מוסר ערב חודש אב-צער השכינה הרב בניהו שמואלי תשפה

כן נדבר איזה כמה מילים קצרות המצב שאנחנו נתונים בו עכשיו. כבר מגיעים הגענו הנה חודש אב אב זה לשון אבלות עם ישראל מתאב ובוכה על חורבן בית מקדשנו טפרתנו כמה צריך לבכות ולדאוג על חורב על חורבן בית המקדש. אי אפשר להבין כמה הפסד גדול הפסדנו. השכינה הייתה האור הגדול היה.

אדם לא היה יושן עם עוונות היה מתחפר לו עוונותיו. השכינה הייתה מתפללת עלינו שמחה בבית מקדשנו. ועכשיו אנחנו בעצמנו על ידי עוונותנו אמרנו לאמא שלנו לצאת מן הבית ולא מספיק זה אלא שהבאנו את השבחה כתרש גבירתה הבאנו את הטומאה הנוראה כל זה בעוונותינו תו אלה לתת יד השונאים לשלוט בנו איזה צרה גדולה ולכן צריך עכשיו הרבה הרבה להתעונן ולבכות על חורבת בקדשנו כמו שאומר הבא הימים הללו זה ימי מבחן שאדם אכפת לו בוכה על חורבת בית המקדש אתם יודעים יש כמו היו שני חברים אחד גדלו ביחד שמחו ביחד אחד היה לו שמחה. כל פעם שיש שמחה לחבר שלו הוא בא הוא בא אצלו, מבקר אותו בשמחה.

אבל כשיש לו צער או משהו הוא לא בא, אבל כשיש שמחה מזמין לו את החתונה, בטח בר מצווה ודאי באח. אבל כשיש חס ושלום איזה צער, הוא לא בא. החבר שלו אומר לו, תראה, אתה רק לטובתך דורש. שאתה רוצה לשמוח, אכפת לך, אתה בא לשמוח.

יש חנקה אבל כשיש איזה בעיה איזה צרה אתה לא בא אומר סיסו איתם מסוס כל הם מתאבדים עליה יש מעגל השנה יש פסח יש שבועות יש שמחות יש פולים יש גם ימים קשים ימים שצריך בהם לבכות חורבת בית המקדש הקדוש ברוך הוא רואה מה הבן אדם הזה בפורים הוא הולך צעס ושמח ועכשיו איפה הרגש? איפה אכפתיות? איפה חורבן בית המקדש? רוצה לראות אותו.

הוא דואג על עצמו או דואג על השכינה? על צער השכינה. לכן אומר הבן איש חי הבאתנו במצודה שמת מועקה בבוטננו. באנו באש ומב תוצאנו הבאתנו במצודה.

אומר הרב הבאתנו במצודה במצודה זה צום ד ה הבאתנו במצע במצה אותיות צום ד שמת מועקה במותננו אומר מועקה בהתחלה מ בסוף ה זה מגמתי הדם באמצע יש מספר צפור קעו קליפה גדולה הימים הללו שולטת קליפה סתר אחרה גדול קליפות איך הם עזות פנים נכנסים לבית המקדש ואיך הם יונקים מהקדושה זה צריך לבטל את הקליפה הזאת עלי שאנחנו בוכים ואכפת לנו ואנחנו מתוננים ואכפת לנו על השכינה בוכים איתה ולומדים תורה ומשתדלים בתורה ועושים כל מה שאפשר זה הדבר הגדול ביותר יותר לכן אסור אסור אתם יודעים

אב זה אלול בא תכף זה כבר ימים הנוראים בא אלול באים אדם רוצה שנה טובה רוצה שהקדוש ברוך הוא ימחל לו גם זה מדידה אצל השם יתברך רוצה לראות אם באמת אכפת לו צר השכינה או כמו שכתוב בזוהר כיכבין צבחין הב הבלן מזונה הבלן בנה הם חושבים זה העיקר של הימים הנוראים לא העיקר של הימים הנוראים זה שאדם יהיה אכפת לו מה קורה אמת זה עכשיו אני מכיר לכם מה שאומר הפלא יועץ כותב אבלות על חורבן בית המקדש תלוי במעשה בפרט בזמן בין המצרים ביום ובלילה

ניתן אפר במקום הנחת תפילין לשב אצל מזוזה לומר סדר תקולחצות אבל לא המעשה עיקר צריך להיות עין ומרבוכה לבשבר ונתכה כאבן כדור וינח בשבעון מתניים עלצ צר השמיים בטח הכל לפי זקות הנשמה אומר ואין אמת כי דלונו מאוד ואין איתנו יודע מה חסרנו מה עבדנו מה גרמנו בעוונותינו הרבים לא יודע מה זה גלות השכינה די כלל מגיע צערה וצער העליונים והתחתונים על זה ידעו כל הדובים כל אדם אבל חייו כפי שורו צר בעצמו כאילו חגורה צק אומר כאילו אמו לובשת שחורים מתעלטפת שחורים צועקת דמרה כל

ברמה מנהמת כיונה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי בנים גידלתי ו ורוממתי והם פשעו בי ככה אדם זה מקצת מהדברים של הפלא יועץ איך הוא אומר שאדם התעורר לא ידע עכשיו נמצאים במצב חורבן זה עבדה הארץ גם הבני תורה גם הכל ברוך השם יש אתמות של בני תורה אבל לא מבינים כמה החיסרון גדול, כמה החיסרון של בית מקדשנו, תפרתנו, כמה חיסרון גדול יש לנו שאין לנו מדריך ומנהיג להדריך אותנו בדרך אמת. למה אנחנו רחוקים מה מהצער של השכינה? אדם לא מרגיש חזק. איך אמר דוד

המלך?

אומר הגאון מבינה אומר דוד המלך אומר אני עבדך בן אמתך פיתחת למוסר אומר דבר יפה אומר אדם בן חורין בן מלך לקחו אותו לעבדות שבו אותו שמו אותו עבדו כל רגע מצפה הוא יודע מה זה מה זה חירות אה הוא היה חביבי בן מלך איזה בן חולים כל מה שהוא שהוא רוצה בעולם יש לו עכשיו שמו אותו עבדות אבל הוא מצפה מתי הוא יגיע בחזרה שיצא מהעבדות הזאת ונה אבל דוד המלך לא אומר הקדוש ברוך הוא תראה ריבונו של עולם אני עבדך אני בן אמתך אתה

אני קשור איתך אני אף פעם לא יכול לעזוב אותך אני לא מבין מה זה חירות אני לא מבין מה זה בגדר של עבד בן אמה עבדך בן אמיתך אפשר להוריד ממני תעזיקים אני לא אב ברח כמו שעבן יכול להתרגל ממצפ ופחות של עבד ויבדו ממנו כל אד הוא לא מבין מה זה להיות בן חורין ולא מבין מה זה בכלל כך אנחנו המצב שלנו אומר הגרע אין לנו כללת ציור בתחושה של מציאות הנעלה הנפלאה של כלל ישראל בזמן שבית המקדש קיים מה זה השראת השכינה לא מבין

לא מבין לא מבין לא מבינים יש בתמו תמורה. הגמרא מתארת בתמורה דף טו. הגמרא מתארת איך היה בזמן ש שנבנה בית המקדש השני, שבנו את בית המקדש השני, היו זקנים שהם ראו את החורבן ועכשיו הם בבניין הם חיקו מתי יזכו לראות את בניין בית מקדשנו תפרתנו, לשמוח כמו שהיה. אבל כתוב בגמרא שהיו רבים, צעירים, כל מה היו רוקדים, מפזים, מפזבזים ומכרקרים ושמחים בבניין בית המקדש, אבל הזקנים היו בוכים.

איזה בחיות? מה יש לכם? למה אתם בוכים? אומר, איפה בית מקדש ראשון?

אוי ואבוי. איפה בית מקדש שני? אבל אלה הצעירים הם לא ראו בית מקדש ראשון הם שמחים זה מה יש אבל איזה כניים הם ראו בית מקדש ראשון הם בוכים מה קורה פה ואומרת הגמרא הקולות של מי גברו הרוב היו צעירים הרוב היו הסמחים הרוקדים הקולות של הבחיות של הזקנים הם גברו על ה הכאב הגדול זה זה פלא פלאות ולכן ראינו את רבותינו איך הם היו אכפת להם איך היו בוכים החורבן על ה זה דבר אמיתי שצריך כך איך מתואר בזמן רבנו הארי איך היה רבי אברהם

הלוי ברוחים איך הוא היה כל לילה הנה אומר כל חצות לילה היה קם וסובב כל הרחובות של יהודים ונותן קולו בכל מר ואומר אחנו בית ישראל ידוע לכם שהשכינה בעבותינו הרבים בגלות מת בקדשנו היה לשריפת אש בישראל בגלות אמר סובלים ייסורים עינויים קשים ומראים נהרגים כמה חסידים חסידות בחורים אומר ובתולות זקנים הם נערים ארבע מיתות בית דין ניטלי ונודנים במיתות קשות ומשונות ואתם שוכבים על מיטתכם איפה קומו ונצעק לאלוהינו כל לילה אתה יודע מה זה בן אדם כך כל לילה אור ישני משנתכם זה צריך לצפות

שאדם יקח את דיבור חזק חזק צריך להתעורר ברוחניות שאדם לכן צריך להיות רציני רציניים אם אדם הוא לא רציני בעבודת השם צריך כל יום לעשות בלילה חשבון נפש מה קורה איתו אדם ישים לב על עצמו כל שוב שבוע יעשה תשובה על כל השבוע. זה לא קשה.

זה לא קשה. חייבים שאדם יהיה דרוך. אי אפשר לכל פחות ביחד סוף כל שבוע, סוף כל חודש. הנה עכשיו אנחנו סוף כל חודש עושים ביחד אה משתדלים להתעורר, משתדלים לקרוא את כל התהילים, משתדלים לא כמו שכינתה מעפרה.

זה אדם שהוא אמיתי בדרכים שלו אז הכל סתדר לו. יש סוף כל יום, סוף כל שבוע צריך גם כן להתאחד ביחד ולעשות פה יש ד שישי משתמש שרבי יוסף עושים ביחד וידוי, ביחד תיקון חצות לבכות על גלות השכינה זה טוב. זה טוב ביחד לעשות את זה. לעשות את זה זה דבר גדול וזה מחבר את כולם ביחד.

הוא אומר שבצפת היה להם בסוף כל שבוע היה קם אחד מהחכמים איזה מוסרים נותן איך היו בוכים איך היה אכפת להם זה אמת צריך לנצל לדאוג לבקש מהקדוש ברוך הוא זה עכשיו הזמן ומי שבוכה על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה אבן מעשו עבונים אומרים נכנס אומר הבן שחי נכנס אב מעשו עבונים פן הייתה לראש פינה ועזרת השם בוא יבוא ברינה חודש עוד יבוא ברינה אבל מי זוכה סיטה מסוס כל המטבילים עליה וצריך לדעת גר כותב על מגילת אסתר אומר מה זה קרצון איש ואיש אומר הסעודה של

אחשוורוש הייתה קרצון איש ואיש אז הוא אומר משם תלמד איך איך חלוקת השפע הרוחני לעולם הבא קרצות איש ואיש הקדוש ברוך הוא יגלה מלכותו בתורתו לכל אחד ואחד כמו שהיה רצונו בעולם הזה כמו שכתוב אין אדם לומד תורה אלא מה שלבו חפץ יגלה כל אחד כרצונו זה השם כיבין לו נגינה בשמחה בשועתו לעתיד איך אתה מקווה לו קבל לעשות קיצרון איש ואיש היה אומר רב שלמה ירבח אומר שני אנשים הוזמנו לשמחה בבית מלון אחד הביאו להם תפריט, אחד ביקש איך זה נקרא סעודת גורמה. תביא לי

זה תביא לי זה תביא לי זה הגישו לו עולם ומלאו אם גם עם זה נקרא עם איך קסמים על ה פצפונים זה עושה אור זקוקות ואחד ביקש ביקש סעודה מה תביא לי ריבה תביא לי דברים פשוטים זה הביאו לו מה זה זה הביאו לו דברים פשוטים מה מה איפה שלי למה אני לא כמו שלו אומר מה הבעיה שלך מה הזמנת נראה תביא את התפריט בוראים בוראים אומר אדוני מה ביקשת קיבלת מה אדם מבקש אומר זה אותו דבר בוא נבדוק דבר הזמנה אומר הגרא ככה תהיה חלוקת

השכר והשפע על העולם הנצחי כל אחד יקבל כרצון איש ואיש בדויק כפי השתקות עמן שלו בתורה בתפילה בשאר עבודות כך כל אחד יזכה לראות בשמחת ירושלים כך כותב מה קרה? כפי עבותו בצערו, כפי שתוקקותו, אומר כך יזכה. זה אמת זה לא פשוט אז בעזרת השם ישמחו השמיים ותגארץ.

אומר רבי שלמה הכהן מרודמסק, ותגע אותיות גלות. שמחו השמיים לפי איך שתגיע לארץ, איך שאתה בגלות פה בארץ, איך אתה מתנהג. ככה הקדוש ברוך הוא ישמח אותך לעתיד. זה אמת וגם כל בעיות כל החמה אומר חס חמה זה ראשי תיבות חסד השם מלאה הארץ צריך אדם לדעת מיד אחרי תשעה באב אנחנו קוראים מסכת הדיברות תראה איפה עולים איזה מדרגות אדם יכול להגיע למדרגות נסגבות לכן הימים האלה אדם הראש שלו תלוי איפה הוא הולך הראש שלו בטיולים האור שלו ב בכל מיני חנגאות לא הראש שלנו צריך

להיות כל הזמן בתורה אני הייתי משבת פרת יוסף הייתי רואה שהראש של הרבנים של רבי יהודה צבקא של חביציון שלם סף עדס חמדומענ רק היה בתורה הם לא היו מבינים דבר אחר הם לא יודעים משהו אחר לא יודעים רו שלם היה בתורה אין חופש אין בופש אין דברים כאלה בחג פסח הולכים לחופש.

מה זה חופש? נעשה אנחנו חדשים חדשים השם יעזור לנו אבל בכל זאת כל יום ללמוד טוב להתאמץ טוב להסתדר טוב להיות יראה שמיים ותכלית להשתדל על כל דבר ודבר להשתדל מה הוא מוציא מהפה מה הוא מכניס לפה מה המעשים שלו איפה הוא עומד לשים לב וכך בעזרת השם עכשיו נבוא לחודש אלול איזה חודש אלול איזה אורות, איזה זכויות גדולות. אדם לא ישב, לא יחבק ידיים וזה לא קשה. אדם ישתדל מהשמיים, משתדלים בו.

אדם יעשה מהשמיים יזכו אותנו בעזרת השם שנזכה ללכת בדרכי השם שנזכה לראות כולנו איך שהשכינה קמה מעפרה, הקדוש ברוך הוא יבוא ויקים אותנו מהגלות הקשה הזאת. ויאמר די לצרותנו נשלח לנו משיח צדקנו במרה בימינו אמן