הדף היומי מסכת בבא קמא דף קג הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ד אדר א תשפד

נו יום שלישי בשבת קודש ד אדר א' תשפד בעזרת השם שיהיה ישועה בשמחה בכל בתי ישראל אז הנה ראינו בפרשה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה את כל איש אשר דונו ליבו תקחו את תרומתי אז אתם יודעים מצוות הצדקה צריך תן מתוך אהבה נדיבות לב איך כתוב מעד כל איש אשר ידבנו ליבו יש הפרש גדול מי שנותן צדקה מתוך אהבה ושמחה למי שנותן מתוך עצבות איך אמר שלמה המלך בשיר השירים הפריון עשה לו המלך שלמה עמודב עשה כסף פ רפי דתו זהב מרכבו ארגמן אחרי

כל הפר והאדם העיקר זה ההמשך תוכו רצוף אהבה זה המעלה הגדולה שיש אהבה זה לתת מאהבה תוכו רצוף אהבה זה הזכות הכי גדולה כל מה שאדם נותן יתן מאהבה זה דבר גדול זה העיקר העיקר יש שלוש אמרו רבותינו יש שלושה מידות בנותני צדקה יש עין יפה זה אחת מ40 ויש עין בינונית אחת מ-50 ועין רעה אחת מ-60 סימן לזה כי היית משגב לי ומנוס ביום צרלי מנוס מ נ ס 40 50 60 זה מנוס זה עין רעה זה אחת מ-60 רבותינו אמרו כל מידה היא רומזת

להנהגה אחרת זה מה שאומר הרבנו הלביא את זה רבי יוסף חיים ומר עין יפה אחד מ40 זה כנגד עולם הבריאה שהוא בו טוב עין בינונית אחת מ-50 כנגד עולם היצירה שחצו טוב חיצו רע עין רעה אחת מ60 כנגד עולם מעשיה הכי טוב שתמיד אדם יתן בעין יפה לא יפחד כשאדם נותן מהשמיים נותנים לו אלף פעם טוב כי היה צריך להגיד למעשה יקחו לי תרומה לגיד מאת כל איש אשר ידבנו רבו תקחו את תרומתי אתם יודעים כפל ויקחו לי תרומה אחר כך כתוב מת כל איש שר

דלא תקחו עוד פעם את תרומתי כבר אמר יקחו לי תרומה אלא אתם יודעים העולם הזה נברא באות ה והעולם הבא באות י כמו שכתוב כי ביה השם צור עולמים שני אותיות יצר שני עולמ ביות כ לכן עם ישראל יש להם שני סוגי אנשים יש צדיקים שהם חיים רק את ענייני העולם הבא זה כנגד אותיות הם לא אכפת להם בכלל מהעולם הזה הכל אצלהם זה העולם הבא ויש אנשים פשוטים סתם גם בענייני העולם הזה כנגד אותה זה שאמר הכתוב כחולי תרומה זה תרומה אותיות תרום ה מאות

ה זה זה המון העם הסכם באות ה הלם הזה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו הצדיקים תקחו את תרומתי שהם תרום אותיות אני רוצה התרומה יהיה מאנשים שעיקר אצלהם זה עולם הבא זה לא עולם הזה הם יודעים שעולם הזה זה הבל וריק ולכן כתוב בזוהר הקדוש מילת איש מיותר מעת כל איש אשר נו ליבו תקחו תרומתי לא צריך מאת כל אשר ידנו ליבו למה צריך איש אלא אומר הזוהר הקדוש איש זה מי שמתגבר על יצר הרע שלו הוא נותן צדקה הרבה טעמים יש לו לצר הר

להגיד בן תשמע עכשיו אתה לא חייב תעזוב לך תשאיר לך את זה לא לא ישמע לו תמיד השתדל מת להיות מעת הנותנים הנדבה מהלב היא מקשרת אותנו לבורא עולם מאת כל איש אשר ד תתקשרו כך התקשר האדם לקדוש ברוך הוא המתנדב לבניין בית הכנסת מתקשר למקום מרגיש כמו בבית שלו הפרטי ככה זה הולך כשאדם נותן אז הוא מתחבר למקום תיקחו את תרומתי וקחו לי תרומה וקחו את תרומתי רב חיים אתם יודעים שרב חיים מוולוז'ין היה שולח שליח שיסע מדי שנה למקומות להביא להתרים את הנדיבים בשביל

הישיבה הה השליח הזה כבר נעסה זכן היה לו קשה לנסוע אמר השליח לרב חיים אם תיתן לי עגלה עם סוסים משובחים אני יכול לנסוע הסכים הרב נתן לו הרב חיים מבל הגלה איזה סוסים יפה טובה שכמו מרצדס שיכול ללכת הוא כבר זקן באותה שנה הגיע השליח אצל הגביר אחד היה רגיל תלום לו כל שנה סכום הגון נתן לו הגביר סכום קטן כשליח חזר התפלא הרב למה גביר פלוני נתן כזה סכום קטן אילו היה ה תמיד בדרך כלל היה נותן סכום הגון לישיבה אבל השנה אני רואה

שהישיבה עגלה אז שאלו אותו למה עשית דבר כזה אמר אני הייתי נותן סכום הגון אני נותן את זה מכל ליבי מחסיר מעצמי נותן לישיבה אבל ראיתי קניתם איזה עגלה איזה סוסים כנראה אתם לא כל כך צריכים אני לא נותן את הכסף שלי בשביל עגלה וסוסים אני כל כך מתאורך וזה א תן עגלה בסוסים אמר שאל אותו הרב בנדת המשכן היה הרבה זהב ועשו מזה הרבה דברים מי שזכה עשו מהזהב שלו את הארון מ משלא עשו את האכל מבחוץ אומר זה היה חוכמת ליבו של בצלן שהיה

יודע לחשוב היה בדיוק יודע מי כוונתו לשם שמיים היו עושים מ זה דברים הכי חשובים מי שהיה מכל ליבו נותן בלב ם עושים את זה דברים הכי יפים הכי קדושים פחות פחות פחות פחות ככה זה היה הולך אז למה ציבה הקדוש ברוך הוא שהמשכן יהיה עשוי מחע מינים חלק מהם מינים פשוטים נחושת חלת ארגמן היה ראוי שהמשכן יהיה כולו רק מכסף וזהב אומר רבי יוסף חיים גלוי לפניו שמתוך עמרב כזה אי אפשר שכולם ירצו לתת כסף זהב אלא יש אנשים שלא יכולים לתת לכן אומר תדע

לך זה הסוסים ומי ש אין לו חשק לתת זה אז כ מה נעשה בכסף שלו קנים ל סוסים יש אנשים שלוקחים את הכסף שלהם ל לא חוץ מכבודכם לשירותים הכל צריך בישיבה אבל כל אחד לפי הזכויות שלו הקדוש ברוך הוא ות אומר רבז מסורות כניה מספר אומר שאין להם גברה המצוקה בישיבת ליטה אומר ביקרנו בשחת גדולי גדולי הזמן אותו זמן בורשה להציל את הישיבות אחרי הדרשה עודות המצב הנוראה שאלו אותי אחד עורכי העיתונים למה מצליח המרמ שיף לא המרמ שיף הרב רבי מאיר שפיר מלובלין בבניין

של הישיבה אוסף כל כך הרבה כסף הלו יותר טוב להכין הוא הולך עושה בניינים יותר טוב להכין את ה את ה את את הברכים הם סובלים חרפת רעב אומר כיוון שהשאלה הזאת סיכנה את המגבית שאלתי אותו למה ציווה השם לקחת תרומת המשכן מכל איש אר דנו לבו קורבנות ציבור מחצית שקל ואילו לקחת תרומה חשובה מכל איש אשר דונו לבו למה אלא ירדה התורה לסוף דעתם שנדב עם הם המרים לתת לבניינים הם מוכנים לתת שיהיה להם שם אבל לקורבנות הם לא רוצים לתת אומר תדע לך אם

ישאלו אותנו מה קר בחביב זה אז כולם יגידו להם יותר טוב לתת ל אבריך לאכול זה קורבן אבל הם לא רוצים לתת הם לא אין להם כוח אז לכן לוקחים גם בשביל בניינים אין מה לעשות לכן זה מכונה זהב וכסף זה הידוע זה הנותן בריא כסף כשורי סכנה פותח חושת נתינת חולה שאומר תנו יש ככה זה הולך כן זהב זה היה נותן ברי כן אתם יודעים יש בספר הדורות יש שמה מעשה ממש פר פרעות הוא אומר שמה בספר הדורות בערך בן סבר היה עשיר אחד גדול

בן סבר היה רודף לעשות צדקה כל ימיו רק יודע מישהו צריך רץ איך הוא רודף אחרי זה רודף לעשות צדקה פעם אחת נודע שיש יתו במדינה אחת קרובה אליו ורוצה לישע אישה לא היה בידו אז מה הוא עשה לקח בן סבר כל מה שיש בבתו והלך נתן לו אותו יתוב אמר לו בוא בקשה חזר פגע בנהר אחד שהיה ורקו 400 פרסאות היה שם תנין אחד מזיק שהגיע בן סבה לאותו תנין עשה עצמו כען גשר ועבר עליו ולא הזיקו התנין הזה עשה לו גשר לבן סבר את

מה זה מי שעובר מזיק לו שעבר בנהר פגע בו אדם אחד מכוער אמר לו אתה בן סבר אמר לו כן אמר לו מאן באת אמר לו בייתי עשיתי מצווה אמר לו אמר לו הפנקס ך עמי מה אתה רוצה אומר לו הוא מלאך המוות הגיע זמנו למות מן העולם באותו שעה בר מינן נהיה לו ירוק בפנים כן מסכן אמר ריבונו של עולם מי שמתעסק בתורה וגבינות חסדים ככה אני צעיר מה מה זה וגם באמצע הדרך לא התעסקו באנשים אני במדבר באותה שעה יצאה בתכול ואמרה הרי לך

זמן עד שתלך לבית שלך טוב כיוון שעבר מלאך המוות אז הוא עבר בין האנשים אמר יש פה איזה צדיק תלמיד חכם אני רוצה ללכת לדבר איתו אמרו לו כן למה הוא לא מכיר שם את המקום לקחו אותו היה אחד מה השם שלו שפיפון כך כתוב בסדר הדורות חכם גדול שמו שפיפון נחלץ אצלו רק ראה אותו שמח חיבק אותו לקח אותו אומר לו בוא אתה איש צדיק עושה צדקות לומד תורה אמר אל תפחד תחזק את עצמך אני אבקש מהקדוש ברוך הוא שיציל אותך אתה תנצל תבוא אצלי

בבית אל תדאג אומר עברו חמישה ימים בא ענן גדול הקיף את הבית של שפיפון אמר להם אמרו לו התלמידים אתה יודע גדול מקיף את הבית שלך אומר וא כל בתי העיר הו רק שלי אמר ו רק שלך פתאום נכנס אצלו מנח המוות אומר לו מה לך פה אומר שלח אותי הקדוש ברוך הוא לקחת גם את הנשמה של שפיפון וגם של בן סבר אומר מהר תלך מפה ואם תישאר פה אני אזיק לך תלך הלך לקדוש ברוך הוא אומר אומר לא אתה הסבת אני לא אמרתי לך תביא

את שפ רק בן סבר בא אמר לו בא אמר לו אומר לו אני לא נותן בן סבר מגיע לו לחיות ככה אני רוצה אמרו מהשמיים צדיק משה נראת אלוקים הצדיק משה בקדוש ברוך הוא הוא גוזר וקדוש ברוך הוא אפילו הקדוש ברוך הוא גזר גזרה מבטל אותה כמה הוסיפו לו 70 שנה אדם אף פעם לא מפסיד עודף צדקה לא [מוזיקה] מפסיד ככה זה הולך גם מי שמביא כל בוקר ארוחת בוקר לא מפסיד יוסיפו לו כהנה וכהנה בבריאות הכל אתה יודע ש היה פה היה גר רבי סר

זלמן מלצר כ היה ה הוא הוא חיבר ספר אבן האזן היה לו כשהיה צעיר היה לו איזה מחלה בריאות היה צריך רפו הביא רופא אמר כל יום צריך לשנות כ חלב של עיזים מעז עזה כל יום אז חפשו היה איזה גוי אחד היה לו פה עז והתלמידים שלו מאוד אהבו אותו כל יום אחד דאג אמר לו הרב איך שיהיה התנאים שהוא יעמוד כל הזמן שלא יהיה חלב של גוי ואייך שיעשה וא אז כל בוקר היה מקבל חלב היה מברך בכוונה שותה יום אחד הגיע אליה השליח

התלמיד אומר לה תראי היום הבן אדם לא היה אני שליח אני הסביר לי מה לעשות אבל זה לא בדיוק בדיוק כמו שהרב רצה כלומר אני לא יודע מה זה אבל לא עמדתי כמו שצריך ואז היא הרבנית אמרה לו זה בסדר אני אתן אתן אצל הרב למה הוא חולה לא מרגיש אותו בכלל היום חייבים לתת לו את זה טוב שמה לו את זה לרתוח קודם צריך להרתיח להרתיח את זה ובינתיים בא איזה עני בדלת ואומר לה שהוא מבקש תרומה גונה למה קה לו מאוד לירה אומר לה

אני רוצה לירה א זה היה הרבה כסף אומרת לו אני טוב אתה רוצה רק ליר רק לירה אומרת תשמע אני אתן לך ארוחת בוקר זה שינה אומר גם זה אבל אני רוצה לירה טוב היא חיפשה חיפשה הייתה יודע הצקת גדולה היא הייתה כותבת את כל החידושים של הרב ועוברת אליהם היא הייתה תלמיד חכם חיפשה עד שלקח לה זמן עד למצוא לירה עד שלקחה הביאה החלב גלש נשרף הרב לא מריח הוא לומד פתאום הוא מריח ח הוא רץ רואה כל החלף הלך זה סך הכל חלף זה

לא הכל נשרף הכל הלך ו אז הוא אומר אז הוא אומר על הרבנית מ שידו מה מה היום קרה למה זה קרה אומרת הייתי מעני ולא אז תסלח לי כבוד הרב לא זה לא ייתכן אם אתה עסק במצווה כזאת גדולה לאזה במצווה לא יוצא דבר כזה צדקה אשרייך נתת את כל מה שיש לך אומרת לו כן אז אשרייך אז למה אז למה זה קרה אומר לה אומר לה ביידיש א אדוס יש פה משהו אחר איך אומרים יש פה משהו אחר אטוז ארז אנדרנך כן ככה כתוב

אז זהו יש פה משהו אחר אמר לו רבנית זה נכון כי היום היה תלמיד הקבוע נהדר בחליבה וזה לא היה בדיוק אותם הידורים שאתה רוצה הרב סמח אדרבה זכות המצוות הצדקה היא עזרה חשש חלב שיש בו ספק ראית מה זה איך היה אומר החפץ חיים אנשים מחפשים סגולות ש בלדו להם בנים מוציאים סגולות מאוד אלפים רובן כל אחד לפי עושרו ה יותר טוב לעשות מה שרבותינו אמרו התעסקו תמיד במצוות הצדקה לעזור לעניים בזכות ו זהזה התנהג הקדוש ברוך הוא איתם וגם כן יתן להם הוא עשה

למלה מיכולות הקדוש ברוך הוא גם יעשה למלה מן המשוער אומר איש אחד היה לו בנים היו מתים לו בא בא לחכם אומר מה יעשה אמר לו תשמע תפתח גמח מי שצריך הלוואות תן תן כל מיני דברים תסדר שמה נעשת פתח גמר גמר ואז התחיל להלוות וזה בא לו בן חי עוד בן חי טוב היה אחרי שלוש שנים או יותר אומר אין לי כוח להחזיק יותר מנ מישהו אחר אומר לו אתה תהיה אחרי על הגמ אני יותר לא יכול מאז התחיל למות לו הילדים חזר לחפץ חיים

אומר לו חפץ חיים א זה היה חפץ חיים אמר לו אומר לו חפץ חיים אני אמרתי לך מה אתה הלכת מסרת את זה ביד מישהו אחר אז הברכה הלכה ממך למה יש מידת הדין עליו ברגע שאתה עושה חסד מידת הדין הולכת החסד בא אתה לא רוצה לעשות חסד בא מידת הדין חזרה זה הייה חפץ חיים צריך מאוד מאוד להשתדל אתה יודע שאיזה מעשה היה עם רב ארי לוין עם הרבנית של הרב ארי לוין אמא של ה חמותו של הרב אלישיב היא ה סבתא של הרבנית קניבסקי

אז אם אז היא מספרת רבנית קניבסקי חה אומר אתה יודע שהסבתא שלי אשתו של רב אריה לוין היא ביום אחד היא היייתה בבית עושה הרבה חסד ויא רצתה לרחוץ את הבן שלה היה לה איזה קערת מים אבל היא יצאה רגע למכולת במהירות בשביל להביא איזה אוכל של ביל רב או משהו אבל בא בדרך איזה עני אומר לה אני רוצה תתני לי מים לשתות אמר לה תשמע אני הולכת למכולת ואני חוזרת אני אביא לך אומרת לא עכשיו אני רוצה אה טוב חזרה בחזרה לבית הרואה את הבן

שלה כן את את הבת זאת אמא של הרבנית קניבסקי שוכבת ב בזה שעה שוכבת שם במים וא איזה עוד רגע היה מת הייתה מתה הילדה אומר זה אני זאת אמא שלי ואני הבת שלה אומר בזכות החסד נצלה ללכת להביא לא להתעצל ללכת ראית זה אדם לא יודע אדם איך אומרים אדם עושה לפעמים אפילו זה קשה ו או למעלה מיכולתו אומר גם מהשמיים מסדרים אומר יש ארגון של רבי שעיו רבר הוא מתנת חיים אומר הגיע איזה שיחה לארגון מיהודי אחד שמו רב בניומין הוא אומר שהוא רוצה

מעונין לתרום קליה הוא קיבלו אותו בכבוד גדול תהליך הבדיקות נמצאו התאמה רפואית טובה ובשעה ובה נכנס חדר ניתוח חז שמיים זכה היהודי לאחים והוא בעזרת הכליה הזאת נהיה ברי שלושה חודשים אחרי זה מתקשר הבנימין אומר שנולד לו בן במזל טוב אבל יש לי סיפור ספר לכם כי במשך 10 שנים הוא מחכה לבן ואחרי שהוא תרם את הקליה אז בא לו בן אומר אמר לו הוא שכן של רב זלמן נו ירבח ואמר לו שאלתי את את אומר אני הלכתי הוא שכן שלרב שז לא רבח והיה שמה

איזה יהודי שלא הי לו ילדים ורב זלמן שלמה זלמן אמר לו תעשה חסד תחלק מזון עם משפחות ברוכות ילדים אומר אבל כבוד הרב אני אין לי כוח אומר אתה תעשה למן יכולתך אז הקדוש ברוך הוא יתן לך גם בןמ יכולתך אומר אני שמעתי את זה שמעתי שצריכים בדיוק ראיתי שצריך תרומה ל לקליה אמרתי גם אני אעשה למעלה מיכולת אני אתרום כ אומר עשיתי למעלה מיכולת השם עשה לי למעלה מהדרך הטבע ראית צריך ממש להשתדל זה זה זכות מי ש משתדל על ה וגם הכל בספר פנים

יפות אדם גם עושה חסד יעשה בספר פנים יפות אז היה בישיבת מי רבי נותן צבי פינקל החתנים של רב חיים שמולוביץ אז הוא היה איזה היו באים בחורים מניו יורק מקומות ללמוד במיר אבל היו אומרים להם בריס בריס כ הם רצו ללכת היה תלמיד אחד היה יושן במיר רוכה במיר שמח במיר לומד הכל הוא הלך לבריס לא בא להגיד שלום לא בא להגיד אני עובר שמה נהנה כל כך הרבה לא בא להגיד שהוא עובר לא אין לא לא כל כך עסר דרך ארץ אבל הוא הלך

לשמה תשעה חודשים ולא התאקלם לא לא הלך לו לא שמח חזר בלי לדבר נכנס לחדר שלו לישון אוכל כרגיל נכנס לשיעורים אז ראה אותו רבנטון צבי הוא ידע את הכל או תודה רבה לך שבאת לחזק אותנו איזה זכות טוב מאוד אני מודה לך שבא תעוד לחזק אותנו וזה יעזור ת אתה מבין איזה מידות טובות א לא נותן לו בכבוד הכל בכבוד באת לחזק אותנו זכותם מגן אלינו שנלמד לעשות הכל בנחת יצחק זכה זכית שא איפה אני הלה אנחנו מלחים א' פרק ח פסוק סג ויזבח שלמה

את זבח השלמים אשר זבח לאדוני בקר 22 אל וצן 120 אל ילכו את בבית אדוני המלך בכל בני ישראל כלומר בחלו את בית השם מי היה המלך בכל בני ישראל ביום ההוא קדש המלך אתו חצר אשר לפני בת אדוני כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים כי מזבח הנחושת אשר לפני אדוני קטון מאכיל את העולם ואת המנחה ואת חלבי השלמים עש שלמו בחג כל ישראל אמו קן גדול מלבו חמת ד נחל מצרים לפני אדוני אלוהינו שבעת ימים שבעת ימים ארב יום ראית מה

זה בלבו חמת זה צפונה של ארץ ישראל עד נחל מצרים זה דרום דרום תראה מה זה כל הי מלא עם ישראל את חנוכת בית המקדש מה הם עשו שבעת ימים משבעת ימים כלומר אין כיפור אותו שנה אכלו ושתו ביום השמיני שילח את העם ברכו את המלך וילכו ולהם שמחים בטובי לב על כל הטובה אשר עצה אדוני לדוד עבדו ולישראל עמו איזה זכות היה פרק ט ויק חלות שלמו לבנות את בית אדוני ואת בית המלך ואת כל חשק שלמו אשר חפץ חפץ לעשות וירא אדוני אל שלמו

שניתק אשר נראה אליו בגבעון ויאמר אדוני אליו שמעתי את תפילתך ואת נתך שתחנת לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשום שמי שם עד עולם והיו עיניי ולבי שם כל הימים שכינתי אומר התרגום ינתן תהי שכנתי שריה ב אם ראותי מתעבה היא עיני שם עם לבי וחפצי שם ואתה אם תלך לפניי כאשר אלך דוד אבי בתום לבב וביושר לעשות ככל אשר צויתיך חוקי ומשפטי תשמור וקים אותי את כיסא ממלכתך ישראל לעולם כאשר דיברתי על דוד אביך לאמור לא יקרת לך איש מעל כסא ישראל עד כאן

איזה זכות זה משניות ולפני המשנה נלמד בראשית בראשית תמן תמן ן שבבת שבת י עול צל ב 500 שנה על צדק שביעי הכל עובד בב מה שבת השבת יש ב נעל מתוף כ תפזרו אני הרגע שמעתי הוא הדליק אמר שישת קנ תנסה אתה אצלך כל המוסיף מוסיפים גורים לו לא שומעים שמעתי ובדקתי פ שק מדברה תקח כן אנחנו במשנה לפני המשנה וש אתה היית אתמול מחר תגיד לזה לא היה [מחיאות כפיים] בבקשה חיב לא חייב כלום קשה נשמת הבית שמואל בן שולמית ס חיים בן רבקה

פנחס בן דינה משה בבא בן גולי משה בבא בן גולי א אבי בן יפ סה לתת לו אתזה מי שהלך אנחנו פרק 13 משנה ב מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד מעותיו לא לא הבעל ולא האישה חייבים לשלם את דמי פרנסתם אם היא לוותה משהו אחר אבל הוא עמד ופרנס נלקו עליו בעני כהנים גדולים אמרו ישבע כמה הוציא ויטול למה הוא לא פרנס אותה ביטור מתנה אמר רבי דוסא בן ארקנס אמר רבי יוחנן בן זכאי כדבריהם של בני כהנים אמר

רבי יוחנן בן זכא יפה אמר חנן הניח מעותיו על כרן הסרבי שלה ג אדמון אומר שבעה שבעה דברים שנשנה בפרקנו ממשנה זו ואלך אגיד שבעה דברים עכשיו מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבננות יורשים והבנות ניזונות יש הרבה הבנים יורשים הם ניזונות נכנסים הבנות זונו והבנים יחזרו על הפתחים אדמון אומר מה בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני דברי אדמון מה למה הוא זכר אז גמרנו עוד משנה נלמד משנה טוען את חברו כדי שמן והודה בקנקנים הטובע מחברו כדי שמן אומר לא

תשמע אני רק חיב לך את הקנקנים אבל לא את השמן בפנים אדמון אומר הועיל והודה במקצת הטענה ישבע זה מודה מקצת הטענה חכמים אומרים אין זה הודעה ממין טענה אמר רבן גמליאל רוא אני דברי אדמון לא זה נקרא ממנ ככה ההלכה הגענו משנ ה כן הלא תפילת בית המדרש שבתי אדו תמיד כי ממני באותיות ישראל אנחנו באים קיים מצ ש כו שכב כ בנו ו א צם תורתך צינו הנ בר ו כם קודש וכו את אדוני צא שמיים וארץ כן היום הלימוד שלנו נשמת אורי שקי

בת נגיה וגם כן להצלחה ברכה של יצחק צדוק ובני משפחתו לכל עם ישראל בסדר הל כן נפתוח היום אנחנו מסכת בו קמה דף צדיק גדול צ ג ף ג סליחה כי אני רק רוצה להגיד ציון אז זה יוצא צ קג פתח דף כג מאיר איפה שאתה נמצא תפתח את הגמרא כן אנחנו פסקנו אתמול בדף כף ב עמוד ב בתחילת השורות למטה הרחבות שורה שנייה תנו רבנן נכון לרפואת והצלחת שושנה שוקת בת מרים השם צליח אותה וסתר בת איריס וגם כן להצלחת משה בן שושנה שוקת תנו

רב נו רבן הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו על מנת כופין אותו למכור ק אמר מה זה הה לוקח שדה בשם חברו אין קופין אותו נמקור ואם אמר על מנת קופן אותו נמכור לא מובן מהכ אמר אמר רב ששד אחי כמר לוקח שדה מחברו בשם רש גלותא איין כופין אותו אין כופין אתו אותו ראש גלותא למכור אם אמר על מנת יתנה לוקח על מנת שיכתוב לו ראש גלות שתר קופין את רש גלותא למכור יפה אז הוא הלוקח שדה קונה שדה מחברו

בשמ רש גלותה למה אומר למוכר בשעת הקניה אני שלוחו של רש גלוה ואני קונה את זה בשביל רש גלוה את השדה והמוכר כתב בשטר המכירה שמוכר לראש הגולה למה הוא מפחד מחר יבואו כל מיני עוררין יערו על השדה יש הרבה פעמים מנסים המעוררים האלה מנסים לקחת שדה הם לא צודקים אבל כשיראו זה של רש גלותה תפחדו לכן אומר תשמע אני קונה את זה לראשי לוטה תראה רשי אומר שאמר לו הלוקח שדה מחברו בשם רש גלותא שאמר לו למוכר לצורך רש גלותא אני לוקחה ונתכוון לעתיד אמה

שלא יצאו עליה העור הסקין וכתב המוכר שטר המכירה בשם רש גלוה אין כופין אותו רש גלותא למכור עכשיו טוב אומר תשמע עכשיו תמכור לי את זה אומר ל רש גלוה נכתב בשטר המכירה על שמו אז בבקשה תכתוב שטר המכירה על שמי אתה לא יכול לקוף את רש גלותה אדוני כתבת על צמו תבוא עליך ברכה לא קופין את הרש גלוה למכור לכתוב לו שטר מכירה לאותו קונה שידעו שהשדה שלו לא ם אמר על מנת כופין את רש גלות למכור היא נתנה לוקח עם המוכר ש קונה את

השדה בתנאי שיכתוב לו ראש עגולה לאחר מכן שתר מכירה כופין את רש גלותה מה מה עשה רש גלות אתה צריך לכפות אותו מי אמר לך בכלל שאני מסכים מה שאתה רוצה לעשות עם ארמון עשו בוא נראה אב ששד ביאר את הבריתה הלוקח שדה בשם רש גלותה אין כופין אותו רש גלות א למכור מה זה אתה אומר לא קופין את רש גלות אה מכלל דקנה קנילה אם אתה אומר לא קופין אותו למכור לכתוב שטר מכר בשביל הקונה משמע כאילו זה קנוי לו קנה את זה באמת הוא

כתב את זה על ששמו זה ש של רשל אותה מקל דמקני קנילה על הקונה מכך שאין קופין את רש גלותה לכתוב ללוקח שטר מכירה מקלל ל מקנה קנילה המי אה מקנה קנילה הקונה אפילו שהוא אמר זה בשרש גלותה קנ כאילו זה הקרקע קנויה לקונה וכמן שהיא קנויה לקונה אז לא מכריחים אפילו שהיא קנויה לקונה לא מכריחים את רשותה לכתוב לו שטח שזה שלו מי הסביר ככה מקניה קנינה ככה משמע בש אומר כך מסביר הרשבא ושיטה מקובצת בשם הגאון בשם גאון לא יודע מ אז למה למה

פליגה דבני מערבה דמר וכי מי הודיעו לבעל חיטין שיקנה חיטין שיקנה חיטין לבעל הבית לומר שהביטה הזאת חולקת על מה שלמדנו מלמעלה שאמרנו שבני בערבה אמרו וכי מי יודע לבעל חיטין שיקנה חיטין לבעל הבית איך אתה אומר לי שיקנה את יקנה הוא קנה את החיטים בשביל בעל הבית מי יגיד לבעל החיתי שיקנה את החתן לבעל הבית צריך שידע המוכר למי מקנה וכאן פירש הלוקח שקונה לרש גלותה בכל זאת אתה רואה קנה בעצמו מי אמר למוכר הזה שהוא לוקח את זה באמת בשביל עצמו אל אומר אני

קונה את זה בשביל רש גלותה תכתוב בשביל רש גלותה אז מפה אתה רואה שאפילו ש אמר רש גלותה והמוכר לא יודע נוציא כאילו שיקנה המוכר את את הקרקע או את המכר הזה למי שקונה את זה לא צריך מפה שאתה רואה שאתה אומר קופין לא קופין את הרש גלות לכתוב על שמו אתה אומר אין קופין את רש גלוה כן ממה שאתה אומר אין קופין את רש גלותה אז באמת כאילו הייתי רוצה לכפות אותו למה לחבוט אותו בגלל שהיא קנויה לו לקונה הקרקע של הקונה אתה אומר לא

צריך לכפות אבל אפילו שהיא קנויה לקונה לא לא קופן את רש גלותה לכתוב לו את זה על שמו של הקונה אז על זה הגמרא אומרת למה פליגה דבני מערבה דמר וכימי הודיעו לבעל חיטין שיקנה חיטין לבעל הבית צריך שידע המוכר למי מקנה שמה משמ שצריך שידע המוכר המוכר למי מקנה ופה לא צריך שידע אז פליגה הגמרא דוכה אם משום ה לא קשיה יש לומר ברתה מדבר כגון ודעה לבעל שדה וודו לשדה אומר הקונה השדה לעצמו הוא קונה את השדה לעצמו הודעה על קונה זה שקונה את

השדה הודיע לבעל השדה שהוא קונה את זה לעצמו ורק כותב בשטר המכירה שהשדה השל רוצה שיכתוב ש של רש גלותה בגלל העסקן העוררים אלא אם השפה אם ככה קשה אם השפה על מנת קופין אותו רש גלותה למכור אם אמר על מנת שיכתוב רש קלותה ליתי בשת בשבילי כופין אותו רש גלותא לא יודע למה כתוב אותו כופין את רש גלותה למכור אז המ ונמר יש גלותה לא יקחו בעינה לא יקרחו בעינה לא יקרחו בעינה אני לא צריך את הכבוד שלכם לא יקרחו בעינה ולא זי תיכו בעינה

מה אתם אתם מכבדים אותי ואחר כך אתם מזלזלים בי לא רוצה אל תיקרו אותי תעשו אי איש להטיל אמה אצל המעוררים בשביל זה אתם עושים ולא תזלזלו בי לעשות אי למוכר שדות טוב שיעשה חסד מה קרה זה לא כבוד לוצה אה של אלא אמר אלא אמר הביה אחי כאמה הלוקח שדה בשם חברו מי שלוקח שדה לעצמו בקש מהמוכר ש משטרה מכירה שלוקח לשם רש גלותה כ לא מדובר ג וא ביקש ה לוקח שדה בשם חברו אדם בא כנה שדה וביקש מהמוכר שיכתוב בשטר המכירה שלוקח לשם

רש גלותא שמצא עוררין יראה להם שהוא של רש גלותא אז זה חברו רש גלותה במקום חברו הוא גורש רש גלותא יגור כשם חברו הלוקח שדה בשם חברו רש גלותה זה לא הולך מה זה זה לא שהוא חברו בשמו הוא לוקח זה כמו ל הוא קונה את זה לעצמו ל שמו וביקש מהמוכר שכתוב את שטר המכירה זה שם רש גלותה יה ל פ זה מה שהיה למעלה אין כופין את המוכר תכף אתה צודק רגע אין קופין את המוכר למכור זמנה אחריתי לא כופין את המוכר הזה לחזור

לכתוב לו שטר מכירה אחר על שם הקונה שהיה לוקח להתנות להודיעו שיכתוב לו שטר אחר בשמו שלא יבוא יורש גלותה לטובה ממנו הבנת זה לא רש גלותה זה מה שהוא רוצה פה להוציא בבריתה הזאת זה אותו סיפור למעלה אבל הוא מפרש מקודם פירשנו שלא קופין את רש גלות לכתוב את השטר אז אומר אני לא צריך את ה כבוד שלכם תכבדו אותי שאני שומעים אותי מפחדים ולא מחר תגידו לי תעשו אותי מחר סדות אז הוא אומר לא לא ככה המעשה הוא באמת קבל לקנות שדה אמר תכתוב

אותה על שם רש גלותה עכשיו אבל בכל זאת הוא אומר אחר כך למוכר בינינו תעשה לי שטר שזה שלי תעשה לי עוד שטר תכתוב שטר מכירה אחר על שם קונה שיהייה ל שי לוקח תנות ודיעות שיכתוב שר אחר למה מחר יבוא יגידו לי זה של רשג שעשה את ואם אמר על מנת ם אמר לו באמת אמר לו הלוקח למוכר בשעת המכירה אמר לו על מנת שיכתוב לו שטר נוסף על שמו כופין את המוכר למכור בטח זה היה התנאי זה פשיטה כזה אין כופי את המוכר ראשי

אומר לחזור לכתוב שטר מכירה אחר ללוקח שהיה לו להתנות ולהודיע כטוב שטרי בשם רש גלוה שאם יצאו עסקי נראה להם שהוא רש גלותה וכטוב לשטר אחר בשמי שלא יבוא היום או למחר יושר אש גלותה לתובע ממני אז אם יש עוד ש למה צריך שיגיד לו על מנת אין לא כשאתה אומר לא אין קופ מכלים פה אבל אם אמר לו על מנת קופים כ אז גם אם לא אמר לו על מנת לא לא צריך לא צריך על מנת פה יש פה שתי שטרות תני אין פה שתי

שטרות יש שטר אחד א שם רש גלותה ועוד שטר עכשיו האם נכפה את המוכר הזה לכתוב לו עוד שטר אומר אם יתנה איתו תנה לא יתנה לא המרמור עכשיו הגמרה מסבירה הלוקח שדה בשם חברו אין קופין אתה מוכ לכתוב זמ אחריתי לחזור לכתוב לו פשוטה אתה יכול לכבות אותו לכתוב ש נוסף למה אדם לא נוח לו להרבות בשטרי מכירה שלא יצא לבקו שמוכר נכסיו יפחתו הנכסים שלו כך אומר הראש אומר מה תרצת הגמרא מה וצמר מדעת נפש שקנה וחניה בעלמה בענה בזוזה בקד לא שדנה אלא

דעתה דכתב ל שטר חרנה כמה שמלן דמר לי ענינה ענייני ענייני אבי דילך ביד הוא זבת בשמי ויכתוב לך שתר ארינה מה אומרת מה הוא דמה המצ ה יכול להגיד הלוקח הקונה למוכר אפילו שלא התניתי אך בכל מקום אתה יודע שאני קונה עצמית השדה מד ידע דלה נפשה שכינה וחניה בעל מדק בעינה כלומר לחוזק בלבד ביקש ממך לכתוב שטר המכירה לשש גלותה שלא יצאו עליה עוררים רשי אומר כלומר להצלה נתכו תיפ נחיה לשון חוזק חברו בישה שלום בבמות פניה שבקה גבי מצא כלי וכתוב עליו קוף

קורבן מ מעשר ת תרומה אז זה לחוזק אתה יודע בזוזה בכדי לא שדנה אתה יודע שאני לא זורק כסף בסתם בחינם אלא דעת הדקת הבש חרנה הדעת שתכתוב ל שתר עוד כמה שועלן אם לא טו בפרוש דמר לו המוכר עניינה אביד לך בד הוא זבת לי בשמה כתוב לך שתר אח אומר תנאי עשיתי רש גלותה שתקנה את הקרקע עת שמו והוא יכתוב לך שתה ר אני לא צריך לכתוב לך עשיתי לך דיברתי םניה עעם הרש גלותה שהוא יכתוב לך שתם הוא עשה תניא מוכר עשה תניא

אומר תניא עשיתי לא הקופים ם המוכר לו עשה לא לא הוא שם הוא אומר לו אתה התנית תנא עשית עם רש גלות השך טוב לך ככה זה הפירוש עניינה עבדי לך בעדי ההוא זבת לבית שמה יש לך עניין עם אותו שקנית בשמו עם הרש גלותה אני לא חשבתי שאתה רוצה שאני אכתוב לך אני יודע שאתה לקחת את זה לעצמך אבל מה פתאום שאני אכתוב לך אני כתבתי מה שרצית אני חושב שאתה יש לך עסק עם רשג עסק עם ריש גלותה אתה דיברת איתו מקודם שההוא יכתוב

לך שאתה אחר יפה זה ואם אמר לו עלמנת קופין את המוכר למכור בכל זאת אמר לו אמר לו הלוקח למוכר פשת המכירה שלוקח את הקרקע על מנת שיכתוב לו שתח אתה מוכר תכתוב אז קופין את המוכר למכור כלומר לחזור לכתוב שטר מכירה פשטה וד ש לכפות אותו תנו ביניהם לצי חזב אומר לעדים פני לעדי השטר בפני המוכל תראו אני צריך שיחתמו לי על שטר מכירה נוסף ההוא שומע ושותק ומצ אמר מוכר ק שקלת משמ אמרת יכול להגיד לו המוכר הייתי חושב ש יכול לומר לו המוכר

לא ידעתי שאתה מתכוון אליי חשבתי שאתה רוצה עדים שיחתמו לך בפניך שטר נוסף שיכתוב הר שגלו אותה על שמך לא אני כמה שנ דמר ירמר לעדים כמ נבנה למה אמרתי לידים על ידך תראו אני רוצה משטר אחר והכל אני יש לי עוד שטר אמרתי את זה על ידך למה אמרתי על ידך שאתה תכתוב לי שתר ולכן לא יכול לשרב על זה לא יכול לדחות אותו אתה אמרת לרש גלותה ואם לא אמר בפני הדים לא מחייבים את המוכר לכתוב לו כך משמע דק אם אמר לו בפני

סעדה רב כהנה שים לב עכשיו יש סיפור ס קנה יהב זוזה הקטנה קיטנה זה קוטן קנת כן נתן כסף על עבור פשתן זה פשה זה גם תוס אומר גם משך את הפשתן נתן כסף עבור פשתן גם משך אותו זבניה מרבת דקנה זבניה מרבת דקנה מה נהיה התייקר ה בשתן לסוף הקרר קטנה נהייה ביוקר ברלי יעני היה שווה 100 שווה אל למה שמעו שהפשטות המזיקים ברוכים מי שלובש פשתן לא שולט עליו עין הרע מזיקים וזה טוב שאדם מלבש בקד של פשתן באו הרבה קונים תיקר פשתן התייקר

וזה גם מתקבל יפה עם הפרחים זני ברב קנה מחר על מנת תן את הדמים לרב קנה אתה לקמה דרב אמר לה מה הבי הז שקי זוזי בא לפני רב אמר אני יכול ללכת לקחת את הכסף שהוא מכר לי את הפשתן שתקר יופי עסק טוב אני יכול לקחת את הכסף זה לא ריבית יעני אמר לי ש זה הלוואה כזה הכסף כאילו זה הלוואה ועכשיו משלים לי יותר ט הוא מחזיר לו כסף עכשיו הוא לא נתן לו פי שת כן לא נותן לודן לא לא ככ כאילו לא

שילם הוא שילם עכשיו מחזיר לו יותר כסף מש אתכ ק דעתי לא לקח כסף כסף כסף לא מבין מה היה פה מהכ הוא לאונ למה יש לחוש משום ריבית נתן למוכר סכום מסוים של דמים כפי שובי הפשתן קודם שהתייר כעת מקבל יותר כפי שוב של הפשתן אחר שתייר תראה רשי פיקדון דמר להוא אז כן זה עוד מעט זני בני רבתה דקנה הנה על מנת ניתן דמן שהן לוקחים לרב כהנה אומר לא תשקול משום ריבית לא כתוב עדיין ברשי תכף נראה בהמשך אתה לקמ רב אמר ל

מה הביד הזי לשקת זוזי אמר לי אמר לו רב איק כזה בני האם כאשר בשעה שמכרו את הפשתן אמר האם בשעה שמכרו לך את הפשתן אמרנד כשהם מכרו את הפשתן לאחרים שהתייר הם אמרו זה הפשתן של רב כהנה זיל שקול אם אמרו זה הפשתן של רב כהנה אז אתה יכול לקחת אין לחו משום רבית זה שלך מחו מחו וילא לא אמרו כך אלא מחו בסתם לא תשקול שום ריבית כמן הגמרא מבררת מה מה פירוש למה זה ריבית כמן כדעת מי פסק רב האם כי בני מערבה

דאמר מי הודיעו לבעל חיטי שקניה חיטין לבעל המעות על המוכר לדעת האם זה ככה לפי מה שאמרו בני מערבה הם אתמול למדו אותנו דין שהמוכר צריך לדעת למי הוא מקנה את החפץ אם הוא לא ואם הוא לא יודע שלמי מ הוא מקנה את החפץ כנגדו לא קנה עכשיו אני מוכר צריך לדעת מי הקונה למי אני מקנה אם אני לא יודע מי הוא לא קנה אותו אחד זה דעת בני מערבה ולכן אם לא דיעווד של רב כהנה הם אינם מקנים לו את המעות אלא מוכר הפ הם

עכשיו משלמים כסף על הפשתן אז הם לא נותנים לו את מעות הם נותנים את זה רק לאלה שמכרו לבעלי הפשתן לא לרב קנה למוכר של הפשתן אז כון שנתן לו רב קנה סכום מועט לא יכול רב קנה ליטון ממנו את מו הדמים למה זה הם מרובים ממה שנתן זה נראה כמו ריבית מה זה קשור לבעל חתן שתנה לו מעות צריך לדעת מה הקשר לזה אני מסביר לך בעל אתמול למדנו אם קונה אם אדם זה בעל חיטים הוא עכשיו הוא צריך לדעת מי קונה את החיטים למי

המוכר את החיטים צריך לדעת מי הקונה ממנו אם אם בא אתה לוקח בש בשביל מישהו והוא לא יודע מי זה זה לא מועיל לא עשה קניין לא יודע אם הלכה ככה זה בני מערבה אומרים אז לכן אם לא הודיעו ל לקוחים שפשתה לכן ה אומר לו תודיע אם ידעו שזה של רב כהנה אז אם נתנו את המעות בשביל רב כהנה יקנו לך את המעות אבל אם לא כן הם נתנו את המעות למוכר ועכשיו המוכר משלם לך אתה נתת מעט כסף המוכר משלם לך הרבה כסף זה

נראה כריבית הגמרא דוחה עתו מייב רב קנה ארבע בשקית מנה וכי רב קנה נתן ארבעה זוזים בשביל לקחת שמונה שתגיד שיש הבדל באיזה אופן בדיוק מחו את הפשתן יש בזה איזה בעיה של רבית הוא נתן ארבע זוזים כדי לקלון את הפשתן שכבר שילמו עבורו הוא שילם עבורו קנה אותו כבר כי תנה ממלאת יקר זה שני היה במחסן ו הקוטן הפשתן הזה התייקר ושווה עכשיו שמונה בכל מקום שהוא נמצא ואלה שמכרו את זה מזל גזלו לקחו גזלו את זה ממני בתנ כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה הם

צריכים לשלם שמונה כשביום אתה מבין בשעת המכירה ששעת המכירה זה כבר התייקר את השמונה זוזים מקבל בעבור פשטנו הגזול לא בעבור מעותיו אז כל ההבדל של הלוקח נתכון לזכות את מעותיו לרב כהונה כהנה ולמוכר אין פה ריבית לא אין פה בכלל הבדל אם הלוקח התכוון לזכות או לא התכוון לזכות אלא אם אם המוכר פשתן זכה בהן יכול רב קנה ליתו ממנו שמונה זוזים עבור פשתני גזו זה הכל זכה בהם גזל ממנו זה לא קשור זכו במעות או זכו במעות בסדר אמרה רוצה עכשיו לבאר את הפסק

הטעם אמנה הבי במעשה של רב כהנה המעשה עם רב כהנה אתה ממנה ולמה שכ רב קנה לקטנה רב תעמ דמ רב עושין המנה בפירות נו סימנה בדמים אה יפה הוא לא קנה את זה בכלל עדיין הוא לא קנה את את עדיין זה ברשות של המוכר כן כ אומר הבנה הב נתן רב קנה את המעות בעבור השתן באמנה באמונה באימון שנותן מעותיו מראש עבור כל הסחורה אתה יודע למשל יש אדם נותן כסף אומר אני מבקש ראתה משך שנה אני קונ ממך סחורה לשנה כל שבוע אני צריך

כך וכך כך וכך אני צריך את זה ואת זה זה ספק לי את זה עכשיו מה קרה עכשיו זה התייקר לא היה לו הוא היה צריך אה לא היה לו גם את הפשתן הפש זה לכן זה שלא היה לו פשתן למוכר בשעה שנתן לו רב קנה את הדמי אז רב קנה נתן לו בשביל פשתה נשנה שלמה קבא את המחיר על פי שער הזול עכשיו בשוק כך כך מה שצריך עכשיו בשוק יש את זה בבן איש חי את ההלכה ולא רגע ולא משכ רב קנה לקטנה הוא

לא קנה אותו אז אין כאן גזלה ולא צריך לשלם גישת הגזלה אז בגרב שאסר לרב קנה לקחת את הכסף אלא אם כן אמר המוכר שזה פשטנו של רב שזה שרב כהנה לטעמה לטעמי למה דאמר רב עושין אמנה בפירות אפשר לתת מעות מראש עלמנת לקבל בעתיד פירות כפי שער הזול אפילו אם תקר אחר כךש מותר זה לא ריבית ואן עושים אבל אן עושים המנה בדמים לא עושים הסכם כזה בדמים כלומר כשבא לקבל פירות התקר השער אסור לקבל דמי הפירות במחיר היוקר למה נראה כמו ריבית לכן עשה

רב לקבל דמים אלא אם כן אמרו בשעת המכירה הפשתן הזה הוא של רב כהנה באמירה כזאת הם זיכו זיכו את הפשתן לרב כהנה והם נעשו שליחו למכור את הפשתן אז נמצא שמקבל את דמי פשטנו שלא שהתייר זה ולא מעות אחרות בתמורה זה לא מות תמורה מה שהוא נתן מעות ולכן אין בזה ריבית הגענו למשנה בסדר מצוין טוב בים לא שמון היה לבכה מ למד אותך הנה עכשיו נלמד אדם שישו ממון של חברו חברו טובע ממנו את הכסף והוא כופר אומר אני לא חייב לך ו נשבע

אחר כך ודה אז מלבד שחייב לשלם את הכסף צריך לשלם חומש והשם קורבן שם גזלות בוא נראה הגוזר את חברו שווה פרוה ונשבע לו את גנב את חברו שווה פלוטה אומר לו חברו תביא לי את הכסף שקצת ממני והוא נשבע לו שהוא לא חייב לו וד אחר כך אומר איך אני אעשה דבר כזה בשביל כמה גרושים אני מפסיד את החיי העולם הבא בא מחינה אני חוזר בתשובה הודה עכשיו הוא רוצה להשיב לו את הגזלה להביא קורבן איך יש לה את הגזלה יולי כנו אחריו למד אפילו

הוא ברח לפרס לסבן לכנו לא כתוב למדי למדן למדי ולא יתן לבנו או לשלוחו תראה ממש אין לו כפרה עד שיחזיר נגד בעצמו כ למה הוא נשבע לשקר כתוב גבי מי שנשבע לשקר לאשר הוא לא יתננו ככה ראשי צריך ללכת אחריו למדי שיתקפו כל השם חיו ו למה דווקא למדי איזה דוגמה זאת למדי יש גרסה במשניות אפילו למדי כן הגיע בח ש אבל למה תפס התנה למדי ששמה כסף לא חשוב כמו שכתוב מדי אשר כסף לא יחשבו רש היייתה ממלכה גדולה בגל זה אולי בסוף למה

שבא במדי קשה להוציא כסף מדאי פרסו מדאי רגע המגילה חשובה נ בד מדאי יש בזה עניין מדאי הזה כתוב אפילו למד זה הכי רחוק בקצ דע זה טיית דן א זהו הגוזל את חברו שווה פרוטה ונשבע לו אחר כך הודה יוליכנו אחריו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו הגמרא תבאר למה אי אפשר לתת לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין נחשב שנתן לגזלן ממש למה השליח שומר את הכסף עבור הנגזל עד שיבוא קבל את הכסף מת הנגזל עזי יש באמת יחזיר ליורשיו אז מה גם ליורשים

צריך ללכת לטרוח ד מדיי תוספות אומר לא ככ נתן לו את הכרן ולא נתן לו את החומש הגזלן נתן נגזל את הכרן לא נתן את החומש או שנגזל מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש או מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שב פרוטה בקרן אנו צריך לך אחרו החומש לא מעכב את הכפרה אבל נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן או מחל לו על החומש ולא מחלו על הכרן מחלו על זה ועל זה חוץ משווה פרוטה בכרן צריך ללך אחריו

אין לעשות נתן לו את הכרן נשבע לו על החומש נתן לו את הכרן נשבע לחומש שהוא לא חייב לו את החומש אחר כך עודה לו שחייב איי איי איי א איזה איזה זה איזה נעשה החומש לקרן חייב עליו עוד חומש קורבן אפילו עשה כן כמה פעמים אתה מבין עוד הפעם עוד הפעם זה כנראה לא יודע מה יש לו הרי זה משלם חומש על חומש עד שתמל את הקרם משוה פרוטה אז הוא לא חייב וכן בפיקדון כל הדינים שאמרנו עכשיו אותו דבר בפיקדון הפקיד אצלו אומר לא

שנאמר בפקדון או בצומת יד בצומת יד זה עלוואה או ברזל או עשק את אמיתו מה זה עשק שכר שכיר או מצא אבדה כחשב ב משבע על שקר על זה כל זה משלם קרן חו מב שם עצומת יד זה הלוואה ראשי אומר כך גמרא נשבע לו אין לא נשבע לו לא תנג במשנה גוזר את חברו נשבע לו יוכנו אחריו למדי אבל גזר את חברו לא נשבע לוכ ת רחוקה אפילו שרחוקה מאוד בין י ה זה מד הי לא כל כך רחוקה לוי מאיפה גם מארץ ישראל לא

כל כך רחוקה נשבע לו אין אז חייב לו לכו אחריו אבל לא נשבע לו לא לא חייב לו לכו אחריו למדי כלומר אם רק גזל ובסוף ב אומר לו תשמע קח אתזה בחז זר שובה לא צריך לכת למדי מני שהתנה שנה את המשנה לא רבי טרפון לא רבי עקיבה ד תניה גזר אחד מחמישה אחד מתוך חמישה ואין יודע מאיזה מהן כל אחד אומר אותי גזל מניח גזלה ביניהם הוא מסתלק דברי רבי טרפון מה הכוונה ביניהם הגמרא אומרת במציאה בידו שעוזר את זה בידו עד שיתברר שם

את הכסף אצלו עד שתברר למי זה א לא בבית דין אולי בבית דין לא לא לא כתוב שם כך לא רשי אומר סגה ב מניח לפניו שהרי הבעלים שמו שם בפני אחד מהם ומסתלק לא בידו של הגזלן איפה כתוב אחד מהם מניח גזלה ו ב לב וד וזל בת גבי מנילי בידך מניח גזלה ביניהם בפרק המפקיד מוכלה דלו דווקא ביניהם אלא ניח עד שיתברר הדבר מי הם הבעלים יניח אצלו הכנרי מניח גזלה ולא בעלי המתו ד בסגה במניע לפניו שבעלים שמו ן כל אחד יגיד לשני

הם יחטפו את זה מה זה יניח לפניהם מניח לפניו לפניו חמישה אנשים הוא ישים את זה אצלו בכיס ואכתוב זה שייך לאחד מחמישה ולא יודע של מי זה צריך לברר זה הכל ד יכול להפקיד את זה בחד מוכר פרחים לא משנה דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר לא ז הדרך מוציאה אותו מדי עבירה עד שישנם גזלה לכל אחד ואחד לא השיב את הכסף די הגזלן הוא עשה כלם עכשיו הגמרא מבינה שהמחלוקת באופן שנשבע שלא גזל והודה ואחר כך לא זכר ממי גזל ולכן שואלת הגמרא גם

אם לא נשבע בין נשבע בין לא נשבע אז הוא נשבע שלא גזל והודה או גזל ואחר כך הודה מני מי זה התנא אי רבי טרפון אפג תב אמר מניח גז מסתלק לא צריך להביא ד גזל אז במשנה שלנו למה צריך ללכת אחריו עד מדאי אי רבי עקיבא אף על גב לא אשת בע אמר עד שישלם גזר לכל אחד ואחד אפילו כשלא נשבע צריך ללכת אחריו למדי עד שתי גזלה לכל אחד ואחד בידיים שלו ממש ו במשנה אמרנו שאם לא נשבע לא צריך הגמרא אומרת לעולם רבי

עקיבא הי ש לכנו אחרי למד רק כ שנשבע לא בלי נשבע יכמ רבי עקיבא שישלם גזלה לכל אחד ואחד אך יתבעו כמר מה תע מה למקרא לאשר הוא לא יתננו ביום אשמתו באופן שנשבע בהודה יש פסק כתוב בפסוק גבי נשבע לשכר לאשר הוא לא יתננו ביום השמתו כלומר משוע שיתן בידו לא יתננו אתה יכול להעמיד גם רבי ורבי טרפון אפר גב דשת בה מן הדין היה שיבו את הגזלה ליד הנגזל לאשר הוא לא יתננו בכל זאת עבוד רבנן תקנת עשו חכמים תכנה תני רבי אלעזר ורבי

צדוק אומר תקנה גדולה התקנו שאם הייתה הוצאה יתרה על הקרן דרך הוא גנב לו נגיד 10 שק הוצאות הדרך זה 2000 שק משלם קרן חומש לבית דין הוא מביא השמ מתכפר לו זה שלא יודע לי מי גזל אבל למה לגבי החמישה לא ישים אתית דין יגיד בית דין עד שיבוא מי שמגיע לא יקרה אתה לא יודע מי זה אחד כן כן עוד למה א אפשר להעמיד את הגמרא רבי עקיבא עוד מעט עוד ורבי עקיבא גמ הבינה שלא מסתו שרבי עקיבא חולק על התקנה ורבי עקיבא אפילו

שהוא סובר את תקנת רבי אלעזר ורבי צדוק בכל זאת הוא חולק כי עבוד רבנ תנל אז אני אומר שילך הביא לו דר לממונה למראה אבל בגזל אחד מחמישה לג לא תנש תקנה ששים בבית דין לכן צריך לשלם לכל אחד ואחד כן מת רונ בר יהודה אמר רבי שמעון בן אלעזר לא רבי טרפון ורבי עקיבע שלקח אחד מחמישה ון יודע מאיזה ן לקח שמני מקח ביניהם מסתלק לא נחלקו שלקח אחד סך הכל מקח אחד לקח לא יודע למי הוא צריך לשלם עבור המקח כיון שהוא לא עשה

איסור במקח הזה שמניע דמ מקח ביניהם הוא מסתלק מה זה מקח אחד קנה קנה משהו ווא לא יודע ממי קנה למי ש את הכסף שמניח דמ מקר מסתלק מה זה מניח דמ מקר ביניהם לאשר הוא לא מה זה על מהני אז מה זה מניח ביניהם הוא מסתלק עד שתברר מה המוכר אז הוא מניח אצלו על מה נחלקו שגזל אחד מחמישה בני אדם ואין יודע מאיזה מאין גזל שרביט גזל זה גזל זה לא קניה רבי טרפון אומר אפילו שהוא אף על פי שהוא עשה איסור מניח מגזל

ביניה הוא מסתלק רבי עקבא אומר לא גנב גזל אין לו תקנה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד וסק הדשת בע ש מחלוקתם באופן דשת בע מה לי לקח מה לי גזל למה מחלק רבי עקיבא בין גזל למכ או התורה אומרת להשם השם לא לא מתכפר לו עד שביא לידו ועוד מטובה מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא יודע מאיזה בן לקח הוא בא לפני טרפון אמר לו אנח בקרך בניהם סתלק ואתה לא חייב לשלם שניהם בא לפני רבי עקיבא אמר לו אין לך תקנה הוא

קנה הוא קנה אין לך תקנה תשלם לכל אחד ואחד אז זה חולק על רבי שמעון בן אלעזר למה רבי שמעון בן אלעזר אומר מודי רבי עקיבא במקח שמניח ביניהם הוא מסתלק ס דעתך ד משת בע חסיד ממשב בשקר איך אתה יכ להגיד פו נשבע שינו חייב ואחר כך ודע שחייב חסיד מ משתבח בשקר כי בשת ב והדרה וחסיד אחר כך הוא נהיה חסיד אז קראו אותו על שם שהוא נהיה חסיד חסיד קדישה והכל אך ד אמרין ל מעשה בחסיד אחד זה או רבי יהודה בן בבא

או רבי יהודה בר ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברע חסידים קרבו זה לא בעלי תשובות חסידים עקרה אז זה אי אפשר לומר שנשבע עדיין א לא חסיד אלא ודאי אותו חסיד לא נשבע אז מוכח שרבי עקיבא סובר אפילו שלא נשבע לא נחשב שנותן א מה שחייב רק באופן שנותן למי שחייב לו אפילו שלא נשבע אז המשנה שלנו שאומרת רק שנשבע יוליכנו אחריו למדי אז זה לא יכול להיות כמו רבי עקיבא אז מה כמו מי לעול אלא לעולם טרפו בשני שנוח במדי כשנשמע טרפון והוא סובר

שמניח גזל ביני מסתלק מתי שלא נשבע אבל מוד רבי טרפון אחד שתבע ש חייב חייב להשיב לו לידו ממש ליד ש שנגנב מה התמר נו ביום אשמתו אבל רבי עקיבא אגם זה לא משת בע כניס גם שלא נשבע כנסו אותו שייתן לכל אחד הוא הדיל במשנה אז בו רבי עקיבא שחת אחריו למדי אז ג כמו רבי עקיבא מקשה הגמרא ברבי טחפון אתה אמרת לי עכשיו המשנה הולכת בשיטת רבי טחפון איך דשת בע לא שג לא הודה מהרבי נשבע אפילו בלא שבוע נמה אם זה כמו רבי

טרפון אתה אומר הרי אך ד משת בה שהוא לא חייב לא יתכן שחייב אותו להשיב די הנגזל בלא ש שלא יודע מעצמו שהוא חייב אז מה יר ונשבע למה כתבה המשנה שהלכנו אחריו דווקא כשנשמע אפילו בלא נשבע צריך להוליכו אחריו למה לתניה מוד רבי טרפון ואומר שניים אומר לי שניים גזלתי אחד מכם מ ואני יודע איזה מכם נותן ן לזה מנה ולזה מנה שכבר הודה בפני עצמו אמר גזלתי כוון ש מעצמו בא להודות אז הוא בא לצאת ידי שמיים אז חייב לשלם לכולם אז גם באופן

של המשנה שלנו שהודע מעצמו זמור רבי טרפון שלצאת די שמיים חייב ללכת אחריו למדי אפילו כשלא נשבע אפילו שלא כ נשבע אז מה אתה מעמיד את רבי טרפון רק בבן נשבע כן א אמר רבה המשנה שכן ש כן דע למן גזלה בוד כיוון פשר להדור ממונה למראה אבל כמן דמר לי יו לי בידך יקח יפה אלא אמר המשנה שלנו שמחלקת ב נשבע שחייב להלך למדי לתת ליד הנגזל לבן לא נשבע אז אז ההולכה ב אז היא הולכת בין לרבי עקיבא בין לרבי טרפון איך שנ מן

כ דע למן גז ודלה כיוון פשר להדור ממונה למראה כיוון ששונה הדין במשנה שלנו יודע למי גזל ויכול להחזיר לו ויכול כן אבל כמן דמר יהיו לי בידך זה כמו שאומר לחברו גזלתי ממך והנזל אומר לו תשמור לי את הכסף ביד שלך אכח נשבע אף אגב כמר בדך רוצה שישמור לה כין כפרה זה נשבע ג כ שהוא רוצה כפרה אלשב גב פקדון עד עד שבזה כרה הקורבן כתוב בתורה ב ש שבילו עד שמה אשר השם הוא לא לאשר השם ששב קורבן ז עזוב הקורבן כפרה נכון

אבל אבל כתוב בתורה בשביל להיות כפרה ולהציב צריך לכת לאשר הוא לא יתננו ביום השמתו שנשבע שחי זהו לכן בגלל זה מעקב לו לכן הוא חייב לחזור לו ליד בשביל שיי לו הכפרה הזאת של הקורבן הבלים לא אם אין קורבן אז לא חייב להביל כמו פיקדון בלא נשב לל ידי שמיים כיח לא קב ל ש נתן לאדם עצמו לכן אבל מה אבל אם מדובר בשני אם גזל לא יודע מ מי גזל לא שיך לומר שזה כאילו גדון בידו הוא לא יודע למי להחזיר לכן סובר רבי

עקיבא גם כשלא נשבע לא יוצא ידי חובה עד שיתן לכל אחד רבי טרפון סובר גם כ שנשבע לא חייב לתת לכל אחד א מניח ביניהם ומסתלק זה המסכנה אבל לפי רשי לא יצ ד שמיים הרב עד שייתן לאדם עצמו כן מושה אתה איתי הלכות תקסה הלכה י הנודר לעל כברי הצדיקים שבמקום פלוני נתעכב ימים רבים ואחר כך ארע שיזכרו ללכת שם שזכרו אזה וכרים אותו שם נותנים לו כסף שרק ייבוא הרב למד ארב יודע מסומן נחזור אר היום מיטת אבי בשבת או בראש חודש דחל מחר

יש אומרים שתענה בערב שבת הגין נוהגים כן אלא הם נטענים כלל כן ללמדנו את זה אתמול הנודר ללך על קברי צדיקים קפלונים תעכב ימים רבים אחר כך ר שיזכרו ללכת שם דיי בהליכה זו סוף סוף כיה מדרו זה עסק טוב אתה יודע הנודר לצום סכום ימים רצופים וירה בהם תענית חובה עולין לו וואי גם לשובבים פד למה שלא יעל וחיב יב כל השרוי בתענית בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה על הציבור על צתם הרי זה לא ינהג עדון בעצמו ולא יק

ראשו יה שמח בטוב לב אלא דואג ואונן כנין שנאמר מה תאונן אדם חי גבר על חטאו ישמור עצמו מכעס ג מ הרמבם אתמול נשאר לנו חוב של אתמול אנחנו דף קנב הלכה כד כ משעריים בכל היסורים בן ב60 בן ב1 בן 200 משערים במרק ובתבנית ובכל שיש ב כדרה במן שבראה כדרה מאחר שנפל האיסור לפי עומדן הדעת שהרי אי אפשר לעמוד על מה שבלעה בצמצום כ ה אסור לבטל ייסורים שתורה לכתחילה ואם בטל הרי זה מותר פ על פי כן כנסו אותו חכמים ועשו הכל רא

לי שכיון שהוא כנס אין נושרים תערובת זו אין על זה העובר שבטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר כ כיצד הרי שנפל שעה של עורלה לתוך מא שעה שהרי נאסר הכל לא יביא מא שעה אחרת ויצרף כדי שתעלה בחד ומ ם עבר ועשה כן הכל מותר אבל באיסור של דבריהם מבטלים ס הכל מותר אם עשה אבל באיסור שדבריהם מבטלים נסרו לכתחילה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף דבריהם ונתן תע בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר כדי שיבטל הטעם לכן קלק יוצא בזה כח כבר בארנו

שאם נתן דבר האסור טעם בדבר מותר נאסר הכל במת דברים אומרים ישבחו אבל אם פגם זה האסור למותר והפסיד טעמו א הרי זה מותר והוא שיהיה פוגם מתחילה ועוד סוף א אבלם פגם בתחילה וסופו להשביע או השביע בתחילה ואף על פי שסופו לפגום הרי זה אסור כט ומי עום את התערובת אם היה מעורב המעורב תרומה עם חולין טועם אותה הכהן אם היה טעם התרומה נקר הכל מדומע בהלכות תרומות דר דין ה מדומע ל ואם היה בשר וחלב הויין נסך ויין עולה קלאי הקרם שפו דבש בשר

שקצים רומסים מבשל רק כיוצא בהן תואם אותה בוב וסומכים פיף אם אמר אין לי טעם אין בו טעם של האסור או שאמר יש בו טעם ומטעם רע הו והרי פגמו הכל מותר והוא שלא יהיה סופו להשביע כמו שביארנו ואם אין שם גוי לטעום משער אותו בשיעורו ב60 או במ או ב-2 כל דין בתינו ש אומר סתם גוי אפילו סתם ג צריך סיח לפי תומו א שלהביא מומחה גוי גוי מומחה דך עכבר שנפל לשכר או לחומץ משערים אותו ב60 שנח 60 שמ טעמו בשכר ו בחומץ משביע

העכבר השביח אבל אם נפל ליין או לשמן או לדבש מותר פ הוא נתן טעם בפני שטעמו פוגם שכללו צריכים להיות מבושמים וזה מסריח מסריחה ומפסיד טעמן קדיש שצלו בחרבו אסור לאכול אפילו מקצת אוזנו שהחלב נבלע באיבריו והוא משביע ונותן בו טעם לפיכך אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות ולא חלב כרב אלא מעט כאחד מ-60 קורף ואוכל עד שמגיע לח וכן ירך שצלע בגיד אנשי שב חול כל עד שמגיע לגיד הוא משליו כן בהמה שצלע שלמה לא חוטים לא ותס וכל כוון שהגיע לדבר הסו

חכו ומשכו שאין בגידים בותן טעם כדי להשאר בהם לג אין צוים בשר שחוה עם בשר נבלה א או בהמה בתנור אחד אף על פי שאין נוגעים זה בזה אם צן הרי זה מותר אה ואפילו הייתה אסונה שמנה הרבה ומוותרת רזה שהריח אינו וסר ואינו אוסר אלא טעמו של איסור לד בשר נבלה מליה שנבל עמו בשר שחוטה הרי זה נעשה בפני שתמצית את הנבלה נבלעת בגוף בשר השחוטה ואי אפשר לעמוד כאן לא על טעם ולא על השיעור וכן בשר דגת דג תפל טהור נאסר בפני צירו אבל

אם היה מליח טהור והטפל דג טמא לא נאסר המליח שטפל בולע מן המליח דג שכש דג טהור ציר הכל אסור אלא אם כן הטמא אחד ממי מן הטהור זה של היום פרק 16 כל השיעורים הנו שנתנו חכמים דבר אסור כל השיעורים האלה שנתנו חכמים לדבר האסור שנת בימינו המותר בשלא היה דבר האסור מחמץ ומטבל אבל דבר חשוב שוא עומד כמו שהוא ולא נתר ע בדבר המותר אבל אם היה מחמץ או מטבל או דבר חשוב אוסר בכל שהו כצד ור של חיטין שתרומה שנפל לתוך עיסת חיטין

של חולין ויש בו כד לחמץ הרי העיצה כולה מדומה לכן תבלין של תרומה שנפל חולין ויש בו כדי לטבל והם ימין החולין הכל מדומה אפי ששור התבלין אחד מלף כן שאור שלק הק תוך העצה אותם תוך הקד אסור בניה למה זה לא בטיל דבר חשוב שהוא עוסר במינו בכל שהוא שבעה דברים ואלו אן דבר חשוב עוסר במינו בכל שהוא שבעה זה שבעה דברים בוא נראה ואלו אגוזי פרך רימוני בדן חביות סתומות חליפות תדין כנסי הקלוב דלעת תבנית כיכרות של בעל הבית הם גדולות חשובות כיצד רימון

מרוני בדן שהיה עורלה נתר כמה אלפים ריבונים הכל אסור בניה כיל חביץ טומה של יין עורלה או של כלי הכרם שתרבה בכמה אלפים חביות סתומות הכל אסורים בעליה ווא וואו כן שאר שבעה דברים לכן חתיכה של נבלה או שדג בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמין שיתערבו בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שהגביע את אותה חתיכה ואחר כך יש שעה ב60 שאם לא הגביע הרי הדבר אסור הוא האסור עומד לא נשתנה חתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחים ו וא הדין בחתיכה של

בשר וחלב של חון שנשחטו בעזר שהרי הן אסורים מדבריהם בניה כמו שדבר בכות שחיטה אוס בכו ש עד שהגביע אותן וכן גדש שנתבשל הגידין ם הבשר בזמן שמכיר מגבי הו ושאר מותר שאיין בגידי בנותן טעם ממנו מכירו הכל אסור פני שהוא בריה בפני עצמה והרי הוא חשוב ואוסר בכל שו ז וכן כל בעלי חיים חשובים הן ואינם בטלין כח שור זק שרב בלף שברים גד רופה בלף עגלות צפור מצורע שחוה בלף ציפורים או פתח חמור בלף חמורים כולם אסורים בניה שאר הדברים אף על פי שדרכן

למנות הרי או עולים בשיעור כיצד אגודה שרק מכ הקרם שנה ב200 אגודות או טרוק ש שנ ב2 רוקים הכל מותר כן כל כ צא בזה יראה לי שכל דבר שהוא חשוב יצא בין מקום בין המקומות כגון זה פר ורמון בדן בארץ ישראל באותם הזמנים שהוא עוסר בכל שהוא לפי חשיבותו מקום פי חשיבותו באותו מקום באותו זמן לא זכרו אלא אלו אלו אלא לפי שאין אוסרין כל שהן בכל מקום וא הדין כול כיוצא בהם בשאר מקומות דבר ור שכל הסורים אלו שהם לא בטים כמו שמ דבריהם

יד נפל רימון אחד מן התערובת הזאת לשני רימונים אחרים מ בדן לפ ממנה שלושה רימון אחד לרימונים אחרים הרי אלו אחרים מותרים שהרי הרימון של תערובת הראשון בטל ברוב ואם נפל מנת רוב הראשונה ריבון אל כולם אסורים לא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספקן שם ייפול מנת רובת השנייה למקום אחר אינו וסר יפה לכן כ זה בזה יא נפצעו אגוזים אלו שנסו כולם בפני אגוזי עור שביניהן או נפו המונים נתפרו חביות נכו הדלועים פזו הכיכרות אחר שנאסרו הרי אלו יעלו בח ומדין חתיכה שוכה בכל

החתיכות הכל כמות שהוא עולה ב60 ב ואסור לפצוע אגוזים ולפ רימונים י אחר שנסו כדי שעלו בחד ומתים שם מבד סח חי ם סון כונס אותו וסרין עליו כמו שבארנו או ו של כלי הק של תרומה שנפלו לתוך יסה לא בזה לחמץ ולא בזה לחמץ שטרפו אשח מהן חמץ אותה עה ישראל מכנ כן תן של תלמה של כ הקרם שבלו ד לא באחד מהן כדי לטבל ובשניהם כדי לטבל אותה כדרה אסורה לישראל שרי דבר אסור להם טב מותרת הכהנים תבלין שהם שניים או שלושה שמות ממין

אחד כגון פלפה שחור פלפל לבן פלפל ארוך פלפל לבן שח כן או ששלושה משם אחד מצרים לטבל ולאסור וכן חמץ כצר שאור של חיטין ושאור של שעורין הויל בשם שאור אחד הוא אינן כמין שאינו מינו אלא הרי אין במין אחד מצטרף ומצטרף לשער בהם כדי לחמץ בעיסה של חיטין אם היה טעם שניהם טעם חתין או כדי לחמץ בעיסה של עורים אם היה טעם שניהם טעם שור ככה זה מצ טו שלושה שמות ממין אחד כיצד כגון כרפס של ניבות כרפס של עפר כרפס של גינה אלפי שכל

אחד מהן ש בפני עצמו ה ומין אחד סטרפן את הבן לסור את העיסה הכוונה עיסה מחמצת שנפל לתוכה סור של תרומה אסור של ככח כדרה מטובת ש של כ הכרם אם יש בור כדי לחמץ אם הייתה עצה מצה בתבלין כדי לטבל הכדים התה תפילה הרי הכל אסור ואבן כדי לטבל לחמץ יעלו בשעון טומה באחד ומ וו כלי הקר באחד ו2 התרומה מעלה את העולה ואת כלאי הקרם כצד צע שתן ש תשע 90 חולין אחר כך נפל הלכל אחר כך נפל לקל חצי שיעה של אורלה או

של כלי הקרם אין כן איסור אורלה ולא איסור כלי הקרם שהרי עלי אחדו 200 אלפי שמקצת ה 200 תרומה וכן העורלה וכלא הכרם מעני את התרומה כיצד מעז שאה של עורלה או של כלא הקרם שנפלו לוך 20 אל של חולין נעשה כל הת ובת 20 אל ומא אחר כך נפל לכל 100א שאה שאה של תרומה הרי הכל מותר תעלי התרומה באחד ומאה אף על פי שאם קצת המאה מענין אותה עורלה או כי הכרם וכן העורלה מעלה את כלאי הכרם וכרי הקרם את העורלה כלאי הקרם את

כלאי הקרם והעור את העורלה כיצד 200 שעה של עלה או של כלי הקרם שנפלו ל 40 אל חולין אחר כך נפל כ נפל כל 200 שאה שעה של אורנה או של כלי הקרם הכל מותר כן שבטל האיסור שנפל תחילה נעשה הכל כחוליים המותרים כ בגד שצבעו בקליפה עורלה ישרף טרב באחרים יעלה באחד ומתים וכן דשי שבי שלו בקליפה עורלה פת שפה בכפ עוה או בכלי הקרם ישרף התבשיל ופת שאר הנאתו ניכרת בהן תרבו באחרים יעלו בחד ומי וכן בגד שהרג בו מלאו סטיס מלא הסית כלומר

מרחק בין העצב למה שצבעו שצבעו בקליפה עורלה ואיין ידוע איזה הוא יעלה באחד ומתי הרבו מסני עולה בסני התר ילו בחד מ מ צבע במי צבע התבטל ברוב תנור שסו בק עולה בכלי הקרם בן חדש בן ישן יו צן ואחר כך חים אותו בהתר ביצי התר ואם בישל בו קודם שו צן בן ב תפש ארי זה אסור בהנה ש למה יש שבח עצים בפת איסור בפת או תבשיל גרב כל האש חר כך בשלו פה בחומו של תנן הרי זה מותר שהרי צא יסור הלכו ן א

זה גם חידוש כעלות כוסות גדות חיות שב שננו יצא בכפולה הרי לא אסורים בהנאה שהרי לכ סורה בהנאה אותו חדש פת שבשל ע גבי גחניים של צולה מותרת אה כיוון שנעשה גחלים הלך יסון אף על פי שהם בוערות שומע נ כדרה שבישל אותה בקליפי עו בקריאה קרם בעצה התר נמצא שנגמר התבשיל על ידי צה איסור והתר הרי התבשיל אסור שזה זה גורם שבשעה שנתבשל מעמת עצה איסור עדיין לא בא עצ התר ונמצא מקצת הבישול עצ מקצתו ביסור קפה נטיעה של אורה שנתערבה בנטיעות כתוב לך של

כילא הקרם כן וכן הרוגה שתק הקרם בערוגות הרי זה לא קתח תחילה מן הכל ואם היייתה נטעה ב200 נטיעות ועוגה ב200 ארוגות הרי הכל הנקלט הנקת מותר אם היו פחות מזה כל קת אסור ולמה התירו לו ללקות לכתחילה והיה מן הדין שאוסרים נו הכל עד עד שדר צא נטיעה ארוגה ואסו שדו חזקה שאין אדם וסר קרבו בנטיעה אחת ואילו היה יוד ה מוציאה בת גבנה ב בשרף פגה עורלה או בת כובת עבודה זרה או בעומ צן של עקום הרי זו אסורה בהנאה אף על פי שהוא

מן בשן מינו ואפל גם שהוא שהוא קוד שהו שהרי הדבר האסור הוא הניכר והוא שעשה אותה גבינה העולה כלי הקר דין הפלות שלהן ששרפו המשכן שלהם קרבו ני שאי אפשר לשוף המשקין איפה אני יין ש תנסח לעבודה זרה שנתערב עם יין עם היין הכל אסור בנה פני שהוא כמו שאמרנו במ דברים אמורים שהוא רק היין המותר לטיפה של יין נסך אבל אם ערה יין נסך בסלסול קטן לתוך הבור של יין אפילו ערה כל היום כולו ראשון ראשון בטל א אר מן החבית בן שאלה מן המותר

לסור ומן הסו מותר כל אסור מפני שעמוד ה יורד מפי החבית גדול ן אם היה משפך קטן לא נורא זה גדול כט נתערב סתם יינם ביין הרי זה אסור בכל שהוא כשתייה ומחר לגוי ולוקח דיין ין האסור שבו מ שכולם המלח וין נשאר המעות וכן מתר חבית של יין נסך בין החביות הכל אסורים בשתיה ומותרים בהנאה ולך דמ אותה חבית לים המלך שמקור הכל לגוי כן בחבית שסם ינם ל מים שתרבו ביין או יין במים בנותן טעם בפני שהן מן בנותן טעם בפני שהם מין בשאינו

מינו אז מין שאנו מינו שורב נותן ט במ דבר אומרים כשנפל המשכה מותר לתוך המשכה אסור אבל אם נפל המשכה אסור לתוך המשכה מותר רש בטל ווא ש מסוסו קטן שהיה מרי ויורד מתוך מעט מעט ואך שימים אסורים כגון שהיו נעבד או תקרובת עבודה זרה בו ל בור של יין שנפל לתוכו קיתון של מים תחילה אחך נפל לתוכו יין זה רואין את היין התר כאילו אינו והמים שנפלו משערים בן אם יין נסך אם ראו לבטל טעם אותו יין נסך שרי הרי המים רבין עליו ובטן אותו

ו הכל מותר ל ב יין סך שנפל על הנבי מדחם ותרים באכילה ואם היו מבוקעות בין שהיה יין הש שהיה חדש אם נותן טעם בענבים הרי או אסורות בהנאה ואם ריו מותרות באכילה ג נפל על גבי תנים הרי אלו מותרות פני שיין פוגם בטעם התאנים יין נסך שנפל על החיטים הרי אלו סורות באכילה רות בהנאה ולא כרם לגוי שם חזור כר ישראל כיצד טוחן אותן ועושה מהם פת ובוכרה לגוי שלא בפני ישראל כדי שלא יקחו אותה ישראל מן הגוי ריפת גוי אסולה כמו שיתבאר מה אין

בודקים את העתים ונותן טעם שהן שואבות והיין נבלע בהן יין צ נפל לתוך חומץ שיש שכ וסר בכל שהו שהוא כמי שאין ששני הן חומץ אן ביין שת עם חומץ ביין שנפל חומץ יין בין שנפל חומץ יין בן שנפל יין חומץ משרין אותו ונותן טעם זוהר יחיד המתענה על צרה בר לאתי להלכות בחזרה קופץ פעמים קופץ מיכאל דף רל מכאן ממינה שכ מכ יפה זה בשבטים נוסעים השבטים וזב מזר יא כ החדישה מזרח בפן מזר דרום צפון בן זכר בגן כ כ בן צפון דרום ן

צפוד זכים בן ן צפון לדרום ת צפון יו מערב עלד דרז כגדוד נו שפמים שבת כשר אותם משמשה לך נמים משה כעך סמים ףח ח בסמים זת בבד ךמ ב א פני אנ ב כצד 398 395 כני בכל יום שלוש שם גדול חזיר ש בערב יום הכיפורים כדי לקיים מצוות דק מ סמנים היו ב לו הן הצורי והציפורן והחל בני פ כ מזרת הארור דש דש מעז ב הדבר הזה כי תבוא א הארץ אשר תן אם את העבודה הזא י ככם העבודה לכתם חצרים ו את

מצ נקפו את מצרים תצ ו ת מור זהב ושישה קנים יוצאים מצ שלושה כ אחד ושלושה צ השני שלושה גבעים בח שלושה גים אחד כ שתקנים היצאים מן המור שני הקני ממ בכ כב אדני יאמר משה באמר מש ויאמר משהה ך ני ופ כ ם רחמי צדקתך קדושתך שבתנו שמ צנו יודע עלומות ע שמות שלום באך ותנו הקדושים אד גם אלה שמאזינים דרך הפלפון דרך הלבין ברך נהור מ הצלחה גדולה פרנסה טובה חים טובים ות טובות חיים טובים אמן חיים טובים כל ו ציון בן שר

ש שלמה חי מילו שחי בן חנה גם כן פה שלדו וכן רצו ומר אמן