הרב מאיר דוד שמואלי - האוצר היומי סדר קס"ג

Kind: captions Language: iw דף הראשון תקמד דף קא סדר קסג עשו מלחמה את בר מלך סדובת ברש מלך אמור שינם מלך אדמה שמעבר מלך צבועים מלך בלי צוהר השמות שלהם רשי כותב בררה לשמיים ברשה שנתלה ברשעו שנאב שונא וכולי אז ירד צרי דירים עמי דורה ישרה תה שירה אדוני רדי בגיבורי בני אפרים שלושם בעמלק בעמדו מחוקקים מזבולון משכים שבת סופר איך יכול להיות 10,000 איש מנצחים מנצחים צבא נורא שסיסרה עם 900 כלי ברזל ושרכר די בורה וישכר כן ברק ם קשולך ורגלה מפלגות ראובן גדולים חקקי לב למה ישתב שפתיים שמ שריקות הדרים מפלגות באותרובן כדי למחק לבול נשמת >> גבריאל בן ראיה השם ישמור ויגן לדידנו נחשון >> אביאן נחשון בן >> רחל ברך שישה סדרי משנה כיליים אמר רבי יוסף מעשה באחד שזרה את קרמו בשביעית בא מספ רבי עקיבא ואמר אין אדם כדיש דבר שאינו שלו הענה שזרה את הקרב ויצא בפניו קוצרו אסור אפילו במועד עד כמה הוא נותן הפועלים עד שליש יותר מכאן קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד במתה נקרא הנס בשקע מה הכוונה שישכע שם הבעלים מהקרן תוספתא אני שנתן פורטה לקופה פורסה לתחמו מקבלים אותה ממנו הוא עני אפילו אחי מקבלים אם לא נתן חייבים אותו ליתן נתנו לו חודשיים והחזיר להם חדשים החזיר להם שכח כי מקבלים אותם ממנו אם לא נתן מחייבים אותו ליתן היה משתמש בכלי מילה נותנים ים כלי מילת מיטה נותנים לו מיטה עיסה נותנים לו עיסה פת נותנים לו פת להכיל לו בתוך פיב מאכילים אותו בתוך פיב אם בא עני שלא הנחם הוא לא יכול לאכול צריך להכיל אותו שנמר די מחזרון שחזר לו אפילו עבד אפילו סוס אפילו יש לו מרצדס וכילו לא אפילו אישה שנאמר לו עזר כנגדו מעשה בלדל הזקן שנתן ליני בן טובים סוס שהיה מתאמן בו ועבד שהיה משמשו שום מעשה באשי גליד שהמעלים לזקן אחד ליטר אחד בס שר ציפורי בכל יום גמרא תקמח רבי יהודה אומר אם הייתה קבועה שפת הספינה מניהם 10ה טפחים אז מותר לטלטל מניהם לתוכם מתוכל הים שלא כדברי חכמים שלא חילקו בזה אם אתה ספינה עמוקה בתוכה 10עשרה טפחים אבל אין שפת הספינה גבוהה עשרה מטלים מתוכה לים ולא מנם בתוכה מה יש להם מנכה דלא משום דקם תתן להם מים כרמלית רשות שוטר היחיד אם תאכל הים נמ למה מותר הרי אם תתן בשוטה היחיד כרמנית אלא לו החודה של ספינה מה הכוונה והם נופלים משם להם שכוחו ולא גזרו כוחו בכרמנית שמע מנה כוחו בכרמנית לא גזרו אומרת הגמרא אכן שמאמנה אמרבנה הנביצתה דמשן ספינות של העיר משן ספינות רחבות ארבעה תפחים ביותר והלכות משופעות בתחתיתן עד כדי רוכבן כחודו של סכין מלבד אפילו אם יש להם בחיצות גובה עשרה טבחים אין להם דין רשות היחיד ואין מטלים בהם אלא בתוך ארבע עמות כשאר כרמלית ולא אמרה לה שאין אין פחות משלושה טפחים שאין לפחות משלושה תפחים ארבעה תפחים כלומר שזה הולך ומשתפע אבל זה לא מתרחב לארבעה טפחים רק בגובה שלושה תפחים היותר עם קרקאית הספינה יש בגובה פחות משה תפחים רוחב ארבעה לטלן בה כלומר דין הרשות היחיד להם מל עלינו קנה ורובנה היא מילה את הספינות קלנים בערב דקה עד מקום שהם דרחבות עד ארבעה תפחים לתנבה זה נקרא רשות היחיד שואל רב נחמן ולמהגיד מחיצתה למה שזה לא יהיה כמו הים בעיקרון צריך להיות כרמלית מילת תניה רבי יוסף ברבידה אומר נעץ קנה עשרה בין רבו ארבעה לארבעה ברשות היחיד יש ברחבו ברשות רסקל זרק ונחל גב זה דין רשות היחיד עלמה דמרין על גודחין מחיצתה אז גם כאן חנמה גבי ביצתה דמש ספינה הזאת נגודה חיץ מחיצתה מתקיף לרב יוסף ולא שמדר דמרב מה אתה אומר שמחיה תן פותרים לא אומרים גדרחית מחיצתה אמר לו הביה ואת טוב תסברה שלא אומרים ואתה נעמוד ברשותה רבים גגועה ברחב ארבעה ואם ועיקרו מתחת הגג עמוד מתחת הגג עמוד ארבעה תפחים יש בקצר שלו שלושה מזרק ונחל גב חיה על אמר לן גודח מחיצתה אתה רואה שכן אומרים חנמה גם נגיד אומרת הגמרא וכי זה דומה מדייריה אתם צרסק חכמים גודח מחיצתם שום דב מחיצה שהגדעים בוקעים בה והלכה למחיצה שאין הגדאים בוקעים בה איפה בים אמר לרובחה בר דרבחה לרב ש גבי ספינה מ יש דגים בוקעים אמר לו בקיעה דקים לשמה בקיעה נתמרה ובאה מן רבי טבלה מרב לחיצה תלויה מ שתיר בחורבה מה הכוונה אומר רש"י אומר פה הביאור חורב כירות הרוסים ויש מחיצות שאינם מגיעים את הקרקע האם מחיצות האלה זה לא נחשב לפרוצה תקנא אמר לו רבי לרבי טבלה אין מחיצתי מטרת אלא במים משום שקל שקלו חכמים במים אומרת הגמרא מים היק בקעת דגים שמע מנה בקיעת דגים נפשמה בקיעה שנינו במשנה ספירות קשורות זו וזו מתילים מזו לזו אומרת הגמרא פשיטה מורות אין לך אין לך לחוש נפילה אמר רבנו צריכה להתיר ביצית בצג ספינה קטנה שהיא עומדת ביניהם אם היא לא קשורה אמר לו רב ספר משה מי זה משה לא קראו לו משה לרבא אמר לו כאילו אתה כמו משה עכשיו פירקה אמרת מתלים מזו לזאת אינם אלא אמר רב ספרה לא נצרכה אלא שתי הספינות של שני בני אדם ולערב לטל מזו לזושים ערוה דן הספינות שרות זוזו ערבים מטלים זו מזו ואם פסקו הספינות בקשירתם נסו חזרו ונגשרו בין בשוגג בין במזי בין באונס בין בטעות חזרו להתרן הראשון וכן מחצלות ברשות הרבים שעשו מחיצות הרבה ברשות הרבים שבטו יחידים ביניהם מערבין ביניהם טלין גללו המחיצות נפלו נאסרו שו חזרו ונפרסו בין שוגג בין במזיד בין בעונס בין מטעין חזרו ליתרם שכל מחיצה שנסאת בשבת לא משנה איך שמה מחיצה הני אמר רבי נחמן שלו אנה ליני לזרוק משות הרבים לתוך המחיצה שהוא חייב לטלטל אסור הגמרא כתמ דרב נחמן מזיד בלבד אמר שמואל אפילו בקשורות בחוט הסרבן אומרת הגמרא איך ידמה אידה יכול לעמידן ספינות פשיטה ואין יכולים לעמדה מה יעזור החוט הזה הגמרא לעולם דיכול להעמיד שמואל צרך הפוקנם שקומר בא לשמינן שאפילו חוט כזה יכול להציל אתנן קשר את הספינה לא ילמד בדבר המעמידה ביל טומ דבר שאין מעמידה אין בילה טומ שמואל שקשורה בששת ברזל עניין טומה הוא תכתיב בחלל חרב חרב הוא כחנן לכן צריך בקשירה שברזד אבל נרד שבת אפילו בחוט השר תקנב ירושלמי אנחנו רואים את זה בלמטה בדית נפש צדית שקצרו שדה ש כצרו הגויים סתין כרסמו הנמלים שבראת הרוח ובהמה טורה מן הפאה קצר חציה קצרו ליסתים חציה תורה שחובת הקציר בקמה מה הכוונה חובת הפה בקמה שלו הוא קצר כלומר בגמר הקציר הליסטים קצרו אז אין חיוב פאה קצרו הליסטים חציה והוא קצר חייב נותן פאה מה שקצר קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל קצר חציה והקדיש חציה פודם מ גזבר נותן פאה לכל גמרא מתניתקצרו הנוכרים לעצמן באו מכרו לבעל הבית שדה פטורה כי קציר עקום אינו מחייב פה אבל קצורו הישראל חייבת בתנ כן איסוכים פוענים גויים שאינם מקיים בנק אז לא ישאירו פאה רואה שגוי חייב בפאה אומרת הגמרא כשקצרה לאבדה קצר שלא לאבדה חייב בפארה אמר רבי שבר שימי אפילו את שקצור שלא לבדה פטורה שהפוכבה לקרקע ואין קרקע נגזם לפני שהוא מפריש מן הקמה לקמקמה על הקציר בא את הפאה על הקמ שלא יקצור את הכל הניח פה בסוף אז הוא לא קצר את הכסד אומר הבירו לא התחייב מהקציר כרחו פאה ואינו הפחים מני קציר לא על הקציר הוא לא על הקמה אבל ראינו להן שפעמים שמשיר מפריש מן הקציר על הקמה שואלת הגמרא איך אבידה איך שוארת הגמרא אם כילה לקצור צד ושיר בה כדי פאה כמה שקצר שיבולת הראשונה עזרה פאה לאומרים אז גם משהו קצר חייב אנחנו בדף תקנג ג מפריש מן הקציר על הקמה ולא סוף דבר ולא רק שקילה צדהו אלא אפילו בשקצר ואמר מכאן והיה לך אני מפריש פאה כשקצר שיבולת הראשונה חזרה פעה לאומרים שנקציר על הקמה אומרת הגמרא אמר שהזכה בפאה שהיא מטרת את העומרים אם המוכר עני יכול לזוכות את הפאה שנותן על כל השדה גל מה שמכר קצת שמענו למדם הרב יהודה מתי בזמן שקיבלה ממנו לחצו ש של רביע מה בין הלק לכמיתה אלא שתקצור שלי שתהיה שלך אז הוא לא זכה מקבל רק אחר שנקצרה לכן מותר שכב פאה אמר רבי בון ברחיה אדם מר שוכר זכה פעה שמת העומרים שהרי בשעת חיוב הפאה לא היה כלום שלא היה בשדה לא בקמיו נכון יכול לזכות בפה אמר רבי יוסא תמן מקבל שדה באריסור יכול לזכות בפאה כי לא נתחייב שדה ברשותו נראה מחר ומוכר שדה הוא חייב שדה ברשותו אפילו קצר חצי שדה מכר את מה שקצר הלוקח מותר בלק שקרה פאה יעות הלוקח מ שזכה בפה שמת את האומרים של מוכר למה הוא לא חייב בפאה מות דרב רבודה הנשיא רבי פנחס בא קצירת חוץ לארץ אם קצר בארץ ישראל לצורך חוץ לארץ האם חייב בפאה שלא תו קדש פטור בחוץ לארץ פטור אם מה קדש חייב חוץ לארץ חייב כב אם אדם קוצר לחוץ לארץ את הגמרא קח הגרסה שכחת קציר ארצכם לא קציר חוץ לארץ גזר הקצבר חצי גזר קצר הגזבר חציה חצי חציה לא הספיק לקצור את הש עד שפדה את כולם מפריץ מן הקציר על הקציר כל מה שנקצר ברשות הקדש קבר נפטר תקנד בשחרית במוסב בנינה הכהנים נוסעים כפיהם רמבם הלכות תפילה במנח ממחה אין סיוד כפיים שבמנחה כבר סעדו בשם שתו בשיכור אסור לסיעד כפיים אפילו ביום התענית לא גוזרים לא נוסים כפיהם אלא במנחה אלא לפני השקיעה במ דברים מורים בתעניות פמנחה בג צום הכיפורים תענית ציבור אבל תענית שאין בו נעילה שעה באב תפילת מנחה של סומך לשקת החמה כך יש בה נשיאות כפיים כהן שעלה לדורכם במלחה שלו הכיפורים לא יורד כצד נישואות כפיים שגע שלך סיפור לעבודה שמר אצא כל הכהנים נקרים כל מה עולים לדוכן להם להכל חורים כלפיהם צבותיהם קופות בתוך כפיהם עד שמחזיר משלים את האותעה אז מחזירים פושטים מצוותיהם ועומדים ואומרים ברכך והציבור של הציבור מקרה להם והם עונים שנאמר אמור להם אמור להם שאומרים פסוק ראשון משלימים אותו עונים אמן עוד פעם חוזר על שליח ציבור עוד פעם עונים אמן ד שמו הכה כהנים שלושה פסוקים מתחיל שסוף בברכה האחרונה שים שלום והכהנים מחזירים פניהם קופצים מצבעותיהם עומדים בדורן עד שיגמור הברכה אין המקר רשע להגיד כהנים עד שכל בני הציבור כהנים לא רושם להתחיל עד שיגידו אמן אין הציבור עונים אמן תחלה ברכה מפי הכהנים אין הכהנים תחילו ברכה צריך לאמן שלך ציבור רש לנות אמן שמה תתערף דעתו אין הכהנים ראשם להחזיר פניהם לציבור עד שתחיל של ציבור שם שלום שים שלום ואין הכהנים רושם לקור מקומן שגמר שים שלנו לא יכולים ואין ראשיהם לקוף עוסבותיהם אז עד שחזרו פניהם ולא יה לו הכהנים לדוכסדם דכפין ארבעה טורים כתב רבנו תם שח צפו להפסיד לקרוא כהנים הפסק חזר בית הכנסת הוא אנחנו לא עושים את זה היום כן כתב רבנו פר שם רבנו תם שנשח ציבור אומר אלוהינו לבריכם בברכה מיד שסאים מודים כבר היה חזן כהנים כתב שלא אומרים לא היינו בנ עכשיו שניח ציבור הגיל אומר בציבור גם כשכהנים עושים כפיהם נכון לומר אנחנו לא אומרים את זה כן לכן נוהג הרב רבנו אומר מרוטנבורג היה אומר אלוהינו ול בלחש ואז אומר כהנים שמחזירים פניהם אומרים ברוך אתה השם אשר קדושה מצותיו ציונו ברך את עמו ישראל באהבה קדושתו של אהרון מגביעים אתיהם עד כתפיהם פושטים אתיהם חולקים מצבעותיהם פי המדרש מציץ מן החרקים שכינה למעלה מראשהם ומציית ממן חרקי צבעותיהם מקבלים לעשות אה אוירים וכולי שליח ציבור מקרא אותם ברכך אמונים אחר וכולי וברכים לשון הקודש בעמידה סוד כפיים כל רעם ספרים מסמיך להם הקרא כותב ברחו שאל מה זה בכל רם מלמד שהקדוש ברוך הוא משתמע קולו עמהם אתם שומעים שהכהן אומרך תדע לך שהכל של הקדוש ברוך הוא באמצע אחר כך מתחיל של הציבור שים שלום ואז הכזירים פניהם כלפי הכוש אומרים ריבון העולמי ואינם ראשים להחזיר פניהם עד שהתחיל שח ציבור שים שלום ואינם רשעים וכולי שולחן ערוך אין אדם יכול לאסור חלקום בית הכנסת ולא מהספרים אמר לא רוצה שאתבוא לבית הכנסת לא יכול להגיד לו מה הכוונה בית הכנסת כללי זה פרטי כן יש מי שהשעיל בתו לבית הכנסת יש לו מריבה כולס רה כן כל הכל מי שהיה ביתו בבית הכנסת ימים רבים אין הציבור השם ישו לבית אחר יח מיש מי שאומר שכל הכל של כסף שנהגו להביא תמיד בית הכנסת בחגים אין יכולים לצעולים מוחרם אין יכולים תופסם וכולי יט תקנ יש מי שאומר שמצא אחר מיטת האדם כתוב הקדיש כלים ואין עדים אפילו הכי בהקדש כף יש מי שאומר ספר תורה שחזק שהיה של אבותם של ראובן אין הציבור יכולים להחזיק בו כא אין לקנות מעילים שתשתמש בהם דיות לקדושה לקדושה לתשמיש קדושה כב אדם שהוא רגיל בשום מצווה גלילה ראונס נו קה למצווה לאחר והשיר ורצה שיחזירו לו את המצווה היא בשעה של הדבר קלמצווה הסיפוק בידו לתת לא חפץ בה רצה עם שר הקהל בד זכותו לא בידו ואתה יש לו יכול לזכות במצווה מדרש שלחומה ויר וירו סקרת אמר הקדוש ברוך הוא בסך שלוש ריצות שרצה ניירוס לפני בניך שלוש ריצות שלוש ריצות של אברהם ויר וירו לקראתם בקרץ אברהם ומהר לעשות אותו מה כפרה עלים בסיני שמסיני בן בניך מצוות הפסח ויקחו להם איסאה אמרת להם נה נותן לבניך מצוות פסח אל תאכלו בני אמרת מעט אני אגיר שונאים מעט מעט פת תקנז מדרש רבא אמר רבי יעקב נחלקו רבי נחמיה ורבנן רבי נחמ אומר מוציא לכם מן הארץ מצית לכם רבנן אומרים מוציא לשון עתיד וכולי. הלאה ספר הזוהר. 75 אורות צינורות הם 70 עליונים של הכל ואותם וכל אותם אחרים אחוזים בהם. כולם נוצאים בגלגלי הכיסא הכבוד בזה מזה ונועצים בג בגלגלי הכיסא בצד הזה. באים מים עולים ויורדים אותם שיורדים קוראים בתומות בוקים אותם אותם שכסים אותם לקבי אבנים קבי אבנים עולים בלים בשבעת הימים עד כם שבעה גבנים של אורות בסד חי סדני חברים דף קס תקס ספר הזוהר אז היו יודעים ורואים הספקלריות העליונות ביניהם אורו ושמחים לדעת ולשמוע בכה גורות של אותיות שמו שלא יוכל לשלוט עליהם הנחש ולא תמבמה אותם מטדם ורש וחווה תיקוני הזוהר וזה הניסיון שעה שתידים ישראל נסות 70 שנים האחרות של הגלות שאני חשוב כמת עם נפשם גופי נפש ממון סור באהבת ריבונו וכולי ליכותי מרן זה פירוש אנוכי הנה את העתיך סורק בחינת הגאולה כמו שכתוב וסרקה להם אשרה להם וחבצם על ידי כולו זה רבד צד את הצדיקים קראת אמונה לבוא הגאולה וכולי תקסא במה הקדם השם אשר גמלנו תורת אמת ואתה השם אלוהינו שדך מעולם ועד עולם מונע חמיך לנקות הלכות ועל כן נשמח פרשת הדקת המנורה חנוכת המשכן כן פרשת תצווה והדלקת הנרות כיכר כלל המשכן תקן חטא העגן תקסב למטה נפש החיים במשנה חוכמות נפשיים תה בתה כל שקנה לו חוכמה בעולם הזה בן העולם באבלת משל קנה חוכמה תקסג התירה אברהם אנוכי מגנך וזוהר ויקן שקר ריכו אומר לו שולט עליו מוות מי שלומד תורה ‏S