🔥החיזוק היומי - צום י"ז בתמוז🔥 הרב בניהו שמואלי שליט"א יז תמוז התשפ"ו

17 יז בתמוז תשפו הנה היום הזה יום יז בתמוז חמישה דברים ראו לאבותינו ביז בתבוז אז אומר רבנו בחיה בהקדמתו עמידת משה רבנו בהר 40 יום בלא אכילה ושתייה פלה פלאות בשנת ב תמט 449 לבריאת העולם איך משה רבנו 40 יום ו-40 לילה לחם לא אכל כי הייתה אומר רבנו בכי נפשו מתעדנת בעידון שהיה הגוף שלו מתקיים כמו אדם כאילו אוכל ושותה ונפשו מתקיימת והמעלה הזאת למשה זכה בה 120 יום. למה? בשישה בסיון עד הכיפורים 120 יום. דבר ראשון בשישה בסיבן עלה נתנה התורה למחורתו.

ביום השביעי עלה אלהר בחזרה. עמד 40 יום שהם קנים ב-17 בתמוז שניתן לנו תורה היה שישה בסיבה למחרתו עלה עד מתי עד 17 בתמוז בוא ירד בשש שעות מן היום וראה את העגל ושבר את הלוחות מה נעשה איזה בעיה קשה זאת ולכן עכשיו הצום זה 13 יום זה על חטא העגל מ-17 17 בתמוז עד ראש חודש אב מחורתו ביום 18 ב תמוז שרף את העגל ודן את עובדיו ב19 עלה אל ההר ועמד שם 40 יום שניים להתפלל על אותו עוון והם קנים בראש חודש אלול ואז

ועלית בבוקר אל הר סיני עמד שמה 40 יום 30 לקבל לוחות שניות והם קלים 40 יום שלישיים זה לקבל לוחות שניות ואז ביום הכיפורים אמר לו הקדוש ברוך הוא שלחתי בדבריך כדבריך ועכשיו איך ביום הזה נשתברו הלוחות זה דבר ראשון ביום ה הצרחה גדולה פלא פלאות ודבר שני בוא ביום הזה מוטל התמיד ממי בית ראשון וזה וגם כן ופקה עיר ירושלים חורבן בית שני ו וגם בראשון וביש אומרים ושרף אפוסתומוס הרשע את התורה גם כן והעמיד צלם באיכל בעומת צלם באכן גם ביום 17 בתמו זה

היה אז ככה לכן אלו הימים שם כל בני ישראל מתענים בהם מפני הצרות שיראו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה וזקרו למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שעד עתה עוד לא נושענו בזכרון דברים אלו נשיב להטיב ויתוודו את עוונם ואת עוון אבותם השם יחזיר אותנו בתשובה שלמה עכשיו צריך בימים האלה בימים הטרופים האלה בפרט בימי בין המצרים צריך לחזור בתשובה שלמה לבכות ולבקש צער בגלות השכינה על בית המקדש, על צער של צדיקים, על צערות של משיח. לכן תיקנו בכל לילה תיקון חצות, כמו שכתוב בזוהר, כל איך

אומר הזוהר? כל אדם שבוכה ומרים [כחכוח] כל הלחום בבית המקדש הקדוש ברוך הוא אז הזוכה למה שכתוב יחדיו ירננו לראות בעזרת השם משוב השם ציון לכן בזוהר הימים הללו צריך גם בצהרי רבנו הארי אומר מהיום כל יום בחצות היום נבכות על חורבן בית המקדש בכל שכן בחצות את הלילה.

אז כתוב בזוהר הקדוש והנה נער בוכה על משה רבנו ותחמון עליו התאומר מילד העברים זה. אז אומר הזוהר הקדוש אמר [נחירות בוז] רבי יצחק גאולת עם ישראל תלויה אלא בבחי באותה הדמעות של הבחי באותם הדמעות בזכות הדמעות האלה יוצאים מהגלות זה מה שכתוב בבו חלונים ובילם כמו שיתגלה יוסף אחד בבחיה כמו שכתוב ויתנו קלו בבחי ככה הקדוש ברוך הוא אינו גואל את ישראל אין להם תוך בחייה שנאמר בבחי יבואו חלונים בלם אז לכן צריך חזק חזק להשתדל. כל זה נגרם על ידי עוונותינו. אז צריך להשתדל בכל הכוחות שלנו ש להצטער, לבכות, להשתתף בצער השכינה וגם כן כל יום ללמוד, לגרוס בזוהר הקדוש לפחות איזה חצי שעה, לעשות כוח לשכינה, לקיים מצוות אהבתה לרעך כמוך וגם שהוא יכול להחזיר בתשובה את הסובבים אותו ולקרוא כל יום סדר פתום הקטורת.

שמורך שבת כחתה לא כתוב רבי שמעון ברח אומר אלמנה משמר שני שבתות מיד נגלים אז אומר רבי יונתן המשיץ כותב רבי יונתן המשיץ בספר יערות דבש מי שאין דעתו [כחכוח] שלמה לא הרגיש כל כך בשר החורבן כמו שאנחנו בעוונותינו הרבים לא מרגישים כל כך את חורבן בית מקדשנו למה לחסרון דעתנו איך היה אומר הרב רב שרבי אומר אין שוטן לזוק הוא לא מרגיש הוא לא יודע אבל אלה הגדולים שלמי הדעת הם מרגישים עוצה מהעבדה למה אם אדם היה מרגיש את כוח העבדה לא היה לו חשק

לא לאכול לא לשתות לא לישון היה כואב לו מאוד אז היה אומר רבי שמעון שן פינגוס אומר מה זה עניין הבחייה זה מראה על השתתפות של האדם במצב הרוחני של כל ישראל בצד ר השכינה אומר תראה מנהגו של עולם אם יש השם יצילנו לוויה איזה מת [כחכוח] רק רובי המשפחה בוכים מי בוכה הקרובים אלא ממש מי שמרגיש קרבה קרבה מתעורר בבחי ככה הימים האלה ימים של אבלות החורבן בית המקדש זה נבחן כל אחד כמידת קרבתו אל השם יתברך כמידת קרבתו אל הקדושה איך הוא שייך בהשתתפות

אני לא מי שקרו במשפחה הוא בטח לכן צריך לכבוד לחזק את ה חושים למה הבכי הוא מבטא את המה שאדם איבד את החיסרון וכך מתקרב יותר מי שלא מסוגל לבכות בימי בין המצרים צריך לשבת על הרצפה ולבכות בבחימה על חורבן בית המקדש לא מסוגל ועד שלא אכפת לו נפקרת שלא אכפת לו בכלל. זה בעיה בעיה. כלומר כי לבכות על ההפסד הגדול שיש לנו ברוחניות שאנחנו לא קרובים להשם. היה אומר המגיד מדובנה אומר במשלים שלו אחד משרי המלוכה היה אהוב מאוד מאוד למלך ו הגויים השרים התקנעו

בו מאוד כל פעם מעלילים עליו עלילות עלילות יום אחד הלילו עליו איזה עלילה והמלך יודע שהכל שקר אבל אין לו מה לעשות הוא לא יודע מה לעשות אמר לה אז לפיילה והמשפט צריך לשים אותו בקלבוש.

[כחכוח] אמר לי שני שוטרים שבלילה יקחו אותו, ישמו אותו בבור עמוק. וככה היה. אומר, "אבל מה עשיתי? לא עשיתי כלום." אומר, "ככה אמר המלך." טוב, הוא ירד שמה, היה עייף ונרדם ישן.

תהפך לצד שני, קם. רואה עדיין חושך ישן. הוא לא זכר בכלל לא חלם שהוא נמצא בבור כם עוד הפעם רואה עדיין חושך אומר נשאן עוד קצת ככה ישן יומיים המלך מתפלא הוא היה בטוח הוא עומד שמה בחוץ מחכה לו רוצה שיצעק אליו מדבר איתו לא אומר בסוף המלך בעצמו ירד נכנס לבור אומר כבר אתה בוקר וגם לילה ושוב עוד הפעם בוקר וגם לילה ואתה יושן איפה אתה אני מחכה לך רגע רגע אומר כך אנחנו ישנים בגלות לא מבינים שקועים במחשקים או שיבה נקמתי עולם לא אומר

הקדוש ברוך הוא הדבר תלוי בכם קום עירוני מראש השמולות תתפללו תזעקו שאני אוציא אותכם מהגלות. אומר החתם סופר מי שלא בוכה בפתיקון חצות שימן שהוא לא מספיק יראי שמיים אצלהם היה כולל שישי היה חתן חתם סופר כל התלמידים עושים ביחד תיקון חצות אצל חתם סופר שכנז כולם ביחד בדרך כלל היה רב פיש סופר הוא היה השליח ציבור כנראה גם אצלהם היו אומרים את זה בבחי אה בטח יום אחד הוא לא יכל לבוא רב פישן נתנו את זה לאחד הבחורים להיות צליחצוות חתם סופר שהוא גמר אמר

זה הבחור מקולקל אם הוא לא בכה בתיקון חצות יש בו קלקול אחר כמה זמן ראו שהוא באמת מקולקל הבחור הזה אומר זה לא יכול להיות בן אדם לא בוכה בפרט עכשיו תיקון חצות שבין המצרים יש שפת הדמעות פשוט אנו באשעה באב נוהגים לקרוא מגילתה זה חיבר את זה ירמיה הנביא אנחנו באת המקדש ורמז את ה את השם שלו אכה אכה אני ירמיה כהן אין הענתות.

הרמא כותב שהפלטון היה פילוסוף גדול הפלטון בזמנם בא לירושלים עם נמוכת נצר ולאחר החורבן נכנס לער הבית ראה את ירמיהו בוכה איזה איזה איזה בחיות איזה יללות או בוכה אי אפשר להפסיק אותו שואל אותו הפלטון דבר ראשון אתה חכם בישראל למה למה אתה בוכה על עצים ואבנים? א' ב שאלה השנייה, הביתה לא כבר נחרב. מה שעבר אין ראוי לבכות. שאל אמר לו ירמיה הנביא, אתה בטור פילוסוף, יש לך ספקות פילוסופיות שעדיין לא נפטרו לך?

אומר ללתון, בוודאי. נכון יש לי יש לי הרבה. אמר ואומר לו אין אף אחד בעולם שיכול לפתור לי אותם אומר לי תגיד איזה ספקות ספק שתיים אומר לי אתה לא יכול לפתור לי מה תגיד אמר לו איזה ספק מה זה כי לאחר יד כל כך פתר לו את זה תגיד עוד ספק תגיד עוד ספק תגיד עוד בעיה שיש לך פתר לו אומר לו אתה שומע אומר איך אתה יודע את כל זה אומר כל החוכמה הזאת שאבתי מהעצים יצים והאבנים האלה פה השראת השכינה זה לא סתם

יצים ואבנים איך אני בוכה על זה על זה אני בוכה ועל השאלה שלך השנייה איך נהל לחכם לבכות על העבר זה אני לא יכול להגיד לך עכשיו כי אתה לא יכול להבין אתה חושב שאתה פיקח אבל אתה לא יכול להבין אנחנו מבינים את היטב. גוי הוא לא מסוגל להבין את סוד הדמעות.

לא מסוגל להבין את שפת הדמעות, שפת הנשמה. אצל הגוי הדמעות זה על העבר. אצלנו הדמעות זה לא על העבר. זה בתוך הנשמה.

אין עבר [כחכוח] ובהכל אחד. הנשמה היא חלק אלוה ממעל. אין לה התפלגות של זמן. מה זה?

כי הם לא מבינים, הם לא מבינים זה כמו שאחד היה עובר רואה בית וילה מה זה ארמון נשרף היו בוכים אנשים שעוברים על היופי ועל האדר מה זה הכל עולה באש יש שם אחד היה בוכה אומר אתם בוכים על החיצוניות אבל אני בוכה על הפנימיות מה פירוש אומר אתם יודעים כמה כסף ח כ חיבתי בין הקירות >> לא לא רק הרייתים הריטים כולם רואים אבל בקירות >> חיבתי מיליונים דולרים מיליארד זה הכל עלה בלהבות אתה מבין הקירות מדברות אתה מבין אומר הסבא מכן אם ילד קטן

מבין מה שחכם גדול בחכמי האומות כמו הפלטון לא יכול להבין אומר, ככל שאנחנו ננסה להבין את עומק האסון של חורבן הבית, כמה שתנסה, עד תוכל לדעת את העוצמה הגדולה. מיום שחרה בית המקדש אומר המרשה אומרים רב תלמוד לא נראיתה רקיע בטהרתה השמיים נתכסו בעננים דקים ממחיש את האבן הנורא עכשיו אתה חושב שאתה רואה רקע לא עוד לא ראינו רואה ירמיה הנביא שבסוף שבנוסף לחורבן לא רק זה גם נופלים חללים רבים מעם ישראל צדיקים מאכל לעוף השמיים חי איתו ארץ עמודי עולם נשים בתף היה בוכה ואומר

מי יתן ראשי מים ועיניים מקור דמעה ואבקי יומם ולילה על חלל בתמי איך איזה אכזריות שלקרו השרה רגי מלוכה רבי ישמעאל כהן גדול איך הפשיטו את עורו מעל הפנים מעל הגוף גוף סרקו את בשרו במסרקות של ברזל איך רבי חנינ בן תרדיון קחו אותו בספר תורה ושרפו אותו הליכו על לב לו ספגוני של צמר כדי שתצא נשמתו בזמן ממושך ככה היו עושים אדם רק שומע את זה זה קשה הרג כתוב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיה. לא כתוב מעשה באישה אחת שהיה לה שלושה בנים והלכו בניה

למלחמה נטלה בנה שהיא מניקתו לא אין מה לאכול בשנתו בקדרה כשבניה חזור התחילו לאכול את המאכל הכירו בבשר שהיה בשר אחים התינוק עלו לגג נפלו ומתו כך היה הצרה בזמן החורבן עליהם מקונן נרמיה הטובים היו חללי חרם חללי רעב אומר אין לך קושי יותר ממי שמת ורעב כתוב בקוד שמעוני אמר רב חמה כיוון שחרבה ציון בירושלים בבית המקדש ונשרף ההיכל ויצאו ישראל בשל שלי של ברזל היו מבקשים לבכות ולא יניחונאים אלא היו רודפים אותם ומכין אותם על צבריהן שנאמל צברנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו תבדוק

אצלך אבל זה עובד >> עוד פעם אומר לאמיתו של דבר צריכים לזעוק התחנן כמה יתומים ואלמנות היום בר מינן כמה יתומים ואלמנות אדם רק יחשוב מה היה שמה בשמחת תורה >> איזה דברים מי שמע דבר כזה מי ש אין מי שיגן בעדינו אתה רואה כמה יש אנשים אנשי אמונה עבדו מה נדבר אתה מבין בין זה לא פשוט למה בזמן שהיה בית המקדש אדם היה חוטא מביא קורבן שב בתשובה מתכפר לו עכשיו איפה אדם נשקע בעוונות מתרבים הצרות צריך הרבה הרבה ללמוד תורה למד לכם מאמר הרב

אלחנן צרמן הוא אומר שפעם בזמן השפת רבנים יר חפץ חיים דנה דב אליהו לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא פרס ומד לעולם אלא בזכותו של קורש שהיה בוכה ומתנח בשעה שהחריבו אותו הגויים. אז החפץ חיים אומר בוא תחשבו כמה בגיל כמה היה קורש [נחירות בוז] בגיל שבע שנים תראה מה השיג ילד קטן להבין לבכות על החורבן מה מה הוא מבין זכה לקבל מלכות פרס ומדי לעולם בחיים פלץ' מביא שמי שמכונן על חורבן הבית מתכפרים עוונותיו וזכרו להריכות ימים ובניו לא ימותו בחייו יראה זרע יעריך ימים

אומר בזכות ב בזכות אותם הבוכים על חורבן הבית התכבצו הגלויות ותבוא הגאולה כי יבואו ב חתנוניםחנונים מבינים לא רבותינו היה אישה אחת התעברה הייתה איזה 10 שנים עכרה אחרי 10 שנים התעברה הגיעה שעת הלידה הבעל התרגש מאוד נגש אליו הרופא אומר לו תשמע יש סיבוך [נחירות בוז] ישנה אפשרות אחת מן השתיים או שהאישה תישאר בחיים וה והבלד הולך או הבלד ישאר בחיים והאישה אין שמה הייתה בצורה קשה מה יעשה מה יתה עם אשתו ובצד שני איך אפשר להורגו בא סיפר לה מעוברת אומר אומר התחבתה מאוד

בסוף החליטה שעדיף להשאיר את הילד בחיים והיא תהיה כפרה עבורו בקשה אחת היא מבקשת כשילד יגדל תמיד זכור את המעשה שאני מסרתי את חייה בשבילו שיכיר לי טובה ויתפלל לנמוחתי והכל טוב זה ינת גדל הולך אחרי כדורגל אבא שמר לו בוא תעשה קדיש אמר לו בואי תראה מסביר לו אומר בית המקדש היה משמש לנו כאם האוהבת אותנו שהיינו נטמעים בעבירות באה האמא מנקה את הכל כל נתערים על ידי ריבוי ריבוי ריבוי העוונות חייבו קללה הקדוש ברוך הוא אומר תבחרו אחד ושתיים או תם או בית המקדש

יחרב על מזמור לאסף אומר כינס מבעלה אלא ששפך חמתו על עצים והאבנים זה מזמור שלא יהיה קללה למעשה למה אנחנו [כחכוח] חלו ביום תשע באב בצהריים יושבים כיסאות ואומרים כבר פסוקי נחמה מה קרה זה שאלה גדולה כי כתוב בגמרא במסכת תענית שרק בצהריים ביום תשע באב עצמו בצהריים אחרי צהריים התחיל השריפה של בית המקדש וזה והמשיך ביום י אז מה אתה מה יושבים כבר צריך לבכות אותו זמן זה עיקר הבחייה אומר לו אומר שעם ישראל התחילו לקבל את המכות של החורבן היו בוכים מאוד למה רואים

עוד מעט אין תקומה יהרגו את כולם מה נעשה איפה עם ישראל כשראו שהוא צת בית המקדש אה עכשיו שופך חמתו על העצים והבנים ועם ישראל ישאר לכן זה הנחמה זה השמחה אז אז זהו אומר הקדוש ברוך הוא נו מה אתם רוצים עכשיו בגלל העוונות הקדוש ברוך הוא החריב את הבית המקדש אבל אין מזבח אין שכינה אין מזבח אין כרובים אין בית המקדש אז אנחנו צריכים לפשש במעשים שלנו להתפלל לקדוש ברוך הוא זה הכל נעשה בגללנו בגלל עוונותנו זה העניין לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר

אפילו אם חלילה ודי היה נמצא באסתר פנים עדיין היה יכול להידבק בהשם היה זכות בית המקדש היה לכפר על העוונות, לוקח את הבן אדם, רוחץ אותו, עושה לו עכשיו זה בעיה גדולה עם ישראל אומרים שהנודע ביהודה היה יושב בתשעה באב מזמן הכינות עד מוצאי תשע באב על שכרף של בית הכנסת וראשו בברכה ובוכה על חורבן הבית הנודע ביהודה חתם סופר בסעודה מפסקת היה דרכו להטביל את ה לחם בדמעות רבי יוסף חיים זונ אומר שפעם הציצו מן החור של המנעול ורה ספר פתוח והיה מוריד כנח על

דמעה את הדמעות היה משליך לתוך עד שמינה את דמעות בסודה מפסקת רו אותו לוקח את הכול של הדמעות טובל בזה את הפת ואוכל זה סעודה מפסקת החתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש חתם סו אה זה רבי יוסוף חיים זונפל אומר מה שהוא עשה להיות כמו רבולצ מצליח.

הוא רק פעם אחת [צרחות] הוא עשה כזה. פה היה חם יעקב מוצפי. ראית איך הוא היה בוכה? אני הייתי הולך במיוחד, לא מתפלל פה, הולך רבי יעקב מוצפי, יושב איתו, מה זה בחיות?

كحل دمعه ‏Ah. כתוב בתנדב אליהו הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה לעם ישראל שעשו תשובה יותר ממה שמצפה האב לבנות האישה לבעלה כדי שיגעל אותנו ויבנה לנו בית מקדש. אז אומר רבי חיים פלצ'י, האמנתי כי דבר, תאמינו לי, בכל פעם שאני קורא את המאמר הנכבד הזה, עיני עיני יורדמים דיך ייתכן דמלך [כחכוח] הכבוד אלוהי עולם הוא יושב ומצפה שנשוב בתשובה כדי לעשות טובה עמנו. כל הטובות שבעולם האדם הולך בשרירות ליבו הנה שם על הקדוש ברוך הוא מצפה לכן צריך לשוב בתשובה כמו אישה הולכת לבעלה הלכת למדינת הים כמה צפה לו מתי יבוא שומעת רעש ישר באה לראות ככה זה הקדוש ברוך הוא מצפה לנו צריך חזק חזק לעשות בעזרת השם.

אז היום בעזרת השם בערך באחת אז נהיה בכותל בקשת וילסון נעשה שמה תיגול חדשות של צהריים שם זקן תמיד אני עושה את זה בפנים קש מני רבי יוסף שפעשה שמה אולי לגרום לאנשים שהשתתפו