הדף היומי מסכת בבא קמא דף מח הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ח טבת תשפד

אנחנו יום רביעי בשבת קודש ח בתבת תשפד היום יום לא פשוט ח בתב אתם יודעים מה שכתוב מה שאמרו רבותינו שתמי המלך ביום הזה ביום ח בתבת כנס 72 זקנים, הכניס אותם ב-72 בתים ולא גילה להם על מה הוא מכניס אותם. נכנס את צדק אחד ואחד, אמר לו, בבקשה תכתוב לי תורת משה רבכם. נתן לו הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת. זה היה נס פלא פלאות.

תלמי המלך לא מצא שום שינוי בין תרגומו של זה לתרגומו של זה. אפילו באותם המקומות שנתכונו הזקנים לשנות בתרגום מן המשמעות הידועה, כולם לדעה אחת התכוונו. לא יצא שום שינוי. זה היה קידוש השם שכימו קידוש שמו של מלך מלכי המלכים.

אבל מצד שני זה היה יום צרה. למה? זה לא טוב לתרגם את התורה. התורה כל דבר נדרשים ממת פנים טהור ממט פנים טמא.

כפטיש פוצלע. לשון הקודש ניתן לעם ישראל. הם יודעים לדרוש כל תיבותיה, פסוקיה, אותיותיה בכל הפנים, בכל המשמעויות. אבל כל מי שמביל בא לתרגם את התורה בלשון אחרת לא ימצא בעולם שום לשון שדומה ללשון הקודש בהוראות המרובות התיבות נטיות הלשון מניח מה הוא עושה מניח כל האוצרות החשובות של הדרוש הרמז והסוד שגנוזים ותופס רק את הפשט זה מתרגם יוצא שהמתרגם את התורה הוא כאילו מציג אותה ככלי ריק מכל דרשותיה, מכל סודותיה, מכל עיקריה.

כאילו זה התורה וזהו. זה לא נכון. התורה כולה עמוקה, רוחבה מניים, אין לה סוף. זה בעיה.

עוד הרבה דברים בתורה אם באת לפרש אותם כפשוטם אפשר למצוא עליהם כל מיני בעיות לכן אלמלא נחלקו פירושי זקנים דרכים הרבה לנו זה לא פגם אבל לטפשים זה פגם אז לכן הקדוש ברוך הוא נתן סי מן השמיים סיוע גדול מאוד אבל בכל זאת זה נקרא יום קשה יום אותו יום שגמרו לתרגם אזים זקנים לתרגם את התורה היה יום חטא בתבת והיה יום קשה לעם ישראל אז לכן היה כל אשר הוא עושה השם עמו היה הדבר לפלא בעיני הגויים לכן עשה העולם באותו יום שהתגמרו חוזש חושך שלושה ימים ושלושה לילות חושך. למה הדבר דומה? אמרו רבותינו לאריה שניצוד וקלאו בסוגר. קודם שנכלא היו כולם יראים בורחים ממנו.

אבל עכשיו כולם באים מציצים רואים עכשיו שהוא קלו איפה הגבורה שלו. נו מה קרה? ככה זה התורה. כל זמן שהיא נתונה ביד ישראל מתפרשת על ידי על יד חכמי ישראל.

לשון הקודש כולם חרדים מפעניה מתייראים אבל עכשיו שניתן להתרגם ביווני כאילו נית יראה ממנה לכן היה חושך בעולם אמרו רבותינו זה כמו יום שנעשה בו העגל כמו שעגל לא היה בו ממש ועובדיו חשבו ממש ככה בתרגום ממש אז לכן עם חשכת עם חשכת היום חטבת נתמלאו שלושה ימים של חשכה שבאים רצופים בחושך שמיני תשעי ועשירי בתבת אז הם עשו שינויים קצת בתורה בשביל שלא יהיה לו שאלות למשל אלוהים במקום בראשית ברא אלוהים הם אמרו אלוהים ברא בראשית שלא יאמר חס ושלום בראשית הוא בורא במקום נעשה

עשה אדם עשה אדם שלא מרו נעשה שתי רשויות במקום בצנמנו כדמותנו בצנם ובדמות ויכל ביום ויכל אלוהים ביום השביעי הם אמרו לו ביום השישי כתבו שלא יהיעשה מלאכה ביום השביעי כתוב בתורה זכר ונקבה ברעם הם כתבו בראו שלא יבואו מהתחלה שני גופים היו נרדה ונעבלה שם שפתם הם אמרו אבא הרדה והבלה שם שפתם כי בהפם הרגו איש וברצונם עקרו שור כי בהפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס לא כתבו אומרים אה הם פלא פלאות פלא פלאות ככה וכולם עשו אותו בדיוק אותו דבר דבר פלא פלאות איך

מעשה השם זה גם כן אחד הניסים והנפלאות הנוראות שעשה עמנו השם יתברך ביום הקדוש הזה גם עכשיו בפרשה שלנו ויגש רואים את הפגישה של יוסף עם יהודה איזה פגישה בא אליו יהודה אומר לו תשמע חביבי אתה שמעת כבר על האחים שלנו. האחים שלי, שמעון ווי, מה הם עשו לשכם? שני האחים שלי הרגו כל שכם בשביל דיני אחותנו. אז תבין מה אנחנו נעשה כולנו בשביל בנימין?

אומר, אני כוחי, אומר לו יהודה, אני כוחי חזק משניהם. שמעת מעשה השם לפרעה בגלל שרה? אז גם אתה תיזהר על עצמך, אתה לקחת את בנימין, תבוא עליך רעה גדולה שלא ידעת אותה. עכשיו אומר לו יהודה, תשמע לי שלא תמות אתה וארצך כי לא תוכלו לרחם עלינו.

אז יוסף אומר לו, תראה אל תדבר גבוה אחי פרעור אני אצווה את הגיבורים שלי של מצרים רק אני מביא אותם יכולים אתם כולכם לטבוע ברוק שלהם אתה מדבר אומר אם אני אשלוף את חרבי אומר לו יהודה הרגתי היום אותך ואת פרעה אמר לו יזהר כי אני אשיב את החרב על הצווא שלך לצובר אחריך אמר לו אם אני אפתח את הפה שלי אני בולע אותך ואתה אין לא תהיה בעולם. אמר לו, יש לי אבן גדולה לסתום את הפה. דיברו חזק אחד בשני. איזה היה ויכוח גדול.

אמר לו יהודה אמר לו יהודה יש א הלו המלך יש להוצרות של זהב כסף. מה אתה עושה עם הגביע של כסף? אתה בעצמך שמת אותו בשק של אחינו בנימין. בנימין צדיק.

אתה קורא לו גנב בשקר. בנימין זה זרע אברהם קודש לא עושה דברים כאלה. הם צדיקים. אתה יודע איזה זרע קודש זה?

איך אתה מדבר על על אח שלנו בנימין? ישמעו העולם יגידו עליך שאתה מהבול למה בשביל מעט כסף אתה עושה כזה מלחמה בשביל גביע כסף אמר קחו את את הגביה תלכו תשאירו לי את אח שלכם משפט הגנב להיות עב נעזוב את אחינו בגלל גביע כולנו נמות בשבילו אמר להם יוסף אז טוב למה מכרתם את אח שלכם ב-20 כסף אמר לי יהודה, השם יודע, אם באנו לרחם איתך, תעזוב אותנו. אמר להם יוסף, תגידו לי אז איפה איפה הוא? אמר להם יוסף, אני אגיד לכם.

הלך החבל אחר הדני, תגידו לאבא על בנימין איפה הלך יוסף? הלך החבל אחר הדילי. וואי וואי וואי. לא, אומר לו, למה אתה משקר?

למה אתה אומר דברים לא נכונים? אומר לו אתם שקרנים אתם אמרתם חיה רעה חלתו ומכרתם אותו ב-20 כסף למדיינים אמר תשמע אש של שכם בוער בי לא כדאי לכם בקיצור היה שמה אבל מה זה דין ודברים אומר אני אצא לי שערה אחת אני צובע את כל מצרים בדם אומר כן אני ידעתי אני ידע שאתם מצבעים כבר מזמן טבלתם את הקטונת של יוסף בדם איי איי איי וחר אף יהודה עמדו שתי שערות בחזהו כמסמרות וקרעו לו את המלבושי הכבוד שלו ואז הוא הוציא מהתרמין שלו גולות גולות

כאלה גרג של נחושת קשות היה תוחן אותם בשיניים שלו היה שמה אבן 400 400 שקובדה הרים אותה זרק אותה לשמיים ביד ימין קיבל אותה ביד שמאל ישב עליה עושה לו את אותה עפר הוא אומר אומר ישר הוא ראה ככה יוסף אומר לי מנשה גם אתה תיקח את אבן השנייה תרים תעשה אותה עפה וככה היה אומר להם תשמעו יש פה משהו פלא זה מבית אבינו הילד הזה זה לא יכול להיות הוא שעג, אומרים שיהודה שעג שם שעגה כזאת שמע את זה חושים בן דן הוא היה בארץ

ישראל אצל אבא שלו הוא בא הוא היה טרש חושים בן דן שמע בכל זאת את השאגה הזאת הוא בא שניהם שעגו כל גדולי מצרים נפלו יש נהפכו להם הפנים לצד שני מה שלא היה שם בלאגן כזה פרעה לפל מכיסאו היה שמה הפך את כל מצרים רק בשאגות שלו כן בסוף רואה רואה יוסף זה לא הולך זה עוד מעט החריבו את כל מצרים עוד מעט מי יודע מה יעשו לו מה יהיה אמר למנשה תתחיל לרכך אותו תשים את ידך עליו ככה שם עליו יד והיה מלטף אותו

אומר זה יד של אבא כן, זה לא פשוט. אומר לו, תשמע, התחיל לדבר איתו יפה. אומר, תראה, אם אתם רוצים, אני יכול לקרוא לאח שלכם.

יוסף, אין. איפה הוא יוסף? בוא. וה מסתכלים פה פה פה נותן להם לחכות.

אומר לו, מה אתם מסתכלים לכל הצדדים? זה אני. אני יוסף. אני יוסף אחיכם.

וואי וואי וואי. שמחרתם אותי מצרימה. איזה בושה גישו לה אליי אמר להם אני עושה ראה להם ברית קודש תסתכלו אמר תראה הרבה בני אמר יש הרבה נימונים אבל אומר אני מדבר איתכם שפה ראותה עברית דיבר איתם אמא הייתה מדבר איתם כשהיו ילדים בשפת אמא איך היו מדברים בארמית זה לא יודעים לדבר את זה בקורדית כזאת ארמית כמו שמדבר חכם משה ככה ואז ויפול על צברה בנימין אחי ויבק ובנימין בכה על צבריו איזה דבר זה היה איזה לא היה דבר כזה כן משהו היה דבר שאין כמותו היה פגישה כזאת ואז שלח לקרוא לאבא שלו ואז הם לקחו את הכל, הלכו לאביהם. אומר, לא צריך לא כסף, לא זהב, הכל יש פה.

אני אך תביאו את אבא שניפגש ביחד ו שיהיה אני לא יכול לצאת מפה, אני אצא לקראת אבא. וככה היה בידו את בישראל את העגלות אשר שלח איזה שלח לו יין של דעת זקנים נוחה ממנו שלח לו גריסים של פול רבותינו אמרו ועשו לו מזה מטעמים ליעקב אבינו לכן השבת זה טוב לעשות חמין של פול בטח למה שזה בא בפרשה איך תעשה איך אתה תזכור ויין ישן עם שיהיה לו לעמ וריסין של פול לא פול פול פול פולכן למה הוא רומז פול זה ראשי תיבות פנו וסעו

לכם יאללה חביבי פלאות אתה יודע עכשיו בא יעקב למצרים רואה את יוסף אה באו כל שרי המלוכה אחריו חי חי גדול מאוד איזה בגדים לבש יוסף איזה כתר על ראשו אין כמו זה בטופי במחולות יעקב אבינו שואל מי זה המלך הזה אומר לו זה יוסף הבן שלך הלך ירד לקראתו יוסף ראה אותו ראה שיש לו אור שהוא צדיק אומר איך יכול להיות להיות הבן שלי היה פה בערבת הארץ ויצא צדיק השם שמר לי אותו אבל באותו רגע יעקב אבינו כל אהבתו נתן להשם יתברך כל אהבתו

פלא פלאות ואז עם ישראל עכשיו יורד לגלות לא סתם יודע יעקב אבינו אומר לו הקדוש ברוך הוא אני ארדמך מצרימה ואני עלך גם עלו ויוסף ישיט ידו על עיני בניך אל תדאג תראה אני אעלה אותך וכאן גם כל בניך שיורדים אני אעלה את כולם זה גזירה רדו שמה יהיו שמה 210 שנה פמינן רדו כן והנה עד היום חסד השם עלינו איזה עם ישראל מה זכה איזה זכויות איך יעקב אבינו נשא סוכות איזה סוכות, איזה קבלת התורה, איזה אור, כל תכלית יציאת מצרים, כל תכלית ירידת עם

ישראל למצרים להזדכך בקור הברזל בשביל שנזכה לקבל את התורה ואז זכינו לקבל את התורה ועושים שמחת התורה ביום שמחת התורה השנה איזה צרה היה, איזה צרה, איזה יום קשה בעולם שלא היה כזאת איפה התורה שתגן עלינו? אין לנו זכויות, לא היה לנו זכויות. מה יהיה עם עמו ישראל?

איזה בעיות היה שמה. יש אחד קוראים לו שמה מומר מהכיבוד שמה אומר קוראים לו מוטי עזרא. הוא חילץ את הפת שלו, ניצן קראו לה אומר אומר אני רואה להציל אותה עליתי לאוטו יחד עם עמיד אומר אומר בשעה בערך בשעה 8 בבוקר ביום שמחת תורה בת בבוקר התחילו קרבות על זאת כל אותה הזמן מקבלים הבת שלנו מתקשרת תיאורים זבעתיים מה שנעשה שם עכשיו זרקו רימונים יורים עלינו הצילו צועקת לו הבת שלו אומר אנחנו אומרים לה תתחבעי איפה תתחבאי תחת הגופות אנחנו נציל אותך היה שם גופות אמרו

לה תתחביאי תחת הגופות של המתים אוי ואבוי ילדה קטנה תתחבי תחת הגופות אומר כשקרבנו ראינו מה קורה בכבישים התחיל יפול הסימון מה שקורה פה אומר אומרים אומרים רד מהאוטו אומר אני אני אומר מרגיש עכשיו הנה הורגים אותם אומר לו אני לא יכול אמא לא יכולה לקבל שלושה הרוגים ביום אחד אומר לו הוא ואבא שלו ועמית והילדה אומר אני לא יכולתי אני לא מסוגל לחזור הביתה אני רוצה לקחת את ניצן איתנו את שבת להוציא אותה מתחת ההרוגים אני לא מוצא אותה אני פשוט נשאר שם אומר פתאום

קופצים מולנו רכב של נערים צעירים יותר מ-20 נערים מי אתם אני שולף את הנשק הוא אומר היינו במסיבה ברחנו והעיניים שלהם התחילו איזה איזה בחיות איזה בחינות אבל נצל מחכה לנו איך ניקח אותכם מה עושים אומר בסוף בסוף אמרנו אין חייבים להציל אותם היא תחכה מתחת לגופות אומר זרמנו איתם האמסנו את כולם דהירה איזה יריות עלינו אומר לא יודע איך השם הציל אותנו לא יודע כל אורך הדרך ירו אבל הצלנו אותם לקחנו אותם למקום סוף סוף הגענו אוי ואבוי אומר אנחנו איפה הגופות אני צועק מקווה

שניצה שומעת אותי מסוגדת לשמוע. אין קל ואין עונה.

שוב, עוד הפעם, עוד הפעם, עוד הפעם, עוד הפעם, פתאום אני שומע צעקות מתחת לגופות. אומר, קפצו 11 ניצולים הגופות שהם אמרו להם כבר אפשר לצאת. למה הם לא האמינו שאפשר לצאת? אומר הבת שלי ועוד 11 ניצלים איך הם התחבאו מתחת לגופות איפה כאילו תחשוב זה חלום בלאות הדבר הזה מה שהיה שם אתה לא תאמין זה כאילו זה איזה חלומות איזה מעשיות שהיה שמה איזה דברים זבעתיים וזה בני אברהם יצחק ויעקב הבנים של של מלך מלכי מלכים הקדוש ברוך איזה צרה זאת?

אז לכן אז זה צריך עכשיו לעשות תשובה גדולה. הנה עכשיו היום זה יום רביעי, מחר זה יום חמישי, יום שישי זה 10ה בתבט. זה יום, זה לא סתם יום. זה יום של תשובה, של מעשים טובים.

אדם צריך להכין את עצמו ביום הזה הרבה תשובה. לא סתם כל עיקר עצום לא יגיד אדם אני עסוק עכשיו צורכי שבת יכין חזק מה שהוא צריך מהיום א זה נתנן מהיום כבר תגנה את הדגים שהכל יהיה מוכן לך את הביצה דגים את הקציצות את הכל תעשה אבל לבשל ביום שישי בבוקר שהכל יהיה טוב טוב ואז תיקח לך גם זמן שאדם יקח לו זמן יעשה תשובה, יעשה וידוי, יעשה חזק חזק להבין שבשמיים מבטיח הבטחות לקדוש ברוך הוא ויהיה ישועה בעזרת השם אמן כן אללה פלאות כל בית

כן אז נלך לשמואן שמואן דדשי אה סליחה שמואל ב כן הנה אתה רואה זה הבן של רבי רבי אברהם הבן של הרב דדשי החבר שלנו עליו השלום אתמול עשה אירוסין טוב כן כן השם ישמרהו הנה עוד אחד ויאללה זכינו כן הנה עוד יאללה יפה [מוזיקה] הנה אנחנו פרק ב' פסוק פרק ב שמואל ב פרק יב פסוק כא פסוק כמ עבד ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשית בעבור הילד חי צמת בטף כאשר מת הילד קמתלחם אומרים לדוד איך איך איך בכית כשהיה חולה היית בוכה

בוכה לא רוצה לאכול עכשיו הוא מת אתה אוכל גמרנו ויאמר בעוד הילד חיים צמתי והבכה כי אמרתי מי יודע וחנני אדוני וחי היה חשבתי נתפנל יהיה בסדר ואתה מת למה זה אני שם ארוך להשיבות עוד אני הולך אליו והוא לא ישוב אליי הוא יכול ללכת אל הקבר דוד שלו וינחם דוד את בת שם ועשתו ויבוא עניה וישכה במה בטל את בן ויקרא שמו שלמה ואדוני אהבו כל העיקר תמיד כל ליבו וליבי חלל וקרבי היה צדיק גמור כל העיקר הוא יודע הוא בא לעולם בשביל להביא את

שלמה שהוא ישב על כיסא השם כיסא ממלכת השם וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידיד בעבור אדוני למה השם אהבו כלומר השם שלח ביד נתן הנביא לקרוא שמו ידידיה וילחם יואהב ברבת בן נעמון וילקוד את עיר המלוכה הנה רבת בנעמון איפה ירדן שמה וישלח יורה המלאכים אל דוין ויאמר נלחמתי ברבה גם חזתי את עיר המים, זה עיר המלוכה. והייתה מספקת מים לבני רבה. ועתה איסוף את יתר העם והחנה על העיר ולכדה פנקוד אני את העיר ונקרא שמי עליה.

וסוף דוד את כל העם הילך בתנחם בה ונקדה ויקח את עתר מלכה מעל ראשו משקלה כיכר זהב ואבן יקרה בתיי על ראש דוד ושל העיר הוציא הרבה מאוד איזה אומר זה תועבת בני עמון מלכם שמו לשון מולך מה צריך את זה דוד כתר של גוי זה לא היה על הראש שלו אלא שם תלוי באוויר דוד יושב זה כאילו מעל הראש זה יופי כיכר זהב איך ישם עליו? בכלל למלכי דוד היה להם ראש מיוחד. מה הראש שלהם? היה לו חריץ באמצע הראש.

כל מלכי דוד, דוד המלך שלומו הוא צריך להיות מלך. יש לו חריץ באמצע הראש. הכתר שלהם יש לו ברזל כאן. ואם הוא מלך אמיתי נכנס בתוך הנתוך.

אם לא אם לא יכול לשבת עליו הכתר ככה גם יהיה מלך משהו הכל ככה מה אתה חושב פעם אמרתי לרבי יוסף בולטוך מה זה ה הכובע יפה לך הכובע הזה אז הוא אומר לי אני יש לי אני מזרת דוד יש לי ק כובע מיוחד אומר לי לא כל כובע מתאים איזה צעוק שהיה ואת העם אשר בא הוציא ויעשה במררה ובחריצי הברזל ומזרות הברזל והעביר אותם במלכן במלבן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישוב דוד וכל עם ירושלים אי א איניות פחות הצלחה כן מזכר שלושה שנים

כן שלושה אתה רוצה אה אתה צריך כן של כמה ימים בטח נשמה של משה לא בא הוא מחר צריך לשלם כפול אמרתי לו לא הוא כבר נתן את ציפית במקומות אה פה אדנה נותן כל אומר הבוחים במקומך ישחר משניות יבמות פרק 15 משנה וואו האישה שהלכה ובעלה למדינת הים הייתה לה צרה ובאה הצרה לעמר מת בעלי תנסא סליחה היא באה האישה ממדינת הים לבדה ואמב בעלי תנסה ותר כתובתה וצרתה אסורה להינסא לא מתירים את צרתה על פי עדותה של זו הייתה בת ישראל הכהן הייתה צרתה

בת ישראל נשואה לכהן תאכל בתרומה כי הנה בעלה קיים דברי רבי טרפון זאת מתחתנת בעלה נפטר כאילו רבי עקיבא אומר אין זו דור מוציאה תלמידי עבירה עד שתיה אסורה להינסא ואסורה מלאכול בתרומה אסור משנה ז' אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי הלכה למדינת הים מת חמיה גם תנסא ותור כטובתה וחמותה אסורה להינסא למה אין כלה נאמנת להעיד על חמותה הייתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר אין זו דורך מציאת מידי עבירה עד שתהיה אסורה להינסא ואסורה לאכול בתרומה עכשיו קידש

אחת מחמש נשים ואין יודע איזה קידש כל אחד אומרת אותי קידש נותן גד לכל אחד ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר אין זו דרך מציאת מדי עבירה עד שיתן גד וכתובה לכל אחת ואחת גזל אחד מחמישה ואין לא יודע איזה גזל כל אחד אומר אותי גזל מניע גזל ביניהם הוא מסתלק דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר אין זה דך מוציאה תמיד עבירה עד ששלם גזירה לכל אחד ואחד. נעשה עוד משנה. האישה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובנה עמהם ובאה ואמרה מת

בעלי ואחר כך מת בני. אז אני מותר להינסא לכל אדם.

למה? אין לי בן. נאמנת. אבל אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת למה הפקיע עצמה מחזקתה הראשונה חוששים לדבריה חולצת ולא מתייבמת הגענו למשטה תפילת בית המדרש שוויתי אדוני לנרדי תמין כי ממני בלמות שםח קדשברך בשם כל ישראל הנה אנחנו באים לקיים מצד עשה של תורה כמו שאמר כתוב גת ביומם תורה לשמע דעתו צנו עלינו עלינו צדנו עלינו רצון עינינו תולך תצכל אל תצא מפי דבר אמת כי אדוני חוכמה מפיסירים עלשכרביבים על עזב צור תעודה תורה בו תעודה ברוך אתה אדוני אדוני העומדים אדוני בכם קודש אדוני סיון שמיים וארץ כן לרפואה והצלחה של בן ציון בן דיזה ומנחם הכהן לא נשמת אברהם בן רחל מסלם לרפואת מרים חיה בצרה נהורי בן אסתר אליהו בן ירדנה נשמת אברהם בן רחל ומאיר ישועה גדולה בכל בתי ישראל בנחת.

כן. היום אנחנו לומדים דף מח והלימוד הוא להצלחת שושנה שויקת בת מרים שיצליח אותה ירפא אותה ישמח אותה. לצחת סתר בת איריס חיים טובים מאושרים וכן להצלחת משה בן בן שושן שיקת לפתוח דף מח נתחיל ממז עמוד ב כמו שרוצה מאיר מבעיה להו כןעגז כן שתיים א שש שורות מלמטה פתחת אפרים אשריך שפתחת אנחנו למדנו במשנה ש קדר למשל שהכניס כדירותיו לחצר בעל הבית שלו ברשות והוזקה בהם בהבתו של בעל הבית הקדר חייב אותו דבר הכניס פירותיו אדם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות הוסכה

בהם באמתו של בעל הבית בעל הפירות חייו היא בעיה להוכדק על תירותה מה הוא אם קיבל עליו הבעל החצר שמירה קיבל בעל החצר לשמור לדעת רבנסוים שבנתינת רשות זה כבר סתמית זה מונח לקבלה זה קבלה שמירה דעת רבנן רק אם הוא ירשה אמרת אני יכול להכניס את הקדוש אומר כן כבר עצם בלי שיגיד אני מקבל עלה לשמור לך גם כבר רק נתן אישור להכניס זה כבר הוא מקבל עליו לשמור זה דעת רבנן אבל לדעת רבי בי אם בעל החצר אמר מפורש תכניס את השור ואני אשמור

לך אותו עכשיו מאיזה נזקים הוא קיבל עליו לשמור דנפשו דקביל עלה אוודמה אפילו תרותה דעלמה קביל עלה האם קיבל עליו רק נזקים של עצמו כלומר מחמתו שהוא יגרום נזק למה שהוא הכנס שלא למשל הכניס סו שם השור, הכניס לו שם כלים אומר אני אחראי שזה לא ינזק לך על זה קיבל עליו שמשהו הכניס שזה לא ינזך או גם שלא ישכן כלבו שלא יזיק השור שלו הודים אפילו תרותה דעלמה כבעלה לשמור אפילו מנזק שעלו לבוא מן החוץ יבוא איזה שור יכנס מבחוץ גם זה קיבל עליו האם

רק קיבל עליו שמירה בעל הבית אמר לו בבקשה ש תכניס את הקדרות שלך אתה דווקא מהשור שלו קיבל עליו לשמור את הקדרות בעל הבית או גם אם יבוא שור יעשה שמה סיבוב ויכנס לבפנים גם קיבל עליו גם ישלם בעל הביתן חי תה שמע דתנה רב יהודה בר סימעון בנזקין דבקרנה במסכת נזקין אל בית קרנה הכוונה חכם היה שמו קרנה היה לו בית מדרש הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות אדם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית בלי רשות הוא בא שור ממקום אחר ואכלן פטור בא שור

ממקום אחר ואכל את הפירות אכל פטור בעל הבית ואם הכניס ברשות חייב ה זה מאיפה בא אשור לא אשור שבעל הבית בא ממקום אחר. אז הגמרא שואלת, מן פטור ומן חייב?

לא, פטור בעל החצר וחייב בעל החצר. אז בעל החצר קיבל עליו לשמור גם נזקים. אם אני אסביר ככה שפטור וחי זה חוזר על בעל החצר, אז הוא קיבל עליו גם לשמור נזקים שבאים מבחוץ. לא דווקא נזקים שבאים מתוך הבית שלו.

אמר, לא, לא, זה לא הפירוש. אלא פטור בעל השור וחייב בעל השור פטור בעל השור מה הכוונה מי פטור בעל השור שהזיק שבא מבחוץ והזיק וחייב באו אם חייב חייב בעל השור שהזיק הגמרא שואלת ואי בעל השור הוא חייב או שהוא פטור מה היא ברשות מה ש ברשות איקע איזה רשות מזה לא רשות וכי הוא בעל החצר הוא סך הכל בעל השור אמר ברשות ברשות הנזק ש ברשות הנזק שלא חייבת שלא ברשות הנזק הבה שן ברשות הרבים ושן ברשות הרבים פטורה יפה אתה יודע מה העניין

של רשות אם זה היה ברשות אז בא השם בשור מבחוץ ואכל אז כאשר נתן לו בעל החצרות להכניס את הפירות זה נקרא שהוא קנה את המקום ואז זה נקרא אכילת אשור ברשות הנזק שן ברשות הנזק ודווקא מתי שן חייבת דווקא שן ברשות הנזרק חייבת למה כתוב פסוק וביאר בשדה אחר מזה למנות דווקא שן ברשות הנזק דווקא אם זה ברשות זה שם ברשות שזה לא משנה אם יש זה לשון הגמרא רגע תן לי אל תדבר אל תפריע לי שילו אתה עונה כל שן מתי חייבים על שן

דווקא שהיא ברשות הניזק אם היא לא ברשות הנזק אין זה לא חצר פרטית לא חייבים על ש שאוכלת למה כתוב בתורה ביאר בשדה אחר לענייננו כן מה שאמרנו הוא הוא שילם הוא נתן לו רשות בעל החצר להכניס את ה את ה את הפירות שלו אז זה כאילו זה נקרא שן ברשות הנזק הוא שותף שלו נתן כסף על המקום ושן ברשות הנזק חייבת שלא ברשות אבל אם שלא ברשות לשם ברשות הרבים לשם ברשות הרבים פטורה זה לא ממש ברשות הרבים זה לא שם ברשות ברשות הנזק לכן

זה דינה כמו שן ברשות הרבים כי זה לא אפשר להגיד ברשות הרבים ממשכן הנה ראשי לן ברשות הנזקיב לבעל חסר רשותה לעיולה דוכתה הקנה לה בגבה תראה הקנה לו מקום מקום הקנה לו בתוכה והביאה לה חצר הנזק וזה נקרא חצרי השותפים דפטור בעל השן ועל הרגל אומר הנמל משותף לחברי דחצר של שניהם אבל שור מעלמה דעל ואזיק אחד מניו ובאר בשדה אחר כרנן ברשות הרבים דווקא ראשי מרגיש אומר איזה רשות הרבים זה לא רשות הרבים אומר לו דווקא כן אמר לו בשדה אחר דניזקרנבה זה לא

נקרא הוא בר בשדה אחר של הניזק זה הכוונה תה שמע הגמרא טוב זה לא הלך מפה הראיה הגמרא מביאה ראיה ממקום אחר בוא נראה תשמע הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות אדם הכניסורו לאיזה חצר בלי רשות הוא בא שול ממקום אחר ונגחו פטור בעל בעל החצר פטור ואם הכניס ברשות חייב למה בעל החצר צריך לשמור לא שמעת שור ממקום אחר מן פטור ומן חייב מה שאמרה בריתה פטור וחייב להב פטור בעל החצר וחייב בעל החצר אז הנה אתה רואה שבעל החצר קיבל על עצמו לשמור

גם מנזקים אחרים אתה שאלת אותי האם זה דווקא מנזקי עצמו או גם מנזקים שבאים במקום אחר הנה אתה רואה שבא שור במקום אחר לגחו פטור ואם הכניס ברשות חייב הנה מה לא זה לא פטור פטור בעל החצר וחייב בעל החצר פטור בעל השור וחייב בעל השור יא אחי מה היא ברשות מהשו ברשות איקה איזה רשות או לא ברשות שייך לגבי נייחה קרן חייבת באותה מידה בין אם הייתה בחצר הנזק בין אם הייתה ברשות הרבים מה זה ברשות ברשות זה כמו למעלה בערך בערך אמרי המני רבי

טרפוני דמר משונה קרן בחצר נזק נזק שלם משלם יפה ברשות ברשות אז לכן ברשות הקרן בחצר הנזק הוא משלם נזק שלם של ברשות הביאה לקרן ברשות הרבים ולא ולא משלמה אלא חצי נזק אז מה נהי רבי דרפון רבי טרפון אומר משונה קרן כל נגיחה של טעם הוא דבר משונה שלא כרגלו אז משונה קרן נעשה ק אם נעשה הנזק בחצר הנזק דעת רבי טרפון נזק שלם משלם אפילו שהוא טם לא חצי נזק הדין הרגיל של קרן תמה חצי נזק בריתה אומרת כאשר הניזק הכניין שור לחצר ברשות

אז יקנה לו בעל הבית זכות להשתמש בחצר אז הנגחה הביאה לה קרן בחצר הנזק ולפי רבי טרפון משלם נזק שלם אם הכניס הניזק את שורו שלא ברשו עכשיו אבל אם שלא ברשות אם הכניס הנזק את שורו שלא ברשות אבל קר ברשות הרבים לא משלם מה אלא חצי נזק שלא ברשות פטור מנזק שלם המשלם חצי נזק כדין תם שנגיע ברשות הרבים ברשות חייב מה זה חייב חייב נזק שלם למה זה כל קרן תמה ברשות הנזק משלם נזק שלם תראה רשי לא מה היא ברשות ומה היא שלא

ברשות בקרן אין חילוק בין חצר הנזרק לרשות הרבים היא אמרת פטור וחייב על בעל החצר היינו ד שלו ברשות פטול דין עליו לשמרו ולא משלמה אלא חצי נזקי פטור משלם דקעמה שלם כמה מנזק מנזק שלם כעמה וברשות חייב נזק שלם ברחה בסדר בסדר, מספיק. בסדר ממשיך נראה מה יהיה בתוך הגמרא עוד הוא מדבר עם הגמר הייתה מעשה מאיר מעשה הייתה דעלת למפה וההוא בתה אישה אחת עלתה לאיזה בית לאפות בתנור היה שם תנור והיא בעלה ביקש ממנה היום לאכול ארוחת צהריים פרנה והיא נכנסה לשם בשביל

לעשות את ה את הלמחים הזה אתה ברחה דמראה דבתה אכלה ללישה חביל ומת בא עז בעל הבית של בעלת הבית ברכה זה טייש כזה זה אתה יודע מה זה טע? זה זכר שבעיזים.

כן איזה עזק עז עז יש לו זקן זקן יש לו זקן או קוקו לא עוז עז זה עז אותה עש פעם כתבתי עש לא ברחה זה טייש זה זכר שבעיזים ברחה טאיש טאיש זה זכר שבע עיזים כך כותב הנימוקי יוסף לא אני תראה בתהילים עתודים התרגום מתרגם עתודים ברחי ברכה הקטנים כן תיש עמודים של אתה ברחה דמראה דבתה אכלה ללישה אכל את העיסה הזאת וחביל ומת מה נהית חמם לו הבטן ונתנפח מן העיסה הזאת ומת חייו עכשיו הלכו לרבה אומר לו תשמע זה הכניס באה האישה

הזאת אין לה דרך ארז עשתה אצלי אישה באה העל שלי הבאתי אותו לעשות איזה סעודה על התימנים ואחר את העיסה והלך לבית עולמו היה קטן חיוב שלומד דמי ברחה פסק רבא אישה חייבת לשלם דמי העז להם הפליג עדיר דאמר רב אבין שלא תאכל האם נאמר שרבה חולק על רב הרבה למעלה היה אמר לא חייב לשלם למה היה לה שלא תאכל המכניס לא חייב כמו שהכניס אדם פירות ואחרי את זה בהמת בעל הבית ונזוקה ואמרנו שהוא פטול למה היה לה שלא לאכול גם זה מרי אחי אשתה

הטעם שלא ברשות לא קיבל עלינטותה אחר ברשות קיבל על נטילותה אומר רב דיבר על מקרה שהכניס פירותיו שלא ברשות ו כן לא קיבל עליו המכניס שמירה לשמור שלא יזכו פירותיו לכן אמר רב שהוא לא חייב את בהמתו של בעל החצר נזכה בהם אבל אחי האישה עלתה לאפות בבית ברשות ברשות כתוב לא שלא ברשות אחה האישה עתה ברשות כתוב קיבל עלי נתירותה אז קיבל על עצמו בעל העיסה, בעל החצר, בעל החצר. לא לא היא קיבלה היא קיבלה כיוון שהיא הכניסה נתנו לה רשות לאפות אז היא קיבלה

עליה נתרותה לשמור שלא תוזק בהמת בעל החצר מעישה. לכן אמר חייב לכן אמר רבה היא צריכה לשלם זה עז כיוון שנתנו לה רשות להיכנס היא קיבלה עליה את השמירה לשמור שלא תזק העזה של בעל הבית מהעיסה אחר ראשי אחר ברשות כביל עליה נתותה בהמתו וטעמה דרבה לא משדקסברמן דעל ברשות קביל על נטירותה דבהמות בעל חצר דה היו הוא דשנה לאל כולה רבנני הוא שנה לאל ככה הוא תירץ למעלה כולה רבנני ויקד בעל קדרות כי על ברשות לא קיבל על נטירותה ואחר למה ואחר כן תפרש טעמה

לקמפה בעצעותה והסתלקו מרותה דחצה רשי אומר לך את זה וגם יופי טוב בגמר דעות מהאישה שנכנסה לטחון שסיק מנתהו למה הגמרא תכף תגיד ששמה למה הוא לא חייב בעל בעל הפירות והכל הוא סך הכל הכניס אין שמה אין שמה איזה דברים שצריך לעשות בצניעות אבל פה שהיא באה על הלוש והיא מרימה את הזרועות שלה את הבגדים ומגלה את הזרועות בעל הבית צדיק ברח הוא לא יבוא לפה היא ז הוא ברע ובאה ברחה באה ברחה והעיזה ניצלה את ההזדמנות והיא באה לאכול ולכן גם אם היא קיבלה

רשות האישה הזאת היא חייבת חייב חייבת הלאה כן כן תמשיך אז הוא קיבל עליו את השמירה קיבלה עליה את נתירותה הגמרא אומרת ומהשנה מהאישה שנכנסה לטחון חיטין אצל בעל הבית שלא ברשות והכלתן בהמתו של בעל הבית פטור והיא מוזכה חייבת אומר מה ישנה? מה שלמדנו הדין שהאישה שנכנסה לטחון חטין אצל בעל הבית שלא ברשות והכלתן הבהמה בהמתו של בעל הבית החיתין אמרתי פטור בעל הבית ומוזכה בהמה מהחיתין אז האישה הזאת חייבת טעמה שלא ברשות אז הוסקה חייבת הברשות פטור אז פה נכנסה ברשות למה למה חייבת

לשלם לו ברכה אמרי לטחול חיתים כיוון לו בעיה צניעות מדי אין האישה נכנסת לא צריכה צניעות לא באמצק מרבותה דחצר דנפשיו ועל דדר נתירותה אבל לא צריך בעל החצר להסתלק מהחצר אז הוא קיבל על השמירה אבל למפה כיוון דבעיה היא צניעותה האישה צריכה צניעות למה היא מגלה זרעותיה ללוש מרוותה לחצר מסלקם שהיו מרוותה זה בעלי החצר מסלקים את עצמם אם כך עלה אה דידה רמינטלותה כיוון שהם מסלקים את עצמם היא חייבת יפה משנה הכניסורו לחצר בעל הבית אמר רבה הכניסור לחצר בעל הבית שלא ברשות אם

הכניסור לחצר אמרנו במשנה הכניס שור לחצר בעל הבית אמר רב אם הכין שורס בעל הבית שלא ברשות עכשיו מה עשה השור הזה היה שובבה שובב גדול חפר בבורות שחינו מערות בעל השור חיה בנזקי חצר לשלם להחזיר אותה לקדמותה ובעל חצר חיה בנזכי הבור אם הפכיר את החצר שלו ואז נפל שמה שור בתוך הבור חייב ואף על גבדה מרמור ככה אישבור ולא שורבור אפילו שכתוב בפסוק כי ישבור יש חיוב דווקא אם אדם קורא את הבור חייו אבל לא שור בור מטעם זה לא פותחים את בעל החצר

זה דווקא דבר כזה רק ברשות הרבים שלא מותר עליו למלותו אבל אחה כמנדיט ללאך למליה ולא כמליה בעל החצר היה צריך למלות את הבור פני שהוא מפקיר את החצר צריך למלות את הבור שהבור שלו והוא הבכיר בלי למלותו נתן תקלה ברשות הרבים אז לכן זה כמן דקרי דמי כאילו הוא בעצמו קרא את הבור וחייב למה הם ברשות הרבים לבמה למל שור שלו עשה בור שמה לא צריך למלות ברשות היחיד יצא בבית זה חצר זה הוא חייב זה הוא חייב למלות מה שאין כאן אומרת הגמרא בשוט

הרבים שהוא לא ח לא זה איפה שורבים נורח חיים חייב מה אומר ככה ישבור ולאשר בור הייתי חושב בגלל זה לפתור אותו אחדי לליכם למלוהי ולא אבל זה אז שמה אז אין לפתור בעל החצר מחמת הדרשה למה הפיתור הזה נאמר רק לגבי בור רשות הרבים שלא מותר עליו למלות מותר זה מה שנש זה לא זה לא שלא בואו ברשות הרבים אני אין לי אין לי עניין למלות אותו אני לא חייב על זה מה מה אני אז אני עכשיו ראיתי בור בשות הרבים צריך למלות השור שלי

עשה את הבור בכל זאת הוא לא חייב למלות אבל כאן למה אתה חייב למלות כי זה אבל אחר הכנדיך למנו יהיה ולא כמני יהיה בעל החצר צריך לנות לפני שהוא מפקיר כמה דקראייה דמה מק דלפקרה היה לו למלו מק ואמרבה הכניסורו שרץ אותו מה שהוא מקשב הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית אוי ואבוי או בעל הבית הוזק בו לא השור לא הזיק אבל בעל הבית הלך ונתקל בשור והוא זק בו חייב בעל השור חייו רב רוץ פטור.

אם השור שהוכנס רוץ שחצפה. כן. אז בעל השור פטור. רבה פותר את השור אז מה זה שיבר כלים ברביצתו.

כן. אבל למה זה שלא ברשות? אז עכשיו כאילו הרבה פותר את השור ש כן רוץ שיבר כלים ברביצתו או נתקל בו בעל הבית לאחר שרבץ נכון ככה אומר רשי הוא אז מה הגמרא אומרת שום דרבס פטור אמר רב פפה מה רבות שהרביץ גללים ונתנפו כל של בעל הבית ולמה פטור הגלים בור ולמצו בור שחייה בו את הכלים הבנת הגללים זה בור נתנפו כלב של בעל הבית ואין בור לא ראינו בור אחי חייב בו את הכלים והכלים זה הבגדים בעל הבית שהוזק אה זה הכוונה הוא זג

בו בזה הוא זג בו הכלים שלו הבגדים הבגדים ואם הגללים פנעו בעיניו של בעל הבית חייב אם הזיק את גופו של בעל הבית הגללים האלה זה חייב דווקא בכלים בור לא חייב אבל לא בגופו הנה כל תקלה בור אניחשמ אמר כל תקלה בור אז מובן ש הגלנים דינם כיבול פטור על הכלים אלא לרב דמר עדמפקר שאין תקלה נחשבת בור עד שבכיר אותה מה יקלם ממה איך אפשר מדוע פותר רבה על הכלים אמרי סתם גללים אבקורם אבחר להו זה הפקר סתם גללים זה הפקר מה אדם יעשה

בהם מה כל אחד יש לו תנור הוא שם בפנים גנלים להבאיר את התנור שלו שדה לזבל את השד לזבל את השדה בשביל לעשן בו את החזרתים את הגלים בשביל לעשן בו את החזרת כן נכון זה רפואה לזה זה מחלה כן היה לי חזרת הייתי ילד קטן התנפח פנים בצד אחת עשו לי גללים עשן וזה מידה לא אבל רוב האנשים רוב האנשים הרבה איך של בהמה של מי של פי קודם צבעו אותם ואמר רבה נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות שלא ברשות הזיק את בעל הבית של

הזיק את בעל הבית מי נכנס אדם או שור אדם נכנס לא משנה או אדם או שורש צריך לקבל ריש הרב או האדם עצמו או אדם עם השור נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית בין שיתכוון בן שלא יתכוון או בעל הבית הוא זק בו חייב אבל הזיקו בעל הבית לנכנס בעל הבית פטור פטור בעל הבית פה בכוונה פתור מה זה בכוונה הוא נכנס בלי רשות לא הוא נכנס בלי רשות מה אני אעשה לו אבל הבעל הבית זה כל השור בעל הבית רגיל ללכת

לא זה צריך להיות בן אדם נכנסא לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית בן שהתכוון שלא יתכוון או או שהנכנס היה עומד בחצר ובא בעל הבית ונטל בו והוא זק בו חייב אבל אם יזיקו בעל הבית לאותו שנכנס בעל הבית פטור מה זה כוונה? אפילו בידיים.

רש"י אומר אפילו בידיים. למה? תראה עמוד ב' השם אומר אפילו בידיים בן מתכוון השם מתכוון אמר הפפה לא אמרן אלא דלא שבעל הבית פטור אם הזיקת נכנס הנה שלא ידע שאדם נכנס שם הזיקו שלא במתכוון אבל ידע בה הזיק בעל הבית חייו מה הטעמה שום דאמר לני דעת לך חיסותה לאפוקי לאז זוכן רישותה יש לך רשות לקחת אותי להוציא אותי החוצה אבל להזיק אין לך רשות להזיק אותי איך מדובר שלא ידע ולכן אם ראה בעל הבית חייב אפילו הזיקו שלא מתכוון זה פושע שלא נזהרב אה

שלא מתכוון זה דווקא שהוא לא ידע אבל אם הוא ידע מה הוא לא רואה מה זה לא רואה אותן לא רואה אותו פיני מה יש הרבה פעמים הוא נכנס לזה שלו הוא לא רואה את הבן אדם מה חושךזה נפח עובד חושפח אז עף לו משהו חופשי ואז דו לטעם היו רבה ורב פפה הולכים לפי שתת כ רב פפה אמר אלא דלא דעבה אבל הידע זה קובע לבית חייו רבה אמר פטור דאמר רבה ויתמה רב פפה שניהם ברשות שני אנשים שהיו נמצאים באותו מקום ברשות או שניהם

שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבים וזכו זה בזה פטורים אחד בשני פטורים פעם אין עוד פעם שניהם ברשות נכנסו שני אנשים שהיו נמצאים באותו מקום ברשות מה אומר רשי כגון ברשות הרבים או חצר של השותפין או שנתן לו בעל הבית רשות להיכנס או שניהם שלא ברשות אם הזיקו זה את זה חייב בנזקין רש"י אומר לא שנה לן בין מתכוון שאין מתכוון ועד יתנן שיניים שהיו מהכים ברשות עלים הזיקו זה פטורין ההוא הזיקו וזקוהו ולא דג בלשנה אפילו בלי כוונה מזיק חיה באותו אותו מידה בין

מתכוון מן שלא מתכוון בסדר וזכו זה בזה פטורין למה שי אומר שזה ברשות הרבים כי שמה שניהם ברשות מקום שמות או ש זכו זה בזה פטורין עכשיו יש טעמה לא הבנתי מה למה בזיקו זה זכבים והוזקו פתורים לא הבנתי הזיקו וזה את זה זה במעשהכן מעשה א אז לכן חייבים אבל אם נתחלו זכו זה בזה פטורים שתדליק טעמה לשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות אז הדין הוא היה צריך להיות שברשות פטור אפילו הזיק במעשה אתה מבין שלא ברשות חייב אפילו

אם השני הוא זק בו אז על זה אמר הבא שנכנס לחצר כיוון שזה שאין לו ברשות חייב אם הזיק או הוא זק בעל הבית ואם בעל הבית אבל בעל הבית פטור אפילו כשהזיק למה זה הוא ברשות בעל הבית זה שלו וההוא שלא ברשות אבל הרב למה הוא אומר או שניהם שלא ברשות רשי מפרש כגון שניהן רצין ברשות הרבים ברשות הרבים אין עניין שאני אקבל רשות אסור לרוץ שת אין לך רשות לרוץ שתקש אם אחד לא אבל מה הכוונה שלא ברשות הנה יש לך שפות על הם

כמו רש לא מובן לא הם רצים ונכנסו לרשות בער הבית לא אם זה היה ברשות היחיד אתה שואל למה רשי אמר דווקא רשות הרבים אם זה היה ברשות הרבים ושניהם זקו חייבים אין לכם רשות להזיק ברשות היחיד ברשות אם אני מזיק אות נפל לבוא והבעיש במיו חייו אמרנו במשנה הכניס שורו מה לא לדבר פה לא הקשה קושיה נפל לבור נפל הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונפל לבור והבאיש ממיו אז אמרנו חייב בעל השור חייב לשלם לבעל החצר על המים אמר אבל לא שנו אלא

שהבא איש בשעת נפילה הביש את מהבו בנפילה עצמה הזיק את המים והבעיש אותם אז אין לך לפותו בגלל שהוא אנוס למה הוא נכנס בפשיעה ולכן הבא איש בשעת נפילה אבל לאחר נפילה פטור אבל אם גוף הגוף של השור אחרי נפילה פטור מה היטעמה ה שור בור ומה עם כלים אבל מצינו בור שחבו את הכלים כלומר אחרי שהשור כבר נח במים הוא עכשיו נקרא בור בור בתוך בור ומים זה הכלים פלא מים זה כלים ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ומה עם כלים כל חפצים ככלים

זה לא חייב בבור שאר חפצים מזקן זה כאן זה הוא מתתן אני חה לשבוע דמכות תקלה בור אז לכן שיב את השור כבור לפטרו על המים שיבאיש אלא לרב דאמר עדמפקר לה מה יקלמר הרי אם לא הפקיר את השור עדיין זה למה פטור אלא היתמר הכי תמר אמר אבל שנושא איש מגופו שהיה גופו של השוכלך בתית ואז נפילתו גרמה לך אבל הבא איש מרחו כלומר הנבלה שמה הסריחה את המים פטור מה הייתה אמר גרמה בעלמה הוא הנבלה לא עושה מעשה שגורם לסירחון הסירחון נגרם מעצמו לגרמה

בעלמה לא מחייב חשבתי בהתחלה שהוא התרחץ שם בזה כן מהגוף שלו אה מהגוף שלו אין פה לא אין מהגוף שלו עכשיו הוא אומר אחר כך הוא נהיה הוא מת ונהיה נבל היה אביו רגע הרב אם השור היה נקי והבעיש בלחור וזה פת כי זה גרמה נגיד שהשור היה בא אחרי מקל לא משנה אם נקי לא נקי עיקר אם איש מרחו אם היה נקי היה אם היה נקי נקי אומר נקי בני בבא כמה צריך לשים בדלק לכול היה אביו או בינו לתוכו משלם את הכופר אבי מה

זה בתוכו כלומר בתוך הבור היה בינו בינו אביו היה בתוך הבור מסדר איזה משהו או הבן שלו ובא שמה השור נפל בפנים ומסכנים היה היה זה תקלה שמה עליהם שור אי השור הזה נפל עליהם משלם את הכופר למה רק נפשורגמוס והמי הטם הוא אשר לא לא לא אף פעם בני אדם אף פעם לא קר אז ישור טם כופר רק מועד חייב תם לא חייב כופר דווקא מועט שרק חייב כופר אמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות עסקינן זה לא שורטם הוא מועד לדבר אחד ליפול

בבני אדם בבורות הוא רואה בן אדם בתוך הבור הוא נוחט עליו י אחי ברקטלה הוא היה צריך להרוג אותו כבר בפעם הראשונה איך הוא בא נהיה מועד מועד ליפול בבורות אמר רב יוסף דחזיר ונפל כל הפעמים ראה עסב על פי הבור ובא לאכול ונפל בלי כוונה אז על זה השור לא נהרג אם היה לא מתכוון לא נהרג רק חייב כופר פעם ראשונה פעם אחרונה אפילו שלא התכוון אבל זה עליהם אבל הוא עכשיו כן הוא לא חייב מיטה הוא לא חייב מיטה לדבר ראה ירוקים ראה ירוקים

בתוך הבור חשב זה דולרים מה זה הקושי זה היה פיר פיר הר מה הקושיה שהיה חייב קטע לו מה הקושיה לרו אם אתה אומר נפל על בן אדם בבור זכינן כבר רגיל במועד ליפול בני אדם אז בר קטלהו אז הוא כבר הפיל עצמו על בני אדם בבורות אז חייב מיתה הוא נהיה מועד היה צריך להרוג אותו זה כן טוב בפעם הראשונה זה כת שהוא הרג אבל הוא כטל וערג איך תהרוג אותו איפה הרג איפה כתוב ערג הוא לא שתה ערג שירסנו מה פתאום אין לא כתוב

פה בבור איך הוא הרב הואבור מה בבור שמואל אמר אמני רבי יוסי הגלילי דאמרת משלם חצי זה כן באמת עוסקת המשנה בשורתם אז למה אמרה משלם כופר רבי יוסי הגדידי אומר כן טעם משלם חצי כופר כופר ואם הוא טעם משלם חצי כופר מועד כופר שלם טעם משלם חצי כופר אולי אמר רבי יוס גדילהי דאמר כרבי טרפון דאמר קרן בחצר הנזק נזק שלם משלם לא רק חצי נזקמה כופר שלם ושלםחצר הנזק כן זה פה זה חצר הנזק חצר הנזקשלם נזק שלם אז גם פה זה כמו קרן

זה קרן זה לא כמו שלם סכוונה זה כולל כוכמה אז פה זה כופר זה לא זה מה זה שייך רק בן אדם רגיליון השס מה על השור משלם כופר שלם כן כרבי טרפון אז עוד פעם בשלמה לעולם הגמרא אומרת בשמעולה דקטני היה אביו ובנו לתוכו ללמד שני נזק הוא בעל החצר אלא לשמואל שמעמית את המשנה כרבי יוסי הגלילי וחייב חצי כופר אז לא מדובר אמר דווקא שהנזק הוא בעל החצר אז מה עירייה אביו או בנו אפילו אחר נמה למה דווקא אביו ובנו אפילו אדם אחר אוכה

דמטה קטנים אדם אחר מה שייך משנה נקצתה דוגמה מצוהיה שיהיה אביו או בנו של בעל החצר שם ככה זה הדרך מי יש לו בחלחצר או אביו או בנו אבל לא משנה אפילו היה אדם אחר אבל אדם אחר מה הוא בעל שלהם? מה?

לא, הוא בא שמה ונכנס ונפל ונפל עליו. הפועל שלו פועל. תכנאי תכנאי תכנאי בורות. ואם הכניס ברשות בעל חצר חייו בסדר יותר טוב מזה אין רבי אומר בכולננו חייב עד שיקבל עליו לשמור ככה אמרנו תנ כמה אמרנו בעל חצה חייב אם הכניס ברשות ולדעת רבי בכולן אינו חייב עד שקבל עליו שמור אתמר רב אמר לך חתקתנקמה שוב אמר לך חתק רבי מה שבסתם הוא מקבל רשות אה חתה כשמואל בדיני כשמואל בזנה אומר הבית יוסף רצה לעלות להלכה כרבי דעת הרי והרמבם וכן פסק שם בשולחן ערוך

מהם יחיד אז לא מקבל החל זה מחלוקת באמת איך איך איך פוסקים תנו רבנן אמר בעל החצר קנו שורך ושומרו אתה בבקשה אתה יכול להכניס את השור אבל לשומרו הזיק חייב הוא זק פטור בעל החסר פטור כלומר אם הוא זק שם אותו שור הבית כן אבל כינו שורכו ואנישמרנו הוא זק חייב בעל החצר הזיק בעל הסוף פטור הגוף קשיע אמרת כנו שלך ושמרו הזיק חייו זק פטור אז תעמה דאמר ל שמרו תשמור אותו ד חייב בעל השור פטור בעל החצר אז סתמה נתן רשות להכניס חייב

בעל החצר הוא פטור בעל השור זה בסתמה מקבל עלינתותה נכון הם השפה אה כמו דעת רבנן הם הספה כנו שורך ואני אשמרנו וזהק חייב הזיק פטור אז למה ד אמר לה אני אשמרנו בעל החצר אמר לבעל השור אני אשמרנו אז הוא דמחי בעל החצר פטור בעל השור הסתמה שנתן לו רשות להכניס חייב בעל השור פטור בעל החצר זה בסתמה לא מקבל עניירותה אז הלכה זו אתה לרבי אמר עד שקבל עליו נתירותה כלומר בעל על הבית קבלן לשמור ש רבנן בספר אמר בלעזר תברע מי ששנה זו

לא שנה זו באמת מוכרח לומר הרשע והספע הם דעות של תנאים שונים רבה אמר כולה רבנאני למה נקת בספע בעל החצר אמר אנימרנו אומר זה לא לא משום שזה דעת רבי הייתי דנשיא ברשה שמרו תנס שפה ואני אשמרנו כלומר דברי הספא זה לו בדווקא כן מה שאמר ברש השם אמר גם בספע ואני אשמננו הפפה אמר כולה רבי כמו שדיקנו מהספע הרי שעל תדאג כשהם הכניס שלום בסתם בלי שקיבל על בעל הבית לשמור וניזור שבעל הבית חייב ברור לנו שבעל הבית פטור אותו דבר במקרה של סתם

ודאי מכניס חייב ומזיק אלא התנה ברשה בהתחלה אמר התנא דינים על מקרה שלא קיבל בעל החצר לשמור במקרה כזה אם הוזקו שורש של בעל החצר המכניס חייב נזק שלם ולא חצי נזק סבל כטרפון דמר כן חצי הנזק לשלם משלם בריתה מסבירה למה רק אם לא קיבל בעל החצר לשמור נחשב רשות הנזק כך אמר לה שמרו כלומר צדק את עצמו צו מהחנות לשמול לא מקנה למקום בחצר בשביל השור שמוכנס והיעלה קרן בחצר הנזק וקרן בחצר הנזק משלם נזק שלם לא אמר לו שומרו רק נתן ל רשות

להכניס הכנוי הקנה למקום בחצר והביעה לחצר השותפין וקרן בחצר השותפין אינו משלם אלא חצי נזכ אם הוא מקנה לו מקום, אם הוא אומר לו לשמור, אז נרא שמקני לו.

אז אם אמר לו בעל החצר א אתה יכול להכניס אבל תשמור אז אז הוא לא מקנה לא הקנייה הקנה קנ בחצר ברושלום ביה לחצר השותפין כוח חצר השותפין משלם רק חצי נזק אז מה זה מה זה פטור פטור מנזק שלם חייב חצי הלכות בסדר בסדר הבנתי את הטע לא אמר לו שמרו הכנו למה הם לא אמר שמרו קנו הפוך לא אמרנו לשם למה אם לא אמר לו שום זהו בספרה זה הפוך נחזור על זה צריך לחזור על זה הרב מחילה עזבו עכשיו נחזור רגע נפתח עוד

פעם את הגמרא ונראה נחזור לא לא לא זה יהיה בלאגן פה איתך עוד הפעם רב פפה אמר אם הוא אמר אם הוא אמר לו לשמור אז הוא לא מקנה לו כולה רבי חיא אתה איתי כולה רבי כולה רבי כולה רבי שמה של מסתמה הוא לא אמר לו לשמור עד שיגיד לו אני לא מקבל עצמו שמירה כמו שדייקנו מהספע אבל מה שאל תדאק שם כן שורו בסתם בלי שיקבל בעל הבית לשמור וניזוג שב שבעל הבית חייב. למה? ברור שבעל הבית פטור. אותו דבר במקרה של סתמה ודאי

מי שמכניס חייב אם הזיק.

אלא מה אמר ברשע את הדינים על מקרה שלא קיבל עליו החצר את בעל החצר לשמור. שללמד איתי במקרה כזה שלא קיבל עליו הוא זק שרושת בעל החצר. אז המכניס חייב נזק שלם לא חצי נזק. למה?

זה כמו סבר כרבי טרפון דאמר קרם בחצר נזק נזק שלם משלם עכשיו עכשיו הבריתה מסבירה למה רק אם לא קיבל עליו אחצה לשמור נחשב רישות הנזק ילקח אמר שמראו לא מקנה להם מקום בחצר כאשר אמר לו בעל החצר למכניס ששמור אז הוא סילק על צמו מהחיות שמור אז זה לא מקנה לו לא יקנה לה מכניס מקום בחצר בשביל השור שמוכנס בנתינת רישות שנותן בעל החצר אפילו בסתם זהלא שמקבל עליו לשמור הוא מקנה למכניס מקום בחצר בוא מוכנס אבל רב פפה אומר שכאשר בחצר מטיל את השמירה

רע על המכניס הוא מסתלק מהאחריות אז רק נתינת ריט יש כאן לא שום דבר יותר אה זה לא אם היה מכניס בסם אז באמת מקרה לו מקום גם אם הוא לא מקבל שמירה כן גם אם הוא לא מקבל עליו שמירה אבל שאמר לו שישמור חוץ מזה כלום כן חוץ מזה שום דבר ביה קרן וחצר הניזק קרן וחצר הניזק משלם נזק שלם אבל אמר אבל אם לא אמר לשמרו רק נתן לו רשות להכניס הנה הקנייה כנרת מקום בחצר אפילו כן לא לא כן עצם שהוא לא שמור

אז והביעה לחצר שותפין יש לו מקום חצר שותבין משלם אל חצי תודה שפתחנו בך א לא יף פה מה אתה אומר יונתן יונתן מה אתה אומר דנין י נכון סימן תקמה מה הלך היום 100 דנין ב בין דיני ממונות בין דיני נפשות מתי זה בכל המועד ומשמתין ומקין למי שלא קיבל עליו את הדין כלומר מנדין אותו או מכין אותו מלכת מלכות מי שלא קיבל עליו את הדין אז מותר לדין לדון דין תורה בחול המועד זה נקרא צוכה רבים מותר לקבול בשביל חובותיו בכל המועד לטבוע שפה

מחלק בין אם שני בעלי דינים מסכימים לבוא או שצריך לקוף אחד לבוא לדין אם צריך לקוף אותו לא קופים לא בשל ולא באינסוף אני פותח מה אני רואה תקו דיני אירוסים ונישואין בחול המועד אין אין נושאים נשים במועד למה אי אפשר אפשר לערב שמחה בשמחה. למה הוא עוזב שמחת הרגל ועוזק עוסק בשמחת אשתו. זר גרושתו זה אחרת. כן זה מותר.

וכן הבד תורח במועד. למה גם אדם מה יכול לעשות? אומר בשביל מה אני אתחתן עכשיו אני מפסיד ימי עבודה בזה הכי טוב להתחתן לכל המועד יעזוב את זה לכל המועד ואז מה קורה כל הימים האלה כמה חודשים התבטל מפצת פריה ורבייה אז אין נשים אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מימין אבל מותר לארס לקדש ובלבד שלא יעשה סעודת רוסין הערוץ בבית את ארוסתו בשעת ירוסין מותר לעשות ריקודים חולות ולעשות סעודת הארוס עם מרעב שלא בבית ארוסתו וכן יסעוד הערוס בבית ארוסתו שלא בשעת

אירוסין מותר אבל ראיתי יהודי שחיתן לפני ליל הסדר ליל הסדר זה שבת חתן שלו אז מה יש אז זה מותר מותרנו במועד לוז יכול למוד יוצא שבת ברכות לא משנה זה מותר הרג את החתונה עצמו אבל הוא אמר לפני זה ב להער בלבד שלא יעשה בשעת ירוסים יש רב פנירי אחד לא אחר כך זה כזה פנירי למה חזרה הוא התחתן סוכות סוכות אז כל השות בכל משהו כזה לאף פסח יהודה התחתן גמרנו את כל השבע ברכות לפני גס הוא היה שבת הגדול הייתי אומר אולי סמוג

בסבך היום בגם עשו הנה מותר להחזיר גירושתו מן הנישואים זה לא של היום נכון לא לא לא ככה אבל בסדר מהיר כל יום ביומו בסדר נסיפה הלוואי מה להגיד חצי אה יופי חו צדיק תודה רבה גם יבוא להגיד לרב רצה שבינתיים פרק 11 אין נושא אין נושאין קטנה מחילה דף קסה הייתמול כנראה היית עשית עליית נשמה נכון מאוחר הלכתי לישון דף קסה אין נושאים קטנה והנושא כטנה תומה ולא רצה בבעל הרי זו ממנת והולכת ואינה צריכה ממנו גט שאין קידושי קטנה קדושין גמורין כמו שביארנו וכן

קטנה שישיה אביה והתעלמנה נתגרשה כשהיא קטנה הרי היא כתובה מחיי אביה והיא ניסאת כשהיא קטנה הרי זו ממענת אתה רואה אומר אומר אין נושאים קטנה לא לקחת אישה קטנה מה זה קטנה ילדה קטנה כמו בגיל 10 11 12 12 למה היא לא יכולה להביא ילדים בכלל זה טוב שאדם יקח אישה קצת בוגרת גדולה קצת זה טוב שומע הרב דען אן שאל שאלו אותי בשביל זה אדם רוצה יש לו שתחו לו שידוך אישה קצת יותר גדולה ממנו חתן את העולם כן אין דבר אז אמרו לי שמביאים

ראיה מרבנו הארי שלא כדאי להתחתן מוקדם א אם אישה יותר מבוגרת ממנו יש דבר כזה אבל לא נורא יש ראינו גדולי עולם וגם בזוהר המובא והכל שאפשר לקחת אישה יותר בוגרת שמנו. הכלל הוא שאם הוא קטן והיא גדולה זה טוב.

כלומר אדם קטן עדיין הוא לא מבושל מספיק. כיוון שהיא מבושלת יהיה ילדים טובים. יהיה יהיה ילד. וכן אם היא קטנה והוא גדול יכול יכול להביא ילדים.

אבל אם שניהם קטנים לא טוב. לא יכולים להביא ילדים. אישה בגיל 11 עוד לא יכולה להביא ילדים, דווקא יכולה להביא מגיל 12 ומעלה, אז היא יכולה להביא ילד, אבל בכל זאת בשביל שיהיה ילדים טוב, בריאים אדם אם יקח אישה קצת יותר גדולה ממנו לא נורא אני מכיר הרבנים לקחו אישה יותר גדולה מהם בחמש שנים דוד בן ברוך תחתן עם הבת של רבי חיפה מלכה שהייתה מבוגרת היה בן 18 התחתן איתה הייתה בגיל כמח 30 יפה ויש ילדים טובים בטח זה זה אין דבר החרשת לא נורא

יצחק אני גדול מאשתי מה אתה צעיר לא שאלתי אותך אני אומר לא נורא מי שיקח כך וכך שאני לקחתי מישהו יותר לא לא עליך אני הבנתי אתה אני כבר קורא את הרב כי החרשת אף על פי שנישואי מדברי סופר כנסואי כתנה לא תיקנו לה למען כדי שלא ימנעו מלנוסעה מחר היא תגיד לה רוצה אותך תלך ג ממענת היא הקטנה בין מן הירוסין בין מני נישואין בין בפני בעלה גם שלא בפני בעלה כשהמהנת בבעל כך ומנת ביבא במנת בבעל זה וניסת אחר ומהנת בשני אחרי בשלישי תראה

איזה דבר אפילו כמה פעמים כל זמן שהיא קטנה יש להם למען תנא שלא מענה אבל פי שהיא נשואה והלכה בין קדשה לאחר כשהיא קטנה קדושיה אין הן מאוניה זה ליקר שכבר מענה תן מה זה איזה דבר זה לא רוצה אותך הולכת למשורה לא רוצה אותך גם כן איי איי אייזה היא גדלה לא יכולה למען זהו נגמר בטח מה זה פה הפקרות הפקרותי ד' ועד מתי הבת ממענת כל זמן שהיא קטנה עד שתהיה נערה ועד שד דע שהיא העילונית ומרים בשלו בעליה בעל אחר שנסת בת 12

שנה ביום אחד אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה הויב בעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה ממהנת ואינה צריכה בדקה למה שחזקתן שהביאה סימנים ה הרי שנבדקה ולא נמצא לסימנים כן כן הרי שנבדכה ולא נמצא סימנין אויב נבעלה אחר שהגיעה לזמן הראוי לסימנין הרי זה חוששין שמביאה ונשרו לפי כך צריכה גט מספק והיא מענה אחר שנבדקה ונתקדשה אחרי צריכה ממנו גט מספק ואם ניסאת תצא מזה או מזה ואלה ספק מזר משניהם וואו קטנה שלא מענה והגדילה אף אבל פי שלא בעלה בעלה מי שנעשת

ב-12 שנה ביום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה צריכה גד מדברי סופרים שהרי לא בעליה אחר שהגיע לשנת נעורים עד שנחוש לשם הביאה הסימנים ותהיה ספק מקודשת ולא בא עליה אחר שגדלה כדי שתה איש גמורה נמצאת שאין צריכה גת אלא מניסי קטנות שהם דברי סופר לפי כך אם עמדה מתקדשה אחר שגדלה תופסים בקידושי שני ואם גירוש הראשון כנס השני אבל אם גירש שני לא יקיים ראשון שמאמרו גרשת אחש תרסה ואם בעליה השני קודם שגרשון תצא מזה ומזה פני דומה לאישה שמעה שמת בעלה ונסאת ואחר

כך באלה ואין הבלד מן השני ממזר ואם בעלי הראשון קודם שיגבש השני הבלד ממזר איזו היא קטנה שצריכה למען מבת שש עד בת 10 בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קידושי השן קידושין שלא תשמור אותם כמו שמשמר את האגוז והתמרה וכיוצה הזאת צריכה מיעון ואם אינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למען אפילו אלא הולכת לבית אמה כ כאילו לא נתקדשה מעולם פחותה מבת שש אפילו יודעת לשמור לנה צריכה מאוד ו תראה על בת 10 אפילו אפילו שכלה ביותר אפילו שכלה ביותר כל אמר טופשה

טופשה מטופשה צריכה מאוד וכל מי שיסוע אחרובע שלא לדעתה אינה צריכה למען כצד ממהנת אומרת בפני שניים אין רצוני בפוני בעלי או אין רצוני בחידושין שקידושין מי או חי כיוצא בדברים אלו ואלו היו אורחין מסובים בבית בעלה והיא עומדת או משכה עליהם ואמר תשמעו רבותיי אין לי רוצה בפני בעלי הרי זה מעון אבל את מוזקת פה אוכל את משרת בבית בעלי לך שום דבר השיניים השנים שממנת הקטנה בפניהם השיניים סליחה השיניים שממנת הקטנה בפנים כותבים לה ביום פלוני א כותבים לה ביום פלוני מענה פלוני בת

פלוני בפנינו פלוני בפלוני בעלה חות מנותנה וזהו גופו של גט מון לא ידעתי שיש גט מון וגט מאון אין לו כגט גירושי שנת שנתינתו מגרשת ואין צריכה כתיבה לשמע ולא מסירה ולא דבר כמשפטי גת הגירושין ואין כותבים בו תופסה הגט שם יראה כגת גירושין לפי שאין אלא מעשה בית דין זה הכל השיניים שמאנת בפניהם צריכים שהוא מקרינן אותה ואת בעלה שמענה בו פי כך כל מי שראה אותם שמענה ושמע מאוניה יש לה לכתוב גט מאון אבל פי שם מכירים ישראל לכתוב גת מעון בנוסח זה הנה

תשמע איך כותבים גט מעון לא ראיתי את זה אף פעם גט מיון גט מיעון בכך בשבת בכך וכך יום לחודש פלוני שנת כך וכך למניין פלוני מענה פלונית בר פלונית בפנינו ואמר שאם או אחי יטעוני ויסאוני יקדישוני ואני קטנה בפלוני שתה גיליתי דעתי קודמון דלא סוף ולא קנעמה ובדק ולא נידע ויתברר לנה עדיין קטנה היא כתבנה וחתמנה והבננה לזכות ולראיה ברורה אפילו אינם מכיר עכשיו כמה פעמים יכולה לעשות את זה כמה פעמים המגרש לא לא לא ה מגרשת מגרש את אשתו ונתקדשה לאחרף עלפי שלא בעלה

נעסרה על הראשון ואם החזרה הראשון הוא בעלה לוקה קופין אותו להוציא שני אמרנו יכל בעלה הראשון זה אחר כשהיא גרושה תרה לחזור לבעלה שנאמר ויצא בפתו לך והייתה לי איש אחר אבל הייתה לי איש אחר היא הקידושין היא שעוזרת אותה לחזור לו ובכלליו זה כל אישה שזה נתת על בעלה נסה על בעלה ולוקע עליה שנאמר אחרי שוטמע והרי נטמאה אלא אם כן הייתה אשת ישראל שנאנסה שכך כל אישה שנעשה על בעלה על ידי קדוש וסתירה אם בעל אותה מכין אותו מכת מחרדות והיא עבר ואם עבר

והחזירה אחר שהרשה יוציא בגט גת יתן לה כן מה נעשה צרי טו אחרי שגירש ב מזר כמו שביארנו והלכה מקדשה לחרש אחר אין צריך לומר לפקח אסור לחזור לבעל האחרש אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונסת נחרש ונתגרשה מותר לחזור לבעלה הפקח צז הממנת באיש אינה מגוש ממנו ודינה עם בעלה ודינה עם בעלה שיענה בו כדינה עם מי שלא קדשה מעולם הנה היא מותרת בקרובה והוא מותר בקרובותיה ולא פסלה מן הכהונה ואם ניסת לאחר בגרשע אחר או מת או מענה בו מותר לחזור לראשון ולא עוד

אלה אפילו גרשה הראשון מחזירה הוא מענה בו וניסת אחר שמענה בו גרשה אחר תר לחזור ללשון שכל היוצא במיעון אף על פי שיגדמו גט הרי זוכים מי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם לחזור לו אבל מגרש את הקטנה בגט וניסאת לאחר ומענה ואחר אסור היה לחזור לראשון פני שיצא ממנו בגט ועל פי שיצא מן אחרון במיון אין צריך לומר אם גרשה אחרון מת לכן צורה להביא הראשון ולבנו להח כשאר גירושות פי שיצא מן החלון במיעון למה זה אבא שלה קידש אותה זה קידושי מן התורה צריך גד

גמור ואז אחר כך שהיא מתחתן עם מישהו אחר יכולה למען בו בשני בשני אז זה הראשון אסורה לחזור אליו יז ואסורה בקרוביו גם אם של הקידש הממענת בימם אסורה להבי פני שנראית ככלתו בעין שמת בנו אבל ישר קרובה מותרת לפי כך אם חב מנה מבמין מותרת לאחו יחה שנתגרשה שנתה למנה הרי זה לא תינסה ולא תתרס עד שתמתיל 90 יום חוץ מיום שנתגרשה בו או שבת בעלה בו וחוץ מיום שהתארסה בו כדי שיוע אם היא מעוברת או אינה מעוברת להפחיד בין זרוש ראשון לזרו של אחרון

יוצאת ביום כתיבת הגט מונן המגורשת אפילו היה תנאי או שלא הגיע לידה אלא אחר כמה כמה שנים ביום הכתיבה מונין שהרי אין מתייחד עמה מי שכתב עולה כ נזרת חכמים יש אפילו אישה שאין לבן אפילו התגרשה לתלמנה מן הירוסים צריכה להמתין 90 יום אפילו קטנה או זקנה או עכרה או עלונית אפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בסונים אפילו בתולה מנסים צריכות להמתי 60 אין פה הפקרות סו שבחה כא למה דווקא 90 שבחה ש שלושה חודשים בין זרע לזרע בין עובקר העובר שבחה שנשתחר רבי

גאון שנג מתינים 90 יום אפילו גרשתו שגרע מפש אותן 90 יום כדי להבחיל בזרע שנזר בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה לכן פת יום תקנה עצמה צריכה להמתין 90 יום לתקנת והש מכל על ה90 כב המענת אינה צריכה להמתין 90 יום לא גזרו אלא בקדושה וכן המזנה אינה צריכה להמתין בני שהיא משמרת את עצמה שלא תעבר כן הנוסע מופטה אינן צריכות להמתין כג מי שניצאת בטעות ונודע שהיא אסורה לבעלה ש ב מתחתיו אם היית קטן שנה ולד אינה צריכה להמתין שזה דבר איזה לא מצוי כל דבר

שלא מצוי בחוב לא קסור בו כד המארס בתוך 90 יום מנדין אותו הרס וברח אין מנדין אותו כנס בתוך 90 יום מפשו אה אתה רואה זאת או אישה צריכה להדין 90 יום מהר מנדין אותו רס וברח אין מנדין אותו כנס בתוך 60 יום מפשינו אותו עד אחר עד אחר הזמן ויעמוד עם אשתו וכן קפה כן היה גזרו חמים שלא יסא אדם עובר את חברו ונגד חברו אף על פי שזרע ידוע למעובר את שמזיק בשעת השמיש שאנפיד על בין חברו מנקה השמן התעבר התעקר התעקר החלב והוא

אין המקפיד לרפות החלב בדברים המועילים לחלב כשהתעקר כו כמה י זמני נקרא ו20 חודש חוץ מיום שנולד בו מיום שנתרס בו כף ז כשם שאסור ליס כך אסור להרס עד אחר זמן זה אפילו נתנה בינה למנקה או שגיבלה בתוך 14 חודש לא תינסא בינם מותר להנסה ואין חוש שמתרגלו כח עבר ונסא עוברתו מנקה בתור זמן זה יוציא בגד אפילו היה כהן אם היה ישראל אז אחר 24 חודשים מנחה נשאה ברח אחר כך בא וישב עם אשתו אין בכך כדורס מעוברתוניקה אין קופין אותו להוציא ולא יכנוס

עד אחר זמן הנכה או עד שימות הבלד זוה חف לא יש כמה כאלה ש יודמ יוסף [מחיאות כפיים] ויל נעמה דעש דעיר משהו תורה ממנה דע ישראל קודש כלשה ברין דרכת דובר שקרים לא יקונד עיני רבי יהודה העולם מה יסר לשון ישראל יום אחת ועל מה תחזק כל יומשתדה הוא שעיר הסמ הזה כל היום שתדל בו זה כמו אייפון בשבילו אשתו בן גן כך שך מכפר לו ישראל דכון בקנה גורמ לבעל ישראל שהנה כמה דעת ויאמר אדוני תבוא גורה ואז ווא ווא ווא כדי קודש אמר

שבעין שרחס מתון תורה איך קיים על בני את הדין אז שערה חדשת כך גבה ופוצק דכל עובה היו וכל תעובת היו כל מדחתו בחו והוא קיבלו בגלל קיבל איזה שוחד תראה מה נהיה איתו כל העוונות לוקח עליו ראיתם איזה שקרן כן דסתקמו דרונינו חובן על מסכימים כולם כל שומות יאללה תשים כל ה החובות כל העוונות על הראש שלו הוא מפק יותר מכל הזמן דברים יותר חשובים מספיק סר אחד רבי אבא אמר כולנו חומין חטאים מדבר כאן ב כמה דכתיב תשל במסוותם כל חטותם ולבתר כלו מתהדרש

יודע ממדכתים ונסר עליו מכל ביום מתעתר כענה בעטרן להין והוא קיים בכפר עלה ועל ביתה ועל כהני ועל מקדשי וען ישראל כולהו אדוני אלוהינו שכתו אבותינו לפניך תור את הסמים בזמן שבית המקדש קאשר סום הרי משה נביק כתוב בתור אדם וי אומר אדוני אל משה תע לך שמים נטף ושחלת חל בן הסמים ולבונה זכה בת בבת יהיה ויאמר אדוני אל משה קעמים נטף ושחף וחל בן סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה ויאמר אדוני תעלך שמים נטף ושחלתח בין הסמים ולבונה זכה בד בבד יהיה לו יהיה

בבקר יהיה בב זכה ב אחר יהיה בבד בעכה ובס ויאמר היה הוא דב איך א היה הה דחו ועשי ה דחזו אינו מסב פנס חוק שמואו ועשית אותה כתור הוקח ממולחתוך קודש ושחקת ממנה הדק ממנה לפני מד אשר עיך שמה חודש חדשים תהיה לכם ונאמר וכתיר עליו אהרון כתור צמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הטעלות אהרון את הנרות בין הרבה כות מלפני אדוני דורותכם תנו רבנ פתאום קטעות כסף 368 מנים 365 כחמה מנה בכל יום חסיתו בבוק שלוש בנים מתים שמז גדול מהחום הכיפורים חזרה למערב יום

הכיפורים כדי לקיים מסועת דקה מן הדקה 11 סמנים היו בה ואלו הן הסורי והסיפורן והחלן בינם ועל לבונה משקל 160 70 משקל 70 70 מנה מוריעה בשיבור נר וככל משקל 16 12 כתופה שלושה כנמון תשע כפרסין סין תלכבין תאסע יה כפרס חמיק מלחד רבע מעלה עשן כלשה רבי נתן הבבלי אף כיפת אף כיפת הירדן כלשהי אם נתן בה דבש פסלה ואם חיסר אחת מכוסמחים מתה רבן שמעון בן גמל אומר אסורי אינו אלא שרף נוטף מעשה הקטף פורית שינה למה היא באה כדי שבצנה אין כפס מה

הוא בא כדי לשות צב שתעזה והלו מרגליים יפין לה אלא שאין מניסים מהרגם במקדש פני כבוד תניה רבי נתן אומר שהוא שוחק אומר הדרך הטב הטב הדרך פני שהכל יפה לבשמים פטמה חצ שבי שמענו אמר רבי יהודה זכ אם כמידתה כשרה לחצין חז שנה שחור טוב שבש אין אדם יכול לעמוד חולמה אין מערבין בדב פני שהתורה אמרה ככל דבש לא תכתיר ממנו שלנוני ויאמר עליהם ישראל מכן נעזור חוזמרת שנח מעד צורים ומעדש נכות ולות בוטנים ושכנים ויאמר עליהם ישראל כנפוזות עשו כחו מזמר הארץ בכניכם והידו

לאיש מנחה מעד צורי ומעד דבש נכות ולאות פושים ויאמר עליהם ישראל בנופות עסוקחו זמרת הארץ מנחה מעד צורי ומעדש ויקר משהו סמר עלים משפחות שעות פסח קח קודת געתם מזוזות מן אדם שבסדים נות בוקר עבר גופים מצרים שגוף שמרתם את הדבר הזה לחוקך בניך עולם וואכם את העבודה הזאתם העבודה הזכמתם פסח בניצח ויענורה מנורה ירך גביעי ממנה היו ששנים נוצים צדה שלושה כנצד אחד ושלושה כולם צד שש גדים כ אחד ג שלוש ג ש אחד גופר כנ ששקנים צים מן המנולה גים שוקנים וכפתורות אחר שני

הקים ממנה כפתות על שני הקים ממנה כפתור על שני הקים ממנה ששקנים צים ממנה כפתוריהם קנות ממנה כולם שח זהב טה ויסות השבעה מל ככה אמרות זהב טהור כיכר זהב טהור עשה אותה ואת כל כיה אדוני להושיע לנגן חנו אדוני אמן זה חה כמרא והשפצפ חשר דבר משה ויק ויכפר על וימים בצר מגפה שרון משהחצ ויאמר משה אהרון קח את המחת ותן על קצבע בן בן מגפה מפתח מגפה נעצר עני שעוש בגני אשרך ואני אשיר עוזך חסדך כיתבז ך השירני הרבה אלוהים לאמים כשיעמון חס ונצגנו

אלינו עלינו יושב עניל שנו הוא יעשה לך תר מפחד חנוך חמצא בעשלים תיתן כתוב עסת שבת עשתה חון פה פתחה בחוכמה חסד עלשונה צופיה הליכות בתכם עצות קמו בני בעלה ולבות בנות עשו חיים תלית כולנשקר החן היו המלך בכבד קדוש חג עמך בני זוכר שנוכמות רצון לפני זכות נכותנו כלפש הדין גדול כשח הגדול שוב חפ מעלינו כל ישראל גופנו רפואה שלמה לכל חול עמך ישראל אמן כוח שם למחשב אסבן ש מספרת השם השמות צה למלאכיך הקדושים המשם כ בנו שכתוב נתתי שלום בארץ ושבת מחשבתי חמיכ

הקדוש גם אלה שמזים דרך הטלפון ודרך קדע מה יברך ידחון זכה ידחון שמע קלצל חון תמיד תהיו בריאים שמחים הצחות ישועות שפע ברכה פרנסה טובה וישועה גדולה נורא מעניה כן יהי רצון ונאמר אמן אמן