הדף היומי מסכת בבא קמא דף קה הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ו אדר א תשפד

תשפד הנה זכינו שהיום בעזרת השם אנחנו עושים את השיעור מוקדם היות ובעזרת האל ופשועתו נזכה ללכת לאטרה קדיש המרון בעזרת השם להתפלל שם ולכבוד משה רעיה מהמנה איזה דבר גדול שמשה רבנו אתם יודעים שמשה ההילולה של משה רבנו ה מה זה מסירות נפש היה לו למשה רבנו המנהיג של עם ישראל ידוע מה שאומר הזוהר הקדוש למה הולכים לרשבי כי רשבי הוא ניצול של משה רעיה מהמנע אי אפשר לא יודעים איפה הקבר של משה איפה נמצא משה אז הולכים אצל רשבי רשבי זה משה רבנו עלית על

המרום שווית שבי שבי שמעון בר יוחאי שזה אנחנו הולכים אצל רשבי בעזרת השם ונזכה שם לעשות לימוד קודם כל נלך לציון בשעה 1 :30 בלי נדר על הציון נעשה תפילות, נעשה לימודים מיוחדים עם תפילות מיוחדים ואחר כך בעזרת האלו בשועתו נלך למטה באולם ובעזרת השם איפה שבית העם שם ונעשה שם בעזרת השם לימוד מיוחד עם סעודה מיוחד עם מנחה ערבית ונחזור מיד מיד בעזרת השם לירושלים להכין את עצמנו לכבוד שבת המלכה אז אתם יודעים שמשה רבנו הרוע הנאמן של מנהיג של עם ישראל. מה אומר הזוהר

הקדוש? אומר, ארבע גלויות יש לעם ישראל. הגא יצאנו בה בזכות אברהם, הגנייה בזכות יצחק, הגלות השלישית בזכות יעקב.

אבל עכשיו זה הגלות הרביעית, גלות אדום. איך יוצאים ממנה? בזכות משה רעיה מאמנה. רבנו חיים בן עטר אומר, משה רבנו רוצה לראות מי לומד תורה.

הוא לא רוצה לגעול סתם אנשים רק מי שיושב ועוסק בתורה ויקחו אליך שמן זה יתך בדור האחרון אתה תצווה אתה משה יקחו אליך שמן זח אתם יודעים שמן זח גימטריה פורת יוסף זה איפה שלמדנו תורה שמה זה המקום של הלימוד תורה נהר שלום לכתית למאור למה כל זה בשביל התורה היא מהירה לעולם. מה זה כטית למאור? בשביל שאדם רוצה שיהיה לו תורה שלשמע צריך כתית למאור. אז בעזרת השם שיהיה ישועה גדולה נזכה נזכה ככה ללמוד את התורה כתית למאור.

בעזרת השם תורה לשמע. איך אנחנו אומרים ליהודים הייתה אורה בשמחה בסשון בקר. הגמרא אומרת אורה זו תורה. אז אם כן, מדוע לא כתוב ליהודים הייתה תורה בשמחה?

למה אורה? אלא העיקר זה האור של התורה, זה הנשמה של התורה. הנשמה של התורה זה פנימיות התורה. זה התורה של רב שמעון בר יוחאי.

התפשטותה דמושה בכל זמן בזמן, בכל בכל דור ודור. אז זה צריך בעזרת השם. אלו כתוב בזוהר הקדוש מה שהיה הוא שיהיה. מה שהיה הוא שיהיה אותיות משה.

בשעה שקיבל משה רבנו את התורה בסיני, עצם כוונת התורה קיבל אחריות שיראה להתאמד שעם ישראל קיימו את התורה. איזה מסירות נפש היה? מה עשה הקדוש ברוך הוא? התעבר השם בי למעלכם.

משה רבנו אמר ואם עין מחיני מספר איזה התאמצות על התורה איזה חשק. משה רבנו לכן זה יום גדול. יום שבעה באדרך. אז היום בערב זה שבעה באדרך.

אז אנחנו אי אפשר ביום שישי זה קשה אז אנחנו הולכים בעזרת השם היום שנזכה בעזרת השם כך איך משה רבנו עזר לעם ישראל. איזה צדקה עשה עמנו. איזה חסד עשה משה רבנו עמנו. זה אדם שעושה צדקה ועוזר לעם ישראל.

הקדוש ברוך הוא עוזר לו מן השמיים. אז הנה ראינו משה רבנו ויקחו לי תרומה. מה זה תרומה? זה תורה מ תורה שניתן ל-40 יום על ידי משה רבנו תורת משה שניתן על ידי את זה התרומה של משה כל אחד והתרומה שלו אתם יודעים שבשנת 97 עכשיו לפני איזה 25 שנה נכנסו 13 חיילים קומנדו ללבנון עשוזה עשו להם מערב 12 נהרגו אחד נשאר אחד [כחכוח] שאלו אותו איך אפשר איך [התנשפויות] מה מה המעלה שלך אמר אני לא יודע אבל אני תמיד אבא שלי ביקש מני תמיד לתת

צדקה מעשר מה יש לך לתן מעשר מה הייתי מרוויח הייתי מרוויח 500 ש₪ בחודש מהצבא נותן לאבא שלי 50 ש₪ בדיוק נכנסתי לפני הפעולה הזאת לצבע קבע קיבלתי משכורת ראשונה 3,000 שק חשבתי איך אני אתן לו מה אני אתן לו אתן לו 50 לא יצר הרע התגברתי עליו נתתי 300 מעשר שיהיה צדקה בזכות עמדתי בניסיון השם יתברך ריחם עליי וניצולתי כולם נהרקו אבל צדקה תציל ממוות אומר אני ניצלתי זה פלא פלאות אתם יודעים מה היה הר ה רבי יחזקאל סרנה ראש ישיבת חברון היה בישיבת חברון

היה מצב בזמנו לא היה כסף אפילו לאוכל לא היה הוא היה חייב ללכת לנדוד הלך לארצות הברית היה מאסף כסף מבית לבית נכנס לא הגיע לאיזה שכונה נכנס לאיזה בית אמרו לו פה יש איזה עשיר לא יודע יתן לך, לא יתן לך, תנסה.

נכנס אליו, נתן לו איזה סכום, אומר לו, "לא, אני [שיעול] אומר לו, טוב, תודה רבה." אומר, "כמה אתה צריך?" רבי יחזקר, "כמה אתה צריך?" אומר לו, "אני צריך 20,000 דולר בזמנו אומר לו, תראה, 20 א000 דולר אני לא יכול לתת לך, אני אילווה לך. תחזיר לי עוד 20 שנה." לא נורא. הישיבה תתפתח, תחזיר לי. אומר, אני תראה בסוף חשב, חשב, אמר, טוב, יותר טוב מ שאני אסתובב ואבד את הזמן שלי, ניקח 20 א000 דולר, עוד 20 שנה נראה, השם יעזור לי.

לקח ממנו את ה-20,000 דולר. אחרי 20 שנה לקח איתו את הכסף, היה כסף לישיבה, הכל לקח את הכסף, אמרו לו התלמידים, אנחנו ניסע. לא, כבוד הרב. אומר לו מצווה בוא יותר מפשטו אני לוויתי אני רוצה ללכת בעצמי רוצה ללכת בעצמי ולתת את הכסף זה הכל ככה אני רוצה טוב נסע בעצמו הגיע לבית שלו הכל נהפך להיות שכונה של קושים דופק שם בבית יוצא לו איזה קושי אומר לו פה היה גר זה אומר כן עכשיו הם לא פה איפה הם לא יודע חקרה בחוץ מפה לפה בסוף

בקושי אחד אומר לי אני יודע מה אתה מתכוון היום הוא היה עשיר היום הוא נהיה עני אין לו כסף בוא אני אראה לך איפה הוא גר גר באיזה כמו דירת מחסן דפק אצלו בדלת רואה את הרב יחזקאל סרנה אומר לי רבי יחזקאל אני היום הוא חולה אשתו נפטרה ירד מכל הנכסים שלו אין לו אפילו מה לאכול אומר אני לא יכול עכשיו לטום לך עוד פעם אומר הוא אני באתי להחזיר לך את ה-20 מיליון דולר.

אומר, לא יהיה בעולם. בעולם לא יהיה. אני לא לוקח כסף. אפילו שאין לי כלום לא רוצה.

עד שזכיתי במצווה כזאת להעמיד תורה. אתה רוצה לתת את הכסף? לא לוקח את הכסף. ואמא לא לוקח את הכסף הזה.

לא רוצה את הכסף הזה. בעולם לא רוצה. פיס ככה נשק אותו רבי יחזקאלצרנה דיבר איתו ואמר לו שזה הכל לטובה והכל מן השמיים והוא זוכה אומר אני זכיתי אני רוצה רק תורה לא זכיתי בעצמי ללמוד אני משתדל אבל הוא חולה לא מרגיש טוב הוא מה שהוא יכול הוא עושה וזה הכל אומר אני לא רוצה הלוואי שהייתי יכול לתת לך עוד אבל זה נתתי בלב שלם אני סתם אמרתי לך הלוואה אין הלוואות אצלי רק רציתי שתצא בהרגשה טובה שהישיבה והנה אתה רואה אתה נאמן באת להחזיר לי

אבל אני לא רוצה את זה ווא הלך רבי יחזקל סר אמר להם בישיבה מה זה בני אדם מה זה מידות טובות מה זה מסירות נפש לתורה אומר לכן אנחנו צריכים ללמוד כל התורה כולה במסירות נפש כשאדם עושה מסירות נפש הוא זוכה היה אישה אחת קראו לה עלזה. בעלה נפטר והיא ככה הייתה לבדה, מסכנה, גברתית עליזה הייתה לבדה 20 שנה.

תמיד בעלה נפטר והיה ערב שבת קודש. תמיד הייתה מתפללת לקדוש ברוך הוא שהיא גם רוצה ערב שבת. למה? היא שמעה בדשות כמה ערב שבת מעלה גדולה.

הייתה מתפללת שהיא גם רוצה ערב שבת. וככה היה אחרי 20 שנה בגיל 90 היא נפטרה ערב שבת קודש אבל היה בשעה אחת בצהריים הלילים שלה הלכו לחברה קדישה אמרו להם תשמעו זה אמא שלהם היא מבקשת היא רצתה כל כך בערב שבת רק תעשו איתה לוויה אומרים לה אי אפשר עכשיו זה חורף החורף שבת נכנסת בארבע לפני ארבע אנחנו לא נצליח עד שנעשה את הטהרה עד שנגבור נחזור לבית אי אפשר אפשר מוצא שבת אתם ראשונים חמ [כחכוח] גם אז אין חיב הקבר פה פיסו את הילדים טוב

אחרי לא עבר רבע שעה מקבלים טלפון בוא בוא עכשיו עושים את הלוויה הלכו הילדים היו שמחים עשו את הלוויה אחרי ששאלו את החברה קדישה מה אתה לא רצית עכשיו מה קרה אומר אתה יודע אני כשראיתי השם עלזה אני מכיר אותה לא תעלי זה סתם מסרות נפש הייתה מחתנת את היתומים את האלמנות כל אחד ואחד שהיה צריך כסף היא זה הייתה נותת לא ידענו מזה אומר אני אשתו יתומה אומר היא הביאה לנו את כל הנידוניה העמידה את הבית ודבטה אותנו אומר כל הזמן אנחנו מדברים על אליזה

עכשיו שראיתי את השם שלה אליזה שנפטרה אני לא אעשה לה מיד את הלוויה מיד עשיתי את זה. תראה מה זה המצוות של הבן אדם. אדם אני לא יכול להבין כמה אנחנו צריכים להתאמץ בעזרת השם שיהיה תמיד בשורות טובות ועם ישראל שכול הבטח ולא יהיו שום צער ושום בעיה.

לכן יהי רצון ונאמר למן טוב נלך למלכים. כן מאיר חיכתי לך רבי מאיר ברוך הבא. ראית איזה ארוחת בוקר הכין הרב זה נתנל השם ישמרהו כן זה הקנטריק של מה זה נקרא מעדני המזרח מעדני המזרח וואי וואי וואי כן אשר ואשר חלקור יכול לוקח אנחנו פרק ט פסוק כ"ג אלה צרי הניסים אשר על המלאכה נשלמה 50 או ו500 הרודים בעם העושים במלאכה אך בת פרעה עלת מעיר דוד אל בית אשר בנלה אז בנה את המילות בת פרעה עלתה אל ביתה, בנה לכבודה את המילו, היה סמוך לביתה. זה מילו מילו זה מקום לבנות בפנים שמה בונים בתים לעבדים שלה, לשפחות.

זה כל המקומות מקום שבפנים זה מקום כזה עם חומה והכל בפנים עשו כל משהו יפה גנים פרדיסים שבתוך זה יהיה בתים לעבדים שלה לשבחות שלה לא אמרו לו להוכיחו איתי רובעם אביך איניחו פרוץ לעולה רגלים את המילו הזה אתה בנית אותו לעשות עגריה לבת פרעה כן, אני אראה אם זה מה אומר התרגום. בנה ית מילתה הוא אומר בית מילתה לא אומר מה זה רגע זה שם מקום מילו שם מקום בנה אותו ועלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים על המזבח אשר בנה לאדוני והכתירות איתו אשר

לפני אדוני ושילם את הבית כדי אותו מזבח הקטורה שלפני השם לקטור את הסמים שלוש שרגלים הקטיר עליו קטורת על המזבח אשר לפני השם זה מזבח הזהב מדבר בקיצור ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר אשר אל שפת ים סוף בארץ אדום מה זה ואני זה עניה זה ספינה אוניה אוניה ואני אוניה ספינה עשה המלך שם דומו בעציון גבר כנראה זה איפה אל שמה תראה המלך של אומר בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף הנה בארץ אדום סמוך לזה וישלח חירם בא אני את עבדיו

אנשי אנשי האוניות יודעי הים עם אבדי שלמה ולומדים ללכת באוניות יודעי דרך הים שלח ויבואו אופירה ויקחו משם זהב 420 כיכר ויביאו אל המלך שלמה זהב אופיר מחצב של זהב ראית מה זה הגענו פרק י בראשית תמן תראה תמן שבח כגבנה דע בראשית ברשית משב שבת מני ניקח שבת חוב שתעזק לדורותם מה לדורותם אלא זכון דירה בשבת בתר בתח שבת עולם צדיק ישראל 70 שבת ונהר יוצא מעדן את הגר נעפל הגב תנקר חל כדע לא ראתך בן שנה צדיק שביעי מנקה דירהשבת הרב שבת שנון עקר

דלד שבת בשבת בורך אין בו מים מים אין בו אבל יש בצל רגליך כי המקום אשר אתה עומד על קודש הוא שבת שת כותי ח בשחתם מוסיף כון על הקודש וכל המוסיף מוסיפים תרה בשבת כל כ הגורע קוראים לו השלב יעקב ישראל כי הנני מושיע מרחוק זרעך מארץ שביים ושב יעקב ושקשנן חרפה הוא לכל החוסים בו ואתה אל תראה בי יעקב תחת ישראל כי הושעך מרחוק וארץ זרעך מארץ משם יעקב שקן מחרית מר לכל החוסים בוא כן משת משניות רבותיי אנחנו משניות כתובות לפני המשנה דבר

ראשון נעשה צדקה שיהיה לישועת כל עמו ישראל לכל הולכי דרכים שכל אלה שנוסעים למרון שבפרט אלה שנוסאים למרון השם יתברך יעזור להם אמן ילכו ויסעו לחיים טובים שלום יחזרו לשלום בריאים ושמחים כן יהי רצון בנאמר אמן יד ימין יופי. אנחנו כתובות פרק יג משנה ז. מי שהלך למדינת הים ועבדה דרך שדהו.

מה צריך רבי משה? ואני עושה אתכם שניח תחו תעברו בשלום אמן כן השם טוביםלו על כל אמן וכן מור המצוות מי שהלך למדינת הים ועבדה דרך שדהו כלומר היה לו דרך ב בשדה שלו אצל שדותיהם של שכנה מקיפים את השדה שלו אז היה לו דרך שם אדמון אומר ילך בקצרה ילך לשדהו בדרך הקצרה כלומר שנותן לו דרך לשדהו על כורחם של שכניו חכם אומרים קנן לו דרך ומאמנה או פרח באוויר הם כבר זכו בדרך משנה חיצחק כל הכבוד המוציא שתחוב על חברו יביא את הברחים בסדר

כל הכבוד כן אמרתי לך כל הכבוד משנה ח המוציא שתחוף על על חו חוב על חברו אומר טובע ממנו חובו והלה הוציא שמכר לו את השדה שטר מכירה לאחר שעבר זמן הפירעון כתוב בשטר החוב והוא מוכיח בכך שכבר שילמנו את חובו אדמון אומר יכולו שאמר היא לא הייתי חייב לך היה לך לי פרעה את שלך כשמכרת לי את השדה כי באתמעות מידי כיוון שלא גבית אתה מוכיח שזה שטר פרוע חכמים אומרים זה היה פקח. המלווה היה פקח שמכר לו את הקרקע. חשמלווה יצניע את מעותיו פני

שהוא יכול למשכנו בזה.

יכול למשכנת את זה, לתג בתורת משכון, את הקרקע ולקבות את חובו. אם היה מקום שכותבים שטר מכירה, ככה היה עושה. יפה. הגענו משנה ט.

כן אנחנו הולכים לגמרא בעזרת העלו בשועתו בסדר זה יכול לעמוד פה שאני אראה אותו כן היום אנחנו בעזרת השם קודם כל איזה דף היום ק ה ק לא לא לא במרו אין פה אתות אתה רוצה לעשות בפה באוויר שבי אדוני לנרדתמין כמ שם קדש אלכם שם כל ניסיון הנה אנחנו באים לקיים צאיתה ללמוד תורה כמו שאמר כתוב גלילה נשמע צורנו והיא נועם אלנו עלינו עלינו והי נועם אלנו עלינו עלינו דנו כל צו לפניך דרך קל ולא נקשר דואר לך חברנו שלא נאמר טמא טהוב ולא טו

טמר ולא מותר לצור ולא לצור מותר ולא יקשלו חברנו מדבר נשמע בהם רנינו במותך והר עינינו בימון מה שגידנו כבר גדול חוכמה תמונה גר עיניים והביתה נפלאות מתורתך יערוב כמתה לקח תזל קטן רתי כי עירים על דשא וכרביבים עלי עשב כן תביא תבין כל הכבוד של זן ד אה יופי סקצ או תבוא כל יום [‏צחוק] אה אה ברכה והצלחה יהיה לך ישועה גדולה לא לא טוב שאתה אומר לא הבנתי ברוך אתה אדוני חוק חוקחת ברו ברוךד ברוך אדוני חוקד ברוך את אדוני כל אדוני עומדים בבת

אדוני בלילותכם קודש אדוני ברכה אדוני בסיון עושה שמיים כן לפתוח דף קה היום הלימוד להצלחת לרפואת שושנה שכחת בת מרים והצלחת צהר בת איריס והצלחת משה בן שושנה שויקת וגם כן רפואת משה בן ישועה אינ רפנה לא בעבור שבנו הביא ארוחת בוקר היום לכל הנושאים מרונה השם יתן סעדני ויבשע יהיה ישועה גדולה וגם לנו נשמת מה שמו אנחנו מהראש אבעד אביעת שמואל בן שולמית וגם אברהם חיים בן א וגם כן ציפורה בת גלשתן לפתוח דף קצה עוד מעט גומרים מסכל בבוקמה אתה יודע כזה בוא נראה

מי הזוכה במסכת דבר מציאה ראית אנחנו מזכירים אותו כל יום אנחנו דף קה בסוף העמוד למטה ואמר רבה שתי שורות מלמטה ואמר רבה הרי ואמרו גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך אתם זוכרים למעלה למדנו למעלה למדנו במשנה היה [כחכוח] עם הנגזל אדם לקח מחברו גזל ממנו כסף ונשבע שלא גזל ואחר כך בא והודע צריך לשלם את הגזלה וקרן זה הגזלה וחומש והשם חומש על הגזלה ולהביא השם בבית המקדש על משהו חתם עכשיו אם הנגזר מחלו לגזלן על כל הקרן חוץ משווה פרוטה

חוץ מפחות משווה פרוטה לא צריך להולייכו אחריו למה אמרנו אדם שגזל את חברו צריך להוליך את זה עד איפה שנמצא רחוק אפילו עד מתי ככה אמרנו אבל אם זה פחות משווה פרוטה לא צריך על זה רבה הביא כמה הלכות ואחד מהם זה היה גז גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך הלו חמץ אסור בהנאה אבל זה לא שווה כלום הקרקר הזה לא שווה שום דבר אם הכיכר עצמו נמצא בעין אומר לו הרי שלך לפניך לא צריך לתת לו טעמה אבל דווקא דאית בעיני

שהחמ תמצא בעין אבל אם הכיכר הזה נאבד צריך לבוא לתת לו כסף אין מה לעשות את כמה שזה שווה אם נתעינה אף עלגם דאשת לו ממונה מעיקרה ממונה צריך לשלם לו מעיקרה זה היה ממון שהוא גזל את זה זה היה שווה צריך לשלם [כחכוח] לו כמה זה שווה יפה עכשיו בוא נראה פה ואמר רבה הרי אמרו גזר חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך [כחכוח] גזר ממנו כיכרות חמץ ועבר הזה הפסח בא אחרי פסח עכשיו אין לו מה לעשות עם זה צריך להוליך את

זה לים המלח צריך לאבד את זה מן העולם אסור בהנאה אסור להשתמש בזה אסור אפילו לתת את זה לפילון אין מה לעשות אפילו למשל צלמו שיש לו כפיקו לא יכול לתת את זה בשביל אין בערב אחרי שעבר עליו הפסח אמר לו תשמע אתה אתה גזלת ממני כך וכך נשבע עליו אומר לא אין אצלי לא גזלתי ואחר כך הודעש ששיקר מה הוא חייב חומש ואשם כמו כל כופר בגזלה או לא אומר לו לא גזרתי אחר כך הודעה ששקר מה דינו חייב חומש ושם כמו כל כופר או

לא ממרינן כיוון די אם מגנב בעשום אלה ממונה ככפר להותילמה אשתמה המנחה בעלמה הוא ולא כפר לממונה יפה האם נאמר עכשיו מה הוא עושה הוא אומר לו לא גזבתי לך את הכיכרות ועכשיו ונשבע עכשיו הוא יודע שגזל מה עושה? בא מביא לו את הכיכר צריך לשלם על זה קוף א הוא נשבע צריך לשלם על זה חומש ואשם או לא הם מהדע הספק האם נאמר כן אם מגנב בעשם אלה אם היו גונבים את הכיכרות את החמץ אין את החמץ בעין לא יכול להביא לו את הכיכר היה

צריך לשלם כסף כמה שהיה צריך לשלם כסף אז תחייב גם בחומש וגם בעשם [כחכוח] או שנאמר ממונה ככפר כי הוא כפר כפר לא ממון או שנאמר דין מה השת המנח עכשיו הנה החמץ לפניך לא נגנב בבקשה אני נותן לך את זה ופטור ועפר בעלמה הוא הרי זה כמו עפר אסור בהנאה אין לו שום שב לא שווה כלום ולא כפר לממונה אז לא כפר לו כלום כי זה לא שווה זה אפס זה לא שווה כלום זה עפר ואז לא צריך להביא לא חומש ולא עשם הגמרא אומרת

זה שאלה יפה. האם הוא היית הכיכר וכיוון שהכיכר לא שווה כלום אז הוא לא כפר בכלום אז הוא לא צריך להביא חומש ושם או שלאמר למה זה עפר הרי על ידי השבועה פתר את עצמו מן שלם במקרה של גניבה עוד דין מה אשתמה מנח עכשיו על כל פנים החמץ לא נגנב מונח והפר בעלמה האם נאמר סוף סוף הוא כפר והיה אם זה היה נגנה ויה צריך לשלם כסף [כחכוח] ואז [נחירות בוז] אשת מה הקקפר על ידי השבועה פתר את עצמו מלשלם ממקרה של גנבה ולכן נשלם

חומש והשם עוד דין מה השתמעה המנח ונפטר ועפרה בעלמה ולא כפר לממונה כן תורה אומרת מדתה דיבע לרבה פשיטה לרבה זה מה שהיה קשה לרבה ו בא' פשוט לו לרבה וה מה שהסתפק בו רבה פשוט לרבה בוא נראה מהמר רבה שורי גנבת והוא אומר לו גנבתי מי שטובע את חברו אומר תשמע אתה גנבת את שורים ואומר לא גנבתי כשהטובע מזהה את השור אומר תשמע הנה אתה רק צבעת אותו זה השור שלי אתה עשית לו תחפוסת מה טבעו אצלך? מה זה עושה אצלך השור?

אומר שומך אינם אני עליו אומר אני נתתן לי לשמור לך את זה שומח אינם ונשבע והוא נשבע על כך שזה לא גנב שזה שומע חינם ואחר כך הודעה ששיקר הודעה שהוא שקרן חייב קורבן שבועה אתה רואה אפ אף על פי שגם לפני השבועה הודעה שהשון נמצא ברשותו הודה בכל זאת חייב קורבן שבועה. למה? שהרי פתר את עצמו מגניבה ועבדה. למה?

מה הוא עשה בהשבועה הזאת? בשבועת השקר אם היה השור נגנב או נאבד, לאחר השבועה היה נפטר כדין שומר חינם. באמת כיוון שהוא גנב הוא חייב אפילו באונס עד שחזיר את הגנבה. ככה זה הדין.

גנב חייב אפילו באונס. שומר חינם פטור אפילו מגניבה ועבדה לא מאונס באו גנבו לא שנאבד הוא פטור אז הוא כמן שהוא בשבועת השקר פתר את עצמו בגניבה ועבדה שאם היה אשור נגנב וואו נאבד לאחר השבועה היה נפטר כמו שומר חינם אז באמת כיוון שהוא גנב אותו הוא חייב אפילו באונס עד שיחזיר את הגנבה וכן אם נשבע לשקר מה הוא אמר שומר שכר אני עליו גם חייב קורבן שבועה למה שומר שומר שכר עני ונשבע על זה לשקר תודה שיהיה לך נחת ושמחה וכן אם נשבע לשקר אומר

שומר שכר אני עליו חייב קורבן שבועה למה שהרי פתר את עצמו משבורה ומתה בשבועת השקר פתר את עצמו משבועה ומתה כמו דין שומר שכר שפטור באונס כי הוא כופר הוא כופר היה רוצה לפתור את עצמו וכן אם נשבע לשקר ואומר לא אומר לו אדוני אתה גנבת לי את השור אומר לא גנבתי לך אומר הנה הוא אומר לא אני שומר שכר אני שומר חינם עכשיו אומר אומר אני שואל ושואל אתה מבין שואל אני עליו רצה לפתור את עצמו ממת מחמת מלאכה אז גם למה חייב קורבן שבועה

הוא נשבע להיפתר מאם היא מתה מחמת מלאכה אחרי כסף כדין שואל באמת כיוון שהוא גנב אותו היה בכל סוג של אונס זה לא משנה סיקה הגמרה על מה אפלג דקאים כבד מג אפילו שהשור עומד ברשותו והוא מודה שהשור שייך לטובע ועכשיו אין כאן כפירה מכל מקום כמדי מגנב ממונה ככפר כיוון שגנב נמצא שבשבועתו הוא ממון ככפר אשתנמה ממונק כפר גם עכשיו עדיין שור אפילו שאדון עדיין נשור לפנינו נחשב כמ כמו שהוא כפר בממון כמו לומר שאם יגנב תועיל לו השבוע להיפתר בשקר אז כמו שמה הועילו

שיפתר בשקר לכן הוא חייב בממון בשבועה למה ממונה ככפר החינמה גם כאן בספקו של רבה אף עלג מה מה היה ספקו של רבא שהוא גנב את הכיכר את הכיכר כן גנב כיכר של כסף של רבה חמץ שעבר חמץ שעבר עליו כיכר חמץ כיכר חמץ שעבר עליו הפסח ונשבע עליו שהוא לא גנב ובסוף הודע ששיקר האם נאמר אם היה גנב וזה היה שווה כסף היה צריך לשלם אז ממונקה כפר ולכן שהרי על ידי השבועה פתר את עצמו לשלם ממקרה של גנבה אוודיל זה ממון כפר הודין מהשתמ

צריך חומש ושם הודיע שתמ זה לא זה זה נמצא פה והנה והנה אפילו שזה עפר בעלמה אז הוא לא כפר כלום אז זה עפר בעלמה זה לא שווה כלום אז החנמה אפל גאב דעפרה בעלמה הוא שהחמס עדיין נמצא והוא לא שווה כלום ואין כאן כפירת ממון מכל מקום כ מגנב בע שלמלה ממונה מעליה אם החמץ גנב היה צריך הגנב לשלם המון גמור ואז יצא בשבועתו פתר את עצמו בשקר הזה אז שתנמה במונק כפר לי גם עכשיו החמץ נמצא נחשב שכפר בממון ש מיגנה ותועים לו השבועה

להיפטר בשכר ולכן הפסק הוא שצריך להביא חומש והשם למה כי הוא כפר בממון מה שהסתפקת אתה רבה כבר פשט את זה מישורי כמו שאדם אמר על חברו בשורו שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי אומר לו מה תיב אומר שומר אני חינם אני אבל באמת בשבועה שלו היה רוצה להיפטר מגניבה ועבדה ולכן מחייבים אותו גם פה נחב אותו חומש ועש יפה זה יתיב אתה הייתי מה יתיב רבה וכאמר להשמעתה ישב רבה אמר רבה אמר את הדין הזה זה את ורב אמרם לרבה לרבה שאל אותו אומר כתוב

בברייתא בשבועת הפיקדון כתוב וכיחש בה פירט למודה בעקר כצד כלומר כתוב בתורה או מצא עבדה וכיחש בה אמר לא מצאתי פרט למודה בעיקר זה למעט מי שמודה בעיקר כלומר הממון שנמצא אצלו אז הוא שייך לטובע אלא שואן שהוא שהוא נמצא אצלו בהיתר. מה פירוש? הנה עכשיו הוא יגיד איך אתה מבין?

אומר כן לא גנבתי מה פתאום אבל מה זה נמצא אצלי אבל לא גנבתי איך כיצד הנה מי שטובע את חברו שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי שהתובע מזהה אומר זה שורי מה תבוא אצלך אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה אביך מכרו לי אביך נתנו לי במתנה או מה הוא אומר אתה יודע מאיפה זה בא אצלי מה פתאום אומר אחר פרטי רץ מאליו בא אצלי טועה בדרך מצתיב הבאתי אותו לבית לטפל בו עשת חסד אומר שומר חינם אני עליו שומר שכר אני עליו שואל אני עליו

ונשבע לשקר אומר אני שומר שכר אני שומר חינם הוא רץ אחריי והודע אחר כך ששחרר יכול יהיה חייב קורבן שבועה תמ וכיח בה דווקא דורשים בה למעט דווקא כחש בעבדה עצמה אתה מבין או מצא עבדה וכיחש בה פרט למודה בעיקר הממון אומר לא אני טוען זה היה אצלי בהיתר אתה מבין פרט נמודה בעיקר אז סליחה הורה מפורש בברייתה שזה לא נחשב כפירת ממון אפילו שיש אפשרות שהשבועה טוען לו לפתור את עצמו אם ימות השור באונס או כל מיני דברים כאלה זה לא נחשב ממון אז זה

לא כמו שאתה אמרת אמר לה תדורה תדורה זה כלומר אתה חסר לב אין לך לב אין לב בקריאות שותה או עצל בקריטות ראשי אומר שותה או עצל תדורה כי תניה ה דקעמר הלך כי קמנה דקה באגם הבריתה הזאת שמדובר שהשור נמצא לפנינו והנצבע אומר לבעל השור כחרו כבר אין אפשרות ששבועתו תפתור אותו במקרה של אונס למה כי אומר לו קח אותו הנה הוא לכן נחשב לכפירת ממון כי כאמנה דקימה באגם אני דיברתי עלפן הבהמה היא לא לפנינו, היא נמצאת במראה. ואז יש אפשרות שהשבועה תפתור אותו

בשקר. פה אין אפשרות שהשבועה תפתור אותו בשקר. הנה אומר לו מה אתה אומר לא נכון?

מה אתה משקר? הנה הרי הוא לפנינו. בבריתה מדובר שהשוך נמצא פה והנטבע אומר לברשוך קח אותו. אז אין אפשרות ששבועתו תפתור אותו במקרה של אונס.

לכן זה לא נחשב לכפירת ממון. אבל כי כמנה דקימה באגם. אני דיברתי באופן שהבהמה היא לא לפנינו אלא נמצאת במראה ואז אפשר יש אפשרות שהשבועה תפתור אותו בשקר. ולכן זה יש הבדל בין הברייתה ללמעלה.

למעלה זה כן היה אפשרות זה ממון. למה היה יכול לפתור את עצמו באונס? היא הייתה באגם. מקשה הגמרא אבל כש אתה מכרת לי מה מה עם מוד בעיקר עיקה הנטבע טוען מה אתה מדבר אתה מכרת לי אז איזה מודה בעיקר הרי הוא כופר טוען שקנה את השור והרי הוא שלו זה הוא כופר בכלל מה זה אתה מכרת לי לא צריכה דה אמר לה נתתי לך דמה שקי תורך בזין אומר אתה מכרתי אבל לא שילמתי לך את התשלום על השור לא שילמתי קח את השור שלך ותלך

איזה דבר זה אז טוב עוד שואלת הגמרא אמרנו שהנצבע טוען אתה נתתו לי אביך נתנו לי מהם מודה בעיקר איקע איזה מודה בעיקר הרי הוא כופר את הכל והוא טוען שהשון ניתן לו או לאב או אביו נתן לו במתנה האות שנתן לאבי במתנה אתה ניתן ליישור במתנה או לאבא שלי ניתן במתנה אז אומר דאמר לה על מנת דעביד לך ניך נפשה הטובע אומר לנצבע המתנה הייתה בתנאי שעשה לך נחת רוח שעשה לך איזה טובה ולא עבד לך לא עשיתי לך את הטובה לא סתם נתת לי

מתנה, ביקשת שאני אעשה לך איזה טובה ולא עציתי לך ולכן המתנה בטלה ושקיד תורח וזיל קח את השור שלך אז עוד שואלת הגמרא אז אמר לו כשהנדבר טוען אומר לו שורי מה אתה גנבת את שורי אומר לו כופר אומר לו הנה הוא אומר לא טועה בדרך מצתיב אז למלא יאמר לו בעל השור כמה שהכרת בונלך להדור ורני היית צריך להחזיר לי וזה שאתה לקחת אותו לביתך אין לך גניבה גדולה מזאת מה אתה לוקח את זה לבית שלך אמר רבועד לשמואל ואומר שבועה עבדה מצאתי ולא הייתי

יודע שהיא שלך שחזיר עליך הוא נשבע באיזה אופן הוא נשבע זה ש זה מטרצת הגמרא הוא נשבע ואומר תשמע אני נשבע לך עבדה מצאתי ולא ידעתי שישך שאני אני אחזיר לך.

לא ידעתי. אז ככה הוא נשבע. לא שהוא כופר באיזה משהו. עכשיו הגמרא מביאה על זה.

בוא נראה. האלה מדובר ש אמר בן עזיי שלוש שבועות הן. שלושה אופנים של שבועה כמשע עד אחד. ראית אתדתי והוא נשבע שלא ראה.

אחר כך הודעה ששקר. איך שואל אותו ראית את הבדתי? והוא נשבע שלא ראה כשעד אחד משביע אותו. הנה בוא נראה.

הכיר בה הכיר בעבדה ולא במוצאה. ראה את העבדה הזאת ברשות אחרת אך לא ידע מי הוא האדם שמצא אותה. זה דוגמה אחת, זה אופן אחד. כלומר, יש שלושה אופנים של שבועה כשמשע עד אחד.

בוא נראה האם ראית את הבדתי והוא נשבע שלא ראה. אחר כך הודעה ששיקר. אז אופן אחד הכיר בה בעבדה אומר אני אחרי שהוא הודע אומר אני הכרתי בעבדה אבל לא ידעתי שעבדה שראה את העבדה ברשות אחרת אבל לא ידעתי מי זה אדם יודע אני מי הוא האדם שמצאה אבל א לא ידעתי למי היא שייכת זה אופן אחד אופן שני במוצאה ולא בא ידעתי שפילוני מצא עבדה כזו אך לא ידעתי אם היא שלא הטובע. אופן שלישי, הודעה שלא הכיר לא בה ולא במוצאה.

אז הגמרא אומרת, מה הוא משפט לא בא ולא במוצאה כושתהבע. אם לא הכיר לא בעבדה ולא במוצאה, באמת נשבע שלא ראה את העבדה ולא יודע מי מצאה. מה שייך מקרה כזה לקורבן שבועה? אמה בה ובמוצאה.

הפוך. הגמרא מתקנת את הבריתה הכיר בה ובמוצא הודה שהכיר בעבדה וגם את מוצא העבדה למה היא לחטה למה מה ההלכה שבהיתה לחדש בכל המקרים האלו שחייב בהם קורבן שבועה או שלא חייב קורבן שבועה המביא בזה מחלוקת אבל אמר רב אמ אמר בחנינפטור שמואל אמר לחיות רב מי אמר בחנינה שבר הייתה באה לפתור במקרים כאלה שמואל אמר לא באה להחייב איך בפלוקת דנת תנאה אתה מחלוקתם כמו מחלוקת אלו התנאים שבברייתא דתניה משביע עד אחד האם ידוע לך עדות אתה יודע שפלוני לקח לי או שמצא את העבדה

או משהו יש לך עדות והוא נשבע שהוא לא יודע ואחר כך הוא יודע שהוא שיקר שכן הוא יודע פטור העד פטור מקורבן שבועה לא צריך להביא קורבן שבועה רבי אלעזר ברבי שמעון מחייב את העת קורבן שבועה במהקר מפליגי מה סיבת מחלוקתם הגמרא אומרת הדין הוא שעד אחד שמעיד הוא לא מחייב את הנטבע ממון אלא רק שבועה אז לפי זה מור סבר דבר גורם מהמון כמון דמה רבי אלעזר ברבי שמעון סבר דבר הגורם לממון כמון כנף אפילו שאם היה עד מעיד אז לא היה מחייב את הנטבע

ממון אלא רק שהוא עה אז אין כאן עדות על תביעת ממון בכל אופן היה התכן להיות שהנטבע לא היה רוצה להישב על השקר היה משלם אז נמצא שבעידותו יכול לגרום לחיוב ממון אז זה נחשבת עידנות המחיבת ממון ולכן כשכפר ונשבע שהוא לא יודע עידות חייב קורבן הומור סבר גם כמון דמה נכון שהיה יכול לגרום לו שיתחייב ממון וכיוון שעד אחד אינו מחייב ישירות ממון רק לגרום חיוב ממון על ידי שהוא מחייב שבועה אינו חייב קורבן כשנשבע שאינו יודע עדות אמר רב ששט הכופר בפיקדון כלומר אדם

אומר תשמע נפקדתי אצלך כך וכך אומר לא נכון כופר ר באים עדים מעידים שכן אנחנו ראינו שהוא שם אצלך נעשה עליו גזלן משעת הכפירה אפילו שלא נשבע על כפירתו יש עדים כבר אין לו דין שומע חינם לא יכול להגיד אני שומע חינם [כחכוח] וחייב באונסין כמו גזלן חייב באונסים הגמרא זה רב ששט הגמרא מביאה תנה דמסייע עלה ותנה תונה מתנה של הבריתא גם שנה את זה כתוב בתורה וכחש בה כתוב והשיב את הגזלה אשר גזל פי גדול מצא עבדה וכיחש בהמשך [כחכוח] כתוב והשיב את הגזלה

אשר גזל למדנו עונש בזה למד אמרנו שהפסוק מעניש את הכופר שמקבל דין גזלן חייב גם באונסין אתה מצאת עבדה כחשבה בה והשיב את על זה נאמר והשיב את הגזלה אשר גזל או מצא עבדה וכחשבה והשיב את הגזלה אשר גזל אז התורה עשתה אותו על זה גזלן שחייב גם באונסין אפילו שלא תשבע כן אזהרה מנין איפה נכתב אזהרה הרי אין הפסוק מחייב עונש לידי אזהרה איפה יש אזהרה תלמוד אמר לא תקחשו תכתוב בתורה לא תקחשו מה אליו לעונש ממון כלומר הפסוק לא מלמדנו רק לעירת ממון אפילו

שהוא לא נשבע כדו של הרב ששר רק כפר ששיכר אז חייב הגמרא אומרת לו לעונש שבועה אי אפשר לומר שבמון פסוק מלמד שהוא חייב באונסים רק שגם נשבע לשקר כפירתו אבל הכפירה גרדה לבד הוא לא מקבל דין גזלן כפר לא מקבל דין רק אם נשבע יש לו דין גזלן אז הגמרא אומרת המדיקתנסבה ושתבע מכלי דרשה דלא שתבעה ממה שבר המשך באופן כתוב בהמשך של הבריתה בשפה כתוב והשתבע בהופה שנשבע משמעשה שהרישה של הבריתה מדברת באובן דלא השתבע מה דקת נספה באותו פסוק כתוב ונשבע על שקר

וכתוב בהמשך שהוא חייב חומש והשם למדנו עונש עונש שלכופר ממון ונשבע לשקר אז צריך להביא חומש ושם הזהרה מניען איפה נכתב לו הזרתם אמר לא תשחררו אז אז הגמרא מדספה דשתע שמדובר שנשבע רשע דלא בכל זאת הוא נענש [כחכוח] שדינו כגזלן מחיה באונסין אפילו שלא נשבע ומה ואתה אמרת לי הנה ראיה שאפילו שלא נשבע חייב באונסין מסייע לרב ששט כי רב ששט אמר שאמר הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחיה באונסין בתנה תונס יהיה עלי אומר אי אפשר אתה אתה התנסייע לרב ששת אתה לא יכל לסייע

לו למה מדי ספר מדובר שנשבע רשע שלא נשבע ובספר מדובר שנשבע ואז נעשה גזלן מסבר רשע בלי שבועה ולא נעשה גזלן אז אז אין ראיה לרב ששט אמרת את הרשע בשבועה אז אי אפשר להעמיד כן לא כן אי אפשר להעמיד כך בשבוע משמר רשע ד לאבע אמרי אידי ואידי אידי השתבע גם הספה וגם הרשע שתבעה שתבעה ומה מה החילוק בין הרשע לספע כאן שהודה וכאן שבאו עדים בספר מדובר שהודה ששקר וברשע באו עדים כשלא הודע מעצמו ששקר באו עדים ועידו נגדו ויש ביניהם הבדל בדין תו

עדים מקבל דיל גזנן וחייה באונסין ואילו הדויה הודה כשהוא ואילו כשהוא הודע בעצמו חייב בקרן בחוז משביע שם לא צריך שתי אזות אבל אם אבל אם לא ישבע אלא רק יקפור ועדים יעידו נגדו ייתכן שאין לו דין גזלן אין ראיה אז כלומר אין סיוע מהבריתה לרב ששט רב ששט אמר שיש לו דין גזלן גם בלי נשמע אתה רוצה להביא ראיה אין ראיה יתכן מקשה הגמרא את היתי הרבה פ מתבר מי ברחמה מה כשכן נגדו חשוד לשבועה כצד אם אדם טובע את חברו באופן ש שחברו חייב

שבועה אבל אני נטבע שזה כנגדו חשוד הזה שבועה איך הוא ישביע אותו הוא חשוד שהוא נשבע על שקרים כלומר על מה שאני טענתי נגדו הוא צריך הוא צריך להישבוע אבל הוא חשוד מה עושים שכנגדו חשוד ששבועה קצד אז מה נשבע? הוא נשבע ונוטל אפילו שהוא יכול להישבוע ולהיפתר אבל כיוון שהוא חסוד לשבועה אי אפשר להשביע אותו בשיפתר כינגדו נשבע ונוטל שכנגדו נשבע ונו כצד איך היה איך היה [כחכוח] העניין אחד שבועת העידות כלומר נדפס שקרן על שבועת העדות ואחד נדפס שקרן על שבועת הפקדון ואפילו על

שבועת שו נדפס שקרן שלא הייתה כפירת ממון ולא היה בו נזק לחברו כל שב סתם נשבע בכל האופנים הללו הוא הופך לחשוד על שבועת ממון ואם היא איתה אם בכפירה היא לא לשאול שאלות ואם אית רגע שמעתי אותך ואם בכפירה דפסלה אם יש את הדין של רב ששעת מדוע המשנה נוקטת שנפס לשבועה רק לאחר שנשבר לשקר בשבועת הפיגדון הרי כשהוא כופר על הפיגדון הוא נפסל כמה שהוא מקבל דין של גזלן וגזלן פסול לשבועה כבר אתה אומר לי בלי בלי להישבע כבר כשהוא כופר יש לו דין

גזלן וגזלן כן לפי רב שש יפה עכשיו אתה איתי או עדיין יש לך שאלהך תמיד זהו נגמר עבר יפה אתה רואה עוד טיפה וזה עובר לך עוד צריך להיות כמו כולם בשקט אמרה אכה במעסקן דכאה באגם גמרא דוכה לא במשנה במדובר שהבהמה לא הייתה בידו אלא הייתה במראה דלו כפירה דסברשת מתנה לה דאזינה מה יתן להז אז מה מה שאמר שלא קיבל את הבהמה לשמירה זה לא נשב כפירה אלא חשב להשתמט מהבעלים עד שהוא ילך ויביא את הבהמה מהמראה יש דברים כאלה אדם אומר לא נכון

אבל זה לא פה זה לא אצלו מה הוא עושה הולך להביא את זה אז לא נפסל במה שמשקר כל זמן שלא נשבע אז כיוון שהוא לא רוצה לגזור את הממון אז זה לא נקרא אז זה לא לא נפסל לא נקרא גזלן אין קושיה ורב ששה דיבר אומר כשהעידים מעידים שהוא כופר אתה מבין אז זה גזלן שהעדים מעידים בזמן שכפר היה פיקדון תחת ידו אומרים לא נכון היה תחת ידו והוא כפר אם לא היה תחת ידו היה ואמר היינו אומרים כן הוא התכוון עכשיו לקפור עוד מעט

הוא ילך יביא את זה אבל העדים מעידים שזה תחת ידויה לכך תדע דמר רבידי ברבין הכופר במלווה כשר לעידות הוא לא נשבע לשקר אל כופר לא נכון לא לא בטני למה מלווה להוצאה ניט הכסף לא תחתדו הוא כופר הוא לא רוצה לגזול אותו רק רוצה לדחוט אותו תעזוב אותי הוא אומר אני נותן לו את הכסף אבל מי שכופר בפיקדון פסול לעידוד למה אסור להשתמש בפיקדון מה זה לא נמצא תחת ידו לא נמצא הוא לא בסדר העדים העידים שבשעה שכפר היה פיקטון תחדו יכול להחזיר אין לי

אין לי תלוט שרוצה לדחות את הפעלים בשביל ללכת להביא את הכסף על כוחך זה לא בשבועה כי אם זה בשבועה מה לי פיקדון מה לי ואמר הגמרא שואלת בקשה הגמרא מה שאמר רב ששט שכופר בפיקדון גבילי שבועה נעשה גזלן איך זה ואמר אפה שבועה קונה שבועה היא דקניה אבל כפירה לא קניה לפה לימד אותנו מתי נתחיב באונסין דווקא שבועה שנשבר השקר אז קנה את הדבר תחייה באונסין אבל כשהוא כופר בפיקדון לא קונה את הדבר התחייבונסין מפורש ככה לימד תנו את פעם הכי נמדקימה באגם גם פה

מדובר בשעת הכפירה הבהמה לא הייתה בידו היה פעם מרעה אז הוא לא התכוון לגוזלה אלא להשתמש לכן הוא לא חייב באונסין רק בשבועה זה תירוץ אחד והיא בהתאמה מה היא שבועה כונה לא לעניין להתחייב באונסין אלא לפתור אותו לגמרי שמכאן וילך כבר לא יתחייב כדרב הונה לאמ רבונה אמר רב אדם שטובע את חברו מנה לי בידך אתה חייב לי מה ועלה אומר לו אין לך בידי אני לא חייב לך כלום ונשבע שהוא לא חייב ואחר כך באו עדים והעידו שהוא חייב פטור למה שנאמר ולקח בעלה

ולא ישלם כמה שכלו הבעלים שבועה שוב אין משלם המון כתוב בתורה שבועת השם תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעו ולקח בעלה ולא ישלם רבותינו דרשו על זה כמה שקיבלו הבעלים שבועה מהנטבע שוב אין משלם המון ככה הדין עד כאן מה זה מלקח בעל לקח שבועה את השבועה כן הולכים להלכה שולחן ערוך מר אתה הבנת את הגמרא היום לא אבל למה לא אמרתני של משה אתה הבנת האחרון שלוש שני זה לא כל כך אבל אז מה עשינו עכשיו לא לא הכל זה נראה שלא

הסברנו טוב [נחירות בוז] זה דבר זה עוד רוצה לקח זה כל מובן נשמה מבין צריך גאון מה הלכה כן הנודר אנחנו א סימן תקע הלכה ב הנודר להתענות בשבת ויום טוב וערב יום הכיפורים חנוקו הפורים דינו שווה נודר להתענות כך וכך ימים ורו בהם ימים הללו אם מוציאו בלשון נדר דינו כמקבל עלה בלשון נדר מצאו בלשון קבלת תענית בעלמה דינו כמקבל קבלת תענית אפילו שהוא פירש בפירוש ימים אלו כיוון שקיבל בלשון נדר חל הנדר צריך הטרה ואם זה היה בלשון קבלה התענית לא חל הנדר סעיף

ג' אם נשבע להתענות כך וכך ימים ויעו בהם ימים הללו והיהו בהם ימים הללו חנוכה פורים כיפורים השבועה חלה עליהם מטעם איסור כולל אפילו שאין שבועה חלה כן כן אפילו שיש שבועה חלה על מצוות דאורייתא למה מוש שבע ועומד מהר סיני מפני שקלה בשבועתו גם ימים אחרים אז חלה שבועה אבל אם נשבע להתענות בשבת או ביום טוב בפרוש לא חלה עליו שבועה אין שבועה חלה דבר מצווה אלא לוקח שנשבע לשו הנה זה שבועת שו נתענה בשבת אין אפשר להתענות בשבת קראת על השבת עונג ואוכל ונשבר

להתענות בחנוכה אופורים חל השבוע עליו כיוון שנעלם מדרבנן וצריך להתיר לו את תשועתו ונראה לי דוד הדין לראש חודש וערב יום הכיפורים שאינם אלא מדרבנן עשו ואכילה בהם אלא שמדברי הרמבם נראה שהם של תורה פר ראש חודש כמו מועד וזה תורה ערב תענות נפשותיכם אז מה אז לוקח אם זה מתורה לא שחלה השבועה זה שבועת שו הנה לא יודע איפה ראינו פה שכתוב כן לוקה עד שנשבע עכשיו נכון היושב סימן תקע היושב בתענית אם יכול לסבור לתענית תקרא קדוש פרקו עוונותיו ואם לו כגון שאינו בריא

וחזק נקרא חוטא למה מחדיש את כחותיו להשחיט נפשו זה רק אם הוא רוצה להתענות דרך פרישות אבל אם יש לו עוונות שהוא יודע שזה התיקון שלהן צריך להתענות ב' תמיד חכם אין לו רשע לשבת תענית פני שממעד במלאכת שמיים אלא אם כן כשהציבור מתענין שלא יפרוש עצמו מהם מלמדי תינוקות דינם כתלמידי חכמים עיר סעיף ג' עיר שקפו הגויים וכן יחיד הנרדה בפני גויים או מפניסטים או מפני רוח הכרעה אינם רשעים לטענות שלא לשבר כוחם עוד יותר אלה יקבלו עליהם להטענות כך וכך התעניות שינצלו לא עכשיו

וכן הם גזרו גזירה וגזרו עוד גזירה וגזרו עוד גזירה להתענות עליו קבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות ששיעבור הגזרה עוד הלכה יש לנו כי זה גם של שבת א' אין גוזרין תענית על הציבור בתקילה ביום חמישי שלא להבקיע שערים למה עכשיו צריך סעודות גדולות אחד לצורך מוצאי הצום ואחד לצורך שבת בת ואפילו מקום שאין לחוש לכך הגענו סעיף ב למה רובם גויים מה אתה חושך בכל זאת לא גוזרים הרמבם אנחנו היום מתחילים בעזרת השם ברמבם הלכות שחיטה מאיר את ההלכות הבנת אה טוב ברוך השם שמשהו

קיבלת דף קסד הלכות שחיטה יש מחדלן חמש מצוות שלוש מצוות עשה שתיים מצוות תעשה זה פרטן לשחוט ואחר כך יאכל שלא לשחוט אותו ואת בינו ביום אחד לכסות דם חיה ועוף שלא ליקחהם על הבנים ה לשלח האם אם לקחה על הבנים בהו מצוות אלו בפרקים אלו פרק ראשון הלכה א' מצוות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה בעוף ואחר כך יאכל שנאמר וזבחת מבקרך ומיצוניך ונאמר בבכור בעלמו אך כאשר יאכל את הצביא ואת העיין כן תאכלנו הלא מתאה שחיה כבהמה לעניין השחיטה בעוף הוא אומר

אשר יצאו צ חיה עוף אשר יחד ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה פה למדנו עכשיו שחייבים רוצים לאכול בשר, עוף או בהמה, חייבים לשחוט. זה מצוות עשה דאורייתא לשחוט.

פסוק בלכות שחיטה בכולן אחת היא לפי כך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחילה אשר קדשנו במצותיו וציונו על השחיטה. אם לא ברך בין משוגג בין מזיד הבוס מותר ואסור לאכול מןשחותה כל זמן שהיא מפרכסת ואוכל ממנה קודש תצא נפשה עובר ולא תעשה והוא בכלל לא תאכלו על הדם ואין לוקה מותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומוחו יפה יפה הוא מדיח יפה יפה ומניחו עד שתמות ואחר כך אוכלנו מה זה הוא כל כך מהר ממהר לאכול דגים וחגזורים אינם צריכים שחיטה אלא השיפתן

היא המטרת אותן הרי הוא אומר הצון הוא בקר ישחט להם הוא מצא להם אם את אם את כל דגי הים אסף להם אספה דגים כשחיטת בקר בצון חגבים נאמר אוסף חסיד באשיפה לבד לפי כך אם מתו מעליהן בתוך המים מותרין ומותר לאכל חיים דג חי אם מתו מחוץ למים מה הבעיה כל שכן כל שכן כן כן כן בתוך המים ד' יש אוכלים דג חי כזה יש כזה ד הם שמים עליו מלח וזה שושי כן זביחה זו אמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולדע באיזה מקום מן

הבהמה שוחטים לא כתוב איפה וכמה שיעור השחיטה ובאיזה דבר שוחטים ומתי שוחטים ואיך השוחטים וכסת שוחטים ומה הן הדברים מפסידים את השחיטה ומי הוא השוחט על כל הדברים האלה ציוונו בתורה ואמר וזהבחת מבקרך ומצונך אשר ציויתיך ואכלת בשערך שכל הדברים האלה על על פה ציווה בהן כשאר תורה שבעל פה שהיא נקראת מצווה כמו שבארנו בתחילת חיבור זה ה מקום השחיטה מן החי הוא הצווא כל הצווא כשר לשחיטה כיצד בבועשת מתחילת המקום כשחותכין אותו מתכבד עד מקום שישעיר והתחיל להיות פרצין פרצין כקרש זהו מקום השחיטה בושת

יש בפנים ושת איפה שהוא מתחיל להתפצל זה נגמר שחטמקום זה הוא הנקרא תרבץ הבשת או למטה מקום זה והוא מתחילת בני מעים שתחילתם שחיטתו פסולה ושיעור טרבת צבושת שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שהואחז שתי אצבעות ובעוף הכל הכל לפי גודלו וקותנו כן צריך שתי אצבעות בבהמה איפה הבש צד שמאל למעלה אה ואיזו מקום שחיטה בקנה תכף משיפוי הכובע עולמטה עד מקום כנף הראה כשתמשוך הבהמה צברה לראות זהו מקום השחיטה בקנה כל שנגד המקום הזה מבחוץ נקרא צוואה הבהמה עצמה ומשכה צברה הרבה או שהנס

השוחט הסימנים שכן למעלה שחט מקום שחיטת בצבן נמצא שחיטה בקנה או בבושת שלא במקום שחיטה הרי זה ספק נבלה משח את הסימנים לא בטוח וצריך ט צריך השוחט שישחוט באמצע עצוביו אם שחט מן הצדדים שחיטתו כשר וכמהשור השחיטה שני הסימנים שנקנה והבשן השחיטה המעולה שיחתכו שניהם בין ביןמה בין בעוף ולזה התכוון השוחט אם שחט רוב אחד מהם בעוף השאי בבהמה או בחיה שחיטתו כשרה יוד שחט האחד כולו וחצי השני בבהמה שחיטתו פסולה רובו של זה ורובו של זה אף על פי שלא שחט מכל אחד מהם

אלא יתר על חצי כחוט השערה הרי זו כשנה כמה מה ששחד יותר חיצו מה שהוא רובו יא שחט חיצו של זה וחיצו של זה אפילו בעוב שחיטתו פסולה כנ שייח צו פסוק ושחט על מקום החתוך מעט בשלמון הרוב ב כן בוא תתחלק את זה תעשי שכחתי תחלק תחלק לאנשים תן לו כל אחד כן שניים שניים כל אחד שניים לא לא בסדר שתי מצוות קח אל תשע שאלה שחט הכי טכ בסדר זכ מצוות טונ איפה אנחנו אנחנו הלכה יא שחט חציו שזה וחצו של זה אפילו בעוף

שחיטתו פיסודה כנה לא רוב לא רוב כנ שצו פסוק שחט עד מקום החתוך מעט בשמול הרוב בין שהתחיל לשחד מקום השני מפגע בחתך בין שהתחיל את הסכין בחתך בשימון הרוב שדתו כשרה כל השוחט צריך לבדוק הסימני אחר שחיטה ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדוק אחרי זו נבלה ואפילו היה השוחט זריז ומהיר שכל בהמה בחייה אסורה עד שיוע בוודאי שנשחיטה שחיטתה כשרה באיזה דבר שוחטים בכל בין בסכין של מתכת בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קני האגם וכיוצא בהם מדברים החותחים והוא שיהיה פי אחד

ולא יהיה בה פגם אבל אם היה כמו תלם בחודו של דבר שוחטים בו אפילו היה תלם קטן ביותר שתתו פסולה היה היה הטלם טו היה הטלם הזה מרוח אחת לא ישחוט בה ימשחט דרך הרוח שאין הפגימה ניקרת בא שיטתו כשר עד כאן למה אנחנו ממהרים מה מחר תבוא בסדר הנה הגעתי על אחת טו זוהר דף רמא א' פתח ואמר אדוני אורי וישעי ממירה אדוני אורי שישי כן דבר שתקביע לדחים עים ראית מה זה כמה דעת ועליך אדוני אליך אדוני מעוז חיי כן דקדשה בריך מצפה כל

מרון דדי ופנקנה כדוך בה על אחרה וךמח אביך כתמח אביך סגע אלא קודשיך ואמך דנראות גך רבי שמעון אבוך חת דנה אלקר בן חודתיב ג ירין אביך וי חכם בו דביך דילת דבר אחיגבי צדיק דביך דיל ול חכם זמק מתוס ו ד קודשבריךו לעליו כתום הקטורתו אדוני אלוהינו שכתב רבותינו לפניך את כתור את הסמים זמן שבית המקדש קיים כאשר צוית אותם על יד משה נביאך ככתוב בתורתך ויאמר אדוני אין משה קח לך סמים נטף ושחלת חבנסמים ולבונה זכה בד בבד יהיה ויאמר אדוני משה קח לך

סמים נטף ושחרת וחנסמים ולבונה זכה בד בבד יהיה ויאמר אדוני אל משה קע לך סמים נטף ושחרת וחבן הסמים ולבונה זכה בת בבד יהיה יהיה בבד בת זקה ובמים ח ויאמר יהיה בבד בת זקה יהיה בבקשך קח משה לא ויאמר הו דזונה שמד שמור הו דחזו אינו כל שמור ועשית אותה כדור קשה וקחול אור קודש שעקת מנה דך ונתת מנה פני עד מועד אשר יבועד לך שמה קודש קדשים תן לכם נאמר פטיר עליו אהרון כתור צמים בבוקר בבוכר והטיבו את הנרות כתרעלות אהרון את הנרות בן

הפוט קצניחמה מנה בכל יום בבוקר שלושה מים שמהם מכניס שמהם חכיפורים חזר בערב יום הכיפורים כדי קיים צב דקה מן הדקה 10 סמנים היו בא ואלוהן הצורי ציפורן חל בני והבש 70 מנה מורצע שחר משק שישה 16 מני שנם עשר כילופה שלוש שמ תשעה ש כפס וקבין לא מצפתיק מלחשן כלשה רבי נתן הבא אומר כל שנתן ב דבש פסח שמעון מצח אך כתב שמה היא באה כדי לשבות בצת למה הוא בא כדי לשוים יפי ש מכסים שני כבוד תניה בן נתן אומר כשהוא שוח אומר תבדק

פני שהכל יפה בסמים לחצה לשלח שמן אמר רבי יהודה זה אם כמידתה כשר כפרה חמון שנ שור טוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בדבש פנישה תורה אמר כס דבש לא תכתוב ממנו שמנו כפ עשו חזר ש מנחה מעד צים מעד שניות בלות פנים מושכדים ויאמר עליהם כן ז עשו מזים רץ לאיש מנחה דורד שניות ושקלים ויאמר עליהם ישראל כנפזות עשו כחו מזמרת הארץ בכדיכם ש מנחה מעד צורי מעדבש נכות ולות פותנים מושקדים ויקרא משה ויקרא משהו סמר שכם צפסתם געתם

אל המשקוף שצו יש בפתח בוקר מצד ש מזוזות בכם לגוף ויעשמרתם את הדבר הזה חוקך בניך ובוא אל שתן אדוניכם קשות שמרתם את העבודה הז כי לכם בניכם העבודה לכם מרתם זבח פסחדושר פסח על בתי בני ישראל במצרים בצרים בתנוצחו מנורה זה טור מקש עשה את המנורה וקיה היו ושישה קנים יוצאים ממציה שלושה כמעולם מצידה אחד ושלושה כים מצד השני שלושה גב שוכדים כני אחד כתוב שגים שוחדים כ אחד כתוב פלח כן [נחירות בוז] ששתקנים היוצאים מן הבן עולם מנורה גבים שוקדים כתוב חייב לחור תחת

שני הקנים ממ וכנים ממנה כפתורם מזבע שבעה מלכת זהבו מקשה זהב טהור עשה אותנו כיכר זהבת עשה כר זהבת ועשה אותה ואת כליה אדוני להושיע לנגן כל ימי חיינו על בית אדוני אדוני להושעגן עד שמראה שראה אדוני את משה כן עשה את הורה ויאמר משה אל אהרון קח את המחת ותן עליה האש מעל המזבח ושים קטורת והולך רע אל העדה מכפר עלים כצפני חנג וקחון כש דבר משהו חג בעם חפר עלם עמוד בן חצר מגפה שחגפה נחצה ויאמר משה אל אהרון חת מחת עליה האש המזבח

תו מהר אדה מכפר עלים כשה כצבן ויקח ח משה חם יתן את הכספר עמוד בן המתים צר ויאמר משה אהרון אל העפר כאשר דיבר משה עמוד בגז עוזר ש עוזך בוק חסדך כת מסב ביום עוזך אשר עוזר הבוק חסדך כתגז אלוהים עד כאן נעשה מי שברך מי שברך לאבותינו הקדושים אברהם צבע משה ואהרון ברך ושמור מצו כל הקהל הקדוש אלה שגם מאזינים דרך הלויין דרך הפלפון השם יברך אותכם בכל הברכות שבתורה בים שמחים הצחות ישועות נחת שמחה בשלווה כל אשר תפנו תזכינו ותצריכו בעזרת השם שיורה

גדולה כל הנוסעים למרון השם יתן להם בריאות ושמחה יחזיר אותם לחיים טובים לבית בריאים ושלמים לשלום להצלחה ולישועה וגם יברך את בעל הממתקים היום עופר בן רבי עופר בן פנינה כל הברכות אורך ימים חיים ושמחים כן מי שלא קיבל יש פה הנה של מוש אתה קיבלת יופי כל הברכות וישות אז כל טוב לכולם נסיעה טובה ‏No.