📖 הדף היומי מסכת בכורות דף ח-ט📖 הרב בניהו שמואלי שליט"א 🍋א דחול המועד סוכות🌿טז תשרי תשפז

הלו שומעים משהו? כן. לא הרב הרב >> אתה שומע רמקול? כל לפה לשיעור >> אליזרליקים אותו זה מצפצף >> שומע >> עכשיו בסדר אני אעביר אותו לפה >> כן הולך עכשיו שומעים אותו רבי שמואל רבי שמואל יושב רחוק >> רבי שמואל הכל בסדר מחילה אתה יושב רחוק לא כבוד >> מימות וטובות בסדר >> לא זיק אומר תזיק אתר >> עכשיו דלוק דלוק בוא א הלו הלו תבור את הראש >> אה אה זה סידור עובד אבל עדיין למשחקים בוקר טוב לכולם.

היום אנחנו יום שני בשבת קודש >> יום ראשון יום אחד >> בשבת קודש >> ראשון לכל המועדסוכות סקו דשנים רבות נעימות וטובות >> טז טז ז בתשרי תשפז איזה ימים טובים איזה שמחה גדולה והיום בערב בעזרת השם יהיה בישיבה שמחת בית השואבה ומקודם שמחת בית השואבה יהיה השיעור השבועי שנותנים בעזרת השם אז בעזרת השם ככה שנעשה בחשק גדול אני חושב שזה יהיה בערך 7 וח ש השיעור ואחר כך יהיה שמחה גדולה של בית השואבה. אתם יודעים שבבית השואבה מספרים רבותינו כל מי שלא ראה שמחת בית

השואבה לא ראה שמחה בימיו מה היו עושים במוצאי גמרא המשנה אומרת מוצאי יום טוב ראשון של החג ירדים לעזרת נשים מתקנים שם תיקון גדול מה זה היו עושים ערזת נשים מחיצות גברים למטה נשים למעלה והיה מנורות של זהב ארבעה ספנים של זהב בראשיהם כל אחד 120 לוג וארבעה והיה ארבעה סולמות וארבעה ילדים פרחי כהונה קדים של שמן שהם מטילים לחוספת וסבל היה חצר לא הייתה חצר בירושלים שלא הייתה מאירה משמחת בית השואבה היו שמה חסידים אנשי מעשה ורקידים באבוקות של אור אומרים לפניו דברי ותשבחות והלביאים

בכינורות בין בנים מצתיים חטוצאות כלישיר היו שמה 15 מעלות שירדות מעזרת נשים מעזרת ישראל לעזרת נשים כן 15 שיר המעלות אז זה היה שמחה גדולה מאוד והגמרא אומרת אמרו עליו על רבן שמעון גמליאל שהיה שמח שיח את השאבה היה לוקח שמונה אבוקות של אור והיה איך היה עושה וזורק אחד ונותן אחת ואין גוד זו בזו כשהוא משטח הבן נועד שני גודליו בארץ שח מנשקר צפה פלא פלאות השמחה לא יוסים את זה מארץ כל עיקר השמחה זה מי שלומד תורה והוא יודע לשמוח יודע מה זה תורה

הרב ח שמח תודה רבה >> אין כמוך >> תודה רב >> זכי מצוות >> הלכתי לטיפול שיניים היה לי התוד לברוח >> ברוך הבא אז הרב שעבי הסביר לנו איך זה יכול להיות היום פרוז'קטורים ידליקו לא היה חציר בירושלים שלא הייתה מהירה מעור שמחה בית השם איך זה יכול להיות? אז הוא אמר מה היה מסביר היה דורש את זה פה דווקא בחצר הזאת פה הייתה לו הסוכה הוא היה דורש ואומר לנו שזה לא מה שהיה האור מעיר זה האור היה מאיר מסבחת בית השואבה. זה אור

גדול שמאיר לכל העולם כולו, לכל ירושלים כולה.

זה יורד אור רוחני מעולם העניין. והוא מאיר דרך האור הזה. זה לא האור הזה לא יכול להאיר. יורד אור רוחני מן השמיים והוא מאיר לכל חצר בירושלים עד כדי שאתה אישה שהייתה מנקה את האורז או את החיתים הייתה מוצאת את הכלוכים הקטנים לאור שמחת בית השואבה.

כל כך זה היה משהו גדול. למה היו צריכים להכניס להכין בשביל הלילה האוכל? איך איך אנשים יעשו? ערוקדים רוקדים צריך גם לאכול משהו.

אז היו מכילים זה חושה שבזי כל מיני דברים מיוחדים אורז תעדיג לא סתם >> מכינים להם הרב והיו שואבים איך אומרים רבותינו היו מנסחים יין ומים על גבי המזבח יין זה מובן אבל מים מה העניין לנסה ך או יקרצמלך כל המים מים זה התורה בעזרת השם נזכה לשאוב מהאור הזה שסדרת שואבה ושהיו שואבים אז רוח הקודש שבתם מים וששון ממעיני הישועה איך כתוב ויפח בעפיו זה גמי ויפח באפיו נשמת חיים פלא פלאות עכשיו ראש השנה ביום כיפור נתחדש לכולנו רוח חיים חדשה זה היה מקבל אור

גדול לעלות במדרגות גבוהות מאוד מאוד וצריך לשמוח הרבה היום בעזרת השם בכזכינו אחרי כל הימים הנוראים לשמחה כזאת גדונה היום זה היום הראשון של בעזרת השם של החול המועד ויש לפנינו שבוע שלם שזה יהיה בעזרת השם שמחה גדולה בכל בית, בכל עם ישראל, בכל מקום ומקום. >> אממן >> בריקודים, בשמחה. ולכן כתוב שהשמחה הגדולה זה בעיקר מי שזוכה ללמוד תורה. עכשיו זכינו קחתם לכם ביום הראשון פריץ דר כפות איברים וענף עץ זה היה יום היום למעשה יום הראשון זה היה שבת אבל היום זכינו למצווה הגדולה

שזה לקחת את הלולבדסים וערבות והתרוג ולנענע אותם לארבע רוחות מעלה מטה איזה זכויות זה זה עוצר הגמרא אומרת מלבד ד המצווה הגדולה שאנחנו עושים כל זה שיראי מצווה וה מה שמחמרים לעשות עוד ועוד ועוד עוסר תלים רעים וכוחות רעות ושין ומסיקין שלא ישלטו אף אחד בעם ישראל בעזרת השם לא מלחמות לא בעיות לא צלות >> בעזרת השם למה היה מאיר אור גדול מאוד מאוד של יום הכיפורים עד יום הראשון של סוכות.

היום הראשון זה סוכות נכנסים כבר לצל הסוכה וזה מאיר אור של האמא העליונה עכשיו לכן צריך לשמוח עכשיו האמא העליונה מחבקת את עם ישראל אז בעזרת השם שיהיה ישועה בכל בתי ישראל וכן יהי רצון ונמן אמן >> כן אנחנו נממן בכהלת פרק ג פסוק ג הוא אמר בפסוק א' לכל לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים עת ללדת ועת למות את לטעת ואת לעקט עת להרוג ואת לופו את לפרוץ ע לבנות ועכשיו זמן מוכן לגאולה לבנות ברחון את להשליך אבנים כמו שכתב הריה השם הצילנו תשתפח

להם לחודש ועת כנס אבנים את החבוק ואת רחוק מחבק את לבכש את ישראל ואת לאבד את לשמור ואין להשליך את לקרוע ואין לו אין לחשות לא לדבר ואין לדבר כמו כתוב אתה שר דבורה עת לאהוב עת לזו מי שמכניס את השם את מלחמה ועת שלום מה יתרון העושה לכל אשר עמן לכן אין מה כל דבר יש דועבל על הזמן העיקר זה מי ששם לב אומר שלמה המלך על התורה זה העיקר משניות קודם במשנה דקה >> כמה היום שכבוד כל המועד טוב שבאת בסוף סכן שנים רבותב

>> רגע אנחנו פרק ו משנה ב חוברי המן שהיו עוברים בחסדרה בין העמודים שמקרות שמה תקרה והגיף אחד מהם את הדלת את הדלת של הבית קודם שנכנסו האלה שוברים וסמכו במפתח שלא תיפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני בפני עצמו בלי מפתח טהור ואם רב טמא למה כב שזה יכול להיפתח זה טמא וכן חבית של גררגרות או קופה של תבן שהם נתונות בחלום אם יכולים לגרגורות נעמוד בפני עצמן טהורות חוצצים בפני הטומאה ואם רב תמעין לא חוצצים פני שחצו ב בית שחצו בכלנים בתע בתיה אם יכול

לטח לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאבת הנתיח לו חוצץ זה רק יכול לעמוד זה חצוץ כותל במשנה ג' כותל משמש את הבית עידון מרצה למרצה כיצד כותל שהוא לאוויר לטומאה בתוכו מחצו ולפנים הבית ועומד מלמעלן טרון חזל החוץ בית ועומד מלמעלן תמרצה הבית מומד מלמעלן ומאיר מטבק חכמים מטהרים וזה אומר כל הכותל לבית הגענו משנה ד גמרא ‏Ah. מי זה? כבודו סליחה יום הולדת השם יברך אותך מה שמך היום השם ירך רגע קודם כל מי שמלח רבי שמואל שרה מול החנניה שריך מך בטוב לדת שלו

שנך דרך בני >> אמן >> עכשיו שלא מה השם שלך מה השם שלך עם הולדת >> שם שם שלך חיים מחר שבי את הממתקים לא נורא הלאה אתה לא קיבלת היום נכון >> אני חיתי יותר מהם מה שאני זכיתי >> לפתוח היום אנחנו בגמרא דף ט יום טוב >> אבל לפתוח נעשה קודם תפילת בית המדרש >> שביתי אדוני >> לנגדי תמיד כי ממיני בלמ >> כן גם זה זה השולחן ערוך שחת רחמים בן סולטנה גבור הכי יצחת ישראל בן שושנה משה בן דינה תפח בתחל >>

אברהם בן נתן בן בתח בן בת רבי רחמים בן בסלחן בן חנן יונתן בן חנן יעל בת חיו בת >> שמחה בת אסתר >> רחל בת סימיך צחת נתן אין אין כמוכן אנחנו דף ט במשנה רבותיי דף ט עמוד א' לא נפריע משנה. >> הגענו לכאן ביום שישי שבת חזרנו על זה.

אתה רבי אברהם בן דוד, נכון? בבקשה לך. חמורה שלא ביקרה וילדה שני זכרים מעולם, כלומר לא ביקרה, בעולם לא ילדה. זה אתון, כן?

חמורה לא ילדה. ועכשיו ילדה שני זכרים בלידה אחת. אז אפילו שלא ידוע מי הראשון, מי הבכור, צריך להגיד תאומים. בסדר, תודה.

אז אפילו שלא ידיעו מי הראשון, נותן תלה אחד לכהן. חייב להפריש מה נפשך זה בכור, זה בכור. נותן תחד לכהן. למה אחד מהם בכור?

זה לא אחד נקבה ואחד זכר. אולי לא אולי ה נקבה יצא ראשונה ופטור אבל אם ילדה זכר ונקבה באותה לידה כן שלא תטעה באותה לידה ואין ידוע לנו אם הזכר נולד ראשון וזה פתר רחם או שהנקבה נולדה מראשונה וזה לא פתח רחם מפריש תלה אחד לעצמו חייב להפריש תלה מספק כדי להבקיע את קדושת החמור ולוקח את הטלה לעצמו לא צריך ליתן לו לכהן למה אומר לכהן אתה רוצה את זה תביא ראיה מילד ראשון המוציא מחברו עליו הראיה להביא ראיה שהזכר איך הוא יביא ראיה יביא מצלמות

מי יצא ראשון אני יודע מה יקח את אידה יגידו לו ברוח הקודש עכשיו היה לו היה לו שתי חמורות חמוריות איך אומרים חמורות >> אתונות >> חמוריות >> כן הקורדים אומרים אתונות היו לו שתיים נקבות יעני שני חמור נקבה כן שלא לא ביקרו וילדו שני זכרים עד שכל אחד דין פתח חמור נותן שני תלאים לכהן זה בשיטה נטל זכה ונקבה אחת ידעה זכה ואחד נקבה או שני שכרים ונקבה ואחת ידע רק זכר ונקבה ואין ידוע מי הבדות יצא ראשון נותנת לאחד הכהן אפילו באופן שילדו שני

שכרים ונקבה רק אחד מהם קדוש בוודאי על השני יש ספק אם יצא ראשון או לא או שהנקבה יצא ראשונה מכל מקום שעד מילדה זכר אחד ילדה זכר ונקבה צריך להפריש תלה נוסף מספק כדי להבקיע את קדושת הבכור השני אבל טלה זה יכול לעכב לעצמו ולא נותן את זה מה שספק מחבר >> כן מוצא מחבר אותו דבר עכשיו היו לו שתי חמורות כמו שדיברנו וילדו שתי נקבות וזכר. לא יודע אם אז זכרנו לד ראשון או ש או שני זכרים ושתי נקבות או והוא בכור או לא יודעים

או שהן ילדו שני זכרים ושתי נקבות אולי כל אחד ילדה זכה ונקבה והנקבה נולדה ראשונה אז הוא פטור לגמרי אין לכהן כלום יעני אין כאן לכהן זה הכל למה צריך הישראל להפיל שני תלים מספק כדי להבדיע את קדושת הבכור ומעכב אותם לעצמו זה הכל ממשיכה המשנה אחת ביקרה ואחת שלא בקרא היה לו שתי חמורות אחת אחת צעירה ואחת לא ביקרה אחד ביקרה ואחד לא ביקרה ועדה שני זכרים נותן בן ט לכהן למה פ בטוח יש פה פתח חמור שניהם שכרים אז מה הבעיה >> זכר בן

קבע >> אחת רק ילדה שחת לא ילדה >> זכר ונקבה ולא ידוע מי הן ילדה את הזכר מי הן נקבה מפריש את לאחד לעצמו עוד הפעם למה יכול להיות זו שכבר ילדה שכבר בקרה היא ילדתה את הזכר ש >> אמרת לך אם ילדו זכר מנקבה כותב ילדה אבל צריך להגיד ילדו לאח שתחת לא שת >> שתי תמדו בסדר >> אחת נקרא אחת לא >> שנאמר בסדר פתח חמור שתפנה בסכבס מן הכבשים ומן העיזים ויכול לבנות זכר ונקבה בש זכ בשא זכר בין בש נקבה גדול וקטן

תמים ובעלמו יכול לפדות בהם פודים בו כן ופודים בו פעמים הרבה יכול לחזור לבדוד בו פעם נוספת חזר הכהן נתן לו את את ה את הסא לישראל ומתנה יכול עוד פעם לפדוד בו עכשיו זה השא הזה שפדו בו נכנס לדיר להתעשר כמו חולין גמורים וחיה במעשר בהמה כשאר בהמותיו ואם מת אחר שפרישו ישראל ניתנו לכהן נהנים בו כהן מקבל את נבלתו ועורו למה פרשו לישראל הרי הוא שייך קבר לכהן כמה שהפריש אותו הישראל פרשך לכהן נגמר וברשות הכהן הוא כה אומר רבנו גרשם מנתנה מי זה

התנא שלנו שסבר שחמורה שלא בקראה ועלדה שני זכרים נותן תלה אחד לכהן לא צריך לבדות את שניהם אמר רבי ירמיה דלא כרבי יוסי הגדילי למה ד רבי יוסי הגידילי האמר אפשר לצמצם למה אולי שניהם יצאו מהרכב בבת אחת ושניהם קדושים ממש בקדושת בכור חכמים חולקים הם אומרים אי אפשר לצמצם אבל דעתו שאפשר לצמצם אני לא צריך את שניים לפי רבי יוסי צריך לתת שניים אמר רבי אפילו תמה בשנתתנו כרבי יוסי יגידלי ששניהם קדושים שהתהם נכתיב הזכרים להשם לשון רבים יש אפשרות ששניהם קדושים זה בכב כבש

אבל בפתח חמור זה לא כתוב הזכרים לכן אין שניהם קדושים אפילו נולדו בבת אחת בהם לא אומרים אפשר למה חמור זה חמור שמעו חוד >> ו גמר מינה שנמ פתח חמור בבניין אב מבכור בהמה טהורה אומר לא המאת רחמנה הזכרים בה למעו בבכור בהמה טהורה שניהם קדושים אבל לא בפתח חמור כדאמרה למדלא כרבי יוסי הגלידי האם המשנה שלנו לא כמו רבי יוסא הגלילי למה רבי יוס הגלילי אמר אפשר לצמצ >> די רבי יוסי הגלילי אמר אפשר לצמצם שניהם קדושים אמר ויה אפילו אמר רבי יוס הגלילי

שני אתם תכתיב הזכרים איפה אפשר לצמצם דווקא בבכור בהמה >> דורה אבל לא בכור של החמור אז ראינו שיש מחלוקת בין רבי ירמיה והבייה בדעת רבי יוסי. רבי ירמיה אומר שגם בפתח חמור סובר רבי יוסי הגלילי ששניהם קדושים גם בפתח חמור אבל הביה סובר רק בביכור בהמה טהורה הוא אמר כן אבל בפני החמור הוא מודה שרק אחד מהם קדוש כן בשלמה לרבי יוסי בשלמה לרבי ירמיה דלמו כל כרבי יוסי הגלילי לא מעמיד את המשנה מעמיד את המשנה כדעת הסוברים שאי אפשר לצמצם היינו דלא קטנה ויצאו

שני ראשן כאחד מובן המשנה שהיא לא כותבת במשנה לא כתוב כשאול המשנה נקמן לגבי בכור בהמה כטהורה כתוב ושאו שני שאין כאחד אז התנה של המשנה סובר אי אפשר לצמצם אין אפשרות ששנייהם יסו בפעם אחת אלא להביה שמעמיד משנה כרבי יוסי הגלילי שאפשר ששניהם יצאו בבעת אחת בפעם אחת תנה ויצאו שנהרשן כאחד כמו שלקמן בבהמה טהורה כתוב שניהם בבת אחת גם פה >> ועוד מאוד קשה על ביה תניה חמור שלו בקרה וילדה שני זכרים תו שני ראשים כאחן רבי יוס גנלי אומר שניהן הכהן שנאמר זכרים

להשם הזכרים לשון רבים ששניהם קדושים מה שסיימנו בגמרא את הקושיה אז עצם דברי הברייתא שמלשון הבר הייתה משמע זכרים זה נאמר גם בפתח והכ והכי כתיב הי בקדושת הגוף ודכתיב זה לא יכול להיות הזכרים להשם זה רק בבכור בהמה טהורה >> לא בבית החמור קדושת הגוף אלא משום שנאמר הזכרים להשם כבר נאמר בבכור בהמה טהורה הזכרים משמע ששניהם קדושים אז יש לו שגם בכור בהמה טמאה הדין ככה ששנייהם קדושים שאפשר >> כן אז גם בברייתא מבואר שרבי יוסי הגדידי מדבר גם על פטר חמור תיופתא דאביה

הבריתה הזאת לקשה להביה שאפשר א כן הזכרים כמה שנאמר ברכו בהמה טהורה משמע ששניהם קדושים אז במכור בהמה תמאה דינו ששניהם קדושים אז קושיה על הבית ותה מה שואלת ורבנן למכסבר רבנן קצת רחם מקדיש הם אומרים שרק אחד מהם קדוש אבל חברו לא קדוש האם רבנן סוברים שגם מקצת רחם עכשיו ששתיהם הם יצאו ביחד אז אז לא אז לא זה לא היה מסביב כל הרכם הראש למה זה שניים שני ראשים היה שם אז אחד לקח חצי רכם מכאן אחד מכאן >> אז צריך להיות כל הרכם

אז האם הם סוברים שלא צריך שהבכור יצא מן הרכם יגע בכל הצדדים אלא רק בצד אחד של הרחב דעי כולרחם מקדיש כל הרכב מקדיש שעושה אותו בחור נדי אפשר לצמצם חצה מהעיקה לא זה מיד במינו >> ואין כאן כל רכב >> כן אומר אמרב מי ממינו אינו חוצץ זה לא ככה חציצה נכון זה מי במינו אמרנו במשנה נולד לו זכר ונקבה מפריש תלה אחד לעצמו ספק כלומר חמורה שהביאה לבעל הבית נולד לו תאומים מהחמורה שכר הוא נקבה אז הוא לא יודעים איזה ראשון ולכן נותח את

הלך עד לעצמו ו ואז הוא לא חייב לתת את זה לכהן >> המוצאים חברו עליו הראיה >> מה עושים קדוש עכשיו התחושה עושים בו חגיגה >> עושים חגיגה >> אוכלים אותו אותו עושים בו חגיגה כן לא קורבן חגיג >> זכר כב מפריש תלה וכן דניע עצמה למה הפרושה למה צריך להפריש אז זה בן כל נשאר אצלו כדי להפקועי לייסורי מינה אה דבוקיה איסור הנאה שיש על החמור כל עוד שהחמור לא נפדע הוא אסור בהנאה אי אפשר אידה לקחת אותו לעשות טיול ולרכוב עליו לא על מה

כיוון זה לא פקע איסור הנאה על מה כיוון זה לא פקע אסור בהנאה כל עוד שלא פקע פודים את שלא פדו את החמור חמור אסור בהנאה מתילמני מי זה תנא שאומר שפתח אמור אסור בהנאה רבי יהודה היא הוא סובר שפתח חמור אסור בהנאה איפה ראינו לתנפתח חמור אסור בהנאה דברי רבי יהודה רבי שמעון מתיר אז זה רבי יהודה מה הייתעמד רבי יהודה שאסור בהנאה אמרו לה יש לך דבר צריך פדיה מותר >> סליחה איפה אני יש לך דבר שצריך פדיעה מותר ומותר בהנאה לפני שפדינו אותו.

כל התורה כולה כל דבר שתעום פדיע הוא אסור בהנאה אתה צודק יש לך דבר צריך פדי ובכל זאת מותר איך מותר? אז גם אותו דבר צריך להיות פתר חמור אסור בהנאה לפני בדינה אז איך איך עשה מותר ולא מה אלה דברים טרונים בדיעה מותרים מפני שפדינו אותם אז זה לא פדינו עדיין את החמרי בכור אדם צריך בדיעה או מותר מותר בהנאה הז >> נכון וגם אם הוא אם לא פדו אותו ועכשיו הוא מבוגר והוא הוא הוא סבל אין בעיה מותר לך סו פדיון א עופר הכי

קטן >> אה נראה שאתה הכי גדול אתה הקטן מה זה הגדול >> עוד >> אלא >> אז אלא הגמרא חוזרת ומבארת באופן אחרת את העמו של רבי יהודה אלא טעמו של רבי יהודה יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בזה מותר >> בסדר התורה הקפידה עליו לבדות אותו דווקא בס דווקא בס ומותר בהנאה כיוון שהתורק פידה צריך למד אותו דווקא בדבר מסוים אז אסור בהנאה כל עוד שלו נבדע מיקפידה והרב רב נחמיה דרב יוסף פרי בשלקי בעשבים ורקות >> שלוקים בשוביו כמה שבסה נותן כנגד זה עשבים

הגמרא אומרת בשביו לא כאמר בוודאי בשביו אפשר לבדות כי כאמרים שלא בשביו אחרי כאמר יש לך דבר שהביאת התורה עליו כוחי לישראל של החמור >> נכון >> אה אה לא בסוב של השא צריך לבנות בספחות מחמ >> בס זה קצת ואם אתה רוצה ש >> אה זה חידוש בשבילי חשבתי בשוב שלא שהוא אומר שב >> במקום היה נותן לכהן עשבים הרי שאפשר לבדו אותו בכל דבר אומר בשוביו לא כאמר בשוביו ודאי אפשר לבד את החמור בכל דבר בשוביו של החמור שאין חמור יותר מכשי שנבדים משוביה

יפה אין זה לא חמור יותר כי כאמרינה שלא בשוביו כי אמה וכי יש לך דבר שהקפידה עליו תורה להבקועסורה בס להבק אתסורו דווקא בשומי של סא הרי זה מותר בהנאה לפני בדימ שואלת דברים מעשה שהקפיד עליו תורה בכסף צולי אתה רואה הקפיד עליו דווקא בדבר מיוחד וצרתה הכסף בידיך וכ זה מעשר שני אבל צריך שיהיה עליו מטבע שיש עליו צורה צורי הוא תנען רבי יהודה אומר במזיד קדש יפה אם קדש אישה ומעשר שני במזיד שידע שזה מעשר שני כוון לקדש בו לחלל לו הקידושין חלים ואם

הקידושים חלים אז המעשר הוא לא אסור בהנאה למה אפשר לקדש בו באיסורי הנאה אתה רואה מעשר שני מותר בהנאה אפילו שהפידה התורה דווקא בכסף צורי באמת מעצור בהנאה לא מצאנו דבר שהקפיד עליו בתורה ויהיה מותר בהנאה בכל מקום אם קידש אישה מקודשת מאותו טעם בפתח חמור מקדשה פתח חמור אפילו שהוא אסור בהנאה אם קדש בו מקודשת הבנת מה הוא עשה >> הוא לקח את החמון >> ונתן אומר הרי עד נקודי יש את מחמ אותו לחתונה >> כן מי שאותו יבה >> הביא אותו אומר זה תופס

>> תופסי >> למה היא אמרה לו שהיא רוצה חמור איך כך רוץ מקודן ותביא לו ותעשה לוכב עליו יש להנאה >> זה חמור >> אתה רוצה לרכב עליו >> בא לחתונה עם החמור זה הנה כדרבי אלעזר מה שהוא מוד את מעשר שני הטעם הדבר כד רבי אלעזר דמ רבי אלעזר אישה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה. למה? על ידי הקידושין קדושת המעשה שני לא מתחללת אלא הפירות עדיין מקדושתן ועולה ואוכלת בירושלים.

שומע? אז באמת היא מקודשת. ולא שזה מתחלל זה נשאר קדוש והיא לוקחת אותו והיא מסכימה להנות ממנו בירושלים. >> כן.

ככה הדין. החמור >> אחנמנה אישה יודעת שפתח חמור אסור איסורה דבה הופך קלה בזה העיקר שהיא רוצה את החמור היא תבדה אותו בזה מקדשה בהנח ביניה ובני ב בין החמור לזה השובי שהפרשים מתקדשת >> זה מתקדשת >> יש לה שכל קרודיה >> ורבי שמעון >> מה הטעמה >> מה היטעמה >> אולה שהוא אומר שפתח חמור מותר בהנאה אמר אולה יש לך דבר שפתיו לא מותר והוא אסור הלא לא שאלה אמר לה וכי יש לך דבר שפדיו לא מותר והוא אסור הרי כאן הנשה מותר בהנאה לאחר

שפדו עליו את החמור אז אי אפשר לומר שהחמור יהיה אסור בהנאה ככה הוא מסביר לכן חמור מותר בהנאה ולא לא מצאנו דבר שפתאום דו מותר והוא אסור והרי שביעית דפדיונה מותר והיא אסורה מוכר פירות שביעית אדמים מותרים והיא הפירות אסורים שביעית נמה פדיונה אסור זה המרמור האחרון אחרון אסור נכון תופסית אחרון אסור תופס >> כן זה תופס יש מדה אמר שפגנה יש מישהו אמר שפגנה ש כן בבקשה בבקשה >> מה כמה זמן ישר טוב אם הוא לא פתר אותו צריך להרוג אותך >> אם הוא לא

רוצה לבדות בכלל >> לא רוצה אם הוא מקדש את האישה הוא לא מתחייב להערוף אותו קודם שהוא בא לקדש את האישה >> לא לא יכול לבדות יכול לבדות >> 10 שנים יכול לבד אותו >> תמיד שהוא רוצה לבדוק יכול לבדוק ש לפ אבל אם לא אם הוא לא אומר אני לא רוצה לבנות אני רוצה לערוף אותו תערוף אני ראיתי פעם שאחד לא רצה לבדוק >> הוא ערב חכם שומע >> למה הוא לא עושה >> לא יודע הוא אמר אני גם אעשה מוצפדה אחת ואחד הוא ערף

אותו אבל אין מצוות עשה >> אתה יודע ככה היה לא אתה את שמעת על זה? לא אולי כבודו יברך ניקח מלמעלה הבדל בסרבות >> קפהזהגם >> לא אני זוכר שאמרו אני לא ראיתי אבל אמרו שהוא ערף אותו לא >> אולי היה לו בזה איזה כוונה לערוף את הגויים אני לא יודע מהפ לא גם קיים שלמבטיח של הדלת >> כתוב בתורה >> נכון מה אתה רוצה נולד רבי שמעון מה היא טעמה אמר אולי יש לך דבר שפתיונו מותר וכי יש לך דבר שפתונו מותר והוא אסור ולא

והרי שביעיתי פדוני מותר והיא אסורה שנמ פדוני אסור זה המבור האחרון האחרון אסור זה למדנו את הפעם והם הייתי מה הטעם של רבי יהודה ורבי שמעון רבי יהודה ורבי שמעון בהיקרה כמפגי הם לא נחלקו בסברה הם נחלקו בפסוק >> פסוק את הפסוק >> דתניה כתוב לגבי בכור בהמה טהורה לא תעבור בבכבור לא תעבוד בבכור שורך כלומר הבכור קדוש בקדושת הגוף אסור אסור בגיזה ועבודה דווקא בבחור שהוא לגמרי שלך אסור לעבוד אבל אתה עובד בשלך או בשל אחרים בכל שישראל וגוי שותפים בו אפילו שלדעת רבי יהודה

חציו של ישראל מותר ולא תגוז בך רצוניך דווקא שלך אבל אתה גוז שלך ושל אחרים של גוי דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר לא תעבוד בבכור שורך שור אסור לעבוד אבל אתה עובד בבכור אדם אדם לפני שפדו אותו מותר לעבוד בו ולא תגוז בכור צונך אבל אתה גוז בחור חמור >> של הצאון לא >> יש לך חמור יש לו שערות לגזוז >> טוב טוב אולי עשה לו קצת >> חמור שעיר אז אתה רואה מה שרבי שמעון סובר שפתח חמור אין בקדושה לא תגוס בכ צונך דווקא

בא למעט פתח חמור ש שזה לא קדוש בשל מעלה רבי שמעון הנוכתב תרעה בכור שורך בכור צונך אחד ממע פתח חמור אלה רבי יהודה טריקרא מעות של לך ושל אחר ושל אחרים ושל אחרים למה לי למה צריך שני פסוקים וטו לרבי יהודה בכור אדם למדע אסיר כבר בכו אדם אסור בהנאה נכון הרי אין פסוק למעצתותו אלא דכו לעלמה שורך למעוטה בכור אדם ודעתה שמעשה ידיו של האדם מה בכור מותר כבלי גב צונך רבי יהודה לתעמן דמר שותפות עובד כוכבים חייב בבכורה כי צריך כרן למשרה בגיזה

בעבודה לתת לך חצי דמהב לכהן ורבי שמעון סובר שותפות עובד כוכבים פטורה מן הבכורה נהגזה בעבודה לא צריך כרע נכון לכן לא צריך פסוק למעד שותפות עובד כוכבים מגיזה ועבודה אין בו דין בכורה בכלל כי צריך כרע לפתח חמור שפתח חמור הוא מותר בגיזה אם רוצה לעבוד בו >> משנה בא לרבי יהודה היינו דכצונך כלומר בכור צונך בא כתוב ללמד דווקא בכור שלך יש איסור גיזה ועבודה לא בכור שיש בו שותפות של גוי בשורך עד תוצונך כמו שכתוב בתחילת הפסוק בכור שורך ולא בכור שור זה

בגלל שרציתי להגיד בשביל צונך אז אמרתי שורך אבל זה לא בא למען אלא לרבי שמעון שורך וצונך למה אני רבי שמעון הוא בא זה מעט חמור צונך אז מספיק לכתוב רק בחור צון למה צונך חמורך קשיה אמר רבה אז ראינו שלדעת רבי שמעון פתחו מותר בהנאה עוד לפני שפדינו אותו אמר מודר רבי שמעון אחר חריפה שהוא אסור אם לא פדו אותו אלא ערפו אותו אחרפה עריפה הוא אסור בהנאה כלומר יש כלב רוצה לאכול את זה אומר אני אברך לא לא אפשר לתת לו מה היטעמה גמ

עריפה עריפה מעגלה ערופה כמו הגרה ערופה אסור בהנאה גם פתח חמור אסור בהנאה אמר רבה מנה מנלה שעריפת הפתח מור מדר בשמו שעשו בהנאה לתנ עורלה בקיד הקר משכרופה בציפורה מצר פתח בשר בחלב כולם מטמעים טומאה תוכל אם נגע בהם טומאה הרי הם מתמאים בכך מטמאים גם אחרים שנגעו בהם רבי שמעון אומר כולל אין מטמים תומת אוכלים למה כל ייסורי הנאה הם לא מטמים תומת אוכלים מדר רבי שמעון בפסח חבל שמטמ תומת אוכלים אילו הייתה לו שעת הכושר לפני שהוא היה בשר וחנב היה מותר ואמר

רבי יסא אמר רבי יוחנן מה תעמד רבי שמעון תדע מכל האוכל אשר יאכשר יבוא על המים דווקא שיאכן כן אשר יאכל מיותר מה אתה דורש אוכל שאתה יכול להכילו לאחרים קוי אוכל וא ש יכול להכון לאחרים לא קי אוכל לא מתמטומת אוכנים יחי >> בשר >> בשר וחלב מה עירייה דייתה לו שלושת הכושר למה צריך להגיד לי אם אתה אומר שבדע משה רבי שמעון שאיסור הנאה זה לא מטמאים לאחלנים כמשי אתה יכול להכין לו לאחרים בשר בחלב מה עירייה הייתה לו שעת הכושר טיפוק דאוכ שאתה

יכול להכילו לאחרים הוא >> זה אתה לא יכול להכיל אותו >> כן לתניה רבי שמעון בנו אומר משום רבי שמעון משום רבי שמעון בשר וחלב אסור באכילה מותר בהנאה שנאמר הנה כי עם קדוש אתה לאדוני אליך ולן הוא אומר ואנשי קודש תיון לי זה רעש קודש קודש מה ללן אסור באכילה הוא מותר בהנאה לכלב תשלכון אותו אף כאן אסור באכילה מותר בהנאה אז כיוון שבסוף וחלה מותר בהנאה הרי זה אוכל שאתה יכול להכין לו לאחרים >> ויש לך לטמא אוכלין גבי הטעם שהייתה נושעת הכושר חד

ועוד כמה טעם השינו בבריתה שבשר בחל מטמא אוכלן זה לא טעם יחידי אלא יש עוד טעם חדד דוכן שאתה יכול להכילו לאחרים ועוד לדידנמ לישראל עצמו הייתה לו שעת הכושר תעמוד של רבי שמעון ייסורי הנאה לא מתמים מוכלים למה אי אפשרו לאחרים אז אז מוכיח רבה שפתח חמור אחר החריפה אסור בהנאה לרבי שמעון ואם איתך ריפה שריר רבי שמעון מודה רבי שמעון פטר חמור ובשר צריך להגיד בשחת מותי רבי שמעון בפתח חמור ובשר בחלב שמתמים טומת אוכל אז ודאי שאחר מותר מותר מודה רבי שמעון שזה

אסור בהנאה אתה לאכול לאכול על אחרים לכן רוצה לא מטמטו מה תאכלין הגמ אומרת לא לעולם סופר רבי שמעון פתח מותר בהנאה אפילו אחר חריפה וידחשיב עלי אחימה פשט עריפה לאכול אותו אזכון אסור שהוא מטמחנין שמותר כמה שמותר בהנאה חמה זכנן דא חשיב עליהם על הפתח חמור בשעת עריפה לאכילה סתם פתח חמור לא עומד לאכילה לכן הוא לא מטמא אוכל חלין וטעמה מים מטמא רבנן אמרו הרבנן כמדר דרב השם שהטעם של רבנן שפתח אמור מטמא אוכלים הועיד באיסורו חישובו האיסור אתה מבין שיש עליו איסור >>

זה מחשיב אותו מחשיב אותו >> אבל רבי שמעון לא סובר הועיל בסרו חישובו לכן אם לא חישב עליו לאחידה לא מטמא תומת אוכלים כד איפה זה נגמר הסוגיה דבר >> טוב נעצור בכאן ש קצת קצת קצת רגע הלכות >> צריך להיות ביזדים >> צריך להיות ביזדים היום דוד סליחה לך ממי >> נו נו אני אז קח אתה דקו דקס מת >> מתי שזה >> מה אתה רוצה שאני אעשה לאט לאט אני הולך לפי הזמנים הנחות רוצה צוקה צד >> אוף צהוב צהוב זה שזה נוהגים לקדש

בבית הכנסת >> אז היה בזמנם היו מקדשים עושים קידוש ואין המקדש את עומין הקידוש אלא מתעמון לקטן ואין קידוש אלא במקום סעודה מה קרה לא נתקן אלא בשביל רוחים דחלה לבשתה בבית כנסת ככה היה יוצא מדי חוב ועכשיו אף על גב לא אך לרוחים בבית כנסת לא באתנה למה שאנשים לכל פחות ישמעו קידוש בחיים שלהם וזהו תקנת המקומות שנהגו לקדש בית הכנסת אבל יותר טוב להניג שלא לקדש בבית הכנסת מרן אומר וכן מנהג ארץ ישראל ונהגו לעמוד בשעה שמקדש בבית הכנסת בבית לא עומדים בוקר >>

בל הערב >> הערב כן כן >> פה מדבר על הלילה >> אה לא >> אשכנזים לא עומדים בקידוש בדי שבתי שבת עומדים בוקרם עומדים גם ביום בבוקר ביום חבד עומדים >> ברסב לא עומדים עומדים גם אומר >> אה הנטאים עומדים >> לא ראיתי את כל החבר'ה שם שבאו כן מגיע להם מגיע להם מיד מיד >> סליחה סליחה מה עם בורקס נתנו להם בורקסבתך חג אז כן שבת >> עושה את זה בקידוש >> בטח ישב בסוכה >> באמצע הקידוש >> לא בשבת שלך לא חלק מהזה >>

לא הבנתי מה שאתה אומר >> אני עכשיו נכנסתי בבוקר לסוכן נכון >> עשיתי קידוש >> היום קידוש אתה עושה >> בוא נגיד עכשיו היה שבת >> נו >> עכשיו הייתי עושה קידושנו >> אני אלך לתו ידיים ברך >> מה פתאום בקידוש עוזרים לשב בסוכה תמיד שיש קידוש עוזרים ב בזה >> עומד עומד ואומר עומד >> כן עומד עומד אחר כך >> כן ככה אנחנו עושים אפילו שישבתי בקידוש עמדתי >> זה מה שאני אומר אתה צריך לעמוד >> אין לי נכון לא חייב לאמר הערקים לא צריך

לעמוד >> נוהגים לומר פרק במדליקין לפי שיש בו דין הדלקה ושלושה דברים שאדם צריך לומר בביתו סרתן ערבתן הדליקו את הנר והספרדים אמרו בתוך קודת ערבית והוא הנכון ככה ככה אנחנו עושים >> למה מקובלים בגלל הזמן >> יש יכולים להגיד >> כן יכולים >> יש מזמורים שאומרים >> את בין ה לא זה >> לא בתפילה >> לא אומרים לא אין בזה עניין עכשיו אמרו שקיפה באיראן כל ערב שבת שואלים י תקיפה באיראן או לא >> ארבעה דברים מה יש אחד רדיחות כל הזמן >> דיכה הזאתי

כבר הייתה צות הרבה זמן גם עכשיו ש כבר לא >> יש שאין אומרים אותו ביום טוב שח להיות בערב שבת >> למה ביום טוב טרודים בבישול בהדלקה לא צריך להזהיר אותם ויש שן אומרים אותו בשבת של חנוכה נזכר בפיס שמנים האסורים בשבת לא בחנוכה ואין נוהגים כן בחנוכה בשבת של כל המועד אין אומרים אותו לכן ביום טוב שח להיות בשבת אין אומרים אותו >> כל יום תביא לי עוד משהו שהרב רוצה אני שאלתי לפני תביא פתאום בשבת ויום טוב כשיש לו שמחה ורוצה לעשות קידוש בסוכה

מביאים עוגות וכדומה נחלקו בזה מברך לשבסוכה זה עוד דינם ולכן לכתחילה יאכל סעודת יום טוב לאחר קידוש ויברך לשב בסוכה והטוב ביותר שאם ישקנז ביניהם הוא יבאר לשם בסוכה ואחרי נפתור את הקהל למה עכשיו הם כלו עוגות מה נעשה >> בברכת המזון צריך לומר יעלה ויבוא שחר לומר אינו חוזר אבל שכר בלי יום טוב ראשון זה דאורייתאזר >> כן קודם כל באותו מקום ברוך אתה השם השם נתן מועדים בשמחה נזכר אחרי שאמר ברוך אתה יגיד למדני חוקך ואם כבר התחיל ברכת הטוב והמתים חוזר לראש ברכת

המזון >> אבל מחורת לא >> ספק לוח >> הרב יש בסוכה לפני המוצים נכון >> קילו מחלוקת מחלוקת אפשר אני לפני המוצי אני נותן ידיים בא איפה אני יושב אומר ברוך אתה השם שבסוכה עושה המוציא ואוכל בסוכר אתה >> בן איש חי אומר אפשר גם אחרי זה אבל אומר ואנחנו בביתנו >> נהגנו >> ככה לפני >> אנישב פסוכה רבך בשביל כולם >> מה >> אנישב בסוכה רב בש כולם >> בשביל כל הבית בטח גם בבוקר >> כן למה לאכול >> למה לא >> רוב איזה דבר

זה נשים בליל יום טוב ראשון לא כדי שיענו אמן לישה בסוכה פסק >> נכוןסק >> שחיינו מת מנהג כהל קדוש חסידים שלא לצף מן הסוכה אפילו התפילות מתפללים בסוכה הלימודים שיעורים כמו שאר עושים ריקודים שמחות אוכל בתח לישון בטח אז היום בערב בעזרת השם יהיה פה שיעור ואחר כך שמרת בצבע גם יש א הרבה דברים מה לשים בפה בסוכה אין בעיה יד המלך >> אה יהיה הוא לא יודע מה יהיה >> יד המלך >> אבל אצלי בבית יהיה >> אה מתי הסיום איפה מאירצסה יפה מאוד

הספר איך תפס את זה עם הלולב איך תפוס את זה עם הלולב הרב נשאר על העץ >> זה מרוקאי הרב תמר על העץ >> בוזינים >> זה גדל במרוקו אבל זה תימני זה תימני שגדל במרוקו תימני שכל במרוק >> זה עכשיו כל התימנים מגדים אותם במרוקו >> אני לא מבין מה הם עושים אותה >> כן זוהר עשר נביעين דף קוזי קדוש קידוש קדוש כל בקפש שטען מתחבר בעתה כמח כי כך אמר משה צריכ שם השם תרא פסגת קדישה רשע לכל תקן כל הכבוד שבאתם ללמוד סזקו

לשנים רבות אמן וטובות >> לימות וטובות למצות תמיד תהיו בריאים ושמחים >> תמיד תוכלו לבוא לשבת לעסוק בתורה >> וכמה שאפשר לעסוק בתורה אבל לא לשכוח היום בעזרת השם בישיבה שמחת בית השואה >> מי שרוצה נכון לבוא אצלי בבית יש א ממתק בשעה >> 4 4 שנחבותינו הקדושים ברצו יעקב מצל הקדוש חיים טובים ארוכים שמחים דות כן יהי רצון ‏Go!