הדף היומי מסכת בבא קמא דף עז הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ח שבט תשפד

בוקר טוב לכולם. היום אנחנו יום חמישי בשבת קודש חטא שבת. [מוזיקה] יום שבת פרשת בוא יום שבת פטירת מורנו ורבנו הרשש. אז בעזרת השם היום בערב יהיה נמוד גדול וישיבה יתחיל משעה חמש תפילת ערבית ואחר כך יש לימוד סדר לימוד מיוחד הנה ראינו בפרשה הזאת עם ישראל יוצא ממצרים אומרים רבותינו ביציאת מצרים שעם ישראל יצאו נעשו כבריה חדשה.

למה? קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות כמו גר. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמה. פלא פלאות.

וזה שאומר הכתוב החודש הזה לכם. מה זה לכם? הכל ההתחדשות הזאת היא שלכם. מה שקיבלתם עכשיו ביציאת מצרים את אור התורה ונהיתם בריה חדשה זה שלכם בלבד?

של אף אחד אחר לא של אומות העולם החידוש של הבריאת העולם לכל הבירועים זה משהו מיוחד. זה רק שלכם והוא עיקרי לכם. זה שאמר שאתם עם ישראל נגלים עכשיו מהגלות הראשונה זה גלות מצרים זכינו אז ליצאת מהגלות הראשונה ואז מתחדשים חידוש חזק מקבלים את המתנה החשובה ביותר בעולם מה זה המתנה החשובה יותר בעולם זה התורה הקדושה כשיצאנו מגלות מצרים זכים ינו לקבל עול תורה, את התורה הקדושה, תרייג מצוות. אחר כך הייתה גלות בבן.

כשיצאנו מגלות בבן, קיבלנו מתנה את התורה שבעל פה. זה פלא פראות. כל התלמוד בבי, ירושלמי, כל זה תורה שבעל פה. אחרי גלות יוון זכינו לקבל סתרי תורה, את סודות התורה אצל רבי שמעון בר יוחאי זה עלית למרום שבי את השוי להביא אתיקר התורת השבי זה שמעון בר יוחאי גם בגלות האחרונה בעזרת השם שהיא תהיה בחודש ניסן בעזרת השם אנחנו כבר רוצים תשפד כתוב בניסן נגאל ובניסן תדין להיגאן זה גאולת עולמים זה מלך המשיח הוציא את עם ישראל משער ה50 מה נקבל פנימיות התורה שזה שער ה50 של הקדושה שזה משיח זה ראשי תיבות משיח יגלה שער 50 יגלה לנו בעזרת השם אז גאולת מצרים זה סימן לגאולה אחרונה.

למה כתוב החודש הזה לכם לכם החודש ש בסוף הזה ה לכם מ אותיות משה זה עולה בקדושה התיבות הללו הם עולים החודש הזה לכם עולים כמספר 424 כמסמ כמספר משיח בן דוד למה מה? כל אחרצון הגדול של הקדוש ברוך הוא זה ביאת המשיח וכולנו רוצים את זה רק לא מבינים מה זה. אם היינו מבינים מה זה רודפים אחרי זה אז המצווה הראשונה נרמזה כבר בתורה החודש הזה לכם. אז בעזרת השם משה רבנו היה גואל ראשון גם הוא צריך להיות גואל האחרון.

רק הוא רוצה לגאול אנשים שלומדים תורה. אז בעזרת השם נזכה לזה. אמן. וזה שאמרו במדרש הקדוש ברוך הוא נקרא ראשון.

שנאמר אני ראשון ואני אחרון. אז הקדוש ברוך הוא נקרא ראשון. ציון נקרא ראשון זה ירושלים שנאמר כיסא כבוד מרו מראשון מקום מקדשנו. זה ציון.

עשו נקרא ראשון שנאמר ביצא הראשון אדמוני. משיח נקרא ראשון ראשון ציוני נהינם. אז אומרים רבותינו יבוא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון ויבנה לנו בית מקדשנו שנקרא ראשון ויפרע מעשו שנקרא ראשון ויבוא משיח שנקרא ראשון בחודש הראשון זה חודש ניסן חודש הזה לכם ראש חודש ראשון ראשון ראשון ראשון עכשיו אומות העולם מצחקים אבל אתם יודעים בסוף הקדוש ברוך הוא יביא עליהם הפלה גדולה יפיל את כל איראן וכל חבריהם ו הקדוש ברוך הוא יעשה מהם צחוק הם חושבים את עצמם חזקים אבל לאכן אז כל ה צריך לעשות את הכל כדי שתבוא הגאולה. אין כוח.

צריך כבר שזה אתה יודע אומרים אומות העולם צוחקים אבל אומרים צוחק מי שצוחק האחרון. אתה יודע שהיה ה שני עניים, אחד היה גיבור טוב, היה לו כוח להסתובב לאסוף כספים טוב, השני היה חולה מסכן, לא מספיק שהוא עני אחרי השלוש. זה עושה ביום 1000 שק, זה עושה 100 ש₪ למה? אין לו כוח.

היה כל הזמן מתחנן הקדוש ברוך הוא שירפא אותו. אבל חברו היה מצחק עליו, אומר, תראה אתה מה עושה, מה אני עושה היה קשה לו. אומר, יום אחד המלך היה לו רופא גדול וטוב נפטר. הרופא הזה גם היה לו שר צבא חזק נפטר.

אומר, אני צריך א תציעו לי, אני צריך לי גם כן שר הצבא חזק וגם רופא גדול. הביאו לו רופאים מכל העולם מיוחדים. טוב, מה יעשה? איך הוא ידע שזה רופא טוב?

אומר, תלכו תמצאו לי אחד חלש חולה, לא מרגיש טוב, תביאו לי אותו. והגיבור איך אני יודע שהוא גיבור? תביאו לי אחד חסון גיבור, נראה שהגיבור הזה נצח אותו. אני אדע פגשו את שני עניים האלה.

זה הגיבור הגדול הזה שכל יום עושה איזה 1000 2000 שק שיש לו כוח להסתובב. נתנו לו להילחם עם הגיבור שיבול למלך. וזה המסכן הזה שחולה נתנו אותו לרופא של המלך שרפא אותו. איזה עשה אותו?

היה מטפל בו. מטפל בו עד שעשה אותו גיבור. והגיבור הזה הרג אותו של גיבור הראשון כן זהו זה עם ישראל מה המשומות העולם חושבים שהם אנחנו חלשים הקדוש ברוך הוא אנחנו מעבירות חדשים עוד מעט הקדוש ברוך הוא אנחנו עושים תשובה הקדוש ברוך הוא יחדש אותנו ירפא אותנו ואז עם ישראל למעלה מות העולם פייפן הולכים מטה מטה רק מה צריך את התורה הקדושה שאדם לא יעזור בשום אופן את התורה אם אדם עוזב את התורה הוא יורד איך כתוב בגמרא אמר רבי חלבו חמרה דפרגיותה ומידד מסת כי

פחו עשרת השבטים אומר זה מה זה חמרה דפ פרגיותה זה יין טוב טוב משובח והמים המנהרות המים של דומסית קיפחה עשרת השבטים למה עשרת השבטים היו בעלי הנאהם גרו במקום כזה איזה איזה בריכות של חייה ועם עם רפואות הבריכות האלה וגם כן אין להם יין טוב הרבה היו שותים ינות ומתרחצים ב במעיינות ולכן איבדו את התורה הלכו אחרי הטוב ויאבלו רבי אלעזר בן ערך אין כמותו אם יהיו כל חכמי ישראל במקום אחד רבי אלעזר בן ערך במקום שני מכריע את כולם הגיע לשם ונמשך אחריהם חצי

שנה היה העקר תלמודה נמשך אחריהם נעקר שכח תלמודו הדר גם לקרוא הפסוק של הפרשה החודש הזה לכם קרה במקום החודש הזה לכם קרא החרש היה ליבם את הד' החודש השרש החרש הזה את הז הפך בי היה לכם ב כיבם החרש היה ליבם. איזה אותיות הוא טעה?

חרש חטא חרש רש ואחר כך היה י. חודש הזה זה היה כן זה אותיות ריב ריב יש קליפה שנקראת ריב והיא משכחת את התלמוד של תלמידי חכמים אם הוא הפסיק ללמוד אז הוא שוכח לכן באור רחמנו הגמרא אומרת ברור עליו רחמים בד חזר תלמודו רב שמשל מוסטופודיה אומר יש קליפה כמו שאמר דם נקראת ריב שתר החיילות איך לבטל אותה כתוב על מצח משיח בן דוד כדת להחליף את אוציות הד' והז והח החודש הזה לכם לאותיות ריב זה הקליפה היא עושה אחרה שהיה ליבם לכן זה עולה

בדיוק עם הטריה 605 טר חיילותיה אחרה שהיה ליבה עונה 605 כמ כמספר החיילות שלה והחודש הזה לכם עולה תחת כמניין קדד כמניין משיח בן דוד אז זה כתוב על לכן כתוב על המתח שלו קדת הוא מבטל את הקליפה הזאת ניתן שאדם יחסור לנימודים אבל מה שרואים מפה שצריך להיזהר לא ללכת אחרי ההבל, אחרי תענוגות העולם הזה והאבלים שלו. זה מסוכן מאוד. אדם אחר כך יכול להידרדר למטה למטה בכבל.

אדם צריך כל הזמן להיות מקורב אצל צדיקים ולקרוא עליהם לראות איך את איזה נס היה לרב שש רבנו הרשש היה לו נס גדול כיוון שיש לו הרבה חשקמון והיה קדוש אז כשהוא היה שמה ב בתימן הוא היה מוכר מנ צדקית הייתה איזה גוי גוי אחד היא קראה לו בתמימותו הוא עלה להביא לה מה שהיא צריכה ואז היא טבעה אותו לעבירה מה יעשה נכנס לנוכיות והיה שמה חלון וגובה שלו לקפוץ ח שלוש קומות אמר ריבונו שלם תציל אותי אני עולה ארץ ישראל ככה היה עזב את הכל

ברח בא אצל אמא שלו אמר לה נכון את לבד תרשידי לעלות לארץ ישראל ככה אמרתי שתה לו אז הוא עלה לארץ ישראל היה בישיבה של הרב גד חיון בת זה היה בנה אותה רבי גדלי החיון והיה גדול מאוד בתורה היה תלמידים נותן להם שיעורים בקבלה משהו לא רגיל הרב ביקש ממנו רוצה להיות שמש, יהיה לו מה לאכול, למה? הוא היה רווק עוד, צעיר, אמר לו, אין מה לאכול, אז הוא יהיה שמש. ממה תפרנס? אמר לו, זה לא פשוט להיות פה שמש צריך כל יום לקום בחצות,

להעיר את החכמים בחצות, צריכים לבוא, צריכים פה לשרט אותם, להכין להם ספנים של קפה, לעשות להם.

אומר אני מוכן הכל אין לי בעיה אתה יכול כן טוב בוא ננסה חודש חודשיים יופי זה דיקרן הבחור וראו אותו צנוע מעלה טוב מאוד בלילה אחת לפנות בוקר התקשרו בקושיה גדולה וכמה ימים עומדים עומדים על זה לא מצליחים לברך רק אחר רשש היה כבר מקובל גדול הוא לא רוצה שיכירו אותו. הוא כתב את התשובה ב בפתק בדף ושם את זה בספר של שיבוא קרא את התשובה הזאת אומר אין כמותה התשובה הזאת כל כך זה טוב כל כך זה אמיתי אז הוא כתב ואז כשהרב חזר שואלים

מי מי מי כתב את זה משהו הפלה פלא מה שהוא עושה משביע כבר התחיל להשביע תגיד לי אתה אתה לא לא בסוף באה הבת שלה אבא מאומה מה קרה אבא אומר לה לא נורא מה שהיה פה שיש מישהו אומר אני ראיתי היה להם אז החלון הרובה למעלה והיא עברה על הגג והיא ראתה את שלום הקטן אני קורא לו שלום הקטן יושב על הכיסא שלך והוא כותב איזה משהו אומר כן עכשיו נודע הדבר אמר קרא לו אומר לו, אתה כתבת לא עונה משביע אני עליך חייב להגיד

לו כן איך שמח בו הרשש אמר לו איך אתה תשרט אותנו אומר ועכשיו תן לך אישה את הבת שלי קראו לה חנה שחקן תראה מה זה מי שלומד תורה איך פלא פלאות איך היה לו את הכוח הזה לבאר לתרץ לעשות שם ישראל כן כן יהיה להם גידויים גדולים היה כשהוא נפטר באותו זמן הוא ביקש ממנו רבי גדל חינו בוא תתי ראש ישיבה אמר לא אחרי שהוא נפטר הוא התמנה אחרי זה התמנה הבן שלו של רבי הרע השש אבל הוא לא רצה הוא לקח את הספרים ירד

לטוניס ואז היה רבי יום טוב אל גזי הוא התבנע אחרי זה חזר רבי יצחק שנפטר רב יעקב בן גזי הוא היה ראש הישיבה שנה שנתיים נפטרם מלאכים א' פרק ב' פסוק יג جمل ויבוא אדוניהו בן חגית אל בת שבע אם שלמה ותאמר השלום בואך ויאמר שלום אתה באת לעשות לדבר שם שלום או אתה באת להתקוטט ויאמר דבר לי אלייך ותאמר דבר ויאמר את יודעת כי לי הייתה המלוכה את ידעת כי לי הייתה המלוכה ועליס מו כל ישראל פניהם נמלוך ותסב מלוך ותהיי לאחי כי מאדוני היית

לא הכל מהשמיים ועתה שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך אל תשיבי את פני ותאומר אליו דבר ויאמר אמרינה לשלמה המלך כי לא ישיב את פנייך ויתן לי את אביש השונמית לאישה איזה שכל זהבון למה הוא חושב יקח אותה אז הוא מלך למה היא הייתה מלכה כמוך שרבי את המלך בתומר בת שבע טוב אנוכי אדבר עליך אל המלך ותבוא בת שבע אל המלך שלומו לדבר לו על אדוניה ויעקב המלך לקלטה וישתחולה וישב על כיסו ויעשם כיסא לאם המלך ותשם לימינו רבותינו אמרו אם המלך זה אם המלוכה זה

היה רות הודי ראתה את שלמה המלך מולך פה אמלך זאת אמא שלו ממש דבר לא אלד יעקב אומר לקחת ותומר שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מי איתך אל תשב את פני ויאמר לה המלך שאלי עמי כי לא אשיב את פנייך וואי וואי ותרותן אתשגשונמית לאדוניה אחיך לאישה ויען א איזה שאלה היא רוצה המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שואלת את אבישגשו מיד אדוניהו ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולא אתה רק כהן ואוליו ובן צרויה הוא כבר הוא ישר אין חכם חם כמו

שלמה יודע מה הכוונה שלו אמר מהסלי את המלוכה הוא הכי הגדול כן וישב המלך של באדוני לאמור כו יעשה לי אלוהים וכ יוסיף כי בנב דיבר אדוניהו את הדבר הזה טעות שלי אני אני אסדר ואתה חי אדוני אשר הכינני וש ויושיבני ויושיבני על כיסא דוד אבי ואשר עשני בית כאשר דיבר כי היום יומת אדוני הוא וישלח המלך שלומד בן היה ובן ידיו וייפגע בו וימות נו מה יצא לו אומר אפילו שהיה כהן אסור לתמלמד בנייהו הנה פירש ממנו עוד בו נשמתו ולבי הכהן אמר המלך ענתותלך

על שדך כי איש אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון אדוני אלוהים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי וירש ויאר שלמה אתה מיות כהן אדוני למלא דבר אדוני אשר דיבר על בית ערי בשילו והשמוע בא עד יואב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי השלום לא נטה ויענוס יואב אל אוהל אדוני ויחזק בקרנות המזבח ויגד המלך שלמה כנסבל אוהל אדוני אצל המזבח וישלח שלמו את בני בן ד לאמור לך פגע בו ויבוא בן היהו אל אוהל אדוני ויאמר אליו כ אמר המלך

צה ויאמר לו כיפו אמות וישב בן הו את המלך דבר לאמור כ דיבר יואב וכוענני ויאמר לו המלך עשה כאשר דיבר ופגע בו קברתו ועסיר דמחינם אשר שפך יואב מעליי מעל בית אבי והשיב אדוני את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבני בנירצר צבע ישראל ואת עמסה בני יתר שרצבא יהודה ושבו דמהם בראש עולה עולם ולדוד ולזעום ולביתו ולכיסאו ישלום עד עולם מעים אדוני משני י כן נגיד בראשית רק נעשה צדקה בראשית תמן תראה תמן

שבת כגבנדה בראשית ורשיתן צר שבת משבת תרא ככה שבת חובש לדורות דותם זכר בשבת בתפתחה שבת יוצא מעגרנה פלב צדיק שביעיז שבתם בכל משיכות חקוב חזרה בשבת דלק לחזרה לנחש תשערגמות יצירות השבת שחים קודש שבתי על הבורן בו מים מים אין בוכבים יש בו והואבתח אשר אתה עומד עליו קודשבת שני צריך לבחודש כל מוסיפים כל הגר המוסים מוסיפים יעקב כניך זכר חר יעקבח יעקב מרחוק יעקב שנחרית סוף מרן הוא לכל החוסים בו אנחנו משניות כתובות פרק שישי משנה א' מציאת האישה ומעשה ידיה לבעלה אוהו בירושתה

אם נפלו על נכסים הוא אוכל פירות בחייה. זה של הבעל. אבל הנכסים הללו הבעל אוכה פירות והיא זה שלה.

בושתה ופגמה שלה. ביישו אותה פגמו בה שלה. מה זה? רבי יהודה בן מתרה אומר בזמן שבסתר גוף שמוצנע בפנים לך שני חלקים ולא אחד לבעל אחד זמן שבגלוי לא שני חלקים ולא אחד שלא ינת מיד בשאלה היא לקח בהן קרקה ועורוכה פירות ב' משנה ב' הפוסק מעוד לחתנו הוא מת חתנו וואי ואבוי לפני הנישואים מת לפני שאמרו חכמים יכולו שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתם אליך אי אפשר לת עכשיו יש ליובם אי אי אפשר לא נותן עוד משנה משנה ג' פסקה להכניס לו 1000 דינר במזומנים הוא

פוסק כנגדן 15 מנה זה 1500 דינר מוסיף חצי תמיד בדרך כלל גם ככה למשל איך היו כותבים את הכתובה ראש הישיבה למשל שואל אותי כתב את הכתובה אצלי אומר כמה כסף הכניסה נכתוב 1 וחצי נציף עוד חצי על זה כמה שהביע נוסיף עוד חצי נכתוב כתובה ככה כנגד השום ואם הכניסה בנידוני מטלים צריכים לשום אותם להעריך אותם הוא פוסק פחות חומש שום במנה ושווה מנה אין לו אלא מנה היא נותנת 30 שום במנה רוצה האישה שבעלה לכתוב לה בכתובה שהכניסה לה שום במנה היא נותנת 31

צלע בדינר ב-400 היא נותנת 500.

מה שהחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש. כותב בכתובה סכום של פחות חומש. הגע למשנה ד' גמרא. בקודם נגיד תפילת בית המדרש שבי אדוני ממני במות שמחו שברך שכה שם כל ישראל אנחנו בקים בצלמד תורה כמו שאמר הכתוב והגית בו יומם בלילה אנחנו לומדים תורה לשמע כן שעשה במקום הלו נעשות צה נעשות מצורנו ונועם חברים שלך חוכמה מה דעתי כרים חוקך אתסיון שמיים וארץ אז הנה נשמת הרב המקובר רבי יוסף עלן בן רחמה נשמת אשר פחימה בן פיבי נשמת רוסה בת ברכה נשמת חנה בת לונה נשמת

שמעון מנחם בן סמרה ומחלוף כן היום זה פטירת רבי יצחק טייב בעל ערוך השולחן ערך השולחן אה כן טונסי לילה בת אסתר לילה אילן בת אסתר כן אנחנו רבותיי הלימוד שלנו היום זה בתף עוז השם עוז לעמו יתן שיברך את עמו בשלום אז ככה זה לרפואת שושנה שולכת בת מרים ולהצלחת ציתה בת איריס ומשה בן א שושנה שקן בסדר אנחנו דף עוז אבל נתחיל מקודם כן תפתח דף עוז ראית כמה תוספות אם יש שתי שורות היום הגמרא זה שורה בדף עו זה זה שני שתי שורות

אפ המפרשים אומרים שהתוספות במרובה הארוך שכתבו אותו בעלי התוספות הם ידעו שמחר חר לוקחים אותם לעינויים, רוצחים אותם אז זה בלילה הקודם שרצחו אותם הם הביאו את זה מתנה לכבוד השם יתברך למדו את התוספותים האלה הארוכים בעלי התוספות רבי חיים מה ראית כתוב מה כתוב לי הרב קרלי בכזל אמר שאת התוספות הזה כתב בדמו ובית הסוף כן כנראה כנראה רה מתמת כן אבל אנחנו מתחילים בעמוד קודם בסדר כן זה דף עוז אנחנו נעשה עד עו עמוד ב ראיתם כל העומד לזרוק כזרוק דמה 2 ארבע חמש

שש רבי שמעון הלא אמר שכל העומד לזרוק כזרוק דמה עכשיו רוצים איפה אמר את זה רבי שמעון אתם ראיתם איזה שורה זאת חמש מלמעלה לא כן רבי שמעון כל כל העומד לזרוק זרוק כל העומד לבד כבי שתמתיך לרבי שמעון כן כן נכון בסדר כן זה זה אפשר להתחיל עוד מקודם אפילו לא משנה.

אתמול למדנו שרבי שמעון אמר א קדשים שחייב באחריותם משלם את השומה באב חמישה בשאין חייב באחריותם פטור. ולמדנו שרבי שמעון אומר שחיטה שאין ראויה לשמה שחיטה דעת רבי שמעון מי ששוחט ונמצאת רפה למשל אדם גנב בהמה והיה בהמה טריפה שח צריך לשלם ארבעה וחמישה אבל אם הייתה בהמה טריפה הוא פטור מלשלם ארבעה וחמישה למה השחיטה לא התירה את הבהמה לכן זה לא מוגדר דר כשחיטה ופטור מארבעה וחמישה אז הגמרא שאלה קדשנה משחיטה שאין הראויה היא אז אומר בשוחת תמימים בפנים כי אתה רבי נמר בן עשורת

תמימים בפנים שלא לשם בעלים טוב עכשיו הגמרא רוצה להביא למעלה אמר רבי שמעון שכל העומד לזרוק כזרוק דמה כלומר דם דם של קורבן שעומד זריקה על גבי המזבח זה כאילו כבר נזרק. אפילו שבפועל לא נזרק, כאילו זה נזרק. אפילו שבסוף נשפח אדם, לא היה אפשר לשפוך אותו, לזרוק אותו על גבי המזבח, זה נחשב כזרוג דמה.

בסדר? עכשיו נראה. כל העומד יזרוק זרוק טמ. מאיפה לומדים?

מה שאמר רבי שמעון וכל העומד לפדות כל העומד לזרוק כזרוק דמה כל העומד לפדות כבדוי דמה עכשיו כל העומד לזרוק כזרוק דמה איפה לומדים דתניה מאיר אתה מצאת איפה אני אה דתניה רבי שמעון אומר יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין יפה מטמא יש שהוא בעצמו נהיה טמא מטמא מקבל טומאת אוכלים ויש נותר שאין לו מטמא טומאת אוכלים אתם יודעים יש רבי שמעון אומר איסורי הנאה לא מקבלים טומאה טומאת אוכלים למה כתוב בתורה מכל האוכל אשר יאכו אוכל שאתה יכול להכילו

לאחרים אשר האוכל אשר יאכ שאתה יכול להכילו לאחרים מקבל טומאה עם אוכל שהוא לא יכול אי אפשר להכילחרים לא מקבל טומאה כל הפחות הוא מותר בהנאה אתה יכול להכיל מה זה לאחרים אפילו אתה יכול להכיל אותו לגוי כלב אתה אסור לך כן זה מה שלי קצים אה כן כן עכשיו איך אני יכול באמצע מה שמע מה השם שלה שאל אותו אז זה אוכל מכל האוכל אשר יאכל דווקא אוכל שאתה יכול להכילו לאחרים מקבל טומאה אבל אוכל שאתה לא יכול להכירו לאחרים אז זה לא מקבל טומאה

מעיין שירה שברך אמותינו הקדושות לברך מעיין שירה היא נמצאת בחדר ניתוח מעיין שירה בת אןנה השם תרפא אותה יחזק אותה ויתן לה רפואה שלמה וישועה גדולה אמן תעבור את הניתוח בהצלחה אז עוד הפעם רבי שמעון רבי שמעון אומר יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאין לו מתמא טומאת אוכלין. הוא סובר עשרי הנאה הם לא מקרבים טומאת אוכלין. אפשר לההנות מהם לא כלום. לא יקבל טומת אוכלים.

למה? כתוב בתורה מכל האוכל אשר יאכל. דורשים מכך דווקא אוכל שאתה יכול להכילו לאחרים. אז אז אז כל הפחות שהוא אפשר להנות ממנו.

הוא מקבל טומאה. אבל כשאי אפשר לאחר לאחרים לא מקבל טומאה. בא רבי שמעון ואומר קורבן עכשיו שהוא נותר שעבר זמן אכילתו אפילו שהוא אסור בהנאה מכל מקום אם לפני שנאסר בהנאה היה לו שעת הכושר כלומר היה מותר בהנאה אז הוא כן מקבל טומאה גם לאחר שנאסר בהנאה מתי זה מה זה נחשב שעת הכושר מתי לא כיצד הנה אז זה שאומר יש יש נותר שהוא ממ מת מטמטומת אוכלים יש נותר שאינו מתמט ומתוכלים מה זה קצן לפני זריקה אין לו מתמטומת אוכלים לפני שהספיקו לזרוק את הדם

עד שקיעת החמה הקורבן נשאר עד הבוקר היה זורקים צריך לזרוק את הדם עד שקיעת החמה ולא הספיקו לזרוק את הדם באולן עד אז זה אסור אסור בהנאה אז הוא לא מתמד טומת תוך הדין למה לא הייתה לו שעת הכושר אבל לאחר זריקה כלומר כבר זרקו את הדם לפני שנפסל בלינה אז הוא מתמט היה ראוי אז מתמא טומתו חלילה מה הייתה לו שעת הכושר שהיה מותר באכילה אבל מה לן לא אכלו וקיימהן מה זה לפני זריקה מה זה קודם זריקה מה זה אחר זריקה מה היא לפני

זריקה? קודם שהיא נראה לזריקה היה ראוי לזריקה.

לאחר זריקה, לאחר שנראה לזרקה שהיה ראוי, שהיה כבר הקורבן ראוי לזרקה. כלומר לפני זריקה כבר לא היה ראוי לזריקה. אפילו שלא זרקו, לא צריך לזרוק ממש. אם היה ראוי לזרקה זה כבר נקרא שנזרק דמו.

והיה בזה הוכשר לקבל טומאה. זה מקבל טומאה הקורבן הזה. אפילו שלמעשה לא זלן והכל זה מקבל טומאה ואיך זה יכול להיות עד הערב אתה יכול לזרוק אתה אמרת לי שאם לן אם לא זרקו את הדם עד הערב והואן כל הלילה אז הוא לא מקבל טומאה אומר איך זה יכול להיות קודם שנראה לי זריקה לן מה היא דלה שיעוד ביום מזרקה לא היה מספיק זמן ביום לזרוק את הדם. למה?

דשחתה סמוך לשקיעת החמה. שחט את הבהמה לא היה זמן לאחר השחיטה לזור את הדם. שחט אותו בדק עוד שנייה שיעת החמה. איפה תזרוק את הדם?

אז כיוון שלא היה זמן אז ולכן הוא לא מטמא טומאת אוכלים. באופן כזה לא מקבל טומאת אוכלים כי לא היה לו שעת הכושל. אבל לאחר שנראה לזריקה לאן? דבר שהוא ביום למזרקה היה מספיק זמן ביום מזרק את הדם בפן כזה אומר רבי שמעון שהנותר הזה מטמא טומאת אוכלים אף על פי שאדם לא לא לא נזרק על מה סובר רבי שמעון כל העומד לזרוק כזרוק תמן זה מובן טוב זה אתמול למדנו נויפה רבי אלעזר אמר שזה לא ככה מה נעלם מרבי אלעזר מי דיבר על רבי אלעזר

השתמת לרבי אלעזר עד לרבי שמעון כל העומד להיזרג וכל העומד להתפטות זה השתמ למה הוא לא אמר ככה הרי זה הקושיה באנו להגשות פה על רבי אלעזר לא נשמעת ממנו זה הכל ממי מרבי אלעזר למה הוא לא אמר ככה לא מצא את זה לא מצארת כמה לפי השאלה רואים שהוא לא כן שאין לו את זה אין לו את זה הכל טוב לא לא לא מצא את הלימוד הזה לא שמע שרבי שמעון דורש את זה אז לא שהוא לא אמר אפילו טוב הב וכל העומד בדוד כפדוי

דמה איפה לומדים שרבי שמעון סובר כל העומד לבדות כפדוי דמי דתניה רבי שמעון אומר פרה מטמא אוכלין.

כלומר היא מקבלת טומאת אוכלין לטמא אחרים. מי טמא? טומאת אוכלין מטמאה. אמרנו אתמול.

פרה מטמאה טומאת הועיל והייתה להשעת הכושר. ראית פרה אדומה זה מדובר מקבלת טומאת אוכלין לטמא אחרים. אפילו שפרדומה אסורה בהנאה בכל זאת רבי שמעון סובר איסורי הנאה לא מקבלים טומאה בכל מקום היא כן מקבלת טומאה אפילו שרבי שמעון אומר ייסורי הנאה לא מקבלים טומאה פרה אדומה הזאת כן מקבלת טומאה למה הוריד והייתה להשעת הכושר היה שעה מסוימת שהיה הייתה מותרת באכילה אחרי שנשחטה לכן כמה שה בדיוק בשעה שנשחיטה הייתה מותרת לאכילה לכן ירדה לתורת אוכל ומקבלת טומאה. אז עכשיו הגמרא מסבירה למה דברי רבי שמעון הם לא מובנים.

מתי הייתה לפרה אדומה שעת הכושר לאכילה? היא הייתה לה מערכה. הלו מה היו עושים? איך היו שורפים את פרה אדומה?

בונים מערכה בארזתים שמה מערכה של קצים ועד זה שמים מלמעלה את הפרה ואז שורפים אותה. שוחטים ושורפים. אז כיוון שעה הייתה מותרת באכילה לכן ירד עליה תורת אוכל מקבלת טומאה אבל מה זה לא מובן מתי אתה פרדומה שאתה כושר לאכילה בשעה שהתעלה עומדת למעלה ואמר רש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נבדת על גבי מערכתה תראה מה זה בשביל לבאד רבי שמעון אומר אפשר לפדות פרה אדומה אפילו לאחר שנשחתה על המערכת של העצים אתה רואה שמה שאם מצא פרה אחרת נה יכול לבנות את הפרה הראשונה

גם לאחר שנשחטה ולשחוט את השנייה במקומה סובר רבי שמעון אפילו שהפרה לא נבדתה בפועל אלא הייתה ראויה לבדות כיוון שהייתה אפשרות לבדותה נחשב הייתה להש את הכושר וירדת תורת אוכל מקבלת טומאה בגלל זה על מה כל העומד לפדות כפדוי דמה הנה מפה אתה רואה ראית פה למה זה הפרה היא הייתה על המערכה ואפשר לפדות פרשה בדעת רבי שמעון בפרה אדומה אפילו לאחר שנשחיטה על מערכת על המערכה של העצים על מה וסובר רבי שמעון שאף על פי שהפרה לא נבדתה פוען מכל מקום כיוון שהייתה היה אפשרות

לבנותה נחשב שהיה נשעת הכושר ולכן והיא נקראת אוכל ומקבלת טומאה בגלל זה על מה כל העומד לבדות כפדוי דמה הנה הבאנו לרבי שמעון גם את הבריתה שכל העומד לזרוק כזרוק דמה גם כל העומד לפדות כפדוי דמה הנה תראה ראשי ואמר רשת תקיש איזה שעת הכושר הייתה לה אומר רבי שמעון פרה נפדת אפילו אפילו נשחיטה על המעלכה כמשפט היא מצאה אחרת יפה ממנה וזו השעת הכושר שלה בי שלא נבדת פלו אחי משווה לה אוכלה הועיל וראויה לפדות אז הגמרא שואלת לאומ בשלמה רבי יוחנן לא אמר כרבי

שמעון בן לקיש דקבא להוקמן למתניתין אפילו בתמיממין אלא רש לקיש מה תעמה לא אמר כרבי יוחנן למעלה יש מחלוקת רבי יוחנן ורש לקיש בביאו דברי רבי שמעון על המשנה רבי יוחנן העמיד דברי רבי שמעון שחט ממי בפנים ככה אמרנו למעלה כן שלא לשם בעלים שלא לשם בעלים ורש לקיש העמיד באופן שח בעלי מומין בחוץ ככה זה היה בעמוד קודם בדף עו אתה זוכר איך שורה ראשונה זה רשנקיש כן לפני כן היה כתה רבדימי אמר ביוחנן בשוחט ממי בפנים משם בעלים נכון הגנב שחט למה אנחנו אמרנו

מדי שמיננה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לשמה שחיטה כדי שינה משחיטה שאין ראויה היא נכון ככה שאלנו אז לכן מה אז למה שיתחייב ארבעה למה חייב בקדשים ארבעה וחמישה אמרנו רבי שמעון אומר קדשים שחיה באחריותם משנה ארבעה וחמישה איך משנה ארבעה וחמישה הרי הרי הרי קדשים זה זה אסור באכילה זכותה שאינה ראויה היא כמו צריפה אז אז על זה מתרצת הגמרא דעת כי אתה רב דימי אמר רבי יוחנן יש אשתקיש ויש רב דימי רבין כן בשוחט ממים בפנים לשם בעלים אז הגנב שחט בשם הבעלים

אז ולכן זה כן נקרא זה לא שחיטה כשרה כן שחיטה כשרה הגמרא שאלה על זה וארי קרן חזרה קרן הבעלים אומר כן נשפח אדם ורבין אמר רבי יוחנן ושוחט ממי בפנים לשם שלא לשם בעלים כל הקדשים שנזבחו שלא לשמ כשרים אז אז זה בסדר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אז לכן לא עזרה קרן לבעלים זה העיקר הזה הוא רוצה לתרץ אז זה עכשיו הגמרא אומרת בשלמה לרבי יוחנן שהעמיד בשוחט מבפנים לא אמר כרבי שמעון בן לקיש רבי שמעון בן לקיש אמר אומר פרש נפד מה

אמר רבי שמעון בן לקיש בעלי מומן בחוץ א איך בעלי מומין בחוץ אה זה היה בעלי מומין מדובר בשוחט בעלי מומין בחוץ בהמת הקדש שהוא שחט הייתה בעלת מום וקדשים בעלי מומן חוץ המקדש זה נקרא שחיטה ראויה אפילו שיש לו מום הרב והוא הקדיש אותו הוא חייב להיות הקדש לא לדבר עכשיו לא לדבר שידור שידור מחילה רק מקשיבים אוקיי מח משנה מה רבי יוחנן אמר כרבי שמעון בן נקיש דקבעלוקמתין אפילו בתמימין לכן רבי לא אמר כמו רבי שמעון רבי יוחנן לא אמר כמו בן נקי שהוא

עומד בשוחט בעלי מומין בחוץ למה משום דקבעה לעוקמה למתניתין רוצה להעמיד את המשנה בכל האופנים אפילו בתמימין אז לכן אלא הרי שקיש מהתעמה לא אמר כרבי יוחנן שהניה מדברת גם בשוחט ממי בפנים למה שלא יגיד כך אמר לך אתה יודע למה כתוב בתורה וטבוח ומכרו כל אחד במכירה איתי בתביחה וכל את אחד דת במכירה לתביחה והנה קדשין הועיד מזבן קדשים להביכירה לטענו בטביחה אז אומר לקיש כתוב בתורה וטווחו מכרון לומדים שהגנב חייב רק אם שייך לחייב בבהמה הזו גם על תפיכה וגם על מכירה אם אתה

יכול גם על תפילה לחייב על הבהמה הזאת וגם על מכירה חייב עכשיו כל אחד דייתי במכירה מקום שהבהמה הזאת אפשר לחייב משום מכירה אז הייתי בתביחה אפשר לחייב על התביחה אבל איפה שאין את הבהמה הזאת משום מכירה כל מקום שהבהמה לא שייך לחיב אותה משום מכירה לתביך עכשיו מה קורה עני קדשים הם תמימים זה לא יש להם מום הועיד אה מה קורה פה אני קדשים תמימים אז הואכימס בין קדשים לאבי המכירה ניתן לו בתמיכה כמה שלא אי אפשר אין מכירה בקדשים תמימים אז גם שהוא מוכר

אותם אין לא יוצאים לחולים בכך אין דבר כזה נשארים קדושים לא יצאו מרשות הקדש לכן יתנו בתביחה אין כלומר מה זה יתנו בתיכה אם טבע אותם אין ארבעה וחמישה למה זה קדשים תמימים? אז לכן סובר רבי שמעון בן נקיש דווקא העמיד בקדשים מומים בעלי מומים שאפשר לשחוט אותם בחוץ ככ כי צריך שיהיה לי זה וזה טווחו ומכרו אז זה שאומר רשי אפילו בתמימים כל שכן בעלי מומין בחוץ שניה דחיקאי לא י מכירה דין חדשים תמים נוצין לחולין יקח בעלי מומין אזכינדי איתנו בתרביו כן ואז דו

לטעמיו עכשיו רש לקו חייב רק באופן שאפשר לחייב על התפיכה וגם על המחירה ורבי יוחנן סובר שחייב גם באופנים שאפשר לחייב רק על הטביחה או רק על המכירה לא משנה ואז הוא לטעמיו הולכים לטעמם בוא נראה דיתמר המוכר טריפה מוכר טריפה לדברי רבי שמעון המוכר טריפה לדברי רבי שמעון למה רבי שמעון אמר בהמה שהיא טרפה פתר את השוחט טריפה.

למה? זה שחיטה שלא ראויה. רבי יוחנן אמר חייב. מה קרה?

הוא גנב בהמה והיא הייתה טרפה ומכר אותה. לא שחט אותה, מכר אותה. כנראה עשו לה צילום וראו שהיא טרפה ומכר אותה. אז זה שאומר המוכר טריפה לדברי רבי שמעון רבי יוחנן אמר חייב ארבעה וחמישה רש לקיש אמר פטור משלם על ארבעה וחמישה על המכירה רבי יוחנן אמר חייב למה גם דלת בתביחה היא תביכירה אפילו שלא ישיך בתביחה דברי רבי שמעון אבל מכל מקום בעלי מאומן מכל מקום חייב על המכירה גם שלא חייב על השחיטה מה קריפה אני דילקתי ברשקיש אמר פטור כיוון דלתם בתביחה תם במכירה

בהמה הזאת לא חייב ארבעה וחמישה על התביחה לפני לפי רבי שמעון אז גם לא שחי גם אם אכל אותה אין ארבעה וחמישה מה טוב לך צריך אם ראוי לתביך ראוי למכירה ראוי למכירה ראוי לתביך לא ראוי תודה בלום מדובר פה בטרפה הטרפע טוב אז אני אגיד טרפה אתהם אתי ורבי יוחנן לרבי שמעון בן נקיש אומר לו אתה יודע למדנו בברייתא גנב כלאיים וטבחה או טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמישה זה בראיתה מפורשת גנב בהמה שהיא קלאים כלומר היא נולדה מכבסה בתיש מעז וטבחה מ הגנב הגנב

שחט אותה או גנב בהמה רפה ומכרה בשני המקרים האלה משלם את השומי ארבעה וחמישה אז אתה רואה שהמוכר טריפה משלם ארבעה וחמישה מה אליו רבי שמעוני מה שהבריתה נקתה לגבי טריפה מכרה ולא טווחה מוכר שבריתה כמו רבי שמעון הוא סובר שתובח טריפה פטור אבל מכל מקום חייב על המכירה עלמה אפרגב דלתי בטביחה הייתם במכירה אז הולך כמו רבי יוחנן לא כמוך רש לקיש ואם כן קשה על רש לקיש הנה ראינו שישנו לשחיטה בלא מכירה מכירה בלא שחיטה הנה ראשי אומר גנב כלאים מכב מכבסה בתיש כלאיים

מכבסה בתישבה בא ואף גם דכתיב גבי טחסה ואמר רב לך קמן כל מקום שנאמר סאין כלאים במשו שמע אחר מחיו להתרבה בהדע זה הגמרא לקמן מה אליו רבי שמעון עם דינקד בטרפה מכירה לא רק כתבחה תירוץ אמר לה לא אמר לו רשתקיש רבי יוחנן זה לא רבי שמעון רבנן היא זה רבנן הם סוברים שחייב גם על הם סוברים שחייב על שחיטה של רפע אפילו ששחיטה לא ראויה לכן הם מחייבים על המכירה אבל רבי שמעון שסובר שפטור על התביכה אז כשם שפטור על התביחה גם פטור על

המכירה ככה אני אגיד לך אז הגמרא אומרת היא רבנען אם אתה אומר שאמר רבי יוחנן לרש לקיש היא המשנה שלנו רבנען וכי טרפה מכירה איתה בזחה לתת וכי טרפה דווקא קיש אותה.

למה בריתה לא אומרת שחייב גם על התביחה? שהרי רבנן מחייבים ב4ה וחמישה שחיטת טריפה. אז מה רק מכירה איתה? זחה לתה.

ואם הוא זבח אותה, שחט אותה, לא זבח. הכוונה שחט. שחט אותה. מה?

אין ארבעה וחמישה. אלו גם לבד על זה מחייבים. למה בראיתה לא אומרת שחייב גם על התביחה? הרי רבנן מודעים איפה אחד לבד.

אומר לקיש ואל המים רבי שמעון אז מה אתה בגלל זה אתה רוצה להגיד לי רבי שמעון עדיין קשה מהבריתה מה קלאים בתביחה אית במכירה לתא למה הבריתה אומרת בקלאה חייב על התביחה למה לא כותבת חייב גם על המכירה אלא תנת תביחה והוא הדין מכירה אמה אותו דבר אמה לרבנן נממה תנבי מכירה הוא הדין תביחה אתה שמה חייב להגיד תנ מכירה הוא הדין תביחה תביכה הוא הדין מכירה זה הכל לעולם הבא הייתה רבנן אמה לרבנן נמה לא צריך אמה לרבנן מה זה אמא זה קצת נראה מיותר

תגיד לא מחכים את זה מה זה אז מה יענה זה רבי יוחנן ורבי יוחנן אמר לך הי מי איך אפשר לבאר את אי אפשר לבאר כך אתה למה היא אמרת בשמ רבי שמעוני היידת הטרפה בחדה תנקאיים וחדה אלאי אמרת רבנן נרבינו בתנינו גנב כלאים טרפה חנו מחרן משלם מרבעה וחמישה קשע יפה זה שאלה חשובה אמר לו אומר לו איך אתה רוצה לבאר כך את הבריתה משתמה כשהבריתה מכברי רבי שמעון במי שטובח רפה פטור מחדשת בריתה שחיה בכל זאת על מכירה אז זה מובן למה בריתה נקתה

שחיה בקרעיים על התבחה דיידת טריפה בחדה בטריפה חייב על דבר אחד על המכירה תנקאיים וחדה שחייב על השחיטה אפילו שבקרעיים חייב בשניים גם על שחיטה גם על המכירה אמר חדה אלאי אמרת רבן הען שחייב תמיד גם על הצטרפה וגם על המכירה נרבינו ונתנינו נרבינו ונתנינו ביחד תערב את הבריתה גנב קרעיים וטרפה וטבחה ומחרן משנה 145 קשיה אלא ודאי קשיה זהו אין ודאי אלא ודאי שהברה זה רבי שמעון וחזרה קושיה על ריש לקיש איך אתה אומר חייב ראינו שפטו זה הקשה העיקר זה קשה לדברי רש לקיש

עכשיו הגמרא שואלת כעיים מה וכי חייב על כילאים ס כתיב כי גנוב אישור עושה ותמחו מכרו לא כתוב כלאים סא ואמר רבה זה בנה אב כל מקום שנאמר ש אינו אלא להוציא את הכנאיים בכלל הפוך כשכתוב ש זה רק ש זה להוציא את הכאיים הוא אומר שבשום מקום בש"ס לא נדבר על איזה פסוק אמר רבה ראשי בחולין אומר שזה נאמר על זאת הבהמה אשר תאכלו שור ש חסים וש עזים ומה שלא כתבה התורה ש כסבים ועזים אלא אמרה ש קצבים וש עזים זה נקרא רק מה

בכבשים או רק ממה שבעזים אבל אם זה בא מכבשים וגם מעזים זה כנאיים על זה לא נאמר ש צות חולקים יעבור שתי פינצטה פינצטה שקפה עם עגולות מה המחלוקת בין רש"י לתוספות? מאיפה לומדים? איזה ש זה? איזה פסוק?

אז זה הגמרא שואלת כעיים סקיטים. זה למדנו נכון? הגמרא שואלת בכל או לא למדתי את זה כלאים ש כתיב ואמר הבז בנאב כל מקום שנאמר סאנו אלא להוציא את הקלאים עכשיו פה תירות שענאך לא מחקר או לרבות את הכנאיים נכון כל מקום ס להוציא את הכנאיים אבל פה שהתורה כתבה או שור אוסה האור זה ריבוי בא לרבות את הכילאים שגם עליהם חי משו תביחה ומכרה הגמרא שואלת בכל או לרבותו בהתניהם שורס שור חסב אועז פרט לכלאיים שור אור חסב זה פרטי קלאים פסול לכלב ואחר כך כתוב או עז פרט לנדמה למעט מי שלא דומה לאמו ולאביו. אמו ואביו כבסים והוא דומה לעז פסול.

זה לא כייים בדיוק אבל הוא פסול לקורבן. למה? הוא דומה לעז אז זה נדמה. אז אתה רואה מכל מקום אתה ממעט כלאיים אה מהאור מהתנוע.

כן. האור בא למעט. או של כב של כסף זה פרט לכלאים למעד כלאים להוציא או של עז מוציא את פרט לנדמה אמר רבה אכ מענייני דקרע ואכה מענייני הדקרע כל מקום לפי עניין דורשים אח גבי גנבד הכתיב שור עושה שאם אתה יכול להוציא כלאי מביניהם אין אפשרות ש יתעברו זה מזה שור ושה אין אין כלאיים בזה אז לא הייתה התורה כותבת או אז לא הייתי מרבה כלאיים למה כתבה התורה או לרבות כלאיים גם על גם על כלאים חייב בצפיכה ומכירה כי זה לא יכול להיות חיבור

של כבש ושור לא יוולד מזה שום דבר אז לכן האו זה בא לרבות כלאיים גבי חדשים נכתיב כסף ועז שור או כסף רועז שאתה יכול להוציא כלאיים מביניהם אז לא הייתה התורה כותבת או מה שכתבה התורה אומ למעטו הגמרא שואלת ועגבי חדשים למה נאמר או חסב שאין אתה יכול להוציא כלעים מביניהם בני ונרבה מה נרבה כלעים והגבי חדשים נמ באותו פסוק כסף ועז שורכס שור כסף ועז כתוב נאמר שור או חסב ואה שור או חסב רועז אבל יש המשך אתה יכול להוציא כלעיים מביניהם ממה מש

מ משה ועזכב ועז שז אבל פה משור כסף שור או כסף יש שור או כסף אין אתה יכול להוציא כלאים מביניהםזה ונרבה מאו שנאמר בהם נרבה כלעיים אז כיוון ש לא נאמר אור לא היה שור שור חסב עז אז ה מה היה כתוב בתורה שור חסב עז כתוב או שור או שור או חסב או עז כיבול לא היה כתוב את האו הזה שור חסב ועז ודאי אין ממעטים כלאיים מישור וחסב למה אי אפשר להוציא מהם כלאים אבל פי שבצד שני אפשר לרבות מסכה בסביבעיז אפשר להוציא

מכל מקום היה עדיף למעט למה הכלל איפה שיש אפשרות להקיש לכולם לחובה מקישים לחומרה אז לכן גם כאן היינו מחמירים מעטים משור וכסף אי אפשר להוציא כלאי מביניהם אז על זה שואלת הגמרא כיוון שאלה או כל או היינו מעטים כלאיים היא כן כשכתבה התורה או יש לרבות מנו כלאים זה הכוונה אתה שמ רבים מה אתה מב אתה יכול לרבות מנו כלאים אז זה שומר ועגבי קדשינמה נאמר שור כסף שאין אתה יכול להוציא כיליים ביניהם ונרבה לא לא מרבים ממעטים מה הקוש אז אומר כן מתרץ מדספה

למעט רשנה מ למעת ממה שהינו או שכתוב בסוף הפסוק זה בא למעט רשן המא למעט ששני האו זה נדרשים ב אותו דרך למעט איפה ראינו מה זה רשעה מדספה למעט שכתוב שמה או כסף כסף אועז אז זה בא למעיים כן כי יש מהם כלאים למה לרבות לא צריך כלאים באים מהם אם למה שמע אני יודע כלאיים אין לומר שבא לרבות נדמה למה או בא לרבות כלאיים ואו של הרשע מרבים נדמה לא צריך בריבוי של השפה כבר מדספה למעשה נמעת אז שומר עד רבה מדרשה לרבות שפה

פנמר רבות נכון בדיוק ההפוך למה ברשע כתוב או שור או חסב מה זה בא לרבות באיזה כלאיים שאי אפשר להביר על גבי המזבח מה זה הכאיים הזה הספן המ לרבות מה דוכה הי מים אם היא אמרת בשלמה למעודצך תר מעוטה דף על גדים עד כלאיים צריך למעטה נדמה אל אמרת לרבות רבויה למה אז שתקיל אין רבנה נדמה מבעיה אומר אי אפשר הדבר הזה איך אפשר לבאר את הפסוק ששני או באים לרבות למה היא אמרת בשלמה שבא השני או בא למעט אז לכן צריך לשני מעוטים מובן

למה צריך שני מעוטים גם כן גם למע מעט את הכאיים וגם למעט את הנדמה דבר גם דמעת כלאיים מאו הראשון צריך למעטה נדמה שנדמה כאן יותר מ מכאיים אפילו לאחר שפסלה התורה כלאים לחורבן עדיין את נדמה כשר לכן צריך התורה למעט לי את הנדמה אלא היא אמרת לרבות תרבואי למה למה אני צריך שתריבועי לרבות כלעיים וגם נדמה אשת כלעים רבה מלא נדמה בעיה ודאי שנדמה אם כלאיים מתחריבתי כל שכן נדמה ודאי אלא ודאי נכון שני או באים למעט הראשון ממעט כלעיים והשני ממעט נדמה בקשה אלה

דאמרבה זה בנה אב בכל מקום שנאמר שנו אלא להוציא את הקלעים למה חטא על איזה ש נאמר להוציא את הקיל כליים את הבניין אב של רבה אמרתי למעד כלאיים מה זה באי לקדשים אם זה בא למעצה שנאמר בקדשים סובר הבא ששמע כלאים פסודים לקורבן לא צריך לי את זה באיזה הכתיב בהושו או כסף פרט לכלאים או פרט לכאיים הנה מעשר מעשר בהמה שכתוב שם סה זה בני בנ ללמד שקיים פטורים מעשר בהמה מה תחתחת ניב מקדשים כתוב מעשר בהמה וקדשים לומדים את זה אחד מהשני מגזרה

שווה אז שנאמר תחתחת אז כמה שכבר מעדנו קלאה עם מאו אז אפשר למעד גם בעשר בהמה אז לא צריך ללימוד לכך לא צריך שום לימוד אחר הנה בכור שבכור נאמר שמת מעטים בזה שכליים אינם קדוש קדושת בכור העברה העברה ירף ממעשר בגזירה שבה עברה עברה כתוב ועברת כל פתר יחם מעשר בהמה כתוב כל אשר עבור תחת השבת הנמה נדמה אמרת לא למה אמרנו שאפשר למעט כלאיים בבכור במקום אחר למה נדמה זה אמרת שהוא לא קדוש בקדושת בכור למה דכתיב אך בכור שור עד שיהיה הוא שור

ובכורו שור כלאים מבעיה אם נדמה לו אז כלאיים מבעיה צריך פסוק לבכי צריך פסוק לכאיים הרי מעטה התורה נדמה שקל כל שכן שקעים החמור למעט אלא כי יתמר דרבה לעניין פתר חמור כשיש מצווה לפדות בשא פתח חמור תפדה בשא שמה במה לא פודים בקעיים אז אי אפשר לפתור פתח חמור בקעיים זה לזה נאמר כדתנן אין פודים פתח חמור לא בעגל ולא בחיה צבי אייל פודים למה כתוב ש ולא בשחותה שנש שחט זה לא נקרא כבר ש ולא בטרפה שסא טריפה לא ולא בקעיים שניהם אפילו ששניהם

נקראים ש גם של עז נקרא ש וגם של כבש נקרא ש לא פודים ולא בחוי זה כלעיים מבהמה וחיה אז אתה רואה במשנה הזאת שלא פותנים פתח חמור בקעיים ובא רבה ולימד שטעם המשנה משום שלומדים בניין אב שכל מקום שכתוב ש זה להוציא את הקראיים ולרבי אלעזר דמתיר בקלאיים לבדות פתח המור דתנן רבי אלעזר מתיר בקלאים בפני מה מפני שהוא ש למה הלחתה לאיזה נאמר בניין אב של רבה אמר לך רבי אלעזר כימר דרבה לטמ שנולד מן הטהור טמא שנולד מן הט ועיבורו מן הטמא עוד

לא כרבי יהושע הרדה שוש איפה איך זהבות אהבו ויוצא כן כן רבי אלעזר דתיר לבדות פתח חמור בקעיים תנן רבי אלעזר מתיר לבדות פתח חמור בקראיים כלומר זה שנולנד מעז בכבש בכבסה מפני שהוא אומר ש מפני שהוא סה מפני שהוא סא נקרא ש כן ככה למדנו למה היא חתה על איזה עניין נאמר הבניין אב של רבה מה זה בא למעט כן אמר לך רבי אלעזר כימר דרבה לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו של הטהור היה מן הטמא סוס שנולד מפרה ואביב הוא סוס אז הוא אסור באכילה

כתוב זאת הבהמה של תוכשור ש כבסים כשבים מהבנין אב של רב למדנו שזה בא למעד כלאים כמו דבר כזה מודלוק רבי יהושע רבי יהושע משה קצבים ועיזים נפקלה זאת הבהמה שאתכלו ש קצבים ש משם לומדים עד שיהיה אביו כבש ואמו כבסה זה לא לומד מהבנאה לב של רבה לא כ רבי יהושע אז מה זה אפשר דבר כזה שיהיה גמן יבוא גמן יבוא סוס אפשר שיבוא אסור לאכול אותו לא הגמרא שואלת אם בכלל יש שיבור כזה עכשיו עכשיו גמור וטהורה מטמאה ותהורה מטמאה ממעברה מטמאה ממעברה מר

בהמה טהורה ברכה מצות כז כי בהמה טהורה מתעברת מבהמה טמאה אין טהורה מתעברת מטמא וכן אין טומאה מתאברת מטהור אן יש תכן לא ייתכן שבאמת התהורה התעברה מממש מתמא דקיימן עבר מכלות טהורה התעברה המקלות שמי שאביב ואמו טהורים אבל הוא דומה לאמו רק בסימן אחד של טהרה פרסותיו קילוטות צריכים להיות צדוקות אחד מהסימני טהרה פרסותיו סדוקות רק הוא מעלה גרה למעלה אבל כל הוא קלות. רבי יהושע סובר שקלות עצמו מותר באכילה אבל בנו של הכלות אסור באכילה וגם נולד מטהורה שהתעברה בקלות אז לפי רבי יהושע

ש חסים ושא עזים עד שאבי ואמו כבשים אבל הנולד מקלות וכבש אסור באכילה אז מה שאמרנו שזה בנה בניין אב צריך לטמא זה של רבה צריך טמא שנולד מן הטור ועיבורו מן הטמא אז מי זה הטמא הזה זה הקלות שבהמתורך לא להתעבר ממנו א זהו טוב זה טוב למחלשנה עבר מקלות כרבי שמעון שמעון שמח אז מה קוראים קוראים לזה טמא רבי שמעון קוראים לזה כי זה חלוק לא רק לדעת רבי שמעון זה טמ ורבי שמעון קרא לטעמ בערבה הרי עליי עולה והפריש שור לנזרו הוא בא

אחר וגנב את השור ונאבד השור מהגנב מפתר גנב נמשי בכבש לרבנן או בעולת העו עוף לרבי אלעזר בן עזריה הגנב יכול לפתור את עצמו בכבש החזיר לבעלים כבש דמה פחוטים מישו למה רבנן סוברים שמי שאומר הרע על היולה יכול להביא כבש לתשלום מנדרו או אם הגנב יכול לפתור עצמו בעולת עוף ש אתה אמרת עליך עולת עוף בוא קח עולה לרבי אלעזר בן עזריה הנה להביא לדרו בעולת עוף תנראה עליי עולה יביא כבש רבי אלעזר בן עזריה אומר יביא תור או בןנה מי מאמרינן שם עולה כבדוה

ויכול להביא עוד במסא אמר להנה מסבן המבחר ונן מעבד ואני רוצה שור אני לא רוצה טורבן יונה בתר דבעיה אדר פשט חזר עצמו כן גנב גנב פתר עצמו וכבס לרבנן הוא עצמו חזר בפשת הספק מה הוא ג שהגנב פתר עצמו יכול בכבס לרבנן בעולת העוף לרבי אלעזר בן עזריה יכול גם את ארבע וחמישהו משלם עולת רבחה ברדרקה מתנה לה עכשיו הוא לא משנה כלום מחזיר את זה הוא חוזר בתשובה לא אבל זה הלך לו לאיבוד גם כן הוא צח צריך טבח ומח שלם לו ארבע וחמ

לא הוא הלך לו לאיבוד טבח את השור הוא גנב שור אבל לא כתוב שהוא טבח אותו כתוב שהוא נהלך לאבי לו משהו אחר סתמ כן רוצה להביא לו משהו אחר כבר לא קיים לא יכול להיות שהוא קיים תחזר לו את השור רוצה להרוויח מה הוא התחייב עולה אדוני אתה אמרת תביא עולה אני אביא לך עולה שור קודש מה יעשה עם השור זה עולה הקריב את זה בשביל עצמו.

תרתי בעיה אדר פשט גנב רגע אני אגיד לך יש למטה ג הנה ספק הגמרא הוא דווקא אם נאבד השור מהגנב אבל אם הוא כן כמו שאמר פנחס אבל אם הוא בעין ודאי שחייב להחזיר את השור עצמו וכן אם הגנב אכל את השור אין ברור שחייב להשיב להקדש דמי שור טוב שנייה אני אגיע למשנה מהמר השם לא קיבל עדוה עוד ממצא אמר להנה מצווה מן המבח בעיניין מאבד אדגנב פתר עצמו בכבש לרבנן וכן בעולת העוף לרבי אלעזר בן עזבח ברביקה מתננה בהדיה אמר רבה הרי עליי עולה

רישון בא אחר גנבו פתר עצמו בכבש לרבנן ולטאוב לרבי אלעזר בן עזריה האדם עצמו שגנבו לו מה זה פתר עצמו הפתר כן הגנב אז לא כמו שאמרתי הנה אחורה היה אפשר לומר שרבה מדבר על הבעלים עצמם שאם גנב ממנו שור יכול לפתור את עצמו בכבשדרך טוב הגענו למשנה הלכות בדיש ההולך להקבי פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו מה זה בתשעה באב איפה זה הולך להגבי בני רבו או אביו או מי שגדול עכשיו רוצה לעבור במים או לצורכי מצווה עובר במים על צברו ואינו חושש

וכן בחזרה מותר יג הולך לשמור פירותיו עובר במים על צברו ואינו חושש אבל בחזרה אסור למה משום הפסד ממון הבטירו לו יד אבא בן הדרך ורגליו כהות עייפות מחרמת תורך מותר לרחוץ במים אומר לא עושה את זה מחמת תענוג אלא הרפואה לחזקם מה זה מחזק את הרגל או מותר לשלוט מפה במים בערב תשע באב ומוצאה מן המים והיא מתנגבת ומקנח בה פני דה ורה אפילו אני לא נוסה רק לתענוג שרי כיוון שהיא נגובה אה זה היום יש נייר לח מותר זהו זה לא תופלח מן עצמ

[מחיאות כפיים] זה שלוש של היום טב שסיחה אינה אסורה אלא של תענוג אבל מי שיש לו חטין בראשו בסך כדרכו ואינו חושש. יש לפעמים באים הוא ששם עליו משהו שלא יעקצו אותו להשים עודאישה מותר לטברת לא תתגנ על בעלה אומר פשוט שאסור שנכלל בכלל שיחה בדם שיחה 24 שסו היום שמים כזה אה יש עוד ם שנשאר מה זה נקרא שמים דודור דורדורן מותר זה רק הזה מות שדבורן דודורן זה יותר גומעוד תז נעילת הסנדל דווקא של עור אבל של בגד או של עץ או של שעם

וגמי מותר כמו כיפור ושל עץ מחופעור אסור אבל הוא מנודה שמעלכים בדרך מותרים בנינת סנדל כשיגיע להריח לאוצו לכן תשע באב רחוב היהודים וכן נהגו ובכן במקום שדרים בין הגויים לאחוצקים ברחוב היהודים איפה הגענו? ח מי שאומר שלא יישן? לא למחר אה לא למחר בסדר שיש מישהלך סתם אז אתה תיקח מהיום פחים פה שלמה ש זוהר קכט לבטרדי בחירוש בני חיה יבין עלעול מה אתה דפיק לחרו לחרו לחרו ברנסר מפק לחרו כי מה דעתמור יואמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא חמישי אבד

פרגים לי את מלכות דעלה ונת נתן עוד עוד מראה פשט כזה אדם מה כזיב וישו אדוני אלה אלוהים גישו אדוני אלוהים אלה אלוהים סתם לרב דפג אלוהים ולגבל הדלת המזוזהוזה פגים אם הוא השתער ביד בגופי הדוד נכתיב ורסע אדוני את אוזנו במרסע ועבדו לעולם יה עבדת חות רגל דמראי יובלה תוזנו המי למה דווקא את האוזן כמו אמרנו האוזן שמעסי לבן ישראל עבדים אבל שמעלה ויתה ועשקדוש בריך גדש שמיע ופג שמעגים שמע פגים ולבדה עד פגשו אדוני אלי את הארץ שבת לאדוני ששני תזרד השם שבת שבת

שבת אדוני עמך מסכתחים שלמה חידו ועליחה סדקה וכים תיש פרשת משפחים של פתום הקטורת אתה ש כורת הצלום שב כאשר סו אותם ד מש כתוב בתחום אומר אדוני משה קע לךמים נטף שחת חסמים זקד אדוני משה קח לך סמים שת וחן בנסמים בד ויאמר אדוני משה קח לך קח לך מים נטשנת חן הסמים זה כבד בבד יהיה יהיה בבד בדקו יהיה בבד בד חז ועשית אותה כתוב ונת ממנשר קודש תלמ ברוך ברוך הנקות תלפ רבנן תרו כטובת קצ 398 395 כחולים חזר דקה ממ צורים ספור

שיש מוסר שמעון בן גמלי רצון ש לא מצה מה הוא בא הכבד אומר אומר דכה שנה מקור טוב של דבש יכול לערב כחוס כל דבר ש מזמרת הארץ מושכדים ויאמר עלים כפות עסוק בכה צורים על דבשדים משה געת איש בפתח בוכות שתמחם שמרת את הדבר הזה לחוקך בניך כתב את העבודה הזאת בכם העבודה הזאת לכם זה אברח היו שש קנים יוצאים מציד שלושה קנים לא מצד אחד שלושה קנים לא מצד השני שלושה גביעים שוכנים אחד גדול שלוש גביעים שוכנים אחד גדול בפר כן ששקצים מן המלח

שני שני הם שחב יעשה שבעה ככה זהבו ככ זה עשה אותה כל פיניה אדו יוש ד אדוני להושי ויאמר משה בעמוד בן המתים בן החצפה ש משה פתח מגפה צ ויאמר משה אהרון כחתן עלישם עמוד בן אמרה חפר על קצת ביגרצ אני אשרך צר ב אנייר עושה לבוק חזק מסגב לי פעמים כתשפים שים פנחנו עלינו סך חלוך תורה פצך אלך רק בעיניך בעלך כפן את חיים נמצא רש בלילה נראה בס חמנושע קדוש ברוך חפ זוכת קבלך כעצך חמים פניפחש צה למלאכך הקדושים שברך לאבותינו הקדושים אברהם

יצחק יעקב מברך כל הקהחל הקדוש גם אלה שמאזינים דרך הפלפון דרך הנבי כדי כדע על יברך אתחון זכה עדכון בבריאות אתנורה מעליה אין רפל לכם שהכנות טובות לשבת ישועות גדולות נחת בשורות טובות חיים טובים מזל טוב כל תסל גשמים ורוחני זכות הרשעש שגן בעדכם היום בערב זה הילולת הרשש בעזרת השם זה בשבת יוצא אבל מקדימים אות עושים אותום בערב בעזרת השם השם בישיבה בשעה 5 ברוכים הבאים כל טוב לכולם