שירת האזינו | רגע בפרשה - האזינו ושבת שובה | הרב חננאל אתרוג עם עודד הרוש

אז יש פה ממש תמור אזרה של שמנת אבית קסיתא זה נו נו נו זה אל תהיה כזה >> כל שירת תאזינו איזהרה זה עזינו השמיים דבר יש לי ידים על זה כל שירת האזינו זה שאם אנחנו מאבותים את עצמנו יקניעו בזרים בתואבות יכיסו אם אנחנו שוכחים את עצמנו אם אנחנו הולכים בלא אל אז זה יגמר גרוע התורה היא לא רק עצות חכמות ונחמדות ההיסטוריה תכרח אותנו להיות אנחנו ההיסטוריה לא תוותר לנו ‏No. שיחות על פרשות שבוע בראייה אקטואלית מבית רגע של חוכמה. זה השבת שבת מיוחדת

שבת שלפני יום הכיפורים המכונה גם שבת תשובה ב נקרא השנה את פרשת האזינו שלום הרב >> שלום וברכה >> מה שלומך >> שמח שאנחנו לומדים שוב >> פרשת האזינו אנחנו אחרי ימי הסליחות באלול אנחנו אחרי ראש השנה כמעט כל עשרת ימי תשובה כבר מאחורינו אנחנו בשבת הזאת רגע לפני יום הכיפורים שזכתה גם לכינוי שבת תשובה. בוא נדבר רגע על מעלת השבת הזאת.

>> שבת אמרת כבר את כל מעלות. הולכים ומתקרבים. יש שם עשרות בעם ישראל שיש בין אם לוקחים בעשר ימי תורה מורידים את שני ימים ראשונים זאת אומרת היום האחרו זה שבעה ימים. אז כל יום הוא מתקן כל יום זה העבודה שלנו לתקן את כל ימי הראשון שעברנו בשנה.

ימי הש. אז השבת הזאת ניכנס בעזרם שבת שנשתדל למצות אותה לקבל אותה בזמן בכלל נקרא תוכן של שבת שאוספת אליה את כל השבתות של השנה אחרונה בשבת הזאת שהיא יכולה לתקן את כל השבתות של השנה החולפת >> היא יכולה לתקן היא יכולה לקבל גם כוח מכל >> והשבת אנחנו קוראים את פרשת האזינו שירה תאזינו למה היא נקראת שירת האזינו היא פרשת שבוע היא זכתה גם לכינוי שירה תאזינו כי שירה כי שירה היא כתובה כמו שירה היא לא כתובה כמו פרוזה לא כמו מסר מלל שירה זה

מעמד על רגע מכונן רגע מיוחד שאומר אתה לא רק חי את הפרטים אלא אתה חי את הרעיון הליבי של כל הפרטים כולם >> מה הופך את זה אבל ב באיכות של זה לשירה ולא לנאום בסוף זה נאום של משה רבנו ואנחנו עדיין קוראים לזה שירה תאזינו >> אנחנו משתמשים במילים בצורה אחרת זה אותם חומרי גלם אבל משתמשים בצורה אחרת. כשבנאום רגיל אתה אומר מילה אתה מתכוון תקשיב את המילה. כל מילה שאני מוסיף לך אני מוסיף לך עוד מידע.

בשירה אתה חייב לשמוע את הכל ביחד. זה רגע כזה. אני חושב ששירה מבטאת רגעים כאלה שבהם אתה מסתכל הכל ביחד על משהו פנימי. ואז הערך של השירה.

אם אתה יודע את כל המילים יכול להיות שלא הבנת שום דבר בשירה. >> זהו. יש גם משהו יפה בשירה. אומנם אני הולך להשתמש בביטוי של ניגון ולא שירה שהאדמור הזקן אומר שהלשון היא קולמוס הלב והניגון הוא כולמוס הנפש אבל עדיין יש משהו בשיר שהוא חודר הרבה יותר עמוק ממילים של דיבור משהו בשירה כנראה פוגש רובד עמוק יותר שלנו >> משהו בשירה בא מרובד עמוק יותר שלנו כדי שאדם ידבר ואדם יכתוב שיר הוא צריך לות מקום אחר לגמרי צריך לחיות איזשהו סגב ורק מתוכו הוא משתמש במילים כדי לנסות להעביר אלינו את הסגב שהוא חווה אולי גם איזה משהו בין השורות.

זאת אומרת, תקשיבו לניגון שבין השורות, תקשיבו מה אני רוצה מכם, תקשיבו מה התפקיד שלכם. >> ויש המון בין השורות בשיר, המון רווחים. גם היום להבדיל מספרי השירה של היום יש המון רווחים, הרבה רווחים. הרב הנזיר הקפיד להקפיד, הקפיד להדפיס את תורות הקודש של הרב קוק עם המון רווחים.

רווחים כדי הגמרא שואלת, בשביל מה יש רווח בין פרשה לפרשה? למה יש הפסקות לתת רווח להתבונן? אל עוד עוד עוד חכה רגע, תקשיב. כשמגיעים להקשבה הזאת אז השירה היא מאוד בולטת היא אפילו כתובה עם הגבר רווחים >> ואם הייתי שואל את הרב מה הניגון שהוא שומע בשירת האזינו >> הייתי צריך לכתוב שירה כדי לענות לך מילים הם דלות מדי אני שומעת פה את האינסוף הזורם דרך ההוה אני שומע בשירת האזינו אלוקים מבקש מציע פוקד עלינו האזין אפילו השמיים יכולים להזין אפילו הארץ יכולה להקשיב א תסתכל ברגע החולף והעתבל הוא או לא חולף.

תנציח אותו, תזכור מאיפה באת, לאן אתה הולך. יש פה איזה מבט היסטורי בפרשה, מבט של תהליכים. וכשאתה מסתכל בנקודה נפרדת ואתה תולש אותה מהקשרה, יכול רואה את הבנה שלך מאוד מוגבלת. תסתכל על כל התמונה >> ואז תראה.

>> אתה לא שומע רק שורה בשיר, אלא אתה מקשיב לשיר כולו. >> כן. לא רק כותרת בעיתון דרמטית שמעצימה את הרגע המנותק >> ובכל זאת נצלו לכמה כותרות דרמטיות בתוך השירה הזאת ממש יחסית כבר בהתחלה פסוק ז' זכור יומות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך אז קודם כל אם אני זוכר למה אני צריך לשאול את אבותיי ואת הזקנים אני זוכר חר וב מה החלוקה כאן בין אביך לזקניך תשאל את אבא שלך מה שיגיד לך למה למה גם צריך לשאול את הזקנים

>> זו מעין הקדמה לשירת תאזינו שטובה דורשת מאיתנו לצבא עלינו שהכל זה ללמוד היסטוריה זכור ימות עולם תזכור תתבונן גם לזכור ימות עולם וגם להתבונן יש פה אבא וזקנים ויש פה גם על היסטוריה זכירה ותבונה אז יש שני סוגי של תלמידי רחמים כמו שמופיע בספר הכוזר למשל תלמידי חכמים של אבות תלמידי חכמים של זקנים הרבי יהודה קורא זה תלמידי חכמים של לוחות הברית ותלמידי חכמים של ספר התורה יש כאלה שאחראים על המידע על המידע הם יותר הזקנים זה כן זה קנה חוכמה יש תלמידים רשי אומר

>> כן זהזה מה שרשי אומר זה שקנה חוכמה ככה >> זה שקנה חוכמה זה >> זה אנשים שמחזיקים את הניסיון חיים >> בדרך כלל זה גם גיל אבל יש כאלה זקנים שעשו את זה מהר אבות רש"י אומר זה סוג אחר שאתם יודע לכם אני מקריב ברשי שאל אביך אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי רכב ישראל אז הנביאים היו גם זכנים זאת אומרת הם היו גם תלמידי חכמים אבל הצד הבולט בהם זה שהם נותנים לנו את המנגינה שאלת הקודם מה המנגינה עוזרים לנו להקשיב למרחב

כולו ולעומק כולו וכדי ללמוד היסטוריה זכור ימות עולם ב שנות דור ודור אני צריך גם לאסוף אינפורמציה אבל בעיקר להיפגש עם אנשים שהעיניים שלהם עיניים של קודש אנשים שיכולים לזהות בין אינסוף הפרטים של ההיסטוריה בעצם כל מה שקרה להדגיש, לבודד, להצביע לאולטיות והרווחים ישגרת מאוד יפה של הרב קוק בזמן הראשונה שבתוך כל הקטסטרופה >> בזמן מלחמת לבנון >> העולם הראשונה >> אה זהו אוקיי לא הבנתי כן כי הוא נפטר ב-1934 כן >> א מזמן מחמת העולם הראשונה כשעם ישראל עובר צרות נוראיות אחרי זה עברנו יותר

גרוע אבל בכל אופן יש קשיים אדירים ואז הוא כותב באיגרת שאנחנו רוצים כמו שאנחנו רוצים ללמוד את ספר התורה ככה רוצים ללמוד ספר הבריאה ההיסטוריה היא היא המקום שדרכו הקדוש ברוך הוא מתגלה ואנחנו צריכים אנשי חמודות מסופר בספר דניאל שבמשה של בלשצר בלשצר השתמש בכלי בית המקדש וחילל אותם ויצאה יד וכתבה על הקיר סימנים ואף אחד לא הבין אותם הוא קרא לכל חרתומיה ופרופסוריה ומחשפיה והם לא הצטליחו לפענח את זה עד שבדניאל יש חמודות וזיאה שיש שם אותיות בעברית כתוב מנה מנה תקלו פרסין ובשורה אלוקית

שהם לכו בלשצר נחרטת מעל פני אדמה אז הרב קורא לאנשי חמודות שידעו להסתכל בספר ההיסטוריה ולזהות בתוך הקקפוניה עם הזהות האותיות ואיך מחברים אותם ואיך בתוך כל הכאוסאוס הזה אין כאוס זה מאוד מאוגן אלוקים עושה פה משהו מוליך משהו שאלה מה אתה בוחר עוד בהיסטוריה תאריכים פרטים פוליטיקאים או תנועות עומק אדירות שבאות לידי ביטוי לפעמים באנשים פשוטים >> קצת מזכיר לי את ההבדל בין ילד תינוק באמת לאבא הילד התינוק עכשיו נשבר לו המשחק חרב עליו עולמו הוא בוכה הלך המשחק נשבר זהו אין האבא ממרומי גילו

יודע שיבואו עוד משחקים יודע שזה רק משחק אתה לא תגדל יש משהו אולי בנו ביחס שלנו אל מול מול הזקנים שלנו שצריך לפעמים פרופורציה, שצריך לפעמים הסתכלות רחבה. אנחנו אולי מפרספקטיבה צרה יכולים להיות מאוד מטולטלים, אבל רק מי שרואה מגמות יכול לבוא ולהגיד, רגע, אתה עכשיו כואב על מה שקרה פה לפני שנתיים שלוש.

תראה איפה עם ישראל היה לפני 50 שנים ואיפה הוא עוד יכול להיות עוד 50 שנים. יש משהו בזקנים האלה שהם כבר יודעים להחזיק פרספקטיבה של זמן, יודעים לתת לנו פרופורציות למשברים הנקודתיים. אני לא קורא להם בכוונה הקטנים כי הם לא קטנים אבל הם נקודתיים הם נקודה בזמן. >> אלוקים אין לו גוף, אין לו דמות הגוף.

אתה לא יכול לראות את אלוקים אבל אתה יכול לעקוב אחריו. אתה יכול בתהליך כמו שהזכרת מקודם, אתה מסתכל איפה עם ישראל היה לפני 100 שנה ואיפה יהיה עוד 100 שנה. אז יש ש במבט מבט העומק שדרכו אתה נפגש עם אלוקים אתה. הנביא אומר לנו על הר גבוה עלילך מבשרת ציון למה היא צריכה לעלות על הר גבוה מאות משיבות שהזכרת כי שם יש לך מרחב שם אתה מכניס דברים לפרופורציה כשאתה נמצא בודי ויש איזה קיר בגובל שלוש מטר אתה מרגיש את האבות ותקוע ואין לאן לזוז ומי

שהלר גבוה מי שראה משהו זקנים אני מסכים איתך שזה גם גיל וניסיון חיים בעיקר תבונה עמוקה שאתה מקשיב להם כשאתה רוצה לבשר ציון לבשר ציון זה הרי מי בכוח כונך אם אתה רוצה לבשר על הגאולה אתה חייב להיות להיות עם הבתים הרוקים הרוכים אתה לא יכול לחיות בתוך הכותרות >> פעם שפעם אמר לי הרב ביגון ראש מכון מאיר אנחנו טועים לקרוא את העיתון כידיעה ועוד ידיעה ועוד ידיעה אבל מבחינתו כל העיתון הוא מקשה אחת הוא מספר סיפור אחד זה לא באמת ידיעה ואין קשר לידיעה השנייה

ואין קשר לידיעה השלישית אלא הכל ידיעה אחת גדולה כביכול בין המלחמה לבין השיפוצים של הרכבת הכלה בירושלים זאת זאת אותה ידיעה.

הרכבת הקלה בירושלים תפקידה להערך לימים גדולים יותר של לשת אליה מאות אלפי יהודים ומיליונים שמגיעים. זה מאוד קשור למלחמה שקוראת עכשיו. זאת זה אומנם עמודים שונים בעיתון אבל זאת אותה ידיעה. על התהליך הזה שקורה בעם ישראל.

טוב הרב ביגון הוא לגמרי חלק מ >> מזקני הדור שטוב טוב. הוא גם אביך וגם זקניך רבי גון. הוא באמת עם העיניים שלו שבתוך המשברים שנחשב אותם הכיפורים זיעה לאן עם ישראל זז לאן הוא נע והקים את המכון לנו דוגמה טובה ואהובה אה אה אה לפסוק הזה >> הפסוק מסתיים ויאמרו לך >> זכור ימות עולם בינו שנו דור ודור שאל אביך ויגיד לך אז קיניך ויאמרו לך מה יאמרו לך >> הם יאמרו לך את מה שהולך להיות א בהמשך השיר השירה תיאור היסטורי איך ההיסטוריה התחילה

איך רואים את ההיסטוריה דרך עיניים של זקנים ונביאים איך רואים את ההיסטוריה לא בתור ערמות של פרטים ואז אפשר להשיק מיני מסקנות שגויות ומובות איך יד השם הקשר בין עם ישראל לעם ישראל בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל הלאום הזה שנקרא לאום ישראל הוא החוט החורזת ההיסטוריה וגם ההרגעים היותר קשים היותר מסובכים הם בעצם חלק מתהליך מאוד מובנה ומכוון זה מה שהם יאמרו לנו >> בסוף בתהליך ההיסטוריה הזה יש פה תמיד איזה רצוב שוב ביחסים זאת אומרת כנשר יאיר כינו על גוזליו ירחף יפרוס כנפיו יקחה

ישאהו אל עברתו אדוני בדד ינחנו ואין אמו נחר יש פה איזה תחושה כזאת שהקדוש ברוך הוא ישא אותנו על כנפי נשרים אנחנו נעוף מעל כולם הנשר כידוע אף גבוה מעל כולם ככה הקדוש ברוך הוא יקח אותנו גבוה מעל כולם נדלג את הכל >> נגיע לשיא >> אבל בהמשך וישמע נשורון ויבעת שמנת עבית קסית ואיתו שלא עשהו ואין בעלצור ישועתו וכו וכו תמיד איזה מהלך כזה של כאילו אז אנחנו הולכים לחוות טוב בקשר הזה הולכים לחוות רע בקשר הזה אנחנו נדלג אותו כמו הנשר שעף מעל כולם

נחווה את הקשיים בתחילת הפרשה הפסוק אומר על האדוני תגמלו זאת עם נבל ולא חכם מה זה נבל נבל זה מילה מאוד פשוטה בעברית נבל זה כמו מנובל ל וגם רש"י מנגן פה במנגינה כזאת עם נבל בעם לא טוב עם ישר אבל התרגום אומר מעניין מאוד תרגום קלוס אני תרגם א לעברית את פסוק וננסה להגיד אותו בעברית אמה דקבילו אורייתה ולא חקימו עם נבלם עם שקיבל את התורה מה הקש בין נבל לבין קיבל את התורה למילה נובלות נובלות חוכמה של מעלה יש פירוש אחר בעברית נבל עם

ב זה גם יבול יבול. אנחנו קיבלנו את התורה.

הקדוש ברוך הוא עוטף אותנו ותומך בנו ועושה לנו את הכל וזה מוביל הפסגות של חמעת בקר. והפסגות הגדולות האלה פתאום זה קורס. איזה מקום צלילה >> צלילה של וישמן שעון ויבד. >> זאת אומרת שמע מרוב חמעת בקר וחלב צון אתה וחלב צאן אתה אתה שוכח מרוב השך הזה.

כשאתה לא בנית את זה לבד. כשעם נבל, כשאת התורה לא אנחנו בעינינו, זה לא שעם ישראל עמל ואמל ואמל והוא מגיע למעמד הר סיני. מעמד הר סיני נוחט עלינו מהשמיים. הקדוש ברוך הוא תופס אותנו וכופעל מר כיגיק ומרים אותנו מי שיעבוד מצרים מט שערי טומ למט שערי קדושה.

איזה מעבר חד כזה הוא עלול להיגמר לו טוב. הדברים לא נבנו בנו, לא ניקנו בנו. השפע יכול ככה או התורה אומרת וישמ שמון ויבעת שמעתי חסית שפע שכובל אותך בתר לקודש >> כן אני שואל >> שלא מחובר לקודש אבל אני מנסה לומר שהוא לא מחובר אליך גם זה יכולות גם שפע רוחני שהוא מתנת חינם שקיבלת אותו עשו לך את זה ואתה צריך לבנות את הדברים לבד >> קצת מזכיר לי את ה את החשבון נפש שהעם הזה עובר בשלוש שנים האחרונות בסוף בבוקר שמחת תורה תשפ"ד. ככל שנחספים עוד ועוד דברים, עם ישראל חס ושלום מדינת ישראל יכלה להיות מושמדת.

אם רצונו של האויב היה מתממש כמו שהוא תכנן, זה לא קרה. ברוך השם. והרבה מהתורי ביקורת הפנימיים של החשבון נפש שיוצא לי לקרוא זה שהתאהבנו במנאמי החיים ושכחנו את תפקידינו כאן. זאת אומרת, אני קורא הרבה כאלה שקוראים לזה האספרסו.

אז התאבנו באספרסו, התאבנו בשלוש ארבע פעמים טיסות לחול בשנה ושכחנו את תפקידנו כאן בארץ ישראל את העם הזה שצריך לעמוד על המשמר ועם כל הכבוד לאספרסו האספרסו יכול לחכות החמאת בקר והחלב צון זה קצת ה המנעמים האלה שאולי התאבנו בהם אולי התמכרנו אליהם >> אולי ואולי וישמ שום ויבעד זה מבחינה רוחנית וירקית אולי כשמישהו שמן בתנ"ך זה ביטוי של שפע, זה לא ביטוי של תוספת קילוגרמים מאשר שמנה לחמו זה ברכה זה לא דפים נלעים אולי התאבנו בחלק הקטן של או הגדול של האמת שנמצא אצלנו אולי

זה מה שגרם ממין הקשנות כזאת של כל אחד מתבצר ומצופף שורות ומסביר למה הוא צודק ולמה אחר לא צודק אני חש בזה הרבה יותר שמנת כסיתה איזה מין ידיעה רק האידיאלים שלי והאידיאלים של האחר הם לא ראויים לבוא בקהל בכלל. יש שקרת מפורסמת של הרב קוק שהוא כותב מסתפינה מה יקרא שמנת אבית קסיתה. יש מדרש שאומר על שלושת המילים האלה שזה שלושה דורות שלפני ביאת המשיח. בדורות של הגאולה תהיה תופעה של שמנתקס.

זה ממש מתכתב. >> בוא נפרק שנייה את המילים האלה. מה זה שמנת? מה זה עבית?

מה זה קסיתה. >> זה נשמע כמו מילים רדפות של מה שקורה למי שבמקום לצמוח לגובה הוא צומח על צדדים. הוא התאב בעצמו. אתה אמרת את זה כל כך יפה מעצמך.

נקראת אסדור אספרסו. אני לא רואה בעיה באספרסו יותר מדי. אני רואה בעיה ב הרב כותב יבואו ימים אשר אין בהם חפץ. חפץ זה במובן שאין אידיאלים יותר.

אין חפץ זה אין לי אין לי על מה להשתוקק, על מה לחלום. זה גם כלכלית אבל זה גם תרבותית. כשאתה מסביר למה אתה צודק, אתה בעצם רוצה או לא רוצה, אתה מסביר למה אתה מושלם ולמה אתה שמנת ואבית וקסית ואין לך חפץ רק כולם חפץ היחיד שכולם יבואו ויהיו כמוך וזה מוביל אותנו לקשיים מאוד מאוד גדולים וינבל צתו זה מוביל אותנו אולי לחסד שבתוך הדין שהקדוש ברוך הוא זיעזע אותנו היה עלול להיות קשה לאן ארוך כמה שהיה לנו קשה בשמחת תורה היה לו להיות קשה להין

ארוך >> תשמע הרב רשי ממש מתכתב עם הדברים האלה כי באמת החלוקה הזאת של אביטא הוא כותב לשון עובי כסיתה כמו כיסיתה ואז הוא כותב כיסה פניו כסית כיסה פניו זאת אומרת יכול להיות שבכוח אני לוקח את זה לימים שלנו אבל מרגיש לי כאילו ירדה איזה מסכה כיסינו את הפנים לא רצינו לראות לא רצינו לשמוע לא אני ב איך הרב אמר כל אחד מתבצר כיס תסי את הפנים. אתה אתה ממש בהתבצרות שלך עם עצמך.

אין עם יש את החלומות שלי אין אין האינדיבידואל פה הפך והיה מורגש מאוד. ואולי זה זה תמור זרה מאוד גדול כשאתה מחסה פנים אז אם אני משליך את זה אפילו ריבונו של עולם אני מכסה פנים הוא באסתר פנים. זה זה דין זה דין לא פשוט אתה מכסה פנים צריך להסיר ממך את המסכה הזאת. ושמעתי פעם דבר תורה מודי יקר אני לא זוכר בשם מי כתוב בתורה ואלוהים מסכה לא תעשה לך אז הפשט הוא לא לצקת לא לנסוך מתכת לצורה אבל אומר שאלוקים שלך לא יהיה לו

פנים של מסכה פנים של מסכה זה פנים קפועות הם חד ממדיות הם לא משתנות או שהיא תמיד שמחה או שהיא תמיד בוכה שאלוקים שלך לא יהיה אחד גוני שהאמת שלך לא זה האמת שלך ואתור את הנפש שלה והיא צודקת אבל הקדוש ברוך הוא שם עוד שבטים ושם עוד בית מדרש ואתה יכול להסביר למה אתה צודק אבל כדאי לך כל הזמן להיות לא עסוק בה שמנת לא עסוק במסכות לא שלו ולא שלך וכן הקדוש ברוך הוא הסיר מסכה מעל לי ליבנו וכמה כדאי שבשנה הטובה והברוכה הזאת

נהיה פחות עסוקים בלהסביר למה המסכה שלי היא המסכה היחידה שיכולה להיות לקלף את המסכות ולגלות שמאחורי המסכות יש כל כך הרבה אור וכל כך הרבה יופי וכל כך הרבה ברכה ביחד שלנו ולשמוע את השירה כשאני חושב באמת על מסכה, אני גם חושב על זה שמסכה היא כמו שהרב אמר היא לא רק קפועה, היא גם מקפיעה מצב.

זאת אומרת זה מי שאני שמתי מסכה, זה מי שאני, אני הדתי, המתנחל, הזה והזה והזה. והקיבוצניק זה המסכה שלו. הוא קיבוצניק, הוא עובד אדמה, הוא חילוני, הוא כל הוא כל מה שהמסכה הזאת הקפיע את המצב. ופתאום בוקר שמחת תורה הוא הכריח אותנו להוריד את המסכות האלה ולהפגיש את הבחור מודה ושמרון שרץ לקיבוץ והקיבוץ אומר לו תודה שבאת ואני לא אומר סיפור בעלמה זה סיפור אמיתי של חבר מודה מודה ושמרון שקפץ בבוקר שמחת תורה וחבר'ה בקיבוצים אמרו לו וואו לא שכחת אותנו כאילו תודה שבאת והוא התחיל לבכות ואומר היה לכם ספק שאני אבוא אבל כנראה שעם שנים של מסכות היה ספק.

>> כשאני לחוט במסכה שלי אני שוכח מי אני באמת. אני יכול לגרום לאנשים לחשוב שהמשכה הזאתי מי שאני באמת. כשקוראים לפנים שלנו פנים, פנים זה מלשון רבים. יש לנו כל כך הרבה מגוון.

הפנים זה החיצוני זה מלשון פנים כי זה משקף את כל האושר הפנימי שלי. את כל האושר הפנימי. אז בוא ניתן לפנים שלנו להתגלות. אז יש פה ממש תמור אזרה של שמנת כסית זה זה נו נו נו זה אל תהיה כזה >> כל שירת האזינו איזהרה זה עזינו השמיים אם אנחנו הולכים בלא אז זה יגמר גרוע ההיסטוריה תכריח אותן להיות אנחנו ההיסטוריה לא תותר לנו היא גם לא ותרה לנו אנחנו אחרי שהיא רצתה זה אנחנו יודעים שכל מה שכתוב פה קרה קרה אנחנו יודעים שילמנו ועם ישראל

חי ברוך השם זאת אומרת סליחה שאני נכנס עם הרב לעולמות המיסטים אבל אנחנו אחרי התקופות של שמנת עבית קסית >> כולי תפילה כולי תקווה הקדוש ברוך הוא לא העביר לי את לוחות הזמנים שלו כך שאני לא יכול להצביע לך במדויק אבל אני מלא אמון שאנחנו משתחררים מזה הולכים משתחררים מזה והולכים ובאים ימים של נחמה אני חושב שכל הדור הזה הזה כל הגבורה של הדור הזה סירות הנפש של הדור הזה יש בה נחמה בכפליים >> נאחל לנו בעזרת השם לעם ישראל שאנחנו קודם כל נוריד את המסכות

שלנו באמת ניפגש בלי >> ומה נגלה כשנוריד את המסכות >> נגלה לדעתי נגלה שברי סחרוב כותב בשיר שלו האחר עם הפנים אל האחר גלה את עצמך פתאום כשאתה תריד תוריד את המסכות ותסתכל אל האחר אתה תגלה את עצמך זה לא כזה שונה כמו שאתה חשבת אז כשאנחנו נפסיק להסתיר פנים אני כולי תפילה שגם א לא נחווה מציאות של אסתר פנים חס ושלום >> אמן ואמן פנינו יזהירו כזוהר רקיע אם רק ניתן לזה סיכויים אנחנו בנים שלא יתברך זה חייב להיות >> זה מרגיש לי ממש שזה

קורה בדור הזה אתה יודע יש אומנים שאני לא יודע אם הרב מכיר בן צור וא אומנים שעולים עם א הם לא גדלו בבית דתי הם עם קעקועים עולה עם ציצית על הבמה וכל הקהל אומר איתו שמע ישראל וזה כאילו היפוך של הדבר הזה >> שנזכה עין בעין לראות בשוב השם אמרו >> אמן נאחל >> לצופים שבת תאזינו נפגוש אותם בעזרת השם רק אחרי כיפור >> אבל יש מנהג בעם ישראל בקש סליחה אני מבקש סליחה גם ממך עוד לא צוחק אני יודע איפה הייתי לא בסדר >>

סליחה הוא מחילה על כל האיחורים שלי ל >> זה כל כך יפה שמבקשים סליחה וזה לא נכנס לרוטינה ולא בנה לי באמת באמת מבקשים סליחה ובאמת סולחים שהקדוש ברוך הוא יסלח לנו ימחר לנו יכפר עלינו >> ושח לשני כמו שהחזן פותח את תפילת יום הכיפורים לפני לפני כל התפילות הוא מסתובב לקהל ואומר סילחו אחד לשני נהגתם ככה כתוב את זה אצלכם בסידורים >> אנחנו אומר עכשיו נתחיל לנו ככה היה מתירים להתפלל מהעבריינים גמר חתימה טובה לכל בית ישראל טובה בשורות טובות בעזרת השם >> בשורות טובות

שבת שלום >> ניפגש בשנה הבאה >> שמח מאוד >> שנה טובה חתימה טובה