הדף היומי מסכת בבא קמא דף מז הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי ז טבת תשפד

בוקר טוב היום אנחנו יום שלישי בשבת קודש ז בטבט תשפד היום זה פטירת מורנו ורבנו ראש ישיבת פורת יוסף הראשון רבי שלמה נידו זכר צדיק וקדוש לברכה גם תירת רבי אהרון בן שמעון וגם טירת רבי עמרם אבורביע זכותם יגן עלינו ועליכם ועל כל בית ישראל בעזרת השם אמן אז הנה היום יום שלישי בשבת קודש זן בטבט תשפד אמרו לו ל ליעקב אבינו עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים מבשרים לו איזה בשורה טובה צרח בת אשר יצאה לקראתם והייתה מנגנת לו בכינור אמר לה

בירך אותה יעקב אבינו אמר לה את תחיי אין אין מוות צרך בת השר יש לה מקום מערה באספן קוראים לזה מערה בת אשר אבל היא חיה נכנסה חיה לגן עדן אז יעקב אבינו כשראה את העגלות כשלח יוסף לשת אותו כתוב ותחי רוח יעקב אביהם כמן שראה כתוב במדרש יש מדרש מליה כמ שראה יעקב עגלו צו שהביאו הנשיאים למשכן מיד ותחי רוח יעקב אביהן למה הוא ראה שיוסף עומד בצדקו זה פלא פלאות כאשר ראה יעקב שהנשיא מביאים עגלות הבין בנח היתה דיה ביותר ידע שהם מתעסקים בטל

מלאכות הבין שהם שמה שכתוב בתורה ויבוא לבית לעשות מלאכתו יש שתי מלאכות ממילה מלאכתו שנאמרה אצל יוסף זה מלכתו ממש לא לעשות עבירה יש בזה יש בזה עניין ארוך אין כוח להסביר את הכל אבל זה תלוי בטל מלאכות טל מלאכות של שבת כנגד טל פעמים בתורה כתוב 39 פעמים מלאכה מלאכתו מוזכרים בתורה כנגד טל מלאכות יש פסוק והמלאכה התה דים גם היא מן המניין של המלאכות יש פירש פסוק רידו תשה הזהב שלא יעבה עשו אותו דק ויבוא הביתה עכשיו לעשות מלאכתו שנאמר אצל יוסף הוא לא

ממנטל מלאכות למה כמה שפירשו שבא לעשות צרכיו דהיינו דבר עבירה חס ושלום אבל יעקב אבינו פחד כשהוא ראה את העגלות אז פרש את הפסוק מנחתו זה מלכת עבודה ממש לא שבא לעשות דבר עבירה למה הפסוק שאומר במלאכה הייתה דים זה לא מן המניין זה זה לא למלכה אלא להגיד שעבודה נגמרה אז כשראה יעקב את הנשיאים הביאו את העגלות אז המלאכה הייתה דים שנגמרה המלאכה אז מובן שהנשיא אמרו כשיגמרו בני ישראל להביא תרומת המשכן נביא אנחנו לבסוף מה שחסר אז כיון שבו ישראל כל הצורך הנדבה המלאכה

הייתה דים היו הנשיאים מצירים שלא זכו בנדת המשכן אז מבואר שם שבפסוק זה לא המלאכה הייתה דים זה לא מעניין המלאכות של טל לכן מוכרחים לומר מלאכתו חס ושלום לא נבר עבירה אלא מלאכתו ממש כלומר שיוסף היה צדיק גמור מה שעשו לו לא הצליחו עליו זה העניין זה פל פלאות למה רק שראה יעקב את העגלות תכי רוח יעקב אתם יודעים שיש מעשה שהיה בפולין היה יהודי שלא ראה את הבן שלו משך שנים אחרי ההשכלה הרורה יום אחד הודיע הבן אומר אבא אני מחליט לנסוע לברלין ללמוד

באוניברסיטה אביו הצטער צער גדול ניסה להני את בנו תשמע אל תעשה את הדבר הזה אבל זה לא הלך לו מה שאילץ אותו להתמודד נגד האפשרות לא הלך כדי לשכך את צערו של אבי אביו פתחו הבן ימשיך למשור תורה ומצוות אל תדאג אבא אני אהייה צדיק אני אלך בדרך השם כל יום אני אלמד תורה אני אניח תפילין אני אתפלל אני אלך כמו יהודי רגיל עם פאות עם זקן אבל מה זמן קצר אחרי שהגיע לברלין כבר נקראו בו אותו עד ד זנח דרך אבותיו ככה זה ונטמע גילח

את זקנו קצץ את פאותיו הטה עליו מראה שיתאים לסביבה הנוכרית יום אחד קיבל האבא מכתב הבן שלו מודיע לו רוצה לבקר אותו לפני חג הפסח או ציפה לפגוש את פנו פנים אל פנים לראות הוא רוצה לראות אותו איך הוא נראה מה עשה הבן לפני ששה בל אביב גידל חודשיים גידל זכן גידל פאות וקנה שטריימל שהגיע מועד הנסיעה בא אבא שלו רואה אותו שמח או היה מקפיד הם אתה גם אתה חי כמו יהודי אבא בטח אני הולך ברחובות ברלין בלבוש יהודי זקן פאות אבא היה שמח ככה

היה מדי שנה חג הפסח הוא בא מראה יהודי אוי ואבוי אבל הוא היה נשוי בכלל לגויה אבל את הביקור היה בא יום אחד קיבל הבן מכתב מאבא שלו בכל שנה אתה בא לבקר אותי הפעם אני רוצה לבקר אותך הבן התחמק בכל מיני טוענות מענות מה עשה הוא הוא ראה אבא אמר אולי יש משהו לא בסדר עלה על הרכבת ובהפתעה גמורה הודיע הופע בבית של בנו פתחה גוייה את הדלת היה בטוח שזו ה משרטת יפו בעל הבית שהופיע בנו מולו וואי וואי נפל מתעלף לא האמין למראה

עיניו ואז תארו לכם מה קורה כן איזה ביזיון אומר יעקב אבינו לא ידע מה עם יוסף חשש לחייו אמרו לו בניו עוד יוסף חי הוא לא האמין אומר אני רוצה לראות אותו בפנים אני רוצה לראות אותו ממש לא תגידו לי יוסף חי רוצה לראות אותו שהוא מנהל אור החיים ואז הוא ראה על הפנים שלו איזה אור איזה דברים פלא פלאות תחי רוח יעקב אביהם רואה פנים של מלאך כן זה זכות גדולה שהבן הולך בדרכי האבא כמה זה אז זהו שאומר אלך והראנו בטרם אמות שגלה יוסף

למצרים פחד ש חס ושלום יעקב אבינו תימה עוד יוסף תימה עוד ברית אז זה היה מתאבל אבל כשראה אותו באיזה פנים מהירות אמר בוודאי זכייתי אז הוא היה שמח יעקב אבינו זה פלא פלאות וזה אמת שאדם זוכה שהבנים שלו הולכים בדרך השם אין כמו זה בעולם אבל היה פה בירושלים ב טמון זה מעשה שהיה לפני איזה 40 שנה היה יום כיפור איזה יום כיפור בבית הכנסת הגדולה בקטמון יום כיפור היה שמה אחד מהקהל קראו לו רבי יוסף כן של אשכנזים היה שמה איזה יהודי בבוקר יש

ם האשכנזים אחרי קריאת התפילה יש אחרי קריאת התורה יש להם תפילת זכור הנשמות והכל הזה אז יש איזה הפסקה למה יש אנשים שעוד לא באו אפילו שהספיקו לכל הפחות להיות ביזכור אז יש הפסקה היה יהודי אחד רבי יוסף הזה יצא קצת בחוץ ינשוף אוויר למה איזה רבע שעה הפסקה טוב הוא רואה 11 סנים ברחוב יושב איזה אחד יום כיפור מעשה סיגרה ממולו וכשראה אותו יהודי עם זקן ופאות הרים את הסיגריה עוד למעלה [מוזיקה] והוא אבל מה הוא מסתכן הוא רואה זה הוא מכיר אותו זה קוראים

לו רוברט זה רוברט הוא מכיר אותו מ נשה איתו פעם במטוס יהודי טוב היהודי טוב מכיר אותו טוב מה יעשה אמר לו אתה רוברט אומר כן תן לו שני עדיים ככה חמות ווא ממשיך לעשן את הסיגר אומר לו אניק יוסף אתה זוכר נסעתי אך במטוס וזה מה שלומך מה אתה עושה מה המצב אומר אני כועס עליו על מי אתה כועס עליו למעלה חס ושלום מה יש לך אז אומר לו 40 שנה מהשואה אומר לו פני 40 שנה בשואה לקח הבן שלו עד היום לא רואה אותו

בן איזה בן בן יחיד אמא שלו גם הלכה אבל הבן הזה אני לא יכול לשכוח אותו לא יכול לסלוח ככה לקח לי את הילד שלי וקשה לי מאוד התחיל התחיל לדבר איתו אומר לו אתה לא יודע חשבונות של הקדוש ברוך הוא בוא עכשיו יש תפילה תזכור אומר אניני 40 שנה לא הייתי בבית הכנסת לא עשיתי לזכור לא התפללתי כלום אומר בוא תיכנס איתי ופייס אותו פייס אותו בקיצור הסכים להיכנס זרק את הסיגריה נכנס הוא עלה לחזן אומר נעשה לו השכבה מיוחדת רק לבן שלו אחד אחד

מיוחד ועשה תשלשל חזק למה הוא שבו מאוד כך וכך ותעשה טובה אומר אין בעיה בקיצור ה התחיל איזה איזה יזכור לעשות לו אזה אן בלא רחמים ו מסתכל עליו ואומר לו מה השם אז הוא אומר לו צקל אומר יצחק בן ראובן יצחק בן ראובן זה החזן התחל התחיל קצת להוריד דמעות צחק בן ראובן טוב מסתכל על עוד הפעם המשיך את התפילה שגמר ניגש אליו אומר לו אתה מה קוראים לך אתה רוברט אתה היית בשואה איפה באיזה אזור בזה כן היה לי בן יציק אבא זה אניצ

כילו זה אתה התעלף אומרת זה התעלף ואחר כך עוד הפעם ם אתה צקל בקיצור נהיה כל הבית הכנסת נהיה מרקחה פלא פלאות האבא של החזן רוברט משהו אומר אתה רואה זה 40 שנה לא ראה אותו עכשיו מה הוא רואה אותו בשיא הפאר שומע אותו אומר אתה רואה אתה כל הזמן כועס על הקדוש ברוך הוא אבל ה שכו לא לקח הוא אומר לו סך הכל ביריות נפגעתי קל וברחתי הצלתי אמא עלך והוא ניצל וזה הכל עילת העילות וסיבת הסיבות תראה לפעמים אדם כן מתמרמר סתם אבל מה

בכל זאת תמיד זה הכל מן השמיים הכל לטוב תמול בערב אני הייתי בשוהם יש שמה איזה קצין שנהרג אז הלכתי לנחם אותם ו כל כך משפחה של צדיקים שם לקח אותי יוחנן שם הייתי שמה זה ראיתי צדיקים איז איך ה חזרתי ממירון אז אשתי גם היייתה איתי אז האמא של הבחור היא אומרת לה לאשתי שהיא רוצה כל מילה שאני אומר להשים את זה על הלב שלה זה מרגלית על הלב שינחם אותה על הבן שלה אזם מספרים לי שם ש שהם לא ראו אותו מ משמחת תורה

אותו יום הוא נסע הוא לא בא לבית עד אז אומר והוא היה חטא תורה אצלהם ולפני כן הוא הלך למקווה טהרה והוא טבל וכשהוא ראה ושמע שיש את המלחמה וקוראים לו וקוראים לו דרך חברים כם הם הולכים בדרך השם הוא אמר לאבא שלו מה נעשה אבא שלו אומר לו תראה קודם כל תעלה לתורה חתן תורה ואחר כך השם איתך סע תלך הוא אומר אומר כל כך הם עשו שמה הוא היה עושה איתם איזה שבתות איזה איך עשה איתם נרות והם בשבת בתוך בתוך הטנק משהו כנראה

עשו איזה קידוש הוא עושה להם והם שמה כל החיילים שלו לא דתיים אז היו מורידים דמעות והם מצלמים אותו בשבת הם לא דתיים לא הולכים בדרך השם אז א והם אים לי את התמונה איך שהם איך שהוא עושה להם את הקידוש ואיך הוא משמח אותם ושר איתם וכולם רוצים אומרים לו אנחנו רוצים גם להיות כמוך וגם לשמור את השבת וגם ככה והוא המפקד שלהם תראה ו לא לא ככה זה מהשמיים דודי ירד לגנו ולקט את השושנה היקרה הזאת אז ככה זה זה אדם לא יכול לדעת

מה אבל הם מה מה הם אמרו לי שבתוך שיא אתה יודע ביומיים הראשונים היה שמה מלחמה נוראה בשביל לגרש את המחבלים ולטהר את המקום שמה היה מלחמה נוראה הוא אומר אב אחרי יומיים הוא מתקשר לאבא שלו אמר אבא אני כל כך רציתי לעזור לך בסוכה אני יודע שאתה כל כך עובד קשה בסוכה הוא ואומר אבא אומר אבא של לא מה פתאום וא אומר כל שנה אני עוזר לאבא בסוכה ועכשיו לא יכולתי למה הוא עשה את זה הוא רצה להרגיע את אבא שלו שהוא בסדר והוא שלא

יהיה במתח עליו כי הוא שמע דברים קשים אז הוא אומר לו אבא אני לא יכולתי לא יכול לבוא לעזור לך בסוכרת תראה איזה איזה מידות טובות איזה אנשים טובים איזה וגם האבא והאמא ואז אני יושב שמה אז א בא הרב שמה של הבית הכנסת אז הוא אומר לי ש אנחנו עושים כמו שאתה אמרת לנו מה אמרתי לכם אז הוא אומר ששאלתי שאלת אם אנחנו לומדים עושים מבחן אז אמרנו ך לא אז אמרנו מהיום נעשה מבחן עכשיו אנחנו כולנו עושים פה מבחן לומדים הרב עושה לנו מבחן

ומי שיודע הוא מקבל בונבון כן ומי אחראי על הבונבונים משה משה זה אבא של הקצי שנהרג כן כן תראה איך הם לומדים איך הם מסתדרים איך יש להם אהבה כזאת לתורה נראת שמיים לפ 23 שנה אה כן לא היה להם ילדים קיבלו ברכה ש אה ונולד לו בן נולד להם בן עכשיו ד נכד נכד הבת שלו ילדה בן בדיוק ביום חמישי שעבר יום אחתו הם קברו אותו ביום רביעי ביום חמישי נולד בן התרפאה המשפחה כן טוב הקדוש ברוך הוא יעזור שיהיה ישועות בעם ישראל אז הלימוד

שנלמד זה להו נשמת כל מתי ישראל בפרט נו נשמת החיילים שנפלו על קידוש השם וכן כל אותם שנרצחו ונדחו ביום שמחת תורה שם ולרפואת של כל חולי עמו ישראל לרפואתם השלמה של החיילים שנפצעו במלחמה הקדוש ברוך הוא ישלח להם רפואה שלמה מן השמיים אמן יחזיר את כל החטופים לביתם חיים טובים ו שלום בריאים ושמחים אחנו כל בית ישראל הנתונים בצו ובשביה העומדים בין בים בין ביבשה ק ירחם עליהם וצאם מצה לברכה ומפלה לעוו ושת בעגלה ובזמן קרים ומר אמן אמן כ לפתוח שמואל גם אתה רב

שיור שם בעפולה תפתח זה שמואל שמואל יב שמואל ב פרק יב וישלח אדוני את נתן אל דוד ויבוא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש לעשיר היה צון ובקר הרבה מאוד ולרש אן כל כי אם כבסה אחת אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדיו מפת וכו מכוסות תשתה בחכות תשכו ותהי לו כבת ויבוא אלך הלך לאישה עשיר ויחמול לקחת מצנו בבקרו לעשות לאורח חבה לו ויקח את כבסה דאי שרש ויעשה לאיש שבה אליו ויחר אב דוד באיש מאוד ויאמר אן

נתן חי אדוני כי בן מהת האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבתי עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל ויאמר נתן אן דוד אתה האיש כ אמר אדוני אלוהי ישראל אנוכי משכתיך למלך על ישראל ואנוכי הצלתי מיד שאול ואתן ליך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעת והוסיפה לך כהנה וכהנה וי וואי וי וא איך אומר לו אתה איש אתה עשית את זה לקחת את מיכל בת שאול אומר איך מדוע בזית את דבר אדוני לעשות

הרע בעיני את אוריה חיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאישה ואותו הרגת בחרב בני אמון ואתה לא תצו חרב מביתך עד עולם עקב כי בזיני ותיקח את אשת אוריה חיתי להיות לך לאישה ו וי וי חל ש משמיים חלו השם כ אמר אדוני הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשך עיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשך לעיני השמש הזאת כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נרד כל ישראל ונרד השמש ויאמר דוד אל נתן חטאתי לאדוני ויאמר נתן אן דוד גם אדוני אבי

חטאתך לא תמות אפס כי ניאץ ניצתה את אויבי אדוני בדבר הזה גם הבני הילוד לכמות ימות וילך נתן אל ביתו ויגוף אדוני את הילד אשר יד אש רי לדוד וינש ויבקש דוד את האלוהים בעד הנער ויצום דוד צום ובלן בשכב ארצה ויקומו זכני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ורא איתם לחם ויהי ביום השביעי וימות הילד ויראו עבדי דוד ויראו פחדו עבדי דוד גידו כי מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דיברנו אליו ולא שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מ ילד ועשה רעה

ויר דוד כי עבדה מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אלבדו המת הילד ויאמר הו מת ויקום דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו ויבוא בית אדוני וישתחו ויבוא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל כ איך יעשה דבר אומר עד שהייתי יכול להתפלל התפללתי עכשיו שאין אן אבל בכל זאת כל האומר דוד חטא אין הלא טועה דוד היה לו בעיה שהוא הרג אותו בחרב בני עמון אתה רואים מה שאומר אומר הזוהר הקדוש ואותו הרגת בחרב בני אמון טוב היה חייב מיתה אבל למה בחרב בני

עמון ברגע שהורגים בחרב בני עמון אז הגויים יש להם כוח אם הורג יהודי גוי הורג יהודי הוא מקבל כוח השית אחרה מקבלת כוח כל הטענה זה בגלל אותו הרגת בחר בני עמון כי דוד מה שהוא עשה לכאורה לא היה בעיה כל כך משניות קודם צה דקה כן חורש לא בא הוא צריך לשלם על כל מה שהוא לא היה אפרים אתה אתמול היית נכון בסדר בוא נראה את ה ד מסכת יבמות משניות מסכת יבמות פרק טו דבורה בגתן כ ה משנה ד משנה ד' כן הם עושים

מה הם עושים להקה הז כל הכבוד לך אתה רוא הוא נותן תחזיר לו רק את העודף ול הכל נאמנים עידה אמרנו שמתירים את העצה נסה על פי עד אחד למה מתוך חומר שמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה אז הכל נאמנים להעיד האישה על מיטת בעלה כדי להתיר אותה להינשא חוץ מחמותה ובת חמותה למה הם שונאות אותה רוצות לקלקל לה אמו של בעלה ובת חמותה גיס אחות של בעלה בצרתה האישה אחרת של בעלה והיא במתה אשת אחים של בעלה ובת בעלה מה בין גט למיתה שבאמת גם

אנשים שלא נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גטה שהכתב מוכיח ממש יש כתוב עד אחד אומר מת ניסת ובא אחר ואומר לא מת הרי זה לא תצא תראו הבית דין גמרנו עד אומר מת ושניים אומרים לא מת אף על פי שנישא תצא אין מה לעשות שניים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נישאת עדיין תנסה מותרת להינשא אמרנו שזה מדובר בפסו עדות משנה ה אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת היה לו שתי נשים והלך עמהן מדינת הים אחת אומרת מת אחת

אומרת לא מת זו שאומרת מת תנסה תתל כתובתה מותר הקרשה של צרתה זה לא כלום וזו שאומרת לא מת לא תנסה ולא תתל כתובתה אחת אומרת מת אחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הוי מקשות זו את זו הרי לא ינסו הוא חולק על הר שרבי מאיר גם רבי יהודה ורבי שמעון אמריל בזו וזו מודות שהוא קיים הנסו העד אומר מת ועד אומר מ אישה אומרת מת ואישה אומרת לא מת הרי זה לא תנסה למה ספק הגענו משנה ו שכתוב שפפ מקץ בני החי בני חמ ומ

שמה אומד שמה חזר שבד שמה ח תפילת בית המדרש שתי אדוני לרדי תמיד כמני במות ששל הנה אנחנו באים כ א שבר או שמיים וארץ כן נפתוח היום אנחנו בעזרת האל דף מח נכון מז מז דף מז מ זקני מז זה משה זכית הלאה אנחנו נתחיל ממו עמוד ב איפה בשורות הרחבות בתחלה וכן פרה שנכחה את השור תעלו את השורות הרחבות וכן פרה שלקחה את השור משם נתחיל שהיה התחלת העניין למעשה הגענו למז הגענו גם כן בפסקה אבל לא נורא אמרנו במשנה וכן פרה שנכחה את

השור ונמצא בלדה בצידה המשנה דיברה שור שנגח את הפרה ונמצא בלדה בצידה לא יודע אם עד שלא נגחה ילדה או מ שנגעה ילדה אז עכשיו צריך לשלם בעל השור צריך לשלם על הפרה חצי נזק ולעובר רבע חצי של חצי למה זה ספק זה כמו סומכוס שאמר ממון המותר בספק חולקין בהמשך של המשנה וכן פרה שהייתה מעוברת והיא נגחה את השור ונמצא בלדה צידה ולא יודעים עד שלא נגחה ילדה הפרה וובר גם היה שותף בנגיחה או מש נגחה ילדה אחרי קודם כל מ שנגח ילדה קדם כל

ילדה ולקחה משתלם חצי נזק מן הפרה ור יע נזק מן הבלד ככה אמרנו במשנה חצי נזק השתלם מהפרה רבע נזק מהבל למה זה חצי של חצי ספק אז הגמרא שואלת מה חצי נזק ורביע נזק פלקה נזכרו דבע שלומה וכי המשנה אומרת שאדם משלם יחד זה שלושה רבעים מהנזק חצי נזק עלו שור טם משלם חצי נזק זה הכל היא הפרה נגחה תשלם חצי נזק סך הכל למה חצי נזק מהפרה ועוד רבע נזק מה מהבד למה ביחד זה שלוש רבעים מהנזק הרי מדובר בשתם ולכן פלגה ד נזקה

הו דבעי שדומה כולה נזכה נכ רבעה מה יעביד אתה כל הנזק פחות רבע מה זה עושה זה לא צריך להיות כך אמר הביה חצי נזק אחד מארבעה בנזק ורביע הנזק אחד משמונה בנזק יפה בא הביה אומר אתה יודע אני אגיד לך דבר זה לא מדובר שהפרה והולד זה של אדם אחד הפרה של ראובן והולד בא שמעון ראה איזה פרה טובה מעוברת אמר אני קונה את הבלד הזה הבלד שלי מה הפרה שלך ולכן אז אמר הבי המשנה מה שאמרנו חצי נזק מן הפרה כבן שיש לו שותף

בעל האולד הוא שותף אז אחד מארבעה בנזק זה רבע נזק חצי מהתשלום שהיה מותר על הפרה אלו לא היה ולד אז היה חצי אז אבל הביה מעמיד כיוון שהפרה שייכת לאדם אחד והבל שייכת לאדם אחר אז כיוון שהבל שותף בנזק מותר על בעל הפרה לשלם רק חצי מחצי הנזק אז וכמו כן מה שאמרה משנה רבע נזק מן הבלד הכוונה אחד משמונה בנזק שמינית נזק רבע של חצי נזק למה שהיה שהיה חייב אם אם היה באמת הבלד לבד נוגע היה חייב אז כיוון שזה שותפות של הפרה

עמו אפשר להטיל עליו רק חצי מהחצי של הנזק שזה רבע מהנזק אבל כיוון זה רבע מהנזק אבל כיוון שבזה ממון המותר בספק אם מבלד בכלל להשתתף בנגיחה חולקים את הרבע הזה הוא משלם שמינית יוצא סך הכל יקבל נזק רבע ועוד שמינית מהנזק שאפילו זה לא מגיע לחצי נזק אז הגמרא מבארת עכשיו ו פרה בבלד אחד נינו חינ מצמר בעל הפרה אם זה היה של אדם אחד ממה נפשה חצי נזק לי פ מה נפשך תשלם לי כל החצי נזק א בכל מקרה אתה חייב לשלם לי חצי

נזק ברור שתרוצו של הביה לא נאמר אלא לא אלא רק שזה של שניים אלא לא צריכה פרד אחד לד אחד אז הפרה שייכת לאדם אחד הבלד שייך לאדם אחר כמו איך זה אפשר אדם בחר לחברו פרה מעוברת חוץ מהעובר שלה אומר לה אני בוחר לך פרה מעוברת חוץ מהעובר אז העובר בר נשאר של המוכר כך אומר רשי ואי קדים תבעה לבעל פרה תחילה ואם מדובר שאני זק ע קודם את בעל הפרה ורק אחר כך טבע נזק את בעל הבלד אכי אמר לבעל פרה הפרה דדך הזקת

הפרך ברור שהיא הזיקה אבלי ראיה דתך שותפה תביא לי ראייה שבלד היה שותף בנגיחה ואז לא צריך לשלם את חלקו של ה אז ברור שהב אמר שבעל הפרה משלם רק רבע אז לא העמיד את המשנה באופן שני זגת בתחילה את בעל הפרה חיייבים לומר אלא טבעה לבעל ל תחילה הוא מה עשה למה למה פה בעל הפרה משלם רבע כי הוא לא טבע אותו תחילה אם היה טובע אותו תחילה אומר תביא לי חצי מה תן לך חצי יש את הבלד הבלד תביא ראיה שהולד ישתתף איתך ואין

לו רעיה ם חצי אלא מוכרח לומר שהבי אומר קדים תבעה לבעל בלד חילה תבע הנזה קודם את בעל הבלד אז כיון שכך מדובר אז בעל הפרה יכול שלא לשלם רק רביע חצי חצי הנזק לאמר לה גלית דעתר לשותפה אטלי גינית דעתך שיש לך שותף לכן לא אשלם לך רק רבע נזק ובעל אולד אומר לניזק לא היה ברור שהולד היה בבטנה והוא שותף בנזק גם אני הייתי משלם רבע עכשיו שיש ספק אתה לא יכול לקחת ממני רק שמינית זה פירוש אחד כדאמרי אפ ארגב קדים בטבע לבעל

פרה תחילה מצא מתחילה אפילו שהקדים לטבוע את בעל הפרה תחילה דמר ל מדה יד שותפה אדני אני יודע שיש שותף הפרה היייתה מעוברת יש לה עמידה בחזקתה חזקת שהייתה מעוברת שבלד השתתף בנגיחה במעי אמו חזקה על פי החזקה הזאת אני לא חייב לך יותר מרבע נזה בסדר אמר רבה אתו אחד מארבעה בנזק ואחד משונה בנזק הטנה חצי נזק ורביע נזק הטנה מה כתוב אחד מארבעה בנזק כתוב במשנה שהפרה שנכחה את השור ונמצא בלדה בצידה אז הפרה משלמת חצי נזק והבובה הקטנה משלם רבע נזק זה הכל

בעל בעל הבלד משלם רבע נזק אלא אז לכן דוכה את זה ר בו אלא אמר אבני עולם בפרה בבלד אחד של אדם אחד וכי קאמרינן כך פירוש המשנה מה שאמרנו שמשלם חצי נסק מן הפרה אית ל הפרה מ אם הפרה קיימת ובאמת יש בשובה חצי נזק משתלם חצי נזק מפרה כמו דינ שטם שנגח שמשתנה מחזי נזק מגופו ובמה שאמרה ורבי נזק מן אולד שאם לת לפרה משתלם רבי נזק מבלד אם אי אם הפרה איננה איזה קרה איזה דבר והיא לא נמצאת אי אפשר לגבות ממנה אז

אי אפשר לגבות את הנזק מגופה של פרה וטוען הניזק למזיק תן לי את כל החצי נז גופה של אפחד יכול למר לו לא רק רביע נזק ולד למה הדבר בספק אולי הבלד נולד קודם הנגיחה ואי אפשר לכבוד ממנו ולכן ממן ממון המותר בספק חולקים אז תמה דת אנבה בלת בהדה כי נגחה היא לא אהבה מדק דגמרא מה שאמר רבה כל מה שאמרה המשנה שמשתלם רק רבע מן הבלד זה לא ידני אהבה בלד בהדה כי נגחה היא לא אהבה לא ידוע אם היה הבלד בבטנה של הפרה

כשהי נגחה או לא אבל היא פשיט דלד בהדה כי נגחה משתלם כול חצי נזק מאולד אבל אם לא אבל אם היינו יודעים בבירור שהוא היה משתתף הוא היה ביחד היינו אומרים גם הוא צריך כל החצי נזק אי אפשר לשלם מהפרה א לשלם מהבד למה רבה לטעמה דמ רבה פרה שהזיקה גובה מולדה הנה מה התע מה הגופה היא העובר חלק מגופה עובר ירך אמו אבל לעומת זאת תרנגולת שהזיקה אז א אינו גובה מביצת מה הטעמה פרשה בעלמה הוא הביצה נחשבת כהפרש זה לא כגופי לכן לא יכול

לכבוד מהב מהביצה עד כאן הגענו אתמול ציון משה עכשיו נמשיך ואמר רבה אין שמין נפרה בפני עצמה לבלד בפני עצמו כן שור שנגח פרה מעוברת וזרים לתחילת המשנה אמרנו שור נגח פרה מעוברת והפילה צריך לשלם חצי נזק על הפרה ורבע נזק משתלם מן ה מן העובר מהבד הזה אבל זה דווקא בדרך כלל היה לו רק חצי על הכל מאיפה מהפרה זה הכל אם זה של אדם אחד אבל אם זה לא משתנה משם יכול לקחת מהעובר אז זה שאומר אין שמין הפרה בפני עצמה עכשיו משנה בא

להגיד דבר יפה אין שמים פרה בפני עצמה ולבל לא שמים את נזק כפרה בפני עצמה למשל אומר לו תשמע אתה יודע אתה הפסדת אותי הפרה הפסדת לי כך וכך כסף היייתה שווה ככה נגעת אותה השור שלך נגח את פרה הא היייתה שווה 200 הזקת 200 כמה צריך לשלם 100 וגם את הבלד בפני עצמו לד כזה שווה 100 תשלים עליו 50 ביחד זה שווה 150 אלא שמין לבלד עם גב על גב פרה כלומר שמיין כמה היייתה הפרה השבה כשהייתה מעוברת כמה אדם מוכן לשלם על פרה כשה

מעוברת לכמה ה היא ונפל שוים עכשיו ש זוקה או נרגע ומשלם את ההפרש ככה שמין לא פרה בפני עצמה בבלד בפני עצמו אלא שמים כמה שווה הפרה ש מעוברת ואחר כך אחר כך כמה כמה היייתה שווה כשהיתה מעובדת ועכשיו כמה היא שווה כשאבד הפרמטר או הבלד ניזוק אומת ביחד כמה הם שווים מה הנזק ומשלם את ההפרש חצי אבל אוכ שאם אי אתה אומר כן אלא נשום טבלת בפני עצמו אז יעלה נמצא אתה מכחיש שאתה מזיק אתה מפסיד אותו הרבה הוא יפסיד כסף ולכן דואגים עליו על

המזיק שלא יזיק שלא שלא יפסיד לא רוצ לשנות את השם שלו ממזיק לזק וואי וואי וואי הגמרא תכף תשאל מה אם דינ הו של כחוש מזיק מה אכפת לנו זה הגמרא תשאל וכן אתה מוצא בקוע יד עבדו של חברו אותו דבר קוטע יד עבדו של חברו שמיין כמה היה עבד שווה לפני שנקטע ידו כמה הוא שווה עכשיו ומשלם את ההפרש כמה שווה עבד שלם לפני שקטע לו את היד כמה שווה עבד אחרי שקטעו לו את היד לא שמי נזק היד בפני עצמה כמה סכום הבעלים מוכנים

לתת שקטעו יד של עבד של העבד שלהם למה מי שרואה יד של עבד שלמה הוא לא מוכן שקטע לו אפילו בהרבה כסף מה היד של העבד שווה הרבה עובד טוב את כל העבו מה אז אם אז ללכן אם נשום רק את היד בפני עצמה הרבה כסף יעלה ויפסיד הניזק הרבה המזיק הרבה כסף וכן אתה מוצא במזיק שדה חברו אדם נכנס לשדה חברו קצץ נטיעות או אכל איזה ארוגה אחת היייתה שמה איזה ארוגה כל כך עגבניות טובות ופלפלים אדומים היה בזה מאוד ציון משה היה משהו מיוחד

אבכ למה אחר כך א שלם לו אומר אין שמין אסור לעשות את זה אבל אין שמין כמו שהייתה לא אומרים כמה היייתה שווה הרוגה בפני עצמה או זה הה לי הרבה כסף אלא לא לא אלא אומר כמה שווה כל השדה עם הערוגה וכמה השדה עכשיו השדה בלי ערוגה שמ שטח של בית שעה באותה שדה כמה היא שווה לפני ש זוקה בערוגה כמה פחות חמ מחמת נזק ערוגה הזאת וככה משלם אמר להם רבח דרב רבש והיא דינה הוא והיא באמת לשום את הבלד בפני עצמו ולא על

גב הפרה מה אכפת חוש מזיק למה רבה כדי שלא קחש מזיק אומר לא תש יש לשום את נזק העוב על גב הפרה למה שלם שישלם אומר משום דאמר לה פרה מעברת הזקת פרה מעברת שמן לך עיקר מעיקר הדין זה כך יש לשום לשום את העובר גב הפרה מעיקר הדין למה אומר חביבי אני הזקתי לך פרה מעוברת אני אשלם לך פרה מעוברת כמה עולה פרה מעוברת אשלם לך עכשיו ההפרש מה ההפרש תדו פרה מעוברת לא לאלת חי לכן גם לגבי התשלום עושים פרה מעוברת ולא הבלד בפני

עצמו כן אבל לומדים את זה גם מפסוק לא יש ל זה איזה פסוק פשטה רשי לא הביא גם פרה שפיה יש לדון את העובר כגוף אחד ם הפרה לא כגוף בפני עצמו שהרי פרה שהרי הזיק פרה מעוברת ולאד בנפרד מה ששמן נזקים אגב כל הגוף לכולה י מתשלום של המזיק נדרש בגמרא בדף נח עמוד ב' מפסוק אח כן פשיטה פרד אחד בבלד אחד בטמה לבעל פרה נבח מי ברור לנו שור נגח פרה מעוברת של שותפים באופן שהייתה הפרד אחד בבלד אחד הבעלים הראשונים מכרו את הפרה

חוץ עוברה כמו שאמר רשי למעלה באופן פרד אחד ובד אחד מה שמעריכים שהייתה יפה מפני פטמה דהיינו שוביה מחמת שמנה אז לכן משלם לבעל פרה משלם לבעל הפרה לא לבעל הבלד הרי שמנה זה לא הגיע מחמת הולד שהיא שמנה יפה גדול לא בגלל הבלד היא שמנה נפחה מ נראית נראית גדולה מנופחת מלאה בעלת נפח למי ישלם רפפה אמר לבעל פרה רבח ברד רבקה אמר חולקין למה הגוף הבלד מסייע שיהיה נופח שיהיה נפוחה בסדר וחה מה שהייתה יפה משנה תלך איתי יצחק עכשיו אנחנו כן הלאה הכדר

שהכניס כדרות לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברה באמתו של בעל הבית פטור והיא מוזקה בהן בעל הקדרות חייו ואם הכניס ברשות בעל החצר חייו או זה כדר הוא הומן שעושה כדרות הכניס כדרות היה לו היה צריך ללכת לאיזה מקום ראה איזה חצר טובה הכניס את הקדרות לחצר של איזה בעל הבית אחד בלי רשות והבהמה של בעל הבית ראתה דברים כאלה ושברה בהמתו של בעל הבית את הקדרות לא כולם חלק שברה היה לה משחקים חצה שזה כדור שבר בקדר אותיו בעל הבית פטור מלשלם למה אומר לו

בעל הבית מה עושה הקדרות שלך ברשותי אזמה י דין אם באה בהמה אחרת של מישהו אחר ושברה וכן אין חיובי נזק אולם יש לציין שגם אם שברת בהמה של אחר לא של בעל הבית בעל הבהמה פטור כי אין חיובי נזק רגל של בהמה אלא בחצר הניזק אבל ברשות הרבים או בחצר שאינו ש שניהם פטור שנאמר וביער בשדה אחר כן מה מה זה בנגיחה אה זה נחשב רגל אולי מה ברגל בט הכניס כדירות לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברה בהמתו של בעל הבית פטור מלשלם ואם הוא

זק בהן הו זכה בהן מבהמה של בעל הבית היא נפלה ושברה את הרגל בעל הקדרות חייב למה זה בור אדם המזיק היה עליו לשום רם ואם הכניס ברשות עכשיו זה לא ברשות אבל הקדר לבעל הבית ביקש רשות ושורת בהמתו של בעל הבית בעל החצר [מחיאות כפיים] חיו זה דעת רבנן סתם נתינת רשות להכניס בחצר מקבל בית לשמור את את הדברים שהכניסו לחצר כל סתם ניתנת רשות הוא מקבל עליו רשות לשמור זה נקרא חצר ניזק כבר כאילו כמו מקצה לו מקום לקדרות שלו כמו מקנה לו מקום

כן נראה עכשיו עוד קטע בהמה של מישהו אחר והחלטה אמרתי לך אמרתי לך תכף נראה החלט הכניס פינותיו לחצר של בעל הבית שלא ברשות עכשיו זה ה הכניס לחצר בעל הבית שמה בקטמון היה חצר יפה הכניס פירותיו לחצר של בעל הבית שלא ברשות והכנת בהמתו של בעל הבית מצאה לה איזה אגסים איזה תפוז פור רגע רגע אמרנו מקודם בהמה אחרת גם פטור אמרנו גם פטור באמתו של בעל הבית פטור ם וזכה בהן הבהמה של בעל החצר וזכה בהן על ידי הפירות איך איך וזכה נראה בגמרא

החליקה בהן לא בגלל שהיא אכלה הרבה אלא בגלל שהיא החליקה בהן כי אם אכלה הרבה היה לה שלא תאכל מה אתה נתת לה תאבון לאכול כן בעל הפירות חייב עוד מעט נראה בגמרא ואם הכניס ברשות את הפירות חלת ה בהמתה של בעל החצר בעל החצר חייב גם הי צריך לשמור שלא תאכל את הפירות של חברו עוד דין הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות נגחו נגחו שורו של בעל הבית או שמה את השור שהכניס או שו או קלבו או נשכו כלבו של בעל הבית פטור נגח

הוא שור של בעל הבית חייב המכניס ע הפך קודם כל תמיד היה מה עשה שלו ואחר כך מה עשה לו בעל הבית עכשיו קודם כל נקח או שרו של בעל הבית או שנ שחו כלבו של בעל הבית למה הוא רואה אורח לא רצוי פה בעל הבית פטור נגח חושו של בעל הבית חייב נפל כן נפל לבורו של בעל הבית ואיש ממו חייב אתה יודע זה השור היה מלוכלך והכל נפל היה לו שמבור של מים נפל בפנים והב איש במו חייב לשלם היה אביב או בנו לתוכו

כלומר היה אביב של בנו של בעל החצר בתוך הבור והשור נפל עליהם השם הצילנו והרג אותם משלם את הכופר אבל א שור תם משלם כופר לא אז למה כתוב שמשלם כופר נראה בגמרא הנה רשי אומר בגמרא פריך אתמו ומי לקת הנהי ואם הכניס ברשות בעל החצר חייו נראה את זה בגמרא נראה את זה בגמרא רבי אומר בכולן אינו חייב או עד שיקבל עליו לשמור כל המקרים שזכר נו לא חייב שנגרם ל ממונו של השני כל זמן שלא אפילו שאני נתתי לו רשות להכניס אבל כל זמן

שלא קיבלתי עליי בפירוש לשמור חייב לשלם לי מה לא קיבלתי עלי לשמור גמרא למה צריך אמרנו אתה צודק כן יפה הראית את תוספות אז תראה תושת שואל אמרנו בדין השני במשנה בדברי נקמה הקדר שהכניס כדרות לחצר בעל הבית שלא ברשות והו זק וזכה בהם באמתו של בעל הבית הכטר חייב טעמה דצ לו ברשות למה חייב למה למה ה הזקה בם בהמתו של בעל הבית חייו הכניס שלו ברשות הקדרות ה ברשות לא מחייב בעל הקדרות נזכה באמתו בעל החצר דווקא שלא ברשות אז הוא חייה בנזכ בהמתו

של בעל החצר אבל ברשות לא מחייה בעל כדרות בנזכ בהמתו של בעל החצר ול רינן שבקבלת רשות להכניס את הקדרות כבלי קביל בעל כדרות נטירותא ד בהמתו דבעל חצר קיבל עליו בעל הקדרות לשמור שלא תינזק באמתו של בעל נכון רשות להכניס אבל לא אבל אתה צריך לשמור לא לא אומרים שזה אוטומט גם שהוא קיבל עליו שמירה שלא ינזקו במותו של בעל הבית מהכד ות כן הברשות לא מחייה בעל קדרות נזכה בהמתו דבעל החצר ומרינה ש קיבולי קביל בעל כדרות נטירה ד בהמתו דבעל החצר קיבל עלי

בעל הקדו לשמור שלא תינזק לא חייב מני מני רבי הי דמר כל בסתם לא קיבל עלי נטירותא זה דעת רבי כל מקרה שלא פירש שמקבל על עצמו לשמור אז לא קיבל על עצמו התחייבות לשמור כל מסתם לא קיבל למה אמרנו רבי בסוף המשנה עכשיו אמרנו רבי אומר בכולנו נו חייב עד שיקבל עליו לשמור כל המקרים הנזכרים אז זה רבי אבל זה בעל הבית זה לא משנה עכשיו זה לא משנה כל בסתם בסתם לא קיבל בסוף קיבל לא רבי אומר בכולן אינו חייב עד שקיבל עלי שמו

כל המקרים אין אחד מהם חייב על הנזק כל זמן שלא קיבל עלי מפורש שלשמו פה אתה אומר הנה מפורש אתה אומר תעמ דלא ברשות נסך כדירות אבל הכניס ברשות לא חייב בעל הכרות בזכ בעמדו של בעל החצר ר קבו י בעל הקדרות נתור במתו בעל החצר לא לא קיבלתי עלי נכון נתת לי רשות מני רבי דמר כל בסת לא קיבל עלי נטירה אז קשה אם השפה אננו בדין השלישי במשנה אם הכניס ברשות גם זה דין כדרות הם הכניס ברשות ושת ו של בעל החצר בעל החצר

חייו את רבנן סת עלי נתירה גם בלי שמפרש מקבל על עצמו בעל החצר לשמור מה שרש חצרו אז הנ אתה רואה חייב טו רבי אומר בספר כתוב רבי אומר בכולנו נו חייבת שקבל עלי בעל הבית לשמור אז אתה רואה רשע ספרבי מציעה רבנן איזה איך זה יכול להיות אמר רבי זרה תברה מי ששנה זו לא שנה זו באמת הרי שווה מציאתה עם דברי תנ קמה הם סותרים אלה את אלו ולכן צריך לומר הדינים שבמשנה לא רו על ידי תנאה אחת אלא מי ששנה את זו יש

מחלוקת בתנאים גם לדעת רבנן אם נחלקו על רבי או סוברים כמותו ברשע זה דברי תנא שוא סובר שגם חכמים סברו כמו רבי ולכן ולכן אמרנו בסמה בסתם לא קיבל בעל קדירות נתיות במצות בעל חצר המצי עתה זה תנא אחר שהוא סובר שכח כל רבי שבאמת הוא קיבל עלי תלותה אב אמר כולה רבנן הי מה זה שמי שסובר שהרבנים לא חולקים על רבי רנו במשנה מפורש שרבי לא יש מחלוקת אצל תנאים גם דעת רבנן הם חלקו על רבי או סוברים כמותו הריש אומרת שחולקים ובשפע לא אבל

החצר הזאתי הרב הבעל הבית הוא שומר שכר שומר חינם מה לא כלום אמרת לך רש כניס מה מה שומר זה ב אני שומר נתת לך רשות להכניס הבי הל רבה אמר לא לא לדבר עכשיו רבה אמר כולה רבנ תחילת המשנה זה דעת רבנן וגם הדין השני במשנה שהכניס ברשות הקדר אין לו מקבל על עצמו לשמור כדר אותיו שלא יזק בהן בעל החצר זה דעת רבנן לא כמו שאמרנו בתחילה של רבנן כל ניתנת רשות מקבל עליו גם המכניס לשמור וברשות שמינת כדרות קיבל עליו בעל החצר אפילו

נשברו ברוח למה לפי רבנן כשבעל החצר נותן רשות להכניס לחצרו מקבל אדם לשמור מה שכנס פני כל נזק אפילו שלא אפילו הוא מקבל עליו אפילו לשמור שלא ישברו ברוח אבל זה שונה לגבי מכניס קבלת רשות להכניס לחצה חברו לא מקבל על עצמו לשמור אז זה מובן רבה אמר כולה רבני כלומר כל תחילת המשנה זה דעת רבנן גם הדין השני שמדייק שהכניס ברשות כשהכניס ברשות הקדר לא מקבל על עצמו לשמור כדרות שלא יזכו בהם בעל החצר זה דעת רבנן הקדר לא קיבל ולא כמו ש הם הבנו

בהתחלה שלרב בכל ניתנת רשות מקבל עליו גגם המכניס לשמור לאשות שמירת כדירות קיבל עליו בעל החצר אפילו נשברו ברוח זה כן קיבל עליו מה הבדל אבל זה שונה לגבי המכניס זה שונה קבלת רשות להכניס לחצר לא מקבל עלי לשמור אם אני אמרתי לך אתה יכול להכניס לא מקבל עלי לשמור אתה יכול להכניס חצר שלי אבל הבעל חצר שהוא אומר אני מרשה להכניס הוא כן כולל שמירה הוא כולל שמירה שאני אמרתי לך יש הבדל בין שמכניס עצמו או לבעל החצר המכניס לא קיבל עליו לשמור את הגדלות

שלו הוא לא נמצא פה הוא לא יודע הוא הכניס רוצה טובה שיכניס לו את הקדרות זה הכל אבל הבעל החסר הוא יודע את העבודה שלו בחצר יש לו מחסומים הוא יודע לסדר והוא קיבל עליו אפילו שמירה שלא ינזק ברוח ולא ייפול ולא כלום רוח מצוין כ כן הכניס פרותיו לחצר בעל הבית אמרנו שלא ברשות הם מוזקה בהם בהמתו של בעל הבית אמרנו במשנה בעל הפירות חייב אמ רב לא שנו אלא שחלקה שהחלקה בהן הבהמה החלקה בפרות אבל אכלה אכ יותר מדי ומסכן ומסכנה נשמתה פטור מה

התמה אבל שלא תאכל היה ה בהמה שלא תאכל יותר מדי אפילו שכנס בלא רשות לא ראו לחייב את בעל הבית על הפירות על נזק שהביאה על עצמה הבהמה כנראה שזה שיש לה שכל כן אז גם לא נז לא צריך לא צריך לאכול יותר מדי אז גם יש לה שכל לא להנזק לא היתה אצל הרב רגע רגע עכשיו תשמע אמר רב ששת אמנה כי נאים ושכיב רב אמרה להשמעת רב אמר את ההלכה הזאת שהיה מנומנם לא היה ער לדברי הבריתה לא בדיוק רב אדם גדול אפילו שהוא

ישן הוא לומד נתניה הנותן סממה לפני בהמת חברו ואכלה ממנו פטור מדיני אדם חיה מדיני שמיים הנה נתן סב המוות אכר מזה פטור בדיני אדם חיה בדיני שמיים אתה רואה שהבר איתה פותרת מתשלום רק שנתן סמ מוות סמ מוות הוא דלא עביד דחלה אין דרכה לאכול אבל אבל פירות דעביד דכלה בדי ב אדם לממח יו אתה רואה דווקא מהמוות הבהמה היא לא תאכל היא מריחה לא רוצה את זה היא בורחת אבל ולכן הוא פטור מדיני אדם חיה בדיני שמיים אבל פירות ש רגילה לאכול רגילה מה

זה איזה תפוח איזה בננה איזה היא שמחה מאוד בפירות חושבת היום עשו לה הפתעה אצל הדוד אז בדיני אדם למ נחייב ומי למה חייב לפי רב אז זה זה כנעים בשכיב למה חייב הבירה שלא תאכל היל לבהמה שלא לאכול באופן שזה טוב תאכל נורמלי הא כבר לא יכולה לאכול למה אוכלת ואוכלת עוד אבל שלא תאכל אז אתה ורה הבריתה סותרת את דברי רב שם המו לא יכול בכלל כן שוכ משמה אה זה בסם המוות היה לא פירות כן פירות למה חיב של חי לא אמר הוא

הדין אפילו פפט מדיני אדם לא רק אל תדייק ברתה שרק ב ת פטור אלא הוא הדין אפילו פירות נמה פטור מדיני אדם כמו רב ומשמע הבריתה דווקא סמבת לא אמרה בהניח פירות בפני הפירות אפילו סמבת נמה ד אכלה חיה בדיני שמיים זה בא הבריתה לחדש אפילו זה חיה בדיני שמיים ו בתמה סמה מוות נמה בפרת דהיינו פרא אומר מהמוות לבהמות זה מין עשף שהבהמה עשוייה לאוכלו לפי זה הבריתה מה שאמר הניח בפניה הפרות פטור בדיני אדם זהזה זה לא סתם זה לא איזה חתחת צמה מוות

סתם זה פירות שבשבילה זה שם המוות למכ עדיין אבל זה ע כן זה מין כזה דבר שיש בפנים סם המוות בפירות האלה מטבי האישה שנכנסה לטחון חטים אצל בעל הבית שלא ברשות כסה לטחון וכלת באמתו של בעל הבית פטור היא באה לטחון היה לו שמה מתחנה הביאה חיטים וו של בעל הבית אחר את החיטים שמסתובב הבהמה ת אחתי לא בהמה אחרת הייתה עוד כתן אם וזכה חייבת א באמתו של בעל הבית אז האישה חייבת לשלם אה בלי רשות ומ הנה מבל אשלא תאכל נכון אמר שניזוקה

מאכילה אכלה ניזוק מתה מהאכילה חתן במתו של בעל הבית טור על מה שכלה עכשיו זוקה מה מאותה אכילה סתם זה שואל ס תוספות לא לא זה שואל תו סות אומר שאפילו ש אם אם בעל הבית מקבל כסף על התחינה של הרחיים בכל זאת צריכה אישה לקבל רשות להכניס את החיטים זה פלא אתה מקבל כסף תחיה אני צרי להכניס את החיים תתח והמי אבה לה שלא תאכל לפי רב למה האישה חייבת הן במה שלא לאכול כלומר לא לאכול באופן מופרז שהזיק לה אמרי הו מעדיפה ממתת דק

שחלקה בהן אומר ככה בזה מדובר שנינו שזכה בהן הרי העמיד רב ש החלקה בהן וכך גם יעמיד את הבריתה שהיא לא תסתור את דבריו היאח חולקה בחיטים לא אכלה אבל אם אכלה אבל אם אכלה חייבת פטור פטור קרלה מה קרלה המקשה שעוסק בבריתה לא למה לא רצה פשיטות כמו שאמרנו אמר לך בש זקה בהן בהן בפירות שהחלקה בהנו אבל אח קטנ ה מוזקה לא כתוב בהן לכן אכילה הו דקתני ולא שולקה בהן דח טרץ מה יענה אמך לא שנ אין הבדל אם אמר וזכה בהן הוסיף

בהן או לא הזכה לא משנה את שמה הכניס שורו לחצר בעל הבית שלו ברשות אמרנו בבריתה אכל חטין והטרי שמה נהייה לו מחלת מעיים חטין שלשל הטריז והטרי ומת אכל כן פטור בעל החצר פטור ואם כניס ברשות בחסר חי מהב שלא תאכל אמר הב ברשות הש ברשות קלמית ברשות שמירת שורו קיבל עליו ואפילו חנק את עצמו המכניס שמירת שורות של המכניס קיבל עליו בעל הבית ואפילו חנק השור את עצמו קיבל עליו בעל הבית אבל מי שהכניס את החצר של ברשות אפילו שחייב מנזק בהם שורו של

בעל ה שורו של בעל החצר זה לא משום שקיבל על עצמו שמירה לכן פטור מנזק שגרם השור לעצמו ומתכוון יש הבדל ב פירות לשור זה מה שהוא מתרץ לו קיבל עליו לשמור לכן בשורו חייב בעל הבית כן מה זה ברשות אשלה ברשות חרמ אשלו ברשות אשלו ברשות מה מה ברשות אשלו ואפילו חנק את עצמו כלומר השור קיבל אז אתה רואה כשי לפי זה בעל החצר י גם לסג סוג של כל סוג של נזק גע שתה רשות זה כל השמירה בעיה ליו טוב אי אפשר ביום אחד

את הכל ז בסדר כן היום שכחנו לומר שהלימוד לרפואת שושנה שוקת בת מרים השם יתן רפוא שלמה ולהצלחת טהר בת איריס וגם כן לרפואת בהצלחת משה בן שושנ שוק וגם כן נו נשמת נינה בצרה הוקדש על ידי מנחם בנינה מה מה אומר כבודו אבנר בן ברכה נשמת שירה אחד החיילים שנ תן דישון בן שירה אבא שלך אבא שלך בן שנ ציון בן שושנה הלכות רבותיי כן הגיע לי הלכות ה איפה אנחנו בהלכה הל איזה הלכה כל הדברים שמותר לכתוב אפילו בלא שינוי מותר לי כל הדברים

כל הדברים שמותר לכתוב אפילו בלא שינוי מותר וכל מה שאסור לכתוב אפילו על ידי שינוי אסור מרן ובלוחות של שעוה מותר לכתוב פי שאין להם כתב המתקיים מה זה השינוי זה לא שינוי באצות עצמ אומר אשכנזים כותבים בשינוי זה כמו שכותבים בומר פה גם ש עושה שינוי בצורת האותיות זה שינוי מותר גם ספר ש קומות אם שלא יאבד מותר להקליט שיעורים ונאומים בכל המועד מר להקליד זה כמו להריד או להקליט לא בט בט מה היית חושב שלמה עשו מה זה מה הבעיה לא זה לא חידוש

הוא אמר לך קלי שלא תחשוב שזה כמו קלי הכ קלי לא לא עכשיו הוא אומר כתיבה במחשב בספר באר משה כתב שאם אין דרך לצורך הדפסה אין זה לצורך הדפסה אין לאסור כיוון שאין זה אלא אלקטרודות אלקטרודות חשמליות גרידה למה לפי זה כי איך אנחנו אמת כותבים שמות הקודש כותבים זה איך מותר למחוק את זה אין זה אלקטרודות כאלה שזה לא נחשב כתב ש יש היום ילדים יש להם משחקי מחשב זה מותר בכל המועד אומר חשיב צורך המועד להכניס חומר למחשב לא לצורך המועד עכשיו אבל

להכניס חומר דושי תורה מה כן כן לא רוצה לאבד אות דבר הבד מ מכונת צילום מותר לצלם לשלוח פקס מותר נכתוב בטלפון מה זה אתה כותב בטלפון א מספר הודעות לא ידעתי אה יש כזה עכשיו יש היום מודד חום שאתה שם אותו וזה נכתב עליו בשבת מה הבה כותב זה אלקטרוד כ מחשב כותב אתה שחום לא כותב מותר נו אז אתה כותב אז מה מה אתה כותב נו אז למה מותר חט מי ששלחו לשאול ממנו שאלה ואין שליח רוצה להתעכב עד אחר המועד מותר לכתבה וכן

מותר לעתיקה שלא ישכח בפני שחשוב דבר העבד אחר המועד לא ימצא שליח מה יעשה שמע שמעת פעם שחכמי בית אן היה להם שאלה קשה הלכו לחכם עמרם בן דיון שלחו לו שליח רבי כן רבי דוד בן ברו אח שחושב רבי אמרם בן דברן שלחו לו והוא עד שהגיע הגוי הזה היה הולך על חמור עד שהגיע למרוקו והגיע יצא לו הנשמה הגב שלו שב ישב כן ואז כן הביא הביא את זה לרבי עמרם בן די על המקום הוא כתב תשובה ונתן לו לחם מהתנור חם אומר לו

אמשי מה אמשי אני צריך חודש אחד לשכב על הגב אמשי תלך הוא רק אומר לו אמשי זה פתאום הוא רואה את עצמו בבתי למטה ירושלים הוא צועק אתם הרבנים זה הרב מביא להם לכם חם עכשיו יצא מהתנור הובה כן הביא להם תשובה בטח זה ממרוקו כן ט ואם שמע דבר חידוש הנה הנה מותר לכבות כדי שלא ישכח וכן אם ראה ספר מחודש מותר לעתיקה אם לא ימצא לעתיקה לאחר זה מי שהיה קורח למד הרבה הרב בעניין של הכתיבה והמחיקה אי אפשר ללמוד מזה שהרב עובדיה אומר

דיסק אם מוקלט עליו אתה יכול להקליט עליו ואין בזה איסור של חיקה אפשר ללמוד משם אני לא יודע יכול להיות הרמבם אנחנו בדף קוו כי אנחנו למדנו את הפרק תשעי היום צריך להיות פרק עשירי הלכה כג כן אמר להם שימו לב זה הלכה כג אמר להם כתבו תנו לה אחר שבוע אן כותבים אלא עד שנה מאחר השבוע אמר להם לאחר השנה כותבים עד לאחר חודש משנה שנייה אמר לה לאחר החודש כותבים לאחר שבת מחודש שני אמר לה לאחר השבת כותבים אחר יום השבת עד סוף יום

השלישי אמר להם כתבו תנו ל קודם השבת כותבים יום רביעי ועד סוף יום השישי ונותנים ל כג כלומר אחרי שבע שנים אחר השבוע זה אחרי שבע שנים הרי כד הרי אחרו אחר הזמן שאמר אחרו אחרי הזמן שאמר אחר כך כתבו ונתנו לה כגון שאמר להם לאחר החודש כתבו ונתנו לה לאחר שתי שבתות מחודש שני הרי זה פסול כפה התייחד עמה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום ונתלה הרי אלה לא יכתבו כחומר הדברים אם הגט שניתן לידה משת אחמה נפסל הגט שבעל כב חומר שלא נכתב ואם כתבו

ונתנו חר שנית אחד מה אין וגת אמר ועשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב על ידי כולם כולכם כתוב הו כותב אחד במעמד מהם במעמד כולן הוליכו גד זה לאשתי הוליכו אחד על ידי כולן כולכם הוליכו גד זהם הוליכו אחד מהמהם במעמד כולן אמר לעשרה כתבו גת וחתמו תנו לאשתי אחד מהם כותב שניים מהם חוטאים אחד מהם נותנו לה ואפילו היה כותב הוא ה אחד משני העדים שחתמו בו והוא השליח שנתנו לה הרי זה כשר אמר להם כולכם כתוב וכולכם כולם חטמן ואם מנען בין שמנ כולן

בין שמנה מסתן מה להם כטוב הרי זה כומ כולכם שניים שחוטים בתחילה הם משום עדים והשאר משום תנאי לפיכך היו השאר פסולים או חתמו זה היום זה למחר אפילו לימים הרבה הרי זה כשר מת אחד מהם קודם חתמה הרי זה גת בטל היה אחד משניים הראשונים פסול הי הרי זה גת פסול שמה אמרו אז פסול כשר בעדות שר שטרות בעד שיהו העדים רבים ולא הכשרו בגת שעידו רבים אלא בפני שעדי מסירה הן העיקר כח יקנו חכמים ש אומר לרבים לכתוב גט או לתו להוליך ג לאשתו

אם נכתבה אומר להם כל אחד מהמהם יכתוב גת לאשתו וכן ולכה יאמר כל אחד מהם יוליך ואם לחתימה יאמר להם כל שניים מכם יחתמו בגד זה ותנו לאשתי כט ולמה אמרו חכמים עדי הגת אין חותמים אלא זה בפני זה גזר השם אמר לרבים כולכם חתום ואם טומ חותמין זה שלו בפני זה שמה יעידו שיניים ולגד בידי ותחשוב שכבר העידו בו ועדיין לא נתקיים התניא ל אמר לי שלושה שניים מכם יכתבו גת לאשתו ויחתמו ויתנו לה והיה בהן אב ובנו בן שחתם אב אם אחר בן שחתם

בן ם האחר הרי זה גת כשר שאדם עושה הבן של במקוב ל אמר לשניים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שהוליך לאשתו או תנו לשליח שהוליך לה אחד מהם כותב שניים חותמים ונותנים לשליח ואם הוליכו הן בעצמם ונתנו לה הין וגת שלא עשה אותן שליח לגירושין כיצד יעשו לו אותו ממנו נו לשלי חוז נו בפניהם או בפני אחרים ורבותיי הורו בגד זה בדבר שאנו נראה פני שיבוש שהיה בנשות שלהם מי זה רבותי לבת ב אמר לסופר כתוב לי גת לאשתי כ כתבו תנו לבעל בלא עדים לוח בעל

נתנו לשליח ואמר לו תן גזה לאשתו בפני עדים והלך השלי תלה בפני עדים הרי זה ספק מגורשת שנ שליח נאמן להתיר הערבה אלפי שהוא עד אחד אלא כתב אלא מפני כתב העדים שתמו על הגד שהן כמי שנחקר עדותן עד שלא היה שם שום ערור כמו שבארנו אם היו שני עדים שיעידו שגת זה הבעל נתנו לשליח לגרש ה הרי זו מגורשת לג אומר לשליח תן גת זה לאשתו במקום פלוני ת לו למקום אחר אין לו גת למה הוא מתבייש אומר רק אני רוצה שם שם הרי הוא

הרי הי במקום פלוני הרי לו מקום הוא נתנו לה במקום אחר קשר בפני שמ מקום הו אמר לו אל תתנו לה אלה בבית תנו לה בעליה אל תתנו אלה בימין תנו לה בשמאל תנ אלה ב פלוני ת בתוך הזמן אין עוגן אל תתנו אלא ביום פלוני נלה מלפני ו מאחריו אין עוגן שר הקפיד על עצמו של יום לכן כל כ יוצא בזה וכן האישה שאמרה לי שלוחה תקבלי ג במקום פלוני קבל במקום אחר נוג הג מקום פלוני מקום אחר כשר ה אומר לשלוחו הולך גת זה

לאשתו בין שאמר לו הולך בין שאמר לו את הולך וחלה עונה משלחו ביד אחר ומתו ממנה חלוני ותן נגד זה הרי זה לא ישננו ביד אחר אם שנח ביד אחר יצא אישה נקראת השני חבץ בתחילה אחר כך נתן גד הרי זה מגורשת ד נתנ הגד ואחר כך נתנ אחב אפילו ביד השליח הראשון אין גד שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידים עליו שהרי בעל אמר לו טול את החפץ ותן לה והוא נתן ואחר כך נתל לז אמר לו תן נגת וטו ממ אח

בצפוני הרי זה לא ישנ חנו ביד אחר שאני רצה ל ש בקד בד אחר ש ביד אחר הרי זה ג כיוון שנתנה אחר בתחילה בן שלא נתנה אלאל בסוף לח נתן להגיד לשליח ואמר לו אל אל יתו לה אלא אתה תנו לאחרת אין נוגד לכן אם אמר לו אל תתנ אל אתה אלא תנ פנוני אל תתנ לא אתה אלא תנ לפני והוא תנ ן תנו לשליח הראשון אין נוגד פי שלא עשה הוא שליח לגירושים טל נתן נוגד ואמר לו הולך גת זה לאשתי אמר לו שליח

אין מכילה אמר לו הבעל ת לפני הוא מכיר ארי זה שליח שלא נתן גירושין ואלא נותן הגת אלא לפלוני שאמר הבע אותו פלוני הוא שליח הגירושין הוא ש שלחו בד אחר עם חלה או הנס או נאנס מ נתן הגת לשליח ואמר לו לא תתן ולה עד 30 יום חלה או נאנס בתור 3 שלחו בד אחר פי שלו עכשיו שלי גירושין החר 30 יהיה שלי גירושין זה שלי אחר כ בתור 30 מ ו דברים אמרים שלא היה בעלה אמה במדינה שהיה מתגרשת מני יוסים אב מתגרשת מני

נישואים ובעלה אמה במדינה חוששין לו שפיס נו שש אם כן אמר ען שפיס אבל נותן גד לאחר 30 חודשי כמו שבארנו עד שיאמר נאמנת עלן שפיס עכשיו זה של היום זה ע תב פרק עשירי א' כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או איןו גת או אין המגורשת ארי זה גת בטל מן התורה ועדיין יש את איש גמורה ונישאת צא בבלת ממזר ואם היה בעלה כהן נסר עלי משום גרושה חוץ ממגרש אשתו אמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם אף על פי שאין

זה גת הרי זו פסולה לקנה מדבריהם שנאמר ואישה גרושה מאישה אמרו חכמים אפילו ד שם מ אישה ולא אותה לכון נשרה לקונה וזה הורחק שפוס בקונה מדבריהם ב בכל מקום שמרו בחיבור זה שהג פסול י זה פסול מדבר סופרים בלבד ונס פסול זה פסול מדברי סופרים ונפסלה מנ הקהונה מי תורה ח תחילה לא תנסה סת לא תצא ת כשר כותבים גת אחר נ והיא תחת בעלה ואם אי אפשר לכתוב אחר והיה בעל בתיק וגירש מעצמו הרי זה משובח ואם אין לו בנים אבל אם יש לו

בנים לא יוציא מפני פיסול הכן שם יוציא לעז בניו ג ח מקם שאמרנו בחיבור זה הרי זה ספק גירושין או שיספק מגורשת לא תנסה ם נצא תצא ובל ספק מזר מפני שהי ספק ערה לכן ובן שגירש את אשתו בגת פסול או שהייתה ספק מגורש צה להחזירה הז מותרת לבעלה נו צריך לחדש הנישואים ולברך שבע ברכות ולכתוב כתוב עד שתתגרש גירושין גמורים ד כל מי שנשאת בגת בטן הרי זו צריכה ג מבעל שני מדבריהם כדי שלא יאמרו יש איש צוג צרי ג מן הראשונ רעם רה על

שניהם לעולם אפ עלפי שנבע בשר כדי שלא יאמרו ז ו אח שס אחר יוציא וכן הדין בישה שבאו לעדים שמ בעלה נסת אחכ ואחר כך בא בעלה בן שהיה בעלה פוקע בן שחרש בין שק בין ש ש קדוש קדושים גמורים יצא משניהם צריך גת משניהם נסר על על שניהן עולמית ובת בעלה שו לה בדנת חזר הרי ש מקדשה אחר כך בבעלה או נמצאת הגת בטן הרי זו מותרת את בעלה ונ צריכה גת משני שאין קדושים תופסים בעריות ואין חוששין שמרו אשת איש יוצא בלו גת כיוון

שלא נישאת אומרו תנאי היה בקדושים ולא נתקיים האישה שנישאת ואחר כך צ נמצא הגת בטל או בא בעלה אחר ששמעה שמת אין הבעל הראשון והשני זכאין לא במציאת ולא במעשה דיה ולא בהפרת נדריה וכל פירות שאכלו שניהם אחר שנישאת אן מוציאים מהן והן כתובה ולא תנ מתנ כתובה ולא מזונות לא על זה ולא על זה ואם נת מזה או מזה תחזיר כל מה שבלה אובד מנכס אפילו מנ ברזל אין מוציאין אותן לא מזה ולא מזה לד בן השני ממזר אם בעלי הראשון ק שגר השני הרי

הבלד ממזר מדבריהם כרשע השני נטלה ממנו כתובה אחר כך בא בעלה או נמצא הגת בטל הן מוציאים מאדם מה שנטלה לא מן המזונות ולא מן הכתובה וכן הדין יש בח שקד ש והלך ושמע מושבם אשתו אחר כך בא תצא מזה ומזה תך הגת מזה ומזה כל דרכים הנו בה לכן אם קידש אישה והלך מדינה אחרת שמה שמתה ונשא אחותה אחר כך נודע שלא מתה צריכה גת ממנו שתיהן כל הדרכים האלו בהן אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת שמ בא שמתה ונסע אחותה ונמצא את אשתו

קימת אן צריכה מנוגד אשתו מותנת לו לכן ש שאר הרעיות שנשם ב חזק רב צריך עוד גת ש חידושים תפסים ועריות י פנימה ה צריך רחות ארוסתו בגת שאמרו תניא היה בוז חדת נסה אחותה י ויצא אחותה בק אחותה שהיתה הראשונה אסולה כדי שלא ייאמרו נסה אחות קדושתו ד א כתב הספר ע נתן כ לאיש ושוב לאישה או או שעון ונתלה בעל הגד לה ה שוב חמדו בן שהתגרשו אח זהרי הג יוצא עד ידי האיש או אם לא ניס הרי זו אינה מגורשת ונתגלה הדבר שעדיין

לא התגרשה ת גד בפנינו תהיה מגורשת נתינתו ואם ניסא ואחר כך ואחר כך הוציא הבעל את הגד ואמר ד גרשה שר הגד בידי ולא הגיע לידה אין שומעין ו לאוסרה על בעלה אלא הרי זו בחזית גרושה נפל הגט מידה ומצאו זה והרי בא לאוסרה על עלה השני זה כולה גדולה יב המוציא את אשתו משום שם רע או משום שהיא פרוצה בנדרים אומרים לו הודיעה מפני שמפני זה אתה מוציאה כדי ליסרה ודע שאין אתה מחזיר אותה לעולם מפני מה מוציא את זו לא יחזיר לעולם גזרה שמת

ינסה לאחר ותעשה תשובה ותהיה צנועת חתה יומר הראשון אם לא הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה נמצ כמגרש על תנה ולא התקיים שנמצא הג בט מפריח וככ אומרים לו כמו בך לגש שזה חוזרת לך לעולם ם עבר ויחזיר לא יוציא יג כן מוציא את אשתו משום העליונית או משום שוא תשמיש הרי זה לא יחזיר לעולם שמתי הופד ומר אלא הייתי יודע שקנו לא הייתי מגרש נמצא גת בט והבנים מזנים מה יוציא יד שלך שהביא גת בחוץ לארץ ואמר פני נחת פני נחתם הרי זה לא

סנה שמש מעי נתן ב לפי כך לפי כך העיד לה וכן ש אישה שמת בעלה ונית על פי הרי זולות ניא כן החכם שאסר את האישה בדר בעלה הרי זה לא י כן הרי זה לא י כן ג בת ישראל אפי שבזה לאס כולנו ו נסו אין מוציא מדם ת כול שלהם נשים ומד גרשו נשים הן שהרגיל את בעליהן לגרש הרי מותרות נס ן לכתחילה כן לכו נשים אלו וניסו לאחים נו נגשו הרנו מותרות ינסה להן לכתחילה טז כל אחת מהן מותרת נסה לבין לבין העד

שהעיד לה או וואי וי או לבין החכם שעשרה עליו בעלה או לבין הנטען עליה או לשר קובן שין אדם חוטא כדי שינה אחר ותר את האישה נסה לאחד מעדי גירושין או מעד או מעדי מו מאוניה המאון או לאחד מדיינים שעצה בפניהם ש דות אחד א לול מתרחק אדם עדות מאון והתקרב לחליצה יז המגרש את אשתו חזר ובעלה בני עדים קודם שתנסה להחל בן שגש רוסן ה ואשתו הייתה הרי זו בחזקת ש סירה לשם קדושין ב לא סנות ואפילו ראו שהוא נתן לה בעות שחזר אין אדם

עושה בלתו בעלת זנות והרי בידו לעשותה בעלת מצווה כ אחז חזקת מקודשת קדוש ודאי צריכה ממנו גט שני חד בפני עד אם הייתה מגורש ב חשי שבעלה ואין הן עדי איכוד ואן הן ידי ביאה שכל קדש צריך לבעול בפני עדים אין התיח בפני בפניהם יבעול כמו שבער פי כ צריך גת מספק י ספק מקודשת ואם הייתה מגורש שנ ש אין לבו גסה יט או מקצת הגונים שכל אישה שתבע בפניים צריכה גט חזקה שאין אדם ושב בעילתו בע ז דילו והוסיפו דבר זה השעל על דעתה עד

שהורו שמי שיש לו בן במשפחתו חוששין לו משפחתו משפחתו חוששין לו ולא תתב מ אשתו ש שחר שמחתו אחר כך בא עליה אה ויש מישהו שדאי שחר ש נושא בלתו בד זנות הו כל הדברים האלה רחוקים בעיניי עד מאוד מדרכי ההוראה ואין ראוי לסמוך עליהם שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שרשה בלבד או במקדש הת בעל סתם שהרי ה אשתו באשתו חזקתו שאינו עושה בעתו בדד זנות עד שפרש שהי בדד זנות יפרש תנא שהוא בועד אבל משאר אנשים הרי כל בחזקת שבעל לשם זנות עד

שפ שו לשם קדושין ואין צריך לומר בשבח גויה שאת קדושין ש חשי כלל והרי הבן ן בחזקת גוי ועבד עד שיוודא בוודאי שחרה אמו או תגרה כ מי שעושה קשת איש בן מני נישואין בין מרוסן יצא שמה בעיר מגורשת אפילו רוב העיר כולם מעב כל שגלשה אין חוש שינה רי בחזקתה אבל אם יצא שמה בעיר מחודשת זק הכל בבית דין שהרי היא מקודשת בספק כמו שרנו אחרכך צ עלי שגש קידושין הרי זו מגורשת שכל שעשרה הוא החו שיתר כא לא אישה אדם אישה ודעתו לגרשה ולא

תי שבתת ששתו דעתו לגרשה ולא יגרש אדם אשתו הראשונה אלא אם כן מעצה בערבה דבר שנאמר כי מעצה בערת דבר ואין ראוי ו למהר לשלח את אשתו הראשונה אב שנייה אם סנאה ישלח אנה כב אישה רעה בדעותיה במידותיה אתה מבין כל הזמן עושה מריבות ו שאינה צנועה בבנות ישראל הכשלות מצבה לגרשה שנאמר גל ת ויצא מדון אישה שנתגרש משום פרוסות אין לו לאדם כשר שאנה ש זה מוציא רשע מביתו שאין זה מוציא רשעה מביתו וזה מכניסה לתוך ביתו גף ג מי שנתח רשה אשלו ארי זה

מתגרש בג תהיה מגורשת אבל אם תית אין ל מוצי שתבריא בדבר זה תכח חמים הוא כדי שלא פקד פרוצים שהרי אינה יכולה לשמור עצמה פקח מניחה סה אחרת את מניח אותה יקח עוד אישה מהאכילה ו משקה משלה ואן מחבותו גשר סו וה שאין כוח בבן דעת דור אם שוטים בבית אחד ואינו חייב לרפ אותה ולא לבדה ואם גשה ז מגורשת הוציאה מביתו ואינו חייב לחזור להטפל בה היום רק היום הדבקנו את החומר הזה בסדר מה כל טוב זוהר הגיע הזוהר כן ח כן כבר אתמול למדנו

את ה שני דפים הראשונים דף אננ קושה בריו מה יעביד השתדלות בעיה תקרב קרבה לקוב ינ במ תעסק בב לבני מה התעסק מיד אמר סבת בוב כי אין כמו בארץ מיד פור אוים מהמה הדבר דומה ח ב זאב עביר את הצ רעיה אב חקים אמר מה יביע זקף ענו חמה בן לא סתם עז מק ו קרניים טובות וכוח אמרו הם ביחד תסו אחר כ אני אציל אותו בינתיים אני אעביר את הסון כך קודש בריך הוא אמר חודשת יום כיפור וב במה זה התעסק בדל שיון ישראל

מת זלזול לכה בזוי מזולזל בבית המלך אמרח מלכה מלכ משה תן לו קצת יין יהיה מבסוט יגיד איזה יגיד המלך איזה בן אדם טוב ככה עושה מש מהוא וש ן ל ן לו משהו הוא משבח ח אפילו אתה מראה לו כל הבעיות כל הזה אותך אין בעולם כמוך מתנה שיר לעזזל ח אתה חוט על ראשו ו אדוני אנו שנו פניך כתורת הס בזמן שבית המקדש קיים כאשר סובי אותם עלד משה נביאך כתוב בתורתך ויאמר אדוני א משה כך שסמים למזה לא למדתי עוד עכשיו קח לך

שסמים נטף ושנת וחת בנה סמים ולבונה זכה בת בבת יהיה ועשית אותה כח ויאמר אדוני אתל משה קח לך סמים נטף ושנת וחן בנה סמים ולבונה זכה בת בבת יהיה ויאמר אדוני אל משה כעך שמים נטף ושחלת וחל בנה סמים ולבונה זכה בת בבת יה בת יהיה בבת ב ב הה הז ר ה ה בן ה נו רבנ קצ 3985 החמה מ בכל יום שלושה בניםים שמהם מכניס כן גדול כפור מחזר תשת בעב יום הכיפורים כדי לקיים מס דקה מדקה 11 סמנים היו בור פור ח

בנ שעון בן גמאל אומר בוים יפלה אלא שאן מכניס מג בקדש כבודת אם כ מ כש עוד כככ ד לא תמנו ויאמר עליהם ישראל מזמרת הארץ בכם ורש מחצור ד כ בל בים כים ויאמר עליהם כז כחו מזמרת הארץ בניכם נח מע צורי ומעד דבש זה בשבילך סליחה מעצורים דבש לכותל מותנים ושדים מצרים ושמרתם ד ה את הבום פסו וור ור כח ממנה היו בשישה קנים יוצא מציד שלושה צד אחד שלושה צ השני גגג שני ממ כפתור זהב ור כ ור עשה אותה ת כל ק

אדוש אדוני ר מש ן כשר דבר במת ת ויאמר משהה מגפה צר ני אש וזך ב מסגי מסכי חסדך לבוקר עוזך אשיר ואני יר עוזך צר בום כחסדך חסדך הוך עשיר ני אני אשר עוזך וק חסדך ר ר עניו פ שקר הןב היופי אדו צות עמנו המלך יענו אנ קדוש כ ישראל הגדול שפך מעלינו ישראל כוח שם יבוא בגוו אר מים שדום מת רק רגע אני רוצה לפני שנסיים נעשה מי שברח לכל הקהל ואחר כך נעשה שינוי השם שרבות הקדושים כל הקהל הקדוש גם אלה שמאזינים

דרך הטלפון בדרך הלבן כד זקכם בבריות ובשמחה אורך ימים דשנים ענים בריים שמחים הצחות ושות לכן צו אמן מה השם קוראים לה מה רוצה שיקרו לה אל לשנות לגמרי ברשות קדש בריך שכנ ברשות בית דין של מעלה ברשות בית דין של מטה ות תורתנו הקדושה דרג רמשן אנחנו מחליפים שמה של מרים בתנ חנה אניעם אניעם יקרה שמה בישראל עלמה בת חנה אני עם ואם נגזר איזה גזרה איזה בעיה איזה צרה על מרים בת חנה אניעם על על מה בת חנה אניעם לא נגזר זלה והרי הי

כבריאה חדשה קטן שנולד כמו שהקדוש ברוך הוא ריפה את מרים מצלתה ואת חזקיהו מכל יום כן ברך כן ברך ושמור וירפא את עלמה בת חנה ני עם שתהייה בריאה ושמחה ויהיה לה מזל טוב וסימן טוב וישועות דולות וחיים טובים כן יהי רצון בנאמר אמן אמן