הדף היומי מסכת בבא מציעא ד הרב בניהו שמואלי שליט"א השיעור היומי כג אדר א תשפד

מי שטעים אתם פה לא יכול בוקר טוב לכולם היום אנחנו יום אחד בשבת קודש היום אנחנו יום אחד בשבת קודש יום ראשון כג לחודש הדר הראשון תשפד הנה זכינו איזה שבת קתה שבת קודש פרשת כי תיסה והנה אנחנו כבר לסיום ספר שמות אבל אנחנו פרשת ויקהל השנה הפרשיות לא מחוברות כי יש לנו שנה מעוברת אז פרשת ויקן והשבת תהיה עוד פרשה זה גם כן שתבוא עלינו לטובה פרשת שכלים ויכל וגם כן שקלים בעזרת השם ש שבוע טוב לכולם ישועה גדולה היום לא עשינו את השיעור הראשון

כי כבר למדנו את הדף ביום חמישי ושישי למדנו את דף ב' ודף ג' היום זה דף ד' בעזרת השם במסכת בבה מציעה איזה זכות גדולה שזכינו לעסוק בתורה הקדושה ונזכה תמיד כולנו ביחד אז הנה ראינו סיימנו את הפרשה והיה כצת משה את אוהל מועד יקומו כל העם נצבו איש פתח ההולו והביטו אחרי משה עד בואו ההולה אוהו הלו מה קרה בהמשך הפרשה שמה כתוב ויר העם כי בושש משה לרדת מן ההר אתם יודעים כמה צריך להיות הזק זקן שבא לכבד את הזקן את החכם כל המכבד

את התלמידי חכמים כמו מכבד את השכינה ומי שמבזה את התלמיד חכם מבזה את השכינה זה הכוח הגדול של עם ישראל למשך אלפי שנים כי האנשים החשובים תלמידי חכמים הם החוליה הח ברת אותנו חזק חזק אחד לשני לנצח זה זה לכן כשמשה העם השורש של החטא העגל זה הפגם באמונת חכמים כל ההשכלה וכל הבעיות הגיעו מהטענה המעוותת שהרבנים לא מבינים רק בהלכה אבל לא מבינים בענייני העולם צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא נתן את הכוח לחכמים מהתורה עצמה להבין בכל המקומות הגמרא אומרת כמה טיפשים אותם האנשים שקמים

לפני ספר תורה ולא קמים לפני תלמידי חכמים ך הגמרא אומרת איך כתוב במשנה הו מתחמם כנגד אורן של תלמידי חכמים וב זהיר בגחלתן שלא תיכווה למה נשיכת נשיכת שועל עקיצת עקיצת עקרב לא אמרו רבותינו לא חרבה ירושלים אלא שביזו בה תלמידי חכמים כבוד התורה אוי ואבוי מי שמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו זה מפחיד מאוד לכן צריך לכבד את התורה לומדיה בזכות גדול מי שמכבד את התורה ואת לומדיה אוהו איזה מעלות גדולות יש לו לכן זה צריך דבר ראשון שנדע לכבד תורה לומדיה היה חתם סופר

כשהיה בגיל 24 אומרים אחד השעורים שלו הגדולים הוא הזכיר בדבריו את הקושיה של רבי משולם איגרא היה מגדולי הדור ואז החתם כשהוא נפטר החתם סופר היה בגיל 24 והוא תירץ את הקושיה שלו בתירוץ יפה מאוד עכשיו בלי כוונה יצא הנוסח שלו לא כל כך כבוד לרבי משולם מיד החתם סופר עזב את הכל את כל הדרשה את כל השיעור שלו לא יכול להמשיך הפסיק בפתאומיות ו אמר לא לא לא התנהגתי יפה לא התנהגתי כמו שצריך סתל מצוות כמו שצריך להתנהג ולכן הוא ב הלך אצלו אצל רבי

משול מגרה וישב לפניו והתחנן לו שמחל לו והלך וככה התפלל התחנן ביקש את סליחתו אחר זמן יצא מהחדר חזל לשיעור אמר להם תשמעו אני אומר לכם אתמול פגעתי בכבודו של רב משולם נסתתמו ממני מעיינות החוכמה לא יכולתי להמשיך את השיעור לכן הפסקתי את השיעור עכשיו אני מתוודע על הדבר ברבים ועכשיו נפתח לי היום נפתח לי ראיתי שהכל בסדר הלכתי אליו פיסת אותו ביקשתי מחילה התחננתי לפניו ראית מה זה זה צריך להיזהר שהאדם קודם כל עם כל אדם צריך כבוד צריך כל אדם לכבד אותו כל אדם

קדש לי כל בכור אתה רוצה להיות קדוש לי כל אדם תחשבו אותו כבכור בפרט עמידי חכמים אדם משתדל עליהם אתה יודע שהבן של חפץ חיים היה בר מצווה עשה עשה עשה היה פיקח גדול וחכם גדול מה זה נתן דברי תורה באמצע והוא והוא אמר ואני יכול לתרץ את הקושיה של השאגת אריה כולם היו מרוצים מהתירוץ שלו כל כך יפה תרץ את השאגת אריה אז הנער הבן של מחפץ חיים התלהב אמר יהי רצון שאני אזכה לתרץ כל הקושיות של השאגת אריה החפץ חיים נבהל אמר לו אתה

חושב שגת אריה זה ילד קטן אתה תרצה אתה תוכל לתרץ כל הקושיות שלו אמר לו תדע לך אם אתה זלזלת בשאגת אריה אתה כבר לא תהיה גדול בתורה בן שלו אומר לו כך חפץ חיים וסיפר בנו של החפץ חיים אומר לצערו נתקיים בו מה שאמר אביו אבל הוא לא המשיך לדבר על גדולי ישראל אבל לא זכה יכל להות שומר את זה מענווה חזר בתשובה כתוב ש מצופר היה בבת אן רבי שמטוב גגי מגדולי הרבנים והדיינים הוא היה במצרים גם השתתף פעם בחופה שהייתה במצרים בית הכנסת

הגדול יחד עם הרב הראשי של העיר ראה הרב הראשי חוסר כבוד אנשים מתנהגים בבית הכנסת לא יפה חוסר צניעות התעצב מאוד כם למחות ב מתאספים אנשים לא הקשיבו לדברו אפילו צחקו דגדגו לו שהה הזאת הקם הרב הראשי אמר הלא דר קידושין הלך הדיין שסידר את הקידושין במקום הרב היה שמה איזה דיין סידר את הקידושין אבל מהשמיים תשמעו מה קרה מהשמיים טבעו את בונו של של הרב וה הכלה שאותו זמן התחתנה חלתה במחלה קשה והחתן נדבק ממנה ושניהם נפטרו תוך שבוע ימים החתן כלה אומר אז הוא

אומר הרב גגין אני והרב הראשי היינו שנינו בחתונה ושנינו היינו בלוויה מפה הוא מודיע אומר לא לבזות להיזהר בכבוד של תלמידי חכמים הקדוש ברוך הוא עכשיו לא ראינו אצל החב הוא היה רשע היה היה עובד עבודה זרה אבל כן שהרים את ידו על ידו הנביא ותיבש ידו שאומר לו אתה הרמת יד על חכם על נביא בישראל אין ככה זה הולך א אני כבודי לא אבל הריד בז היה אז בסוק איפה רבי זלמן מלצר היה ראש הישיבה שם הרד בז היה מנהיג את הקהילה לא הוא היה

תקיף הוא היה קנאי לתורת השם לחם בכל מי שנשא היו הרבה אז השכלה רוצים לשנות את המנהגים הוא הוא נלחם היו חמישה אנשים שהחליטו לנקום ברב על שיסטר עליהם לא נ להם לזוז מינו דיין חדש ללא רשות הרב היייתה פגיעה נוראה ברב חיכו לראות מה יגיב הריד בז לביזוי הזה של כבוד התורה בשבת עמד הרב הריד בז ליד ארון הקודש לידו עמדו עוד רב שלום אחד מתלמידי החפץ חיים ורבי סר זלמן מצר לפני קריאת התורה עלה מדרגות של של ארון הקודש הכריז אומר לפני מספר ימים

אומר להמריד בז מנו דיין בלי רשותי כדי להכעיס א לא הייתי סנדר לאף אחד לא היה טענות עליי אם הייתי חייט מישהו היה חולק עליי כאן מה לכם לחלוק עליי מפני שאני לומד את התורה הקדושה ואני רוצה לעשות רצון השם מבקש אני ממך ריבונו של עולם ש תצא לקנות את קנאתי מודיע אני בזאת שחמישה פרנסים שעשו את זה לא יש לימוד שנתם היה רעש גדול בקהל כולם היו בהלם כזאת קללה וואי וואי וואי רבי לזלמן מצר היה המום רואה חשבו ש אחד הרבנים ניגש אליו חשב

שבדי רב שולם יעורר את הרד בז דבריו החליפים מה הוא שו ש אומר כבוד הרב שלא יהיה איזה חילול השם שבאמת זה יהיה שימותו לא ישלמו שנתיים אם לא יהיה חילול השם אמר אה רציתי לצת חילול השם אז עכשיו אני אומר לכם לא יעברו חמישה חודשים כ מ שתם ילכו וככ היה את מה זה חמישה פרנסים גדולים אומר להם הרב ככה זה לא אתה יודע אני הייתי פעם ראש הישיבה קרא לי אחד החברים שלי בכיתה היה חכם פעד סלי השלום חולה לא הרגיש טוב שלח אחד

מהכיתה שלנו אננו בכיתה של ראש הישיבה אמר אמר לאחד ה לאחד האברכים מהכיתה היינו צעירים מאוד בגיל 20 22 אמר לך תיתן שירות במקום יוסף עדס הוא הלך השיעור היה לומדים טור בית יוסף נמת נעים שיעור טוב אחד הבעלי בתים הם מכובדים אנשים מכובדים תלמידים של חכם יוסף אומר לו אתה מה אתה חוש את עצמך שאתה תיתן לנו פה שיעור לטור בית יוסף וזה הוא לא אמר לראש הישיבה אבל מישהו אמר אתי זה לראש הישיבה שככה עשה בעל הבית הזה עכשיו זה מה אני ראיתי עכשיו

אני אומר ושב שמה קרה לו אמר לו אתה ביזת תלמיד חכם חלוץ את הנעליים שלך שב על הרצפה אני מנדה אותך נידע אותו ראשד צדקה נידע אותו אני הזדעזעתי אומר לו אתה ומי הוא אברך צעיר אמר לו אני מנדה אותך עכשיו עכשיו תפקד תבקש סליחה ואז תקום ואז אני מתר לך את הנידוי כן ככה עשה מה זה באמת הראש הישיבה שלח אברך תמיד חכם היה בחור למד איתנו אבל היה יודיע טוב תורה היתי מכירים אותו אני לא אומר מי וזה שלא יהיה בעה אבל זנזן זה

הרב היה תקיף לא אני זוכר נפתח חכם סלמן מוצפי חתנו רבי [מוזיקה] אברהם חתנו רבי אברהם רבי אברהם תופיק חתן שלחם סמ מוצפי הוא נכנס הוא היה אברך צעיר 25 מדבר איתך לפני יותר מ-50 שנה אברך צעיר היה הוא נכנס אנחנו היינו בישיבה לא עמדנו מחשב לעמוד לרבי אברהם טופיק לא למחורת נכנס ראש הישיבה עם חכמ ציון אומר אתם בתם את התורה נכנס חכם אברהם טופיק למה לא עמדתם לא ידענו מה זה לא ידעתם זה תלמיד חכם מתי הוא אמר את זה על אז עכשיו הוא

גיד שיעור בפורת יוסף הוא הוא מעמיד את כל ישיבה פורת יוסף היום אין כמותו אין כמותו אתה מבין ככה אז אני אומר לך לא בןד אח של תופיק של רבי יעקוב לא לאה תו כשהיה משגיח בקורת יוסף למעלה לפני 40 שנה לא זה לא זה לא זה זה רבי אברהם רבי אברהם טופיק הוא יש שני הם בני דודים הם בדוד עוד כן כן זה לא זה רבי אליהו טופיק זה אחיו זה גדול ממנו כן תלמידי חכמים כן אתה יודע שמסופר שבת אחד הגיעו אדמורים לרב צמח

צדק אומר היה בעיר שבטו אצלו הגיע הגיע הטבב לבקר את הצדיק אחד מעשירי העיר עז פנים התבטא על הורח הית אבלב בזלזול אר קילל אותו היתב בקללה זאת התקיימה לפעמים צריך מאוד מאוד ה צריך להיזהר כבוד התורה אז איך אמר לו משה לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם הודיעני ני דרכיך דעך למה למען אמצ חן בעיניך אז אמר לו הקדוש ברוך הוא הנה מקום איתי מה ביקש הגמרא אומרת ביקש משה לדעת רחב מפנימה יש צדיק וטוב לו יש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו יש

למה אמר לו הקדוש ברוך הוא הנה מקום איתי אומר את אומר לו הקדוש ברוך הוא תשובת הקדוש ברוך הוא היה מי מי שמעליך על הארץ הוא לא רואה מה קורה כשאדם באוויר למשל במטוס אתה רואה כל מה שקורה למטה אתה הולך פה אתה רוצה לראות כל מה שהולך בסביבה אתה אתה שואל אותי למה זה טוב לו צריך לדעת את כל התמונה איזה גלגול הוא מה הוא עשה אז לכן אומר לו הנה מקום איתי אם תעלה לשמיים אם תגביע את הדעת שלך אתה תזכה להבית לדעת מה

שקורה אז תראה אז תשאל למה אומר אם תדע כמה טובות יש ב כל דבר שאתה רואה כמה טובות יש בזה לא יהיה לך שום קושיות למשל למשל אדם נתנו לו להיכנס לחדר איפה נמצא הטייס מה הוא רואה שמה הכל כפתורים כל כפתור יש לו מטרה אחרת הכל כפתורים אומר תשמע תסביר לי במה זה עושה הכפתור הזה מה קורה אם לוחצים עליו אומר לו אתה תשמע הבנת את כל ה כל מה שיש פה זה צריך ללמוד הר בשביל להבין מה שקורה פה זה אותו דבר אדם מסתובב

פה בעולם כולם בחוכמה עשית מלא ארץ קנייני בא לשאול על איזה מקרה על מה עשה השם ככה תפשוט אתה לא יודע בכלל מה קורה מה הולך אתה יודע בסודות העליונים אתה מבין אתה יודע מה היה מהבן אדם הזה פעם איפה הוא מה הוא למי הוא קשור מה קשור זה הכל אדם פה לא יודע מה למה זה ולמה ככה זה הכל זה הכל עילת העילות וסיבת הסיבות והוא יודע מה שהוא עושה אדם י שלמ משה מסמוך לכותל הוא לא רואה הוא רואה רק את הכותל תרחק קצת

ואם הוא גבוה הוא רואה מעל הכותל כן הוא רואה לא ככה אומרים כשיש אפלה למשל יש מלחמה עושים אפלה חד חושך שיהיה כמה שהבד יותר יותר שחור אפשר לא יראו בחוץ את מה שקורה ככה זה תקנה מנורה חזקה מעירה ה ככל שתרבה האור פשך עשות את החלון יותר צריך יותר עבה כשנראה לנו הקדוש ברוך הוא כביכול כיסה והסתיר מאיתנו את האור בבת שחור מה נעשה צריך לעיין טוב הכל זה הכל מנס הכל זהזה מכוסה מאיתנו העיקר העבודה שלנו להאמין שיש בורא לעולם תדע תלמד קצת אמונה

זה הבסיס של כל יהודי ואמרנו שבוע שעבר כי תיסה את ראש בני ישראל תורה שבת אמונה זה ה זה לדעת טוב השם מזכה אותנו שנזכה לעובדו לראה אותו שנזכה לכבד כל ודי ויהודי ובפרט לא לפגוע באף תלמיד חכם אנחנו פרק טו פסוק ט ובשנת 20 רוב עם מלך ישראל מלך סה מלך יהודה הוא היה בנו של אביה אביים אביים קראו לו ו-41 שנה מלך בירושלים אמו מעכה בת אבי שלום ויעש עשה הישר בעיני אדוני כדוד אביו את רואה עשה זה רפואה ויעבר הקדשים מן הארץ ויסר

את כל הגידולים אשר עשו אבותיו כל הטומאה כל ה איי אי איי זכה זכה וגם את מעכ [‏צחוק] אמו וסירה מגבירה אשר עשתה מפולשת וי וי וואי וואי בניין גדול עשתה הסיר אותה מיות גבירה כדי שלא תביא טעם לעבוד עבודה זרה אוי ואבוי היא אשתה מפלסת דמות איזה איזה דבר להיות דבר נוסף על השלה זה מי שמסתכל על זה מביא לו רעדה לכן זה קרא מפלצת לאשרה ויכרות עשה את מפלצת וישוב בנחל קדרון שרף השליך את ה את העפר של זה לנחל קדרון למה אסור להנות

מעבודה זרה ובמות לא סרו רק לבב אשה היה שלם עם אדוני כל ימיו מה זה מה עשה עמו ומי הייתה בכלל היא היייתה אמא שלו היא היייתה אשת אביים כן ומה מה עשה הוריד אותה מהגדולה שלה אמר לה לא יכולה להיות תות גבתה למה היא עשתה מפלצת אחת כמו פסל גדול אמא השלה אמר אמר מה היא תחתי עם נגדם עבודה זרה אז אמר אני אעביר אותה מהגדולה שלה תראה מה אומר רשי תראה רשי ראית שלא תדע מצלות מה עשתה אוי ואבוי זה לא רוצה להגיד את

זה אבל זה כן הלאה ובמות אין לך ספר אז מה אתה רוצה ובמות לא שרו רק לבב אסה שלם עם אדוני כל ימיו ויב את חודשי אביו ו בבית אדוני כס בזהב וכלים ומלחמתה בין עשה ובין בעשה מלך ישראל כל ימיהם בעשה כן ויעל בעשה מלך ישראל א יהודה ויבן את הרמה ובתת צובו לשה מלך יהודה מה זה הרמה הזאת אוו מגדל גבוה בנה מול שערי ירושלים להשליך ממנו אבנים ליוצא ובא ויקח אסן כל הכס וזהב הנותרים באוצרות בית אדוני ואת אוצרות בית המלך ויתנם ביד

עבד של המלך אשאל בן הדד בן ברימון בן חזיון מלך ארם היושב בד מסק למור ברית בני ובניך ובן אבי ובן אביך הנ שלחתי לך שוחד כסף וזהב לך אפר את בריתך אם בעשה מלך ישראל ויעלה מעלי וישמע בן אדד אל המלך אשה וישלח את ריח אשר לא על ע ישראל בייך את עיון ואת דן ואת אבל ואת מעכה ואת כל כינרות על כל ארץ נפטלי ויהי כשמו ה בעשה ויחדל מבנות את הרמה וישב בתרצה והמלך עשה השמיע את כל יהודה אין נקי וישו את הבני

הרמה ואת עצה אשר בני ועשה ויבן בם המלך עשה את גבע בנימין ואת הספה יתר כל דברי עשה בכל גבורתו בכל אשר עשה ערים אשר בנה אלו הכתובים ל ספר דברי הימ מלכי יהודה רק זקנתו חלה את ר ושכ עם אבות קבר עם אבות ר דוד אביו וימלוך ישפ בנו חדו הנה עד כאן שניות וקודם המשנה נעשה את הצדקה תיקח מורש הרבה למה לא היה לא חמישי לא שישי לא שבת והיום 12 זכית תזכה לשעוות אין פה הנחות חביבי הנה כח כח קודם ממנו הנה זכה

למצוות תבוא כל יום בעזרת השם שניות משה תן תן שלוש ש קפול ששפ הנה נתן 10 כל הכבוד שהשם יתננו שפע פרק חמישי משנה א' השותפים שנדרו הנאה זה מזה יש להם חצר משותפת כל אחד מהם נדר שלא ל ו אסורים להיכנס לחצר למה כל אחד נהנה מדריסת הרגל רבי אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה מותרים להכנס וזה נכנס לתוך שלו כל אחד מהשותפים משתמש בחצר זה שלו ושניהם אסורים להעמיד שם רחיים טלור לגדל תרנגולים היה אחד מהם מודר הנאה מחברו חברו לא

היה מודר הנאה ממנו לא יכנס לחצר אסור ל מודר להיכנס לחצר רבי אליעזר בן יעקב אומר יכולו לומר לתוך שלי אני נכנס וא נכנס לתוך שלך וחופן את הנודר למכור את חלקו אם היה מודר הנאה מחברו קופין אותו למקום שלא יהיה בעיות משנה ב' היה אחד מן השוק מודר באחד מהם הנאה פירמיד היה אדם אחד מודר הנאה מאחד מן השותפים לא יכנס לחצר אסור ל מודר להיכנס לחצר רבי ליזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו לתוך של חברך אני נכנס ואני נכנס לתוך שלך עוד

משנה כי היה שבת המודר הנאה מחברו ויש לו מרחץ ובית הבד או בית הבד שקוד שים שם זתים מוזכרים בעיר אם יש לו בהן תפיסת יד אם נש איזה שחוט במרחץ אסור לראובן יכנס שמה אין לו בהם תפיסת יד מותר הומר לחברו כולם לביתך שאני נכנס סדך שאני לוקח או שמכרו לאחר מותר כולם לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח מת או שכבר מחר אחר אסור למה אמר זה הגענו משנה ד' גמרא תפילת בית המדרש שביתי אדוני ד תמיד כמני שם חו קדשיך שכי חמו

ו חדה שם אותיות כישראל פנומנו חיתנו יחידת נחנו באים קיים מצוות ורה כמו שכתוב ודם העליון נוור ורך צ כמה בפי דעת ונה גלני והביתה נפלאות מתורתך את אד א חוך חוך ד אך ודש ברכו את אדוני יברכך אדוני מציו עושה שמים וארץ כן אז בעזרת השם אנחנו לומדים בעזרת השם דף היומי מסכת בבה מציעה התחיל אותה ביום שישי אנחנו התחלנו אותו ביום חמישי למדנו דפים ב וג עכשיו אנחנו דף ד היום בעזרת השם אז היום נלמד דף ד והנה אנחנו מתחילים אלא המר פפה אתם

מגלגול שבועה עד אחד שורה שנייה אפילו נתחיל קצת לפני כן כן אנחנו נתחיל בדף ג עמוד ב יותר טוב אלא איה 2 אר חמש שורות אלה תיה מעד אחד יפה דף ג עמוד ב חמש שורות מלמטה כן אנחנו אמרנו למה מתניתין דלו קר רבי יוסי כך למדנו בדף ג למה מטין דלוק רבי יוסי למה די די רבי יוסי רבי יוסי אומר שניים שהפקידו מעות יצל אחד אחד פקיד מנה אני רק אומר לכם את התקציר למעלה שאנחנו נבין מה הגמרא אומרת שמה רבי יוסי אמר ה אמרנו

למה מטין שלאק רבי יוסי אנחנו אמרנו במשנה שלנו בתחילת המסכת שניים אוחזים בטנית זה אומר אני מצע וזה אומר אני מצע זה אומר כולה שלי זה אומר כולה שלי זה ישווה שאינו פחות מחצה וזה ישוה שאינו פחות מחצה ויחלקו אז היי אומר זה לא כרבי יוסי למה אי רבי יוסי הוא אמר רבי יוסי אמר דין ששניים שהפקידו מעות אצל אחד והאחד היהודי הזה אחד הפקיד אצלו מנה ואחד הפקיד 200 שניהם באים טובעים זה אומר ה 200 שלי וזה אומר ה2 שני מה יעשה הבן אדם הזה

רבנן אמרים נותן לזה מנה ולזה מנה וכל אחד יש לו מנה בוודאי המנה השלישי שמסופקים בו יהיה מונח את שבו אליהו אבל מה אז אז הגמרא רבי יוסי אומר אם כן מה הפסיד הרמבי מי שבאמת הפקיד רק מנה ומשקר שהפקיד 200 הוא לא יפסיד כלום הוא לא יחזור בו אלא הכל יהיה מונחת שבו אליהו על ידי זה הרמאי לא יקבל את המנה שלו הוא יודע שאין 200 לא שלו בשביל לקבל את המנה נכון ככה אמרנו אז אם ככה גם בשניים אוחזים בטלית במשנה שלנו היה צריך

להניח את הטלית עד שיבוא אליהו כדי שהרמה יפסיד ככה למדנו למהי רבנן רבנן אמרו המוציא מחברו עליו הרעיה אז משתמ רבנן אתם דוודאי המנה דחד מני הוא אמר רבנן ימוחת שב אליהו המנה הכל אחד קמר ר מטלית אז רבנן אמר פגי בשבועה אלמ אתה אומר רבי יוסי שמה בוודאי בשניים שפקדו בוודאי קמור קמני למור אמר י יוסי אונ ש אליהו אחק למר דחד מני לא כו שכן לא הגמרא אומרת אפילו תמה רבי יוסי שמה בוודאי יש רמאי אבל כאן מימר שמה בשניים שהפקידו זה זה 200

ודאי אחד מהמהם רמאי כל אחד מם 200 שני בוודאי יש רמאי אבל פה לא יכול להיות ששניהם ירימו ביחד לכן אנה מטם כניס רבי יוסי לרמאי העיקר שהטעם הוא שם בוודאי יש רמאי זה התירוץ העיקר כל מה שאמר רבי יוסי שיהיה מונחת שוו אליהו דווקא מקום שיש וודאי רמאי פה לא בוודאי יש רמאי זה היה מסקנה של הגמרא אחר כך אמרנו שבין לרבנן בין רבי יוסי גבי חנ בני על פנקסו שאמרנו שבעל הבית אמר לחונים לתת את הפועלים שמה אמרנו זה נשבע ונטל וזה נשבע ונטל

למה למה למה לא אמרינן מישנה דלא אמרינן אבק ממונה מבעל הבית ואמונה עד שיבוא אליהו אומר לא שמה אמר לך בני לבעל הבית אני אני עשיתי את השליחות שלך וכולי אז עוד דבר למדנו פה תני רבי חיה מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו זה זה זה העיקר פה אנחנו צריכים ללמוד אמר לו בעל פה אני אומר לכם את זה אמר לו מני לי בידך לזה רבי חיא הוא שנה את מת יש מקום איפה אמר רבי חיא איפה תני רבי חיא

אמר רבי חיא רבי חיא הוא היה בתקופה הזאת של סוף התנאים תחילת האמוראים לפעמים הוא מדבר בתור אמורא לפעמים הוא מביא תנא אז לכן אומר תנ רבי חיא שנה במשנה בבריתה מה הוא אמר זה דווקא היה במשנה מנה לי בידך הלא אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו 50 זוז אתם זוכרים למדנו את זה ביום שישי נותן לו 50 זוז ש על השאר למה שלא תהיה הודעת ביו גדולה מהדעת אדים כמו שמקבל כמו שמודה במקצת חייב שבועה גם הידים שחייבים אותו במקצת יהיה

חייב שבועה זה אמר רבי חיה מנהלי בידך ולא אומר אין לך בידי כלום ועדים עדים אותו שיש לו נותן לו 50 זוז וש על השאו למה שלא תהיה הודעת פיו למה אם היה מודה במקצת על 50 היה חיב שבועה אז לא גדולה מהדעת אדים כמו שמודה במקצת חייב שועה כך אדים שחייבים אותו במקצת גם יהיה חייב שועה ומכל וחומר למדנו שאינו דעת פיו חמורה מהדעת דים וכולי הגמרא דנה בזה עכשיו רוצים לדעת מה הכל וחומר אלא עכשיו תלכו לפה חמש שורות מלמטה אלא התהה מעד אחד

ג עמוד ג עמוד ב חמש שורות מלמטה שמה אנחנו באמת אי אפשר ללמוד כל וחומר חיבו שבועה מודה במקצת על פי עדי ודעת פיו אלא עתיה אתם יודעים מאיפה אנחנו יודעים שהודעת פ שלא תהיה למה אני אומר שמודה שם אדם שטובע את חברו ואומר לו מנ לי בידך בעלה אומר לא נכון אין כלום ובאים עדים ומעידים אותו שיש 50 זוז לא מנה אנחנו אומרים שצריך לשבע לשבע על זה אומר אלא אתייה מעד אחד שבועת מודה מקצת על פי עדים לצים את זה מכל וחומר מעד אחד

בוא נראה ומה עד אחד שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה דים שמחייבים אותו ממון אין הדי שמחייבים אותו שבועה אתם יודעים עד אחד ומה עד אחד שאם הוא מעיד לבד לחייב ממון לא כול לחייב אותו ממון אבל למה על פי שיניים עדים יקום דבר לא יכול לחייב ממון אבל מה עושה לו מחייב אותו שבועה לזה שהעיד עליו שחייב ממון צריך לחייב שבועה שהכחיש אותו שהוא לא חייב כתוב בתורה לא יקום אד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת דורשים רבותינו לכל עוון ולכל חטאת אינו קם אבל הוא

קם לשבועה אז אומר ומה עד אחד שאין מחייבו ממון בכל זאת מחייבו שבועה צריך לבוא שבועה להכחיש אותו שהוא לא חייב עדים שמחייבים אותו ממון על פי עד מחייבים אותו לתת 50 אין הודי שמחייבים אותו שבועה במקום שהם מעידים שהוא חייב קצת ישלם את המקצה היא שווה על השאר כמו מודה במקצת כמו מודה במקצת שהוא אומר אני רק חייב 50 ועל ה-50 הוא לא מודה אומרים לו תשבע שאתה לא חייב את ה50 גם פה העדים מעידים אותותו שהוא חייב 50 השוע על ה50 הנותרות שהוא לא

חייב כמו מודה מקצת מאיפה לומדים את זה כל חומר מעד אחד ומה העד אחד שאם מעיד לבד לחייב ממון איין מחייבו ממון בכל זאת מחייבו שבועה עדים שמחייבים אותו ממון אל ודי שבו אותו שבועה בסדר מאיר הגמ אומרת ללא מה לעד אחד שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה שכפר ה נשבע יפה העדן מה הוא נשבע העד אחד אמר אומר לו אני מעיד שהוא חייב כך וכך הוא לא יכול לחייב ממון אבל על מה נשבע הבן אדם אומר אני נשבע שאני לא

חייב לו נשבע ונפטר על מה הוא נשבע על מה שיעיד העד הוא נשבע אז לכן אז הוא חייב שבועה אז הוא נשבע להכיש שת עד שהוא לא חייב תומר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע השבועה שאתה רוצה לחייב בעדים על מה שהם לא מעידים הם מעידים שהוא היה מנה הוא טובע אותו מנה הם מעידים חייב 50 אנחנו על מה רוצים שהוא ישבע על מה שהם לא מעידים על מה שמעידים הוא משלם אנחנו רוצים שישבע אחיו שבועה על ה-50 הנותרים מה שלא לא מעידים אז על חיוב

שבועה כאן זו זהן אין רעיה מעד אחד אתה לא יכול להביא מזה למה זה לא אותו דבר זה לא אותה עידות שמה הוא נשבע על מה שהוא מעיד ופה הוא נשבע בכלל על מה שהם מעידים חייבו אותו חייבו אותו עכשיו על מה שהם לא העידו אתה רוצה לחייב אותו שבועה אין בזה קלוו חומר מעד אחד למה לנו להחמיר לחייב אותו אלא הגמרה מנסה לישב את התחייה א אלא אמר אתם מגלגול שבועה דעד אחד לא מעד אחד קר וחומר אלא קר וחומר מגלגול שבועה דעד אחד למשל

אם תחייב שועה על ידי עד אחד כמו שאמרנו בעד אחד מעיד עליו שהוא חייב כסף אז אנחנו אומרים מתוך ש אומר אין עד אחד יקום דווקא שני עדים יקום דבר אם יש עד אחד מחייב אותו שבועה עכשיו הוא בא עד אחד חייב אותו שבועה והיד תובע טענה נוספת פי כלפיו כלפי הבן אדם הזה שעליה לא היה חייב שועה מה עושים מגלגלים את אותו טענה על הטענה שחיב אליה שבוע נשבע על שניהם גלגלים עליו גם בעד אחד נשבע על מה שאינו מעיד הנה בוא אני אראה לך

נכון הוא מעיד על זה מגלגלין ליו שבועה לעוד דבר אומר תשמע כיון שאתה נשבע בוא תשבע על עוד דבר תראה ראשי אומר מגלגול שבועה אחד אם חייב לו שבועה על ידי עד אחד כדי אמרינן והייתה עליו טענה אחרת שלא היייתה מותרת עליו שבועה מגלגלין אותה עם שבועה זאת ונשבע על שניהם גלגול שבועה דאורייתא הוא פיננ בקדושין מי ואמרה האישה אמן אמן שהרי על מה שלא העיד העת הוא משביעו למה שמה בגלגל אמרה האישה אמן שלו שתיתי מאיש זה וכבר משביעים אותה יהיה לו עוד חשדות אמן

שלו ציתי מאיש אחר אז מגלגלים עליה גם פה גלגול זה דאורייתא אז כיוון שהעד הזה מחייב אותו שבועה על זה והיה לו עוד איזה עניינים שבועה ולא יכולנו להשביע אותו נגלגל עליו עוד שבועה אז אתה רואה הנה שיש דבר כזה גם בעד אחד נשבע על משהו הוא לא מעיד בא אומרת לא מה לגלגול שבועה דעד אחד שכן שבועה גוררת שבועה העד עצמו חייב אותו רק שבועה על מה שהוא מעיד אבל השבועה הזאת גוררת שבועה שאפשר להשביע אותו לעוד דבר תאמר בעדים ד ממון ד ממון כ

מחיבה העדים תאמר בעדים ד ממון העידו עליו שהוא חייב לשלם הם לא מחייבים אותו בכלל שבועה הם מחייבים א לשלם לא מחיבים אותו בכלל שבועה מבים אותו רק יוצא אין כן שבועה שתגרור אחרי השבועה על מה שלא העידו אז אין מקור לחייב אותו שבועה באופן של גרירה אין מקור כזה כן כאילו מה ביד אחד זה הה בטליה לכן אפשר לא אין פה לא שייך להגיד דבר כזה לגרור שבועה כשעד אחד העיד עליו אפשר לסחוב לו לעוד שבועה אבל פה אין העדים מעידים בכלל ד ממון שהעיד

עליו זהו הם חיייבים לשלם מה שהעידו הוא צריך לשלם לא בלי שבועה תשלם זה הכל אין כאן שבועה שתגרור אחרי עוד שבועה אין פה שבועה רה ראשי אומר שכן שבועה גוררת שבועה עד לא חי בו שבועה אלא עלמה שהעיד והשבועה גוררת שבועה תומר בעדים הללו שה שהעידו הוא הם מחייבים אותו לשלם ואין כאן שבועה לגרור על ידה שבועה על שאר אין פה עוד שבועה בכלל אין לא חייבו אותו שום שבועה אלא הגמרא אומרת פיו יוכיח יפה פיו מה זה פיו אנחנו בכלל אומרים מה זה מודה

במקצת אדם טובע אותו אתה היית חייב אתה חייב לי 100 אומר לא אני חייב לך 50 הפה שלו וכיח מה שהוא כופר הוא נשבע אז אותו דבר העדים מעידים שח מקצת הם ישביעו על השאר שהוא כופר אלא פיל יוכיח כלומר הפה שלו כשהוא מודה במקצת זה הוכיח על מה שהוא כופר הוא נשבע כמו כן העדים שמעידים שחייה במקצת ישבעו על השאר כמו שפיו מכייח אותו בשבועה הלו כשההוא מודה במקצת התורה אומרת שהוא חייב שועה מודה במקצת הטענה עעל מה שכופר פיו לא הודה הוא נשבע אז

קל וחומר בעדים אז לא לא בד קל וחומר אבל לא לדבר פה גור אותו לשב כן פי גורר אותו לשב מה לפיו הגמרא דוכה פיו יוכיח על מה שהוא כופר הוא נשבע לא אז לא אותו דבר העדים שמעידים שחיה במקצת כאילו משביעים אותו על השאר שהוא כופר כמו שפיו מוכי הפה שלו כשהוא ודם במקצת הוא צריך שבועה על השאר גם העדים אז לומדים את זה מפיו פיו יוכיח אתה לא יכול להגיד לי מאיפה תלמד העדים שחייבו אותו שעל השאר הוא צריך להישבע זה כמו שפיו ודע

בפיו שהוא מודה מקצת הוא חייב שבועה על השער גם העדים שמעידים עליו שאת זה שחיב במקצת הם ישבעו אותו על השאר שהוא כופר אומרת לו אי אפשר ללמוד מזה מה לפיו שכן אנו בהכחשה יפה אם הודה חייב לחברו מנה והכחישו העדים שהוא לא חייב הוא לא מוכחש מה זהש שהוא לא חייב הוא משלם אבל מה שאין כן העדים ישנם בהכחשה יבוא העדים יגיד לנו לא נכון אז לכן הם לא מחייבים שבועה על כפירתו אין להם כוח כמו פיו פיו אפילו שיבואו עדים יגידו לא נכון הוא

משלם אבל העדים יגידו לי יבואו העדים יכחישו אותם הוא לא משלם הגמרא אומרת עד אחד יוכיח שישנו בהכחשה ו מחייבו שבועה אתה רואה ד אחד ישנו בהכחשה ומחייב אותו שבועה אז גם בדעת שני עדים מתחייב שבועה על כפירתו כמ אומרת מלעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע כומר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע זה לא אותו דבר על מה שמעיד הוא נשבע שמה על מה שכפר הוא נשבע לא על מה שמעיד ר מיישבת פי יוכיח מה שבודד במקצת שמשלם עלו דעתו עוד הפעם וחזר הדין

לא ראי זה כראי זה כלומר לא הסיבה שפי מחבו שבועה בפני שהוא לא בהכחשה שהרי בעד אחד אין סיבה כזאת בכל זאת חייב שבועה ולא ראי זה קראי זה לא הסיבה שאין אחד מחיב בשבועה מפני שעל מה שהוא מעיד הוא נשבע למה שהרי בפיו אין סיבה בכל זאת חייב שבועה אין סיבה בכל זאת חייב שבועה הצת ה שווה שבהן שעל ידי טענה וכפירה אין באים ונשבע כלומר צת שווה שהיא הסיבה שמחייבת שבועה בשניהם אתה יודע מה זה על ידי טענה של הטובע וכפירה של הנצבע אז

הם באים לדין ונשבע הכפירה על טענת הטובע היא בעצמה מחייבת אותו שבועה אף אני אביא עדים שעל ידי טענה הכפירה הם באין ונשבע זה הצת השש שבהן ר דוכה וככה נלמד ש כשעד מעידין אותו עלע על 50 על ה 50 השאר הוא נשבע אומר לא מה לצד השווה שבהן שכן לא וכזה כפרן כומר בעדים שכן וכסת כפרן אומר אתה לא יכול ללמוד מהצד השווה שבהן מה שכן לא הוחזק הנתבע לא הוחזק כפרן ביד אח על ידם וגם לא בהודעת פיו לכן הוא נאמן בשעה אבל תאמר

בעדים שכן הוחזק הטבע הזה החז כפרן למה כן הוא כפר בקול והם מוציאו אותו שהרי הוא כפר בקל והם עידו עליו שהוא חייב 50 אז לכן לכן לא יהיה נאמן בשבועה במקרה שני עדים למה בד אחד לא אני מבקש אך לא לא לדבר איתי באמצע עוד אני אסתכל עליך ברשי אתה רואה לא הוחזק כפרן על מה שכפר אין מוחזק כפרן ש לא שעד לא נאמן להכחיש להחזיקו כפרן לא נאמן תאמר בעדים מאחר שכפר הכל והם העידו על החמ מה להצעת השבה שבהן שכן וכזה כפרן בשניהם

ה נטבע לא הכז כ נטבע כפרן למה לא בהודעת פיו זה לא שייך דין כפרן ולא בעד אחד אין בכול להחזיק אותו כפרן כומר בעדים שכן הוא חזק הנצבע הזה כפרן הוא כפר 50 אז אי אפשר עוד הפעם מבקש ממך מבקש מבקש הגמרא אומרת ובעד מרוזה כפרן מה הם אוחז כפרן באים עדים ומעידים עליו מה זה שהוא אמר אני לא חייב כלום באים עדים מעידים חשים מה אורזה כפרן ואמר רבידי רבינ חסדה הכופר במלוה כשר לעדות בפיר קדון פסול לעדות אתה רואה אם מוחזק כפרן הוא

פסול לעדות הרי אנחנו ראינו אמר רבי דיבר אבין מי שטוען שמעולם לא לבה כסף בפלוני באים עדים שלבה כשר לעדות למה לא כפר הוא לא כפר בכדי לגזול אני יכול רק בגל שאיין לו עכשיו מעות להחזיר אבל בפיקדון אסור להשתמש בזה איפה הכסף למה לא יגיד שאין לו סור לעדות אתה רואה שפקדו לא עומד להוצאה אז בוודאי אז ממילא גם בכמן שדינו של רבי חיה אמור לגבי הרואה ממינה גם בעדים לא חזק כפרן למה למה בגלל שהיה דעתו להחזיר לא לא לברוח אלא הגמרא מנסה לפרוך

איך אלא פריך אחי אני רוצה לדחות אמרנו צד השבה ש צד השווה שבהן רוצה לדחות את את הצד את הצד השווה שבהן אמרנו צד השווה שבהן שעל ידי טענה בכפירה הן באים ונשבע גם אני אביא עדים שעל ידי טענה כפירה הן באים ונשבע אלא פריך אחי מה לה צד השווה שבהן שכן אינן בתורת הזמה כומר בעדים שישנן בתורת הזמה שמה אין שמה עונש של הזמה גם עדים שמזינים עד אחד שאמר ראה את הנתבע לובה מהתובע זה לא בתורת עונש הזמה לשלם את הכנס אז כל שכן

פיו לא שייך בכלל תורת הזמה הודעת בעל דין כמ דים דמה מה תזים אותו תומר בעדים שיש להם בתורת הזמה יבוא יגיד להם אתם בכלל הייתם איתנו מה אתם מדברים שאתם ראיתם אז לכן הם לא יכולים ללמד על מקרה של עדים שחייב שבועה ה לא קשה רבי חיה תורת אזמה לא פריך אומר דין שעד אחד הוא לא בתורת עונש אזמה זה לא חשוב לו כפרח למה מכל מקום הוא בתורת הזמה כלומר שהתבטל העידוד שלו על ידי הזמת שניהם אז בוודאי הקל וחומר של רבי חיה אין

אלא הגמרא מנסה לדחות את הראייה של רבי חיה כמר בתנ תונה מדמה הטעם למלוה אסעד לל סעד זהלא מסיק ולא מדי דבו לסעד לוה לא מסיק ל מדי לא בערך רבחי תבועה אבל אכה ככי נסד בהי אננס ד בהי ואפילו אכי משבעה יפה אז עכשיו רוצה לדחות את הראייה של רבי חיה מהמשנה אמרנו במשנה רבי חיה אמר למעלה נה תונה הביא ראייה ממה ששנה תנה במשנה שניים אוחזים בטלית זה אומר אני מצע וזה אומר אני מצע זה אומר כול שלי זה ישב שנו בחות מחצ עכשיו

כ ש חברו כופל בקול אנחנו אמרנו למ הנס הדש חצי שתחת ידו של הטובע זה שלו וכל אפילו אחי נשבע טובע מפה היה הביא ראייה לדבריו רבי חיא לא רבי חיה עוד הפעם רבי חיה אמר שאדם שטובע מחברו מנה ובאים עדים ומעידים שהוא חייב 50 זוז לא מנה נשבע על ה50 השאר מאיפה הוא הביא ראייה מהתנ של המשנה שניים אוחזים בטלית שאמרנו נן אנן סהד שחצי שתחת ידו של הטובע הי שלו ובכל זאת נשבע מדמה זה לא דומה לנידון הטם למ לועית לשדה כלומר יש לו

עדים שחייב לולו 50 על לובה ל לסעד לא מסיק ל ולא מדי אין לא עדים שלא חייב את ה50 שקופ בהם וסד לוה זהלא מסיק ל ולא מדי אם היה לו עדים שמעידים ש50 חייב לו ו50 הוא לא חייב לא בעה רבי חיא לשת בועה לא לא היה מצריך רבי חיא שבע על השער יש עדים אבל אכה ככי ננס דבה אננס דבי במשנה שלנו כמו שאנחנו יודעים על חצי טנית שמחזקת בידו של הטובע שהי שלו כלומר על חלק מתביעתו על הטלית בכל מקום הנעשה ד בעי

אנחנו יודעים גם לגבי הנתבע שעצה הטלית שבדור היא לא של ה טובע ואפילו אחי משתבח אלא ודאי ש זה לא שבועה של מוד מ קצת מדאורייתא ממילא אין להביא ראיה מהמשנה שלנו לדין של רבי חיה אלא כי תמר בתנת תונה אתה יודע על מה נאמר התו של רבי חיא הדך דרבי חייה התמר הראייה מהמשנה לא נאמרה על דין הזה של רבי חיא אלא על אדך דין אחר של רבי חיא מה דמה רבי חיא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלה ים זוז והלך יפה

אל זה חייב זה דין אחר זה אותו דין אבל אמר נו והלך כלומר האדם טובע את חברו מנה לי בידך 100 זוז ולה אומר אין לך בידי לה 50 זוז והלח הם ברשותך בכל מקום שהם זה שלך אני לא הוצאתי אותה בכלל חייב הנצבע שבועת מודה במקצת רואה אומר לה הלה אומר לו אין לך בידי ל 50 זוז והלך הם ברשותך לא הצקתי אותם בכל זאת חייב נב שבועת מודה במקצת מה הי טעמה הנך דמה כמודה במקצת הטענה דמה גם הוא אומר לו שלא הוצאתי אותה

ונשארו ברשות הטובע מכל מקום זה כמודה במקצת הטענה זה לא נחשב כאילו הם ביד הטובה התבטלה טבעתו על 50 אלו ממילא הוא לא מודה במקצת לא ככה זה מביא רבי חיה ריה לדבריו שהוא צריך לשבע על השאר כשאמר לך רבי חיה דמר רבי חיה מני לי בידך ולה אומר אין לך בידי אלא 50 זוז לך הנה ברשותך בכל מקום בכל זאת אומר רבי חיה חייב הנתבע שבועת מודה במקצת מה היתה מהלך למה כבוד מקצת הטענה דמה זה לא נחשב כאילו הם ביד הטובע מבטלי הטביעה אז

ממילא וממילא זה לא יהיה מודה במקצת לא אלאיש דעת רבי חיא יש פה מודה במקצת תונה עכשיו התנה שלהם שניים מסייע איפה שניים אוחזים בטלית וכה שלנו כיוון כיוון תפיס כיוון שחצי מהטלית הוא תופס טובע מהשני את כולה והשני כופר שלו שלו סדד ד תפיס אלך הוא וקטני שבע מה שתפס הטובע הרי זה כמו טובעו מנה לי בידך ו טוען אין לך בידי כלום העדים מעידים שחיב לו 50 וכמו שדינו הראשון של רבי חיה שחי שבוע בוד מקצת למה הוא תפוס בחטי נסד שהוא שלו הלך

הוא קטני שבע כלומר הנצבע על החצי השני שאין בידו של ביד הטוב השבועת מודה מקצת אז זה הדין של רבי חיא בסדר אתה איתי אפ אתה איתי מאיר ורב ששת אמר אלך פטור רב ששת חולק על רבי חיא אומר הלך אם אמר לו הלך זה בידך פוטר אותו משבועה זה לא כמו מודה במקצת פותר אותו משפט מוד במקצת מהמה כמר להלך אני זו דמו בגו כמ דנקי ו מלווה דמה ובענה 50 הוא לא מודה חלק ה הודעת מקצת הטענה אומר לו כשאומר לו אתה צובע חברו

מני אומר שמע מה אתה מדבר זה היה 50 הנה ה50 אצלך נמצא אצלך הזוז הנה נמצא שאלו הזוז שהוא מודה בהם הנצבע מודה בהם כמת קילד כאילו מחזקים בידו ולגביהם התבטלה תביעתו בענה 50 האחרים הוא לא מודה בכלל חדשה כאילו כן לכן אין פה הודעה מקצת הטענה לכן פטור מה שואל אות שת קשה מתניתין הרי המשנה שלנו זה זה מסייעת לרבי חיה חי אמר אמר לך רב ששעת מתין תקנת חכמים ה אומר בכלל זה לא הוכחה למה כ זה תקנת חכמים כמו שהגמרא אמרה למעלה כשיש

עדים שחצה הטלית אי של טובע יש יש גם כן עדים שחצי השני זה לא של הטובע אלא של ה נטבע אז ב ודאי בדבר כזה לא שחד שבוע בד מקצת אז זה לא שבוע דור לא זה רק חכמים שמו שלא כל אחד יהיה הולך כן תופס את הממון שלו ואומר תשמע תוקף את חברו אומר זה שלי מה זה צחוק ואידך אין לו תקנה רבי חיה סובר אן תקנת חכמים היא באמת תקנת חכמים ומי הוא לא שבועת מודה ממ קצת כמו טענת רב ששת ומי הוא אי

אמרת בשלמה מדאורייתא אלך חייב מתקני רבנן שבועה כן דאורייתא אלי אמרת מדאורייתא אלך פטור מתקני רבנן שבועה דת כבתה בדור הייתה זה לכן רבי חיה אומר רבי חיה אומר נכון זה זה שבועת המשנה תקנת חכמים וזה לא שבועת בודה במקצת אבל זה צריך להשבע תקנת חכמים מי הוא מכל מקום מכאן ראיה לשבועה דאורייתא למה אי אמרת בשלמה ג בשבועת בוד מקצת דאורייתא הכח חייב שבועה ממילא המובן ש מתקני רבנן שבועה כן דאורייתא אלא הי אמרת מדורת אלך פטור מתקני רבנן שבועה דלת כבתה בדאורייתא אז מכאן

מוכח שהלך זה בשבועה דאורייתא חייב מקשה הגמרא מטבי תהפוך דו ציון משה מתיב סלעים דינרים כתוב אשתר כתוב שלבה פלוני מפלוני סלעים לא מפורש כמה לכן שטר כתוב לבה ממנו דינרים סתם מלווה אומר חמש מלווה אומר אתה יודע הלווה לבה ממני חמש סלעים צריך להחזיר חמש סלעים אומר לא זה שלוש רבי שמעון בן נעזר אומר וד וודה במקצת הטענה ישבע מודה במקצת התנה שבע תשבע על השניים רבי עקיבה אומר אינו אלא כמשי בבידה אפילו שודה במקצת הו לא נשבע למה די לו להודות בשניים זה טענה

טובה יותר לפי שאתה מסייע לו אתה מבין הוא היה מודה בשתיים אומר סלעים סלים מות רבים שניים אפשר לפרש שניים אז כשהוא אמר שלוש ניכר הדבר שלכן פירש בשטר סכום ההלוואה כש הפרישו כמעודד סלעים אז כיון שהוא דה בסלע נוסף שלא היה חייב בו כשב אז זה כמשיב אבדה ופטור כמו שפטור חכמים משיב בדה משבועה אז גם פה מודה במקצת הפוק שוען שהבעלים שמצא סכום יותר גדול הוא משיב ולכן פטול קטנ מעט רבי שמעון בן אלעזר אומר ואיד והודה במקצת הטענה הי שבע בכל זאת כתוב

בבריתה רבי שמעון אומר הועיד בודה מקצת התענה א שבע אם ככה יש לדייק טעמה דאמר שלוש אז זה נקרא מוד מקצת הטענה למה ה אם היה שתיים פטור אם היה אומר שלבה שתיים בלבד היה פטור למה הודעתו בשתיים זה בהודעה מלוה כתובה בשטר וה שתר דכמו בהלך הו שמע מינה הלך פטור הנה א משמ דווקא שלוש אז חייב מוד מקצת הטענה חייב שוע אבל משמע שתיים פטור למה הודעתו בשתיים זה כמו הודעה ב כתובה בשטר למה אמרנו מעוץ לים שתיים ושטר ד כמודה הסכום שמודה בו

כתוב בשטר אלך הוא כון שיש עליו שעבוד קרקעות והשעבוד מורה שזה ברשות בעל השטר בכל מקום איפה שזה נמצא זה ברשות בעל השטר למה זה כן קרקה משעבדת לו אז זה הלך שמע מינה הלך פטור לא כמו שאמר רבי חיה שאלך חייב זה נקרא מודה מקצת הטענה פה אתה רואה אלך פטול מה מיישבת לא לעולם ממלך שתיים חייב לדעת רבי שמעון בן אלעזר גם המודה בשתיים חייב שבועה מ מקצת אפילו שזה הלך והת קטני שלוש לפוק את רבי עקיבא דמר משד הוא פטור כמה שעלן דמודה

מקצת הטענה הה וחייב ממה שאמר רבי עקיבא רבי עקיבא אומר כ שהוסיף אחד בשלוש הוא אומר לך בשתיים וד רבי עקיבא שיה שבועה למה הוא מודה ב בשת שממנה חייו ולא כמשיב דה כמה שנן לכן כמה שונן רבי שמעון זה בוד מקצת הטענה בשלוש זה בוד מקצת הטענה ולכן חייב שבועה מה אומרת אחי רבי שמעון בן אלעזר אומר הויל ווד מקצת התנה הי שבע אף זה הי שוה מבעלה הי שוע הרי אף זה הי שוה מבעלה אם אתה אומר שבד בשתיים השוע למה אומרת הבריתה רבי

שמעון בן עזר אומר הויל בוד בקצת התנה השבע הי צריך להגיד לא כך אב זה ישבע לשון הואיל כאילו המשמעות שלו שטענתו כבה שלוש משמע בשתי פטור אז זה הסיבה שגרמה לו להתב שבועה משמע שהיא מודה רק בשתיים הוא לא חייב ובלשון אף זה י שבע היינו לומדים שמה שהודע בשלוש זה דווקא הוא שגרם לו לחי בשבועה לא לא רק מה שגרם לו שלוש חי בשבועה אלא גם עצם הודעתו במקצת בשתיים ואפילו בשלוש אלא בוודאי הטעם שחייב שבועה זה זה מחמת הסלע או הדינר השלישי שלא

זהלא שייך בזה דין הלך אז מפה אתה רואה מפה נוכיח שהלך פטול שלא כמו שאמר רבי חיה אז הגמרא עכשיו חוזרת בוא נראה אלא לעולם משבת באופן אחר אלא לעולם שתיים פטול ואלא חייב מודה מקצת הטענה בשבועה כפי שדקה הגמרא כעת פטור ולא חייב בשנ אחד כמסייע לטרה יפה באמת אלח יהיה חייב לכן איין לפרש את הטעם שפטור מחמת דין הלך רק שנ פה במודה בשתיים שפטור משבועה דכ מסייע לשטה חתימת העדים בשטר מעידים שלא לב רק שתיים למה לא התפרש בשטר הסכום סתמה סלעים התכוון

מיעוט רבים שתיים אז אין הביא ראיה נגד דינו של רבי חיה זה אחד אנמה משום דבלה שעיבוד קרקעות סליחה משום דבר ל שטר שעיבוד קרקעות כשהוא מודה בשתיים כהודעה במלוה כתובה זה שטר שיש עליו שעבוד קרקעות ולא נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות זה גדרת התורה קרקע נת מעתה משבועה למה למדנו את זה מכלל ופרט על כל דבר פה שע על מה נשבעים כל דבר מטלטל בגופו ממון יצו קרקעות שהם לא מטלטלים אז אין נשבעין נטמעת משבועה מטעם זה לא נשבעין גם דעת שעיבוד קרקעות אז למה

בשלוש נשבעים שהוא אמר זה אחד מיותר זה לא נתמעט מותיב משפה יש מי שמקשה קושיה של באתר ששת אמר א לך פטור משבועה מהשפע מה רבי עקיבא אומר אם הנבל אומר חמש וישת שכתוב חייב לו סלעים חייב לו דינרים הבלו אומר חמש ולובה אומר שלוש אינו אלא כמשיב אבדה הפטו זה בטור משבע מוד מקצת הוא משיב עבדה תעמד אמר שלוש אז זה משיב עבדה השתיים חייב אמרנו למה חייב שבועה למה כמודה בשטר שממנה חייב זה לא משיב דה למה בשתיים שוה ושטר דכמו בכלח דמי וכמה

שיש ב שעיבוד קרקעות נחשב ברשות המנה שמאמינה אלה ודאי שמאמינה אלה חייב וקשה על רב ששת אומר לא לעולם אם הלך שתיים מה פטור פטור מדיני לך ד קטני שלוש פוק את רבי שמעון בן אלעזר דמר מוד מקצת הטענה הו וחייב שבועה כמה שעלן דשב הוא פטור אבל בשתיים גם רבי שמעון מודה שפטור למה מדין הלך אכי הסתברה שזה מהשפע מד בשתיים פטור דעתך שתיים חייב מודה בשתיים חייב בשלוש איך פטר לרבי עקיבה הי ארוכ מערים למה סבר הימינה שתיים בעין תבועה אם השלוש דמ שד

ויפטר אלא שמאמין שתיים למה פטור יפה אומר ככה מסתבר שמודה בשתיים פטור למה הי שרקה דעת מוד בשתיים חייב אז לכן אם ככה מי שמודה בשלוש איך יפטר לרבי עקיבא משבועה מדין משיב ודה הרי יש לתלות הרומ כ מערים הוא פיקח הוא עושה רמה הוא בכוונה מודה בשלוש ולא בשתיים למה סבר הנצבע חושב טוב אומר אי אמינה שתיים אם אני אומר שאני חייב שתיים בנ נשת בועה שבוע מוד ממצד לכן אם השלוש ואז הלי אחד הזה כמשיב עבדה ויפטר אלא מכך שפטרו רבי עקיבא בשלוש למה

משיב עבדה שמ שתיים למה פטור אין ומר שהוא מערים אלא כשה לרבי חיא שהלך פטור מפה משמע שהלך פטור אז כשל רבי עקיבא שנ התם דכ מסייע לשטר פה בבריתה למה פטור במודה בשתיים שזה לא שזה לא מחמת אלך אלא דק מסייה לטרה חתימות העדים בשטר מעידים שהוא לא לבא אלא שתיים בלבד שמסתם כוונת השטר על שתיים ולא יותר לכן הוא לא חייב שבועה הנמה משום דבלה שתר שעבוד קרקעות כמו שאמרנו ואן נשבעים לכפרת שעיבוד קרקעות עכשיו אמרנו שרב ששת פותר בהלך מקשה מטיבי מתיב מזר

ברד רב נחמן תענו כלים וקרקעות אדם טבע את חברו בבית דין שחייב לו גם כלים גם קרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות הודה בקרקעות וכפר בכלים פטור זה לא נקרא שבועה במודה במקצת למה הכפירה בהודעה הוא פטור משבועה למה קרקעות פטור משבועה זה שני דברים שונים אותו דבר הודה במקצת קרקעות וכופר במקצת וכופר במקצת ובכל הכלים פטור אבל הודה במקצת כלים וכפר במקצת ובכל הקרקעות חייב להישבע גם על הקרקעות למה נתחייב שבועה על הכלים אז שמים עליו גם גם את השאר מגלגלים עלי שבועה גם על הקרקע

ככה הגמרא תפרש חייב יפה טעמה דכלים וקרקעות שוז בזה וכפר בזה קרקע ב שבועי ה כלים וכלים דומי כלים וקרקעות חייב זה נקרא שבוע קצת איך ד דמר להלך שמע מלה חייב הנה לא כמו רב שש אומר לא לא לא לא עול לך כלים וכלים נמה פטור אה כלים שודה בהם הרי מונחים לפנינו ו אלך יהה פטור וד קטני כלים וקרקעות ה כמה שבענן ודה במקצת כלים חייב גם על הקרקעות זה העיקר בא התנה להשמיע לנו דין מהשפע מי שיודע במקצת כלים כבר חייב את עצמו

שבועה מגלגלים עלי ה מה קמה שבענן זוכים מה תננה מה בשמנו שזוכין את הקרקעות ישווה עליהן תננה זוקין הנכסים שאין להם אחריות זה מטלטלים אם נכסים שיש להם אחריות זה קרקעות י שבה עליהן כבר למדנו את הדין זוקין אז זה לא חידוש המשנה אלא בכלים וכלים נשבעים אומר אכה עיקר ואת מגב גרר סבה המשנה הזאת של כנים וקרקעות זה עיקר זה מטרתה שזוכין ללמה ה היא שנוייה במסכת שבועות עוסק בדינים הללו הטעם שאמרנו המשנה של זוקין אגב גררה נשבה כיוון שהביא שם בתחילת המשנה נכסים שאין

להם אחריות נקנים נכסים שיש להם אחיות אז אמרה גם המשנה דין נכסים שאין להם אחיות זוכים את הנכסים שיש להם אחיות אבל זה לא עיקר מה אומרת ומן דמר אלך פטור כלים בכלים פטור זה רוצה להביא לו סוף ל כלים בכלים פטור אולמ דמר אלך פטור המצריך קר למהותי קרקע משבועה כל קרקע לך הוא יפה למי שאומר אלך פטור רב ששת למה צריך פסוק כלל ופרט וכלל אמרנו הקודם פשע שחמון משמה למדנו שקרקע הם לא גופן ממון למותי קרקע משבועה למה צריך הכל קרקע ילך הוא

כל מקום איפה שקרקע עומדת ברשות בעליה אז לא צריך בכלל כיוון שזה אלך פטור אמר לך הצטרך קרה אךד חפר בבורות שחנו מעלות לכן זה לא טענת אלך קלקל אותה צריך להחזיר אותה אחרת הנמה אחד טענו כלים וקרקעות ועודה בכלים וקפ בקרקעות הודע נטבע בכלים והם לא בידו וכפר בקרקעות אז אין כ טענת הלך הכלים עכשיו לא בידו אין פה אלך אתה צריך את הפסוק להגיד שלא צך שבוע צריך את הפסוק גם למנ ג אמר שיהי לך פתוח אין קושיה על רב שש זה ה עד

כאןו מר אני מקווה שאתה היית איתי אמנם אני לא יודע אם הייתי עם עצמי משתדל כן הלכות יודע מה אתה עושה כן יש מבחן סליחה איפה המבחנים חלק מבחנים נו מה אתה יוש מי אתה שומר את כתוב השם בני יהו משה איפה אתה נמצא כבר בגמרא במציאה נו מי שקנה בתום לב חפץ מגנב וכעת הבעלים רואים אצו את החפץ מוציאים מידו כי לא נתייאשו האם צריכים לשלם לו והם יטבעו מהגנבים לו לך תיקח כספך מהגנבים לא מש תקנת ה מחלוקת רבי יוחנן אומר עשו תקנת השוק

רב אומר לא עשו תקנת השוק עשו תקנת השוק רבי יוחנן עשו תקנת השוק רב אומר לא עשו תקנ השוק לא משנים ללוקח יוחנן רב רב רב רב לרבי יוחנן עשו ומשלם ללוקח לרב לא עשו ולא משלם ב שערה שהייתה הולכת במדבר ובאו שודדים לזזה האם ישלמו לפי ממון או לפי נפשות כדי להינצל לא הם באו על ממון שודדים זה יש לו 10 אל דולר זה יש לו 1000 דולר ממים פל כן כו העיקר זה הגמרא אבל מה זה יעזור לך בסדר כן כון במעשה שרבי יוחנן

הקפיד על רב קנה אתה זוכר את זה כן ונפטר וחייה אותו רבי יוחנן האם חזר בסוף לקברו או שקם לתחייה והלך לביתו מק כבודו אמר כתוב הלך לבתו אבל מה שאתה רוצה תכתוב כל בטח קנה הלך לבית אתה לא יודע מה שהוא עשה איזה יש שני סברות ברשי כן ראובן שהפחיד אצל שמעון את כל מעטפות החתונה שלו וואו כן אתה יודע פה זה היה פה הדדה שהתחתן הבן שלו והחתן הפקיד אצל אחי את כל המתנות של החתונה כי הם הלכו בשבת ובא הגנב אצל אחייב לבית

וגנב כל הכסף ווא דש לא עכשיו לא החתונה ש כן ידעו מי זה ואי אפשר לקחת לו את הכסף ראית מה כן כן כן ובן שפקיד אצל שמעון את כל המעטפות החתונה שלו ואדם מסוים שראה זאת פרץ לבית ראובן בשון לילה והחל לגנוב כשרץ אות ראובן נתן לו את המעטפות וכך ברח הגנה ולא אמשך לגנוב תכשיטין או ממון מראובן האם ראובן חייב הנזק המעטפות שעצה לשמעון ומדוע מציל ממון עצמו בממון חברו הוא בא בגלל שהוא ידע שיש מעטפות אז לכן הוא פטור מה אני אדוני הוא

בא בשביל זה נתתי ל את המעטפות והוא הלך בשלם על ישראל למה אחר כך ה ממשיך לגנוב גם כן רואה פמות רואה זהב רואה יש וצרות שמה לי פטור לא נקרא מצי חבר יכול לה בגל שנ לא בל שו הוא שומר חינם הוא שומר חינם אבל לא בגלל זה ב שהוא שומר חינם הוא שומר חינם למה הוא למה המטרה שהוא בא הוא בא בשביל המעטפות וחרס אז הוא נתן לו את זה שילך הרב זה שקנה בתום לב חפץ ידע שהוא גנב הגנב שמחר זה שקנה בתום

לב ידע שהוא גנ איפה בשאלה הראשונה זה שגנב בתום לב זה שקנה בתום לב מגנב הוא ידע שהוא גנב לא ידע שהוא גנב ום ל ראובן חייב לשמעון אל דול פגש אותו במקוה רוצה להחזיר לו שמעון מפחד שיגנבו לו לא רוצה לכוון הדין עם מי שמעון וזה אם היה נותן לא לא גנבו אני לא רוצה לקבל עכשיו אני במקווה מה אתה תביא לי את מפחד יכול לסרב כמו שוזו במטבח בבר בבר הוא לא ר קבלנו במדבר את הכסף זה אותו דבר מה במשנה נאמר על המדבר

חלבון כ במדבר לא לפ בישוב חז במדבר מהמשנה אלאם מתנתו מכ נת ב לא התנ ואם תנה איתו פה איפה שאני ארצה אני אחזיר לך יכול להחזיר לו במקרה כ למד א מתנתו אם אתה לא מ ב בחוץ תן לו מה אתה רוצה האם מותר לקנות משומר משומר שדה פירות שדה ש אם פתח שולחן בבסטה מיוחדת וזה מותר אם הוא הלך מוכר לו את זה ככה אתה יודע לאומ בנו ש אף אחד לא ידע קודם כל תכתוב אסור כי הוא לקח מהשדה והוא מוכר ע זה

כא לא לקחת מה זה הרב לא הבנתי אם הוא פתח בסטה לא בסטה הוא לוקח מהשדה של חברו בסם הוא פתח בסטה שלו אין בעיה אם זה שלו אבל אם הוא לוקח מהשדה פירות ומוכר לחברו בדי אסור לא הבנתי את החילוק שהרב אמר אם הוא פתח פס כולם רואים את זה לפתוח את הפסטה ד הסדה שן בה אם הוא אם הוא גונב אז הוא לא ירצה שאנשים ידעו יביא ככה הוא פתח בסטה גדולה כולם עוברים כולם רואים אז הוא לא גנב כנראה נתן לה מחור פרחים

פתאום הוא מוכר אותם נותן לו למכור ב50 שק זה הוא מוכ ב100 זה גזל גם בטח זה גזל כלם אז מה ח ב50 הוא דוחף לבעל הבית בשה פסה ישה פסה מה הם עושים 50% לכן הכי טוב לשים את הילדים שיעבדו בבס הילדים שלך בות חבל להם על החיים שהם ישבו ללמוד ולא צריך תשים פה עני גם שיגנבו קצת לא נורא הבעיה שגונבים הרבה לא קצת חשוב שים בט וכל אחד אומר כולה שלי למי ניתן את הטלית א כל אחד 100 צריך להגיד פה את כל

ה הלכות שקט שקט שקט שקט וד הב ן לא אבן הבן איזה ג הו נוהגים לקום דיני הלכות ראש השנה ד נוהגים לקום באשמורת לומר דחות חנונים מראש חודש אלול ועד ואלך עד יום הכיפורים 4 יום הגהה ומנהג בני שנז אינו כן אלא מראש חודש לך מתחיל לתקוע אחר תפילת שחרית ויש מקומות שתוקעים גם כן ערבית ועומדים בשמונת לומ סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה ומחל לראש השנה שני או שלישי מתחילים מיום ראשון שבוע שלפניו ואבל אסור לצאת מביתו כדי להיכנס בבית סליחות מלבד בערב ראש

השנה שמרבים סליחות יכול להבה להיכנס בלבית הכנסת ודדו לחזור אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתוה ומעשים שאפשר למצוא שיתפלל ליחות וימ ראים שיהיה בן 30 שנה גם שיהיה נשוי ו כל ישראל כשרים הם רק שיהיה מרוצה לקהל אבל א מתפלל בחוזקה יעני הולה להתפלל מעצמו הוא קובע אין ונים אחרב אמן וכן צריך שיוציא כל אדם בתפילתו ואם יהין לו שונא ומכוון שללא להוציאו גם אוהבו לא יוציא בתפילתו יש מקומות גים שלל סליחות מתפלל כל היום למה מתחיל במצווה אומרים לו גמור ב נוהגים לטענות

ערב ראש השנה הגהה ו המדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה ימים כל עשרת ימי תשובה כן נכון לעשות כל אלו התעניות אין צריך להשלים ואין קורים בהם ויחל אפילו ערב ראש השנה ויין לעל מסמת קצב ואם חל ברית מילה בערב ראש השנה יכול לאכול ורבים נוהגים לאכול בערב ראש השנה קודם עלות השחר משום חוקות עמים הנוהגים טענות בערב חייהם ויכול לאכול בלא תנאי אחר שכן נהגו ג' אין נופרים על פניהם בראש השנה בתפילה אף על פי שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות למה זה יום טוב והן

תוקעים בערב ראש השנה למה להפסיק בין תקיעות של רשות לתקיעות חובה לערבב את השטן הגענו ד איפה הצרחות הרמבם פרק שני לא פרק שני פרק שלישי דף יג אנחנו הלכות שבועות פרק שלישי כל הנשבע שבועה מארבע מיני שבועות אלו באונס הרי זה פטור מכלום חשמ מבחינתו באונס כמו שבארנו או שנשבע וננס ולא נחו לקים שבועתו או שישביעו הנס וגר נשבעים לחרמן ולה הורגין ואל מוחסין באיזה מוכס אמרו במכס העומד מאליו שלוקח ממון שלא ברשות מלך המדינה או שלקח ברשות המלך אבל מוסיף לעצמו ה הדבר הקצוב

כמו שהתבאר בהלכות גזלה ג' צריך נשבע באונס להיות כוונתו בליבו בעת השבוע לדבר הפטרו אף על פי שהדברים שבלב דברים נו יכול להוציא בשפתי בפני האונס הרי זה סומך על דברים שבלבו כיצד כגון שנשבע לענן שלא יאכל בשר סתם בליבו שלא יאכל היום או שלא יאכל בשר חזיר הרי זה מותר ח יצא בזה כן שבועת הבשל שגגה פטור עליהן שבועת הב כצד כגון שרה חיילות גדולות חומה גבוהה נשבע שראיתי חן פלוני המלך ן כוצ מ אתה יודע כמה ראיתי חומת עיר פנוני גבוה ד הרקיע כ

יוצא בדברים אלו זה לא גםר ב דבו שהדבר כך בלא פחות ולא יותר לא נתכוון אלא לספר גובה החומה והייה עמרב ו ככה זה הפרסים הזה מצו ו שבועה שבועה של שגגות קצד ם שבועת העידוד או פיקדון כגון ששגה בפיקדון או בעידוד שהוא פטור מכלום כמו שבארנו ואם שבוע שביא כגון שנשבע שלא לבש תפילין ולא ידע שתפילין מצווה ואם שבועת שקר היא כגון ששבע שלא אכל ונזכר שאכל או שנשבע שלא יאכל ושכח ואכל או שלא תהנה אשתו לו מפני שגנבה כיסו אתה מבין לקחה לו כל

הכסף מהכיס כמה עבד כל הכסף לקחה לא אישה טובה מ שיקה את בנו קה את בנו הכן ונודע שלא גנבה ושלא קתה לכן ככ יוצא בזה ז אם כן איזו שגגת שבועת בטוי שחייבים עליה קורבן עולה ויורד שעבר כגון שנשבע שלא אכל והוא ידע שאכל ש שבועת שקר זו שנשבע אסורה אבל לא ידע שחמים עליה קורבן אתה מבין מן ז השגגה שחייבים עליה קורבן עולה ווא בשבעת ביטול לשעבר וקצת יה שגגה שחייבים עליה קורבן לבא כגון שנשבע שלא יאכל פת חיטין וגג דימה שנשבע שיאכל פת

חיטין ואכלה שזו נעלמה ממנו השבועה החייתה והרי הוא זוכר החפץ שנשבע עליו זוהי שגגת שבועת ביטוי להבא שימים עליה קורבן ט אבל אם נשבע שלא יאכל פת חיטין ואח פת חיטין דעת שפת שעורין הרי זה אנוס פטול שהרי נעלמה ממנו שועה שהרי לא נעלמה ממנו שועה ולא נעלם ממנו אלא אלא חפץ שנשבע עליו הוא נשבע על חטים ואכל עורים זה נעלם יות נעלמה ממנו שבוע אח הייתה ונעלם ממנו חפץ שנשבע עליו הרי זה פטור מן הקורבן כצד כגון שנשבע שלא אכל פת חיטים ודימה שנשבע שיאכל

פת חיטים חשב ה נשבע הפוך ואכל פת חיטים דעת שהוא פת עורים שהרי העולם שהרי העם שבו חפץ בידו הרי זה כנוס פטול יא נשבע על כיכר שלא יכלנו נצטער עלי חלו מפני צער והוא שוגג שרי דימה שמותר לו לאכלו בפני הצער הרי זה פטור מ הקורבן פי שאין שם מדעתו אני דע שאסור שאסור העי והכנה בטעות פרק רביעי של היום צער הופכת את זה לטעות רם רלי א' מי שנשבע שלא יכל היום אכל פחות מכזית פטול שאיין יחידה פחותה מכזית ואר הו אוכל חצי שיעור

מנבלות וטרפות יוצא בהן מהמר שבועה שלא אוכל דבר זה ואכלו חייב אפילו היה דבר שנשבע עליו זרע חרדל אחד או פחות ממנו חייב ב יופי שבאת נשבע שלא תעם כלום ואכל כל שהוא חייב מי שנשבע שלא אכל היום ושתה חייב ששתייה בכלל אכילה בפרט סו מץ פוזות לפי כך אם אכל ושתה אין ו חיה בל מלכות אחת ואם היה מזיד או חטאת אחת ואם היה מזיד או חטאת אחת אם היה שוגג היינו חייב אל מקות אחת אם היה מזיד חטאת אחת אם היה שוגג ככה ד'

נשבע שלא ישתה היום א זה מותר לאכול שאין אכילה בכלל שתיה וכמה השתה ויה חייב נראה לי שאין חייב עד ששתה רביעית כשאר הייסורים שתייה שלא אכל היום שבועה שלא אכל היום ואכל מנין הרבה או שבועה שלא ישתה היום שתה מני משקין הרבה איןו חייב אלא אחל אפילו אמר שע של אכל היום בשר ופת קטנית ואכל הכל איןו חייב אלא אחל כולם צפים לכזית שבעה שלא אכל ושלא אשתה ואכל בשת שתיים שתיה בכלל אכילה וילו פרש ואמר מ שלא אשתה גלה דעתו שלא כלל שלא קלל

השתיה בכלל האכילה ממצא שנשבע על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו פגע חייב שתיים כן אומר שועה שלא יאכל פת חטין ופת עורן ופת קוסמין וכלן חייב על כל אחד ואחת בפני עצמה ש לא אמר פת ופת ופת אלא לחלק ולחייב על כל אחת חט היה חברו מסרב הולך ל אצלו מכריח אותו ואמר לו בואו שתה עמי יין בחלב בדבש בוא ואמר שועה שני שותה יין חלב דבש חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו ש ל לומר שבועה שני שותה כלום או מה שאמרת מ

שחזר ופרת גל דעתו שב עצמו לשבוע ע כל ממים בפני עצמו לפי כך הם מצטרפים זה עם זה ואנו חייב שכו ממין אחד וא ואין חלוקין חט הרין כחל ודם שנם מצרפיים לכזית כמו שדבר לכות מאכלות סולות ל כל אחד שיעור ז שבועה שלא אכל כיכר זו או שלא אכל אותה כיוון שאכל מנה כזית חייב שבועה שלא אוכנה איו חייב עד שאכל את כולה לא אוכנה כ אמר שבועה שלא אוכל כיכר זו שבועה שלא אוכל אנה ואכלה אי חיב אלא אחת זהלא שתי שבועות וכן אמר

שבועה שלא אוכל היום חזר נשבע על הכיכר שלא כלנה לה כולה באותו היום אין חיב חד לכן כל כ יוצא בזה שן שבוע אחד על שבועה אבל נשבע על הכיכר שלא יכנה חזר ונשבע שנייה שלא יאכל כלום או שלא יאכל כיכר זו והכלה כולה חייב שתיים שבשעה שנשבע בתחילה שלא יאכל אנה אין חייב עד שיאכל כולה שחזר נשבע שלא יאכל או שלא יאכל אותה שיאכל ממנה כזית תתחייב שחל כולה תח בשבועה ראשונה יא שבועה ש א אוכל אוכל תאנים חזל נשבע על התאנים ועל הענבים חייב

על התאנים שתיים שהרי כלל התאנים שניסו בשבועה ראשונה עם הענבים שהיו מותרים בתו שחל השבועה שנייה על הענבים חל על התאנים חיה בשתי שבועות כמו שבארנו בהלכות מאכלות אסורות יב שבועה שלו אחל שמונה שבועה שלו אחל תשעה שבועה של אכל ערה בין שחל שמונה בן שחל תשעה בן שחל 10 אנו חיב לא אחת שבעה שלא אכל ר שבועה של אכל תשעה שבועה של אכל שמנה אם אכל ערה חייב שלוש הכל שבועה ושבועה אחת כן אם אחתה חייב שתיים א ש חייב אח ד תודה שבועה שלא

אוכל כן נרדמתי שבועה שלא וכל תאנים חזר משב שלא אכל תאנים וענבים כאחד זה למדתי לא משגע כל תאנים פריש קורבן אחר כך שג חל ענבים אין לא חב על ענבים שן כחצי שיעור ים קרובה לחצי שיעור טו וכן איב שלא יאכל 10 וחזר ונשבע שלא יאכל 109 חזר ואכל 10 ו קורבן חזר שג כל תשע זק חצי שיעור אין קורבן חצי שיעור ש שבוע אחרונה שלא אכל תשע 19 היה 9 או 19 אה 9 ו10 19 לא הבנתי את זה כך שבועה שלא אכל כיכר

זו הגדולה אם אכלתי כיכר זו לא אכל כיכר זה הגדול אכלתי הקטנה ושחת זה בעת ש קטנה ואחר כך אכל הגדולה במזיד חיו למה הוא היה במאפיה הה אכל את הקטנה והוא זוכר התנאי ויודע שבאכילת תשר גדולה שכח ואכל מדומה לו שעדיין לא נסר פטור אבל שתיהם בשגגה פטור שתיהם במזיד בין שכל גדולה בתחילה בין אחרון חייב כן אם תלן זו בזו נשבע ומש שלא אכל אחת מהן אם אכלתי אחרת שכחת עיני ואכל אחת מהן ואכל השניה בזדון חייב הראשונה בזדון שניה בשגגה פטור שתיהם בשגגה

פטור שתיהם בזדון חייב חייב מלכות שבועה שחל כיקר זו היום ועבר היום ולא הכנה בשוגג בשוגג מביא קורבן אמר שבועה שיאכל לא אכל בשוגג מביא קורבן עולה ויולד במזיד אינו לוקה שהרי לא עשה מעשה פי שעבר שבעת שכר כ א' בפני מה לוקה אם נשבע שאכל והוא לא אכל אל שלא אכל והוא אכל או אלא פנימה וכ אם נשבע שאכל והוא לא אכל או שלא אכל והוא אכל ואפי שלא עשה מע פני שמעין שבוע נשבע לשקר אבל אם נשבע שיעשה הוא והוא לא עשה אין שבועת

שקר משעת שבועה כב מי שאמר לחברו שבועה לא אוכל לך או שבועה שאוכל לך או שהיה מסרב בו לאכול אצלו והוא נמנע ונשבע ואמר שבוע שוכ לך ללכן ה אומר לא שבועה לא הוכ לך כל אלו אסורים ונשבע שלא כל צו ומה כל השות לו ועבר ואכל אינו חיב אלא אחת פרק חמישי מחר זוהר זה אותו דן בונם אם אמר קונם שלא אוכל אצלך אותו דן כמו שבועה אתה מאוד מתוק משוא זפ תלוי איך היה הני של הנדר דף דש ועדיין שכעסו והם כאדם עברו ברית

אדם עבר פקו חוב בכ כי עו מכל חות הדם האדם אדם לש ח מפג כמה זקים כמה זכים מסתלק בגשם הצילנו בר כל מה דגר מחוץ מה שפוגמים בעולמות ביצחק ורבי יהודה בואו שלל אמר רבי יהודה ז פתח רבי וד בל שכמה בגלל המעשים שלו ח את העולם מקו חובה אב איש או אישה כשוח הדם ו את ח וכולי מעיד תשובה א ממשו תדו וב פת רבי יצח יםים ובע מן ושמ דכתב מצוך כל הדברים האלה חותים שבת עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו כין רחום אדוני

אלוהיך לא ירפך ולא יעזבך ו אלוהינו שק רבותינו לפני כתורת הסמים שבית המקדש קיים כאשר סת אות ד משה י כתוב בתורת ויאמר אדוני אל משה ליך סמים סמים ובונה זקה בד בבד יה ויאמר אדוני משה קח לך סמים נטף ושחת ח בסמים אבונה זכה בת בבד יאמר אדוני משה קח לך הסמים נט הסמים ז ב יהיה בת ב זמ יהיה בבת בת זאמר עשית שמה קודש קדש לי אהרון כור בבוקר בבוקר 35 בכל יום הכיפורים הצור וציפורן ח בג רגים אין אדם יכול לעמוד מפני

רח ולמה אין מ שתורה ממרת הארץ מעש בים יאמר עליהם ויעש את המנורה ושמרתם את הדבר הזה ח בניך כי תבוא אכ את העבודה הזא ככם העבודה הזא לכםם זה פסח וי שש ג צד שלושה צ אחד לושה ני שלושה גים כ שצא כפור זהב ור כיקר זה אדוני ושני גן המר ת ני ואני עשיר עוזך ניח בןג עמים אלוהים ומים כשפ עמים כ הארץ ויעמוד פנחס ויפל מצר המגפה כפיים חצב תן דן וז הדר לבושה חק ליום אחרון בחוכמה ש ך נו תיבות סופי תיבות

חופי תיבות חמך אתך מנול כל ישראל קדוש הממונים על הש ני שברך לאבותינו הקדושים כל הקהל הקדוש ד יברך יכו זכ בבריאות ושמחה גם אלה שמאזינים דרך הפלפון לבים השם ותם כל ה שיה שבוע טוב ישועות גדולות חיים טובים סורות טובות כן יה רצון