הברכה של הסנדלר - רבי בניהו שמואלי שליט"א מספר על אביו רבי שלום זי"ע - כב סיון

אבא שלי הוא היה סנדלר ולפעמים הוא היה עושה נעליים חדשות לא רק מתקן נעליים היה מייצר נעליים אבל בהתחלה היה לו פרנסה טובה אחר כך הוא רק היה לומד אז היה קשה אבל היה לפעמים מייצר איזה נעל שמייצרים נעליים אין מכונה לתפור את הנעל את הסוליה לנעור מלמעלה צריך לטפור אותה [מוזיקה] ואבא היה יודע לעשות את זה יפה יפה והיה שולח אותי או אחי לתפר זה הולך לפי התור כל פעם מישהו אחר בכוונה מי זה התפר? היה ברחוב דוד יין, אחד טפר תופר את הנעל. אחרי שהיה גומר לתפור, אבא היה מחזיר את זה, מחזיר את ה חתכת עור הזה, אומר, אתה רואה? עכשיו לא רואים שתפרנו לא משנה ככנו לטפל.

תשמעו, דבר מוסר. היית נכנס לשם, יש תור יושבים זה זה כולם באים לצפורים. קודם כל אדם נכנס לשם, אומר לך, תשמע, פה אסור לדבר. תמיד של החפץ חיים, חסיד גור זקן אומר, אתה רוצה לתפור נעליים, אם אתה מדבר אתה יוצא החוצה.

פה לא מדברים. קח ספר תהילים לא תפתח את הפה. אומר לא לדבר עם אף אחד לא לשאול שאלות. אומר לי אבא [מוזיקה] שלי אינום ראית שכמה אסור לדבר?

קיבלת ממנו ברכה מהתפר? לא מדבר. קושר את הנעל מסביב. יש פעם בפורים היינו מאוד ממהרים.

אבא שלי ראה את התפר בדרך את זכרון משה. היה רוצה ללכת לאחותו והוא מהר. אומר לא עצור. אם ראינו את התפל בוא ניקח ממנו ברכה.

למה אין כזה בעולם שלא מדבר בפה שלו לשון הרע? אין כזה. בוא. הברכות שלו מתקיימות לפלאות.

איזה כוחות היה להם. איזה כוחות. זה היה הזכות. ‏M.