הדף היומי מסכת קידושין דף סד הרב בניהו שמואלי שליט"א ראש חודש א חשון תשפד

[מוזיקה] ו בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום שני בשבת קודש א' בחשבון תשפד פלא פלאות הנה ראש חודש חשבן בעזרת השם ראש חודש הזה הוא נקרא מר חשבון למה כי עדיין השפתיים שלנו ממללות ומרח שות את כל התפילות של חודש תשרי והשנה בפרט מה שראי ביום שמחת התורה השמחה הגדולה בעולם שאנחנו שמחים בתורה אחרי כל הימים הנוראים בחג הסוכות ואנחנו רוצים שמחת התורה סיומה של תורה התחלה של תורה איזה איזה צרה גדולה כיעד צרה היא ליעקב מנה יושע איך כתוב אומר המדרש על הפסוק יענך השם

ביום צרע זה הלשון שללו משל לאב ובן שהיו מהלכים בדרך תיגע הבן אמר לאב איך אני המדינה אמר לו בני סימן זה יהיה בידך אם ראית בית ה כברות לפניך הרי הי המדינה קרובה לך כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם ראיתם את הצרות ש תכפו אתכם חס ושלום באותה שעה אתם נגלים שנאמר יענך השם ביום צרה יש צרה גדולה כזאת לא היה דבר כזה פלא פלאות מי נית מי נתן ם שישה יעקב ישראל לבוזזים אלו זה השם חתנו לו מיתות משונות ומשפחות ילדים ליד

ח כמותי הן הורגים אותם קודם כל לאמא שתראה ואחר כך הורגים את האמא ובעיות ובכל המיתות בצורה משונה וזה הצרה הגדולה למרות זאת אנחנו מקשים שהקדוש ברוך הוא לא רוצים צרות מה עושה הקדוש ברוך הוא דווחה דוחה דוחה את הצלות אבל הגיע זמן הפירעון כמו שכתוב משל למה הדבר דומה חנווני יש לו חנות יש לו סופר נותן לכוונים בהקפה יום אחד הוא מודע לכולם אין הקפות יותר אני סוגר את החנות כל אחד ישלם ככה הקדוש ברוך הוא מודיע רבותיי בא הגאולה יש חובות בשביל שתבוא הגאולה

צריך לשלם את החובות לכן יש הרבה מהתנאים איך לשלם את החובות יש הרבה מה נעשה קשה להם אבל אתה יודע שהיה מעשה נורא עם תלמידו של הרמבן הוא התלמיד של הרמבן חלה את חוליו החלון והלך הרמבן לבקל אותו כאשר ראה אותו שכבר תקיף לעלמה אמר לו שמע בני לאשר עצוך ש הנה בעולם העליון אומר יש היכל קדוש נקרא כסאות למשפט שם השכינה נמצאת כך קמי הזה אני שם לך אשר אתן לך כעת עם זה תלך על הממונים שאתה עולה למעלה תבקש אותם שיובילו אותך לכיסאות המשפט

שאל תשאל מת הבורא יתברך כמה שאלות עצומות שיש לי על הנהגתו כך כותב לו הרמבן אומר לו הרמבן וגם תשאל אותו למה נלקחת מהעולם הזה כל כך צעיר לימים והי היום ישב הרמבם ולמד אצל החלון נפתח החלון נתגלה אליו אותו תלמיד אומר לו כבוד הרב תדע לך בעלתי השמימה בכל מקום שהראיתי את הפתקה שמסר רבנו בידי לא מנעו את דרכי כך עליתי מעלה מעלה עד אותו היכל שהמורה הרבי ציוה לי אך מה אעשה כשרציתי לשאול את השאלות המתמיה ש הכנתי אותם שאמרת לי בדיוק ו שנצטוו

י ממך לשאול לא הוגשה לי לא היה קשה לי שום דבר ולא היה ה לי מה לשאול כי בעולם האמת רואים שאין בכלל שאלות כל מה שקורה זה הכל יש זה חשבון וצדק ומשפט וחסד וברחמים ולכן לא ראיתי שיש שאלה ולכן לא אין עם מה לדבר וא ואנחנו רק עשויים חומר אז זה מבדיל אבל אין לי מה לשאול אבל אגיד לכם אתמול בא לפה יש על המשגיח אשכנזי קוראים לו לבוביץ' פה בכולל האברכים הוא המשגיח ליבוביץ' אמר לי אתמול הוא בא לפה בבוקר שפה באו אחרי

שהשיעור אז הוא אומר לי אני רוצה לספר לך ש החבר שלי שלמדנו ביחד בישיבה הוא יושב באבן על בנו למה בנו גם הלך למסיבה הזאת הוא הדרדר הוא היה בן תורה הכל הדרדר הלך למסיבה נהרג אבל אבא שלו כיוון שאין להם כל כך קשר אז אבא שלו לא ידע שהוא נהרג עד שבאו והודו עליהם הבית הוא לא מצא אותו הרבה זמן אבל זה היה רגיל שהוא לא בא הוא גר במקום אחר לא עם אבא שלו ם משהו אחר הוא משהו אחר אבל לפני שהוא יודע שהוא

נפטר והכל הוא בא אליו לאבא שלו בחלום כולו מאיר וזורח אומר לו אבא כל כך דיברת איתי כל כך הנחת אותי הדברים האלה עמדו לי כשהייתי במסיבה הזאת ובאו הפושעים והמחבלים לרצוח תדע לך באותו זמן עשינו תשובה וכולם התישו תשובה אין בן אדם שלא צעק שמע ישראל אין בן אדם שלא התחנן לפני הקדוש ברוך הוא עשינו תשובה ואבא תראה איך אני בא אליך כולי זוהר כולי שמח תראה שש של זהב אני מביא איתי כי תלי המסכתות למדתי עכשיו אני לומד בישיבה של מעלה אתה יודע אעם

מי עם הקדוש ברוך הוא באתי להגיד לך אבא אל תצטער עליי אני מקום טוב הכל בסדר איתי נמצא טוב והוא בכלל לא יודע שהבן שלו נפטר הוא לא יודע את הדבר הזה לא ידוע לו לא ידוע לו בוא רגע בוא רגע אליי אתה תביא את הבחור הזה בוא אליי פלא פלאות הוא לא יודע למחורת באו אליו המשטרה והכל אמרו לו שהבן שלו נפתר שמה ויבוא ללוויה מביאים את הופו את הגופה שלו ללוויה שיבוא בבקשה ללוויה וככ היה והוא כבר ראה את הכל הבן שלו דיבר איתו

תראה איפה הדברים איפה הדברים זה לא רואים כל זה היה בהשגחה העליונה שאין אדם יכול להבין מה זה ההשגחה הזאת מה זה הכול מן השמיים רק אנחנו צריכים עכשיו זה ממש חמלי לידה כלומר כ שהצירים דחופים ואסונות כבדים זה סימן שהמשיח בדרך וזה הזמן של ה מה לעשות בא רשבי ואומר לא לפחד מי שיקרא כל יום זוהר יכנס במטריה מיוחדת שלא ינזק מהמבול שיהיה בסוף יום היה אומר כל הזוהר שסידרתי אותו זה לדרה בתראה מי שיקרא פטום הקטורת אין לו מה לדאוג ככה רשבי אומר לכן

איך כתוב בפסוק פסוק אומר רבי שמעון ור יוקרתם דרור בארץ אומר רשבי אליהו הנבי אומר לרשבי רבי אתה ככ הוא כותב לו זה הלשון שלו אתה עץ גדול וחזק בתורה בענפים שלך שהם האיברים הקדושים כמה עופות נחים שם מה פירוש כלומר כמה נשמות קדושות נחים בצילו של רשבי אומר לו רבי שמעון הפסוק אומר בדניאל עפ ידורו צפורי שמיה כמה בני אדם זה כמה ידורו אצלך אומר עוד דבר כמה בני אדם למטה התפרנסו מאותו חיבור שלך לא פרנסה גשמית זה פרנסה רוחנית כשזה תגלה הזוהר רתם דרות

בזכות ספר הזוהר תהיה גאולה ותשרה השכינה גם מי שיראה בזוהר איפה שיצחק אבינו מברך את יעקב את הברכות ומברך את עשו ראה שמה שיעקב אבינו אומר אני לא משתמש בברכות האלה ככ אומר רבי שמעון בר יוחא אני לא רוצה להשתמש בהם עכשיו ריבונו של עולם אני רוצה אותם את כולם אני שומר דר בת רעה לא עכשיו אני לא משתמש בברכות אני צריך את הברכות האלה לדור האחרון תראה מי לנו גדול מאליהו הנביא תפקידו לבשר את הגאולה הוא אומר הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני

בו י השם הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים אבותם ואילו הוא בעצמו מודיע כי הגאולה תבוא הוא בעצמו כותב בד פקו מן גלותה ברחמי הגאולה תבוא בס רבי שמעון בר יוחאי סות גילוי של ספר הזוהר מה אומר לו רעיה מהמנה משה רבנו בזכות לימוד הזוהר שורשו בבינה בזוהר העליון יזכו לצאת מן הגלות ברחמים הנה מה הלשון של הזוהר נקרא לכם אותו אומר ומסכנים יבינו מסטרה דבנה נ חיה בג תמר ומסכנים יזהירו כזוהר הרקיע ב חיבורה דילך אומר משה רבנו זהו ספר הזוהר מזוהר

לאד תשובה בילן לא צריך ניסיון ובגין עתידין ישראל למטע מלנה דחד ספר הזוהר עתידים ישראל לטעום מזה פקו מן גלותה ברחמי והתקיים בהם השם בדד נחנו ואין עמו איחר זה לכן אסור לאבד יום אחד בלי שאדם איזה 10 דקות רבע שעה גרוס זוהר ובלי שאדם יקרא כל יום פתאום מ אין מה לדבר שצריכים תפילות בחיות לקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא מחכה לתפילות שלנו בזה צריך ממש להשתדל על זה וכמה שיותר לגרום ל לישועה אני אגיד לכם מה שאתמול אני כבר אמרתי את זה בשיעור אבל

את מון שילו הראה לי שיש ספר של רבי רב מאיר שפירא מלובלין נקרא הספר אור למאיר על פרשת השבוע אתה מכיר את זה פ אז הוא אומר אני אקרא לכם את מה שהוא אומר ידוע אשר גאולת מצרים הייתה גאולה כוללת ככה הלשון שלו ורמז על גאולה העתידה שתהייה על ידי דוד משיח צדקנו אשר תגלה אור הגנוז כמו שרומז בפסוק דוד משיח צדקנו אשר אומר וי ארץ היייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים שמרמז על ארבע גלויות במה שכתוב ורוח אלוהים

מרחבת על פני המים זה רוחו של משיח ויאמר אלוהים יהי אור שיתגלה אורו של של משיח לזה במכת חושך נתגלה להם מהאור שעתיד להיות במי דוד משיח צדקנו שימו לב עכשיו לזה במושבותם כל בני ישראל היה אור במושבותם במושבותם עולה תשפד מספר דוד דוד הלו זה עולה 14 יד ושים אותו בהקאה אחד בשני יד פעם יד עולה כוח כוח פעמים כוח תכפיל כוח בכוח יעלה תשפד כמניין מלך ישראל קיים גם עולה תשפד כמו שאיתה בארי זל אשר אז יהיה אור הלבנה כאור רחמה לכן צריך חזק

לא לא לעזוב ויש הרבה מעם ישראל בצער גדול צריך להשתתף איתם בצערם לא לא לעזוב ככה את העסק השתדל בכל הכוחות שלנו והשם יתברך יעשה טוב בעמ יסלים בעזרת השם טוב נלך ללימוד שלנו בעזרת השם שיהיה ישועה ןזה כ קח אותו מתוק הרבה גם אנחנו פרק שמואל א' פרק יב פרק יב פסוק עמי ויאמר פסוק ו ויאמר שמואל אל העם אדוני אשר עשה את משה ת אהרון ואשר עלה את אבותיכם מארץ מצרים תה תעצבו ושפתה אתכם לפני אדוני את כל צדקות אדוני אשר עשה איתכם ואת

אבותיכם כאשר בא יעקב מצרים ויזרקו אבותיכם אל אדוני וישלח אוני את משה ואת אהרון ויוציאו את אבותיכם ממצרים וישבו במקום הזה וישכחו את אדוני אלוהיהם ומקור אותם ב צצר צר צבע חצור וביד פשתים ויד מלך מוב וילחמו בם ויזעקו אל אדוני ויאמרו חטאנו כי עזבנו את אדוני ונעבוד את הבעלים ואת השטרות ואתה הצילנו מיד אוייבנו ונעבד ככ עם ישראל וישלח אדוני את ירובעל ואת בדן ת יפתח בת שמואל ויצא תכם מיד אויבכם מסביב תשבו בטח ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא

כי מלך ימלך עלינו ואדוני אלוהיכם מלככם ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן אדוני עליכם מלך אם תראו את אדוני ועבדתם אותו שמעתם בקולו ולא תמרו את פי אדוני והתם גם אתם וגם מלך אשר מלך עליכם אחר אדוני אלוהיכם ואם לא תשמעו בכל אדוני אמרתם את פי אדוני והת יד אדוני בכם וב אבותיכם זה לפני שהוא נפטר אומר להם כל זה שמואל גם אתה צבו את הדבר הגדול הזה שאדוני עושה לעיניכם הלו קצ חתים היום כאל אדוני תן קולות ומטר ודעו ראו כי רעתם

רבה שעשיתם בעיני א לשאול לכם מלך ויקרא שמואל אל אדוני וייתן אדוני כלות ומטר ביום ההוא וירא כל העם מאוד את אדוני ואת שמואל ויאמרו כל העם אן שמואל התפלל בעד בדך אל אדוני אלוהיך ואל נמות כי יפנו על כל חותנו רעה לנו מלך ומר שמואל אלם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסו מאחרי אדוני ועבדתם את אלא מה תעשו ועבדתם את אדוני בכל לבבכם ולא תסורו כי אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה כל הבל אבלים כי לא

יתוש אדוני את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל אדוני לעשות אתכם לא לעם גם אנוכי חליל לי מחטו אדוני מחד להלל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה וישרה אך יראו את אדוני ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם כי ראו את אשר הדיל עמכם ואם הרע תראו גם גם מלככם תספו בן שנה שאול במלכו שתי שנים מלך על ישראל איזה דברים אלה כן פרק י מה גיל שנה בלי חץ חץ ש קלתה שנה מזמן משיחתו אומר רשי כבן שנה שלא טעם טעם חטא השם משניות ולפני המשנה צדקה

‏z אנחנו מסכת חרירה פרק ב' משנה ב' יוסה בן יועזר אומר שלא לסמוך אסור לסמוך ביום טוב על ראש הקורבן למה משתמש בבעלי חיים אסור להשתמש בעלי חיים ביום טוב יוסי בן יוחנן אומר לסמוך מותר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתר לי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטי אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבתון אומר שלא לסמוך הלל מנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך הראשונים היו נשיים ושניים להם בית דין משנה ג

בית שמאי אומרים מביאים שלמים שלמי חגיגה ואין סומכים עליהם אבל לא עולות בת הלל אומרים מבאים שלמים ועולות וסומכים עליהם יפה הגענו משנה ד היום אנחנו דף דף היומי דף סד בעזרת השם להצלחת ראובן בן רבקה לל נשמת אביו שמואל בן גוהר נשמת דניאל בן גזל מזל נשמת דוד בן נחמה נשמת אודליה בת חמדה סרה נשמת בוזנה רחן בת פרעה בת פרעה מה מה אמרת נשמת מי מרגו בת אסתר מרגו בת אסתר הסבתא של הרבי יונתן אביב לה כן אמן אמן כמ כן הצלחת ורפואת סיו

משה בןר נוסרת צ משה לא ככה עושים אתמול דיברתי איתך שאתה תבוא שלתי שיקח אות הנה שלחתי לך נתנן לא באת עכשיו נטפל תדע לך מחר חייב לבוא לא יעזור שום דבר צריך לבוא בלי עדיך אי אפשר מאיר כבר כל יום אומר מה מה יהיה בסדר צ משה תענה לי תתקשר עכשיו תענה לי מה אתה עושה תתקשר ל לנתנאל טוב שכל ישראל שלילה נו י רצון ניחח בהם תורתך אין נות א מה מחר בסדר חיייבים זה רפואה לחיילים לא אני הבטחתי לו תגיד לו מה הבטחתי

לו חקל שקית של מז וך א כל כ קודש ברכו את סיון שמיים וארץ כ נפתוח רבותיי דף סד במשנה למעלה בראש העמוד כן אליעזר הגיע ברוך הבא אליעזר שורה שנייה במשנה לרפואת כל הפצועים ושכל השבעים יחזרו לביתם בעזרת דף סד סיעתה דשמייא משנה אתם יודעים למדנו כבר שהתורה נתנה רשות זכות לאבא שהוא יכול לקדש ביתו קטנה תורה נתנה את הזכות הזאת אבא שאומר קידשתי את ביתי וישת איש אסורה לכל העולם זה אחד הוא אומר קידשתי גירשתי קתי קידשתי את בתי ולאחר זמן בהודה קטנה קיבלתי

את גיטה אני יש לי את הזכות גם לקדש אותה גם כשהיא קטנה לקבל את גיטה ככה למדנו למעלה כל זמן שהבת קטנה אביה מקבל גיטה הגמרא אומרת כשהיא קטנה עדיין קטנה ולכן אם גר שתיה שהייתה קטנה פסולה לכהונה כמו כל גרושה ש פסולה לכהן אז לכן אם הוא אומר ככה והר הי קטנה נאמן כלומר נאמן לומר כד שתיה ו אסור על כל העולם ישת איש נאמן לאמר גם גרושה לפוס מן הכהונה למה כל זה זה בידו הוא בידו לקדש אותה אבל עדיין קט הנש עדיין בידו

אבל אבא שאומר קידשתי גירשתי כשהיא קטנה והרי היא גדולה בשעה שההוא אומר את זה אמר אני קידשתי אותה גירשתי אותה כשהיא היייתה קטנה אבל עכשיו אתם רואים אותה היא בת 15 כבר אבל היא אסורה לכהן למה כי לקחתי בגירושין אין לו נאמן לפסול אותה מן הכהונה מותרת לכהן עוד דין אף שאומר בת שלא נשבעת אתם יודעים כל שבוייה שישבו אותה עובדי כוכבים אסורה לכהן למה יש לנו דין כתוב אצל הכהן אישה זונה וחללה לא יקחו וכל שהלכה ונשב אצל הגויים בוודאי היה עשו אותה זונה ולכן

עשוה אז זה שאומר נשבית הוא אומר נשבית ודתיה ואז היא פסולה לכהונה ככל שבויה מספק שזנתה אם אחד משובה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה איןו נאמן גם גם כשהיא קטנה גם לא נאמן אומר נשב בפטי הגמרא תגיד למה גם כשהיא קטנה הוא לא נאמן נפסלה מן הכהונה גמרא הגמר שואלת מה ישנה רשע ומה ישנה שפה למה אבא רשע בעוד הבת קטנה אבא נאמר לומר שקידש אותה למר לומר קידשתי וגרשה ואז הוא פוסל אותה מן הכהונה בשפע כבר גדולה הוא לא נאמן למה ולמה לא נאמן

לומר שנשבעת כשהיא קטנה ויכול ופוסל אותה מן הכהונה למה לא נאמן מה יש למה ברשע נאמן ובשני הדינים בשפע לא נאמן הגמרא מתרצת רשע בדה פע לו בדה ממת רצת רשע כל זמן ש תנה למה הוא נאמן בידו פסורי מן הכהונה שאפשר כן בידו לפסול אותה מן הכהונה למה למה בידו למה עכשיו הוא יקדש אותה לאדם אחר היא עדיין קטנה כיוון שעדיין היא קטנה יקדש אותה ויקבל בגיטה אבל סבע אחר ש כבר גדלה הוא לא נאמן לומר שקידש וגם לא נאמן לומר ששבת שהיא עדיין קטנה

למה לה דה כיוון שהיא בגרה עכשיו אז לא יכול לפסול אה מן הכהונה הוא לא נאמן זה לו בידה משלמה ברשע ש שהוא אומר קידשתי וגר שתיה ועודה קטנה נאמן גם לפסול אותה מן הכונה ש גרושה למה בידו עכשיו היא עדיין קטנה לקדש אותה ולקבל בגיטה אבל בשפע להגיד כשהיא הייתה קטנה אני קידשתי וגרשה ועכשיו היא גדולה ואיין בידו לא שצל לזורק זה שאלה שואלים כן נכון סבלנות שואלת הגמרא ולא הב לא יכול לפס אותה מן הכהונה בעודה קטנה והרי אתה אומר אם נבת אבא לא

יכול לד כשבגר לא יכול לקדש אותה גם לא יכול וסרה לבת כוכבים כשהיא קטנה כיוון שלא יכול לפוס לה מן הכהונה לא נאמן אז הג אומרת ולא והרי בידו להשיאה לחלל דק פסלה מן הכהונה קפס מן הכהונה הרי למה אתה אומר שלא יכול לפסו אותה מן הקהונה אפילו שלא יכול למסור אותה לידי עובד כוכבים אבל בכל זאת בידו לשיאה לחלל בן כהן מאישה אסורה חלל זה בא מאישה גרושה כהן התחתן עם גרושה הביא בן עכשיו הבן הזה נקרא חלל התחתן הביא ילדים כולם גם האישה נעשת

חללה והילדים נעשים חללים פסל אותה מן הכהונה אז בידו להשיאה לחלל בן כהן מאישה אסורה לו כפס לה מן הכהונה על ידי כך היא נפסלת מכהונה דינה כ שבוייה שלא אוכלת בתרומה אז נאמין לו שנשבתה לא תאמין לו למה אתה אומר לא מאמינים לו שנשבתה בידו לפסול אותה מן הכוונה בידו למה כי הוא יכול לחתן אותה הוא זה בידו מ מי הוא מקדש אותה יכול לקדש אותה לחלל מהזה מש איש רגיל גם איש רגיל מה פתאום עכשיו איש רגיל התחתן איתה מת ה יכולה להתחתן לכהן

אבל היא הם חתנה עם חלל גמרנו מהיום היא אסורה לכהן בסדר סך אולי לא שמעתי בהתחלה למה כתוב רשע בידו מה הוא יכול לקבל גט זה שאל את זה זה כתוב שואלים את זה תראה בצד הגמרא אומרת רש אולי ה לא קשה אומר זה אם יכול למסור אותה לחלל לא זה לא קשה מה התנה של המשנה סובר כרבי דוסי בן יהודה דמר בנות ישראל מקבה טהרה לחללים אישה כשרה שנישאת לחלל ביתה כשרה לכהונה כמו שביתה כשרה גם היא כשרה עדיין לכהונה ולכן אין ביד לפ לפוס

לכהונה למה רשבג אומר כל שאתה נוסא את בתו אתה נוסה את אלמנתו כין שיתה לא נעשת חללה אז ג היא לא נעשת חללה זה דעת רבי דוסי בן יהודה בנות ישראל מקווה טהרה לחלן כלומר אישה דעתו אישה כשרה שנישאת לחלל ביתה כשרה לכהונה ואם ביתה כשרה גם היא כשרה הנה ראשי רשע בידו בעודה קטנה בידו לקדשה לאחר לאחזור לקבל גט ממנו יקח נאמן למה לא לשקר הבע פסילה פע לה בידו לקדשה שגדלה ולא למוסר ביד עובד כוכבים לא גדולה ולא קטנה והרי בידו כשהיא קטנה להשיאה

לחלל לנולד מאלמנה לכהן גדול דמר לכפר בתרה עמוני ומואבי כוי תין חלל וממזר מצרי ודומים שבקת לביה ישראלית פסלו מן הכהונה אומר לו זה כרבי דוסתאי סביר לתנ דידן דמר לכמן בנות ישראל מקווה טהרה לחללים דבת זכר כשרה לכהונה שאשתו טהרה רה טהרה את זרעו וכיוון ד בתו כשרה על מנתו כשרה שכל שאתה נושא בתו אתה נושא על מנתו יקח בידו לפשוט את בתו קטנה מן הכהונה ואם תאמר הרי בידו לפוס בקידושין בגירושין אתה מכהונה פסילה מתרומה לא פסיל לה עם בת כהני אבל נשב פסולה

אף מן רומה היית במפרשים כן לא יש יש תירוץ אני ראית כן הוא לא מביאת עוד והרי הגמרה שואלת והרי בידו לשיאה לממזר בידו של האבא להשיא את בתו קטנה לממזר למה אם מה זה ממזר אדם הלך הלך לקח אשת איש בן לאב ואם ש סאו באיסור לו לא שנשאו באיסור לו שאפילו שאסור לאב לקדשה לממזר קידושים חלים פסל מן התרומה אז אז למה אתה אומר לא מאמינים נו שנשבעת תאמין לו למה שבידו להשיאה לממזר אבל בממסר בשביל איסור לו רשי אומר לא כ נן קידושין

תופסין בחי לבין ידאב להשיאה לו בעבירה ותפסה מן התרומה אז גם פה שי נפסלת מן התרומה בידו בידו למסור אות אז תאמין לו שהיא נשבית תרץ את הגמרא התנה של המשנה סובר כרבי עקיבא נאמר אין קידושין טופסים בחייבי לבין וכיוון שאין קידושין טוסים חבין האב לא יכול לקדש אותה לממזר קדושים לא תופסים לא שווה שיגיד יגיד לקיר עד מחר באמת לחכמים הוא נאמן להגיד שכן כן הגמר שואלת הרי בידו לשיאה אלמנה לכוהן גדול את בתו הקטנה אלמנה בידו לפה מן הכהונה שיקדש אותה לכהן גדול למה

בדרך כלל כלב אומר אומר שלא תופס קידושין רבי עקיבא אבל בלב של אלמנה לכהן גדול תופס קידושין רבי סימאי נתן רבי סימאי אומר מן הכל עושה רבי עקיבא ממזר חייבי להבין שנישאו באיסור עושה ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול שקדוש תופסים בהם למה שהרי אמר התורה לא יקח ולא יחלל לא לא יקח למנה וגרושה לא יקח ולא יחלל זרעו בעמיו משמע כהן גדול כשנושא אלמנה חילול עושה ואין עושה ממזרים נפסלים לכהונה אבל לא לא עושה ממזרים למה הקידושים תופסים בהם אז לא עושה ממזרים אז אם כן

ביד אביה פוסה מן אז אז למה הוא לא נאמן אומר שנדד ופדה למה זה פוסל אותה כונה כ קדש אותה לכהן גדול אז נפסדת מן הכהונה נית חללה לא אמרנו שחלה זה אין בזה בעיה אזה ש חלל א בכל זאת פוסל אותה מן כנראה היא עצמה לא יכולה לאכול בתרומה לא פה לא אומרים כל שאתה נוסא ביתו אתה נוסה על כן כן נכון אני ש מבין את זה אבל כנראה יש דין אחר אומרת מפורש מתחללת לא יקח לא יחלל לא יחלל זרעו בעמו מש כתוב פורש

מתחללת הנה חילול עושה כהן גדול שנושא אלמנה ממזרות לא עושה חילול עושה ולא יחל זרו בעמיו ואין עושה ממזרים אז הרי ביד הביה לפסטה מן הכהונה אז למה לא נאמר נאמר שנפדה ת הגמרא כרבי אשבו דמר בו בן צבח לרבי עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאינו ביאה בישראל הבלד ממזר אומר אומר רבי עקיבא בן יוסף נצוח עליו למה מרבה ממזרים בישראל אומר אם לא תופס קידושין מה היה אומר כל שאין ו ביאה בישראל כל איש ישראל שנשא אישה אסורה לו הבלד ממזר אז כ שאילו

ביאה בישראל משמע הוא חולק על רבי סימן סובר שגם אלמנה שאיין לכהן גדול הקידושין לא תופסים בה ולכן אין בידו לפוס מן הכהונה בכלל תופס בה הגמרא אומרת טוב אני אח מר אתה איתי אני אחה לרבי אשב אי לטעמי דנפש שפיר אלא אי לאפוק מטע דרבי סימ כתה הרי בידו להשיאה לחי ועשה טוב יבוא טוב אם רבי ישבב אמר את דבריו לא על דברי רבי סימאי אלא פירש דברי רבי עקיבא אז אז אם הוא פירש דברי רבי עקיבא אז מה שאמר כשאנו ביאה בישראל הכוונה שלו

גם אם נשא אישה אסורה לו בעשה הבלד ממזר למה אם גם בכלל מי שאין להם באה בישראל אלא אפוקה מטעמה דרבי סמא קתה אם רבי ישבב אמר את דבריו כדי לחלוק ל רבי סימאי כי רבי סימאי אמר מודה רבי עקיבא באלמנה לכהן גדול אז אם כן שה אומרת בשביל חלוק על על רבי סימאי כל מה שכל מה שאמר כל מי שאין לו ביאה בישראל כוונתו גם באלמנה לכהן גדול הבלד ממזר אבל חיוי עשה הוא מודה שאיין הבלד ממזר אז אם ככה קשה מדוע האב לא נאמן

ששווייה הייתה עוב דתיה הרי בידו לשיאה לחי ועשה לגר מצרי אדומי הקידושים תופסים בהם פוסל אותם מכהונה ולא אוכל בתרומה אז למה אז כיוון שפוסל אותם מכהונה ולא אוכל בתרומה אל חייבי עשה ופוסל אותם מתרומה אז גם יכול להגיד נאמן הוא ש שבוייה הייתה למה הרי הוא יכול לפסול אותה מן הכהונה על ידי שמוסר אותה ביד חיוי עשה והקדושים תופסים בהם זה מצרי אדומי אמר רשה סברה רשע משום ד בידו ה נ ד בידו לקדשה הנה בידו לגרשה אילו אמר היי דוני ליך בגבה ממצא מקדש

נהלה בעל כוחה אומר בכלל הטעם לא לא הוא מסביר תירוץ אחר הוא אומר בסברה הטעם שהאבא רשע האבא נאמן אומר קידשתי את בתי למה משום ד בידו הוא לקדשה עכשיו באותה קטנה הרי ניד בידו לקדשה אבל ואיך היא בידו לגרשה הרי הבעל צריך לגרש אותה למה למר למר שתי אותה גירשתי את ביתי בעודה קטנה הרי הגירושין לא בידו זה אחד ועוד אילו אמר הי אילו אמר היי מי שאהב רוצה לקדש לו דלא נחלי בגבה מצה מקדש נעלה בעל כוחה אפילו האבא רוצה לקדש אותה גם לא

יכול הבן אדם יבוא לו תקח אותה לא רוצה היא לא רוצה היא לא רוצה לא נה שהוא לא רוצה אותה לאישה ממצא מקדש נני בעל כוחה משתמ את בתו יכול לקדש בעל כוחה אבל את אבל הוא רוצה לא יכול להכריח את הבעל נכון לא יכול להכריח אותו אז שני שאלות זה אחת השאלה שלך בסדר ראית שהמתנתי שזה בא אז זה יבוא אמרתי לך תמתין אבל התירוץ לא שלו רק השאלה שלו עכשיו גם תירוץ אלא אלא אמר המשה רשע רחמנה המנה כרב הונה דמר רב הונה אמר

מני לאב שנאמר נאסור את ביתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש עשרה הזה התירה לכן בנסון המנה רחמנא לאב אבל בשוויה לא המנה זה הטעם אלא אמר אבשה חוזר בו רשע למה אבא נאמן אומר קידשתי את בתי וכן קידשתי גירשתי את בתי לפסול אותה מן הכהונה רחמנא נ התורה האמינה לו שקידש ביתו כמו רב הונה ואמר רב הונה אמר רב מני לאב שנאמן נסות בתו לכל העולם מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה דורשים מכאן שהאבא אומר את בתי נתתי לאיש השרה

לכל העולם שהוא אומר הזה התירה לאדם זה לאדם הזה התיר אותה את בתי נתתי אסר אותה לכל העולם עכשיו כל העולם הזה האיש הזה הטיר אותה לזה נתתי אותו לא לא אז כמו שהוא נאמן להתיר לאדם אחד גם הוא נאמן לומר ש נתגרשה ולהתיר אותה על ידי זה לכל העולם תרה תוותרי הזכים בנשואין אכן בנשואין הני רחמנא למר שהוא מקדשה או מגורשת התורה ימינה רחמנה לאב כל זמן שהיא נערה קטנה הפסוק דיבר גבי נערה אבל בשוויה ומר לא אמנ התורה לא לא האמינה לא בקטנה ו

ולא בגדולה לכן כתוב בספר שאין האב נאמן אמר על בתו ששבת ובדת ואיין חילוק בין גדולה וקטנה ספק פרוצה כל הקושיות למעלה הם לא קושיות כי פה היא ספק פרוצה לכן הוא לא נאמ הבעייה איתה לא מאמינים כי יכול להיות שעשו ב מעשה לא זה לא כתוב מה שאתה אומר אבל רשי אמר למה נשב את הרי צולה לקונה משום ספק זונה זה משהו אחר כל נבת היא אסורה זה הכל אבא לא נאמן הוא לא נאמן למה למה התורה לא האמינה לו פה בקידושין זה התירוץ בקידושין

כתוב בתורה שהוא נאמן בתי נתתי נתתי עשר אותה לכל העולם לאיש הזה התורה אומרת זה גזרת הכוב זה תורה אבל בשאר דברים לא המינה התורה יש זה ס עוד משנה לא לא פוקה ממה שאתה אומר משנה יפה כל הכבוד עוד בת גם זה גם כן ק בת יהודת משנה מי שאמר בשעת מיטתו יש לי בנים או שנאמן אמר יש לי אחים אינו אדם חי עם אישה חיים טובים הכל והוא משעת מיתה אומר תשמעו אשתי לא צריכה יבום למה יש לי בנים אישה אחרת נאמן אבל אם

אין לו ילדים והוא אומר יש לי אחים והיא אסורה על כל העולם הא צריכה ייבום או חליצה אין לו נאמן מותרת תנסה נכל אדם לא נאמר על זה מה תסביר לנו על מה נאמן להתיר ב נאמן נסור משמע מהמשנה בע נאמן להתיר את האישה לשוק אם הוא אומר יש לי בנים אז הי מתיר אותה לשוק אם הוא אומר יש לו אחים ואין לו בנים אז הוא עוסר אותה משמע נאמן להתיר את האישה לשוק ולא נאמן לאסר אותה לשוק למה לא היה מוחזק שיש לו בנים פתאום

פתאום יש לו בנים רוצה לאסור אותה לשוק זה אי אפשר דבר כזה אחים אחים נמה אם ככה נאמ מן ד כרבי נתן נתניה בשעת תניה בשעת קידושין אמר יש לו בנים בשעת מיתה אמר אין לו בנים בשעת קידושין אמר אין לו אחים בשעת מיתה אמר יש לו אחים נאמן להתיר ואיין נאמן לאסור דברי רבי רבי נתן אומר אף נאמן לאסור אז אם ככה זה לא כמו רבי נתן אז מה אומרת הבראתה תניה בעל שאמר בשעת קידושין אמר לאשתו יש לי בנים מאישה אחרת למה רוצה להתחתן

איתו מפחדת ימות בלא בנים היא לא רוצה את אחיו מסור לא יכולה לחיות איתו אמר לה את תפחדי תתחתני איתי את תחשבי את לא תפלי לפניו לייבום יש לי בנים בהולנד אל תדאגי בשעת מיתה אמר אין לו בנים והיא צריכה להתייבם או בשעת קידושין אמר אין לו אחים והיא לא צריכה לחשוש שפ ייפול לייבום למה אין לו אחים שיבם יבמ אותה בשעת מיתה אמר יש לו אחים נאמן להתיר ואין נאמן לאסור תנ קמה אומר נאמן להתיר רבי רבי ומה שאמר בשעת קידושין שיש לו בנים או

שאין לו אחים זה נאמן להתיר את האישה לשוק יש לו בנים מותרת אין לו אחים מותרת זה נאמן אבל אין נאמן אין נאמן א לומר בשעת מיתתו אין לו בנים תה יבום יש לו אחים צק בום לאסור אותה על השוק דברי רבי כן רבי נתן אומר אף נאמן לאסור מה שאמר משעת מו אין לו בנים או שיש לו אחים נאמן נסור אותה לשוק מה שכתוב במשנה נאמן רק לומר שיש לו בנים להתרה לשוק זה זה לא רבי נתן זה רבי אבל לא רבי נתן אמר מה

ט את ה לאים אשה שניה גם צריכה יבום לא עשה תנים כ מה אישה שניה גם צריכה ום יש לו אישה מהאישה הראשונה ילדים לא לא צריך א פםב אם אין לו ילדים צה כן אז מה לא צריך יבו יש לו ילדים אישה א יש לו ככה הוא אומר מ ששניה התחתן יש לו עוד אש מר משה אמ רבה הגמרא דוחה את זה כלומר המשנה שנ יכולים להעמיד גם כמו רבי נתן למה רבי נתן מודה שאדם לא נאמן לאסור את אשתו לשוק והיה מוחזק שאיין לו

אחים לא נאמן לומר שיש לו אחים שנתם כד בשעת מת דרבה אמה קושת קאמה אומר בבריתה הסיבה שהוא נאמן כמה שהוא חוזר בו בשעת מיתה ממה שאמר בשעת קידושין אנחנו טולים שהוא אומר את האמת בשעת מיתה למה הוא חוזר בתשובה בשעת מיתה לא רצה שעל פי דיבורו בשעת הקידושין יתיר אותה לשוק ועוון תלוי בו אבל במשנה לא מתיירים אותו על פי דיבורו אלא אחוזה כשאין לו אחים עכשיו הוא פתאום אומר יש לו אחים הוא לא נאמן למה אנחנו טולים לומר שמה שהוא אמר יש לו אחים

כ הוא רוצה לצער אותה זה הכל לאמב ש ת קידושין אז לא ברשע בבר הייתה מדובר שמר משעת קידושין ואז חזר בו אז הוא נאמן למה הוא לא רוצה שיהיה בעיות חזר בתשובה אבל אבל בספה הוא רק אמר בשעת מיתה והוא מוחזק כן במשנה המשנה במה מדוברת המשנה שלנו מתי הוא אמר במשנה אמרנו לא מתיירים אותה על פי דיבורו אלא הוחזק אין לו אחים עכשיו הוא אומר יש לו אחים אנחנו אומרים הוא רוצה לצער אותה לא בשעת מיתה בשעת בשעת מיתה אומר אתה רוצה לצער אותו

כן אומר אני הולך למות עכשיו שתסבול למה רק אני אסבול לא היא עשתה לו צער אומר הוא ישלם עכשיו אמר לאביה ל נו הנה אומר לו רב לחומר אור אמרר ר לדיבור לאכ שכן זה כן בחומר ובריתה דיבור מה שהוא אומר בשעת מיתה לאסור אותה לשוק הוא סותר דבריו הראשונים בשעת מיתה בקידושין אמר מותרת לשו עכשיו הוא סותר דבריו הראשונים אמר תוש אמר אמר אמת בשעת מיתה מתתי דלא כמר לדיבור מה שאמר בשעת מיתה שיש לו אחים וסורה לשוק לא סותרת דבריו הראשונים אז לא כ

שכן שיהיה נאמד אלא אמר אביה מתניתין דלא מוחזק לן באחים ולא מוחזק לן בבני לא מוחזק לנו שיש לו אחים ולא מוחזק שיש לו בנים במשנה דרין כמד לא מוחזק לא לן בבנה ולא באחה אין אין עליו אנחנו יודעים אין לו לא מוחזק שיש לו לכן אמר יש לו בנים מעמידה על חזקת מותרת לשוק נאמן אבל אמר יש לו אחים רוצה להוציא אותה מחזקה אתה רוצה להוציא יש לה חזקה לא נאמן למה לו כל כמני דסר כו לעלמה היא יש לה חזקה שההיא מותרת לכל העולם

אתה לא יכול אבל בריתה שאמר רבי נתן בא נאמן לאוסרה לשוף במה היא מדברת ד מוחזק לן באחה ולא מוחזק לן בבנה האדם מוחזק שיש לו אחים אבל לא מוחזק שיש לו בנים האישה בחזקת זקוקה לייבום אפי כן כשאומר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחים נאמן למה אמרינן מה ני לשקר בדאי מה שאומר הבעל שלא זקיקה לאמו זה אמת למה אם לא כך מה היה צריך לשקר לומר שיש לו בנים או שאין לו אחים מהכ אמר זה מפטרה מיבם מה שלא תדאג יבום מצא

אמר פתר לך בגיטה יכול לומר לה תשמעי לא צריך להגיד לה יש לי אחים ישלי יש לי בנים את פתורה מגת את פטורה יכול יכול להגיד לה שתן הגד סמוך למיטתו לא צריך לשקר שיש לו בנים או ש אין לו אחים לכן הוא נאמן במה שאמר בשעת הקידושין שהי לו זקיקה לייבום אבלנה לא מ למה אבל היה עוסר אותה עם גת עוסר אותה מכונה מכהונה אבל כשחוזר בה כשחוזר בשעת מיתה ואומר שהיא חייבת באימון זה מחלוקת רבי ורבי נתן אם הוא נאמן רבי סבר לי לשקר

כיעדים דמ עדים חזקה ורבי נתן סבר מהלי לשקר כי חזקה דמה ולאה חזקה עקרה חזקה לגמרי אז עוד הפעם רבי סובר איך הוא ממד את הברייק באח ולא מזקל בבני אמר שאין לו אחים שאדם זהלא עכשיו מעמידים כך מוחזק לנו הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה אבל מוחזק לן שיש מוחזק לנו שיש לו אחים ואיין לו בנים ואז האישה היא בחזקת זקוקה לייבור אפילו שהוא אומר בשעת קידושין יש לי בנים ואיין לי אחים נאמן למה למה נאמן דאמרי ל מה לי לשקר ודאי מה שאומר הבעל

שהיא לא זקוקה לייבום זה אמת למה מה מה צריך לשקר שיש לו בנים או שאיין לו אחים לא צריך לשקר מיקה אמר למה הוא אומר את זה לפתור אותה מייבור יכול להגיד לה מצא אמר לה פטר לך בגיטה יכול להגיד לה שיתן לה גט שחו סמוך למיטה לא צריך לשקר שיש לו בנים או שאיין לו אחים ולכן הוא נאמן במה שאמר ראשת קדושין של זקו קליבו אבל כשחוזר בשעת מיתה ואומר שהחייב בבו בזה נחלק רבי ורבי נתן ומ נאמן רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמה

הנאמנות של מני לשקר שהו בשת קידושין נשב כמו שני עדים מעידים בדבריו ואתו עדים עקרי חזקה העדים עוקרים את החזקה ש שהיא זקוקה לייבום והרי עכשיו בחזקה כאילו לא זקוקה לייבום מה שאומר בשעת מיטה שהיא זקוקה לייבום זה רוצה להוציא אותה מחזקת את ההיתר שלה והוא לא נאמן ורבי נתן סבר הנאמנות של מהלי לשקר כי חזקה דמי זה אותו אותו אותו אותו רמה כמו חזקה נחשב רק כמו חזקה אז כשהוא אומר בשעת קדושין אין לו אחים הרי ספק אם נלך אחה חזקה שיש לו אחים או

אחה חזקה שאין מה לי לשקר ואין לו אחים ולתה חזקה ועקרה חזקה לגמרי לא יבוא חזקה של מלה לשקר ש אמר בשעת קידושין שהוא לא זקוק לייבום ותעקוב שהיא זקוקה לייבום לגמרי אלא כל זמן שלא חזר בו נאמן מספק שהורה כוח החזקה הראשונה שהיא זקוקה לייבום למה כמה שאנחנו אומרים בן אדם חוטה ולא לא ואם לא היה לו אחים היה חוזר בו בשעת מיתה אבל אם חזר בו בשעת מיתה הרי ספק ולכן אסורה לכת לשוק כמו חזקת האיסור הראשונה לא פה משנה מיר אתה איתי המקדש

את בתו סתם יש לו כמה בנות קדש בתו סתם אחד מבנותיו אין הבוגרות בכלל דאי אמר לי אחד תקח קידושין בבתי אני רוצה תקדש את בתי נתן לו כסף קידש את בתו לקח כסף קידושין בוודאי אין הבוגרות יש לו בנות בוגרות בגיל 13 2 וחצי אין הבוגרות בכלל למה זה לא בידו רק מי בידו הקטנות אז לא צריכים גט מותרות כול אדם בליגת למה זה לא ברשות האבא ואין בידו לקדש שם עוד דין מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים נשא אישה נסא את השנייה

מתה לו אישה ראשונה היה לו אישה ראשונה מתה לקח אישה שנייה יש לו בת גדולה וקטנה מאשתו הראשונה ובת גדולה וקטנה מאשתו השנייה אז אתה רואה זה בת גדולה וקטנה מבתו הראשונה אשתו הראשונה אשתו הראשונה ובת גדולה וקטנה מאשתו השנייה בוודאי הקטנה ש מהאישה הראשונה יותר גדולה מהגדולה של השנייה למה זה אחרי שמתה הוא לקח עוד אחת אז עוד פעם מי שיש לו שתי כיתי נשים שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר כלומר היה לו אישה הביא בת גדולה בת קטנה לקח אישה שנייה הביא בת גדולה

בת קטנה זה הבול בנת נקרא ואמר קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע איזה בת גדולה קידשתי אם הגדולה ש בגדולות משתה הראשונה או הגדול ש בקטנות מאשתי השנייה או קטנה ש בגדולות ורק קרתי לה שם גדולה שהיא גדולה מן הגדולות ש בקטנות של באשתי השנייה הרי הדין כולן אסורות למה אולי אותם קידש חוץ מן הקטנה שקטנות שזה דאי לאלא הקדשה היא מותרת לכל אדם דברי רבי מר רבי יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה ש בגדולות גם בתו הגדולה מאשתו השנייה וקטנה מאשתו הראשונה מותרות חוץ

מן הגדולה ש בגדולות שהיא מקודשת ודאי התכוון לביתו גדולה ביותר למה אדם לא מכניס את עצמו לספק שאמר קידשתי את בתי הגדולה זה הגדולה ש בגדולות שלו שמ אשתו הראשונה בשבילו הה גדולה כן עוד זה למדנו למדנו כן כן קידשתי את ביתי הקטנה ואיני יודע הקטנה ש בקטנות משתה השנייה או קטנה ש בגדולות משתה הראשונה או הגדולה ש בקטנות משתי השנייה שהיא קטנה מן הקטנות ש בגדולות שמ אשתו הראשונה כולן סולות חוץ מן הגדולה ש בגדולות צריך לקבל גט זה דברי רבי מאיר רבי יוסה אומר

כולם מותרות חוץ מן הקטנה ש בקטנות אותה סברה אפילו בתו הגדולה מאשתו השנייה בתו קטנה מאשתו ראשונה מותרות חוץ מן הקטנה בוודאי התכוון הקטנה ש בקטנות גמרא אמרנו שמי שמקדש ביתו סתם אין הבוגרות בכלל הקטנות בכלל משמע הבנות הקטנות ספק ספק קידושין צריכות גט ואף אם יש לו שתי בנות קטנות ספק מי מהבנות הוא קידש כל אחת מהבנות הרי ספק אחות אשתו אסורה עליו בכל מקום חלו קידושים מספק שמעת מינה קידושין ש מיסורי נביאה עבור קידושין רבה אמר למדנו קידושין שאם ייסורי נביאה לאבו קידושין פה

אתה רואה קידושין שאם יסורין נביאה למה הוא לא יכול לבוא על על שום אישה למה כיוון שהיא אסורה על ה מחמץ שהיא ספק אחות אשתו ופה משמע קידושין שהם מסורים לביאה עבו קידושין קשה לרבה אמר ש קידושין שם מיסורים לביאה אינם קידושין למה משמע הקטנה ה קטנות בכלל ספק קידושים צריכות גט למה ספק מי מהבנות הוא קידש כל אחד מהבנות ספק אחות אשתו שאסורה עליו בכל מקום חלו הקידושין מספק אז הנה אתה רואה שמת מינ הקידושין ש מסורי לביאה שלא יכול לבוא על כי זה שתי

אחיות כןב קידושין אכה במ עסקינן שאין שם אלא גדולה בקטנה אי רק בת אחת גדולה בת אחת קטנה אחרי כ שהבוקר בוודאי לא בכלל הקדושים קטנה ודאי מקודשת אבל אם יש שתי בנות קטנות אפשר לומר שהקדוש לא חלן בכלל למה הם לא מסורים לביאה ר שואלת איך אתה יכול לומר כך והבוגרות קטניה לשון רבים בוגרות שתיים אותו דבר קטנות שתיים וכך ש קידושין שם יסורים לביאה אבו קדושין מה ה בוגרות בוגרות עלמה כתוב בלשון רבים להגיד אחר כך כל האנשים שמקדשים את בנותיהם סתם הבוגרות לאו

בכלל הקידושין רק הקטנות אבל מי שמקדש עצמו המקדש עצמו מדובר שיש לו רק בת אחת קטנה ולא חלין הקדושין על ל הרשע של המשנה לא הבנת לא שאלה היא אתה אמרת לי במה מדובר שאיין ג שאין שמה אלא גדולה וקטנה אנחנו אמרנו מיסורים שבו קידושין שמע מינה קידוש שאין בסורי ביאה אבו קידושין ורבה אמר להבו קידושין קשה על רבה אומר לא אין פה אין פה יש רק בת אחת גדולה בת קטנה אין זהו ב אין שתיים יש בת אחת גדולה בת אחת קטנה גמ מחשה אם

אין לו רק בת אחת בוגרת ובת אחת פשטה בוגרות מה יעבדו ודאי שה בוגרת או מקודשת איזה זכות יש לאבא בקש בקידושי בתו בוגרת ודאי שרק זה קטנה זקנן דשבת שליח הבת הבוגרת מינתה את אבא שלה אמר לו לכת אבא כבר אין לי כוח לך תמצא לי בעל תקדש לי אותו תן לך רשות מה עוד תמה כי מקבל קדושה דעת הדיד ה מקבל אפשר לומר שב הקידושין דעת בתו בוגרת אז היא גם בכלל הספק כמה שענו שינא מ נ מ ממה שיש לו הנאה לא עזוב

למה פה הכסף בשבילו יצל קטנה והגדולה אין לו מזה הנאה אז איפה הוא ילך איפה שיש לו פרוס איפה שאיין פרוס הוא לא יעשה המ אומרת מי לא עשה קנן דמר קדושה ילך הגדולה אמרה אבא לך נמצא בחור תקדש לי אותו והכסף הקידושין שיתן תן לך אותם מתנה אז מה זה אז גם מזו יש לו אותה הנאה אפילו אחי לשבי קניש מצווה דר מ יעלה י מצוה דרמלי עדיין הוא יש עליו מצווה אדם לקדש את ביטו קטנה לא יעזוב אדם מצווה שקדש בתו כד ש מוטלת

עליו למה כתוב באת בנותיכם תתנו לאנשים למה יש לא טהו ברעה לשבת יצרה וביד מצווה זה לא ר מעלי אין לו בזה מצווה אמרנו במשנה מ שיש לו שתי כת בנות וצריכה למה התנה צריך להשמיע לנו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי ומקדש בתו הגדולה וגם מקדש בתו הקטנה למה אז אומר יש מ כמה התה רק את הדין של הראשון של המשנה קדש בתוח גדולה הייתי אומר באך כ אמר רבי מאיר שכולן באך כ אמר רבי מאיר כזר מנה להך גדולה כרלה להך גדולה כרלה הייתי אומר

שכיוון שיש ליש מיתה את הדין של המשנה הראשונה במקדש בתו הגדולה הייתי אומר דווקא בכ אמר רבי מאיר שכולן חוץ מן הקטנה הרי ספך קידושין למה כין יא כזות ר מנה כיוון שיש בת אחרת שהיא קטנה מזאת שההוא רוצה לקדש להך ג להך גדולה קרא לה לזאת שהוא רוצה לקדש אף על פי שהיא לא הגדולה ביותר הקורא לה גדולה ולכן כולן אסורות חוץ מן הקטנה ש יפה אבל בהא אבל בהא כשאמר מקדש ביתו קטנה אם המודל לרבי יוסי קטנה לאח קטנה ו קראלה קטנה הכוונה לקטנה

מכולם רק ל קורה קטנה למה אין דרך אדם לקרוא לבתו שיכול לכנותה גדולה בשם קטנה למה זה זלזול יגיד זאת בתי הגדולה שלא יזלזל בה לכן אומרת המשנה גם באומר קטנה סובר רבי מאיר על כולם יש ספק מלבד הגדולה ש בגדולות והתמר בהה מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי במקדש בתוך קטנה והכ אמר רבי יוסי שרק בתו קטנה קדש למה אין דרך אדם לקרוא לביתו גדולה תו הקטנה גדולה לבתו הגדולה בשם קטנה לכן בוודאי התכוון הקטנה ש בקטנות אבל בהך במקדש ביטו גדולה אם המודל לרבי מאיר

שכל הבננות בכלל הספק מלבד הקטנה שקטנות אולי יתכן שגדולה מזאת התכוון לא הגדולה ש בגדולות צריכה לכן צריכה משנה לחדש לי שהם חולקים בשני המקרים גם המקדש בתו קטנה גם במקדש בתור גדולה גמ מקשה לממר לרבי מאיר סבר מחית אש נפש ספקה משמע שרבי מאיר אומר מכניס אדם עצמו לספק למה לכן אני אומר אפשר לומר שהאב שמר קדש את בתי הגדולה לאק אותו דווקא לבד שברור ברור לכולם שהי הגדולה אלא אני אומר כ מלבד הקטנה ש בקטנות רבי יוסב למה חפק לכן כשומר כדת גדולה ודאי

כוונתו לגדולה שכולם ביותר שברור שהה גדולה זה קשה ואב שמעי בדיני נדרים ראינו שרבי מאיר ורבי יוסי גם נחלקו אם אחית נשת ספקה סובכים להפך בוא נראה דתנן הנודר עד הפסח אסור עד שיגיע אבל אם אמר עד שיהיה פסח אסור עד שיצא פסח עד פני פסח אמר עד פני פסח מה היה אדם מה נדר בוא נתחיל להסביר אדם נדר אומר אני לא יה יהנה משמוליק עד עד הפסח נדר לא יהנה עד שיגיע הפסח הכוונה אסור עד שיגיע הפסח בכנסת הפסח מותר להנות כ ואם נדר שלא

נהנת מחברו עד שיהיה פסח האריך בלשונו עד שיהיה כוונתו יהיה אסור כל זמן שיהיה הפסח ואסור עד שיצא הפסח ואם אדם נדר שלא נהנות עד פני פסח רבי מאיר אומר אסורת שיגיע הפסח שפני הפסח עד לפני פסח שהגיע פסח כבר לא בא לפני פסח גמרנו והוא לפני למה אפילו שזה לפני יום של אחריו גם פסח לא עמדה מאו מכניס את עצמו לספק כוונתו עד יום ברור לפני פסח ולכן מיד בלילה הראשון מותר באכילה רבי יוסי אומר עד שיצא עד שיעבור כל הפסח למה כל ביום זה

לפני פסח של אחריו שבע היום פסח מחר פסח מחתים פסח אדם מכניס עצמו לספק לא מתקבל יום שהוא ברור לפני פסח אז אתה רואה שהפכה שם עניו שרבי יוסי אומר עד שיצא הפסח כי מחית נפס לספיקה אדם מכניס רבי מאיר אומר אדם לא מכניס אז זה הפוך אמר רבי חנינה ב רבי דמי אמר רב מוחלפת השיטה בנדרים רבי מאיר אומר עד שיצא למה אדם מכניס עצמו לספק רבי יוסי אומר עד שיגיע ריה לזה תניה הנה ד תניה זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד פנה כל

דבר שמ הזמן שלו קבוע כמו פסח או שאר ימים טובים ואמר עד פני פס רבי מאיר אומר עד שיצא רבי יוסי אומר עד שיגיע אתה רואה מוחלפת השיטה אמר הביה מחלוקת אמר הב מחלוקת בשתי כט בנות אבל בכת אחת נברה הכל גדולה ממש קטנה מש אמצעית בשמה כרלה ז אומרת יש לו שלוש בנות דווקא בשתי כדי דים אני אומר מה התכוון גדולה ש בגדולות קטנה ש בקטנות בזה בשתי בשתי כתי בנות בשתי נשים אפשר לומר שכל אחת מהבנות יכול לקר ו גדולה כלפי הכת השנייה כן

קטנה לגבי הכת הראשונה אבל בכת אחת שיש לו כמה בנות מאישה אחת דברי הכל כשאמר בתו הגדולה גדולה ממש קטנה קטנה אכי קטנה אמצעית בשמה קראלה לא קרא לה גדולה קראלה קטנה אמר לי רבר מתנה ישה אחשתיים רק אישה אחת מדברים עכשו אמר לה בר מתנ מעה אמצעית שבקת שנייה תשרה קדש את בתו הגדולה ברשע של המשנה אמרנו קידש בטו גדולה אז אמצעית שבקת שנייה תשתה מותר את השוק למה לא קורא לה גדולה אלא יקרא לה בשמה למה במשנה כתוב רק הבת הקטנה ש בקטנות מותרת

למה משמע שגם האמצעית אסורה למה הרי בכת אחת נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי אם הבת האמצעית בכלל גדולה או לא חב מהס כנן ואין שם אלא גדולה וקטנה קושיה היא אתה אמרת לי באישה אחת יש לו שלוש בנות יש לו כת אחת או שתיים כט אחת כט אחת כ אחת אישה אחת אשה אמרת לי יש לו גדולה זה גדולה קטנה זה קטנה אמצעית בשמה כרמה מקשה אמרת לי עכשיו ברשת ש קידש את בתו הגדולה כן יש לו שתי כיתי אנשים כש את ביתו הגדולה אמצעית שבקת

הגמרא שואת על זה אמצעית שבקת שנייה תשרה למה הוא לא קורא לגדולה רק בשמע מה שכתוב במשנה רק הבת הקטנה ש בקטנות מותרת משמע גם האמצעית עשוה בסדר אתה רואה גם בכת אחת ק רבי מאיר ורבי יוסי הל זה כת בפני עצמה יש שתי כיתות אבל יש לה שלוש בנות שם אז למה זה נקרא כטה אחת בסדר בכל זאת אמצעית בשמ קרנ מה גם שתי כיתות כן אמרח במס קינן בשאין שם אלא גדולה וקטנה לכן כתבה המשנה כולן אסורות חוץ מ הקטנה ש בקטנות אבל אם

יש שם אמצעית היה כותב במשנה חוץ הקטנה ש בקטנות שזה כולל גם את האמצעיות שלושה לא הייתה אסורה האמצעית כן למה אסורה כי יש גדולה וקטנה אחי אשתה סליחה ואחי נמ הסתברה שאין שם בת אמצעית ית דיקה תניה הה כותב במשנה אן יודע גדולה ש בגדולות או גדולה ש בקטנות או אמצעית ש בקטנות לא אמר הוא תאמיר אמצעית שבקת ראשונה דבדי ספקה באסיר לי מקטן אלה אתה רואה אמצעית שבכת ראשונה הבת הזאת בוודאי גם נתברך בכלל הספק למה לכל הכת הראשונה הוא קורה גדולה שהם יותר

גדולה מהכת השנייה וכי שמה כתוב על ה כתנ אמצעית מותרת ממה שלא שנה אסורה הטם נ סורה הוא ה אחק ת אין דמיון לזה למה בכת הראשונה לא היינו טועים לומר שמצא תהיה מותרת למה תנ כתנה דידה סורה התנה גם הרי גם הכתב התנה שגם הבת הקטנה כת הראשונה אסורה מספק למה קורא לה גדולה כלפי הכת השנייה אזו הדין כשישה מינה כל שכן האמצעית שיותר מבוגרת ממנה כשישה זקנה שקורה לה גדולה כלפי הכת השנייה בוודאי בכלל הספק לכן הוא היה צריך לתנ להשמיענו שגם האמצעית בכלל

הספק אבל אחה אם הת דקה אמצעית נת יכתוב התנה שגם היא אסורה שלא נטעה לומר שאם יש בת אמצעית בכת השנייה שהיא מותרת מה שלא כתב שיש שם אמצעית ו אסורה משמע שבאמת אם יש אמצעית לא בכלל הספק כמו שאמר הביה מקשה אמר לי רב הונה בדש לרבה ה פסח דחיקת אחד דמה היפה ופליג אומר אמרנו במחלוקת גבי אומר פלוני יסר עליי בהנאת פני הפסח דחיקת אחד כל ימי הפסח זה זה כמו כת אחת בכל זאת פליג רבי מאיר ורבי יוסי דברי רבי מאיר כל הימים

אסורים גם היום האחרון תחילתו ולפני סופו אז אם ככה גם פה באמצעי יכול אדם לקרוא לגדולה כמה שהיא יותר גדולה מאחותה קטנה שבאותו כת אמר לה הטעם בשנה דעלמא כמפלגה במשנה לגבי פסח לא חולקים מפני מפני שפני הפסח משמ לפני היום של אחריו אלא בשנה דעלמא חולקים בביאור לשונו עד פני הפסח בלשון של העולם מור שבר עד פני פסח עד כמ פסחה זה לפני פסע ולכן עשר רק עד שיגיע אומר סב עד מפני פסח מה פירוש שסובר עד שיצא פסח סובר עד פנה הפסח שפונה ועובר

הפסח אבל פה הרב רגע בקט אחד לא פליג בכול העם לפי זה אז גם מקושר לרבי יוסי למה בן דרים הוא סובר שמעיל נש ספקה סובר שהוא אומר לא מעיל צקה לכן הפכה הגמרא עד כאן הגענו למשנה מסקנה הלכות אנחנו סימן תק יג סעיף ב' צו משה תפתח שולחן ערוך כל ספק אם נולדה ביום טוב או בחול אסורה למה דבר שיש לו מתירין אתמול למדתי את זה ביצה שלמדה ביום טוב שבשלה בשוגג בשר בתבשיל אם יש 60 כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה א בשוגג התבשלה

בתוך החמין מה צריך ששים כנגד הביצה זה הטעם שלוסר איזה טעם זה נותן טעם אם איזה ביצה זו בישל אותה קילף אותה ושם בסיר ככה מדוב זה הביצה כי אני יודע תמיד אפילו ב1000 לא בתים לכן פה בר אז אם היייתה עם קליפתה היא אינה אינה וסרת כלל למה היא לא נותנת טעם בתבשיל אבל הביצה עצמה נשארת בייסורי שהרי ניכרת לא בטלה אבל פה מדובר שקיף אותה אז ה נ כן אחרי שבישל אותה בסיר לבד שם אותה בפנים ואז היא נותנת הבצה לכן אם לכן אם

יש 6 מולה בטל אסורה אבל התבשיל לאים את הביצה כן אבל אם ליבנו בה התבשיל וכיוצא בזה מדיד חזותה בטעמה עביד לא בטיל זה בא לתקן ל מראה יפה אתה יודע הרבה פעמים הביצה שמים אותה ורכים אותה למעלה על הלחם או שיהיה מראה יפה אז זה נקרא מין במינו אפילו ב1000 רובטים סעיף ד' מותר לכבות עלי הכלי כדי שלא תישבר אפילו שטלטל את הכלי לצורך מוקצה מותר כלומר אפילו שמתת את הכלי לצורך מוקצה מותר למה הכלי עצמו מותר ביותר טוב בלבד שלא יגע בה הכלי למה

ברגע שהוא נוגע בה הוא מנדנד אותה הביצה לא מרובעת אז רק נוגעים בה היא כן ל ש לא לא למה אתה יכול להרים את זה מתי שאתה רוצה מתחת אתה סך הכל מכסה בה הבתי אבל אם אתה משיר אותו שם כל הח זה לא נקרא מבותר קלי אתה מה תרצה עוד שעה תיקח עוד חמש דקות תיקח אתה רוצה שה יגן על הביצה אתה רוצה עכשיו אתה לא רוצה אביא חייל יעמוד שם בסדר אנחנו הגענו הי כן סעוד הלכה למה אתמול מה למדנו סעיף ב ג דנו

ב עכשיו הרמבם הרב י בר אנחנו דף סו פרק שלישי חצי השכלים הכל צריכ להם כדי שיתן כל אחד חד חצ שק שהוא חייב בו לפי כך שאדם היה הולך אצל חנוני כשהיה אדם הולך אצל שולחני ומצרף שקן בשני חצאים יתן התוספת על השכן אותה התוספת נקראת כלבון קולבון לפיכך שניים שנתנו שקל על שנם חיייבים בקול בון הלו מטבעות של חצי שקל דרושים לכולם לקיים בהם מצוות מחצית השטן כל אחד מישראל מחוייב לכן כמ שיש את המ עוד ביקוש כשהיה אדם הולך יצא לשולחני הלך חלפן

הכספים ומצרף שקל בשני חצאים פורט שקל לשני חצאים יתן לו לשולחני תוספת על השקל נקראת קולבון לפי כך שניים שנתנו על שניהם חיייבים בקול בון באו שניים נתנו שקל אומר חצי שלי חצי שלו אדוני תתנו עוד קלבון למקדש למה אם ה הייתם באים לפרט הייתם צריכים לשלם כל בון פריטה ב כן זה כמו נגיד זה מעט נגיד זה כמו פרח מכיש של פרח ב כל מי שאינו חיה בשקלים כגון שתי נשים ו שני עבדים שנתנו שקל פטורים מן הכולבו וכן אם היה אחד חייב ואחד פטור

ונתן החייב על יד הפטור חייב נתן מחצית שקל עבור הפטור כגון אי שנתן שקל עליו ועל אישה או עבד פטור מן קולבון וכן הכהנים פטורים מן קולבון והשקל על ידי כהן פטור מן הכולבו למה הכן פטור תורה פתרה אותם אז הוא משתמש בהם אומר לך אתה תיתן ואתה לא צריך לשלם קולבון אז תיתן אתה במקומי וגמרנו הוא רוצה לחסוך גם את הכולבו הנותן שקל שלם עלי ועל עני או על שכנו או בן עירו אם נתנו להם במתנה פטור מן החלבון שהרי נתן חצי שקל מתנה כדי

רבות משקלים ואם נתן להם חצי השקל על ידם דרך הלוואה עד שיחזירו לו כשתמצא ידם חייב בקול בון זה רק הלוואה הם ישלמו לו ד' אחם שעדיין לא חלקו את הירושה ביניהם מה שהניע עליהם אביהם וכן החן שעדיין לא חלקו מה שני להם הבין לכן השותפים שנתנו שקל על ידי שניהם פטורים מן הקולון כין שעדיין לא חו את הממון נשבים כאדם אחד במ דברים המורים בשותפים שנסו ונתנו במעות השותפות נשתנה ען המעות המעות כל אחד מהביא בתחילה לא נשאר כמות שהוא אבל אם הביא זה מעותיו

בזה מעותיו ערבו לא נשתנו המעות ולא הוציאו הרי או חייבים בקל בון נשאו ונתנו ואחר זמן חלקו חזרו והשתתפו חיייבים בקול בון עד שזו תנו בשותפות זו האחרונה והשתנו המעות ה האחין והשותפים שהיה להם בהמה וכספים וחלקו בכספים חלקו ביניהם את הכספים נתנו מכספם שקל אחד עבור שניהם חייבים בקול בון פי שעדיין לא חלקו את הבהמה כין שאת הכספים חנקו אזנו חייבים בקל בון אף על פי שעדיין לא חלקו הבהמה הבהמה ולא חלקו הכספים פטורים מן הקרבון עד שחלקו הכספים ון אומרים הרי הם עומדים לחלוקה

לא הלכה ו' הנותן שקל להקדש כדי שיחשב לו מחצית השקל שהוא חייב בה ויטול חצי שקל ממה שנקבע מן החצאים מטבעות חצאי השקלים חייב שני קול בונות שאם היה השקל כולו לשקלים היה חייב קולבון אחד למ אילו השקל כולו היה ניתן עבור מצוות מחצית השקל היה צריך לתת קולבון להקדש קולבון אחד עכשיו נתינת שקל לממונה של ההקדש סיב לתת לו קלבון אחד עכשיו קבלת העודף של חצי שקל מהממונה זה כלבון זה אונש ש פשוט זה המחיר לא ככה זה המחיר ומר אל תלך לשולחני ואל תלך

להקדש לא עכשיו אתה רוצה הקדש אתה רוצה את החצי להקדש אתה אומר תביאו לך ואתה זה גם הקדש פרד לך תשלם אנחנו תמיד רוצים שיהיה רוח להקדש כמה הוא שיעור הקול בון בזמן ש נותנים במחצית השקט שני דינרים היה קלבון חצי מאה שהוא אחד מ-1 בדינר מעולם ניתן קלבון פחות מזה קור בונות אינם כ שקלים אין דינם כ מטבעות אלא מניחין אותן השולחניים בפני עצמן עד שהסתפק מהן ההקדש השתמש בהם הבנק שהשתמשו בהם כן הלא חט מי שאבד שכלו חייב באחריותו עד שמסרנו לגזבר בניך ששלחו

את שכניהם ביד שליח ונגנבו או עבדו אם שומר חינמ הו הרי זה נשבע להם ונפטר כדין כל השומר חינם והם חוזרים ונותנים שכניהם פעם שנייה ואם אמרו אנשי העיר הויל ואנו משלמים אין רצוננו שישבע השליח שהוא נאמן לנו אין שומעין להן תכנת חכמים היא שאין הקדש יוצא בלא שבועה ככה זה נמצאו השקלים הראשונים אחר שנשבע השליח אלו ואלו שקלים ואן עולין ן לשנה אחרת הראשונים יפלו לשכני השנה והאחרונים פלו לשכני שנה שעברה אף על פי שם כן גמרנו ט שלחו את שכניהם ביד שומר שכר לוקח

תמורה שהרי הוא חייב גניבה ועבדה ועבדו ממנו באונס כגון שלקחו מסטים מזויינים שהוא פטור רואים אם אחר שנתרמה התרומה ננס נשבע השליח לגזבר ובני היר ורים פטורים שהתורם תורם על הגוי ועל העתיד גבות וברשות הקדש הם ובני העיר מה שאה להם לעשות לא מסרו אלא לשומר סכר שוב הרי לא מסרו אלא לשומר שכר שהוא חיה בגניבה ועבדה אבל ה העונס אינו מצוי ואם עבדו קודם שנתרמה תרומה עדיין ברשות בני העירם והשני נשבע לנשי העיר והם משלמים שקלים אחרים נשבע וגבו שקלים שנית ואחר כך זרו ליסטים

אלו ואלו שקלים ואין עוד פע ולא עולי להן לשנה אחרת ראשונים פלו לשכר השנה והשניים פלו לשקלי שנה שעברה מי שאומר הש שקרים הראשונים שיפלו בשקלי השנה דינם שיפלו הם השקלים שנגנבו בתחילה ועבדו או נאנסו וחזרו ויש מי שאומר שהשכנים הראשונים מי הם השקלים הראשונים הם שהגיעו ליד הגזבר תחילה יש מחלוקת מה ראשונים י הנותן חצי שקל לחברו לכו לשולחני לשכול אותו על ידו הלך בשכלו על ידי עצמו בשל עצמו כדי שלא י משכנו אותו אם נתרמה תרומה על השוקל שזה השקל ברשות הקדש הו שכבר

תרמו על העתיד לגבות נמצא זה הציל עצמו בממון ההקדש ונהנה בזה השקל ונו נתרמה התרומה לא מעל והוא חייב ליתן לחברו חצי השקל שנתן לו וכן הגוזל או הגונב חצי שקל חצי שקל ושכלו נתו להקדש יצא והוא חייב לשלם לבעלים שניים או להוסיף חומש יא הנותן מחצית השקל מן ההקדש נתרמה תרומה שהסתפקו ממנה התחייב במעילה ויצא ידי מחתי השרקן נתנו ממעות מעשר שני יוכל כנגדו בירושלים מדמי שביעית או נתנו מדמי שביעית מעוד שקדוש בקדושת שביעית יכל כנגדו בקדושת שביעית היה שלעיר נדחת לא יעשה כלום צריך

לתת שקל חדש המפריש שכלו וסבור שהוא חייב בו נמצא שאין לו חייב לא קדש הכסף חולין המפריש שניים נמצא שאנו חייב אלא אחד אם בזה אחר זה האחרון לא קדש אם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים הפריש קלו ומת יפול נדבה יג לוקח מעוות בידו ואמר אלו לשקלי או שהיה מלקט מ מעה או פרוטה פרוטה שהתחיל ללקט אמר ארני מלקט מאות לשקלי אפילו לקט מלו כיס נותן מהמהם חצי שקל שהוא חייב בו והשאר חולין שמותר השקרן חולין יד מעות שנמצאו בין תיבה של שקלים לתיבה

של נדבה קרוב לשקרים פל לשקלים קוב לנדבה פו לנדבה מחד למצ פו לנדבה נדבה כולה עולות לאישים והשקרים מסתפקים ן לעולות ולדברים אחרים ו כן כל המעות הנמצאות בין כל תב יפלו לקרוב צאו מעצה למצה אם בין עצים לבונה נמצאו יפלו לבונה למה לבונה חמורה מעצים בין בין כינים לגוזלי עולה פלו לגוזלי עולה זה הכלל הולכים אחר קרוב בכולם מחצה למחצה להחמיר לכן המות נמצאות בהר בית חולין שאין קסבר מוציאים מעוד מתרומת הנשקה עד שהיו מחוללים על בהמות שלוקח קורבנות z יורד דף קסא יורד על

הזקן ד זקן אהרון דן גדול שמן ורפי מ משחן משיח ג פ ספ ככ נפש לא כוכן הגדול מח אמרה ב כ כשמן הטוב שמחה ע בקור ראית זה שניים אלו קטורת דלקת הנל קמנ שמן וקטורת ישמח לב כית רבי וזן אתו אדוני אלוהינו שהקטירו אבותינו לפניך כתורת הסמים זמן שבית המקדש קיים כאשר סופם עד משה נביאך כתוב בתורתך ויאמר אדוני אל משה ך שמים נטף סמים נ זק בת בב ויאמר אדוני אל משה ק לך סמים נמים זקה בד בבד יהיה משה כלך סמים נף

חה סמים זקה בד בבד יהיה בד במ יה בד במ יהיה בבד בד זייה בבד בד זן יהיה בבד זק ועשית אותכם תנו רבנן פתו כור כס 3685 כני ב ום מחציתו בבוקרו בבכור הצור והציפורן ג נתן ח מתה שמעון בן גמאל אומר בא כדס במקדש ד גוף ושמרתם את הדבר הזה אח בניך י כי תבוא ארץ אשר תן אדוני לכם כאשר דיבר ושמרתם את העבודה הזא ויה כי יאמרו כם בניכם העבודה הזים צצ שלש אחד כ שני ממ יאמר ויאמר משה קח אהרון כשבר עמוד

בין המתים בין החיים גפה ש מנצח ב פנחס ויפלל עצר המגפה פח יקוש נו קבל למלאך השס השמות צו למרכך הקדושים הממונים השמר ששמרו ומתו לנוכל ישראל אחנו מדבר מגפה ממלחמות מחבלים מכל מני פגעים מכל דבר ר שלום באר רך לבתנו קדושים שנו ברך בשמו מצו כל הקהל הקדוש אמן כל עם ישראל בכל מקום ש מדע ברך אתכ זכה אכ בבריאות ובשמחה אורך ימים דשנים רעננים בריאים שמחים בשורות טובות ישועות גדולות שיהיה חודש טוב ומבורך אמן