמר בארבעה כי

אין אדם דר חיצו למטה חיצו למעלה גם פחיטה ליה בארבעה לא יכול כבר בארבעה ירד למטה נחסר לו מקום של ארבעה צחים זה לא אפשר להשתמש זה בשלושה אפשר להשתמש משמע שכן איך הידמה היד עליה עליה אסד כן אם איזה מדובר במשנה אם מדובר באופן שאמר בעל הבית הסוכר עליה זו אני מזכיר לך אסדה הלכה לעליה שהזכיר נפחתה מזלו של הסוכר גרם נפחתה מה לעשות הוא לא יכול לדו בבית אלא ד אמר לעליה סתם אמר לו אני מזכיר לך עליה לא אמר זו לא גר לאחר

איתי תביא לו עליה אחרת אמר רב לא צריכה דאמר לה עליה זו שאני מזכיר לך כי סלקה דיק והדה וכי חוט חוט והדה אומר לא אמר לו המשנה מדברת באופן שאמר לול בעל הבית הסוכן עליה הזאת שאני מזכיר לך כל זמן שהיא קיימת כי סלקה כל זמן שהיא קיימת ועומדת צדיק בהדה תגור בה וכי נחית אם תיפול חס ושלום חו בד רד עמה כלומר תרד דור למטה בביתי כן מחייבים אותו לתת את הסוחר רגול בבית יחי מהי ממרה פשטה איפה ילך אלא אמר אב שדה אמר

לי עליה זו שעל גבי בית זה אני מזכיר לך ד שעיבד הבית לעליה עליה זא שעל גבי בית זה אם תיפול עליה ישמש הבית בשביל העליה כיה ד אמר רבב אדה אמרי יצחק מעשה באח אחד שאמר לחברו דלית זאת שעל פרסק זה אני מוכר לך גפן זו שמודל על לנ של אפרסק אני מוכר לך ונקר פרסק הוא בא מעשה לפני רבי חיה ואמר חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלת קיימת אתה אמרת לו את הדלית את הגפן הזאת שעל גבי האפרסק אין תאמין לו אין

אפרסק תעמיד חדש כל זמן שהדליק קיימת שאיבד את האילן לגפן אז אות אותו דבר כאן שאיבד את הבית התחתון לעליה אז למה צריך שיפול רובו גם בארבעה פכים ה חייב להעמיד לו כי מדובר שעבד לו אז זה זה עוד מחלוקת אם אדם גר חציו מלח את זה למטה או לא זה מחלוקת בע רבי הבק שהוא דר לבדו הוא דר דם עיקרה הוד מה שאין דרין עכשיו הוא עכשיו יש לו אחד בבית במפרט שהוא יש לו פרחים רוצה להביא לו את כל הפרחים דלים דלים דלים לא

אספתי אות לא לא מבחן ל לכתוב את השם בני יהו צ משה כתבת בני ו כולם לכתוב בני יפה שטן ששטה לשדה לבע הבי לבעל הבית וגרם הפסד האם יכול לטעון לא לא התראת בי בעל הבית או שבעל הבית יכול לסדק או בלא התראה ומדוע מה יכול להגיד לו לא לא לא תרבי בעל הבית או שבעל הבית יכול לסלק אותו בלי התראה יכול לק אותו למה שלי מה צריך להרות בך אני צריך להגיד לך אתה צרי לבקש רשות אתה צריך לבקש רש כול סקו בליר זה

לא טענה לא אמרת לי בקש רשות מדוע מדוע יאמר ו למה השדה ה נכנס רשות א שנכנס שבחזקת בעל הבית בחזקת שטר שכתוב בו שהמלווה יאכל פירות שנים ש בשדה והמלווה אומר כיבדתי לשלוש שנים ול אומר צבו שונים מה הדין לא מחלוקת בתו מה זה שנים עשו פתח שנים בלי למנות סתם כתב שנים בלי מספר שנים שנים אם הוא בתוך השנתיים הוא לא מה זה פת אם הוא בשנתיים הוא נאמן על השנתיים הוא כבר בשלוש אז הוא נאמן הלוה נאמן לא כתוב כמה שנים ו מו

תמיד המלו נמ יצ מחלוקת זה מחלוקת רב יהודה אומר מלו נאמן רפפה אומר לוה נאמן ג קיבל שדה מראובן ל שבע שנים תמורת 700 זוז כשהגיע שנה שביעית טען המקבל שהי לא שהיא לא בחשבון השבע שנים וראובן טוען שזה בכלל איך נעשה מי צודק מה הוא אמר לו אמר לו לשבע שנים או אמר לו לשבוע אם אמר לו לשבע שנים זה מלא אם אמר לו לשבוע נאמן תלוי לשונו לשונו איך נקת אם אמר שבע שנים ב700 זוז אז השביעית זה לא מ מניה אבל אם אמר

שבע שבוע אחד בשבע מזוז שבוע אחד שבוע אחד בשבע מו זוז אז השביעית מן המניה לא מכבל את השנה השמיני ששניים השבע במניין ממר שבוע אםמ ש במנין לא במנין שים בשמ שנים שבוע שבוע לא לוקח את השנה השמינית כי שבוע התכת שבוע כולל הכל מה אכפת לי שנפל לך שמיטה באמצע שאני אומר לך שבע שנים הזה אני רוצה נקיות לעבודה שמיני בכש מחברו שהסכר לו פועלים והחבר אמר ששכרם עליו עליו הוא מקבל עליו את השכר ו כן החבר אמר שכרם עליו ולא ש ולא שילמו

להם בזמן עובר על בטנין הוא אמר עלי מה עובר אם אם השליח אמר שכרכם עליי אז הוא עובר מה כנו לא עובדים אצלו ודים אל חבר מי עו אומר על בעל הבית זה לא עובדים אצלו פו של אם כמותו בסוף אמר ו לא אף אחד לא עובר כי זה שלא עובד אצלו וזה שלא אמר לו ש זה מה שאמרנו ס שניהם לא עוברים שניהם לא עוברים שניהם לא עוברים ב לא אבל החבר אמר שכרכם עליי עליו מה זה עליו ולא שילו להם בזמן זה לא שדה

שלו על מי מתכוון עליו לא מובן שלמ לי אני אבזור פ אם על בעל השדה זו חיב על בלת בעל השדה אומר אני לא אמרתי ם עלי יגיד בעל ה לא משנה אם חרם עליו אמר אל כ אים את זה ש השליח כאילו יכול להגיד דבר כזה בשם בעל השדה בעל הסדה אותו הוא שלח אותו לא כתוב כ ביקש מחברו שיזכור לו פועלים לא אמר לו תגיד ככה עליי לא ככה עליי הוא על דעת עצמו החמ מה עשה אמר ככם עליו הוא ממציא את זה לא

עליו עליו אז אומר ל השליח בעל הבית הח אמכ בעל הבימר בעל הבית אם הוא אומר עליו אם הוא אומר עליו אז הי אומר עליי מה הוא אומר הומ עלילי הוא לא רוצה בל היל הבי שלמו להם ב הם עובר על בלט בעל הבית אומר אני לא מ ו לי זה על השליח לא הרב עופר אני מחזק את דבריך ששניהם לא עוברים בבלת ו על מי זה עליו פ אז אם זה אף אחד לא עובר אבל הם וים אצל חברו מתחייב לשלם להם אבל הוא לא

בלטים זה שתי דברים שונים 24 ש שעות בום דלילה עדלי עוד פעם ביקש מחברו שייזר לו פועלים חבר אמר שרם עליו ולא שילמו להם בזמן עובר על לתנין או לא שניהם לא עוברים שני לא ים כי השולח אומר אני לא עמדתי לך להגיד אם עליו זה חוזר ל השליח אז אף אחד לא חוזר לחבר א זה ו אבל החבר אמר שרכ החבר מי זה החבר ש הבעלים הבעל הבית הוא לא חבר הוא חבר הוא חבר חבר לא היה אומר כלום לא בל ה קש חברו שיזכור

פועלים כן ואותו חברו נקרא חבר הוא יזכור פועלים בחינם אותו חברו מה נקרא שליח חבר נו ביקש מחברו שיפתור לו פועלים והחבר שזה חברו שזה השליח מה אמר ל אמר כם עליו בעל הבי בעל הבית לאמ הי החבר אמר על בעל הבית זה לא מובן מ ש זה מובן טוב מאוד מובן מ פתח את הגמרה ותראה הש הגמרא אמר ש אומר ו אני לא אמרתי לך להגיד ככה לא כ והצליח אומר ואני אמרתי ם ש זה לפי ש פ צריכים על בעל הבית אז הוא עובר

פה הוא לארם עליו הוא אז מי צריך לשלם הבעל הבית ר אם הוא אמר לכם על בעל הבית אז הבעל הבית משלם בעל הבית חייב לשלם ים על בלת אם הוא אמ שכרכם על בעל הבית אז הוא עובר ל בלת מי עובר אומ המחכים על בעל הבית בעל הבית אמר אני לא אמרתי לו הלאה כיר שעות דיום מה השובה לא ו השליח לא ו גם אם הוא אמר לי עלי השליח תוב את שתי המצבים לא השליח עובר בבטני אם הוא אמר כרכים על בעל הבית על

מי אז מי עובר בעל הבית אם הוא אמר להם שכרכם על בעל הבית נו אז בעל הבית בלת אב אמר כם עליי אז לא זה עובר ולא זה עובר מי אמר לך להגיד להם כרכם עלי אנייר ש בוא בוא נמשיך צחיר שעות דיום עד מתי צריך לשלם לו י שעות לילה עד מתי צריך לשלם ביום בלילה בלילה ו ביום של יום כל הלילה שלום של הלילה היום לילה הלילה הלילה והיום לא ככ היוםם כל הו רגע זה שכיך שעות שעות עד סוף היום זה הכל שי

שעות דיום זה שוף היום כיר שעות דלילה עד סוף הלילה יש גם כיר שעות זה עדעד למחרת לילה ויום לילה ויום לא סוף הלילה של אחלי אבל זה מחלוקת יש מ שמר לילה רק לילה זה בב שמואל מח שמואל ראובן ראובן הזכיר לשמעון בהמה וכלים ושמעון לא משנה האם קובע מה זה האם קובע מה קובע אני לא מ יש מה קובע קובע מה קובע מה קובע טוב כן האם עובר על בלטן ים נפש כס ותכן עובר למה לא בצ שטבעו מה לא לא ראובן הזכיר לשמעון

בהמה וכלים ושמעון לא משלם בזמן מה וכלים זה דרכו בכך שכמו ש עשה לו הלוואה מה זה משנה כמו שעבד אצלו סליחה כמו שעבד אצלו עובר כיוון שב בהמה וכלים זה דרכם לעבוד דרכם להביא לך לגבי בטלין כן הגמרא למדה גם על בהמה וכלים הגמרא ריתה גם בהמה וכלים הפועל אומר קבענו 40 שח לשעה בעל הבית אומר 38 שח מושים חברו עלי היהה נ שניהם כן שלם לו א לא אומרים בעל הבית טרות בפו רק ביום של לא כמה שכר קבוע לא אז הוא נשב בזה

הוא לא טועה אולא שלם לכן המוציא מחברו עלי ההלם לו 38 100 כמה קבעו הוא לא טועה כמה קבעו לא טועה כמה כסף לא טועים שבשן אף פעם לא טועה כסף אז הבלת ע כן מוציא מחברו עליו הרעיה אנחנו סימן דף סימן תרמח הלכה ו הלכות הלכות חביבי מר תפתח את ה הלחות אמן קלף הקליפה החיצונה שלו של האתרוג שאינו מחסרו אלא אינ מחסר לו נשאר ירוק כמות שהייתה בבריתו אם נקלף כולו אז פסול למה כמו בהמה שנקל כל עורה שה טרפה אם נשאר ממנו כלשהוא

כשר ויש אומרים צריך שיסתיר כסלע מה זה סלע מצבע בסדר נטל דדו זה הפטם והוא הראש הקטן ש שושנת בו פסול חסר יש מחמירים ניתן ל שושנת דהיינו מה שקורים פטמה בטוב להחמיר במקום שאפשר מו עניין דינה אין לפסול אלא אם כן ניטל הדר דהיינו העץ שראש שפט עליו והראש נקר והראש נקרא שו שנתה כל זה דווקא בנטלה אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר לכן רוב הרגים שמדינות אלו אין להם פתם לכן קשה שכמו כל התימנים אין להם פתם ח נצל העץ שהוא תלוי

בו באילן זה העוקץ מעיקר האתרוג ונשאר במקומו גומה פסול ואם ינטל כצת העץ ונשאר עובי כלשהוא שכל רוחב הגומה מכוסה כשר דק משהו דק כל הרחו כשר הגענו ט אמרת לי צריך עוד הלכה עוד משנה אנחנו קדימה אז בסדר הלכות שבת אתה יודע שאנחנו בהלכות ה שניים קראינו קריאת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום שימו לב לפי חכמי המקובלים דווקא צריך לקרוא דווקא תרגום לא ראשי לא יצא ידי חובה בקריאת פירוש רשי אומנם ירא שמיים קריאת תרגום וגם פירוש רשי צריך שניהם דעת מרן שאם למד הפרשה

בפירוש רשי חשוב כמו תרגום ירא שמיים יקרא תרגום וראשי כך דעת הרמבם המרן שולחן ערוך הרב בעל התניה ראשי חשוב כמו תרגום ויש שכתבו שהתרגום יש לו מעלה יתרה לפי שניטל בסיני ואן כים הכף החיים לפי הפשט כל זה אבל לפי דברי הקבלה אף אלמד ראשי על הפרשה צריך דווקא לקרוא תרגום אוקולוס למה זה מברר מקליפת נוגה עוד כתב כף החיים שאפילו שלא מותר לקרוא את הפרשה שני מקרה בליל שישי יכול לקרוא פירוש רשי בליל שישי זה לא וב ואנוכי לא ידעתי מי פטרה לכמה מטוסי

התורה דלא יצאו מכלל ירא שמיים ומ אין זרים ממאד גם פירוש ראשי בין ערב שבת בליל שבת יומו אפילו שלא יגמרו יכולים להשים באמצע שבוע כך כותב רבי חיים פלצ'י ם משם הגדולים שכתב שמעתי פי קדוש שקיבל מרבו קיבל מרבו ראשי תענה תריג תעניות קודם שכתב פירושו על התורה וי אומר רבנו תם נכדו עה שפירש אדוני זקני על השס אף אני אעשה זאת אבל פירוש המקרא אין בכוחי כי לא אכל עושהו כ כתב רבי פנש בספרו כפים שראשית ענה תריג תעניות ויש בו רזן עיליים וסודות

עמוקים אז זה זכות כור רשימה הענ ויש איך כן על הפירוש איך תפרש מקדוש שיש קבלה שמי שנזהר להצמיד פירוש ראשי יצא ראשי לקבל את פניו בעת פטירתו וגם מסכן ישב בישיבתו של רשי בעולם הענין יג אם חל ראש חודש ביום שישי לא יחזור ללבוש תפילין אלא כ שיניים מקרא ואחד תרגום מעוטף בטלית בלבד ככה זה דעת הרשש לא נחזור עוד פעם מחזור צ פילים כן יד נשים פטורות מקריאת שניים מקראה ואחד רו שורות מלימוד תורה מיוא אישה שתרצה לקר שניקח תרגום תבוא עליה בלכה שמעת

כך כותב חכם עובדיה קרא רשי או רק שניים ק גם רשי מה תבוא עלי הברכה לא ורי בעיקר קודם כל רשי הוא קורא מה קורא קורא עם קכ קורא עם ק אה קורא עם ק מה זה ככה אומרים סומא בהחולה שעיניו כואבות וכן מי שאין יודע לקרות חייבים לשמוע שניים מקרא מפי איש המחוייב בדבר ויוצא מידי חובה מדין שומע כעונה אם נסתפק אם קרש להם מקרא באותה פרשה טוב להחמיר לקרותה עוד פעם ד כריתי לא כריתי שכח ברמה גבוהה הבן אדם הזה יז לא הוא נסע

לחוץ לארץ לכמה מקומות אז הוא שכח יז יש לקרות בפסוק טרות ודיבון שלוש פעמים את הפסוק יתוב להחמיר לקרות פעם אחת את התרגום ירושלמי המובא באונקלוס למה עטרות ודיבון אין להם תרגום שלש אבל יש יותר טוב לקרוא תרגום ירושלמי מי שאין לו תרגום מכיוון שצריך להשים פרשיותיו עם הציבור יש לקרול ג פעמים מקרע כמו הפסוק שאין התרגום שכיוון שאי אפשר בניל אחר אדם אין לו אין לו יש לו רק לקרוא את הפרשה אין לו תרגום קרע שלוש פעמים אין לו קר שלוש פעמים קרע זה תרגו

לא יט לא יקר פסוק המאוחר קודם המוקדם אלה קרא הפסוקים כסדרן ואם דילגת ור לקרוא פסוק הדול וגם אשקרה אחריו צריך לקרוא לפי הסדר או כל כך זה חשוב ם קרא מהסוף להתחלה במגילה לא יצא אם נאנס ולא קרא צריך לקרוא את הפרשיות כסדרן בתורה תחילת הפרשה שהחסיר אחר כך חובת היום דוגמה ציבור שנאנסו ולא קראו בתורה שבת אחת שמשלמים שבת הבאה קורים שתי פרשיות על הסדר בסדר בסדר מר לאט לאט מתקדם אז אם אדם לא קרא שבוע אחד הוא חייב להמשיך משמה להגיד ממשיך חצי

שנה צריך להשחים את הכל ככה משמע זה כנס גדול אר היום מתחיל לכות שמיטה ויובן זה סימן שבאה הגאולה תכף דף רסב הלכות שמיטה ויובל יש בכללן 220 מצוות תשע מצוות עשה 13 מצוות לא תעשה וזהו פרטן א' שתשבור את הארץ ממלכתה בשביעית ב שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו ג' שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו ד' שלא יקצור הספיח כדרך הקוצרים ה שלא יצור הנזירים כדרך הבוצרים וואוו שישמיד מה שתוציא הארץ ז שהשמיט כל הלוואתו ח שלא יגוס ולא יצבע עלוה ט שלא ימנע מ

להלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו י לספור שנים שבע שנים י ד שנת ה יב לתקוע בשופר בעשירית תשעה כדי לצאת עבדים חופשי תשרי לתשרי יג שלא תעבד אדמה בשנה זו יד שלא יקצור ספיחה כנגד החוסרים רם שלא יצור נזירה כנגד הבוס טז יתן גאולה לארץ בשנה זו וזהו דין שדה אחוזה בשדה מכנה יז שלא תמכר ארץ צמיתות יח דין בתי עלי חומה יט שלא נחל כל שבת לבי בארץ ישראל נותנים להם ערים מתנה לשבת בהן כ שלא יקח שבט לבי בבז כא' תן לנביאים

ערים לשבת מגרשי הן כב שלא ימכר מגרש עליהן אלא גואנין לעולם בין לפני היון בין לאחר היון בור מצוות אלו מפרקים אלו א' מצווה תעשה לשבו בשנה שביעיית מעבודת הארץ ועבודת האילנות גם לא לעבוד באילן עצמו לא רק בקרקע שנאמר ושרץ שבת לאדוני ונאמר בחריש ובקציר תשבות כל עושה מלאכה מעבודת הארץ לנות בשנה זו בטל מצוות עשה בר הלא תעש שנאמר סדך לא תזרע כרמך לא תזמור ב אין לוקים מן התורה אלא על הזריעה ועל הזמיר ועל הקצירה ועל הבציר ואחד כרם ואחד שרלנות ג' וזמירה

בכלל זריעה למה כשז אמר זה כמו זורע זה גודל יותר טוב וצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב למר לך על שתי תולדות אלו בלבד שהוא חייב ועל שאר תולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בעניין זה אינו לקע עליהן אבל מקין אותו בכת דות זה דרבנן כיצד החורש או החופר לצורך קרקע או המסכל ו ה מזבל כ יוצא בהם משאר עבודות הארץ כן המבריח ו המרכיב ו הנוטע כ יוצא בהם עבודות האילנות מכין אותו מרכת מרדות מדבריהם ה הין ותים בשביעית אפילו ענין סרק ולא

יחתוך היבלות מן האילנות ולא יפרק עליים והבדים היבשים ולא יאבק צמרתו באבק ולא יעשן תחתיו כדי שתמות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זו המה כדי שלא יאכל אותו העוף שהוא רך ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן ולא יקוח את הנטיעות ולא יקום אותם ולא יפסק את האילנות לכן שאר כל עבודות אלן םשה אחד מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות ו אין מציתן טאור באישה הקנים מפני שי עבודה קרקע הם מלמדים את הפרה לחוש אלא בחול הן בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר

אבל בודקין אותו בעציץ מלא גללים ושיין את הזרעים בשביעית כדי לזעם במוצאי שביעית מקיימים את ה את הלוי בראש הגג אבל אן משקין אותו זן סוקרים את האילן בסקר וועלן אותו באבנים ועודן תחת הגפנים ומקשקש בזיתים אם לעברות את האילן אסור אם לסתום את הפיצי מין מותר חטא משקין בת השל ההין השלחין השלן השלן בשביעית זה כמו פרסי אכשר דבה והיא שדה הזרעים שהיא צמאה ביותר לכן שדה האילנות אם היו מורחקים זה מזה יותר מ10 לבת סע מושכים את המים מאילן לילן אבל לא ישקו את

כל השדה ם מקורבים אזה אלבי צאה משקין כל השדה בשבילן לכן עפר הלבן מרביצים אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יסדו ט ועושים עוגיות לגפנים ועושים אתעמת המים כחידה ממנים את הנעים מים פני מה התראו כל אלו שם לא ישקה תעשה ארץ מלך וימות כל עת שבה ו ביסור הדברים האלו וכ יוצא בהן מדבריהם לא גזרו על אלו שאיין איסור מן התורה אלא אותן שתי אבות ושתי תלדות שלהן כמו שביארנו כן כן מה זריעה וזמירה אסור לעשות מהתורה רק זריעה ר יא משר בו הנסיין והטילו

מלכי גויים על ישראל לעשות מזונות לחיותם התירו לזרוע להם בשביעי דברים צריכים ם עבדי המלך בלבד כן מי שקפה אותו אנס לעשות בשביעית בחינם כמו עבודת המלך כיוצא בא הרי זה עושה יב הנוטע בשביעית בשוגג במזיד יעקור פני שחנו שביעית אם תומר בשוגג יקיים אם תאמר בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי לכן יעקוב יג אחור צדה או נרע או זבלה בשביעית כדי שתהייה יפה זריעה במוצא שביעי כסותו ולא יזרע ב שביעית ואן חכ אותה ממנו כדי לזעה אלא תהיה בורה לפניו ואמת זרע בנו יד המעביר

קוצ מארצו בשביעית כדי לתקן מצא שביעי או שסן ממנה אבנים א עלפי שאינו רשאי לא כנסו אותו ת ז מצא שביעית הומ צנות יוצא בם השביעי אם היו קצת ע מגו אינו חושש ואמ אסור למה הוא רוצה שיתרו לו טריים לא אין להם מקרר ה טומנים אותם באדמה אז שישאיר קצת ענים בחוץ מותר הטומן לוף כצא ב פחות מארבעה קמין גו טפח טפח עפר על גביו תונו במקום דריסת הדם כדי שלא יצמח מותר למרס באורז בשביעית אבל כסח תז בראשונה ה אומרים מנקת אדם עצבנים ע

בתור שדו והוא שתול הג הגס גס כדי שלא יתכוון לנקות הארץ אבל מסת חברו נותן בין דק בן גס שר בעובר מתכוון לנקות ואומרים הגז גז אנו לוקטים אסור ש אסור שיתו אדם כאילו מסתדר אלא מסד חברו והוא שלא ילקות בטובה שלא יאמר הרא כמה טובה עשיתי לך שהרי נקת שדך יז הייתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מנקת מביאה לפניו שבמותו מוכחת עליו כן אם הייתה שם קרתו מלקת הכל ומדליק שכרתו מוכחת עליו יח קוצץ לנו שתיים נעצים הרי זה מותר לשלש פצץ שלושה או יותר זה

בצד זה לא ישלש הוא וצץ עצים להשיג את תנורו מותר שהרי מתקן את הארץ א אלא קוצץ מעם הארץ הוא מניח שרשו במת דברים אמורים בקו ור שלו אבל בשדה חברו מותר לשרש יט הבקע בזית לתור עצים לא יחפה מקום בבקוע בעבר פני שהי עבודה אבל מכסה באבנים במקש כף הזנ גבנים וקוצץ קנים הרי זה קוצץ כדרכו בקרדו בכל מה שירצה כא אין קוצצים בתולת שכמה בשביעית כד שקוצצים שר שנים קציצת עבודת דן שבקצה זא תגדל ותוסיף ואם צריך לעצב קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה כב

קצת קוצצה מאם הארץ או למעלה מעשר טפחים ככה קוצצה עלין שנפש קושרין אותו בשביעי מה זה פשח נסדק נפק נסדק נהיה לו סדק ולא שייעלה אלא שלא יוסיף ם עלה עלה ממילא עד כאן זוה א קשר אותו ועלה מה יעשה ולא שיעלה קשב או אנחנו דף ש' חזה כתיב אדוני שמעתי שמעך יראתי אדוני פעלך בכרם שנים חיה ובכרם שנים תודיע ברוגז רחם תזכור הקשת מודב הקדישה שמ שמ כ כ רת א שתקח השם השם ז וד וחה ששם אלוהים שתי כפין וכ ש מלא ש ש

מלא אדוני אלוהים שמלא בות גנת כלר אדוני אלוהים התכ שממלא השם השם כו בכללה ז תערו רחמים בכ השם השם זה לא שם מלא למה השם אלוקים ר למה גם דין ג רחמים אדוני פעלך בקרם שנים חיו להדק ומי נמר מפלך בזר עפין בקרב שני קדמוניות קו ימי קדם ולא יקרון שנות עולם שנים קדמוניות ן ימי קדם שנות עול מ ימי עולם כ מקרם שנים מן שנים שנים קדמוניות חהו למעל חייו לז פין כל ודי נו שקד קיימו חיה ברז רחם תזכור וו חסד ע עתיקה

עתיקי לבת רחמיים לכולה למן דבע לרחמה למן דיאות לרחמה כאן פתום הקטורת תו אדוני אלוהינו שטור לפניך את כתונת הסמים זמן שבית המקדש קיים כאשר סובית אותם על יד משה נביאך כ כתוב בתורתך הומר אדוני אתן משה ק ליך סמים נטף ושחת סמים ת בד דש קליך סמים נטף ושחל סמים ומר אד משה קח לך שמים ט הוא אז ועשית אותו אודש עלי אהרון כתור צמים בבוקר בבוקר נוור רבנן פטום הקטורת ק5 כ מנה בכל יום ששניים שמהם כיפורים חזרן בערב יום הכיפורים כדי לקיים מצ

ד סמנים היו ב הצורי והציפורן חן בנ פ שש לאר שעון כמה ב כ למה הוא ו שכבוד ת רבי נתן אמ שומר אם כ אין אדם יכול למה רת האר צורי דש נחות ל לכם הפס גם אלמש שת מזוזות מן אדם אשר ס ור ש מזוזות שמרתם את הדבר הזה אתב הז ו כמוכם העבו הז כם ס פסח בני יא מצרים נו ויע ג כפתור שש יוצאים מציד שלושה כשלושה כ שלושש גח כופח ובמורים שני הקנים כפתור ור זהב טהור ק זהב טהור עשה אותה

ת כל כ א א אד ושנו עד רך ויאמר משה תן עלי יאמר מש פהפה ויאמר משהן המת ני אניח יושב ניון ב צים מצך אללא ולך רה בחכ צ רצו פניך ך את ך מעלינו ישראל בשלום אהרון בן רחל השם אותו בכל הישועות צו למקדש רגים שלום בארץ נו הדוש רון וו כל המאזינים גם דרך הלבין גם דרך הפ מקד עלמה יברך ידון זכ ידון בכ צכ פח תמיד ויים ושמחים י בשורות טובות לעמו ישראל אמן