הדף היומי מסכת קידושין דף כד הרב בניהו שמואלי שליט"א כ אלול תשפג

אז אני אחזור על מה שאומר הרב מפונוביץ' שהיום פטירתו אז הוא אומר ראינו בברית בין הבתרים כתוב ותרדמה גדולה נפלה על אברהם והנה אמה חשכה הגדולה נופלת עליו רבותינו דרסו את הכל הגליות מראים לו לאברהם אבינו אמה החשכה הגדולה הגליות ואומר לאברהם ידוע ד תדע כי גרי יהיה זערכה בארץ אלו להם ועבדו ועינו אותם. איך זה אפשר שאדם שומע כזה צרה גדולה, בעיות כאלה גדולות והוא גזירת כל הגלויות דם ואש תמורנות עשן ואיזה ייסורים ואיזה בעיות והוא הולך לישון שינה עמוקה איך אפשר לישון שינה עמוקה אי אפשר לישון אלא רבותינו אמרו מסביר שכל זה היה בגזירת הגלות. תראה מה זה. גם החושך והערפל יהיה צרות כאלה גדולות, בעיות כאלה גדולות, מיתות משונות והכל ואנשים ממשיכים לישון.

זה גם זה הגלות. זה גם היה גזרה שאנשים לא מתעוררים, יושנים. עכשיו רואים אמת הדין הגדול זה לא דבר פשוט ורואים כל ממש אם אדם מתבונן נראה הכל מסביב בלאגן גדול הכל כל מקום שאתה הולך זה גויים מורים מורים מורות כל המקומות גויים מורים מורות ללמד את עם ישראל תורה גויים איזה בושיון זה והם בכל המקומות בכל העבודות בכל חשבתי שהם עובדים בניין הם עובדים בתי חולים הם רופאים וגם כל שונאנו מסביב איך ואנחנו יושנים כל אחד לא אף אחד לא מתעורר לבכות להתפלל להתחנן לעשות

עצרת תפילה איפה איפה זה מדרדר דר אז זה גם בכלל הגזרה אומר זה בכלל הגזרה והנה אמה חשכה גדולה אתה יודע לפעמים אדם לא מתעורר יש למשל חס ושלום איזה בעיה יש איזה דלקה אש מעוררים אותו לא מתעורר נותנים לו מכות קום הוא לא מתעורר מה זה? צוחבים אותו בכוח.

אין לו מתעורר. האש פורצת הוא ישאר פה ישרף. צריך היה להציל. ככה זה צריך להציל.

זה שלא ישרוף. לפעמים הרופא אומר לבן אדם, זה הבן שלך, אסור לו אם ישן הלך. מה אבא עושה? לא נותן לו לישון.

עכשיו הוא לא יכול, הוא שוכב, הוא רוצה יש שם לו דוקרנים מלמטה, דוקרנים שלא יכול לישון. זה לא דבר פשוט. שמו. פה פלאות אומר שהיה עכשיו זה הזמן שאדם יכול לשנות את כל התמונה עכשיו זה הזמן אפשר לשנות את כל הגזלות גם פרטיות גם כללי להיות אם אנחנו נעשה חזק זה זמן שמנצלים היה איזה אביון אחד עני היה הבית שלו ריק מכל לא היה בבית כלום גם הבית מענתיקה מחפשים בבית תקע חשמן אין יש לו שקע אחד איפה להכניס חשמל שקע אחד אמנם מסביב יש פרחים

אבל סך הכל שקע אחד הצורך היה משתמש עם התנור לאפוד לחם חלות המקרר היה מכונה לפעמים מקרר לפעמים מכונת כביסה ככה זה היה יום אחד המלכות הממשל עשה איזה הגרלה היו היו שמה עניים וזה רצו לשמח אותם לרגל ההצלחה הגדולה של הממשל עשה הגרלה מי יקבל שלו מכונה שמדפיסה כספים במשך שעתיים מדפיסה 200 אתה יודע אתה כחול למשך שעתיים בקיצור יצא המזל של העני הזה טוב עכשיו באה המכונה לבית זה שעתיים פה חבל ה כל רגע ורגע ישר ניגש למלאכה בחשק ובמרץ חיבר את המכונה לזרם

ואוהו איזה תענוג מתחיל מתחיל שטרות שטרות שטרות באים הילדים שלו הקטנים אבא לא תוציא את זה אנחנו רוצים עכשיו תשים לנו את התנור ללחם מה לחם עוד מעט אני אקרא לכם את כל העולם בואו תסתכלו מה שקורה פה מה עכשיו לחם?

תראו מה אני עושה לכם. פלא פלאות. לא רבים איתו. בא זה אומר אין זמן אבא רגע אחת הוציאים לחם לא אין.

זה נפל בתוך הלכלוך. אין לו מכנסיים אחר. רוצה לשים את זה במכונת כביסה. כל אחד יש לו עכשיו הבקשות התחילו.

אומר זה לקח. יש לנו עכשיו אלפים אלפים של כסף להרוויח במשך שעתיים תנו לי לעבוד אחר כך אני אקנה לכם הכל חדש עזוב הכל אני אקנה חדש לא להשביט את המכונה רגע אחת אומר עכשיו כל רגע זה אין ערך לחשיבות שלו תראה לך איזה אחד טיפה שאומר לו יש לו מכונה מדפיסה דולרים הוא רוצה עכשיו במכונה להכין זה פיטות איזה שכל זהו אה לא לא עושים דבר כזה בא הזה צ אומר לו אני רוצה עכשיו לשמוע את המוזיקה של הפרסים כן מה זה עכשיו עכשיו מדפיסים כסף חדש וזה אמיתי זה אמיתי בשבילנו ממש צריך עכשיו זה הזמן ועכשיו זה זה אמר את זה הרב מיפונוביץ' היום זה גם פטירת רב אלפיין. אתם יודעים רב אלפיין היה בקי בש"ס. רב ללפיאן הוא היה המשגיח של ישיבת בכפר חסידים.

היה לו גילי אליהו עונבי. היה לו היה משהו מיוחד. היה עמן בלימוד מתוך תעניות וסיגופים. אומרים שהיה מתפלל תפילה משהו לא רגיל בעולם היה בקיא בשס שישה סדרי משנה היה לו גם תיעה גדולה בחוכמת הנסתר אומרים שהיה מה אני אעשה בזה עכשיו אחרי זה לא תן אנשים [מוזיקה] היה בקי בקי בכל התורה.

הוא היה לומד עם הרב בעל הלשם שבו רבי שלמה אלישיב. הכל בצומות, בתעניות. נפטר בגיל 94 כ באלול. היה מקובל גדול בעל הלשם.

לשם שבו יש ספר הוא למד איתו לשם שבו בהלמה. כן חלמה לאמה פעם בא אצלו איזה בחור אצל רבי אלה רב אלי רבי ביעק היה איזה בחור שנכנס אליו אה הוא ראה אותו הרב אלה הרב אלה היה עומד בחלון ב-12 בלילה ולומד הוא רואה איזה אחד הבחורים נכנס לישיבה בשעה כזאת ניגש אליו אומר לו בוא בחור בוא תשאל אצלי למה שלא תעיר את החברים שלך בחדר בוא אומר לו כבוד הרב לא בוא קח אותו חיסה אותו טיפל בו נתן לו לאכול קודם והכל עשה הכנסת האורחים

הכיסה אותו בשמיכה הכל טיפל בו כמו תינוק הבחור הזה מרוב ההתחגשות הוא לא יכל לישון הוא מזיע מה הוא שומע את הרב ולא תביא תועבה את ביתך ולא תביא תועבה את ביתך ך וואי וואי וואי זה תפס אותו חיל ברעדה אומר אני לא ביקשתי לבוא הוא התחריח אותי לבוא נו תביא את ככה איזה שעה אחר כך הרב מאיר אותו כזמן התפילה לבוא הלך אחרי התפילה נכנס לחדר של הרב מה זה נפל איזה בחיות אומר ככבוד הרב אני לא ביקשתי אומר מה על מה אתה מדבר אומר

לו אם ככה לא התכוונתי בכלל אליך אני אסביר לך אף אחד לא יודע בעולם אבל לך אני אגיד אומר כל בוקר אני נכנס לבית מדרש לתפילה יש 500 בחור כולם קמים לי וזה גאווה מה אני אעשה איך אני לא אתגאה אני משנן לי שעה ולא תביא תועבה את בתך הגאווה זה תועבה זה עבודה זרה לא להביא תובה ביתך. כל אני משנה את זה שעה שעה. זה לא קשור אליך בכלל.

עד שככה הוא הצליח. אומר צריך ללכת לישיבה אז מה זה תואבת השם כל גב? אומר עדיין לא נחדעתו. אומר מה אתה מבוגר?

שייך אצלך גאווה? אומר תאר לעצמך בחדר זה בצד מונחת פצצה עלולה להתפוצץ בכל רגע אבל חלפו הרבה שנים לא התפוצצה אבל היא יכולה להתפוצץ עברו הרבה אנשים לא נזוקו אבל היא יכולה להתפוצץ אומר צריך כמה שיותר למעט את ההזק אומר נכון מידת הגאווה זה פצצה מתקתקת אפשר לדעת מתי מתפוצצת זה נכון. כמה צריך האדם להיזהר זה אמר לנו את זה ראש הישיבה את הסיפור הזה על רבי נפל רבי יהודה צדקא היה עושים לא תביא תובה את בקך בראש ישיבה היה מדגים לנו את זה זה היה

נכנס בעצמות גם היום זה פטירת רבי אברהם מונסה רבי אברהם מונסה זה היה גם כן מקובל גדול היה תלמיד חכם גדול הרבנים היו מאוד מכבדים אותו, היה בפורת יוסף והוא סיפר לנו בעצמו שאבא שלו רבי יוסף מונסה היה ב בחלב ושמה הם נולדו שני אחים רבי יוסף מונסא ורבי אברהם מונסאבא שלהם רבי יעקב מונסה אבא שלהם היה עני מרוד אמא שלהם נפטרה כשהם היו ילדים קטנים והאבא לקח עוד אישה והם גדלו בבית הזה ולא היה מה לאכול. היה בא בלילה אומר על עצמו הייתי בא בלילה

עכשיו רעבים לא אכלנו כל היום אם יש פרוסה אחת נאכל.

אבא אומר, יש לי יש לי שני פרוסות. גם אני לא אכלתי, גם האמא לא אכלה וגם אתם לא אכלתם. אבל אתם אם למדת טוב רבי אברהם היום מגיע לך. אם לא למדת לא מגיע לך.

אומר אבא לא למדתי תאכל. אבא לא היה ברירה. אבא היה אוכל. היינו הולכים לישון רעבים עם בחיות.

ככה היה המצב תראה הוא סיפר לנו לא היה לא היה לו פנים של תלך הוא יש לו ספר פדה את אברהם שמה הוא מספר דברים אדירים מה שהיה באותו זמנים שנקרחים חכם ידיד לויס היה לומד בקדו חנה לאזו רק בשביל איך הוא מלמד שאומרים וואו ולא כן כן נכון הוא היה גם מדקדק שופטים את הברה שניות בשביל ענם ‏W אנחנו א פרק כ פסוק יב וישלחו שפטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין אמור מהרעה הזאת אשר נהיעתה בכם ועתנו את האנשים בני בני על אשר בגבעה ונמיתם

הונמםערה רעה מישראל ולא ולא אבו בני בנימין שבוע בכל אחיהם בני ישראל איי איי איי ויאספו בני בנימין מן הערים גבעת לצאת למלחמה עם בני ישראל והתפקדו בני בנימין ביום ההוא מהערים 26,000 איש שולף חרב לבד מיושב והגבעה התפקדו 700 אישחו מכל העם הזה 700 איש בחור יתר יד ימינו כל זה קולע ואבן אלא שערה ולא אל השערה ולא יחטי וואו וואו וואו צלפים קולע לחות השערה 700 איש ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימין 400,000 איש שולף חרב כל זה איש מלחמה ויקומו ויעלו בתל וישאלו באלוהים

ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתי חילה למלחמים בני בנימין ויאמר אדוני יהודה יעלה יהודה בתחילה ויקומו בני ישראל בבוקר ויענו על הגבעה ויצא איש ישראל המלחמהים בנימין יערכו איתם איש אתם איש ישראל מלחמה אל קבעה ויצאו בני בנימין מן הגבעה וישחיטו בישראל ביום ההוא שניים ו20 אל איש הארצה ויתחזק העם איש ישראל ויוסיפו לערוך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון ויעלו בני ישראל ויבקו לפני אדוני עד הערב וישלו באדוני לאמור ההוסיף לרשת למלחמה בני בנימין אחי ואמר אדוני עלו אליו ויקרבו בני ישראל בני

בנימין ביום השני ויצא בנימין נקראתם ממנה הגבעה ביום השני ושחיטו בבני ישראל עוד שמונה עזמונת עשר אלף איש ארצה כל אלה שולפי הערב יעלו בני ישראל כל בני ישראל וכל העבו בתא ויבקו וישבו שם לפני אדוני ויצאו ביום ההוא עד הערב ויעלו עולות ושלמים לפני אדוני וישלא בני ישראל באדוני ושם ארון בריאת אלוהים בימים ההם ופי נחס בן אלעזר בן אהרון הכהן עומד לפניו בימים ההם לאמור ההוסיף פעוד לצאת המלחמה עם בנימין ימין אחי עם אחד ויאמר אדוני עלו כמחר אתנו בידיך ויעשה ישראל עורבים אל

הגבעה סביב ויענו בני ישראל אל בני בנימין ביום השלישי יעלו ויעלכו אל הגבעה כפעם בפעם ויצאו בני בני בנימין נקראת העם הונתקו מן העיר ויחלו להקוד עם חלנים כפעם בפעם במסילות אשר אשר אחת עולה בתל ואחת גבעתה בשדה כ30 איש בישראל ויאמרו בני מנימין נגפים הם לפנינו כבראשונה בני ישראל אמרו ננוסה וננתקהו מן העיר אל המסילות וכל אס ישראל קמו ממקומו ויכו בבעל תמר ועורב ישראל מריח ממקומו ממערב גאבע ויבוא מנרב מנרב לגבעה עשרת אלחו מכל ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כנורעת עליהם הרעב ויגוף

אדוני את בנימין בני ישראל והשחיטו בני ישראל בבנימ בבנימין ביום ההוא 25 ומא איש כל אלה שולב חר בי וואי וואי וואי ויראו בני בנימין כי נגבו ויתנו איש ישראל מקום לבנימין כי אל העורב אשר שמו אל הגבעה והורב חישו והפשטו את הגבעה וימשוך העורב ויך את כל העיר לפי חרב והמועד היה לאיש ישראל עם העורב הרב להעלות מסת העשן מן העיר ויהפוך איש ישראל במלחמה ובנימין חילו להקות חללים באיש ישראל כי 30 איש כהמרוח נגוף נגפו לפנינו כמלחמה הראשונה והמש והמשאת החלה איי איי איי

איי איי איי איי קובע העשן עיני אתם מבין לעלות מן העיר עמוד עשן ויפן בנימין אחריו הנה על כליל העיר שמימה ואיש ישראל הפך וי ויבהל איש בנימין כינה רעה עליו הרעה ויפנו לפני איש ישראל דרך המדבר והמלחמה הדביקתו ואשר מהערים משחיטים אותו בתוכו כרו את בנימין הרדיפו מנוחה דרכו עד נוכח הגבעה ממזרח שמש ויפלו מבנימין 18 אל כי כל אלה אנשי חיים ויפנו וינוסו המדבר סל הרימון ויעוללו במסילות 5000 איש וידביקו אחריו עד גדעום ויקו ממנו 2000 איש וכל הנופלים מבנימין 25,000 איש חרב חרב

ביום ההוא את כל אלה אנשי חין ויפנו וינוס מדבר סל הרימון 600 איש ושבו בסלע רימון ארבעה חודשים ישראל שבו אל בני בנימין לא יקום לפי חרב מעיר מתום עד בהמה עד כל הנמסע גם כל הערים הנמצאות שלחו באש וואי וואי וואי איי איי איי איך למה שות מלה לא היו שעשו שעשו הם לא רצו כן הצליקו אותם מה זה שצונ שמהמות נש כשהיים ואחד כבוד תן לצדיקים פה תן אתה מביא את זה בזמן הכי טוב אין בעיה אני תכף מוסקח משניות תענית פרק ג' משנה

ה לא צ עלו מטריעים בכל מקום מקום על הצרות המפורטות מטריעים בכל מקום אפילו במקומו על השידפון תבשו את התבואה בא רוח קדימה יבש את התבואה על הירקון זה מחלה של התבואה מוריקה על הערבה ועל החסין ועל חיה רעה יש חיות בר מינן טורפות בני אדם ועל החרב כל אלה מטריעים עליה פני שהיא מכה מהלכת כמו היום מחבלים משנה וואו מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזו תענית על שנראה כמלאו פי תנו של דפון תראה קצת טיפה באשקלון ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר

הירדן. רבי יוסא אומר לא לא על שאכלו אלא על שנראו הזאבים. עוד לא אכלו. רק נראו זאבים.

עוד משנה. משנה ז'. עלינו מטריעים בשבת על עיר שיקפו הגויים או נהר ועד ציפינה מתרפת בים רבי יוסא אומר לעזרה ולא לצעקה לא שהולכים לבכות מטריעים בשבת להחיש אנשים לא בתפילה לא בשופרות שמעון התמני אומר על הדבר מטריעים בשבת ולא הודו לו חכמים אבל בחול בטח שמטעים. כן.

אנחנו הולכים לגמרא היום אנחנו מסכת קידוש קידושין דף כד נעשה תפילת בית המדרש לשם ייחוד חודשה וריחושינתה אלוכמות אלו עדש אותיות כה באותיות ואה בחודש בשם כל ישראל הנה אנחנו אנחנו באים לקיים מצד עשה של תורה כמו שכתוב גית ביומום בלילה נו לומד תורה לשמעט על יוצרנו לעשות צון בורנו אלנו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו מעשה ידינו כלהו יהי רצון פניך עלים ולא קשה בנוח של טוב ותמ ולא מותר צו צ מות ולא קשור ברכים נו תתך אוי ותצילנו מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור תר

אין בדיני ממונות אין בעולם בלימוד מה שגנו כבר אמן אמת כדוני חוכמה מפי דעתו תבונה עניך כתי כיסף אי א אי א אינדום תורה בברוך אתה אדוני חוק חוקך חוקך בדוני חוקך למדנו ברוך ברוך אתהך כך אדובר צו ידכם קודש ברכו את אדוניברך אדוני מציון של שמיים וארץ היום הלימוד שלנו נשמת דונה דינה בצרירה נשמת ציון בן עליה וכל זה וגם כן נשמת האבא של ראובן קוראים לו שמואל בן בן גוהר ולהצלחת ראובן בן רבקה אז כן נפתוח דף כד אם אתם זוכרים אנחנו למדנו במשנה

שעבד קנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. שלושה דברים. עכשיו הגמרא מפרשת מה זה בכסף? המשנה מפרשת בכסף וקונה את עצמו בכסף וקונה את עצמו סליחה וקונה את עצמו להיות ברשות עצמו בכסף על ידי אחרים.

כלומר אחרים הוא לא יכול לתת את הכסף. אפילו שאחרים יתנו לו והוא יתן לו דווקא בכסף אחרים נותנים בשביל האדון שלו את הכסף ש כמה הוא שווה וככה הוא ככה הוא יוצא לחירות בכסף הוא קונה את עצמו בכסף להיות ברשות עצמו נהפך להיות יהודי עכשיו אבל לא שהוא יתן או שהם יתנו לו שהוא יתן זה לא יכול הוא בשטר על ידי עצמו למה אמרנו שכל מה שקנה קנה עבד קנה רבו ובשטר יכול על ידי עצמו אדו נותן לו את השטר השחרור והוא יוצא לחירות כי גיטו

וידו באים כאחת דברי רבי מאיר חכמים אומרים לו בכסף על ידי עצמו בשטר על ידי אחרים זה מחלוקת עכשיו עכשיו נלך פה ורבה דרבי מאיר עד רבי מאיר לרמ דרבנן עד רבנן יש סתירה בדברי רבי מאיר וסתירה בדברי חכמים יש תקשות מדברי רבי מאיר כאן על דבר במקום אחר וכן מדרבנן עד דרבנן מדברי חכמים כאן על דבר דבריהם במקום אחר דתניה בוא נראה מה מה דתניה אין אישה פודה מעשר שני בלא חומש רבי שמעון שעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אישה פודה מעשר שני בלא

חומש קודם כל נראה את הדין הזה אתם יודעים מעשר שני זה אחד מהמעשות חייבים להפריש בארץ ישראל איך זה הולך קודם כל יש תרומה גדולה אדם יש לו שדה קודם כל שהוא אחרי שהוא קצר עשה הכל כמו שצריך עומר עשה ערמה דגן צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה אחרי שנתן תרומה גדולה, נותנים את זה לכהן, צריך לתת מעשה ראשון ללוי, אחד מ10. כמה יש שמה? עשירית.

יש 100 יתן 10 קילו. יש 1000 קילו יתן 100 קילו. למי? ללוי.

הלוי צריך לתת מזה לכהן תרומת מעשר. כל התרומות האלה, גם תרומה גדולה, גם תרומת מעשה, אוי ואבוי אם אם אדם זר אוכל אותם, רק כהן. אחר כך יש מעשר שני בשנת עבדה. א' לשמיטה, ב' לשמיטה, ד' לשמיטה, ה לשמיטה.

כי בשנת ג' וו לשמיטה אז זה מעשר עני. מעשים במעשר שני, צריך לענות אותו לאכול בירושלים. אם זה הרבה ואי אפשר לעלות את הכל לאכול בירושלים פודים אותו במטבע ועולים את הכסף אוכלים בירושלים קונים בזה אוכל ונתת כסף בכל אשר תאווה נפשך בבקר ובשון ביין עכשיו הפודד מעשר שני הזה צריך להוסיף עליו חמישית משו של הפירות כתוב בתורה ואם גאון יגעל איש ממעס ממעשרו חמישיתו יוסף עליו. אבל זה כשאדם פודא את המעשר שני שלו.

אבל אם אדם פט פודה מעשר חברו על כסף שלו או מעשר שני שלו על כסף של חברו הרי אז אני אנחנו אומרים פודעים אותם לפי שובים לא מוסיפים חומש לא צריך למה כתוב איש ממעשרו עכשיו מדובר במעשר שני שהוא עכשיו אישה יש לבעלה שדה, מפרישה מעשר שני משדה בעלה. אז היא נחשבת האישה כמו בעלה, לכן צריכה להוסיף חומש. אז זה שאומר, אין האישה פודה מעשר שני בלא חומש. חייבת להוסיף גם כן חומש.

זה כמו שהבעל, אדם פודע מעשר שני שלו מוסיף חומש. למה? נחשבת כבודה מעשר שני של עצמה. אבל רבי שמעון בן אלעזר חולק אומר משום רבי מאיר שאמרנו את זה רבי מאיר אישה פודה מעשר שני בלא חומש לא למה זה לא שלה היא עושה טובה לבעלה והיא לא צריכה להוסיף חומש הגמרא שואלת איך היא דעמה באיזה אופן מדובר הילמה בזוזה דבעל ומעשר דבעל אם נאמר שהאישה לקחה כסף מבעלה והכל המעשר כל הפירות של בעלה האישה פודה בכספו של בעלה את פירות המעשר שני שלו של בעלה שליחות

דבעל כעבדה הרי היא פועלת בשליחותו של הבעל ודאי שצריכה להוסיף חומש אי אפשר להגיד שלא צריך חומש ודאי צריך חומש אי אפשר בלא חומש איך יגיד רבי מאיר בלא חומש לוודאי צריך חומש ואזוזי דידה ומעשר דידה אלא מדובר בכסף של האישה שיש לה כסף שלה מנכסי מלוק שלה ופודה את המעשר של בעלה גם זה קשה איש ממעשרו אמר רחמנא איש שפודע הוא חייב להוסיף חומש ולא אישה ממעשר סר בעלה היא לא צריכה להוסיף חומש למה מפני שנחשבת כאחר שפודה מעשר שני על כספו אלא לו אלא

לו בהכרח צריך לומר כהי גבונה הביתה עוסרת באופן שעכשיו נגיד לך דקנה לה אחת אחר מנה בא אדם אחר הקנה לה מנה ואמר לה על מנת שתבדי בו את המעשר אני רוצה נותן לך את הכסף הזה שאת פודה את מעשר שני של בעלך תהיי כמו אדם אחר שפודה מעשה חברו שלא צריך להוסיף חומש למה זה בור הזה שיטת חכמים שלא מועיל תני ברגע שמקנה לה ש שהמקנה קנה קנה בעלה ואת המנה שלה אתה רואה את אתה רואה ברגע שהיא קנה לה אז הוא לא קנה בעלה

את את המנה הזה אז אותו דבר אז לכן היא פודה בשליחות וצריכה להוסיף חומש אם היא קנה את זה לבעלה וקנה בעלה אז דעת חכם היא צריכה להוסיף חומש אבל שיטת רבי מאיר שבאמת זה מועיל למה לא יקנה לו את גוף המנה רק שתוכל לבדות כאדם אחר ללא חומש אז אתה רואה אז לדעת חכמים זה בעלה קנה את כי קנה לו את גוף המנה.

אבל לדעת רבי מאיר בעלה לא קנה את המנה. ואצלנו אתה ראית הפוך. שלדעת רבי מאיר ראינו במשנה מה אמר במשנה שלנו רבי מאיר אמר שקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים. רק שאחרים יתנו.

אם יתנו לו והוא יתן זה לא מועיל. למה האדון קנה? לפה אתה רואה שהאדון לא קנה. הבעל לא קנה הפוך וחכמים אומרים שבכסף יכול על ידי עצמו ופה חכמים אמרו לא זה הכל הפוך עוד הפעם אלא עליו כהי גבנה להקנה לה אחר מנה ואמר לה קני את המנה הזה איך היא עשתה מעשר שני בדעת חכמים ש ש פודעים מעשר שני בי לא חומש צריך לעשות להוסיף חומש.

דעת רבי מאיר לא צריך להוסיף חומש. למה? זה כמו שאדם אחר, כשאדם אחר פודה לא צריך להוסיף חומש. כשהוא עצמו פודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש ויש את מעשריו.

אז עכשיו אז כיגבנדעקנה לה אחר מנה ואמר לה על מנת שתבדי בו את המעשה כלומר שתהיי כאדם אחר שפודה מעשה חברו שלא צריך להוסיף חומש. אז עכשיו זה מבואר לפי חכמים שלא מועיד תנאי זה לא מועיד וברגע שהיא קנה לו את המנה היא קנה לה את המנה קנה את המנה הזה בעלה וזה לא שלה אז זה פודה אז פודה את זה בשליחות בעלה ולכן צריכה להוסיף חומש זה דעת חכמים ואילו שיטת הלבי מאיר שכן מועיל התנאי למה לא יקנה לו את גוף המנה רק את שתוכל

לפדות כאדם אחר ללא חומש אז עכשיו אם ככה וכך שמענה להוא ששיטת רבי מאיר וחכמים זה הפוך שלרבי מאיר לא מועיל התנאי ולחכמים כן מועיל התנאי כך ראינו במשנה אמר הביה היפוך יש להפוך את השיטות בברייתא ולשנות שלחכמים אישה פודה מעשר שני של בעלה ללא חומש ולרבי מאיר אין הפודה בלא חומש תהפוך תראה רש"י אין אישה פודה מעשר שני כסלקה דעת במעשר שני שהוא מסדה בעלה שהיא כבעלה כן ממעשרו כן מתפרש לה והזין אישה פודה בלא חומש דל דידהו ואין מוסיפים חומשת פדיון מעשות וקדשות אלא

בעלים שליחותה עבדה ומה התמן דאמר פדיון בלא חומש אלא בזוזה דידה דנחס מלוק מעשר דידה מסדותיו אישה ברחמנה ולא אישה איש ממעסורה ברחמנה ולא אישה ממעשר בעלה אישה כאחד דמיה כאחר דמיה אז הגמרא אומרת על מנת שתבדי בו כשתהיי כאיש אחר לבדות בלא חומש רבנסברק אמר לה קני קני קנה לבעלה ראית אמר לה תקני קנה את זה בעלה נכה אמר לה על מנת לו כלומ יקח זוזה הבו נמ דבעל שליחות עבדה איש ממעשר כרנן ורבי מאיר סבר לדידי גופה לא הקנה לה אלא אלא להכישת כאיש

אחר לפדות בלא חומש אז זה הפוך שמענה להוא אומר אתה הפוך קצת 23 זה ך כמה רוצים עשה לו 23 שלא יהיה בעיות רוצה שתשב לא אם זה מפריע תגיד קצת יהיה אוויר נכבה אבא אמר לנו טוב בסדר מי מה איתך אתה חבל אתה איתי בגמרא? כן, גם במזגן כל הכבוד. זה גם מפריע לך.

אני לו גם שמה שלא נעים עוד. רבה אמר לעולם לא תיפוך רבה אמר לא אל תעפוך את השיטות אלא כמו שהם שדעת רבי דעת חכמים בלא חומש אומר אין אישה פודעה מעשר שני בלא חומש צריך להוסיף חומש העולם לא טיפוך ואני אשב לך את זה וכה הבריתה מדברת במעשר דעתה מבן השעסקינן זה לא של בעלה מה שאמרת אין אישה פודה מעשר שני בלא חומ זה לא של בעלה אלא מעשר דעתה מבן השעסקינן נפל לאישה מעשר שני בירושה מבית אביה והיא פודה אותו על על כסף של בעלה אז רבי מאיר לטעמה דאמר מעשר ממון הקדשו לשיטתו במקום אחר אומר מעשר שני זה ממון גבוה. זה לא כממונו של האדם ולא כנלה בעל. ולכן אין לו כשאר נכסים שתיקנו חכמים לבעל לקנותם לאכילת פלותיהם.

לכן פודה אז לכן כאשר פודה האישה את המעשר השני הזה בכסף של בעלה נחשב כפודה במעשר של אדם אחר, בכסף של אדם אחר. ולכן פודה ולא חומש. ולכן זה לא צריך חומש ורבנן לטעמיו הם חולקים על רבי מאיר גם הם נציתתם דאמרה מעשר שני זה לא ממון גבוה ממון אדיוט הוא אז נחשב כממונו הגמור של האדם לקנעל כמו תקנת חכמים כל נכסה מלו שאוכל פירותיו אז כיוון מפני שזה ממונו ופודה האישה מעשר זה בכספו של הבע בעל ילכח שליחותה דבעל כעבדה לכן נחשב הדבר שהיא פועלת

בשליחותו לכן צריך להוסיף חומש אז לעולם השארנו את זה כמו שכתוב שלדעת חכמים צריך להוסיף חומש לדעת רבי מאיר לא מוסיפים חומש למה זה מה שבא לה מבין השע שנפל בירושה מבית אביה והיא פודה את זה בכספו של בעלה אז רבי מאיר אומר מעשר בכלל זה לא ממון גבוה זה לא זה לא כמו ממונו של האדם זה ממון גבוה למה רבי מאיר אומר למשל אין האישה מתקדשת במעשר שני לא יכולה להתקדש למה זה ממון גבוה רק את רק התורה נתנה לבן אדם גם לאכול אותו זה

הכל אז הוא אוכל משולחן גבוה אז לא הבעל לא קונה את זה לכן זה לא כמו שאר נכסים שתיקנו חכמים לבעל לקנותם לאכילת פירותיהם אבל רבנן אומרים לא מעשר שני זה ממון זה ממון אדיות בסדר זה הולך הנה רש"י אומר דהייתם מבן שעה שמת אביה והיה לו מעשר שני והרשתו עם שאר נכסים וירושה הבא עלה לאחר מכן נכסה מאלוגהן וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רבי מאיר לטעמ דנחמה מפרק ב מעשר ממון גבוה הוא ואכילתו בשולחן גבוה הוא יקח אנו כשר נכסין מקנהיה בעל בתקנה לתקול

רבנן הראשי מה של הראשי של הבן של עוד זה לא היה חכה היום זה בשביל לבוא אתה עושה עסקת חבינה אה אתה גם מביא את זה בסוף באמצע הלימוד טוב בסדר בסוף סוף נחלק שיהיה לך שמחה שלמה אמן הלאה המשך הגמרא זה עוד בריטה איך העבד יוצא לחירות תנא מלבד מה שאמרנו במשנה שהעבד קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים וכולי עוד יוצא העבד לחירות יש דברים שהוא יוצא לחירות מה הם יוצא תנא יוצא בשן ועין אחד הדברים יוצא העבד גם בשן ועין אם השחיט לו

אדון את שינו את עינו יוצא לחירות או שן או עין הוציא לו וראשי איברים שאינם חוזרים גם השקט לו אדונו אחד מ-24 ראשי איברים שלא חוזרים לגדול אחר שלקחו אותם לא חוזרים ומה הם לא מד זהצבעות של ידיים 10 אצבעות ידיים 10 אצבעות רגליים כל זה אם תחתוך מהאצבע חס ושלום נחתח לבן אדם אצבע לא יוצא לא גודל בחזרה אצבע לא גודלת רק באסמהנג בגלל שזה לשון אצבע גודל אצבע ככה מקום אחר לא גודל לכן קוראים לזה אסבען אה כי גודל להם אצבעות אה אה אז

זה גם אז ראשי אצבעות הידיים והרגליים ושתי אוזניים גם אוזן לא גודל שלא יהיה אף פעם וגם האף אם ירד האף גם לא גודל אף גם גיד ראש הגיד הגיד ודדי אישה כל זה לעניין צרעת. למה צריך להוריד את זה כשיש צרעת?

עוד זה נקרא ראשי איברים שאינן חוזרים. הגמרא שואלת משלמה זה מבררת זה לא שואלת משלמה שאין בעין כתיבה כתוב מפורש בתורה אבל אז זהו אדו אני מחפש את הפסוק, מצאתי אותו. וכי יקה איש את אין עבדו או את או את אין אמתו ושיחתה לחופשי ישחנו תחת עינו. ואם שן עבדו שן אמתו יפיל לחופשי ישלחנו תחת שינו.

התורה אומרת אז בשלמה שאין בעין כתיבה. אלא ראשי איברים מנלן. מאיפה נלמד שראשי איברים? זה לא כתוב.

ומה דומיה דשן ועין הראשי איברים דומה כמו מצינו בשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינם חוזרים אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרים שן ועין זה מומין שבגלוי והם לא חוזרים עין לא גודלת בחזרה לא חוזרים לגדול אחרי שנטלו אותו דבר איברים ש שאם משחיטים אותם זה זה מומין שבגלוי והם לא חוזרים לגדול יוצא בהם עבד לחירות אז הגמרא שואלת ואםני ושן ועין כשני כתובים באים כאחד בכל שני כתובים כאחד הם מלמדין למה אתה אומר לי כמו למה שן ועין למה התורה צריכה לפרט לי גם

בשן וגם בעין שהם לא חוזרים שיוצא אין אחרות התורה אומרת כי יש את עין עבדו אחר כך את שן למה צריך לפרד גם עין גם שן אלא מספיק שיגיד עין ואני אלמד מזה לכל זה או יגיד שן ואני אלמד על הכל אלא כשהגמרא התורה כפלה גם שן וגם לעין למה עוד הפעם כתבה להגיד לך רק אלו ולא אחרים אם היא רוצה ללמד לי את הכל תגיד פעם אחת ואני אלמד את הכל ממנו אבל כ למה התורה כתבה כתבה עוד הפעם שן או ע למה כתבה אם

כתוב עין לא צריך שן כתוב שן לא צריך עין למה התורה כפלה רק שן ועין אז זה לכן הגמרא שואלת ואמא ני שן ועין כשני כתובים כאח זה לא מח איך אתה רוצה ללמוד בב מצינו משם ועין השאר איברים הם ישבו כשנישני כתובים שלישי בכל שני הכתבים הבן כאחד לא מלמדים זה לא קשור לכתוב השלישי זה דבר אחר זה משהו אחר העיקר אי אפשר ללמוד כשהתורה אמרה רק ככה אז זה רק ככה למה התורה כפלה למה התורה כפלה דווקא אלה דווקא אלה יפה כל אחד מהם

אפשר למד ממנו למה כתבה התורה שניהם להגיד לך להורות שרק הם ולא אחרים אם לא לא היית כותבת את שניהם את אומרת אחד נלמד הכל אמת צריכה צריך גם שן וגם עין זה לא שתי כתובים כאחד אומר זה נחשב שכשני כתובים שאין מלמדים למה לכן צריך לכתוב לי גם שן וגם עין לי כתב רחמנא שן אבמינה אפילו שן דחלב כתב רחמנא עין אם היה כותב שן הייתי אומר שן דחלב אתם יודעים מה זה שן דחלב היא עתידה להתחלף שן שענק בה דעתידה להתחלף כגון בעבד קטן

רש"י אומר קראתי לכם רש"י כגון עבדו של קטן לא עבדו של קטן עבדו הקטן יש לו עבד הוא קטן בעבד קטן רש"י אומר אבל הרב גם הדד וגם השם זה לא כל כך גלוי הדד הוא לא גלוי של האישה והשן הוא לא הכי גלוי טוב אבל השיניים הוא לבין שיניים מהחלב אדם צוחק שמח גם הדד האישה מניקה יהיה ביניהם אז שני חלב שני שיוצא מלבן חל אתה יודע מה זה שן חלב שולדים בו לא כן זהו שן חלב זה שעתידה להתחלף אז כתב עין ל כתב

רחמנא עין זה אב שלא חוזר מושחט זאת אומרת שלא יוצא אלא בהשחטה כעין זו בשן שכתובה זה שן קבועה זה לא שן חלב והיא כתב רחמנא עין ולאמנה מה עין שנברא עמו אב כל שנברא עמו אבל שן שלא נברא עמו לא צריכה דווקא עין שנברא עמו אז אם אם הוציא צי לו אם היה אם היה רק כתוב עין הייתי אומר זה נברא עמו אז לכן אם הוציא לו את זה יוצא לחירות אבל שן ראית רק עשו נולד עם שיניים גדול אדם לא נולד עם שיניים אבל

שן שלא נברע עמו בלידתו לא יצא לחירות צריך לכן צריך לכתוב לי גם שן וגם עין שלמדו על אחרים. זאת אומרת הרב שגם שטל היום בשיניים זה גם לא תופס ככה הוא לא נולד איתה כן לא כי השטל היום הוא מקובע ואם מה היום אין היום אין עבד ואין יוצא בשן ועין ואין אין דברים כאלה אין למה אצל העשירים שיש להם אומנות לא זה לא שייך לזה לא זה עובדת עובדת מקבלת כסף תקבל יפה אז יתן לה כסף היא רוצה ללכת היא עולה אין דין עבדים

היום יה עני יא רוח אין אם היה עבדים היה אפשר לתאר את הממזרים אין אין ואם קיה ככלל מה שואלת עוד על לימוד משן ועין ואמ מה כי יקה איש מה זה בסדר ב כי הכה כי הכה איש את אין עבדו כי הכה ואמא כי הכה כלל כיקה איש את אין עבדו משמע שיוצא בכל הקאה שן ועין פרט דווקא השן ועין יוצא לחירות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט להורות לנו שעין אין מדי מדינה לא לא יוצא לחירות אז לא יצא בראשי איברים מי אמר

לך זה שיוצא בראשי איברים אז זה מגביל אותו. אתה מבין? יש כלל אבל בא הפרט מגביל.

אין בכלל אלא מה שבפרט. כן. הגמרא הגמרא מתרצת לחופשי שלחנו חזר וכלל. לכן גם ראשי איברים.

למה כתוב אחר כך לחופשי? לא כתוב חופשי הוא. אם היה כתוב חופשי הוא טוב כי יקה איש את עין עבדו. איך כתוב?

א איך כתוב שמה? כי יקה איש את יקה כלל. אתן עבדו את אין אמתו פרט. חופשי שלחנו חזר בקלל.

אם היה אומר חופשי, חופשי הוא או יצא חופשי אז הייתי הייתי מבין אחרת אבל כתוב לחופשי ישחנו חזר בקלל אז אחרי הפרט הוסיף עוד פעם מילה כוללת ריבעה כתוב עוד דרכי שחרור נוספים כלל ופרט וכלל את הדן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מום שבגלוי ואינם חוזרים אף כל מומין שבגוי ואינם חוזרים מפה לומדים הנה אתה לא יכול להגיד לי אין אין אין בכלל אלא מה שבפרט כי אחר כך חזר בקללז היא מהפרט מפורש מומין שבגלוי הוא בטל ממלאכתו ואינו חוזר אף כל מומין שבגלוי ואינו

חוזר ובטל ממנחדו למה תניה תלש בזקנו דלדל בו עצם העבד יוצא בהחירות יפה אם אתה אומר ששן ועין נדרשות כלל ופתוכלל אז יש ידרוש מה הפרט מפורש זה שן ועין וזה מומין שבגלוי הוא בטל ממלאכתו בטל האבל העבר ממלאכתו עין נשמת בטלה מראייה שן נעקרה הוא לא יכול לאכול לאכול בזה כבר חורשי שמזיתכן לא נכון בטלה ממלאכתה ואינו חוזר אז באז הוא יוצא למה לחירות אף כל מומין במה הוא יוצא לחירות כשהלכו מן העולם שבגלוי ואינו חוזר ובטל ממלאכתו אז קשה עלמה תניה למה שנינו בברייתא

אם האדון תלש בזקנו של העבד העבד שלו היה צדיק היה לו זקן תלש בזק דלדל בועץ עצם כשהוא טלש לו בזקנו השמיט עצם הזקן ממקומה עדיין מחוברת בבשר אבל כל כך חזק טלשו שהשמיט את העצם שם היא לא יכולה לחזור כן שת שחב לו חזק תלשו את העצם ממקום אי אפשר שהיא תחזור מתה העצם היא מתייבשת ואין מה לעשות איתה חלש בזקנו לא יחזור לאז זקן אני שואל על תלש לא כתוב תלש בזקנוש בזקנוש תן לי לדבר תלש בזקנו בדלדל את העצם זה ביחד מדובר באנשים

שלא שומעים דלדל בועצם עדיין אם נכון מחוברת עם הבשר אבל היא לא ספה לחשות תראה רש"י יש רש"י בעצם שמטו שמת כן לא זה ביחד את כן רציתי שיהיה כתוב ביחד תלשקנו אבל שלא כתוב זה אב זה פירוש ודל עצם עבד יוצא בה אין חירות לא בסטי מה אתה חושב שטלה שלו זקן יצא חירות לא אלא הוא תלשו את זקנו ודלדל בו עצם עבד יוצא בהחירות אז אתה רואה כשהשמיד את העצם הזקן ממקומה זה לא מלאכה שמבטלת אותו מ בדלדול שלה ממלאכה עדיין מחוברת בבשר עצם

השחטת עבר שבגלוי לא חוזר זה סיבה מספקת לשחרר עבד אפילו שזה לא עבד שעושה מלאכה אז אתה רואה כלל ופרט וכלל משן ועין למה מצריכים שידמו לשן ועין גם בדבר כזה אומר לא למה כתוב לחופשי ישחנו רבויהו זה לא כלל עכשיו מה שכתוב לחופשי שלכנו זה לא כלל עוד הפעם הדרשה מילה חופשי לשלכנו זה לא מידת כלל ופת וכלל אלא זה ריבה ומעת וריבה וכשאנחנו אומרים את זה כל דבר גם שאינו דומה בדיוק למיעות מרבים אותו לכן השחטת עבר זה לא בטל ממלאכה ויוצא עבד לחירות

אפילו שלא בטל ממלאכה כי אם אתה תלמד כאן ופרט וכלל דווקא שיבטל אותו ממלאכה אבל זה אם דלדל לו עצם זה לא בטל ממלאכה לכן יוצא לכן יוצא אז למה למה זה ריבוי אז למה בכדרים ריבוי ומיעוד ורבוי גם יוצא וכד איברים בטח בטח בטח בטח יוצא יוצא העבד חירות ב-24 ראשי איברים שאינם והיא רבויה הוא אם לחוף שישי שלחנו זה לא כלל ופרט אלא מרבים דרכו של דבר שלא אפילו שהם לא כל כך דומים אפילו הקה אפילו קהו על ידו וצמתא בסופה בא לחזור נמה

אפילו יקע אותו על ידו ויפשה לו היד גם באופן זה יצא עבד לחירות למה כל סוגי הקאות אז למה אפילו שהם לא דומות לשן ועין אפילו שזה חצבה לחזור עוד איזה שנה היא תהיה לו בריאה עלמה תניה יקר על ידו בצמתא בסופה לחזור אין עבד יוצא בהן אחות למה אם זה ריבוי ומיעוט ורבוי יצא בה גם בזה לרחיות רבה הכל כמעט מידים מעוד לשן ועין למה היא מעוד כן יש רשי אם כן שאין בעין מה אהנה אם אתה אומר שממעטים בכל הקב החבלה יוצא עבד לחירות

השן ועין את שלא ממעטים כלום אתה אומר יבה הכל השן ועין שהתורה אמרה מה מה למה הזכיר את שם ועין? היא צריכה לכתוב ריבוי לחוב שאישה לחינו תרבה את הכל אלא היא רצתה להגביל כשהיא כתבה שם ועין לכן אנחנו מרבים איברים שהם לא דומים לשן ועין בכך שלא בטלים ממלאכה אבל ממעטים את שאין דומים לכן אם יקר על ידו וצמתה לא יוצא לחבר לכן גם שאנחנו מרבים איברים שלא דומים כל כך לשן ועין שהם לא בטלים ממלאכה אבל ממע עתים את שאינם דומים בכך שחוזרים להבריא

לכן קר ידו בצמן שזה עתיד להחלים לחזור לרפואתו לא יוצא בזה לחירות תנו רבנן איתי איתנו רבנן איתך כן אני רואה אני יודע תנו רבנן בכולם עבד יוצא בהן נחרות בכל 24 ראשי איברים של האדם שלמדנו עבד יוצא בהן לחירות כל מה שכתוב שמה בנגע צרעת הנה רש"י אומר בחולן הראשי איברים כאה העבד יוצא בהן חיות אם ישחיטותם רבו וצריך גד שחרור בכל זאת בכדי שיהיה מותר בבת חולין דברי רבי שמעון רבי מאיר אומר אין לו צריך גדש שחרור לא צריך אלא משתחרר לגמרי בהשחטת העבר

רבי אליעזר אומר צריך גדש שכחור רביפון אומר אין לו צריך רבי עקיבא אומר צריך גדש שכור המכריעים מפני חכמים אלה התנאים איזה דעה נראית להם יותר המכריעים לפני חכמים תצא ליהודה תן כן מה זה של היום המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שמה שלא להצריך גד שור שן ועין לא צריך למה התורה זיקתה לו תורה כתבה כיקי איש את אין עמדו את אין אמתו ושחטה לחופשי שעלחנו זה התורה אמרה בדברי רבי עקיבא של צריך גד שיחור בשאר איברים הוא בקנס חכמים הוא

זה לא מפורש בתורה הגמרא מהשם בעין כנס חכמים הוא כראה כדרשינן ריבוי מעוץ ריבוי אלא הילו מדרש חכמים הוא זה לא ממש דין תורה חכמים הם דרשו את הדרש הזה איך ללמוד את זה מן התורה לכן צריך גד שחרור שמעון מה הייתעמה דרבי שמעון לכן לא צריך לא אבל רבי עקיבא אומר צריך לכן צריך מה שן והעין לא צריך שכוזה כתוב בתורה נו אבל שאר איברים לא כתוב הוא צריך שוכר ככה אמרנו לא אז הוא בקשה אומר אבל שאר איברים גם כן זה כתוב בתורה פסוקים

כןז לכאורה אלא הואילו מדרש חכמים הוא אומר לו לא זה כנסו ש עשו חכמים כנסו כרא ריבוי מיעות איזה כראי ריבוי ומיעות אלא תגרוס בברתה הועילו מדרש חכמים הוא בגלל זה אז לכן כן אכן זה דין תורה אבל מכל מקום זה לא מפורש ממש חכמים זה דין תורה אבל כן אז רבי עקיבא דיבר על שאר דברים שצריך את שכחו כן לא אמרתי לך עכשיו כן עכשיו כן עכשיו בסדר מה היטעמה נכון עכשיו בסדר מה הייתעמד רבי שמעון שעבד יוצא בהשחטת שאר איברים צריך אדוני לכתוב לו

גד שחור מה זה שבכולם עבד יוצא לחוד לרבי שמעון לכולם יוצא לחירות אבל צריך שגט שכרוש אבל זה הנקודה מה יש לך אתה יף שילוח שילוח מאישה לומד עבד לומד גזרה שווה שילוח שילוח מאישה כתוב בעבד לחופשי שלחנו תחת עינו באישה כתוב בשלחה מביתו מה אישה בשטר אף עבד נמ בשטר כמו אישה שלחה מביתו מתגרשת בשטר גם זה בשטר כלומר עבד שיוצא בשאר איברים ורבי מאיר למה מאיפה לומדים שאר איברים משילוח שומע לחופשי של רחנו ורבי מאיר ורבי מאיר הוא לא מצריג את שחרור מה יענה

היא כתב חופשי לבסוף כתכה אמרת אם אתה כותב את המילה חופשי לבסוף שלח האחר שלחינו כתוב לחופשי שלחינו איזה ישחינו לחופשי קמרת אז זה היה מקום כמו רבי שמעון שלא משתלח לחופשי בלשת צדיק כתב לחופשי שלחנו משמע אבל חופשי מעקרה לחופשי שתה כן כבר בשחטת וחופשי ושלחנו ויצא אחרות תנ ומה יענה רבי מאיר על חופשי למה צריך כתוב לחופשי אז לא מדבר שכתוב לחופשי לחופש נו בסדר תנו רבנן זה רבי מאיר דרש מה יענה רבי מאיר הוא דורש לך לא לא רבי מאיר סליחה רבי שמעון

מה יענה על זה חכה תנו רבנן רבי שמעון כן הכהו על עינו בשמאה זל בור עיקר הדון לעבד על עינו בשימאה אתה מבין או על אוזנו בחרשה עבד יוצא בהן חירות נתן לו בוקס בעין שימה אותה יוצא לחירות באזן עצמו נתן לו יוצא לחירות יקה כנגד עינו בכותל ואינו אין לו רואה נתן מכה פה בכותל ואז הוא לא רואה בגלל המכה שהוא נתן הבומבה אז הוא לא רואה בעין כלומר מה נהיה לו הוא פחד מהכל של הפסה פחד יוצא לחירות או לא כנגד אוזנו ואינו שומע

אומר אינו יוצא אין העבד יוצא באין חירות אמר רב שמה לרב השםמר דקל עליו כלום יוצא מפה שהקעת האדון כנגד העין או כנגד האוזן זה לא כלום זה לא אדם לא חייב בנזק שעשה בשמעת קול מתנען ואתה נרמ ב יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו להעביר כל זכורית ותקע בו שבראו ראית איזה קקוריקו חזק היה לו הבן אדם לא התעורר, היה יושן, עשו לו איזה קהילה יפה וזה זכית באתרנגול רואה זה לא התעורר, עשה לו קוריקו אחד עד כתח כך חזק שברכוכית זה תיקעה חזקה עשה משלם נזק

שלם הנה בעל התרנגול משלם לבעל הכלי נזק שלם ואמר רב יוסף אמר רבי ברב שוב סוס שצנף אתה יודע כל התרנגול נקרא תקיעה סוז צניפה חמור נעירה שידעת כל התרנגול נקרא תקיעה תקע תקיעה כל התרנגון נקרא תקיעה סוס הכל שלו צניפה חמור נוער נעירה וחמור שנער ושבו כן בתוך הבית משלמים בעל הסוס והחמור לבעל הכלים כמה חצי נזק אם זה בהמה שהזיקה כדרכה בגופה אז משלם נזק שלם כמו אבל זה כמו צרורות הזיקה בצעקה הטיז אבנים קטנות בדרך חילוכה שברו את הכלים זה מחלוקת אז למה

תכנ אז הכל זה בגדר צרורות זה לא נזק שלם אלא חצי ג חצי נזק אתה רואה מה שאמר רמי חזק רמי בר יחזקאל אפילו נזק שנגרם בקלכשחייב על נזקים שבגוף אבל אין עבד יוצא בהשחטת עינו אוזנו על ידי השמעת קל הנה מפורש לממר דקל לו כלום ואתה נר בחזק תרנגול שהושית ראש לכלי ותקע בו משלם משלם ואמר רבי יוסף שהואב חצי נזק אתה רואה שם משלמים או נזק שלם או חצי נזק סך הכל משלם אמר לה שנדם כיוון דברעתו אינו מבעית נפשה אומר באמת אם היה

באמת מזיק איזה כלי משהו צריך לשלם. חייב אדם גם על נזקים שנגרמו על ידי השמעת קל. לכן בעלי הבהמות האלה חייבים.

אלא עבד יוצא בהקעת האדון בכל שנדם. למה הנזק שמהכלים דכיון דבר דעתו יש לו שכל. ההזק לא נגרם על ידי עצם הכל אלא היא הוא מבעית נפשה. הוא נתן לעצמו להיבה מן הכל.

סוג נגד כזה, סוג של נזק כזה אדם לא חייב הוא לא ולכן לא יוצא בזה לחירות למה הוא הביא את זה על עצמו מה אתה מפחד לך כלב הארי מה תפחד כמו חורש עוד כדי תניה המבעיט את חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים מי שמבעיט והזיק את הפחיד את חברו, הזיק אותו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים. אתה רואה? אין בדין יכולים לקוף אותו לשלם אבל חייב בדיני שמיים בעונש בשמיים. כיצד תקע באוזנו בחירשו.

מה עשה לו? תקע לו באוזן. יש צעקה גדולה באוזן שלו בחירשו. ואם תקע לו בשופר גם פטור הוא יגיד עכשיו תגידשופר תקע באוזנו בחרשו פטור למה לא נתחרש על ידו הוא נתן ליבו לפחד זה גרמה אבל חייב בדיני שמיים חז הוא ותקע באוזו וחדשו חייב אבל אם הוא תפס אותו הוא רצה ללכת והוא תפס אותו בחוזקה זה צריך לשלם זה עשה זה לא גרמה זה נגד זה ממש ממש אם הוא תקע לו בשופר זה לא החטור לא חיה בדיני שמיים חיה בדיני שמיים כל זה חיה בדיני שמיים כל הפחדה וככה זה כן היה לנו בפורת יוסף בער בחופש היה חופש היו הולכים לא היה מה לאכול אז היו הולכים הבחורים לכן לפני הרבה שנים היו הולכים לעבוד בסדות קותנה.

אז אחד א לקח א סוס ונסע עליו כמו עם עם כובע כזה והיה לו כן והיה לו אקדח של צעצוע והוא הגיע לאחד הבחורים הישיבה והוא כאילו בא להרוג אותו עם הסוס וזהו לא הבין מי זה והיה בשדה של הקותנה וההוא כן התבלבלה דעתו שר משובש כש לא הוא בסוף חזר בו קצת אבל הוא תלמיד היום הוא חי הוא תלמיד חכם גדול אבל הרבה זמן הוא הלך הוא הלך משונה עושה כל מיני תנועות מהפחד מהבעלה זה שהפחיד אותו נפטר והוא והוא חי מרביץ תורה כן, לא

אומר לכם מי זה, אבל ככה היה בישיבה. יודע, לא חשוב ב עוד אני לא חושב שאתה יודע, אבל לא חשוב. לא מירושלים בירושלים בתקופותי, אבל הבן אדם שעשה את זה היה פה בישיבה. צריך להיזהר אסור להפחיד בן אדם לפעמים אדם עושה מעשה קונדס להפחיד אסור זה לפעמים יכול לגרום נזק גדול אדם יכול נזק שלא יוצא הפחד הזה כמו בפור הילדים עושים כמו בפורס ילדים שעושים את כן כן זה מפריע לשכנים הקולות האלה הבומבות הגדולות שיש היום פצצות גדול אסור לתת לילדים חזר כן תגיד למאיר הנה

קם קם בוקר טוב אה אשרך אנחנו שנו אבא שלי כף סוכר בתוך השר סוכרספה זה מיעבן אדם כן נכון אז פמ זה עובד תנו רבנן הכאו על עינו וכעתה לא לא נסמת אבל א נחלשה לו העין לא נסמת על שינו בנדדה התנדדה לו השן דונדוןדן דנדן בפרסית שן זה דן דן דן דן עוד אז זה תראה שינו בנדדה אם יכול להשתמש בהן עכשיו יכול קצת בעין למלאכתו אין עבד יוצא בהן אחרות לא השחיט לו ואם לו מחמת העקאה לא יכול להשתמש בעין ועבד יוצא בהן החירות

אפילו שזה לא נעיקר בטל ממלאכתו כן אם הוא עכשיו השן מתנדנדת אבל לא יכול לאכול חורשי שבזית אין בעיה תני הידך הרי שהייתה עינו כהויה חלושה בסמאה תבין כבר הוא בא עבד עם עין כן עם עין חרבת עין שלו חלושה בשמאה שאינו נדודה והיא פילה אם יכול להשתמש בהם כבר מתחילה אז עבד יוצא בעיני חלות ואם לאבא בינחות אומר לו חביבי אם היית יכול לאכול כל הזמן היית אומר לי אני לא יכול לאכול לא יכול אני לא רואה הייתי אומר לך בוא תעשה כך וכך אומר

לא רואה לא רואה עכשיו סימה לו את העין עכשיו לא רואה באמת לא יוצא תבין אם היה אומר בסדר אני רואה עכשיו היה יוצא לחולות עכשיו לא מקודם לא רואה עכשיו לא יוצא לחלוות בצריכה למה צריך שני הבריתות דשמנן אך קמתה הראשונה שאומרת רק באופן זה כלומר שעכשיו נכלשה לו עינו שנמקר הנרה בריאה ואשתה בהתחלה היה לו איזה אור יופי לעין שת נאורה כחישה אבל אחד עם עיקרנ מנורה כחישה עכשיו מתחילה קודם הקאה כבר היה הכל חלוש עם הם לא הייתי אומר שלא יצא עדי חירות

למה עין כבר חלשה כבר שנה שנתיים ויש מעינין ה משום דשמיה לגמרי אבל אתם דלא שמיה לגמרי אמה לא צריכה לכן צריך לשתי הברייתות לא שמה אותה לגמרי תן לו רבנן ארץ שהיה רבו רופא ואמר ואמר לו לקחו לו עינו בשמאה אמר לו רובו היה רופא אומר לו הב תראה יש לו כאבים בעיניים וכך חיחם עליו שם לו תרופה אבל התרופה הייתה יותר מדי חזקה שמאה לחתור לו שינו והפילה הוא גרופי שיניים כן בטעות שיחק באדון ויצא לחירות היית רב שמעון רון גמליאל אומר בשיחטה עד

שיתכוון שחטה לא יצא לחיות אומר דווקא שהייתה כוונת האדון להוציא לו את העין אבל זה התכוון לרפות אותו לא נן א בשיחתה מה יעבדלה כתוב בשחטה מלה לאדת רבי אליעזר אומר ארשו שית ידו למעי שבחתו לך רצה לילד אותה אז הכניס היד שלו למעיים בשביל להוציא את התינוק בשמה עובר שבמעיה בטעות סימה לו את העין פטור מה הטעמה דעמקרה בשיחתה עד שהתכב לשחתה פה הפוך התכוון לעזור לה אבל כשהוא התכוון לקחול לה את העין בטעות יצא לחירות למה התכוון לעשות משהו בעין כשהוא הכניס את היד

לבפנים לא התכוון בכלל לעיניים אבל פה כשכחל היה לו איזה כוונה לעין אומנם לא להשחיט אותה יוצא וידך רבן שמעון גמליאל בשיחתה שאומר לו עבד כחול את ענון אמרנו שלא יוצא לחירות צריך ללמוד בבשיחתה את דינו של רבי אליעזר שלא יוצא לחירות למה לא מתכוון בין העין בכלל אומר בשיחת שיחטה נבקה אמרה התורה בשיחתה למה לא אמרה בשיחת מפה לומד וידךשיחט אותה שחט שחטה לא דרש לדעת חכמים אין בכך איתור כך זה דרך התורה לכתוב אותה אמר רב ששת הרש הייתה עינו סמו וחיטתה היה כבר

עין, כבר לא רואה אבל הוא הוציא לו את העין מהמקום.

העבד יוצא בהחירות או הו יוצא לחירות מה היא טעמה מחוסר עבר הוא השחתה הוא חיסר לו את המקום בתנה תונה אומר ראיה לדבריו שעקירת עין סמויה איסור עבר מצאנו תנה בתנה תונה שמע התנה שלנו יש סיעת לזה מה כתוב תמות וזכות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות מה שכתוב תמות וזכרות בבהמה אבל אלה העופות שבאים לקורבן כשרים גם עם גם עם אה בעלי מומין אבל אם נקבות יחוד יבשה גפה נקטע רגלה הכנף של העוף נחתה עינה תהיין נקשרות ולא יפסו לקורבן לומר ואם ואם מן העוף קורבנו

עולה קורבנו עולה השם ולא כל העוף עוף המחוסר עבר פסול אתה רואה שמחוסר עבר גרוע מבעלמו לכן גם שהעבד היה סומה לפני כן והוא הוציא לו את העין מןמקום חסר עבר יוצא לחירות אמר רב חיה בר אש אמריו הייתה לו יתרת בחתך העבד יוצא בה לחירות אתה רואה היה לו אצבע יתרה שש אצבעות וחתכה האדון זה גם נקרא ראשי איברים אמר רב הונה והוא שנספרת על גב היד ביחד עם כל האצבעות שווה אותו שורה כן אבל אם זה אחד ככה לא שווה דיןזוניה לא תו לפרקה

דרב חסדה זה למחר בסדבתי אמרתי לכם שמחר יש תיקון עוונות אנחנו בהלכות סימן תצג ג נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואלך מפסח עד הצרת בשמי ספיאת העומר לא עושים מלאכה בערב משקיעת החמה סדר תפילות חג השבועות למה לא עושים כל הערב חרך בשבע שצרת סדר תפילת חג השבועות ביום חמישי מספירת העומר הוא חג השבועות סדר תפילה כמו ביום טוב של פסח אלה שאומרים את חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו וגומרים ההלל ה מוציא שני ספרים קוראים בראשון חמישה מבחודש השלישי עד

סוף הסדר הוא מפטיר וקורא בשני ביום הביכורים מפטיר במרכבה דיחזקאל הוא מסיים בפסוק בתשאי נרוח ביום השני קוראים פרשת כל הבכול עד סוף הסדרה ומפטיר וקורא כמו אתמול מפטיר בחבקוק מין בהשם בהיכל קודשו עד למנצח בדרינותי רק רגע אני אקרא לכם גם איזה כמה הלכות מענייני ראש השנה למה שנתחיל להיכנס לעניינים חייבים כבר להתחיל עם זה בשביל שנוכל אה לעשות את כל מה שאנחנו צריכים בעזרת השם עבוד שני אנחנו שלוש למדתי אחד ד' ואחר כך שניים נוהגים להתענות בערב ראש השנה זה טוב שאדם תענה בערב

ראש השנה בשביל מי שיהיה לו שנה טובה יתחפר על כל העוונות כמו כל ערב ראש חודש זה טוב להתענות גם ערב ראש השנה נוהגים לעשות הטרת נדרים בערב ראש השנה יום כט אלול דורשי רשומות אמרו לו יחן דברו ככל סופי תיבות אלול קודם ראש השנה ילכה ויכוון כוונות המלכות ויש נוהגים ללקות בערב קיפול אצל צנו בישיבה עבר כיפור אלוקים בערב ראש השנה השנה שלא נשכח יש יקנהז יש במוצאי במוצאי שבת זה יום טוב שני ליל יום טוב שני עושים יין קידוש נר הבדלה זמן אז צריך

להיות נר הנר צריך להיות משתי פתילות שלוש לכן לכן מה יעשה? יכין כבר מעכשיו יהיה לו נר של הבדלה קטן. ישים אותו בתוך איזה משהו פח של נר. של נר.

יקח נר שיש לו פחיות כאלה של נר. של שעה שעתיים יש כאלה נרות. כן. ישים יש שם אחור ישים בזה שמה או ישים עוד פתילה או ישים בזה נר של הבדלה על שניים.

יעמיד אותם שניים שלוש יעמיד אותם שם וזה יהיה קטן כזה ואז ב יעביר מאש לאש במוצאי שבת והיה לו נר של הבדלה יברך על זה ואז ישאיר את זה ככה אבל אם זה יהיה נח גדול של הבדלה מה יעשה את החלון א שם שב שב ירבה בצדקה בערב ראש השנה בתור יתן כסף אור פדיון נפשו ונפש בניו ובנותיו לחכם שמחזיק ישיבה שיעשה עבורו הפדיון יחזור החכם ויעשה עוד הפעם בערב יום כיפור ואחר כך בערב סוכות יחלק אותם ועושה כסדר הזה כותב רמרחו מופתח לו שישלים שינתו

לכן יש לכם פה אתם רואים מעטפות כל אדם גם יקח לחברים שלו איפה שנמצא בערב ראש השנה ישלו שיעור חלה כדי לעשות מצוות חלה וגם לעשות לחמים לפצוע עליהם ביום טוב זה טוב אפילו אישה כל השנה לא עושה אבל רק אם אוהבים את הלחם שלה אם הלחם שלה לא אפשר לאכול מה עשיתם שנזרוק? לא. אם היא בקיאה ויודעת לעשות לחם טוב אז כדאי. זה זכות.

אפשר לבוא כן לבית של עופר. כן. ולעשות הפרשת חלה. למה?

הוא עושה הרבה עצות גדולות בשביל הפרנה. מנהג טוב לשלוח מנות חשובות ומשמנים וממתקים בערב ראש השנה. נראה לכם איזה ממתקים לשלוח. הנה זה עופר.

למה יש לו הבן שלו התארס. זה נקרא ממתקים. עולם שיהיה לו מזל טוב אמן אמן אמן הנה כך תן לכל אחד כזה וכזה גם לא תביא אז זה כזה צריך לקנות את הילדים שיהיה להם יכלו משמנים ושתו ממתקים זה ביום טוב עצמו הכרב בראש השנה ביום בראש השנה לשלוח לשלוח מנות ביום בראש השנה הכוונה שכל שנכס לא לא צינמה יכול גם ביום ראש השנה מה יש צריך גם ללכת למקווה בערב ראש השנה נוהגים גם ללכת בערב בראש השנה על ה על הכברות היכי טוב זה ללכת

אצל שמואל הנביא להתפלל למה שמואל גימטריה שנה שנה טובה גם נפקדה כן כדאי שיהיה לך שמחות שמחה עופר אולי אתה מחלק לכל אחד פיטה זה לחתונה אה לחתונה טוב היום מה אומרים בורא עולם בקניין השם זה הבניין בחתונה בניין הדיין שני זה פתאום סעודה שזה בניין הדיין טוב הלאה בוא נלמד הרמבם מהר ממהר אנחנו פרק 90 ו20 דף קלז יש עוד חסר לא את הון כן תשאיר לי את זה כן מצווות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים אוהו הנה אה פרק פרק ו20 דף

קלז שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זוכהו זכירת שבח וחידוש וצריך לזוכרו בכניסתו ובציאתו בכניסתו בקידוש היום בציאתו בהבדלה ככה עושים וזה הוא נוסח קידוש היום תראה הרמבם עושה הכל ברוך אתה השם אלוקינו מנך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו שבת קודשו באהבה ורצון ינחיננו זיכרון למעשה בראשית כלומר השבת זה זכר למעשה בראשית תחילה למקרא קודש זה זה הדבר המקרא קודש החג הראשון זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים שבת קודשך באהבה ורצון נחתנו ברוך אתה השם מקדש השבת ככה בדיוק עושים

בזהו נוסח ההבדלה ברוך אתה השם לכל מניך העולם המבדיל בקודש לחול לכל שעמים בן יום השביעי לששת ימי המעשה ברוך אתה השם המבדיל בקודש לחול עיקר כן עיקר הקידוש בלילה אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו ביום ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר מבדיל והולך עד סוף עד סוף יום רביעי כמו היום אבל אינו מברך על האור אלא בליל מוצאי שבת בלבד בורא מאורי האש. אסור לאדם לאכול או לשתות יין מי שיקדש מי שקדש היום עד שיקדש אסור לאכול וכן

מי שיצא היום אסור לו אסור לו להתחיל לאכול ולשתות או לטעום כלום עד שיבדיל ולשתות מה אם מותר אבל לא משקים אחרים כלומר לפני שבו הבדלה שכח או עבר ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל אחר שאכל לא תגידי להתבטל אור לא מדברי סופרים לקדש על היין להבדיל על היין פי שהבדיל בתפילה צריך להבדיל על אדם בתה חוננתנו אמר אתה חוננתנו צריך על גם מאחר שיבדיל ויאמר בקודש לחול לעשות מנחה ואף על פי שלא הבדיל על אם אמר ברוך המבדיל בקודש לחול

מותר הוא מברך על יין תחילה ואחר כך מקדש ואין נותל ידיו עד שיקדש כיצד עוסה לוקח שהוא מחזיק רביעית או יותר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ ממלאו יין ואוחזו בימינו מגבו מן הקרקע או מן השולחן טפח או יתר זה לא משנה קרקע שולחן צריך לקביע טפח ולא יסייע בשמאל מברך על הגפן ואחר כך מקדש לא יסייע ביד שמאל אתה רואה צריך להחזיק כזה לא זה גם ככה יש צדיקים הם רוצים בשתי ידיים לא רק ביד ימין שמאל לא מסייעת אותו דבר רוצה צדקה לא יתן בשתי ידיים

שאני רואה אותם נותנים בשתי ידיים זה טעות רק ימין אפילו הרב שרבי היה פה מברך על הטלית מתעתף רק בימין כל דבר רק בימין לא שתי ידיים היה לנו רבנים למשל חם יעקב מוצפי עליו השלום הוא היה אה זה רועד עכשיו בשביל להפסיק את הרעידה היה צריך לתפוס ככה היד הזאת תעזור לו לא היה נותן היה תופס אפילו שזה רועד היה נשפח ומלאים לו עוד פעם לא משנה שישפך היה נשפח ומלאים לו עד שהוא גומר קידושין וזה ככה היה חופה בקידושין לא נותן לא לא נותן

לישמאל לסייע הוא מנהג פשוט בכל ישראל לקרות בתחילה פרשת ויכולו ואחר כך מברך עלי היין ואחר כך מקדש מלא לוגמם ומשכה לכל בני החבורה אחר כך נותן לידם בליך מוציא ואוכל אין עושים קידוש אלא מקום סעודה כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר אבל אם קידש בזווית זו ואוכל בזווית שנייה אבל אם קידש בשבית זו עם קידש בזווית זו מותר אוכל בזווית שנייה למה זה אותו בעיה ולמה מקדשים בבית הכנסת הרי לא אוכלים שם אז בזמנם בל שבת היו מקדשים בבית הכנסת איך זה מה

זה מפני האורחין שאוכלים ושותים שם יש שמה אורחים שהם אוכלים ושותים אז לא היה בית מלון כל אחד שהיה בא איפה היה בא לבית הכנסת יש להם מסביב שמה איזה מקום מסכנים איפה ילכו היו שמה כל אחד מביא פה קלה מה יש לו קצת צרדין קצת לחם ואוכל היה מתאוה לפת יותר מן היין למה איסופרנה מתאווה לפת יותר מן היין או שלא לא היה לו יין, הרי זה נוטל ידיו תחילה הוא מברך המוסי ומקדש ואחר כך בוצע ואוכל ואין מבדילין על הפת אלא על מי שנתכוון

לקדש על היין בליל שבת ושכח ונתל ידיו קודם שיקדש הרי זה מקדש על הפת ואין מברך על היין אחר שנטה ל ידיו ואין ואין מקדש על היין אחר שנטה ל ידיו לסעודה אמר ברך על נטה מה נעשה לו טעה תעשה קידוש על הלחם מצווה איך הוא עושה את הקידוש ברוך אתה השם אלוקד מניך העולם המוסחים מן הארץ ברוך אתה השם אלוק מניך העולם שות קדשנו מצות ורצבנו ככה ואחר כך בוצע ונותן אצל משה בעצם הרב הוא מדלק על סברי מרנן אמצב לא אוכל לא הוא לא

הוא עשה נצילת ידיים מה נעשה לו טעה יש הרבה שלמשל בשבת בבוקר בבוקר הם כבר מהתחלה לא עושים בכלל על יין את הקידוש וגם לא על הלחם הם עושים על ערק נגיד גם אשכנז גם המרוקאים משל אשכנזים בגלל שלא היה להם יין כשר בלילה היו עושים עליכם את היין היו שומרים מהבדלה לא היה להשיג באירופה אז בבוקר היין שרח לא אני ראיתי פעם בצפת הייתי שמה ראיתי המרוק היה שמה בית הכנס של טוניזאים מרוקאים הם לוקחים כוסית כזה קטן, שמים אותה על הבקבוק ועושים קידוש.

כאילו כן אני אומר לראש הישיבה תסתכל אומר כן זה ידוע היה איתנו ראש ישיבה רבי יהודה צדק עליו השלום כבודו יראה מה עושים היה מתאבל הפת או יותר מן היין או שלא היה לו יין הרי זה נותן לידיו תחילה הוא מברך המוס מקדש ואחר כך בוצע ואוכל באמת כן מי שנתכוון לקדש על היין בלילן שבת ושכח ונתן ידיו זה למדנו ומצווה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שנייה וזהו נקרא קידושה רבה קידוש חשוב יעני מברך בורא פרי הגפנו בלבד ושותה ואחר כך יתולדה ויסעוד

זה כאילו הקידוש אומרים איזה פסוקים אם תשים משבר את רגליך וזה לא חובה ואסור לו לאדם שיתעום כלום קודם שיקדש וגם כדוזה לא יהיה אלא במקום סעודה גם בבוקר יש לו לאדם לקדש על ערב שבת בעוד יום אף על פי שעוד לא נכנסה השבת אתה מבין זה מפרג המנחה וכן מבדיל על מבעוד יום פי שעדיין שבת שמצת זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט מותר מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה כמו בפורים נגיד באמצע הסעודה קדש עליו

היום מה עושה פורס מפה על השולחן הוא מקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך בקת מזון ככה אתם עושים לא כן פורס מפה ללחם כדי שאפשר יהיה לקדש אוכל זה היה אוכל ביום שבת ויצא השבת והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונותן לידם מברר ברכת המזון על הכל ואחר כך מבדיל עליו והם היה בתוך השתיה באמצע השתיה ולא באמצע הסעודה פוסק ומבדיליד ואחר כך חוזר לשתייתו באמצע השתייה הם ישבו לשתות גם זה היה להם לאכול היו עושים גם שתייה זה אחרי היה ככה שיושבים לשתות מתי בשבת לתוך

מצי שבת לא סתם אדם רוצה לשתות אנחנו לא שותים חל אה יופי לא בגלל שותך עייב ישן אז אולי שתה היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחילה ואחרים מקדש שני לא יברך קדש על אחד שאין עושים שתי מצוות בכוס אחד שמזת קידוש היום מצוות ברכת המזון שתי מצוות של תורה הן של תורה אין מקדשין אל היין הראוי לנסח על גבי המזבח אתה רואה מה זה איזה יין מקדשים לא סתם יין לפי כך אם נתערב בו דבש או שעור ואפילו טיפת חרדל וחבית

גדולה אין מקדשין עליו למה זה פסול המזבח וככה אנחנו מורים בכל המערב ראית מה זה צריך שיהיה יין נקי גם זה המתוק זה בעיה אלא אם כן כן הוא מתוק מטבעו מורי שאלה אמרו לי לקחת ביום שני לקחת צימוקים שים אותם בתוך בקבוקה שניקית לשים מים בסדר זה לא לפי הרמבם אבל זה טוב להש אותו שלושה ימים כן כן כן אפילו ביום אחד במים חמין גם הולך ככה היה עושה חם עובדיה כשהיה במצרים יכול לברך על זה קף אליו בטח בטח לא היינו עושים פעם כן

לא היה לא היה לא היה ציווקים כמה ציווקים כנגד המים מותר מותר יש אנשים חולים יש בעיות כמה צימוקים כנגד המים כמו כמה יש צימוקים כנגד זה שמים מים אמר לי שליש בקבוק צימוקים אני מסביר לך יש לך אתה רואה את זה ככה יש צמוקים עד זה תשים כמו זה מים כמה שיש חצי חצי זה הצדר את הצימוקים לפני הקידוש לא בחצינות אבל העץ ויש מי שמתיר לקדש עליו הנה ואומר שלא נאמר היין הרבי ננסח לגבי המזבח אלא להוציא יין שרחו רע או מגולה או מבושל

שאין מקדשין עליו שהן מקדשין על אחד מהן מבושל ראית יין יין שטעמו טעם חומץ על פי שרחור ריח יין אין מקדשים עליו לכן שמרים שניתן עליהם מים על פי שיש בהם טעם יין אין מקדשים עליהן פ אומרים שנתן עד השם הרים שלושה מים והוציא פחות מארבעה אבל אם הוציא ארבעה הרי זה יין מזוג ומקדשין עליו זה חידוש אפילו אתה שחטת את כל מה שיש נשאר לך פסולת של הענבים אתה יכול להוסיף עליהם כמה שיש פסולת י מים זה לוקח את הטעם של הפסולת לפעמים זה יין

יותר חזק מהמים מהין הרגיל הפסולת כלי שהיה מלא יין אפילו מחרזיק כמה רביעיות אם שתה ממנו מעט הרי זה פגמו ונפסל ואין מקדשן על השאר פני שהוא כשירי כוסות יין שרחור החומת טעמות עם יין מקדשין עליו כן יין מזוג ויין צמוקים מקדשין עליו והוא שהיו צמוקים שיש בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהם דבש וכן יין חדש מגיטו מקדשין עליו וסוחט אדם אשכו של ענבים הוא קדש עליו בשעתו הנה סוחט גם אשכול ענבים יכול לקדש עליו אומר שהשם חות הציוקים בפני לא אפילו ענבים סוחט ועושה

אבל איך עושים יין שיהיה מתוק בלי סוכה ענבים יש בהם מים צריך להוציא את המים מהם איך טולים אותם אשקול אשכול אשכול טולים אותם והם מתחילים להצטמק אחרי כמה שבוע, שבועיים מתחיל להצטמק. מה קורה? המים שיש בהם מתאדים ואז זה נשאר מה שיש בו סמיך זה מתוק. כי המים הלך והוא נשאר עניו ממש רק מה שיש בתוכו ואז זה נעשה מתוק וזה נקרא יין קודטון.

זה כי זה המתיקות היא מטבעית שלו. או היום משאירים אותם על העץ שהוא ישאר קצת צמיק. ככה היו עושים הבוחרים בדינה שרוב שחר. הנה אף על פי שהוא פסול לקידוש מותר להבדיל עליו הועיל והוא חמר מדינה.

פסול כשם שמקדשים אלן שבת ומבדינים מוצאי שבת ככה מקדשים בלילה ימים טוב ממדינים במוצאיהן במוצאי יום הכיפורים שכולם שבתות הן מבדילים במוצאי ימים טובים לחולו של מועד הנה מבדילים במוצאי ימים טובים לחולו של מועד ומוצאי שבת ליום טוב אצלנו זה השנה אבל אם מבדילים מוצאי יום טוב לשבת נוסח קידוש יום טוב ברוך אתה השם כל מניך העולם קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו רצה בנופערנו ותיתן לנו השם אלוהינו באהבה מועדים שמחה גמו זמנים צשון יום טוב מקודש הזה יום חג המצות הזה יום

חג השבועות הזה יום חג הסוכות הזה זמן חירות או זמן מתן תורתנו או זמן שמחתנו באהבה זכר יצאת מצרים כי באנו באחרת ואותנו קידשת מכל העמים קודשך בשמחה ובסשון והנחלתנו ברוך אתה השם מקדש ישראל והזמנים מחל להיות בשבת מזכיר השבת וחותם בדרך שחותם בתפילה מקדש שבת וישראל והזמנים בראש השנה הנה אומר ותיתן לנו השם אלוהינו באהבה את יום תוכר קודש הזה את יום הזיכרון הזה זכרון תרוה באהבה זכר יציאת מצרים כי באנו בחר ואותנו קדסת מכל כל העמים ודב מלכנו אמת וקיים לעד ברוך אתה השם

מלך על כל הארץ מקדש ישראל ביום הזיכרון מחל להיות בשבת חותם מקדש השבת בישראל ביום הזיכרון כדר שחותם בתפילה בלילי יום טוב מקדש על היין כבשבת ואם אין לו יין או שהיה מתאווה לפת מכנס אל הפת לכן ביום טוב מקדש קדושה רבה כדי ש מקדש בשבת כב כצד מברכים בליל יום טוב שח להיות ביחד בשבת מתחילה מברך על הגפן אחר כך מקדש קידוש יום טוב אחר כך מברך על הנר ואחר כך מבדיל וחותם בהבדלה מבדיל בין קודש לקודש הנה אה חותם המד קודש לקודש ואחר כך

מברך שחיינו יקנהז כל ליל יום טוב בליל כל ליל יום טוב ובליל יום הכיפורים אומרים שהחיינו ובשביעי של פסח אין מברכים שחיינו מפני שאין לו רגל בפני עצמו וכבר בירך כל הזמן מתחילת הפסח כד צר רב דל במוצא שבת מברך על היין אחר כך על הבשמים ואח כך על הנר כתוב מברך בורא מאורי האש ואחר כך מבדיל כה אין מברכינלי עד שותו לאורו כדי שיכיר בין מטבע מדינה מדינה אחרת ואם מכינה ללכת של גויים שסתם שסתם מסיבתם לעבודה זרה והם מברכים לא על הנר של עבודה

זרה ולא על הנר של מתים יש ישראל שהדליק מגוי או גוי מישראל מברכין עליו גוי מגוי הם מברכים עליו היה מהלכוץ לקרח ברעור אם רוב אנשי קרח גויים אינו מברך ישראל מברך אור של כבש שן ושל תנור ושל כלים לכתחילה לא יברך עליו גחלים אם שיכניס כיסם ביניהן דולק מאליו מברכין עליהן אור של בית המדרש אם יש שם אדם חשוב שמדליקים בשבילו מברכים עליו של בית הכנסת אם יש שם חזן שהדר שם מברכים עליו והבוקה להבדלה מצווה מנבחר הנה אז לכן אמרתי לכם תעשו לכם קטן

כזה זה והם מחזירין עלו בדרך כדרך שמחזירין על המצוות אלא אם כן אלא אם בא מברכין עליו הוא שהוא דג בשבת לחולה ולחיה מברכין עליו במוצאי שבת הוא שהוקדח הוער מן העצים ומן האבנים מברכים עלמוצאי שבת שהייתה תחילת בריאתו בידי אדם אבל הם מברכים עליו במוצאי יום הכיפורים שהם מברכים מצא יום הכיפורים אלה על אור של שבת ואף על פי שהוא דלק לחולה ולחיה ויום הכיפורים מברכים עליו שהרי שבת מעבירה יום טוב שכל להיות באמצע שבת אומר בהבדלה המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושר ונס

לעמים ביום השביעי לששמעשה כדי שומר מוצאי שבת שצר הבדלה אחת הוא מונה ואין צריך לברך לא על הבשמים ולא על הנר וכן צריך לברך עלשמים מצאי שבת במצאי יום הכיפולים ולמה מברכים על הבשמים מצאי שבת פני שהנפש דואבת ליסיאת שבת מצטערת משמחין אותה ומיישבין דעתה עד כאן זוהר אבר יהודה מה זה פה וידבר אדוני אל משה דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת עליהם קדושים תהיו כקדוש אני אדוני אלוהיכם רבי אלעזר פתח אל תהיו כנסוס כפרדין בכמהזני נשה כמהזמני הריכת עלהו וכול דמכין בשנתה בחורה בחורה

הון בחורים של העיניים שלהם ישנים לא מסתכלים משגחין כן פקומו כאן טבע לאכ בונה דאורייתא לצבח לקבל ולד על פי לקבל כלו פרי מן בכולה דלא ידעו מהם נותן קעלה ו לא לא לא יוד אי א אי א דאורייתא בסידת ואמרת מפתי אסורנה חסר לב אמרה לו מה הוא חסר להם דת ממנות דמלאשתדרת עליו בג מקה אמרה לו אומרת לו מפעלה כמה דעת אומרה לאן צלעי מה הוא אמרה אלה לכלל תספר את הדילה להקריע לחסר לב פרים מהם נותה חנ כל התחב לגבי שתתפה בדב בשחורותה

מי שלא לומד תורה אסור להתקרב אליו בכלל כל שכן ואוחה במהם נותה תנן כל ברח מ חיה ב שכן דבקה במרד ד דלאס הנפש אתה יודע שהיינו פה אז שלמדנו את זה עם הרב שרעבי אז הוא אמר לנו שהוא היה בחור הוא הלך היה חיתם אחד שלא לומד תורה הם לא רצו ללכת איתו הם התביישו ממנו אומר זרק אותו לנהר והוא כמעט היה הולך לאיבוד היה אחד הציל אותו, הפך אותו הציל לו כל המים. כן. לא ללכת בכטורת. תו אדוני אלוהינו שקטירנו לפניך את כתורת הסמים.

זה מה שבית המקדש קיים כאשר סביבה אותם חלת משה כתוב תורתך ויאמר אדוני אל משה קח לך מים נטף ושחלת חן בנה ולבונה זכה ד בבד ויאמר אדוני משה לך סמים נתבו שחסמים ולבונה זכה בד בבד יהיה ויאמר אדוני משה קעניך סמים נטפושחת וחן בנה בונה זכה בת בבד יהיה בבד בת זכה מרב בתקמר הה דבזו אינו שמ הה דבזו אסור מיהו ועשית אותה כתורת רוקח מעשה רוקח ממולחתור קודש א הוא דבן דבז שור מו עשית אותה כתו הוקח ומולחור קודש מנדק מנפד מועד אשר אחד

שמה קודש קודשים תלחם תיר עליו אהרון כתורן צמים בבוקר בבוקר אהרון בכם רבנן פטום הכדור קצל 368 מ 300 קעמ מנה בכל יום חצית בבוקר צתו ברים שלושה מנים מתים שמה מכניס כהן גדול ותם מנחום כיפורים חזירן מחתש וערב יום הכיפורים נקיים מסועת דקה מן הדקה 11 סמנים היו בא ואלוהן וסיפור שני חוס שני עשר אין חמל כל רבי נתן אומר אף כיפת הירדן קושי נתן ב דש בסלה ואם חיסה אחד מקני חיים מתה רב שמעון גמליא צנש מהצר חטה או גרש למה היא באה כדי

לשמון כשתנה אין כפס למה הוא בא כדי לשות צמון שתי עזה וחלו מרגליים יפין לא שאין מכניסים מקדש הכבוד רבי נתן אומר שהוא שוחק אומר דכתב תד פני שהכל יפה בסמים פלחסה של רביע שמנו אמר רב זהקן אם כמדתה כשר לחצ חיסר חבר כפרה חדש שנה טב שחצד ברוך הוא טוב של דבשן אדם יכול למה הם מערבים אמרה חוזר תקו ממנו אדוני מרצבנו כנפ עסוקח מזמרת הארץ בכיכם יש בנח מעדרים עדש בלות בוטנים מושכדים מריהם לבן כן אפזות עשו כחו ניסים בצכם מעט צורי ומעד שניות

מושכדים ויאמר עליהם ישראל כפזות עשו חו מזמרת הארץ כנכם מעד צורים מעדבש נכות לות משהו להם צפרס כתם ולקחתם בסף והגעתם אל המשקוף ז מד בסם לא תצפתח בד בוקר וב עד שצ לפתח לא לבוא לפתיכם גוב שמרתם את הדבר הזה לחניך עולם ויתבן הארץ אשר יתן אדוני לכם כאשר דיבר ושמרתם את העבודה הזאת וככם הזאת לכם ואמרתם זבח פסחו דוני שפע בתי בניצ מצד צודם השתחבו ויעשה מנורה זהב טהור מקשה עשה את המנורה ירכה וקנה גביעי כבד חיים היו בשושה גנים צים מצד שלושה כנצד

אחד ושלושה כן שני שלושה גבים משוחדים כן אחד כתוב ש גב שוחדים אחד כתוב בפרח כן ששתקנים ציים מן הבן רבנו רע גים שקד שני קנים ממנה כבתוך עד שני הקים ממנה שש הקים מנוריהם מן היום כולם שח זה יעשה את נרות שבעה מלכה מעט זהב כיכר זהבור עצה אותה ואת כלי אדוני שעניין לנגן חיינו בית אדוני לנגן בית הדע חג את המנורה ויאמר משה ארון רעון כאשר דיבר משפעם היה עמוד בים בגדה כפרה כתוב עמון בין המתים בינם תעצה מגפה ש מגפה נעצה היו אומר

ויאמר משה לוקח אתך עידה על כצה עלם עמוד בן נעצני אשירך רנ בו כחזגלי ומנוס ביום צר בוקרנן עוזך עשיר ואני ואני אשיר עוזך רנן לבוקר חסדך כיתבזיר עוזך רנב חסדך היית מסגב צליצב היית חזרך שיר ואני אתה מנסח במדינות מזמור שיר אלוהים חונקך שבך עמים אלוהים למתי זה שוזרנן לבוא כזה גד מסג עשיר לא מנצח בנגד חו דרכך ארץ עמוד פינ נחס ויפה תה עצר המגפה ונו אדוני עלינו עשה ידנו עלינו יושב בסתר עניון מפחד לך לא תונך רעה והך כי אחי אשת חיים בך

לבעל משלל לא יחסר גמנתו טוב כלשה בעוד לילה בלילה שעביון לא תרשכל בתו שנים עסלה ששערים אז כנעני עוזר לב נבושה תצחק אחרון פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד עלשנה סופיה הליכות בית בעלה ויהלה לרבות בנות עשו חין ואת כוננה שקר אחר בן היופי אישה יראת אדוני מעשיה אדוני צבעות עמנו שאלה צב אשר אדם מותח בך אדוני הושיעה המלך יענינו כורנו ערב על אדוני כעולם שנים חדוניות אנה בכורה גדולת מןחת צרורה קבל שומן תחרם חמץ צדקתך יהודה תמיד כל חסוק חדש עדתך חידמך פנה זוכר קדושתך שבעתנו

קבל שמפנו חינו ישראל מלוטוב צמכושים هاגמלאכך הקדושים כל דברכשם חדש מתים כל נפש כד שברך רגע רק הודעה מחר אמרתי לכם יש תיקון עוונות זה חוט גדול מי שמשתתף בזה זה מכפר על העוונות של האדם יש תיקון לקראת ראש השנה עושים תיקון על עוונות כללי זה פה צריך לקבל צום מי שרוצה להשתתף היום במנחה מקבל צום נצו מחר מעלות השחר עד צאת הכוכבים ולהיות פה בשעה 12 לבצריים ואז נעשה ביחד את התיקון זה עד צת הכוכבים התיקון ביחד נתפלל מנחה וערבית אחר כך שלום על ישראל

זה מחר ביום חמישי גם זה טוב לעשות בערב ראש השנה יש לכם פה מעטפות של פדיון נפש אומר ברכו לא ינזה כל אותה שנה שיהיה ישועה גדולה מי שברך לאבותינו הקדושים אברהם צ יעקב משה ואהרון יוסף ד שלמה יברך שמו מצו כל הקחן הקדוש כדעלמה יברך ידך זכה ידך בבריאות ובשמחה ברך ימים דשינים רעננים בריאים ושמחים ישועות גדולות ונחת חושב סלה גשמי ורוח כן י רצון ונאמר אמן