הדף היומי מסכת בבא קמא דף נא-נב הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי יב טבת תשפד

אנחנו היום אנחנו יום אחד בשבת קודש יב בטבט תשפד אנחנו בשיעור הראשון ללמוד את הדף היומי של שבת היום לומדים דף נב שבת למדנו נא אז בעזרת השם נזכה ללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולקיים את כל התורה שיהיה תמיד שבוע טוב יהיה בשורות טובות אמן קשה מאוד הבשורות איך שככה נהרגו לנו 13 חיילים שהשם יפעי יג מידות של רחמים ורחם על אמו ישראל ויהיה בשורות טובות וישועות גדולות איך אומר החתם סופר בשעה שנפגשו יוסף ובנימין היו בוכים אחד על הצוואר של השני כל אחד על בית המקדש

שנבנה בחלקו של אחיו צריך ביאור לפי החשבון אתם יודעים זה היה ביום שבת למה הוא תבוח טבח וכן כי אתיתי יכלו אנשים בצהריים היה יום שישי חנוכת המזבח ערב שבת אז איך אז ולכן זה היה ביום שבת המפגש שלהם איך הם בכו אחד להצטער בשבת קודש אלא אומרים רבותינו באותו שעה שני האחים ראו ברוח קדשם שתיתי חרב הבית וגם לאחר כמו שני אלפים שנות גלות עדיין התחזק ורואים עם ישראל במסירות נפש כ זא רואים צרות איסורים בעיות אמונה ו בכל זאת אמונה ובטחון בקדוש ברוך הוא

ניסיונות קשים הנה לא רואים עכשיו כמה חיילים נהרגים כמה פצועים כמה בעיות לכן הם ברכו אחד על צברו של השני זה בכי של שמחה אומרים איזה ילדים יש לנו איך הם בוטחים בקדוש ברוך הוא כמה הם רואים צרות מסירות נפש לעבוד את השם באמונה ובביטחון אפילו במצב קשה כזה אז לכן זה בחייה שמותרת בכלל השאלה הכללית היא אל אסור אדם להצטער לדעת כל דבר זה מאת השם יתברך אדם אסור לי להצטער קורא לו איזה דבר צריך לדעת שהכל עילת העילות וסיבת הסיבות אלא דבר גדול צריך

לדע דעת יוסף הוא בכה על בנימין לא על עצמו בנימין בכה על יוסף זה אומר את זה הרב מבלו בביץ' אומר אם אדם בוכה על השני מותר לו מותר לבכות על השני להצטער מה שיש לו להתפלל ולבכות עליו על עצמו הוא צריך לקחת בסר בכל יפה אבל על השני לבכות להתחנן לקדוש ברוך הוא מותר לכן יוסף בכה על ימין אבל בכללית זה היה בשבת אומר החתם סופר אתם יודעים איך כתוב שמה בפרשה יעקב רשי אומר בפרשה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני אומר יעקב זה לשון חיבה

הרי השאלה הידועה היה צריך להגיד ישראל ישראל למה ישראל זה יותר גבוה מיעקב יעקב פה מדבר הוך הוא רוצה לקו לו בלשון חב צריך להגיד ישראל ישראל אלא אומרים רבותינו משל למלך שיצא למלחמה תוך כדי הקרב ראה אחד מהלוחמים שהשנאה מתקרבים למלך ועומדים להזיק מה עשה הנלחם הזה נלחם בכל הכוח במלחמה עקובה מדם עד שהציל את המלך בעת הקרב הקשה התלכלכה לו הכותונת בדם חזר לארמון המלוכה קרא לו המלך נישאו כל השרים העני לו כותונת זהב כל הכותונת המלכת ציבה להניח בבית גנזיו בכל עת מצו

היה המלך שמח שמחה גדולה אומר זה זיכרון של אהבה לא בא למלך מרית הבגד הזהב אלא רוצה לראות את הבגד המוכתם בדם אומר חיבת השם לעם ישראל זה רק ורק מהמלחמה בזמ בזמנים יעקב יעקב בזמנים אני נמוכים לא בזמן ה שיש אורה לכן צריך להתאזר חזק כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את עמו ישראל ובעזרת השם שנזכה בעזרת השם נתגבר על הכל אז הנה אנחנו רוצים להתחיל את את הדף בעזרת השם שיהיה בכל בית ישראל ישועה ושלא יהיה בעיות וצרות בעזרת השם כן נפתוח דף נא הגענו

ביום שישי למשנה בדף נ א למשנה שימו לב באמצע העמוד בור של שני שותפים עמוד א' כן דף נא עמוד א' [מוזיקה] שותפין עבר עליו הראשון ולא כיסה הו והשני ולא כיסה הו השני חייב היה בור של שני שותפים עבר עליו השותף הראשון השתמש בו ולא כיסה הוא והוא והשני גם כן השתמש בו ולא כסהו השני חייב אם הבור הזיק השני חייב כי פה מדובר אם סתם עברו שניהם ניד אבור מצאו אותו מגלו חיסו ודאי שגם הראשון חייב אלא פה מדובר שהראשון השתמש בבור ובאמצע שהוא

השתמש בא השני אז לכן הראשון לא חייב השני חייב גמרא אמרי בור של שני שותפין איך היא משכחת לה אמרנו שיש בור של שני שותפין הגמרא שואלת מה שמדובר פה במשנה בור ששני שותפין איך היא משכחת לה איך מה איפה מצאנו איך באיזה אופן תיתכן מציאות דבר כזאת שעלי מדברת המשנה בור של שני שותפים אני ירנן כרבי עקיבא דמר בוא ברשותו חייו אם נאמר כמו רבי עקיבא למדנו למעלה שדעת רבי עקיבא בור ברשותו ובבעלותו ובבעלותו של אדם שהזיק חייו מ שכחתה בחצר של שניהם חצר של

שני שותפים היייתה של שניהם והבור היה של שניהם והפקירו רשותם ואז יכולים בני רשות הרבים להיכנס ואוי ואבוי שלא יפלו לבור יכולים ליפול בבור ולא הפקירו בורן הפקיר רשון ולא הפקירו בורן זה בור של שני שטופים זה יבוא טוב אלאי זה יבוא טוב לפי רבי עקיבא אלא אי סרנן בור ברשותו פטור אם אנחנו סוברים שאדם שיש לו בור פטור זה כמו רבי ישמעאל הליבה דרבה שאמרנו למעלה אייך ה משכחת ד חייב עלי באיזה אופן חייב על הבור ברשות הרבים הרי בור ברשות הרבים ה הרי זה

בור רק בור ברשות הרבים כי ברשות הניזק פטור אזה רק בור ברשות הרבים וברשות הרבים בור ש שני שותפין איך הי משכחת לה באיזה אופן יתכן שבור ש שני שותפים ברשות הרבים אד שבו שליח רמר זי קרלן זל וקר להו הרי אין שליח לדבר עבירה אם מדובר באופן ששניהם מינו אותו שליח ואמרו לו לך תחפור בנו ל ברשות הרבים והוא באמת השליח הלך וחפר להם זה לא נחשב בכלל בור שלהם בשותפות חפירת בור ברשות הרבים זה עבירה ואין שליח לדבר עבירה למה דברי הרב דברי התלמיד

דברי מי שומעים הקדוש ברוך הוא אומר אל תעשה אז אין ש בר עבירה והי דכר הי חמישה וי חמישה אם קרה הם הייו שותפים במה זה קרה חמש טפחים והשני קרה חמש טפחים הרי נסתלקו להוא מעשה ראשון אז רק השני חייב זה נחשב השני נחשב לבעל הבור שהשלים לעשרה לא הראשון בכלל אין לו שום עניין בבור אני אח לרבי ני נזקין יבוא לשיטת רבי שבאופן שאחד חפר בור והשני שלמו לעשרה אם הבור הוא רק אזיק ולא הרג אז לדעת רבי באמת בזק חיייבים שניהם יש בור

ר שותפים אז משקה חטה בור ששותפים ברשות הרבים והזיק לא לא הרג אלא לרבי ולמיטה ודרבנן בין מיתה בין נזקין איך היא משכחת לה לרבי באופן שהשור מת גם שיטתו רק השני חייו לרבנן שחולקים על רבי בין למיתה בין נזקין חייב רק השני אז אם ככה איך אי משכה אחת לה בור ש ששניים חייבים עליו שני שותפים אמר רבי יוחנן כגון שעקרו שניהם חוליה בבת אחת והשלימו לעשרה יפה זה בור של שני שותפים היה עבור תשע והם היה חוליה אחת כמו איזה סלע שניהם ביחד הרימו

אותה והשלימו לעשרה ואז כב ששניהם עשו את הבור והוא ראוי להמית ה שניהם חייבים עליו יפה מ רבי ומ רבנן אתה אמרת לי זה שיטת רבי זה שיטת רבנן מה הי רבי ומה הי רבנן הגמרא מבארת תניה אחד החופר בו תשעה ובאחר ישלמו לעשרה האחרון חייב יפה זה דעת רבנן החופר בור תשעה ובא אחי שמו לעשרה אחרון חייו אם הבהמה נפלה שם ומתה כ כי נפל שמה איפול שמה שור וחמור אז חייב זה דעת רבנן רבי אומר אחר האחרון למיתה אחר שניהן נזקין הנה רבי אומר

נכון אם זה מיתה רק האחרון אבל נזקין שניהם חייבים מה יתע מה דרבנן שרק האחרון חייב הרי נזקין נגמרו על ידי שניהן אז למה רק האחרון חייב לאמר קר אתה יודע למה יש יש פסוק דמר כי יפתח איש בור וכי יכרה איש בור אז הגמרא שואלת אלא ידוע כתוב בתורה כי יפתח איש בור וכי יכרה איש בור אכרה זה חפר את הבור פתח ה היה בור והוא רק היה מכוסה והוא פתח ז קשה אם על הבטיחה חייב ע על קריאה לא כל שכן למה אתה לכתוב

לקריאה אם חייב כי יפתח ישבור כל שכן אם קרא אדם יצר בור חדש בטח שהוא חייב אלא להביא קורא אחר קורא שסילק מעשה ראשון יפה לכן זה אומרים רבנן אומר להביא למה כתוב כי יפתח כיכ זה מיותר אלא זה בא התורה כתבה את שניהם לרבות אדם שישת חפירת בור לעשרה טפחים אחרי שאדם קודם כמו חפר פחות מערה והוא בא והשלים לערה אז האדם האחרון הזה סילק את מעשה ראשון ורק האחרון מתחייב בבור זה דעת רבנן ורבי שהוא לא דורש כמו רבנן מה יעני כי יפתח כיכרה

אמר לך אנ הוא מצרח צריכ למה כתוב כי יפתח ככה צריכים להת שניהם אין כאן יתור למה כדי אמרינן לעל למעלה כבר דרשנו בזה למעלה הגמרא דרשה בדף נ עמוד א' הגמרא אמרה שאם היה כותב רק פותח היינו אומרים רק פותח נפטר על ידי כיסוי הבור אבל קורא צריך דווקא לסתום את הבור כמו שהיה בתחילה בעפר ואם היה כתוב קורה קורה הייתי אומר שפותח אפילו כיסוי לא צריך סכל פתחתי מה עשיתי אני קריתי את הבור לא צריך לחזור אם הוא פתר לא צריך אפילו לחזור לכסות

כך הייתי אומר כמה שמנ לא חייב לכן ורבנן מאיפה למדו את זה מצרך צריך שניהם אין כאן ניתו אז מני לומדים שרק השני חיה בנזקין גמרא תביא אלא היינו טעמה דרבנן אמר כ כיכר אשבור אחד בלא שיניים התורה אומרת איש ככי איש המילה איש זה מיותר לא צריך לכתוב איש היה צריך לכתוב כי כרי בור מה זה איש איש זה למעט רק אחד ולא שניים אחד האחרון השלים את הבור לעשר דכים הוא חייב ורבי מה יענה ע זה אומר הוא מבעלה כיכי אשבור ולא שור בור

אם השור של האדם חפר בור לא מחייבים אותו על זה זה לא נגש שהוא חפר את הבור פטור בעל השור עכשיו רבנן תרא ומה היה לו על זה מאיפה ה אומרים איש בור ולא שור בור שבור ששור שחפר בור הבעל השור הוא פטור בשלם על נזק תרא אשבור כתיבה פעמיים כתוב כי יפתח אשבור וכי אכרה אשבור מכי יפתח אשבור לומדים אשבור ולא שור בור ככי אשבור לומדים אחד ולא שניים זה רבנן ורבי הדי דכתב הי כתב הי איך ידרוש מהתור השני של איש כתוב פעמיים איש

אומר לו אגב שכתב איש כפתח איש וכיכר איש כתב גם את השני כיכרה איש אבל לא היה צריך לכתוב כתב אגב הגמרה שואלת רבנן דרשו כפתח איש עוד מעט איש אחד ולא שניים אז הגמרא שואלת חיוב בטר חומה מי אמר שאיש זה בא למעט אחד מי אמר שהוא בא למעט את הראשון ומחייב את זה שעשה את השל לעה אולי באמת אתה יודע הוא חפר תשע חפר שה זה סך הכל מעסה שני טבחים אומר לא סלקר דעתך אי אפשר שהקורא הראשון יהיה חייב דמר קרא בהמת יהיה

לו הפסוק מדבר כהב מתה ההוא דעביד מיתה סתמה בבור עשרה זה שעשה את העשרה שזה גורם למיתה על זה אשת לשיעור מיטה על זה התורה אומרת כן ו מת יהיה לו הגמרא שואלת וי והמת יהיה לו מבעלך דרבה זה לא מיותר והמת יהיה לו אני צריך את זה למה שדרש רבה דמר רב שור פיסולי המוקדשין שנפל הבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו אבל לא ש בסוד המקדשים אתה רואה למה רבה המת יהיה לו זה בא לומר שור ש פסולי המוקדשין לא שייך בו

שנפל הבור פטור פטור עליו בעל הבור למה כתוב בתורה והמת יהיה לו במי שהמת שלו שור פשלי המוקדשין שמת אסור להנות מנבלת פה אי אפשר איזה מת יהיה לו כיוון שהמילים הללו לא מיותרות אז אפשר ללמוד מהם לחייב את זה שיעור מיתה אמרי ולא ממילה שמעת מינה דהו דעבד מת עסקינן ומת יהיה לו זה לא מיותר נכון המת זה לא מיותר אבל סוף סוף אנחנו לומדים מהפסוק שמדבר שהבהמה מתה ממילא בוודאי שהתורה מחייבת רק אותו שהמית מי זה גרם להמית זה זה שעשה עשרה תנו רבנן

אחד החופר בור ערה ואבא אחר ב שלמו ל20 הובא אחר ב שלמו ל30 כולם חייבין ראית אחד עשה 10 הוא עשה עוד 10 30 ומיני אחד הרופה בור עשרה ובא אחר בסייד כייר האחרון חייו אדם חפר בו עשרה בא אדם אחר שיפץ את הבור בצדדים בכותרים שלו שם סיד את זה חייר יפה ועשה לזה קטין את רוחב הבור אחרון חייב אז קשה הבריתה הקודמת אומרת כולם חייבים הגמרא אומרת למה אז הגמרא מנסה לישב למה ה רבי וה רבנן האם לא הבעתה שאמרה כולם חייבים זה דעת

רבי הבעתה שאמרה אחרון חייב זה דעת רבנן כמו שנחלקו איש אחד ולא שיניים לעניין נזקין כשהראשון עשה שיעור נזקין והשני הוסיף עליו אותו דבר נחלקו לעניין מיתה הראשון עשה שיעור מיטה והשני הוסיף עליו גם חייבים אמר רב זביד א רבנן שתי הבריתות דעת רבנן ולא קשה בריתה הראשונה כולם חייבים עד כאן לא כמרי רבנן אחרון חייב אלא אך דלא עבד כמה שיעור מיתה הראשון לא עשה שיעור מיתה רק השני עשה אז האחרון חייו לומדים שאחרון הוא שעשה את המיתה את והמת יהיה לו דווקא הוא שעשה

שיעור מיתה אבל איך דעבד כמה שיעור מיטה אפילו רבנן הודו כול חי אם הראשון עשה כבר חפר שיעור מיטה חכמים מודעים שגם הראשון חייב אפילו שבא השני ועשה עוד דבר ואז סיד וחיר כעבד כמה שעור מיתה וקטני אחרון חייו בבריתה השנייה כתוב סייד וחייד וחייד וגם מדובר שעבר כמה שיעור מיתה וקטנה אחרון חייב צריך להיות כולם חייבים הראשון כבר עשה שיעור מיתה למה שרק זה שסי חיר יהיה חייב צריך שגם הראשון יהיה חייב כי הוא עשה שיעור מיתה האמרי אתם שלא היה בו הבל למיתה ובאחר

והוסיף בו הבה למיתה לא היה בבור הבל שיכול לגרום מיטה הוא היה רחב בא זה שם טיח שם זה צמצם את הרוחב הוא גרם את המיטה לזה זה כמו חופר בור תשע בא אחד לשלמו לעשרה אותו דבר זה הוא השלים את זה שלא יהיה הבל אז הגמרא אומרת איק דמרה אמר הזיד א רבי שתי הבריתות רבי אח דקתני כולם חייבים שפיר זה מובן למה שניהם שותפים גם זהזה השבור שלהם כן א דקתני אחרון חייו כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא לנזקים ה רחב לא

היה בו לא למיתה ולא נזקין בא עושי בו הבל בין למיתה ין נזקין על ידי שהוא סייר חייר את כותלי הבית הבור אז הוסיף בו הבל גם נזקין גם למיתה לכן הראשון פטור גם נזקין כי הוא גרם את הכל האחרון אמר הבני אבן על פי הבור והשלימה לעשרה באלו מחלוקת רבי רבנן היה עבור עמוק נגיד שמונה או תשעה והוא הניח אבן על פי הבור והשלים את הבור לעשרה כשנפל נפל מגובה העשרה באו למחלוקת רבי ורבנן לרבנן האחרון חייב בין הנזקים בין המיתה לרבי האחרון חייב רק

על מיתה ושניהם חייבים על נזקין פשוט זה אותו דבר מהומה למטה אב למעלה הב אמ לא כמה שמ היתי אומר דווקא כשהוא חפר למטה שע א יהיה חייו למה ההבל שהוא חפר למטה שלאו זה זה הרג אבל הייתי אומר אם הוא הוסיף למעלה זה לא זה שהוסיף את הלמעלה זה לא ההבל שלו מה הוא עשה הוא סך הכל למעלה ולמעלה הוסיף אהבה למעלה שהוסיף זה לא המית את הבור אהבה שבתחתית הבור הוא מת אז אם אמא לא הייתי אומר לא תחייב אחרון בכלל בין רבי בין

רבנן כמה שמ כמ שהוא הגדיד את החלל ההבל ממית נוצר בבור מתייחס אליו למה הוא הגדיד את החלל נהייה הבל אז זה לא משנה הוא עשה את כל הגודש של הבור הוא הגדיל אותו בעה רבה טעם טפח סילק אבניו מה הוא ממרן ל מי דעבד שקלה או דיל מה נסתלק מעשה ראשון וקם לה כולה ברשותה טקו אומר מה עשה בן אדם שואל רבה אדם חפר בור תשעה בא חברו השלים לעשרה על ידי שחפר טפח או שהניח אבן למעלה אחר כך בא השני טם טפח בסיל אבניו

את הטבח שהוסיף לחפירת הבור סילק את האבן שהניח על פי הבור מה הוא ממרי מה דעבד השקר סוף סוף מה שהוא עשה האחרון שהגדיל את זה בטפח בין מלמעלה בין מלמטה הוציא או דיל מה לשיטת רבנן נסתלקו מעשה ראשון וכמה ל ברשותה כולה ברשותה אין המעשה הראשון הלך כון שהוא שיחק פה אז אז הוא עכשיו נכנס להיות אחראי על הבור כל הבור עומד ברשותו של השני אז אין חייב את הראשון בכלל גם אם השני יחזיר את העומק ורק השני התחייב ע נזקי הבור מה הדין תקו

אמר הבא לא נפשט תשבי טרץ אמר הבא בר בר בר חנהר שמואל בר מרתה בור שמונה ומהן שני טפחים מים בור עמוק שמונה טפחים אבל מהם כלומר לא יש עוד שניים מהם מהשמנה שניים מהשמנה זה מים כלומר יש שש חלל ועוד שניים מים חייב אם נפלה בהמה בבור ומתה חייב מה הי טעמה כל טפח דמיה כר יבשה דמ כל טפח של מים מוסיף הבל שקול בבחינת ההבל כמו שני טווחים של יבשה ולכן יש אהבה על עשרה שיש בו כוח להמית יפה זה חידוש בעיה בור תשעה

ומהן טפח אחד של מו כב ד נפי שמיה לד בבלה כיוון שאיין שני טפחים של מים זה אין בזה הבל ולכן א לא התחייב זה לא נקרא כמו שני טפחים אודי מה כ דמי טפה כיוון שהבור עמוק יותר זה תשע דבה הבלה למעלה דיברת עלי בבור עמוק שמונ שני טפחים מים עכשיו אני אומר לך תשעה בטפח אחד מים בדבר פקו בור שבעה ומהן שלושה טפחים כפי ש פה בבלה אוכ דלא עמיה ת בהב לא עמוק אז אין בזה הבל תקו אותו דבר עמד בספק בעו מנ

רב שזי מרבה שאל אותו אחד חפר בור של עשרה פחים והרחיבה אתה ראה בא השני רכיב ונפלה בהמה מה הוא מה דינו של השני כבר היה עמוק אמר לה הרי מעית הבלה מה תבוא על ה בלכה כל הכבוד לא עשה כלום אמר לי אדרבה הרי כיר וזכה שרכיב את הבור אז יותר מהר יכול אדם ליפול למה זה נהיה בור הפתח יותר גדול אז קרה בזה אלא אמר אב שניך זה נן אי בבלה מית הרי מעית הבלה אז לא חייב אם בחבטה מית כיר בזקה כן תלוי

כדאמר אמר הבש נך זה ענן אם הו גיסה נפל הבהמה נפלה מאותו צד של הרחבה הרי קרה זרקה ואם מדח גיסה נפל הרי מת מאיפה נפל מאיפה שהוא רחיב קצד אחד שלכ כן כן לא היתה סביב איתמר בור שעומקה רוחבה עומק שווה לרוחב רבה ורב יוסף יו מש דרבה חנה דמר משווה דרב מני אחד אמר לעולם יש בה אבל עד ש רוכבה יתר על עומקה תמיד יש בו הבל עד שרוחב יותר על העומק ואחד אמר לעולם אין בה הבל עד שיהיה עומקה יותר על רחבה שיהיה

העומק יותר אבל כשרוכב שווה לעומקו אין בו הבל עבר עליו הראשון ולא כיסה הוז הגמרא אמרנו במשנה עבר ליו הראשון ולא כיסו והשני גם לא כסהו השני חייב למה שניהם השתמשו בבור זה אחר זה השמורה מטלת על השני וראשון מהמת מפטר ראשון שהשתמש בבור ולא חיסה הו ממתי הוא הוא פטור ש חיובו והשני רק חייו רב ורב יוסף דו משמ דרבא חנה ד משמ דרבי מני אחד אמר מי שמחו מי שמניח או משתמש אחד אמר מי שימסור לו דליו אחד אמר ש מתי הוא הראשון נפטר

שהניח את השני משתמש כבר היה משתמש בבור אומר טוב אתה עכשיו משתמש בבקשה הלך לא חייב אחד אמר לא שהניח ללא דליו אפילו עדיין השני לא השתמש אבל נתן לו את המכסה של הבור דליו זה לא דלי זה הכיסוי של הבור ככה ראשי אומר למה הוא לאחי כת נאה למה הוא לא חייב גם את הראשון הראשון גם כן בררה שמה את ה את הבו לא אבל השני היה משתמש בזה מה זה הוא ה ה משתמש דולה מים בא השני התחיל לדלות מים הוא גמר את העבודה

השני באמצע עבודה כתנא המדל מים מן הבור היה דולה מים מן הבור הוא בא חברו ואמר לו הנחלי ואני את דלה מים כיוון שהניחו משתמש פטור הנה ניח אותו משתמש פטור הראשון רק השני למה השני היה משתמש רבי אליעזר בן יעקב אומר מספיק שימסור לו דליו כשהראשון פטור רק שימסור לו את את את ה מכסה מסר לו את המכסה הראשון פטור במה ק מבלי גי מה טע מה ספרת מחלוקתם רבי אליעזר בן יעקב סבר יש בןד שאחד משני שותפים משתמש בבור מתברר שזה חלקו בשותפות היי

מדי דק ממלא והי דידק ממלא כל אחד ממלא מים משלו אפילו זה אותו בור זה ממלא מים מסתבר חצי שלו חצי שלו וכל אחד יודע למנות משלו לא מותר עליו לשמור את חלקו של הראשון לכן רק שהראשון מוסר את כיסוי הבור לשני כדי שיחסה את הבור אז זה מהווה שהוא נתן לו לשמור את הבור לכן השני חייב אבל כל זמן שלא מסר לו את המכסה כל אחד משתמש בשלו ורבני ש אין ברלה מה פתאום הם המים אותו מים משתמשים ביחד בשותפות לכן שמשי השאיר אותו משתמש

זה נקרא שהוא גם משתמש בחלקו נגמר אמר רבינ ואז עמו רבי אליזר ב אה פ כן אמר רב ואזו לטעמו רבי אליעזר בן יעקב כבר הולכים לשיטתם במקום אחר תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה השותפין איה להם חצר ביחד נדרו הנאה אחד וינ מן השני אסורים להיכנס לחצר של שניהם אסור זה דעת רבנן רבי עזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו מה רבי אליעזר אומר יכולים להיכנס לחצר למה כל אחד נכנס לתוך שלו זה לא כל כל כל מקום ומקום בחצר

ם שותפים חצי חצי כל אחד נכנס לשלו במה ק מפלי גי מה צברת מחלוקתם רבי אליזר בן יעקב סבר יש בדה אחד משני השותפים משתמש בחצר זה מבורר שזה חלקו בשותפות הי והי נפשי העי נשע כל אחד נכנס לתוך שלו ור רבנ סברי אין בררה רבנ סוברים שאחד משני השותפים משתמש בחצר זה לא מבורך שזה שלו זה שגם ענק של חברו רק יש לו זכות להשתמש אז כון שהוא מודר הנאה מחברו עכשיו אסור להשתמש אמר רבי אלעזר המוכר בור לחברו כיוון שמסר לו דליו קנה כון

שמסר לו את ה את ה את המכסה קנה איך ידמה במה מדובר הר קרקע נקנית בכסף בשטר חזקה מה עניין דליו מסר לו את המכסה איא בכספה נקנה בכספה בכסף קונים בכסף לא צריך יותר סדות בכסף קנו אם בחזקה נקנה בחזקה אז הגמרא אומרת לעולם בחזקה ובעל אמר לה אבל בכל זאת שקונה בחזקה צריך למר לך תחזיק ותקנה בעל הקרקע אומר לשני שקונה בחזקה אומר לו לך תחזיק ותקנה אבל אבל אם מסר לו וכמן שמסר לו דליו כמה דמר זה קנה דמה כמן שהוא מסר לו

את המכסה כמו שאמר ו לך תחזיק ותקנה זה העניין טוב ברוך השם יב בחודש תב תשפד שבועו לנו לכל ישראל אחנו ישועות גדולות איזה צער גדול יש בעולם שנופלים חיילי ישראל במלחמה צער שאין כמותו אבל אומר החפץ חיים על הפסוק ויאמר יוסף אלחב אני יוסף הנה מאז שבאו האחים למצרים לשבור אוכל היה היו מסובבים ומלאים קושיות כרימון למה עשה השם לנו ככה כל פינה שפנו לא היה להם אור לא היה להם נחת תנקר עליהם וידבר איתם קשות הוסיף לחשוד אותם כמרגלים פלא פלאות מה מה מה

מה רוצים אחר כך נוסף על הציווי בסוף אומר להם הנה גם כן לקחתם את המטמון הגביע איך שהוא בא התחרו פניהם נמוגו כעין וך אפס הכריז יוסף הוציאו כל איש מעליי אמר אחר כך אבל ברגע שאמר יוסף הוציאו כל איש מעליי אמר אני יוסף בשני מילים האלה אומר החפץ חיים ישב להם בפעם אחת את כל המיות אז זה שאומר החפץ חיים אנחנו מסובבים 2000 שנה בגלות המר קושיות סתירות יאות כל מה שקורה איתנו בגלות איך מתים חיילים מה קורה איזה צרות איזה ייסורים מה קרה ביום

שמחת תורה לעתיד כשחזר כשהכריז הקדוש ברוך הוא אני השם התיישבו כל ההידורים הכל יבוא על מקומו משלום אומר הרב התגלה לאיננו טעם מסיבת המאורעות איך היה כל מקרה בצרה רק ורק ורק לטובתנו השלמה והכל בחשבון מופלא ומפלג ככה הלשון שלו באמונה הזאת נדע כבר מעתה שאני השם אתו לא קשה אזה הרבה פעמים אדם שומע מחבר שלו מה לי בן הצרה הזאת להיות בצרה לא רוצה שום צרות עדיף כמה וכמה שלא היינו נכנסים לאותו צרה האמת הכל בחשבון משמיים ממעל יעקב אבינו עבר צרת עשו צרת דינה

צרת יוסף הוא בעצמו ביקש ואל שדי יתן לכם רחמים אומר המדרש מי שאמר לעולמו דיי יאמר לצרותינו די אומר אומר להם לא שקתי מנעוריי היה לי צרת לבן צרת עשו צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון צרת בנימין מכל המעשים האלה נכתבה התורה הקדושה כל המעשים האלה נכתבה התורה הקדושה אפילו שלנו אם אם פסק אפילו רק קוצו של י של אות ש' למשל אם לא יהיה חסר קוצו של י מאוד ש של עשו במקום אחד רבות שנכתבו עשו בתורה הספר תורה פסול פסל הספר תורה

מאלו הצרות נעשתה תורה שלמה והכל סודות עליונים צריך להבין את זה איך כותב השפת אמת אומר הקדוש ברוך הוא נקרא בעל הנחמות הנחמות של בני אדם לא יכולות לתקן את הצער שאדם עבר אתה בא אדם יש לו צער כזה גדול אתה מנחם אותו זה מתקן את הצער לא מי נקרא בעל הנחמות הקדוש ברוך הוא הנחמה שיהיה מהקדוש ברוך הוא יהפך כל הצער לטובה אפילו שאנחנו לא מבינים איך זה תהפך מה שעבר אבל כ אנחנו בתוך הטבע אבל לעתיד נראה ונבין את ההפך שהכל לטובה ככה אומר

השפת אמת זה דבר עמוק אומר רק הקדוש ברוך הוא נקרא בעל הנחמות אנחנו לא יכולים לנחם תנחם מה יצא מזה אז נחמת אותו שימחת אותו אבל זה לא הקדוש ברוך הוא נקרא בעל הנחמות כי עוד מעט אתה תראה שהכל היה לטובה והכל יהפוך לטובה או דבר אמר הרב מבז רבי סכר דוב מבז היה אומר אומר בק בקדיש אתה שומע נתנן בקדיש אנחנו אומרים לאלה מכל ברכתה שירתה תשבחת מנחמת שבח לקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מכל השירות תשבחות אי אפשר לספר את תהילות זה מובן אבל מה

שבח שמשבחים לאלה מכל נחמת מה הפירוש עשו לפי העניין פעמים יש לאדם צער גדול כל כך עד שאי אפשר בשכל אנושי לנחם אותו אבל הקדוש ברוך הוא הכל יכול גם בשבר הנורא הוא נמנע מידי בני אדם לנחם הקדוש ברוך הוא יכול לנחם לכן אומר לאלה מכל נחמת שהקדוש ברוך הוא עוד יאיר לכולנו את האור ויראה איך שהכל זה לטובה ולברכה הקדוש ברוך הוא לעלה מכל חמתה הוא יראה לנו את הכל לטובה לכן אני אומר לכם למה עכשיו עם ישראל נמצא בצער אדיר בצער אדיר בצער אדיר

אדם ידע לו כל פה הניסיונות ומה שהוא מתגבר על יצר הרע זה גורם לו איפה הוא יהיה בעולם העליון יעקב אבינו כשראה מה קורה איתו עם יוסף אומר מי יודע מה יהיה איתי אבל כשהוא שמע שיוסף לקחו אותו למצרים אומר א בטח אני לא אזכה לראות את בני יוסף בגן עדן למה אם יוסף אני רואה אותו ופניו מהירות והוא צדיק הוא עמד בכל הניסיונות הוא יותר גדול ממני אני בגן עדן לא ייזכה כי המקום שלו פי כמה פי כמה וכמה ממקומו של יוסף לכן יעקב אבינו

משתוקק אומר אני רוצה לראות לכל פחות את יוסף בעולם הזה מה מה מה קשה לך עוד מעט תרא אותו מלמעלה אומר לא אני רוצה לראות אותו פה כי למעלה אולי לא יראה אותו למה כל כל כך היה לו צער כל כך הוא עמד בניסיונות ולכן המקום שלו גבוה מעל גבוה זה פלא פלאות בשביל זה המעלה של הדורות שלנו מעלה גדולה למה אתם יודעים זה קשה הרבה ניסיונות הרבה בעיות הרבה צרות ובכל זאת אדם עומד בהם והוא משתדל לפתוח בקדוש ברוך הוא איך הוא מניח תפילין ואיך

הוא מתפלל ואייך הוא עושה זה מעלתו אדירה אדירה שאי אפשר להבין אותה בטח אתה יודע שיש משל על זה שאמרו אותם שיורדים למכי האדמה לחצוב שמה אבנים טובות מרגליות שמה יש אוויר חנוק אי אפשר זה סכנה גדולה להיות שם בקורים האלה היום למדנו בור אבל בעשר אפו עשרי שמה הבל אדם יכול למות זה כורים אדירים אי אפשר לשלוח שמה אנשים פשוטים אנשים רגילים אלא רק מי שהולכים לשמה אנשים כשיום שאין להם כבר מה להפסיד בחיים שלהם הם כבר אבודים כלומר אותם שולחים הם ורדים למכי האדמה

והם מביאים את המרגליות אומר אז לכן רואים שדווקא על ידי האנשים האלה החשוב הפשוטים נשלם הכתר אפשר להביא את המרגלית הכי יפה הם מוציאים את את המרגליות הם מצחצחים אותם באודם והדם מביאים את זה יהלומים על שולחן מלכים בראש של הכתר אומר אותו דבר זה דורות האחרונים נמצאים בשכות הגדולה ביותר בעמקי אדמה כבר אי אפשר לנשום אפילו גדולי עולם שהיו בדורות ה הקודמים לא יכלו לעמוד באוויר הטמא הזה דיכ עכשיו על ידינו עם ישראל עכשיו בדור הזה נשלם כתר המלוכה של השם יתברך זה חביב ליותר

הקשיים וכל הבעיות שיש עכשיו הם הכי חביבים אצל השם יתברך אבל מה עם ישראל כמה דמעות כמה בעיות כמה צרות אתה יודע ש אתה זוכר היה באוניברסיט במיאמי לפני א לפני לא הרבה זמן בשנת תשנב זה היה היה שמה צונמי כזה הגיעו איזה טורנדו והיה שמה כמה מטרים של מים אחרי שבוע נרגעו כל הרוחות והלכו לראות באוניברסיט שם מה קרה לראות נכנסו ל לספריה אתה יודע שמה ה ספריה ספרים שווים מיליארדים אי אפשר להיכנס כל הספריה מלאה מים הביאו משאבות להוריד את המים כמיות המים הברו

אחרי שיבה התגלה נזק גדול של התפוררו הרבה ספרים איך הצליחו המים לחדור יש שמה דלתות מיוחדות שאי אפשר לחדור אומר המים חלחלו במשך שבוע שלם בחריצים הצרים בין הדלת למפתן הדלת בחריצים הדקים משמה נכנסו אומר אותו דבר אדם צריך לדעת המים שקטים חודרים ממוק זה הדמעות התפילה יכולה להגיע עד לשער עצום אבל הדמעות חודרות מבפנים השער גם נכנסים בפנים ככה זה הולך וזה אמת דמעות יש להם כוח אדיר הם נכנסים לכל המקומות זהו זה אז לכן צריך עכשיו לראות איך היו אבותינו איך יוסף באיזה באיזה

באיזה זה באיזה ניסיונות משך שנים ובין הזיקו איך הוא עבד אצל בבית פוטיפר העלילו עליו איזה עלילות איזה צער האחים יש לו תרומת גדולה על האחים איך לוקחים אח קטן משליכים אותו לבור מלא נחשים קרבים מסכימים למכור אותו לישמעאלים ו זה ננקום בו איזה נקמות הרי אחינו מי יכול כזה לגלות מי יכול לגלות כזה קורת רוח איך יוסף הצדיק איך הוא בניסיון איך הוא נזהר בכבוד של האחים שלו אומר הכל לטובה אדם אחר לא יכול לעמוד בזה אומר אתם מה עשיתם לי לא הכל בסדר והכל

טוב מצויין הכל הכי טוב בעולם באהבה וחיבה זה זה מידה שאין כמותה איך לקבל את הכל בספר פנים יפות לגעת זה הכל הקדוש ברוך הוא הוא עילת העילות הוא מסובב לא פוגעים ביהודי נזהרים זה אחד הדברים הגדולים ביותר בעולם שאדם יזהר לא לפגוע באף אחד החוכמה בניסיון הכי קשה שהוא בלחץ הכי גדול יזהר מאוד מאוד מאוד לפעמים מזמינים לאדם התמודדויות שונות בתקופת החיים שלו זה לא פשוט ובכל זאת אדם צריך לעמוד בהם זה לא זה לא משנה אתה יודע יש כל מיני יש כל מיני א

ניסיונות בחיים על הכל צריך למחול להגיע אין ככה זה אם אדם זכה לעבור 70 שנה בלי לפגוע בבן אדם איזה יופי זה למה אתה יודע בן אדם הוא בעל של אישה לא פגע בה אבא של ילדים לא פגע בהם חתן אישתו חם חמה לא פגע בהם גיס גיסים לא פגע שכנים לא פגע איזה יופי מלאך אדם לא פגע אתה יודע פה היה שנפטרה אשתו של רב שלמה זלמן לא ירבח לפני שנים אדבר אתכם שהיינו ילדים אז הוא בא להספיד אותה אמרו לו תבקש מני מחילה אומר

אני לא יודע אף פעם לא עשינו שום דבר אחד לשני אומר תמיד דיברנו יפה אף פעם לא כעסנו אחד על השני אף פעם לא היה שום דבר אף פעם לא היה אין וככה זה עם כל התלמידים שלו ועם כל עם כל החברים שלו אין לא היה איזה איזה דבר זה היה אחד מהתלמידים של רבי פנחס מקוריץ חלה מחלה אנושה רבי פנחס מקוריץ שמע זה רגעים אחרונים הלך לבקר אותו ר אותו הוא נוסע עוד כמה זמן אמר לו תשמע שתגיע לשם תגיד מה אני אהיה איתך אני

רוצה לדעת מה קורה לא עבר חמש דקות הוא נפטר באותו יום בא אליו בלילה בחלום רבי פנחס מקוריץ אומר היייתה הלווייה ויצאו לקראתו הרבה מהשמיים עלה למעלה קיבלו אותו קבוצות של מלאכים ביניהם מלאכים רחמים ביניהם גם מלאכים ש ממונים על הדין והעונש כאשר באו מלאכים רעים להתקרב אליו ולקחת אותו מה נהיה מן השמיים יצאה יד גדולה מלמעלה ובכתה את כל המלאכים הרעים והיא אומרת להם אף אחד איןו ראשות לנגוע בבן אדם הזה למה אדם שהקפיד מאוד בן אדם לחברו לא ציער אף יהודי ולא פגע באף

יהודי אף מלאך חבלי לא יכול לגווע בו ככה הוא רואה יצל התלמיד שלו פלא פלאות כמה זה דבר גדול שאדם לא יפגע באף אחד היה פעם חמ דוכי אליהו נסע לחוץ לארץ אז היה הם היו באיזה מקום והרב חיפש מניין איפה מאיפה הוא ניקח מניין אז הוא אומר ל אומר ל הרב אתה יודע בבית הזה שאתה נמצא בעל הבית הזה הוא רפורמי מה יעשה עכשיו אתה יודע לפני פורום באו אנשים כולם יושבים עשו לרב שמה דינר אומר לו הבעל הבית הזה רפורמי עכשיו מסכן בעל הבית

איזה בושה זה אומר לו רפורמי והר מה יעשה אומר אני אספר לכם סיפור אומר אני אספר לכם מה קרה לפני כמה שנים שהיה בחוץ האל רצינו להתפלל מנחה הגענו לאזה בית הכנסת אומר הרב תברר בית הכנסת רפורמי יוצאים משם איש היינו שמונה אנשים היה שמה איש אחזקה תכנאי של בית הכנסת ורב הקהילה אומר לו רב הקהילה אם אתה תצטרף איתך שני רפורמים אמרו לו רב תצטרך שני רפורמים אין לך מניין אם לא אין לך מניין אין פה אף אחד הרב אומר היצ אחזקה הוא לא שהוא

רפורמי הוא עובד בשביל הכסף שלו הוא לא מענה אותו רפורמי לא רפורמי אז איש אחזקה אמר לו זה נכון אני באמת אני לא בדעות האלה אבל צריך פרנסה אז אני פה הרב שומע את זה א אומר לו הרב אגיד לך את האמת גם אני בשביל הכסף אני לא אני לא רפורמי הכל שקר אני לא רפורמי אני גם בשיל השקר זה הרב מספר להם בשביל לפייס את ה בעל הבית אז ה אומר אתה רואה איך הרב הוא בשביל לא לפגוע בבן אדם הוא ידע איזה סיפור בדיוק

להביא באותו רגע איזה סיפור להביא פלא פלאות איזה שלא לפגוע בבן אדם א גם רפורמי לא רוצה לפגוע בו אבל תראה כמה זה דבר גדול שאדם השתדל ו לפגוע היום הלימוד נו נשמ דוד בן רשל זה שהיה ע ידי אהרון בן רשל ו נשמת אברהם בן שרה ושלום נפתוח שמואל איך ישע בתשע ב ישועה בת נה בת צח לא שמעתי מברי בת יצחק י יהלום אי כל החיילים שלנו אנחנו פרק יד פרק יד פסוק א' וידע יואב בן צרויה כי לב המלך עליו שלום וישלח יואב

תקוע ויק משם אישה חכמה ויאמר אלית בלינה בשינה ברדי אבן ואל תסו כי שמן ואן כישה זה ימים רבים מתאבלת על מת הוא רוצה לפייס את את דוד ובת אל המלך ודיברת אליו כדבר הזה ויישם יואב את הדברים בפיה נגיד המלך ותאמר האישה תקועיתון ותאמר אן אישה למלה אני וימות אישי זוכרת בעל נעורה לשב חתך שני בנים ונצו שניהם בשדה ואן מסיד בניהם ויקו את ויקו האחד את האחד וימת אותו ויקו האחד את האחד וימת וואי ווואי וואי וואיי והנה קמה כל המשפחה שפחתך ויאמרו תני

את מכה אחיו בני מתהו בנפש אחיו אשר הרג נשמיד גם את היורש וכיבו את חלתי אשר נשארה לבלתי שים לאישי שם ושארית על פני האדמה ויאמר המלך איזה משל יפה זה ויאמר המלך אל האישה נכי לביתך ואני אצוה עליך ותאמר האישה תקעת אל המלך עלי אדוני המלך העוון ועל בית אבי והמלך וכסו קי ויאמר המלך המדבר אליך ובתו אלי ולא וסיף עוד לגע עד בך ותאמר אזכור נה המלך את אדוני אלוהיך רבת גואל אדם לשחט ולא ישמידו את בני ויאמר חי אדוני אם יפול מסערת בניך

ארצה ותאמר האישה תדבר נ שחתך אל אדוני המלך דבר ויאמר דבר אני רוצה להגיד לך איזה משהו ותאמר האישה למה חשבת כזאת על עם אלוהים ומדבר המלך הדבר הזה כהשם לבתי השיב המלך א דחו כמות נמות כמים הניגרים ארצה אשר לא יספו ולא ישא אלוהים נפש וחשב משבות מחשבות לבלתי דח ממנו נדח ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדוני את הדבר הזה כי יראוני העם ותאמר שפחתך דברנה אל המלך אולי יעשה המלך את דבר את דבר אמתו כי ישמע המלך להסד את אמתו מכף האיש להשמיד

ותי ואת בני יחד מנחלת אלוהים ותאמר שפחתך ינה דבר אדוני המלך למנוחה כי כמלאך האלוהים כן אדוני המלך לשמוע הטוב והרע ואדוני אלוהיך יעמ ויען המלך ויאמר אלן שאלנה תכ חדי ממני דבר אשר אנוכי שואל אותך ותאמר האישה דברנה אדוני המלך ויאמר אמר המלך היד יב התר בכל זאת ישה ותאמר חן אשך אדוני המלך עם איש והמין ומין ולהשמיד מכל אשר דיבר אדוני המלך כ עבדך יואב הוא צבני והוא שם מפי שחתך את כל הדברים האלה לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יאהב את הדבר

הזה ואדוני החכם כחכמת מלאך האלוהים לדעת את כל אשר בארץ ויאמר המלך אל יואב אננה עשיתי את הדבר הזה ולחשב את הנער את אבשלום ויפול יואב על פניו ארצה אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך ויאמר יב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדוני המלך אשר עשה המלך את דבר עבדך ויקום יואב ויילך גשור ויבוא ויבה את ירושלים ראית איזה איזה כל כן ה הנה פלא פלאות פפ שלא יהיה צער באף בית בישראל צדקה מי שלא עשה ביום שישי יום הצום יתן ום פי שלוש

ילה לא ידעתי זוב את זה אזוב עוד עט לך לך קח לאנשים עכשיו זה משה תן פי שלוש כי אתה אם נתת ביום שישי לא הנה חורש נתן פי ארבע מה ש אומר עוד לא לא היה ביום שישי חס ושלום טוב מאוד שמור לי וישמור לך השם ישמרך נלחם בשבילך עוד פרק טז משנה ד אפרים אתה נתת כן ודו נת יצחק מגרה את הרב בלי לא אמר כלום לא יצחק נותן עכשיו של חמישי שישי נתתי ו של שבת וראשון נתת פעמיים ופעמיים ארבע פעמים מ 50

אני עושה מה אתה מותר עלי עוד מדברים מדברים איך היה תהילים עכשיו אחר כך נדבר אחרי השיעור לא נדבר עכשיו למה זה מפריע לשומעים בסדר נשתדל נשתדל אנחנו פרק טז משנה נפל למים שם יצילנו ראו אדם טובע נפל למים בעין שיש לה אמ סוף בין שני אמ סוף יש לה אמ סוף זה כמו בור אין לה אמ סוף זה ים אשתו אסורה להנס אולי על על מן המים חי אמר רבי מאיר חכמים אומרים א מפה למים שיש להם סוף זה כמו בור ישו מותרת ינסה רק

מהם שאין אין סוף יכול להיות שהוא בים הגדול איזה הלך במקום אחר יצא אבל אם פה אם יצא אתה רואה אותו איפה ילך אמר רבי מאיר לא מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לח שלושה ימים איזה פרק ד פרק טז משנה ד אמר רבי מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ולה לחר שלושה ימים הוא בא לחזק את דבריו הנה מעשה היה מוכיח אמר רבי יוסי מעשה בשומה שירד לטבול במערה בערה שהיא מקורה וירד מושכו מיכו את הסומא ירד אחריו ושאו כדי שתצא נפשם ושיאו את נשותיהם

שעו כדי שיצא נפשם ושיאו את נשותיהם שהוא מעשה בעש באחד שלשלו לים ולא עלה בידם אין ל רגלו אמרו חכם הלה לכם הרגל שלו אם מרקוב ומעלה תנסה למה אי אפשר לחיות מרקוב אתה לא תנסה למה יכול עדיין לחיות הוא יכול להיות יצב מקום אחר משנה ה אפילו שמע מן אנשים אומרות מת איש פלוני דיו גם אנשים הם יודעת יודעות את כל ה איך זה נקרא ניס כל הזמן לדבר לדבר בכל המקום אומרות מת איש פלוני דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי

אנחנו הולכים לספות ולקבור את איש פלוני כלומר אנחנו חוזרים להספיד אותו עכשיו היה אתה יודע לפעמים הם עושים התינוקות הם עושים כמו איזה הספד משהו כאילו הלך להם איזה משהו עושים חיקויים בין שהוא מתכוון בין שלא מתכוון אדם שאומר א מת איש פלוני מתכוון רבי יהודה בן בבה אומר בישראל האומר שמת איש פלוני א לא מסין את אשתו עד שיהיה מתכוון לשם עדות הו בגוי אם היה מתכוון אין א סועדות הפוך רק אם הצליח לפתו הוא מתכוון להעיד לא לא שקרן לא סומכים עליו עוד ששנה

כי היה לנו שבת מעידים לאור הנר ולאור הלבנה אפילו לא ראוי את המת ביום אלא לאור הנר לאור הלבנה מעידים עליו שמת ו משיאין ו משיאין עוד דין משיאין על פי בת קולם שמעו כל ממרחק ולא נמת משיאין אפילו שלא שמעו את הכול אלא כל הברה מעשה באחד שעמד על ראש שהר ואמר איש פלוני בן פלוני במקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם ושיאו את אשתו ושוב מעשה בצלמון אחד שאמר אני איש פלוני בן פלוני נשך אותו נחש והרי הוא מת והלכו ולא הקרו וישו

את אשתו לא הכירו אותו למה הנחש ם בו ארש שרף אותו שיהיה לעם ישראל טוב בשורות טובות אמן פילת בית המדרש שיהיה ישועות אבל כל יום כל יום צריך לעשות תפילה לעם ישראל במיוחד לפתוח שערי שמיים לפתוח את האכל ולהגיד ג' פעמים מזמור לדוד השם הורי ג' פעמים למנצח בצורת המנורה ומזמור דוד השם רועי לו אחסר מזמור יענך השם ביום צנ להגיד גם כן מזמור שיר למעלות סע עיניים וחזק לבקש 12 פעם לעולם השם יתברך נמצא בשמיים ולבקש אזה רחמים ולעשות ולתקוע בשופר כל יום אנחנו

עושים פה את זה כל יום אנחנו עושים אחרי התפילה כל יום כל יום לא לא לא לעזוב שקדוש ברוך הוא יעזור לעם ישראל געל אותנו מהצרות אין כוח עם ישראל סובן כל בית י יש בתים מסכנים כמה צער יש שם יעזור לעמו ישראל שחוק כם ל ישראל תור כו שכתוב לעלה עלינו דנו כני ה רצון מלפניך חור מ מותר ו יקשו חברך תצילנו מכל מכשל וטעות בדיני מה שג כבר האמת ואל תצ מפנו דבר אמת כי אדוני חכונ ך כ כי בר אד בלות ו ידכם

קודש וברכו את אדוני ברכך אדוני מסיון עושה שמיים רץ דף היום זה דף בן דף נב שימו לב זה הולך לפי הימים של החודש היום יב נב שיהיה לכם סימן הב ככה זה ילך בסדר אז אנחנו היום דף נב אבל נתחיל מנא עמוד ב' בשורה למטה אחרונה נכון שמה הגענו אמר רבי יהושע בן נבי שימו לב יש היום מ ן אז ללמוד טוב נעשה גם מבחן מאוחר מאוד נשתדל נשתדל מר אל תדאג הכל בסדר לא לדבר לא לדבר זה מפריע תהיה ברי מותק אמר רבי יהושע

בן נבי המוכר בית לחברו כיוון שמסר לו מפתח קנה מחר בית לחברו מסר לו את המפתח קנה את הבית מסירת המפתח כמו שאמרנו מסר לו את את המכסה של הבור קנה את הבור אומר לו לך עזה וקנה איך ידמה איך במסירת המפתח הרי בית זה קרקע קרקע בית לא נקנה אלא בכסף בשטר חזקה אי בכספה לקנה בכספה אם הוא קנה את הבית שלהם כסף לבית שלהם שני מיליון אז שיקנה בכסף יכול הקניין על הכסף מה צריך בסירת מפתח אם בחזקה נקנים בחזקה אז לא צריך מסירת

מפתח החזיק בקרקל גמרנו נעל גדר פרץ זה נקרא חזקה הגמרא אומרת לעולם בחזקה בעלם ממר לה לך חזק בקנה צריך להגיד לו לך תחזיק בקרקע ותקנה כין שמסר לו מפתח כמד אמר לה לחזק בקנה כיוון שמסר לו את המפתח נחשב שאמר לו לך חזק בקנה השתמש כן לא אמרנו להצלחת שושנה שוקת בת מרים והצלחת טהר בת איריס ומשה בן שושן השק אמר אש תקיש הכל יהיה בסדר לאט לאט אמר אשקי בשום רבי יניא המוכר עדר לחברו כן שמסר לו משוקי קנה משכוכית קנה מה זה דבר

שהעדר הגמרא תכף תבאר מה זה העדר נמשך אחריו קנה את העדר איך ידמה מסר לו את המשכוכית הזאת אז קונה הרי בהמה דקה נקנית במשיכה מה זה ממשיכה הכיש אותה במקל והיא רצה לפניו הקונה הקיש אותה במקל במקום שלא מועיל משיכה היא נקנית במסירה שצריך לאחוז אותה לאחוז בשערה וכולי ומוסר אותה ללקח אבל איפה ראינו אז אז אומר הגמרא אומרת משיכה צריך להיות בסמטה או בחצר של שניהם מסירה מועי ברשות הרבים ש לא לדבר לא לדבר נו היא במשיכה לק במשיכה היא במסירה ליק במסירה אומרת

לעולם במשיכה מדובר כשקונים במשיכה ובעל ממר לה צריך להגיד הולך משוך בקנה כ ד מסר לו מזכוכית כמ דמר ללך בשור וקנה כמו שאמרנו בבית משר ל אותם הזכוכית הזאת כמו אמר לו לך לך תמשוך ותקנה את הבהמה אז זה נחשב כמו אמר לו לך תמשוך קנה מה היא משכוכית מה זה משכוכית אחת תרגמו קרקשה בבבל אמרו זה כר קשתה זה פעמונים הרועה יש לו פעמון שקש בפעמון וכל העדר שומע את הפעמון והולך אחריו אתה יודע פעם מה היה עם הפעמון עכשיו אין זמן לספר אבל

כן מסכן אותו מסכן אותו אחד ירדו עליו מסכן היה לו היה עני אשף כסף היה יום הולדת לאשתו אמר עד שככה אני אקנה לעיזה תביא להם חלב אז הוא מסכן הלך אסף אסף כסף עד שהיה לו לקנות איזה עיזה אחת קנה להם ושיהיה להם לי אז ראו אותו מסכן יש לו חמור אז הוא קשר את העזה בזנב של החמור והוא ישב על החמור והיה הולך אבל הוא פחד שמשיכה שם לו פעמון פעמון פעמון זה המשכוכית הזאת שהוא ידע שהוא ידע ללכת אם זה לקחו לו או

לא לקח לו היה שמה שלושה ליצים באיזה מקום עמדו אמר תראה הם יכולים אחד אמר אני יכול לקחת לו את ה את העיזה והוא לא ירגיש השני אמר אני יכול גם כן לקחת לו את ה את החמור השלישי אמר גם גם את את כל הבגדים שלו עד כדי כך וכך היה בא הראשון מה הוא עשה הלך אחריו והוא מסכן הולך בתמימות מבסוט בעננים שהוא לוקח למשפחה את ה את העזה הזאת עז אין עזה א לוקח לה את העז והוא מבסוט שמח אבל הוא לקח הוציא לו

את הפעמון והיה מקשקש בו קשר אותו לזני הסוס ולקח והוא שומע את הפעמון מבסוט חושב הכל בסדר המשיך בא אחד זה השני אומר לו מה קרה לך אתה אף פעם לא הוריד מה יש לך בזנב של חמור אתה קושר פעמון מה יש אומר איזה יש לי עיזה איזה עז אין לך עז אתה סתם מדמיין דמיונות פוסטר את הראש ווא מי לקח לי אומרת תשמע אני ראיתי איזה מישהו רחוק עם העז בוא אני אשמור לך את החמור לך תרדוף אחלו א הוא הלך דף אחריו לקח לו

את החמור והלך השלישי אמרו לו אתה איך תעשה רגע ממשיך הלאה רואה את ההוא הולך היה שמה איזה איזה נהר איזה של מים וזה הוא אומד שמה בוכה מה יש לך למה אתה מצטער שואל אותו אומר נפל לי ארנק מלא כסף ואומר לו גם אני אל תישן היה לי עזה היה לי חמור הכל קחו לי אז אל תצטער הכל מהשמיים וזה אומר לו תשמע ככה עשו לך אני אני נפל לי פה ארנק עם הרבה כסף אני תבוא אני אתן לך כל הכסף תוכל ו את הכל

תיכנס בפנים ציא את הבגדים שלו נכנס לקח את הבגדים והלך תראה זה יצר הרע יכול להוציא את הבן אדם ערום מכל מה שיש לו השם יצילנו השם יצילנו זה מוסך גדול לאדם שלא יזהר מאוד מאוד לא יצר הרע לאט לאט הוא מרוקן את הבן אדם אז זה המשכוכית בבב תרגמו קשקשת כר קשתה זה פעמון שמקשקשים לבעל העדר אש ככה אתה יודע חריף נותנים לו ללכת בראש דר והוא פיקח ועז בנים נתו ללכת והוא הולך יפה יפה כד דרש ההוא גלילה דרב חסדה על בן גליל אחד

מה הוא דרש שם היה לו כל מיני עניינים של מוסר לתת את הפרנסים של אותו דור מה אמר להם כד רגיז רעיה על ענה ג נגדה שמותה אומר כשהרוב כועס על העדר רוצה לנקום בהם מה עושה מנקר את את העיניים של העז הראשונה שהולכת ואז היא נופלת באחד הבורות וכולם נופלים אחריה השם יצילנו כו דבר שיש הרבה עוונות לדור יש בעיות גדולות מה עשה הקדוש ברוך הוא שם איזה אחדים ג משוגע שלא יודע לנהל את העניינים והוא הפרנס הזה מנהיג את כולם ולוקח את כול אמוי

ואבוי השם יצילנו השם יצילנו זה הכל המעשים שלנו שנחזור בתשובה שלמה ואז נסכה פרנסים הוגנים משנה עכשיו היה בור של שני שותפים כיסה הוא הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסה הוא השני חייב היה בור ש שפים כיסה אותו הראשון ח שהשתמש בו בא השני להשתמש בו ראה אותו מגולה למה הכיסוי כנראה תליע מלמטה והתקלקל ונשבר מצאו מגולה ואחר כך השתמש לאחר השימוש לא כיסה הוא השני חייב אם הבור הזיק השני חייב אפילו שלא הוא בא מצא אותו לא יהיה לו כיסוי ה צריך אין לו

כיסוי גם עכשיו מה יעשה תמיד שומרים שלא יפלו אנשים זה שלך פו כן המשך המשנה כיסה הו כראוי בעל הבור כיסה אותו כראוי ונפל לתוכו שור או החמור אפילו שכיסה אותו כדין כדת ומת פטור לא כיסה או כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב שור פיקח נפל לבור ביום בעל הבור פטור בדרך כלל שור פיקח שהוא רואה והכל כיון שהשור מבחין בבור לא עשוי ליפול בבור אתה רואה פתוח אבל אם שכר בעל הבור פועל שהרכיב הו יעמיק את הבור ועבר שור פיקח אשפת הבור והוא

שמע כל של המקוש נפל לפניו מכל הקריה אתה רואה נפל על הפנים שלו השור מכל הקריה שהוא קורא בתוך הבור חופר ויה אז הוא פחד אשור והוא נפל על פניו חייב בעל הבור חייו למה כל הקריה הבעיטה שור והוא נפל אבל לאחריו מכל הקריה פטור אם נפל לאחריו למה יש לו הבל לאחריו פטור בעל הבור אם הוא נפל לפניו חייב אבל לאחוריו לאמה למה יש לו הוא לא הוא לא נחנק מחמת הבלה אז הוא הוא נפל על הפנים אז אני אומר שהוא חייב למה אין לו

הבל אבל אם הפנים שלו כלפי מעלה אז זה לא מזיק לו ההבל נפל לתוכו שור בחליו ונשתלו שור והכלים והכלים נשתברו חמור וכליו ונקרע מה זה בגדים היה כנראה יורד שנג חמור אפילו בתקופת תמוז קר לו אז הדבי שו לו בגדים טובים תקרעו חייב חייב על הבהמה הוא פטור על הכלים למה בנפל שמה שור או חמור רבותינו דרשו שור ולא אדם חמור ולא כלים פטור על הכלים על הבגדים חיב גם פטור זה נקרא שור כלים זה בגדים נפל את תורו חרש שוטה וקטן נפל שור חייב

בעל הבור שברים אלו בדרך כלל שור פיקח שנופל לתוך בור פטור למה אדוני השור רואה מה שקורה אבל אם זה שור שהשור עצמו הוא חרש או שור קטן השור בן יומו קרו שור אבל הוא הוא קטן מה זה קטן כעגל לומד שעדיין לא הגיע לזמן הוא לא יכול לחרוש מד ע שור שור השור הוא קטן לא שור שם קטן לא שור שהוא חרש שור שוה קיבל מחלה וקטן חייב בעל הבור למה שברים האלה אין בהם דעת להבחין בבור עכשיו בן או בת שהם קטנים נפלו לתוך

הבור עבד או מה אפילו שזה רכושה של האדון פטור בעל הבור למה בעל הבור נפטר על אדם שור ולא אדם חמור ולא כלים מה זה גזרת הכתוב כן עוד מעט נראה את זה בגמרא גמרא יש רשי נראה רשי על המשנה כיסה הוא הראשון שנשתמש בו בא השני נשתמש בו אמצו מגולה כגון שטלי השני חייב והראשון פטור בגמרא מפרש עד מתי ראשון פטול אבל לא כיסאו ראשון ובא שני ומצאו מגולה ולא כיסו שניהם קטני השני חייב הוקים שחו ראשון לשני משתמש שמח עליו שחסן כיסו הראשון כראי

כיסה הו כראוי ועבר עליו השור או חמור ונפל ומת פטור בגמרא פריך הועיל וכראוי הוא איך הי נפל נפל לפניו מכל הקריה בו קרוה נפל קורא ונכנס קורא שכיר ש לתוכו להרחיב ולהעמיק ושור הולך על שפת בור שמה כל הפטיש נבעט ונפל על פניו בבור חייב בעל הבור אפילו שהוא פיקח קניתה בעל פטור דבעי ומז אכ חייו שכל הקריה בעתו בגמרא פרימה קור גרם מהש בעל הבור שח לפני לפניו מכל הקריה בעל הבור חייו פ קור ג קור ג בלב ולא פטור מדיני אדם ל פטרו

וחי בעל בו חייו כד רבי נתן כדורש בגמרא זה שמעתי לאחר מכל הקריה פטור כפש בגמרא קת ברשה מכל הקריאה ספה לאחר מכל הקריה בכלי בכנ שור שיך שבירה העול והמחרשה בכנ חמור שיך קריעה חבילת בגדים ומרד עד שעל גביו כן פטור על הכלים תפש שור חרשות קטן בו בן אובת כלומר אף על פי ש אפעל גב קטנין הן ק ומז אפילו הכי פתור מגזרת הכתוב שור ולא אדם חמור ולא כלים כיסאו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת איפה בגמרא וראשון עד אמת מפט אמרנו

במשנה שהראשון כיסה את הבור אחרי שהשתמש בו והשני מצא אותו מגולה ולא כיסה הוא וראשון ת מפטר מתי נחשב שהוא לא יודע שהוא פטור אמר הר בכדי שידע שכבר יספיק הראשון לבוא ולראות שהבור הוא מגולה ששניהם יודעים שהבור מגולה מותר לשניהם החיוב לכס אותו שידע שש זמן שידע פשוט טוסט אומר שהכל יצא מהבור הכל יצא שהבור מגולה יצא קול שהבור מגולה ושמואל אמר בכדי שיודיעו אפילו שלא יספיק לבוא ולראות שהבור מגולה בשעור זמן שכבר הודיעו לו שהבור שלו פתוח מתחייב גם בעל הבור רבי יוחנן אמר

בכדי שיודיעו ויזכור פועלים ויכרות ארזים יכסנו זה הזמן גם יכרות ארזים יטפל יביא את הפועל שיודע לעבוד לא כל אחד יודע ךעשות בור עוד כיסאו כראוי ונפל לתוכו שורו חמור ומת פטור אז הגמרא אומרת כמן דחיסה הו כראוי איכן אםם איך לתוכו שור או חמור כיסה אותו כראוי איך פ שור אמר רבי יצחק בר חנה הליע מתוכו הוא לא ראה היה מבפנים תולעים ונשבר טליע ונשבר זה לא נכר מבחוץ בעיה להו כיסה הוא כיסוי שיכול לעמוד לפני שברים ואין יכול לעמוד מפני גמלים למה גמלים כבדים

יותר משור וטו גמלים ורוה באו הגמלים היו כבדים ועשו אותו רעוע את הכיסוי וטו שברים ונפול בה באו שברים ונפלו בתוך הבור מ מה הספק אמרי איך ידמה אד ישכ גמלים פושע יש הרבה גמלים שמה הולך זה מקום של הבדואים ויש להם גמלים והם הולכים עם גמלים פושע ה וד לא שכיחי גמלים אנוס מה יעשה לא צריך לעלות על דעתו שיבואו פה גמלים לה צריכה דתו לפרקים פעמים באים גמלים האים הספק הוא ממרן כ דעת פרקים פושע הוא ד סוקי דעתה כין שפעמים באים גמלים אז

הוא פושע שהיה צריך לשים על דעתו ודיל מה כין ד שתה מעט נקע אנוס הו עכשיו אין אז על כל פנים אין גמלים מה יעשה לא צריך לחשוש דבר שלא משוי תחילתו שסופו בונס הוא לא נכנס פה זה לא פשיעה בגמלים זה פשיעה למה לא לא יכול לעמוד לא אבל אבל אין בגמלים פה פרקים לא צריך לדעת דעתו שבאו תשמע כיסאו כראוי ונפל את תוכו שור חמור ואמת פטור ככה אמרנו במשנה איך ידמה הגמרא שאלה איך ידמה אק ראוי לשברים קראו לגמלים איך י נפול איך

היפו אל עליו כראוי לשברים ולא קראו לגמלים ובאו גמלים וקילו את הכיסוי ועדיין ישי גמלים המ פטו פשעו וא זה לאגמים פשיטה נוסו מה יעשה י פטור בטח אנוס אנוס הו אין ליו דת פרקים שבאים הגנים פרקים ואתו גמנ ורוע ואתו שברים ונפלו בה וקתני פטור עלמה כיון שתקה אסו כיוון שעכשיו אין כן גמלים לא צריך לחשוש לזה ולכן הוא אנוס הנה ראיה מהמשנה שמה שפטור על ה שפטור אמרי לא לא לדבר לא מבין לא מבין תבין לאט לאט השם ישמרך אמר לא אתה הבנת ואתה

משלים את דברי לכן לא לדבר פטור זה על השברים אולי פטור על הגמלים מאיפה אתה פושט את לא לא לא אמרי לא לעולם כראוי לשברים וכראוי לגמלים גם ראוי לשברים גם ראוי לגמלים כקש הלך אכי נפול קשה לך איך נפלו בו לבסוף אמר רבי יצחק בבר חנה שטלי מתוכו נתקלקל נשבר מתוכו אז אין רעיה הגמרא דחתה את הרעיה אז בוא נראה מקום אחר תשמע לא כסר כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב ככה אמרנו במשנה המשך המשנה לא כיסה את הבור כראוי ומת חייב איך

ידמה אלמה לא קרוי לשברים ולא קראו לגמלים פשוטה צריכה לממר דחיה ודאי פשוט שהוא חייב לא צריך להגיד לי את זה אל ליו כראוי לשברים ולא כראוי לגמלים ובאו גמנ קלקלו ועדיין ישש לדון איך ידמ שכיחי גבנים פשעו ד שבנים אסו אן לד פרקים גבנים מגיעים רק לפעמים ואתו גבנים ורעו ו שבר ונפלו בה וקטני חייב על מה כון פרקים פושע סוקי הדעת הי צריך לדות דעתו שיבואו קמנים קלקלו את הכיסוי אז זה נקרא פושע פשוט מפו שחייב פושע הוא הגמרא דוחה לעולם קראו לשברים ולא

קראו לגמלים ושכיח גמלים קקש הלך פושע הוא ודאי חייב נכון ודאי חייב אומר לא אדי נשים רשע כיסו כראוי נשים ספה נמה ו כיסו כראוי ז מה חידוש ח המשנה אומר אין בזה חידוש אגב שהמשנה נקטה ברשע כיסא כראוי אמרה בשפע כיסאו שלא קראו למרות שזה הגמרא גם יכלה לומר לעולם לא קרוי לשברים ולא קרוי לגמלים אלא הוסיפה צריחה ונכתבה הגב הרשע יפה איק דמרה הספק היה אחר אומר באמת הגמלים מגיעים רק לפעמים הנמה ודאי לא בעיה לא הסתפקנו כש הגמלים מגיעים רק לפעמים לא הסתפקנו

כ דת פרקים פשעו סוק דעתה כמה שבאים לפעמים גמלים היה צריך לעלות על דעתו שבואו גמלים למה הרבה יש פעמים באים גמלים ואז יכולים לבוא אחר כך שברים וליפול אתה יודע שלפי ההלכה הרמבם פסק כפו ק דמרי הזה כי בעלן רגע כי בעיה לן אכי יהודי בעיה לן מה שהסתפק באופן כזה מה כיסה הוא כיסוי שיכול לעמוד בפני שברים ן יכול לעמוד בפני גמלים הו שכיחי גמלים אבל לא באו גמלים יש מצוי גמלים לא באו גמלים וכלכל טליע מתוכו הכיסוי הליע מתוכו התקלקלו מה הוא ממרי

מגו דה פושע אצל גבנים פושע נמ עניין התלעה עודים אמרגו כיון שוא היה פושע ענין גמני שפעמים באים אפילו שעכשיו זה לא היה לא באו גמנ אבל כן שטלי ופושע גם טלעה למה התורה לא פתרה אותו דווקא בכיסוי כראוי בוא נראה תה שמה לא ודמה לא אומרים גו כן אמרתי את זה אתה שמע כיסה הו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור כיסה את השור את את הבור כמו שצריך ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור והתמר עלה אמר ביצחק בבר חנה שטלי מתוכו שואלת

הגמרא איך דמי הנמר קראו לי שברים וקראו לי גמנ טליע מתוכו פשט פטול יבן מה יכול לעשות איל עליו כראוי לשברים ולא קרו לגנים ושכיח גמלים וטלי מתוכו וקתני פטור על מה לאמ מגוד פושע ן גמנ פושע הטעה זה נפל בגלל שטלי לא בגלל הגנים שרעו והנה אתה רואה לא פושע לא אומרים מגו אומר לא לעולם קראו לי גמנ וקראו לי שברים לי מתוכו קש פשוטה שיהיה פטור כילי מהב מהז ש כמה ש היתי אומר חושב מדי פעם צריך ללכת לבדוק להקות עליו על המכה על

המכסה לראות שהכל בסדר בטח אם היה לו שמה מטמון דולרים של ציון משה היה עוזב את זה ככה כל יום הוא היה מקיש למעלה בסוף בס לא צריך לא משמע שניה את שמה לא כיסה כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב נכון איך ידע מימה לא קראו לשברים ולא קרו לגמלים צריך חייו פשוט אין עליו כראוי לגמלים אין עליו סליחה ברים את שמה חוזר חוזר לא כיס נפל שחמור חייו איך דימה לא קראו לשברים ולא קרו לגמלים צריכה למר חייו ודאי חייב אין עליו קרוי

לשברים ולא קרוי לגמלים באו גמנ קלקלו את הכיסוי ועדיין יש לדון אדגים פושע אנוס א גבים מתוכו בחיר מגוג הנה אמר לא לעולם קראו לי שברים ולא קראו גנים כי גנים וגמ וים פו פ פשע כיס כראוי נש שפה נמה כיסו לא כיסו יפה תשמה יופי אותו ושם למעלה פרחים לא כיסה אותו ושם למעלה פרחים השוואה עוד תשמה איזה זר לא לא לא לא צריך אתה שמה זה עושה לי טוב הרב שיהיה לך תמיד טוב אתה שמעו נפל לתוכו שור אמרנו במשנה חרש שוטה וקטן סומה

ומהלך בלילה אפילו שהשור פקח כל אחד מהשברים חייב בעל הבור מה זה מה הלך פה נפל שמה שור שהוא חרש שור שהוא שותה שור שהוא קטן שור שהוא שמה מהלך בלילה אפילו ששור פיקח על כל אחד מהשברים הללו חייב בעל הבור מה זה פיקח מה זה שור פיקח בו חב הוא מהלך בלילה סומה הוא מהלך בלילה ששור פיקח והולך בלילה הכל אחד מאלה חייב בעלו נכון ככה זה נפל אבל פיקח ומהלך ביום פטור בעל הבור למה יש ל למה יש לשור שכל צריך להבחין בבמ למה

שור פקע מהלר ביום פושפוש פקח א ש גו שמ הנה לא אומרים מתוך שהוא פושע על עניין גנים נחשב גם על עניין התלעה אז זה נפשט הספק נפל לפניו נקל בגמ הקריה ככה אמרנו זה למחר עכשיו עכשיו שאלות מבחן מבחן לא לדבר לא לדבר ש תן לי מבחן גם כן יש לי תודה יצחק תיקח מבחן תכתוב בלי לדבר לכתוב את השם בניהו שמ היק השם ישמרך מהיכן לומדים שאסור לאדם לגדל כלב רע בתוך ביתו פסוק נכון ולא תשים בתוך ביתך א אה כתוב בביתך סליחה לא

לא לא כתוב אתה כתבת טוב דמים או דמים ממון המוטל בספק מה הדין חלק דת רבנ לדעת רבנן המוציא מחברו עליו הרעיה מחלוקת ובינתיים שני שאלות שגם כל ילד שלומד הוא ידע המוציא מחברו עליו הראיה זה דעת רבנן ג' שאלה שלישית המוכר שור לחברו ונמצא נגחן מתי דכו לעלמה הוה מקח טעות כ לך הישה נכון אם הוא רק מוכר לך קונה לחישה ו מאיפה הוא יודע ב המוכר מהר אות מכונה לך זה הוא אומר באזור שקונים רק ל צריך חרג הבן אדם הזה ש מהעוטף ד''

שאלה רביעית ראובן שהכניס כדרות לחצר של שמעון בלי רישות הוא בא בהמתו של שמעון שברה את הקדרות חייב שמעון לשלם לא לא חייב לא בלי ראשות ח ר ותך בחצר אתם צודקים לא כתוב לא כתוב אתה בכלל לא מתחכם ה הנותן שם המוות פני בהמת חברו כלה במתה האם חיב חייב ופטור נחמד פטור מדיני אדם אבל חייב מדיני שמיים במה לא יודע לא לאכול השאלה שישית מחלוקת כבד עליו המסע וביקש מבעל החצר להכניס את הסלים לחצרו ונתן לו רשות וזכו הסלים האם הסכמת בעל הבית היא

קבלת שמירה או רק נתינת רשות אם הוא אמר לו תכניס כאילו אמר לו מחלוקת כן מי זה קחי לדעת רבי מצרים לא קיבל שמינה דת מ רבי ז שור שאלה שביעית שור שנגח אישה הרע ויצאו דע אם בעליו משנן מ בלדות לא למהו אשו אנשים רק אנשים שגרמו רק שור מועד כמו אנשים לא משלם זה בדף אחר הגיש מישו מאיפה הוא אבל הרב זה לא כתבת שלם זה לאישה ויש שלם זה ד אני לא יודע את זה אני לא יודע כתוב כי נצו אנשים שברן הום

שאלות מאוד קלות כן צריך להגיד לו מה זה של כיתה א' תראה נו מה כתבתי השם במבחן תראה נו השם למעלה סדר חורש הלכות בטח אנחנו הלכה וואו איין קורעין למד בחל המועד אלא לקרוביו שהם חיייבים להתאבל עליו אדם שלא קרוב של המת רוצה לקרוע פני הכבוד אסור וכן על חכם או על אדם כשר מותר לקרוע עליהם או אם עמד שם בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע בעל קרוב שחייב להתאבל עליו ועל חכם ועל חכם קורע אפילו אין לו בפניו אלא שבע לו שמועה במועדם אם הוא

בתוך 30 יום ועל אדם כשר אנוק לה אם כן ידע בין מיטה לקרוע ויש חולקים שאסור לקרוע בכלל בכל המועד ונהגו בני אשכנז שלא לקרע במועד אפילו על אבי ואמו אלאם א כי אם על אבי ואמו ועל שאר המתים קוראים לאחר המועד מקום שה מנהג יש קו על כולם ומה הספרדים היום קורעים על אביו ועל אמו והשאר קרובים רק לאחר הח לאחר המועד אבל בשאר הערים קוראים גם על על שאר קרובים זה בירושלים אבל מנהג הפולנים לקרוע על כולם על כלומר כל המשפחה החיו הגדול ואחותו

הגדולה זה בכלל אבי ואמו ז אין חולצין כתף אלא קרובו של מתחיבים להתאבל עליו או על חכם היו נוהגים להוציא זרוע ימין ערומה מוציאים ועד בית הצו ככה סימן אבלות שמאל לא כ הוא אומר היו נוהגים להוציא זרוע ימין שהיה ערומה אלא קרובו של מת סתח זה כתוב פה אלא קרובו שלמת מחוייבים טבל עליו או חכם היום לא נהגו לחלוץ כתף אפילו ביום חול אבל אם אבי ואמו נקברו ביום טוב עצמו לא קורה עליהם בחול המועד למחר באותו יום בטח שלא אבל גם בחול המועד מחר

אז מה מי שקורע בכל המועד אחר כך הוא מחליף את הבגד נכון אה בכל ומד כן שמה קורה אם הוא מחליף אותו רגע על המת אחר כך זה עכשו חג ם עושים לווייה רק בטח א אם אם חס ושלום בשבת נתר מיש מה פתאום בצלש ח מברין בחול המועד זה סעודת הבראה לאבל והוא שלאו יברו ברחבה שלפני בית הכות אלא קרובו של מת ולא יברו האבל בתוך ביתו אלא על מיתות זקופות פי שאין כפיית המיתה ברגל כלל אבל ממש בסעודה אולי במזונות מברין לא יושבים על

מזרון לא לא לא לא בחול המועד לא כן הגענו ית לון אלא נכון וז ב הגענו ט אנחנו גמרנו הלכות גירושים עכשיו יבו בחליצה דף כפ נכון זה של שבת מה עכשיו לומדים כן הלכות יבו וחליצה יש בכללן שלוש מסוות שתי מצוות עשה ואחת מצוות לא תעשה זה פרטן א' מצוות עשה ליבם ב לחלוץ ג' לא תעשה שלא תנסה במה לאיש זר עד שתעשו רשות הבה מעליה ואישה שהיא ראוייה ליבום נקראת זקוקה ליבום ורשות היבם נקראת זיקה וו מצות אלו מפרקים אלו א' מצוות עשה מן

התורה שיבם אדם אשת אחי מאבי בין מנישואין בין מן הארוסין אם מת בלא זרע שנאמר וובין אין לא במה יבוא עליה מן התורה איה צריך לקדש במתו שזו אשתו שקנו שיקנו לו מן השמיים אלא יבוא עליה וכתובתה על נכסה בעלה הראשון ה בעלה שמת ב לא רצה ליב מו ש לא רצת אי הרי זה חולץ לה ואחר כך תהיה מותרת נסה לאחר מצוות עש מ התורה לחלוץ אם לא רצה אם לא רצה ליבם שנאמר ח נצה נעלו מצוות ייבום קודמת למצוות חליצה ג' זה שאמר בתורה

ובן אין לו אחר הבן אחד הבן ואחד הבת או זרע הבן או זרע הבת הויל ויש לו זרע מכל מקום בין מאישה זובין מאישה אחרת הרי זה פותר את אשתו מן החליצה ומן הבו אפילו היה לו זרע ממזר ממזר או עובד עבודה זרה הרי זה פותר את אשתו מן ניצה ומן הבו ד' אבל בנו מן השבחה ומן הנוכרית אין ו פותר שזה רבא מן השבחה עבדים הבא מן הגויים גויים כאילו אינם הרי הוא אומר בשבחה איישה ולידיה תהיה לה אדוניה למת שבלד כמוה ו בגויה הוא

אומר כי אסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מחשב בקהל ואף על פי שנשתחרר בנו מן השבחה או נתגייר בנו מן הגויה הרי אין כשר גים ומשוחררים ואינם פוטרים את אשתו הרי שהיה לו בן מן השבחה שלו ושחרר ושחררו ושחררה ונשאה הומת בלא בלא זה רע הרי זאת תיבם לאחים א עלפי שבנ ממנו קיים שכבר שחרו משהו אחר ה מי שמת והניע אישה מעוברת אם היא פילה אחר מותו הרי זו תייב ואם ילדה ויצא בלד חי לאביר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי פטורה מן החצ ומן

הבום אבל מדבר סופרים עד שודה בוודאי שקלו וחודשו ונודד תשעה חודשים גמורים אבל אם לא נודד לכמה נולד אם שעה 30 יום הרזה לד קיימה פותרת נשי אביו מחצ מבו ומת בתוך 30 אפילו ביום 30 בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג או אכל אריה הרי זה ספק נפל ספק בין קיימה פיקח אמו חולצ דברי סופרים ולא מת במת וואו מי שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר הוא עובד עבודה זרה בן קטן בן גדול שצר ושו ברובו נביר העולם קודם שימות אחיו הרי זה זוקף

את אשתו ליבו קודם שימות אחיו רק ואם היה לו אח מן השבחה או מן אנוכית אין אין לו אחיו לדבר לדבר מן הדברים ואינו זוקק את אשתו אף עלפי שהייתה לידתו בקדושה ל והייתה הורתו שלו בקדושה אינו אחי ז אחים מן האם אינם נחשבים אחים אלא לאבלות ולעדות אבל עניין ירושה וליבו וחליצה הרי אין כמי שאינן שאיין אחווה אלא מאו חט גרים שהתגיירו ועבדים ששרו אין להן אחווה כלל והרי הן כזרים זה לזה אפילו אחד מהן אורתו שלאו בקדושה ודתו בקדושה ושני אורתו ודתו בקדושה הרי

הם כזרים אפילו תאומים ונדו בקדושה אין ביניהם מחווה עד שתי אורתן לדתן בקדושה מי שהיו לו נשים רבות ומת בתה או חליצת של אחד מהמהם פוטרת את שאר ואיו מיבה משתיים שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה אינו בונה שני בתים כן אם היו אחים רבים אחד מהן חולץ או מיבן חד ממות ואותו שאר הצלות י היו ביבמות אלו כשרות לכוונה ופסולות אם היה מב מב שירצה אם היה חו חולץ הפסולה כדי שלא יפסול את הקשרה נכונה בחליצה ד א' מתו לא

אחין רבים ונפשו שטן פניהם א אפשר לייבם את כולם מייבם םם חולץ לכולם או חולץ מי שירצה מהמהם יבמי שיירצה אחד מכל בית ובית לא שתיים מבית אחד אחד יב הכונסת במתו נאסרו צרותיה עליו והשאר האחים ואם בא הוא או אחד מחב על הצ הרי זה עובר בעשה שנאמר יבמה יבוא עליה לא עליה ועל צרתה ל ב בכלל עשה עשה לכן נסרה חלוצה היא וכ צלותיה על החולץ ועל שאר החים כולם סרות עליהם דברי סופרים כשני שמאחר שמת אחי בלבלד צלק אסו ערבה מכל ש מכל

נשו לפיכך תופסן בהן הקידושין כשני יג החול צ במתו כשם שהיא אסורה עליו כ קרוביה כגון אמה ובתה ו ני אסורה לבנו לא אחי אפילו השניות שלה אסורות כגון בכה וד רבי רבי דרור וכן היא אסורה לבנו ולאחיו אפילו השניות ש שלה אסורות כגון בת בת בת הביתה וכן היא אסורה לבן בן בנו כללו של דבר הרי היא כאשתו שגירשה לכן היא מתה ה במתו ועדיין היא זקוקה לו אסור בקרובי כאילו היייתה אשתו ומתה תחתיו כל הייסורים הינו בדבריהם מותר אדם נסע אחותו אחות צרת חלוצת

ושאר קרוביה יד מה זה דינו כדנה ודינה כדינו כשם שאסורה עליו גם הוא אסר אסור ליבם ניסא קרובת זכו כתו כגון אמה או ביתה עד שיבם אחד מחב לה או יחלץ ותס זיקתו מעליה וישא אמה או ביתה או שאר קרוביה אעל פי שהן כולן אסורות על אחים שחלו בם הוא מותר לו כמו שב הכ נסבים טוב גרשה אם רצה להחזיר חזיר פני ש אשתו לכל דבר ולא למה אשתו גירש אותה ולא נשאר עליה שום איסור בפני אחב כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים יכול הי

הייתה אשת אחים ובם אותה אחר כך אחרי שנה לא הסתדרו גירש אותה אם רוצה להחזיר מותר להחזיר תז כבר בארנו בהלכות אישות שבן תשע שנים יום אחד בתו ביאה בדבר זה הלכה מפי הקבלה לפיכך יבם קטן שרצה לייבם את אחיו אם היה בן תשע שנים יום אחד מייבם אבל אין יכול צד שיגדיל ובדק שהרי איש כתוב בפרשת עניין חליצה ם היה פחות מזה אין ביאתו ביאה בעד בן תשע אין הקונה קניין גמור כך אין בתו תרת לזר עד שבו עליה אחר שיגדיל או עד שתחלוף כמו

שיתבאר יז כן ה במערכת הנם רצה היבם לחלוץ ליבם אותה מייבם אבל אי אבל אינה החולצת עד שתגדיל ובדק ואפילו נבעל אחר שת שנה אינה חולצת עד שתיבדק וימצאו בסימנים יח כשם שבם חולט עד שיעשה איש ככ ה במה לא תעלות שתעה אישה גדולה ובם קטן שבע לבמה קטנה יגדלו זה עם זה יט הבמה לא תתב ולא תעלות עד שתמתין 90 יום חוץ מיום המיטה ויום הייבום או יום החליצה כי שאר כל אנשים פנימה לא תעלות בתור 30 יום פני שנה רויה ליבום שנאמר אם לא

יחפוץ האיש צ נעלו בעית שהיא עולה לייבום עולה לחליצה כל זמן שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה ואם ייבם אותה או חנץ בתוך שלושה חודשים או אם ינה מעוברת אזו נפטרה ואיננה צריכה כלום כף חולץ במתו קצת מעוברת וילדה אם היבלת של קיימה הרי ז כמין שלא נחלצה מעולם מותרת נכונה מותר בקרבה ואם הפילה או שלא שהה 30 יום אחר שנולד חוזר וחולצה הוא או אחד מאחד חליצת המעוברת אינה חליצה אתה מעוברת איין העבור כא לפי כך הכונס או הכונס או החולש יבמתו מעוברת לא תנסה

צלתה עד שתלת זו שאין הבלד מתיר עד שיצא לאוויר העולם כב הכנסת טוב נמצאת מעוברת מפרישין אותן ו ממתינין לה אם פילה יחזור ויקיים ואם ילדה אפילו מת ביום של לולד הרי זה מוציאה בגת וחולץ לה אחר כך תהיה מותרת לאחרים ואם קיים הולד 30 יום אחר שנולד הרי זה ולד של קיימה ואינה צריכה ממנו גד פני שהיא ערבה עליו כג ילדה לאחר שישה חודשים שמה בלד של קמה הרי הבלד ספק אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון לפי כך יוציא בגט בבלת כשר ואם

בעליה אחר שידה הבנים שבו אחרו ספק ממזרים פרק שני זה שייך להיום א' מדו סופרים שלא יבוא יבמתו שקדש אותה בפני שני עדים פרוטה או בשוה פרוטה וזה הנקרא מאמר ואין המאמר קונה במה קניין גמור כפי כמו שהתבאר עושה מאמר במתו שלו מדעתה לא עשה כלום שאין האישה מתקדשת אלא מרצונה קטנה מן האירוסין אין עושים במאמר אלא מדעת אביה ב כשם שהוא מקדש את במתו כך הוא מברך ברכת נישואין בסנה אה מברך ברכת נישואין וכותב כתובה כדין כל נושא אישה ואם בע לבים טוב ולא עשה

מאמר כנ קניין גמור נו צריך לחזור לקדש אחר בעינה מכין אותו מכת מרדות כותב לכתובה לא יפה ג כותב הבע במתו בשוגג ב מזיד ב בונס שוא מזיד וי שגגת או הנוסה בן שתהי מזיד והוא שוגג אונוס בין שהיתה א שנה בן שהייתה ערה בן שבעליה כדרכה בין שלא כדרכה אחד החומר קנה ד במדברים אמורים שתכוון לבעול אבל נפל מתקע בה או שבע שקור שאלא מכיר כלום או ישן לא קנה תכוון להטיח בקוד תח במתו לא קנה להטיח בבהמה וח במתו קנה שהרי תכוון שם בעילה

בכל מקום ה י במה ש במה ואמרה בתוך 30 יום לא נבלתי אלפי שהוא אומר בעלתי כופין אותו שחלוץ לה הועיל קידם וגירשה בגט ואם עדיין לא גירש כופין אותו שבעון או יחלץ ויוציא בגט גרשה לאחר 30 יום והיא אומרת לא נבלתי מבקשים ממנו שחלוץ לה אם היה מודה של הוא בעל קופיל אותו לחלוץ היא אומרת נעלתי והוא אומר לא בעלתי א צריך חליצה שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחרי שכן נשה וואוו מי שמת והניח אחים הרבים מצווה על הגדול יב אוח לוצ והיה

בכורש פי השמועה למדו שנו מדבר אלי בבכור של אחים כלומר גדול האחים יקום על שם אחים אמת שנאמר אשר תלד משמע אשר ילדה האם עם משמע שתלד הבמה לא רצה הגדול יבם מחזרים אותו על האחים לא רצו חוזרים צל הגדול אומרים לו עליך משרה או חלוץ או יבם ואן קופין את היבם ליבם אבל קופין אותו לחלוץ ח אמר הגדול המתינו לי עד שהגדיל הקטן או עד שבוע ה הולך או עד שיברי החרש ונמלך בו ואם לא רצה אני היבם או החלוץ אין שומעים לו אומרים לו

עליך מצווה אוב או חלוץ ט כן היה גדול במדינה אחת אין אחי קטן יכול לומר על אחי הגדול המסוה המתינו לא עד שיבוא אלא אומרים לזה שהוא כאן או יבם או חלוץ לא תענה אותה י יבמה ראוייה ליבום שלא רצה להתב דינה כדין מורדת על בעלה וקופי במה לחלוץ לה ותצא בלא כתובה הנח נשים רבות כל מי שטבע הבא מהם ליבום ולא רצתה היא המורדת חולץ לה ותצא בלא כתובה שאר צרותיה שלא נטבעו נוטלות כתובתן כשר אלמנות יא הי במין רבים וטבע אותה הגדול יבום והנה

רוצה בו ורוצה בחיב אין שומעין לה ש מצווה בגדול הוא ו מצוה בגדול לא שומעים לה יב אמר הגדול איני רוצה לא לחלוץ ולא לייבב הרי החילי אחי לפניך וטבע אותה אחד מן האח ליבו והיא אין רוצה בה ורצתה באח אחר ם רצה בה אין זו מורדת מחר שנסתלק הגדול שמצ מהב הרי כולם ראוין אותו שובי שביין וי והיא רוצה באחד מהן הוא רוצה בה ארי זו לא מרדה ולא עוד אלא אם היה אחד מהן בדינה אחרת ואומרת אני ממתינה עד שיבוא וי בם אותי אבל

זה אינו רוצא בו אין ז מולדת אומים לה שאינו הגדול שטובע אותה אם תרצה לחלוץ לה וניתן לה כתובתה חלוץ ואמנו הרי רצת ששב עד שיבוא אחיו אחיך א ואין לך דין קדימה עליו גדול לא רוצה אז זה לא מור יג בא זה ש שטט בו ולא רצה בה חוזרים צ זה שטבע אותה ליבום והיא אינה רוצה בו אומרים לה אין כאן מי שרוצה לייבם אלא זה מצווה יבום קודמת או תייב או תצא בלא כתובה כדין כל מורדת יד כל יבמה שאמר שדין שתץ ולא תיבם

הרי זו נותן את כתובתה אם יש את הכתובה קשר כל האלמנות וכן וכן היה יבמה יבמה מוק שחין או שיש בו שבמ אנשים עולה אצלה תנ את כתובתה דו בה מומין כשהיא שומרת בה חפה שדו אם לא רצה ליבא תן כתובה תו יבמה שדרני מבמה חיי בעלה שנדרה מכל היהודים קופין אותו שעוצ ל ובתה ואם נדרה לאחר מיטת בעלה נגשים מנו שלו לה לא רצה זו מורדת וכן אם נתכוונה בנדרה אפילו בחיי בעלה כדי שליבם אותה אין כופין אותו לחלות אלא אם כן מרדה תצא בלא

כתובה טו טז י במה ש בחליצה והיא אומרת אין חוצ לא נותן לי כתובת אלא ישב בבת בעלי כשאר כל האלמנות אן שומעים לה שהרי קנו אותה לזה מן השמיים ורצה מב רצה חולץ ונותן כתובתה ולאד אפילו אמרה אני ניזונת משלי אני ניזונת משלי ושב עגונה כל ימיים אין שומעים לה שהרי יב אומר לה כל זמן שאת זקוקה בי אין נותנים לאישה אפילו היה נשוי אפשר שישהו אישה אחרת או שתהיה מריבה בתוך בתו מפני הבמה יז יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה מפני שהייתה אסורה

עליו והרי מותרת היבם כמו שהתבאר אם רצה יבם ליבם מיבם ואין לעליו כתובה כדרך שלא היה לעל בעלה ודינים בבמה בתוספת כמו שהייתה עם בעלה אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה או שמחו כתובתה ומחנה אותה צריך הם לכתוב לכתובה כשאר הנמנות יח הבמה קודם שיבוא עלי הבמה או קודם שלו רי אסורה נסה זר נאמר לא תהיה שת מת החוצה זר ואם ניסת אחר בעלה וקה הוא והיא מוציא בגט אפילו היה לה כמה בנים נסרה נסרה עליו ועל יבמה ויבמה חולץ לה ואחר כך תהיה מותרת

חלים יטת קדש עלי אח נסר ע יבמה אלא נותן להעזר ככד שגת ויבמה מיבם וחולץ ואם היה יבמה כהן שאינו יכול לסג ירושה תצא מן הזר בגת כדי שלא יהיה החטה נזכר לולי במה כף חזר אזר בששה מן הארוסין ונשאה אחר ש אחר שחלת במה הם מוציאין אותה מידו אבל אם גש מני נישואין וחזר ס אחר חצ מוציאין אותה פני שהיא דומה אשת איש שנישאת ובא בעלה שאסורה על זה ועל זה כמו שבארנו והבמה שזנתה והיא זקוקה לא נאסרה לבמה אלא רצה ולץ רצה מיבם כא

כל יבמה שפ מדברי יש עלי זכת ם או אין עליה זכת ם כגון שלד לד שלא קלול לו חודשי מת בת 30 יום שדית ספק מדבריהם כמו שבארנו אם הלכ קדשה לאחר קודם חלצה חול מה ותשב עם בעלה ואם מקדשה לכהן שהוא אשור בחלוצה אין חולצ לה שים על זה אשתו ספק בדבריהם כש הכהן הומת הרי זו חולצת אחר כך תנסה לאחרים לך תחילה זוהר דף כו אחז יון במלך עשראל על ד משה אהרון ומרים מה בזכות משה כ בזכות ארן מרמה בזכ משה כת הכם

משמיים מן השמיים דש עז ען בעין ואנו ווא כשכל יומ בז מים חים ישאל ששר נשיא דומה לא צת כתב לק מבחוץ שים על חכם שמת בחח חכם שבא שמע שולל מחח מאחו החכם חולץ מימין ליו בית דין משמאל ונשיא מכאן ומכאן ול אבי ואמו על רבו מובק צא מכאן צא מכאן חצ תהו אדוני אנו ש רבותינו לפניך את כתורת הסמים מזן שבית המקדש קיים כאשר סבותם על יד משה יך כך כתוב בתורתך ויאמר אדוני אל משה קח לך סמים קח אליך הסמים נטף ושחלת חן

בנה סמים ולבונה זכה בת בבת יהיה ויאמר אדוני משה קח לך סמים נטף משחלת ח בנה סמים ונה זכה בת בבת יהיה ויאמר אדוני אל משה כלך סמים נטף ושחלת וחן בנה שסמים ולבונה זכה בת ב בה ב ה הוא ועשית אותה קוד רטום הקטורת כצד 3 בלם צור והציפורן וח ב ו מלח כתב למה הי בא עלו מרגליים יפין לה אלא שהן מכניסים רגליים במקדש בפני הכבוד תניה רבי נתן הב אומר 7 שנה של דבש למה מ בדש שהתורה דשנו עלי צור מעד דבש נח

לות בטנים משקדים ומר עליהם מעצור מע דבש נ בם לאז שמרתם שמרתם את הדבר הזה חניך כתב את העבודה הזא יה כם בניכם מה העבודה הז כ אמרתם ז פס יש מנורה זבה את המנורה י קנ געה כו שש ים צים שלושה ד אחדשה השניים מים כן שת הקנים הוציא מן המ ובמורים ש שני הק ממ ממ כתורם ותם זהב וש זהב טהו זהב ותה כיקר זהב ו עשה אותה בת כ אד וש אד אדוני ד ויאמר משה פ מש בה ויאמר משה א אני ך

ךי פחס ת רחן ופ שח צ ישראל החיילים הפצועים ש מספר כלים שגד הקדושה קדוש שלום בארץ חרית ישבתי חיה רעה מן הארץ לא תעבור שבר ותנו הקדושים אברם ק ק משה רון כל הקהל הקדוש כד עלמה יברך ידכן גם אלה שמאזינים דרך הלבי דרך הטלפון כד עלמה יברך הכון זכי הכון בבריאות בשמחה אורך ימים בשנים רעננים בריאים שמחים הצלחות ישועות נחת שמחה כן י רצון ונאמר אמן ששמע