📖הדף היומי מסכת זבחים דף קיא-קיב📖 הרב בניהו שמואלי שליט"א טו טבת תשפו

בмםזה >> סימן קסו קכ אנחנו צריכים אשר זה לא זה לא זה כברזה לא לא לא לא בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום אחד בשבת קודש יום ראשון טו בחודש תב תשפו אנחנו עכשיו בשיעור המקדים הראשון לומדים היום הדף הוא קיב שם קדוש יבוק אנחנו מקדימים ללמוד עכשיו את הדף של שבת קא ששם הגענו ביום השישי ואיזה שבת נפלאה שבת מיוחדת סיים סיימנו בעזרת האל ובשועתו ספר בראשית ולמדנו איך ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף פלא פלאות אומרים רבותינו על מסופר על רבי משה לוי מססוב שהיה נוסע לפי קים למרחק, לאיזה צורכי ציבור או להכנסת כלה או איזה מצווה. אומרים שפעם הוא התעכב בנסיעה הרבה זמן, חזר לבית, גיפו אותו הילדים, אבא, מה הבאת? אבא, מה יש לך בתיק? וכולי.

הוא השתמת וניסה לדחותם אבל לא ירפו ממנו אפשרו לצבוע ממנו ועוד פעם צעקות תחנונים אבא אבא התעלף עד שהיא יראו אותו אשתו באה וטיפלה וטיפלה אז היא אומרת לו תגידי מה הדברים של הילדים כל כך נגעו לי דמך התעלפת אז מה עם ילדים הם רוצים איזה מתנה, איזה משהו אומר לא אומר לא בגלל בקשתם אלא כשהם אמרו לי באותו זמן שאמרו לי אבא מה הבאת אני ציירתי בדמיוני מה יהיה כאשר אני אעלה לבית דין של מעלה אחרי כל הדרך הרחוקה אגיד לרב מוישה מה הבאת איתך

מה הבאת זה הבושה שתכסה את האדם. אתה מבין? אדם לא יודע מה יעשה. אחד הרבנים מספר על אחד הגאונים שהוא הלך פעם לט בווינה והוא ראה לפניהם איזה זקן ודי מופלג הוא וראייתו הולכים ביחד אז אומר לה אתה רואה זה קיבל ברכה מרבי מאיר מפר משלן אה הזקן היה רחוק תכף אמר אמר אמר לו שאמר לו הסתובב הזקן שמע מה שהם אומרים אומר אתם שוכחים עליי אז אני אספר לכם הייתי משמש אצל הגאון רב שלמה קלוגר אני והוא היה נוהג להכין את הדגים בעצמו לקבוצ שלמה

קלוגר היה בעצמו מכין את הדגים.

כמו שהגמרא אומרת רבה מלך שבוטה רב יוסף מחר חרשה פעם אחת אומר שהיה רב שלמה עוסק כבר מאוד בדיני תורה ולא היה לו זמן להכין את הדגים אז הוא ציווה עליי לעשות את הדגים והזהיר אותי מאוד אומר יש בבטן של הדג מרא מר מרא אומר תיזהר שלא תפגע בזה שלא יתפוצץ בפנים למה אחר כך יהיה הדג מר אז א תיזהר אומר ככה עשיתי ונזהרתי מאוד וניקתי את הכל יפה יפה ולא נגעתי במרא שבא רב שלומר קלוגר אז הוא ראה את הדג אז אומר הוא לא לא

שמת לב שאני אמרתי לך לא לגוע במרא אבל אחרי שהוא אז הוא חשב שזה נפתח אז הוא הוכיח אותי אבל אחרי שהוא ראה שזה היה בסדר שהוא טעה אז אז הוא פייס אותי וירך אותי בריכות ימים שאני אזכה להעריך ימים אז לכן אתה רואה כמה אני זקן עכשיו אומר אבל כשהלתי לרבי מאיר מפרמשל אז אומר אני רואה עליך ברכה של גדול הדור באריכות ימים אבל אני אברך אותך שתהיה בריכות ימים אבל תשמע טוב ותראה טוב ותחייה עם הזיווג הראשון שלך לא צריך עוד אישה להחמיל אומר

וככה זה עד היום הנה זה בירך אותי רב מאיר מפשל תראה איזה איזה אתה רואה מה זה שאדם מקבל ברכה מצדיק כך אבנה אליי ועבריכם הברכות הם עושים הרבה אבל בדין שאדם הולך בדרכי השם ושומר מצוותיו אז השם יזכה אותנו עכשיו אתם יודעים שמתחילים כבר את הימים החשובים והחביבים מאוד שהם ימי השובבים שבהם מתקנים את ה את היסוד, מתקנים את המידות בהם יש כוח גדול לאדם לחזור בתשובה. זה ימים שהתשובה מתקבלת בהם. זה זכות גדולה. לכן נצל אותם אז צריך גם לקרוא כל יום בראשית תמן

בלי נדר.

נכון? אז צריך להגיד להם שיביאו לנו את הבראשית תמן תראה תמן שבת יש לנו את זה אולי באיזה מקום >> בראשית אה י הנה ראית ישר הוא הביא >> יפה יפה אז בעזרת השם לא עכשיו אנחנו נקרא את זה עוד מעט עכשיו אנחנו בדף דף לפתוח דף קי א' כן, הגענו למעלה. שורה שנייה בתנו רבנן קי עמוד א' א' תנו רבנן צורה שנייה אתם יודעים למדנו למעלה במשנה היה ש מי שמנסך מהחג מים מים שנתמלאו בכלי שניסוך המים בחג הסוכות בחוץ חייב >> אף נפשך החג וחג זה >> כן כן כן, למדנו שחייב. עכשיו זה לא מנסך מהחג.

עכשיו הגמרא אומרת, המנסך שלושה לוגין יין בחוץ חייב. אתם יודעים, בקורבן הכי פחות שהיו מביאים זה רביעית הלוג. רביעית הלוג זה לוג 12 ה א 12 לוגין זה לוג של זה לוג שלם. עכשיו הוא אומר לך רביעית הלוג זה שלושה לוגים הן רביעי תלוג זה שלושה לוגין אז אומרת אומרת הגמרא המנסך שלושה לוגין יין בחוץ חייב זה חייב כרת בשוגג חייב כרת רבי אלעזר ברבי שמעון אומר והוא שקדשן בכלי מתי הוא חייב על זה נתחייב דווקא שניסך כשקידש אותם קודם בכלי ואז ניסך אותם בחוץ מה

היא בניו לעניין על מה נחלקו מה מה נפקה מינה אמר רבדה בר יצחק ברוצה מידות כבניו אתם יודעים זה כשאדם מוזג אז הרבה פעמים בכלי יש כמו כיפה ומה שהוא מזג זה נקרא בירוצי מידות עולה על פנות הכלי עוד קצת אז תנה כמה סובר שמעלה בחוץ את היין שצף על כלי חייב למה שגם היין הזה התקדש בקדושת הכלי אז המעלה שלושה לוגין יין חייב אפילו שצף על גבי הכלי למה גם היין הזה התקדש רבי אלעזר ברבי שמעון סובר לא היין הזה לא התקדש בקדושת הכלי לכן

על זה לא חייבים זה הנפקה מינה אם זה לא התקדש בכלי כי בירוצי המידות לא מתקדשים בכלי גבוה מעל זה רבה ברבא אמר נפקה מנהה קרבו נסחים בבמה איקבניו האם תנקמה ורבי אליעזר ברבי שמעון נחלקו אם חייבים על ההלאה בחוץ של יין שלא התקדש בכלי שרט שורש מחלוקתם אם התחייבו ישראל בהקרבת נסחים על במת יחיד אז אם אם אין הנסחים אז ואם וזה המחלוקת אז אין הנסחים טעונים כלי שרת אז לא התחייבו או שמה לא התחייבו ישראל בהקבת נצחין במתחין כן התחייבו או לא התחייבו ואם

כן אז אם התחייבו הנצחים טעונים קידוש בכי שרת זה העניין אז זה נפקה מינה בין מי שמי שאומר שרבי אלעזר ברבי שעון אומר והוא שקידשן בכלי אז הוא חייב אם הוא ניסך שלושה לוגין יין בחוץ דווקא בכלי כלומר אם קרבו נסחים בבמה התחייבו ישראל בקרבת נסחין על בבת יחיד ואם התחייבו אז אין לנסכים טונים כלי שרת כי בבת יחיד אין כלי שרת ואם לא התחייבו או ש לא יתחייבו ישראל ויש יש הקרבת הנסחים יצחה באמת כלי שרת הגמרא אומרת ובפלוקתה דענה תנאה מחלוקת תנ רבי אלעזר

ברבי שמעון חלק במחלוקת התנאים דלהן דתעניה במת יחיד אינה צריכה נסחים דברי רבי אתה רואה במת יחיד כך סובר רבי אלעזר ברבי שמעון במת יחיד לא צריך נסחים חכמים אומרים תעונה נסחים כך סובר תנקמה והנה תנאה כנאה מחלוקת של רבי וחכמים כמחלוקת התנאים תניה שעכשיו נלמדתניה כי תבואו אל ארץ משה בותיכם מה שכתוב בפרשת נסחים כתוב כי תבואו אל ארץ משה ואותכם להתעינן נסחים בבמה גדולה שהם זה במת ציבור >> במה גדולה כתוב מדבר בא כתוב וחייב דנסחים מי שמקריב עלבמה גדולה אז לימדנו מהכתוב שלא

הקריבו נסחים במדבר רק בבמה גדולה שבאו לארץ זה תלוי בביאת הארץ >> אתה אומר בבמה גדולה או אין אלא במה קטנה אתה אומר שיתחייבו בהקרבת נסחים רק בבמה גדולה אולי כוונת הכתוב לחייב קרבת נסחים גם בבמה קטנה שבמה גדולה הקריבו ישראל במדבר והזכירה התורה ביעת הארץ כדי להורות שגם בבמה קטנה חייבים בהקרבת נסחים אומר לו כשהוא אומר אל ארץ משה בותיכם אשר אני נותן לכם הרי בבמה הנוהגת לכולכם הכתוב מדבר כלומר אשר אני נותן לכ אשר אני נותן לכם בלשון רבים אז במה הנוהגת דכולכם הכתוב

בדמ זה במה גדולה דברי רבי ישמעאל וכמוהו גם סובר רבי ורבי אלעזר ורבי שמעון אבל רבי עקיבא אומר כי תבואו אל ארץ משמעותיכם להטעינה נסחים בבבה קטנה כתוב מדבר לחייה בקרבת נסחים גם בב קטנה בבא גדולה נהגו נסחים גם במדבר אתה אומר לבבה קטנה לבמה גדולה אולי זה רק במבהמה גדולה ובאמת במדבר לא מקריב על במה גדולה ולמדנו שלא נהגו נסכים במדבר כשהוא אומר ארץ מושבותיכם הרי הבמה הנוהגת בכל משבות הכתוב מדבר דהיינו במה קטנה שנוהגת בכל מקום לא בבמה גדונה שנוהגת רק במשכן שילו אז

ורבי ישמעאל מפרש מושבותיכם שלא תחיבו בהקרבת נצחים רק לאחר ירושה וישיבה אז הגמרא אומרת כשתמש לומר לדברי רבי ישמעאל לא קרבו נסכים במדבר אם כשתדת דדקדק תדקדק בדבר לפרש שורש מחלוקתם אתה תראה שרבי ישמעאל סובר שלא קברו נסכים במדבר ולכן הזכירה התורה את ביאת הארץ ללמד אותי שרק מ שבאו לארץ התחייבו בהקרבת נסכים על במבהמה גדולה לכן כתוב דברי רבי ישמעאל לא קרבו נסחים במדבר רק שבאו לארץ חייבו במה גדולה ולדברי רבי עקיבא קרבו נסחים במדבר בהקרבת הנסחים עלבמה גדולה היא תלויה היא לא תלויה בביאת

הארץ זה לא שייך ככה במדבר הקריבו נסחים למה הזכירה התורה ביאת הארץ שהתחייבו נזרחים בהקבת נזכים גם בבמות קטנות עוד אמרנו במשנה רבי נחמיה אומר אומר שיראדם שיקריבן בחוץ חייו שירא שקריבן בחוץ השיריים של אדם שהקריב אותם בחוץ חייב עליהם גם כן לא תגיד לי שיריים והוא פטור אמר רבי יוחנן תנן תנה רבי נחמיה כדברי האומר שירה מעקבין התנה רבי נחמיה שאמר ששנה את המשנה הוא זו כדברי האומר שיריים מעקבין.

כלומר שפיכת שירי אדם אל יסוד המזבח זה מעכב את הכפרה. אם לא מעכב את הכפרה לא היו חייבים. ממה שאתה אומר שמחייבים על עבודה כזאת בחוץ בשירי הדם. אז לכן אני לומד מפה שישירים מעכבים.

אז כמו שחייבים על זריקת שאר אדם בחוץ, חייבים גם על זה. על השיריים. מה שואלת מטבעי? רבי נחמיה אומר שאדם שיקריבון בחוץ חייב אמר לו רבי עקיבא לו שירי אדם שירי מצווהם כן זה רק מצווה שפיכת אדם של שיריים ששופחים אל היסוד זה מצווה בעלמה זה לא מעכב את הכפרה אמר לו איברים מבדרים יוכיחו שאין שירי מצווה והמקרמה בחוץ חייב הנה אמר לו רבי נחמיה לרבי רבי עקיבא בוא תראה איברים מופדרים יוכיחו שהם רק שירי מצווה הם לא מעכבים את הכפרה מה מה כן אחי זה

זריקת הדם זה מעכב את הכפרה >> והשירי האברים מובדרים של שירי מצווה ומי שיקריב אותם בחוץ אתה רואה שחייב אז אותו דבר זה יהיה חייב אמר לו לא אמר לו רבי עקיבא לרבי חמיה אתה לא יכול להוכיח מזה אם אמרת אמרת באיברים מובדרים שאין תחילת עבודה מה בשאדם שאין לה תחילת עבודה בשלמה האיברים מופדרים למה אני אומר לך שחייב שאלה אותם בחוץ אפילו שזה רק שירי מצווה אבל הם הקרבת האיברים מדרים זה נעשה תחילת סדר העבודה מתחילים בזה באיברים מופדרים אותם מקריבים על גבי המזבח היא

לא נעשת בסוף העבודה אבל שיראי אדם זה לא תחילת עבודה זה סוף ולכן כ סוף העבודה לא התחייבו על הקטרתם בחוץ אז אז הגמרא אומרת ואם איתה שסובר רבי נחמיה שהקרבת שירי ה הדם זה מעכב את הכפרה ממש למלא הנממה מעכבה יגידו שפיכת שירי אדם זה מעקב את הכפרה אם היא כזריקת הדם ממש שזה תחילת עבודה יגיד לו זה מעקבת את הכפרה לכן אני לומד מפה שהקרבת אם דרים חייבים על הקרבתם בחוץ מזה למה תחילת העבודה אז מזה מוכר שרבי נחמיה סובר ששפיכת אדם לא מעכבת

אז אם ככה הברייתא הזאת היא הופטעה לדברי רבי יוחנן ש שהוא אמר רבי יוחנן אמר שדעת רבי נחמיה שפירת ישרה היא מעקרת אז תיוטה דרבי יוחנן תיוטה זה קשה מפה הגמרא דוכה אומרת לא לא תובתא והשתה דאמר אדבר אהבה מחלוקת בשיריים הפנימיים אבל בשירים החיצוניים דברי הכל לא מעכב כי קמה רבי נחמיה בשיריים הפנימיים כי תניה היא בשיריים החיצוניים אדוני יש לנו כבר עכשיו למדנו דבר חדש אתה יודע שיש שיריים טמיים של אדם ש של החטאת סורקים בפנים כמו יום כיפור ויש שיריים חיצוניים של של

מזבח החיצון כשאמר מה שאמר רבי נחמיה ששיריים מעקבים זה שיריים הפנימיים שזבח הפנימי מה שאתה אומר שיריים לא מעכבים שחצונו ה בשיריים הפנימיים מחלוקת התנאים בשיריים הפנימיים שמה מחלוקת חתנות הפנימיות אבל בשיריים החיצוניים מה שדברי הכל לא מעכב אז אז לכן מפה תלמד שתרץ כי כמ רבי נחמיה בשר הפנימיים וזה אמר שרבי יוחנן שרבי נחמיה סובר שמחת השיריה היא מעקבת כי תניה היא שהוכחנו מהגמרא שרבי חיה סובר שפיכה שפיכת השיריים של המזבח הזה חיצון זה לא מעכב בשיריים החיצוניים הגמרא שואלת יך כי היי נמלא כי

אמר ענה בפנימיים למה שלו יגיד לו חייבים על כבת שיריים בחוץ יגיד לו מה שאמרתי אני שפיכתי מעכבת תקשני משם אני זה שיריים החיצוניים אני דיברתי על שיריים הפנימיים אלא לדבריו דרבי עקיבא כאמר אלא מתי הגמרא רבי נחמני עצמו סובר ששפיכת שיריים הפנימיים מעכבת אבל הוא השיב את מה שהשיב שגם לדעת רבי עקיבא סובר שפיכת מעכבת שהשפיכה לא מעכבת יש לכב ויש לחייב את המקריב בחוץ כמו שמקריב בברים מפדרים בחוץ חייב אפילו שהקרבתם היא לא מעכבת יש לחייב למה תלמד את זה כמו שמקריב את הבדרים

משנה חדש >> רבי עקיבא לא ידע רבי עקיבא לא ידע מה אתה אמר רבי >> משנה המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב אתם יודעים בבית המקדש אין שחיטה לעוף יש רק מליקה >> מליקה >> אז הוא מלק את העוף בחוץ בפנים שזה באמת העבודה כך צריך לעשות בערה בחוץ חייב זה חייב זה עשה כמו שעושים בפנים ולכן חייב אבל מלק רק בחוץ ואלה בחוץ פטור למה אין מי לקם מחוץ לעזה רק בעזהרה מי שמולק אוב בחוץ זה נבלה ולכן לא חייבים על הזאת שיהיה לה

את הקורבן בחוץ שוחטים בחוץ מולקים עוד דין השוחט את העוף בפנים ואליו בחוץ פטור אין שחיטה של עוף בפנים בפנים יש רק מדיקה לכן היא שוחט את העוף בפנים ואלה בחוץ פטור לא חייב, אבל שחט בחוץ והנה בחוץ.

שחט בחוץ וה בחוץ חייב גם על השחיטה וגם על ההלאה. יוצא לפי זה שדרך הכשרו בפנים פתורו בחוץ. ודרך הכשרו מבחוץ פתורו מבפנים. לפי מה שעכשיו דיברנו יוצא דרך שרו בפנים מקום כשנעשת העבודה הראשונה בפנים אז הוא חייב עלת חוץ מה זה מליקה אבל פיטרו בחוץ אם נעשתה עבודה כזו בחוץ מדיקה גם בחוץ אז הוא פטור זה מליקת העוף גם כן שאם מלק את העוף בפנים אז הוא חייב עלתו בחוץ אבל אם לקו בחוץ פטור זה אחד מובן בדרך הכשרו מבחוץ שנעשת העבודה הראשונה בחוץ חייב

על העלתה פתורו מבפנים כלומר שחיטת העוף בחוץ זה הכשרו והוא חייב על העלתו בחוץ אבל אם שחט אותו בפנים זה פותר על העלתו בחוץ נכון רבי שמעון אומר כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים שאלה בחוץ חוץ מן השוחט בפנים הוא מעלה בחוץ.

רבי שמעון אומר כל הנ כל העלתו בחוץ כשנעסת כל עבודתו בחוץ הלע עלה בחוץ שניסת כל עבודתו בחוץ חייב על כיוצא בו בפנים שאלה בחוץ על קורבן כזה שעבודתו הראשונה ניסתה בפנים ואז העלה אותו בחוץ זה המשמעות הפשוטה של רבי שמעון גמרא תפרש בדיוק חוץ מן השוחט בפנים בפנים הוא מעלה בחוץ שוחט את העוף בפנים מעלה בחוץ פטור אפילו שהשוחט עוף בחוץ ומעלה אותו בחוץ חייב אבל אם הוא שוחט >> בפנים ומעלה בחוץ פטור הגמרא תפרש לי נראה בגמרא גמרא ה הכשרו דרך חיובו הוא תנה

חיובו אתה אמרת לי הכלל הוא דרך הכשרו בפנים פתורו בחוץ דרך הכשרו בחוץ פתורו בפנים אז אם אתה עוסק בהכשר הקורבן זה חיובו זה לא הכשרו הכלל לגבי חיוב מי שמכיר בחוץ חייב או לא חייב העבודה בחוץ היא לא מכשירה את הקורבן השאלה אם חייב עליה לא שיך הכשרו. למה תפסה המשנה הכשר הכשרו? אלא תנה באמת חיובו. לא תגיד הכשרו אלא חיובו במקום הכשרו.

במקום הכשרו תקרוס חיובו. רבי שמעון אומר כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים שאלה אותו בחוץ בוא נראה אז עוד פעם רבי שמעון אומר כ שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצב בפנים שאלה בחוץ איך כאה על איזה די במשנה חולק רבי שמעון הנה מהרשע כאה אם נאמר שרבי שמעון זה חולק על הרשע של המשנה מה מה בר שכתוב המולק עוף בפנים ועליו בחוץ חייו ככה אמר נכון מלק בחוץ ועלה בחוץ פטור למה זה נבלה אמר לו על זה אמר לרבי שמעון לתנמה לא ככה

דיני אומר לו כי איך בפנים מחייו כמו שהמולק עוב בפנים חייב עלו על עלתו בחוץ אותו דבר מי שמולק עוף בחוץ נמ מחיוב עלתו בחוץ איזה נבלה אבל הי כל שחייבים עליו מבחוץ אז זה לא הולך למה נקת רבי שמעון בצונו כל שחייבים עליו בחוץ חייבים מקצב בפנים הפוך צריך להיות >> זה בפנים בחוץ >> כן בפנים כל שחייבים עלה בפנים אלה שמה מלק בפנים אז חייבים בפנים ועשה בחוץ חייו אלא אלא נפרש כך כי איך היא דבחוץ לא מחייב בפנים נמה לא לחייב אלא הפירוש

הוא כמו שבחוץ אם מלק בחוץ ואלה בחוץ הוא לא חייב אז גם בפנים מלקפנים ואלה בחוץ גם לא יהיה חייב הי כל שאין חייבים עליו בחוץ מבעלה צריך להגיד ככה כל שאין חייבים עליו בחוץ אין חייבים עליו בפנים ככה היה צריך רבי שמעון אמר למה נקת להפך מה הוא אמר הוא אמר כל שחייבים עליו בחוץ חייבים כלכל יוצבו בפנים זה לא הולך >> בדיוק הפוך >> הפוך ואז תגיד לי טוב אלא השפה כאה אלא דברי רבי שמעון על מה ששנו בספא של המשנה מה אמרנו בספע

שוחט או בפנים נכון בפנים לא שוחטים אבל שחט בחוץ ואלה בחוץ חייב. אמר לרבי שמעון כי בפנים לא מחייב. מי ששוחד בפנים לא חייב בחוץ למה לא מחייב.

אז הגמרא שואלת על זה אי שאין חייבים בעלה כל שאין חייבים עליו בפנים אין חייבים על כיוצ בחוץ. ככה צריך לרבי שמעון לומר. למה אמר רבי שמעון כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצבו בפנים על לשון לא הולכת ואלה כי איך היא אלא מה תפרש כוונת רבי שמעון הוא בא לחלוק על תנה קמה כי איך דבחוץ מחייו בפנים נמה צריך להיות חייב שח בפנים גם יהיה חייו הקטנה חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ מפורש אז מודה רבי שמעון נתן הקמה ששוחט בפנים אין חייבים על העלת

אוב שנשחט בפנים אתה לא יכול לפרש שזה כוונת רבי שמעון אמר זהרי שחיטת בהמה בלילה יק בעינינו מחלוקת שתנה אמה ורבי שמעון חייבים עלה לעד בהמה שנשחיטה בלילה בפנים נשחיטה בלילה בפנים חייבים עלה או לאר שחיטה >> ביום שוחטים בלילה כימה וכן השוחט בהמה בפנים בלילה ואלה בחוץ פטור כלומר חסר בדברי תנקמה במשנה תוסיף וכן השוחל בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור למה בהמה שנשחדה בפנים פסולה להקרבה >> כי בלילה לא שח >> אבל שחט בחוץ בלילה וא בחוץ חייב >> אין אין בזה שום דבר.

רבי שמעון אומר כל שחייבים עליו בחוץ חייבים כיוצא בו בפנים ואלה בחוץ.

חוץ מן השוחט עוף בפנים ואלה בחוץ שאינו חייב. אבל מי שמעלה בחוץ בהמה שנשחתה בלילה בפנים חייב. כמו שמעלה בחוץ בהמה שנשחטה בלילה חייב. גם אם נשחתה בלילה בפנים ואלה אותו בחוץ יהיה חייב.

ככה אמר רבי שמעון. >> אז יהיה לנו מחלוקת בהמה שנשחטה בלילה. כן היא נשתה בפנים והרלה בחוץ דעת רבי שמעון חייב דעת הנקמה פטול אמר קבלה בכלי חול בחוץ קבלה חבה אמר קבלה בכני חול היא כבניו מחלוקת של תנמה ברבי שמעון זה לעניין מעלה בחוץ זה בהמה שקיבל את דמה בפנים בכלי חול לא בכלי שרט זה המחלוקת והחיקה אמר חסר בדברי תנקמה צריך להוסיף בדברי קטנה קמה וכן המקבל בקריח בפנים ואלה בחוץ פטור למה זה לא קבלה אבל המקבל בכי חול בחוץ ועלה בחוץ חייב רבי שמעון אומר כל שחייבים עליו בחוץ חייבים כצבו בפנים עלה בחוץ חוץ מן השוחט עוף בפנים ועיני בחוץ שהוא פטור. אבל מי שמענה בחוץ בהמה שכבנת דמ היה בקריח בפנים חייב.

כמו שהמענה בחוץ בהמה שקבילה דמה בקריחול בחוץ חייו. גם אם קיבל את הדן של בהמה בפנים בקריח ועליו בחוץ יהיה חייב. ואשתדתנב שמואל ברב יצחק המולק או בפנים ואלה בחוץ חייו לכולי עלמה מלק בחוץ ואלה בחוץ פטור רבי שמעון אמרנו מחייב למה חייבים עלטאום שנקלק בחוץ רבי שמעון התנקאה רבי שמעון במשנתנו בא לחלוק על מה שאמרת קמה שמלק בחוץ ואלה בחוץ פטור ותנה כ שחייבים על בפניםזה ואלה בחוץ חייב עליו בחוץ אבל מי שמעלה בחוץ עוב שנפלג בחוץ חייב כמו שהמעלה בחוץ עוף שנקמל בפנים חייב

גם מי שמעלה בחוץ עוף שנמלק בחוץ והעלה אותו בחוץ חייב לא תגידי זה נבלה כמו שאומרת הנקמה ויהיה פטור כן ועד כאן אנחנו חוזרים אליכם עוד כמה דקות כל בעזרת בשעת >> מה לא באתי בנון >> כלום כלום >> לא תכין לו בוא אתה מסוכ לחוקר טוב לכולם היום אנחנו יום ראשון בשבת קודש יום אחד בשבת קודש תו לחודש תב תשפו בעזרת האל ובשועתו זכינו לשבת נפלאה לסיים 12 פרשיות של ספר בראשית וזה פרשת ויחי שמדברת על פטירת יעקב אבינו סב קדישה איך כתוב ויחי יעקב

למה עיקר המטרה זה העולם הבא שמה זה החיים האמיתיים. לכן כתוב ויחי יעקב.

כאן בעולם הזה זה הכל הבלונים. העיקר זה המטרה זה עולם הבא. בזה סיימנו ועכשיו מתחילים ספר שמות בעזרת השם ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. אבל צריך לדעת בשביל שנהיה בקיאים.

בלימוד כל יום נלמוד הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום כל שבוע לחזור עם ראשי עם הכל עם עכשיו גמרנו 12 פרשיות אז אם אדם יודע אותם אז הוא אז הוא מאושר אבל אם אדם לא יודע אז מה עשינו איבד את הזמן שלו להבל חו הוא לא יודע את התורה שהתורה הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה מסיני כל הפרשיות כל מילה בתורה כמה יקרה היא מפנינים כמה היא חשובה עכשיו ואם אדם קורא שניים מקרא ואחד תרגום טוב טוב גם הוא כבר יודע שניים מקרא בתרגום הוא מבין ואחר

כך הוא קורא גם ראשי שכתב מרן בשולחן ערוך ירא שמיים יצא ידי שניהם אז כבר יש לו ביד אבל אם הוא לא לומד אז הוא מפסיד את הכל כל לכן אומר ואלה שמות בני ישראל ואלה ראשי תיבות וחייב אדם לקרוא הפרשה שמות שניים מקרא ואחד תרגום בני בניגוניה טעמיה צריך הכל שידע כל מכל כל כל פסקה ופסקה בתורה מה כתוב בה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה תורה מן השמיים זה בושה מי שלא לא לומד ולא יודע זה לא יפה. עכשיו נתחיל ספר שמות. הרבה

מצוות יש ספר בראשית סך הכל כולו שלוש מצוות. כולו שלוש מצוות.

עכשיו מתחילים ספר שמות אורו מלאה מצוות. ספר שמות אורו מרבה מצוות. אבל מה ספר בראשית נקרא דרך ארץ. מלמד את האדם דרך ארץ.

ספר הישר, ספר דרך ארץ. למה? באמת עיקר התורה זה המצוות אבל בשביל שאדם יזכה למצוות אבל שאדם יזכה על המצוות צריך בעזרת השם ב ש ב להקדים דרך ארץ קדמה לתורה אם אדם רוצה לזכות את התורה צריך קודם דרך ארץ אז הנה אומר בעל התורים ואלה אלה שמות בני ישראל ואדם אשר לומד הסדר ואדם אשר לומד הסדר בני בכל נעים ישיר ישראל יחיה שנים רבות ארוכות לעולם למה הגמרא אומרת מי שקורא את הפרשה כל שבוע שניים קרא ואחד תרגום מעריך ימים ככה הגמרא אומר אומרת שאדם

מעריך ימיו אז לכן הוא רומז את זה בעל הטורים שאדם מעריך ימים וכל נעים ישיר או אז צריך להשתדל להשתדל בזה מאוד עכשיו ספר שמות הוא מתחלק לשלושה חלקים חלק ראשון זה השעבוד הקשה במצרים כל השעבוד הזה זה בא בשביל שנזכה לקבל את התורה. כל עניין יציאת מצרים, כל שעבוד מצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף.

חלק השני זה קבלת התורה על הר סיני. איזה זכות זאת עם ישראל שמה עם פעם שמעתם מישהו קיבל תורה כזה? קבל את התורה מהר סיניים מפי הגבורה ואחר כך ספר פרשת משפטים בין אדם לחברו מצוות רבות נוספות חלק השלישי זה המשכן וכלב השראת השכינה תראה כמה דברים בא לנו עכשיו עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לי אומר הרב רבי דוד הבחצר לי לשון יסוד הלשון של האדם והיסוד צריך להיות מקדש עכשיו מי יאבד את הדברים האלה לכן יקבל ענינו עכשיו בעזרת השם לעשות כמו שצריך את הימים

הללו את הלימודים בדיוק כמו שצריך בפרט שעכשיו מתחילים תקופה מיוחדת זה נקרא ימי השובבים מהשבוע ספר שמות פרשת שמות מתחיל שישה שבועות סימנם שובבים שבות שמות ואר בו בשלח יתרו משפטים זה הסימן זה מב ימים כנגד שם בן מבנה בכורה גדולת ימיניך שזה מעלה את צוצצי הקדושה כמו שכתב רבנו הארי בשער רוח הקודש שהימים הללו הם הם חשובים מאוד. יוצאת בת קול מן השמיים ואומרת שובו בנים שובבים.

ככה יוצא בת קול. אתם יודעים שובו בנים שובבים גיה גימטריה ביאת המשיח. בת קולן יוצאת מהשמיים. שובו בנים שובבים זה מעלים את הניצוצות הקדושה מהקליפה לתקן חצות נעורים.

וכותב רבנו הרבי שערח גדולים, אדם הראשון הייתה נשמתו כולה מכל 60 ריבו נשמות עם ישראל ויש כנגד זה אדם דקלי 60 ריבו נשמות של סתר אחלה שמ על ידי עוון הנשמות האלה נכללו בשלושה הם על ידי העוון שלח את אדם הראשון התבלבל הכל התערבבו הנשמות אחר כך הנשמות האלה נכללו בשלושה אבות 60 ריבונשמות אברהם יצחק ויעקב אחר כך כל הנשמות האלה בב שבטים אחר כך כל הנשמות של יב שבטים ב70 נפש ואחר כך נכללו ב60 ריבו של נשמות עם ישראל לכן כתוב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה דבר ראשון בין שמות בני לא כתוב בני יעקב אלא בני ישראל. לכן למה כתוב בני ישראל שהם בני האבות. ישראל זה ראשי תיבות י זה יצחק, יעקב י של ישראל. אחר כך ש זה שרה, רבקה וגם רחל.

רש רבקה ורחל. א' זה אברהם, ישראל ל זה לאה. אתה רואה כל אלה האבות והאמהות, כל הנשמות כלים בהם. זה דבר אחד.

דבר שני, איפה הם באים? מצרימה. מצרימה עולה עם תראי השכינה. לא כתוב הבאים למצרים או מצרים.

מצרימה מן פתוחה. סופה תמיד מ סתומה. לרמז שלא יצא מש הקדוש ברוך הוא אומר לא אתם הולכים מצרימה מצרימה מ פתוחה סופה ה אתם יוצאים משם אל תחשבו שאתם לא צאו אתם בעזרת השם יוצאים בעזרת השם לחירות בוא פה בוא פה שלוש >> אתם יוצאים לחירות אז לכן יודעים אצל השכינה ויוצאים מפשם וישוע גדולה. כל המטרה של שעבוד מצרים זה ואחריכם יצאו ברכוש גדול.

זה המטרה. אתם יודעים, גלות מצרים נאמרה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. מה אמר לו? ידוע תדע תיגר יהיה זרעך וארץ לא להם ועבדו ועינו אותם 400 שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי אבל אחרי כן יצרו ברכוש גדול מה הסיבה של גזירת גלות מצרים אומר הלשך הג הקדוש כדי שבני ישראל יזדכחו מזוהמת תנח כי הנחש הכניס בכל הנבראים בחץ עץ הדעת שהוא השיא את חווה ואת אדם הראשון לאכול לו מעץ הדעת נת נתע זרע בהם טומאה גדולה צריך להזדכך בשביל לקבל את הרכוש הקדוש שזה התורה זה לא כסף וזהב אז כל זמן שבני ישראל הם לא היו מזוכחים לא היו מסוגלים לקבל את התורה מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הביא אותם למצרים. שמה יעבדו עבודת פרך, יזדכחו על ידי הייסורים. ואז בעזרת השם המטרה של גלות מצרים שיזכו לקבל את התורה על הר סיני. בשביל זה הם סובב הקדוש ברוך הוא את הגלות רק כדי שעם ישראל יזכו לקבל את התורה.

לכן ירד יוסף למצרים להכין את המקום שעם ישראל יכלו לרדת. זה נקרא קור הברזל במצרים. אומר רבנו הארי שזה נדמה כקור של זהב. שרוצים לצרף בו את הזהב מקום מכניסים אותו שיהיה נקי נקי.

מכניסים אותו לכל עוד הפעם עוד הפעם מצרפים. אותו דבר זה הנשמה. צריך להסיר ממנה את הלכלוך. היום לא צריך למה יש את התורה מי שלומד תורה מזדכך כל אז שלא היה את התורה צריך ייסורים היום אדם יכול להתפטר מכל הייסורים על ידי שהוא מתמיד בתורה אז הוא מתקן את הכל יש מזיקים שהם נבראים מהעוונות של האדם ואותם צריך להכריט.

איך מחריטים אותם? קודם כל אומר רבנו הארי שאין דבר שבורא מזיקים בסתר האחרה כמו העוון הזה של מי שפוגם בחטת נעורים. זה הכי חזק. בזה נוצרים מזיקים.

מי שמשחיט זרעו ויוצא טיפות לבטלה. ואלה המזיקים הם רוטפים אחרי הבן אדם מזיקין בבריאות מזיקין בפרנסה רוטפים אותו לכל מקום שהוא הולך בהופן שכל הצרות של הבן אדם זה העוון הזה שהם לוקחים את הנשמות הקדושות להפסיד אחרה מה הם עושים הם אין להם חיות לוקחים את את אם אדם תפסו אותו בדבר כזה תופסים את כל אותם הנשמות הקדושות האלה מלבישים אותם בגופות טמאות שלו אחרה והם נהפכים להיות מזיקים אוי ואבוי והם רודפים אחרי הבן אדם זה דומה כמודם שלוקח חיילים ומוסר אותם למחבלים מבין מה הוא

עושה איזה צער זה אותו דבר משליך נשמות קדושות למחבלים לסתר האחר נקרא שפחה כי תרש גבדותה בכל שהשכינה תקבל את הנשמות שיצאו וילכו בדרך השם ולא ילכו לחיצונים במקום שישקיע את זה בקרקע המלך בקרקע הקדושה נותן את זה לאויבי המלך את הכוח איזה בושה זה מגדל את אויבי המלך משפיע עליהם הם הולכים למות הוא נותן להם לחיות אוהבי המלך והם צועקים רוצים לצאת מהשבי אז אומר יוצאת בת קול מן השמיים ואומרת שובו בנים שובבים אמרנו כבר שובו בנים שובבים זה ביאת המשיח 776 עכשיו צריך לנו

ישועות גם אותו דבר שוב וו אליי ושובה עליכם גם כן 776 כמנינת באת המשיח לכן אמר לו יעקב אבינו ליוסף הצדיק אמר לו ואני נתתי לך שכם אחת על אחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי הפשט נתתי לך שכם עיר שכם זה יהיה לך מלבד כל החלוקות בארץ ישראל אתה תקבל ממני שכם שמי שלו למה זה בגלל השבטים מאיפה גנבו את יוסף לקחו אותו משכם מי שגנב גונב צריך להשיב את הגזלה מאיפה מאיפה שגזלתם תשיבו לכן אמר להם יוסף הצדיק לעלות את העצמות שלו כשיוצאים ממצרים לשכם שם

שמה אני רוצה איפה גזלתם שם תשיבו אבל זה הפשט אבל רבותינו אמרו ואני נתתי לך שכם שכם גימטריה שובבים זה התיקון של היסוד וגם למעשה כל ימי התשובה תלויים בו ואני גמטרי העלול נתתי ראש השנה נתתי לך תשרה >> כן שב בסוף שבסוף ואני נתתי לך שכם אחת הלכך אלה כל הימים הללו שיש זכות מי שעושה עכשיו תשובה ואז הוא מוציא מהשבי את הניצוצי קדושה מחזיר אותם למקומם מם עכשיו זה הזדמנות שבוע ראשון שובבים אדם צריך לעזוב את הרע לדבוק בטוב עכשיו זה הזמן לכן צריך

להשתדר על זה חזק מאוד לא לא לפספס דבר ראשון בשביל להציא את הנשמות האלה אומר רבנו הארי בשאר הכוונות בדף נז שאדם צריך כל לילה קריאה ת שמה על המיטה הורגת הרבה הרבה הרבה מזיקים שנבראו מהעבונות שלו כל לילה קריאת שמע שאדם אומר על המיטה כל אדם לפי כוחו יש שיכול להרוג יותר מאל מזיק אבל הוא הורג את הקופות הטמאות ואת הנשמות מחזיר אותם ממקומם רבנו הרי אומר בשביל לא להיכנס על זה לגיהיני גיהנמות שזה לצועה רותחת בר מינן איזה זה מה כתוב בזוהר מי שחוטא

בזה אז רבנו הארי אומר שצריך לצום פד תעניות אפילו חמש פעמים פד זה 420 תעניות זה דבר גדול אם אדם יכול לצום אבל לא יכול עצום אז צריך לעשות תיקון איך ה מה נעשה התיקון הוא שיצאו מיום אחד ואת השער יפדה בכסף אבל בלי משחקים כמה הוא אוכל יתן שיעשה תשובה אמיתית או שעצום זה גם לא קשה מי שגיבור והוא בריא כל יום עצום ויקום בבוקר עד עמוד השחר מותר לו לשתות עמוד השחר עד סת הכוכבים עד 5 יהיה בצור אחר כך הנה כבר יש לו

יום אחד וכן הלאה אם עושה יומיים זה 27 ימים וככה אדם יכול להצליח לכפר את העוונות זה דבר ראשון אבל קודם כל אמרתי לכם להגיד כל יום קריאת שמע על המיטה זה לא עולה כסף וזה לא צום ולא בום זה וזה בחינם תיקון כל כך בחינם אדם יכול לעשות תקריאת שמע על המיטה יופי עוד תיקון אחד נוסף שאדם שומר פי בראשונו שומר מצרות נפשו הפה אסור לדבר דברים בטלים ושקר וחנופה וכזב רק בדברי תורה נלמד שס פוסקים שובבים גדרי שס 360 וצריך לשמור את הפה שמות

ואלה שמות ואלה וחומר שמרת איסור לשון הרע שמות מוצא שפתיך תשמור ועשית שמירת לשעון אסור להפקיר את הלשון שלו לכן צריך בזה שמירה גדולה בדבר הזה איך אומר איך אמרו רבותינו בשיר אשרים נפשי יצאה בדברו על כל ניצוץ קדושה בנשמה כשהוא מדבר דברור לא צריך אז זה יוצא נפשו כל דיבור. ראינו פרשת השבוע מה שאמר משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא אומר לו תלך אני שולח אותך לעם ישראל תגיד להם אמר לו ריבונו של עולם הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי אמר לה הקדוש ברוך

הוא תן לך שתי אותות מה זה בידיך וי אומר מתה שלי ארצה ונחש אחוז בזנבו הפך להיות מטה אות זה אחד עוד אותו ידך בחיקך והבה ידו בחיקו >> והנה מצורעת הוצא ידך והנה מצורעת החזיר את היד שבשרו למה נתנו שכו שני אותות כאלה אחד שלך את המטה י נחש אחד תביא את הטה את היד בחקך תהיה מצורעת מה זה אומר רבותינו אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה איך אתה מדבר והן לא יאמינו לי אתה אומר על הילדים שלי שהם לא יאמינו מי שמדבר לשון הרע

לוקה בצרעת כי לשון הרע זה אומנות הנחש צריך להיזהר זה הדברים הגדולים שעכשיו עכשיו מתחילים שובבים אז לכן אדם מקבל עליו לשמור את הפה להגיד כל יום קריאת שמע שעל המיטה לשמור את הפה ואם הוא גיבור ויכול גם כן כדאי מאוד מאוד מאוד לצום אבל סתם לא סתם לצום לעשות תשובה אדם צעם חייב לחזור בתשובה לא סתם יצום אז מה עשינו אלא זה לצום עם תשובה שלמה לעשות צונו שבשמיים בעזרת השם שמזכה אותנו >> אמן כן אנחנו בחזקאל פרק ג פסוק כב ב' פרק ג' בסוק

כב ותהי עליי שם יד אדוני ויאמר אלי קומצאל בקעה ושםבר אותך ועקום ואצל הביקע והנה שם כבוד אדוני עומד כדבר מראי המרכבה ככבוד אשר ראית תי הנה כבה וייפול על פני להשתחוות להשם ותבוא ברווח ותעמידני על רגליי וידבר אותי ויאמר אליי בוא אסגר בתוך ביתך סגר בתור ביתך בלי חברת אנשים תהיה לבד ואתה בן אדם הננתנו עליך אבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם תהיה קלו בבית כאילו כאילו נתנו עליך חבלים ואשרו אותך בהם לא תוכל לזוז משם תהיה בתוך אנשי הגולה ולשונך הדביק אל חיקך ונעלמת

ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בת מרי הממה אומר לא תדבר איתם כאילו הדבקתי לך את הלשון לחך לא תוכל לדבר תהיה כמו אם מולם תמחה בהם כי בני מרימה הם אומרים ורים את פי ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת עליהם כ אמר אדוני אלוהים השומע ישמע חדן יחדל כי בת מרימה כן כשאדבר איתך פתח לך את הפה אתה מדבר איתם, תגיד להם השומע ישמע כל הזמן אומר לו, "ואתה בן אדם, ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתת אותה לפניך וחקותה עליה עיר את ירושלים כך

ציווה לו תקח לבנה אמר לו תצייר על עניין שבונים בלבנה הערים או באבנים תהיה הלבנה משל והלבנה הכי נוח לחקוק בה ונתת עליה מצור ונית עליה דייק ושפרת עליה סוללה ונתת עליה מחנות ושים עליה חרים סביב היית בא אומר לו תעשה לבנה צורת ירושלים ואז אותה בנית מצור מסביב הלבנה הזאת ותשים דייק מגדל עץ שבונים נגד ה העיר לחופשה ושפכה עליה סוללה למה שלא יכלו להיכנס ושים עליה קרים סביב נגידים שרי חיילים קרים זה אנשים חשובים אומר שמה שמקחים את החומה איתו נגידים בשרי חיילים ואדוני

ביז על פירש קרים כבשים כמו עם חלב קרים הכוונה אלה ברזל לנגח החומה ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה חיר ברזל ביניך ובין העיר וכינותה את פניך אליה ויתה במסור וצרתה עליה אותי לבית את ישראל וואי וואי וואי וואי תהיה במצור שציירת עליה. הגענו פרק ד' פסוק ד' חליף את הכדורים חליף משניות לקודם המשנה צדקה נלמד את המשניות לו נשמת מאיר בן ברקוסה תחי בת מרים הרב בנימין סרוגו בן חביבה סרה יפה כפי בת חנה >> יפה כפי בת חנה >> רבי דוד בצל בן

יפה שרה יונתן בן חנה רבי שאול בן פה דוד רבי דוד בן אנטונינה בן זרי ויש לנו גם כן רבי אברהם בן מזל עזרא בן מזל וגם כן א רבי ביעקב בן מזל מרים בתאוס >> מאר בן מזלי ניסן חי >> בן רחל >> אהרון בן רבקה >> אהרון בן רבקה חנה בתקה >> איך >> חנה בת רבקה >> אליהו בן חנה >> אליהו בן חנה שלמה בן מזל >> איךצל בן תופחה בן >> גדונה א >> בן חורש >> בן חורשית בן לולו >> יעקב

בן לולו >> נחום בן לולצה שפתי ערכין פרק ב' משנה ב' >> אין פה חתים מארבעה חודשים המעוברים בשנה לפי סיבוב הלבנה היא מעלכת על פני השמיים >> ב משנה ב' הלו בין חידוש לחידוש זה חודש זה 29 יום ו-12 שעות עד 709 ב30 חדקים אז אי אפשר לחלק יום שיהיה חצי יום הראשון מהחודש שעבר חצי מחודש הזה הבא אז לכן מחשבים עושים מוספים אותם ועושים בחודש מעובר חודש חסר חודש מעובר אז אי אפשר שיהיה אין פוחטים ארבעה חודשים המעוברים בשנה עושים לו עוד יום ולא

נראה יתר על שמונה.

זה דין אחד. עוד דין, שתי הלחם שהיו מביאים בחג השבועות בשביל להתיר את כל התבואה החדשה נאכלות אין פחות משניים. פחות שני כהנים כלומר משני ימים לאחר אפייתם. לא שני כהנים נאכלות אין פחות משניים.

בכוונה שני ימים אחר אפיתן ולא יתר השלושה לימים אחר אפיתן שבת אחרי יום >> כן ערב חג השבועות להיות בשבת אז נאפות בערב לך עם הפנים נאכל אין פחות מתשעה לאחר אפייתו ולא יותר על 11 ימים קטן אימון אין פחות משמונה ולא יותר על 12 לפעמים היה בין השמשות שבת אין פוחטין זה עד כאן זה משנה ב' עכשיו משנה ג' אין פוחטין מ-21 תקעות במקדש כל יום כב מסכת סוכה ולא מוסיפין על 48 תקיעות בערב שבת חל בתוך ימי החג תקעו 21 התקיעות בכל יום אין

פוחתין משני נבלין שני לביים שמנגנים בהם בשעה שהלביאים אומרים שירה אבל ולא מוסיפים על שישה נבלים אין פוחטים שני חלילים ולא מוסיפים על 12 ב-12 יום בשנה החליל מכה לפני המזבח על הקורבן מתי בשחיטת פסח ראשון ב-14 14 בניסן בשחיטת פסח שני ביום טוב ראשון של פסח ביום טוב של עצרת בשמונת ימי החג ולא היה מכה באבוב של נחושת אלא באבוב של קנה פנו שקולו ערב ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי בפני שהוא מחליק יפה מעריך סיום קיום. למה הכל יפה? כשעושים אותו בנעימה על אחד.

עוד משנה, משנה ד'.

ועבדי הכהנים היו היו מקים בחליל. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, משפחות בית הפררים ובית ספריה. המנגלים וחלילים היו ישראלים.

משפעת בית הפגרים בית ספריה אומר ומאום היו אומא או לא קומקום אומום ששם מסיעין לכהונה רבי חנא בן אנטגנס אומר לביאין היו אתה יודע זה מרוקאים למה הם קשה להגיד להם קומקום הם אומרים עומעום לא יש כאלה גם חלבים גם הם אומרים אומרים לך תקום או כן בעזרת השם נלך לגמרא בעזרת ובשועתו קיב יבוק להצחת מיכאל אריאל בן ציפור שוויתי אדוני נגדית מתגמים בנים בני אנשים חוד קודש ריכו שכנת בתחילו חימוותח לא חדש אותי אותיות כן באותיות גם כן שים שהם כל כים בצמוד תורה כמו

שב כתוב גיד ביומם שמקום צנוע שלא ז מותר ולא יקשו חברה בנינו במתך תצלם בגידך ערום קמתקחיבי זל קטרתי כיירים על ידי שכ הנה ברכות ידכם כבוד ברכו את אדם אדוני בסיון שמה מים בארץ >> כן אנחנו דף קיב >> בראשית תמ >> כן בראשית תמן נכון לפני הג כן נגיד בראשית המן והנועמנו אלנו אמרנו שנגיד את זה בעזרת השם בימי השובבים אנחנו אומרים את זה בראשית תמנתן שבת בראשית וראשית ונרא שבת את השבת לעשות את השבת תראו שכנתה לדור אותם לדור אותם זכמן דביד דר

בשבת בבת 500 שנה צדיק אינו מדיר שבת נוראס ה מלאכות חסר חד שעל נחש בשבת מלכות שבת ברית ברך הרבים קודש דה שבת >> [‏צחוק] >> בשבת יעקבחני משיח מרחוק שערדו יעקב צרע מרק כן אז אנחנו בדף ק י קיא עמוד ב במשנה חטת >> כן בבוקר למדנו פר יאנו למנה שמח ח מסיימים פרק מתחילים פרק פרק 12 מסיימים מתחילים 13 זה 14 >> כן מתחיל מסיימים 13 מתחילים חטאת שקיבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב שכולו ראוי היה

לו קורבן חטעת שקיבל את כל דמה בכוס אחד כרגיל בכלי נתן כלומר זרק בחוץ ואחר כך זרק את הדם חזר וזרק נשאר לו חזר וזרק מהדם בפנים או שבתחילה נתן את הדם בפנים ואחר כך חזר ונתן בחוץ חייב על נתינת אדם בחוץ למה כל אדם שבכוס הוא ראוי לזריקה בפנים כמש שראוי בפנים והוציא אותה בחוץ חייב עכשיו קיבל דמה בשתי כוסות קיבל דמה בשתי כוסות ונתן שניהם בפנים קיבל את הדם של הקורבן משתי כוסות וזרק את הדם משני הכוסות בפנים שניהם בחוץ חייב חייב חטת אם

נתן את שניהם בשוגג בהלם אחד בחוץ חייב חטאת אחת אם בינתיים ידע חייב שני חטאות למה זה דם שראוי לבפנים מה הוא עשה הוא קיבל דמה בשתי כוסות וזרק את שני הכוסות בפנים פטור לא עשה איזה עוון פטור מחטת אבל אם נתן שניהם בחוץ חייב חטאת ואם זה היה ביניהם ידיעה חייב שני חטאות אז אם עשה עבירה אחת בשוגג כמה פעמים לא נודע בינתיים אז חייב רק חטת אחת אבל אם נודע ד לו שאחר שעשה את העבירה ועוד פעם שכח ועשה עוד פעם אז שני חטאות

נתן אחד בפנים ואחד בחוץ פטור כלומר נתן את הדם של אחד בפנים ואת הדם השל השני זרק אחר כך בחוץ פטור למה שזרק את הדם בקוס הראשון כבר אדם שבקוס השני נטחה ולכן אם זרק אותו בחוץ פטור. לא יכולים אחר כך לזרוק אותו אל יסוד המזבח, אלא זה הולך למת המזבח. אז עוד הפעם אחד בפנים ואחד בחוץ נתן את הדם של אחד בפנים ואת הדם של השני זרק בחוץ פטור. למה?

כשזרק את הדם מן הראשונה אז אדם בכוס השנייה נטחה והוא לא נשאיר רעים ולכן הוא ואם זרק אחד בחוץ ואחד בפנים זרק את הדם של אחד בחוץ קודם ואחר כך את הדם אחד בפנים חייב על החיצוןחיב על החיצון >> והפנימי מכפר חייב על החיצון והפנימי מכפר כלומר אדם שזרק בחוץ אדם היה ראוי זרק בתוך בפנים ולכן חייב עליו והפנימי השנייה שנזרק על גבי המזבח הוא מכפר ומכשיר את הזבח להקלבה >> הרב בשניהם בפנים פטור זה פשיטה מה המשנה צריכה להגיד את זה >> למה הדבר דומה

למפריש חטאתו בעבדה והפריש אחרת תחתיה הפריש חטאת מסכן עבדה לו מה יעשה חיפש חיפש לא מסע הפריש אחרת חטת אחרת ואחר כך נמצאת הראשונה עכשיו שתיהן עומדות ראוות להקרבה מה יעשה יכול להקריב איזה שהוא רוצה ונו שחט את שתיהן בפנים פטור שתיים כמו שתי כוסות שנתן >> זה פשוט רק זה כל זה אומרים את זה בשביל ההמשך גם למעלה זה בשביל ההמשך שתיהן בחוץ חייב שחט את שתיהם בחוץ למה שניהם ראויים להקרבה אחת בפנים ואחת בחוץ פטור שחט אחד בפנים אחר כך שחת אחת בחוץ הבעלים

התכפרו בחטת הראשונה והחטת השנייה הולכת למיטה היא לא ראויה להקרבה בפנים וכיוון שהיא לא ראויה להקרבה בפנים ושחט אותו בחוץ הוא פטור אבל אם שחט אחת בחוץ ואחת אחר כך אחת בפנים חייב על החיצונה זה חטת שנשחתה בחוץ למה הייתה ראויה להקרבה והפנמית חטת שנשחת בפנים באמת היא מכפרת על הבעלים >> כמו שתי כוסות של דם >> עוד דין חייב >> את חייב למה מה הוא לא עדיין לא שחט בפנים העיקר זה בפנים >> לא מכפרת היא ראויה לכפר אבל עשה אותו בחוץ אז הוא חייב

עניה בחוץ הפנימית מחפרת >> כשם שדמה פותרת בשרה עכשיו עוד דין בעניין שני החטאות שנשחת בפנים כשם שדמה פותרת בשרה מן המעילה חטה שנשחיטה ראשונה בפנים דמה פותרת בשרה מן המעילה זריקת הדם פותרת בשר קודש הקודשים מן המעילה וכך היא פותרת את בשר חברתה תודה אותו דבר היא פותרת בס חברתה מן המעילה חטת השניה שנשחתה בפנים פותרת אותה >> זה פסולה בכלל זאת של בחוץ >> כן לא איזה בחוץ >> זה פת שתם בפנים שח >> אה שתיהם בפנים שני החתוות בפנים כמו שאדם של הראשונה

פותרת את בשרה של הראשונה מן המעילה אותו דבר היא פותרת בשר קודש קדשים של השנייה מן המעילה ששכ בפנים בדווקא ששתי כוסות לאחוד >> כתוב שזרק לא >> עכשיו שהוא זורק פותר את שתי ה שתי הפוסות עומדים הוא זרק אחד מה צריך למה צריך להגיד את זה >> כי אם הוא שחט וזרקת את הדם אחר כך שחט את השני >> לא שחט את שניהם אמרנו >> כן שניהם >> רשי רשי נגר בזה >> גמרא עמודה ציון משה >> בשלמה בחוץ וחזר ונתן בפנים שכולו ראוי להיות

בפנים אז כיוון שזרק מתחילה בחוץ בזמן הזריקה כל אדם ראוי לזרק בפנים לכן חייב אבל בפנים ואלה בחוץ שיריים ננונה הוא עד כאן השאלה הגמרא שואלת אמרנו ברשת של המשנה דם חטאת שקיבל את דמה בכוס אחד ונתן את הדם בחוץ אחר כך חזר ונתן בפנים או בפנים ונתן בחוץ חי חייב תמ אומרת משתמ נתן בחוץ וחזר נתן בפנים חייב למה כולו ראוי להיות בפנים אז כיוון שזרחק בתחילה בחוץ מרקה היה כל אדם ראוי להזרחק בפנים לכן חייב אבל אם כל אדם זרק בפנים יוצא וחזר ואנן

בחוץ אמה חייב בחוץ על אדם שנותר בכוס אחר זריקת האדם בפנים זה שיריים שפיכת השיריים ליסוד המזבח היא לא מעכבת וכיוון שהיא לא מעכבת זה לא עבודה אז לא חייבים על זריקת השיריים בחוץ אז למה מה יהיה חייב תרצת הגמרא אמני רבי נחמיהי דאמר אדם שיקריבם בחוץ שיראה אדם שיקריבם בחוץ חייב ככה למדנו למעלה אין רבי נחמיה היא אמה >> אמה אי רבי נחמיה הגמרא שואלת אי רבי נחמיה עם השפעה קיבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בפנים פטור נתן שניהם בחוץ חייב ואמרנו אם נתן אחד

בפנים ואחד בחוץ פטור למה יהיה פטור קודם כל נתן בפנים את הדם השני זרק בחוץ ואמר רבי נחמיה שיראי אדם שקרבה בחוץ חייב אז גם בזריקת הדם של הכוש השנייה זה שיריים אז היה לו להתחיב ועמתצת צפה אתה נתנה קמה דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר עושה דיחוי לחברו אתה יודע למה ד השני זרק אותו בחוץ פטור זה שינויה בשיטת הנקמה שעולק על רבי אלעזר ורבי שמעון שהוא סובר עושה דעוי לחברו. כשנתן דם החטאת שהיה בשני כוסות וזרק דם מכוס אחד, השני נהיה דחוי, נדחה בשאר כוסות

בניות שיריים. רק אדם שנותר בכוס הראשון שזרק זה שיריים אבל השני זה לא שיריים. ובזה גם רבי נחמיה סובר שה ניתן אדם משני כוסות וזרק מכוס אחד בפנים אז אדם שבכוס השני נטחה מניות של עין לא שופכים את דמו ליסוד המזבח ולכן לא חייבים על זריקת הדם שלו בחוץ >> אז למה צריך רבע אם זה רבי נחמ חולק >> רבי אלעזר על חולק על רבי אלעזר ברבי שמעון זה תנקמה שחולק על רבי אלעזר ברבי שמעון הוא אמר שכוס עושה דחוי לחברו >> וכיוון שהוא עושה דחוי

אז דחה אותו נגמר >> איפה שוקחים את הדם של הדחוי >> מהתעלה שהולכת למדרון לבחוץ >> תנקמה דרבי אלעזר ברבי שמעון שתנקמה כמו רבי אלעזר >> לא >> נתן לתנקמה דרבי אלעזרבי שמעון >> הגמרא מברת שתנקמה מה שחולק על רבי אלעזר ברבי שמעון >> חולק אז מה זה >> הוא נחמיה במשנה >> כן זה יש גס >> אז אחת דוחה את חברתה מלהיות שניים אין >> מה זה הטען הרב הטען משמע של רבי אלעזר ברבי שמעון כמו תנקמה >> למה למה הדבר דומה אמרנו במשנה למפריש

חטתו ועבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה אז הגמרא שואלת למה דבר דומה למה לי למה צריכה להביא לי דוגמאות בדרך כלל אין לי דוגמאות להבין המני רבי דאמר עבודה בשעת הפרשה מתה כלומר הוא אומר מי שמפריש חטאת ועבדה והפריש אחר תרתיה ונמצאת הראשונה אה הוא מפריש אחת מהם והשנייה הולכת למיטה למיטה שהוא התכפר בשניה אחרי שהוא התכפר >> דעת חכמים שרק אם הפריש חטאת ועבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה היא הולכת למיתה אבל אם הפריש אחרת קודם שהוא קרובע וקודם שהקריבו אותה

נמצאת הראש ראשונה מקריבים בהמה אחת לחטאת והשנייה תראה עד שתסתה ויקנו בדמי העולה חכמים >> זה חכמים >> אבל דעת רבי אפילו שנמצאת הבהמה הראשונה קודם הקרבה מקריבים את אחת לחטת והשנייה הולכת למיטה אז לכן אם שחט אחד בפנים ואת השנייה שחט בחוץ הוא פטור על השחיטת חוץ הבהמה תחויה מהמזבח אז לכן אומר אמני רבי דאמר עבודה דה בשעת הפרשה מתה הפריש חטאת ועבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה מקריב אחת מהם והשנייה הולכת למיטה ואחי כעמר התנה במשנה טעמה דעבדה כלומר דווקא במקרה ש הפריש חטאת

ועבדה והפריש אחרי תחתה בזה אני אומר אם שחט אחת בפנים ואת השנייה שחט בחוץ הוא פטור למה שחטת השנייה הולכת למיטה אבל הפרי שתי חטאות לאחריות כלומר מתחילה שתי בהמות לחטת שהוא הוא יתנה אם אחת תאבד יקריב את השנייה לפני שעבדה ושחט אחת בפנים ואתה השנייה שחט בחוט חייב לשחיטת חוט למה גם רבי מודה שחדה מנימערכרה עולה לכן חייב גם ריבי מוד בזה למה כיוון שחדה מניקרה עולה היא משאפרי שני הבהמות אחת עומדת לחטאת השנייה עומדת לעולה בדיין שטרי עד שתצטא ויקנו בדמי העולה >> כדרב

הונע אמרב מקור לזה כדרב הונה אמרב דמרב הונה אמרב השם שנתק לרעיה השם שדינו שיר עד שיסתאב ויקנו בדמיו עולה ושחתו סתם כשר לעולה אתה רואה דינו שיסתאב ויקנוו בדמיו עולהפילו שהוא >> בהמה שניתנה בתמורה לאשם הדין הוא בתמורה שהבהמה הראשונה נשארת בקדושתה וח הקדושה על הבהמה שנית בתמורתה ובאשמו הבהמה שנית בתמורה תראה עד שתסתאר ויקראו לו אחרת אותו דבר בהשם שמתו בעליו עכשיו הוא הפריש אשם ועבד והקריף השם אחר ונמצא הראשון אז יראה עד שיסתאב כמו שאומרת הגמרא בתמורה שהחטת הולכת למיתה ובאשם יראה עד

שיסתאב אז דווקא אם נתק לרעייה אז דינו עד שיסתיים למה סופו שיקנו בדמיו עולה אבל אם שחטו בעצמו אז הוא קרב לעולה אבל אם שחט השם כשר הוא לא קרב עולה זה שאומרת עכשיו הגמרא רב הונה אמרב דמרבונה אמרב אשם שניתנה כרעיה כלומר השם שדינשיר עד שיסתי כמו שאמרנו ויקנו בדמיו עולם ושחתו סתם קש קשר לעולה כמו חטאת שדינה שתראה עד שתסתאב אם שחתה היא קשרה לעולה אותו הדבר משוחט בחוץ חייב >> מה זה נתק >> לכן מי ששוחלט בחוץ חייב >> מה זה ניתק הרב

שדינו >> ניתק נשאר >> מה זה ניתקדינו יראה שיסת דינו >> נתקנו אותו מדין הזה לדין הזה מדמה איך אתה אומר אומר לי דמי אשם לחטאת זה דומה לדמי אשם וחטת יש חילוק הטעם באשם אשם זכר ועולה זכר כלומר השם שניתק לראייה הוא נשחט סתם הוא קרב עולה עולה >> לא יכול להיות עולה >> השם זכר וגם עולה זכר אבל חטאת נקבה היא כיוון >> איך אפשר להקריב נקבה עולה היא לא באה רק מן הזכר עולה אמר רבי חיא מיוסטיניה בשעיר נשיא זה במרוקו >> הוא

זכר >> סטניה >> בשעיר בשעיר נשיא כן נכון נסיר נשיא שחטא והפריש שתי חטאות לאחריות אם שחטה אחת בפנים ואת השנייה בחוץ חיה בשחיטת חוץ למה אחת היא ראויה לעולם ולה בשנ הנשיא בא מזכר זה באלי >> אדרן הלך השוחט והמעלה עכשיו פרק חדש בעזרת האל פרק 14 >> זהחרון >> כנראה שזה האחרון >> יד פרקים יד יד שמה יש לו שלוש פעמים ד שסימ סיימנו יד מל דרחמ פרת חטת ששרפה חוץ מגיטה וכן שעיר המשתלח שהקריב בחוץ פטור שנאמר בל פתח אוהל מועד לא הביאו

כל שאין ראוי לבוא אל פתח אוהל מועד אין חייבים עליו זה הכלל עכשיו מדבר בפרת חטאת זה הכוונה פרה אדומה שצריך לשרוף אותה מול פתח אוהל מועד >> והוא בהר הזתים נכון היו עושים לו גשר של זהב ושמה עושים את גיטה גיטה זה המקום עמוק ושמה בונים מעצים את האיפה ששורפים את הפרה, את המערכה ששורפים אותה על העצים כנגד פתחו של היכל ששם היו שורפים אותה.

כלומר, אז פרת חטאת, מה הוא עשה? צרפה חוץ מגיטה אדוני זה המקום שרף אותה חוץ מגיטה. פטור זה לא נקרא שהוא עבר על מה שכתוב בתורה וכן שעיר המשתלח לעזזל ביום הכיפורים שהקריב בחוץ פטור למה בפרה אדומה השחיטה בסיר המשתלח זה שחיטה ועקרבה מה להשם >> מה שוחים את השער המסתלק >> לא זורקים אותו אחור >> אז מה זה שרב אמרנו להשם ממעד אותו איך חיים >> הוא עשה כך >> הוא שר המשתלח צריך לקחת אותו להר שמה >> עד ש כן לגלגל אותו כך ם

מכו עוונות בני ישראל הוא החמיר >> הוא אמר אני גם אשחט אותו >> שחט אותו >> שחט אותו כן >> החליט לא יש אחד להשם אחד לזה >> לא זה לא מדובר על שלשם אותו בחזה המשתלח לא צריך לשחוט אותו צריך לגלגל אותו >> שעיר המשתלח כתוב צריך לשחוט אותו >> שיקריב בחוץ פטור אין לא תגיד תשמע אתה יודע אתה הקרבת בחוץ אתה חייב זה הקרבה לא אין דבר כזה כמו בפרה לא חייב גם זה שנאמר כתוב וא פתח עו מועד לא הביאו דווקא קורבן שעתיד

לבוא לפתח עול מועד אז אז חייבים השחיטתו בחוץ ועקרבתו בחוץ אבל כל שאין ראוי לבוא אל פתח אוהן מועד אין חיים עליו פרה אדומה לא באה לפתח אוהל מועד סיר המשתלח לא עתידים לבוא לפתח אוהן מועד >> כן זה מדובר אבל אחרי שהוא >> אה >> אחרי שגריד >> אחרי שעשו גריד והוציאו אותו החוצה >> למה הם לא כן אז צריך עוד פעם להיכנס הוא פתח או מועד יבוא לעשות הגרלות >> שואל את זה תוספות לא רק 10 שקד הוא ראוי >> את כל הדף הזה

זה משנה אחרוקה בסדר כן לא ראיתי את זה לפניך אז אתה אומר לי כן >> א עוד הרובע תודה רבה לך כבוד הרב >> לא אני ראיתי את זה לפני כן את זה אני רואה אני ככה לא יודע לראות לפני שבע שנים >> לא היום מה זה לפני שבע שנים למה נראה לך שאני בא לפה ככה אתה אומר לפני שבע שנים יפה ככה ככה נדבר הלאה קרה את היום >> עוד >> מכוון שהזיכרון של כבודו הוא חזק >> אה טוב טוב בסדר הלוואי הלוואי יהי רצון

תברך אותי לא >> לא אני גם באמת לא אמרתי אבל ראיתי שזה משנה אחת הרובע זה הבעיה שלי הרובע זה בהמה בר מינן שהיא הבהמה עצמה רבעה אדם והנרבע >> זה נרבעה על ידי אדם שם יוצנו בדיוק עכשיו עושים תיקונים והמוקצא בהמה שהיא ייחודה לעבודה זרה יחידה לעבודה זרה יחדו >> אותה או רק יקצו אותהצו אותה >> יחדו אותה יחדו אותה לעבודת זרה שני נעבד בלי לעבוד >> והנאבד זהבד >> עבדו את העבודה זרה והמחיר בהמה שניתנה כחליפין לכב והתנן כוונה לכלב והאתנן בהמה שניתן הכסכר

לבעילת זנות והקלאיים שהיא נולדה מקאי בהמה והטרפה בהמה שהוא קטע אבאי והיא נותה למות מחמת איזה מכה זה נקרא טריפה חודש >> ויוצא דופן בהמה שיצאה >> חיסרי >> נכון בדופן האמא לא מהרחים של האמא >> זה כמו שאומר ניתוח כיסרי >> כל אלה הקריבם בחוץ פטור למה שנאמר בלפתח אוהל מועד לו אביהו להקריב קורבן השם לפני משכן השם דווקא על הלאת קורבן שראוי להקרבה במשכן השם אז חייבים מנתו בחוץ אבל אם אין ראוי לבוא לפני משקת השם אין חייבים על הלאה טוב בחוץ מור על

זה טוב דרש לא צריך עוד יום עוד יומיים בעלי מומין בהמות שהם בעלי מומין בין מעלי מומין קבועים מומין שלא עתידים להתרפות תהפוך את ציון משה בין בעלי מומין עוברין שעתידין תרפות מר אתה איתי ממים >> כן שקריבן בחוץ פטור למה הם לא ראויים להקרבה בפנים רבי שמעון אומר בעלי מומן קבועים פטור למה הם לא רוים לקרבה בפנים אבל בעלי מומן עוברין חייב בלא תעשה למה הם ראויין להקרבה לאחר שיבוא מומם לא חייב עוב עובר בלא תעשה תיקון >> כן הבח תורים שלא הגיע זמנן זה

תורים הם ראויים להקרבה רק שנעשו גדולים עדיין לא הגיע זמנן להקלבה ובני יהודה הם רק שהם קטנים רבים להקלבה שעבר זהמנם נעשו גדולים שקריבם בחוץ פטור. למה הם לא רואים הקרבה בפנים?

קודם שהתחיל להציב וכולי. טוב, רבי שמעון אומר, בני יונה שעבר זמנן פטור על הקרבתן בחוץ. עבר אבל ותורים שלו הגיע זמנן, מי שמקריבם בחוץ עובר ולא תעשה. למה?

עוד מעט הם יהיו ראויים. אותו ואת בנו הוא מחוסר זמן פטור. מי ששוחט את האב ובא להקריב את בנו באותו יום או להפך אסור לעשות כן למה כתוב בתורה ואותו ואת בינו לא תשחטו ביום אחד למה כתוב שור כסף כן לא זה לא הפסוק ומחוסר זמן מי שמקריב בחוץ קורבן שלא הגיע זמנו להיות ראוי להקרבה. כתוב בתורה שצריך שיהיה יהיה תחת אמו >> שמונה ימים שבעת ימים >> שורו חסבועז כיבל והיה שבעת ימים תחת אמו מיום השמינים והלאה ירצה לקורבן להשם >> איך יודעים מה הבן

של הפר מי יודע מי בעל הפרה >> זה תשאל את המומחים בנו >> הוא חוסר זמן >> פטור לא הוא אומר לו בעל בעל הבהמה יודע איזה פר מספרים היום הכל אם הוא דומה לו אם הוא דומה לזה דומה לו >> אה אין שזה רק אותה ביודת >> פטור כן היום הרופאים כותבים לא הויטרינר >> כל אחד יש גם שם לא זה משהו גדול יש לו רבי שמעון אומר טוב זה לא לא לא עכשיו לא העניין רבי שמעון אומר הרי זה בלא תעשה מעובר בלא תעשה

שרבי שמעון אומר כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן הרי זה בלא תעשה זה היום את תקריב אותו מחר אתה יכול להקריב ואין בו כרת >> הכלל אין כרת כמו שאמרת עכשיו >> לא זה >> דווקא זה >> טוב את בנו לא >> לפי רבי שמעון יש בו לאב ואין בו כרת אבל >> לא גם לפני זה אמר כל המשנה לא שום מש >> ואם בהם כר >> זה המחלוקת הזאת >> הוא מחייב אתמל מי שמעלה בחוץ בעלי מומין עוברים בתורים שלא הגיע הזמנן >> ואותו ואת

בנו ומחוסר זמן כל אלה אין בו כרת והחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו >> לא תעשה אם אין בו כרת לבסוף אין בו לא תעשה לכן מי שמעלה בחוץ קורבנות שהם לא רואים להקרבה עכשיו אפילו אחר זמן יראו מן הקרבה לא עובר בלא תעשה כי אין בו למה אין בו כרת אין בו לא תעשה עכשיו הגמרא מבארת מחוזר זמן >> מהצד של >> כל זה עדיין כל זה משנה אני אומר המשנה סליחה אמרתי הגמרא זה המשנה המבהרת צודק המשנה המבארת מחוסר זמן בין בגופו

בין בבעליו מה שאמרנו שהחכמים ארו שהמעלה בחוץ פטור כוון הבן מחוסר זמן בגופו שצריך להיה אבל בלד שלא היה שבעת מתחת אמו בין מחוסר זמן מבעליו לא הגיע הזמן שלבעלים להקריב קרה מפרשת מה מה זה מחוזר זמן בבעליו?

איזהו מחוזר זמן בבעליו? הזב והזבה >> כן בסדר הזה והזבה והיולדת והמצורע שהקריבו את חטת שמם בחוץ פטורים בתוך ימי ספירתם צריכים שבעה ימים לספור פטורים למה כמש זמן הקרבתן זה רק לאחר שספרו עכשיו אם הקריבו עולותיהם ושמיהם בחוץ קודם שקלו ימי ספירתן חייבים למה הם ראויים להקרבה כמו נדבה בטור נדבה רגע חטתם והשמם בחוץ פטורים ואם הקריבו חטרתם שמם בפנים >> אפילו שלא יכול להקריבם לחובתם >> לא אז למה פטורחוב לא יכ >> כשם שלא כן >> פטור בכל שכן בחוץ >> אבל יכולים להתנדב

עולה השלמים בתוך ספירתם גם זו יכול לא יכול להביא את זה בשבילו בשביל חטאתו אבל אדם זב או משהו יכול להתנדב אז הוא מתנדב מה יש >> חברתם והשמם בחוץ פטור >> איך בפנים זב בפנים אתהזה שאלה >> נכנס עשה למה הגיע עשה עבירה הכהן לא שזה יכול להיות שהוא יכול לעשות עבירה >> הוא נכנס זב כבר זה עבירה >> לא הנה זה עבירה כן אבל מה הדין על הקרבה יהיה חייב על הקרבה או לאכה >> מה זה איך כהן שעשה עבירה >> בחוץ הוא פטור

יכול להיות שבפנים הוא יהיה חייב בחטתם והשמם >> עולותיהם ושלמיהם בחוץ חייבים למה הם ראויים להקרבה בפנים כנדבה המעלה מבשר חטאת או מבשר אשם או מבשר בשר כבסי עצרת קודשי קדשים וכן המעלה בבשר קדשים קלים ומותר העומר מעלה מה שנותר ממנחת העומר במה בשתי הלחם שקרבים בעצרת ולחם הפנים בשירי מנחות שלותר מן המנחה לאחר כמיצה והיוצק שמן על המנחה והפוט מנחת מעפה לפתיטים והבולל את הסולת כלומר הוא לוקח סולת עם שמן בולל אותם והמולח כלומר את הקורבנות ואת הקומץ של המנחה והמניף את המנחה והמגיש אותה

למזבח והמסדר את השולחן עורך לחם הפנים על השולחן והמטיב את הנרות מדשן את המנורה בבוקר והקומץ את המנחה המקבל דמים של חורבן אם עשה כל אחת מאלנו בחוץ פטור עבודות הללו הם לא גמר עבודה עבודה >> למה את קומץ לא עבודה >> קומץ את המנחה >> זה כמו שחיטה למה ספר אותה בתישרט ככה כך להב >> אה אבל שחיטה מדין שחיטה כמה שעבודות האלה לא נגמר עבודתם אז לא חייבים רק על גמר עבודתם בחוץ >> אומר המן החו עוד תעונין הגשה לקרן מערבית דרומית של המזבח

>> נכון זה לא נקרא גמר >> למה זה לפני הקמיצה >> לא יודע מה לא עושים קמיצה קודם אחר כך מגישים >> זה מדובר ככה >> לא יש כתובגיש אחר כך כמה קור צופה טוב מהישה >> נראה לי שזה מדבר זה לא נקרא גמר עבודה עד ש כנראה זה כך ואין חייבים עליו לא משום זרות על כל העבודות שנמנו שמנינו פה זר שעבד אחד מן העבודות הללו פטור מכרת אין להם שם הקרבה. >> זה לא גמר עבודה. זר חייב רק עם עבד עבודה שהיא גמר עבודה.

>> שאין אחרי העוד עבודה זה שאחרי החוד >> ולא משום טומאה כהן טמא שעבד פטור מכרת ולא משום מחוסר בגדים. כהן שעבד אחר מעבדות האלה לא היה לבוש בגדי כהונה פטור מכרת ולא משום שלא ריחוץ ידיים ורגליים לא רחץ ידה ורגלה פטור מקרט עכשיו זה חלק ראשון של המשנה >> כתוב מקרת ויש חיוב שלהם >> חלק השני מחלוקת חלק השני של המשנה עוסק בהקרבת קורבנות על הממות שמחוץ לבית המקדש >> עד שלוקם המשכן היו הבמות מותרות היה מותר להקריב על קורבנות על במות בכל מקום ועבודה בבכורות הבכורות היו עושים עבודת הקורבנות כתוב שמה וישלח את נעריהם את נערי ישראל ויעלו עולות ויזבחו זוחים שלמים להשם פרים. מה זה נערי ישראל? אלה הבכורות היו עושים את עבודת הקורבנות.

אחרי שהם היו עושים את העבודה, אחרי שו בעגלג >> אז נקרא מהם וניתן על הכהנים. לכן צריך הבכור פדיון. למה? אם הקדושה הסתלקה בא הסתר אחלה.

כמה מה נעשה לחק >> אז על ידי הפדיון מצלקים ממנודור זה בגלל מכת בכורות >> גם גם >> בדיוק בכורתי במקרה חושב שזה הפדיון שעשו הלביאים והבכורות הכוונה שפעו את הלביאים ואת הבכורות 273 שהוא קם המשכן נסו הבמות ועבודה בכהנים הנה אומר עבודה בכהנים קודשי קדשים נאכלים לפני מן הקלעים של העזהרה קדשים קלים בכל מחנה ישראל באו לגלגל אחר שבו את הירדן הקימו את המשכן בגלגל הותרו הבמות אפילו שהקימו את המשכן הותרו הבמות באותו הזמן קודי קדשים נאכנים לפנים מן הקלעים של עזהרת המשכן וקדשים אנשים קלים בכל מקום. למה מותר להקריבם בכל מקום? לא רק במחנה ישראל. הם היו הולכים כל מקום בארץ ישראל לכבוש והם לא היו חונים מסביב למשכן.

לכן בטר קדושת מחנה ישראל. שי אומר באו לשילו אחרי שהייתה חלוקת הארץ והקימו את המשכן נעשו הבמות ולא היה שם תקרה במשכן שילו רק שעשו מנסרים אלא בית אבנים בלבד מלמתן הכותלים נכון ויריעות מלמעלן גג והיא הייתה מנוחה שבאו אל המנוחה נעשה הקרבה על הבמות קודשי קדשים היו נאכלים לפנים מן הקלעים של העזהרה קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה מה כל מי שרואה את המשכן שילו >> היית שם בשילות ציון משהו הקדומות >> אז הזוהר הקדוש אומר שמשכן שילות זה קדמות כל העולמות משכן לא רק

שילו המשכן נראה קדמות העולם, קדמות התורה אומר אל פיקודי המשכן משכן העדות פקודה זה לשון התחברות כי משה רבנו חיבר את המשכן אל התורה אז המידות שבהם האדם צריך יראה אהבה ודומיהן מנוחה מבחינת מנוחה כי לכן נבראו נעצלו צריך שיהיה לו מידות טובות זכה מנוחה ואז יש לו נחלה >> קדושת לויים טוב טוב >> מה זה באו לשילו נעסרו הבמות לא אסור להקריב כאילו >> שילו זה ראשי תיבות שם יוכל ללמוד הרבה יפה >> שילו זה היה משה >> עד כיבוא שילו >> לא לבי ולא

הקעת זה לבי כעת אז מוציא את הי ללא זה יש לך משה לוי כ באו לשילון אבמות ולא היה שם תקרה אמרנו את זה כןכו לנועון >> באו לנוב והקימו שם את המשכן גבעון אחרי שחרב נוב בימי שאול המלך הקימו את המשכן בגבעון באותו זמן הוא טרו הבמות היית שם בגבעון החדשה >> כן לא אבל זה גבעון הלאה בפנים יש שמה גבעון הישנה יש יודעים איפה זה המקום צינים אותו >> כן אבל נוב איפה זה >> היית בנו >> הייתי בנוב בגולן לא אומר שזה זה

גיבות שזה אותו זמן בקשה [‏צחוק] >> קודשי קדשים נחלים מן הקלעים של עזהרה הקדשים קנים בכל ערי ישראל באו לירושלים ובנו בית המקדש בזמן שלמה המלך נעצרו הבמות לעולם ולא היה להם התר מכאן וך והייתה ירושלים הייתה נחלה שבאו אל הנחלה נסרה הקרבע לבמות קודשי קדשים נאכלים פנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפני מן החומה של ירושלים זה היה כמו מחנה ישראל החומה של ירושלים כל החדשים שקדישן בשעת איסור הבמות ויקרבן בשעת איסור הבמות במחוץ הרי אלו מי שמעלה קדשים אלו עובר בעשה ולא תעשה

וחייבים עליו כרת כתוב והביהם להשם אל פתח אוהל מועד זה עשה לא תעשה אישה אומר לך פתעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה וכרת ואת פתח אול מועד לא הביאנו ונכרט האיש ההוא מעמיו השם יצידנו אבל קדשים הקדישן בשעת היתר הבמות >> והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ >> הרי אלו בעשה ולא תעשה ואין חייבים עליו כרת אתה זאת להם לא אחרת הקדישן בשור איסור הבמות והקריבן בשעת היתר הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ואין בהם לא תעשה משמעלה קדשים אלו עובר בעשה ואין בהם לא תעשה הלא תעשה

נאמר על זמן ההקרבה זמן העקרבה היה מותר להקריב בחוץ וכל שכן שלא חייב ואלו קדשים כרבי במשכן כלומר בזמן שהבמות מותרות קדשים שיקדישו למשכן קורבנות ציבור קרבים במשכן סתם סתמן מוקדשים למשכן קורבנות היחיד בבמה סתם לבמה קורבנות היחיד שיקדשו למשכן כלומר הוא פירש בפה שלו למשכן יקריבו בו במשכן ואם מקריבה בבמה פטור ומה בין במת יחיד לבמת ציבור מפרשת את המשנה סמיכה כלומר לסמוך על ראש הקורבן לא נוהגת רק בבמת ציבור לא בבמת יחיד שחיטה בצפון שחיטת בצפון המזבח לא נוהגת רק בבמת ציבור ומתן סביב

נתינת הדמים על המזבח באופן ש נראה שעל המזבח מסובב בדמים זה שתי מתנות שהן ארבע רק במת ציבור ותנופה והגשה של מלאות שהם לא נהגות בבמת יחיד רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה מה >> מה זה מה >> עוד אומרת המשנה >> מה נחלקו רבי יהודה >> את ההבדלים בין במת יחיד לדבמת ציבור רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה בכלל לא נוהגת מנחה בבמה מה גם בבמה גדולה הגמרא תגיד למה >> ולרבנן מה נוהגת >> וכיון עכשיו עוד אומרת המשנה מונה את ההבדלים בין במת יחיד

לבת ציבור חיהון עבודת עבודת הכהנים היא לא נוהגת בבת יחיד אפילו שהעזר יכול להקריב בה ובגדי שרת גם בגדי כהונה לא נוהגת בבת יחיד וכלי שרת לא נוהגים במת יחיד וריח ניחוח כלומר צריך להקריב את הקורבן לשם ריח שלא יצא אותו קודם הקלבה זה נוהג במת ציבור בלבד אבל לא במט יחיד כלומר גם אחר שצלה אותו יכול להקריב אותו הוא מחיצה על הדמים חוט הסרה אמרנו שמבדים מבדיל בין הדמים הניתנים למעלה זה רק במת ציבור בריחוץ ידיים ורגליים של הקורבנות לא נוהג רק בבמת ציבור לא

במת יחיד אבל הזמן פסול הקורבן שש במחשבת חוץ לזמנו הנותר ניתר מסך קודשים שנותר אחר זמנו והטמא חיוב אכילת בשר קדשים שנתמע שווים בזה ובזה בבת ציבור בבת יחיד מה היא חוץ מגיטה אמר רשקיש חוץ ממקום הבדוק לה בדקו שאין תחתיו קבר התהום זה חוץ מגיטה אמר לו רבי יוחנן והיה לו כל ארץ ישראל בדוקה היא אלא וכולי בסדר מה שתגיד צפות מקורה דקודשיים סכני מצוות תמלא יעקב לכן יעקב שרוצים להגיד לכן יעקב הייתה בור זה לא צריך להגיד בטו מבחן את השם >> השם בן

היהו כבר גיליתי לך דבר ראשון כל אחד >> או פרים הנשרפים ושר הנשרפים מה הדין בגדים אוכלין ומשקין שנגעו בהם האם נטמעים אוכלים ומשקין נטמעים אבל לא בגדים >> בגדים לא >> מה אדם שנמ לא נמד בגדים לא זה מישהו מתחסק עםח נגע כן שריפת פרים הנ >> ב ב שאלה שנייה שריפת פרים הנשרבים שייכו לג מחנות לאיזה צד של ירושלים היה לא >> מחלוקת >> חכמים אומרים בצפון >> מי זה אומר >> תנקמה בצפון רב שמעון במזרח מי אומר רב שמעון במזרח >> מי ששוחט

קורבן או מעלה אותו על המזבח מחוץ לבית המקדש. מה עונשו במזיד ובשגה? >> מזיד כרת שגחת.

>> אה רק אין אין בשגגח כרת. >> כל שסדונו כרת שגתו חטתו חטאת. >> נכון נכון >> אותו לו בסגרת >> חטתי >> נכון? כן זהו כחת >> ושוגג חטאת מי שגם שחט וגם מעירה בחוץ בשגגה האם חייב שני חטאות >> או אחת באר המחלוקת בסברה תלוי אם זה נעשה בידה באמצע או לא >> רבי עקיבא ומי רבי שמעים אחד רבי יוס הגלילי חייב אחד >> שאחד בחוץ הוא פסול >> כןחרי ש >> על החכמים חייב שתיים שש חגלילי שני רבי יוס גדידי אומר חייב מי

שי שתי שתי יש פה שת >> א איך >> אחד ש לא שך אני חושב רבי יוסי לא שי >> מישהו >> לא שיך פה אל טעיתי שאמרתי על קורבן היום לפי >> טוב מה הוא יהיה חייב לפי רבי יוחנן קדושה הראשונה קדשה לשעת הוא חיך להגיד >> הבאר המחלוקת והסברה כי אין לו שעת הכושר לחכמים חיים כ >> רבי יוחנן כבר מצינו שהשוכט בפנים יוציא בחוץ חייב לא הגיע לשאלה >> גם כיוון ששחט בפנים והוציא בחוץ מצינו כבר שהשוחט בפנים ווציא בחוץ חייב גם פה

יהיה חייב שתיים לא אחד גם איזה פסוקים קדשה לעיד קדשה אז לכן קדושה קדושה קדושת בית המקדש אפשר גם לעתיד לו אתם יודעים את זה מאותו פסוק חוזר על שחיטה שחיטה זרה זה אה לא שיש אם חייב מישהו מעלה כל השם בחוץ >> מי שמעלה בזמן הזה קורבן בחוץ האם חייב ומדוע מחר יוחנן >> אם כדושה ראשונה כשדה לשעתי ולעתיד לבוא רבי יוחנן חייב שהקיש פטור למה לא קדישה לעתיד לבוא רבי חיב רבי יוחנן חייב פתו מדבר עם גרמני בוא נראה מה יהיה בן הכל מי

שמעלה קורבן דהיינו כבש שכבר הקדישו לעולה ולשלמים עלב על מזבח לשם אדיות ולא לשם השם חיה משום מעלה חדשים בחוץ [‏צחוק] או משום עבוד עבודה זרה זרה לא >> פטור משום שכוטי חוץ וחיה משום עבודה זרה אומר >> למה כתוב להשם השם כתוב איש איש >> איש במזבח שעשו בחוץ כגון במת יחיד ובמת ציבור בזמן ההיתר האם קרנות מעקבות את הכשרי המזבח או לא >> תלוי איפה בציבור ביח >> אה ביחיד לא בציבור בציבור מנוח אתה זה יחיד טוב כן זה היה במת יחיד זה היה

מותח אבל במתורמשנה כל יש קלנות לאכ מה בין במציח 100 >> 100 כן לא כן כבוע כולם >> על החוס איזה הלכות תפידה סימן איפה אנחנו מה הבינו >> איך ח >> הרב רבי יצחק פה יושב >> כן כן ראיתי אותו אנחנו כבר אלייף על הרב >> השם ישמרהו שיהיה לו רפואה שלמה אמן >> שיבוא כל יום באיזה תפילות נוסעים כפיים אומר מרן הלכה א' אין ניסיאות כפיים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכיפורים אבל לא במנחה למה משום דשכי א דשכי

צריכה שחרות באותו שעשם יהיה הכהן שיכור בגזו במנחה של תענית אתו מנחש ארמים אבל תענית שאין בו מעילה הועיד בתפילת המנחה סמוך לשקיע את החמה היא דומה לתפילת נעינה ואינה מתחנת בבנח של שער ימים כך יש בה נשיאות כפיים אז ככה עושים היום אז זה דווקא מתפללים מנחה סמוך לשקיעה אבל מי שמתפלל מנחה בצהריים >> לא ראינו שאדם מתפלל מבח בצהריים ויש נסיעת כפיים >> אומר רבי השעה קודם קודם נקרא סמוך השעה >> אז זה חצי שעה כרביע השעה זה רביע שעה התפילה חצי שעה >>

מה אם הוא מתפלל בצהריים עושים כפיים איפה לא עושים על כפיים >> אמרת לך לא מה אתה ממשיך תגיד לי >> לא לא הבנתי מה >> אמר רק סמוך למנחה אבל אם מתפלל בצהריים מוקדם סמור לשקיעה מתפלל מוקדם לא זה כמו נעילה שאין חשש שיש שחרות כמה זה סמוך סמוך זה חצי שעה >> חצי שעה >> יש אומרים 40 דקות אנחנו נוגים לא מנחה קטנה כרגיל מתפלל למה >> לא מתפללים סמוך לשקיעה שער הימים >> אה כל אדם מנהגו אבל אפשר אדם רוצה ללכת רוצה לומד

בישיבה רוצה לעשות את הזמנים >> כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכיפורים במנחה כיוון שהדבר ידוע שאין שם שחרות ארץ זה כהן שעבר ועלה לו חק מנחה כיוון שהדבר הזה שאין שם שכות הרי זה נושא כפיו ואין מורידן אותו מפני החשד ש אומרים פסול הוא כן הורידו אשכנזים אומר הגאה לכן אומרים במנחה ביום הכיפורים אלוהינו ולאבותינו אבל גב דין ראוי לנסיעת כפיים כל מקום הועיד ואם עלה לא ירד מקרה קצת ראוי וכן נוהגים מדינות אלונה כנראה גם במרוק כל כך זהו מישהו שאל חלום הנה קחנו מה

דחזה חלמה >> ולא ידע מה חזה ניקום כמי כהנה אבל לא יודע מה ראה אה ניקום כמי כהנה בשעת שעולים לדוכן הפירוש לא יודע הוא יודע מה חלם אבל לא יודע מה הפתרון שלו לא >> לא יודע התברו תברשוה גומה >> לא יודע מה חז אני קום קמי קהנה משעה שעולים לדוכן ונמח ריבונו של עולם אני שלך וחלמותיי שלך ויכוון נסיים גם בהדענה דענה ציבורה >> אמן וכן ואי לא למה הכי אדיר במרום לא הצליח לסיים?

כן א >> למכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום האשכנזים תמיד אומרים את זה לא >> אגב במקום שאין עונן הדוכן יאמר כל זה בשעה ש ציבור אומר שים שלום ויסיים ביד שלי הציבור שאני קהל אמן אז אז גם אומר אתהבת חלום הסיפורים ש הסיפורים שחכם יעקב מביא לרשום >> יש שמה את הכל >> באמת הכל רשום >> יש גם אדיר >> כןלא קרה לי ברוך השם ממש רשום לא כל הקדש >> לא אני אומר יש אדיר במרום אני

לא יודע יכול להיות שמחה חס כן עם חלמות טובים הם חזקם ואמצם כחלמותיו של יוסף >> ואם צריכים רפואה >> רפיהם כמי מרע שהומתקו על ידי משה רבנו וכמרים מצערתה חזקיהו ומחורקו כמו ירחו על ידי אלישע וכשם שפת כלילת בילה מרשה לברכה ככה פה חלומותיי עליי לטובה כוון לסיים בעדי כני דני צבורה והיא לא למאכי מעדיר במרום שוכן בגבורה זמן אמירת י רצון למנהג הספרדים אומר ריבונו של עולם תוך כדי ברכת כהנים שאמרו חז"ל דאן זה דרך כבוד לעבד שרב מברך אותו מאזין ברכתו מחמת כן

אין לו מה פסוקים אלו בברכת כהנים כל מקום מ שחלם מותר זה מראה בזה שמקבל הברכה אומנם מגנג צ'יקנז שלא נמרה אלא בשעה שמריך חרזם יודים ושמרך אז שוב מעריך אז הוא יגיד פחוניק אבל פה אפשר להגיד בשום מעריך >> מה הכהן שיש לו חלום שצריך לעשות את זה >> יגיד ם מישהו שיגיד בשלו כהן אין לו חלומות ולמה דווקא מבטנים חלום בברכת כהנים מפה פרשת תרומה דמשום שחלום אחד מ60 בנבואה וברכת כהנים כולה נבואה לכן ערמין את החלום בברכת כהנים שיתבטל החלום ב60 >> רבי

ניסים גאון הביא טעמו משום דכתי בני מיתתו שנשלמו 60 גיבורים מפחד בלילות מרמז 60 אותיות שברכת כהנים זהגמן ברכת כהנים את רצון אומר הזוהר האישעתה השתקח רחמם בעמה כולהו מדיצלות בצערה תפר לדינה לרחמה אישה עכשיו מה תעשה אישה שחלמה חלום >> תלך גם כן לבית הכנסת >> בל ברכת תוענים ושוב אין הדאגה מחלומות מעשה איש עכשיו מה ששאלת כהן שחלם חלום אף על פי שיכול לומר נוסח הברקשה יכוון הדבר יכוון את הדבר הנצרח לו ועל ידי זה ינתק ישראל המתברך כוון מה שהוא צריך כשישראל מתברך

וז הוא ינצל בשבת או יום טוב כתב המשנה ברור אין לו תחנות בשבת לכן הוא אמר בבקשת >> היית יצא לנו ממנו [‏צחוק] דברים צופים אבל אם אתה רואה שיש זהל קרבונים אם עכשיו חלם ולא עשה יומים אחר לא לעשות יומיים אח או שזה עבר >> מה תפסיד תעשה שואל אם זה עבר דווקא בליום למ >> כן אם אתה אוכל את היום שלו לא אכלת יומיים תאכל לא טובה לא נורא עוד יומיים לא נורמשנה בורה >> מה אומר המשנה בורע >> אם לא שחלם חלום הוא

רע >> אם אתה חולים על כל מה שמזל טוב שפור חלק >> או בשבת אין לו מר למה דנה בשבת אם לא שחלם [‏צחוק] באותו הר >> זה יכול לומר ממש >> הם היו אומרים באופן כללי >> האשכנזים היו אומרים >> כל הזמן אומרים >> לא היו נוסעים רק ברגלים אז >> פה היה אחד אומר כל יום זהו מה יש לך אתה כל יום חולם חלומות >> טוב לא להגיד כל קודם היה אומר אדיר >> הוא אומר בלילה האחרון החלב לא כמה ללו תתן אם כבר

אתה יכול להחזיר כן בכל יום שפירד אותך לא בטח שומע אותי דף קכ זקן שחלק על בית דין בדבר שחזנו כתו חטעת בין שהיו אין אוסרים והוא מתיר בין שהיו אין מתירים והוא עוסר אומר הרי זה חייב מיתה שם הצילים אפילו היה אומר על פי הקבלה פי הקבלה אפילו היה הוא אומר מפי הקבלה ואמר כך קיבלתי מרבותיי ואמרו כך נראה בעינינו שהדין נותן הועי וחלק עליהם בדבר ועשה מה שהורה לעשות אחרי זה חייב מיתה אין צריך לומר אם היו הם מורים מפי הקבלה לכן אם חלק

עליהם גזרה מן הגזרות שגזרו בדבר כגון שהתיר חמץ יום 14 בשעה שישית והם מסרו הרי זה חייב מיתה וכן כל כ יוצא בזה המחילה הלו >> زهر דף שכ >> כ שכ יום יח הגענו ככה ולא עוד דבר עליו שלושה קדושות דוד רדי תקדשתם ויתם קדושים תקדשתם אלו מים ראשונים קדשים אלו מים אחורים כי גדול זה סימן הרבני השם זו ברכה וימצעים ביןגבינה לבשר גין דבית קד דשתיהם ויתם קדושים כ קדוש אני השם זכאן עמדמרא שבו לגבי א ופכי והתקדשתם בשעת תשמיש מים ראשונים דזרע ברנש

מסוע חרונים דנוקבה חובה נמצאים כרמיזכ כגבינה תק וכגבינה תקפיאני אדם עוד כתיב אלו כחלב תתיכני כגנה תקפיאני והיה דקה גמיז בין גינה לבשר תמר בעור ובשר תלבישני תמינע לשלושה לרכוס שמעתי בשיעור שהזוהר אומר שלא לא יאכלו באותה שעה מחלב מחלב לבשר ופה הוא כותב שמהזה מה נמצאים שזה בתוך אותה סעודה איך שהוא באותה סעודה מתעכב שעה שלמה >> תמינען שלושה צריך איפה כתוב בשר גבינה >> אה בין גבינה לבשר >> כן צעים משמ שאתה בתוך אותה סעודה דוע ש אומר בשעת אחד המשמע באותה שעה שכז

יש לי שחשכר חות כל הכל שכרחות תהיה בריא נה חתיך >> הלאה >> תקים פעם קבת לי >> כן כן קצת >> תן לך עוד שר משה יעשה עוד >> פתקים >> קטנים >> אז תביא >> צליח כן שת שיגיע >> חייב היום זה מינן שלושה צריך המים בי מעסת פחות משלושה לא צריך שלושה צריך כז קדוש לך שנשו ולאדנחת בות משלוש הכהנים לבים ישראלים תורה נביאים כתובים בינית ביום תניתי בדה בינה יעקב גינה אתמר שלוש משמרות בהלילה מלכות הרביעה הלמ ארבעה משמרות הלילה נפשין דתלתנפין

לקוב בן תל משותרפין קבל ארבע משמרות >> עד כאן פתום הכתולת תבדמ אלוהינו שיקטירו אבותינו לפניך את כתורת הסמים מה שבית הקדש קיים כאשר צוית אותם על יד משה נביא ככ כתוב בתורתך היום אומר אדוני אל משה קח לך סמים נטף ושחרת וחן בנסמים עוד בונה זכה בד בבדיה ויאמר אדוני אין משה נטף ושח לת וחן בעמים ולבונה זקה בד בבד יה ויאמר אדוני משה קח לך סמים נטף ושחלת וחל בנסמים פונה זכה בד בבד יהיה יהיה בבד בת זק בומר יהיה בבד וימר יהיה בבקר

הזו הנו ה איך שבזה שמ ועשית אותה אשר לך שמ קודש תן לכם עליו אהרון רוצה בבוקר בבוקר ותרון ערבים מצדכם תנו רבנן פטומקתור כת8 365 כמ חמ וכל חושם גדם חיים דח הצורי והציפורן והחן בינה והלבו משק שמיעה שבולת נר לך כל משק שיש 16 מנה שם עשר כופה שלש כמ ואם לא מצפ מלש רבי נתן אומר אף כיפן בס רבן שמעון בן גמליאל מה היא באה מבנה שנסים רב ‏Yeah.