הדף היומי מסכת בבא קמא דף קו הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ז אדר א תשפד

טוב לכולם היום אנחנו יום השישי בשבת קודש שבעה באדר הראשון תשפד יום פטירת משה רעיה מהמנה משה רבנו עליו השלום פלא פלאות איזה זכות שזכינו מן השמיים שמשה רבנו שהוא ביקש מהקדוש ברוך הוא אחרי שנתן את התורה לעם ישראל לימד אותנו והסביר לנו את כל התורה הכניס אותה בתוך הנשמה שלנו והנה הקדוש ברוך הוא אומר לו ויתעבר בי השם למענכם מסר את עצמו בשביל עם ישראל ולא בשביל זה נענש לא נכנס לארץ ישראל וכמה תפילות עשה תקטו תפילות כמניין ואת חנן כמניין תפילה למשה תפילה כמה

תפילות להיכנס לארץ ישראל ולא זכה לא זכינו שיכנס אבל בעזרת השם כתוב שהתפשטותה דמשה בכל דרה ודרה האור של משה רבנו נמצא בכל דור ודור אבל זכה משה איזה זכות ביום שנפטר זה היה יום גדול שאיין כמותו בזה היום קרת אמנו השם ברית אתם ניצבים היום כולכם היום הזה נהית לעם להשם אלוהיך ביום הזה אמר לנו משה ולא נתן לכם השם לב לדעת ועיין לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה כלומר מתי עם ישראל התחיל להבין זה עד היום הזה אותו היום עמדו על דעת רבם מה

ש לא עמדו והשיגו כל 40 שנה מיום שב בסיוון תמח עד שבעה באדר תפט ככה כותב החתם סופר באותו יום אתם יודעים שמשה רבנו כתב 13 ספרי תורה נתן לנו בזה היום שבה אותם לספר תורה של מעלה כל אחד מישראל עמד לדעת רבו בזה היום ועד כדי כך שכל אחד התחבר ממש עם משה רבנו ו זה נחשב כאנו נולדנו בחדש אז היה הזה הת פשות דמשה בכל דבר דרע זה היה יום קדוש יום גדול אז בעזרת השם צריך לנצל את הכוח הזה שניתן לנו מן השמיים

באיזה כוח הנה ואיך פלא פלאות איך הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו עכשיו בפרשה ועשו מקדש ושכנתי בתוכם איך לבנות את המשכן ואיך משה רבנו מסדר את הכל לא היה מי שיקים את המשכן בא משה והוא הקים את המשכן אתם יודעים איך עשו אותו ואורות אלים מאוד דמים ואורות חשים עצה שטרים רשי כותב מאיפה היה להם עצה שטרים אלא אתם יודעים שאברהם אבינו היה בוכה על העצים נטע אותם באר שבע והיה כל הזמן יושב ובוכה יושב ובוכה בוכה בוכה ומוריד דמעות וככ הם היו גדלים ותו דבר

יצחק אבינו ואחר כך יעקב אבינו ואז יעקב כשירד למצרים לקח אותם את העצים האלה על העגלות ונטע אותם בחזרה בארץ גושן ואמר לעם ישראל כשהם יוצאים אז שיביאו את זה איתם למה צריך ריח כל כך הרי העננים הם הביאו את כל השאר מאיפה היה מאיפה היה להם אומר התרגום יונתן מאיפה היה להם אבנים הטובות ואת הבשמים לאפוד לחושן אז התרגום יונתן כותב שזה בא על ידי עננים העננים שהיו באים העננים היו מביאים את האפ את האבני האפו ואת הבשמים כל מה שצריך היו מביאים ופ שהיו

מביאים גם את הקרשים גם זה היו יכולים לעשות להביא גם את הקרשים אלא הם יכלו להביא אבל הקרשים זה היסודות של המשכן יסודות של הבית צריכים לבוא מהאבות לא יב לא זה לא מועין אם זה יבוא מהשמיים רק זה מסורת של האבות שרשרת הדורות עליהם אפשר לבנות יסודות הו כרש זה אותיות קשר הקשר עם הדורות הקודמים זה מחזקים את הדורות הנבנים לכן תרכו האבות שלנו ויעקב אבינו קצץ אותם והביאו אותם עצי שטרים שנטה אברהם אבינו בבאר שבע כל זה להקמת המשכן במסירות נפש של האבות והאמהות

ושרשרת הדורות אז אתם רואים יסודות המשכן בנויים משלוש ואחדות בין איש לאישה ועשי שיטים אומר הדעת זקנים רמז שיטים ראשי תיבות אומר הדעת זקנים שלום טובה ישועה מחילה ככה בנוי הבית יסודות של המשכן הקרשים מנויים משלום בין אדם לחברו טובה לזולת ישועה מחילה בין איש לרעהו ועוד הביא המדרש הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה אתם יודעים מאיפה היה הבריח התיכון מזה כמה ספרות אחת מהספרות זה היה המקל של יעקב אבינו כי במקלי עברתי את הירדן הזה הביא אותו למצרים כשיצאו העלו אותם איתם וזה כולם

מה זה הרמז כולם צריכים להתחבר ביחד בני אב אחד כולנו שלא יהיה מריבה אלא אחדות ואהבה ישררו בתוכנו זה עדות שהשכינה שורה בישראל אז זה תכלית המקדש ו מה זה ועשית שני כרובים פלא פלאות זה תינוק ש בבקש להתעלות את הכרובים שזה התינוקות צריך לשים אותם רק אך ורק על הארון על ארון העדות על התורה אסור להזיז אותה מן התורה ככה בעזרת השם אז השבת הזאת שבת תרומה זה כבר החלק השלישי של ספר שמות שזה המשכן והקדושה השכינה שורה שם אז עכשיו אין לנו אב שלמה

פרים שפ אז בעזרת השם שיהיה י שועה בכל בית ויהיה שבת שמחה וגם מאחלים משפחת חבא שהשם ינחם אותם את הסבא יעקב ואת האבא ססון חבא שנהרג להם הבן היום שמענו ב בעזה על קידוש השם איזה בחור טוב שמכירים אותו אדון נועם איי איי איי אז בעזרת השם שהמשפחה מהשמיים ינו חמו ויהיה להם ישועה גדולה ובשורות טובות לכל עמו ישראל א אנחנו הולכים למלאכים כן חזק ברוך על אתמול שכולם היו ב במרון היה שמה התעללות גדולה ברוך השם איזה תפילה התחלנו ממש בדיוק ב1 וחי כפי

שקבענו עשינו פיטום הקטורת וגמרנו רק בשלוש ורבע לא ש ורב מאח וחצי התפילה עד 3ב בציון אחר כך ירדנו למטה למקום ושם התפללנו מנחה ערבית ועשינו כל הדר זותה ואחר כך היה ברוך השם סעודה כיד המלך צו משה היה מאוד שמח כן גם הרב חדד היה משה כן כן גם הרב חדד היה איתו ישב איתו וגם הרב שלמה כן להתחבב למדתי ממך אתה כל יום שכן שלו אנחנו במלכים א' פרק י ומלכת שבע שומעת את שמע שלמ את שם אדוני ותבוא לנסותו בחידות ישו דברים דומים

כלומר היא שמעה שהחוכמה שלו היא לא טבעית מ את השם היייתה לו אז רצה לשאל אותו היא גם היייתה חכמה גדולה תבוא ירושלימה בחיל כבד מאוד גמלים נושאים בשמים וזהב רב מאוד קרב שמדבר אליו את כל אשר היה לבבם עם לבבם הסטירה מכל אדם שמרה בלבה לו גלתה דיברה איתו ויגיד השלמון כל דבריה לא היה דבר נעלה מן המלך אשר לא הגיד לה מה ששאלה מה לא היה כל חידה ששאלה הכל מסר לה בתר מלכת שבה את כל חוכמת שלמה והבית אשר בנה מאכל שולחנו מושב

עבדיו ומעמד משרת בבושם ומשכה בעתו אשר יעלה בת אדוני לא היה בה עוד רוח היית מניה לא מאמינה שיש דבר כזה ותאמר אן המלך אמת היה הדבר ש שמעתי בארצי על דברך על דברך ועל חכמתך ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראה עיני והנ וגדלי החצי הוספת חוכמה וטוב אל השמו אשר שמעתי אשרי אנשיך אשרי עבדיך אלה עומדים לפניך תמיד השומעים את חוכמתך יהי אדוני אלוהיך ברוך אשר חפץ חפץ בך תתך על כיסא ישראל באהבת אדוני ישראל לעולם ושמך למלך לעשות משפט וצדקה ותתן המלך 120

כיכר זהב ושמים הרבה מאוד בבן יקרה לא בעק בוסם ההוא עוד לרו אשר נתנה מלכת שבע למלך שלמה יפה הנה ער פסוקים שיופיה של היום כן נראה כך חבש חבש [מוזיקה] כל זהם גם לא צריך לא זה זכה למצוות זכות התורה תגן עליך משניות רגע נעשה בראשית ברשי בראשי זבת צ מ רים ו חוק משניות לפני המשנה צדקה גם לתת על השבת כן כן אמר לי היום רעיון יפה א רבי נתנן שהוא נותן כל ויברך דוד כמספר הווייה 26 אלא שקל 260 לא מסתדר שאדם נותן

הזרוע יפה שתיים ואח לתת שש לתת שש ו משה בסדר ש זה ששת ישימים אנחנו משנה ט פרק יג משנה ט מ חזרת אתמול את הדף כפיקדון לא כל כ לאט לאט אתה תבין תראה חזור וחזור ולא תצריך לפ זור נשתדל נשתדל בסדר שיניים שיוציאו שת הרחוב זה על זה כן זמן כתיבת השטר זה מאוחר זה הוציאו בזמן כתיבתו ש שתרו של זה מאוחר לזמן פירעון שתרו של זה אדמון אומר אלית חייב לך כצת אתה לובה ממני אם אני הייתי חייב לך כסף איך להביא אתה

ממני איך למה אתה לא נפרעת קודם כל את חובך אלא זה ראייה ש השטר שלך פרוע חכמים אומרים אין כן זה גובש שת רחובו וזה גובש החוב כל אחד מה שיוציא משנה י שלוש ארצות לנישואין אתם יודעים למדנו לומדים פה שהבעל לא יכול לקוף את אשתו שתצא עמו מארץ לארץ אז יש שלוש ארצות בוא נראה יהודה עבר הירדן והגליל אם אדם נשע אישה באחד מהארצות הללו והוא מאותה הארץ לא יכול לקופה שתצא אמו לארץ אחרת נסה אישה ביהודה לא יכול להליך אותה על כוכל לגליל או

לעבר הירדן אן מוציאין מעיר לעיר ו מקרח לקרח אפילו אבל באותה הארץ כלומר ביהודה או בגליל באותה הארץ שנשאה אישה ביהודה מוציאים מעיר לער מקרח לקרח אפשר להעביר מקום אבל לא מעיר לקרח ולא מקרח לעיר למה היא רוצה עיר היא רגילה בעיר היא רגילה בקרח מוציאים מנווה הרע לנווה היפה הבעל יכול להוציא את אשתו ע ממקום דירה רעה יפה לקחת ברמות יש לה משהו וילה יביאו אותה לפה יקנה להלה עוד יותר ילה יפה שמעת ציון משה אבל לא מנווה היפה לנווה הרע אפשר לקוף את אשתו

רב שמעון גמליאל אומר אף לא מנווה רע לנווה יפה מפני שהנה היפה בודק בודק את הגוף הגוף לא בריא משפיע עליו לרעה אתה רוא כלומר כל שינוי זה קשה לאישה הכל שינוי השינוי זה קשה אולי נסיים את מסכת כתובות אתה יודע אפשר הכל מעלן לארץ ישראל ין הכל מוציאין אוהו אי אפשר לצאת לעלות לא תצא אם אתה גר פה תצא הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד אחד האנשים אחד אנשים נסה ישה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל נותן לה את ממעות ארץ ישראל נס מאר יש

בכפות קי ארץ ישראל הנישה ישה בכפות קיה איפה זה כפות קיה וגרשה בארץ ישראל נותן להם ממהות ארץ ישראל רבי שמעון גניאל אומר נותן להם ממהות כפות כיה נשה אישה בכפות קיה ושה בכפות כיה נ ממעות כפות קיה צליק מסכת כתובות ועכשיו אנחנו מתחילים מסכת נדרים אז המשנה הראשונה מתחילה כל כינו נדרים כדרים וחרמים חרמים ושבועות כבועות ונזירות נזירות זה נראה כבר בעזרת האל בשעתו ביום ראשון תפילת בית המדרש שתי אדוני א כ פי דעת ונה שסיון זה שמיים וארץ כן היום הלימוד הוא ו נשמת

אסתר בת אילה בת איילה ו נשמת חיים בן מורי יחיא זכריה נשמת יעקב בן כמר נשמת הרב נפת נקרי בן חנ חנינה אם חים בן נועם בן אורנה א חים בן של כן אבי עד שמואל בן שולמית יוד בן יוף יהודה בן יוסף יהודה בן יוסף היום אנחנו איזה דו כו נכון כ נפתוח אנחנו הגענו לגופה אז זה ידבר את הכל עכשיו דף קו לספור 2 א 6 שמונה שורות מלמעלה א משה פתחת גופה אמ רבונה אמ רב מנין מנ לי בידך והלה אומר אין לך

בידי כלום ונשבע ובא עדים פטור שנאמר ולקח בעלי ולא ישלם כיוון שקיבלו בעלים שבועה שוב אין משלמים ממון זה למדנו למעלה ככה לימד לנו אתמול גוף הדברים של רב הונה בשם רב הם היו מנ אם אדם אומר לחברו מנה לי בידך אני שמתי לך הבאתי לך כסף ולא אומר אין לך בידי כלום מה פתאום לא היו דברים מעולם ונשבע ואחר כך באו עדים והם מעידים שכן פטור מלשלם שנאמר ולקח בעלה ולא ישלם מה פירוש אתמול למדנו כיוון שקיבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון זה פירוש

הפסוק התורה אומרת אם קיבלת כבר שבועה אפילו שנשבע על ש קיבלת שבועה לא משלמים ממון עכשיו רבא רוצה להסביר על מה מדבר אמר רב כן כן מגיע לוכן ארבה מסתבר מתדר בלבד במלוה להוצאה ניתנה אבל כשדון פרש דמרק הרבה אומר מסתברים דברו של רב שאמר שכיוון ש כיוון שקיבלו הבעלים שועה שהוא לא משלמים ממון זה דווקא במלווה למה הכון של מלווה להוצאה ניתנה צריך לשלם את חובו נשבע פטרת התורה מתשלומים אז כתוב ולא ישלם אבל פיקדון ברשות ד מרקע כפר פיקדון הוא אומר אני הפקדתי אצלך

כך וכך אומר לא לא לא הפקדת אצלי בסוף נמצא אצלו בבית אז בפקדון לא ניתן להוצאה זה נמצא בעולם אז בכל מקום שהוא נמצא הוא עומד ברשות הבעלים שלו אז לכן אין כל ולא ישלם ולכן הוא זה כן משלם בטח משלם זה לא אומרים על זה לקח כמה שקיבלו הבעלים שבועה אן משלמים ממון לא אלא אפילו שנשבע הבעלים משלמים את הממון ואלוהים אמרו כלומר אף על פי כן שבועה שאמר רבי דינו זה אני אומר אבל רב אמר את דינו אפילו בפיקדון למה דכי כתיב קרא בפיקדון

כתיב הפסוק ש ממנו דורש אבונה זה מדובר בכלל על פיקדון על זה זה נאמר ולכן על זה היו דבריו של רב יטיב רב רחמן מקמ להשמעת ישב רב רחמן ואמר דינו של רבונה עמרו ש מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור למה כיוון שקיבלו הבעלים שבועה שובין משלמים ממון הטיב רב אח בר מנוי לרב נחמן קשה רב החבר בן ימים אתה רב נחמן איך אתה אומר את שמועה הזאת בוא אני אראה לך איךן פקדו בעל הבית שאומר לשומר חינם נתן

למישהו לשמור לו איזה פקדון אומר לו איך פ פקדו אמר לו עבד עבד לי משב משביעה אני ואמר אמן משביע אותך אני בשבועת התורה ואמר אמן כלומר הוא מודע הוא נשבע בעדים מעידים אותו שאכלו באים עדים אומרים הוא אכל את הפיקדון אנחנו ראינו מה שבקת אצלו השתמש בזה נגמר משלם את את הכרן משלם השומר חינם את הקרן הודה מעצמו בלי עדים ששלם קרן וחומש והשם חי חובש מהשם רק מי רק מי שכופר ומודה מעצמו משלם את את האשם ואת החומש ואת האשם אבל אם הוא לא

מודה מעצמו ובאו עדים אין אין חומש ושם אז אם באו העדים אז הוא משלם רק את הקרן אבל אם הוודה מעצמו משלם גם קרן חומש והשם אז אתה רואה גם אחרי ש נשבע משלם את הקרן עעל ידי העדים ואיך אתה הרב אמרת שהיא נשבע אז גמרנו אז קיבלו העדים שבועה שוב לא משלמים ממון תרצת הגמרא תי מיר אמר לי רב נחמן אכה במ עסקינן כגון שנשבע חוץ לבית דין מתי אני אומר שנשבע ונפטר מלשלם דווקא שנשבע בבית דין רב אמר כמה שקיבלו הבנים שבועה שלא משלם

רק שהכו נשבע בבית דין שז יש בכוח בשבועה לפתור לגמרי אבל כשלא נשבע פה זה היה חוצ בית דין אמר לי אחי אם דובר שנשבע חוץ לבית דין אם השפה תמשיך את השפר של המשנה לא משמע כך משמע זה היה בבית דין ואם הספר של המשנה בבית דין גם הר ש בבית דין מה כתוב בספר אך פקדון שאל אותו איפה הפקדון שני שמתי אצלך אמר נגנב אמר לו אמר אז אמר לו בעל הבית משביע אני מה נגנב ואמר אמן שבועה ועדים מעידים אותו שגנבו באים שני

עדים אומרים ראינו משלם תשלומי כפל למה שומר חינם שפותר עצמו בטענת גנב ונשבע משלם תשלומי כפל מה הוא עושה הוא מקבל על עצמו דין גנב עכשיו הודה מעצמו אז הוא לא משלם כפל למה מודה בכנס פטור אבל משלם קרן וחומש ואשם כך כתוב בשפה ויסקה דעתה חוץ לבית דין מק כפל וכי יש אין דבר כזה רק בבית דין אם אדם נשבע בבית דין משלם כפל אין מחוץ לבית דין כפל אין אז אז משמע השפע בבית דין אז גם הרשע בבית דין אז אתה רואה ש שרואים

קושיה חוזרת על רב ש הכופר לא נפטר על ידי שבוע תור אם באו עדים אמר לה יכי יכין שנו יהיה לך רשע חוץ לבית דין ושפה ובית דין אני יכול לפרש לך לתרץ לך אתה יודע כן הרשע של המשנה מדברת חוץ לבית דין ולכן הוא לא אם נשבע אז הוא לא משלם נפטר זה משנה הרי ש של משנה שטוען טענת עבד חוץ לבית דין והשפע שהשומר טועה נגנב מדברת בבית דין אז משלם שזה בית דין משלם כפל שכ מי הוא שניה דחיקה לא משנה לא משנה

מה העיקר אנחנו רוצים זה היה בבית דין או לא מיוא שניה דחיקה לא משנה ן לך תגו צחוק לא רוצה אלא אלי י בבית דין גם הר שג הספר באמ מדברת שנשבע בבית דין לה קש כאן בקפ כם בשלא קפץ מר ש מדובר קפץ מלפני לפני שבן חיותו לשבע אז רב שאמר שקיבלו הבעלים שבועה שהוא לא משלם רק כשקפץ לאלא הדיינים ישבעו הוא קפץ לפני שהדיינים ישבעו נכון הוא היה בבית דין אבל לפני שהדיינים יבואו להשביע אותו קפץ נשבע שלם אבל אם משביע אותו פטור לא

משלם לא בטור אדם שנשבע זה השבועה בשבועה הוא לא משלם כיוון שקיבלו הבעלים שבועה שובן משלמים ממון לא זה היה קוש הרב שרואים שהוא משלם פה אז אם הוא קפז לפני אז לא משלם אז הוא משלם ואם בית דין ישביע אותו אוא לא ישלם לא זה מה ש שית לא לא לא לא אני לא מבין ככה אני אחזור לך לא אמר לו רב רחמן אח ב1 מה הייה למעלה יתיב רחמן שאל אותו שאלה טי רמר שמעת טיב רב נחמן במי איך פקדו אמר אמר לא עבד

משביע אני ואמר אמן ע שחו משלם את הקורן משלם קשה איך משלם איך משלם שלא מש קפץ מה מתרצת הגמרא אמר נחמן הרכ במס שנשבע חוץ לבית דין מה שאמר שבנים קיבלו שבועה שוב לא משלם רק שהופר נשבע בבית דין אז יש בכוח לפתור או לגמרי נכון אני הפכתי שנשבע ב דין שהשבוע השתה בבית דין אז יש בכוח של השבועה הזאת לפתור אבל אם זה היה חוץ לבית דין אז הוא צריך לשלם כן אני טעיתי אני הפכתי את הדברים לא לא בסדר טוב שחזרתי אז זה

שאומר לו אמר לה כינ שניהיה לך אז הוא ראה לו אז הוא שא אמר לו לא בוא אני אראה לך גם בבית דין הוא לא משלם יראה לו בספר של המשנה גם שהוא בבית דין הוא לא משלם אז הוא אומר לו אז הוא אומר אם השפע מדובר תראה מה היה אמר לה י אחי אם השפע אמר לו נגנב משבחי אני ואמר אמן וד מעידים אותו שגנבו משלם תשלומ בכפר שומר חינם פותר את עצמו בטענת גנה ונשבע ודה מעצמו משנ כנח שם וסק אתה חוץ לבית דין

מק כפן זה חייב להיות שזה היה בבית דין בכל זאת אתה רואה שמשלם כל זאת אתה רואה שהוא משלם זה לא צריך להגיד פה הוא משלם והוא היה חוץ לבית דין אמר לה יכין שנויה לך רשע רשע חוץ לבית דין והשפע ובית דין רשע ששנה שען כש שומר טוען אבל מדברת שנשבע חוץ לבית דין ספ מדברת בבית דין מיו שנד חי קרון משנ נך אד אידי בבית דין ולא קשח קם קפץ ונשבע לפני שבני חייב אותו לשלם אז רב שאמר שכון שקיבלו הבעלים שבוש ולא משלם

רק כשלא קפץ ץ קפץ כן כאן בשלא קפץ בשפע לא קפץ אלא כןב כן אז יש קפת בטוען טענת גנב אמר להם אמר לרמ ברחמה רב נחמן מכדי דרב לא סביר לל אתה לא סובר כמו של רב רב נחמן לא סבר כמו רב משכונה נפשך אדרב ללך למה אתה רב נחמן הולך לתרץ את דברי רב למשכן את עצמך לעמוד במקומו לתרץ הקושיות שלו הל אתה לא סובר כב אותו מה אכפת לך אמר לה פרושה לד רב אמר לו אני רוצה לפרש דרב אחי מתרץ ליל מתניתין

איך רב מפרש את המשנה לפי דבריו אז אני רוצה לפרש את הדברים שלו שיהיה מובן אני לא סובר כמותו אז הוא ממשיך מה ברחמה ואמר לו איך אפש לחלוק על רב והרב קרקה אמר אתה חולק עליו והרב קרקה אמר כתוב בפס תורה ולקח בעליו ולא ישלם כיוון שלקח בעליו את השבועה של בית דין לא ישלם אמרי קרא לכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא נשמים הודעתה ולקח בעליו לשלם מי שעליו לשלם הוא שנשבע אומר בכלל פירוש הפסוק זה לא כמו ממרר אני אגיד לך מה פירוש הפסוק הפסוק

בא להגיד לי כל אלה שנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים הנטבוק ונפטר לא אומרים שהתובע ישבע ויקח כסף למה התורה אומרת עעל הפסוק הזה ולקח בעליו ולא ישלם הבעלים לוקחים את השבועה ואז הנצבע נפטר מלשלם הוא נשבע להם על זה נאמר הם לוקחים את השבועה ולא לוקחים את הכסף והוא פטור מלשלם מ שעליו לשלם הוא נשבע תתי מתיב רב המנונה נוקשה הגמרא עכשיו על רב הונה מתיב רבנ על רב הונה בוא נראה השביע אדם שטבעו אותו טביעת ממון והתובע שטבע את האדם הזה השביע עליו חמישה פעמים

על אותו ממון בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין בן שנשבע גם בבית דין וכפר גם שלא בפני בית דין וכפר עליו בכל השבועות חר כך ודה ששקר נשבח חמש פעמים והודה ששקר חייב על כל אחת ואחת כלומר חייב חומש ואשם על כל אחת ואחת מהשבועות ואמר ר רבי שמעון מה טעם למה חייב על כל פעם ופעם ופעם גם חומש וגם אשם הרי כבר נפטר מהתביעה בשבועה ראשונה למה הועיל ויכול לחזור להודות כלומר אתה יודע למה היה כיוון שהיה יכול לחזור לאחר השבועה הראשונה

ששקר אם היה מודה ולאחר מכן כפר פעם נוספת ונשבע נמצא שהשבוע השנייה פותרת אותו אז פותרת אותו ממון כבר גמרנו אז הגמרא אומרת ואכה קפץ ולא מצית אמר ואכה קפץ לא מצית אמר אתה לא יכול לתרץ הנטע נשבע עוד לפני שדנים חיבו למה כתוב השביע עליו קטנ מהבועה המשמעות שלה שהשביע אותו על ידי בית דין אתה לא יכול להיות קפץ לפני שבית דין השביע אותו אותו דבר אתה גם לא יכול להגיד פה מדובר חוץ לבית דין לא מצית אמרת שהשביע אותו חוץ לבית דין למה כתוב

בפניה בית דין קטנה אז אתה רואה שלמרות שכפר בממון ונשבע על כך בבית דין יכול לחזור והתחייב כשמ הוד ששקר ואתה רב אמרת לא כיוון שקיבלו הבעלים שבועה שוב לא משלם ממון קיבלו שבועה בבית דין לא משלם ממון מתרץ את הגמרא הוא מותי והוא מפק לה לצדדין קטנה רבנה הוא שיקשה הוא מתרץ מה שכתוב במשנה השביע עליו זה לא חוזר על האופנים האלה אלא יש לחלק את המשנה לשניים השביע עליו חוץ לבית דין כלומר מה שכתוב השביע עליו דנו שבית דין חיבו שבועה אבל הוא השביעו

חוץ לבית דין נכון בית דין חייבו אותו שבועה אבל הוא ישבעו חוץ לבית דין לכן כתוב בן שלא בפניו ובבית דין קפץ מה שכתוב שנשבע בפני בית דין מדובר שקפץ ונשבע עוד לפני שבדין חייבו אותו אז לכן לא פותר אותו לא פותר אותו הוא חייב לשלם מתיב רבה אתתי מר מתיב רבה בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון עכשיו הוא שואל על רב הונה אומר מה שאמר רב מתיב רבה בעל הבית היה שומר חינם שטען טענת גנה בפיקדון פיקדון הוא טוען שהפיקו נפקד יש אחד שהפקידו אצלו

דבר ובא בעל הבית בא הבן אדם אומר תן לי את הפיקדון שני אומר נגנב ונשבע והודה ששקר ובאו עדי ועידו שפיקד נמצא אצלו אם עד שלא בא עדים הודה משלם קרן וחומש ושם שומר חינם פותר עצמו בטענת גנ מקבל מקבל דין של גנב גנב משלם כפל אבל כיוון שהוא דע לפני שבאו עדים מודה בכנס פטור ואם מי שבא הועד הודה משלם תשלום הקפת עשם ואכה חוץ לבית דין נשבע חוץ לבית דין וקפץ לא מציאת אמרת למה כתוב משלם כפל כפל זה רק בבית דין מה תענ

על זה הנה אפילו שנשבע בבית דין זה לא אומרים כבר קיבל הוא קיבל את השבועה ונפטר משלם אלא אמר רבה גמרה מכוח הקושיה הזאת חוזרת בה אלא אמר רבה כל הודה לא שנה טוען טענת דבד ולא שנה טוען טענת גנב לא אמר רב שהשבוע פותרת אותו כל אופן שהכפר הודה מעצמו לא משנה אם רצה לפתור את עצמו בטוען טענת אבן לא משנה אם רצה בוען גנב על זה רב אומר שהשבוע לא פותר כן רב לא אמר על זה שהשואה פותרת אותו זה כתיב והתוודה דבעי שלומה

למה כתוב בפרשת כופר בגזילה ש כתוב שמה והתוודה מה זה והתוודה שהודה מפרש ד בעיה שלו מת צריך לשלם כר ומ והתודו הכוונה שהוא הודה הודה זה בתודות לא לא שעושה וידוי הודה הודה סוג של דוי כן נכון זה סוג של וידוי גם דבע שלומה צריך לשלם כרב חומש לכן בשומר חינם שטוען טענת גנה נשבע ובעד נמה לא אמר רב שהשבוע פותרת אותו דכתב תשלום מכפל כי כמר כי כמר מתי רב אמר שלקח בעליו שבועה בדו צריך לשלם כגון שטוען טענת עבד ונשבע ולא הודה ובאו

עדים ש פיקדון אצלו אז כבר פותר את אותה שבועה ולא משלם אז יוצא לפי מסכנת רבע על הקושיה שקשה רבונה שהמשנה של השביע עליו חמישה פעמים כמה שיכול לחזור ולהודות לא צריך לתרץ צדדין אלא ש ב פ שכופר מודה מעצמו ששקר בכלל רב על זה לא אמר הדינו רב אמר הדינו רק שלא הוד שלא הודה נשב ו באו עדים כי אם הודה צריך לשלם כסף אזן רב גמדה ואמר לשבעת כמי דרב אשה אמר לה הלך אמר את זה את הרב גמדה לפני רב השת מסקנתו של

שהרב לא דיבר על הודה מעצמו אמר לי אשת אומ רב אמנונה תלמידי דרב וידע דמר הודה וכמותי הודה ואת אמרת הודה לא אמר רב מה אתה מדבר רב אמנונה הוא תלמידו היה קשור לרב חזק תלמידו של רב והוא יודע את דינו של רב והוא אמר שרב דיבר בהודה כמותי הודה קשה על רב מעיד ויכול לחזור ולהודות אתה שאתה לא תלמיד של רב אמרת הודה לא אמר רב בהודה רב הוא לא אומר שהשבוע תפטר אותו לגמרי כיוון שנשבע לא צריך לשלם אתה לא מודה אמר להם בסדר

ר מאיר אמר לה אמר לה רבח סבע לרב השם נכון גם רבמ ידע שרב לא פתק שודה מעצמו אבל למה הש ומה רב המנונה משהו הקשה החיק קשה עלי הלו שמה היה השביע עליו חמש פעמים וכפר עליו רבי שמעון הסביר שחייב חומש ושם על כל אחת ואחת למה הועיל ואחרי כל שבועה יכול לחזור ולהודות לכן יש כפירתו כפירת שם של כפירת ממון נכון גם אחרי השבועה הראשונה אז היא אמרת בשלמה נשבע קורבן שבוע יכול לחזור ולהודות אלא הי אמרת פורור קורבן השבועה ויכול לחזור להודות אז

לא הוד מה זה חזור להודות אבל הוא לא הודה קודם כל אומר תדע לך רבנו מה שהיה קשה לו זה משהו אחר לזה שאתה אמרת מה שאמר השביע עליו חמש פעמים וכפו רבי שמעון הסביר שחייה בחומש ושם על כל אחד למה אחרי כל שבועי יכול לחזור ולהודות ויש לי כפירתו כפירת ממון בגלל שיכול לחזור ולהודות אז אי אמרת בשלמה נשבע בפעם הראשונה אחרי שנשבע בפעם הראשונה כיתו עדים מחיב אם באים עדים מעידים נגדו היה מתחייב לשלם ונמצא שגם לאחר שבוע עדיין יכול להוציא ממנו ממון על

ידי עדים א אתה לא אמרת ככה אמתו לאחי בגלל זה מחייבין ני קורבן שבועה בטטה על שבועה השנייה לא פותרים אותו מקורבן אין שבועה חלה על שבועה אועיל ויכול לחזור ולהודות בין זו לזו נחשבת כל אחת מהשבועות שבועת כפירה בפני עצמה כי אין שבועה אחד שבועה אלא היא אמרת אחרי שנשפט פעם ראשונה כי התו עדן פטור כמו שאתה אומר ככה דינו של רב כי הוא אמר שרב רק דיבר שבא ועדים פטול מאיק מדי יוסד ומסד פטור אם יבואו עדים ויעידו בו יש י יש דבר כזה

אם יבואו עדים ויעידו בו יהיה פטור ואנה ניקו נחייב קורבן השבועה יכול לחזור ולהודות אז שאתה מד ודה אנחנו נבוא נחייב אותו קורבן כיוון שיכול לחזור ולהודות הרי כעת הוא לא הודה בין שבועה לשבועה ונמצא שהכירה שלו השנייה הייתה כבירת דברים בעלמה לא כפירת ממון למה אי אפשר להוציא בעדים אז זה השאלה שלי זה השאלה של רב המנונה אמר רבי חיה ברבה אמר רבי יוחנן זה מובן אמר רבי חיא ברבה אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנה בפיקדון משלם את השלו מי כפל תרן שומר חינם טוען

טענת גנב בפי גדול אחרי שבאו עדים והעידו שה פיקדון אצלו משלם את השלו מ כפל נש לב דין גנב עכשיו אם הפיקדון היה בהמה טבח ומחר משלה את ה שלומי ארבעה וחמישה אמר לו מה אתה לומד מפה איל בגנב משלם תשלומי כפל וטוען עניו גנב משלם תשלומי כפל אז מה גנב שהוא משלם כפל אם טבח ח משלם אתל ארבעה וחמישה גם טוען טענת גנב בפקדון שהוא משל תשלומי כפל טבוח ומכר משל תשלו ארבה וחמישה אותו דבר טוען טענת גנב או שהוא הגנב אותו דבר עכשיו הגמרא

מבינה שזה לימוד של בבי מסינו אז היא שואלת אם זה בבי מסינו אז מה לגנב שכן משלם תשלומי כפל שלא בשבועה כומר בטוען טענת גנב שלא משלם תשלומי כפל אלא בשבועה אם אתה לומד ב מצינו אפשר לפרוח בב מצינו מה לגנב למה אני אומר חייב כפל שכן משלם תשלום למה הכפל שלו חמור יותר שכן משלם תשלום מכפל שלא בשבועה ואם תאמר ללמוד ממנו דין תפיחה מכירה שהה שיהיה גם כן אותו דבר בטוען טענת גנב זה קל אתה לא יכול ללמוד למה טוען טענת גנב איןו משלם

את השלום מכפת אלא בשבועה זה ופה זה בלי שבועה אמרי תירוץ הקשה הי בן משן לקשה זה לא ב מסינו אלא זה הקשה כמן זה הקש לא הושי בריכה על הקש הגמרא שואלת אני חלמן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב שפיר יבוא טוב שני הפסוקים שסמוכים זה לזה אם צא הגנ שנם שניים צ הגנ נקרא בעל הבית אלא אלוהים וישלם שיניים נראו חד בגנב עצמו וחד בטוען טענת גנב שפיר אז יבוא הקש בין גנב לטוען טענת גנב אלא למן דמר אם מצא הגנב ואם לא

ימצא ר בטוען טענת גנב שניהם מדברים בטע גם אם מצא גנב כך היינו למעלה מדברים בטוען טענת גנב מה יקל ממר איזה איזה הקש יש ביניהם מאיפה לומד רבי חיא שטוען טענת גנב חייב ארבעה וחמישה צת הגמרא אמרה גנב הגנב לומדים ריבוי של אות ה אם ימצא הגנב היה מספיק להגיד אם ממצא גנב למה כתוב הגנב זה בא לרבות שטוען טענת גנב יש לו כל דין גנבה חייב ארבעה וחמישה ע על טביחה ומכירה יש לו כל דין גנבה קשה הגמרא היוה רבי חיא הבא לרבי יוחנן

איך השורי בעל הבית שואל את השומר חינם איפה השור שלי נגנב אומר לו משביע אני ואמר אמן נשבע ועדים מעידים אותו שאכלו בעצמו שלם לשלומי כפל אתה רואה כמו דין טוען טענת גנב ואכה י אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אפשר לאכול כזית בשר בלי שחיטה ודאי שהשומר שחט את השור קטנ משלם את ה שלומ כפל אז אתה שומר כפל אין אתה שומר ארבעה וחמישה לא לא אכל הוא אכל איך הוא אכל הוא שחט אז אתה רואה אין מפה תוכיח שאיין חיוב ארבעה וחמישה בטוען ת גנב

רק כפלח במע סיני כגון שחלו נבלה לא שחט מי שגונב גם הוכן נבלות אז חיוב ארבעה וחמישה זה רק השחיטה כשרה נשני כגון שאח ללא טרפה שחט שחיטה כשרה אבל אבל הבהמה היייתה היה בסימני טרפות אומר ללא אי אפשר לתרץ ככה למה זה רבי יוחנן סובר כמו רבי מאיר כי רבי מאיר משחיטה שאינה ראוייה שמה שחיטה כן כיוון שנשחטה כהלכה אז חייבים עליה ארבעה וחמישה אומרת למה צריך כל זה בשבן פקועה מדובר ששתו אמו מצאו חי במע זה דורשים רבותינו כל בבהמה תאכלו שמר לאכול לפן

פקוע ללא שחיטה אז אתה אומר לי איך אכל הוא אכל בלי שחיטה הוא גנב ואכל בלי שחיטה למה זה הבהמה הזאת היתה בן פקועה לא צריך לשחות אומר לו רבי יוחנן סובר כמו רבי מאיר דמר בין פקועה טעון שחיתה בן אי ש כגון עמד בדין ואמרו לו צ תן לו דרב ח מחר רב צ תן לו ואחר כך טבח ומחר פטור מה הטמה פסק טבח ומח בגזלן בגזלן לא משלם תשלו מ ארבה וחמישה אז זהו לישני הגמ שואלת שרץ רבי יוחנן כגון שעמד בדין עוד לפני

ששחטו אותו ואכלו ותטען גנב ונשבע באודים והעידו בעצמו גנבו חייבו אותו בדין ואמרו לו צא תן לו קרן וכפל ואחר כך אחרי אחרי שדנו את דינו אמרו לו לך תן לו כרן כרן ק שחטו ואכלו ואנחנו יודעים על שחיטה כזאת אחרי שבית דין פסקו לו צא תן לו קרן וכפל אז על חיטה כזאת הוא לא חייב ארבעה וחמישה למה לאמ רבה כשבית דין פסקו ואמרו תן לו ואחר כך טבח ומכר פטור מ חמישה למה מה הטעמה כ פסקה ג דינו שחייב להשיב טבחו מחר בגזלן בגזלן

לא משנה תשלו מ אומר חייב אתה ליתן לו אבל אמרו לו בדין לא אמרו לו צ תן לו אמרו לו חייב אתה ניתן לו טבחו מחר חייב ארבע חמישה מה הטעמה כל כמה דלא פסק מתה התגנבו כל זמן שלא היה כאן גמר דין ממש עדיין הוא בגניבתו הראשונה מתחייב ארבעה וחמישה אז מפה תוכיח שרבי יוחנן ץ כך שהוא לא שומר כמו רבה צ תן לו יפה הגמרא דוכה אמרי עמיך נש לו בשותף שטבח שלו מדעת חברו אלא חדה מטרה ותלתה ק היה יכול לתרץ כלומר לפי

שיטתך אתה רוצה להוכיח שרבי יוחנן לא סובר כרבה אתה יכול להגיד היה יכול רבי יוחנן כבר לתרץ שכול עלמה מודים בדבר שכולם מודים בזה מה לש בשותף שטוח שלא מדעת חברו היה לו הוא לא גנב לבד היה ל שותף בגניבה והוא טבוח את השור שלא מדעת חברו אז הוא לא מתחייב רבעה חמישה למה כתוב חמישה בקר רחמנא ולא חמישה חצאי בקר זה למדנו למעלה אלא חדה מתרי ותלתה נקת למה רבי יוחנן ותירץ כך הוא לקח תירוץ אחד מתוך שניים שלושה ממילא אם אתה לא יכול להוכיח

שרבי יוחנן סובר שבכל האופנים יש חיוב ארבעה וחמישה ואמר רבי חי ברבא ארבי יוחנן וען טענת גנב בעבדה משלם תשלום מכפל נמצא ש אבד לאדם משהו אומר לו מצאת את זה אומר ללא נשבע באו עדים ידו שזה אצלו משלם תשלום בכפל מה התמד רתיב על כל הבידה אשר יאמר כי הוא זה הפסוק מסיים ישלם שיניים רו אתי רבי אבא ברמ רבי חיה ברבא כתוב בפרשת טוען טענת גנב כי יתן איש אין רעהו כסף וכנים לשמור איש פרת לקטן שאין נתינת קטן כלו קטן נתן חפץ לשמירה

לא נשבעים תביעתו ולא בא לידי כפל עד ידו קטן נתן לשמור ילד קטן ואין לי אלא שניתן כשהוא קטן טבעו כשהוא קטן מה יהיה הדין תנו כשהוא קטן עו כשהוא גדול מנן שגם זה פטור על תביעתו אולי דרשה איש של עכשיו כי יתן ואחר כך יהיה גדול תמוד לומר עד האלוהים יבוא דבר שניהם עד שתיה נתינה ותביעה שווים כאחד שיבוא התביעה שבא לבית דין ודבר שניהם הנתינה שניהם לדין מקישים נתינה לתביעה לומדים בהיקש שבשניהם צריך להיות איש לא מועיל פה היה קטן ואחר כך הוא איש

זה לא מועיל צריך שניהם יהיה איש גם בנתינה אז אם התה נמה עבדה אם יש דינו של רבי יוחנן שטוען טענת גנ בעבדה משלם כפן מה אכפת לי שהוא קטן שיהיה כמו לחשוב את זה עבדה מקרה כזה כמו עבדה שגם באי נתינה עבדה יש בנתינה בכל מקום שתובע מתחייב נב לשלם כפן מה אכפת אמר לה אח בקינן כגון שאכלו כשהוא קטן זה לא נשאר השומר על הפקדון אכל אותו כשהוא קטן עכשיו שבעלים שלו טובע אחר שהדיין כבר אין את ה חבץ בעולם אז ב שהחפץ היה

בעולם לא היה בעלם בני טענה כשהיה החפץ בעולם הוא לא היה בני טענה למה היה קטן זה לא דומה לעבדה שבזמן שהגיע לידו של המוצא כבר היה בעלים גדול ובא לטעון עליו אבל כשהוא גדול מי אכי ד משלם התביעה תועי לחייב את הנתבע שבועה ולשלם כפל למה כבן שהחפץ היה ביד הנתבע אז היה לו בעלים בני טעינה יחי תנה עד שתהיה נתינה צבעה שמים כאחד לא צריך תנה עד שתהיה אכילה טביעה שוים כאחד לא צריך שיהיה גדול בשעת הנתינה יכול להיות גם קטן אבל זה נשאר

נשאר עד שהוא הגדיל אמר לה תהנה ע שתיה אכילה טביעה ש גרוס רב אשה אמר לא דמה אבד תיה מכוח בן דעת וה לא אתייה מכוח בן דעת עבדה זה בא מכוח בין דעת דם בר דעת אבל נתנו כשהוא קטן זה זה לא בר דעת כשהחץ היה בעולם לאחר שבעלים נעשה גדול הפקידו כשהיה קטן אין הזח תבועה תביעה על התביעה שלו אין שבועה למה הוא לא היה בר דעת עד כאן בדר ברוך השם הלכות אנחנו סימן תקע ב הלכה ב' אין גוזרים תענית על הציבור בראשי

חודשים או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד פגע בהם יום מאלו חנוכה מטענים ומשלימים היום בתענית אפילו שראש חודש נקרא מועד משלימים סעיף ג' ציבור שביקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני פגע בתענית טו בשבט תענית תח לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בטו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות ו הם התחילו להתעלות מפסיקים כמו בראש חודש חול המועד סימן תקג אחתה בת מגילה תענית שמה היה כתוב במגילת תענית הנימים שנעשו בהם ניסים לאבותינו אסו קימים טובים ולא מתענים בהם

לכן כל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם כל שכן לפניהם ולאחריהם חוץ מחנוכה אפורים שאסור להתענות בהם בעצמם אבל לפניהם לאחריהם מותר לכן שבתות ומים טובים וראש חודשים מותרים לפניהם ולאחריהם הגהה מ שיש לו נישואין בחנוכה איין לו להתענות אבל אם יש לו נישואין בניסן מתענה ביום חופתו אפילו בראש חודש ניסן פני שהוא אחד מן הימים שמתענה בהם דגמן סוף סימן תקף כן יש מי ש מתענים כמה שמתו בו בני אהרון בראש חודש ניסן אז מתענים הרמבם אתמול לא גמרנו את הפרק כי היינו ממהרים אנחנו

דף קסו הלכה יא אנחנו לומדים דיני שחיתה שחת חציו של זה וחציו של זה אפילו בעוף שחיטתו פסולה לא צריך רוב רוב לא חצי קנה קנה ש יצו פסוק שחט על מקום החתך מעט ושמו לרו בין שתתחיל לשחט במקום השני פגע בחתך בן שהתחיל את הסכין בחתך בשמון רו שחיטתו כשנ זה למדנו אתמול יב כל השוחט צריך לבדוק הסימנים לאחר שחייתה כלומר לראות שנשחטו כדת ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדוק הרי זו נבלה אפילו היה שוחט זעיר ומהיר לא יג כל בהמה בחיה אסורה עד

וודע בוודאי שנשחטה שחיטה כשרה אסורה באיזה דבר שוחטים למדתי את זה אני רואה בכל בין בסכין של מתכת בין בצור בין בזכוכית נכון אמרתי את זה אתמול בן מקומית של קנה הגם כ יצא בהם מדברים החותכים והוא שיהיה פי אחד ולא יהיה בפגם אבל אם היה כמו תלם חודו של דבר שוחטים בו אפילו היה התלם קטן ביותר שלטו סונה טו היה התלם הזה מרוח אחר לא ישחוט בה המשחה דרך הרוח שאיין הפגימה נקרת בה שחיטתו כשנה כיצד סקין שתיבדק בהולכה לא תרגיש שיש בפגם שתחזיר אותה

בהבאה תרגיש שיש בפגם שחט בדרך הולכה ולא הביא שחיטה ולא הביא לא החזיר אותה שחיטתו כשלה ואם הביא שחיטתו פסולה אתה מבין אין בזה אתה מבין זה סכין כשלה הסכין חייב להיות גם שאתה מוניך את הציפורן גם שאתה מחזיר את הציפורן עכשיו רק כשהוא מוליך ה בסדר שהוא מחזיר יש בעיה אז אם הוא רק שחט כשהוא הוליך אין בעיה אם החזיר ום עש הום בטח בטח יז סכין שעולה ויורדת כנחש ון בפגם שוחטים בה לכתחילה אין בעיה אתה מבין תראה סקין כזה איפה ששוחטים אחד ככה

לא ישר אבל הוא חלק אין ב פגימות בסכין שפי החלק ואין חדה א ואין בפגם שוחטים בה אפי שליחו והביא בה כל היום עד ששחתה שחיטתו כשלה העיקר שאין בה פגם אבל לא עושים ככה צריך שתהייה חדה בסכין חדה ש שהוא שחזה הרי היא חלקה אלא מגע כמגע ראש השיבולת שהוא מסתבך באצבע אוי ופגם שוחטים בה רוש השיבולת יש לו קצת הולש קנה אושן או שקצת צור או ציפורן והרי הן חדים ואין בהם פגם שועטים בהם ואם נעצה בקרקע לא ישחט בהם כשן וצן אתה מבין

הוא רוצה להעמיד את הקנה כאן בקרקע ואז הוא מעביר את העוף לא ואם שחת שחת התו ק שלה כף שחת בש וברים מתחילת ייתן קודם שעור אותן ש אותו פסולה פי ש שאין בהם פגם כף א' לקח לחי בהמה שיש בו שיניים חדים שחט בו שחיטתו פסולה פני שן כמגן אבל בשן אחת הקבועה בלחי שוחט בה לכתחילה אף עלפי ש קבועה בו ושם לשות עוד אתה יודע זה מחובר ללחי של הבהמה ליבן הסכין באור שחט ב שחיטתו כשלה סכין שצדה אחד מגל צידה השני יפה לא

ישחט בצד היפה לכתחילה גזר השם ישחט בצד האחר שחט אילו בצד היפה שחט ש גשה יש לה שני פיות הסכין מכאן ומכאן כמו שקין של בסבי צד אחד בסדר צד אחד ב אסור לשחט בזה אם שחט טוב השוחט צריך שיבדוק הסכין חודה הוא מצד זה ומצד זה כיצד בודקה מוכ מביא על ס צבעו בשר צבעו אנחנו על הציפורן מכ בשר אצבעו מניח מביא על ציפורו שלוש חותה שהם פיה ושני צדדים כדי שלא יהיה בפגם כלן אחר כך יש חות כ ככה עושים שלוש צדדים וצריך לבדוק

אחר השחיטה שאם מצא בפגם אחר השחיטה אין זו ספק אריזו ספק נבלה שמה בעור נפגמה שחת הסימנים בסכין פגומה שחת ג שוכל במות רבות עופות רבות צריך לבדוק על כל אחד בין אחד ואחד שאם לא בדק בדק באחרונה ונמצאת הסכין פגומה ה הכל ספק נבלות אפילו הראשונה ראית מה זה זה הבעיה גם אחרי שחיטה צריך לבדוק את הסכינים בדק הסכין שחת בה ולא בדקה אחר שחיטה שיבר בעץ או עץ כיוצא בהם אחר כך בדק המצאה פגומה שתתו כשנה שת הסכין של גמ דבר קשה ש שבר

לכן אם פשע ולא בדקה ו שבדה הסכין ש עד שלא יבדוק שתו כשר כל דבר ש כ טבח שלא בדק הסכין שלו ששוחט בה לפני חכם שחט לעצמו בודקין אותה אם נצפה בדוקה בנדין אותו לפי ש לפני שיסמוך על עצמו פעם אחרת תהיה פגומה ישחט בה ואם נמצאת פגומה מעבירים אותו מיזן כל בשר שעת זהו בטריפה כז כמה אורח הסכין שוחט כלשהו תרא וא שלא יהיה דבר דק שקב כמו ואינו שוחט כמו ראש הזמן הקטן וכצה בו מתי שוחטים כל זמן בין ביום בין בלילה והוא

שתהיה אבוקה עמו כדי שייראה מה יעשה שחט באפלה שתו קשה כט השוחט ביום הכיפורים או בשבת בשוגג פ שו היו מזיד היה מתחייב בנפשו היה מתחיב מלכות יום הכיפורים שחיטתו כשלה פרק שני בכל מקום מותר לשחוט חוץ מן העזרה שא שוחטים באזר אל קודשי מזבח בלבד אבל חון אסורים לשטן בעז בין בהמה בין חיה בין עות כן הוא אומר בבשר תאוה כחק במכ מקום אשר יבחר השם למת הש שוחטים בשר תאווה אל חוץ למקום אשר בחר השם ב וזה שנש מקום הוא שמותר לאכלו בכל השערים

אבל שוחט חון בעז אותו הבשר טהור ואסור בניה כבשר וחלב כיוצא בו קוברין אותו ואפלו אסור אפילו שחת רפואה או לאכילת גויים או לאכילת גויים לא שחת גויים או לאכילת גויים או לאכיל כלבים אבל הנוחר בעזרה ומעקר גוש ש ושו צ פ שו בחה ומן בעזר הרי כולם מותרים בניה ג ולא בהמה ח חיה בלבד אלא כל החונן אסו להכניס להזרה אפילו בשר שחוטה או פירות ופת צ בהן אם עבר ונכנס מותרים באכילה כשהיו דברים אלו כולם דברי קבלן ש בהז אוחי כזית בבשר חון שנשרו

בהזנה מכין אותו מכת מרדות תראה מה זה ה אומר בהמה זו שלמים לדה חולין אם נשחטה בזלה בן אדם מותר באכילה לפי שאין שאין יכול לשחוט אותו ברחוק מקום ה אין שוחטים לתוך ימים ונערות שו עובדי מים הוא זה יפה עובד מים הוא זה אסור לשחות בתוך הים ונראה כ מקריב למים ולא יש עוד קלי מלא מים שו לצורה שתראה ם שחט ולא ישחט לא לתוך כלים לא לתוך הגומה שכן דרך עובדי עבודה זרה אם שעט שחיטתו כש ו שוחדים לקים אחורים שין הצורה נראת בהם

ן שוחט חוץ לגומה ואדם יורד לגומה ובשוק לא יעשה כן שמה יחכה את המינים אם שעת גומה בשוק אסור לאכול משחיטת ע שקו אחרו שמ מינו מותר לצות עוד דופן הספינה ואדם מטט על הדופן ויורד למים ן לשוד על גבי כלים כצד כצד שוחטים מותח הצו ומוליך הסכין ומביא עד ששוחט בין שהיה בהמה רוצה בין שהייתה עומדן לחץ בחופה והסכין בידו מלמטה ושח אז זו קשלה ככה עושים היא שוכבת אפילו לא משנה איך אתה תופס לה את הצבא מותח אותו ואז אתה יודע שאתה תופס את

הסימנים ביד שלך נעץ הסכין בכותל יר הצבר עליה עד שנשחט שחיטתו כשרה הוא שהיה צבר בהמה למטה וסכין למעלה שאם היה צבר בהמה למעלה מן הסכין הנעוצה שמת את הבהמה בכוב גופה ח תכבו הולכה והבה ין זו שחיטה כמו שיתבאר פי כך אם היה עו בין שהיה צ למעלה בןן וצה למטה מן שתו כשנה ט השוחט והוליך את הסכין ולא הביאה או הביאה ולא הוליכה שחטה שחיטתו כשנה הוליך והביא שחטה את הראש תזו שחיטתו קש ולא הביא או הביא ולא הוליך ו בלכה בלבד או בהבה

בלבד אם יש בסכין כ שניצ מצ נשחת שו קשלה ו פסולה שחט שני ראשים כי אחד שחיטתו כשה ראית שני ראשים שחט פעם אחת שניים שחזו בסכין אפילו אחד מצד זה ואחד מצד כ גדו שו שתן כשנה כ שזו שני סכינים שעתו כחד בשני מקומות בצב שתו כשנה ואפילו שעט זה הבשת זה את רובו בלבד או רובו ושני שעט במקום אחר הכני או רובו הרי ששרה אף על פי שאין שחיטה כולה במקום אחד כן שחיטה עשויה כקול מוס שטה עשוייה כמסר כשנה מה זה כ מסרק

שחט את הצוואר באלכסון זה קולמוס מסרק שחט בחיתוך לא ישר ושווה בהתחלה ככה אחר כך ככה אחר כך ככה כן כן אין שחיטת החודים צריכה כוונה אלא אפילו שחד כ מתעסק או דרך חוק או שזרק סכין עצה הקשחה בליחה ושחיטה קר במקומה שורה הרי זה כשנה לא צריך לכוון יב לפי כך חרש או שוטה או קטן או שיכור שבלבלה דעתו מי שעז תו רוח רעה שחטו חרי נותן שהשחיטה תקנ ז כשלה אב סכין שנפלה ושחה י שתה כדרכה הזו פסולה שנאמר חתה ע הזוח אדם לא

ואף על פי שלא מתכוון לש אבל צריך בן אדם גלגל של אבן או של עץ שהייתה סכין קבועה בו סיבב אדם את הגלגל משם צב עוף על בהמה כנגדו או שנש סבבו את הגלגל הרי זו כשלה ואם המין היו מסובבים את הגלגל שם את הצו כנגדו משעת ש אריזו פסולה למה זה לא בן אדם ואם פטר אדם את המים עד שבאו סבו את הגלגל שת בסביבה הרי זו כשנ שהרי מכוח אדם בא הב דברים אומרים בסביבה ראשונה שהיא מכוח הדם אבל מסביבה שנייה חה אינה מכוח

הדם אינה מכוח המים לי חתן השוחד לשם רןם גועות לשם ימן שם נערות שם דפי שלא תכוון לעדן א רפוא צ ב מדברי ה שומרים הגויים הרי חתו פסולה אבל אם ששם מזל הים או מזל ההר או לכוכבים למזל קצ בהן הרי זה אסור בהנה ככל תקרובת עבודה זרה תו זו את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה או לעבודה זרה זו אס שלומדים מחשבת בחוץ בחולין מחשבת הקודש ש בפנים שמחשבה כזו פוסלת בהם כמו ש בלחות מסו המקדש ז שח שחת חר כך חשק לזרוק דמה לעבודה

זרה בל עבודה זרה אסור מספק שסופו הכיח לתחי מחשה כזו שחת יז ששם קדשים ש כמותן ש פסולה שזה כש קדש בחו ש קדשים שד שוש יח כצד השם עונ שם שלם תוד שם פו פס מפריש אותו כ שנה כ שרצה ה הוא דומה לדבר נדר ונדר ששם חן לשם השם דל שם השם תלוי לשם בכור לשם מעשה לשם תתו ש היה מחויב חטן בשחת ואמר חטאתי ש פסולה אסור היה לו קורבן ב בתו בשחת ואמר ש חי שסו שימיר בו כ האישה שתה לשם עולת

יולדת בר זו לעולת שת גשה שאין עולת יולדת ב בןד בדוד וי אי יולדת בעולה פ שכל המפלת כל יש לה אל ששם ולת נזיר אפי שנו נזיר בסודה שר נז ד מדרים כא שניים אוחזים בסקים שוחטים אחד מתכוון לשם דבר ששוחט סורה השני לא הייתה לו כוונה כלן תכוון לשם דבר מותר להתכוון ריזו פסולה כןש זה אחר זה מתכוון אחד מהם שם דבר פסול פסול במ דברים אומרים שהיה לו שותפות אבל אם לא היה אבל אם לא אבל אם אין לו ב שותפות אינה סורה

שאיין אדם ישראל עושה דבר שאיו שלום שאין כוונתו אלא לצערו כב ישראל שעד אנוכי פפי שאנוכי מתכוון לאכול מה שירצה שחיטתו כשה ין חוש שמחשבת זובה לא משבת בעל הבהמה כ כי שחד ישראל אפילו היה חתן של תובנה כמו שיתבאר זוהר נראה ארוך העס עוד שנייה זה גומר דף רמג אמר רבי אלעזר כתי בת אותי אדוני נמת ת ג כ ב ג שבך לאבותינו הקדושים יצחק ויעקב משה ואהרון ויוסף ודוד שלמה הוא יברך ששמור צ כל הקהל הקדוש ד יברך ידון אמן זכה דכ יהיה לכם

שבת שמחה וישועה גדולה חיים טובים ארוכים בריים ושמחים וישועות גדולות שבת שמחה בישועה גם המאזינים דרך הפלפון ודרך הנין השם ברך אותם בבריאות ובשמחה כן יהי רצון ונאמר אמן חנניה בן הקשה אומר צע הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל כך הרבע להם תורה מצוות שנאמר