הדף היומי מסכת בבא קמא דף צט הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ר"ח אדר ל שבט תשפד

בוקר טוב [מוזיקה] לכולם היום אנחנו יום השישי ל בשבע תשפד ערב שבת קודש פרשת משפטים א' דראש חודש אדר הראשון חודש טוב ומבורך לנו לכל ישראל אחנו הנה מי שנכנס אדר מרבים בשמחה שמע שהשמחה היא תמידית אלא שבאדם מרבים ומגבירים את השמחה אומר רב צדוק הכהן זובין שמחת ישראל בהשם כל זמים כל הזמן כמו שכתוב שמחו בהשם וגילו צדיקים ונשרה להם שמחה השמחה זה דביקות בהשם יתברך אפילו שאדם מרחוק גם כן כל מקום מבקש את השם חפץ דבק בו אומר דוד המלך ישמח לב מבקשי השם

השמח השמחה הגדולה של יהודי שהוא מבקש את השם הוא מרגיש את ה בעלה אשר בחר בנו מכל העמים מרגיש את המעלה שלא עשני גוי לא עשני כגויי הרצות ז זה אנחנו אומרים עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי ארצות גם איך אנחנו אומרים תעבדו את השם בשמחה בזמן שבית המקדש קיים אחרי הקרבת הקורבן יוצא המקריב בשמחה למה נמחלו לו כל עוונותיו למה הקורבן ומחילת עוונות משמח את הלב אתם יודעים ש הצפת אמת היה אומר כמו שחודש אלול קודם הימים נוראים זה זמן

תשובה מראה מ שנכנס אדר קודם ניסן ופסח זה זמן לתשובה מאהבה בחודש אדר אפשר להפוך הדינים לרחמים המקור לחודש אדר אדור ביניכם אומר עשו לי קיתון קטן ואני רוצה לגור ביניכם ולכן צריכים לנו עכשיו שנכנס לנו האדר וזה גם שבת וגם ראש חודש אדר איזה אור איזה שמחה גדולה יש בעם ישראל מתוק הדינים גדול עכשיו התחילו ימים כל כך יפים לעם ישראל עם ישראל רואה בישועה בנחת בשלווה בשמחה איזה שמחה ואיזה ישועה לכן צריך לנצל את הזמן הזה את הראש חודש הזה את האור הגדול שיש

לנו לכל עמו ישראל בעזרת האל רשעתו ננצל אותו נשתדל ללכת בדרך השם איך הקדוש ברוך הוא אומר לנו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אומרת לנו התורה צריך להתנהג בחסד וברחמים גם בדיני ממונות המצווה בדיני הממונות הראשונה כולה חסד עצם זה שהעבד נמכר זה רק בגלל שנגנב העבד גנב מוכרים אותו כי תקנה ממי תקנה מיד בית דין מכרו הו בגניבתו למה אין לו מכרו בגניבתו אם אין לו ונמכר בגניבתו מוכן איך זה אדם עושה חסד כזה הולך קונה עבד גנב מוכן להכניס לבית שלו גנב ולא רק

זה התרה אומרת כי טוב לו עמך עם מך במאכל עםך במשתה לא תהיה אתה אוכל פת נקיה ואוכל פת קבר אתה שותה יין ישן שמביא נתנן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן לכן אמרו רבותינו קונה עבד עברי כמו קונה דול לעצמו למה אם יש לו רק אחד יש לו רק סדין אחד אתה לא יכול לשכב בזה תתן לו לא אתה תישן על זה זה לא זה זה מי שקונה עבד הוא עושה חסד שאין כמותו בעולם גם הביצ לו

בן אדם גם הבן אדם הזה גנב ואי אפשר לדעת מה הוא יעשה וצריך לתת לו כל טוב שבעולם נתנן איתו בחסד בידידות בפרגון התורה מלמדת איך לחנך אנשים לגנב לא רק שמים בבית הסוהר זה לא הפתרון גנב צריך לקחת אותו להראות לו את הדרך להשים אותו בבית יפה לחנך אותו הגויים מהשליחים ישר מכות חותכים לו את היד שמים אותו בבית האסורים בבית האסורים יש עוד גנבים הוא תקלקל יותר אבל צריך זה החינוך של תורתנו הקדושה איך שהיא מלמדת אותנו ללכת בדרכי השם איזה היום השבת השבת

זה פטירת האבן עזרא בשבת קודש גם טירת השך הרב פתי כהן גם העי בן עזרא היה בזמן הרמבם הרמבם היה מעריך אותו מאוד מאוד הרמבם כותב באגרתו על אבן עזרא היה גדול כמו אברהם אבינו ברוח הוא כותב עליו דברים נורא יש עליו דברים גדולים מאוד יש לו איגרת השבת לרבי אברהם בן עזרא זה נתפס בשולחן ערוך של האריזל ואחר כך הביאו את זה כמה פעמים אני השבת ערת דת רביי בעשרת הדברים בין השם ובין בניו אני עו וכולי וכולי זה משהו אדיר גם היום זה פתירת

אתם יודעים פטירת אמרתי לכם הרב שבתי כהן קץ בעל השך כבר אמרנו עליו הרבה דברים תמיד שהיה אדם שאין כמותו משהו גאון אדיר נראה לו פעם הוא הלך לאיזה גלות ו בגלל שהיה גזרות קשות הוא גלה והיה לו איזה דין ו דברים עם איזה אחד עשיר גדול והוא עשה איתו מסחר עשך ואלה הדינו דברים איזה מחלוקת על ממונות וזה היה הרבה כסף וה והבן אדם אמר לו איך אנחנו נלך לדיני ממונות פה בזמן שזה ם מכירים אותך כל מה שאתה תגיד זה קדוש אני מוכן ללכת

לדן תורה אבל אמר לו בוא נלך מרחק איזה 100 קילומטר בערך לא מכירים אותי מכירים אותי בשם אבל לא מכירים אותי בפנים ונדון הלכו הלכו באמת ושך דן שמה ואמר לו תשמע אני צריך לילה אחת לשבת על זה הפוסק הזה והיה אדם גדול מאוד בסדר חקו שמה ישנו שם במקום מחר באו אליו אמר להם את הפסק נגד השך מה השך אומר לו אתה יכול לנמק לי אבל ככה אבל ככה אומר לו תשמע האמת שאני גם חשבתי כמוך למתי על זה לילה אחת אבל ראיתי באיזה ספר

שיצא עכשיו חדש איזה ספר זה של אחד הרב שבתי כהן אומר תביא לי את זה אתה יכול להראות לי מביא לו הוא כתב בעצמו את הפסק הזה נגד מה שהוא פוסק עכשיו והצדק איתו אמר לו תראה כמה אמו חכמים אדם נוגע אצל עצמו אומר לו כל זה עילת הילות אז הוא אמר לו שהוא השך הוא נישק אותו הרב והוא והבן אדם גם כן תראה איזה קידוש השם אמר לו תיק טק טק הנה הכסף וזכית בדין וזה שלך את ראית מה זה זה עבודת השם של צדיקים

טוב אנחנו הולכים לדף היומי יש לנו מלכים איזה פסוק אחד ו נפתוח פסוק לו ואתה תשמע ה שמיים לחת לחטאת עבדך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתת מטר ארצך שנתת לעמך לנחלה כן פתוח בראשית תמן תרא תמן שבת בראשית בר שבת שבת לעשות את הב ת ס ד סכן מצוות אמן כול המוסיף כן אנחנו במשניות לפתוח משתות כתובות פרק י משנה ה לפני המשנה נעשה צדקה על איך יומים בסדר טוב מה שאתה אומר יומיים יומיים מהש חודש שלפ שלוש פע גם

היום ראש חודש גם מחר ראש חודש כל אחד בקשה מי שאין לו לא זה זכות זה זכות לתת הנה קח צ משה זה זכות זה של מויר מר זכית בזה כן אנחנו פרק יא כתובות שום הדיינים שפחתו שטות או הוסיפו שטות שומת נכסה יתומים על ידי בית דין אם פחתו טעו בשומה ומכות את הנכסים בשישית פחות משובים או הוסיפו שטות בשלישית אותם מכרן בטל רבן שמעון גמאל אומר מכרן קיים אפילו טעו בשטות ויותר אם כן מה כוח בדין יפה למה אם לא כן אז מה כוח

בידין יפה אבל אם עשו איגרת איגרת ביקורת מכרו בית דין על ידי כתב הכרזה אפילו מכרו שווה מנה ב200 או שווה 200 במנה מכרן קיים גם לדעת הנקמה הממנה ו' משנה ו' הב מענת השנייה והעירונית אין להם כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואם מתחילה נשאה לשם לונית יש את הכתובה ה היא אמרה מהתחלה תשמע הי חולה היא ככה יש לה אלמנה לכהן גדול גשה חלוצה לכהן דיות ממזר ישראל בת ישראל ת יש להן כתובה תראה מה זה גם פירות גם מזונות גם בלאות הגענו

פני רק 12 עכשיו אנחנו בגמרא היום זה דף צט צדיק טהור ציון מצות עש של לימוד תורה כמו שמ כתוב נוין בדיני ממו שגינו כבר ברוך אתה אךךך יים רץ כן היום הלימוד לרפואתו השלמה של הרב הגאון רבי עמרם אלחדד בן שמחה וגם כן לרפואת כל חל ישאל של רב יוסף כן נפת כל חלי עמ ישראל שיהיה להם רפואה שלמה וישועה גדולה וחיים הילו בן דוריס רחל גם כן רפואה שלמה רבי יוסף חיים קורדובה בן חנה גם כן רפ ש ומרדכי רפאל בן בן חנה וגם

יחזק ברזני בן חבה רבי חיים סלמן בן בן סלימה פה שלמה וחיים טובים ארוקים בריים ושמחים שה שלמה ושועה גדולה וגם עכשיו נלמד דבר להבדיל בין החיים ל נשמת אברהם בן מנחם מנדל להלו נשמת רבקה בת מרים ל נשמת לי בת זוך אברהם בן רבקה יעקב בן שלמה בעזרת השם נפתוח אנחנו דף צט מברך את המקדיש לרפואת שושנה שוקת בת מרים והצלחת סטר בת רס ומשה בן שושנה שוקת רבותיי להדק את החגורות אנחנו צריכים ללמוד יש תס ה כן היום זה טס תשים לב חכם משה

המזרחי איתנו השם יתן לו חיים טובים ארוקים בריים ושמחים ברך אותו על הנעימה שיהיה לו נחת כן זה ג כן כן לפתוח דף צח עמוד ב בסוף העמוד למה מסייע לי שמה אנחנו ראיתם בסוף נמה מסייע עליה אז הנה אתם יודעים אתמול למדנו במשנה מי שנותן לאומני לתקן קלקלו חייבים לשלם נתן לחרש שדת ומגד לתקן וקלקל חייב לשלם על זה הגמרא אמרה אמר רב אשה לא שנו אלא שנתן אחר שדת תב המגדל ממש נעץ בהם מסמר ונעץ בהם מסמר ויברן נתן ל לתקן משהו נן נתן

מסמר שיבר אז החרש חייב אבל נתן לחרש עצים לעשות שידת תיבה או מגדל נתן לו רק עצים אמר לו תבנה לי בזה שידת תיבה ומגדל ועשה מהם שידת תבה ומגדל בשבן פטור מה הטעמה אומן קונה בשבח כלי כי האומן למדנו את זה אתמול שה אומן קונה בשבח כלי כשהוא הוא קיבל עליו לגמור את מלאכת תיקון הכלי בסח קבוע אז הוא זכה בכלי כנגד השבח שיבחו אכן אם שברו האחר תיקונו איו משלם אלא דמי עצים גמרנו ולא שאר השבח כלומר אם הוא שבר אותו אחרי שהוא תיקן

אותו והכל משלם דמי עצים לא בשבח הכלי עכשיו בהתחלה העצים שווים אל עכשיו הכלי שווה 10 אל שק אחרי שהוא בנה אותו לא יקבל 10 אל שקל כי האומן קונה בשבח כלי א קבל אל שק כמה שולה עצים הבעל הבית למה מסייע עלי האם נמר מה שאמר הבס שומן קונה בשבח כלי על ידי שהוא עשה את הכלי הוא קנה את השבח לא קונה קונה בשבח הק ה העצים היו שווים 1000 שק הק השביע והוא עכשיו עומד על 10 אל שק האומן קנה את זה זה שלו

הוא יתן לבעלים עכשיו זה שבר יתן לבעלים רק 1000 שק מאיפה האם יש מסייע לה מאיפה מהמשנה לקמן כתוב שמה הנותן צמר לצבע נתן צמר לצבע שיצבע לו את הצמר והדיחו יורא התקלקל הצבע הרתיח את היורה יותר מדי והתקלקל ככה הקדיח אותו הוא לא עשה טוב את את האש עכשיו הצמר לא שווה כלום שום דבר צריך לקחת אותו למזבלה נותן לו דמ צמרו אתה רואה נותן צבה רק דמי צמרו דמי צמרו אין דמי צמרו בשבחו לא לא נותן לו שבח איזה נרא היה כמו שאמר הבסה

הלו עכשיו הוא צבע את זה זה השביח אז הגמרא אומרת איך הגמרא מסיימת את השאלה לאו שדחו לאחר נפילת יק השוחה אתה יודע מתי הוא שם את זה בקדירה קלט הבגד קלט את הצבע הצמר קלט עכשיו נהיה שווה יותר במכל להיות שווה 100 שק נהיה 1000 שק ואז התקלקל אחרי זה התקלקל וכן זה ראייה למה שאמר הבסה שאחרי שהשביע אני אומר לא משנה עבור צמר לבן לא משלם רק דמי צמר לבן לא עבור הצבע צבוע ושמע מינה אומן קונה בשבח כני כיוון ש הצמר השביח על

ידי האומן קנה אותו ואת שלו הוא הזיק האומן את שלו הזיק ולא יכול לשלם לבעל הצמר רק צמר לבן מספיק האם זה מסייע או לא אמר שמואל אח במסקנה כגון שידחו בשעת נפילה דלק שברחה לא זה עוד לא עוד לא היה צבוע בכלל איך שהוריד אותו לתוך היורה עוד קודם שנצבע בכלל היה בתוך הצבע על המקום נתקלקל הכל כבר לא יה שווה כלום אבל הגמרא מדייקת אבל הדיחו לאחר נפילה מה הי מה יהיה הדין נותן לו דמי צמרו בשבחו אז נותן לו השבר שהשביע הצמר נותן

לו גם דמי רו וגם שבחו אז אם ככה הפוך למה מסייע עלי למה שמואל למה שמואל לתל דרב עשה האם נאמר שמואל שאמר את ההלכה הזאת כי ככה אנחנו מדייקים שמואל חולק על רב עסה האם נאמר וסובר שאינו מן קונה בשבח כלי בכל למה אנחנו יודעים בכל מקום הלכה כשמואל בדיני ממונות הלכה כרב באיסור כשמואל בממונה אז נוכיח מכאן שההנחה היא שאינו מן כולה בשבח כלי לא כמו רב אשה אמר לך שמואל לא אכה במסקנה כגון ד צמר וסמנים דבעל הבית וצבע אגר ידי הו דשקיל

אתה יודע מה שקולר פה גם הצמר גם גם הסממנים הצבע שייך לבעל הבית הצבע הוא אומן הוא רק הוא רק מקבל שכר עבור העבודה באופל כזה גם אם יש שבע זה שייך זה לא שייך לאומן זה שייך לבעל הכלי אז מכך שהמית שמואל את המשנה בקדיחה בשעת נפילה משמע אם אקדחו לאחר נפנה נותן לו גם דמי שבחו א אם בזה לשמוע שחולק על רב למה כאן הסממנים של בעל הבית וגם רבסה מודה שנאמן קונה בשבח למה הסממנים עצמם זה לא שלו של בעל הבית הגמרא שואלת

אתה איתי ציון משה אבל ותן לו את הקרשים שייעשה לו ארון עכשיו זה לא קרשים עכשיו מה שאנחנו מדברים על זה מדברים שמה רשון שהוא לא קונה הוא קונה את ה נכון אז זה בקרשים נתן לו קרשים עכשיו אנחנו שואלים המשנה הזאת שדיברה הצמר ולצבע אותו מסייע לו לרב או לא אז זה צמר אנחנו דנים בצמר מה אתה אומר לי קרשים דנים בצמר פה הצמר יש לו דוגמה אחרת שבאמת גם הצמר גם הצבע שייך בכלל לבעל הבית ולכן זה לא שייך להגיד הוא קונה בש ודאי

שהוא לא קונה גם בזה רבס מודה למה גם הצבע של בעל הבית אז אז בעל הבית קנה לא הצבע קנה י אחי נותן דמי צמרו בסמנים מבעלה מה זה נותן לדמי צמרו צריך להגיד נותן דמי צמרו סממנים את שניהם הפסיד לו לבעל הבית אלא שמואל דחוה כמחלה לעולם מדובר בסמנים של הצבע בכל אובן אין להביא ראיה ששמואל חולק על רבסה למה מה שהעמיד שמואל את המשנה בקדחת או בשעת נפילה לא הוא לא באמת חושב כך אלא הוא רוצה רק לדחות את ראייתו של רב הסמה המשנה

ולא נעמיד כך בדווקא אין רעיה מפה זה הכל מה שהוא רוצה עכשיו הגמרא מקשה לרבת שמה הנותנת ליתו לאומן אדם אתה אמרת לי אני רוצה להראות לך שאומן הוא לא קונה בשבח כלי יש למה לא כמו רב עסה רב עסה אמר אומן קונה בשבע כלי בוא תראה אני נותן את התו לאומן אמר לו תשמע אני רוצה תתקן לי את זה בקבלנות נתן לו לאומן אומר אתה תתקן לי את זה אני אשלם לך בקבלנות כמה כמה זה הולה בלי גמרו גמר האומן את קונו והודיעו שהטלת מתוכנת

אפילו מכאן עד 10 ימים אין עובר על משום לא טלין למה אדם ביום שאדם בא אצלו פועל עושה לו עבודה לא תעני פעולת שכיר איתך עד בוקר צריך לתת לו גמר ביום תן לו כל הלילה גמר בלילה תן נו כל היום אם עבר הזמן הזה זה פעולת כיר נות פעולת כיר כל הזמן שלו אז ה עכשיו ה פה המשנה פה הגמרא אומרת כל זמן שום מסרה לו עדיין לא נתחייב לשלם כרו אז זה קבלנות נתן לו לעשות לו כלי תביא את הכלי באותו יום מסרת את

הכלי צריך לשלם ניתנה לו בחצי היום הנה כיון ששקעה עליו החמה עובר משום בלטרן שי את השכר סכ את חומן קונה בשבח כלי כמו שאומר רב אעשה זוכה במה שהשביע בכלי כשקיבלו קבלנות מה נעשה אתמול וס דעתך ומן קונה בשבח כלי נותן לו במה שהשביע בכלי כ שקיבל בקבלנות המ עובר משום בטלין הלי שישה את השכר הרי השכר שמשנים בעל התנית לאומן זה לא עבור צר פעולה בעבור עבודותו אלא כן שהשביע שתתו שלו הוא השביח את זה התנית של האומן שהחזיר לו הרוק הוא מוכר לו

את השבח ולכן ועל זה הוא משלם זה לא זה לא על עיקוב שכר מכח אין אםם אדם עכשיו מחר לחברו ולא שילם לו חברו על זה אין בטלין על מה יש בטלין על אדם שעובד אצלך ואתה לא משלם לו הוא עשה לך קרי ואתה לא משלם לו בש אבל פה הצבע הזה זה אומן קונה בשבח כלי אם אני אומר שאומן קונה בשבח כלי אז זה מכר לו את זה זה כמו שאדם מוכר חפץ לחברו אז אז אין אין פה בלטן בכלל אמר רב מרי בר כהנה

בגרד דרבלה דק השחה פה מדובר שכר אותו לשרק רבל ואין בזה לסרק לנפץ דל קשוחה אין פה שבח בבגד והת שתום הו עבור שכר הפעולה בלבד הגמרא אומרת סוף סוף למני אבה ניהלה לרקוח כיוון דרכה היינו שוחה הלו למה הוא הביא את זה לאומן לרכך לו את זה לשרק לרכך אז כמן שהוא ריכך את זה אז זה כבר השבח של זה אז הנה אתה רואה זה עובר בבל תנין לה צריכה גר בטושה שכר לדרוך את הסרבל לא מדובר באומן שלקח סרבל על מנת לסרק אלא שכר

אומן רק לדרוך אותו וסיכמו שהתשלום קבע לפי בטשה בטשה במעטה סיכמו ביניהם כל כל בעיתה יקבל מאה עבור כל דריכה 100 כסף דהיינו שכירות באופן זה זה שכיר לא קבלן ולכן אם קם שכר אז עובר בבל תנין מה שואלת צקג בטוש מסייע עלי לרב ששת אם ל למה שאמרנו סליקה דעתי מעיקרה שלא שכרו לדרוך אין נתן ו הטלית בקבלנות לרכך כתוב במשנה שעובר בבל טלין זהים נאמר זה מסייע לרב ששת תן נביא ראייה מהבר איתה לדברי רב ששת מה היה דבאו מני מרב ששת קבלנות עובר

עליו משום בלטן או אינו עובר ואמר להוא רב ששת עובר הנה אז זה מסייע לרב ששט אדם אומן שקיבל עליו לעשות מנכה מסויימת בסכר קצוב לא בשכרות לפי ימים אז שאלו אותו האם עובר משום בטלין אם לא שילם את השכר לאומן ביומו או לא עובר אמר להוא אמר לו מה ש מה שהבנו בתחילת הבראתה בשכרו בקבלנות לסרוק את הסרבל כתוב שעובר משום בטלין אז מזה מוכר שאומן שהעובד בקבלנות עוברים על זה משום בטנין אם אתה לא תיתן לו את השכר עובר משום בטנין אז הגמרא שואלת

למה דרב ששת פגיע דרב עשה האם מפה נוכיח שמה שאמר שאומן שקיבל מלאכה בקבלנות עוברים על ננת סכר משום בטלי זה חולק על הרב עשה שרב עשה אמר אומן קונה בשבח כלי אז אם המן קונה בשבח כלי לא עוברים על נת שכר שרו כמו כמו מכר שלא עוברים עליו הבכ שרב ששד סובר שהאומן לא קונה בשבח כלי אז חולק אמר שמואל ברחה בשליחת גרטה אומר לא לאלם רב ששד סובר כרב ס שומן קונה בשבח כלי מה שאמר שעל הקבלן עוברים בבל תלין מדובר שכר אותו להוליך

איגרת ממקום למקום זה הכל אין שבח שיקנה הו אין פה שבח הוא לא עושה שום דבר באיגרת שהוא יקנה את האיגרת אין שכר אותו שכר כו להוליך לו חפץ להוליך לו איגרת איזה איגרת של השבת הוא שלח לו אז אין שבח שיקנאו אבל במקום שיש שבע אפשר שסובר כמו רב אשה שאומן קונה בשבח כלי הגמרא שואלת למה כתנא האם נאמר אם אומן קונה בשבח כלי ומן לא קונה בשבח כלי זה מחלוקת התנאים מה זה היה בוא נראה קודם כל אנחנו דיברנו למעלה לפי רבסה שאם נתן

האדם לאומן לש נתן לו עצים לעשות לו איזה שולחן איזה תיבה אז אין בזה בטלין למה אן קונה בשבח כלי זה כבר של האומן אין בזה שום בעיה עכשיו בוא נראה אבל האם נמר זה מחלוקת תנאים בוא נראה מה היה אישה שנתנה זהב לאומן אמרה לו עשה לי שרים נזמים טבעות וקדש לך תשמע אני צריכה לשבת רוצה שיהיה לי כל כך יפה אני רוצה א שרים שרים זה צמידים ורוצה נזמים באף טבעות ועגילים וקדש לך בסכר הפעולה אתה אני נותן את הזהב אבל אתה עבודה שתעשה

בעבודה זה עכשיו אני נתתי זהב הזהב שווה 10 אל שק עכשיו נהיה 50 אל שק 40 אל שק אני מתקדש לך כיוון שסאן שירים נזמים בטבעות כיוון ש סען מקודשת גמרנו דברי רבי מאיר חכמים אומרים אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה מה זה שהגיע ממון לידה מה הם ממון לאיזה ממון התכוונו שיגיע נזמים לידה וזה השבח או שיתן לה עוד ממון חדש איזה ממון אנמה אותו ממון כלומר לדעת חכמים היא לא מקודשת עד שיחזיר לה את הזהב את השירים והטבעות שתיקן עשה מהם תכשיטים מכל דרבי

מאיר סבר אותו ממון נמלו האם אפשר לומר כיון שעשן מקודשת היא לא צריך לא צריך גם לתת לה את זה דעת רבי מאיר א שעשה אותה הא כבר מקודשת מה לא צריך להביא לה את ה נזמים ואת הטבעות ואת הצמידים בלי שבילה היא מקודשת מיד בגמר עשיית התכשיטים אלא במים הקדשה מה נתן בידה תתקדש אלא פשוטה מה ממון ממון אחר מה שאמרו חכמים לא מקודש שגע ממון לידה לא הכוונה לא טוב ממון זה התכשיטים אלא צריך לדעת רבי מאיר מקודשת בשעה שמחזיר תכשיטים ולדעתם עד שיתן

לה ממון אחר וסברו הבינו התלמידים ששאלו למה תנאה דקו לעלמה בין רבי מאיר בין חכמים סוברים ישנה סכות מתחילה ועד סוף כלומר הומן שקיבל עליו לעשות מנחה בסכר עבור אז אז ככה אדם למשל לקח לעשות בסכר א נזמים טבעות אז כל מקצת המנכה שעושה שמגיע לשבי פרוה מתחייב בעל המלאכה לשלם לו בשכרו כל פ טפה וגם כאן חייבת האישה לשלם לאדם בגמר כל מקצת ומקצת מהמלאכה אז מיד כשגמר קצת מלאכה שתיקן את התכשיט חייבה לשלם לו וחוב זה זה מלווה אצלה מה שהא לא שלמה כאילו

עדיין זה מטור מלווה אצלה בודקו לעלמה יפה אז ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כלומר כל מה שכל יום ה קונה את זה היא קונה כלומר היא חייבת כבר לשלם כל יום ויום כל לפעמים כל שעה על כל מה שהוא גמר מלאכה אחת צריך לשלם גמר עוד עוד שווה פלוטה צריך לשלם אז מה זה הופך להיות כל מה שהוא צריך לשלם מלוה זה אחד זה ברוח דיקו לעל ישת כיות מתחילה והצוף אז זה מלווה הודקו לעלמה בין רבי מאיר בין חכמים שניהם סוברים המקדש במלוה אינה מקודשת

למה מלוה הוצאה ניתנה זה קנוי ללובה להוציא כרצונו מיליו אל וודאי נמצא שם קדש בחוב לא מקודשת מה אליו באומן קונה בשבח ליק מפיגי ד מי מיר סב אומן קונה בשבח כלי אז כיוון שיש לו קניין בגוף הקלי אז זה נצא ש שלו ר פעולתו זה לא מלווה על הבעלים שמחזיר אומן את הכלי לאישה היא לא מקודשת במלווה אלא בכלי לכן מקודשת כי הכלי שלו עכשיו שנותן לה אז היא מקודשת ורבנן סבר אין אומן קונה בשבח כלי אלא בעלים חייבים לתת לו כרו ישאר שכיר וכיוון

שישנה זכירות מתחילה ועד סוף הוא לא יכול לקדש אותה זה כמו הלוואה והמקדש ב מוואה אינה מקודשת האם זה ככה אומרת לא אין הכח לומר שבזה הם חולקים דקו לעלמה בין רבי מאיר בין החכמים שניהם סוברים אין אומן קונה בשבח קלי ו אין אומן קונה בשבח קלי הכלי לא נהפך להיות שלו אלא אתה יודע מה פה המחלוקת אלח בשנה זה שכירות מתחילה עד סוף כ מפלגי נחלקו עם החיוב עבור מלאכת פעולת מי ששכרו אותו למלאכה זה בגמר כל מקצת מלאכה וזה כ כל פעם חייב לתת

לו ואז נהפך להיות חוב או רק שמחזיר האומן את הכלי ליד הבעלים רבי מאיר סבר אין סחיות אין לבסוף ולכן רק שיחזיר בשעת שמוסר את הכלי מוחל על החיו בעבור הקידושין אז בזה מקודשת זה לא מלווה ורבנן ס יש זכות בתחלה ועד סוף וזה הופך להיות מנוה והיא לא מקודשת למה אי אפשר לקדש אישה במלוה אז לכן אל תוכיח מפה שזה נחלק הואם אומן קונה בשבח כלי או לא אין מפה והי בתמה דקו לעלמה ישנה נצחיות מתחילה ועצוב בין רבי מאיר בין חכמים סוברים שהחיוב עבור

מלאכת הפועל זה בגמר כל מקצת מלאכה ככ פעולתו זה מלו צ שבא לקדש אותה בתכשיט בגמר פעולה זה מקדש אותה בן מלווה ואכה במקדש מלבק מפיגי האם אישה אדם שקידש אישה בכסף שהיא חייבת לו מקודשת או לא במלווה דרבי מאיר סבא מקדש במלוה מקודשת למה הוא אמר מקודשת רבנ במלוה אינה מקודשת האם נאמר ככה רבה אמר לבאר את המחלוקת באופן אחר דקו לעלמה ישת זכות מתחילה ועד סוף בין רבי מאיר בן חכמים החיוב עבור שכר פעולה של הזכיר זה מיד בגמר כל מלאכה בשו פרוטה דקו

לעלמה מקדש ב ב לא מקודשת קו לעלמה אימן קונה בשבר כלי אז אם ככה במה מחלוקתם פה אלאך במה הז קינן כגאון שהוסיף לנופו משלו הוסיף לה נופך משלו הוסיף לה איזה אבן טובה נחמדה אבן נופך ספיר ויהלום אתה רואה מה שכתוב בתורה נופך ספיר ביהלום הנופך זה לא איזה דבר נפוח מוסיף לה זה אבן זה נופך הוסיף לה נופך משלו בתכשיט מדובר שלא קדש אותה בסכר הפעולה אלא הוסיף לה נופך רבי מאיר סבר מלוה פרוטה דעתה פרוטה המקדש במלוה שהיא חייבת והוסיף לה פרוטה אז

דעתה פוטה מקודשת אין דעתה למלווה לכן גם ששכר פעולתו מלווה אצלה היא מקודשת למה דעתה על הנופך רבנן סברה מלווה ופרוטה דעתה המלווה מה זה הפרוטה הרבה כסף המלווה הרבה כסף מה זה הפרוטה ולכן לא מקודשת ונחלק הו ובפרק דהנה תנאה דתני מי שאומר לאישה התקדשי לי בזכר שעשיתי עמך אינה מקודשת אני את חייבת לי כסף אני עבדתי אצלך בבית כן עשיתי לך מזגן עבדתי תזכרתי לי בשכר זה החוף שאת חייבתי בסכר עבור מה שעבדתי אצלך לא מקודשת למה כבר החזיר לה את הכלי הזכר שהיא

חייבת לו מנווה והיא לא מקודשת כי המקדש במלוה אינה מקודשת אבל אם אמרנה בסכר שיעשה עמך בסכר שהתחייב לי עבור מה שאני אעשה עבורך מקודשת שיגמור ויתנה את הקלי כיוון שאין אין כותנה לבסוף מקודשת למה החיוב זה שכר הפעולה לא מותן לאישה עבור כל מקצת מהפעולה אלא בשעה שהוא מוסר לה את החפץ אז רבי נתן אומר בסכר שסמך אינה מקודשת זה דעת בסכר שסמך מקודשת זה דעת הנקמה רבי נתן אומר בזכת שסמך היא לא מקודשת למה הוא סובר שישנה זכיות מתחילה ועד סוף וזה הלוואה בסר

שמך כל עבור הפעולה כל דבר זה כל קצת מהפעולה זה מלווה אצלה אז נוסה לה את החפץ המתוקן זה מקדש במלווה כל כל שכן בזכר שעשיתי אמך שלא מתוקנת שלא מקודשת גם עשיתי כבר זה ודאי הלוואה ורבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו בן בסחר שעשיתי עמך במזח שעש עמך היא לא מקודשת כמו רבי נתן ומוסיף לנופך משלא מקודשת כי דעתה על הנופך עכשיו הגמרא אומרת מבואר בגמרא במה נחלקו בין תנ קמה לרבי נתן כ ביניהם שכירות תנ קמה אמר שהמקדש צריך פעולה שיעשה אמה מקודשת לרבי

נתן לרבי נתן סובר לא מקודשת מסכר שעשה מה ההבדל ביניהם יק בניהם זכירות אם משנה לשכירות מתחילה ועד סוף א אין זכות אין לבסוף כמה זה רק בסוף רק בסוף לכן מקודשת לאזה זה כל טיפה וטיפה זה זה הלוואה אבל בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא ה קבנו מלוה ופרוטה מחלוקת בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא זה ם קדש מלוה ופרוטה אעם דעתה על הפרוטה או דעתה על המלווה ורבי יהודה אז זהו אז רבי נתן סובר מלווה ופרוטה דעתה על המלווה לכן לא מקודשת רב יהודה

נסי אומר דעתה על הנופך משלו וגם רבי מאיר וחכמים לאן נחלקו במחלוקת הזאת אם דעתה מלווה או פרוטה דעתה פרוטה או דעתה על המלוה יפה אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט מכאן ושחט לו מכאן ושחט לו מכאן את מבין טבח זה שוחט מומחה הוא מומחה במנחת השחיתה קלקל מסר לו אדם בהמה לשחות ניבל את הבהמה בשחיטה נבלה זה בשחיטה טרפה זה משהו מקולקל בפנים יש נקב בפנים אז אז כיון שהוא עשה נבלה בשחיטה הוא קלקל חייב

לשלם למה מזיק הוא בידיים הזיק ל בהמת חברו הוא פושע ה רואים אותו כאילו פסל האומן בהמת חברו בפשיעה אז נסקי אומר לו שחוט לי מכאן בסימנים ושחט לו מכאן כלומר שחט לו לא בסימנים פסל את הכל אז גמר שואלת למה לא לממר למה לאלי ממר מזיק הו פושע הו למה צריך להגיד גם מזיק הוא אם יש לו דין אדם מזיק למה צריך להגיד פושע מה הוא פשע הוא באמת רצה לשחוט מה פשע פושע הוא אי אמר מזיק הו למה אומרת משובה על זה הי אמר

מזיק אב מינה אני מלא איך דבית בסכר אבך עבית בחינם לא כמה שעלן פושע הוא כלומר זה לא נחשב אונס אלא זה פושע כלומר אם היה עושה בסכר הייתי אומר מתי זה אונס איך הדיק עבית בשכר קיבל שכר עבור שחיטה לכן חייב באונס כמו גניבה אבל איך הדיק יד בחינם לא חייב לשלם הבנ נבלה לאונסו מה הוא יכול לעשות הוא לא פשע כמה שבענן פושע הוא כלומר לא נחשב אנוס אלא ה פושע היה לו להעלות א דעתו תזוז הבהמה תתנבל היה צריך להיזהר יותר אז זהו

מי שלא עשה כך שנזהר טוב חייב גם אם לא קיבל שכר גם אם עשה בחינם לא אתי לא זה נקרא פושע כלומר מה זה פושע אתה היית צריך להיזהר טוב זה אתה לא אנוס אתי ורב חמה בר גוריה לשמואל שואל אותו הנותן בהמה לטבח ונבלה ומן פטור אם היה טבח מומחה במלאכה אז אנוס פטור אדיוט שהוא לא מומחה חייב למה לא בקי במלך את השחיטה מה אתה שוחט מה אתה נוגע לא לך נגוע אז חייב נותן שכר בין אתות בין אומן חייב אם נותן שכר אז

גם גם אומן חייב אז קשה לשמואל שחייב גם בחינם אמר לי לעקר מוחך וואי ראית מה אומר לו שמואל רב חמה שמואל קילל את רב חמה אמר לו התאפרה המוח שלו אחור כמו מים אחורים יש אומרים יש אומרים שאיין לו מוח בק קודו התבטא בחריפות נגד השאלה שלו אבל היעב אומר בתמיה יעקר מוכח מה אתה איך אתה שואל שאלה כזאת מה התבלבלת אני הפח לך המוח שלך אתה לנו הרב היה כועס עלינו שהיינו שואלים שאלות לא במקום היה הרב חכם ז ר שעיו עליו השלום היה

קשה לו אז מה היה אומר אשמח שמך כי היינו מרגיזים אותו שואלים אותו עוד הפעם ואם זה היה ככה ואם זה היה כך אז היינו מרגיזים היה מתרגז עליו למה אל פעם אנחנו שואלים אותו אז הוא היה אומר ישמח שמח ה היה מרגיש שאנחנו עושים לו בכוונה היהה צדיק היה צדיק היה מלמד אותנו כל כך יפה למד אצו אדם טובי הי מתפלל ב נכון ורב חמה ברגורי לשמואל הנותן בהמה לטבע בנבלה למדנו את זה נכון אתה ה מרבנן כמב הקשה לשמואל את אותו קושיה בדיוק ששאל

רב חמה אתה רואה עכשיו עוד הפעם נתנו מן השמיים מתנה אתה אומ רבנן כמות לאותו שאלה אמר לה אשת שקת מ שקר חבר מה לקחת את הקללה שלקח חברך גם אתה למה אתה שואל כמו דבריו עוד הפעם כאמי כו אנה רבי מאיר ומרית לי רבנן אני אומר לכם דברים שניים מה שאני דיברתי שיטת רבי מאיר ואתם מגשים עליי מבתה שהולכת כשיטת חכמים אמר לו דקו מילה למה אתם לא מ בדברים שן שאני אומר מזיק ופושע הוא נעשה כי אומר לו שחוטי מכאן ושחי מכאן מ מסברה

מי זה שסובר דבר כזה שנגד נזק שנגרם וצאת סמת לב זה נחשב לפשיעה רבי מאיר דמר מבעל א מרמה הנפשה צריך לעלות ע דעתו שהבהמה תזוז שיהיה בעיות אז הוא צריך להשים לב אז אין פה אנוס חכמים חולקים אומרים אם זה זז אם היה אונס פטור איך רבי מאיר איפה מצינו שרבי מאיר אומר באופן כזה נחשב לפושע אלמה רבי מאיר סימן קלן סימן כשרו לצבעו נשברה בוא נראה דתנן כשרו בעלה במוסר היה שור איזה שור נחמד וקשרו אותו הבעלים ברצועה שמוליכים את הבהמה כשרו בלה במוסר

ונעל בפניו כראוי שלא יכול לוח ברוח מצוייה זה רוח מצויה זה שמירה פחותה ויצא והזיק בן תם בן מועד חייב דברי רבי מאיר זה חייב ורבי יהודה חולק על רבי מ אומר מועד לא צריך שמירה מעולה אה אתה רואה מועד מצריך בי מאיר שמירה מעולה דלת יכול לעמוד אפילו ברוח שלא מצויה אז לפי דבריו גם אדם שמועד לעולם יש לו זהר במעשיו שלא יגרום נזק על ידו אז הנה אתה רואה כיוון שמועד חייב החייב לא הגמרא דוחה אתה בקרא פליגה מה ש הם שמה מה שמה

שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה שקישרו בעלה במוסר ונעל בפניו ברוח מצוייה מה שמצריך במאיר שמירה מעולה בשור המועד זה לא מגזרה או משהו זה אי אפשר ללמוד מזה לאדם זה הפסוק בכוח המחלוקת ביניהם זה מהפסוק בדיוק בפסוק אלא ה אלא אתה יודע איזה רבי מאיר ה רבי מאיר נתנן נתן צמר לצבא לצבוע לו אדום וצבעו שחור ראית מה עשה זה אמר לו צבע את זילא אדום זה בשביל הבת שלו הקטנה וצבע את זה שחור לנכד שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן ד מ צמרו קשוב

י הצמר בשעה שקיבל למה סובר רבי מאיר כל שלא שם מליבו לעשו לצמר רצון בעל הבית נחשב לגזלן אז הוא הדין גבי אומן לא נזהר פה אצלנו וניב את הבהמה וד מזיק וחייב אז הנה זה רעיה אומר לא אתה בידיים כ כלאו מינה גבי צמר התווכחו הוא מתכוון לשנות מדעת בעל הבית מתכוון בכוונה הוא אמר לו אדום אומר ללא לא טוב אדום אני אעשה לך צבע שחור אבל בשוחת הוא מצידו התכון שחיטה טובה מצויינת הבהמה הוא לא שם לב הבהמה זה זזה הוא לא קשר אותה

כמו שצריך אז אין רעיה זה לא זה אלא ה רבי מאיר נתנן נשברה כדו ולא סלקה אדם היה היה לו קד על על הכתף ונשברה קדו לא סילק את שברי הקד נתקלו בזה אורכי דרכים בשברים ונפלו ע על הקד וזוקו נהיה לו חור ברגל נפלה גמלו ולא העמידה נפל נשקע ב עוברי דכ אחים וזוקו עכשיו הגמן שלו נפל לא היה לו כוח למ אתרך הציון משה יש לו גמן ראית אותו פעם הולך על גמן עכשיו נפל ו ע גמל אין לו כוח להרים את זה מה

הוא יעשה יקרא למאיר צריך להביא מנוף איפה ירים את הגמל הזה אז לא סילק אותו ונסכו בני אדם בדרך רבי מאיר אומר חיה בזקן חיה בנזקים שנגמרו על ידי שמרי הקד והבהמה חכמים אומרים פטור מדיני אדם חיה בדיני שמיים וק מלן נתקל פושע ו פליגה אם אדם שנתקל ונפל ברשות הרבים נחשב לפושע או לאנוס רבי מאיר סובר שנחשב לפושע למה הבן אדם עצמו היה לו להיזהר לעיין בדרכים מה זה לכן לא לא נחשב לאונס על שבירת הקד ושברי החיר זה מפוזרים ברשות הרבים נחשבים לבור שנקרא

בפשיעת לכן חייב חכמים סוברים נתקל נוסו תפילת אחר עשים רשות הרבים זה בור שנקרא לאונסו לא חייב הרי סובר רבי מאיר שאדם שלא נזר מספיק הנה אתה רואה מפה נחשב לפושע אז הנה הראייה אמר רב ברחנא אמר רבי יוחנן טבח ומן שקלקל חייב ואפילו הומן כטבחית ציפורי שבקים אתת במלאכה חייב בקשה הגמרא ו מאמר רבי יוחנן אחי למה רב אבר חנה עובד אהבה היה מעשה בטבח שנבל את הבהמה והובא כמה דרבי יוחנן בקשת ד מעון בבית הכנסת מעון להורות מה יגיד ואמר לה זית ראייה ד

ממחית לתרנגולים לך תביא ראייה שאתה מומחה לשחיטת תרנגולים וטרח אני אפטור אותך מ לשלם אז אתה רואה רבי יוחנן סובר שמומחה פטור לה קשיה כאן בחינם כאן בזכר שכל בחינם כן שמכ ברקי במתו פטור פטור לאונסו אבל כאן מה שב רבי יוחנן הוא באונס נכון אבל זה בכסף כי אין גנבה זה כדר בזר רוצה שתחייב לו טבע שם נבל את הבהמה יקדים לו דינר אתה מבין תן לו משהו ואז הוא חייב לשלם לך מטבעי המוליך חטים תחון בשה הגמרא ולא נתתן ועש סובין או מורסן קמח

לנחתום ושפ פלון בהמה לטבח ונבלה חייב בפני שהוא כ נושה שכר המה מת את הגמרא המה מפני שהוא נושה שכר אני אסביר המליך תים טחון אדם ממונה על מלאכת הטחינה מכל מי שעושה תחינה קודם כל צריך להביא את התכנה את החיטים להשים אותם במים ואז ספגו מים אחר כך מייבשים אותם ואז טוחנים אותם במכתש להוציא את הקליפה החיצונה שיהיה קמח נקי קודם כל לא טטין ואז קודשים אותם להוציא את הקליפה ואז טוחנים שיהיה סולט שיהיה קמח נקי ולא נתתן לא תת את החיתים ואז אנ סובין

חיטה גסה עם או מורסן מורסן זה תחינה גסה אבל עדינה יותר מסובין קמח לנחתום לאופה ושאל פת פילון אנחנו רצינו פת שתהיה כמו של עופר איך הוא עושה מה זה נקרא פרנה הבן אדם הזה הזה לא יודע לעשות פרנות כן עשה נילון מה זה ניילון זה בת נשברת היא לא מחזקת את עצמה בכלל חתחות חתחות נעשה או נתן בהמה טבח ונבלה חייב מפני שהוא נושה שכר נתן לשחות ניבל כל אלו חייבים למה שהרי הם כמו כאילו קיבלו שכר כאילו קיבלו שכר אז אתה רואה מדובר שלא

קיבלו שכר חיייבים כאילו קיבלו אז אתה רואה גם מחוסר זהירות בשחיטת הבהמה נפשה לפשע לפשע לא לאונס אז איך אתה רבי יוחנן ותר בחינם לא אמ מפני שהוא נושא שכר קיבל שכר לא כנושא אלא נושא ההוא הגמרא מספרת הומר גמות דעת לקמן דרב טרפה ופטרה לטבע משלו דמה אדם זה אותו שוחט התחיל השחיטה במקום הכשר לשחיטה סיים במקום פסול זה הגרמה מה זה מגר מותה יש הגרמה הוא עשה בשחיטה הגרמה התחיל מקום מותר והסכין זז אז יש מחלוקת אם נפסלה שחיטתו אז את לקמ דרב טרפה

פסק להטריף את הבהמה כמו חכמים אבל פטרל הטבח משלו דמה אמר לו אתה לא חייב לשלם פגעו ברב קנה ורבס בו גברה בבעל הבהמה אמרו להבית בחרב תרה עשה בך רב נהג בך רב כמו שתי הנהגות סותרות אחת את השניה אומר למה מהרטה אמהר לגעות שתי הנהגות לרעתך חשור קודם כל הבהמה התה צ כשרה כרבי יוסי ברבי יהודה טרפ רבנן טרי שיטת רבנן שהם אומרים זה פסול רבנן הפס כמו חכ חיוב טבחה את הטבח את הטבח לשלם הטריף לך את הבהמה הוא פתח את השוחט מה

שואלת איך עושים ככה חכמים האלה אומרים לו הוא משרה לימר כי גבנה מה מותר לומר כדברים הללו ת נלך שיצא לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין אבל מהש שחברי רבו עליי על זה נאמר הולך אחי מגל סוד איך הם גלים איך גילו רב כהנה ורב אסה לבעל הבהמה שנהג כמו ש ורות אלא רטנ מעלי ותה חייבים להגיד שתי הנהגות שאמנם סותרות אבל לטובתך הן טובות הר פסק להטריף הבהמה למה מסופק ם אחר כך חכמים שמטריפים הוק רבי יוסי שמכשיר ונח פסק להמ כמו חכמים דלא אכלך

דלא אכלך ספק יסור לא יאכיל אותך כן הו מנך מספק גזלה גם לא רצה ש שיהיה לך גלה יפה אז הנה זה כן זה מותר להם איתמר המראה דינ לשולחני הראה מטבע לאדם שמחליף מטבעות תעץ צמו מטבע טובה או לא ונמצא רע לא טובה אמר לו שהיא רעה תן אחדה אומן פטור אדוד חייו אם היה שולחני זה אומן במלאכה פטור אנוס כלומר הוא אמר לו היא טובה ובסוף נמצא זה רעה תן אחד אומן פטור אתות חייו שלא היה לו לראות המטבע תנד בין אומן בן תות

חייב אמר פפה אין מחלוקת כ תניה אמן פטור כגון דנקו וסה כמו שני שולחנים היו אומנים זה לא צריך מגמר כלל היו בקעים בטיב המטבעות לא היו צריכים עוד להתלמד לכן נחשבים לאנוסים אלא במה יטעו טעו בסכת דתה טעו ב מטבע חדש ס המטבע ישנה המיד בצורה אחרת פצ עכשיו רק יצא המטבע חדש בזה טעו עד כאן כן מה זמן קצר הלחות הגענו מעשה התה משה תבוא בשבת אניני אגיד לך את המעשה האי כן סעיף ג' עכשיו אדם בתענית מי שדרכו לחוץ פי בשחרית בתענית ציבור

לא קשה ל מבד אחי אבל בתענית יחיד שרה כמה שפולט ואפילו יש מים שרוחץ יותר מרביעית רק שוטף תבוא כל יום אגהה ומותר ללעוס עצה קינמון שאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו ולפלוט מלבד ביום הכיפורים זה אסור ש מסטיקס מסטי קוס כזה אומר מותר רק תפלוט את המים סימן קסח נדר להתענות יום זה ושכח ואכל משלים תעניתו והוא הדין אם היה תענית חלום או שהיה תענית ציבור או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו אבל אם נדר להתענות יום אחד או שני

ימים שהתחיל להתענות שכח ואכל כזית איבד תעניתו וח לצו יום אחר ואז מותר לו לחזור לאכול ויש מחמרים ואפילו בן אדם תעלות יום זה חייב לים כל מקום מחמירים ניתנות יום טוב ב הנודר לצום 10ה ימים באיזה יום שיירצה והיה מתענה ביום אחד מהם והוא צריך לדבר מצווה או בפני כבוד אדם גדול אפסר בו לאכול או שמצטער קשה עליו הרי זה לובה ו פורע יום אחר שהרי לא קבע ימים מתחילת הנדר אבל אם לא קיבל עליו קודם התענית לכן לכן להתענות יום אחר אלא במנחה קיבל

עליו להתענות נמחה מקרה תענית זה מקרה תענית זה כמו אמר זה תענית ואין ה יכול ללוותו לפרוע יום אחר קיבל עליו בכל הגעה וכל שכן יום זה ממש כגון שאמר בתחילת נדר יום פלוני או הת ש חמישי כל השנה או כדומה לכן הלה אם היה תענית חלום אין יכול ללוותו הגהה כל שכן שאין יכול ללבות ולו תענית ציבור ו תענית שני חמי שני נוהגים להתענות אחר הפסח בסוכות אפילו בעשרת ימי תשובה וירה לו ברית מילה מצווה לאכול ואין צריך הטרה כי לא נהגו להתענות בח גנה

זה דווקא כ שאוכלים שם אבל אם שולחים לו לביתו או לאכול ואם קיבל עליו אין ל לאכול שולחים לביתו לא ואם קיבל עליו העני במנחה צריך להתענות יש אומרים שם מצטער הרבה תעניתו יכול לפדותו בממון והוא הדין באונס אחר ונהיה דווקא קיבל עליו תענית בעלמה אבל א מקבל דרך נדר צריך לקיים דרו היום מתנים תנאי אומר אם לא אוכל או לא ירצה כן עד כאן הרמבם דף קלח אמרנו אם גוי נוגע ביין היין נעשה יין נסך נוצרי עכשיו הרמבם מפרש כיצד היא הנגיעה שעושר ב הגוי

היין הוא שיגע ביין עצמו לא בכלי ביין בפנים בין בידו בן משאר איבריו דרכו לנסך בהם ושכך אבל אם פשט ידו לחבית תפס את ידו קודם שהוציאה לא י נידה ולא נידה לא לא נענע אותה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וירד למטה בידו לא נאסר היין כן אם אחץ כלי פתוח של יין ושכ שכו אף על פי שלא גביע הכלי לא נגע ביין נאסר היין אם זה פתוח ב נתן כני שן יין גביו ויצר יין פן שלא שכ שך נאסר שהרי בא היין מכוחו ו

שכש ולא נגע מותר נוחי שהיה אוכל קלי בקרקע בישראל צק לתוכו יין היין מותר ואם נדנ דגוי הכלי נאסר היין כן ד' זה פתוח אבל כלי סתום מותר לטלטלו הגוי ממקום למקום א פי שהיה מתנדנד שאין זה דרך הניסו העביר נוד של יעיין ממקום למקום והוא אוחז פינות בידו בין שהיה נוד מלא או חצר מותר אלפי שהיה מתנדנד הביר כ חרץ פתוח מלא יין אסור שם גע בו ואם היה חסר מותר אן ם כן שכ שכו ה גוי שנגע ביין ולא נתכוון לזה הרי יין מותר

בניה בלבד כיצד כגון שנפל ענות של יין או שושית ד חבית על מנת שהי שמן ונמצאת יין לא התכוון ליין בא היין מכוחו של גו בלא כוונה הו לא נגע ביין הרי זה מותר בשתייה כיצד כגון שבע כלי של יין וצה כלי כלי אחר והוא מדמן שהוא שכר כו שמן הרי זה מותר נכנס הגו לבית או לחנות לוקש יין פשט דו שהוא מחפש ונגע ביין סרו שהוא ין התכוון ואין זה נוגע בלא כוונה חטא חבית שנסדקה לאורכה וקדם הגוי חבקה כדי שלא תפרד אחר אסים הרי

זה מותר בניה אבל אם זלכה לרוחבה תפס בשת דג עלון כדי שלא יפול הרי זה מותר בשתייה שהרי אין היין על כוחו של גוי ט גוי שנפל הבור של יין ואלו משם מת אי ואבו ראית הגוי נפל לתוך בור של יין ומת בפנים לו אותו או שמדד הבור שיש בו היין בקנה או שטז את הזבוב הצרעה מעליו בקנה או שה מטפח פחי הרותה אחד כדי שתנוע אחר חטה או שנתן חבית וזרקה בחמתו לבור הי זה מותר באניה בלבד ואם עלה הגוי חי היין אסור בהנאה גם

כן צריך מאוד היום ברוך השם יש זהירות גדולה עיננו גוי הרבה פעמים אבל יש להם דרכים כש הכל יהיה בסדר כן חבית שהיה נקב בציד נשמת הפקק מן הנקב ח הגוי צבעו במקום הנקב כדי שלא יצא יין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור שטה עד הנקב מותר בשתיה יא שים לב משה ציון מנקת כפופה שעושים אותה ממתכת או מזכר יוצא בהן אתה יודע מה זה מנקת זה כמו משוך כזה זה עושים את זה לערק שלך שני ושה לתוך היין שבחבית וו ש אחר חוץ לחבית

הוא מצץ היין והתקין היין נראה תראה כדרך שעושים תמיד מוס יש רוצה להביא מהחבית הזא ז החבית הזאת יש לו צינור ואז זה רץ לפה הוא מצא את כן גם הוא עושה ככה בבנזין הרמוני כן הוא נכנס לכן שואב וזה אוהב את זה איזה דבר זה ר שחרי חוצ חבית ומצא ציים מתחילה נרא את כד שעושים תמין ובא הגוי והניח אצבעו על פי המנחת ומנע יין נסר כל הין שבחבית שהכל שהכל היה יוצא ונגרר ולי ידו נמצא הכל בבג בכוחו יב המרי יין לתוך כני שיש

בו יין גויים נסר כל הין שבכלי הענין שהרי עמוד הניצו מחבר בין הין שבכלי הענין ין הין שבכלי התחתון וכך ממודד לגוי לתוך כלי שבידו נפס נפוס ויזרוק זרקה כדי שלא יהיה סוץ חבור ויאסור עליו כל מה שישאר בכלי הענין משפך שמדת בוים יש ב משפך עכבת יין לא ימדוד בו לישראל עד שדינו ונגב לא יד אחרי זה אסור כלי שיש בו כמן שני חוטמן יוצאים ממנו כמו הכלים שנותנים בהם לידיים שגם מלא יין ביד ישראל וי ישראל מוס ושותה חתם זה והגוי מוס משתי חתם

השני הרי זה מותר ראית יש לו כמו שני קשיים אבל זה אשתו חותם פה חותם פה היה הולך עם באסב עם עם זה עם ניסן זה היה שותה מפה והוא היה שותה משם היה כזה הגויים היה להם בעיר העתיקה פה היה להם היה להם כזה מוכרים סוס זה משקה קר עושים אותו או תה או זה כן יש לו על הגב כמו ישו משפך ככה הולך הולך לכאן זה זה יקר לפה חם כן מביא לך את זה יפה כן שני חטמן היה לו הרי זה מותר והוא

שיקדים ישראלי ויפסוק ועדיין הגוי שותה שיפסוק הגוי יחזור ה ישאר בחותם לקלי וסור כל מה שישאר בו שהרי היין בא בכוחו גוי שמס יין מחבית במנת אסור כל היין שבה שיפסוק חזור היין שעלה במנת מצח סור הכל אין מה לעשות נוחי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום והוא הולך אחריהן לשמרן אפלו הפליגו ממנו כד מין הרי אל מותרין ש שמתו עליהן ואומרים אתה יצא לפנינו ויראה אותנו ואם אמם לכו ואני אבוא אחריכם אם נעמו מעיניו כדי שיפתחו פיק ועזו והיפו אותה בגוף הרי זה

היין כולו אסור בשתיה אם פחות מכן מותר יז וכן המניח גוי בחנותו אף על פי שהוא יוצא ונכנס כל הם כולו הין מותר ואם עו שהוא מפיג בשעה כדי שיפתח יגוף תגוף היין אסור בשתיה לכן המניח ינו בקרון ו בספינה עם הגויים נכנס ר לעשות צרכה ויצא היין מותר וודע שהוא מפליג ושעה כדי שתפר גוף תגוף היין אסור בשתייה כל הדברים הנו בחביות סתומות ופתוחות אפילו לא שעה מחר שיודע שהוא מפליג היין אסור יח ס שהיה אוכל עם גוי והניח יין פתוח לשולחן ן פתוח ל

דופקי ויצא שאל השולחן אסור שדופקים מותר אמר לו מז ושתה כלל היין הפתוח שבבית אסור כל היין שפתוח בבית הוא לא יוותר הוא רוצה לתו מהיין הזה מהיין הזה מהיין הזה הוא פתע הכל פתוח היה שוטא עם הגויים שמע כל תפילה בבית הכנסת ויצא אם אף היין הפתוח מותר שאנוכי אומר אתה יזכור היין ויבוא במרה וימצא אותי נוגע בינו פי זה אינו זז במקומו ואינו נאסר אנמה שלפניו בלבד נוחי וישראל שהיו דרים בחצר אחת דו שניהם בבעלה לראות חתן או אספן חזר הרגו בסגר הפתח אחר

כך בא ישראל הרי הין הפתוח שבבית הישראלי בתרו שלא סגר הגו דעד שכבר נכנס הישראלי לביתו ולא נשאר דם בחוץ גם דומה נו שהוא קדמו כא יין של ישראל בבית אחד והיו חביות פתוחות ונכנס לבית ונעל הדלת בעדו נסר כל היין יש חלון בדלת שמסתכל ממנו העומד אחורי הפתח ורואה כנגדו כל החביות שנגד החלות מותרות שמנה זה די סורות ש מפחד מנ רואה אותו כב ואם וכן אם שהג ארי כ יוצא בו כמו בספה יש להם אריות ברח הגוי ונכבה בין החביות הפתוחות הין מותר שהוא

אומר שבני ישראל אחר נכבד כאן והוא רואה אותי כש הגע כג אוצר של יין שו חביות פתוחות ויש גוי עביות אחרות באותו הפונדק נמצא הגוי העומד בין חביות ישראל הפתוחות אם לכ שנמצא נתפס עליו כגנב היין מותר בשתייה שפחדו ויראתו אין לו פניים לנסך ואם לא נתפס כגנב הרי הוא בוטח שם היין אסור תינוק יצא בן עביות בן גומן ככה הכל היין מותר כד גדוד שנכנס למדינה דרך שלום כל החות ות בחנויות אסורות סתומות מותרות פשת המלחמה אם אם פשט הגידוד במדינה ועבר א נו מטות

שאין פני לנסך הם עובדים עכשיו נלחמים גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו מלול אותו היין הרי זה אסור פני שדבור גס בו שולח יד וא מנסך אם אין לבה היין מותר בשליה גוייה במסיבה של ישראל היין מותר שמ שמתן עליה ולא תיגע אבל ישראלית בשבת גויים ינה שלפניה בכליה אסור מפני שהם נוגעים בה ו שלא מדעתה גוי שנמצא בבית הגד אם יש שם לחלוחית יין כדי לבלול הכף עד שתבלו הכף לכף שניה צריך להדיח כל בית הגד וינגף ומני מדיח בלבד בזו

הרחקה ייתרה כח חבית שצפה בנהר אם נמצאת כנגד אש רובה ישראל מותרת בניה כנגד רובה גויים אסורה מקום שנהגו מוכרי היין בישראל נמצאו ב כלים גדולים בניים יין והם כלים שדרך המוכים לבדם לכנוס בהם יין האל מותרים בניה חבית ש שפתחו הגנבים אם רוב גנבי ישראל היין מותר בשתיה אם רוב הגנבים ישראל היין מותר זו ה היום אין גנבים יהודים כולם ערבים אז הום ש היום שיש מצל חו בובה הו שיש מצלמות אני לא יודע שםם בגילך הם יודעים גם את המצלמות לעקוף בגילו אנשים כן

דף רטו כמו ממ דבר מנוי לא שורה ברכה כן אומר אם יש לך הרבה כסף בכיס אל תספור משה תושיא למה לא טוב לספור לא שורה ברכה ישראל איך תמיך הקדוש ברוך הוא מנה את עם ישראל אלא ופנ למו כופר תיתן הרבה כסף צדקה אתה יכול לספ כמושב דק ופ חבנה ב למה יש מוד מני יבר את בת ישראל מ זהום אמרנו ני בר ר אד ישראבר כת כתב באחד החודש השני כלח מי כי שם את הברכה חיים עד העולם וד טיפה ןא א לעולם אמן

ואמן שבירך ותנו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ו ברך כל הקהל הקדוש כולם חודש טוב מברך אמן הצלחה וישועה שיהיה שבת שמחה חיים טובים ארוקים בריים שמחים ציון בן