📖הדף היומי מסכת זבחים דף קד-קה📖 הרב בניהו שמואלי שליט"א ח טבת תשפו

ואהרון עליו שמואל וכר טוב שבוע טוב או תרים לו את זה בוא תחילה >> זה עוד אחד תן או אוה בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום אחד בשבת קודש יום ראשון ח בתבת תש פו הנה היום הזה יום לא פשוט יום שהיה חושך בעולם התחיל חושך בעולם שלושה ימים יש בו תענית צדיקים כך כותב מרן בעזרת השם שיהיה ישועות גדולות לעם ישראל ושיהיה שבוע הוא הכי טוב. איזה שבת נפלאה הייתה גדולה. כן. ראיתי גם בשבת את הרב ויסקי ושרה ואשר חלקו מצרים >> לא כל העולם >> הכשיר בגלל שתרגמו את התורה ליוונית.

העיקר הגדול ראינו איך שכשאשר ראה יעקב אבינו את העגלות כתוב ותחי רוח יעקב אביהם אלו כבר מקודם בסרו לו על יוסף שעורד יוסף חי וכולי רק כשהוא ראה את העגלות כתוב ותחי רוח יעקב אבי זה הרבה פירושים נגיד פירוש אחד עכשיו ואחר כך בעזרת השם בערב בעזרת השם השם מזכנו בשיעור נגיד עוד משהו אבל עכשיו אתם יודעים מה שאמרו רבותינו היה מעשה בפולין יבואר על פי מעשה שהיה בפולין בפולין היה יהודי שלא היה עלינו שלא היה בנו היה לו בן יחיד ומיוחד מיוחד חד מבינו באמת

ובאחד מנימים נמשך אחר הסכלה הערורה פיטו אותו יום אחד הודיע לאבא שלו שהוא החליט לנסוע לברלין לנבוד באוניברסיטי אביו הצטער מאוד מה שעשה להניע את הבן שלו מזה לא הצליח אמר לו יש שמה סכנות רוחניות ואיך הוא התמודד עמהם מי יודע מה יעלה בידו הבן היה נחוש בדעתו מה שעשה הבן הבטיח כי המשיך למשמור על התורה ועלמצוות ולא תיפגע רוחניותו אבל הוא חייב לנסוע אחרי זמן קצר כשהגיע הבן לברלין כבר התחילו לראות לראות בו הסימנים אין מה לעשות עזב דרך אבותיו עד שנטמע לגמרי במקום ום

החדש בהתחלה הוריד את הפאות אחר כך גילח את הזקן והיה לו מראה שיתאים לכל הבריות שם. יום אחד הוא מקבל מכתב שהאבא מודיע לו כי בכוונתו לבקר אותו לפני חג הפסח שמח האבא שמחה גדולה שהבן בא לבקר אותו. האבא מקבל מכתב שהבן בא לבקר אותו. בסתר ליבו רוצה לפגוש לראות אותו פנים אין פנים לטעות על קלקנו אבל מה עשה הבן נקרא שהוא צריך להיפגש עם אבא הוא גידל יפה יפה את הזקן ואת הפאות עכשיו בדיוק שהוא צריך לנסוע המרא שלו כבר מראה יהודי משכבר הימים כשראה

אותו אבא היה מבסוט שמח מקפיד על מראה יהודי יפה מאוד גם לקח אותו לרבי והרבי שמח איתו והכל הולך כמו שצריך.

היה שמח. ככה זה היה חוזר. כל שנה בפסח הוא היה בא לאבא. היה מגדל זקן פאות.

אחר כך חשב לברלין. עוד לפני שהוא מגיע כבר הכל היה נעלם. עד שבסוף שם אצילנו נשאה גויה נוכריע. אבל לבקר בפסח הוא לא עזב.

יום אחד קיבל הבן מכתב מאבא, בכל שנה אתה בא לבקר אותי, הפעם אני רוצה לבקר אותך. התחבק בן כל מיני טענות מענות. מה עשה? עלה ישר על הרכבת לברלין, הופיע בהפתעה לבית של בנו והוא רואה דופק בדלת פותחת לו איזה גויה חשב זאת המשרטת אמר איך אן בעל הבית כשהופיע בנו חשכו עיניו התעלף אומר איפה איפה הגענו?

אומר זה היה העניין אומר יעקב אבינו לא ידע משלום בנו חשש אמרו לו עוד יוסף חי טוב חי אבל מה מראה? מה הסימן? מה אומר שהוא באמת הולך בדרך השם? אבל כשראה את העגלות אז הבין שאין בעיה.

יוסף הוא נראה במראה הכי טוב. הנה הוא רוצה שאני אבוא אליו. יוסף הוא חשוב יש לו הוא יודע שאני רואה את הכל ואז בטיחי רוח יעקב אומר ברוך השם יש לי בן שהולך בדרכי השם יהודי טוב שומר תורה ומצוות זה העניין העיקר לראות שהילדים שלנו הם הולכים בדרכי השם הם שומרים תורה ומצוות זה העניין הגדול זה ה זה הזכות הגדולה אז הנה עכשיו אנחנו בעזרת השם ובשועתו בעזרת השם ובשועתו נלך לדף היומי זה קצער עוד מעט נדבר בארוכה בשיעור העיקרי עכשיו אנחנו בשיעור המקדים כלומר מה

זה מקדים דף קד היום לומדים דף קה אבל אנחנו נלמד דף קד של שבת בעזרת האלו בשועתו כן אז לפתוח כולם דף קד יותר טוב שנתחיל מכג עמוד ב במשנה אפילו שכבר למדנו את זה איתכם אבל בכל זאת כדאי אכה במהירות אנחנו נצליח להבין יותר טוב ולהיות בעניינים יותר אז לפתוח דף קג עמוד בדשים >> במשנה כל החדשים כן ברוכים הבאים לרבי מאיר השם יתן לו אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו קג עמוד ב במשנה כל הקדשים שירע בהן פיסול קודם להפשטן אין עורותיהן לכהנים

לאחר אפשטן עורותיהן לכהנים אם אתם זוכרים למדנו במשנה מקודם אנחנו למדנו א במשנה שכל כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו כהנים בעורה כל עולה שלא זכה מזבח בבשרה הרב בה איזה פסול קודם זריקת הדם אז אז לכן המזבח לא זכה בבשר אז הכהנים לא זוכים בעולה בעור של העולה שנאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש מי שכן כלומר בשביל האיש שמקריבה הכהנים זוכים בעורה, אבל אם היא לא עלתה בשביל האיש שמקריבה, לא זכו. עכשיו במשנה הזאת כתוב אחרת, כל הקדשים שירא בהם פיסול, קודם להפשטן, קודם

שהפשיטו את העורותיהן, נראה בהם איזה פסול, קודם שהפשיטו את עורותיהן, אין אורותיהן לכהנים, אלא שורפים אותם עם אורותיהן.

אבל אם רע בהן פיסול לאחרף שטען, אורותיהן לכהנים. אפילו שהבשר לא יעלה למזבח, עורותיהן לכהנים. הגמרא תדבר על מה ששאלנו. אמר רבי חנינא סיגן הכהנים, מהמיי לא ראיתי עור שיוצא לבית הסלפה.

לא ראיתי אור אחרי שהפשיטו אותו אפילו שנמצא בו פסול שהיה בו קודם הפשט כיוון שמצאו אותו רק לאחר אפשט לא סופים את העור >> לכהנים אמר רבי עקיבא מדבריו של רבי חנינס גן הכהנים למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא הבכור הזה טרפה וזה פיסול שהיה קודם ההפשט בכל זאת כיוון שהוא לא ניכר עד אחר שהפשיטו את עורו יאותו שיאותו הכהנים בעורו שהם זכאים >> בעורו כן מותר להם להשתמש בעור חכמים אומרים אין לא ראינו רעיה לא ראינו אי אפשר ללמוד מעידות של רבי חנינה ייתכן שמעולם לא

יראה דבר כזה בביוב שבכור יצא טרפה לא לא היה או ייתכן שהיה והוא לא ראה מה הוא היה כל הזמן בבית המקדש שהוא ראה את הכל אלא יצא לבית הסרפה אלא הבכור יצא לבית הסרפה למה פסולו קודם להפשטו ככה דעת חכמים גמרא >> כל שלא היה לא עכשיו לא לדבר אני ממהר מחילה מכבוד תורתו כל שלא זכה מזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה אתה רואה זה המשנה הקודמת שהבאתי תי לכם בתחילה כל שלא זכה המזבח בבשרה של אותה עולה למה הי בבסור קודם זריקת הדם שמעולם

לא הייתה ראויה למזבח לא זכו הכהנים בעורה אז מה מה יוצא מהמשנה הזאת פרג הפשטה לעור קודם זריקה אפילו שהפשיטו את העור קודם זריקה אין הכהנים זכאים ועורה מני במשנה שלנו למדנו שאם הפשיטו אותה ואז כל הקדשים שרפסול קודם לאפשטן אין אורותיהן לכהנים אבל לאחר אפשטן אורותיהם אפילו שרב פסול אורותיהם לכהנים מני רבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר אין אדם מרצע על העור בפני עצמו אין אדם מתיר לכהנים אדם לא מתיר לכהנים לזכות בעור כשהוא אין אנו מתיר את הבשר כגון שנפס הקורבן אתם מבין נכון

זה הולך משמע שלא זכו הכהנים בעורב והפרגיו כל שלא זכה מזבע בבשרה כמו שלמדנו במשנה הקודמת הרי הפסול קודם זריקה מעולם לא הייתה ראויה למזבח לא זכו הכהנים בעורה ואף על אגב דפשטה לעור קודם זרקה בכל זאת לא זכו הכהנים בעורה אם לא זכה בבשר >> מני רבי אלעזר ורבי שמעוני דאמר אין אדם מרצה על האור בפני עצמו זרקו את אדם הוא לא מרצה על העור הוא לא מתיר כיוון כשהוא לא מתיר את הבשר אז הוא גם לא מתיר את העור אין דבר כזה אדם לא

מתיר לכהנים לזכות בעורכשהוא מתיר את הבשר כשהוא לא מתיר את הבשר הוא לא מתיר לכהנים לזכות בעור עם השפה בוא תלך לשפע של המשנה משנתנו המשנה שלנו כל החדשים שירה בהם פסול קודם פשוטן אין עורותיהן לכהנים אבל יראה בהם פסול לאחר שטען אורות אין הכהנים אפילו אם רב פסול קודם זריקת אדם ונצא שריקת אדם היא לא מתירה את הבשר לאכילה אז כן בכל זאת העור לכהנים אתן לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו לכן אפילו שאין זריקת הדם מתירת הבשר כיון שהקורבן פסול אז היא

לא מתירה אותו בכל זאת אדם מרצע על העור הכהנים זוכים בעור אדם התיר אותו נמצא שיש סתירה בין הרשע לספע ולא רשע רבי אלעזר ורבי שמעון ספר רבי אז זה השאלה שה רבי אלעזר ברבי שמעון ספר רבי מה שני שני זה לא אותו תנא של המשנה אמר אביה מדספר רבי רשנמ רביה ואם כן מודה רבי שאין אפשר קודם זריקה הכהנים הם לא רגילים להפשיט את עור הקורבן לפני שזרקו את דמו אסור לעשות את הדם מה תעשה >> כן לא משאים את הדם לכן המשנה לעזמה ואמרה

כוש זכה מזבח בבסלה כלומר שירה בו פיסול קודם זריכה לא זכו כהנים ועורה למה זה לא שייך שיפשיטו שהמזבח יזכה שלא פשיטו ואחר כך ואק יזרקו את אדם זה לא שייך זה תירוץ אחד רב אמר מדרש הרבי אלעזר ברבי שמעון ספן אמר רבי אלעזר ברבי שמעון ומה קודם הפשט מה כוונת המשנה במה ששנינו שאם יראה בס קודם אפשט אז אין העורות לכהנים ומה היא קודם? ומה היא אחר? ומה היא קודם הפשט? ומה היא אחר הפשט?

אז זה אומר מה שאמרנו במשנה גם שאם רה פסול אחר שת הכהנים אחר שת אז הכהנים זכאים בעורות לא הכוונה לחלק בין מקרא שירא הפיס קודם שהופשט העור לבין מקרא שיראה הפסוק אחר שהפשטנו את העור. אלא המשנה כוונת המשנה לחלק בין מקרה שיראה פסול קודם שנראה להפשט כלומר קודם שנראה הקדשים להפשיט אותו קודם שנזרק אדם וזה הדין שאפילו אם בפועל הפשיטו את העור ואחר כך נפסלה אין זריקת אדם מרצה על העור לכן אין הכהנים זכאים ועורות מה שאמרנו במשנה שאם ירע פסול לאחר אפשט לא הכוונה שהפשיטו ממש בפועל את הבהמה מה? אלא אחר שהיא נראה להפשט, אחר זריקת הדם. אז אפילו לא הופשט העור מן הבהמה.

כמה שריצה אדם על הבשר, ריצה גם על העור. אז גם על העור הוא מרצה. לכן זכאים הכהנים בעור. כי ריצה הדם על הבשר, ריצה גם על העור.

עכשיו הגמרא מברת איפה ראינו מה דיברו רבי? מה דיברו רבי אלעזר ברבי שמעון? אתה מי רבי ומה רבי אלעזר ברבי שמעון איפה מחלוקתם האם אדם מרצע על העור בפני עצמו או לא בוא נראה דתניה רבי אומר אדם מרצה על העור בפני עצמו כלומר כשהוא בפני עצמו אם הופשט את העור מן הבשר קודם זריקה ונמצא הפיסול בבשר זריקת אדם מתירה את את העור >> כיוון שאסור להשאות את הדם אז זה כן כן וכשהוא עם הבשר ונולדת בפסול העורם עודנו עם הבשר בין קודם זריקה בין לאחר זריקה

הרו כיוצא בו כלומר אם נולד פסול בין קודם זריקה בין אחר זריקה הרי הוא כעת העור כדין הבשר כמו שהבשר נפסל >> גם העור ה נפסל רבי אלעזר זה דעת רבי רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין אדם מרצה על האור בפני עצמו אין דבר כזה לכן הופשטור קודם זריקה נמצא בקבן פסול הזריקה לא מרצה את העור והעור פסול פסול וכשהוא עם הבשר תלוי נולד בו פסול קודם זריקה הרי הוא כיוצא בו שורפים אותו עם הבשר אבל נולד בפסול אחר זריקת אדם כיוון שהוא רוצה הבשר ר

שעה אחת אז רוצה גם העור ולכן יבשיתנו ועורו לכהנים הגמרא דנה עכשיו למה המחלוקת של רבי דרבי אלעזר ברבי שמעון בדרבי אליעזר ורבי יהושע כמפליגי האם האם האם הם במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע מה היה המחלוקת נראה ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח אדוני אלוהיך. כתוב בפסוק ודם זבחיך ישפך על מזבח השם אלוהיך.

רבי יהושע אומר מפה אנחנו לומדים שהבשר תלוי בדם. אם אין דם אין בשר. אם לא נזרק הדם לא הותר הבשר באכילה. וכן הדם תלוי בבשר.

אם אין בשר אין דם. כלומר, אם נפסל או עבד הבשר, לא זורקים את הדם. אחד תלוי בשני. רבי אליעזר אומר דם אף על פי שאין בשר.

רבי אליעזר אומר, דם אף על פי נזרק הדם. אפילו שאין בשר, נפסע לו עבד הבשר. מרצה שנאמר ודם זהך ישפך דם הקורבן נזרק על המזבח אפילו אם אין בשר אם כן מה תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר ואדם משמע שהבשר והאדם תלויים אחד בשני מרדם בזריקה נותנים אותו על המזבח בזריקה גם בשר מקטירין אותו על המזבח בזריקה אתה זורק אותו על המזבח מקטיר אותו הלמדת שרווח יש בין כבש למזבח. כלומר הכהן עומד על הכבש ומשם הוא יכול לזרוק את הבשר למערכה שעל גבי המזבח.

זה יזרק. אז למה מנדאמר הורצה כרבי אליעזר רבי שסובר שא מבסל הבשר הפשיטו קודם זרקה אז ורצה העור. כרבי אליעזר שהוא אומר שאדם נזרק על המזבח אפילו שאין בשר. לכן גם שנפס לבשר זריקת הדמר רצה על העור.

ומן דמר לא הורצה רבי אלעזר ברבי שמעון סובר שבאופן כזה לא הורצע אור סובר כרבי יהושע שאין זריקת דם כשאין בשר ולכן ממשל הבשר קודם זריקה זריקת הדם היא לא מרצה אני בא >> יש בשר של העולה אתה יודעכן >> הבשר הכל עולה להשם >> נכון >> יש אותו על המזבח >> כי כלומר אם יש בשר למזבח >> אז יש עור לכהנים >> אם אם המזבח לא זכה בבשר נפסל היה בו משהו הכהנים לא זכו בעור בזה אנחנו דנים עלבא דרבי אליעזר כולע עלמה לא פליגה

כלומר אין הגמרא דוחה זה לא במחלוקתם כלומר אלייב דרבי אליעזר כול עמל פליגה אין מחלוקת בין רבי אלעזר ורבי שמעון ורבי האם דבריהם נאמרו גם בשיטת רבי אליעזר למה רבי אליעזר ברבי שמעון סובר שלא רוצה עור בפני עצמו אז ודאי שהוא לא סובר כרבי אליעזר שאמר שאדם נזרק אפילו כשאין בשר כי פניגה הלייב דרבי יהושע ורבי רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חולקים האם דבריהם נאמרו גם עליבה דרבי יהושע או לא מןדע אמר לא רוצה רבי אלעזר ברבי שמעון שאמר לא רוצה עור בפני עצמו ודאי הוא

סובר כמו רבי יהושע שאין אדם שנזרק אדם לא נזרק שאין בשר לכן אם נזרק דם של קורבן פסול כיוון שאין בשר הוא לא מרצה על העור אבל מה דאמר הורצה העור בפני עצמו אמר לך עד כאן וק אמר רבי יהושע עתם בברייתה שאין זריקת דם בלא בשר אלא בבשר דלק הפסידה לכהנים דווקא במקום במקום שאין בשר אין זריקת אדם מועילה שהיה לו הקורבן בעלים לשם חובתם למה אין בזה הפסד לכהנים בכך שלא יעלה הקורבן לשם חובת בעלים למה זה בטלתה התורה את דין אדם בדין הבשר

אבל לגבי עור כפסידה לכהנים לא ירצה אדם על העור אפילו רבי יהושע אולי מודה שאדם מרצה על העור אפילו במקום של בשר שזה יהיה לכהנים מדי דעבד דעבד כמו שמודה רבי יהושע שגם אם במקום שאין בשר אם בכל זאת זרקו את אדם אדם מרצה בדיעבד ואם הפשיטו את זה אז העור לכהנים כל מחלוקתם של רבי אליעזר זה רק לכתחילה דתנן נטמע בשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעים רבי אליעזר אומר יזרוק את הדם לכתחילה רבי יהושע אומר לא יזרוק ומודה רבי יהושע שאם זרק הורצע הקורבן

ועלה לבעלים משם חובתם הנה אתה רואה שהדרשה שדרש רבי יהושע שבין בשר אין דם זה דרשה ככה שכלומר אני יכול ללמוד מזה לעניין ריצוי עור שזה הוא מקל בזה שלא יהיה הפסד לכהנים אמר רבי חנינא סגן הכהנים או אמר רבי חנינא סגן הכהנים אוי אוי אוי אוי אוי מימי מימי אמרנו במשנה אמר לא ראיתי עור שיוצא לבית הסלפ ולא איך לא ראית הרי פרים הנשרפים משעירים הנשרפים אלה פלאות פר כהן משיח הילן דבר פר של יום הכיפורים בשעירים הנשרפים שעיר של יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה

אמרה התורה שסופוים אותם עם עורם איך לא ראית עור יוצא לבית הסרפה אומר לה למצוותן לא קמרינן זה המצווה שלהם בכך בשריפה וזה בטח שראיתי זה המצווה כך אני מדבר לא למצוותן קורבן שיוצא לבית הסרפה טוב הגמרא שואלת בכל זאת ו קדשים שירה בהם פסול קודם אפשר וקודם זריקה כולם יודעים שהקורבן נשרף עם הבשר למה אמר רבי חננה מעולם לא ראיתי חלוץ כעמר אני לא ראיתי בשר לבדו חלוץ מן הבהמה >> אור עור שהפשיטו אותה זה לא ראיתי חלץ שנחרץ [‏צחוק] מן הבשר והוא עומד בפני

עצמו שיוצא לבית ריפה זה לא ראיתי אבל קורבן עם ה עם העור שלו ביחד היה ראיתי ועיקר אחר אפשט וקודם זריקה קורבן שנולד בפסול אחרי שהפשיטו אותו ועוד לא זרקו את דמו לרבי אלעזר אז שהוא יוצא לבית ישראל אומר לרבי אלעזר ברבי שמעון ד אמר אין אדם זה ביחד ביחד צודק ויקע ויקה אחר נפש קודם זריקה לרבי אלעזר ברבי שמעון ד אמר אין אדם מרצע על העור בפני עצמו אז האור הזה הוא עור בפני עצמו אז הפיסון נמצאחר שז דבר כזה אומר רבי חננה כרבי סוללה

שאדם כן מרצע על העור >> ולא הוא לא ראה רבי חנינא אור כזה יוצא לבית הסנפה לכן הוא לא ראה והיא באת אמא אפילו תקמה כרבי אלעזר ורבי שמעון את עדותו מודה רבי שאין הפשט קודם זריכה לא שייך לא מפשיטים לפני שזורקים את הדם לא רגילים להפשיט את העור קודם זריקת הדם אסור להשאות את אדם כל כך זמן בין קבלת הדם לזריכתור וכל שכן כן שדת רבי אלעזר לא היו רוגילים לעשות כן ולכן מעולם לא ראה רבי חנינה עור של קורבן שהופשט ונמצא פסול קודם זריקה

שיוצא לבית השריפה לא רואה והיא כאן נמצאת טריפה בבני מעין יש הכבר כבר המום המטריף אותה זה כבר בבני מעים אז הכל מודעים שהער נשרף כסבר נמצא צריפה בבני מעים מרצה באמת אדם כן מרצה כיוון שלא נמצא פיסול לאחר אפשט וזריקה אתה מבין שצריך קודם כל להפשיד לחפש >> לבדוק וזה היה לפני דקה אמר רבי עקיבא מדבר תדייק שסובר רבי חנינאמצא בהמה טרפה שבאמת אדם מרצה לקטני אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שמפשיט את הבכוב נמצא פה שיהיו אותו הכהנים בעורו שמאמינה הנה אדם מרצה באופן כזה

איך יהיה אותו הכהנים לעורו ואלמ ואמנן על רבי עקיבא אלו מדברי רבי חנינ משמע שככה דין בכל הקודשים מה עוד צריך רבי עקיבא להשמיע לנו שגם בבכור הדין כן עד כמה שמנן אפילו בגבולין כלומר אפילו בכור בעמום שהוא לא קורב על גבול המזבח אלא שוחטים אותו ואוכלים אותו אם הוא מת אז הוא טעון גבורה ועורו אסור בהנאה בכל זאת אם נמצא תרפה אורו מותר בהנאה אמר רבי חיא ברבא אמר רבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא שעור של בכור בעלמום שנמצא טריפה לאחר שחיטה והפשט מותר בהנאה ואב

רבי עקיבא לא אמר אלא כשיתרו מומחה אבל דווקא שמוחה יודע שזה שזה באמת מום אז התיר שבתו בגבולין אבל לא התירו מומחה לא והלחתה כדברי החכמים שהם סוברים שיש עור בפני עצמו שיוצא לבית השריפה יש דבר כזה משנה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אמרנו פרים הנשרפים זה פר כהן משיח פרינם דבר של ציבור פר שלום הכיפורים וכן שעירים הנשרפים זה שעיר של יום הכיפורים בשעירי עבודה זרה מצוותם בשרפה להוציא אותם לבית השרפה בזמן שהם נשרפים כמצוותן מחמת מצוות שרפתן לא מחמת שנפסלו נשרפים בבית הדשן בית הדשן

הוא היה חוץ מירושלים חוץ לשלוש מחנות יש עוד מעט נלמד ששלוש בית הדשן היו אחד מחוץ לשלוש מחנות אחד היה בעזהרה אחד היה בהר הבית נראה פרים הנשרפים מסרים שרפים בזמן שנשרפים כמצוותן נשרפים בבית הדשן ואז מי שנוסע אותם מטמא את הבגדים שלש שורפים אותם ואם אין הנשרפים כמצוותן אלא נספסלו נשרפים ובית הבירה לא צריך להוציא אותם מחוץ לשלוש מחנות אלא >> בהר הבית בעזהרה פעמים מחוץ לעזהרה ואינן מטמים הבגדים של הסרופה. זה לא מצוותן, אתה מבין? זה לא פרים הנשרפים כמו שהם צריכים להיות. כיצד

איך היו נוהגים בפרים הנשרפים כמצוותן?

אנחנו לומדים את זה ביום כיפור, את הדבר הזה. ביום כיפור אתה רואה את זה? סליחה. הנה עוד אחד.

כן. אתה כן גם אתה בחינם כצד אה אתה גם סליחה היו סובלין אותם במטות את הפרים והשעירים הנשרפים נוסעים אותם במות יצאו הראשונים נושאי המות חוץ לחומת העזהרה ואחרונים עדיין נוסאי המותות האחוראים עדיין הם הם נמצאים בחומת העזלה. הראשונים מטמאים בגדים. תראה מה זה.

והאחרונים אינם מטמאים בגדים עד שיצאו >> מחומת העזלה. יצאו גם החור החורונים אלו ואלו מטמאים בגדים. גם הראשונים גם האחרונים בין הראשונים בין האחרונים מטמאים בגדים. רבי שמעון אומר אינן מטמאין עד שיוצא טהור ברובן.

שתחר זה ברוב של הקדשים הנשרפים אז הם מי שמתעסק בהם קודם הם משעה זו מטמאים את הבגדים אבל מי שהתעסק בהם לפני כן לא מטמאים בגדים שלו לא כמו תנקמה הוא אומר שאלה שנוסעים אותם על המותות מטמאים אלא אלה שמתעסקים בשריפה ניתח הבשר אין השורף מטמא יותר בגדים אם מתעסק בשריפה כלומר בא מישהו אחר ממשיך להתעסק לא מטמא בגדים גמרא מה הבירה כמה היופים במותות ארבע לא >> נראה כמה שהיו >> כמה יכול להיות >> אה כן כך מה היא בירה אמר מה זה בירה שאמרת

לי אמר רב ברחנ אמר רבי יוחנן מקום יש בהר הר הבית הוא בירה שמו סורפים אותו שם מקום יש לא כל הר הבית נקרא בירה לדעתו יש מקום בהר הבית נקרא בירה ברש לקיש אמר כל הבית כולו קרווי בירה כל הבית שנאמר הבירה אשר הכינותי זה דוד התפלל על שלמו ש ששלמה יתן הקשה בליבו לשמור את מצוות השם ולבנות את הבירה אשר הכין אותי שיזכה לבנות בית המקדש >> הכין כסף הכין הכל כן הוא שילם על הקרקע של הרב היבוסי לקח ממנו ונתן של הקודש של

הכל בכתב >> אמר רב נחמן אמר הבא רבוע שלושה בית הדשנין ההן בית הדשן גדול היה בעזהרה ששם שורפים פיסולי קודשי קדשים מקום הכי נתן בכשרות בתוך ההזלה ואם הורי קדשים קלים שהיו שורפים אותם בתוך ההזלה הקטרתם בכשרות אז צריך לשרוף אותם בכשלות פרים הנשרפים מסרפים ונשרפים שירה בהם פסול קודם זריקה גם כן היו גם כן באופן כזה עדיין לא הגיע הזמנם לצאת מן העזה לכן מקום שריפת טעם בתוך העזהרה זה בית הדשן הראשון בית הדשן השני אחר היה בהר הבית לא בעזהרה ששם שורפים פרים

הנשרפים וסרים נשרפים שירא בהם פסול אחר זריקת הדם אחר זריקה שעדיין זמנם לצאת מן העזה שהגיע זמנו לנצאת לכן משרפים מחוץ לעזה הוא כמצוותן עכשיו כמצוותן אלה הפרים המש וסירים הנשרפים לא יראה בהם שום פיס סו הכל בסדר שהם נשרפים מחמת מצוות שרפתם הם נשרפים בבדדשן השלישי חוץ לשלוש מחנות שלוש מחנות זה עזהרה מחנה שנזהר הבית מחנה שלישי זה ירושלים זה נקרא חוץ לשלוש מחנות תנאי לוי שלושה בית הדשנין הן בית הדשן גדול היה בעזרת רע ששם סורפים פיסולי קודשי קדשים ואמורי חדשים קלים ופרים הנשרפים

סרים הנשרבים שירה באים פיסול בין קודם זריקה בין זריקה לא כמו שאמר הבבא רבוע שאם יראה בהם פצו לאחר זריקה שורפים אותם בהר הבית ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם שורפים פרשרפים מספים נשרפים שיראה בעין פסול ביציאתן שיצאו בנעזלה מצוותן בארבי רבי ירמיה לינה מה הוא שתועיד בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים כלומר האם פרים בשעירים הנשרפים שלנו כל הלילה לאחר שחיטתן נפסלים בלינה או לא? מה השורש של המחלוקת? מאמרנן כי מעניה לילה בבשר דבר אכילה כלומר פיסול זה דווקא מה שהתורה אמרה יש איסור לינה זה

דווקא בבשר דבר אכילה באימורים שהם עומדים לאכילת מזבח אבל הנה הסירים הנשרפים דלו בני אכילנינו לא אין בזה איסור לינה שלנו עוד דין מה לא שנה כיוון שקדשים כמו קדשים שהם בני אכילה נפסלים בלינה גם קדשים שמצוותם בשרפה ועוד לא הוציא אותם לבית השרפה >> אולי נפסלים בדינה זה שואל רבי ירמיה יש לו שאלות אתם יודעים מאוד יפות רבי ירמיה הוא היה שואל שאלות תמוות אמר רבה אמיתי וילה להביה פשט לנמהה זה השאלה הסתפק באביה פשט לנו בברייתא כתוב בברייתא ושבין שאם חישב מאכילת פרים ובשרפתן

שלא שלא עשה כלום. הנה זה מפורש.

זה היה דין אם נוהג פיגול בפרים הנשרפים אם כשהוא שחט את הפרים הנשרפים על מנת לאכול את בשרם למחר וכן בשריפתם שחט אותם עלמנת לשרפם למחר. אז אמרנו שלא עשה כלום לא הועילה מחשבתו. כיוון מחשבת אכילה היא לא פוסלת בדבר שהוא לא עומד לאכילה. מחשרת צריפה היא לא פוסלת.

למה? פיסול פיגול הוא רק במחשבת אכילה של מזבח או אדם. לא שריפה סתם. מילה דמחשבה לא פסלהנמ לא פסלה.

כמו שהמחשבה של הפרים הנסרפים בפיגו לא עובדת. גם אותו דבר לינמ תפסול. מה אומרת ודין מהמחשבה ודלא פסלה אבל באמת לינה פסלה מה הדין תעשמע פרים הנשרפים וסירים הנשרפים מוענים בהן משיקדשו יש להם דין מעלה מעילה נוהג בהם משעה שהקדישם נשחטו וכשרו להיפסל בצבוליום מוסר כיפורים ובלינה תראה מה אליו לינת בשר של הפרים והשעירים פוסלת את הבשר שנשרף לא ינת אימורים שאתה צריך להקריב אותה לגבי המזבח לא שייך לבשר שאתה מוציא לבית הסריפה מה שואלת והעמדקתני שפה כולן מועלים בהן בבית הדשן עד שהתח הבשר הדין

מן נוהג בהן אפילו שהם נכים בבית הדשן כל עוד שלאח הבשר ממש אז מדי שבע בבשר רשנמה בבשר קדשים שנשרפים אז אתה רואה אז יש פיסול שלינה היינו בשר שלן אז מוכר שבשר קדשים ונשרפים נפסל בדינה מרנה מדי עירייה שפה בבשר רשע באימורין לא הרי הספע באמת הרשע מדברת באותו עניין של הספע לא חייב להיות אותו דבר השפע של המשנה עוסקת בבשר אבל הרשע עוסקת באימורין אתה לא יכול לפסות מזה מזה תשמעדתנ לבי ירע בהם פס ביציאתן אתה רואה בית הדשן חרר הבית היה שהיו שורפים

פרים ונשרפים נשרפים ונראה בהם פיסול ביצאתן מהב לינה איזה פיסול יראה בהם שלנו לא פיסול טומאה הוא פיסול יציאה שעשו מן העזהרה קודם זריקת אדם זה יראה בהם >> לא באר רבי אלעזר יציאה מה הוא שטוע בפרנים הנשרפים ושעירים הנשרפים האם פרים ושעירים הנשרפים שיצאו מן העזהרה לפני שנזרק דמם נפסלים ביוצא או לא מה י כן בעיה לה ודאי שאת זה לא פוסל יוצא בקדשים ונשרפים סופם לצאת אמר בירמיה בר אבא אני בא דמנדה אמר עדיין לא הגיע הזמנו לצאת אז זה ספקו של רבי אלעזר

לפי רש לקיש הוא אומר שבשר קדשים קלים שיצאו מן העזלה לפני זריקת דמם נפשל ביוצא וזה עדיין כמה שעדיין לא הגיע הזמן לנצאת אז יכול להיות שיפסל ביוצא ממרינן ענה מילי בשר של קדשים קלים דין סופה לצאת חובה אבל הנה דסופה נצאת חובה >> לשרוף אותם לא עודין מהחנמה לא הגיע זמנו לצאת נגיד תעשמע כן יפסול תעשמע דתנה לוי יראה בפסוד ביציאתו מהילה פסוד נציאה אז אתה רואה ש שפרים ושעירים הנשרפים שיצאו מהזרק פוסלים אומר לו פיסול טומאה או פסול אינה כן אנחנו פה אנחנו עוצרים

ב סליחה סליחה >> אנג'ל לא ראיתי אותך בשבת >> אה לא יודע אפילו שהוא הולך סליחה דנו >> אמרתי לציון משה ראית ראית שב >> רבי רבי א מנס שלי נתן לנו את הדף הג הדף היומי זה היה נחמד מאוד היו הרבה אנשים באו >> ברוך השם >> כן כן ואת הזוהר נתן לרבי שלמה כמו ברוך השם >> הרב היו מלא דומים הרב >> אבל זה לא אותו דבר הרב זה לא אותו דבר >> הרב ה מלא דומים >> הרב פה זה אחרת מעלה מרון בעלי

מרון >> יגעת ומצאת >> סליחה אה >> איזה מתחיל שיעור חדש צריך לקבל לא יצא בקשה >> קשה כבודו כמו שמתי אבל אם לא נעלמה לא אין פה בדיוח לעולם יום ראשון בשבת קודש שיום אחד בשבת ח >> תב תשפו הנה זכינו לשבת נפלאה פרשת ויגש ראינו כצד יוסף שולח את העגלות ליעקב אבינו בזה הוא מראה ליעקב שהראש שלו מונח בתורה יוסף יודע שהראש של יעקב כולו בתורה ברגע שהוא יראה את העגלות הוא הזכר מה הם למדו לפני שהם נפרדו הנחות עגרה ערופה לכן שלח לו

את העגלות תראה איזה דברים לימד אותו יעקב בדיוק לפני שהם נפרדים אחד מהשני למדו הלכות עגרה ערופה אומר אתה יודע מה זה ב מביאים עגרה ערופה שאם חס ושלום ירא איזה מצור הרוג ולא יודעים מי יקע אותו אז בני העיר צריכים החכמים להביא עגלה ערופה ולהגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה בטח שלא שפכו חכמי העיר דיינים אלא הם אומרים ידינו לא שפכו עשינו לו לבינו אותו בא אצלנו נתנו לאכול לשתות ואחר כך עשינו לו מצוות לוויה. הבינו אותו לדרכו, לאיפה שהוא רוצה ללכת.

לכן יוסף הצדיק אומר, אבא מספיק כמה אתה מנוה אותי. תחזור לבית אבא. אומר זה מצוות לוויה. שזה המצווה להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה.

>> בזה הם נפרדו. ועכשיו רואה יעקב אבינו את העגלות יודע ש מה שהם אומרים הראש שלו חזק בעניינים הוא איתי אז בזה יודע שיוסף הצדיק הוא הראש שלו בדברים טובים באמת יעקב אבינו היה שמח הוא ראה הבין את הרמז שהראש של יעקב מונע של יוסף מונע בתורה זה לא סתם עגלות כלומר צריך לדעת ברגע שהראש בתורה זה יש גאולה. הגאולה תלויה בלימוד התורה. זה העגלות.

כשהרי יעקב אבינו ירד למצרים עם העגלות, רבותינו אמרו, הוא הוריד, מה הוריד בעגלות האלה? עצי ארזים. הוא לא הוא לא הוא לא ירד יעקב אבינו. קודם כל צריך לדעת יעקב אבינו לא ירד בעגלות ששלח יוסף, אלא בעגלות שהביא ששלח פרעה.

אלא בעגלות שביא יוסף הצדיק. למה? בעגלות של פרעה היה צורות של עבודה זרה. לקח את זה יהודה, צרף אותם, אומר, "אסור עבודה זרה, שרף את זה." במה?

ואז הביא יוסף עגלות חדשות. ובזה הורידו את יעקב. אומר, זה אסור. אין זה הכשר לעגלות האלה.

הגות האלה אוי ואבוי זה של עבודה זרה לכן הוציא לזה את ההכשר שרף אותם יהודה הוא היה אחראי הוא היה המנכל אומר זה לא יכול להיות שזה יהיה בזה שרף אותם אלה פלאות ואז יעקב אבינו רואה שעגלות חשובות אמר בזה אני אוריד את הארזים היה ארזים עצה ארזים עצה שטים שנטע אותם אברהם אבינו >> אברהם אבינו יודע אמר לו הקדוש ברוך הוא כי גר יהיה זערכך בארץ לא להם איפה במצרים הוא ראה כבר שכשם יצאו ממצרים הם צריכו הצטרכו בשביל את עצי שתים לבנות משכן כך

ראה אברהם אבינו לכן עוד כשהיה אברהם אבינו בבאר שבע שמה הוא נטע את העצים הללו את הצער הזים הצשוטים שמה וכל יום, כל יום היה אברהם אבינו הולך, מתפלל מוריד דמעות הדמעות האלה היו משקין את הצער הזים האלה. אותו דבר יצחק אבינו אחר כך היה הולך מוריד דמעות, מתפלל על העצים הללו, שתשרה בהם השכינה, שבהם יהיה בית מקדש. יעקב אבינו גם היה מתפלל עליהם, מוריד דמעות. עכשיו יעקב אבינו הגיע הזמן שהוא צריך לעקור אותם ונטוע אותם בגושן.

למה? כי גר יהיה זר אחר וארץ לא להם. אז הוא יחשב הוא יורד נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואז הוא יורד אין מה לעשות אמר אנוכי ירד עמך מצרימה ואנוכי עלך גם עלו אל תדאג. אני אעלה את כל הילדים שלך אתה תראה במועיניך.

אתה תראה כלומר אני אביא אותך שאתה תראה את הדבר הזה ככה אני אעשה אני אביא לך שאתה תראה איזה פלא פלאות וככה היה איך הביאו אותו הקדוש ברוך הוא בעתיד שעם ישראל יצא ממצרים הביא לא רק אותו היתי את אברהם יצחק ויעקב כולם עומדים כולם רואים כולם שמחים העיקר שעכשיו יעקב אבינו מוריד את הצער הזים ולקח אותם ונטע אותם בארץ גושן ואמר גם לבנים שלו לשבטים אתם כל יום תבקו על זה תורידו דמעות שהאבות היו רואים מה שיקרה במשך הגלות שהיא שורש הגלות זה שורש הגאולה

כשהגרעין הוא קודם כל מטליע נרכב ואז הוא מתחיל מתחיל לנו ואז זה מתחיל הגאולה ככה זה הולך אומר זה אותו דבר הארץ הייתה טובור לפני שהיה אור ככה זה הולך אל האור ניקח אלא מתור החושך בגלות נמצא שורש הגאולה לכן ויגע אליו ביהודה כמו שאמרו רבותינו יהודה זה משיח בן דוד יוסף זה משיח בן יוסף לא ראינו בהפטרה ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כל בית ישראל חבריו ותקרב אותם אחד אל

אחד והיו לו עץ אחד והיו לאחדים בידיך ויהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים ועבדי דוד לעתיד מלך עליהם ידעו גויים וידעו הגויים כי אני השם מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם. זה העיקר. עכשיו בעזרת השם קודם כל יש לנו שלוש תעניות בחודש תבט. היום זה תענית יש לנו היום זה התענית הראשונה חטא ותב תענית צדיקים.

למה? כי בחבת תורגמה התורה ליוונית על פי גזרת מי מלך מלך יוון. אותו יום היה קשה לישראל כמו יום שעשו בו את העגל. כי לא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צורקה והיה צרה גדולה והיה חושך בעולם שלושה ימים זה היה כמו היום.

תענית שנייה זה בתבת מחר תענית צדיקים. למה? כי מתו בו עזרה הסופר ונחמיה בן בן חלקיה הם העלו את ישראל מבבל הם לימדו תורה הם פרנסו אותם הם היו הכל בשביל עם ישראל כשהם נפטרו חשכו עיניהם של ישראל למה הם היו הפרנסים הטובים ביותר של עם ישראל וגם כן הייתה צרה גדולה בן כמה היה עזרה הספר כשנפטר ר >> לא בגיל 52 אני חושב צעיר לא אמר הרי אני כבן 70 שנה יש אומרים שיש מסבירים שאמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן הגלגול של שמואל

הנביא שמואל חי 52 אבל בשע ספרי המקובלים כתוב שהם גם היה גלגול של עזרה סופר בעזרה הסופר והוא מבני בניו 10ה דורות בני בניו של עזרא הסופר והיה שמה אחד מהחכמים בגמרא בירושלמי אומר אני ראיתי את עזרה הסופר וגם עכשיו אני רואה את רבי אלעזר בן עזריה אותו דמיון אותו עיניים בדיוק זר עזר הסופר כן >> כן חי מי זה של >> אחד מהחכמים בגמרא >> בן ארקינס >> יש את זה בגמרא בירושלמי רבי דוסא בן ארקינס >> רבי דוסא בן ארקינס ח שנים הוא חי

10 דורות >> כן יש כזה דבר >> יש יש הנה ככה כזה בסוכריה יש מה >> לא למדת באגדה >> באגדה למדתי אבל לא שמעתי >> של שמע בני איך יש שמה במפרשים יש שתי אגדות יש מוסר אביך ויש שמע בני שמה הוא ידבר לך על זה שילוני חי 400 שנה >> עכשיו די עכשיו אמרתי לך וגמרנו עכשיו תדרוש לדרשות גם כן לעשות מה שלישי >> אז והדבר השלישי זה צרה שכבדה יותר מהכל זה היה עשרה בתבת שבזה בעוד כמה אנחנו צמים זה יחוד ביום יום

שלישי הזה באותו היום שמח נבוכד נצר מלך בבל על חומת ירושלים שם עליה מצור שלוש שנים עד שהובקעה העיר בתשעה בתמוז בשנה השלישית בתחילת המצור אחרי שנתיים וחצי תראה כלומר שנתיים וחצי אומר החתם סופר שנתיים וחצי היו דנים בבית דין של מעלה על בית המקדש הלילו הללו מימינים שישאר בית המקדש והלו מסבינים שיחרב חס ושלום אלו אומרים יחרם לא מה לעשות צריך להשלים ואלו אומרים שיחרב למה שישליך המתו על עצים ועבנים בסוף הקליפה ניצחה ונחרב בית מקדשנו בתשעה באב אבל זה היה לפני כן שלוש שנים

ב בעשרה בטב לכן תחילת המשפט היה בתחילת הפורענות היה בעשרה בתבת אומר החתם סופר דע לך שמאז בכל שנה ושנה ביום עשרה בתבת דנים בבית דין שלמעלה האם האם אם השנה היא בנה בית המקדש או לא. ולכן יום עשרה בדפת אפילו אם יחו בשבת שמים בשבת לא י דוחין אותו אפילו תשעה באב חל בשבת דוחים תשעה באב חל בשבת דוחים אבל עשרה בתבת אם היה חל בשבת היום לא יחוד יחוד ביום שישי צמים אותו כרגיל אבל למעשה 10ה בית אבת אף פעם לא יכלו בשבת אם

היה חל היו צמים באמת אז אז לכן למה זה?

כי כל עשרה בתבת יושבים בדין של מעלה עד היום ודנים אם ימשיך אם השנה גם יהיה חורבן בית מקדש שלו שנה שעברה זה היה בעשרה ב ביום שישי לכן צריך להתאמץ חזק בכל כוחנו כל לילה לעשות תיקון חצות לבכות על הגלות להתפנל על הקדוש ברוך שוקמה שכינתה מעפר שלא תשתקח התורה מעם ישראל חס ושלום צריך להתפלל עם ישראל ידעו שמה שמושיע אותנו מה שעוזר לעם ישראל זה התורה כי הם אם רוצים לצאת מן הצרות צריך להרבות חיילים בתורה לא חיילים אחרים רק חיילים של תורה שלאת שמיים מי שלומד תורה הוא העיקר אין כוחי ועוד רוצים ידי. כמו שאנחנו רואים הישועה לא תלויה בשום דבר פה למטה. הכל תלוי רק ברוחניות. הכל תלוי במי שאמר ויה עולם.

הוא קובע. לא פה למטה קובעים. לכן בצום שרה בתבת צריך שאדם יתן צדקה תפלל בקל הקדוש ברוך הוא. העיקר זה לא התענית אלא העיקר זה התשובה והצדקה והמעשים טובים.

מהשמיים רוצים מעשים. הנה עכשיו עכשיו זה פרשה בעזרת השם השבוע זה פרשה האחרונה של השנה הב של בספר בראשית סליחה כל חומש בראשית בכלל יש בו רמז לחיי האדם זה הולך על סדר החיים של האדם איך אמרו רבותינו בראשית מה בא אחרי בראשית נוח אחרי זה לך לך אז רבותינו דרשו בראשית נח בראשית זה לידת האדם כשנולד האדם נוח לו למה מפלקים אותו אמא דואגת לו לוקחת אותו מרימה אותו נותנת לו חלב נותנת לו לאכול לשתות איך אמר דוד המלך כגמול עליה אמו כגמול עליי נפשי

דוד המלך מלך כמה צורות בעיות היה לו אומר ריבונו של עולם כל ה כל העולם קמים עליי אני עובר מלחמות אני בוטח רק בך ורק בך ואיך אני בוטח בך כגמול על אמו כגמול על נפשי כמו תינוק בחק אמו אמא שלו דואגת לו נותנת לו לאכול יש לו דאגות ראית תינוק יש לו דאגות מאיפה הביא כסף איך יסא באוטובוס מאיפה יאכל מאיפה הוא יקנה מאיפה יהיה לו חורשי סבזי הוא לא אין לו דעגות למה אמא מכינה לו הכל מביאה לו יפה מסדרת לו אותו דבר אומר

דוד המלך ריבונו שלם אני לא דואג למה אני בידיים שלך כמו כגמור עלבו כגמור לל נפשי אני בידיים שלך זה דבר ראשון בראשית נוח שאדם נולד מבסוט נוח לו למה אמא מפנקת אחר כך לך לך האדם מתחיל לגדול מתחיל ללכת איפה הולך להח שלום בתי כנסיות בתי מדרשות אבא לוקח אותו לבית מדרש תלמוד תורה שלום התקדם ואז וירע מתחיל לראות לפתוח את העיניים. למה בא לנהר שלום יש שוק? אוי ואבוי.

מתחיל לראות, מתחיל להכיר את העולם. אבל מה בעיקר הוא רואה? לומדי תורה, רואה בש"ס, רואה בפוסקים. אחר כך חיי שרה, לוקח אישה, מתחתן ואז תולדות, מביא ילדים, אחר כך איזה פרשה בא ויצא צריך להביא טכף לביתו.

הולך לראות היום זה אי אפשר לצאת למה הלוואי שאדם יהיה בישיבה וילמד אבל אז היו אומרים לו את הסוק היה יוצא קצת לשוק היה מביא תרף לביתו עד החתונה היו לומדים בחתונה היו יוצאים קצת אחרי שיש להם כבר איזה כמה ילדים יוצאים להביא איזה פרנסה קטנה אבל היום אי אפשר אז היו קונים שרשים חזקים יכולים היום אוי ואבוי האדם כל כך ניסיונות בחוץ אפיון כל מיני בעיות גדולות בעיות אחר כך ויצא יוצא אמרנו כמו שאמרנו חתונה אומרים לו אתה יודע יש לעשות צות וישלח אחרי שויצא

וישלח חתן את הילדים שולח אותם מן הבית אחרי זה וישב אה חושב שזה וישב >> אבל מקס מתחיל לדאוג מהאדם חי היא כמה 120 שנה הכי הרבה כולם חיים 400 שנה אולי מרני יפתי הרבה ככה אדם לא אהב שתח שנה בחיי השלומי תבוא ללמוד אצלך כל הזמן >> ברוכים הבאים העיקר ויש אנחנו מחכים לגאולה עכשיו מ >> קץ אדם חושב קצו מה יעשה מיד ויגש ניגש למלאכה להכין צד לדרך בא כל יום נהר שלום לומד עושה עכשיו יבוא שובבים עושים תיקון עוונות כל הצומות כל מה

שצריך שאדם לא ילך אחר כך ב ילך לבית דין של מעלה יהיה הלשון בחוץ ויחי עכשיו מתחיל לחיות חיים רוחניים פה הכל זה אבלים אז זה שאומר ויחי יעקב בארץ מצרים שבא 20 שנה אתה רואה רמז לחיי האדם הקדוש ברוך הוא מוליד את הנשמה לעולם הזה תורה ומצוות זוכה בזה לחיי העולם הבא לכן אומר ויכי יעקב יעקב זה משל ויעקב החיים שלו היו רק בתורה איפה היה? בארץ מצרים. ארץ מצרים זה לשון מצר. חי עולם האדם בעולם הזה זה כמן מצר.

17 שנה זה רב שבע פעמים 10 17 שנה. 7 10 שבע פעמים 10 זה 70 שנה זה מה שאדם חי. ככה האדם צריך ללכת כל ימי חייו. אם אדם הולך ממש והוא יודע שהוא בית השם והוא יודע שהחיים הם כך וחבל על הזמן אז הוא יעבוד באמת טוב ראינו כמו שראינו עכשיו בסוף פרשת ויגש אמר להם פרעה אמר להם יוסף ונתתם אתן לכם את ה זרע וקרקע הקרקע הזה של א פרעה לא שלכם עכשיו אין לכם לכם זר וזרעתם את האדמה והיה כשזה יגדל והכל הוא

תתם חמישית לפרעה מחלק את זה לחמש אתה תיקח 4% ארבע פעמים תן חמישית מכל מה שיש לך לפרעה ואתה תיקח בשביל הבית בשביל כל מה שאתה צריך ארבע ידות וארבע ידות יהיה לכם לאכלכם זה בזה רמז לשנות האדם גם כן למה תחלק 70 לחמש יצא חמש פעמים יד 70 מחלקים לחמש חמש פעמים 14 >> ע של שמה >> כן חמש פעמים 14 תחלק אותה בדיוק חמש פעמים מיד ארבע ידות קחו לכם אבלח חמישית יד אחת עד גיל 14 כך בשבילך תן את זה לפרעה חמישית לפרעה

מי זה פרעה זה יצר הרע זה לוקח יצר הרע אבל השעה ארבע ידות כי מי מקדם את האדם כשהוא בא לעולם יצא הרעה אחר כך זה השאר יהיה לכם לאכלכם למה שאתה צריך לעולם הזה לעולם הבא כל העניינים בוא נראה.

הנה אומר עלו יעקב ועשו חילקו את העולמות. יעקב לקח את העולם הבא. עשו לקח את העולם הזה. אז איך כתוב?

איך יעקב בר מצרים 17 שנה? לפי ההסכם עם עשו. ליעקב אין חיל בעולם הזה. אלא אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

אם לא בריתי שלומדים תורה אין עולם. לכן יעקב אבינו אומר, "מה אתה שווה שיש לך העולם הזה? בלי תורה אין את העולם. העולם לא מתקיים בכלל.

לכן אתה אם תתחנן שנקבל את התורה, אם לא קיבלת, אין לך מה לעשות. אין לך עולם. אבל אם אתה רוצה שנקבל את התורה, צריך לאכול, לשתות, צריך לנוג קצת. איך נלמד תורה?

בן אדם צריך לחיות, צריך פרנסה, צריך ילדים. בית. כל מה שיש לו עולם הבא, נכון, זה העיקר, אבל צריך [‏צחוק] טיפה שיקיים. איך הוא יתקיים בעולם?

מציל מזותו של ים. לכן אומרים דרך גרמז גושן זה ראשי תיבות גמרא שולחן ערוך נח >> נחמה >> לאנ >> זה מה שעם ישראל צריך ואז יש להם זכות בעולם הבא וגם בעולם הזה אבל רש"י כבר אמר פרשה זו סתומה כל הפרשיות. כלומר יש בספר תורה תמיד רווח. מתחיל פרשה חדשה מתחילים שורה חדשה או רווח.

תשע אותיות פה הם מחוברות. ויגש והיח מחוברות. זה נקרא סתומה. רש"י אומר כיוון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם של ישראל מחמת השעבוד לכן סתומה.

אבל השאלה על איזה שעיבוד? כשיעקב עדיין לא מת לא היו משעובדים וות יוסף וכל אחד וכל הדור ההוא ורז אז והיה קומל החדש על מצרים אשר לא היה תחת יוסף אז איזה שעיבוד היה להם אלא שעיבוד הרוחני תראו מה זה >> שעיבוד הרוחני מצרים ידעו שאי אפשר להתגבר על עם ישראל אם הם דבקים ברוחניות בתורה אי אפשר להתגבר עליהם הם התחילו להכניס להם רוח של השכלה רוח של תאוות, יצר הרע. וככה הם הצליחו על עם ישראל. זה שעבוד.

שעבוד של יצר הרע. לכן עיקר הגלות זה עכשיו זה המכשירים. זה אייפון, זה מכשירים טמאים, בילויים. ללכת לבילויים.

זה הצרה הכי גדולה. זה שעבוד רוחני. אתה מבין? הם יודעים איך לקחת את הנפש של ה ללכת לסטרה אחרה.

זה שאומר מקרוא שהוא דור עשר לעזרה בעיניו דם בגוש >> איך >> אומר לו כאן >> הנה >> מכירות עשיר לעזרה עינו דמ >> בענו דמ כן הנה שמעת >> שים לב הנה הביא לך את הגמרא >> בירושלמי >> ירושלמי במות דף ז דוסא בן ארכינס >> רבי דוסא בן ארכינס כמו שאמר סליחה כבוד הרם >> ברוך הבאכבוד לך כן אנחנו הולכים לאכסן אה ש נשכח >> חזק ברוך הנה כבודו יודע טוב טוב ממני >> כן מה לעשות >> בידוסה בן ארנס >> ראית מהיר >>

כן כמה הוא חי הה כי הוא זכה להיות רוחני לא משורבד לאייפון ולכל הצרות האלה גם >> רבי פרדה הוא אז כן חזכ פרק א' פסוק יחביהן ורובה להן ויראה להם ורבותיו מלאות עיניים סביב לרבעתן אומר היה להם גב שראויה להן לפי מראות שהיו בדומי אופנות היו בדמות אופני העגלות ויש להם וגב יש להם וגובה להם ויראה להם הם הם מאיימים למי שרואה אותם בגובה להן המחיצות היו גבוהות הרבה מתוך גובהם היה יראה להם כי הדבר הגבוה מאוד מטיל אמה ורבותם המחיצותם היו מלאות הרבה גונים

מחולפים וגבותם עיני עיניים גבונים הרבהו מלשון כעין תרשיש מלאות עיניים סביב לארבעתן ובלי פסוק יט חביבי ובלי פרק א' עכשיו אני פסוק יט ובלכת החיות ילכו האופנים עצם וינסה החיות מעל הארץ ינשאו האופנים האופנים זה הגלגלים של העגלות אז בלכת החיות ילכו החיות אז ילכו גם האופנים אצלם בעת שינשאו החיות מנשאים את עצמם מעל הארץ למעלה גם האופנים מתרוממים נהיה הקופטר על אשר יהיה שמה רוח ללכת ילכו שמה רוח ללכת לאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים מקום שיהיה שם רצון מאת השם יתברך הוא נותן

בלב הרוכב ללכת ילכו החיות והאופנים אשר ינשאו החיות למעלה גם האופנים ינשאו לעומת החיות בשווה למה רוח החיה כלומר כל חיה התקועה היא באופנים ולכן רכו מקום שהם הולכים ודמות על ראשי החיה רקיע כי הקרח נורא נטו על ראש מןמעלה עלה פלא פלאות הדמות השטוע פרוס על ראשי החיות כן קרח הנורא מטיל אמה על רואב היה צריך דמות רקיעש דמות זה מט על רש ‏Ah. עד כאן כאן הוא פסוק כג שניות וקודם המשנה זה הצדקה אנחנו במשנה פרק תשיעי נשמת רבי דוד בן צלן בן >>

יפה שרה נשמת יונתן גבן חנה רבי שו צדקה בן פימה מה ישראל בן תליה בט >> ישראל מאיר בן תליה >> עובדיה בן עזיזה לא ידעתי שנפטר ראיתי את הבן שלך אמר לי >> מחילה >> אח של מאיר >> כן כן אח של מאיר כן >> בטאוס >> נרים בתאוס >> בד דיז >> אני בדיזי >> שלמה בן מזל >> שלמה בן מזל אברהם בן מזל >> עזרא בן מזל >> יעקב בן ארקדה >> משה בן רבק >> משה בן רבקא >> חי >> ניסן חי

בן >> בן רחל >> רחל מרדכי בן רבקה >> מרדכי בן רבקה בתחנה >> יפה כפי בת חנה >> הרצל בן תופחה >> רחום בן לולו >> איזה משנה >> אנחנו פרק 90 שנה א' מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוץ לארץ כתוב בתורה הנה וכל מעשר בקר בצון כל אשר יעבור תחת השבות העשירי קודש להשם אתה יודע זה קשור לפרשת השבוע כך יגיד לך רבי מנשה תודה רבה על אתמול רבי מנשה איזה שיעור יפה אמר לי אנג'ן >> היה מלא הוא לא שרב >> לא לא רדו

שזה כבודו באו לכבודו הנה לא אבל זה הפסוק קשור לפרשת השבוע בכל מעשר בקר בצון כל אשר יעבור תחת השבת העשירי יהיה קודש להשם למה ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ מה זה קץ הוא רוצה לגלות להם שבעוד קץ שנים הם יוצאים ממצרים למה הוא עשה עשה חשבון תשע ילדים שהם מכרו את יוסף כי ה כי ראובן לא היה איתם הם היו תשע אם פגמו בשם אקיה שם אקה כפול ת זה 89 אז בשנת קץ הם יצאו ביקש יעקב אבינו לגלץ את הקץ מה כתוב בהמשך

ביקש יעקב לגלות את הקץ נסתלקה ממנו השכינה הוא לא ידע שגם השכינה הייתה עשתה איתם את ה >> את הקנוניה הזאת, את ההסכם, נשבעה גם היא נשבעה לאחים שהיא לא מגלה זה נסתלקה ממנו שכינה אז תוסיף עוד 21 שנה כמנה שם אקיה עוד שם אקיה 21 כמה נהיה 210 שנה אז זה אומר רב שמשון אסטרופוניה הרי יש 10ה שבטים הם הלכו לגלות אבל הם הם כנגד 10ה רוגי מלוכה אבל היו רק תשע כי השכינה לא שייך אומר רבי עקיבא זה כנגד השכינה הוא לקח צער השכינה

והוא הלך הוא המיטה שלו מכפרת על השכינה ועל זה אומר רבי שמעון שמשון מוסטרופו כל יזה הפסוק לכל מעשר בקר בצום כל אשר יעבור תחת השבת העשירי יהיה קודש להשם בכל ראשי תיבות וכי למה מעשר מת עקיבא שהיה רועה המשך הפסוק בקר וצון כל מעשיו ראשי תיבות בקר וצון בחילה ממת עקיבא שהיה רואה בקר וצון הרי כל אשר יעבו תחת השבת כמה שבטים היו תשע אומר לו עשירי שזה רבי עקיבא יהיה קודש להשם כנגד השכינה עכשיו ממקום אחר אני אשלים לכם ממדרש אחר כי למעשה תראה

איך זה מתחבר חזק מאוד עם רבי עקיבא כתוב ביום שרצה יוסף, אביו של רבי עקיבא קראו לו יוסף להביא את הנשמה הקדושה הזאת של רבי עקיבא. באותו יום הלך לקנות לאשתו מתנה. לאמא של רבי עקיבא.

לא היה לו כסף. מאיפה הביא מתנה? הלך באותו שדה שהשבטים זרקו שני ש₪ הם לקחו 10ה כסף. 20 ש₪ בשביל מחיית יוסף עבור נעליים.

כל אחד קנה לעצמו זוג נעליים בשתי כסף. נשאר שתי כסף. איפה עשו אותו? >> זרקו אותו בשדה.

>> בשביל השכינה. אומרים את שדה את שכינה. קחי את זה. כשעבר שם אבא של רבי עקיבא מצא את את השתי כסף האלה על הקרקעה בשדה.

הרים אותם. מה קנה לאשתו נעליים תראה איזה איך מתחברים הברבלנים לא פלא פלאות לא בידי הבורא אז זה שאומר עכשיו אנחנו עוסקים מעשר בהמה נוהג בארץ, גם בחוץ לארץ, גם בפרס, בכל המקומות, גם במרוקו, בדובאי, [‏צחוק] >> מעשר בהמה נוהג בכל מקום. נו, מה לעשות? אבל שמה אין בהמות.

יש בהמות מאיר. רק בהמות, >> הרבה בהמות. [‏צחוק] שמה >> אה דואג בארץ בפני הבית שלא בפני הבית גם של בית המקדש בחולין דווקא נוהג בעשר בהמה אבל לא במוקדשים מוקדשים לא ונוהג בבקר ובצאן לא רק צא גם בקר יעני גם פרות ופרים ואינם מתעשרים מזה על זה, לא מעסרים מן הבקר על הצאון ולא מן הצאון על הבקר. בכבשים ובעיזים, בכבשים ובעזים, בכבשים ובעזים מתעסרים מזה.

על זה אפשר לעסר מעז על הכבש ומכבש על העז בחדש. אבל הוא בישן נוהג בבהמות שנדו בשנה זו במ שנדו בשנה שעברה שנת מעשר בהמה מתחיל בראש חודש אלול ואינם מתעסרים מזה על זה תעשר שנה בשנה לא מעסיר משנה לחברתה שהיה בדית אפשר לדון בקל וחומר שהם מתעסרים כבסים אל העיזים מה אם החדש והישן שאינן קעין זה בזה אין מתעשרין מזה מזה על זה כבשי והעיזים של כליים זה וזה אין לו דין שלא יתעסרו מזה על זה תמ לומר בצון צון אחד >> משמע כל צאון

אחד כל המידה צאון זה כל המינים כלולים בשם צון הכבשים והעיזים נרשבים הכל מין אחד כל צון זה אחד לא כתוב ואם מן הצון קורבנו מן הכסבים או מן העזים הכל מנח משנה ב' מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה כלומר בהמותיו של אדם מצטרפות להיות עדר של 10 בהמות החייבים במעשר וכמה היא רגל הולכת ואינו הרועה שולטת משמרת אותה וכמה היא רגל בהמה רואה 16 מיד >> יש בן אדם שמצב לא טוב יש לו חיצוני מתעסקים איתו >> מה >> חיצונים מתעסקים איתו הוא רוצה

לבוא לרב פרטיות >> עכשיו אני לא יכול היום שהיום ללכת לבוא היום לא יכול דבר מחר לא יכול היום אני לא יכול פרטיות אין היום כי אני יש לי לתת דרשה ועכשיו מפה אני יוצא מיד יש לי דרשה היה בין אלו לאלו 32 מיל אינם מצטרפים היה לו באמצע מרחק של בין הבהמות עוד בהמות מביאו מעשרן באמסע הירדן מפסיק למעשר בהמה אתה מבין זה גבול מה שלפני הירדן מה שאחרי הירדן תראה מה זה שש 16 מין מצטרפות מין זה קילומטר כזה בהמות במרחק 16 מין מצטרפות

כן בוא נראה כמה של משה אתה כמה כמה יש לך עגלות א בהמות שב פה בוא על יד א או פה על יד רבי חיים או יש מקום יש רוחים נפתוח את הגמרא שביתי אדוני לנגדי תמי כי ממיני בלמות שם איחוד קשבר כת שלמ תורה כמו שאמר כתוב גית בוא בוא בוא בוא יומם ולילה עשות צבינו עלינו מעשה ידנו כ עלינו כנו י רצון מפניך אלוה שמעונות בהם דותך תצילנו מכל מכשול וטעות הן בד בנות אין פורה אין פורה בלימוד מה שק ארב כמתרקי תזמרתי כי

אדוני ברוך אתה אדוני חוקך חוקך חוקותך הגיע כפך כי תוכ אשרך וטוב שמות ציון של שמיים וארץ כן רבותיי היום אנחנו דף ק הגענו לקוף קוד עמוד ב בעה >> רבי מנשה אנחנו למדנו בבוקר כן גם אתם הנה זה הכל מהשמיים רבי מנשה אמר לי אחד מתי שידור חוזר אמר הרח דבר גם ככה דף קשה היה >> כן החלק הראשון >> אם רבי מנשה שום דבר לא קשה יא בם בם בם בם בם בם בם בם בם בם בם בם בם בם בם בעה רבי אלעזר

מצאת את זה ציון משה >> איפה זה אני לא מצאת >> למטה למטה 11 שורות למטה >> למטה לפני הרחבות לא לא ברחבותחבות שלות אה אנחנו בעי רבי אלעזר הראשון אנחנו בשני הנה שמעתי בשני >> חמש שורות מלמטה לא >> ככה הגענו בשיעור >> מילה אחרונה שלישית מאיר, אתה רוצה שאני אחזור עוד? באי רבי אלעזר >> שורהאחרונה זה 2 א >> חמש חמש שורות >> מלמטה >> כן יופי בארה רבי אלעזר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שיצר רובו במיעוט עבר מה הוא אומר פרים הנשרפים עלו ברגע

שהם יוצאים מן העזהרה הם נפסלים הב דרכם לצאת אבל הדין הוא מי שמוציא אותם קיבל טומאה או לא הם מטמאים את מי שמוציא אותם עכשיו פרים האנסרפים ושרים האנשרפים שיצא רובו מן העזלה במיעוט עבר על ידי צירוף מיעוט עבר שיצא נחשב רוב הבהמה בחוץ אבל אם אין מצטרפין אז אין מוט אותו עבר מצטרף אז נמצא שרוב הבהמה לא יצא מן העזהרה מה הוא דנים את המציאות כזו כאילו רוב הבהמה בחוץ ובגדי המתעסקים בה נטמעים או שזה כאילו רוב הבהמה בפנים ואין בגדי המתעסקים בנתמעים שורש הספק

הגמרא מסביב מסבירה הך מאותה דעבר בתרוב שדין עלה וה לא נפקה עלה עוד דין ממת רוב דבהמה שדין לה למיעות העבר הזוב הבהמה יצא מן העזהרה זה שהוא שואל אך מאותה דעבר בתר רובה של העבר שדין עלה וה לא נפקה רוב העבר עדיין לא יצא מן העזה אז רוב הבהמה עדיין לא יצאה או נגיד בתה רוב הבהמה ולא מות העבר הזאת ובהמה יצא מן העזהרה הגמרא אומרת פשוטה דלא שקינן רובה דבהמה ואזינן ותר רובה דאיברים ודאי שדנים את מיעות האבר כרובה של בהמה לא כרוב העבר

אז רובה שבהמה יצא מן העזהרה לכן מי שהתעסק בה אז הבגדים שלו נהיים טמאים ככה זה הדין אלא הספק של רבי אלעזר שיצא חציו ברוב עבר חצי של הבהמה ברוב עבר רוב עבר שיצא מן העזהרה משליב את המניין של חצי בהמה שיצאה ואז הי מעטה דעבר בתרוב אר עבר שדינלה וה נפק לה דנים אותו בת רוב עבר ואז רוב העבר יצא מן העזהרה ומצרפין את המיעו של האבר הזה ומחשיבים אותו כאילו הוא יצא נמצא שרוב הבהמה יצא מן העזהרה ואז היא נפסלה ושורפים אותה מחוץ לעזהרה

כדין פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו מחוץ לעזהרה אז הספק ולנין מקום הסרפה. אומר רש"י, למעלה פיארנו הספק הוא לעניין טומאת בגדים פה אומר רש"י שהספק הוא לעניין מקום השרפה שורפים אותה בפנים.

אם נחליט שלא בפנים. >> אבל שיטה מקובצת לא גורס כך שאם הבגדים נהיו טמאים או לא. אבל לפי ראשי זה השאלה. או דילמה בתר בהמה שדילנלה כלומר האם וה נפק להעבר מנעזרה מצרפין אתמעות העבר הזה מחשבים כאילו כולו יצא ורוב הבהמה יצאה מן העזלה ואז היא נפסלה ושורפים אותה מחוץ העזהרה כמו פרים ונשרפים עודין מה בתר בהמה שדנלה לא דנים את מיעבר לפי רוב העבר אלא לפי גוף הבהמה וכיוון שמיעות העבר נמצא בתוך העזהרה דנים אותו כחצי גוף הבהמה שנמצאת בתוך העזהרה ואז נמצא שרוב הבהמה

לא יצאה ממני עזהרה ואם היא נפסלה אשר צרופים אותה בפנים הספק הזה לא נפשט ועומד בטקו עד שיבוא תשבי והוא יצרט קושיות ובעיות רבה ברב הונה מתנה לה בגברה ספק של רבי אלעזר באופן אחר ספק לא לעניין מות עבר בפנים ורוב עבר בחוץ אלא הספק הוא בעניין אנשים שמתעסקים בהוצאת הפרים והשעירים הנשרפים ומה באנשים ומה הספק ומתעסקים בו חמישה בני אדם ונפקו תלתה שלושה מן המתעסקים יצאו מן העזהרה ופשו טרה שניים נשאו בתוך זרה מי בתרוב מתעסקין אזלינן אז זה טומאת בגדים תלויה ביציאה של רוב

המתעסקים ואז כיוון שיצאו רוב המסתקים אז גם בגדי המתעסקים שלא יצאו מן עזרת טמאים או נאמר בטר בהמה אזלינן טומאת הבגדים תלוי ביציאת רוב הבהמה וכיון שרוב הבהמה עדיין לא יצא מן העזהרה אין מי שמתעסק בטמא והספק הזה לא נפשט ועומד בתקו >> שת במשנה יצאו הראשונים חוץ לחומת אז ארבע אחרונים לא שונים אנחנו >> יפה אבל שם זה חצי חצי פה יצח לפחות >> רוב הבהמה היא בפנים העזה אז בוודאי שאין מתעסקים בטמאים הלאה אמר בחצי חי זה פשוט עלי מדובר שהרוב יית שעות אני

מזמין שנה יפה אמרת אמר איפה אני בערבי אלעזר פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו מה הוא יצאו מן העזהרה וחזרו בחזרה לעזהרה מה יתברו בגדי בגדי המתעסקים בהם או לא מה הספק מהברנן כיוון דנבואו תמוא יצאו נטמעו בגדי המתעסקים עוד מה כיוון די הדור הדור כיוון שהם חזרו לעזן עכשיו כאילו מעולם לא יצאו ולכן אין בגדיהם נטמאים תראה תוספות >> מי יצאו כולם או >> כן כצד התהרו בגדיהם של המתעסקים לאחר שהם נטמעו ביציאת הפרים והשעירים לכן אומרים אומר התוספות בודאי בגדי המתעסקים בהם טמאים אלא הגמרא

מתעסק מתברת לעניין אדם שנגע בהם אחר שחזרו לעזה טמא או לא האם כיוון שאם יצאו מן העזהרה הם מטמאים גם כשהם נמצאים בעזהרה או שהם כשהם בתוך העזרה הם לא מטמאים ודאי שאלה צריכים להחליף את הבגדים אם אדם >> אמר רביבר ממעלת שמע היו סובלין אותן במות נוסעין אותם את הפרים והשערים במותות הראשונים יצאו חוץ לחומת העזהרה והאחרונים לא יצאו תראה הנה הריצוניים שיצאו חוץ לחומת העזהרה מטמאים בגדים אחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו מן העזהרה וסכדעתך כבדנפקו טמ המשנה אמרה היא סלק דעתך שכיוון דנפקו

הפרים והשחרים זרה הם מטמאים גם לאחר שחזרו לעזה אנח הגב לטמא גם אלה שנוסא המות האחרונים שעדיין לא יצאו מןעזהרה גם הם טמאו למה כשיצאו מהבהמה מן העזהרה היא מטמא מכוח שאם הבהמה חזרה לעזה היא לא מטמאה בגדים לכן נושאי המות האחרונות שעדיין שעדיין אין בעזהרה הם לא מטמאים >> אמר רבינה ותסברה זה הוכחה ה בעינה ואחרי יבוא אל מחנ ולקע צריך שיתקיים בו >> חר יבוא >> ואחר יבוא אלא מחנה >> לעולם אני יכול להגיד לך פרים פרים ושערים שצאו מןעזהרה וחזרו מטמאים בגדים ולמה

הנושאי המותות האחרונים טמאים בתורה נאמר סליחה למה נושא המיטה האחרונות הם לא טמאים כי בתורה נאמר לעניין טומאת בגדים ואחרי יבוא אל המחנה משמעות הפסוק רק מי שיצא מן המחנה אחריכן יבוא אל המחנה אז נתפאים בגדיו לעומת מי שלא יצא מן המחנה לא שייך להגיד לו ואחר כן יבוא אל המחנה אז זה גזרת התורה רק מי שיוצא מן המחנה טמא ולכן אין הוכחה מן המשנה אלא מה שואלת עכשיו אחרת אלה אלא רבי אלעזר איך בעלה כיוון שיהיה פסוק משמע שטופעת בגדים תלויה בהוצאת הבהמה מן עזהרה

אז באיזה מקרה הסתפק רבי אלעזר הלו מ שיצאו נושאי הבהמה מן העזהרה נתמעו בגדיהם וגם אם חזרה הבהמה לעזהרה הבגדים לא נטערים אז אם הספק עניין אנשים אחרים שבאים להוציא את הבהמה מן העזהרה ודאי שהם לא מטמאים עד שיצאו מן העזהרה אז מה הספק של רבי אלעזר אומר לו כגון דנחטלה בבלכוסי לקחו את נשו את הבהמה במקל והחזרו על העזהרה אז אנשים שעומדים מחוץ לעזהרה אוחזים במקרות כדי להוציא את הבהמה מן העזהרה אבל הבהמה היא עודנה ועזהרה וכל הספק האם בגדיהם טמאים למה כיוון שרגע שיצאה

הבהמה מן העזה אפילו שעכשיו היא עדיין בתוך העזרה אלה שמתעסקים בצ בהוצאתה מטמאים את בגדיהם.

האם ככה? או כיוון שבהמה נמצאת עכשיו עכשיו בתוך העזהרה אין בגדיהם טמאים. תוסף פירשו צורה אחרת. תוסת אומר אין ספק שבגדי המתעסקים בהוצאת הבהמה טמאים אלא הספק האם בגדי האנשים שמתעסקים בבהמה שחזרה לעזה טמאים או לא זה הספק >> שיצא >> כן נמשיך את הגמרא תענו רבנן פרים שהם הנשרפים שדיברנו בהם ופרה זה פרה אדומה בשעיר המשתלח ביום כיפור לעזזל המשלח והשורפן והמוציאן מטמא בגדין והן עצמם אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי רבי מאיר ראית כל אלה הפרים הנשרפים פרה אדומה שעיר המשתלח לעזזן

המשלח את השעיר לעזזל והשרפן בפרה אדומה שורף אותה כבש בגדיו כך כתוב וגם פרי של יום הכיפורים השורף אותם יחבס >> בגדםצן >> והמוציאן מן העזהרה מטמא בגדים והם עצמם יהיה בריאה והם עצמן הפרה הפרים מי שנגע בהם אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין שנגעו בהם דברי רבי מאיר >> אין מטמים בגדים ואת הגוף מטמא >> לא אבל מטמאין אוכלים ומשקין משקה אוכל שנגע בהם טמא >> חכמים אומרים פרה ופרים מטמאין אוכלין פרה אדומה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין אבל שעיר המשתל אין לו מטמא

אוכלים ומשקין למה הוא חי בשעה שמשלחין אותו והחי מטמא אוכלנו משכין עכשיו נראה בשלמה לרבי מאיר כדתנה דבר רבי ישמעאל שהוא סובר רבי מאיר שגם שעיר המשלח מטמא אוכלים ומשקין למה תעמוק כדי תנ רבי ישמעאל דתנא דבר רבי ישמעאל כתוב בתורה לגבי טומאת נבלה על כל זרע זרוע כתוב וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא אחר כך כתוב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמה הוא לכם כלומר כל עוד זה לא נפל עליו מים ונפל זרע זרוע מנבלתם טהור אבל

בחיותן מים על זרע ואז נפל מנבלתם עליו טמהו לכם כלומר שהזרעים הם לא נטמאים בטומאת נבלה עד שיכשרו על ידי נטינת מים מה זרעים אינסופן להטמא טומאה חמורה כלומר גם הם אין הם לא עתידים אתמות לטמן טומאה חמורה.

מה זה טומאה חמורה? הם לא מטמאים אדם ובגדים לא וצריכים הכשר. >> אבל בכל זאת צריכים הכשר. הם לא נהים טמאים עד שיכשרו על ידי נטינת מים עליהם ונגיעת שרץ בהם.

אף כל שאין סופן נטמא טומאה חמורה. כלומר שהם לא מטמאים אדם וכלים. צריכים הכשר במים יצתה נבלת עוף טהור שסופה להתמ טומאה חמורה למה היא מטמת את האדם שבולעה ואת בגדיו ואין צריכה הכשר אלא מטמה היא גם בני נטילת מים ומגע של טומאה אחרת אותו דבר פרה אדומה ופרים הנשרפים שעירי המשתלח מטמאים אוכלים ומשקין אפילו מחיים אתה רואה למה הם ם עתידין את המות האדםפם ואת בגדיו זה מובן שמה לרבי מאיר מובן אלא לרבנן תלהו דתנדבר ישמעאל אפילו סר משלח וילת להו וילת לה אפילו פר

ופרים מנלן אלא הרי רבנן שסוברים שפרה אדומה ופרים נשרבים מטמאים לאכנים משקין אבל סיר המשתל הוא לא מטמח אוכלנו משקיע קשה מהנפשך התלהות דבר רבי ישמעאל אז אפילו סרה משתלכת מאוכלים משקיעים מחיים למה כבון שסופו לטמות טומאה חמורה שיטמא וילטלה אם הם לא סוברים כדי לדבר רבי ישמעאל >> אז אפילו פרה ופרים מננתן שהם מטמאין אוכלין ומשקין >> שלא יטמ >> אבל בתורה נאמר רק שהם מטמאים את בגדיה מתעסקים בהם לא התמושקין החילוק לרבנן >> תצת הגמרא >> כי אתה כי אתה כי אתה רב דימי

אמר אמרי במערבה צריכין הכשר טומאה ממקום אחר יפה בארץ ישראל לעולם סובר רבנן כמו תנדבר ישמעאל אלא שהם מפרשים את כוונתו דווקא דברים שאין סופן תמ טומאת חמורה צריכים הכשר טומאה במקום אחר כו כלומר צריכים נתינת מים עליהם וטומאה אחרת שתגיע בהם כדי שיטמאו אבל דברים שסופם לטמא טומאה חמורה הם לא צריכים ניתנת מים ומגעת של טומאה אחרת אלא הם טמאים מחמת עצמן אבל בכל זאת צריך שיהיה ראויים לקבל טומאה ולכן דווקא פר ופרים שהם אינם חיים מטמאים אוכלים ומשקין אבל שעיר המשתלח שהוא חי לא

מצאנו בעלי חיים שמקבלים טומאה אז לכן הוא לא מטמא אוכל ומשקים >> אלא אם כן יהיה בו מים >> רבי אלעזר >> חכמים למה עשה עיר משקלח אין מטמח >> מתי הוא כן טמא שהוא לטמור מבלה הוא אין מושחות או לא משנה כן בער רבי אלעזר מהו שטמאו אוכלים ומשקים בפנים כבחו חוץ מחוסר יציאה כי מחוסר מעשה דמה או לא? זה השאלה של רבי אלעזר עוד הפעם באר רבי אלעזר פרים מוסרים הנצרפים מהו שיטמאוכלים משקים כשהם בפנים עזהרה ועדיין הם לא מטמאים טומאה חמורה האם יטמאו

כבחוץ כמו שהם מטמאים אוכלים ומשקין שיצאו מן העזהרה שאז הם מטמאים טומאה חמורה אז אם טמאו גם כבפנים כבחוץ או לא שורש הספק מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמה או לא האם מה שהם לא יוצאים מן העזהרה זה נחשב כחסרון של מעשה שמביא לידי טומאה חמורה שלא נעשה בהם עדיין ואז הם לא מטמאין אוכלים ומשקין >> בפנים >> או לא או את מה שהם לא יצאו זה לא נשב כחסרו מעשה למה מה הם עתידים לצאת מן העזהרה לכן גם בפנים הם מטמאים אוכלים ומשקין אז מה דינם

פושטת את הגמרא בתר דבעיה הדר פשתה אחרך שהסתפק רבי אלעזר הסתפק בזה הוא עצמו פסק את הספק מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמ לכן הם לא מטמאים הפרים האלה והשעירים לא מטמאים משכין לפני שיצאו מן העזה בעיה מני רבי אבא בר שמואל מרבי חיא בר אבא בר ממן אומר המנדגרוס רבי אבא בר ממן מרבי חיא בר אבא נבלת עוף טהור לרבי מאיר מה שהוא טמא בכזית הלו למעלה אמרנו שנבלת עובטהור כזית ממנה מטמא את האדם שבולעה ואת הבגדים שעליו עשר רבי מאיר אומר כוונת התנדבר רבי ישמעאל

כל שס שסופו לטמות טומאה חמורה מטמא אוכלין ומשין גם שהוא לא ראוי לקבל בן טומאה אז עכשיו הוא שואל אותו מה הוא שטמא בכזית האם כזית מלפתור עוף טעור מטמא אוכל משקין שנגע בהם או לא מה הספק דמחתא להרעה לא תבעלך דנקית בפומה לא תבעה לך כי תבעלך דנקת דידה מחוסר כבירה כריבה >> כמחוסר מעשה דמה או לא אם נפלה אותה חתיכה להרנת ודאי אל תשאל היא לא מטמאה אוכל משקין עדיין אינסופה לתמות טומאה חמורה שר ייתכן בכלל לא תגיע אף פעם לבית הליעה נקית בפומה

שלו החתיכה ודאי אין ספק שוודאי חתיכה מתמאה אוכלנו משקין למה עד סוף להגיע לבית הבריאה ולתמות טומה חמורה זה בפה כבר כי טבעלה לך דנקית לבידה אדם אוכלס את החתיכה ביד על מנת אוכלה מחוסר קריבה כמחוסת מעשה דמה חתיכת הנבלה שהיא היא לא קרובה ממש לבית הבריאה זה נחשב כחתיכה שחסר בה מעשה שמביא לזה טומה חמורה ולכן היא לא תטמא אוכל משקין או המרחק מבית הבריעה הוא לא דומה לחתיכת נרה שחסר במעשה ואם כן היא כן תטמח משקין מדינה >> למה שתת מע >> זה לא

דומה לחתיכת נבלה שחסר במעשה >> כל דבר שאדם יש לו ביד אוכל הוא ישר אה תראה את הילד איך הוא עושה אני גם פה רואה תופס שקדים עם זה עוד רגע אני או שם את זה בפה עושה כוונות ושם הגמרא פושטת מחוסר קריבה דווקא מחוסר מעשה דמה אמר לו רבי חיא ברבא לרבי אבא אם האדם אוחז ביד כזית מנבלת העוף טהור לדעת רבי מאיר אם מטמאה אוכל חליל משקין כי זה ממש תכף יבוא לפה זה ברגע שזה קרוב >> ישר זה בא כן בבקשה יודע שמים

לא כול מפיקים את הכל הזמן תמשיך יעצר טיבם אמרנו במשניות בטהרות 13 דברים נאמרו בנבלנת עוף טהור וזה אחד מהן צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטומ אומאת אוחנן כבצה מה אליו רבי מאיר היא לא רבנן היא שאלו שנינו במשנת טהרות יש 13 דברים 13 דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה אחד מהם צריכה מחשבה כלומר אם היא פחות מכזית היא לא מצטרפת לאורחנים אחרנין שלמה נשאור כבצה ולהתאמות בטומאת אוכלים ומשקין אלא אם כן חשב לאוכלה זה אחד צריכה מחשבה אם מפיכוותה מכזיל צריכה מחשבה שהוא אוכל את

זה ואין צריכה הכשר גם לא צריכה נתינת מים ונגיעת שרץ כדי לטמות למה סופה לטמות טומאה חמורה זה שתיים שלוש מטמא טומאה אוכלים בכבצה עם שיעור כבצה היא מטמאה את האוכלים והמשקים שנגעו בה אז אתה רואה מדובר באדם שאוח את הנבלה בידיים שלו למה אם מדובר שהיא נמצאת על הארץ למה אומרת המשנה אין היא צריכה הכשר לקבלת טומאה ודאי שהיא ודאי שהיא צריכה הכשר למה אין סופה לתמות טומאה חמורה אם זה בידיים הסופה לתמות טומאה חמורה שיאכל אותה אבל אם זה לא בידיים ודאי שהיא צריכה

הכשר.

למה היא לא סופה לתמות חבורה? ואם מדובר שהכניס אותה אדם לפיו, למה אמרה המשנה שהיא צריכה מחשבה לאוכלה? הרי אין לך מחשבה גדולה מזה ששם אותה כבר בפה שלו. מהכנסת ונבלה לפה?

אז הגמרא אומרת ומי רבי מאירי? לא בוודאי המשנה הזאת שנהיה בשיטת רבי מאיר שהוא סובר שדבר שסופו לטמות טומאה חמורה מטמא טומאת אוכלין אפילו שהוא לא ראוי לקבלת הטומאה אז אתה רואה כתוב שרקביצה מטמא טומאת אוכל ומשקין אבל כזית לא מטמאה אוכל משקין אתה רואה שמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמה אומרת לא רבנני מה שאמרנו המשנה שנינו משיטת חכמים הם אומרים רק דבר שראוי לקבלת טומאהם אתמחולים משקין לכן רק הביצה שהיא מנבלת עוף שהיא ראויה לקבל טומאת אוכלים ומשקין וטמאה אוכלים ומשקין שנגעו בה והק אתה נראה

שהת צריכה מחשבה ואין צריכה ארשר ומה שמעת ספרה רבי מאיר מדרש רבי מאיר שפהמ רבי מאיר כשהגמרא שואלת מה וה קטני רשע הרשעה של המשנה אמרנו במשנה צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר שו שיש עליה מים ונגע בשרץ מה שמעת סברה שסובר שדברסופו לטומטומ חמורה לא צריך הכשר עם סופו לתמות טומאה חמורה עלו רבי מאיר והוא אומר בבריתא שעיר המשתלח מטמא אוכל ומשקין למה סופו לתומעת חמורה אז אז מדרש רבי מאיר ספן אמר רבי מאיר אז מוכח ש שגם לדעת רבי מאיר כזית מנבנת עוף טהור שנמצאת

בידי אדם היא לא מטמאה אוכל חליל ומשקין >> הגמרא אומרת לו מדי כדייתא ואדיית מה מה יש הכריח לפרש שנייה בשיטת רבי מאיר הרשע השנייה בשיטת רבי מאיר >> אבל הספע השנייה בשיטת חכמים מה שואלת מדיקת נספה שחיטת ומדקתפתה מטומעתה מן שמעת סברה רבי מאיר שספ רבי מאיר מציעתה רבנן תירוץ אין רש בספר רבי מאיר מציעתה רבנן אז הנה בוא תראה נרה לך גם רשע וספע >> שזה רבי >> מיקת שפה שחיטתה הוא מליקדש או של העוף הטהור הזה אם זה קדשים מתהר טרפתה מטומעתה אם

היא נמצאת רפה אחר שחיטה ומדיקה לא נקראת נבלה כיוון ששחט אותה אפילו שבאמת היא נבלה מטהרת אותה מתומאת נבלה והיא לא תטמא בבית הבריאה מה שמעתי סברה רבי מאיר הוא סובר כך אז כך הרשע כתוב שנפתור לא צריכה הכשר ספר שיטת מתרפה מטומעתה אז רשע בספר רבי מאיר מציעתה דין האמצעי שלבנת עוף מטמא טומאת אוכלים בכבצה בשיטת רבנן אלא ודאי המשנה כולה שנייה בשיטת רבי מאיר אז מוכרח שלא כמו רבי חיא בר אבא אמרת לא לא אין רש בספר רבי מאיר מציעתה באמת כמו רבנן באמת

לפי רבי מאיר גם כזית מדבילת עוף טהור >> מטמא אוכל משקין למה כשזה מתי רק כשזה בעץ של האדם כזה בעד אמר לך רבנו לרבי זנאה לא תתבקרך עד אמרת לי מנתה עד שתפשוט לי את הספק שיש לי בבקשה מה הספק >> זה תירוץ דחוק אבל >> נבלת עוב טהור לרבי מאיר מונינ ראשון בשני אין או אין מונין ראשון ושני רבי מאיר אומר שכזית ממנה מטמא טומאת אוכלין שאדם אוחז אותה בידו מטמא טומת אוכלין האם ראשון ושני כלומר אוכשי שנגע בכזיית מנת עור טהור הוא ראשון

לטומאה ואוכל שנגע בו הוא שני לטומאה או לא מונים ראשון בשני כלומר מי ש אוכל שנגע בכזית שהיא נבלת עוף טהור לא מטמא אוכל אחרים שנגעו בו >> למה לא נמנה ראשון בשני >> אמרה כל אחד מטמא אדם במגע מונים בו ראשון בשני כל אחד אינו מטמא אדם במגע אין מונים בו ראשון לשני אמר אמר לו כל טומאה שמטמע את האדם שנגע בה אז מונים הדין מי שנוגע בראשון טומאה והנוגע במי שנגע >> שני לטומאה אבל כל אחד דין מטמא אדם במגע לא מונים בראשון בשני

לכן נבלת עול טהור היא לא מטמאדם במגע רק בבית הליעה ככה למדנו אז לכן לא מונים להראשון בשני והאכלין שנגעו בה טמאים יש אוכלים שנגעו בה טמאים אבל לא מטמאים את מי שנגע בהם עוד דבר >> מה זה תמ יש רק ראשון פה אין שני >> בעני רבי זרא מרבי אמ ברבי חיא ואמרלה מרבי אבין ברקהנה עד יתנן חיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונ נין בו ראשון ושני או אין בו נין בו ראשון ושני עוד הפעם תרצלו כל אחד

מטמא אדם מונים בו ראשון ושני ואין מטמא אדם אין מונים בו ראשון לשני עוד הפעם באם הנה רבי זרא מרבי מברכיה מה ששנינו חיבורי אוחנין על ידי משקין כלומר יש שני חזאי שני צריך שיהיה כזית של נבלה ועכשיו יש חבורי מחברים על ידי משקה שביניהם את האוכל חצי כזית מפה חצי מפה חיבור לטומאה קלה מועיל חיבור אבל זה דווקא לטומאה קלה שני חצאי הנבלות הצטרפו לטמות את האוכלים והמשקים שנוגעים בהם ואבל זה לא חיבור לטומאה חמורה הם לא נחשבים כמחוברים לעניין טומאת אדם אז עכשיו השאלה

מונים בו ראשון ושני האם האוכלים ש נטמו על ידי הנבלה הזאת נעסים ראשון לטומאה ומטמאים את האוכלים הנוגעים בהם לעשות שני לטומאה או אם בונים בו ראשון לשני ואין האוכלים שנטמרו מטמאים אחרים מדינה אמר לה כל אחד מטמא אדם מוני בו ראשון משני כל טומאה שלא מטמא אדם לכן לא מטמא ראשון בשני לכן ולעזור >> חצי חצי לא מטמא אדם ולכן לא מונים ב >> שהיא לא מטמא אדם לא מונים בו ראשון ושני אז היא לא מטמא אדם במגע אז לכן לא מונים בו ראשו בשני

יצאו אלו ואלו מטמאים בגדים מנענמ שמטמאים בגדים שיצאו נושא הפרים והשעירים הנשרפים מן המחנה מטמאים בגדים דתנו רבנן נאמר בתורה לגבי פר וסעיר שלום כפולים כתוב שמה ואת פר החטאת בעצר החטאת אשר הובה את דמם לכפר בחודש ציל מחוץ המענה ושרפו באש שורפים אותם מחוץ חוצ מחנה להלן הוא אומר חוץ לשלוש מחנות כ למחנה אחת בבריתה אמרנו פרינם דבר של ציבור ופר משיח צריך שריפתן חוץ לשלוש מחנות וכאן בפר בשער שלום כיפורים משמע שמקום שרפתם זה חוץ למחנה אחת והלו כל חטאות הפנימיות גם של יום

הכיפורים כולם שווים שמחוץ >> אז למה הזכיר המחנה אלא לומר לך כמ שיצא חוץ למחנה אחת טמאה בגדים זה המקור למשנה אבל באמת הרשעה זה צריך חוץ שלש מחנות שאר הדברים מוציאים אותם באמת חוץ לשלוש מחנות אבל לטמא בגדים זה כבר שיצא חוץ למחנה >> והיא גופה מנן ששריפת חטאות הפנימיות זה מחוץ לשלוש מחנות מאיפה תלמד לתנו רבנן והוציא והוציא את כל הפר מחוץ המחנה מה זה חוץ המחנה את הפר חוץ לשלוש מחנות מי אמר אתה אומר חוץ לשלוש מחנות או חוץ למחנה אחת כשהוא אומר

בפר העדה מחוץ למחנה והוציא את הפר מחוץ למחנה שאין צריך לומר מחוץ למחנה שהרי כבר נאמר כאשר שרף את הפר הראשון אותו דבר והוציא את הפר השני שריפת פר העדה כיוון שפרשה התורה שריפת פר כהן משיח חוץ המחנה כך שריפת פר העידה חוץ המחנה למה צריך לומר אלא ליתן לו מחנה שנייה עוד מחנה יש מחנה שכינה שזה הבעזרה יש מחנה >> לבייה ויש מחנה >> חוץ ירושלים דברים >> אז רוצים ללמוד פר יום כיפור מפר יעלם דבר של ציבור ופר כהן משיח >> אתה אומר כשהוא

אומר מחוץ המחנה בדשן שאין צריך לומר חוץ המחנה למה כבר כסוב להוריד לנו שיש עוד שהרי אתה נאמר אל שפחדש נשרף זה ניתן מחנה שלישי שלוש מחנות ורבי שמעון ה מחוץ למחנה שאומר שאין הפר ושרים מטמאים בגדים עד שיוצא עד שיוצא טאור אמרנו >> הי מחוץ למחנה מה יעבידה מבעלך דתניה רבי אליעזר אומר נאמר כאן רוצה מחנה ונאמר להלן בפר אדומה חוץ מחנה מה להענן שלוש מחנות אף כאן מוציאין פרה אדומה מוציא אותה לשלוש חוץ שלוש מחנות ומה להלן למזרחה של ירושלים אף כאן פרים הנספים

למזרחה של ירושלים איך >> בסדר מר אני גומר כן לרבנן איך השרף להוא איפה ישרוף אותה אמר לו אין לגמות גזרה שבה פרה אדומה אומר כדתיתנן איך הנשרפין לצפון ירושלים חוץ לשלוש מחנות ויוס הגלילי אומר הבית הדש נשרפים בסדר מאיר אני אחזור בסדר למה יש מבחן אני הבנתי אותך יש מבחן ואתה חייב לעשות את המבחן כי שבוע שעה אברהם >> אה עשית אז זכית אבל הביאו לך את הביאו לך את המתנות >> קיבלת את המתנות נתת לו >> מי >> הוא לא היה >> לא לא

הוא עשה את >> שלח את >> הוא קיבל הוא קיבל גם את המתנה אומר ויצחק תזכה מצוות מה אני יודע כולם לעשות בחינה באיזה אופן כתוב בנייהו השם בנייהו אם אתה מאשר כן אם לא לא >> באיזה אופן נסתפק רבה בדין טבילה כשיש דם ושומן על הבגד עם הוה חציצה לי את התשובות תקשיב שומן >> אם הוא טבח יעניב >> אם הוא טבע וגם מוכר מוכר שובנים מזל טוב בתורה ויראת שמיים מזל טוב לכם מזל טוב מותק מזל טוב בהצלחה באיזה הופה נסתפק רבה בדין טבילה

כשיש דם ושומן על הבגד עם חציצה גם טבח וגם הים שני דברים חציצה >> אם הוא טבח מוכר >> וגם מוכר >> טבח >> עכשיו יש לו שניים על על המקפיד או לא מקפיד יש לו שני דברים על הבגד, גם דם וגם >> וגם רבה וגם שומן. כהן טבול יום שבערב מותר לאכול חדשים האם מקבל חרת בקורבנות ככל אנשי המשמרה או לא המחטא אותה יוכילנה יחלקנה שהוא יוכל יחנה שנאמר >> הכהן המחטא אותה יואכל >> ויחלקנו >> כן דרשו חזק >> פירושו פירושו חלקנה >> עוד

האם יש שמירה מטומאה לחלק >> מהדברים >> יש אבל בקדשים עשו חכמים מעלה כלומר יש בחולין בתרומה אבל בקדשים עשו מעלהמה ענינות בלילה שלאחר יום מיתה וקבורה האווה מדאורייתא או מדרבנן לרבי יהודה זה מדאורייתא ולרבי שמעון זה >> דאורייתא אונן האם אוכל קורבן פסח לערב כלומר בלילתו >> כן כן כן >> בסוף >> ב1 לחודש >> ענינות בלילה שלאחר יום מיתה לא סליחה עונה אם אוכל קורבן פסח לערב כן יבוא עשה ויתחשה ולא תעשה לא עשה שיש בו כרת >> עושה שיש בו כרת >> חדשים

לא מחלוקת גבי קדשים פסח ליקול מעלמה אוכל כמה כולם אפילו למען דבר עלינו דאורייתא פה בישור מלך >> אבל זה לא כתוב את לא מלך לא >> כתוב לא >> אבל זה לא כתוב אצלנו >> יבמה המלך כתוב לא >> יבמה המלך >> נו מי זה יבמה משה >> אבל הפסוק וי בשורון לא כתוב את זה >> לא זה לא כתוב החלטי על כבודו לא מלך מה >> אבל מישהו שאל אותי משה רבנו לא משבתי יהודה איך הוא מלך >> אז איך הוא מלך >> אין

מלחם רק משבת השם שאל כאילו >> מי דוד המלך שהוא דוד >> אבל לפני כן שאול ה שאול ישבוש את מעל שבע האם משה רבנו היה נקרא מלך ואם אישורן מלך זה מחלוקת היה לו בית מלוכה זה מחלוקת אמרנו שהוא היה לו בית מלוכה לא כתוב את >> אל תקרב הלו מה זה >> לא כתוב במה מלך >> הוא היה >> אין לי שבע >> כן אבל אל תקרב הלום מי זה אמר את זה אל תקרב הלו שלא >> מי זה אמר את זה שכחתי שהוא

לא בית מלוכה זה מה שאמרו על תקרא בלו שהוא לא היה מלך אחריו ואז מקשים שאול היה איש בושת >> זה מחלוקת >> זה לא מחלוקת כולם רק אומרים של בית מלוכה הוא עצמו מלך לכול אמרה ביקש משה מלכות ולא נתנו לו דיב תקרא לו מהמלכות אומר שרק בית מנוחה מקשה >> לא בסדר אז זה מקשה אומר שלא קבל מלוכה רק השעות ואז אומרים כשאול גם היה לו בשתי תירוצים על שאולות בעלמום שהוא לא ראוי לעבוד בבית המקדש מקבל חז בבשר קורבנות כן >> מחלוקת רק

מאיזה פסוק >> זה רק הכתוב האם זה מיוכל אוכל זכר אבל >> זאת הכתוב מחלוקת מאיזה פסוק שני >> לא כתוב מאיפה לומדים 100 שולחן ערוך אנחנו סימן קכ"ח הלכה כ"דבר זה הספק הוא מדובר שהוא גמור עם שאחורי הכהנים ואפילו בצדדים אינם בכלל ברכה שתי דברים >> רק בשעת דחק אז זה בכלל הברכה אהס >> כד עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצידיהם אפילו מחיתה של ברזל אין לה מפסקת ולאחרהם אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם תרודים במלאכתן ואינם יכולים לבוא הם בכלל

הברכה. הנה עכשיו אדם באמצע התפילה והוא לא בדיוק ממול הכהנים, הוא מאחוריהם כזה, צריך לעצור באמצע התפילה ולא לפניהם.

לא, אבל >> לא צריך לזוז במקומו, >> אבל הוא לא בתוך הבה. למה עם שבסדות מתברכים הוא לא כל שכן הוא לא רוצה לפני >> אז מה >> הוא מחרב במי שיכול לא מי שלא יכול לא לצעוק פה >> לא לצעוק לא ניצור >> מה זה >> שאלה אם צריך לבוא ממש נגד הפנים >> לא לא צריך בית הכנסת שכולה כהנים אם אין שם אלה עשרה כולם כולם עולים לדוכין לדוכן >> חוץ מהשליח ציבור למי מברכים לחיים שבשדות ומי עונה אחריהם אמן אנשים והטף ואם יש

שם יותר מע זה גם לא מעכב ואם יש שם יותר מעשרה היתרים מעשרה יעלו ויברכו ועשרה עונים אחריהם אמן תראה היתרים מעשרה יעלו ויברכו בשאר העשרה כהנים לא הם יענו לא יגידו כהנים >> ג'רבה כולם כהנים כן החז ברחיה ברחיה >> הרב החזן יותר ספרנים או לא >> אני לא יודע ספור מביא שם ככיים שלא שלא יגידו זהרו שלא לקרות כהנים בבית הכנסת שלא יעברו אותם מעשרה ועשה >> א יפה אתה אומר כהנים אז תעלו אלה לא עולים >> בשעה שמברכין >> די >> אין לומר

שום פסוק אלא ישתקו ויכוון לברכה >> מכל מקום עכשיו שהכהנים מעריכין הרבה בניגונים נהגו גם כן לומר פסוקים היותר טוב שלא לאומרם גם פה הכהן שלנו עושה ברחך אז אפשר אולי לאגים באמצע שבוע >> פה זה ארוך הברכך >> לא בכל יום זה ארוך יש כוונות יש כבנות >> יש כוונות בכ בברכה >> פה אף אחד לא הולך לעבודה >> הגענו כז >> למה >> כהן אין לו רשאי פה >> כהן אין לו רשאי להוסיף מדעתו יותר עד השלושה פסוקים של ברכת כהנים >> ואם הוסיף

עובר על בתוסיף בתל תוסיף פי הסור של העולם >> כל העולם נמצאים עכשיו היו עכשיו בכח >> אה בסדר תודה השאלה החזק וברוך שהוא יורד מה >> כשהוא יורד מהכה דורים לו והוא עונה להם >> אם יש בזה משום בפס >> כן זה כבר גמרנו הוא כבר לא על ה שמה על הדוכן מה זה קשור כהנים גם עושים התימנים יש להם מרכז כהנים אני לא יודע מה הכהן הוא כון אין זה כל הכוונות זה מהתימנים מהרשש >> אבל אם הוא מברך כמה טענית בסוף קד דף

קד >> שניים שהעידו ואמרו במזרח הבירה חרג זה את הנפש בשעה פלונית ובא שניים ואמרו להם במערב הבירה הייתם ממנו אם יכול העומד במערב לראות מה יש במזרה אינם זוממים וממנה יכול לראות הרי אלו זוממין והם אומרים שם מאור עיניהם שלשנים רב ורואים ממרחק יותר על כל אדם לכן הדידו שניים בבוקר הרג זה את הנפש בירושלים בא שניים ואמרו להם ביום זה בערב הייתם עמנו בלוד אם יכול אדם להלך אפילו על הסוס מירושלים ללוד מבוקר עד ערב אינם זוממים אם אין יכול להגיע הרינו זוממין ואין

אומרים שמ קרקל ביותר נזדמן להם וקפלו את הדרך מה זה קפוצת הדרך עשו אלא בדבר המשוי הידוע לכל משערים לעולם ואז מזימין אותן באמת אם לא נכון מזימין אותם >> לא אומרים ג גםל הפורח >> גמל קל >> גמל زح מנחה ואני ממהר לדחו שלחיילים יש בין פה ברמות משהו אני חושב או לא לא רפז רפז קם זנט מרדין נשמתו כען כולכו שנתם ודאי משנה חפשת ד עלמה דנערנה בכה ברזע מדה תון בונה לא היינו ולא ישן פתר ואבר כמו מרי מתיטין בעל הבית בוסע והרך

מברך אבל ההוד פליגנמנו אמר לסבא אן בדיוק >> ועוד קמועה צריך לדקדק בהד המוסי מן המוסיין ההן אינן קובשת שתקרשבת יוד כבסה לכל אחד וחלבדחזור בך דחם שתיקר דמ תן ודאי ו לקבל יעקב טרן לקבל רח חן יות כבס לכל אחד ואחד אמר לסבא סבבה ואמה אתרין אוכמו עד יעקב הוא בעל הבית ויוסף הורע דרגי יוסף חי על מין כליל חי ברכן דצלותה גנד כמו עלה דרחות דרו צדיק אמר לאחיו בכל הקשות כל רזה מה דעת אמרת מה דעת אמרת מה דעת אמרת הוא דפגנמה מן

הוא אמר לסבא סבא סב בדיוק ד שמדפ לחם כמו שמה משחר כמו הרב בנדן עושים מצוות חבילות שיעורים למזכ אלפי אלא תזרה י מן הה מןדנות זרה חדש דונות אתה סבבה ונשק אתה סבבה ונשיקה הדרך אחי קמוסינקש ואמר עד כאן שנה מחר קצת אדוני אלוהינו >> שיכתרו אבותינו לפניך את כתורת הסמים מזמן שבית המקדש קיים כאשר ציווית אותם על יד משה נביא אך ככתוב בתורתך וי אומר אדוני משה קח לך סמים נטף ושחנן חנסמים זכה בד בבדיה ויאמר אדוני אל משה קע לך סמים נטף ושחנת

וען בנסמים ול זכה בת ויאמר אדוני משה קעסמים נטף ושחרת ח בנסמים בונה זכה בד בבד יהיה יהיה בבד אומר יהיה בבק יהיה בבקשה הה דבז שמור הוה דבדב חז הזו קודש מפן אשרך שמ קודש קדשים תח עליו אהרון כתמים בבוקר בבוקר ארון לדותכם תנו רבנן פטום הכתורת קטנים שלח בכל יום שלוש בנים שמהם מכניס גדם חזרן למרשת בעברים כדי לקיים מצוות דקה מן הדקה 11 ואלוהן הצורי והציפור חן בלבחיק רבי נתפיס את הרמבן שמעון בן גמליא למה היא באה והרגליים יפ הכבוד תניה רבי נתן

אומר כשהוא שוחק אומר פני שהכל יפה פטר ח שמנו אמר רבי יהודה זה כנעם כי מידתה כשר 70 שנה פטו של דבש אין אדם יכול לעמוד חולמה אלרבן בדש אמרה ככל זהו כל דבש תקטור ממנו שאין אדוני ויאמר עליהם בן מכן נפשות עשו חו מזמר צכם והורידו לאיש מנחה מעד צורי מעדבש נכות ולות בוטנים שקדים חכי ויאמר עליהם ישראל כן אפסות עשו קחו מזמחכם לא מנחה מעד צורי מעדב שנכות ולות פותנים ושקדים ויאמר עליהם ישראל כנפו עסוקחו מזמרת מנחה מעד צורי ומעד שני חות לות פטנים

שכדים ויקר משה לכל שם צבחותם שפחד אשר געתם יופוזותם את הדבר הזה בניך אדוני כתבכם כשבר שמעתם את העבודה הזאת ונכם העבודה הזאת לכם ואמרתם זבע פסח דוני בני ישראל מצרים ונפ מצרים ושתחבו ועשת מנורה זה חבת כשעשה את המנורה ירכה קח גבי כפתור מ היו בשישה קנים יוצאים מצידיה שלושה כנורה מצידה אחד שלושה כנורה מצידה אחד שני שלושה גבים משוחדים כני אחד גדול שלושה גבים משוחדים כ אחד גדול כאלה ששקנים היוצאים מנורה גבים שוקדים כפתח פו שני הקים שנים צמנה כפוריהם מלכה אחיה זהב כר

זהב ואת כלי אדוני אדוני אדוני כל חו זה מעשור זה דרכה על פחור ויאמר משה אל אהרון ש מעל מזבעה צחון משהפ עלם ויעמוד בין המתים בין החצפה משה פתח אוהן מועד מגפה נמצר ויאמר משה אל אהרון כת אמרת תן עליה האש ועל המזבח ושים כתות הולך ור אל העלה כפר קצר כסף בני אדנג ויקח ארון כאשר דבר נגעם ויתן את הכתפון בין המתים ובין החיים מגפה משה פתח אופעצמר משהו אין העלה בני מים נעצר חליך כתב חזיר צעמחנו ויעמוד פנחס וינה עצר המגפה והנו עם

אדוני אלוהינו עלינו עשה ידנו עלינו כנשב בסתר בדונן על אדוני מעשי תראה מפחד לילה חיך רעשת חצי חבדים עשתלה ששגמה נבושה בשערים בעל שרץ דין עשתקו וחגור נתנקעני עוזר לבוש פי הפתחה בחוכמה תורת חסד עלשונה צופי הליכות בת רבות בנות עשו חנה שקר חן מלך אדוני ירושלים עולם קדמוניות בכג קבל צקך חס קדושן עדך התגא עמך פני שבעתנו קבל שמ צעקתנו דעת צ לפניך אדונינו לאבותנו שבזכותנו כל פעם אלוהים כנושמות למלאכיך הקדושים הממונים על שמלך לאבותינו הקדושים אברהם ויעקב משה זה יוסף דוד ושלמה טוב בת

מטריטיפה ברך ושמור מצור כל הקהל הקדוש גם אותם שמאזינים דרך הנביין דרך הפלאפון ברך זכר חון רות נורא מעל ישועה גדולה וחיים טובים כן יהי רצון ונאמר אן יהיה ישועה בשבוע טוב כל בתי ישראל שם מכבד תפילותנו ברצון