הדף היומי מסכת בבא קמא דף כב הרב בניהו שמואלי שליט"א יא כסלו תשפד

[מוזיקה] בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום השישי בשבת קודש יב בעזרת השם לחודש כסלו תשפד ערב שבת קודש פרשת ויצא יעקב מבאר שבע ויילך חרנה שיהיה ישועה גדולה לעמו ישראל שמעו בשרות טובות וישועות גדולות הנה ראינו עכשיו קראנו את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום וראינו שאין שום הפסקה כל פרשת וישה אין לא פתוחה ולא סתומה מה בדרך כלל כל התורה שמסתיים איזה נושא יש כחצי שורה ריק פה הכל זה ביחד הכל אחד אין הפסקות בין הפרשיות למה זה אומר לך יעקב אבינו לא הסיח דעתו מי

שיצא לחוץ לארץ עד שעד ש אחת הכל יודע הוא יוצא איזה גלות הוא הולך להביא את הנשמות הקדושות יש לו שליחות הוא עושה אותה ואז הוא חוזר לכן הוא לא חושב דברים אחרים הוא יודע הכל ביד השם רק בוטח בקדוש ברוך הוא אין לו שום הפסקה לחשוב על מישהו אחר רק אך ורק בהשם יתברך ככה אנחנו צריכים לדעת אין עוד מלבדו גם ראינו כל ה אבות כל האמהות א ש רחל עכשיו היייתה באיזה בעיה שאיין לה ילדים איפה היא בוכה מתכננת לקדוש ברוך הוא ויזכור אלוהים

רחם וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה פלא פלאות איזה איזה מעלה היייתה לרחש שאין כמותה אלוהים מסרה את הסימנים ללאה שהיא צרתה מסרה לה את הסימנים אפילו שיודע שעלולה להפסיד מניות אשתו של יעקב אומרת שלא תתבייש אחותי ונתנה לה את הסימנים אתם יודעים שכתוב במדרש שיעקב אבינו בשעה שעבד את רחל שבע שנים היה שולח מתנות לרחל העבד את לבן כל המתנות לבן היה לוקח מעביר את זה ללאה ורחל יודעת והיא שותקת ככה זה עם ישראל זה עם ישראל שוקים לא מדברים כמו האמהות פלא פלאות גם

כ שהקדוש ברוך הוא גם חס ושלום מעניש יש לו בזה איזה כן יש איזה מטקות בעונש היא לא נקמה הרסנית אדם כועס על חברו יורד איתו לחייו הקדוש ברוך הוא פלא פלאות גם שהוא מעניש אבל הגויים אוי ואבוי איזה רעים מצורעים פרא אדם הלכה עשו שונא ליעקב וזה פרא אדם אתם יודעים מה שאמר הרב ליבנשטיין הוא אמר דבר נחמד הוא אמר שפעם היה ב היה ביער היו צמאים מאוד למים היה היה היה זה היה עצירת גשמים ולא היה תבואה ולא היה כלום לא ידעו מה לעשות

החיות קבעו להתאסף ביחד כל הפרלמנט האריה הזאב הדוב והנמר וברדלס כולם כולם צריכים לבוא כל החיות כל הבהמות כולם הגיעו יושבים בעיגול וכל הפרלמנט גם אלה שעושים פיתות הכל כולם באו טוב מה קורה אומר הם החליטו ביניהם שצריכים כל אחד זה בא הכל בגלל עוונות מה שקורה שלו במים זה עוונות אז אומר האריה אומר כל אחד יעשה וידוי עכשיו בא האריה אומר כן אני בוכה ומתוודה שמה עשיתי יום פעם אחת היייתה משפחה שלמה שלמה בלי לרחם על אף אחד שמה אכל כל המשפחה לא השאיר אף

אחד והוא בוכה אומר הקדוש ברוך הוא חלו טוב בא הזאב אומר הוא אכל שני אחים בא זה אומר עשה ככה כל אחד אומר את העוונות שלו וכל אחד בוכה שאלו את הכבשה ואת מעשית היא אומרת שהיה איזה עגלה היה ב זמורות מאכל של בהמות ונפל להם חבילה אז היא אכלה את זה והיה קשה לה לותר על זה כי היתה רעבה מאוד אז היא אכלה ו והייתה שמחה בזה אז עכשיו היא מתחרטת כנראה זה הגזל ישר כל האריות והנמרים והדוב הלה וכולם אמרו זה את בגלל שאת

אכלת את זה את גרמת אבל זה שאכל כל המשפחה זה שעשה כל התועבות שבעולם זה לא הוא זה רק את אומר אותו דבר כבסה קטנה זה עם ישראל אתה מבין כל אלה הזאבים והנמרים וכל אומות העולם מסביב כל כל האירנים הפרסים האלה והחזות הם מותר להם לרצוח את כולם ילדים אנשים בשביל התאווה שלהם בשביל מה שהם צריכים על המקום עם ישראל הולך בשביל לנקות את המקום כי הם עשו פשע גדול שהם זה התרופה שלהם להכות בהם אם במקרה נפל איזה ילד וגם לא נפל הם מראים

כאילו הפילו ילדים אתה מבין איזה רשעות אזה זה זה ככה זה זה כמו הכבשה הקטנה הזאת ולכן אמרו רבותינו עם ישראל כבסה קטנה ב70 זהבים הם עושים את זה כאילו מי יודע מה קרה אבל הקדוש ברוך הוא לא עזב ולא יעזוב כל פעם הקדוש ברוך הוא שולח לנו ישועות גם הפעם אתר ליעקב בעזרת השם מנה יושע בעזרת השם בשבת הזאת רציתי לדבר איתכם זה פטירת רבי המרשל רבי שלמה לוריה אחד ממפרשי השס שהיה בזמן עוד רבנו הארי באך בדורו הוא הוא נולד בשנת ער רע ונפטר

בשנת שלד הארי נפטר בשלג והוא היה מבוגר מן הארי הוא נפטר למעלה מגיל 70 היה גאון עולם המרשל היה גאון גאון גדול אומרים עליו לא היה כמותו והוא למד עם ה עם הרמה בזמן הרמה הוא היה בזמן הרמה והעידו עליו כולם שהיה גאון שאין כמותו אחר כך הוא נתמנה לרב של לובין היה רב של לובין הוא היה ה הרב של ובנין היה עושה דברים גדולים וא בזמנו שמע פחדו הרבה ממשיח שמר רב הארי רצו חס ושלום לאחרים אותו הוא והרמה המרשל והרמה אמרו יחרימו את הערי

למה כמו איזה משיח מתנהג אבל כשהם ראו שהם יודע את המחשבות שלו וכל מה שהוא חושב וכל דבר ודבר אמרו זה נשיא אלוהים לפי מה שדיבר את ה מארחו אמר זה אין כמותו בעולם זה סיפור ארוך הוא חיבר ספר ים של שלמה והוא כותב הגאון חידה כותב עליו הוא כתב בספר שלו אומר נר מצווה תורה אור הוא כותב איך שהוא עושה את הספר והוא מבקש הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזוב לו את הנר דולק עד הבוקר זה היה כבר נכבה למה הוא רוצה ללמוד וככה היה

עם הנר שלו כן זה דלק זה לא עזב אבל יש מעשה מחריד עם המרשל ב היה לו ישיבה גדולה כולם היו אוהבים את המרשל מאוד אומר שהיה איזה אחד מהתלמידים שלו גאון אדיר וכולם והתחתן כולם רצו אותו וזכה לחופה והה הה שמחה גדולה אבל אשתו חלתה אחרי זה ולא ולא וקיבלה מחלה נושה והוא עמד על ידה שבעה חודשים היייתה חולה ונפטרה והוא הבטיח לה כל כך ה הייתה ברוכה אז ראה שהיא בצער אמר לה אל תדגי אני לא אתחתן עם אף אחד וככה הבטיח לה ועכשיו

הבעיה נפטרה אותו חודשיים שלוש ארבע חצי שנה לא מתחתן ועצוב גם עצוב מה יעשו איתו לא ידעו מה יהיה עכשיו קרא לו המרשל אומר למה אתה לא מתחתן יש לך הצעות אדירות סיפר לו לחץ אותו סיפר לו אומר זה לא חל על מה ש אתה חיה מהתורה לקיים מצוות בריאה ורביה אתה נשבעת אפילו אמרת זה לא חל זה בטל מבוטל אתה יכול להתחתן אל תפחד ככה אמר לו המרשל וככ הוא עשה הציעו לו התחתן למחרת נפטר האברך הזה פתה נהיה בעיה גדולה היה צרה שאיין כמותה

באו למרשל אמרו לו תראה מה נהייה אמר תשמעו אל תדאגו תעשו לוויה תשימו אותו בקבר אבל לא לסגור סוף פתוח ונראה מה יהיה עד הבוקר וכך היה שמו אותו בטוח ו המרשל נתן לו פתקה רשם לו פתקה איתו אמר לו מם זה אומר לו הוא מת אומר לו תעלה עם זה לבית דין של מעלה תן את הפתקה הזאת שאני נותן לך עלה למעלה אומר אומר לבית דין למעלה אין דבר כזה אני פסקתי לפי דין תורה זה לא ח זה לא יכול להיות תחזירו לי את התלמיד

שלי חתם רשן אמרו בבית דין למלא הוא צודק להחזיר אותו להחזיר אותו הבן אדם הזה קם מן הקבר עם התכריכים הלך לבית דופק בדלת ברחו כולם איזה פחד והמטה בפחד אשתו ברחה לבית ימה היה בלאגן גדול למחרתו לבש את הבגדים שלו והלך לשב בבית המדרש כלום אומרים המת כם ברחו באו למרשל אומר אל תדאגו עד הצכי צהריים הכל הסתדר מה עשה אמ רש דימר מסך של השכחה אמר תיכנס במוחות של כל לובלין שישכחו את זה כאילו זה לא היה בן אדם לא מת ו וככה היה

בא לבית יושב עם אשתו רגיל ובא לבית מדרש יושב זה תראה מה זה קודם כל אסור לעשות נדרים ושבועות אפילו פסקו לו שמותר להתחתן פגע אם אין את המרשל היה בלאגן זה כתוב בפנקס של לובלין זה כך כתוב רבי מאיר שפירה הביא את זה מהפקה של וברן את המעשה הזה פלא פלאות טוב הזמן קצר שיהיה לכל בית ישראל בעזרת השם ישועה גדולה אז הלימוד שנלמד היום זה לאילו נשמת כל מתי ישראל בפרת ו נשמת החיילים שנפלו על קדוש השם וכן אותם קדושים שנרצחו ונדחו ביום שמחת

תורה כב תשרי תשפד לרפואתם השלמה של כל חולי עמו ישראל בפרט רפואה שלמה של חיילים שנמצאו במלחמה כששלח להם רפואה שלמה מן השמיים שדוברו ברוא יחזיר כל החטופים בביתם חיים טובים בריאים ושלמים חנו כל בית ישראל הנמצאים בצרה ובשביה העומדים בין בים בין ביבשה מקום רחם עליהם יוציא מצרה לברכה מאפלה להורה משעבוד גו בעגלה בזמן קרים ונאמר אמן כן רבותיי לפתוח אנחנו בשמואל פרק לא פסוק כה ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמחו ל משפט ישראל עד היום הזה ויבוא דוד אל צק וישלח מהשלל זכני יהודה לרעהו

לאמור הנה לכם ברכה משלל אויבי אדוני לאשר בבית א לאשר ברמות נר ולאשר ביתיר ולאשר בערוער ולאשר בספ מות ולאשר בשאש באש טמוע בלא אשר ברכן בלא אשר בערי רחמ אלי לאשר בערי הקני לאשר בחמה לאשר בבור עשן ולאשר בתך ולאשר בחברון כל המקומות אשר התהלך שם דוד שלח להם מתנות השם יעזור לעמו ישראל כן כן משניות לפני כן צדקה היום כפול גם לכבוד שבת כן ם משה כפול כן לא גם הם שמים כפול לא רק אתה לבד פ כפול זה אנ ביק שנראה את הצדי

ככה אנחנו במסכת יבמות פרק ט משנה ד בת ישראל מורסת לכהן מעוברת מכהן או שומרת יבם לכהן שמת בעלה בלא בנים וכן בת כהן לישראל לא תאכל בתלמה אבל בת ישראל מאורסת ללבי מעוברת מלבי שאומר את הבן כ בת לוי לישראל לא תוכן במעשר בת לוי מאורסת לכהן עוברת מכהן שומר תבם לכהן וכן בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר משנה ה' בת ישראל שנישאת לכוהן תאכל בתרומה מת ולה המנו בן תאכל בתרומה הבן מאכיל אותה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ומנו בן תאכל

במעשר ניסת לישראל תאכל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת ולה המנו בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת בנה מישראל תאכל במעשר מת בנה בלבי תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר עוד משנה אחת משנה וואו בת כהן שנישאת לישראל לא תאכל בתרומה כתוב בת כהן כת זרי בתרומת הקודשים לא תאכל מת לימנו בן לא תאכל בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ומנו בן תאכל במעשר ניסת לכהן תאכל בתרומה מת ומלו בן תאכל בתרומה מת בנ מכהן לא תאכל תרומה

למה זרעה מן ישראל פוסל אותה מת בנה מלוי לא תכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה זו נאמר ושוה בית אביה כעורה מלחם אביה תאכל כן רבותיי אנחנו הולכים לת היומי נעשה תפילת בית המדרש ונתחיל את הגמרא בעזרת האל ובשעתו שיתי אדוני לנגדי תמיד כי ממני באמות שחות קודש בריכ שכנות כים בשם כל ישראל הנה אנחנו באים לקיים מצוות עשה של לימוד תורה כמו שאמר כתוב גית בו יומם ולילה תורה לשמ חנוכה כדי לקשר ר שורש דם העליון נוני כי אדוני ן חכמה מפ ור

ברוך את א חוך ך למני א אתה ברוך ברוך אתה אחוך ך למדני אדני אתה ברוך ברוך אתה אד למד חוך ברוך א אברוך חותך יש דברך שיר המעלות אדוני בית אדוני כם קודש ברכו את אדוני כך אדוני מציון עושה שמיים רץ כן אנחנו מתחילים את הדף כן היום הלימוד הוא לרפואת הגברת שושנה שוקת בת מרים ולהצלחת טהר בת איריס השם ישמור אותם ם יתן להם נחת ושמחה וראובן בן רבח גם כן יהיה לו ישועות בן משה בן סר סהר גם יהיה לו ישועה גדולה וחיים

טובים לפתוח היום דף כב אותיות התורה אבל אנחנו נתחיל מכא עמוד ב' בסדר תנו רבנן למטה ישלחם צל משה תפתח את הדף תנו רבנן הכלב והגדי שדירגו ממטה למעלה פטורים אבל מלמעלה למטה חיייבים אתה יודע זה הכלב והגדי אן דרכם תמיד לקפוץ מלמעלה ללמטה אבל הם הפעם עשו אימונים והם קפצו מלמטה למעלה מהחצר לגם והזיקו בגג פטורים פטורים מלשלם נזק שלם הכוונה למה זה דבר משונה לקפוץ מלמטה למעלה זה משונה זה נקרא תולדה של קרן ולכן מצלמים רק חצי נזק תראה הנה ראשי אומר מלמטה למעלה

פתורים מנזק שלם וחייב בחצי נזק דמסון הן ואם קפצו מלמעלה למטה מהגג לחצר והזיקו חייבים חייבים מה נזק שלם עכשיו אבל אדם תרנגול שדרגו מלמעלה למטה אדם ותרנגול שדרגו ב מלמעלה למטה ב מלמטה למעלה חייבין למה אדם מועד לעולם גם שיקפוץ מלמטה למעלה מועד לעולם והתרנגול הוא דרכו קפוץ מלמטה למעלה זה התרנגול ג'יג'י יעני בערית ג'יג'י התרנגול הוא קופץ חזק חזק מלמטה ללמעלה הוא הולך כן ככה היה בכורדיסטן בהתניה הכלב והגדי ש דילגו בין מלמעלה למטה בן מלמטה למעלה פטורים אתה אומר לי ראינו ברטה אחרת

שהכלב גדיש שדגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה גם מלמעלה למטה פטורין אומר תרגמה רפפה דפיך מפח כלפה בזכר וגיה בסרה יפה אומר אתה יודע מה מדובר באיזה אופן בבריתה דילגו בצורה הפוכה רגלם כלומר הכלב איך הוא דילג ירד בקפיצה מלמעלה למטה ירד בקפיצה לא כדרכו לנעול ציפורניו בכותל ולרדת הכלב הוא הכלב ירד בקפיצה בדרך כלל הכלב הוא נועד ציפורניו וכך הוא יורד בגדיה בשרה הגדי הוא קופץ אבל הוא ירד כאן שהוא נעל ציפורניו בכותל אז זה לא ה כדרכו בקפיצה הגדי היה בסרח והכלב כן

צריך להיות הפוך הכלב שורך את ציפורניו בכותל ולרדת והוא קפץ י אחי המי פטורים למה פטורים לא חייבים חצי נזק אומר זה כן פטור מנזק שלם וחייבים בחצי נזק מזה הם פטורים עוד אמרנו במשנה הכלב שנטל חררה והלך לגדיש ושרף על החרה חררה זה עוגה עוגה לא בורקס כן על החרה משלם נזק שלם ועל הגדיש שנשרף שלם חצי נזק אז הגמרא מבררת מה היסוד הזה שהחיוב באב כמו אב מזיק פה זה אש מאיפה לומדים את את המקור שחייב שכתוב כי תצא אש ומצאה קוצי נכל גדיש

הקמה שלם שלם המבעיר את הרם אז מאיפה לומדים למה זה פה כוח אחר מעורב בזה זה הולך עם רוח זה הולך עם בעל אגן זה הוא הדליק ויצאה והזיקה אז אומר איתמר רבי יוחנן אמר אתה יודע מאיפה מה העניין של למה חייב אישו משום חציו ורש תקיש אמר אישו משום ממונו אומר מה שחיו תורה אדם שהזיק שנעשה הזק שנעשה על ידי אש הוא פשע בשמירתו אתה יודע מה קורה זה משום חיצו למה זה כמו אדם שולח חץ והלך באזיק אדם חייב אותו דבר האש פשע בשירתה

כאילו זרק בידיים שלו חץ וזה הזיק ככה התורה מחשיבה את זה משום חיצו רר תוספות לא שבעיר בעצמו האש אלא כל מקום שפשע ולא שמר חלתו זה נקרא החצים שלו חצה בנינו הו לכן התורה מחייבת אותו כמו חץ שרץ ורש לקיש אמר אישו משום ממונו זה לא נחשב כאילו הוא עצמו הזיק אלא כשם שחיב תו התורה זה לא חץ אלא כשם שחייבת התורה לכל נזכה ממון כמו שורו שהזיק בור ממונו ממונו כך הבתו על אישו שהלכה והזיקה רשי מה אמר משום חצו חיבו הכתוב ובי זור

חץ משום ממונו כשור וורו שהזיקו ס כגון שדק בגחלת שאינו שלו רבי יוחנן חייב לחצו הן רקש פטור דל ממונו אם זה גחלת לא שלו פירש נקיש צריך להיות פטור למה זה משום ממונו וזה לא ממונו בוא נראה זה קסקה דעתך בר לקיש ברש לקיש מה הטעמה לו אמר כרבי יוחנן למה לא אמר שאדם בעצמו מזיק כמו זורק חץ למה אומר משום ממונו אמר לך חיצו מכוחו כאז לה הי לא מכוחו קאזין אומר החיצים אומר אש נקיש אתה יודע למה החץ הולך ומזיק בצורה ישירה מכוח

האדם הוא הוא נתן לו דחיפה חזקה וזה הלך אבל האש היא הולכת ושורפת מעצמה על ידי רוח מסייעת לה זה לא מכוחו אז לכן לא יתכן לחייב את האדם אשו שהלכה והזיקה משום שזה זורק חץ אלא בגלל שזה מממון שלאו שהזיק מה ש רבי יחנ אטמה לא אמר כרש לקיש למה הוא לא יגיד שחייב משום ממונו אמר לך ממונה ממשה הלת ב ממשה הממון שמזהיר כל מקום שחיב ממונו הממון יש לו ממשות כמו כמו נאמר הבהמה שור כרן ם ממונו הלך והזיק זה השור שלו אבל

השלהבת של האש אין בה מששה אין בה אין בה שום דבר שיהיה בה איזה קניין או משהו אז לכן צריך לומר מה שהתורה חייבה זה משום זורק חץ תנן עכשיו הגמרא מקשה על רש לקיש רש לקיש אמר משום ממונו תנן הכלב שנטל חררה אמרנו במשנה כלב שלקח חררה והלך גדיש אכל את החרה והד את הגדיש על הגדיש משלם חצי נזק אז למה בשל מה צריך לברר למה בעל הכלב משלם על הגדיש חצי נזק בשלמה למן ד אמר אישו משום חציו כשם כמו שאדם שהניח אש והלכה

והזיקה נחשב שזה זורק חץ אותו דבר הניח את הכלב והלכה והזיקה אז זה חצה בני כלב הוא נחשב שהכלב זרק חט לכן אז לא הזיג בגופו אלא על ידי שזרק חטא זה כמו צרורות משלם נזק שלם כן שזה כמו שהכלב זרק חץ הכלב שלו הלך ולקח חררה והדליק אז זה כמו שהכלב זרק את החט זה צרורות משלם חצי נזק זה מובן מה שאדם זורק חט משלם נזק שלם אפילו שלא זיג גופו ממש למה זה לא דין צרורות אבל בממון זיק נאמר דין צרורות זה הממון שלו

זרק אלא למן דאמר אישו משום ממונו למה בעל הכלב חייב האש ל ממונו דבעל כלב הוא האש הזיקה זה לא ממונו של בעל הכלב אלא של בעל חררה אז למה שיהיה חייב הוא מצא חררה באיזה מקום הכלב זה לא חררה שלו היה מנגל היה זה זה שעושים פיתות של שבת מה זה נקרא פרנה היה זה ה חררה לקח אותה זה לא אצלו והלך עם זה והזיק מה יעשה זה לא ממונו אם אתה אומר משום ממונו אז זה בעל חררה זה לא הוא למה חייב ע על

הזק אמר לך יש תקיש אכ במ עסקינן דדיה אדוה מדובר אתה יודע למה חייב בעל האש למה הוא חייב בעל הכלב דדי אדוה שזרק הכלב את החרה על הגדיש ועל חררה משלם נזק שלם דין שן ועל מקום הגחלת על המקום בגדי שנשרף גחלת משלם חצי נזק ולכן אין זה מדין אש אלא מדין צרורות שנעשה מחמת הגחלת עצמה שזרק הכלב אז זה כמו הזק שנעשה על ידי צרורות שזרק ועל הגדיש כולה שאר הגדיש שנשרף על ידי האש שהתפשט את גחלת הוא פטור למה אי אפשר לחייב על

זה מדין אש האש זה לא ממנו ולכן פטור הגמרא ממשיכה ורבי יוחנן כן על כל הגדיש פטור לגמרי על מקום איפה שהוא שם את הגחלת ושרף שמה בסביבה את הגדיש זה חייב חצי נזה ורבי יוחנא הוא אמר אישו משום חציו אומר דנ דחה אנוח אז על החר הרה באופן יעמיד את המשנה רבי יוחנן מה יענה הזה אומר אשו משום חציו אומר מדובר הוא יעמיד את המשנה דנ הנוחה שהניח הכלב את הגחלת בגדיש וכוונת המשנה שעל החרה ועל מקום הגחלת איפו שאכל והגדי על ה חררה על

מקום הגחלת משלם נזק שלם למה על הררה שן וכלת ועל מקום כחלת מדין רגל כ שהזיק הכל בגופו ממש אז זה חייב ועל הגדיש שנשרף על ידי האש התפשטה משום חצה משום זה כבן כבן זה ריצה משלם חצי נזק למה הכלב זרק חץ לכל חלקי הגדיש משלם אז זה לדעת רבי יוחנן כך הוא יבאר עוד פעם הגמרא עכשיו מקשה על רש לקיש תשמע גמל הנה זה קשור לחנוכה גמן טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנסה פשטנו לתוך החנות ודרקו בנרות של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל

חייו אתה רואה זה קושיה רש נקיש מה היה גמל היה טעון פשתן הרבה פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס הפשתן שעל הגמל לתוך החנות שהייתה בצידי רשות הרבים והיה לו שמה נר דולק ונדלק הפשתה בנרו של החנ בני והדליק את הבירה מה זה בירה זה איזה בית גדול ילה גדולה בעל גמר חי לשלם את הנזק של שריפת הבירה למה לא היה לו להטיל את הגבל כל כך הרבה כל כך הרבה פשטן שיכנס לבפנים אבל הניה חנוני נרו מבחוץ חנוני חייב הוא צריך לשלם את כל השרפה למה

לא היה לו להניח נרוב מבחוץ לכן החד בני חייב לשלם את הבירה ככה אמרה המשנה רבי יהודה אומר בני חנוכה פטור אבל בני חנוכה אם אם הנר שהניח החל בני היה נר חנוכה הלו מצווה יש לו רשות להניח בחוץ מצווה להניח בפתח ה רשות הרבים פתוח לוני עכשיו למה יש לברר מדוע במקרה שנכנס הבשלן לתוך החנות החייה בעל הגמל בשל מה למן ד אמר אישו משום חיצו כשם כמו שאדם שהניח אש והלכה והזיקה נחשב שאדם זרק חץ אותו דבר ה אש נוצרה על ידי הגמל והלכה

והזיקה אז זה חיצו דגמל הו לכן זרק חץ והזיק משלם את הזיק בגופו על ידי שזרק חץ זה כמו צרורות משלם חצי כמו הכלב שאמרנו חצי נזק אלא נמן דאמר משום ממונו רש לקיש אתה רש לקיש שאמרת משום ממונו קשה למה בעל הגמל חייב הש לו ממונות דבעל גמל הוא הש שהזיקה זה לא ממונו של בעל גמה של החן וני למה יהיה חייו אזקה מתרצת הגמרא אמר לך יש לקיש אכה במ עסקינן וסכסכתי כולה הפשתן זה לא שהלך והזיק אלא הפשתן שעל גבי הגמן הוא התחכך

והדליק את כל הבירה כולה בעצמו הגמן על ידי שהתפשטה האש נחשב שהזיק בגופו את כל הבירה לכן הוא לא חייב על מה שאש לכה מעצמה ושרפה זה הגמל הוא הוא הלך והתחקות בכל הקירות של ה של הבירה ושרף אז הגמרא אומרת י אחי הספה מני חני נרו מבחוץ חלוני חייו ואם ב מסכסכת המ חייב אם אם בעל הגמל הלך סכסך בעל הגמל צריך הוא לשלם מההוא הלך התחכך הפשתן בכל הבירה מה אתה רוצה אומר לו ב שעמדה אומר גמל עמד במקומו וחיך את הפשתן בה בכל

הבירה הוא לא שהלך עמדה סכסכ כל שכן לכן ב פטור בעל גמן חייו הרי הוא פשע שהניח לגמן לעמוד במקומו ולסוף את הבירה למה עמד אמר רב הונה בר מנוח משמי דרב אקה ח במסי כגון שעמדה להטיל מ1 הגמל הוא לא סתם העמיד לא יכול להוציא אותו לא נותן לזוז הוא עכשיו מטי ממו רשע עכשיו לכן עכשיו הגמרא מפרשת לכן רשע של המשנה שנכנס הפשתן לתוך החנות בעל הגמל חייו למה הוא פשע למה פשע זה לאב פושה בטעינה זה היה לו להרבות במסע על הגמל והופה

שחל פשתן יכנס לתוך החנות אבל פע שהניח אחרוני ר בחוץ חנני חייו הוא פשע ר זה לא חנוכה היום למה הנחת נרו ברא אז לכן לא היה לו נניח ברשות הרבים ולכן החייב אז אבל אם זה היה חנוכה אמרנו רבי יהודה פותר בני חנוכה מה זה היה מי הניח את זה חנוני אתם יודעים שהיה יוחנן כהן גדול בסוף דבר אכל איזה משהו ונכנס בו איזה רוח רעה ופק יוחנן כהן גדול ו הבן שלו זה רבי יהודה יוחנן עכשיו החנווני שהדליק נרו רבי יוחנן רבי יהודה פותר

בני חנוכה פותר את החנווני בני חנוכה מבחוץ רבי יהודה זה בנו של רבי יוחנן כן והוא פותר חנני זה אותיות יוחנן פותר את את אביו את החנוני על ידי הנרות עכשיו שעם ישראל מדליק נרות חנוכה בחוץ פותר אותו מכל מה מכל המה שקרה לו כל ה פותר אותו כן ש לו תכון פותר אותו את החינ בני כן זה כבר אמרתי לכם פעם זה אומרים את זה כתוב בזה ספרי חסידות ריתי את זה כ לא מוצא את זה פה עכשיו הלאלה נמשיך תה שמע המדליק את הגדיש

אמר עוד פעם עכשיו להקשות על רש לקיש שהוא אמר משום ממונו ת שמע המדליק את הגדיש שיה גדי כפו לו היגדי קשור לגדיש עבת סמוך לו לגדיש ונשרף עמו נשרף העבד והגדי עם הגדיש חייב כלומר מי שהדליק את כל זה לשלם על הגדי ועל הגדיש אבל על אבל לא חייב מיטה על הריגת העבד למה העבד יש לו שכל תברח מה אתה קשור לפה צאת הנה מתתיה ליוחנן יחנן כהן גדול שימש בכונה 80 שנה ובסוף נעשה צדוקי ואם כן איך מזכירים אותו בתפילה אומר הגמרא מתתה הוא

רבי יהודה מתתה מי זה היה הוא רבי יהודה וצדיקים אינם וצדוקים אינם מאמינים בתורה שבעל פה שנקראת נר מצווה שו מצווה לשמוע דברי חכמים תורה שבכתב נקראת תורה אור יוחנן כהן גדול לא המיד בגמרא שהיא תורה שבעל פה והגמרא במסכת בב קמה אומרת חת בני שהוציא נרו לבחוץ חייב והו דלק בה חייב רבי יותה פותר בני חנוכה חיל בני אותיות יוחנן הנה שהוציא נרו היינו נר מצווה שאיין ו מעמיד ורבותינו אז זה אומר רבי יהודה שהוא מתתיהו שבני חנוכה פטור כלומר כי על ידו נעשה הנס

ני חנוכה ועל זה ועל ידי זה הוא מתכן את נשמת אביו ולכן אומרים מתתיה בן יוחנן כהן גדול למה הוא תקן את הנשמה שלו כדי להזכיר את אביו שנתקן על ידו מסכן מצוות אז זה שאומר יה גדי כפות לו וב וך לו ף עמו אז חייב על הגדי על הגדיש ועל ה ועל הגדי אבל לא חייב מיטה על הרגת העבד למה העבד היה צריך לברוח אבל אם ה העבד קפוט לו כלומר קשור לגדיש וגדיש סמוך לו ונשרף עמו חייב מיתה גם על הריגת העבד למה כ

שדיק את הגדיש לא יכל לברוח ולכן פטור מלשלם על הגדי ועל הגדיש כים בדרבה מנה כל המתחייב מתה על מעשה ש ע פתור מלשלם על מה שהזיק עכשיו יש לברר למה באופן שהיה עבד כפול פטור המדליק מלשלם לגדי משמה למן דמר אישו משום חיציו אז חייב מת רק על הרגת העבד למה כן שנהרג על ידי אישו נחשב כמו שר בו עץ והרג אותו ששום החי פטור לגדי וגדיש קמנ בדרבה מנה מי שאומר משום חיצון מי זה רבי יוחנן אלא למן דאמר אישו משום ממונו המי פטור

למה פטור על על הגדי והקדיש זה לא נחשב שהרג את האבת בעצמו ידי חץ אלא ממונו הרג אותו אילו קטל טוריה עבדה אכי נמה דלא מחייב אם שורו הרג עבד לא התחייב לשלם 30 שקלים לאדוני מפורש אנחנו יודעים כסף שלש שקלים יתן לאדוניו אז אתה רואה ש רק אם האדם עצמו עשה מעשה שמחייב מיטה נפטר משנ ממון אבל כש ממונו הרג הוא לא פטור מתשלומים אז גם כאן כיוון שאיישו זה משום ממונו נמצא שהאבן נהרג על ידי ממונו אז למה פטור מלשלם על הגדי וגדיש לפי

רש נקיש צריך להיות חייב אמר לך רבי שמעון בן נקיש ח במסקנה כשהציל בגופו של עבד אתה רואה הדליק את השריפה בגוף עבד עצמו ווא אז חיה מתעל הרגת העבד הרג אותו בידיים כנראה הוא היה מחמס ולכן פטור על הגדי וגדיש למה קמנ בדרבה מנה י אחי מה ממר פשיטה זה צריך לומר לי המשנה צריכה ללמד אותי דין כזה הרי דינו של כל מי שהורג אדם מזיק בכלי וכולי פטור על הממון לה צריכה בגדי אחד ועבד אחד הגדי נשרף שייך לאדם אחד העבד שייך לאדם אחר

בא המשר נחדש גם מתחייב מטען מעשה לבעל הגדי אז בכל זאת על מעשה שעשה לבעל העבד נאמר כלל שפטור על הממון למה המיתה מתחייבת על הריגת העבד זה על זה לא נאמר תשמו זה תרצת לי נלך מקום אחר תשמה השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן אדם אמרנו את זה במשנה לקמן זה יהיה עוד מעט שלח את האש את הבערה אש ביד חרש שוטה וקטן ושרפה האש והזיקה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים השולח הזה בדין אכל מ לחייב אותו לשלם את הנזק אבל חייב בדיני

שמיים הוא לא יצא ידי חובת שמיים עד שישלם אז למה פטור בדיני אדם מי שמלים אדם הראשון משום חציו כיון שהוא עצמו לא הניח את האש והיא הלכה בשרפה נצח עצו חרשו החרש או השוטה זה החצים שלו הם זרקו אלא נמן דמר אישו משום ממונו אילו מסר שורו לחרש שות בקטן אכי נמלא מחייב אשור הזיק לא היה חייב היה חייב אז גם פה שמסר את האש ביד ביד הטיפש הזה ביד השוטה צריך להיות חייו גם בדיני אדם למה אתה אומר פטור בדיני אדם חי בדיני שמיים

התמר עלה אמר תקי לחזקיה שנו כשמסר לו גחלת בליבה דווקא אז אני אומר פטור מדיני אדם חייב מדיני שמיים אבל מסע לו של הבן ממש חייב מה טעמה ברי אזה קה אסור לשלוח זה עוד אתה אומר הגחלת סליחה היא דועכת והולכת ורבי יוחנן אמר אפילו שלהבת פטור מדיני אדם למה כסבר צוותה ד חרש גרים לה האחיזה של החרש בשל הבת היא גרמה לנק השל הבת בעצמה לא לשבת למזיק אלא מה שלקח אותה החרש והוליך אותה למקום אחר ושרפה שם אז זה זה גורם ולא מחייב אדמס

לגבה ושלטה ושרגא לא חייב השלח לפי רבי יוחנן אלא מסר להם עצ יבשים לשוטה וגם עצים קטנים דכים ונר דולק אז אם סר להם את כל אלה זה פושע אמר רבא קרא ומתניה מסיה עלי לרבי יוחנן שזה אשו משום חציו כר דכתיב כי תצא אש תצא מעצמה זה כמו אדם הדליק אש בתוך חצרו ואש הלכה ישלם המבעיר את הבערה אז זה שמאמינה אישו משום חציו מדליק את האש אצל חברו והיא הלכה זה חץ הלך מתנית נתניה פתח הכתוב בנזכ ממונו כי תצא אש סיה בנזכ קופו

גופו קרא לו המבעיר משמע שהבעיר והזיק בעצמו לומר לך אישו משום חצו כמו רבי יוחנן עד פה בסדר ם כן כן אין זמן גורים זה מהזה גחו הרמבם לא הלכות הלכות כן אנחנו הלכות כיבוס בחל המועד סימן תקלד הלכה א' אן מכבשים המועד אפילו לצורך המועד לא מכבסים במועד רק יש ואלו שמכבסים הבא אם אין לו בגד הוא חייב לכבש הבא מבינת הים ויצא מבית השבה מבית האסורים הו מנודה שהתירו לא חכמים ברגל אסור עליו כן ומ שנדר שלא לכבש ונשאל ברגל והתירו לו מטפחות הידיים

מטפחות הספרים מטפחות הספג זה סופג את המים שבגוף זה זה המגבות ובדי קטנים ובעלת הכתם שנמצא במועד זה נידע בגלים שלה צריך להחליף אומי שאינו אלה חלוק אחד אלו פשע ולא כיבס לפני המועד וכולם מכבשים אז מותר לכבס וכולם מכבשים כדרכם אפילו בנתר ואוהל ברסיה על גבי הנהר מיוא לא יכסו רק הצריך להן ד היינו חלוק אחד וא בגדי הקטנים ביותר דהיינו אותם שפפ בהנו ומשתינים ב מוציאים רעי זה החתולים מותר לכבש ארבעה וחמישה בפעם אחת כי צריך להרבה מהם כל רגע והדי מותר לכבש בפריסה

הנו דווקא כש רוחץ על גב הנהר בשום מכבש יותר יפה על גבי הנהר אבל אנו כובש על גב הנהר לא כבש רק בצנעה ולא פריסיה כן נראה לי ב כל כני פשתן מותר לכ בסן ולא נהגו כן ובל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור הי אתה רשאי להתירה בפניהם אבל מותר לחפש לגוי כי מעיקר הדין מותר רק לא נהגו למה בגדי בשתן הם קנים להתלכלך ג' מביאים מבית האומן כלים שאין לצורך המועד כגון כרים מקשתות צלוחיות אבל כלים שאינם לצורך המועד כגון מחרשה צמר או צמר

בית הצבע הן מביאים זה טרחה ואם אין האומן מה יאכל נותן לו שכרו ניחן אצלו ממנו מאמנו מנחן בבית הסמוך לו אם חושש שמה גלבו מפנה לחצר אחרת אבל לא הבין לביתו אלא בצנעה עד כאן הגענו סימן ק הרמבם כן נפתוח דף מד היום זה יא כסל לא יב אז אני אמרתי יב למה אתם לא מתקנים אותי שבת זה יב יום ראשון זה יג בלילה זה פטירת חכם מדוד א טוב לא צריך בס בתפוזים פרק עשירי הכל בסדר א אשתי הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל

זמן שהיא בבית אביה והבעל הרוס אותו בבית חמים מכין אותו מכת מרדות מה זה מכת מרדות זה מלכות מדברי סופרים אפילו קדשה בביאה אסורה אסור לא לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שהביא אותה לתוך ביתו תיחד עמה ופרישה לו וייחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה והוא ה נקרא נישואין ראית מה זה כניסה לחופה מביא אותה לבית שלו זה נקרא נישואין בכל מקום והבעל הוא סתו לשם נישואין אחר שקדש משערה בה כנאה ונשאת נשואה והרי היא אשתו לכל דבר כיוון שנכנסה הרוסה לחופה הרי זה מותר

לו לבוא עליה בכל עת שירצה והרי אשתו גמורה לכל דבר בש תכנס לחופה נישה נשואה פי שלא נבעה לה והוא שתהייה ראוייה לבעילה אבל אם היייתה נידה אף על פי שנכנסה לחופה נדמה לא גמ רוא הנישואין והרי היא כ ארוסה עדיין וצריך לברך בקת חתנים בבית החתן קודם הנישואין ואם שש ברכות ואלו הן ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו מה שהי שבע זה בגלל הגפן ברכה ראשונה ברכה שנייה ב בר אתה השם אנוק בניך עולם יוצר האדם ברכה שלישית ברוך אתה השם אנוק

מנך העולם אשר יצר את האדם בצלמו צלם דמב ניסוי וזכינו ממנו בניין הדעת ברוך אתה השם יוצר האדם סוס תסיס רל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה השם משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים אהובים כשמחך ציח בגן עדן מקדם ברוך אתה השם משמח עמו ובונה ירושלים זה כמו התימנים ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר ברא שסון בשמחה חטא כ גינ ינה באהבה אחווה שלום ות מהרה השם אלוקינו שמע בערי בערי לא בערי יהודה וחוצות ירושלים כל שסון וכל שמחה כל חטן וכל כלה כו

מצלות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם זה של התימנים הכל ברוך אתה השם משמח חתן עם הכלה ואם יהיה שם יין מביאים של יין מברך על היין תחילה מסדר את כולם על נמצא מברך שבע ברכות ויש מקומות שנהגו להביא הדס עם היין או הדס ברך על ההדס אחר היין ואחר כך מברך שיש ברכות לא ראיתי את זה אף פעם התמנים אתם עושים הדס אה הנה הוא אומר שכן לא אשתו תמניה הוא אומר שכן די עושים הדס אתם מברכים עלי בור ע כן אה לא כן יש שמים שרעבים

והם מברכים ברכת חתנים אלא בערה גדולים ובני חורין וחתן מן המניין ב המהרס את האישה ברכת חתנים לא תחד אמה בביתו עדיין ארוס שאין ברכת וה נישואין אלא כניס לחופה היום שעושים את החופה הזאת בעולם זה זה גם נקרא חופה וגם אם ישימו הטלית עליו ועל הכלה זה נקרא החופה ארס ויכנס לחופה ולא בברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה חוזר וברך אפילו אחר כמה ימים ולא תנסה ניד עד שתטרחי ברכת תטהר םב נס ברך אין חוזר ברך וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואחר כך יהיה

מותר באשתו והחתן נותן שכר הסופר כמה הוא כותב לה אם הייתה בתולה אין כותבים לה פחות מ-200 דינר ואם היייתה בעולה אין כותבים לה פחות ממ דינר וזהו הנקרא עקר כתובה ואם רצה להוסיף לה אפילו כיכר זהב מוסיף ללמה לא בדין תוסף דין עק הוא לרוב הוא אחד הוא לרוב הדברים לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד והחכמים הם שתקנו כתובה לאישה כדי שלא תהיה כלה בעיניו להוציאה דינרים אלו לא תקנו אותם מן הכסף הטהור אלא ממטבע שהיה באותם הימים שהיה שבעה

חלקים נחושת וחלק אחד כסף עד שיהיה בסל חצי צור זוז כסף נמצאו 200 דינרים של בתולה 0 דינר של כסף ומא של בעולה 12 דינר ומרצה משקל כל דינר 690 עורות כמו שבארנו בתחילת עירובין והדינאמי שיהיה מן הכסף הטהור כבין שיהיה ממטב אותן הימים אין פוחתים לבטולה מ-2 ט אין פוחתים לבטולה מ-200 לבעולה ממ כל הפוחד בעילתו בעילת זנות אחד כותב את הכתובה בשתם אחד שעידו עליו אדים קנו מידו שהוא חייב לה 100 או 200 הרי זה מותר כם נתן לה מטלטלין נגד כתובתה אזה מותר

לבעול עד שיהו לה פני לכתוב י כונס את האישה ולא כתב לה כתובה או שכתב ואבת שתר כתובה או שמחר כתובתה לבעלה או שמחר לו כתובתה חוזר כותב לכתובה עקר אם רצה לקיימה פי שאסור לו לאדם לשות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה אבל המקר כתובתה לאחרים בטובת הניה המוכרת אין אין צריך לכתוב לכתובה אחרת שלא תקנו כתובה אלא כדי שלא תהיה כלה בעינם להוציאה ואם הוציאה זה משלם כתובתה ל לוקח כדרך שהיה משלם לה כ אם לא מחר אתה יודע לפעמים אין לרב זמן

לכתוב כתובה היה פעם חם עובדיה בא לאיזה חתונה ולא היה כתובה לא הביאו אז הדפיס אותו שיתן איזה סכום של כסף עבור הכתובה אמר זה כמו כתובה אחר כך תכתבו את הכתובה ועשה קידושין ראית לא צריך ללמוד את זה כמו שפה הוא מובא כן אתה אומר או שמחלה כותב לה אם רצה לקיים אלפי שאסור לאדם לשוות איפה זה היה כתוב פה הנה וכן אם נתנ מטלטלים כנגד כתוב פתה הרי זה מותר לעוד עד שיין לו פני לכתוב מפורש המארס את האישה וכתב לה כתובה ולא נכנסה

לחופה עדיין ארוסה היא ואינה נשואה שאין כתובה עושה נישואין ואינה ואימת או גרשה גובה עיקר כתובתה בבני חורין ואינה גובה תוספת קלל אוי ולא נכנסה אבל אם רץ ולא כתב כתובה ומת או גרשה ו רוסה אין אין לה כלום אפילו עקר שלא תקנו לכתובתה עד שתנסה או עד שיכתוב המארס את בתו וכתב המארס כתובה ומת או גרשה שהי נערה כתובתה לאביה כמו שביארנו יב חתנו חכמים שכל הנושא בטולה יהיה שמח עמה שבעת ימים יתה אי אין עוסק במלח טוב ולא נושא ונותן בשוך אלא אוכל ושותה

ושמח בין שהיה בחור בן שהיה אלמון ואם הייתה ואם היייתה בעולה אין פחות משוש קנת חכמים הל לבנות ישראל שישמח עם הבטולה שבעה ועם הבולה שלושה ימים בין בחור בין אלמון יג יש לו לאדם ניסה נשים רבות כאחת ביום שמעת יכול למה יכול לקחת חמש נשים נגיד הוא רוצה כן ביחד נותן מברך ברכת חתנים לכל לכל כאחד אבל לשמחה צריך לשמח עם כל כל אחת שמחה ראוייה לה עם בטולה שבעה עם בעולה שלושה ואן מערבין שמחה בשמחה ות אפשר כן צריך עמ זות שבעה ימים עזות

שבעה ימים כל אחת מותר לאדם נסא בכל יום חול אפילו בתשעה באב אה בין ביום בין בלילה אבל אין נושי נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת עזרת השם יבוא לידי חילו שבת כ סעודה שחתן ת בסעודתו צ שעשו דסה בשבת ו בחודש של מעד נושי נשים כמו שבארנו ל שאין מערבי שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת פרשת שבוע וניתן לך גם את זאת ושאר הימים מותר ניסא אישה בכל יום שירצה אפילו בתשעה באב אומר והוא שטרח בסעודת נישואין שלושה ימים קודם יום הנישואין היום לא

צריך היום אתה מזמין את זה והכל מסודר אז רק תימנים יכולים היום לסע כמה נשים מקום שאין בית דין יושבים בו אלא בשני וחמישי בלבד בתולה נשאת ביום הרביעי אם הייתה לו טענת ביטולים דין מנהג חכמים הוא שעשה את העולה בחמישי כדי שישמח עמה חמישי בערב שבת ובשבת ויום ראשון יוצא נחתו בת קטנה ע בנישואין ב ב שלא תנס עד תעשה נערה אם רוצה אם רצו הוכנסה כונס ואין ראוי לעשות כ לא לא צריך שתהיה גדול ארוסה ושמה כמה שנים טבעה לנישואין והרי נערה 12 חודש

מיום תביעה לפרנס את עצמה לתכן מה שהיא צריכה לו אחר כך תנסה תבעה אחר שבג נותנים לה 12 חודש מיום הבגר וכן אם קדישה ביום הבגר נותנים לה 12 חודש מיום הקדושין שהוא יום הבגר קדשה אחר שבגר אם עברו עליה 12 חודש בבגרותה אחרכך נתקדשה אין נותנים לה אלא 30 יום מיום שתבעה לכן המארס ה בעול נותנים לה 30 יום מיום הטביעה יח כשם שנותנים זמן האישה משתווה הבא לפרנס את עצמה אחר כך תנסה כ נותנים זמן האיש לפרנס את עצמו משבעה אותה אישה כמה נותנים

לו כמו שנותנים לה עם 12 חודש 12 חודש עם 30 יום 30 יום הגיע הזמן שנתנו לאיש ולא נסע חיב מזנות אף על פי שלא קנס מגיע הזמן בחד בשבת ובערב שבת אין לו מעלה למזונות לאותו היום פני שאין יכול לכנוס ואם הוא חלה או היא או שפרס נד כשהגיע הזמן אין לו מעלה למזונות שהרי אי הראויה להנס ע שתתה עד שתבריא וכן הוא אין כול סה עד שיבריא הגענו יב זו ה ועל דף שיז ועל דשא צרכם כ לא לאחר אחח ץ כ לפ מים

ש על מים ץ כומ דת קריבו על חמו בתה ובעלה שבירך לאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב כל הקל הקדוש ד מה יברך ידחו זכה ידחו שמ בכ צל כו תמיד תהיו בריים ושמחים השבת שמחה שבת מבורכת דו ברוך הוא ירחם עלמו ישראל יציא אותם אממן בעזרת השם בנחת ובשמחה בריאים ושלמים אמן גם מברך החיילים השם ישמור צת ו מתה דוני אמן לא יהונה להם כל רע לכן שיהיה שבת שמחה שבת מברכת וישועות גדולות לכן יהי רצון נאמר אמן