הדף היומי מסכת בבא מציעא דף י-יא הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ראש חודש ל אדר א תשפד

שיהיה מזל טוב [מוזיקה] אמ בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום ראשון יום אחד בשבת קודש ל הדר הראשון תשפד ראש חודש אדר השני איזה זכות גדולה איזה שבת מלכתה שבת של ערב ראש חודש שבת שקדים והנה ראינו בפרשה איך ויעש בצלאל את אהרון עצי שטים הגמרא אומרת במסכת מגילה אמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המידה מקום ארון אינו מן המידה היינו שאהרון עצמו לא תופס מקום כלל עמד בנס פרא פרעות אבל אתם יודעים שתבנית המשכן כל קנב הכל נבנה מהנדל

בני ישראל זה כסף זה זהב זה נחושת זה עצה שטים אז ככה מאיפה לקחנו את המקום של אהרון שלא היה מן המידה מי הביא אותו אל זה בדרך נס אומר השפת אמת מגו דבר פלא פלאות מאיפה נעשה המקום הזה של הארון שאינו מן המידה אומר השפת אמת המקום הזה נעשה מהרצון התשוקה של בני ישראל יש מהם מאוד מאוד רצו להבין את נדבת המשכן לא על תבי אדם אם מטעם ש לא היה להם או שלא הכריזו המחיזו אל יביא העם יותר הדבר זה הבעיר בקם תשוקה גדולה

אש מהרצונות האלו נבראה בריאה מיוחדת וזה מקום הארון שהי לא מן המידה זה פלא פלאות הרצון שיש לאדם בעבודת השם זה נברא דבר רוחני מקום הארון שאינו מן המידה זה פלא פלאות זה נכן לכן זה זה צריך דבר דבר גדול גדול שאדם הרצון והחשק והתשוקה של האדם זה העיקר איך אנחנו אומרים כל יום לעשות רצון אבינו שבשמיים זה העיקר העיקר זה הרצון כשאדם יש לו רצון הבינו מה זה רצון בשביל להבין רצון ציור נכון רצון זה אותיות צינור זה עושה צינור מיוחד מלמעלה לרדת השפע אבל

אתם יודעים הפשט של רצון זה שאדם ירצה זכ למצוות חיים טובים שאדם ירצה בכל ליבו בכל נפשו לעבוד את השם אז זה הרצון למשל הקדוש ברוך הוא אומר לנו אני רוצה שתתפלל כל יום שלושה תפילות אני רוצה שכל יום תקבעו אי לתורה תלמדו תורה אבל הרצון של הקדוש ברוך הוא יודע שעם ישראל לא יכולים הרבה אז הוא אומר להם אבל הרצון כמה הרבה יותר למשל אדם ש למשל אדם שבא לחברו הוא צריך לבנות בית אז הוא צריך הלוואה של איזה 200 אל דולר אבל הוא מתבייש

להגיד לחבר שלו אומר לו אני צריך 70 אל דולר אתה יכול להלוות לי הוא מתבייש להגיד 200 אל אומר לו בוא בבקשה תן לך אבל כמה הרצון שלו 200,000 אומר זה אותו דבר עם הקדוש ברוך הוא הרצון של השם יתברך זה הרבה יותר אז לכן אומר לעשות רצון אבינו שבשמיים הקדוש ברוך הוא יש לו רוצה איך פלא פלאות איך שהיה הנה ראינו מכל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את ומתי מ שדנו דבו הנשיאים מה הם לא זכו אבל מה בכל זאת הם התעצלו הביאו בסוף זכרו

בסוף לא זכרו בהתחלה זה הכל לפי הרצון של האדם הרצון קונה הכל אם אדם רוצה הכל יכול רוצים להיות תמיד חכם עכשיו אנחנו רוצים בעזרת השם את ה את הדף יומי של שבת אז בואו מהר אם יש לנו רצון אז תוך רבע שעה אנחנו נוכל ללמוד אותו בטח ככה זה התימנים מהר מהר לפתוח את הגמרא בשבת למדנו דף י היום הדף הוא דף יא במסכת בבה מציעה בשבת למדנו דף י ואני אגיד לכם איפה התחלנו בשבת רב נחמן ורב חסדה דמר תרבו המקבי המציאה לחברו 2

א 6 ש 10 שורות מלמעלה דף י תספור 10 שורות מלמעלה או תשע שם הפסקנו בשבת ביום שישי ובשבת למדנו כבר אבל התחלתי לפני כן בשבת מהמשנה בדף ט עמוד ב אל כיוון שעכשיו הזמן קצר אז נתחיל מפה יום ראש חודש היה לנו תפילה ארוכה ברוך השם תפילה חשובה ויה איזה שמח בכל העולם בעזרת השם יהיה ישועה גדולה רב נחמן ורב חסדה דאמר תרבו ה מגביע מציאה לחברו לא קנה חברו הם שניהם אמרים מי שמביא המציאה לחברו לא זכה חברו אדם הולך בדרך אומר מצא איזה

משהו אומר אני מגביע בזה לזכות בזה לפלוני בן פלוני לא זכה פלוני מה הטעמה הבלא התופס לבעל חו בם במקום שחב לאחרים ויש לנו דין התופס לבעל חו במקום שחב לאחרים לא קנה בגלל אומר אומר הטעם הוא ש הוא כמו אדם שתופס מעצמו ממון חברו על מנת לתת אותו לבעל חוב של בעל הממון אבל במקום שחב לאחרים מפסיד לאחרים יש עוד בעלי חובות שרוצים את הכסף שלהם ואם הוא תופס לו בשביל אחד אחר לזכות לו אז בינתיים האחרים מפסידים לא יהיה להם לא נשאר להם המון

גבות והופס והדין התופס אתבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה לא קנה בתפיסתו של זה הבעל חוב הועיד ולא עשה הו שליח אותו דבר מציאה כיוון שכל העולם יש להם זכות לזכות במציאה שהוא תופס לחברו אז הוא מפסיד למישהו אחר הוא לא רוצה את זה הוא רוצה לתפוס למישהו אחר אז אתה מפסיד למי שזקוק לזה מציאה זה סימן של מזל הגמרא מקשה התי ורבה לרב נחמן מציאת פועל לעצמו אדם פועל עובד אצל חברו למשל אחד פועל עובד אצל ציון משה הפועל של ציון משה מצא ציון

משה אומר תביא לי אתה פועל שלי מצאת טבעת יהלום תביא לי אותה בבקשה אומר לא זה לעצמו לא זכה בזה בעל הבית במת דברים אמורים בזמן שאמר נו בעל הבית נקש מי היום דורים מהיום אמר לו לעשות מלאכה צריך רו למלאכות מסוימות אז לכן הגבעת המציאה זה לא מאותן המלאכות שאמר לו בעל הבית לכן זכה בה הפועל אבל אמר לו עשה אמי מלאכה היום בא בא בעל הבית אומר לו תשמע תעשה איתי מלאכה היום אני רוצה תעבוד אצלי יש לי הרבה עבודות כל מינים לא לא

שכר אותו למלכה מסוימת לנקש דור אז כל מלאכה שהוא עושה זה משל בעל הבית אפילו הגבעת המציאה לכן מציאה מציאתו של בעל הבית אז אתה רואה מגביע מציאה לחברו קנה חברו הוא הגביע את המציאה למי זהלא הוא לא יכול לזכות בזה אז המקבי המציאה לחברו כן החברו מפה תראה איך זה יכול להיות הוא הגביע את זה הפועל וזה יהיה של בעל הבית שלו אלא מפה תלמד המגבה המצא לחברו כנ לחברו אם הוא לקח אותו לכל מלאכה אז הגמרא אומרת אמרלה לא שנ פועל דידו כיד בעל

הבית הוא אומר הפועל אם הגביע המציאה למה קנה את זה חברו גופו קנוי לבעל הבית למעשה ידיו אז לכן ממילא כל מציאה שתבוא ליד הפועל זה לא לצורך הפועל זה לזכותו של בעל הבית הוא עובד אצלו זה כמו שאדם יש לו אילן והאילן נותן פירות הפירות של בעל האילן לא יכול מישהו לבוא לקחת את זה יגיד שלי בא אחד מהדבר פן אומר רוצה את הפ לא לא יכול לקח את הפירות ואמ רב פועל יכול לחזור ואפילו ב אפילו בחצי היום אתה רואה רב אמר מה פתאום

זה הפועל שירים זה של בעל הבית בהכרח גופו לא קנוי לבעל הבית למה אתה רואה שיכול לחזור בו אפילו ממלכתו אפילו בחצי היום אז אם כן לא יכול להבקיע קניינו של בעל הבית אלא בד הוא לא כל כך משעבד לו לכן יכול להבקיע ש בודו אז אי אפשר לומר שבעל הבית זוכה ממילא במציאה אלא צריך הפועל לזכות לו מגביע מציאה לחברו זוכה לעצמו אמר א כל כמה דלא הדר בה כיד בעל הבית הוא כי הדר בה אז זהו כל זמן שלא חזר בו נכון הפועל יכול

לחזור בו באמצע היום אבל כל זמן שלא חזר בו הפועל אז ידו כייד בעל הבית הוא קנוי למלאכתו אבל כי הדר בה שחזר בו הפועל זה לא מטעם שקנינו של בעל הבית קלוש טעמה חרנה הוא דכתיב כ בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים אדם למה יכול הפועל לחזור בו באמצע היום להבקיע את הקניין של בעל הבית שלא יחשוב כמו עבד למה הקדוש ברוך הוא אמר כד בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים אז שלא יחשב כמו עבד אז לכן יכול אמר רבי חיא

ברבא אמר רבי יוחנן מגבי מצא לחברו קנה חברו זה דעת רבי יוחנן המקבי המציעה לחברו קנה חברו לא כמו רב נחמן ורב חסדה אלא המקבי המציע לחברו קנה ואם תאמר משנתנו אם תאמר המשנה לא משמע כך אדם היה מהלך אמרנו אמרנו את ביום שישי אדם היה מהלך אמר אני זכיתי בה אפילו שקבעתי אותה לצורכו אומר אני הגבתי את זה לצורך פלוני לא מועיל הוא אמר אני זכיתי בה הוא זכה בה משמע שלא זכה בגב לחברו אומר דמר תנה לי ולא אמר זכ לי לא לא ומר

אם תאמר משנתנו אין מכאן קושיה למה שמפורש במשנה ד הרוכב אמר למהלך תנה לי תביא לי עוד זה אבי אנה לי לא אמר תזכה יבה זכ יבה בהגבהה אז כיוון וחזר בו לפני שנתנו זכה מגביע יפה אם היה אומר זכה אז במשנה היה זוכה כן נמשיך משנה ראה את המציאה ונפל עליה הוא בא אחר חזיק בזה שהחזיק בה זכה אדם ראה מציאה בא השתטח עליה נפל עליה בשביל מה אומר הוא רוצה לזכות בה אז הוא לא רוצה שאף אחד יגע ישתתף עליה ובא אחר הכניס את

היד שלו וזה אתה יודע זה ג גי הוא יודע לעשות את העבודה הכניס את היד מתחת ולקח את המציאה זכה בגי זה שהחזיק ב זכה בה לא מי שנופל עליה אמ גמרא אמר אש לקיש משום אבא כהן ברדלה הנה אבא כהן ברדלה ארבע עמות של אדם ות לו ארבע אמות אדם איפה הוא נמצא עומד באיזה מקום ארבע עמות קונות לו מכל צד את דברי ההפקר הכוונה הוא נכנס לתחום ארבע עמות שלהם קנה את זה בכל מקום איפה שהוא נמצא מה הטעמה תקינו רבנן דלא צויה כך

תיקנו חכמים שלא יבואו לריב אדם מצא יבוא בן אדם יגיד זה שלי המציאה אדוני ארבע עמות של אדם קונות לו יבוא בני אדם נדי ריב כל אחד ירצה גביע לעצמו אבל כעת שיראו מה שאמר הרב ארבע עמות של אדם קונות לו כל מה שזה בארבע אמות אם רבי מאיר הלך ועל יד בארבע אמות שלו היה את את האוצר הוא זכה באוצר בעזרת השם אמר הביה רבי מיר לא צריך את כל זה הוא רוצה תורה זה האוצר אמר הביה מותיב רבי חיא בר יוסף מקשה על דברי

שאמר משום הב כהן פאה הוא מקשה עלי מדין פאה תכף נראה מה זה אמר רבה מוטיב רבי יעקב ברדי על דברי לקיש מדין נזקין פה אצלנו זה מסכת בוה מציעה זה מסכת נזקין תכף נראה מה הוא מקשה עליו עכשיו הגמרא מפרשת אמרבי מותיב רבי חיא בר יוסף פאה הקשה במסכת פאה מה כתוב שם נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לוין ו כלום מה אדם עשה אדם ליקט פאה עדיין לא ליקט בכדי לזכות בו אלא מה הוא עשה לא ליקט את הפאה לזכות בה אלא כדי

אלא לזכות על ידי זיקתו בשאר המקומות אין לו ב כלום שום דבר אין לו בפאה הזאת הוא ליקט פאה וזרק אותה על השאר למה הוא חושב ש בזריקה הזאת הוא יקנה את הכל את כל מה שיש פה שם עליה פאה אין לו בכלום נפל לו עליה עוד מוסיפה המשנה על הפאה בכוונה לקנות אותה בנפילתו או פרס טליתו עליה מעבירין אותה המנו מסלקין את אותה המנו הוא לא קנה זה לא שלו נפל על הפאה פרסת ליטו על הפאה אדוני כל עוד שלא ליקדת לא הרמת זה לא

שלך תו א וכן תכף הגמרא תשא את זה הגמרא תשאל וכן בעומר שכחה שיבולי שכחה אתה יודע הוא שכח אדם כל מה שיש שכחה כי אדם שוכח עומר בשדה זה של עניים באים לקחת את זה הוא נפל על זה על העומר במקום העני הזה במקום נהרים נפל כלומר הוא השתטח על זה בשביל לקנות זה לא מועיל לא לא לא הרים לא עכשיו זה הגמרא שואלת וי אמרת אתה רש תקיש בשם רבי אבא ברדלה י אמרת ארבע מות של אדם קונ ו בכל מקום נקנו לי ארבע

מו ידה זה השאלה שלך הנה שיקנה ל ארבע עמות שלו גמרא מתרצת אח במ עסקינן דלא אמר קנה לא אמר תקנה לי הפאה בקניין ארבע עמות איפה שהוא עומד צריך להגיד תקנה לי המקום שאני עומד יקנו לי בארבע עמות שאני עומד המציאה הזאת תיקנה לי בארבע עמות הגמרא אומרת למה צריך להגיד את זה והיא תקון רבנן כי לא אמר מה יהוה אם תיקנו רבנן שאדם ארבע עמות של אדם זוכות לו מה אם לא אמר תקנה לי ארבע עמות גם מה יש בזה לא צריך לומר תקנה

לי ארבע עמות גם קנה ם משיבה אז אם ככה למה לא יקרה כיוון דנפל ג דעת ד נקנה עמות ח ד נקנה הוא גרע את מבין הוא חשר אז הוא נפל על זה לזכות בזה כיוון שהוא נפל הוא חושב הוא אומר לא אני אקנה את זה בנפילה שאני נופל על זה אני שוכב על זה ואז הוא לא רצה לקנות את זה בארבע אמות בנפילה לכן לא קנה בקניין כזה אבל כשלא גילה דעתו שלא רוצה שהוא רוצה לקנות בארבע אמות קנה אפילו בלי אמירה בלי שיאמר זה

תקנת חכמים הד ש זה דעתו רב פפה אמר הגמרה מביאה תירוץ נוסף למה למה לא הקנה את זה ב4ב עמות רב פה אמר כי תקוני לרבנן ארבעות בעלמה אבל בסד ד בעל הבית לא תיקנו לרבנן את רואה מתי חכמים תיקנו ארבע אמות סתם במקום הפקר במקום אחר אדם ארבע עמות קונות לו אבל פה הוא נכנס לשדה נכון יש לו רשות להיכנס לשדה הוא נכנס לשדה שמה בשדה הזה ארבע עמות לא קונות לו אפילו ואף הל גב זכה רחמנא בגבה נתן לו זכות לעני להיכנס וליתן מתנות

עניים בכל זאת כי זכה רחמנא לוכי ב לנקותה מה שהתורה זיכתה לו ללכת ללקט לנקוי פאה למו חצרו לא זכה רחמנא את לזיקת לוזיק כמו חצרו חכמים תיקנו ארבע עמות אין לו רשות להשתמש שם רק יש לו רשות להיכנס נתנו לה התורה לקחת וללכת לא שיש לו שם ארבע עמות אז זוד מת גם יבין קרבן בפנים יבוא הוא והילדים שלו כל אחד יש לו ארבע עמות ישים לך גם קרבן מה אמר רבה מותיב רבי יעקב ברדי נזקין בוא נראה מה השאלה מ נזקין אז בקיצור זה

תירץ נו זה בשדה של חברו בשדה א אי אין ארבע אמות של אדם קונות לו עכשיו בוא נראה מה היה בנזקין השאלה ראה את המציאה ונפל עליה כן אדם ראה את המציאה ונפל בכוונה לזכות בה על ידי כך הוא בא אחר והחזיק בה הוא נפל על המציאה זה משנה שלנו עכשיו למדנו במשנה בא אחר והחזיק בזה שהחזיק ב זכה ו אמרת 400 של אדם קונות לו בכל מקום נקנ ל 4 מ דידה למה שקנה 400 שלו הוא שכב על זה בתוך ארמות שלו אח בקינן דלא

אמר קנה לא אמר שתקנה לי המקום וה תקון רבנן כי לא אמר מה יוה כיון נפל עלי מה יוה אם תקנו חכמים שרבע עמות של אדם קונות לו לא צריך לומר תקנה לי המקום הזה א אלא כב הגמר מתרצת כיוון דנפל עליה ג דע מנפילה נקנה ארבע עמד לא נחלה די נקנה דווקא בנפילה נוח לא לקנות רב ששת אמר תירוץ אחר רב ששת אמר כי תיקנו רבנן בסמטה מתי תיקנו חכמים ארבע מות קונות לו בסמטה מקום סמוך לרשות הרבים יש שמטה רש רשות הרבים אנשים רוצים

לדבר ביניהם בשקט הולכים לאיזה סמטה זה לא כבר רבים אתה רוא אין שמה דוחק אז ארמות של אדם קונ אותו ברשות הרבים קתח כרבים לא תיקנו רבנן אבל איפה שעומדים הרבה אנשים מתוך ארבע עמות יש הרבה אנשים שם זה שמה לא תיקנו רבנן שארבע עמות של אדם קונות לו ברשות הרבים וה בכל מקום כ אמר אש קיש אמר בכל מקום קונה לו בכל מקום כאמה הגמרא מתרצת כל מקום לאתויי צידי רשות הרבים לא רק בסמטה גם צידר רשות הרבים שזה מקום הבקר לצאת מרשות הרבים לשם

מחמת התח גם קונה אבל לא רשות הרבים עצמה עכשיו אתם ואים אמרנו שני הלכה משם הבא כהן ברדלה שארבע עמות של אדם קונות לו הגמרא מביאה עוד ואמר אש קש משום ב כהן מרדל אין לה חצר ואיין לה ארבע עמות אתה רואה אם זרק לה בעלה קטנה הת אביה תפס בקידושין והכל זה קדו מקודשת עכשיו ב בעל לא רוצה אותה זרק לה בתוך צרה לא קנתה לחצל בדרך כלל אם הא אישה גדולה בגיל 20 בגיל 15 ובעלה זרק לכן החצר שלה חצרו של אדם קונה לו

ולכן היא מגורשת אבל קטנה שב שהיא בגיל 10 רק להג בתוך החצר שלה לא קנתה לחצר אלא מגורשת ואין לה ארמות לקנות דן אתג שזרק לבעלה בשב להתגרש גם אין רבעמ רב יוחנן רבי ני אמר יש לה חצר ויש לה ארבע עמות כן יש לה בפגי מה טע מחלוקת רבי שקי רשת הקיש ורבי יוחנן מור שבר חצר משום ידה התרבה דעת רבי יוחנן שאמר שכן קונה ל חצרה חצר בשום ידה כמו שכתוב בתורה ונתן בידה כי איך היתלה יד חצר נמית לה כמו שיש לה יד

הקטנה להתגרש בקבלת הגט כי כתוב ונתן בידה לא צריכה התורה גדולה בשביל זה אלא מספיק שתוכל להבין שהיא מתגרשת שיודעת לשמור את גטה חצר לה מתלה יש לה גם יד גם החצר כמו היד שלה זה דעת רבי יוחנן אבל רשת הקיש או מוסו חצר משום שליחות את רבי חייכת שליחות לטלה חצר נמה לת לה חצר זה מטעם שליחות כמו שאיין לה אין לה דין שליחות היא לא יכולה למנות שליח כתוב בשלח מביתו רק האיש והאישה יכולים תן לקבל את הגט לעשות שליח אבל אבל קטנה לא

חכי דחות לקטנה מהפסוק למה כתוב איש בתורה כתוב איש ודווקא איש גדול קנה לא צרג הרב קטנה מהזה קנ לא לא אם אבא שלה תפס בקידושין והכל בטח זה מקודשת דאורייתא צריך קת איזה שאלה רק אם אחיה ואמה קדשו אותה זה הגמרא שואלת מיק מנ דאמר חצר משום שליחות תרבי יש מי שאומר שלומדים בשליחה מיטונת רבה שלא רק האיש והאישה יכולים ליתן לקבל את הגף אלא גם השליח שלהם דמה חצר משום שליחות תרבי כמו שקטנה לא יכולה לא יכולה למנות שליח גם החצר זה כמו שליח

ולא יכולים לתת גד בחצר והתניה למדנו בבריתה כתוב בתורה אם הי מעצה תמצה בידו הגנבה מישור עצה חיים שיניים ישלם בידו אין אלא בידו מה הדין מצאת את הגנבה ביד הגנב אז צריך לשלם כפול אבל אם מצאת אותו גגו חצרו קרפיו כל אלה המקומות קרפף זה מסביב הבית עם חומה מנן מאיפה אתהה לומד שגם זה חייב כפל מצאת את הבהמה שמה אתמ לומר אם מסא ת מסא למה התורה כפלה מכל מקום בכל אופה שנמצאת ברשותו וסק דעת חצר משום שליחות רבי כן מצינו שליח לדבר עבירה

וכ מנן אין שליח לדבר עבירה אם זה מטעם שליחות את רבי אז אתה רואה מפה שיש שליח לדבר עבירה בשביל לחייב את המעשה מהמעשה השליח הרי גנב מתחייב בכפל על ידי גניבת שלוחו מי זה השליח שלו חצרו כ מנן אין שליח דבר עבירה אז מה פתאום שיקנה לו אין שליח החצר שלו לא תקנה לו כי אין שליח דבר עבירה תרצ את הגמרא אמר רבינ איך המרינה דין שליח דברב שליח ברוו שאפילו שהוא מוזר על עבירה נשאר לז זהר מתי אנחנו אומרים שן שליח דבר עבה איפה

שהשליח הוא חיובה שגם הוא מוזר על עבירה השליח עצמו שנשלח לעשות ללכן לא היה לו לעשות דברי הקדוש ברוך הוא דברי התלמיד מי שומעים הקדוש ברוך הוא אבל בחצר דלו בחיוב הוא מחייב שולחו חצר היא לא מבינה היא לא בחיוב לכן זה כן מי ששלח את החצר זה כן שליח אלא מעתה אומר לאישה ץו גנבו לי דל מניחי ובנינו אכי נמ מחייב שולחן מה אדם שאמר לאישה או לעבד לכו תגנבו בשבילי אז מי חייב האישה חייבת העבד חייב מה וכי אני אומר כמן שהם לא חיייבים

אישה אם היא גנבה אין לה כסף להחזיר היא לא חייבת להחזיר אז אדם שלח אישה יגיד תשמע היא לא חייבת אז אני לא חייב בשליחות שלה יש דבר כזה אחי נ מד מחייב שולחן רק זה ששלח אותם חייו אמרת אישה ועבד בני חיוב נינו הם צריכים לשלם את מה שהזיקו הזיקו צריכים לשלם אחרכך ואשת מהה לת להו לשלומה עכשיו אין להם למה כל הכסף של הבעל אין להם חכה עוד מעט נגרש אותה או ימות בעלה או יהיה לה איזה כסף נגבה זה מה זה נתנן נתגרשה

אישה נשתחרר העב חייבים לשלם רק עכשיו אין לה זה תירוץ אחד תירוץ נוסף רב שבה אמר איך המרי א של דבר עבירה איך הדבע עבית ובע לא עבית שהשליח יש באפשרותו רוצה יעשה לא רוצה לא יעשה אבל חצר דבעל כורחי מוטיב בה מחייב שלחות חצר זה לא היא לא יכולה להגיד לבן אדם את תשים אצלי לוי אדם קוראים לו לוי יכול להגיד אני לא רוצה חצר היא לא יודעת להגיד לא אין דבר כזה מהי בניו מה נפקה מינה בין שני התירוצים כ בניו כהן שמוזר על

קידושי גרושה אסור לו כהן לקחת גרושה דמר ישראל צ וקדש לאש גרושה אנמה איש הוא מוזר לא להקיף את פאת הראש דמר לה לאישה הקיפי לי או קטן אני סליחה הקיפי לי ראשו של כתן אומר לאישה תקיפי את הראש של הקטן הזה תעשי לו ם עם הפאות שלו תורידי לו את השערות כן לאך נשנה דמר כל אחד ב ו עביד לא מחיב שולחו הנמה גם פה בגרושה לכהן על ידי שליח ישראל או בהקפת הרוש קטן על ידי אישה אם באה אביד י באה לא עביד אם

השליח ירצה יעשה לא ירצה לא יעשה אז בזה אני אומר אין שלח דבר עבירה ולא מחיב שולחן זה ששלח אותם לא חייב אבל ח ש אמר כל אחד ליח לחיובה מחיב שולחו כן ד בחיוב מחיב של שה לא בני חיובה קטן לאב חיובה מק למן דמר חצר ליו משום יד התרב טוב אנחנו נעזוב פה למה שיהיה לנו איזה הפסקה של חמש דקות אפילו שיש תכף משנה אבל אחקה פה בסדר נבד בנחת אז כל טוב לכולם לימון אח שים ‏ja בוקר טוב לכולם היום הנחנו יום אחד

בשבת קודש יום ראשון ל באדר הראשון תשפד זה א' של ראש חודש של אדר השני א' דראש חודש דר השני אז הנה זכות גדולה בעזרת השם לבוא ביום ראש חודש אדר שזה יום קדוש ונלמד בעזרת השם בתורה הקדושה לאחר השבת הנפלאה בעזרת השם שהייתה שבת שקלים ועכשיו אנחנו מכינים את עצמנו לשבת פרשת פקודה שהיא מסיימת את כל הספר הקדוש ספר שמות כבר ספר שני מחמישה חומשי תורה ושריו מי שהוא למד את הכל הספר עם ראשי כל פרשה בפרשה מתמיד בה לומדת ראשי ואז הוא יודע את

הפרשה כמה מצוות יש בה הו ו איך כל התורה כל פרשת משפטים כל ענייני המשכן כל ה עכשיו איזה זכות זה מי שלא למד עכשיו קבל עליו ללמוד ספר ויקר אחר כך אחזור רוורס אבל אלמד כל פרשה בפרשה אז בעזרת השם הנה זה עכשיו אנחנו נמצאים בחודש אדר הנהדר זה חודש האחרון לחודשי השנה אתם יודעים הכל הולך אחר החתום הכל זה החתום הנה זה החודש חותם את כל השנה כולה וזה לא לא חותם 12 חודשים זה חותם 13 חודשים איזה איזה זכות גדולה לכן צריכים להכין

את עצמנו בהכנה הראויה לחודש הגאולה חודש ניסן שבו עתידין להיגעל בעזרת השם לכן באחד באדר משמין אל שקלים מה זה השקלים אומר רבן ישח נשון משכל שאדם ישקול את את ה את המע שלו לראות איך הוא הולך בדרך השם או לא לראות מה הולך איתו ויעשה עליהם תשובה לזה גם כן משמיעים אל השקרים מטרתן פדיון בכופר נפש כש אומר שקן זה ג צדיק יסוד עולם על ידי הצדקה יקון המעשים זוכים בעמך כולה צדיקים בעזרת השם ככה זה הולך שקט זה זה גימטרית תמר תמר זה טרכון

תם מר נגמר המר אתם יודעים שמר זה גמטריה עמלק 240 עכשיו על ידי שאנחנו מכינים את עצמנו אז אנחנו גומרים ם המר אין מר ואין בעיות בעזרת השם יהיה ישועות זה הכל ועכשיו זה החודש אתם יודעים שבו אדם יכול אם אדם חוזר בתשובה והולך בדרך השם זוכה בו לשני שולחנות זה חודש של מזלה של ישראל למעלה כל אדם רוצה לזכות לשני שולחנות גם אלו דברים שאדם אוכב פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת ללא לעולם הבא כמו שאמרו רבותינו תורה וגדולה במקום אחד איך אדם מזכה זה שני

שולחנות גם תורה גם גדולה במקום אחד אז זה זה היה המרדכי קראו לו איש יהודי איש ימיני איש יהודי איש ימני עולה גמטריה מלכות עולה שולחן שולחן זה בית פעמים שולחן לא שולחן אחד איש יהודי איש ימיני עולה מלכות פת פעמים שולחן לכן זה זכות גדולה אדם זוכה לשני שולחנות גם מרדכי ואסתר זה גימטריה אורך ימים עושר כוד מרדכי אסתר אורך ימים עושר וכבוד אז כמה זה חשוב שאדם יזכה לזה אז הכל זה הולך וגם זה החודש של יוסף הצדיק של שבטו של יוסף אתה יודע

בן פוראת יוסף הוא התברך בדגים הדגים הם לא שולט בהם עין הרע על זה מי ששב בתשובה ממתק מתקן את מעשיו ממתיק את זר דינו של משיח בן יוסף אתם יודעים שצריך להיזהר שמשיח בן יוסף לא ימות במלחמת גוג ומגוג אז עכשיו אם אדם עכשיו עושה תשובה אז משיח בן יוסף לא ימות במלחמת גוג ומגוג ממתיק את דינו ותראו דבר פלא משיח בן יוסף עולה גמטריה דר שני למה עכשיו בעזרת השם כולנו מחכים לגאולה שתהייה ברחמים בלי בעיות ועכשיו זה הזמן עכשיו רואים כל הגויים מסביב

כל העולם בוער כמרחק כמרקחה הכל בוער הכל הולך זה זמן של כנראה של ביאת משיח צדקנו עכשיו זה הדר שני ג משיח רבנו הזה צריך להתפלל חזק לעשות תשובה מעשים טובים והכל הסתדר אבל זה תלוי בנו במעשים שלנו איך שאנחנו נשתדל בעבודת השם זה העניין זה לא ולכן זה עכשיו אתם יודעים מזל דגים דגים איפה הם מקום חיותם בן פרים ורבים במים עם ישראל זה דגים בנים כדגים שבים איפה עם ישראל חיים ופרים ורבים וטוב להם במים אין מים אלא תורה לכן אומר כול צמא לכו

למים כוד צמא כן צ משה כוד צמא לכו למים אין מים אל התורה זה שפע גדול ה זה דבר גדול שאדם ידע שמה כמו הדגים איפה מקום חיותם רק במים לא היה פעם השועל המדרש אומר פעם השועל היה הולך על שפת הים רואה הדגים רצים לכאן רצים לכאן רצים לכאן לא ידעו לא אמר להם מה קרה לכם אומר אנחנו בורחים הדגים הגדולים רוצים לבלוע אותנו יש קרישים גדולים קרישים גדולים באים לבלוע עלנו אומר תשמעו תשמעו יש לי עצה בשבלכם אתם רוצים בואו בואו מיד אני אעלה

אתכם ליבשה תגורו איתי כמו שגרו פעם אבותינו אמרו לו אתה פיקח ש בחיות אתה אין אתה אין טפש לא בגלל ראש חודש לא אין אתה פיקח אלא אתה טיפש שבחיות איך מה במקום חיותנו אנחנו מפחדים אתה רוצה נלך שמה אומר אותו דבר החיים של עם ישראל זה רק בתורה אם אדם יושב ולומד למד תורה אוהו זה החיים ראית אדם יכול לחיות אדם מסכן הוא חולה צריך לו כל הזמן את החמצן הוא לא מרגיש טוב הרופא אומר לו אוי ואבוי הוא לא יכול לנשום עכשיו תגיד לו

תשמע אתה יודע מה בוא איתי הוא חי רק עם חמצן אומר בוא איתי תנתק את עצמך מהבלון אני אקח אותך אל כמה שעות יקח אותך קצת נגינה יעשה לך על האש ילך בחלומות למה היא לא יכול לנתק את עצמו מן החמצן אומר אותו דבר התורה זה חמצן אדם עץ חיים הנה מחזיקים בה זה עץ החיים אתה יכול לנתק את עצמך מהתורה זה החמצן אי אפשר דף יומי אתה יכול לנתק בעולם לא למה זה החמצן שלנו זה הכוח של עם ישראל זה הדבר הגדול ביותר ובפרט עכשיו

זה חודש של השמחה אם אדם לומד את התורה בשמחה איזה השמחה היא בוקעת כל הרקיעים לא ראינו כשבא איזה דבר זה היה איזה פלא פלאות איזה פלא פלאות כשבא ה המן כתוב אמר לו המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס ושכן למרדכי היהודי אשר בשער המלך אל תבל דבר מכל אשר דיברת אז שהוא הלך אצל מרדכי הוא ראה אותו מתפלל הוא לא עצר אותו באמצע להגיד לו תשמע המלך אמר לי להלביש אותך למה הוא אומר המן הרשע הזה אומר יותר טוב שיתפלל בעצבון ולא בשמחה למה

תפילה בעצבות היא פחות טובה מאשר תפילה בשמחה ברגע שאני אגיד לו את זה כ כזה רשע מרושע איך הוא ממתין אלא זה העניין הוא לא רוצה שיתפלל בשמחה עכשיו זה ימים שעם ישראל בשמחה משיגים דברים גדולים מאוד זה לא דבר פשוט זה ה זה הזכות שאדם יעשה כל דבר בשמחה זה יום קדוש עכשיו חודש נהפך להם מאב ליום טוב הימים הללו זה הכנה לימי הפורים איזה זכות זה לכן צריך לעשות את הכל אמונה תשובה קבלת התורה זה עכשיו דבר והכל תלוי בהכנה שלנו אם נכין איך

כתוב ויעש המלך כדבר ממוכן כל מקום שנזכר המלך זה מלכ מלך מלכי המלכים איך הוא עושה את מה שאתה רוצה כי דבר ממוכן לפי איך שאתה מכין ככה הקדוש ברוך הוא עושה אתה תכין הקדוש ברוך הוא יעשה לפי איך שאתה מכין כן הקדוש ברוך הוא אומר אתה אתה מי שפותח כמה פותח פותחים לו אתה פתחת ידך נתת אני אתן לך לפי איך שאתה פותח אני אפתח לך אדם פותח בגדול פתחו לו גדול איך שאדם עושה יקבל זה פלא פלאות העיקר זה מי שנכנס אדר עכשיו מרבים

בשמחה והשמחה הגמרא איך כתוב ברבות אמרו כשם ש שנכנס אב ממעטים בשמחה כך מי שנכנס אדר מרבי ב שמח מה זה הכשם הזה אלא אם אתה ראית בן אדם בחודש אב הולך עושה חנגה למשל בחמישה באב בשישה באב בשבעה באב הולך לאיזה גן ומה זה פותח שם שולחנות עושה מנגנים מביא תזמורת מה אתה תגיד לו תגיד לו אודך עכשיו חורבן בית מקדשנו פרצנו אתה הולך פותח מנגן אין לך בושת פנים אומר אותו דבר אם אתה רואה אדם הפנים שלו עצובות תוכיח אותו תגיד לו מה אתה

עצוב עכשיו זה חודש של שמחה ושבחתי אני את השמחה שמחה של מצווה ושמחה מה זו עושה זה שמחה שלו של מצווה עכשיו זה זה זה דבר גדול זה דבר עצום גיד ושמחה רינה פלא פלאות עכשיו זה כל זה אדם יכול לקנות בקלות לא כתוב החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה מאבל ליום טוב ככ תיד הקדוש ברוך הוא עכשיו להפוך לעם ישראל שסון ושמחה גם בעזרת השם תשע באב הכבר הופך אותו לשמחה לא כתוב על זה צומ חמישי צום הרביעי יהפוך לעם ישראל ססו שמחה מועדים טובים

זה עיקר זה עכשיו הלומה חורבן בית המקדש זה היה ביטול הקורבנות עם ישראל היה עצוב עכשיו לוקחים שקלים זכר למחצית השקל ונותנים זכר למחצית השקל כל זה בשביל קורבנות על מה מה מבטל את השמחה שאיין קורבנות מה מחזיר את השמחה שיש קורבנות לכן עכשיו שמכריזים אל שחלים אז זה עושה שמח אולי באמת נזכה לבניין בית מקדשנו ואז נזכה להקריב מהשקדים החדשים או איזה זכות זה תהיה לכן אני חושב עכשיו לשמור את ה שקלים שכל אחד ייתן לישיבה נשמור אותו עד ניסן למה כן יבוא משיח אז

אני תן את של מר לשם למה הוא הכהן בעזרת השם אבל יש לכם מעטפות כל אחד איפה שהוא נמצא כל אחד צריך לעשות את זכר למחצית השקט ואנחנו עושים בזה תפילה מיוחדת ויהיה ישועות גדולות אמ אז בעזרת השם נשתדל למה כל זה הקדוש ברוך הוא נתן להקדים שקנו זה שקלי המן הלו מה עשה המן הר אשוש 10 אלפ כיקר כסף אתם יודעים שזה כשאדם נותן מחצית ה שקל כל עם ישראל דוכה 10 אל כיכר כסף למה יש תוספות במגילה בדף טז ואומר התוספות שמעתי שעשרת אלפי

כיכר כסף עולים חצי שקל לכל אחד מישראל רך כל אחד מישראל 600,000 מגיל 20 עד 50 זה זה זה זה ה זה 10 אל כיכר כסף איך אם תחשוב סכום של חצאי השקלים נותנים 60 ריבוע כל ימי חייהם זה 50 שנה למה מגיל 20 עד גיל 70 אז תוציא מזה 20 שנה של ה התחלה אז נהיה 50 שנה נכון אז כל אחד מישראל נותן ן במשך כל ימיו מנה ביחד אם יתן כל שנה זכר מחצית השקל זה נמנה למה מחצית השקל של קודש זה שני דינרים

וחמישה פעמים שני דינרים זה מנה סליחה 50 פעם שני דינרים זה מנה אז יוצא ש6 איש נטים בחייהם 60 מנה זה שווים לכיכר אחד 60 ריבו 10,000 כיכר כסף לכן ככה זה הולך אז בעזרת השם שיהיה ישועות ויהיה חיים טובים בעזרת השם נלמד מלכים בשמח אנחנו במלאכים א' פרק יח פסוק א' איך ראיתם אליהו אחיה את הילד אחיה אותו אוהו יום שישי למדנו את זה שאליהו אחיה את הילדן פתח של אומר לו אי אפשר שני מפתחות ביחד ן לי תן לי של חרה כן זה עוד

לא למדנו פה התלמיד שלו ש ויהי ימים רבים ודבר אדוני היה אל אליהו בשנה השלישית אמור לך מטר על פני האדמה א' תסובב שיראה את פניך ואז אני אתן על ידך את המטר ויילך אניהו נראות אלחו והרעב חזק בשומרון ויקר חב אן עובדיה הוא אשר על עובדיהו מהמ אמר לו בוא איתי אני רוצה הוא היה ממונה על בית המלך אומר בוא איתי עובדיהו הנביא היה ירא את אדוני מאוד והי באחרית את זבן את נביאי אדוני ויקח ובהו מנביאים ויביה 50 איש במערה וכיל קם לחם ומים

50 לבד ו50 לבד פזר אותם למה שאם תתפוס שלא תהרוג את כולם ויאמר הח עובדיה הולך בארץ אל כל מעייני המים ואל כל הנחלים אולי נמצא החציר ונחיה נחיה סוס בפרת ולא נכרית מהבהמה לא הבהמות מסכנות לא ימותו ויחלקו להם את ה לעבר בה לעבור בלך בדרך אחד לבדו עבדיה עלך בדרך אח לבדו ויהי עובדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו ויקיר ויפול על פניו ויאמר התה זה אדוני אליהו ויאמר לו אני לך אמור ל אדוניך הנה אליהו ויאמר חטאתי כי אתה נותן את עבדך ביד אחו למיתני

איך אני יכול לדבר איתו עליך אתה נותן אותי בידו חי אדוני אלוהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו עין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא אמצא לא לא מצאו אותך כולם נשבעו ועת אתה אומר לך ימר לא אדוניך הנה אליהו איך אתה רוצה שאני אגיד דבר כזה והיה אני אלך מתך ורוח אדוני סך ע על אשר לא אדע ובאתי להגיד לאחו ולא ימצא רני עבדך ירא את אדוני מנעורי איך אני אגיד בוא תראה את אליהו הנביא הוא מאוד רוצה לראות

אותך אני יודע מה פתאום תבוא איזה רוח תקח אותך אתה מלאך אתה הלו וגד לאדוני את אשר עשיתי בהרו זת את נביאי אדוני חבי מנביאי אדוני 100 איש 50 50 איש ב חקם לחם ומים ועתה אתה אומר לך ממור לא אדוניך הנה אליהו וארני ויאמר אליהו חי אדוני צבות אשר אמתי לפניו כי הימר אראה אליו לא לא לא אלך אל תדאג ויילך עובדיה ונקראת אח ויגדו וילך אח נקרא ניהו ו כרות אחו את אליהו ויאמר החם אליו אתה זה עוכר ישראל תראה מה קורה לו אין

לו בושת פנים אתה נשבעת לעצור את המטר איך אתה עושה דבר כזה ויאמר לו כרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעוז וכם מצוות אדוני לך אחרי הבעלים אתה אומר לי אתה ואבא שלך כולכם אתם הולכים אחרי עבודה זרה אין לכם בושת פנים ואתה שלח קבוץ אלי כל ישראל אל ההר הכרמל ואת נביא הבעל 450 ושר 400 אוכלי שולחן אזבל זאת הזבל אשתו אומר תבוא תראה עם מי הקדוש ברך הוא כולם שקרנים נביאים של עבודה זרה שקר וישת אחריו בכל בני ישראל בבו את הנביאים

אל הר הכרמל ויגש אליהו אל כל העם ויאמר ויאמר עד מתי אתם פוסחים עד שנעשה עיפים שני מחשבות אתם לא מבינים לחיע מי האלוקים מה קרה לכם אם אדוני האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אותו דבר ויאמר אליהו אל העם אני נותרתי נביא לאדוני לבדי נבי בעל 450 איש וייתנו לנו שניים פרים ויבחרו להם הפרה אחד ונתחו ושימו עלי העצים ואש לא ישימו ואני אעשה צפרה אחת ונתתי על העצים ואש לו עסים רתם בשם אלוהיכם ואני אקרא בשם אדוני ויה אלוהים אשר

יענה באיש הוא האלוהים ויען כל הערו טוב הדבר אפשר הכל ביום אחד זה מתח מר טוב פי היום מספיק איזה אליהו הנביא איזה פרים בטח כן הוא התוא בעצ שניות וקודם המשנה הצדקה כן מי שלא נתן על יום שבת שיתן עכשיו נתן ברוך השם נתן נתנו ישר והפוך קוראים בלילה בלבין בשיעור של יום ש דט יפה כל החילוקים לשל נדרים פרק ו משנה יח מן הקירוב אסור באספרגוס מי שנודר לא לאכול קירוב אנחנו משנה פרק ו משנה י מי שנודר מן הכרוב אסור באספרגוס למה אספרגוס

זה בכלל הכרוב אבל מן האספרגוס מותר בקרוב אין הכרוב לא כלול באספרגוס זה מין מן כזה כרוב יש אומרים זה מים של הכרוב מן הגריסים אסור מן המקפה רבי יוסף מתיר פולין שנכשל חצין זה גריסין אסור מ אסור לטעום מן התבשיל של גריסין רבי יוס מתיר לתאום מקפ של גריסין לא גריסין מן המקפה מותר בגריסי עכשיו מי שנודר מן המקפה אסור בשום שה ותי במפה ורבי יוסי מתיר לא עשה רק את המקפה לא את השום מן השום מותר במפה מן העדשים אסור בשישי פסולת של העדשים

רבי יוסי מתיר מן השישים מותר בעדשים חיטים חיטה חיטים שאיני טועם אמר בן אשון כי זה אסור בהם בין קמח בין פת גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלים רבי יהודה אומר כולם גריס או חיטה שאני טועם מותר לכוס חיים פרק שביעי הנודר מן הירק מותר בדלועים אסר על עצמו ירק אבל מותר לאכול דלועיים למה אם לא בכלל הירקות רבי עקיבא אוסר אומר הדלועיים זה גם כן ירק אמר לו רבי עקיבא אמרו לו לרבי עקיבא ולא אומר אדם משחוק חלי ירק והוא אומר

לא מצאתי ילד דלועין אמר להם מ כן הדבר נכון למה אומר לא מצאתי ילד דלועין שיגיד לא מצאתי אלא אפרסקים או ש אומר כן הדבר או שמי אומר לא כנית אתה יודע אלא שדילן בכלל רק ון כותן בכלל ירק ועשו בפי מצריח מותר ביבש זה גם בכלל ירכות כשזה לח ביבש מותר למה אוכלים אותו כמות שהוא הגענו משנה ב כן היום אנחנו דף היומי מסכת בב קמה דף יא בב מציעה סליחה שבעתי אד די תמיד כני במ השם יחוד קו כ באותיות כ בעודה שנים בשם

כל ישראל הנה אנחנו באים קיים מצוות עשה שלימוד תורה כמו שאמר כתוב והגית בו יומם ולילה רינו לומד תורה לשמע לש צ ורנו נו בר כפן פוריה רכת ביתך בניך מודכם קודש בר א מסיון ש שמיים וארץ נפתוח בבה מציאה דף יא כן אנחנו דף י עמוד ב' למטה כי שמה הפסקנו לא הגענו למשנה בדף יא כי הזמן היה קצר אז עכשיו נתחיל משם דף י עמוד ב כבר אני אומר פותח אנחנו הגענו מיקה למד חצר ל משום ידי צרבי כ כן רגע אני רק אומר

לו זה כמה שורות מלמטה שלוש שניה רחבות שלוש שורות מלמטה בסדר ברה אומרת חוזר חוזרים למחלוקת של רש קיש ורבי יוחנן אם קניין חצר משום שליחות או משום יד בוא נראה מיק למן דמה חצר לה משום ידע את רב כי יש מי שאומר ש שחצ לא משום שליחות יד תרבי חצר לאו משום ידי התרב אלא משום שליחות תניה אמרנו משום שליחות או משום יד ידיב וכי יש מ דאמר חצר לה משום ידה יתרב חצר לא תרבי משום ידה אלא משום שליחות יש מי שאומר דבר כזה

והתניה אמרנו בבריתה ידה אין לי אלא ידה גגה חצרה כפיפה מנין תמ לומר ונתן מכל מקום גבי גירושין כתוב לך טבלה ספר קריטו ונתן ביידה הבעל צריך לתת בידה ידה אין לי אלה א ידה אין אלה שמתגרשת אלא כשנתן הבעל את הגד לידה של האישה ואז היא מתגלשת אבל אם נתן בגג שלה בגג בתה בחצרה בכפיפה זה מקום שגד סביב הבית מנען שהיא מגורשת גם בזה תמיד ומר בנתן ביידה בנתן מכל מקום אתה רואה לא כב לא כתוב בידי תנהו אלא כתוב וכתב לה ונתן איך

שתתן בכל אפע שנתן ברשותה לא צריך דווקא ביד שלה אז רואים שחסר משום ידע כמו רבי יוחנן לא כמו אתה שאמרת רש נקיש שאמרת משום שליחות שח אתה רואה שליחות לומדים משלך מביתו שמלמד שאישה עושה שליח אומרת הגמרא לעניין גת ברוך הבא לעניין גד כו עלמה לי גד חצר משום ידי רבית כלומר כו עלמה גמרי יש הקיש וגם רבי יוחנן לא בלי גד חצר משום ידיב ונתן בידה לקטנה חצר אז להתגרש בו כשם שיש לה יד להתגרש יש לה גם חצר להתגרש משום יד ב כפג

עניין מציאה מס ילפ מציאה מגת כמו שלעניין גת יש חצר לקטנה גם וא הדין עניין שהיא קונה מציאה יש יש לה חצר ומוסבר לא פי מצ מגת לא לומדים ממון מאיסור אפילו לעניין גט יש לה חצר אבל לעניין מציאה אין לה חצר לא לומדים זה מזה ואפילו שהפסוק אומר אם המצא תמצא בידו הגנבה מכל מקום כמו למדנו למעלה ימצא תמצא מכל מקום לא דווקא בידו דין חצר לענין ממון מכל מקום עכשיו שאנחנו רוצים מטעם שליחות ולא מדין יד גם חצר מדין שליחות נלמדת ממילה מהפסוק לא

צריך לרבות מהפסוק כן קי לא קונה מציה בחצרה לקיש לא ואי באת אמא טוב יופי יופי כן אתה יודע גם בלי שתגיד אתה תדע את זה עוד י בא אתת אמא אני אתן לך בתוך המוח תכף והי בת בקטנה פ מצי מג יש לה חצר גם עניין מציאה באמת קטנה יש לה גם חצר עניין מציאה גולה ואכ ואכה בקטן כ מפיגי לא מצינו ריבוי דנן חצר בקטן אם יש לו חצר דנין מציע או לא ילד קטן חצרות קונה לו מציאה מורס ילפינן קטן קטנה כמו שי

קטנה יש חצר נין מציאה בגט אז הוא הדין קטן יש לו מציאה אומר סבר לא לפי קטן מקטה לא לומדים קטן מקטנות אמא מור אמ חדה אמור אמ חדה ולהפליג שניהם רו על כתנה לדעת שניהם לא לומדים מציאה שזה ממון מגד שזה איסור אמור אמר חדר רש נקיש אמר דינו שאיין לחצר עניין מציאה ורבי יוחנן אמר את דינו שיש לחצ עניין גט ול פליגה אין מחלוקת ביניהם כולם מודים ב מציאה שאין יד שאין החצר של הקונה אין החצר של קונה לא השאלה מ איפה אנחנו לומדים

גט כלומר לדעת שניהם לא לומדים מציאה שזה ממון מגת שזה איסור אי אפשר ללמוד מציאה שזה ממון מגת שזה איסור ארש נקי שמר את דינו שאין לה חצר לעניין מציאה ורבי יוחנן מר דינו שיש לחצר עניין גט וזה הכל אב אין ביניהם מחלוקת זה דיבר על מציאה זה דיבר על גט יפה משנה זה הסוגיה של היום עכשיו משנה כן כן המצוות ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צביא שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לסדי זכתה לו ר בני אדם שהם רצים אחר מציאה אין בה

רוח חיים או אחר מציאה שיש בה רוח חיים אבל למשל רצים נפל לו בתוך החצר שלו בתוך השדה ש שלו יש בא איזה אחד בפה שלו הביא איזה חבילה של דולרד למשל איזה בעל חי ונפל לו שם וברח הבעל חי עכשיו כולם רצים אחרי זה לקחת את החבילה של הדור הרת ואוא אמר זכת לי חצרי זכה בזה או צי או באמת בעל חי אבל היה שבור לא יכול ללכת רצים לקחת אותו או גוזלות שעדיין לא לא יכולים לעוף לפרוח או אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכת

לי סדי באותה מציאה לא זה שלא יכולים לפרוח זכה אני בדיין בקטע הראשון זכתה לו שדהו בטח זה שדה שלא זוכה זכתה לא שדהו אבל אם היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחים ואמר זכת לסדי לא אמר כלום למה הם לא משמרים בתוכה זה לא כמו ש מציאה שמשתמעת בחצרו אלא זה לא משתמר הוא בורח זה שדה הוא הולך לכן לא זכתה לו סדרו הלאה אמר רב יהודה אמר שמואל ממשה צבי שבור והוא יכול עוד קצת ללכת הוא לא זכה הלאה אמר רב יהודה אמר

שמואל והוא כשעומד בצד דהו שהמשנה אומרת שזכתה לו שדהו דווקא שבחבילה זה דווקא כשהוא עומד בתוך שדו בצד שדהו לשמור שומר אותה ה אומרת למה ותקנה לסדו גם אם לא עומד בצידה תקנה לו דהו מה רבי יוסי ברבי חנינה חצרו של אדם קונה לו שלו מדעתו אפילו לא מדעתו לא צריך לעמוד לשום רע חצרו של אדם קונה לו גם שלא דעתו אז מה הבעייה אומר אני מלה בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמרת היא עומד בצד צדי הו אין וי לא לא דווקא חצר המשתמרת בגדר אבל

חצר שלא משתמרת כמו המשנה שלנו אם עומד בצד דו כן זכתה לו אם לא אם לא עומד לא לא זכתה לו ומנה תמרה חצר שלה משתמרת היא עומדת בצד שדה הוא אין והיא לא לא מאיפה אתה לומד את הדבר הזה מה שאתה אומר שהחצר שלו משתמרת רק אם עומד בצד שדה הוא זכתה לו חצרו ואם הוא לא עומד לא זכתה לו מן התמרה ד תניה כתוב לגבי מצוות שכחה כ כי תקצור צרך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה אדם קצר בשדה

שלו שכח עומר עומר היו עושים עומרים עומרים חבילות חבילות ואחר כך שמים אותם בשדה ואחר כך וספים אותם שכח איזה כמה חבילות שכח אתזה ר צריך להשאיר את זה כן כן ליתום לאלמנה הנה היה עומד בעיר ואומר יודע אני פוני נכון היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחו הוא יודע יש לו אגודות שמה של עומרים והנחתי שם מדעתי כדי שיבואו הפועלים לאסוף אותם והפועלים שכחו הם עדיין במקומן יש לו מצלמות אז לא יהיה שכחה אם גם אני אשכח אז זה לא

יהיה שכח יכול כן מכיוון שהם ש פועלים שכחו לא יהיה שכחה היה עומד בעיר ואומר יודע אני שיש לי בשדה יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחו ועדיין שמה אם גם אני אשכח לא יהיה שכחה יכו יהיה שכחה באמת אם אשכח אותו גם הוא תעמוד לומר בשדה בשדה ושכחת זהלא בעיר הנה אם שכחת בבואך מן השדה זה שככה אבל אם לא שכחת אלא כשנכנסת לעיר זה לא שכחה דווקא ושכחת עומר בשדה כשאתה בשדה שכחת זה נקרא שכחה אבל אם שכחת בבוך מן השדה אז זה

שכחה אבל לא בעיר אם לא שכחת אלא כשנכנסת לעיר זה לא שכחה תראה רשי אומר שיש לי בשדה שהנחתי שם מדעתי ושמח על הפועלים שהביאו ופועלים שכחו לא יהיה שכיחה אם חזר בשכחה למה כתוב בשדה ושכחת אם שכחת בבואך מן השדה הב שכחה ולא ששכחת מ שנכנסת לעיר הגמרא אומרת הגופה קשיה אמרת לא יכ יכול לא יה שכחה על מה שכחה ונשיב לה גמרא בשדה בשחת ולא בעיר אלמה לא אוה שכחה אלא לב אכי ק אמר בשדה שכוח מקרו אב שכחה זכור ובש שכוח אין שכחה

מה הטעמה דקב דק גבה חצרו וזכתה וזכתה לה אבל בעיר אפילו זכור בסוף שכוח הב שככה מה הטעמה קב זכה ב עד פה אז הנה זה שהוא מוכיח הגמרא אומרת קודם כל מקשה לה הגופה קשה בדברי הבריתה למעשה הם סותרים זה את זה למה אמרת בתחילת דברך יכול להיה שכך אם ישכח בעיר על מה ערבה שכך משמ מזה יכול לא יהיה שכחה ודאי ששכחה משמע שבאמת שבעיר זה כן שכחה סיף לגמרא אז אם מביאה הגמרא בריתה את הפסוק ומפרשת בשדה בשדה ושכחת ולא בעיר משמע על

מה לא אב שככה שככה בעיר זה בשדה ושכחת אבל אבל אבל לא בעיר בעיר זה לא שככה דווקא בשדה ושכחת אל עליו אז זה כן אל עליו אחי כמר כוונת בריתה כך בשדה שכוח מקרו אב שכחה כל זמן שהבעלים נמצאים בשדה ועומר השכח מקרו מתחילה על ידי בעלים ובסוף שכחו גם הפועלים אז זה שכחה אבל זכור מ זכור ובסוף שכוח אין זה שככה אבל אם זכו מעיקרו הבעלים יידעו שש תהם הם חיכו רק הם לא עובדים פה הם נותנים לפועלים לעבוד הניחו אותו שם כדי שיבוא

הע הפועלים ויאספו ובסוף שכוח הפעלים הפועלים שכחו אותו על ידי כך שכחו גם בעל הבית רשי אומר למה הוא שמח עליהם שיכניסו ועל ידי כך שכח גם בעל הבית למה לגבי שכחה צריך את שכחת שניהם אז אז אין שככה זה לא נקרא שכחה הוא בעיר שזכור בס אבל אם הוא לא בעיר וא בש אבל זכור מעיקרו כגון שני ב שיקחו הפועלים ובסוף שכוח כלומר ששכחו אותו הפעלים אין זה שכחה מה הטעמה כיוון דק גבה כיוון שעומד בצד צדו הביה לחצרו זכת בשעה בשעה ששכחו הפועלים כי

הוא עומד שם אבל בעיר אפילו זכור הוא בסוף שכוח בהתחלה ה זכור הבעלים אחר כך שכור זה הפועלים זה הב שךך למה הוא לא שמה עומד על יד זה שישמור מה תעמ דלת גבה זכ לה זה לא עומד צד דה ששכחו הפעלים בכדי ל והוא שומר כדי שזכ ב אז אתה רואה בשדה ושכחת בעודך בשדה צריך שיהיה שחרו חלך מעיקרה אבל אם אתה כבר בעיר אפילו אתה זוכר שהפועלים שכחו הוא זה לא זה נקרא שככה אין מה לעשות אז אתה רואה שחצ שנה משתמרת אם הוא

לא עומד בצידה לשומרה לא קנה לכן זה לא זה לא זה הוא לא קנה את זה ש גיד זה לא שכחה הגמרא שואלת בסדר ממה הי מי אמר זה פירוש הפסוק וזה מה שברתה רוצה לומר דין מה גזרת הכתוב ד בשדה נמני ו שכחה או שכחה אולי זה גזרת התורה בשדה ושכחת דווקא בשדה את העומר דנו שכחת תעשה את העומר השדה עושה אתה עומר לשכחה ובעיר לא נבה שכחה כלומר בשדה ושכחת ולא בעיר אם שכחת ושכחת ושכחו הפעלים הפועלים שנמצאים הבעלים בשדה אז אז זה נקרא

שכחה אבל אם לא נמצאו בעיר אז אין ראיה מכאן ענן חצר כלומר אבל זה לא שכחה אם נמצא בעיר אתה מבין הבעלים נמצאים בעיר זה לא שכחה משנ את הגסה של הבריתה כן יכול ישח מי משנה רשי אומר מכן לפי זה צריך לשנות אחר כך את הזה מסתדר ממה גזרת הכתוב בסדו שכחה ובעיר לא נשכחה בסדר זה מובן זה גזירת התורה זה לא משנה מה עם הבעלים אם הוא בעיר או בשדה גזירת התורה שבשדה השך בעיר ושכך עולם חצר ונ םוא ב יכול להיה שככה בקם

יכול לאכ י יכול להיה שככה יפה כן ככה צריך אמר קרא לא תשוב לקחתו רבות שכחת העיר לא אי אפשר לפרש ככה למה כי התורה אומרת בשכחה עומר בשדה לא תשוב לקחתו מה זה לא תשוב היית בעיר לא תשוב לקחתו לרבות שכחת העיר יפה למה אני כתוב לגר לתוב ב אלמנה יהיה אם כבר נאמר לא תשוב לקחתה זה מיותר לכן זה בא לר שכחת עיכ שברנו שצד שד אלא גם אם הוא בעיר זה שכחה לא גזרת הכתוב שדווקא יהיה בשדה ולא בעיר אלא אם הוא עומד

בסד שדהו אז זה לא שכחה אבל אם הוא לא שם אפילו שבעיר הוא אומר אה הפעלים לא לקחו זה לא זה לא יעזור הגמרא אומרת רת כן זה גם שכ הם מבעליו הרי לא תשוב לקרטה זה צריך להוסיף איסור לו לבעלים על מה שהוא לוקח ממילא אי אפשר לרבות שכחת העיר אם כן ה מקרה לא תקחנו מה לא תשוב למה כתוב לו תשוב לקחתו להרבות שכיחת העיר וקטי מבע דתנן שלפניו אין שכחה לאחריו יש שכחה שהוא בבלת שוב זה הכלל כל שהוא בבת השוב שכחה כל

שאינו הוא בבת השוב אינה שכחה הגמרא אומרת עדיין אנחנו צריכים מה שכתוב לא תשוב לקחתו למה לכ דתנא ללמד אותי הנחש ששנים בסכת פאה יחיד התחיל לקצור בראש השורה ושכח לפניו ולאחריו אלה שלפניו זה לא שכחה אבל שלאחריו יש שכחה למה הוא בבל תשוב שהעומס של אחריו שכחו למדו לא תשוב לקחתו אז מה ש מאחריו ותשוב זה בתשוב כן אבל מה שלפניו עדיין לא הגיע אליו על זה לא כתוב זה לא שרייך להגיד על זה לא תשוב לקחתו אז כן נכון זה הכלל כל שהוא בבת

שוב זה נחשב שכחה לכל שאין הוא ב תשוב אין ו שכחה אז אי אפשר לרבות מכאן את שכחת העיר כי אני צריך את זה ללימוד הזה אמר רבשי המקרה יהיה לרבות שחת תעיר כתוב בתורה לגר ליתו לאלמנה יהיה למה לא כתוב לגר לאלמנה תעזוב אותם אלא יהיה כמו שאמר במקום אחר אלא למה כתוב יהיה לרבות שח תעיר ואז ממילא אי אפשר ללמוד בשדה ושכחת ולא בעיר למת שכחת העיר אלא כפי הלימוד זכור שמעי קרו בסוף שכוח זה לא שכה אלא בעיר כיוון שההוא לא עומד בצד

דהו אז לא זכתה לו התורה חצו מפה יש ראיה שלמה שאמר שמואל במשנה וכן אמר עולה והוא שעומד בצד צדו וכן אמר לב חנה והוא שעומד בצד צדה יוה רבי אבא לעולה מעשה ברבן גמ נינו זקנים שהיו באים בספינה עכשיו היו באים בספינה רבן גמ זקנים ונזכר רבן גמליאל שלא עיסר עדיין את המעשרות יש לו בבית פירות לא לא מעושרים ולא עיסר אותם וא מפחד שבני הבית יאכלו מהם או יתנו מהם לאנשים וזה לא מוסר חזקה חבר שהוא לא מוציא הוא לא עוזב פירות שלו מעושרים

אז מר מיד אה איך הוא הגיע למצב הזה נראה הפועלים עכשיו קצרו הוא היה בדרך בינתיים עכשיו קצו אמר רבן גמליאל עכשיו הוא מתקן אותם אמר רבן גמליאל יסור שאני עתיד למות מה שאני עתיד למות מעשה ראשון שאני תיד למות ולתת אותו נתון ליהושע יהושע בן חנניה היה אחד מהזקנים שהיו שם והוא היה לוי כן מעשה ראשון נותנים ללוי לא כתוב בגמרא אומרת מעשה ברבי יהושע שייך לסייע את רבי יוחנן בן גוד גדה בגפת דלתות המקדש אמר לו רבי יוחנן חזו בך שאתה מן הנביאים המשוררים

ואני מנביאים המשוערים ויש לנו כלל משורר ששיער חייב מיתה אסור למי שמשורר ללוי המשורר לשערך אומר רשי ומקומו עכשיו הוא אמר לו זה נתון לרבי יהושע ומקומו מוזכר לו גם למה הוא לא יכול לתת לו ככה סתם במה יקנה אותם ומקומו מוזכר לו כי במנו את השכר את השכר מקום עכשיו רבי יהושע נתן לו גם כסף על המקום שלהם לו שכירות כן מקומו מוזכר לו שמשהו ש עכשיו וגם באיסור אחר זה מעשר עני שאני עתיד למוד ששוב לביתי נתון לעקיבה בן יוסף הוא היה גבי צדקה

עקיבה ראית רבי עקיבה היה גבי צדקה תן את זה לעקיבא כדי שיזכה בו לעניים הו מקומה מוזכר לו גם הוא לקח ממנו כסף מרבי עקיבא להזכיר כן יכול לקנות את המעשרות עכשיו קשה וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד צדו של רבן גמליאל היו עומדים הם היו בספינה איך קנו את המעשר בקנין חצר אמר לה דמי הי מרבנן כ גמ כלא גמרי ש שמעתה אומר זה נדמה לי ה אמר ולה לרבי אבא זה דומה זה החכם הזה זה כמו תלמיד חכם כמו שלא למד גמרא מה ה

רוצה להוכיח לו שצרו של אדם קונה לו גם כשהוא לא שם בקשי על מה שאמרנו שהוא צריך להיות שם זה מה שהוא רוצה להביא אמר לה דמי הי מרבנן כדו גמרי אנש שמעתה כמו לא למד גמרא ולה לא לא חש להשיב לו עכשיו למה היה פסוט לו החילוק של רב פפה תכ נראה למה במכר דעת אחרת מקנה לו ומציאה זה אין מי שיקנה לו כי אתה סור אמר להוא אחי אמר עולה שצריך לעמוד בצד שדה שלא לא משתמרת ואחי הוא טפט אך הקשתי לו אמר לה

או מרבנן רבן גמליאל מטלטלי גם מקרקע קנה להם לא יקנה להם את המקום המעשרות כדי לקנותה בקנין חצר אלא כדי לקנותה מגב קניית הקרקע קניית הקרקע מועיל לקנות את המטלטלים ביחד עם ההקדש זה לא בגלל ש חצר גם אם זה לא קניין ראוי ל מטלטלים לכן לקניין זה לא צריך שיעמוד בצד השדה יפה זה תירוץ טוב מאוד זה קניין הגב בשביל שאני נתתי לו הגב החצר אני מקנה לו את זה למה זה בסדר נכסים שאין להם אחות זה מטלטלים נקנים נחצים שיש להם אחיות בקש משטר

חזקה כן היה מספיק לשלם על זה כסף על הקרקע זה הכוונה מוזכר שם כסף לא כן זה הקניין הסיבות הזא ק את המתים פחד שמחר לא יחזיר לו את הקרקע רבי זרה בלה קיבל את התירוץ רבי אבא לא קיבלה אמר רבה שפיר עביד דלא קיבלה טוב עשה רבי זנ רבי אבא שלא קיבל וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין למה צריך לקנות אותה בקניין הגב קרקע שיקנה בחליפין מה אין להם שמה סודר לקנות בחליפין אלא טובת הנאה אין הממון לקנות ממנו בחליפין אכינה מטובת הנאה

אין ממון לקות גבי כרקע אלא ודאי הטעם את זה בגלל שטובת הנאה שיש לו לרבן גמליאל במעשרות לתת למי שיחפוץ לא נחשבת ממון לקנות ממנו בחליפין לחון עליהם קניין חליפין למה הקניין לא חל רק על ממון שיש לבעלים כמן שמעשר זה לא ממונו נמצא שמוכר רק את טובת ההנאה לכן לא נקנה בחליפין אכן המה טובת הנאה אין ה ממון נקנות על גבי קרקע באותו קניין שבו נקנה את קרקע זה לא ממון לקנות גבר קרקע לכן אי אפשר לפ שיקנה להם בקניין חליפים קניין היחיד שמועיל זה

קניין חצר אז באופן שהפקיר את מעשרותיו וזכו בהן די החצר שהזכיר להם רבן גמליאל כמו ש כמו שחר זוכה בכל מציאה אז אם ככה חוזרת הקושיה כי רבי יהושע ורבי עקיבא היו דים בצד חצרות של רבן גמליאל איך הם קנו ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיבה בהו חליפין ד מק דרך מקח מם קראו המטלטלין אגם מקרקעי נתינה למטעי יפה אומר אין ראיה ממה שלא יקנה להם בחליפין שטובת הנאה אתה אמרתי תדע ממה שלא לא יקנה להם החליפין אז טובת הנ לא קנת בחליפין ו בקינן הגב

לא אלא הטעם למה לא קנן להם בחליפין כמה שמתנות כהונה נתינה כתיב בו כתוב בפסוק נתינה הנה ב ובנ תתה ללוי לגר ליטוב ולאלמנה אתה רואה אז כתוב בהם נתינה לכן אי אפשר למוכרן או נתנה אלא רק לתת אותה במתנה לכן חליפין דרך מכח מקר אפשר דרך וזה לא דרך נתינה שהרי נותן צו דרו בשבילם אבל מטלטלין אגב הגב מקרקע נתינה למת כיוון שמעות נטן עבור הקנין הקרקע והמעשרות נקנות ממלה במתנה אז אפשר לתרץ כמו שאמר רבן גמליאל שקנה להם את הקרקע כדי לקנות להם את

המעשרות בקניין הגב עוד תירוץ עולם חצר של אדם לא קונה לו אם הוא לא שם לא קונה פה קונה לו בגלל הגב ינה לא איפה בעיה לאנ זה רק על תירוץ מה שעכשיו הגמרא שאלה לא כתה רב פפה אמר עכשיו רבי אבקש לו אז הוא רוצה לתרץ משהו אחר ר פפה אמר דעת אחרת מקנה אותן דעת אחרת מקנה אותה משנה נכון אומר רבן גמליאל באמת קנה להם את המעסות בקניין חצר אף על פי כן זה לא סותר את הדין של עולה למה שם היה דעת רב

גמליאל שיקנה להם כשיש דעת אחרת דעת המזה כמו שאמרנו דעת המקנה אותנו יותר קל לקנות גם שלא עמדו בצד חצר ושנ מציאה אין דעת מקנה אתה מבין ורק אז אמר אולי צריך לעמוד בצד דהו אבל שיש דעת מקנה לא צריך ומנה תמ תמרה לחלק דעת אחרת מקנ למציאה דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה זה במשנה שלמדנו למעלה צבי שבור ו גוזלות ואמר זכת לסדי זכתה לו שדהו ואמר רבי ירמיה א רבי יוחנן והוא שרץ אחרינו מגען יש לו אפשרות לרוץ אחרינו להגיע קודם שיצאו משד מ

הצבי הבן אדם הוא בערב בירמיה צריך שמסדר לפ שני לא צריך שעמ צ מציעה אין דת אחרת ציה זה עוד עוד יכול ק ואמר ימימ רבי יוחנן והוא כשרת אחריהן אומן תמרה מג דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה חצ מי שבור גוזלות וכולי שלא פרחו ואמר זכתה לסדי זכתה לו שדו ואמר ימר יוחנן והוא שרץ אחרינו מגען א שצרות הובאה רבי ירמיה במתנה הוא באה רבי ירמיה הסתפק במתנה איח אם היו הצבי גוזלות בתוך שדה הוא שייכים לאחד חפש אתם במתנה לבעל השדה איך יהיה הדין

גם בזה יכול להגיע כן כן אם אם לא יכול להגיע לא קנה גם בזה הדין נכון כבלה מינ רבי אבא ברקנה א קבלה קבלה מ אף על פי שרץ אחריהן ואינ מגיעה פשת לו בסוף שבמתן קנתה לו שדה אף עלפי שרץ י מגיע מה הטעמה ל משום דעת אחרת מקנה אותם שנה זהו לכן הוא הדין שבדעת אחרת מקנה אותם לא צריך לעמוד כמו שאמר רב פפה אמר לרב שמי מקשה הגמרא אמר לרב שמי לרב פפה הריג דעת אחרת מקנה אותה ואמר אולה והוא שעומד בצד ביתה

ובצד חצרה צר חייב שתהיה הזורק גת אשתו בתוך ביתה או בת חצרה מגורשת אבל צריך שתעמוד בצד חצרה למה שנג ית בעל כוח ג אפשר שתזכה גם אם עומדת למה זה לא כמו שאר מתנה ב כוחה היא מפסידה הרבה עכשיו הוא יש לו בית חרושת של עלומים אז מה לכן תהיה חיבת שעומדת בצד ביתה אז קיבלה את הגט רק שעומדת כן זה מה שערנו מתקי מתקיף להרב ששת דדי קל בחומר הוא מה מה שאתה אמרת ל מכריח שגה במתנה צריכה לעמוד בצד חצרה מקל וחומר וג

ת ב כרוכה עומד בצד בצד ביתה ובצד חצרה אין אי לא לא מתנה ד מטעתה ו כשכן למה צריך לי זה מה שאמרנו מה שאתה מכריח שגם במתנה צריכה לעמוד בצד חצרה זה קל חומר ומגדת בעל כוחה ואין הק תלוי בה לכן אם עומדת העומדת שם בצד בתה אז קנתה אם לא לא קנתה מתנה ד מדעתה לא כל שכן שצריכה לעמוד בצד חצרה בכשי לקנות אלא תירוץ אחר אלא אמר רב השה יש חידו בין מתנה לגת חצר אתת רבי משום יד ולא גרע משליחות זהו זה

כתוב בכ טבלה ספר כריתות ונתן בידה זה היה מסקנת הגמרא ולא גרעה משליחות שנמדדת בשליחה מביתו גם חצרו של אדם זה כשאר שליח לקנות לו נפקה מינה בשני הלימודים חצר זה משום יד קונה רק אם עומד בעליה בצד כשמש עומד בצד ידו א כמו ידו אצלו ברשותו אז גם החצר שתהיה צריך שתהיה ברשותו עומד על ידה בחצר לא בחצר משום שליחות קונה אף אם לא בצידה כשם שלא צריך לעמוד בצד שלחו מה אדם שליח שליח הוא צריך להיות על ידו יפה לכן גבי כדי חוולה להתגרש

והיא לא רוצה לזכות בו אז החסרה לא קוללה משום שליחות שאיין חבין אדם אלא בפניו אז לכן דווקא שעומד ת חצרה קנתה אבל גבי מתנה זכותו לו זכין האדם שלא בפניו עד כאן מבחן ‏go כתוב את השם בני יהו שימו לב ראובן לא לדבר לא לדבר בקשה ראובן טובע את שמעון 100 אל מה כמה 10,000 שקל אה 1000 אל שקל משה כמה כתוב פה א בסדר אל למה ח ראובן טבע את שמעון 1ל שח אנה שמעון אני חייב רק 500 מי נקח אותם האם חייב שבועה

לשאר כבוד מקצת זה למדנו אתזה ר אודיל מה כיון שנתן את מה שיודה ה כופר בכל הוא פטור משבועה כן מה שנשאר זה פוטר אמרנו בגמרא הלך הלך זה מחלוקת ב ל ב האם רואה בהמות כשר לעדות או פסול ומדוע פסל לאם בהמות של דוקא בהמות של פסו כן ש גבר ומדו ככל חש לא הוא מראה אותם בשדות אחרים בשביל אח אבל של אחרים כשר גימן והוא בן טבע את שמעון שהפקיד אצלו שעון זהב שקיבל מהישיבה ושמעון מחר יש שעון זהב תדעו לכם צבע זהב הכוונה

שעון יפה מי שיצליח במבחן עושים הגרלות מחל מי שעושה מבחן אז הוא יש הגרלה יהיה שעון זהב אתה רוצה לראות את זה שעון אמיתים כן לא לא זהב אמיתי עוד לא למה אני אומר לך את זה לפעמים אתה גם תרצה להביא מתנות לחלק הנה אחד הביא לי משקפי שמש יוקרתיים שניים אז מחר יהיה גם על משקפי שמש מושה אוהב את זה גם ליבי אוהב לבי שייעשה מבחן נראה אותו ראובן טבע את שמעון שהפקיד אצלו שעון זהב ושמעון כופר בכל ובסוף מצאנו את השעון ביד שמעון ואמר

שמעון שכרתי כי זה נאבדתי בתוך הבית שלי וכעת שמצאתי הנה כחנו הנה כח הנו רבי ראובן האם שמעון כשר לעדות ג שש פה הוא לא פסול אם אחרי זמן אמר הנה זה לא פסול אלא מצאנו את זה בידו לא במזה היה בידו לא בזמן שהוא אמר שהוא קפה אחר כך ר את זה בידו כופר אז בטח ב להחזיר נו כן כדי להחזיר שחן אז מי שכופר בפיקדון פסול עידוד זה דווקא שראו באותו שעה שראו באותו שעה ש שהוא כופר את השעון אצלו אבל כאן רק לאחר

מכן ראו והוא אומר הנה קח את זה אני מצאתי את זה אתה יודע גם הוא לא בא בנחת אתה מבין ראו דזה אומר כן הנה בבקשה אני מצאתי את זה אתה מבין לא לא אומר תשמע תשמע אתה יודע לא מצאתי את זה אמרתי בינתיים אני אגיד לך אבל זה שגונב לא ילך השעון לידו אחסיר לא לא זה שאנו של וזה ש קדש לאלא בד כן שמעון גזל מראובן ד' שמעון גזל מראובן חפץ ולא תש ראובן ושוב הקדיש ראובן החפץ לפני שהצליח להוציאו משמעון האם מ קדוש

לא זה ש שלו לא לא בפשוטו לא יכול להגיד נכון ספק נכון ספק בכור שבא כהן ונטלו האם האם נאמר שבעל הבית לא יכול ליקח מהכהן משום המוציא מחברו עליו הרעיה כן מה זה אז מה מוציאים מידו מחלוקת אבל זה גם זכות הכהן בזה מהזה ספק מצים דו למה הריה שהספק נכנסים לדיר תעסה שות מצים ד כון מה זה ח דוד רגע שפש ת אמור להיות של הכן אם זה הפתח אמור באמת זהו מוציאים ידו מצ דו כן דו עוד קניין סודר אזמה למה דבר מציאים

מהד לא מציאים אם המקנה נתן לקונה צעיף ומטפחת אבל הקצה השני עודו ביד מקנה והקונה החז בידו רק כצד הראשון האם ה קניין סודר מה השאלה קונים בכליו של קונה ולא של מקנה אז מה התשובה בד של אומר איך זה אם זה ביד שלו לא יכול לקל הקצה הש עודו בידו אבל הונ וחס בצד של המקנה זה השאלה הנה החפץ אני אתה לא אכ אז מה קונים בקרב של קונה אפה החז טעות נפוצה חופה צריך לשים לב זהזה ותים את זה בשבילו הוא המקנה אז אסור

לקח גיד משהו לא הוא נותן לך את זה מתנה כן אם החתן יוצאים מהכיס משהו זה לא טב רעה מציאה עושים קניין רק בכליו של קונה רק להגיד שהשאלה לא נכונה מה התשובה פסיק ד השאלה קצת יש לה בעיה פה למה הם כתבו בכליו של מקנה זה לא עושים קניין בכליו של מקנה רק בכליו של קונה עושים זה לא קניין או כן קניין מה לרשום אם היה בכליו של קונה קנה כמט פסיק דמה כך תכתוב השא זה טעות עוד הפעם שאלה טע נכון נכון כ כתוב

תכתוב זה אמת גם אתה יש לך זכות לדבר מה כותב השאלה טעה תכתוב לו טוב פה מי שהגביע הר מי שביע הוא ראה מציאה כן אתה תגביע את המתנות רעה מציאה רעה מציאה ואמר לחברו להגביהה עבור עבורו וחברו הגביע אה זה היום למדנו אה בסדר חברו הגביע ואמר שזוכה לעצמו שביע מי שזכה מי זכה במציאה מי שביע האם הרואה שביקש להביע עבורו או המגביה אלי צריך לחלק בין מתי הוא אמר את זה אחרי שנתן או לפני שנתן לפני שנתן לו זכה אחרי שנתן לי לא זכה

אם עדיין לא נתן זכה מגביע ואם כבר נתן למבקש מה זה אתר בקשה 100 לכתוב לי 100 קח הנה בבקשה הלכות לא אסור לדבר במבחן סעיף ג' סימן תקפה תכפ ה הלכה ג אפרים אתה אין לך זה שעונים וזה למכור טוב הנה מה תן לו אני יודע אני ספקות קות נכנסים לג וק כמה אני שותה קפה ד אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים אשים אחר במקומו ואפילו שלושה או ארבעה די בברכה שבירך הראשון הפתח את כל הקהל והוא שיהיה שם התוקעים האחרונים בשעת הברכה אפילו אם

ברך ולא יכול לתקוע כלל שני תוקע בלא ברכה ולאיה ברכה לבטלה אחד תוקע אחר תוקע ולא שליח ציבור כדי שלא יתבלבל לשליח ציבור ואם הוא מובטח שחוזר לתפילתו רשה לתקוע ודווקא תקיעות שעל הסדר התפילה אסו לשליח ציבור לתקוע אבל כעוד שתוקעים מיושב יינו קודם שפ ממוצב מותר לשליח צב לתקוע ואם אין של ציבור תוקע מ יושב ראוי שאותו התוקע יתקע גם על סדר הבלחות כי ה מתחיל במצווה ים לו גמור נוהגים להכרות לפני התוקע סדר התקיעות מילה במילה פה ככה עושים פה מקרים גם לא יכול

להיות שחכמים העירקים לא היו מקרים כן כן אני לא זוכר שהיה היו מקרים כן לא לא הספרדים לא מכרים את צ'קס מכרים המכוונים מכרים בגלל שזה לוקח בין תקיעה לתקיעה זמן שלא יתבלבל הנה אומר כדי שלא יטעה ונכון הוא סעיף ה הנותן שכר לתקוע שופר בראש השנה או כדי להתפלל או כדי לתרגם בשבתות והים טובים אינו הואה מאותו שכר סימן ברכה וואי וואי וואי הכל בחינם רבותיי קח קח למה אתה הכפפת ז אתש משמע שרק אין סימן ברכה אבל אין איסור היום הם מקבלים שכר החזנים

והתקינה עם זה כנה בום אה על ההכנה שהם מכינים פורים פורים עוד לא הגי מוח אל אולי כדאי אבנו אם שכחו עכשיו אם עכשיו שכחו השבוע הקהל לקרוב שקלים שבוע הבא השלימו זה מחלוקת לא לא משלימים ם עובדיה אומר יש מי שאומר שכן אבל לא משלימים מי שפרי את השקל בדר א כל המצוות זה לא יצא משמע שכן ראוי לכל אדם לתת עוד זכר למחצית השקל וכטה בסידור הרשש יתן מאות אלו קודם תפילת מנחה של יום תענית אסתר וצריך לתת סכום השווה שלושה דירהם כסף טהור

דירהם זה שלוש גרם ומשהו ככה אז היה שהוא שווה לתשעה גרם כסף טהור משמ דרח מספיק יצא יצא רזים הפנימים לא כן זהו א כל איש שיש יכולת בידו יתן בעדו בעד אשתו ובניו אפילו הקטנים סכום אנן אונם עקר הדין אני חייב לתת זה אלא מגיל 20 שנה ומעלה ושומרים מגיל 13 שנה וטוב להחמיר כדעה אחרונה 13 יש אומרים גם כן דעת רבן עובדיה מברטנורה שהחיוב הוא בן 20 שנה במעלה דעת תוספות יום טוב מבן 13 וכן כתב בספר החינוך ד בן 20 כן דעת הרקח

ו דעת הרמבם כמו לתת מגיל 13 וכן כתב הרמבן בפירושו על התורה שהשכנים לקורבנות אינם מבין 20 שנה אלא כשהביא שתי שערות ובדרכי משה הביא בשם ההרי ברין שאף מעוברות נותנות מחצי בשביל עוברין במכ כל העובר כל העובר על הפיקודים כל העובר אומר ולכן כתב החביב בספר מועד לכל חי שעל ידי נתינת מחצית השקל מסלק מעליו את הגזרה הרעה שהייתה בשמיים ממעל כי כוח הצדקה להפוך מידת הדין למידת הרחמים זה טוב לתת אתז בשילה מעוברת לפני שיתן זכר למחטי השקט טוב למר ונוע ויקרא מתחילת פרשת

כ טיסה עד לכפר נפשותיכם ואומר לשם יחוד אנחנו פה בישיבה עושים כולם ביחד בח צהריים יש כל תהילים ביום תענית אסתר ועושים כולם ביחד זה הכי טוב אבל הרב שרעבי פה היה מתי נותן את זכר למ שקל היה בערב פורים עצמו כלומר בלילה קוראים את המגילה לפני קריאת המגילה אחרי מנחה היו אומרים לשם איחוד נוסע וגם אנחנו עושים פה בישיבה אבל אני הייתי הולך לבת ים עושה פעמיים מי מתפללים ביום פורים פ המגילה ב יבוא הודעות תענית השנה זה מוקדם נכון כן אתה השנה תענית אסתר

זה ביום חמישי למה הב אלה שבחוץ לעיר היד הם קוראים ביום מוצאי שבת המגילה יום שישי אי אפשר להתענות יום שבת אי אפשר ביום שישי לא עושים מוקדם אז יום חמישי מח זה צ ביום חמישי או ביום ראשון לא ביום חמישי זה מאוחר צריך לפני קריאת המגילה ומם ה זה טוב ביום תענית סרת מאיפה הוא יודע אם היא מרובת אם זה בן או בת לפי הבדרן גם וגם ספק למה לבת לא צריך לתת לבת למה לא זה ופ רק אצל התוניסאים לא נותנים זה כוף הנפש

ל מעשה העגל הם לא וזים הם לא נותנים לבת הם לא חתו בעגל עוד נכון נכון הוא יתן מגיע לך להריח טבק א מה זה איפה זה לא נראה לי אולי פתאום אני אפתיע אני לא יודע איפה אני כלומר אם אני אהייה באזור בני נדר שם שעה טובה א עוד זהו אנחנו הולכים לרמבם אנחנו פרק עשירי רבותיי דף לג היו עדה או אחד מהם פסול או קרוב לו אפילו פסלי עידוד של דבריהם או שהיה אחד מעידו מלך שאינו רשאי להעיד או שהיה עד מפי עד וכפו

ונשבעו פטורים משבועת העדות שלדו והעידו לא היו מחייבים בעדות ממון אז לכן חייבים משביע עני עליכם שתבואו ותעיד לי שאמר פלוני שייתן לי 200 זוז ולא נתן וכפו הרי הנו פטורים משבועת העדות שאם העידו בדבר זה לא יתחייב נטבע ממון באמירתו חלק כיוצא בזה תבעה להעיד לו שהוא כהן או לוי או שאינו בן גרושה או בן חלוצה וכפר ונשבעו פתורים משבועת העדות שאילו הודו והעידו לא היו מחייבים בדותן ממון אין פה ממון ד' טבען שהעידו לו שחבל בו בנו אוי ואבוי חבל בו בנו והדליק פלוני

גדשו בשבת ושאנסון אופטה בתו המאורסה וכפו ונשבעו פתורים משבועת העדות למה שאם העידו עידות זו חייב נטבע מתת בדין ואינו חייב תשלומין כמו שבארנו לכות נערה לכן ככ יוצא בזה ה היה עד אחד ושבעו בכפר פטור משבעת העדות שאין עד אחד חי בו ממון ו טבע את שני עדיו שהעידו לו ש זנתה אשתו וכפו ונשבעו הריו חיייבים משבועת העדות שאילו העידו היו מפסידים לכתובתה ויפטר זה שטוען והרי קפו בעדות ממון יש כא ממון ז טבע עדי קנוי או עדי סטירה וכפו ונשבעו פיטורים שבועת העדות שהרי

העידו שהרי העידו שאפילו העידו אין כך חיוב ממון אלא להשקה בלבד ואף על פי שדו גורמת לה שתפסיד כתוב בתה אם לא תשתה דבר שגורם לממון אין ו כ ממון שר אפשר שתשתה ולא תפסיד לא תשבור כתובתה חט ארי שקינן אשתו ונסתרה בעדים וזינט בעד אחד אחר הקינו והסתירה והשביע עד זה שיבוא ויעיד וכפר חיה בשבעת העדות שף על פי שהוא עד אחד אלו העידו אילו העיד עדות זו היייתה יוצא בלא כתובה כמו שברנו ברכות סוטה ט וכן כל עד אחד שמחייב המון בעדותו כפר ונשבע

או שבעו בבית דין וכפר חייב משום שבועת העדות כיצד כגון שהיה טובע נתבע חשודים לשבועה שן משביעין אותם משביע ד אחד שיבוא ויעיד לו שיש בידו שיש לו ביד זה מנה וכפר ארי זה חייב בשום שבעת העדות שאילו העיד היה נטבע הזה משנה ממון בעדותו כמו שהתבאר בכות טוען לכן קרק יוצא בזה יא האישה ששבעה עד אחד שיעיד לה במיטת בעלה וכפר חיה בשבועת העדות שא הועידו לה הייתה ניסת ונותנת כתובתה במי דברים אמורים ש שהיה לה לגבות כתובתה מטלטלין אבל אם אין לה לגבות כתובתה

אלא מן הקרקע הרי זה פטור משעת העדות וכן אם היו שניים המשביע עדי כרכה פטורין כמו שביארנו יג המשביע עדה בבית דין וכפור שניהם באחת כגון ש שיתחיל השני לכפור בתוך כדי דיבור של חברו שניה חייבים בשבועת העדות כל אחד ואחד מביא חטאתו על שבועתו כפר הראשון ושהה העד השני יותר מקדה דיבור אחר כך כפר הראשון חייב משבעת העדות והשני פטור משבעת העדות שודו עודה זה השני היייתה עדותו מחייבת ממון יד הודה אחד וכפר אחד הכופר חייב בין שכפר בתחילה בין שכפר בסוף כפרו שניים כאחד

וקדמה אחד ודה בתוך כדי דיבור הרי זה פטור והעומד בכפיו יה בשעת העדות תו השביע שתי כתי עדים שתי עין וג קת ראשונה אחר כך פקת שניה ראשונה פתה משפ העדות מפני שה סומכין על עדות שניה ואפשר להוציא המון בעדות הקת סבע זה ונמצא זה הנתבע אינו חייב לשלם ב שכפו לבדה הת הקת שניה קרוב וב מנשותיהם והרי הין גוססות אף הראשונה חייבת שהרי שניה בעת כפירת הראשונה התה ראוי ע שבמה יו עתה ראוין שמותו אלו הגסות ואם קפה השניה ואחר כך חרי אחרי שמתו נשותיהן

חייבים משבועת העדות טז הטובע את העדים להעידו וכפו ושבן ארבעה וחמישה פעמים והין ונין אחר כל שבועה ושבועה חוץ לבית דין ובשבת לבית דין ודו והעידו הרי אלו פטורים בשבועת העדות כמו שבארנו ום באו לבית דין עמדו בכפי תן חיייבים עלכל אחת ואחת מאותן השבועות שחוץ לבית דין יז במת דברים אמורים שענו אמן אבל אם לא ענו אמן אלא כפו על כל שבועה ושבועה ה ולא הוציאו שבועה מפיהם ולא ענו אמן הרי פטורים עד ששבעים בבית דין כפו בבית דין ושם בבית דין כמו שביארנו יח

השבע בבית דין וכפו חזר ושבע ארב וחמישה פעמים ון כופרין על כל אחד חד בין חוץ לבית דין בין בפני בית דין אפילו אנו אמן או נשבעו בפני עצמם פעם אחר פעם אינם חייבים משו שבועת הדות אלא אחת פני שר שכפרו בבת דין חזרו וודו אין עדותן מועדת כלום יט נמצאת הלמד כל השבועות שנשבעו אחר שכפרו בבית דין עד כפירת עדות שאם חימון שהם פטורים עליה משבעות העדות חייבים משבעת ביטוי כמו שביארנו פרק 11 זה היה של שבת עכשיו של היום זה כ אד נכון היום

כף אד כתוב ל א' כשם ששבוע שעה בשקר בלא תעשה מה זה שבועות שו נשבע שזה איש אתה מבין מה אתה נשבע כולם יודעים שזה איש נשבע שזה קיר נכון לא אק סליחה לא לא לא עכשיו כשי ששבוע ששקר בלא תעשה כך מצות כך מצוות עשה שישבע מי שנתחייב שבוע בבית דין בשם אה נשבע בשם השם כמו שנאמר ובשמו תשבע זו מצוות עשה ששבוע בשמו הגדול והקדוש מדרכי עבודי והידור וקידוש גדול הוא להישבע בשמו ב ואסור להשבע בדבר אחר עם שמו כל משתף דבר אחר עם

שם הקדוש עם שם הקדוש ברוך הוא בשבועה נעקר מן העולם שאיין שם מי שראוי לחלוק לו כבוד שנשבעים בשמו אלא האחד ברוך הוא ג מותר לאדם להשבע על המצווה לעשותה כדי לזרז את עצמו פי שהוא מושבע עליה מהר סיני שנאמר נשבע תב קיים לשבו משפט צדקך ד' שבועה זו ששבי ד שבועה ה נקראת שבוע דנין שה חיה בשבוע זו מן התורה בדבר סופים ה שלושה מני שבועות הן שחייבים בהם מן התורה ואלו הן שתענו חברו מטלטלין וד במקצת וכפר במקצת הנה זה למדנו עכשיו ומי שכפר

בכל המטלטלין שטענו עד אחד מעיד עלי ווא מישו הרי שבועות על ידי טענת ודי וכפיר לכן שומר שטען שב שפקיד אצו הנה שומר שטען שעבד דבר שהפקיד אצו או נגנב או מת כיוצא בזה הרי זה נשבע מספק שאין בעל הפי גדון יודע אם באמת טוען זה השומר או שקר והוא נשבע מן התורה שנאמר שבועת השם תהיה בין שניהם אומר לו אני הבקעתי אצלך כסף איי איי איי בו כל שבוע ש משביעות דינים חוץ מוש מני שבענו הרי מדבר סופרים וגם היא נקראת שבועת הדיינים וגם שבועות

אלו של דבריהם שני מיני שבועות הם יש בהם שבועות עדי טענת ודי וכפירה כגון שבועת שכיר ופוגם שטרו כיוצא בהן וש שבועת בטענת ספק כ שבעת הפין סן כיוצא בען ובדי ממ חיוב כל אחד ואחד נו שבועות ודינין ז יש שם שבוע אחרת והי תקנת חכמי התלמוד והיה נקראת שבועת סת ואף על פי שבית דין משביעין אותה היום אינה נקראת שבועת הדיינים ח שבועת הדיינים בן שת של תורה שספרים בין טענת פדי בין הטענת ספק ככי הנשבע איך תשמע איך איך הסדר הנשבע אוחי ספר תורה

בזרועו והוא עומד ונשבע בשם או בכינוי בשבועה או בעלה מפיו או מפי הדיינים וא ואין משביעין שבועת דנין אלא בלשון הקודש כצד מפיו כגון שאמר הריני נשבע בהשם אלוהי ישראל או הרי נשבע במי ששמו חנון או במי שמו רחום שאין אני חייב לזה כלום וכן אם אמר הרי הוא ארור השם אלוהי ישראל או ארור למי ששמו חנון אין זה לזה אין אם יש לזה אצלו כלו אצלי כלו וכיצד מפי הדיינין כגון שאמרו משביעי נו אותך בשם אלוי ישראל או במי או במי שמו חנון שאין זה

בידך כלום והוא עונה אמן או שאמרו הרי פלוני בן פלוני ארור להשם אלוי ישראל הול מי ששמו חנון אם יש לפ צלו ממון ולא יודע לו הוא עונה אמן זוי שבועת הדינים יא הדינין שישביעו ב קטת חפץ בידו הריו טוען וחוזר נשבע בספר תורה בידו םח פין בידו ושבעו אי חוזר נשבע שהרי אח תוה בידו כמו ספר הן שבעו מיושב אינו חוזר נשבע צריך לעמוד בנשמה תמיד חכמים לח תחילה משביעים אותו תמיד חכם לכתחילה משב טו והוא יושב בתפילין בידו ואם אין רוצה לתות תורה אין

תפילין בפ בכפו צי נשבע בלשון הקודש כמו שבנו אם אין שבועת יגם אם אין בין שבועת סשב קת החפץ שאב שב אוחז ספר תורה אלא משביעין אותו בשם ו בכינוי בשבעה ובעלה בפי פי בדין כמו בשבעת הדינים כבר נהגו הכל יוצא פ תורה ביד החזן הכנסת אושרם בת ש משביעים שבוע סד כדי לאיים עליו יד עדין ש נשבע בכל נשון שהוא מכירה או הרי זו כ מצוותה וכן ו הגאונים אבל סליחה רבותיי הורו ים טובים שהן משביעין תודה אין בלשון הקודש ואין ראוי לשמוח הוראה זו

ואף פי שנהגו בכל בתי דין נשבה בלשון החודש צריך להודיע את הנשבע עד שיהיה מכיר לשון השבועה ששבוע הדינים הי שבועת הפקדון בעצמה ו שב ס גו כל השבות בלשון הקודש ט כל מי שח בשבת הדנים שהי על ידי טענת ודי כפרה בן שהייתה מן התורה בן שתה מסן עניו כמו שתר כל מי שתח בטענה ספק מן התורה בן מדברי סופרים אינו צריך איום וכיצד מהימין נשבע אומרים לו ויודע שכל העולם כלו עז בשעה שמר למשה לא תישע את שם השם אך לשו וכל עבירות שבתורה

שנאמר כ לא ינ כל העביות שבתורה נפר ממנו כ ממנו משפחתו שפ עלי י וואי ד שור שנהם של ישראל שכל ישראל בזה שנאמר לו צח כתב אחר על כל ישב בה כ ות שבתורה ני שניים או שלושה דורות אם יש לו זכות כ נפר ממנו מיד שנאמר וצ ושם צבות בל בית הגנב ל בית הנשבע בשי ווד צתי מיד בא אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ואין לו ממון על חברו נו בחינם מ שבעו ובית הנשבע בשביל שקר כמשמעו חיתו ואת עצה ואת הנם

דברים שאין שאין אש ומים מחל אותן שע שקר מחלה אותנו אה י יז ועניין היום הזה כולו בלשון שהן מקרים אומרים להן כדי שיבינו בדברים יחזור אחות מותב אומר אין נשבע פותר אותו ותן מה שטענו חברו לכן אם אמר תון א משביעו פטרו הולכין אמר אן נשבע בחברו טובעו העומדים שם אומרים זה זה סורו מא עו הרשעים מעל ההולה האנשים הרשעים ואומרים לו לא על דעתך אנחנו משביעים אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין יט אעל פי שן איום זה בשבועות ספק כמו שבארנו ושבועת

סת צריכים עדי פצו בבעלי דינן אולי יחזרו בהן עד שלא תהיה שם שבועה כלל כ דבר ברור וגלו שכב שבוע בשקר שיהיה חיב משושת הקן כמו שבאנו משפטה נו וכ אלפי שהוא מזיד חייב לשלם מה שנשב עליית חומש שהוא רבי עקרן עד שיהיה הוא חושו חמישה הביא קורבן ושמו אם יש שם בית כמו שביארנו זוהר סליחה ודר עכשיו אי אפשר אי אפשר עכשיו דף ש לד פרצופם בטובגו וב כגון חושך חושך ג קצ ר חש רפים וב ר לעל ו כל חע ורי אסור מ מישהו

לא הולך בדרך השם הוא לומד סודות התורה כמהמ חב מחשב אוי ואבוי אבל מה טוב טוב הגנוז לרנ חי ברנש טוב וצדיק יר שמיים כך אמר לנו פתחו לי שערב מוד ה טוב הגנוז י מלון פתחו לי היתר דקר אהבה או בהיתר דקרה תשובה כל צדיקו קפו דרגה די ורזה דמילה פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים תום הקטורת ו אדוני אלוהינו שכת אבותנו פני כור הסמ זמן שבית המקדש קיים כאשר ס אותם על יד משה כתוב בתורתך ויאמר אדוני אין משה כעך סמ נף נתמ

בד ויאמר אדוני משה קח לך שמים נטף ושחלת וחת בנה שמים נ זקה בת בבד ויאמר אדוני משה קח לך סמים נטף ושנת וחל בנה סמים ולבונה זקה בת בבד יהיה יהיה בבת בת זקה נה חת סבים נקח מש ויאמר יהיה בתיה בבת בת ז ויאמר יהיה ב יה בת בת ז ההד בד אז רמיה ועשית אותה כתור ר מעשה רוקע קודש ושעת ממנה הד ונת ממ לפני הד מועד אשר ן לך שמה קודש קדשים כם בטיר עלי אהרון כתור צמים בבוקר בבוקר ב ה עלות

ארון את הנרות בן הב ור פני אד לדורותיכם ת רבנ וקטורת צ 368 35 חמה מחו שלושה אמנים מתרים שמהם מכניס כ גדול ם ח הכיפורים בערב יום הכיפורים כדי לקיים מסעת דקה מנ דקה ו סמנים היו ב ונו הן הצורי והציפורן והחן בני ו בנור וקציעה שבו שישה שישה ע מני שיק מלח שמעון בן גמליאל הלו מרג מקדש בני הכבוד תניה רבי נתן אומר כשהוא שוחט אומר הד הטב הטב הד פני שהכל יפה פ אין אדם יכול לעמוד למה אן מערב בני שהתורה אמרה כ

שור כ דבש ת ממנו ישא מזת הארץ בככ ורש מחה מע ורדים ויאמר עליהם מזש מחה זוזות מדם איש מפתח ב בוקר הזה את הבו הזב זב פסח במצרים ואת בתנו זה יוצאים מציד שלושה כ מורה מציד אח לששים צים ממנורה במור בגור חת שני הקנים ממ ממ כפתור שבעה מח זהב ור כ זהב ור עשה אותה כל כ אשני אש משה הה ויר מש ויעמוד בימת אה מועד והמגפה נעצ ני ני אשכיר ני וזך כחסדך חס יושב בסתר פך ר פ ו כ בנות עו

חיפ חמ רצו אד אלום שכל חלי עמ ישראל מכאל מכאל בןמ קדשים ששמם שמ מן הארץ לא שב לאבותינו הקדושים אברהם יצחק יעקב מש יברך בשמו צור כל הקהל הקדוש גם אלו שמאזינים דרך הפלפון דרך הב דברך דכון זכה דכון יהיה לכם חודש טוב סורות טובות שעות גדולות שמחה בכל בית ישועה לכן י רצון