הדף היומי מסכת בבא קמא דף סג הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי כג טבת תשפד

[מוזיקה] ח בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום חמישי בשבת קודש כג בטבט תשפד היום זה יום חמישי צום שובבים בעזרת השם נעשה תיקון בישיבה השם יעזרנו דבר כבוד שמו תיקון היסוד היום תיקון הבא יהיה ביום שני כי ביום חמישי הבא זה ראש חודש אז אז בעזרת השם שהשם יעזור שנזכה בעזרת השם לתיקון לישועה השם יעזרנו אז הנה עכשיו רואים פלא פלאות מה זה הכרת הטוב ראינו ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף איזה כפיות טובה של עומות העולם אפילו עושים איתם חסד הם

לא מכירים בטובה כמו חיות טורפות כמו ש אומר רשי אומר עשה עצמו כאילו לא יודע לא ידע ולא היה איזה דבר זה אומרים רבותינו משל למה הדבר דומה ריאם חיה גדולה כבד עד מאוד כ אם ה נכנסת לעיר אוכל את כל העצים שבו עוד לא שבעה זה הריהם הלך ביער נפל על צידו הריהם מרוב גודלו לא יכול לקום עבר שמה אדם ביקש ממנו הרם עשה לי טובה תקים אותי הלך האיש טרח הביע בנים הביא מעליות הביא מנוף טרח עד שהקים אותו הופ הוציא את המנופים והכל

הרי הם רוצה לטרוף אותו א אה עשיתי לך כזה טובה אתה תגמול רעה אמר לו מי אמר שעשו רעה תחת טובה אומר נעשה משאל בוא נשאל עבר שמה החמור אומר לחמור תגיד מותר לי לגמור רעה ה פחד יודע מה השאלה אומר מותר מותר לעשות רעה עבר הגמן אותו דבר אומר מותר למה מפחדים מזלו פעם השלישית עבר שועל אומר לו השועל אומר ל השועל מותר לגרום רעה אדם עשה טובה מותר לעשות לו רעה אומר לו מה עשה לך אומר הוא היקים אותי אומר איך זה יכול להיות

כזה ילד קטן יקים אותך מי יכול להקים אותך אלא בוא תראה לי דבר כזה תשכב על הצד עוד פעם ויקים אותך ואז אני אגיד לך אומר לו טוב שכב על הצד הטיפש הזה הריהם בינתיים גם השועל וגם הבן אדם ברחו עכשיו שישכב שמה אתה מבין ותכף ברחו הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ככה זה הנמשל זה פרעה הרשע לא הקריו יוסף שהציל אותו השיב רעה תחת טובה כמו מנהג החיות הטורפות ה לא כתוב אצל הגויים בשר החמורים בשרם אבל עם ישראל אין כמותם הם אן כמו הטוב נף

שלהם הם תמיד אדם עשה להם טובה יעשה לו אלף טובות ככה זה עם ישראל עם ישראל נאמנים אבל בכל זאת אתה לא יכול לדעת תמיד לקבל בני אדם במילה טוב בספר פנים יפות להסתדר גם עם גוי צריך תמיד מילה טובה והרבה פעמים זה יעזור קודם כל אגיד לכם רבי שלומ זמה לא ירווח תמיד היה מחייך לכל יהודי גם חב ציון היה ככה תמיד הוא היה מחייך מרחוק רואה אותך מחייך דבר גדול שאדם מראה גם חכם צחק כדורי היה כל הזמן צוחק חייך זה דבר גדול לקבל

בני אדם בספר פנים יפות לכבד אותם ברוך הבא מה שלומך וזה לפרגן בזה למה מה אתה מפסיד מה זה אתה עושה חסד זה זכות גדולה תמיד וגם בפרת הכרת הטוב חבר עשה לך טוב ששבי לו טוב תעשה דה רבה תברך אותו תשיב לו טוב ככה צריך אזרב ש ז מ ירבח שהיא נפטרה אשתו להבית חונים היייתה בחדר של המתים אברך אחד לא ידע שה שהרבנית פטלה רואה את הרב אומר לו כבוד הרב נולדה לי בת ו או מה אתה טוב ומה שלו ביולדת ואיך הם מרגישים

הוא לא אומר לו הוא לא אומר לו את הבעייה שלו אומרים שהיה קשה לצלם אותו ברגע שהוא רציני בשביל העיתונות שהוא מצטער על אשתו לא היה אפשר הוא כל הזמן היה בספר פנים יפות עם כל אחד ראה באותו רגע שאשתו מוטלת ככה והוא אברח אומר לו נודע לו ב אומר הוא מה זה טוב ומה שתומר אישה כן הרבה פעמים היה אתה מדבר עם איזה רב גם אם רב שלום זמן היה רוח חזקה אז היו מדברים איתו והזקן היה אף לפה ולפה אחד דבר אותו לבית אז

הוא רואה שהרב מסדר את עצמו יפה ואת הפאות ח הכל כי זה עף ברוח מסדר אומר לו כבוד הרב מה קרה לך כנס לבית אומר לו עכשיו אני נכנס לרבנית צריך סבר יפה סבר פנים יפות שהיא תשמח שהיא תראה אותי מסודר לא לא בוא בצורה לא לא כמו שצריך תראה איזה מחשבות אה אני אף פעם לא חשבתי שלפני שאני נכנס אני סדר את העליבה ואת הכל אתה זכית כן תר משה לפני שנכנס וסד חדש הכל מיוחד הכל חדש גם תמיד לפני שהוא נכנס הוא אוכל שלא

יהיה הרבה רעב אחר כך זה גם חוכמת חיים זה חוכמה אתה יודע שהיה רבי ישראל שפירה אומר שהוא כשהיה גר בחוץ לארץ בזמן השואה אומר ה היה לו איזה שכן שנים הוא היה הולך לעשות סיבוב בדרך הרופאים אמרו לו שיילך הוא היה הולך היה איזה הוא אומר לאנשים שלום מה שלומכם היה גוי אחד קראו לגו איזה מידר תמיד הוא אומר לו כל בוקר בוקר טוב שלום עליכם הוא לא עונה לו הגוי לא עונה שנה שנתיים שלוש ארבע לא עונה הבן אדם הוא אומר הוא לא עוזב

אותו שלא יעני עד שבסוף התרכך ליבו התחיל לענות לו ובסוף היה מצדיע לו מוציא את הכובע מוריד מעלה כל בוקר בוקר טוב אבוס מטדי מדבר איתו כמה מילים ו אומר הגיעה השואה הוא עבר ממקום למקום בסוף לקחו אותו לאושויץ ושמה עשו מיון כל אלה שקשרים לעבודה בלחיים ימינה מי שאם לא פחות או יותר שמאלה אוי ואבוי עכשיו הוא בא ללכת הלב של הרב מפרפר מתפלל לקדוש ברוך הוא עשו אותו לחיים או למוות בר מנ ואז עומד הבן אדם מסתכל על הרב הרב לא מסתכל אבל הוא

עומד מסתכל הרב ראה אותו אומר לו בבא אוזן בוקר טוב זה אותו מיידר הזה זה אמר לו בוקר טוב בשקט אמר ימינה תראה מה גרם ההתעקשות של הבוקר טובח אתה יודע מספרים איזה עורך דין אחד בגרמניה גם כן היה לו משרד עורכי דינים יש שמה גויים הוא היה אומר לכולם בוקר טוב מה שלומך גם גויים אומר בזמן שזה התחילה גרמני בא אליו איזה אחד שמה אומר לו אתה כל יום אומר לי בוקר טוב אני אשיב לך איזה טובה תברח מהר היום כי זה מתחיל ב גדולות

תברח כל עוד שנשמתך בך תברח אז זה צריך הכרת הטוב זה פרעה הרשע הזה מה אומר ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצוב ממנו אבל חכמנו אתה יודע זהו זה ידש אומר האל שך אומר יש ארבעס הסיבות שאדם מנצח במלחמה דבר ראשון צריך שהיה אחדות בין הלוחמים כמו שהיה במי אחב היה להם אחדות דבר שני שהלוחם יהיה צדיק שיהיה לו סיעתה דשמיא כמו שמצינו את אברהם אבינו במלחמת המלכים דבר שלישי חוכמה בקשרי המלחמה צריך חוכמה דבר רביעי גבורה אומר זה אמר ויאמר פרעה אל

עמו צריכים תקס עצה נגד ישראל למה הם יש להם כל המעלות עני עם קודם כל הם עם מיוחד ויש בהם אחדות והם בניו של הקדוש ברוך הוא בני ישראל עם של אל אחד הקדוש ברוך הוא והוא רב רבתי בגויים יש לו הרבה שכל יודע עצה והם יודעים עם כשרי מלחמה ועצום הבעל גבורה גדולה כלומר עם עם ישראל זה לא פשוט עם ישראל יש להם חוכמה ותבונה וגבורה וחית וצדיקים ו בטח שיש ביניהם אחדות החוכמה האחדות האחדות האהבה ותמיד מצליחים בעזרת השם תמיד אתם קם בבוקר צריך

מודה אני לפניך להגיד תודה מה הולך השאר זה בונוס קודם כל קמת העיניים רואות האוזניים שומעות א תודה לך ריבונו של עולם זה לא אוטומט איך אמרו רבותינו פרעה התייעץ עם שלושה יועצים בנעם איוב ויתרו בלעם אמר לפרעה לכלות לכן נענש מידה כנגד מידה נהרג בחרב איוב שתק לידון באיסורים יתרו ברח מבני בניו לימדו תורה בקת הגזית אזה פלא העונש של בלעם צריך להיות קשה הרבה הרבה יותר משל איוב אבל מה הוא יעץ רע כזה גדול איוב שתק אבל מה בנעם בן בעור הרגו בחרב ברגע

אחד שלום על ישראל אבל הגמרא אומרת כמה הוא סבל ייסורים איוב הגמרא אומרת אם מלה נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לעבודת צלמה דווקא זרקו אותם לאש הם צו עצמם בקידוש השם אבל אם היו מקים אותם לגדוע ומסרים אותם לא היו יכולים לעמוד בייסורים ייסורים זה דבר קשה היו ח שלום משתחררים לצלם הייסורים קשים מן המיתה אז צריך להבין למה למעשה נענש איוב כזה בעיות גדולות אלא מכאן אמרו יש ללמוד מוסר חשוב עצם זה שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם חיים בעולם הזה זה הטובה הכי גדולה אפילו

כל הסבת בייסורים שלא יהיה איך כתוב שמה מה תעונן אדם חי איך אדם על כל הקורות הבאים אליו קברך הוא נותן חסד אני עושה נתתי לו חיים אז מה אתה מתאונן ל הכל נתתי לך קודם כל יש לך נשמה זכית תשמח זה כבר דבר גדול העונש של איוב היה פחות משל בנעם למה בנעם הלך לעבדי עבדון אין לו כלום אבל איוב זכה כן אתה יודע אומרים שהיה אדם אחד זכה למשל בפיס בזכיה גדולה בגורל קפץ מרוב שמחה ואז כשהוא קפץ מרוב שמחה והיה רוקד היד שלו

הפילה איזה קד יין גדול אבל נשבר הוא פט לו על זה מה עכשיו הרוויח הון מה לאדו לא אכפת לו מההפסד ש הקטן כלפי הרווח הגדול אומר ככה אדם צריך לראות יש לו איזה צער אומר מה אתה מסתכל על הצער הזה השם נתן לך נשמה אתה קם אתה חי אתה הולך אל תסתכל על הצער והסבל שלא יהיה אבל באמת זה פעות לעומת המתנה הגדולה שיש של החיים הקדוש ברוך הוא הפקיד דת דם נשמה חלק אלו ממעל איך אומר דוד המלך יסור סרניה ולמוות לא נתנני אפילו

שי סרני אבל ברוך השם לא נתן אותי למוות מי ש מתרעם מסיח דעתו מהאושר של החיים זה אדם צריך להיות שמח איך אומר החזון איש אומר אין מקרה בכלל בעולם הכל מאיתו יתברך מאיפה הוא אומר את זה הוא מביא את הגמרא הגמרא בתענית אומרת כשפ כשביקש טריאנוס להרוג את ניוס ופאפוס אחי בלא תקיה אמר להם אם אם מעמו של חנניה משאל ועזריה אתם יבוא אלוהיכם יציל אותכם יציל אותכם בדרך שיציל את חנני מישאל ועזריה מיד ברוכת נצר אמרו לו אי אפשר להשוות ו דבר ראשון חנני

משאל וז צדיקים גמורים אנחנו לא ראוי לעשות להם נץ וגם נבוכדנצר מלך כשר היה הגון ראוי לעשות נס אתה רשע מרושע לא ראוי ילדך לעשות נס אם התחייבנו הריגה איפה בכל מקום יכולים להרוג הרבה הורגים יש למקום הרבה דובין ועריות יש שפוגעים ובאמת זה ככה אדם צריך להסתכל בעולם להביט כל מה שירה לו הכל ממנו יתברך מי שעשה עושה לו זה רק שליח אבל זה הכל הקדוש ברוך הוא זה אמת וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן פרוץ פלא פלאות הלו עם ישראל כן ירבה וכן יפרוץ

אבל הם המעטים שב באומות אזה תלך תראה עם ישראל זה מעט כל אומות העולם מה זה מיליארדים עם ישראל כלום אבל עם ישראל כן העיקו של עם ישראל יש הרבה יש אבנים הרבה אבנים אבל יש אבנים טובות ומרגליות זה עם ישראל הוא תן להם אתם מתה מעט אבל לפי שיש להם מעלה אז לכן כאשר יענו אותו כן רבה וכן נפרוץ לא בכמות אבל בהיקות ביזה זכות זה ראינו גאונו עולם היום זה פטירה של רבי אברהם פלצ'י בנו של רבי חיים פלצ'י אתה יודע הוא נולד בשנת

תקע בבית של רבי חיים פלצי יש בית כזה בעולם כולו תורה כולו חסד הוא היה בנו בכורו מלה מקומו לאחר פטירתו כבר כולם ידעו בקטנותו שהוא אדם גדול אומר בכלל שמה בזמיר איפה שהם היו אף אחד לא עובר עם אדם בשוגג הדליק חשמל עשה איזה משהו וגג בטעם כל העיר כולם היו יודעים עליו והוא היה מפחד מאוד מאוד וכל הבעלי בתים שמה איזה צדקות איזה מצוות ככה חינך אותם רבי חיים פלצ'י משהו לא רגיל והיה אוהב מאוד את בנו והוא היה ממנה מקומו אחריו פני פלאות

אומרים שהיה הוא כותב רבי חיים פנץ שיש שמה שריפה גדולה נשרף כל הספרים של רבי חיים פלנ ש'י הוא אומר אין כמו בני רבי אברהם כל יום היה יושב איתי היה מפייס אותי היה מדבר לבי והשתדל לחזור את הכל ולעשות מה שהוא יכול זכה זכה רבי אברהם אז והיום זה גם צירת נכון אביב של החידה רבי יצחק זרחיה אזולי כן אביו של החידה היה גם כן תלמיד חכם גדול וצדיק גדול היה תלמידו של רבי אברהם יצחקי ועשה שליחות היה גם שליח אחר כך בנו המשיך אחריו

הגאון חידה היה שליח גם היום זה פטירת רבי משה נבון היה מגדולי רבני ירושלים יש לו ספר יש ספר נכפה בכסף של זקנו התורה שלו גם הדפיסה שם הוא עודד מאוד ה הוא היה אחד מהעז לבנות את בית הכנסת החורבה בזמנו והיה מרבני ישיבת בית אל זכו זכו אנשים גדולים טוב זכותם יגן עלינו ועליכם נלך ל שמואל פרק כא שמואל ב פרק כא ירעה במי דוד שלוש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני אדוני ויאמר אדוני אין שאול בן בית הדמים שרמי את הגבעונים אומר

זה בגלל עוון שאול אוי אוי אוי גנבו אנשי יבש גלעד וקרבו ולא נספד לפי כבודו שאול וגם על מה שהעמיד את נוב עיר הכהנים ויקרא המלך לגבעונים ויאמר עליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר בני ישראל נשבעו להם ו שאול ויבקש שאול המיתה בתו בכנותו לבני ישראל ויהודה תראה מה זה זה מתוך שהרג את הכהנים שהיו מספקים להם מזון כאילו המית גם את אלה את הגבעונים ויאמר דוד אל הגבעונים מה אשה לכם ובמה כפר וברכו את נחלת אדוני תתפללו ויאמרו לו הגבעונים אין לנו

כסף וזהב עם שאול ואם ביתו ולנו איש להמית בישראל יאמר מה אתם אומרים עשה לכם לא כסף לא זהב לא רוצים להמית ויאמרו אל המלך האיש אשר קלנו ואשר דימה לנו נשמנו מתייצב בכל גבו ישראל אומר זה אשר אמר בליבו ש נשמיד את הגבעונים חשב להשמידנו חשב עלינו להשמידנו רוצים להוקיע אותו י יותן לנו שבעה אנשים מבני קעד בגבעת שאול בחיר אדוני ויאמר המלך אני אתן אוי ואבוי הוציא נקמה וימל המלך על מפי בו של בן יהונתן בן שאול על שבועת אדוני אשר בינותם בן דוד

ובין יהונתן בן שאול ביקש רחמים שלא יקטנו אהרון עשה הכל בגורל מי שהיה עובר ליד אהרון אהרון היה קולט אותו ויק לך את שני בני ספה בת הה אשר שאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ינד דריאן בן ברזילי המחולתי ויתנם ביד הגבעונים ויקו בהר לפני אדוני ויפלו שבעתיים יחד והם והם מה מתו ב קציר בראשונים בתחילת קציר שעורים במי ניסן ותיקח צפה בתיה את הס ותלה אל אסור מתחילת קציר עד ניתוך עד ניתך מים עליהם מן השמיים ולא נתנה עוף

השמיים לנוע עליהם יומם ואת חיית השדה לילה ויוגד דוד את אשר ס את הרצפה בתה פר שעול וילך דוד ויקח את עצמות שעול וא עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלען אשר גנבו אותם מרחוב בית שן אשר אשר תלום שם שמה פלשתים ביום הכות פלשתים את שאול בגלבוע ויען משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו ויאספו את עצמות המוע אוי אוי אוי אלה מה זה מוקעים שאלה שניטלו ויגברו את עצמן שאול ויונתן בנו בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר ציווה המלך ויעתר

אלוהים ויעתר אלוהים לארץ אחרי כן הוא עשה את זה הספי אותו ועשו לו הכל ואז הכל חזר חזר בחזרה ובע והכל הכל זה בעוונות ספד שעול כהלכה משניות כן אגיד קודם ראשית המן סליחה בראשית תמן תרה תמן שבת בראשית בראשית ט שבתמר וש שבתבת דורם דותם שבת יוצא מעדן כות את הגן נהרת נהר פק בב ואמה זי 500 שנה צדיק שביעי ז ד שבת זב בום השבת ידאי חד בשב בשתל מוות קל מלוות צ השבת שת שמת מרש ד חור שעליך רפס רוחה ום כמקום אשר

אתה עומד שבת הקודש כל ה ת יעקב כני מרחוק זר מרחוק זר מארץ ש יעקב צופה מגנו לכל החוסים בו תור משניות אנחנו משניות כתובות פרק ג משנה ב קודם לפני כן נעשה צדקה ו מש מי שלא בא מחר שייתן היום כפול גם בשביל שבת א כן אנחנו כתובות פרק ג' משנה ב' ואלו שאין להם כנס למעלה למדנו שהאונס נערה שהיא בחזקת בעולה אינו חייב לשלם כנס ואלו שאיין להם כנס הב על הגיורת אין כנס ועל השבויה ועל השבחה שנפדו גירו ושחררו יתרות בנות שלוש שנים

ביום אחד אין כנס רבי יהודה אומר שבוייה שנפדה ראי בקדושתה אף על פי שהיא גדולה לכן מי שאונס אותה ח ם כנס אבל איןן אחר כך הבא על בתו התארסה ועל בת בתו ועל בת בנו ועל בת אשתו ועל בת בנה ועל בת ביתה אין להם כנס מפני שנתחייב בנפשו לוקחים אותו למוות מה מה כנס שמיטת בידי בית דין וכל המתחייב בנפשו אין משנה ממון שנאמר ולא יהיה אסון ענו שיענה שם אין אסון איןו לא מענישים אותו מדת בית דין לא הורגים אותו משנה ג' נערה

שטרסה נתגרשה רבי יוסי הגלילי אומר אין לה כנס מי שאנס אותה לא חייב לשלם כנס שכנס לא נאמר רק בנערה בתולה רבי עקיבא אומר יש כנס הוכנסה לעצמה רבי קבה אומר שזה לא בא להוציא נערה בטולה שהייתה פעם ארוסה מדין כנס ולכן חייב לשלם כנס כנסה לעצמה לא לאביה רק כתוב בתורה שר לא אורסה זה לאביה אבל אם אורסה זה בשבילה כן הגענו משנה ד' שבתי אדוני לנגדי תמיד כני בי המדרש שכתוב לי טעות אין מדיני חכם קודש שמים הום נשמת שלמה הנדרי בן פורטונה נשמת

יוסף בן מרים נשמת יונה טויבה בת חבה ולהצלחת החיילים בחזרת החטופים שחזרו לשלום לבתיהם להצלחה לרפואת שושן השחת בת מרים אינה פ וגם להצלחה טהר בטרס בתירס ולהצלחת משה בן שושן השקר השם ישמרם וחייהם היום אנחנו בעזרת האלו בשעתו דף סג בוקר טוב קרוב קו כן אתמול אם אתם זוכרים אז אנחנו נתחיל בדף סב עמוד ב' למה אתמול התחלנו פרק חדש פרק מרובה מרובה מידת תשלומי כפל אז נתחיל נתחיל לא מהתחלה את לא צריך מהתחלה אבל שמידת השלו מקפל נוהגת בין בדבר שיש ברוח חיים באם

בדבר הראית באמצע עמוד יש נקודותיים שמידת כי אמרנו במשנה מרובה מידת תשלומי כפה ממידת תשלומי ארבעה וחמישה מידת תשלומי כפה נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים בין בדבר שאין בו רוח חיים אדם שגנב משנה את שלו מכפת גם על דבר שאין בו רוח החיים אבל מידת השלו ארבעה וחמישה אינו נוהגת אלא בשור ושה בלבד למה כתוב בתורה כי יגנוב אישו אושה ותחוו מכרו חמישה בקר ישלם תחת השור א זה שעכשיו אומר שמידת השלו מכפל נוהגת בין מדבר שיש ברוח חיים בין מדבר שאין בו רוח

חיים בננ מילה שמידת התשלום קפן נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים בין בדבר שאין בו רוח חיים גנב ספסל גנב אזה קני צריך לשלם כפל תשלומי כפל תנו רבנן על כל דבר פשע כלל כתוב בתורה פסוק מי שטוען טענת גנב כתוב על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על סלמה על כל עבדה אשר יאמר כי הוזה עד האלים יבוא דבר שניהם וכולי ישלם שיניים לרעהו אז רבותינו דרשו הכל דבר פשע זה כלל זה כל כללה התורה כל הדברים חייב כפל הכל דבר

פשע על שור על חמור השה על סלמה זה פרט על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה זה כלל עוד פעם חזר וקל כלל ופרט וכלל אם בהתחלה זה כמו שפה זה כלל ופרט וכלל זה אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהם אי אתה דן אלא כאין הפרת מרבים רק דברים שהם כאין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל בגופו ממון כל הפרטים שנמנו זה דבר שמטלטל המשותף בהם שזה מטלטלים אתה יכול להרים אותם לקחת להביא והם שווים כסף גופן זה שווה כסף אף כל דבר המנטל בגופו ממון

ולא רק שור חמור ושה או סלמה אלא הכל יצאו קרקעות למה הם לא מטלטלים אז לא שגנב קרקע לא חייב על זה יצאו עבדים שהוגשו לקרקעות גם אדם גנב עבד גם לא חייב יצאו שטרות שאף על פי ש מטלטלים איין גוף הממון אה זהו שטרות מטלטל אבל אין גופה ממון למה הם עצמם הם לא שווים ממון אלא הם גורמים לגבות ממון יצא הקדש רעה הוא כתיב גם לא חייב כפל למה כתוב איך כתוב הכל דבר פשע כי יש חיים שלם שיניים לרעהו זה לא רעהו הגמרא

מקשה צמו שאתה איתי אה יופי בסדר הגמרא מקשה אם הפרט מפורש דבר שני בלתו מטמאה במסע אף כל דבר שנבנתה מטמאה במשא אם אתה לומד בצורה כזאת אז אני אגיד לך נבנת שור ושה חמור מטמי במסע אז מפה נלמד כל דבר שנבנתה מטמה במגע ומסע אם נגעת בנבלת שור או אושה לא משנה אדם נהיה טמא או הרמת אותו נ נשע אותו האדם נהיה טמא אז עופות לא עופות לא מטמאות במגע ומסר רק בבית הבליעה אז לא יהיה חייב כפל מי שגנב עופות קוקוריקו לא חייב כפל

אפילו שיהיה תרנגולים נוצות אדומות והכל אין כפל אז מפה תלמד אומרת ומצית אמרת אחי אפשר למור ש שרק בדברים שמלתו מתמה ממגע ומסע צלמה כתיב כתוב גם שמלה בגד אז בוא שלא שייך בתמ במגע ומסע אמרי הגמרא חוזרת לבאר את הקושיה אמרי ענן בבעלי חיים כ אמרינן השאלנו היייתה על בעלי חיים לא מה שאתה אומר סלמה כן ככה זה התורה אומרת עכשיו כיוון ש התמיהה הזאת אז הגמרא חוזרת לבאר את הקושיה מה אמרי אנן בבעלי חיים כמרן שאלתנו הייתה על בעלי חיים אמה בבעלי חיים דבר

שמנתו מטמ במגע ומשא אין דבר שאין נתו מט במגע ומשא לא חייב כפל אי אפשר ללמוד משמלה משמלה תגיד לי שהיא לא בעלי חיים לרבות עופות למה דה כל אחד ואחד כלל ופרד באפה נפשו דרשינן אה יפה שור סה סלמה כל אחד ואחד תכונות שלו זה בעצמו עושים לו כלל ופרט וכלל על שור בפני עצמו עושים כלל ופרט וכלל הכו דבר פשע על שור על כל עבדה שור לבד עושים כלו פת וכלל שה הכו דבר פשע עשה ככה זה וכן על חמור וכן סלמה אל תעלה

לי מסלמה זה לא החכם מסלמה חמור אז לכן אבל עופות לא יהיה חייב עליהם כפל כל אחד תראה ראשי דע כל אחד ואחד כלל ופרד בנפה נפש דרשינן כלומר איך דק פרטי יתרה כל אחד ואחד מרבה כעין דידה ולא דרשינן כו בדי הדד לבו כעין הפרט סלמה לרבות בעלי חיים שאין נבלתו סלמה לרבות בעלי החיים שאין נתו מתה כד אמר לקמן כת חזקיה שד שור בין אמסה לתמא שדה חמור בין אמצא למצא על מה כל אחד ואחד בפש מדרי זהו זה כל אחד נדרש לעצמו תוספות

שואל על זה עניין הכלל ופרט וכלל שכתוב במעשר שני לא דורשים על כל פרט בפני עצמו באמת ב אז תוס מתרס בכל מקום בתורה דורשים כל הפרטים ביחד אבל כאן על כל פרט ופרט על שור על סה על סלמה לכן הוא פירט לך התורה אז כל אחד ואחד בפני עצמו סלמה מה מרבה אומר כל אחד בפני עצמו מטלטל בגופו ממון זה הכל אותו דבר כל דבר מטלטל בגופו ממון כמו סלמה מטלטל בגופו ממון א כל דבר מטלטל בגופו ממון הכל אותו דבר אותו דרש אם כן

אם התורה באה לרבות רק בעלי חיים שנבלם מטמאה אז אם כן אז עשו מה תענה חזר קושיה אם כן נכתוב רחמנה אחד פרטה אם לפי מה שאתה מבאר שזה נאמר על כל פרט ופרט כלל ופרט וכלל על סה לבד אז אם ככה שהתורה בא לרבות רק בעלי חיים שנבנתה מטמאה ולהוציא את העופות זה התירות עכשיו כן נכתוב רחמנה ר אחד פרטה מה הייתה התורה צריכה לכתוב רק פרט אחד מהפרטים של בעלי חיים והיינו מרבים מזה כל דבר שדומה לגמרי לאותו פרט אז גם נבלתו מטמ במגע

ומסע למה צריכה התורה לכתוב לישור שה חמור אלא ממה שכתבה אותם התורה מרבים בהם גם שאר בעלי חיים שאין נתה מטמא במגע ומסע אז גם עופות גם עייל לא זה מטמא ה נכתוב רחמנא טוב איזה אתה רוצה שהתורה תכתוב ונרבה מ זה את השאר אי כתב רחמנה שור אי אפשר למה אם התורה הייתה כותבת שור אמנה קרב לגבי מזבח אין שין קרב לגבי מזבח לא אם ה כותב שור ב וממנו ללמד את השאר הייתי אומר רק דבר שהוא קרב משור שהוא קרב ע לגבי המזבח אז

נרבה כל דבר שהוא קרב לגבי המזבח אז ה מרבים רק ס כ אין הפרט אבל לא היינו מרבים חמור הוא לא קרב לגבי מזבח לכן צריכה התורה לכתוב חמור כדי לרבות נשאר בעלי חיים שהם לא קרבן גבי המזבח וי כתב רחמנא חמור אבל מנה קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא רק דבר שהוא קדוש בבכורה מתרבה אבל שאין קדוש בבכורה לא מתרבה אזנו מרבי מחמור רק את את שור וסה שהם קדש בבכורה אבל אבל לא צביא ולא עיין שהם לא קדוש בבכורה לכן כתבה התורה שור

עכשיו התור הזה אנחנו דורשים שגם דבר שהוא לא קדוש בבכורה אם הוא בעל חי נבנת מטמאה במשא אז כל דבר כל דבר שהוא נבלתו מתמ במשה אז אם ככה קשה הרי שור וחמור הם לא מיותרים איך אפשר לדרוש מהם את העופות אתה רוצה לדרוש מהם את העופות נרבה את העופות מאיפה תרבה את העופות הם לא מיותרים אני צריך ללמוד לישור כרב גב מזבח חמור קדוש בבכורה תראה רשי אם כן דכן הפר בדינו מהתה לא נכתוב אל אחד מהני פרטה ד בעלי חיים הוא מתרבה כעין הפרת

ושתו מטמאה מכת פרטי בתראה תם עניין לרבות שאר בעלי החיים קדוש בבכורה כעין שור בס הוא ד מתרבה עין הפרת חמור דדמ לבטלה צדדין בעלי חיים בבכורה נבלתו מטמאה אבל צבי ואייל דלא דמלה אלא בטרה לא כי כתב שור דמנו עניין לא ת ענין שאינו קדוש בבכורה דמה בטר בטרה לפרטה בעלי חיים נבלתו מטמאה ולעולם עופות לא אז הגמרא מתרצת אמר אם כן ממשיך בגמרא נטו רחמנא שור וחמור למלי שמ מ עופות הנה אם אתה רוצה לומר לי שמרבים רק דבר שנתו מטמ במגע ומסע וממעטים

עופות נכתוב התורה אתת כותבת שור וחמור היינו מרבים כין הפרט ויינו מרבים כל דבר בעלי חיים ו ממא במגע ומסע והינו ממעטים עופות אלמלי אלא יתור של זה גם גם עופות בא לרבות עופות גם מי שגנב עוף וחייב כפל מהלא י עופות טהורים דו טמ בקדימה בת הביעה אבל עופות טמאים ו טומאה לו לא מטמ בגד בית הבריאה אבל בית הבריה לא נר לא עד פה השאלה הגמר שואלת גם לאחר שכתוב בתורה שה עדיין אני יכול להגשות לך ואם הסה לאטו עופות תאורים נכון דו אבל

דווקא דומיה דסה יש בהם קצת איזה טומאה לנבל יש בו טומאה נבלתו ואז הם דבעים בגדים בריעה אז רק עופות שיש בהם אזה צד טומאה ש מגדים בבגדים על בית הבליעה אז כון שהוא נטמע מתקבל את הבגדים שעליו אז זה כן אבל ופות טמאים דל בו טומאה כזו בבית הבליעה לא בגדים בבית הבליעה מי שאוכל מלת עוב טמא לא נטמע וגם הבגדים שעליו לא נטמעים בכך אז הייתי אומר לא נרבה לא נרבה מכאן אז אם ככה עדיין קשה מני שחב כפ גם על אפות טמאים כל

רבוי הוא עכשיו הגמרא חוזרת אומרת תשמע לא דורשים את זה מכל אלופת וכ דורשים אתזה מה שהתורה אומרה על כל דבר פשע כל זה ריבוי כריבוי מרבי ממנו הכל מכאן לומדים כל דבר חייב הגנב כפל וגם בעופות כל א לא מזה כ ופחת לא אז למה כל ה תראה רשי כ אז למה הכל הגמרא עוד מעת תביא כמן למה למה נכתבו שור והכל ראשי אם כן נכתוב רחמנא שור וחמור ש למה לי ואם אתור דמ פרתה כצד יש טומאה בנבלתם כצד טמם בת הבליעה אבל אופות

לא ד טומאה כדת בחולין יכול תהיה נבלת עוף טמא מטמא בגדי בעמר נבלה הטרפה לא יכל לטום אבא מי שיסור משום בת תוכל נבלה ו טרפה יצא זה שאין יסורו משום בת אוכל נבלה ו טרפה אלא משום בת וכל טמא לא אין זה אבל עוד מעט הגמרא תביא צריך לגרוס פה אלא אלא כל רבוה הגמרה לא גורסת אלה אולי הה צריך לגרוס באמת אלה יש תוס יודעם זה על זה הוא אומר אל הכל רב כן ככה צריך כי הוא חוזר בו מהכלל הופ אומר כל בכל

אחד כתב כל ריבוי מה איפה שכתוב זה ריבוי כומר זה לא כמו כלל ופרט וכלל זה סתם ריבוי וגבי מעשר דכתיב כל וקדר שינן לה בכלל ופרט איפה ראינו גם במעשה כתוב כש בכלל ופרט מה נאמר שש במעשר שני ונתת הכסף בכל הנה בכל אשר תאבה נפשך זה כלל בבקר ובצו בש זה פרט בכל אשר תלך נפשך חזר וקלן נתת הכסף בכל אשר ת בנפשך הרי זה כלל בקצ בשך פרט כל שתלך נפשך חזר כלל כלל פ כלל הדל כן הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי

כלומר הפרטים שנאמרו בפרט זה פרי מדבר אחר כלומר בקר צון הם נולדים מאמא גפן הוא בא מפרי אחר מחרצן שגדל לעץ בגידולי קרקע הם ניזונים מן הקרקע אף כל פרי מפרי בגידולי קרקע אפשר לקון בכסף מעשר מים לא מלח לא כמין ו פטריות לא אותו דבר דגים לא זה לא גד לקרקע אז אתה רואה אפילו שכתוב קול זה בכלל לומדים את זה כול בבכל לופה וכלל זה לא מה שאתה אומר איפה שיש זה לא ריבוי זה לא ריבוי לומדים את זה בק בפחת וכלל תרצ את

הגמרא אמרי בכל קללה כל רבוה הוא אם כתוב ונתת הש בכל אשר תהווה אם זה בכל זה כלל ופה וכלה אבל פה אנחנו דיברנו כל כל זה מה שנאמר גבי הכל דבר כולל עופות עוד מבית אמה מה ההבדל בין כול לבכל כל כללה הוא בכל אשר תפ כל דבר אי בתמה כל כללה באמת זה כלל לא דרשים אותו בריבוי אלא באמת זה כלל על כל דבר פשע הכל זה כלל לא כמו שאמר לך ריבוי מי הוא כל דעך ריבוי הו פה לעניין כפל זה ריבוי למה

למה מי הדיק כתיב מעיקרה כלל ופת וכלל הי כבר כתוב בתחילת הפרשה כלל ופת וכל לגבי שבועת השומרים שמה כתוב כי יתן אי של רעהו כסף אוכלים לשמור אם לא ימצא הגנה ונקרא בעל הבית אלי אלוהים לא שלח ידו ממלכת רעהו ודרשנו מזה כיתן אש רהו כלל כסף וכנים פרט נשמור הדר בכלל חזר עוד פעם כלל אז מרבים כל דבר כאין הפרט אז יש עליו שבועת השמרים י כל דבר פשע נכלה פו דתה גם זה בא לכל כלל ופרט וכלל נכתוב רחמנא לני פרטי גבי אך

כלל ופרט שיכתוב את כל הפרטים שנכתב פה בפסוק גבי שמה גבי גבי הכלל ופרט שנאמר בתחילת הפרשה גבי שבועת השמרים אז אם נכתבים הפרטים שמה היינו אומרים כל פרט כל פרט ואפרט לבדו בכלל הוא פרט בכלל לעניין כפל אז כיוון שבאותו פסוק ש שבועת השומרים גם נאמר כפל אז למה לא שנה את זה שם אזם כן על כל דבר פ שעל מר כן דורש שם שמאמינה רבוי הוא מפה אני לומד שהכל הזה זה רבוה נמשיך ושואלת אשת ד אמרת כל רבוה וזה לא נדרש בכלל ופרת

הנה זה השאלה שלכם הנ כל הנ פרט למני אם אתה אומר כל רבוה למה צריך שור חמור סה סלמה הכל כל הפרטים חייב כפל למה צריך שור ס סלמה אז הגמרא אומרת עכשיו חד למהות קרקע קרקע אדם גנב קרקע אין כפל חד למהות עבדים גנב עבדים אין כפל צריך למ חד למהות אשת רות מה שכתבה התורה סלמה סליחה אחד המעות שטרות ומה שזה זה אחד עשו מה שכת תורה סלמה מהותו דבר שאין מסוים אין בו סימן אז לא חייב הגנב כפל על זה יש אומרים שבא

למען דבר שלא במידה ובמשקל ו במניין חד א אז כל כל אני פרטי למה לי אז הגמרא אומרת חד למהותי קרקה מכפל חד מהותי עבדים חד מהות שטרות בסמה למהות דבר שאין ו מסוים שאין בו סימן זהן לא מסוים לא חייב הגנב כפ על גניבתו על כל עבדה מה אומר ה הוא אומר כיוון שלמדנו כל רבוה לרבה הכל אז כדי למעט את העבדים לא מספיק בזה שהוא פשור ק צריך ניות לכל אחד בפני עכשיו על כל אבדה מה שכתוב על כל אבדה הרי זה לכת רבי

חיה אתה יודע למה צריך את זה תרבי חיה אז אם גנב כסף שזה לא דבר מסוים לא אין כסל לא אין כף זה גם מיותר על כל הב כי כתוב על כל דבר פשע מה זה על כל עבודה זה לר דרבי למה בתחילה אמרנו שזה בא לדרוש בכלל ופרט וכלל אז לכן עכשיו דורשים שאנחנו דורשים כל רבו יהו אז מה תדרוש בזה על כל עבדה רבי חיה ברבד רבי חיה ברבה אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בעבדה משלם תשלום מכפל שנאמר על כל עבדה אשר יאמר

מי שמוצא עבדה בא בעל העבדה אומר לו אדוני תביא לי את העבדה אומר נכון אני מצאתי אבל זה נגנב ממני נגנבה ממנו ונמצא שהוא בסוף מצאנו הוא עצמו גנב משלם את ה שלומי כפל למה איפה כתוב על כל עבדה אשר יאמר דנו כמו שומר על אבדה תנם מי שאמר לחברו איך ה פקדו הפקדתי אצלך את המסור החשמלי איפה זה ואמר לו אבד מה אעשה משביע אני ואמר אמן אני אומר לך אני משביע אותך שלא פשעתי הנפקד אמר הוא נשבע שלא פשע והעדים מעידין אותו שאכלו באים

עדים אחר כך העידו בנפקדות מתמש בו משלם את הקרן על פי עצמו משלם את הקרן הטען שעבד לא אמר גנב נגנב הודע על פי עצמו בסדר אחר כך באו עלי ועידו בנקט שאכלו משלם את הקרן למפקיד מה זה החלו קילה אותו גם אם זה קיים אומר התוספות זה לריבה גם באופן זה לא משלם כפל בטענת עבד כל שכן ש הפיקדון עדיין קיים אבל למה לא משלם כפל הוא משקר לו מה משבך אני הוא נשבע אמר אמן למה לא משלם כפל לא אומר שנגנב זה עבד טענת

עבד כפל למה זה פסוק ב איזה פסוק ודה על פי עצמו אז זה כבר אחרי שנשבע עודה על פי עצמו בלי הדעת דים משלם קרן וחומש ואשם קרן וחומש לבעלים ומביא קורבן אשם ואם אמר לו המפקיד איךל פקדו ואמר לו נגנב עכשיו זה נגנב אתה רואה ואמר לו נגנב משבך אני ואמר אמן ודים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל לבעלים הודה מעצמו שהוא גנב אותו ולא באו עדים על כך משלם קרן וחומש לבעלים ו ואשם כלומר מביא קורבן השם זה בריתה משנה קטנה מעט בטוען טענת

גנב זה משנה תשלום מכפל אבל בטוען טענת אבד לא משנה תשלומי כפל הנה ההוכחה דווקא אם טען טענת גנ משלם תשלומי כפל אבל עבד לא משלם תשלומי כפל מצא עבדה לא משנה על פיקדון לא אותו דבר כן נראה כך עבד ו ברים על עודה מחפשים על עבדה הוא אומר ל פיקדון עבד לא דווקא שהוא מצה עבדה למר אמרנו בעבדה בשורה הראשונה משלם תשלומי כפל שורה הראשונה של העמוד אז פה אתה אומר לי לא משלם בעבדה תשלומי כפל הוא גנב את זה שם אז לכן משלם תשלומי

כפל אבל שלא בשבוע לא משל תשלומי כפל מננ מילה אתה רואה אפילו טוען טענת גנב דווקא בשבועה שנשבע הנפקד שהפ גדון נגנב הוא נמשל תשלומי כפל אבל כשנמצא כשנמצא שהוא עצמו גנבו אבל אבל הוא לא נשבע איןו משלם תשלומי כפל מנני מילה דווקא אם נשבע משלם תנו רבנן אם משה הגנב ישלם שיניים הנה אתה רואה כתוב בתורה אם ימצא הגנב ישלם שיניים בטוען טענת גנב שומר שטוען שפיקד גנב ממנו הכתוב מדבר טוען טענת גנב הכתוב מדבר אז דווקא שמה פירט לך כתוב אם ימצא הגנב שהשומע

עצמו גנב אז השומר ישלם שיניים לבעלים בסדר אתה אומר אה כור רשום אני יודע אם אומר נגנב משלם כפני ואם אומר אבד רק ככה זה כן אבל מה זה משנה הוא הוא התורה אומרת אם ימצא הגנב זה הכל על זה התורה אומרת אם ממצא הגנב ישלם שניים לא על עבדה ן אלא אם כן גנב בעצמו בטוען טענת גנב או עכשיו שואלת אתה אומר בטוען טענת גנב או אינו אלא בגנב עצמו אז שת כתוב מדבר בריתה שואלת אתה אומר שהפסוק מדבר בטוען טענת גנב או ה שהפסוק

מדבר גנב עצמו שנפקד טען אמת ובאמת נגנב ממנו והכל זה נאמר כשמצא הגנב ישלם כפל לא אומר לא כשהוא אומר אם אם לא אמצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר למה פסוק של אחריו כתוב אם לא ימצא אם לא ימצא הגנב ונקרא בעל הבית אל האלוהים ואנחנו מעמידים לקמן זה את הפסוק הזה בטוען טענת גנב לכן גם הפסוק הזה שנאמר קודם אם ממצא הגנב זה בטוען טענת גנב אם ממצא הגנב השומר עצמו שגנב זה לא הפסוק אז ישנם מה שומר שיניים אבל הפסוק כתוב וגונב מבית

האיש הפסוק מדבר לא יכו תכף יש שני פסוקים פסוק הראשון אני מדבר תניה אידך אם ממצא הגנב בגנב עצמו הכתום מדבר זה בא ללמד לי שגנב משלם כפל אם המצא הגנב בגנב עצמו אדם גנב המצא גנב ישלם כפל אתה אומר בגנב עצמו אנ אלה בטוען טענת גנב לא שהוא גנב בעצמו אלא שהיה אצלו והוא אומר נגנב כשהוא אומר כן כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי טוען טענת גנב אמור א כבר בפסוק נאמר שמשלם כפל למה הוא צריכה תורה לכתוב את הדין הזה פעמיים אמה אני

מקיים ממצה הגנב בגנב עצמה כתוב בדבר יפה כן נמצא דקו לעלמה מעט אם לא ימצא הגנב מה זה מדבר הפסוק אם לא ימסה הגנב זה בטוען טענת גנב כתיב מהם משמע מאיפה אני יודע שזה טוען טענת גנב אמר רבא אם לא המצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו ישלם שניים זה פירוש הדבר כלומר הפסוק מדבר אם לא ימצא שאם לא ימצא כמו שאמר השומר השומר אמר נגנב אלא שהוא עצמו גנבו השומר גנב אז הדין הוא ש שבפסוק אחריו אומר נשלם שניים אומר ננדי בשבועה אתה אמרת

לי בשבועה שהשומר משלם כפל רק כשאומר שנשבע שפגו נגדם ממנו מנלן זה בשבועה תניה כתוב בתורה אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אלא האלוהים מי זה האלוהים זה הדיינים הנקר שנפקד לוקרים אותו אל הדיינים א אל האלוהים לשבועה כים אותה לילדים כן שהחפץ באמת נגנב ממנו אתה אומר לשבועה או אינו אלה לדין מי אמר לשבועה אולי לוקחים אותו לדין כדי לשלם ונלמד ששומר חינם חיה בגניבה מי אמר אבל כתוב אומר התורה נאמר אומר יש גזירה שווה שזה בשבועה אבל הפסוק בפורש אומ נאמר שליחות יד

למטה ונאמר שליחות יד למעלה מה להלה נשבעה אבכ לשבועה אומר מאיפה אני יודע ששומר חינם מאיפה אני יודע שזה לשבועה אולי באמת מה זה נקרא לדין נקרא בעל הבית אל האלוהים זה לא לשבועה זה לדין אומר כתוב לומד את זה מגזרה שבה כתוב נאמר שליחות יד למטה בשומר שכר כתוב שבועת השם תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו ממלכת חיו ונאמר שלחות יד למעלה לגבי שומר חינם כתוב ונקרא בעל הבית אלא אלוהים לא שלח לומדים מזה גזרה שבה מה לנן כלומר למטה בשומר שכר נקרא בן

האלוהים זה היה לשבועה ולהיפטר הוא נשבע ונפטר שבועת השם תהיה בין שניהם אף כן בשומ חינם נקרא בדיינים ומה זה לשבועה אז הגמרא אומרת משמן דמר חד בגנב ואחד בטוען טענת גנב הינוי תר כראה אמר רו בטוען טענת גנב אניק אלמלי אר ח למעטה טענת אבד הג עכשיו שואלת משנה מה ברתה השנייה שהיא מפרשת והיא אומרת אחד בגנב פסוק אחד נאמר בגנב פסוק אחד נאמר חד בטוען טענת גנב אז לכן אני מבין לכן יש לי שני פסוקים גבי כפל גם טוען טענת גנב וגם גנב בעצמו

אלא למן דמר תר בטוען גנב הבריתה הראשונה היא אומרת ששני הפסוקים טוען טענת גנב למה לי אותו דבר למה צריך שני פסוקים צת הגמרא אחד אמר אחד למהי טענת פסוק אחד נכתב כדי ללמד לי אם השומר אומר נאבד ממנו ונשבע ואחר כך נמצא שהוא גנב לא משלם כפל רק בטוען טענת גנב הגמ שואלת מה דמה אחד בגנב אחד בטוען טענת גנב דלא מיתר אז לפי זה הפסוק לא מיותר למעוטי טענת אבד מנלא איפה ילמד שלא חיייבים כפל על טענת עבדה מאיפה ילמד צת הגמרא מי גנב

הגנב אות ה של הגנב זה מיותר זה בא לדרוש לי וזה בא למעד טוען טענת עבד מה אומרת אמר וטוען טענת גנב מעת טוען נת עבד שלא משלם כפן גנב הגנב מה דריש מה ידרוש בגנב הגנב אמר לך מבע רבי חיה בר אבא אמר רבי יוחנן דמר רבי חיה בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנ בפקדון משלם את שלומי כפל טבחו מחר משלם את השלו ארבעה וחמישה זה בא הה בא לרבות שמי טוען טענת גנב משלם ארבעה וחמישה תראה עצמך ממכירה כמו גנב עצמו אדם

שגנב טבח ומחר משלם תשלומי ארה וחמישה גם טוען טענת גנב טבח במחר משלם תשלומי ארבה וחמישה זה מהה של הגנב כן מאיפה הוא ילמד שמשלם ארבה וחמישה למדד אמר השני למד כבר שמשלם ארבה וחמישה אה לאלא זה בחי הנה הגמר ש הוא לומד את זה מה הנ הגמר שוא ה חמישה גנב גנב הגנב אבק למעוטי טענת עבד רבי חיא מנלא אז אם ככה דרבי חיא בר אבא מנלא שמי שטוען טענת גנה משלם ארבעה וחמישה דברה ומכרה הרי אין לו שום פסוק ללמוד את זה משם אין

לו פסוק מיותר מנלה אמר לך הקשה הוא ואן משיבין לקשה טוען טענת גנב וגנב עצמו הוקשו נכתבו זה ליד זה לכן למדים טוען טענת גנב בהיקש מגנב עצמו כמו גנב עצמו משנים ארבעה וחמישה על טביחה ומכירה גם טוען טענת גנב ואתה לא יכול לפרוח לי הקש לא פורחים אפילו שיש פריחה על הלימוד הזה אי אפשר לפרוך לא משיבין עלי הקש להוא אין הקש למ דמר השני אין הקש בשלמה למדמ חד בגנב אין כמוך משמה למן דמה אחד בגנב אחד בטוען טענת גנב שפיר מובן מה שגנב

עצמו משלם כפן לומדים מכאן א דמר תרבו טענת גנב גנב עצמו מנלן מאיפה לומדים שמשלם כפל וכי בקל וחומר מ טוען טענת גנב אם תאמר נלמד אותו מכל וחומר מה טוען טענת גנב מש כפת גנב עצמו לא דין שישנם את השלו מכפל אומר לא דו לבוא מן הדין להיות כאן נידון מה ננד בשבועה אף כן בשבועה אלמד לא יכול להיות חמור יותר מהמלדיבים טענת גנב חייב כפל רק אם נשבע אז הוא הדין שגנב עצמו יהיה חייב כפל רק אם נשבע אז מקל וחומר אי אפשר לללמוד

שגנב משלם כפל ולא שבועה אי אפשר ללמוד אז אז מאיפה הוא ילמד נפק מדנ דו חזקיה מאיפה אני יודע שהתגנב עצמו משלם יפה לומד את זה מתנב חזקיה תנב חזקיה כתוב בתורה אם אמשה תשה בידו הגנבה משור חמור עצה חיים שניים ישלם למה התורה צריכה לותו שור שסה חמור יאמר שה וגניבה והכל בכלל למה צריך לכתוב לי סליחה יומר שור וגניבה מזה הייתי יכול ללמוד שגנב חייב כפל על כל דבר שהוא מטלטל בגופו ממון כמ הפרט למה התורה כתבה התורה כל כל הפרטים האלה הייתי אומר

דווקא שור קרב על גבי המזבח אלא אלו כך לא הייתי מרבה את הכל הייתי אומר מה הפרט מפורש קרב על גבי המזבח אף כל קרב לגבי המזבח אז אפשר ללמוד מכאן שחייב כפל הכל שקרב על גבי המזבח אבל מי שלא קרב על גבי המזבח אי אפשר ללמוד מכאן לכן ק התורה שה ואילו אתה רואה שאם לא נכתב רק שור לא הייתי יודע היית רק על השא לא על שער הבלך מה שקורה בס ש עושה זה להראות לך שזה מיותר וגם לא קרב על גבי המזבח כן

עכשיו מה יש לך להביא סה נכון אז אם היייתה התורה כותבת רק שו אז מה הייתי אומר דווקא קרב לגבי המזבח אפשר ללמוד מכאן שחייב כפל אבל מה שלא קרב לגבי המזבח אי אפשר ללמוד לכן כתבה התורה גם לא קרב על גבי המזבח למה אם כתוב רק שור מה יש לך להביא שור שחייב כפל שה גם הוא קרב לגבי המזבח הוא כאין הפרט של שור אז למה את צריכה אתה לכתוב סה אתה מבין סה למה את צריכה לכתוב כשהוא אומר סה הרי סה אמור אפשר ללמוד

אותו משור לא צריך לכתוב אותו אז מה שהתורה כתבה שה המ אני מקיים גנבה לרבות כל דבר מהכלל ופרט בכלל דורשים לרבות כל דבר המטלטל בגופו ממון זה בא לרבות פה פטנה תראה תוספות את השה לפני החמור החמורה כן חייב ככה לסדר הגמרא אומרת יומר שור ושה וגניבה והכל בכלל היינו מרבים כל דבר מטלטל בגופו ממון כמו למה כתוב חמור עכשיו שעשית לי צריכות גם לשור גם לסה יכתוב שור וסה חסנה למה צריך את החמור אלו כך הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה שורב

קדושים בבכורה אף כל דבר שהוא קדוש בבכורה חיה בגנב על כפל אבל לשאר דברים לאלא חייב לכן כתבה התורה חמור מה שור וסה קדושים בבכורה בטח מה יש לך להביא משור וסה אפשר לכבות גם חמור שהוא קדוש בבכורה כשהוא אומר חמור הרי חמור כבר אמור הוא כבר לומד משור ושה אז למה התורה צריכה לכתוב חמור מה אני מקיים אתה יודע מה מה מה לומדים מחמור זה בא ללמד ה מה אני מקיים גנבה לרבות כל דבר הכ ופת בכלל זה בא לרבות כל דבר ה מטט לגופו

ממון אז טוב מה מקשה יאמר שור וחמור שה בגניבה והכל בכלל הייתי מרבה כל המטלטל בגופו ממון למה התורה כתבה חיים שיניים ישלם למה חיים אילו כך הייתי אומר מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים אפילו שהם לא קדושים בבכורה לא הייתי מרבה כל דבר מטלטל בגופו במון התת כל בעלי חיים כן כתבה התורה חיים מה יש לך להביא מהכלל ופרט שאר בעלי חיים כשהוא אומר חיים ה כל בעלי חיים אמור המ אני מקיים גנבה לרבות כל דבר שהכלל ואפרט וכלל ששור וחמור זה

בא לרבות כל דבר המטלטל בגופו ממון שהגנב חייב כפל על גנבתם תי שמעון ציו מש בסדר ברוך השם את כאן בסדר הלכות ות ארוכות כן אנחנו הלכה ב בראש חודש ד התענית ממעטים במשא ומתן מה איזה מסה מתן ש שמחה או כל דבר ובבניין של שמחה כגון בניין חתנות לבנו כשמסי אישה היה בונה בית שו לחופה או בניין של ציור בכיור אז היו גרים בחצרות עכשו הבן שלו מתחתן הוא בונה לו בחצר בית יפה עושה שם חופה הכל משהו מיוחד אז זה לא הוא בנטיעה של

שמחה פ שתי זה של חה מסר מגן ויש ש כל מס כגון הבור נקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אוהלים זה בסמים חמתי ושבתי ואם היה קות לא נטה ליפול יו מתוק לחיקי אבל פי שהוא של שמחה מותר לבנות ולצורך מצווה הכל שרה ואין נושעים נשים אפילו בלי סעודה והן עושים סעודת אירוסין אבל לארץ בלא סעודה מותר ואפילו בתשעה באב עצמו מותר לארץ שלא יקדמנו אחר נו הגין חמיר שאין נוסעי מודים בתמוז ואלך עד אחר תשעה באב הרב דשב אומר שלא

נותנים גם מתנות של שמחה אדם לא נתן מתנה לבר מצווה או של הזה רוצה לתת לא לא בימים הזה בת הימים כן אבל אם זה יום הברמס כן קי קי אז מה ממעטים זה מחלוקת עם כל מצא ומתן עכשיו אדם רוצה לקנות ספרים מותר וד כתב האור לציון שראוי להימנע מלקנות ספרים חדשים בימ אנו אלא אם כן צריך להם עכשיו או שחודש שלא נמצאים לאחר זמן חזון עובדיה כתב שהיה בתשעת הימים מותר לנות ספרים חדשים זה דבר מצווה ון בורחות רבנו שהביא שהגיעו לסטפר מכריה ספריו

על פבה קמה בתשעת הימים ולמרות שביקש חו את הספרים לאחר ש באב לא הכניס הרב לביתו אלא הבם למקלט משום שלא רצה שמחה בבין המצרים מה זה היה עכשיו רוצה לקנות תליית מה יעשה לא אבל תפילין אותה שבוע ג שבוע שחל בו תשעה באב אסורים לספר ולכבס אפילו אין רוצה ל שעתה אינ כול אחד שבע אפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור לכן ה מכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בן המטף אפילו פחות הידיים ושולחן אסור חיבו שלנו מותר אבל גיהוץ שלנו אסור קר פשתן שאיין

בהם משום גיהוץ ק פשתן אין בהם גיוץ והרם בכיבוש שלנו ומותר ואני מגצ חח תשעה באב אבל אסור לדב שם בשבוע הזה נהגו לאסור אפילו כני פשתן אפילו בכיבוש שלנו בין ללבוש בין לכבש להניע לכן ואיין להכל בדבר כיוון שנהגו כל שכן אפשר ד מדינה נמה אסור שהרי יש יש מי שכתב את הכיבוש שלנו שמותר כרא לשל בני בבן שהם מתלבטים יפה לפי שמהם הם אחורים שאיין ו ארץ רים וגבעות כארץ ישראל ו שאר הרצות אפשר שהוא כיבוש של ארץ ישראל ואסור ועוד יש שפ קוץ

היינו מים פר אונטר ו בורית קבוץ היינו במים לבד בזמן הזה אין מחפשים במים לבד נמצא שכל כיבו של זמן הזה אב גיהוץ ואסור בדינה אפילו בכלי פשתן דשל מה ואנו נוהגים להחמיר בכל זה מתחילת ראש חודש עד אחר התענית לא לצורך מצווה כגון אישה הלובשת לבנים מותרת לחפש דבש בגדים להצ תחתיה תשע באב עצמו לא תלבש רק לבשת חלוק בדוק לכן לכבד שבת ושים פש מציעים לבנים כמו בשאר שבתות ואסור לתן כן הכוב גוי לכבס בראש חודש ך אבל קודם ראש חודש לתן אף על

פי שכובס אחר ראש חודש ד' לאחר הטענ מותר לספר ולחפש מיד םח ב ביום ראשון או בשבת ח לאחר השבת מותר בשתי ה שבתות זה דעת מרן בין שקודם התענית בין של אחריו ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי ויום שישי אז אומר מורם נוהגים חביר בתחילת ראש חודש ן כיבוס אבל תספורת נוגים חמ 17 בתמוז זה שלוש של היום כן עכשיו של שבת בני אסור לעבריות לכבש בגדי הגויים בשבוע הזה כלים חדשים בין לבנים בין צבועים בין של צמר בין של

פשטן אסור לשבוע עזה הגהה ואנחנו מחמירים מראש חודש והלך יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדש ומענים חדשים בשבת זה הכוונה לעשות ויש להחמיר בזה מראש חודש וא הדין אסור לכנותם חומן ישראל אסור לעשות לאחרים במסחר ובחינם ונהגו להקל בזה אבל ם ידו המפורסם של מלאכה של גוי שרה לכן נהגו לתת לאומנים גויים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית אומר טוב למעד בזה במקום פשר דלא עדיף ישאר משא ומתה דמע תינן ‏ig ganu משהו עוד רגע כן אנחנו עכשיו הלכות הרמבם מה

לא לא הגיע יום ראשון צריך כבר הרמבם חדש לפים דואג לזה אנחנו דף רל פרק שני אישה שכינה בעלה ונסתרה אין כופין אותה לשתות אלא אם רצתה ואמרה הן תמתי תצא בלא כתובה נאסרת על בעלה לעולם ואינה שותה כן אם אמרה איני טמאה ואני שותה אין כופי אותה לשתות צא בלא כתובה כן אם אמר בעלה אני רוצה להכותה או או שבעלה בעלה אחר שנסתרה הרי זו אינ ה שטה ונותנת כתובתה ויוצאה והיא אסורה עליו לעולם ב ואלו אין אנשים שאינ רים לשתות אף על פי שהיא

רוצה לשתות ובעלה רוצה לשכה אלא יוצאות בלא כתובה שיבוא עידי סתירה אחר עדי כוי ויאשרו על בעליהן לעולם 15 נשין הן ואלו הן ארוסה שומרת יבם קטנה וקטנה אשת הגדול גדולה אשת קטן ואשת טריגנו ואשת אסומה או החיגר או האלם או מי שאינו שומע או שהוא קרות יד וכן הח גרת והעלמת סומה כרותת כף שאינה שומעת כל אחת מהל אינה ראוייה לשתות מי אמר מנין שאינה ראויות לשתות שנאמר אשר תסטה אישה תחת אישה פרת לארוסה ושומרת הב שנה תחת אישה אישה פרט הי קטנה אישה פרט

אשת קטן ואשת רגנו שאינו איש ונעל מעיני אישה פרט אשת צומה והעמיד הכהן את האישה פרת חגרת ונתן על כפיה פרתי של נכף או שהייתה עקומה או יבשה שנה יכולה ליקח בה ואפילו כפה אחת שנאמר כפיה צריך שניים ואמרה האישה פרט ואמרה האישה פרט לאדמת ואמר אל האישה פרט למי ש אינה שומעת וא הוא אומר אישה תחת אישה ע שתה איש שלמה כמוהו והוא שלם כמותה הלמת שכל דבר מעכב אותה מנשות מעכב אותה לשתות מעכב את בעלה מלה השקה ל מעכב את הבעל מלה השותה מום

כמוהו מעכב אותה לשתות כתנה ששיאו אביה ששיאה אביה אם זנתה ברצונה ר על בעלה לפיכך מקנן לה לא להשקה אלא לפוס מכתובה כמו שאמרנו אבל כתנה בת מאון אין מקן לה שאין לה רצון להסר על בעלה אפילו היה כהן לא נאסרה עליו ה כנ לארוסתו או לקוקו ונסתר אחר שנשאה הרי זו שותה כי שאר כל אנשים נשואה שכינה לה ונסתרה קודם שיעול אותה בעלה אינה שותה יוצאה בלא כתובה ואסורה עליו לעולם שנאמר וייתן איש בך את שחובתו מבלעדי אישך שקדמה שכיבת הבעל ה שכיבת בועל ו

הגיורת והמשוחררת ושת הגר ואשת עבד משוחזרת ואשת ואשת הסדס בן סליס חמ בן סליס אדם מטרות לבעליהן אבן ככל אנשים ושותות ז מעוברת ומניקה מנלה ומשקה ומשקה אותה כמות שהיא אישה עומדת לשתות במת בעלה קודם שתשתה אינה שותה ולא נותנת כתובתה כל אש כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המרירים בודקים את אשתו וואו ואו וואו שנאמר נקרא איש מאבון כתוב את זה אפילו בעל ארוסתו בבית חמים שאסורים דברי סופרים אין הביים בודקים את אותו שנאמר ונקה איש מעוון והאישה היא תיסה את

עוונה בזמן שאיש מנוכה מעוון האישה תיסה את עוונה ט לפי כך אם היייתה אשתו אסורה עליו מחייב להבינו מחייב אפילו שנייה קנ נסתרה אינה שותה אלא תצא ב כתובה תהיה אסורה עליו אף אף משם זה עבר ונסה מעוברת חברו מנק את עברו הרי זו שותה שאין כאן עבירה י מי שאין לו אישה ראוייה לבלד ולא לבנים ונסע עקרה וז קנהו אלנית אינה שותה ונו ות כתובה היו לו בנים או אישה אחרת רויה לבלל הרי זה משכה אותה אף על פי שהיא זקנה או העקרה או העליונית

ואינה ראוייה לבלד שלא נאמר בתורה נזרע הזרע אלא ברויה לבלד שאם היייתה יולדת בצער תולדת ברבע הייתה דרכה לילדת נכבות לדת זכרים יא היו לו אישה ובנים ומתו בכינו לסתירה כבר רא כבר נראית לשתות הוא היו לו אישה ובנים ומתו בקינו סתירה כבר נראת לשתות הוא משקה אותה לא היו לו בנים ולא אישה רבה לבלד אלא ז העיונית ה שבא ונולדו בן מגרושתו בן כן הוא סתירה כבר נתחת העליונית מלשתות יב כל אישה שהיה לה כינוי וסתירה ולא שתה במאמרים בין שלא רצה בעלה לשותה בין

שלא רצה היא בין שבא לה את טומאה או שהודתה או שהיה או שהיתה מאלו אנשים שאינן ראויות לשתות או שכינה בית דין הועיל ונאסרה על בעלה בכל מקום אריה אסורה על זה ש התייחדה עמו לעולם כדי שהיה אסורה על בעלה מה מוציאים אותה מתחו בגט אפילו היה לה כמה בנים ממן מפני מפי השמע למדנו כשם שמת הבעה כח מעל הבורה אבל יג אבל אם לא קדם כינוי בא עליה שני עיד נסתר עזה וראו דבר מכוער כגון שנסו אחרי סו חוגר חגורה ומצאו רוע רוק למעלה מן

הכילה וכיוצא בזה אם הוציאה בעלה בדבר מכוער זה הרי ז לא תנסה לנטען אלא אסורה עליו ואם עבר ונשאה והיו ל בנים ממנו לא תצא ם נו הי לו בנים תצא ד' במי דברים אומרים ש במי דברים אמורים שנבכה העיר עליה ועל זה הנטען יום ומחצה או יותר ואמרו פלוני זהים פלונית ולא פסק הכל ו שלא היו לה או או לא אויבים שמעבירים את הכל אבל אם לא היה שם רנ לד לדבר זה בעיר או פסק הכל שלא מחמה תראה אם ניסת לנטען לא תצא אף

על פי שאין הבנים אפילו בא עד אחד ש נת יםו לא תצא טז מי שהוציא בעלה בעדי דבר מכוער הוציאה מה טו טו מי שהוציא בעלה בידי דבר עדה וניסית לאחר וגרשה הרי זו אסורה נסא נטען שצא מתת בעלה בגללו ואם ניסת לא תצא לפי שאין לו לבנים טז כל אישה שבאו שני עדים והעידו שזנתה עם זה שהייתה תחת בעלה הראשון הרי זו תצא מזה פי שיש לה ממנו כמה בנים המקום שאמרה תצא תצא בלא כתובה הגענו פרק שלישי זוהר אני לא אבל לא אני כ

זכיתי ב קיבל פתח ועל דתנן דף ד נכון 70 שה שבת מה 70 שנה שיהיה לך שפע מן 70 שנה אלא אפג סכמו עלי כנו ש קטרין מלכה כ שנש ו מת ע בחמה בשבתה למה הדבר דומה למלכ י ברג ו כל לחדן וח תפ בק אתה מלכח חמה כל חדן כוא גזר פ זה שבת הדוך הוא גזר כולם להות בשמחה אמרו אותו מה 70 ש כ ש דנה בח כל ש כל שכן שבת ת לך יום אבל שנה כבת ו ממש ח אחרה אין רשות

ע יום זה על יום אחר אדם שר חלום השם יצילנו לא טוב מתענה קורע אותו אין בעיה אבל לא של 70 שנה כל יוםי ובי ד לא לב לא חום נ לא דבר לא לא דבר יום ליום אחרה עד כאן נכון ו כתורת ת אדוני אונו שכ כתורת הסמים זמן שבית המקדש קיים כאשר סת אותם עד משה כתוב בתורתך ומר אדוני אל משה קח לך שמים נמים אומר אדוני משה קח לך שמים בבד יאמר אדני משה קח לך סמים נכ חסמים נ ז ב עשית אות

ממנ ו הקורת כצד 3685 כמן שלושה אמנים יתרים הסור והציפורן וח בנ ק ש חלופה שלושה כמון תשה שמעון ב גמא למה הוא בא כלו רגליים אלא שן מכניסים רגליים במקדש בפני הכבוד תני רבי נתן אומר שוא שומר הדק הטב הטב ה שהכל ח אמר זה אם ח אין אדם ל בדש ר פס שש אניש גשת הקים הצא שני הקני מ א א אד ויאמר מש ני ויאמר משה וק יך אלו אלים ארץ ויעמוד פנחס ופ גפה נועם אדוני אלוהינו עלינו יושב בסתר עליון ב ש

בליור ג פנינו רפואה שלמה לכל ישראאל כוח שניש כ הקהל הקדוש גם א המאזינים דרך הפלפון לה שמזינים דרך הבין כל הקורות והישועות שפע ברכה ו והיה תיקון טוב בעזרת השם נזכה לתקן את עצמנו ובעזרת השם יהיה שבת שמחה וישועה גדולה וחיים טובים ברכות לעד לכן רצ