הדף היומי מסכת בבא מציעא דף כב הרב בניהו שמואלי שליט"א תענית אסתר השיעור היומי יא אדר ב תשפד

ח מה בא את ה מוקדם את עכשו צריך לשתוק ס לא כן נכון [מוזיקה] נכון על המילה בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום חמישי בשבת קודש יום צום תענית אסתר מוקדם יא בחודש הדר השני תשפד יום ההילולה של הגאון חידה רבי חיים יוסף דוד אזולי זכותו יגן עלינו בן רבי יצחק זרחי הזז אולי אז בעזרת השם הנה אתם יודעים שרבותינו קבעו לעשות תענית אסתר בכל שנה קיבלו עליהם דברי הצומות ו עתם שיהיה להם זמן ש זעקה בתחנונים וזה עת רצון כמו שהיה בזמן מרדכי ואסתר יכולים

לפעול בו הרבה אז זה היה בדלת פסח אתם יודעים זה שלושה ימים צומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו זה היה בניסן אבל רבותינו טבר פנ אפילו שכל הנס הגדול והכל מה שתלוי את המן הכל היה בניסן מחורת הפסח תלו את המן אבל רבותינו אמרו נעשה את את את זה ביום באדר וכמה שאמרו נעשה באדר האור כל מה שהיה ומתגלה הכל בא באדר מה שאומרים רבותינו כך זה נעשה זה פלא פלאות אז גם עכשיו דברי הצומות וזעקתם יום תענית אסתר זה זמן לזעוק ולהתפלל להשם לא רק

באמירת ליחות בבוקר אלא היום בעזרת השם משך היום אדם צריך לפקות ולהתחנן לזעוק לקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא ישמע תפילתנו אז לכן היום נתאסף כולנו לישיבה בשעה שים בצהריים ונעשה בני נדר רוצים רוצים לעשות כל התהילים שבעה קורטי ברית שופרות שצצות ככה להרים כל בתחינה לחזור בתשובה ללכת בדרכי השם למה אדם צריך לדעת כגזירת המן להשמיד להרוג לא נתבטלה רק לפי שעה אבל ביום פקדו משם והלאה אוי ואבוי מיו איזה גזירות היו איזה השמדות לא היו בזמן מלכות יוון היה הרבה גזרות השם יעזור לכן

קיבלו עליהם דברי עצמות וזע קתן לפני מ פורים בכל דור ודור לצום לבכות ר ובקש מהשם שחס ושלום שלא יבואו שום גזירה על עמו ישראל יאמר לצנו דין וכמון שהקדוש ברוך הוא הציל אותנו מיד המן הרשע כן יציל אותנו מיד כל מבקשי רעתנו פרט עכשיו מיד כל אומות העולם שסובבים את עם ישראל ורוצים חס ושלום לעשות בעיות הקדוש ברוך הוא יעשה איתנו נשים נפלאות למה צריך לזכור שהבורא יתברך רואה ושומע תפילת כל איש בעת צרתו זה העניין של תענית אסתר כאשר תענה וישוב אל השם בכל

לבבו כמו שעשה לאבותינו בימים ההם אז רואים שתם קות התענית להשריש את כוח התפילה לבבותינו כל מטרת התענית זה כדי לזכור שהקדוש ברוך הוא שומע את התפילות אז היום הזה מסוגל מיוחד קבלת התפילות בזכות מרדכי יהודי וכל מי שצריך רחמים על איזה דבר יקח פניים ביום התענית להתפלל לכן צריך היום להגיד מזמור ל הלת השחר כך אומר כו ישר ולהתפלל זה דבר גדול וככה אדם יוושע העיקר אתם יודעים בכלל שיום הפורים איך כותב הגיון פטירת החידה רבי יוסף ורבי ים יוסף דוד הזול כותב בספרו דבש

לפי חג הפורים כולל בענייניו כל המועדים כולם כל המועדים כלולים בחג הפורים כל כך יש בו קדושה למה נעשה נעשה בו נסים כאין כל החגים למשל פסח הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא מעבדות לחירות גם גם בפורים הוציא אותנו ממוות לחיים חג הסוכות כנגד ענני כבוד פורים נכנסנו תחת כנפי השכינה איך כתוב שמה ורבים מעמי הארץ מתייהדים ראש השנה ספרי חיים ומתים נפתחים גם כאן היו נתונים בסכנה אם לחיים אם למוות יום הכיפורים הקדוש ברוך הוא מחה לעם ישראל כל עוונות על עוון העגל בפורים נמחל מה

שעבדו עבודה זרה של אחשוורוש עכשיו גם חג השבועות יום מתן תורה בפורים גם כן עוד הפעם יום מתן תורה הדר קבלוה מרצון ולכן אומר גאון חידה פורים זה ראשי תיבות פסח וסוכות ראש השנה יום הכיפורים מתן תורה ראית כל החגים רמוזים בפורים בראשי תיבות פורים הנה זה פלא פלאות שמו את כל החגים כך כותב הגאון חידה שהיום יום פטירתו בפורים בפולין היו היו אומרים שמדר הגנבים להסתובב ברחבי הנמל איפה שיש שמה עשירים אתה מבין שמה היו ה הגנבים מסתובבים יש פה שיש עשירים שיש להם באמתחתם

כסף וזהב באים יורדים מהנמל מה הם היו עושים משליכים איזה מטבע על הרצפה גנבים איזה מטבע על הארץ כשהיה עשיר מתכופף להבי היה מצליח דעתו לרגע מהאוצרות שלו ואז היו הגנבים גונבים בורחים עם האוצר הגדול את הבנת זה אבל זה מועיל למי שלא יודע את את ה את הקוון של הרמאים האלה שלם מערימים הגנבים אבל מי שמכיר בנכם נזהר לא ללכת אחרי מחזות שו לא מסיח דעתו מהאוצרות שיש לו ביד אוי ואבוי מ מי שמכיר אומר אותו דבר היצר הרע מה הוא עושה א שמגיע זמנים

גבוהים גדולים עכשיו כמו פורים משליך איזה מטבע לבלבל את הדעת להיות עסוקים בדברים קטנים בזוטות העיקר לנצל כראוי את הזמנים האלה איזה תפילה איזה תחנה איזה יום קדוש אדם יכול לקבל הרבה הרבה מן השמיים אז לא הסתכל בזוטות רק בטח זה יום גדול זה יום המתקת הדינים זה יום שהקדוש ברוך הוא מוריד אור כזה גדול שכל מה שאדם צריך לקבל רק תבקש מהשם יתברך הקדוש ברוך הוא פותח את האוצרות אתם יודעים השטן יודע היטב את מעלת של היום הזה שערי שמיים פתוחים וכל הפושט יד ממבקש

נוטים לו הוא משתדל ביתר עוז לגרום שהיהודים ישתוללו ברחובות יבזבזו את זמן על כל מיני שטויות ורק שלא גיע הזמן על מחכה שיגיע צת הכוכבים אתה מבין ככה זה כמו למשל למה דבר דומה אדם קיבל רשות להיכנס לגנזי המלך למשוך למשך זמן קצוב תיכנס כח כל מה מה עושים הממונים שלא ירוקן להם את הקופה מה הם מעמידים כל מיני שולחנות עמוסים כל מיני כן כל מיני דברים טעימים כלל מיני שטויות שהבן אדם אין לו שכל הראש שלו מושך אחרי זה אז הוא חושב שזה טוב איפה

השכל שלך אתה תיכנס בפנים עכשיו תשאב אבל הוא כל מיני מאכלים טעימים והם מפיצים ריח טוב שאדם ימשך אחרי זה וקום מנגינות ערבות כל זה שהוא ילך והתענג כמה שיותר ב בתענוגים האלה פחות יהיה בפנים זה אותו דבר אז לכן פורים זה יום תפילה בקשה כל אחד יש לו שערי שמיים פתוחים יום של לימוד תורה זה דבר גדול קיבלנו את התורה ברצון זה מסוגל לבקש בקשות ברוחניות בגשמיות מה אדם צריך שאדם יהיה לו חוכמה להבין את התורה לזכור אותה לקבל עליו קבלות טובות אפילו עשיר גדול

יש לו בבנק מיליונים הוא יכול להוציא כסף בלי שהוא יתן צ'ק אי אפשר הוא רוצה להוציא כסף מהבנק חייב חתימות להוציא אפילו טה אחת צ'ק כמו צ'ק אומר אותו דבר בשמיים ממעל יש כביכול בנק כל מיני ברכה שפע אבל להוציא את השפע אי אפשר בלא צ'ק צריך צ'ק איך תוציא את הברכה תצא תפילה צריך לתת למטה יתנו לך מלמעלה ככה זה הולך יש עכשיו מצווה מיוחדת בפורים של מתנות האביונים אין את זה בשום חג בפסח יש קמח דפסח גם כן אבל פה משלוח מנות מתנות האביונים

אומרים רבותינו הרבה צריך להתאמץ לזכות לצדקה גונה צריך הרבה להתאמץ אבל עכשיו בפורים הכל גון כל הפושט נותנים לו לא צריך טורח גדול גם אם העני לא הגון הצדקה שלמה בתכלית ההידור למה כל מי שפושט נותנים לו אז מובן עכשיו למה דווקא בפורים יש עניין צריך לחפש אחרי עני הגון שצריך לתת לו את הצדקה זה דבר גדול זה זכות אז לכן זה זה הכי טוב שאדם יתן הרבה צדקה זה הכל הולך טוב לשם שמיים וגם זה מסוגל עכשיו למדנו לבקשות לבקשת רחמים פורים מסוכה בפרט לאריכות

ימים ושנים למה מרדכי ואסתר עולה בדיוק גמטריה אורך ימים עושר וכבוד בדיוק מרדכי ואסתר עולה גימטריה אורך ימים עושר וכבוד 941 מרדכי ואסתר תעשה גימטריה אורך ימים עושר וחב כבר אמר החתם סופר שזה זכות גדול ללמוד ממגילה למגילה אז זה דבר גדול צריך רק שננצל את הזמן הזה בטח עכשיו אתה יודע עכשיו בדיוק מתחילים ע ספר ויקרא כתוב שה הילדים הקטנים הם לא מפסיקים אותם ללמוד אפילו לבניין בית המקדש לא מפסיקים אותה ללמוד לא למה הם עוסקים בקורבנות הם קדושים זה כמו בניין בית המקדש זה

זכות לכן צריך גם אותם לתת להם מתנות הילדים האלה קדושים לסחוב אותם לעבודת השם דבר גדול הצדקה והכל מספרים על הרב פונוביץ אז הוא אחרי השואה הוא הרגן קבוצה בניו יורק שיתמכו לו אלה ש באו מהשואה פתחו עסקים בניו יורק והיו מרוויחים טוב יו עשירים אז הוא הרב קינמן הרב פונוביץ הוא ידע איך לתפוס אותם והיה לוקח מהם כספים עושה כל פעם איזה דינר ולוקח כספים לטובת הישיבה אומר יום אחד בדינר אחד יושב שם הוא קיבל צ'ק מכתב בפנים צ'ק שווה כמה בתים מהזה התפלא אומר

איך הבן אדם הזה נתן צדקה כזאת את לא הייתה זה כמה ביותר מ-100 אל דולר זה היון עתק זה קונים בזה בניינים טוב אומר אני חייב ללכת היהודי הזה אולי הוא טעה אולי טעה היה לנסוע אליו 10 שעות היה קשה מאוד הרב אמר אני נוסע אליו תקחו תיקח לקח איזה מנית שילם נ אמרתי קח אותי לבן אדם הזה לכתובת הזאת בנש איפה היה קשה מאוד להגיע היה גם סכנה סוף סוף לא משנה הגיע אליו אומר לו הוא כבוד הרב מה טרחת לבוא אצלי אני כל מה

שיהיה לי נתתי אומר לו אני באתי ליך אולי זה טעות אומר לו טעות אני היה לי בית חרושת מכרתי את הבית שלי מכרתי הכל מכרתי למי אני אתן נתת למען התורה הכל נתתי לך אומר לו תגיד לי מה דחף אותך כזה לעשות דבר כזה אומר אתה זוכר אנחנו לפני השועה היינו שכנים איזה אבא היה לי איזה אמא האבא נפטר צעיר והאמא שלנו גידלה אותנו ולא היה לה כסף היה עניות נוראה היייתה בוכה שנלמד תורה בוכה לא הינו מה לאכול היא מחרה היא הלכה קנתה עזה שתתן

חלב לא בשביל לתת לנו לאכול בשביל המלמד שזה יביא ל חלב ויא תמכור את החלב ויא תתן כסף ל המלמד שילמד אותנו תורה זה היה המטרה העיזה חודש חודשיים ראשונות לא נתנה חלב כי אין האמא אוכל לתת לה לאכול היא לא אוכלת העיזה איין החלב האמא שלי הייתה בצער והייתה בוחה לקדוש ברוך הוא שהמלים לא יפסיק ללמד אבל המלמד אומר לה כל חודש אני צריך כסף לילדים שלי אני בא בשביל שיהיה פרנסה לילדים מה אני אעשה אומרת לה תרחם עליי אין לי כסף אני אני מחכה

לעיזה שתתן חלב אבל אני לא נותן חלב מה הי תעשה אין אין חלב איך היי תעשה יומ ארד ש השכנים היו עוזרים אבל אין כסף לתת בסוף אמא מחרה המלמד הולך אז אמא צריך לשלם אמא מחררה את העיזה זה הייהה כל החיים שלה אין לה יותר רק העיזה הזאת מחרה אותה וא אמרה לה מנמד טוב תשב איתם עוד קצת עוד כמה שיכלה כל מה שהיה לה מחה לתת לה מלמד וכך היה אומר אמא מכרה את מה שאין לה כבר אין אני לא אמכור את מה שיש

לי לתת המלמד בשביל התורה מה זה כסף העיקר זה התורה אז אומר עכשיו מכרתי את הכל והכל אני נותן למעל תורה ישב איתו הרב מ פולוביץ הם למדו כל הלילה באיזה שמחה למד איתו אחר כך הוא היה צריך לנסוע אז הוא נסע ותראה בא סיפר את זה בישיבה את הסיפור הזה מה זה מסירות נפש לתורה איזה אהבה איזה מסירות נפש אז היום זה פטירת ה רבי יוסף א חיים דוד הזולא גם הוא נטייתם כשהיה קטן והיה מתמיד גדול לא יסור עולה של תורה ככה היה לומד

ושמח ב בלימוד התורה משהו לא רגיל משהו לא רגיל מסר את עצמו גם לפשט גם לקבלה ומסר את עצמו לכלל ישראל היה שליח שדם הכי טוב שיש היה והיה עמד בהרבה בעיות וצרות בדרכים אבל היה יש לו ספר מעגל טוב הוא כותב הוא היה צח הכל בגיל 29 כבר יצה לשליחות לטובת עם ישראל טובת ארץ ישראל איזה זכויות אלה גם היום זה פטירת כן הרשע של הגמרא רבי שמואל שט רשון זכותו יגן עלינו איזה איזה לימוד גם הרב הבנ נזר היום זכותם מגן עלינו ועליכם ועל

כל כלל ישראל בעזרת השם שיה ישועות גדולות ויה בשורות טובות בעזרת האלו בשו כן אז אנחנו נתחיל את המגילה בעזרת השם אנחנו בפרק ג פסוק יב ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון ב1 יומבו ויכתב ככל אשר ציוה המן אל חזר פני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואן שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשוורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך ונשלח ספרים בדרס כל מדרת מלך נשמיד ערו ולבד את כל היהודים מנער זקן טפ נשים ביומי אח 13 חודש ש חודש אדר ושלוש

לבו אוי ואבוי מה שהם רצו לעשות רנ כתב נתן דת בכל מדידי ג לכל העמים להיות עתידים ליום הזה עשה בעורמה אתה מבין ספרים שלח לשרי המדינות חתומים בחותם המלך אומר וכתוב שלא יפתחו אותם לפני יג באדר כמו כן ככה זה ונחתום את טבעת המלך שלא ידעו מי כתוב בהם ממילה לא יכל יודעים לפעול נגד הגזרה זה הוא רצה ועוד נוסף לספרים האלה שלח אגרות פתוחות שיהו גלויים לכל העמים ושמה כתוב שלהיות מכנים ליום הזה כי באותו יום הפטרו את האגרות לראו מי תהיה כי איך

תבין שיהיה מלחמה באותו יום יג איזה תעמולה הי עשה הכל בחוכמה זה שאומר הרצי יצו דחופים מדבר המלך ד תנ בשושן הבירה והמלך ומן ישבו לשתות ער שושן נבך תמיד בדרך כלל שישראל מתרחקים מן האומות אז הם שונאים אותם אבל כשהתקרבו אליהם אכלו שתו יחד אמרו גדולה לגימה שמקרבת איך פתאום גזירה להשמין להרוג ובן אז הוא אומר בטרם שהגיע היום המיועד כבר בא כל אחד לקנות ליטרה ירק מירק הפרסי אתה מבין אומר דיה הפרסי בא וחולקו ומחר אני הורג אותו וואי וואי וואי מה זה שנאה

כזאת אה הרשמ הכי את עצמו בי כן פרק ד' מרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרא מרדכי את ברד ובסק ופר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה הנה כל צרה שלא תבוא מה כתוב ברמבם לזעוק ולהתריע לא להגיד זה מקרה כתוב הנה ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם מי בקר כן מקרה והלכתי אחם בחמת קרי לכן הכיל שלושה ימים צום כים זבן לחזור בתשובה על מה שתחוו לצלם בזמן מבוכת נצר מיכן ידע מרדכי אומר אליהו הנביא הגיד לו בשעה שגזר אחשוורוש גזרה רץ אליהו הנביא

צדיקי העולם משה רבנו כך כתוב באלקו שמעוני אומר אצל הנביאים השמיים והארץ כל צבע השמיים בוכים בבר נפש גזרה נגזרה לכלות חס ושלום אמרו לו מפני מה נגזר עליהם השתחוו לצלם כלו שתו בסעודתו של אחשוורוש אמר לו משה לא אליהו כלום יש אדם כשר בדור אמר לו יש את מרדכי אמר לו לך מיד והודיעו שהוא יעמוד למטה ואנחנו למעלה נבטל את הגזירה ראית מה זה מרדכי ידע את כל אשר נעשה מיד אמר מרדכי קיבץ כל התינוקות אבל ש בו חט 22 אל תינוק היו הלביש אותם

סקים הושב אותם על האפר היה צוח ובוכה עמהם ביום ובלילה עד שעלתה צעקתה למרום כמו שנאמר הקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיני זה שאומר ויצא ברחוב העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה אתה רואה מה זה מרה מר גמטה עמלק מבחוץ יש אותיות וכ וכ עמלק מפריד בין וכ הוא מרה ו וה באמצע מר עמלק מפריד בין הבקה ויבוא את שער המלך הביא את הזעקה שלו את שער המלך זה מקו של עולם דפק בדלת המלך אין מה לדבר ויבוא עדני שער המלך כן וא שאר המלך בוסק

כל מדינה ומדינה מכם אשר דבר מלך בדתו מגיע אבד גדול ליהודים מ מצג ואפר ער הרבים זהו בלילה הוא נדדה שאן אתה מלך תראה איזה דבר איזה דבר רק לימוד התורה נתבטלה הגזרה טוב נראה אחר כך הגענו פסוק ד כן אנחנו מנחים ב' עכשיו הגענו מלחים ב' אתמול התחלנו מלחים ב' פרק ב' פסוק א' ויהי בעלות אדוני אל אליהו בסערה שמיים לך אליהו ואלישע מן הגלגל כקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא הלה את אליהו בשערה השמיים ויילך אליהו ואלישע מן הגלגל ויאמר אליהו אל אלישע שב

נפו כי אדוני של החנית בתן ויאמר אלישה חי אדוני וחי נפשך אם זבק וירדו בת אל אומר לו עוזב אותך ויצאו בני הנביאים אר אשר בתן אש וידעת כי היום אדוני לוקח את אדוניך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי החשו צו בשקט ידעתי ויאמרו לו ויאמר לו אליו אל השע שר נפו כי אדוני שלחני ירחו ויאמר חי אדוני וחן נפשך אם עזק יבוא ירחו לא עוזב אותו א ויגשו בני הנבים אשר חש רו אלי וידעת כי היום אדוני לקע אדוניך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי

החשו ויאמר לו אליהו שב נפו כי אדוני שלני ירדנה ויאמר חי אדוני חי נפשך זבק ולכו שניהם וחמ איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנרת מרחוק ושניהם עמדו על הירדן ויקח אליהו את אדרתו ולום קרח אותה כי שנוח להקות בה ויקה את המים וחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה היית קרת את הירדן ועוברה ליהו אמר א אשע שעלמה לך בתר אלח מעמך ומר אשע ונה פי שני ברוח אלי אומרת השר עליי רוח נבואה במעלה כפולה משרתה עליך תראה איזה בקשה יש לו ויאמר קשית לשאול אם תראה

אותי לוקח מאתך יהי לך חן ואם עין לא יהיה אם אוכל להשפיע למה לא אבל אם תראה אותי בעת שאני נלקח ממך אז תכפ תהיה לך פעמיים וי מה כ הלוך דבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בשערה השמיים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשו ולא ראה עוד וחזק בבגדיו וקרם לשניים כרעים אומר אבי אבי תראה רבי רבי היה לישראל העזר מול האויב כמו רכב ופרשים ככ הוא אומר לו רכב ישראל ופרשה וית עוזר לישראל אז קרע הבגד לשתי

חתיכות וירם את הדרת אליו אשר נפלה מעליו וישוב ויעמוד השפת הירדן ויקח את את אליהו אשר נפלה מעליו ויקה את המים ויאמר היה אדוני אלוהי אליהו אפו ויקה את המים וחצו והנה והנה ויעבור אל אישה הנה ראית וייראו בני הנביאים אשר חו מנרת ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע ויבואו לכלתו וישת חבו לו ארצה לכן הוא חצה את זה לשניים שיש לו פעמיים א ויאמרו אליו אננה יש את עבדך 50 אנשים בני חין ילכו בבקש אדוניך פן נס נס רוח אדוני ישלחו באחד הערים או באחד

הגאיות ויאמר לו תשלח מה פתאום ויצרו בו עד בוש וו שלחו ושלחו 50 איש ובקשו שלושה ימים ולא מצאו וישובו אליו והוא יושב ברחוב ויאמרו עליהם אלא אמרתי עליכם אל תלכו טוב פלה פלאות אתה יודע מה זה שהוא עלה בשערה ז הקדוש שומר לקח את השערה שזה יצר הרע כפף אותו כפף אותו עמוק עמוק ואז הוא קפץ למעלה על ידי שהוא כפף אותו זה כמו שאדם קופץ את הקפיץ למטה טיק קפץ למלה כך אומר רבי שמ הגענו יט שניות וקודם המשנה תצ דקה ל ש אניש

לב כ מי שלא בא מחר יתן היום מחר יום שבת יום ראשון אני מקווה שיבוא אם לא גם ליום ראשון גם ליום זה כל הימים י בשם יצחק תן צדק של יצחק עוד לאט לאט לאט לאט השם יתן ותתן פתור את המשניות אנחנו משניות נדרים פרק ט משנה ז שמת ציפור בשמת ציפורה בת גוסטן ו שבי ש שמואל בן שולמית ומשה בן ישועה צח בן חם יצחק בן חנום יצחק שקלים בת רובידה מרים בת רובידה כיצד אמרנו נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד כולם שאיני נהנה

לכולכם אמר בלעשות זה לאנשים כמה אחדים מותר אחד מהמהם הותרו כולן מותר בהנאת למה הדד שהותר מקצתו הותר כולו שאני נהנה לזה ולזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן מעליהן למה הוא טלה את בזה הותר האחרון האחרון מותר כולן אסורים הותר האמצעי המנו למטה מותר אימנו למעלה אסור אמר כולם שאיני נהנה לזה קורבן ולזה קורבן ולזה קורבן צריכים פתח לכל אחד ואחד משנה ח כולם יין שאיני טועם למה שהיין רע לם מהעין אמרו לו אמרו לו וה לו המיושן יפה למעיים הותר במיון ולא במיון בלבד

הותר אלא בכל היין למה הנדר שהותר מקצתו הותר כולו כולם בצל שאני תועים ש בצל רע ללב אמרו לו ה הכופרי יפה ללב הותר בופרי הותר בופרי ולא בופרי בלבד אותה אלא בכל הבשרים למה נדר שותה מקצתו הותר כולו מעשה היה והתירו רבי מאיר בכל הבשרים ככה הגענו משנה ט היום אנחנו בגמרא דף כב בעזרת ד ובשעתו א נעשה תפילה בלמת תורה שביתי אדוני לנגדי תמיד כ ממני במודם חוד יות שם כמו שאמר הכתוב גית בו יומ ולילה לומדים לשמו עליו עלינו מעשה ידנו עלינו מעה

לא קשו חמ ני ובת מתורת ברוך או ידכם כ ברו את אד איון עו שמ תפתח דף כב משה פתחת אני רואה אותו פותח ימ יים בסדר יהיה בשורות טובות תה שמע 2 א שורה חמישיית מלמעלה תחילת השורה תה שמע אתמול למדנו מחלוקת בין אביה לרבה יהו שלא מדעת אמרנו שיאו שלו מדעת אינו קונה זה לדעת הבה רבה אמר יאוש שלא מדעת קונה מה זה יאוש שלא מדעת למשל הוא מצא דבר שאם ידעו הבעלים שנפל מהמהם התייאשו אלא ש בשעה שהוא מצא עדיין הבעלים לא יודעים

שהוא עבד אז הביה אמר ל יהו זה לא נחשב כבר שיתייאשו מעטה ואסור לקחת את זה רבא אמר לא כיוון שלעתיד הם התייאשו הם יבע להם התייאשות זה נקרא יאוש ולכן מותר לקחת אתזה עכשיו הגמרא אומרת השמה להביא ראיה לאביה שיאו שלו מדעת לאבי יאוש מה היה שטף נהר קורב עציו ובניו ונתנו בתוך שדה חברו אחד היה לו איזה חצר יפה היה לו בפנים קורות עצים אבנים עלה הנהר הוא עשיר הוא גר על שפת הנהר עלה הנער שטף לו ו הרים את הכל ושם את זה

בתוך שדה חברו חברו מצא את זה הרי אלו שלו זה של חברו למה בפני שהתייאשו ה בערים מיד כששת להם את הקורות יש כול לדבר הנר שטף כל הקורות נשכל מסת מה התייאשו מזה אין להם בזה סימן מוב קורות יש ל איזה סימנים הבנים יש סימנים ולכן דווקא קורות שיש בהם יש בזה מה להקל יש לזה קול אתה מבין זה קול תראה רשי אומר שטף נהר קורב של זה הומ צען אחר הרי אלו שלו אחי גרסינן הרי אלו שלו בפני שתיא הבעלים כול שטיפת נהר בקורות

עצים ואבנים הבעלים ידעו בה מיד יש להכל מידות לכור התוספות לא משמע כמו רשי הלאה אז הגמרא אומרת מדויק בריתה היא אמרה דווקא קורות שיש לזה קול טעמה ישוע בעלים יש להם כל אז הם כבר רו וע ים למה שלמה שטף הנהר שטף להם את הקורות א תעשו ה סתמה ה לא היה בדה אחרת שאיין הסימן ולא שומעים הבעלים מיד לא אז לא היה זוכה בזה המוצא אתה רואה של רבה גם כשלא שמעו מיד הרי זה שלו התייאשו הבעלים אפילו ישמעו אחר כך כמה שאחר כך

התייאשו אז מעכשיו זה שלו הב אומר לא דווקא קורות שיש אזה קול שמעו והתייאשתי של מי שנפל לו בתוך השדה אבל דווקא קורות אבל אם זה אבדה אחרת שהיא אין הקול אבידה אחרת שאיין כל אז לא היה זוכה בזה המוצא אז אתה רואה לרבה גם כשלא שמעו מיד הרי שלאו שהרי התייאשו מיד זהזה זה ראיה לאביה אומר הח עסקינן שיכול להשיל אומר בבריטה הזאת מדובר היה יכול להציל מהנהר קורות עיצים שיש להם קול בוודאי שמע מיד ששטף הנהר ו יכול להציל בכל זאת לא הציד אז

אנחנו אומרים התייאש מיד ש שטף הנהר אבל הבידה שאין הכל כשיש לה סימן יכול להציל מודה רבה שזה לא של המוצא גם כשתשוב למה בתחילה כיוון ש ה יכול להציל אז זה לא היה יכול להציל אבל הוא הוא אצל לא הלך להציל אז מודה רבה שזה לא של המוצא למה הם לא תעשו מזה מתחילה אפילו אם נגיד שבסוף התייאשו אבל כבר בסבי רבה זה לא של המוצא כי פה יכול להציא מהנהר פה מדובר בעבדה ש יכול להציל אותם מהנהר כן הזבי נו רשימה להגיד לו נשמת

יוסי יוסף בן חל ויפה חיים קופמן בן רוזה וזג וו נשמת זכריה איכי בן שרה ואהרון וו נשמת שמחה בת יואה בציפורה ואחי עד אהוד בן יורם ו נשמת שושנה בת בנחם וזהרה נשמת משה אהרון בן שמעון כן ש שהיה ישועות לכולם עכשיו אנחנו א זה מובן רצינו להביא ראייה לאביה אז אומר לא אחה במס קינן שיכול להציל זה גם אז רבה גם מודה בזה שיש להם כול בוודאי שמע שטפה נהר כן אין מה לדבר התישו זה הביה מסכים כי היה קל כולם יודעים שהם התייאשו

הבעלי מזה אבל פה מדובר שלא גם אבידה קטנה משמע אבידה קטנה שלא היה לכל היה יכול להציל ה יכול להציל בכל זאת לא הציד אנחנו אומרים שהתייאש מיד שטף הנהר בכל עבדה אבל אין הכל זה סימן מוד רבה שגם המוצא ש מתיאש בסוף בכל זאת זה לא של המוצא עולם אחי י אחי אם השפה אם היו הבעלים מרדפים אחריהן אם אתה אומר שפה מדובר שהבעלים הי אחי שאתה לומד שהבעלים פה מדובר שהבעלים יכולים להציל וכיוון שהם יכולים להציל אין לך מפה ראיה מה הדין שלי הוא

שלו מדעת אין לך פה לא דובר על זה א אחי אם השפה בשפע של הבריתה אם היו הבעלים מרדפי אחריהן אם היו חייב אם היו הבעלים מרדפים אחרי הקורות צילן חייב להחזיר חייב המוצא להחזיר ואם יכולים להציל אם ה מדברת הבריתה מדוברת שבאמת יכולים להציל מריה מרדפים אפילו אין מרדפי נמה למה דווקא אתה אומר יחזיר שהיו מרדפים גם מ שלא מרדפים יחזיר למה שאפילו שלא ציל מיד זה לא ר ש מתייאש סומך שמחר יהיה לו כוח הוא ילך יצייד את זה אומר לא הח במ עסקינן

יכונן להציל על ידי הדחק אז מרדפים לא היאוש הם מרדפים יאוש מעש היו יכולים להציל רק על ידי הדחק בקושי אם לא רדפו עכשיו לא יכולו להציל אחר כך אז אם הם מרפין אז הם לא התייאשו חז אבל אם לא מרדפי סימן שהתייאשו כן רודפים רודפים רואים הקורות נוסעים הולכים הנהר שוטף אותם הנה אפילו אין מרדפי דסמ ההצלה ראשי למחר ומה אחר לאשה על ידי החק ם לא ימהר להציל לא יצילו לא יצילו קר אין מרדפי אקור אקרו יתו לא הצילו הנה הפקירו תה שמ עוד

ראיה עכשיו רוצים להביא ראיה לרבה שהוא אמר ש יאוש שלו מדעת הבי יאוש הביה אמר לאבי יאוש הוא אומר הבי יאוש מה כיצד אמרו כיצד באיזה אופן אמרו התורים שלו מדעת תרומתו לומה באיזה אופן אמרו חכמים שמי שתורם מתבואת חברו שלא מדעת ל הבית בכל זאת ה מדעתו בכלל מי נתן לך רשות להיכנס מי נתן לך רשות לתרום באיזה אופן אמרו שמי שתורם נכנס ועשה תרומה שלא מדעת בעל הבית תרומתו תרומה מה במה מדובר הרי שירד את וסדי חברו לקת בת הרם שלאו ברשות ירד את

וסד חברו וליקט לצורך הבעלים פלות יפים הכל טוב בטרם שלאו ברשות אז אם חושש משום גזל אם חושש בעל הבית משום גזל שמקפיד על מה שטרם ללא רשותו כאילו הוא גזל ממנו אין תרומתו תרומה ואם לאו תרומתו תרומה אז אם בטרם שלא ברשות אם חושש בעל הבית משום גזל הוא מקפיד על מה שטרם ללא רשותו אז הוא דומה כמו גזל ממנו אז אין תרומתו תרומה ואם לאו מתרצה בעל הבית במה רם תרומתו תרומה אומר טוב אז איך נדע אם התרומה תרומה אם הוא רוצה בעל הבית

או לא רוצה איך נידע אומר מנין הוא יודע אם שהתורם אם חושש משום גזל עמלו מש יודע מה דעתו של בעל הבית אם הוא חושש בעליו משום גזל או לא אתה יודע איך הוא ידע הרי שבא בעל הבית ומצאו לאחר שטרם מצא את אותו אחד שירד לו אמר לו כלח יצל יפות היית לוקח פירות יותר יפים לתת לכהן אוו איזה מעלה של כהונה הנה הכהן הגיע היית צריך פירות הרבה יותר יפים לתת לכהן עוד פעם אני עוד פעם ת שמה כיצד אמרו התורם שלו מדע תרומתו

תרומה יש בריתה אמרנו יש בריתה שכתוב במי שתורם שלא מדעת בעל הבית ירד לתוך שדי חברו ותרם שלא מדעתו את תרומתו תרומה אז איך אמו מתבואת חברו איך זה אומר ארי באיזה אופן ארי ש לטרס די חברו וליקט לצורך הבי ענים ותרם שלא ברשות בעל הבית אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם לאב תרומתו תרומה אם בעל הבית הזה מקפיד והוא חושש משום גזל איך זה יורד לבת שלו לשדה שלו וגוזל ולוקח חושש עליו שהוא גזלן אז אין תרומתו תרומה אבל אם לאו מתרצה בעל

הבית במה שטרם תרומתו תרומה אם בעל הבית בס יסכים זה טוב איך נדע ומדין הוא יודע אם חושש משום גזל עמלו מאיפה הוא יודע ני אגיד לך איך הנה הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כח צל יפות בא בעל הבית ראה אותו אחר שהוא טרם אחר שעשה תרומות כבר אומר לו למה לקחת כאלה בינוניות היית הולך לחשובה תראה איזה פירות יפים אם נמצאו יפות ן תרומתו תרומה ואם לי אין תרומ אותו תרומה אם באמת יש פות הרבה יותר יפים אז באמת גיד דעתו שנתראה ממה

שהוא טרם הוא לא מתרעם שהוא נתן מהיפות הוא לא מתרים אומר הפוך למה לא נתת יותר טוב אז הוא התרצה בזה אבל אם אין יותר יפות אז הוא הוא כאילו דוקר אותו אומר לו לא היה יותר יפות מה שלקחת למה הכוונה שלו אמר אם אם היית מוצא יותר יפות עוד היית יותר גוזל אתה מבין כלומר אתה גזלת פחות יפות אבל אם אתה גוזל יותר יפות היית גם אתזה גוזל רק אין פה עוד מוסיפה הבריתה ואומרת לקטו הבעלים והוסיפו עליהם על מה שט הוא תרם ולקטו הבעלי

והוסיפו בין כך ובין כך תרומתו תרומה אתה מבין בין אם צ מה זה בין כך או בין כך בין נמצאו יפות מהן או לא נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה למה גילה בדעתו שנוח לו במה שטרם למה הוסיף עליהם הגמרא שואלת וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה מה הי בדרם וידע למה לפי הביה אמר שהוא של מדעת לא ויאוש אבל אז יוצא פה וכי נמצאו יפות יותר מהן מבואר בברטה תרומתו תרומה למה נתרצה בעל הבית מיד אחר כך כשנודע לו המי הרי בשעה שתרם בעדנה דרם בשעה

שטרם ה לא ידע הרי הוא לא נודע לבעל הבית שטרם אלא למה אני אומר כן משום שכמה ש נתרצה כשנודע לו יש לומר שכבר נוח לו בשעה שת אז אותו דבר לעניין ייאוש כיוון שנודע ל שהוא מתייאש כבר משעה שעבד יחוד הייאוש כמו פה אתה אומר כמה שנודע לו שטרם אז כבר מ אותו והוא רצה שייתן יותר מעייפות אז אז זה כאילו חל אז התרומה חלה בגלל שהוא רצה לתת יותר מהיפות גם פה תאמר כיוון שנודע לו שהוא מתייאש כבר משעה ש שעבד יחול היאוש ולמה

אתה הביה ארת יאוש שלו מדעת לה יאוש גמרה דוחה תרגמה רבה ליב דביה לשביה שליח אוהו בכלל הבר הייתה מדוברת שהבעל הבית עשה אותו שליח מילה אתת התורם להפריש תרומה מתבואת כיוון שמנה אותו שליח גם הבה מודה כין שבסוף היה נוח לו הרי כאילו דעתו מראש שנוח ונחשב ליאוש מדעת גם הבה מודה חינ מהם הסתברה זה מה שאתה רוצה לשאול זהש חינ מהם הסתברה שגם לרבה צריך להעמיד את הברת כש מנה אותו שריח רג דעתך דלא שבי שריח מהבה תרומתו תרומה אם לא שם אותו שריח

וכי תרומתו תהיה תרומה ואתם גם אתם הר רחמנא תם לרבות שלו חכם מה אתם לדעתכם אף שלו חכם לדעתכם כתוב התורה אומרת אתם איך כתוב שמה בפסוק כתוב בתורה כן תרימו גם אתם תרומת השם מכל מעשרות אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת השם לכהן מה זה אתם גם אתם גם אתם אמר רחמנה המקור שאפשר לתרום על ידי שליח זה מה שכתוב תרימו אתם למה לא נכתב כן תרימו אתם למה זה גם אתם לרבות שלו חכם כיוון שלמדנו שליחות מפסוק זה יש להקיש אתם

לשלחם מה אתם הבעלים כשאתם תורמים זהו ודאי לדעתכם אב שלוח לדעתכם גם כתורם צריך שזה יהיה לדעתכם זה לא מועיל גם אם יגלו דעתם לאחר מכן שהם מתרצים צריך שיהיה לדעתכם אז מפה לומדים אז חייבים לומר שהוא מינה אותו שליח אז אלא אח במס קינן אלא מוכרח לומר הנה אכ בזקנה כגון שב שליח ואמר לי זיל תרום ולא אמר תונה אתה מבין לא אמר לתרום מהפירות הללו מסתם ד בעל הבית כי תרום מבניות הוא תרום סתמים בעל הבית מבינוני תתרום וזל אהו רם מיפות אוהו דרכו

של בעל הבית לתרום מבינוניות והוא טרם מהיפות אז זה כאילו נחשב שתורם שלא מדעת אפילו שתה עשה אותו שליח הוא עשה אותו שליח לתרום מבינוניות כי דעת בעל הבית ו בבניות והוא הלך בטרה מהיפות אז זה נעשה כאילו לא בטרה מיפות הוא בא בעל הבית הומצא במל כלח אצל יפות ימצאו יפות ן תרומתו תרומה ואם לאן תרומתו תרומה כי הוא לא עשה את השליחות אם נמצאו יפות מהן אז באמת יופי אומר לו כן יפה ואם נמצאו אחר כך יפו אז כן אבל אם לא אם אין

אז לא אז זה עכשיו יופי המאמר אמור זוטרה ורבא ששים לב ציון מש זה סיפור איזה מעשה היה המאמר הואו זוטרה ורב הש שלושה חכמים קלעו ל בוסנה דמרי בר עסק היה פרדס בוסנה איזה בוסטן איזה פרדס היה איזה פירות איזה רימונים איזה ענבים איזה דברים דמרי בר עסק היה אדם טוב שמו מרי בר עסק הייתי אריסה תמרי ורימוני ושד כמו הביא האריס תמרים רימונים ו שם לפניהם הניע לפניהם המר ורשה אכר הארי סיבי לא בעל הבית הממ ורב השה אכלה מהפירות אכלו מהפירות הללו למה

כשחלקו הפירות יאמר האריס לבעל הבית שיטול כנגד מה שנתן מהפירות שהביא לחכמים אבל מור זוטרה חשש שלא יאמר לבעל הפרדס או יש מסבירים ש עומדן רב אשה אמר עומדן בעל הבית לא יקפיד אשמח שיכלו אנשים באים אורחים מור זוטרה לא אכיל אמר זה גזל מהבעלים א לא יודעים מכך הד בינתיים בא אתה מרי בר עסק השקענו בא מרי בעל השדה בעל הפרדס בעל הבוסטון מצא אותם אבם אר לאריסה אמר לו התית ו לרבנן נך שפירטה למה לא הבאת כמים מהפרות מהמנגה האלה המשובחות יותר טובים אמרלי

הממ ברבש למ זרה השתל אחימור שגילה מרי ברס ש מתרצה למה כבודו לא אוכל תני אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה אז אתה רואה בעל הבית כלח אצל יפות אז הוא לא חושש משום גזל גם כן יפות מאותן שנתן אתה רואה מדוע לא הבאת מהפירות הללו הטובים ביותר אז תאכל אמר להו אחי אמר רבה לא אמרו כלח אצל יפות אין עניין תרומה בלבד משום ד מצווה הובני חלה זה זה מצווה אבל החרה משום כי שפותה הו דאמר אחי הוא לא באמת רוצה אלא בושה הוא אומר

אז מה אבל זה לא מצווה לאחיד תלמידי חכמים גם מצווה מה אבל זה לא כמו תרומה חייב אז כן נכון זה לא חובה כמו תרומה לא אכל כי הוא לא נתן את זה מכל הלב אה לא אכל כי הוא לא נתן לו כל ה כן הוא לא אכל כי הוא מפחד שזה גזל הוא לא נתן אז זה גזל למרות שנמצאו יפות יותר כן לא רצה אמרו לו אבל אתה רואה אומר לא עדיין לענין תרומה בלבד אומרים כלח אצל יפות אבל זה לא ל בוסנה פרדס לא

אח דגנ גז הנו שהבעלים לא ידעו צאו יפות אל מגלה דעת דין חלה חינ מגלה דעת דין חלה במה שנתן לנו עכשיו הוא אותם מוכה אומר לא אמרו כלח אצל יפות רק דענין יפה את המוכרים אז לא יגיד להם אה הית נותן להם את הגדולים כן נו מה לעשה ואוהבי הגדולה בחרנו אבל הריס זה גם דרך ארץ אתה יודע הרב האריס מביא משאל העיקר נכון יש דבר כזה ש האריס יביא משאל אבל עכשיו אי אפשר לדעת מה יעשה גם בכל זאת עדיין ה לא חילקו אם

הביא מבית אין בעיה אבל פה הביא מהפרדס ולכן זה בעיה תשמע מהבוסתן מהבוסתן לא מן הארס מן הבית שלו אתה שמע לא זה אתה צודק הם מתחלקים אבל אני אומר לך כבר שעדיין לא חלקו אתה שמע הודו אטל עליהן בשמח הרי זה בכיון אתם יודעים איך מקבל האוכל איך הוא מקבל טומאה אם יבוא עליו מים קודם ברצון הבעלים ואז מוכשר לקבל טומאה אם עכשיו יגע בו איזה טומאה הוא יהיה טמא למה כתוב בתורה וכיון מים על כל זרע זרוע ונפל מנבלת עליו טמו לכם קודם כל

יותן מים ואז אם נפל מנבלת עליו טמאו לכם כן עכשיו אדם היו לוקחים את הפירות שלהם שמים על הגג שמה יש שמש טוב שיבש את הפירות הוא הפירות שעמדו על הגג וירד עליהם הטל ב בבוקר אודה הטל עליהם ושמח שרואה את הטל עליהם והוא רואה עדיין הוא עולה למעלה הטל עליהם והיה שמח שירד עליהם הרי זה בכי ותן אם הוא שמח הוכשרו הפירות לקבל טומאה למה שיר בהם וכי יתן מים על כל זרע זרוע אך נגבו אף על פי ששמח אף על פי ששמח אינן בחיות

אבל אם תנגבו הפירות לפני שראה עליהם את הטל היה ראה באמת עליהם טל בלילה הוא לא ראה ועלה הם כבר תנגבו התייבש שרד עניה מתן מתחילה הוא לא ראה לא שייך בהם הפסוק כיתן כי יותן לא הכשרו הפירות לקבל טומא למה הוא לא שמח בשעת שמיים על הפלות הוא צריך להיות שמח בשעת שמיים לא אומרים א שתניח נ נה אז לכן כן שעכשיו נוח לו אז מעיקרה היה נוח לו וזה נקרא חיותן לא אומרים כך אז זה ראיה להבה טעם המים אז כ ומר אם אני

היה ל את הפות על הגג וראה עליהם את הטל זה בכיון זה מוכשר לקבל טומאה אם הוא לא ראה את הטל אם התייבשו הטל התייבש קודם שהוא בא ועכשיו למעשה אין את התל הזה זה אינן בחיות למה לא הכשרו הפירות למה הוא לא שמח בשעה שמים היו על הפירות אז הגמרה שואלת טע ממה מה הטעם שאם שמח לאחר שנגבו וכשר הפירות ל משום דלא אמר כש מעקר לא אומרים דבר כזה כון לא אומרים כין שהיה נוח לו עכשיו אז נוח לו גם בזמן שהיה את המים

על גבי הפירות לא אומרים דבר כזה ולכן זה לא בכיון ולמה לעניין יאוש אומר רבה כון שסופו להתייאש נחשב ליאוש כבר מעכשיו למה ראשי אן בכות תניח מהנה מהנה הדעת לקרה י והכשר קש לרבה אומר ללא שנתם דכתיב כי יתן עד שיתן אתה מבין בהכשרה לקבל טומאה כתוב כיתן המילה יותן נכתבה חסר אז כתוב כיתן משמעת שיתן הוא ב עצמו מים על גבי הפלות לא מועיל מה שנוח לו אחר שנגבו לא מועיל כי יתן אתה רואה רשי אומר ולא כתיב כי יותן אלא כיתן כלומר עד

שיתן הוא בעצמו מים על גבי הפירות לא מועיל מה שנוח לא אחר שנגבו לא מועיל י אחי רשנ מ אם אתה אומר שמשמע את שייתן בעצמו מים למה למה אפילו הוא ראה את הטל עלה ועדיין לא התייבש למה למה לא כשרו הפות רש נמה שלא כשרו הפירות למה אתה אמרת כשרו הפירות הרי לא הניע את זה את המים בעצמו לא זה בסדר למה הטם כדר פפה הטעם כד רפפה הטעם ש מוכשרים זה כפי שלומד רפפה ממשמעות הפסוק מה דרב פפה הרמה רפפה הקשה היה סתירה פסוק

איך שנכתב הפסוק לבין איך שהתקבל קריאתו מסיני מה היה כתיב כיתן וקרינן כי ותן כתוב בלשון כיתן מים שייתן הבעלי בעצמו ובתורה אנחנו קוראים כי יותן מים משמע אפילו יתנו המים מעליהן א כיצד איך תפרש את זה אומר בענן כי יותן דו מיד כיתן מה יתן לדעת אף כותן לדעת כלומר אנחנו צריכים כותן בענן דומיה דכי יתן יותן בעינן כי יותן דומין דכי יתן צריך שיהיה נפילת המים עליהן שנלמד מחותן תהיה דומיה כי יתן מה יתן כשאדם נותן זה לדעתו עושה לדעת גם כשהמים יפלו מעליהן

שלמד כי אותן המה דעת זה דווקא כש הטל עדיין על הפירות שעדיין זה בנתינת אבל זה לא מועיל מה שנוח לו לאחר כך עכשיו אני רוצה לראות שעדיין זה לדעתו שמים עליהם כיתן דו מיד חיותה תשמע ראייה עכשיו לשיטת הביה נראה תשמה דמ רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהו צדוק מנ עבדה ששטפה נהר שהי מותרת את היה עבדה אדם נאבד ללא דבר שטף אותה הנהר עכשיו עבודה מכל העולם אי אפשר להציל אותה שהיא מותרת שמצא אותה מותר לו נכתב כתוב במצוות השבת הבידה וכן תעשה

חמורו וכן תעשה לשמלתו וכ כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר טובן ממנו הצתה לא תוכל להתעלם אז הנה התיבה כן תעשה לכל עבדת אחיך אשר תובת ממנו ממנו זה מיותר וכן תצה לכול עבודת אחיך אשר טובה ומצאתה מה זה ממנו מה מה זה ממנו מי שעבודה המנו הוא מצוייה אצל כל אדם רק עבדה שעבודה ממנו מהבעלים לאחרים יכולים למוצאה אז אתה חייב להחזיר יצת זו עבדה ששטף אותה הנהר שעבודה ממנו ואינה מצוייה אצל כל אדם אז את זה לא צריך להחזיר עכשיו הגמרא מבארת איך הראייה

להבה שיהו שלום מדעת לה ויאוש למה אנחנו אמרנו שם אם מצוייה אצל כל אדם אסור לקחת כשלא מצויה מותר ביסור דומיה יתרה הוקש שני הדינים יחד זה לאיסור וזה להיתר מה התרה מה התרה כשהיא לא מצוייה אצל כל אדם עבד אותה הנהר לא חלקה התורה בין דאית בסימן בדלת בסימן שרה בין שיש בסימן בין שאין בסימן מותר לזכות בה אף איסורה שמצויה אצל כל אדם בן דת בסימן בדלת בסימן אסורה כמו שיש בסימן לא מתש האדם היא אסורה על המוצא גם כשאין ב סימן היא אסורה

על המוצא שבא לידו לפני שנודע לבת שנפלה ממנו עבדה אסורה על המוצא כמו שאמר הביה אם ככה תיובת דרבה תיובת שאל את ה חכמים תיובת דרבה תיובת כן קשהה רבה קושה וחתה כבת יה ביעל כגם הנה שש המחלוקות בדרך כלל לחיטה כמו רבה אבל בשישה אלה נחלק קרבה עם אביה סימנ יעל כגם היד הראשונה הי של יען זה יאוש שלא מדעת הלכתה כביה וכן הלאה יש עוד דברים רשי מביא אותם סימני הלכות אן יהו שלאו מדעת דעכה עוד דין עץ זומם למפריע ונפסל בסנהדרין לחי העומד

מאליו בעירובין קידושין שלא נמסרו לביאה בקידושין גילוי דעתה בגיטה בגיטין ומר אוכל נבלות להכעיס פסול לעניין עדות בסנהדרין הנה חי הבנתי מהזה לחי זה אתה יודע איך אתה יכול יש זה מבוא כן מבוא נכון בעירובין אתה יודע שאתה עכשיו רוצה לצאת מהמבוא לרשות הרבים או מרשות הרבים מהמבוא צריך שיהיה הקר שמים לחי זה הקורה שיהיה הקר שאדם לא יטלטל לא יוציא מהמבוא לרשות הרבים עכשיו לחי שעומד מאליו זה לא אתה שמת את הלחי ה היה מאליו היה לחי כמו היה שם עמוד חשמל היה זה אז

זה זה נחשב לחי דעת ביה לחי העומד מאליו קרוי לחי או לא קרי לכי אלך כמו הבה בסדר כן כן זה לא הולך חיים של מאיר עוד אמר ל רבח ברד רבה לרב שה וכי מאחר יותיו רבה כמה שעכשיו נתחו דברי רבה וא אני אומר יוש שלו מדעת אין לו יאוש לא יאוש עכשיו בשמה כשהיה רבה אני הייתי מבין כמה דינים למה למשל התמרים שהוריד אותם הרוח למה מותר לקחת למה בסוף תלשו כשראו הבעלים את זה הם תלשו אז מעכשיו זה נקרא יאוש אלא אומר בכמ

ז איך כמרים שהרוח משירה מהעץ הרי לא יודעים הבעלים שהם נשלו איך איך אנחנו אוכלים אותם עדיין לא התייאשו הבעלים מהם אפילו שאחר כך יתייאשו אבל עדיין לא משהו אמר לה כיון קשק רומסים כח לו מה קרה יושב מאש מני הוא יש כל מיני שקצים רמשים הם יודעים הם יפלו התמר אוהו איזה ברכות הם עושים אש קצים ומסים רוקדים ואוכלים את התמרים המתוקות אפילו שנש ו ביום שבת לא לא יונה לא אוכלת מה שנשר בשבת יונה נשרו בשבת התמרים האלה נפלו מהעץ ביום שבת לא לא

אוכלים שבשבת לא שגזרה השם יקח ממש למה לא הקש ל מזה אמ כן קצים רומסים דכ אחרי שנופלים מקרש מש מ יודע שהרוח משרם קצים אוכלים אותם ואיך זהת אנחנו אוכלים תכף תראה ממשיך רב לשאול יתמ דלי בני מנו מי אתים עכשיו מה הדין מותר לאכול הרי יאוש מועיל דווקא לגדולים עכשיו יטמה הם לא בני מחילה יתומים הרי אין יהושה מועיל ואם הם אסורים מד למה לא נחשוש אותם הדמר שנשרו של יתומים אבל כמה שיגדלו היתומים ואז הם התייאשו אז מעכשיו זה ייאוש יתמ דל בעיניה

מחנו מי אמר לה בגע רעה תמ מזקי אומר בקעה אין לנו להחזיק את כל הבקעה בחזקת יתומים הולכים אחרי הרוב שהם לא יתומים מה אז מותר לא זה לא משנה של מי הולכים אחרי הרוב מוחזק ועומד מ יודעים שזה מקום של יתומים מה תענה קרחת מי אותו דבר שתרצו שהבעלים מיצים מחמת ה שקצים קרחת מי אם הדקלים מוקפים בגדר אבנים אין שמה שקצים ר מסים לא נכנסים לשם מותר לאכול אמר לי סירן כן אם באמת בקרקע של יתומים ש בו ביניהם יחידה או שאיין שמה שקצים

מומסים יש להם א נותנים להם שמה איזה פריט שאף שקץ שקט לו בה אמרנו במשנה זה יוצא שזה ט סור כן לא זה מר לכן אסור הם נפל כריכות ברשות הרבים הרי הלו שלו בסדר זה בסדר כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו מי שמוצא כריכות חבילות קטנות של תבואה חבילה שקשרו אותה ברשות הרבים הרו שלא אמר הבא אפילו בדבר שיש בו סימן אפילו כריכה שיש ב סימן הרי לו שלא על מה קצבה רבה סימן העשוי להדרש סימן דעת רבה בה' סימן שרבים דורסים עליו שעשוי להלכת

החפץ נמוך ונוח להידרס לה סימן למה הוא לא סומך על הסימן הזה הוא חושב כבר נשחת הסימן ברגליים של האנשים ברכו עליו לכן אפילו אם לא נדרס הסימן לא צריך להכריז בדין ת ישוע בעלים אמר הרבא אפילו בדבר שיש בו סימן הנה אפילו שיש סימן בכריכות זה שלא למה זה ברשות הרבים על מה כסבר רב סימן הי אשו להדרש לא בסימן רבים דורסים במקום שזה רשות הרבים שם כמה שבעד מתייאשים לא סומך על הסימן רב אמר לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן אז הריו שלו

אבל בדבר שיש בו סימן חייב להכריז זה דעת רבה ב' על מה כשבה רבה סימן האיסור דרס הב סימן בעלים סומכים למה הם אומרים זה שימצא את זה ראשון הוא לא ידרוס אותו הוא ירים אותו וישמור אותו ויקדם מתנה להשמעת ב פ נפשה יש אומרים את המחלוקת הזה בפני עצמה לא שכת למשנה סימן הסו דרס רבא אמר לא הסימן רבה אמר רב סימן תנן עכשיו מקשה על רבה קח ברשות הרבים הריו שלו ברשו היחיד שזה רק מעות אנשים הולכים בתוכו נטל ומכריז אךד אדל בו סימן

ברשו היחיד ממה מכריז בזה בעיה אין ארב דת בו סימן וקטנה ברשות הרבים הרי של על מה סימן הר בסימן תובת דרבה איך אתה רבה אומר ש הסימן שיש ברשות הרזה וסימן הרי אסו להידרס הנה ראית לא אמר לך רבא לעולם דת בוסי עוד פעם הרב עוד פעם זה ר מד ראינו שכתוב רבה אמר שאבה סימן מה מה היה שם כריכות כריכות קשורות ברשות הרבים הרבה סימן סימן הסוי להידרש זה היה סימן שעשוי להידרס כמו כחות שיש להם קשר אסור להידרס ארב אמר רב סימן אמר

לא אבי שימה עכשיו תנן ב הפוך ממה שאתה אומר רבה ב' תנן כחות ברשות הרבים הריו שלו במשה למדנו ברשות היחיד זה שלו כ למדנו ברשות היחיד נותן הוא מכריז למה יש בזה סימן איך ידמ אי דלת ב סימן ברשות היחיד מכריז לא צריך להכריז אין בזה סימן גם ברשות היחיד לא צריך להכריז אל לי וסימה בקרחות סימה וקטן ברשות הרבים הריו שלא למה עשויים להידרס על מה סימן עסוי להידרס סימן ופת דרבה אתה אמרת סימן עשוי להידרש הב סימן אמר לך רב עולם ד סימן

כ אמרת ברשות היחיד מה היא מכריז תגיד לי אז מה מכריז ברשות היחיד הרי אין בזה סימן מכריז מקום המקום אומר מצאתי עבדה במקום פלוני המעבד ימר לו איבדתי שם חפץ בינוני הוא לא אומר מה מצא אומר אני מצאתי בסמטה כזו וכזו במקום כזה וכזה מצאתי עבדה מצאתי עבדה הסימן אומר לו אני אתה מצאת כך וכך נאבד ברבה אמר מקום נ בסימן באותו מקום יכולים לאבד כמה בני אדם את חפציהם תמה מאיפה אני יודע מקום רבה אמר לא הרבה סימן רבה אמר רבה סימן אתה שמע

הנה יש לשאול ע דברי רבה כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלא ברשות היחיד נותן לו מכריז ואלומות חבילות גדולות של תבואה בן ברשות הרבים בן ברשות היחיד נותן לו מכריז רבה איך היא מתר אצלה ורבה איך היא מתר אצלה רבא אמר הטעם ש מוצה כחות ברשות הרבים א שלו למה זה סימן נדרס איך הוא יגיד באלומות גדולות ברשות הרבים מה הוא יתרץ על זה ורבה שאמר שאין לא מעמיד מחזיר כריכות דווקא כשאין בהם סימן למה יש הבדל בין ריחות לאלומות רבה מתרץ את העמה בסימן רבה

מתרץ רבה בה אומרת הבריתה הטעם שמכריז בקרחות ברשות הרבים למה בסימן מחמת של סימן ורבם תרצ תעמ במקום במקום מה שמכריז בקרחות ברשות היחיד יש המקום זה סימן אבל בקרחות עצמם אין סימן כשגרה מבארת רב מסימן חות ברשות הרבים הרי אלו שלא אפילו שיש להם סימן למה משום למדרסה סימן שעליהם אסור להידרס כ רחות ברשות היחיד נותן לו מכיס זה לא מדרסה ואלומות בן ברשות הרבים ברשות העי נותן לו מכריז למה כי אין דריסה שם כון דגון לא מדרסה הם גבעות מי דורס עליהם מה הוא

עושה קפיצות ורבם תרץ עמה במקום שמכריז על מקום איפה נמצאה העבדה הקריות בשות הרבים הרינו שלו לאשך סימן במקום למה נשטפה הם מתגלגלות ברגלי עוברים זה לא נשאר במקום בועטים בהם אתה מבין זה לא באותו מקום שזה נפל ברשות היחיד חייב להכריז זה לא השתתפה זה לא מתגלגל אין שמה רבים אין שמה רבים עכשיו העלומות בן רשותי החיד רשותי חיד נותן לו מכיס למה כיבן דקירה לא מתנ שטפה שהם כבדות אינו מתגלגלות תשמע כיכרות שנחתום הרי אלו שלו אשל בעל הבית חייב להחזיר להכריז להכריז ת

שמה מוצא כיכרות לחם שנחתום הרי הו שלו למה הכל נחתומי שוים אשל בעל הבית חייב להכריז אומר של בעל הבית מה היא טעמה כדת בסימן ידע נישו יודע איך נראה כל אחד את את הלחם שלו נ ש הרשות הרבים ש רשות היחיד נותן ו מכריז על מה סימן הסו להידרס הסימן תופת דרבה גם הזה יכולים לדרוס מה זה פיטה מה זה לחם לא אמר החרבה אתה מנו עמה הם לא עשים דרס שו מעבי אוחן אוחן לוקח אות אם מנשק אותם מרים אותם שם אותם בסד ויק

נוכרים שדורסים שדורשים נוכרים חי של כשפים אומרים מי יודע אלה מה פתאום אלכם פה שמו בפנים איזה משהו זה להכיל ות כן וק בהמה או כלבים בהתר דלא שכיחי בהמה או כלבים אן שמה טוב אי אפשר הכל ביום אחד הלכות משתדל קו אנחנו ן הלכות ראש השנה סימן תקפח זמן תקיעת שופר אנחנו סעיף ה יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בשופר אפילו שזה חוכמה זה לא מנח למה שלא יקח שופר וילך צ בקי ואסור הגה ואסור לטלטלו אם לצורך גופו מקומו כלי

שמנת יסור אסור להשמיע כל מותר לטל לו צ גופו אה 2989 98 מצאת למטה הלכה תוקעים בשופר למה שלא ילך אצל בקי ללמוד ויעביר אותו ארבע עמות הג אסור לטלטלו אם לא לצרך גופו או מקומו עכשיו סימן ת קפט מי תוקע מי הוא ראוי כל שאינו הוא מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם הוא לא מחוייב בעצם המצווה הוא לא יכול להוציא אחרים סעיף ב' חרש שותה וקטן פטורים אז הם לא מוציאים אחרים וחרש אפילו מדבר ואינו שומע אינו מוציא דכיון דנו שומע לחיובו את בשמיעה

תלתה התורה לא בתקיעה מתוקה לשמוע כו שופר הגהה אבל שומע נו מדבר מוציא אחרים ידי חובתה כבר כמה למדנו הלכות ש שלוש עכשיו עוד שלוש בני סעיף ג' אישה פתורה שוא מדב מצוות עשה שזמן גרמה זה מצוות עשה זה רק בראש השנה תוקעים היום אתה יכול לתקוע שתתקע אבל מה שווה יכול ללמוד את ההלכות היום סעיף ד' נכון טריגנו מוציא את מינו טריגנו זה יש לו גם זכות גם נקבות מוציא את מנו טומטום אפילו את מינו אין לא מוציא אולי הוא נקבה והשומע זכר איך יוציא

אותו עוד משנה עוד הלכה מי שחצי ובת חצו בין חורים אינו מוציא אפילו את עצמו למה לא הבו צת עבדות שבו הוא מוציא צת חירות שבו וצריך שתקה לו בין חורי להוציאו כל זה וד במגילה הוא הדין במגילה אסור לטלטל אסור אחד בשבת גם שמוציא מציל את עצמו חצי בדם שרוצה גילה בשבתו בבית מותר למה תלמד מותר מותר מות לכוד מגילה צצ אסור לאכול ולישון קודם קריאת המגילה זה בעל פה תשע בעל פה סליחה סליחה אני קורא מדפים בטח שאתה צם ארך אסור לאכול ולישון קודם

קריאת המגילה ואין חילוק בין קריאת המגילה של הלילה לקריאת המגילה ביום או מי שחולה כצד או שמתענה תענית קשה עליו מאוד יכול לתאום עוגה עד 55 גרם או פירות כוד קרי אתה ואדם חלוש השנה שים לפני השנה אין בעיה מה גם לא לאכול לא זה לא משנה אסור לאכול קודם קריאת המגילה אחרי קריאת המגילה בלילה ישמח הרבה וירבה קצת בסעודה כך כותב הרמה וימצא בביתו נרות דורכות וערוך ש וערוך שולחנו שיהיה לו נראות לכבוד מרדכי היהודי ואסתר המלכה ערו שולחנו ומתה מוצעת ויאכל וישתה בשמחה גדולה

טוב לב חמן בעג'ין וכל מיני הדברים הטוב האלה וישמח כמו של המרוקאים מה מה יש להם משהו מיוחד מרוקאים יש להם ו בסדר שיאכלו בטוב ושמ וישמח אנשי ביתו וחיק מהם כל ריב ומצא ומריבה ופים מיום הקודם שהוא ערב פורים כדי לאכול בלילה פת חמה גלוסקה יפה סולת בלולה כי זה בכלל שמחת פורים כמו בשבת ויום טוב תראה מה הוא אומר ולאחר מכן יעסוק בתורה בחשק גדול זה ה יבוא לבית הכנסת היזדים ישיבה שאנחנו הולכים לשם לא כותב החתם סופר מ שלומד ממגילה עד מגילה כלומר

מקריאת המגילה עד מקריאת המגילה בבוקר מופת לו שהוא בן העולם הבא רק מה יעשה אחד שהוא צריך תעשק עם הפרחים לא אבל בפורים לא מוכרים נכון בשיל פורים קונים מלא קונים אה טוב שיהיה לך בהצלחה בייה ל עד מדי חמש עוד מת הולכ יזה שעה בת וחי לא יש מודעה כן חשבתי אולי אני אעשה שמה את השיעור השבועי מהדעת כבודו בזה אקח שמה כמה הוא מקומות יקח את זה בית כנסת קטנה ונעשה שיעור כלומר את הדרשה אני אדבר על פרשת פרה פרשת משהו זריזות מה באיזה

יום ביום ראשון בלילה המגילה כן כן פה קוראים מגילה בישיבה רק אחר כך הולכים לבית ו קצת זה משהו תואמים קצת קובה קצת דברים ואחר כך עוד ג קצת בעג ק כן אתם עושים זה נחמ בג'י אני לא עושה אני סבת שלי עלי השלם התה עושה אה יופי כן יופי בבוקר אבל צריך לאכול דג אחרי שאדם חוזר קודם כל דבר ראשון יאכל קצת דג יש בזה סוד וכל דג בבוקר ערב כיפור כן צריך לאכול דג של סבת ואבל עיקר הסעודה זה בשר צ לאכול בשר אבל

יוכל קצת דג זה טוב כן גם יעשו את הלחמים בצורת דג שיהיה יפה למה שלא ישלוט עין הרע אני צוחק אני חייב אדם לפחות ניתן שתי מתנות לשני עניים דיינו מתנה אחת לכל אביון בכל הרבה ניתן הרי זה משובע מוטב לאדם להרבות במתנות יונים מ להרבות בסעודתו או משלוח מנות אין שמחה אלא לשמח לב העניים ויתומים ואלמנות שמשמח לב האומללים הילה דומה לשכינה חיות רוח שפלים לחות ם נתקעים לכן אם יש גבאי טוב אז שהוא יביא לו חבילות איך הוא יחלק את זה כן יש אחד

שאני אומר לו יביא לו חבילה של 50 יש אחד של 100 יש אחד של 20 נראה הם מקבלים הוא יכול לקחת מהבנק חבילה של 50 נגיד כמה זה של 100 100 חבילה של חבילה של 50 150 100 שטעות של 50 כן זה 5000 שק לא כן הוא שם להם את זה שם בבנק והם נותנים לו חבילה והוא מביא כן מי ש בבנק משלם פ בסדר עש לחבילות כ בעזרת השם יהה יהיה הרבה שיהיה ישועות לעם ישראל אמ הרמבם עכשיו תפתח הרמבם אנחנו בדף סח פרק עשירי

ח הנודר או הנשבע שאיני טועם היום אומר לא עום היום אוכל אינו אסור אלא עד שתחשך ש ם אחד אסור מעת לעת משעת נדרו וואו 24 שעות לפי כך נודר שני טועים היום אף על פי שהוא מותר משתחשך לא יאכל משתחשך עד שישאל החכם גזרה שמש פעם אחרת יום אחד יאכל משתחשך שהרי אין כל העם יודעים הפרש בין זה לזה ב נדר שני טועים יום הרי זה ק ואסור מעת לעת כאומר יום אחד ומחל אחר שח שך אין ו לקה שאי תועים עכשיו איןו לוקה פסיק

עכשו אמר נדר שאיני טועם שבת זו אז זה אסור בשאר ימי השבת ביום השבת והרי מותר מה אחת בשבת הבאה שאלי טועים שבת אחת הרי זה אסור שבעת ימים מעת לעת אמר שבת סתם לא פרש לא אחד לא זו הרי זה ספק ואסור שבעת ימים מעת לעת ומחל אחר שבת אין אלוקי כמו שבאנו ג' שני שותה חודש זה אסור בשאר החודש אבל ביום ראש חודש יהיה מותר פפי שהיה חודש חסר שנ תים חודש אחד אסור יום גימורים מעט לעת נדח עוד תם אסור 30 יום מעת

לעת מספק ד' שאני אוכל בשר שנה זו אפילו לא נשאר מן השנה אלא יום אחד אינו אסור אלא באותו יום ביום ראש השנה מותר ראש השנה נדרים וראש השנה תשרי שעכשיו אבל אם אמר שאיני אוכל שנה אחת הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום תברה השנה אסור בא עבורה שאיני אוכל שנה הרי זה אסור מיום ליום מספק כמו שביארנו שני שותה יין שבוע הזה אסור בש שני שבוע זה שמיטה אתה וא שבע שנים בשנת השמטה ואין מותר אלי בראש השנה ש מוצאי שביעיית שני שותה יין

שבוע אחד אסור שבע שנ גמורות מיום ליום אמר ובד זה אזור בשעת שני ה ובד בשעת ה50 שנה עצם כב אפילו בלי שבוע הוא אומר אני היום לא אכל לא יכול לאכול כן נודר נודר נוד לא נדר אני לא יוכל היום זה נדר צריך להגיד בלי נדר בסדר אם ביטור לא רעים אין בעיה דר אולי תתחרט שאני שותה יין עד עד ראש הדר אם היייתה שנה מעוברת לא ידע שהיא מעוברת שנדר אינו אסור אלא עד ראש חודש הדר ראשון ואם נדר עד סוף הדר זה אסור

עד סוף הדר שני במדע שהשנה מעוברת דר ע ראש הדר אסור ראש הדר שני סתם הדר זה הדר שני העושר עצמו בדבר דפסח בין שאמר פני הפסח בין שאמר את הפסח אנו אסור אלא עד שיגיע בלבד ואם אמר עד שיהיה פסח הרי עסור עד שיצא הפסח אמר עד הקציר או עד הבציר או שאמר עד ש הקציר או הבציר אין סורד עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ונדר עדו בנדר עליו כן אין אסור אלא עד שיגיע ואם נדר עד שיהיה ארי זה אסור עד שיצא כ

שאין לו זמן קבוע כגון זמן חציר ובשיר בין שנדר עד בין שנדר עד שיהיה איןו אסור עד שיגיע הוסר עצמו בדבר בדבר עד הקיץ הרי זה אסורת שהתחיל הנש שד להכניס ככלות תנים עד הסיר עד שתקום לסור צריך עתים אבל לא צריך שעורים ורש אמר עד שיעבור קיץ הרי זה אסור עד שכפלו העם רוב המחצלות ש במקצה שבשין אן תאנים וענבים נעשות גורות וצמוקים הכל לפי מקום נזרו שנודר י כצד הרי שנדר בבקעה וסר עצמו בדבר עד הקיץ ועלה להר אין מסתכל בקיץ של מקום שהוא

בו עטה אם הגיע אם לא הגיע אלא בקית של מקום שנדר בו ועליו הוא סומך לכן כלכ יוצב הזה איפה שהוא נמצא האוסר עצמו בדבר הד הגשם הרי זה אסור זמן הגשמים שהוא בארץ ישראל ראש חודש כסלו הגיע זמן הגשמים הרי זה מותר בין שירדו גשמים בן שלא ירדו אם ירדו גשמים במ חשבן הרי זה מותר אם אמר עד הגשמים הרי זה אסור ד שרדו הגשמים והוא שרדו מזמן רביעה שנייה והוא בארץ ישראל במקומות הסמוכים ש חסון בנה ואם פרש ואמר עד שיפסקו גשמים הרי זה

אסור עד שיעבור הפסח בארץ קומות שכמותה יב מי שהדייר את אשתו במחשבה ואמר לה שאת שאין את נהנת לי מכאן ועד הפסח אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סוכות הרי זו אסורה להענות לו מיד גזר השם תלך ומח לפני הפסח הי מותר הרי הוא מהנה אותה לפני הפסח הרי זה לקה בר פסח אב על פי שהלך עתלי הזה אסור לנהוג חולין בנדו אולי ניחש שתלך נה אין נוהג באיסור עד אחג כמו שנדר ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר כל ק יוצא בזה אם הלכה

אחר הפסח אינה אסורה נהנות לו אמר לה שאיין את נהנית ליעד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח אסורה להנות מיד אם הלכה לפני הפסח ונמצא נה אותה הרי זה לקה ואסורה בנייתו עד החג מותר ללכ לבית אביה מ שיגיע פסח ד הפס ד כן הגענו פרק 11 זוהר דש אל ללה ש פב דף ש פב ץ המים רב רשל ן כ עץ ב ים היה בזמן החידה אישה אחת לא רצה לשמוע לו מה שעשה לא הסכימה אמר טוב הביא פרשת סותה קרא לה וצבה תנה

מסכנה מתה נבחה במת כי גם נדבי נס פק בתה דוד הכתיב התבררו ונבנו וצרפו רבי ומזכים ינור הנ הנ הנ הנ בחבור שימו לב שימו לב ספר הזוהר בנה צריך ניסיון למה לא וכס בזה הקרי אין בזה ובגין דעתן ישראלת חיה מי הוא נ ספר הזוהר פון ב בין גלותה ברחמי ברחמי תקיים בהון אדוני בדד ינחנו ואין עמו אינך עוד ומא ר אין פרנסה ק מסר הדר מחלוקת מו כתב תומ האויר מקרב הארץ סאר כשר יר וכולי וכולי הנה עד כאן [מחיאות כפיים] הקטורת שבית המקדש

ק כשר סופם משמר א משה כלך שמים נטף ושחלת חן בסמים ק לך סמ נטף ושחלת וחן בנה סמים ולבונה זקה ב במרשה קע לך שמים נטף חלת בח במים נ ז יהיה ב ז ה השוש ד עליו אהרון צמים בבוקר בבוקר אתור ור ק 385 שכור ק מלח ן פ מור קא שפת גוף שמרתם את הדבר הזה נחו לבניך על עולם והיה כי תבואו הז ם העבו הז בכם ואמרתם זבע פס לש אחד ושלושה ים אורמור שני צים ממנה ורב ז ור עשה אותה כל

אד אדו ושני לי מש ויאמר משה ך א פח רק בעיניך תבי ת פת בחכ ור חסד עשוה צופיות רבות בנות עשו חיין ואת תן כול שקר החל וב יופי אישה ירא תנו לה מפרדה ל בשערים מעש אדוני צבות אמנו אדוני הושיע המ נונ בגדולת ךמ כ דש שמור צנו ונו מעתה ועד כוצ הקדושה הקדושה אתה זוכר את הרעיון נקה ינקה מתי שברך אבותינו הקדושים אברהם צ קבש ון יוסף ד ש כל הקהל הקדוש גם אלה שמאזינים דרך לן דרך הפלפון שמצ כל נגע ומחלה עד

אד גם שכם אהבה תורה רת שמיים כולם צום כאן בעזרת השם הרבה תשובה הר מעשים טובים בעזרת השם לא לשכוח היום בשעה שת כן אחר כך מנחה לא אתה מל ו חני