בסימנא טבא 📖הדף היומי מסכת שבועות דף ג📖🌾כא לעומר🌾 הרב בניהו שמואלי שליט"א ו אייר תשפה

מורה אתה הולך עם זה אתה עושה פרסומי ניסע פעם אחרת אתה תצטרך זה לשלם חושב לך קר אני יודע אבל אתה יודע מברך מה הם תלגמידים שלי מה אני אגיד לו מברך בקל גדול עכשיו אתה יכול לקחת את זה זה מתחיל לא נדבר בבקשה קח קח קופסה בוקר טוב לכולם. היום אנחנו יום אחד בשבת קודש יום ראשון ו אייר תשפה הה היום אחד יום לעומר שהם שלושה שבועות רחמנו יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן הנה זכינו היינו לשבת נפלאה, שבת שתזריע טהרות. שמה

אומרת התורה בפרשת מצורע, והזרתם את בני ישראל מטומאותם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משקני אשר בתוכם. היה מספר מהרם פפירש שכשנפטר רבי משה קורדבירו הלך הארי ללוות אותו והצטרפו אליו איזה כמה מהתלמידים לפתח שואל הארי את הסובבים אותו אתם רואים איזה דבר משונה לא בחור אחד כמו בן 15 אמר להרי אני רואה מה אתה רואה אומר אני רואה עמוד ננורה מעל המיטה של הרמק.

אמר לו, התפעם ממנו מאוד הארי. אמר לו, "תשמע, אתה תבוא אל ביתי, אני אהיה לך לאבא ואתה תהיה לי לבן ואני אלמד אותך תורה." ואומרים שרצה לקחת אותו לחתן, לביתו, פלא פלאות. ולמחורת הגיע הבחור אל הארי הדביט בו הארי ראה שאותו יום יצא ממנו איזה טומאה אמר איבדת את כל המדרגות שלך לך אני עוד לא רוצה לראות אותך עד כדי כך אז היה אומר רבי אלפן על הסיפור הזה מה יכולה מחשבה שהיא לא טהורה לגרום איזה בחור פלא בית הבחור האור האלקי קודם החטא היה במדרגה

נפלאה ראה עמודה דינורה אבל אחרי החטא הזה כל כך ירד כמה עושה תמטום הלב כמה עושה המחשבות איך אומרים רבותינו ירורי עבירה קשים מעבירה עצמה פלא פלאות לכן צריך הרבה הרבה קדושה עכשיו הגענו לפרשת החרמות קדושים אתם יודעים כל פרשת החרמות התורה מפרטת היטב כל עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים בבית המקדש לפרטי פרטים לכן זה הפרשה קוראים אותה ביום הכיפורים גם בבנחה של כיפור קוראים אחרי מות זה כל פרשת עריות שם הגמרא אומרת בסוף מסכת יומה אמר רבי עקיבא לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם

לפני מי אתם מטהרים לפני אביכם שבשמיים מי מטהר אתכם כם מי זה רומז 50 שערי קדושה הם נקראים מי גמתיה 50 אבל כנגד יש 50 שערי טומאה גמטריה טמא ט מ 49 א' נהיה 50 יש גם כן 50 שערי קליק לקחה את האותיות של מי חילקה אותו לשניים נהית וא' והביאה אותם מימין ומשמאל את האות מ של מי שמה באמצעה ואז נהיה ט מא טמא עכשיו נמצאים בתחילת ה אנחנו כבר שלושה שבועות בימי ספירת העומר הימים האלה ימים שאנחנו נטהרים מזדכחים זה 50 שערי בינה כל

יום יוצאים מקטומאה אחת נכנסים לקדושה לכן כל יום זה אור גדול צריך כוח גדול באור הזה להתקדש להר ללכת בדרכי השם ועל ידי זה יהיה ישועה גדולה עכשיו זה הזמן של הישועה שאדם יזכה להרקדש בקשה תכ להתקדש להר לפני מי אתם מטהרים לפני שהגיעו ליום הגדול 50 מי אתם מטהרים עכשיו ביום ה50 מי האמא העליונה היא מטהרת אתכם לכן בימים האלה צריכים לבטל כוח הטומאה איך על ידי צריך ללמוד תורה. אין דבר גדול שמועיל האדם להטהר כמו לימוד התורה בפרט לימוד הזוהר שסידר לנו רשבי מסוגל

מאוד לתאר את האדם.

איך אנחנו אומרים התורה יקרה היא מפנינים יותר מכהן גדול שנכנס לפני ונפנים. מה הכוונה היקרה מפנינים? מעין דברים אחרים למה מאיפה דרשו את זה יקרה היא מפנינים יותר יותר אולי כפשטו אומר כפשטו אפשר להסביר למה מה זה קשר תורה עם פנינים איפה התורה איפה הפנינים זה רוחני זה גשמי איך אתה יכול להגיד יקרה היא מפנינים שזה דבר גשמי אלא לכן אמרו רבותינו יקריים מפנינים יותר גדול מכהן גדול גדול שנכנס לפניים ולפנים יותר כלומר אם אתה רואה אדם לומד תורה הוא יותר גדול מהכהן גדול שנכנס לפניים

ולפנים מה פירוש כהן גדול הוא נכנס פעם אחת בשנה בין ה איפה אהרון הקודש איפה אהרון הברית בין הבדים ושמה הוא מקטיר את הקטורת אבל הוא לא נכנס בתוך ארון הברית תלמיד חכם שהוא לומד תורה הוא נכנס בתוך הארון יקר מפנינים יותר מכהן גדול שנכנס לפניים ולפנים הוא נכנס יותר עמוק מכהן גדול לכן עכשיו אתם יודעים יום כיפור ראינו יש צירוב שלוש קדושות דבר ראשון קדושת האדם האדם הכי קדוש ביום כיפור זה הכהן כהן גדול איך הוא נזר שבעה ימים קודם כיפורים מפרישים כהן גדול מביתו

לשקת פרדרין אדם הכי קדוש קדושת המקום את בית המקדש קודש החודשים הכי קדוש ו קדושת הזמן יום הכי קדוש בימי שנה הכי קדוש זה יום כיפור הקדושות האלה זה קורא האטומי של הקדושה אין זה קדושה הכי חזקה בעולם זאת יותר התורה עוד יותר ממנה יקרה מפנינים כלומר אין טהרה כמו התורה אין קדושה כמו התורה איך אומר התנא באבות אין כמו איך כל העוסק בתורה לשמע זוכה לדברים הרבה ולא זה בלבד אלא שכל העולם כדאי הוא לו נקרא אהוב ואיזה מין איזה איזה איזה דברים שמה הוא

מונה על על מי שלומד תורה. לכן זה דבר הכי גדול, הדבר הכי חשוב אצל השם יתברך.

לכן העיקר הגדול שנזכה לקבוע את הזמן שלנו לתורה. קבע את העתים לתורה ואז האדם מתקדש בקדושה עליונה. ככה יגיע מוכן ליום של האור הגדול לקבלת התורה. מארכו כותב על הפסוק זה תהיה תורת המצורע.

הוא שואל שאלה יפה. למה כתוב זה תהיה תורת המצורע? צריך להגיד זו תהיה טהרת המצורע. תורת המצורע.

מה זה תורת המצורע? אלא אומר רבי חיים ויטל, אין תיקונו של המצורע אלא על ידי לימוד התורה. זו תהיה תורת המצורע. הטהרה של המצורע, המשפט שלו זה התורה.

זה תהיה התורה. הטהרה זה התורה. זה העיקר שאדם יושב לדומה תורה. זה הטהרה.

הקדושה של ה של המצורע. יש דבר נפלא שהיה בשל עכשיו אנחנו צריכים להגיע גם להילולה של רבי שמעון בר יוחאי צריך להגיע לדעת את הקדושה של רבי שמעון בר יוחאי זה לא סתם שאדם יהיה לו חשק ואין כמו התורה בפרט הזוהר הקדוש הזוהר הקדוש זה אחד הדברים המטהרים והמזכים את האדם מאוד מאוד אתם יודעים היה אומר רבי יוסף חיים זונ נפד אומר הוא היה הרב של ירושלים היה אומר נבין מה זה לימוד תורה אומר אנחנו אומרים בקדושה בבוקר נקדישך ונעריצך כינו עמסחצות שרפי קודש אנחנו מקדישים

אותו כמו שרפי קודש כמו המלאכים זאת אומרת אנחנו לא אותו דבר עם המלאכים רק עושים כמו שהם עושים למעלה אנחנו עושים למטה אנחנו אנחנו כאן נמצאים כאן המלאכים זה שני דברים נפרדים אבל שאנחנו אחר כך מגיעים למוסף כתר יתנו לך השם אלוקינו מלאכים המונה מעלה עם עמך ישראל עכשיו הם איתנו פתאום נתעלינו הרגע אמרת כנועם סיוד סרפי קודש אנחנו כמו שרפי קודש עכשיו אנחנו כתרו לך מלאכים המונ מעלה עם עמך ישראל כיפוצה מטה הם איתנו מקודם אנחנו היינו איתם אנחנו כמותם עכשיו הם איתנו איך אומר

רב חיים זוןפ אתה יודע למה כי למדנו באמצע תורה קראנו בתורה הקריאה רק הזאת בתורה זה המעלה הגדולה לפני כן לא קראנו בתורה לכן בימי העומר צריך להתחזק עכשיו לא להרפות, לא לעזוב, צריך חזק. והכוח המיוחד של לימוד התורה אין אין כמותו בעולם. עכשיו יש לנו גם בפרשה הזאת שזה גם קשור אלינו עכשיו איך כתוב שמה שאדם שוחט עוף ושפך את דמו וכיסהו בעפר או חיה חש את דמו וכיסהו בעפר אבל צריך איך לכסות אותו בידיים לא לא ברגליים צריך להקפיד לעשות מצווה בצורה הכי מכובדת

אבל על דרך הדרש אמרו רבותינו וכיסה את דמו חיסהו בעפר מי ששפח דמו מי שנשפח דמו על ידי שביזו אותו ושפח את דמו חברו שפך נשפח דמו ביזו אותו מה זה ביזיון הבינו את פניו וחיסה הוא אם הוא שותק מכסה סוגר את הפה שותק מכסה על זה מעביר על מידותיו אז בעפר לו לכתוב כאילו הרגו אותו ושמו אותו בעפר מתכפר לו תראה איזה הכל מחול לו כל עוונותיו מחולים לו תראה כמה השתיקה זה דבר גדול ישמע בזיונו ושתוק וידום כמה כדאי לשתוק כמה מרוויחים אמרו רבותינו

הן העולם מתקיים אלא מי ש בולם פי בשעת מריבה איך אמרו טולה ארץ על ברימה שבולם פיו הגמרא אומרת אדם ששותק חסך מעצמו מאה רעות שהיו עתידטות לבוא עליו הרמק רבי משה קורדבירו אומר זה המדרגה הגבוהה ביותר של התשובה התשובה המעולה ביותר לשתוק אומר לך משהו לא נעים לאוזן, תתגבר, אל תגיב.

כל יום אנחנו אומרים אלוהי ניצור לשוני מרע ספתותיי מדבר מרמה מקללי נפשי תדום שנוכל לשתוק נרגיש כמו עפר אז אומר גאון חידה ענווה גמטריה 131 סמל ל 131 אם יש לך ענווה מלאך המוות לא יכול להתעסק איתך הכוח של השתיקה זה משהו היה מעשה באישה אחת מסכנה ביזו אותה היא חשבה לענות אבל היא שתקה התגברה לא הגיבה עבור כמה ימים בת ההכנות השבת היא דיברה עם איזה חברה בטלפון והיא מה לא עשתה רצתה לספר לה מה שעשו לה את הביזיון הגדול אבל בסוף היא השתקה לא

ענת ה היא נזכרה בשיא למדה בחפץ חיים כמה זה מעלת השתיקה מה מציל את האדם אז אמר ריבונו של עולם אני שותקת אתה אתה תעזור לי ריבונו של עולם מה אני יכולה לעשות קשה לי אבל מה נעשה שתקה עשתה בחוכמה חזרה להכנות של שבת היא לא שמה לי הילד שלה התינוק בשנתיים לא נמצא על ידה. מחפשת אותו, זדעזעה, הוא רואה סכין הכי חד שיש לה, לקח ביד שלו ושם בתוך הפה שלו. משחק. עכשיו זה משהו חד מאוד.

חדשה חדה אומר אומרת לו איזה משחק יפה. וואו וואו ווא היא לא יודעת קלתה אליה רעה. היא לא יודעת עכשיו איך להציל את הילד. רגע אחת יפתע את עצמו יודע מה יכול להיות עוד שהיא חושבת הילד לבד מוציא את הסכין מהפה בעדינות שלא שלא יחב לו פותחת את הפה אין שום חיטך הכל שלם אומרים לה את שמרת את הפה שלך אנחנו נשמור את הפה שלך הבינה את המסר איך זה הולך מן השמיים.

כן, זה אמת. זה מה שעשה רב שמעון בר יוחאי. לימד את התלמידים. לא לדבר על אחד על שני, לא לדבר לשון הרע, לשמור איפה חס ושלום אם אדם נקלע לאיזה בעיה כזאת, בורח הולך, לא תישאר בחבורה כזאת.

[מוזיקה] היה בספר דורש טוב כותב שאיזה היו בחורים ישבו לאיזה סעודה תוך כדי שהם יושבים בסעודה היה נשמע אחד מהבחורים דיבר איזה רכילות שמע את זה אחד הבחורים שהיה שם קם וברח ברח כולם אמרו מה זה עושה מה קרה לו אחר אחר כך אחרי כמה ימים הוא שואל אותו חבר שלו למה ברחת פתאום ככה ברחת אומר לשון הרע מה אני אשארה אומר מה נהיית כל כך כל כך חסידה חדישה אומר כן התחזקתי בסיפור לשון הרע לא רוצה אצלי זה חמור מאוד אומר איך זה בא לך

אומר אני אספר לך מאיפה קיבלתי את הקבלה הזאת שלא לדבר לשון הרע שמע הנה אז הוא אומר לו מספר לו ש היה לו חבר שסיפר לו איזה בקיר ש שהוא היה עשיר מבוגר והיה עשיר גדול היה לו שותף בעסקים איזה גוי אחד היה שותף שלו. אדם טוב הגוי הזה ביחד עושים עסקים. יום אחד הגוי הזה הזמין אותו לטיון משותף באחד היערות בדרום אמריקה. היהודי הסכים אבל אומר לו היהודי, תראה, אני מביא איתי את האוכל.

האוכל אני אביא. למה? איך נעשה אוכל בשר? אני לא אוכל בשר של גוי.

אומר, "אין בעיה, אני אוכל בשר של יהודים, זה הכי טוב. תביא אתה את כל מה שאתה רוצה, אני נשתתף על הכל ביחד, אשלם לך." טוב, הגיעו שם ביער והוא הביא בשר עם שומן טוב וישבו, רצו לאכול, עשה, שם את זה על האש. פתאום הוא רואה שהחבר שלו הגוי צועק הנה תרגיס תרגיס זה כמו אמרו לו כמו שועל נמר נמר גדול טיגריס טרגיס אומרים טיגריס טיגריס אומר רואה מה זה משהו מבין אז הוא הריח את הבשר והגיע להם לשם לא יודע מה לעשות. זה הגוי התחיל לרוץ לברוח.

היהודי גם רץ אחריו. אומר לו אבל מה זה יעזור? זה 200 קילומטר רץ. הוא ישיג אותנו.

אומר מאיפה? אומר לא אני אכנס מיד עכשיו לאוטו. אם הצלחתי הצלחתי. אבל אין עוד מקום.

מה איתי? אומר תראה בפיקוח נפש שאלה של חיים במוות. אין חברים. מה איתך?

אין חברים בחיים למוות אומר אני שמעתי את זה קיבלתי כוחות על טבעיים טסתי הצגתי אותו נכנסתי לתוך המכונית הוא לא היה לו מה לעשות אכל אותו הט גריז הזה ואני רואה איך שהוא טורף אותו עם השיניים ואיך הוא חותך אותו לחתיכות עצם על עצם אכל אותו כולו אומר אני קיבלתי מוסר בחיים במות אין חברים אצלי לשון הרע זה טיגריס אתה דיברת על לשון הרע זה טיגריס זה יותר גרוע מטיגרס זה חיידק הורג על המקום לא חוצה לכן אני ברחתי ברחתי מה אין לי מה לעשות אני

אחכה פה זה אמת לאמיתה הדבר הזה זה זה אמת כשאדם רוצה באמת תחזק איך היה עם משה רעיה מהמנה פלא פלאות פלא פלאות בוא לפה בוא לפה משה בוא בוא פה אף אחד לא יוצא איפה פה קרוב אליי אז זה צריך להתחזק כלומר אם אנחנו כך באת על ידי ישר אתה מקבל איך הכל רץ אליך שתראו צרוץ אליך הטוב הל Да. אז זה ה צריך להתחזק. כי עכשיו זה הזמן שאדם באמת כל מה שהצליח רבי שמעון בר יוחאי עלמה הוא התעלה כל כך הוא סבר צער

מערה מה הוא היה אוכל חרובים לא היה פונה אל ה אל העניינים של העולם הזה לא רק ככה פעם לפעמים אדם אומר מה לי ואני לא לא אוכל לא אפילו אז יש דברים למשל איך אמרו רבותינו אל תפנון האלילים מי פונה אל האלילים אדם יאמר בליבו הוא מכיר את האלילים יודע שאין בהם ממש לכן הוא ירשה לעצמו לראות אותם לבזות אותם הזהירה התורה עד תפנה בכלל גם לראות גם לבזות לא עד תראה אותם את תתקרב אליהם, את תפנו אפילו. כלומר זה אומר למשל, לפעמים אדם יש

ספרי, ספרים לא טובים, ספרי מינות, ספרי אפיקוסים עשיר אפילו לראות.

תגיד, אני סתם קורא בזה, אין דבר כזה, לא ראית מנהיה מאלישע בן אבויה? הוא היה תלמיד חכם. אסור לראות, אסור לשמוע, אסור להתקרב. אנשים לא טובים אסור להתקרב אליהם.

איך כתוב? ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. אי אפשר שאדם נמצא בחברה לא טובה שהוא לא יתלכלך. אין דבר כזה.

ראית אפילו בבית יש לך מטה חדש. אתה מטא את הבית הכל נהיה נקי יפה. אבל המטה מקבל אבק. הוא מתלכלך.

אין דבר כזה שלא דובק באדם איזה דבר. אין. זה ככה זה הולך בעולם זה אפילו להפנות את הראש אסור היה ברוך ברוךבר מקמיניץ אתה הכרת אותו אפה ברוךבר השוע אה בערב שוח הוא נפטר מתי? תש אני חושב תשוב לא אתה לא הכרת אבל הכרת את מהספרים מהלימוד שמ הם סיפרו ש בא מאחד השנים הנכד של ברוךבר הגיע אצל המצבה של הסבא שלו.

היו שמה איזה כמה אנשים אמרו להם שזה הנכד של רבךבר. אז הם אומר אני נסעתי היה שמה איזה ראש ישיבה אומר לו אני נסעתי לאסוף כסף לישיבה לא הצלחתי הלכתי לאסוף כסף לישיבה של ברוךבר אבל לא לא הצלחתי הבאתי מעט ואין הקומת מצביע את האריזה אומר שהיה אחד, אמרו לי, הציאו לי לעלות איזה יהודי, הוא ירד מהדרך אבל תדוב אותו, יש לו הרבה כסף, הוא יביא לך תלך. אמרתי, טוב, אני אעשה השתדלות. אומר, הכנסתי, עליתי יהודי מבוגר, אבל רחוק מאוד.

שיער גדול. התחלתי לספר לו שאני נמצא בישיבה פלונית, אני משמש שמה כרב. אומר אה כן ראש ישיבה התחיל ללגלג. טוב ממשיך לדבר איתו.

אומר שראיתי שאין סיכוי שהיה בן אדם מלגלה. קמתי לצאת. אומר הצור אני אסביר לך למה הפסקתי אותך, למה אני מזלזל במה שאתה אומר. כי אני הוא זה שראיתי מה זה ראש ישיבה ומה זה אהבה וחיבור לתורה.

אני ראיתי את רב ברך. אומר אני הייתי למדתי אצלו. הוא אומר כשהייתי בחור שלחו אותי ההורים שלי לקמניץ. הגעתי באמצע הלילה היה חושך לא ידעתי איפה להיות בלילה.

הסתובבתי בסביב הבית מדרש. בסוף אמרתי טוב אני אנשן על אחד הספסלים. באמת שחבתי על אחד הספסלים באמצע הלילה אני רואה נכנס איזה אחד זקן ובודק מספסרי ספסלים יש איזה אנשים שוכבים על הספסלים ואני ידעתי שהוא בא אבל אני עשיתי את עצמי יושן הוא לא רצה להעיר אותי ופתאום אני שומע שהוא פותח את ההריכל הרון הקודש והוא מתחיל לבכות מתפלל לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם שאני אבין את רשי שאני אבין את התורה. אני רוצה הרבה הרבה לדעת את כל התורה ולהבין אותה, לקיים את המצוות.

סגר את את ההרון הקודש, נכנס לחדר. אחרי שעתיים עוד פעם הוא בא פשוט פותח את הדלת, עובר עוד פעם בין הספסלים, ראה אותי יושן ועוד פעם פורץ בבחי. אבא אבא היקר שבשמיים, אני רוצה להבין את רש"י. ככה שלוש פעמים באמצע הלילה היה אומר זה בבוקר אני באתי ועכשיו אני רואה שזה היה ראש הישיבה זה היה רבוכבר ו אז אמרתי אז הוא סיפר לו איך שהוא היה מחובר ברבר והכל והוא לא יכל לדבר הוא מתפלא אז הוא אומר לו אחרי שהוא ראה שכסף הוא לא נותן אז

הוא אומר לו תשמע אתה שראית מה זה רבבל ראית מה זה אהבת תורה איך אתה נראה כפי מה שאתה נראה למה אתה לא רוצה לחזור בתשובה תעזוב את הדרך הזאת אומר אני רואה שאתה מתכוון באמת אני אענה לך אני הייתי מחובר לתורה אבל תדע לך שהייתי נתון בתאוות היה אכפת לי התאוות והיה אכפת ספרי מינות החברים שלי עשו לצנות מהרבי הם הורידו אותי לתאוות הורידו אותי החברים לסופרי מנות ולכן זה מה שקרה וזה שצריך להשג גיח אתה ראש ישיבה אתה רב בישיבה צריך להשגיח מאוד על

התלמידים שהם לא יפנו לרחובות שהם לא ילכו לאיזה מקומות של תאוות שלא בר מינן רוצים לזכות לתורה רוצים לזכות להגיע למקומות טובים זה אחד הדברים הקשים ביותר עכשיו צריכים אנחנו להגיע זה מה שצ רבי שמעון בר יוחאי משום אופן לא קשור היה כל כך מההיב את התורה שאדם לא רוצה שום דבר אחר יותר מזה העיקר אצלם זה התורה זה התורה זה אמת אין בעולם כמו התורה הקדושה שנזכה באמת לעסוק בתורה כן עצם נלך לשיר השירים כי היום הדרך ארוכה אנחנו בפרק ד' פסוק י י ולא

מה יפו דודיך אחותיך לה טובו דודיך מיין ריח שמניך מכלסמים מה יפו דודיך כמה יפו היו בטו בתך ואהבתך אליי והוא מה שישראל מוסרים עצמם על התורה והמצוות אחותי קלה אתה קורא לשכינה אחותי כמבד המעלה של הכלה נעשתה אתה כאחות השבה לאח מה טובות דודיך מיין כמה טובה אהבתך וכיבתך אלי יותר מהין הטוב שהם סודות התורה הקדושה ויין גם תי סוד כשם שהין משמח הלב כסודות התורה משמחים מאוד את הלב ולא לקרב את הגאולה כן טובה את לי מכל 70 אומות ור שמנייך מכל בסמים בריח

השם הטוב שיש לך וכן השם הטוב שעשיתי בעולם כן הריח הטוב של כתורת הסמים שבתוך בית המקדש טובים לי מכל בשמים מכל עבודות המלאכים ש בשמיים כי בשמים אותיות בשמיים פסוק יא נופת או אתה מגיע לך הרבה היום ממתקים עוד אתה קיבלת עוד הפעם קיבלת לא אני יודע כן אה הבן של פרץ מגיע לו יפה לא לא אוכל עכשיו עוד מעט נופת טוף נספתותיך קלה דבש וחלבתחדשונך ריח שמלות כריח לבנון נובטנסתותיך כלה אומר השם יתברך לשכינה אמרי שפתותייך בסודות התורה נקראים נופת שהם הזלת חלות דבשות

מספתותייך כספטות התורה מתוקים וערבים הם כי הם נשמת התורה והנה שפה גם תרי שכינה כי מנס שפתיים של יודות סודות התורה שחלב חל דבר שהוא הרמז שבהם אדם שמח כאשר דורשים לו ברמזה התורה שהם מתוקים כדבש חלב הוא הדרש שמבין את השיניים כחלב כי כאשר אדם לומד שמח ורואה את שיניים וריח סנותיך כרח לבנון הם הלבושים של התורה שהן חלקי פשט התורה ר שלם פרדס התורה כן וריח סמנותייך כרח לבנון ריח המצוות שאת מקיימת ובגדיך כגוןציצית בגדי כהונה אסור שעת שעת נס איסור שעת נס הם

ערבים לי ערבים לי כריח לבנון שהוא בית המקדש ששם היו עושים קטורת הסמים מריחים ריח הטוב עוד פסוק יש לאט לאט משניות נשמת זהעדיה בן דוד נשמת אוריה בת מעיין רחל בת מסעודה מורביר רבי שלום אהרון בן רחל רבי אורי נורי בן רחל יפה כפי בת חנה ברם בן ישועה יצחק מאיר יצחק יצחק יצחק בן יצחק בן מרים יצחק בן מרים שלמה בן מזל בן מזל דן בן רו איך דן בן ר דן בן רות שמעון בן שר הש שמעון בן שר השיפה שר השיפה שמעון

רפאין בן משה ציון בן משה ציון חנה בת רבחה חנה בת רבחה ניסן חי ניסן חי בן רחל רחן אסתר בתה אסתר בת לאה ריננוצה בת מזנה רינהנוצה בת מזלה יוסף בן שרה מרים בתאוס פראי משה בן רג'ינה בן מלכה רג'ינה ברהם בן מזל באברהם בן מזן עזרא בן מזל רבי דוד בן פה רבי רפאל בן תופעמקה נפטלי בן שלום נפתלי בן שלום אבל קודם המשנה הצדקה של משה נתת על שבת או אתה לא נתת כל יום ראשון יוצ צריך לתת גם על שבת נותן לפני

ואחרי שזה יתפוס נשמת כל הנפטרים שהיום נגדו שני חיילים צריך לאכול את זה לא סתם הנה אני אגיד לך אני פותח מסכת עבודה זרה פרק ד' פרק ד' משנה [מחיאות כפיים] יח תן לו את זה לאחריו אתה חושב הכל אתה אה הנה קח קח את האדום נתנתי לו קח כפקף נו מגיע לך אתה לומד תורה רבי אתה גם הנה קח כזה גם דורכין עם אנוכרי בגט פועל ישראל יכול לדרוך ענבים עם גוי בגיטו של הגוי הכוונה ולקחת על זה כסף זה עבודה שלו למה עמי לא

נעשה עדיין יין נסך עד שירד לבור ואפילו מותר בשתייה לכן כן לכן מותר לפועל לקבל שכר דריכת הענבים בגד שהוא הוא לא מסתחר בטובת הנאה, באיסורי הנאה.

זה לא כל זמן שזה לא ירד לקת, זה לא נהפך להיות תנאי נסך. אבל לא אה כי ככה למדנו במשנה הראשונה, זה לפתוח הלכה לא, אבל בפי מה שלמדנו. כן, לבצור בענבים לא בוצרים, אבל לא בוצרין עמו. ג שהוא מיץ יורד אחד שתיים את הענבים מהעץ אז יוצא מץ ענבים ברגע שיוצא מץ ענבים זה נעשה יין נסך אז להלכה איך שזה יוצא זה נעשה יין נסך נגמר להלכה אבל המשנה לא ככה ישראל שהוא עושה בטומאה שהדרך ענווה בטומאה הוא עובר עבירה מטמא את התרומות לא דורכים

ולא מוצרים עמו אסור אבל מולכים עמו חביות ריקניות לגת ומביאין אתו מן הגת נחתום שהוא עושה בטומאה אופא את הלחם בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מולכין עמו פת לפרטר אחרך שהפחתום את הפת מותר לסייע לו בהובלה מותר להוביל את הפת שני יוד נוכי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלווה אסור.

איך עושה יין של ישראל? למה חשש שמה נגע בו? אז מה נהיה פה עכשיו? אנוכי נמצא עומד בצד הבור של יין.

אם יש עכשיו אם יש עליו מלווא יש לגוי מלו על אותו יין שאיבד לו ישראל את היין בחוב שהוא חייב לו שאם לא ישלם מקווה חובו מן היין אסור היין בהנאה למה היין משעובד לו בחובו יש חשש שלא יגע בו יעשה אותו יין נסך אין לו עליו מלווה מותר היין בשתייה אין חשש שמנהגה בו מה שהי חוץ שלך נפל הבור ועלה הגוי הגוי נפל הבור של יין של ישראל ועלה כמה שעל החי אוסר את היין והנאה למה בעלייתו הוא מודה לעבודה זרה תודה שהראית אותי מפה

ועכשיו אני אעשה לך את זה יין נסך בגלל העבודה הרואלה נפל לבור ועלה אז שמ בעלייתו עשה את זה נסך מדדו בקנה מדד הגו את עומק היין שבבור בקנה ולא נתכוון לגוע ביין הטיז את הצרעה בקנה נפלה צרעה לתוך היין והטיז אותה בקנה או שהיה מטפח על פי החביד מרותחת מעלה קצף והוא מסדר כל אלו היה מעשה ואמרו עם אחר עם אחר אין מה לעשות לא ישתו אותו אבל מותר בהנאה ורבי שמעון מתיר אפילו את היין בשתייה ואין הלכה כרבי שמעון נתן את החביד וזרקה בחמתו

לבור תרגזרק את החביד לתוך בור של יין זה היה מעשה והכשירו הרמבם אומר שמותר היין בהנאה הגענו משנה א כי אנחנו בגמרא היום זה דף ג בשבת היה דף ב מסכת שבועות אז אנחנו נלמד היום זה כמו דף אחד דף ב וג זה קצר זה כמו דף אחד קל נלמד אותם ביחד בעזרת השם שבי אדוני תמיד כמני בלמות שמחות קודש בריך שכינתה חילוכות שם כל ישראל מקיים השמות תורה כמו שמ כתוב והגית בו יומם ולילה צנו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו ידנו פניך של ולא אין

בדימו לא דברך שמעלות שכל יראה אדוני לך בדרכיו גיע כפך כי תוכשר בבך וטובך בכם כם כל ברוך את אדוני ברכה אדוני מציון עושה שמיים וארץ כן רבותיי לפתוח מסכת שבועות דף ב מתחילים מתחילת המסכת היום זה דף ג אבל אנחנו נלמד דף ב וג בעזרת השם בן בגבג אומר ב וגמרתי לכם זה כאן ויש יש בזה הרבה לימוד תורה, הרבה מושגים יפים שכבר למדנו אותם ואנחנו נחזור עליהם בעזרת השם. הנה אתם יודעים שבמסכת שבועות יש מט דפים כמניין מט ימי העומר. ואתם יודעים שאמרנו כבר

שכותב הרב יפה ללב שהלימוד של מסכת שבועות מסוגל מאוד מאוד א לעצירת שפע ועכשיו כשלומדים את זה יורד שפע גשמים אור יש נוהגים אמרנו ללמוד את זה במי העומר כנגדם המנהג א ככה היה מנהג של בעל עם אש גם החתם חתם סופר כתב במנהגי חתם סופר הביא בשם הרב מדידצוב שהיו לומדים מסכת ובדף לד כתוב מחכחו עליו במערבה רבי שמעון אומר מחכחו עליו במערבה אז יש לו על זה איזה סוד ש ביום מה זה מחכחו עלה במערבהו זה יום פטירתו של רבי שמעון כולם שמה במערבהו

כולם שמחים עושים מילולה גדולה ביום הבטירה של רבי שמעון זה יום שמחה זה לא יום הילולה זה דף לד אבל כיוון שאין מדף א' מדף ב' אז זה יוצא דף ג דף לגיום הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי ולכן עכשיו עם ישראל היו שיקועים במט שערי טומאה יצאנו ממצרים צריך למנות מטת ימי טהרה אז עכשיו זה אסור מרע ועשה טוב אז בוא נראה בוא נראה אתם יודעים מה שכתוב פה בשבועות אשר ישבע להרע או להתיב צריך לאסור מהרע ולהטיב לבוא להטוב לעשות טוב אז מסכת סותטה

זה סור מרעה לכן מסכת סודה בסדר נשים לפני מסכת שבועות עכשיו זה בעשה טוב בעזרת השם עכשיו נראה דבר דיבור על אופנו בעזרת האל ובשועתו כתוב בתורה או נפש כי תישוע לבטא בשפתיים להרע או להתבשבועה שאדם נשבע זה לא איזה עסק לבטא בשפתיים להרה עולתי כתוב ככה כתוב בתורה מה זה זה לעתיד להרע אומר אני נשבע שהוא לא יאכל. לא יאכל זה רע.

א צריך לאכול הרע או להתיב. נשבע שהוא יאכל ובסוף לא עשה את הדבר הזה. כל אלה הדברים שזה בשוגג. אם זה בשוגג אז הוא צריך לתת להביא קורבן.

יש שלושה סוגים בקורבן הזה. אם הוא עשיר מביא מביא קורבן ממש. אם הוא עני מביא פתורים ובני יונה ואם הוא דל דלי דלות מביא עשירית האיפה סולת ככה זה הולך עכשיו נראה נתחיל שבועות שתיים שאין ארבעה שתי שבועות דאורייתא שהם מפורשים בתורה מה הם אמרנו להרע אדם נשבע להרע או להתיב להרע הוא נשבע לא יאכל להטיב נשבע שיאכל. רבותינו הוסיפו עליהם עוד שתיים שהן ארבע.

לכן כתוב שאין ארבע. מה השתיים? לשעבר. אכלתי.

הוא נשבע שאכלתי. נשבע שלא אכל. נשבע שאכל כבר. זה לא דאורייתא.

וזה מדרבנן גם עובר על השבועה וצריך להביא את הקורבן שוגג. זה מה שרואים. שבועות שתיים שאין ארבעה זה דין ראשון דין שני אז עוד הפעם שתי שבועות עקרה מפורש בתורה חייב עליהם בשוגג קורבן עולה ויורד כמו שאמרנו כתוב בתורה עונה כשישבע לבטא בשפתיים נהרע עולה תיב לא אוכל נהרע ים יאכל שאין ארבע לרבות מריבוי הכתובים עוד שתיים זה מי שנשבע לשעבר שבועה אכלתי, שבועה שלא אכלתי. הנה פה ארבעה.

עוד דין ידיעות הטומאה שתן שאין ארבעה. כיוון שהם נאמרים באותו פסוק, השבועות וידיעות הטומאה זה אותו פסוק. אז לכן דורשים אותם ביחד. ידיעות הטומאה שתיים שאין ארבע.

אתם יודעים יש חיוב קורבן עולה ויורד באותו דין להם באדם טמא שנכנס למקדש או שהוא טמא ואכל קודש בשוגג שתיים שאין ארבעה בתורה כתוב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שהוא ידע שהוא טמא ואחר כך נעלם ממנו שהוא טמא. הטומא נעלם. שכח שכח שהוא טמא. טמא.

שכח. ואחר כך הוא הלך אכל אכל קודש כי נעלם שהוא טמא. או נכנס למקדש כי נעלם ממנו שהוא טמא. ואחר כך נודע לו.

זה היה בשוגג. מביא קורבן עולה לעשיר ויורד לעני. שהן ארבע. מה זה שהן ארבע?

יש לרבות עוד שתיים. הוא זכר שהוא טמא, אבל לא ידע שזה בשר קודש. הוא זכר שהוא טמא, אבל לא ידע שהוא נכנס את המקדש. הוא חשב, עד פה התירו להיכנס.

הוא לא יודע. טעו אותו, אמרו לו, "עד פה מותר." הוא לא ידע שזה קודש. זהו טעה הנה הנה יש פה תזוזו רגע קח סוכריה טוב שבאת תבוא כל יום כן אה ראיתי אותך נכון אה אה כן סוף סוף שבאת הלאה כבוד הרב קינוח אז זה שאין ארבעה. הוא יודע שהוא טמא, אבל נענה ממנו שזה קודש או נעלם ממנו מקדש.

עוד דין זה למדנו במסכת שבת יציאות השבת שתיים שאין ארבעה. יש פסוק למדנו אמר להם משה רבנו משה רבנו היה ברשות הרבים היה לו אוהן שלו ברשות הרבים והם היו כל אחד באוהל שלו ברשות היחיד אמר להם אל יצא איש ממקומו להביא קודש להביא לי תרומות לא לבוא שבת היום אסור אל יצא איש ממקומו מפה למדנו מי שמציאים מרשות היחיד לרשות הרבים בשבת חייב שתי הוצאות. אחד האדם עומד בחוץ והכניס את היד שלו לבפנים והוא הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. או אדם היה עומד בפנים והוציא מרשות היחיד נרשות הרבים.

תמיד ההוצאה שמהתורה זה מרשות היחיד נרשות הרבים. או הוא היה עומד בחוץ והכניס את היד והוציא לרשות הרבים או היה עומד בפנים והוציא לרשות הרבים. זה שתיים שהן ארבע זה רבותינו אמרו מסב רע גם כן כמו הוצאה אותו דבר אסור להכניס מרשות הרבים לרשות היחיד אסור להביא מרשות כלומר אדם עומד בחוץ והוא מעוקר מרשות הרבים ומניח ברשות היחיד או היה בפנים הוציא את היד לחוץ ועקר רשות הרבים והניח רשות היחיד זה עוד שתיים מדרבנן שאין ארבע ככה הקפידו גם על ההכנסה רשות הרבים היחיד אז הנה

שתי הכנסות שאדם עומד בפנים מושיד את ידו וכולי הרי כאן ארבעה השתי הוצאות שתי הכנסות אתה מתים מ עוד דין זה למדנו עכשיו שלושה דינים מה למדנו שבועות שתיים של ארבע כבר למדנו את זה טוב אנחנו יודעים כל שבועות מהתורה זה רק לעתיד אכלתי לא אכלתי אכלתי לא אכל לא אוכל או לעתיד לעבר אני אכלתי כבר לא אכלתי ואמרנו אותו דבר עכשיו ידיעות הטומאה שתיים שהן ארבע שאדם נעלם ממנו, היה טמא, הוא יודע שהוא היה טמא ונעלם ממנו טומאה שהוא טמא ואז הוא נכנס לקודש או

שהוא אכל בשר קודש ואחר כך נזכר שהוא טמא. זה מביא קורבן עולה ויורד.

וכן או רבנו עוד שתיים זה מי ש ה טמא ונעלם ממנו. שזה קודש, שזה בשר קודש. נעלם ממנו שזה מקום, מקום מקדש. עכשיו עוד דבר למדנו יצאות השבת שתיים של ארבע יציר זה מרשות היחיד רשות הרבים ועוד שתיים הכנסה מרשות הרבים רשות היחיד מראות נגעים שניים שאין ארבעה בתורה כתוב זה למדנו בפרשת שבוע נכון אדם כיהיה בעור בשרו שעת או שפחת או בהרת סעת ובהרת זה שני מראות נגעים מהתורה ספחת זה נספח עליהם זה דרבנן שעת זה הולך מלמטה למעלה שעת היא כמר לבן הצבע שלה

הנספח אליה זה כקרום ביצה בהרת עז כשלג הנספח אליה זה כס כסידה אחד הנה שתיים שאין ארבעה ואם מראה השאת ומראה הבהרת חלוקים זה מה זה שאין ארבעה לרבות תולדות שלהם אמרנו תולדות של הבהרת זה סידה היחל ותולדה של הל זה כקראו בצה לומדים את זה כן ממילה צפחת עכשיו ארבעה דינים למדנו עכשיו בוא נראה עכשיו המשנה מתחילה לפרש את דיני טומאת מקדש וקדשיו איך זה אופני הכפרה שמי שנכנס זה הדין השני במשנה מה שאמרנו ידיעות הטומאה שתיים שלרוע צריך להביא קורבן עולה ויורד עובד.

מה זה ידיעות הטומאה? הוא ידע שהוא טמא ובאמצע שכח ואחר קודש או נכנס למקדש. עכשיו איך מה מה האופנים של הכפרה מי שנכנס למקדש אוכל קודש וטומאה? עתיד שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף ואלה בינתיים הרי זה ועולה ויורד.

הנה מפרט לך אם הטומאה הזאת יש לה ידיעה בתחילה כלומר הוא ידע בתחילה שהוא נטמע ובסוף אחרי הקודש הוא ידע שהוא טמא אחרי שהוא נכנס למקדש הוא אכל קודש ועלם בינתיים בשעה שהוא אכל את הקודש או נכנס למקדש נעלמה ממנו הטומאה או נעלם ממנו שזה קודש הרי זה צריך להביא קורבן מתחייב קורבן עולה ויורד כך מפורש בתורה מנשמקדש העשיר מביא בהמה לחטאת, העני שתי תורים והדל מביא העיפה סאולת עשירית. עכשיו זה אם יש לו ידיעה בתחילה ידיעה בסוף בעירם בינתיים אם יש בה ידיעה בתחילה ידע

שנטמע ונעלמה ממנו הטומאה והוא נכנס למקדש או שהוא אכל קודש ואין בידיעה בסוף אחר כך לא נוע לו שבאמת הוא היה טמא נעלם די מה יעשה זה מה הכפרה שלו שעיר הנעשה בפנים פנים ויום הכיפורים טולה עד שיבודע לו ויביא עולה ויורד שעיר שנעשה בפנים של יום הכיפורים שנעשה בפנים ויום הכיפורים עצמו פולה לו להגן עליו מן ייסורים בינתיים אתה רואה בינתיים שלא יענש אבל לא מכפרים לו עד שיבודע שאחר קודש ויביא את העולה ויורד ואז תכפר לו לא יודע לעולם לא יוודע זה כפר נראה

עוד מעט המשנה תגיד אין בן ידיעה בתחילה אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף אדם בכלל לא ידע שהוא נטמע בטומאה מימיו ונכנס למקדש או אכל קודש בלי לדעת שהוא טמא אבל יש ידיעה בסוף נודע לו אחר כך שהיה טמאכל קודש הוא נכנס למקדש ויודע שעבר עבירה צעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים עצמו מכפרים עליו שניהם שנאמר מלבד חטאת הכיפורים זה שעיר שנעשה בפנים על מה כלומר הקיש אותם הכתוב על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנים מי אין מכפר אלא דבר שיש בו ידיעה

ידיעה בתחילה ולא בסוף אף החיצון אין מכפר אלא הדבר שיש בו ידיעה כלומר ידע ידיעה בסוף ולא בתחילה אז מחפר כפרה גמורה למה אין בזה עד שיבודע לו אין בזה לכן כיוון שלא יביא לעולם לא יבוא אף פעם מכלל קורבן אי אפשר שתהיה לו אחר כך ידיעה בתחילה אין מתי מביאים קורבן יש לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף ואלם בינתיים אין לו ידיעה בתחילה אין קורבן על זה התורה לא דיברה פה אנחנו מדברים עלינו ידיעה בתחילה בוא בוא ועל שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף שלא ידע

שנטמע בטומאה וגם לא נודע לו אחרי אחרי שנכנס המקדש בטומאה או החלקות בטומאה שעירי ראשי חודשים שעירי הרג הרגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרים כלומר צעירי חטת שבקורבנות המוספים שקרבים בכל הרגלים וכן כן שעירי חטאת של ראשי חודשים מכפרים על כל אחד על המקרים ש מה שאמרנו כלומר הקרבת השעיר ברגל הקודם או בראש חודש האחרון הם מכפרים זה דברי רבי יהודה מה שבא לפני החטא לא לא לא אין בידיעה בכלל אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף הוא לא ידע יאללה אבל איזה איזה משבו עכשיו משבו אחרי

זה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר שירי הרגלים מכפרים עד שאין בידיע לא בתחיל בסוף אבל לא שעירי ראש חודשים זה הם לא מכפרים דעת רבי שמעון על מה שעירי ראש חודשים מכפרים תהפוך את סיון משה על טהור שאכל את הטמא זה אדם טהור שאכל קודש טמא שיש איסור לו לאכול קדשים טמאים על זה מכפר ראשי חודשים. רבי מאיר אומר, כל השעירין כפרתן שבוע על טומאת מקדש וקדשיו. גם שעיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים, שעירי הרגלים, שעירי חודש ראשי חודשים כפרתן שווה על עבירות של טומאת מקדש

וקדשיו.

בין מי שנכנס למקדש או אכל קודש בטומאה ואין בהידיעה בתחילה, אבל יש בהידיעה בסוף. בין על אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף בין טעור שאכל את הטמא כל אלו שיכינו את טומאת מקדש וקדשיו הם מכפרים אבל שעיר הנעשה בפנים לא מכפר על מי שנכנס למקדש או אכל קודש בטומאה לכולע עלמה המשנה חוזרת על דברי רבי שמעון היה רבי שמעון אומר צעירי ראשי חודשים מכפרים על הטהור שאכל את הטמח ככה אמרנו אדם טהור שאכל קודש טמא בש זה ראשי חודשים בשל רגלים מכפרים על שאין בהידיעה לא

בתחילה ולא בסוף של יום הכיפורים מכפר על שאין בהידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף כמו שאמרה המשנה אמרו לו משהו קרבו זה בזה אמרו לו לרבי מאיר אחד זה לא אמר לו רבי מאיר לרבי שמעון זה אמר רבי שמעון עכשיו אמרו לו לרבי שמעון כלומר אמר לו רבי מאיר לרבי שמעון מה שיקרבו זה בזה עכשיו אם עבד השעיר שהופרש להיות קר ביום הכיפורים ולקחו שעיר אחר במקומו אחר כך נמצא השעיר שעבד יכולים להקריב אותו לשם שעיר חטאת של רגל או של ראש חודש או להקריב

של הרגל ביום הכיפורים או בראש חודש וכן של ראש חודש ביום הכיפורים אמר להם יקרבו אמר להם רבי שמעון כן אמרו לו אמרו לו אמר לו רבי מאיר אני אני אומר לשיטתי כפרת כולן שווה אז מובן שיקרבו זה בזה כולם הפרישו לשם כפרה אבל לשיטתך הועיד בין כפרתן שבה לשיטתך כל אחד מהם מכפר על דבר אחר איך כרבין זה בזה הפרשו לד שם אותו כפרה צעיר חיצון שלא מכפורים לכפר עלהם בידיעה בתחילה ויש בהידיעה בסוף איך יקרב ברגל לכפר עליהם בידיעה לא בתחילה ולא בסוף או

בראש חודש לכפר על טהור שאכל את הטמא אמר להם מה הכוונה שהכירו את ראש חודש ברגע כן נאבד של ראש חודש השעיר של ראש חודש הפרישו נאבד מצאו אותו אחר כך רוצים להביא אותו שיהיה בשביל רגל אמר להן כולן באים לכפר על טומאת מקדש מקדשיו נכון ההפרשה זה שם עניין אחד כמה שיכולים להקרב אפשר להקריב זה בזה סוף סוף הכפרה זה לשם טומאת מקדש וקדשיו אפילו שיפרוש אותם לכפרות חלוקות בטומאת מקדש וקדשיו אפשר למה רבי בין רבי מאיר רבי שמעון רבי שמעון בן יהודה אומר משמו

רבי שמעון בן יהודה אומר משמו של רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כן שמעון מירון די שמו לא כמו אמר הוא אומר רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי שמעון לא כמו שאמר רבי מאיר לא כמו שאמר תנקבה בשם רבי שמעון אלא מה הוא אומר? סעירי ראשי חודשים מכפרים על הטהור שאכל את הטמא. מוסיף עליהן.

כלומר מוסיפים והתרים עליהם עוד יותר מעלה. סירי חטת של רגלים. זה ראש חודש. כן.

זה רק מטמא הטהור שאכל את הטמא. מוסיף עליהן של רגלים שמחפרים על טהור שאכל את הטמא כמו שעירי ראשי חודשים ועל מה מוסיפים ועל שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף אז בזה הם התרים על שעירי הראשי חודשים מוסיף עליהן שעירי חטאת של יום הכיפורים שמחפרים לד את הראש את הטמא ועל שאין בהידיעה לא בתחילה ולא בסוף ועוד מוסיף ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף בזה הם מתירים עשירי הרגלים אמרו לו מה שהוא קרבו זה בזה אפשר להקריב שעיר של יום הכיפורים

ברגל או בראש חודש או של רגל ביום הכיפורים או בראש חודש או שלג של ראש חודש ביום הכיפורים בראש חודש ברגל אמר לה הן הן אפשר אמרו לו אם כן יהיו של יום הכיפורים כרמין בראשי חודשים או ברגלים הרי שעיר של יום הכיפורים פשכפר על מה ששעירי הרגלים ברשי חודשים מכפרים עליו אבל איך שראשי חודשים כרביעי ויום הכיפורים מכפר כפרה שאינה שאלה לא הפשו לכפר על זה אמר להם כולם באים לכפר על טומת מקדש וקדשיו מספיק אפילו שלא יפרישו בדיוק אבל כמה שהעיקרון זה לכפר על

מקדש וקדשיו זה הולך עוד דבר למדנו על זה דון טומאת מקדש וקדשיו שעירה הנעשה בפנים ולא מכפרים מכפרים אמרה המשנה כפרה שמקדש בקדשיו כלומר מי שנכנס למקדש בטומאה אוכל קודש בטומאה במזיד בלא עדים והתראה אז אי אפשר לחייב אותו מלכות שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפרים מה תביא עליו כפרה זה לא משוגג אין כמובן ולכן שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפרים על שאר עבירות שבתורה, חוץ מטומעת מקדש וקדשיו, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה קריטות ומיתות בית דין מה מכפר עליהם? שעיר

המשתלח מכפר ביום הכיפורים והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ושלח אותו לעזזל המדברה. תראה איזה יופי זה הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל זה הזזל הזה כל הזמן היה מדבר על עם ישראל נתת לו מתנה קיבל שוחד שוחד כן שעיר המשתלח מכפר אחד ישראלים אחד כהנים אחד כהן משיח גם כהן גדול כולם שווים שעיר המשתלח מכפר על כל שאר העבירות מה בין ישראלים לכהנים לכהן משיח אלא שהפער של כהן גדול שנעשה ביום הכיפורים בפנים מחיפר לכהנים על טומאת מקדש וקדשיו או טולה להם על

אותם דברים שביארנו במשנה ששעיר הפנימי טולה או מכפר ושר החיצון מכפר לישראל אז בזה שונים הכהנים והכהן המשיח מישראלים שזה טולה ואחר כך הצריך המשתלח גומר את העבודה רבי שמעון אומר לא כמו שאומר תנקמה צעיר המשתח מכפר על כל העבירות גם לכורהנים כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל או תולה על טומת מקדש וקדשיו כשיש ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף או מי שעובר במזיד בלי וידוי כי אין וידוי בסיר הפנימי כך דם הפר מכפר על הכהנים בלי וידוי כשם שווידוי של שער המשתלח מכפר על

ישראל כי הוידוי של פר מחבר על הכהנים ועל שאר עבירות למה טובת מקדש וקדשה מכפר דמו של הפר בלי וידוי אפילו בדומה לדם השעיר ככה אמרנו הנה בזה גמרנו את המשנה את הדף הראשון עכשיו נתחיל את הגמרא עד פה זה בסדר מהיר יפה תראה מה זה איך מתכפרים כל העוונות עכשיו שאתה לומד את זה ואומר לך שהשעיר לעזזל מתוודים עליו עוונות בני ישראל חטאתי עביתי פשעתי כפרנן לחטאים ולעוונות שחטו ושעבו שפשו עמך בית ישראל שלוש פעמים וחוזר עליו מכפר כל העוונות שלנו של כל עמו ישראל

מי לוקח את זה עליו השעיר של זזן סמ לוקח את הכל עליו ורוקד ורוקד ושמח הבנת אתה יודע מה שאמר הזה הבן איש חי הואבי משל שהיה איזה יועץ גדול של המלך.

המלך היה אוהב אותו יהודי. יום אחד הוא נסע עם המלך לייעץ לו איזה דבר והלכו ביחד והם עוברים ב בשוק היה שמה אחד שונא יהודים והיה כואב לו שהיועץ הבכיר של המלך זה יהודי היה מקלל אותו איזה קללות וחיבר עליו שירים בקללות המלך שומע את זה אמר תראה אני מצווה עליך עכשיו אתה מגיע לבית תיקח את יצחק הוא הגנרל שיביא איתו צבא ושיחתוך לו את הלשון לחתוך לו את כל הלשון שלו שלא יכול לדבר מהיום אמר לו בסדר אדוני המלך אתה תעשה מה שאני תעשה זה

מה עשה בא לבית שלח לו מתנות לגוי הזה מה זה מתנות פינק אותו חזק זה במקום לדבר רע התחיל לדבר טוב אז הזדמן המלך אחרי חודשיים נוסע בכביש שומע אותו איך הוא מדבר יפה על היהודים אומר לו אבל אני אמרתי לך תחתוך לו את הלשון אומר כן אדוני המלך חתכתי לו את הלשון שמתי לו לשון חדשה לשון טובה הדבקתי לו אומר איך עשית נתתי לו מתנות לדבר יפה למה אני אחתוך לו עכשיו את הלשון איך אפשר לסדר לו שידבר יפה זה הסמ הזה קיבל שוחל קיבל

מתנות תראה את הלשון שלו נהפך להיות בן אדם מדבר טוב מליץ טוב בטח גמרא מאכדי תנ ממכות צדיק מה ישנדתני שבועות פ עכשיו למדנו מסכת מכות אחר כך עכשיו הוא שונה מסכת שבועות. למה? מה הקשר בין של מסכת מכות עם מסכת שבועות?

דווקא אחר מכות. למה לא תשנה שבועות אחרי מסכת אחרת? אתה יודע למה? משום דתנה חייב על הראשיים.

אחת מכאן ואחת מכאן וכן על הזקן. ועל הזקן שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחד מלמטה חדה מחייב על טרטה תנה שבועות שתיים שאין ארבע יש בהם דמיון כן מה שאני סיימתי את המסכת בזה ששניתי בפרק האחרון של מסכת מכות שחייב על הכפות הראש יש חייב אדם חייב לשים שתי פאות ואם אדם מקיף את ראשו ומוריד את את זה אפילו ב בזהתספורת מוריד את זה בתספורת כתוב על זה לו מוריד את הפאה זה לו אחת על שתי הפאות וחייב שתיים על זה אחת ועל זה אחת זה לא

תקיפו פאת ראשכם אחת על הפאה מצד זה ואחר הפאה מכא מצד דעת הרמב"ם הפאות לא נעסרו רק בתער אבל לדעת אפשר הפוסקים גם אם אדם מגלח את הפאות אני מדבר לא את הזקה את הפאות עמוקים במספריים עמוק שאין א 4 מילימטר לספוס זה גם כן עובר על הלו הזה לכן צריך להיזהר שאדם מצט פה כל האזור הזה של הפאות לעשות 6 מילימטר מילימטר ש לא מספיק לפי ההלכה ארבע יופי כן יש אומרים שש יש אומרים ארבע לא פחות מארבע הוא יודע רבי יצחק למה שהוא עות

אחרי מכות אחרי שמכות נשבע שהוא לא יעשה אז זהו אז זה שאומרת הגמרא משום דתנה חייב על הראשיים אחד מכאן ואחד מכאן וכן על הזקן מי שמגלח פעת זקנו מגלח כל זקנו אפילו קילח כולו בבת אחת בהתראה אחת חייב שתיים מכאן שתי מלכויות לצד הפנים ימין שתי מלכויות לפן השני ושתיים מכאן ואחת בסנטר למטה זה הפאה החמישית אז חדה אזהרה אחת זה מחייב עלי תרתה שחייב בפאות שתיים וחמש בזקן על הזהרה אחת חייב שתיים בפאות על הזהרה אחת חייב חמש בזקן לכן תנה התנה שנה לי

במסכת שבועות פתח בה בעניין דומה שחייב עליה שתיים שבועות שתיים שתיים אבל שאין ארבע זה מובן עכשיו מה יש שאין אחת תנ לכול הוא למה פה אב פה זה מסכת שבועות מספיק שיגיד שבועות שתיים שהן ארבע אחר כך הוא אומר לי גם כן ידיעות הטומאות שניים של ארבעה מראות נגעים שניים של ארבעה יציאות השבת שניים ש מה יש עוד פעם מה ישנה אחת דתנלה לכולהו ומה ישנה גבי יציאות השבת אומר עוד נגעים דלא תנלה לכולהו שמה גבי יציאות השבת מסכת שבת אחרי קראתי התנא אומר יציאות

השבת שתיים שאין ארבע זהו לא המשיך לידיעות הטומאה מראות נגעים גם מראות נגעים לא אמר מסיעות השבת שתיים שנה ש ארבע מסכת נגעים עוד נגעים שתיים שרבע לא אמר יותר תירוץ אמרי שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדה כתיבן ודמדה בקורבן עולה ועורד תנבי הדה דידרת תנראו שבועות וידיעות הטומאה הם כתובים בפרשה באותו פרשה בתורה כיוון שהם כותבים באותו פרשה והם הם דומים זה לזה על שניהם מתחייבים קורבן עולה ויורד גם על שבועות שתיים של ארבע חייב קורבן עולה ויורד וגם ידיעות הטומאה שתיים של ארבע חייב קורבן

עולה ויורד לכן תנלהו גבי הדדה שנה אותם מתנה ביחד כי הם דומים נאמרו בפרשה אחת ונאמרו אותו דין אותו תיקון אותו כפרה קורבן עולה ויולד ואם כן עכשיו השניים השניים הידידת תנטרה מתור ששנה שני עניינים שיש בהם שתיים של ארבע באיפה בשבועות וכן בידיעות הטומאה תנקולה הוא אמר גם שאר העניינים גם מציאות השבת גם מראות נגעים הגמרא שואלת פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה הרי הרי המשנה ממשיכה לפרש נזות ידיעות הטומאה מה אבל פתח בשבועות שיפרש קודם שבועות לפי הסדר אמרת לי שבועות שתיים ש ארבע ידיעות

הטומאה שתיים ש ארבע מראות ניגעים שתיים ש ארבע יסות שבת שתיים שנרב תחזור שבועות שתיים שן ארבע למה הלכת לידיעות הטומאה שתיים שאין ארבעה למה כן הגמרא מתרצת אדזטרין מיליו פסיק שרי להוא והדר תנה שבועוד לפי של מיליו אומר מכיוון שידיעות הטומאה הם מתוך מועטים העניינים של ידיעות הטומאה רק שני פרקים פסיק קודם את דינם ואמר קודם כל הוא יפתור את העניין שלהם יסביר אותו ואחר כך חזר לשבועות שהם מרובים העניינים שלהם שבועות אתה יודע כמה פרקים יש שישה פרקים זה סחקות צבואי פרקים זה דרי

זה שש זקסב חצי מזה כן שבע פרקים ששב שמונה פרקים שמונה פרקים שתיים של ידיעות הטומאה ושש כן ספור אין צפידרפירפינזן אחתני שמונה כן כן שמונה פרקים דפים העומר דפים עוד אחד משולש עוד ידעתי שזה פה שבועות עכשיו הגמרא מפרשת מה פירוש שתיים שאן ארבע בשבועות בוא נראה שבועות שתיים שאין ארבע. מה עם השתיים? הגמרא מפרשת כל מה שבחנו.

הנה גמרא שבועות שתיים אוכל ושלא אוכל להרע או להטיב? אוכל זה להטיב. לא אוכל. זה שתי שבועות שאין ארבע.

למה? החליפו לו טבח. היה טבח כזה טוב שאין כמותו. פתאום הביאו טבח חדש.

אי אפשר יש לך חלומות זה הטבח שלנו אתה רואה אותו בטח מה איתך הוא כל השמחות שלנו הוא עשה בהיכל דוד גם פעם בא למרון לבשה זוכר כן הלאה כן גם אתה יודע בסדר זה לא זה לא אומר שאתה זה אתה לומד תורה עכשיו אומרים שלאכול זה טוב או די אוכל לא אוכל שאין ארבע אכלתי ושלא אכלתי זה עוד שש שבועות זה דרבנן זה שבועות שתיים שאין ארבע ידיעות הטומאה שתיים שאין ארבע שתיים ידיעת טומאת קודש וידיעת טומאת מקדש טמא שאכל קודש ונעלמה ממנו טומאתו או

טמא נכנס למקדש ונענמה מני טומאתו כלומר הוא ידע שהוא טמא נעלה ממנו טמא ואכל קודש נכנס למקדש זה שתיים שאין ארבע קודש ומקדש זה עוד שתיים הוא ידע שהוא טמא אבל נענה ממנו שזה קודש נעלם ממנו שזה מקדש מה הוא לא יודע שאסור להיכנס למקדש הוא יודע אבל זה הוא לא יודע שזה בית מקדש הוא לא יודע שזה בית מקדש הוא לא יודע שזה בשר קודש עכשיו זה בשר מהבית שלך או יציאות השבת שתיים שאין ארבע שתיים הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית שתי יציאות כשאני עומד

בחוט מוציא חפץ הכניס את היד בפנים והוצאה לבעל הבית בעל הבית עומד בפנים ומוציא שאין ארבע עוד שתיים שתי הכנסות הכנסה דעני שעומד בחוץ מכניס בפנים והכנסה דבעל הבית שעומד בפנים ציטר בחוץ והכניס הנה הסברנו גם את זה יופי תן לך אחר תתכופף הנה בסדר כן מראות נרעים שניים שהן ארבעה שניים מה הם אמרנו שעת ובהרת? הבהרת אמרנו עזק השלג והשאת כצמר לבן שאין ארבעה שכתוב ספחת נספח אליה זה בתולדתה בהרת בתולדתה בהר בתולדתה התולדה שלה זה סידה אחד והשאת תולדתה כקצה זה מה שדבוק לבצה

זה לא הקריפה בחוץ זה מה שדבוק לא קליפת ב קרום ב מה שדבוק לבת כן זה זה זה מהני מתניתין לא רבי ישמעאל אי רבי ישמעאל אם תאמר משנה כשיטת רבי ישמעאל אמר אינו חייב אלא לעתיד לבוא זה חייב לא עובר על השבועה אז זה לא ארב על רק על העתיד לבוא. למה כתוב להרע או להתיב? לשון עתיד משנה של המשנה שלנו משמעה לא כמו רבי ישמעאל.

אמרנו שבועות שתן שאין ארבע. שאין ארבע אכלתי ולא אכלתי. הם שבועות על העבר. הוא אומר לא רק על העתיד.

אוכל. לא אוכל. רק זה. אבל על מה שעבר לו והמשנה שלנו אמרה שתיים שאין ארבע הלאה תודה רב עוד אז אתה רואה שהמשנה לא רבי ישמעאל רבי עקיבא עכשיו ראינו לא רבי ישמעאל היא רבי עקיבא אמר על העלם טומאה הוא חייב ואין הוא חייב על העלם מקדש רבי עקיבא אומר שכשנעלמה על העלם טומאה נעלם ממנו טומאתו ונכנס למקדש או אחר קודש אז זה חייב אבל לא חייב עליי מקדש זה אנחנו מרבים גם מקדש שהוא יודע שהוא טמא ונעלם שזה מקדש ונעלם שזה קודש על העלם מקדש

על העלם טומאה הוא חייב לאלם מקדש ונם שזה קודש שזה מקדש במשנה אמרנו שתיים שאין ארבע תירוץ היא באתמה רבי ישמעאל אם היא באית רבי עקיבא אם תרצה להגיד לך משנה זה רבי ישמעאל איך תרצה אם תרצה להגיד לך משנה רבי עקיבא איך אם הייתי עם רבי ישמעאל מיני חיוב מאנה פתאום מה שאמרה המשנה שבועות שתיים של ארבע לא כוונה למנות את למנות את השבועות שמתחייבים אהיהם קורבן רבה לא שן ארבע אלא שבועות על העתיד לבוא זה חייב ומהן פטור זה שבועות ש של עבר כדעת

רבי ישמעאל שהוא לא חייב רק על העתיד הכוונה של המשנה למנוע את השבועות יש מהן חייב יש מהם פטור היא ביתים הרבי עקיבא מה שאמרה המשנה ידיעות התמה שים שן ארבע לא התכוונה למנו בנות את הידיעות שחייבים עליהם קורבן עולה ויורד אלא מהן לחיוב נעלמה ממנו טומאה ואכל קודש או נכנס למקדש זה חיוב פטור נהנה ממנו שזה קודש או מקדש ממהבן קורבן קורבן לפתור מהמ דוכה איך אפשר לפרש שהמשנה מנתה אופנים שפטרו מקורבן הדומיה דמעות נגעים קטני כולהו לחיובה אףחנמ כולהו לחיובה אמרנו שתיים שאן ארבע

בשבועות ובידועות הטומאה דומיה דמאות נגעים בדומה למאות נגעים הם נשנעו למה כולם בסמוך זה לזה מהתם נגעים כולהו כל המראות לחיובה כל נגע כשיתאר מהם המצ צורה צריך להביא קורבן טהרה גם בשבועות וגם בידיות הטומאה כולני חיוב אתה מתרץ לי ואין לי חיוב מאין פיטול אי אפשר להגיד דבר כזה למדתעות הטומאה דיומ דמאות נגעים אתה לא יכול עוד הפקרות עזר הקושיה מה נה המשנה שלנו לעולם רבי ישמעאל אפשר להעמיד את המשנה כ וכי וכי לא מח וכי לא מחייב רבי ישמעאל שעבר קורבן אבל מלכות חיוב

מחייב אתה צודק כולם לחיוב וזה רבי ישמעאל מה שלא מחייב רבי ישמעאל שעבר זה רק קורבן משוגג קורבן עולה ויורד אבל מלכות מי שעובר במזיד ויתרו בו מחייב אותו מלכות אז מה ש אמרה משנה שבועות שתיים שאן ארבע שתיים על העתיד שאין ארבע לשעבר מדובר בעובר איסור שבועת שקר במזיד בעדים והתראה שחייב מלכות בשבועה לשעבר וגם נשבע לשקר לשעבר לא עשה מעשה רק נשבע בפיו זה עבר על איסור שבועת שקר למה לדעתו לו שאין בו מעשה אין לו קין עליו אבל בכל זאת סובר רבי ישמעאל

שכאן לוקין הוא כדרבה הרי למעשה אליו שהם במעשה לא לוקין עליו פה לוקין עליו כדרבה דעת רבה לוקין על שבועת שקר לשעבר דאמרבה בפירוש בת דמרבה בפירוש רבתה התורה שבועת שקר דומיד שבועת שעב מה שב לשעבר אף שקר למ לשעבר יפה כדרבה כמו שאמר הבא שלוקין על שבועת שקר אומר בפירוש ריבתה תורה שיהיה חייב מלכות על שבועת שקר זה דבר שלא ניכר אם הוא אמת או לא שאין בו מעשה דומיה זה שבועת שו דומה לשבועת שו היא השבועה מה זה שו אומר נשבע על איש שזה

אישה אדוני זה איש היום זה לא נורא כל כך ככה וואי וואי וואי וי או על האבן שזה זהב חייב מלכות שבועת שקר זה חלכות זה שבועת שר שבועת שקר כתוב בפסוק מלמד שלוקי השבועת שו כתוב לשו שני פעמים מזה למדה התורה שבועת שקר בלשון שו מה שב לשעבר הרי נשבע על עמוד של אבן שזה זה של זהב זה לשעבה כל זה שנשבע זה אבן גם עכשיו זה אבן ועבר על השבועה מיד שיצא מפיו גם שבועת שקר נמה מה שחייבה התורה מלכות ונשבע לשקר זה דווקא

לשעבר כשנשבע אכל לא אכל או נשבע שלא אכל והוא כן אכל אז בשעה שנשבע יצא מפ שקר לשעבר ועכשיו זה מסתדר עם ידים רעים בשלמה אכלתי ולא אכלתי הנה שבועה שאיזה שבועות לשעבר אז חייב מלכות במזיד אני מבין כדרבה שג שלא אוכל ואכל נמ שיש בו מעשהו גם שנשבע שלא אוכל ועבר על השבועה ואכל מעשה זה מובן שחמלכות למה זה שיש בו מעשה למה בשעה שאכל עבר לא תשבעו בשמ שקר באכילה זה מעשה אלא אם נשבע אוכל ולא אכל המי המי אין בזה מעשה למה לוקה

שאין בו מעשה הוא למה הוא יושב ולא עבר על הוא לא אכל אז למדנו שבשבועת שו חייבו מלכות אבל שבועה על העתיד אין לנו אלא שלוש שבועות שלוקין עליהן.

אתה לא יכול להגיד שתיים שאין ארבע. בסדר. טוב, אני אראה אותך כי הלכה מצוונך השם יצליח את כבודו בכל יקדש שם שמיים בעולם. אמן.

אז מה יכול להגיד שתיים שוש? הוא הולך לכבר למרון אות כן לך אליו תן לו את זה לו שיהיה איתו אחר כך אני אראה אותו אני אתן לו שיהיה איתו שם לא הביתי איתו לפה כסף לא הביתי איתי כסף קצת איתו לא צריך זה מסמ שמ אז מה זה שתיים שאלה א לא מסתדר בשלמה אכלתי ולא אכלתי אני פה נכון כן כן משתמ אכלתי ולא אכלתי זה שבועות לשעבר מובן כדרבה גם נשבע שלא אוכל ואכל המ שיש בו מעשה אלא אוכל ולא אוכל אמרתי את זה

המי לא שאין בו מעשה הוא אז כמה אז יש לנו שלוש שבועות איך אתה אומר שתיים שאן ארבע זה לא ארבע שלוש כסבר רבי ישמעאל לא שאין במעשה לא קין עליו הנה אה אז בכל שבועת שקר בין שעבר בין על העתיד אפילו שאין בו מעשה לוקה אז גם אם אמר אכלתי ולא אכלתי לו כה יחי קשיה דרבי יוחנן עד רבי יוחנן קשה אם אתה אומר שמדובר במשנה חיוב מלכות וסתם לנו התורה שלו כין עליו שבו מעשה אז אז כאשר על רבי יוחנן עד רבי יוחנן למה

רבי יוחנן הלכה כשתה משנה והתנה שלנו אמר סיכם שהלכה הלכה היא שלוקין עליו שאין בו מעשה ככה אתה סותם את התנא ואיתמר בסדר את איתי ויתמר שבועה שאוכל כיכר זו היום ועבר היום ולא אכלה רבי יוחנן בן רשקיש דרבו אין אלוקי רבי יוחנן אמר אין אלוקי למה עכשיו מה הטעם רבי יוחנן אמר אין אלוקי למדנו את כל זה למעלה רבי יוחנן אמר לאלוקים שום דבן אליו שאין בו מעשה לא עשה מעשה בכך שלא אכלת כיכר לא שאין בו מעשה לא לוקין עליו כל שאין בו מעשה

אין לוקין עליו כי שאמר אינו לוקה אתה יודע למה התראה צפק התראה שמת בו שאוכל היום את הכיכר כדי שלא ידכה אז זה התראה ספק ספק אם יעבור על ההתראה או לא אז בהתראה ספקש שמע התראה ולא כי היא לא התראה אתה שרבי יוחנן סובר להלכה שלא לוקים עליו של בו מעשה ולוקים סתם המשנה אז זה סותר למה שאמרת הלכה כיסתם משנה אומר רבי יוחנן סתמה חרינה שקח מצא משנה אחרת סתם סותמת שלא לוקין עליו שאין בו מעשה ולכן ולא כפי הסתם של המשנה את המה

טוב איפה אתמה הנהתמה מה דתנען אם זה משנה בעניין קורבן פסח שמה ראינו מי ששובר עצם בפסח טהור טהור לוקה כמה שאמרה התורה ועצם לאותברו בו אבל המותיר בטהור מותיר בשר טהור וכשר שקורבן פסח נגמר זמן אכילתו אסור לא תטירו ממנו עד בוקר אפילו שובר עליו לא תותרו ממנו עד בוקר והשובר עצם בטמא קורבן פסח שטמא אין לו לוק 40 אז כל שכן שמותיר בשר טמא שאסור לאוכלו ואין איסור להתירו לא לוקה אז שבימה הגמרא מנסה איפה מסת משנה שלמד רבי יוחנן שאין לוקין עליו שאין

בו מעשה משנה מהשובר בטמא כדכתי עצם לא תשברו בו בוא בבשר ולא בפסול זה בוא בכשר סליחה בכשר ולא ולא בטמא ולא בפסול בטמא הוא פסול אז השובר לא עובר עליו אבל המותיר בטהור מה היטעמה לוקה למה לוקה הרי עובר בליו משום דבלו שאין בו מעשה כליו שאין בו מעשה נוכים עליו אז אם אתה רואה שאין בו מעשה זה הסתמע למה שאין בו מעשה לא נוכין עליו ממי מי אמר מי דרבי יעקובי דאמר לו שאין במעשה נוקין עליו רבי יהודה היא משום דב כתוב לי תן

עשה אחר לא תעשה עליו הכי פה יש עשה מה נותר ממנו עד בוקר מה יש תשרוף העשה הזה מנתק אותו ולכן לא דתניה יש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי יעקב איפה דתניה לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו מנו עד בוקר באש תשרוף בא כתוב יתן עשה והנותר ממנו באש תשרוף אחר לא תטירו ממנו על בוקר אחר לא תעשה לומר שאלוקין עליו לא תטילו אז מי אמר לך זה דברי רבי יהודה רבי יעקב אומר לו מן השם הוא זה לא זה הטעם אלא עיקר הטעם משום

דאבן עליו שאין בו מעשה בם שאין בו מעשה הן לוקחים עליו מי אמר לך אלא ה איזה סתמה זה לא יכול להיות צתמה זה אולי דין מה מי אמר לך רבי יעקב אולי דין מה רבי יהודה אלא הי סתמהשקע הנה מה מצא רבי יוחנן שלא לוקין עליו שאין בו מעשה זה שנינו את זה פה בפרק שלישי מי שנשבע לקיים את המצווה ולא קיים פטור מה שבועה שלא אוכל כיכר זה שבועה עוד פעם חזר שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת מה שעבר על השבועה הראשונה

לא חייב על השבועה השנייה למה על ידי שבועה הראשונה כבר הכיכר הזה היה מצווה שלא לאכול את הכיכר השבועה שנייה היא שבועה לקיים את המצווה שאין לא חייבים עליה זו זו היא זוהיא שבועת ביטוי שחייבים מכות אבל שגיגתה קורבן עולה ויורד אז היא חייבים מכות אבל אוכל אוכל ולא ולא אכל לא לקה כלומר המשנה שמה ממשיכה בשבועה זו שנשבע שלא יאכל ואכל איש שבועת ביטוי חייבים על זה דונם מכות ועד שגת הקורבן עולה ועורה אז מדקת גמראה דווקא שועד זו שכמר ביטוי שעובר עליה עושה מעשה

היא דחי במזדונה כרת משום שיש לו לב שיש בו מעשה אבל מי שאומר שבועה אוכל ולא אוכל שלא עשה מעשה לאכה אז כיוון שאליו שאין בו מעשה לא לוחקין עליו פסק רבי יוחנן כשתה משנה זו מכדי היסתמה והסתמהזה דעבית כיסתמהבית כסתמה והרי מדי הרי משנה שלנו שלמדנו להב שאין בו מעשה לוקין עליו משנה הביאה את הגמרא לעין שבועה שלא אוכל שלמדנו ממנה שלו של בו מעשה לא לוחקין עליו סתמה היא מה ייחזה דעביד כיסתמה כמו המשנה הפותרת להביד כעסתמה שמחייבת למה הדיב את המשנה הזאת שפותרת

כן ולתעמיך רב גופה איך סתין לנחה ריבי תעמיר אתה אתה לא יודע מדוע העדיפה המשנה העדיפ את המשנה היא יש להקשות יותר רבי גופה שהוא שנה לנו את המשניות איך סתינן אחה אחי והכה אחי פה לוקין עליו ש במעשה ופה לא לוקין עליו ש במעשה אלא מעיקרה סבר ליו של בו מעשה לוקין עליו הוא סתמה והדר סבר אין לוקין עליו הוא סתמה ומשנה הראשונה לא זזה ממקומה מהתחלה אלא ודאי מעיקר הסבר לא ש במעשה לא קין עליו וסתם אותה במשניות אחר כך חזר בו וסבר שאליו

שאין בו מעשה אין לו קין עליו סתם אותה בפרק שלישי ואפילו שחזר בו ממה שאמר במשנה הראשונה ש שלו קים וחזר בו משנה לא זזה ממקומה מי שיש לו מבין ולומד הוא יבין שהמשנה השלישית מאוחרת יותר ושם חזר בו כן שו מעשה לוקים אין לוק המשנה שלנו במהקים כרבי ישמעאל המשנה שלנו הוא מלכות ומה אם היא מתהת המשנה כל זה למחר עכשיו זה לא טוב לא תכף תגיע אה זה יציאות השבת זה חשבתי שזה התחיל לבד עד פה בסדר יא טוב היית לא נורא אפשר אפשר

כן כן מבחל מהרצל משה אני רוצה אתה תעשה דבר דבר במבחן בוא נראה היא לא הראשונה אבל לא חושב שנעשה תכתוב את הד את השם יש לך את א זה הבאתי לך כבר את הנה קח עוד אחד יאללה לא חשבתי סתמק המשנה במקום אמרו לי משהו שו של מעשה מי ששרט 15ות מה זה זה מכות אני רואה מי ששרד 15ות על אותו מת בוא הנה אתה ס חפש תאכל כבר תהיה עסוק בזה בניכול עסוק בלמוד לא היה כתוב הוא סתמה אה כתוב סתמה הוא סתימה סתימה

זה עמיות תשמע שמי ששרט 15ות על אותו מת כמה מלכויות מתחייב חמש תכתוב חמסה הגוזה שערות בשבת מה השיעור של שערות שמתחייב ובאיזה אופן ניקולע עלמה מתחייב אפילו על גזיזת צערה אחת למה שתיים צערה אחת בח לא לקח כמה כמה השיעור קודם קודם כל 12 לא כו פי הזוג שהם בצערות אם לוקט לבנה מתוך שחורה חייב אפילו על אחת לא פי הזו זה מחלוקת אם זה שתיים או יאללה רק לעיראקים לצו הסורת בגופו מרוב צער על זה הפסיד כל רכושו האם לוקה לא למה מאיפה אתה

יודע זה הנפש לא נחמדש בנפש המגלח כל זקנו בתער כמה נביא מתחייב מכל מחלוקת כן חמש ש יצחק כמה כמה לרבי אליעזר אחד חמש הוא אחד לרבנן חמש רבי אליעזר קוקו כמהסוף אותה לא משעמם אותי המחפה קראיים כולו כאח המחפה כעיים דהיינו שהזרעים היו על האדמה והוא מכסה אותם בעפר האם חשוב זורע כלעים ולוקה או לא כן זורע רבי עקיבא פטור שותה בן רבי עקיבא רבנן מחלוקה מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי עקבא לוקה לרבנן כמה אין בכלל על שבועות לא אחד לא לא לא זה השבועות

לא לא כי זה היה בשבת פה מני כמה ש ראיתי הרב מילצקי הוא שאל רק על רק על שבועות שש שאלות שאלות ששאלות רק על הדף פחד לאומדים הרב לאומדים איפה כמה איפה אתה בו עוד לא למדתי כמה מכות נותנים בכל מלכות ומניען לרבנן 40 ממש 40 חסר אחד לא לרבנן 39 וכך הלכה ולרבי יהודה 40 לרבי יהודה 40 כן מה לא הוא לא יכול לקבל 40 מהכלה אחיך אחיך ישפך אותו אז למה לפי רבנן 39 כתוב 40 מה זה כנין שסמוך בפס כתוב 40 רבנו

40 לא רבי יהודה מספר 40 כתוב 40 מספר 40 יקר יהודה 40 במספר 40 זה לרבנן לרבי יהודה ממש 40 גב לא בטן ג שצ שני 40 ממש הגב ככה אלקטון של החמור שיוצאים בבטן כן אחד בבטן שני ב אתה קטן רבנן שש אתה קטן לא צריך כזה לא פח צזכים הרב בתשובה ב מה בתשובה בלא פי הזו הגמרא דף עמוד ב אמרה לא פי הזוים לרבי אליעזר אחד זה מחלוקת מפור אב כמה זה הם לא הפי הזו שתיים או אחד רבנן שתיים ורבי אליעזר דף

כ עמוד ב 100 בכתפיים זן מה זה בכתפיים ואחד מאחורה הולך לבטן כן כבוד 100 100 קרא הלכה הלכות הלכות איפה מה כן אנחנו הלכה י חוד ציצית סימן ח הלכה יני זה מראה מקום זה סימניה תן בואנה בוא קח אומר כן הוא אב לא אכפת לו מה נעשה אומר זה לא תלוי בי זה בא זה לא בא מהעשה קח ש לך כוח להתקשר אם לובש טרית קטן בעוד שאין ידיו נקיות ידבשנו בלא ברכה כשיתול ידיו ימשמש בסוסית ויברך עליו או כשילבש טלית אחר ויברך עליו

יכוון נפתור גם את זה ככה אנחנו עושים ואין צריך למשמש בסוסית של ראשון תמיד אנחנו הטלית קטן לא מברכים נופשים אותו מחוים לפתוח בתלית גדול את התלית חתן שישי שאתה מחליף כך יום שישי גם לא אני בא פה בצהריים מברך על תלית גדול אז מכוון נפטר אותו בזמננו כתב המשנה ברורה שנהגו לברך על טלית גדול ולכוון לפתור בזה את הטלית קטן והכי עדיף טווה ממה שנוגין איזה אנשים שמברכים על התלית קטן ותכף מברכים על תלית גדול שקורים ברכה שנה צריכה ועוד אפילו אם הפסיק זמן מרובה

בן תן קטן לגדול כמה פעמים אין רבי לברך עליו דין אין פתוח רובו או דה הוא קטן מלא בע כן ככה אנחנו עושים נגמר אפילו שיש לנו תלית קטן גדול ו איזה סי י אז אז לגבי חינוך של א של קטן צריך רק שבח ילדים לא ילדים קטנים תן להם שב שברכו שטה תלמדו אחר כך זה טוב שרגישו מה הם נפשים קדוש מתי הנפשים קדוש רק זה צרפתים לאש לא נותן נותנים כבר נחלשים בזה זה אפילו אשכנזים פה שמים תלית לילדים כאלה עוד עיקר מצווה תלית

קטן ללבשו על ברדיו שומע מה אומר ברן כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות ואני אומר כן כתב במשנה ברורה אומר כתב בכתבים איתא שטלית קטן בשו תחת בגדיו על כל פנים צריך שיהיה ציות בחוץ ומצא בין הגויים מכניסים תחת בגדיו אותם המשימים הציצית במכנסיים שלהם לא יודעים שמעלימים עיניהם ממ דכתיבוריתם אותו וזכרתם עוד מבזין הן מצאת השם יתברך תראה מה שהוא אומרח זה היה מקובל בבן איש חי כתב שכן הוא על פי הארי שהיה לובש תלית קטן למטה משאר בן בושיו והושים שבין ספרד ש כן כתב

באור לציון וסף שבני ספרד יש להם להצניע ציון טע בגדיהם ולא להוציאן כתב שכאן דעת רבנו עזרה עטיה ושבן ספרת שמוציא ציציות יש לכות מוציא לעזונים כן כתב בחו דעת אפילו ששולחן ערוך פסק כיוון שנבש על הבגדים מעל הבגדים מכל מקום משמע שהמנהג להכניס את הציות מתחת הפגדים מוציא לחסים הם לא הוציאו בחוץ אתה תוציא זה מחזק כן בחור ספרדי שלומד בצשבה אשכנזית אם רובם אשכנזים לא ישנים מינהגם גם בחור שגר במקום שאין הרבה שום ר תורה כן בע תשובה הוא שוציא ציציות בחוץ עצמך טוב

בוא נראה לאט לאט עוד כן לא מה נעשה עם הציצית בחוץ? טוב, אנחנו לא למדנו לא לעשות בחוץ. הרב שרעבי הציציות שלו היו מתחת לגמה.

אה, אבל הוא היה שמה לה בגד. איזה בגד? התחתון כאילו היה לו בגד שצלימה. מה זה חסד?

מה? זה ממש עלזה כאילו כן זה ככה יופשי. אבל לא הרים בחוץ לא גם הרב כדורי לא רואים כן אומר שצריך להוציא כמה פעמים ביום סתכל הרב כדורי היה אומר איך אתה יודע כן יכול שער כבות לא הוא מוכיח כך כן אם יש לו כמה בדים של ארבע כנפות כולם בציצית ואם למשל כולם בלא הפסק והיה בדעתו מתחילה על כולם לא יברך אל ברכה אחת ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת אחת והוא הדין אם לא היה בדעתו מתחילה על כולם הבק מפסיק ביניהם לכן

פשט הראשון צריך לברך על החזור לברך שחורב קר ת לבוש במקום שתבש סוודר תלבש עוד טרית טלית אז אתה מקיים עוד מצווה ועוד מצווה כך הם היו עושים בקורדסטן מה הם היו עושים יש להם תלית מצמר לשים 1 ש היה פה הרב שטיינברג 18 ציציות הוא היה הוא היה רזה היה נראה גדול כן גם פה היה רבי מיכאל גם היה לו כמה אור יכול להיות כן מאיר אתה לובש כמה ציציות לא אני לא הרב שתיים אני לא הבנתי למה שמונה צל כן לא יודע למה חי

כנראה היה אה הרבה יותר הרבה יותר הוא אומר כן מצווה, עוד מצווה, עוד מצווה אפילו אפילו 100 אומר יכול ללכת איך היה הולך לא יודע מה אני רשמת שדש הרמב"ם יש לנו כן כל הסדר ככה יהיה גם בלי נדר במירון יש חוברות אהבתי שישי שבת פרק הלכות גנבה מישהו הביא לי את זה? הם מביאים את זה בדרך כלל לפה קשה להם להגיע לאיזה אז יכולים להתקשר פעם ראיתי את הנה שלהם על יד פורת יוסף אמרתי לו אתה יכול להביא לי את ה שלנו אמרתי אסור לקנות

מן הגנב החפץ שגנב גנב איזה אסור לק ממנו ועוון גדול הוא שהרי מחזיקי זה עוברי עבירה וגורים לו לגנוב גנבות אחרות שאם לא ימצא לוקה שאם לא ימצא לוקח אינו גונב על זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו שותף לפשע הגונב הוא מוכר ולא נתיישו הבעלים ואחר כך הוא קר הגנב הוא בא יודעים שזה החבד שמכרו פלוני זה הוא גנבו בפנינו חוזר החבץ לבעליו והבעלים נותנים ללוקח דמים ששקע לגנב מפני תחנת השוק מה יעשו והבעלים חוזרים ועושים דין עם הגנב ואם גנב פורסמו ולא לא עשו

בו תקנת השוק ואין הבעלים נותן לוקח כלום אלא חוזר לוקח ועושה דין עם הגנב מצא מן הדמים ששכן לו יופיג שמתקן אתסל הגוי אז הוא עוזר לג מה מה מי ש הולך אצל הגוי שסבר לו כל מיני חלקים אז הגוי בדרך כלל גונן אותם אחר תעג אלא מילהך ולדן ולא זכנב עד רבי נעזר מדרש הברך את אדוני בכל עת תמיד תהילתו בפד צריך בריכת מטח בשל בפתי דעד אמר ברכה את אמר ההוא רשע ההוא דרגלה אחן ברכון דקה מברכ בכל יומה איתברך להו דרגע לה מניו

דעתבר מבורך דו תבר דרגל ועדנוכי קר עקר מניו דתחד בהופר לפומע מושע קרקו אנגילה דרג חובין מסברי בטעבדו בני תעביד רם היא תחלה אותם איבון מיד וילכו זקני מזק מדם דלמנה אינו חרש בידו להתעב עליו ואמר ואל תיעקב כיך אני אבל עד כאן אתה אתה מוז אהרון דדעמה עמה קדישה משה בשעת רחמין על ישראל מה כתיבים ואם ככה את עושה לי אורגני חרוג כמוה אבל אחי אמר משה דרגה אחד לי תראה אתה וגן דלתשו ממך הדיח את אחו בישראל את שתצלון מעלמה שתשמח בהתעבד מיני אכי

את עושה עכרה שמדח את עקר ועדה אמר יהושע לבטר מה תעשה שמך גדול בדי שמה דעקר סודה דכולה אתה הוא השם ומשה עבד קודשה ברולה אמר לה אחי ידעתליה וחגרים ואתה דבד יעקב כל אחד כיך אני אוקיינ כי איתי אתה לא כתיב אלא כי איתך אני כעסקה בכל הגויים כל הגויים עסק כלה רבנו מה אמר רב קדמה אמרחיק ישראל כמה וכמה גלון פשר כמה בשין גרים לו חיקו ישראל גרוע מה כלה דוחקה רפיון גרביש קם וכי תחזון דר כל רפון ולא דחיקו דבר על מגרים לרשון

לבד ולא דחיקו כל כי חלה ונחתה שמעת ישראל חיקו כל מן כל אל ישראל כלים דחקלה ישראל דבר דחיקו ועקוים בצוכה דודפ סוכת שלום מין דעבונות רפיון צרה בצוקה כלה ברפיון כמה דבן בקדמית דעסך להכל הגויים לא עשך להתחז לך דחי כבד מתז מנסגין וד קלה וסרתיך למשפות העיקר בסרתיך במשפט לא לה דורש דינסתך משפט אלא כתיב ש משפט עמו והוא וקדים קודשך ישראל עדנה מהכל שעת משתה קודש ביך ישראל זער זער בכון זמנה וזמנה כון דר ודרה בגין יעלון דדינה רבה חיון מת לא דינה

ענקה כמה בן בדיני עבוד עבודה זרה עבד כל משורת הדין בזמנה דע שרמין מה יעבד קדשברך פטרופעשו ויתן חובון ישראל דינה קדושה בריך דסה ועל כל חובה וחובה לכה ונקה בייסורין זער זער ודונן הקה בייסורין גן כך בדינה דקשות לא ענק ועלמה בדינה בתשבת ייסורין זער זער כתום הקטונת כתוב כולם משפטו אדו אלוהינו שקטירו אבותינו לפניך עד כתורת הסמים מן שבית המקדש קיים כאשר סביב על משה נביא אך עכשיו יש לרב גם אתמול היה כך כתוב בתורתך בחדר שמה ויאמר אדו אדוני אין משה קח לך

סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה ויאמר אדוני אל משה עליך מים מטף שחלת וחן בינה סמים עוד עונה הזקה בד בבד סמים נטף ושחלת חל בנסמים ולבונה זכה בת בבד יהיה יהיה בבת בת זקה ובנה ויאמר יהיה בבת בת זקוב ויאמר יהיה בב בת בדו שו דשבה דשבה ועשית אותה ככ שר ממנה דך ונתת ממנה מועד השם שמר כל חדשים תהיה לכם עליו כ צמים בבוקר בבוקר תיבות אין הרבה מס תמיד פני אדוני לדורותיכם רבנן תום הכתורת קצת 368 מבה 365 כמנה

בכל יום חצו בבוקר ב שלושה אני מתרים שמהם גדול מהם חזן זה מרטשת בערב יום הכיפורים כדי לקיים מוסת דקה מן הדקה 11 סמנים היו בא ואלוהן הסורי והסיפור חנה עולם שני מורעם שק שיש 16 מניח שצר כלפה שכבר כמעתי מלחש בינתן הבבלי אומר אף כיפת הידן כל שם נתן בה דבש פסל חצ חי מדה בן שמעון בן גמליאל אומר הצורי אינו אלא שרף הנוטף מעצב שנבא כדי לשמה הוא בא כדי שתזר לו מרגליים פינ שקדש הכבוד תני רבי נתן אומר שהוא שוח אומר דקט הדק

בני שהכל יפה חצי כשריש רביע לא שמענו אמר רבי יהודה זה הקנן אם כמדתה תבר כפרה אחד ששמעון 70 שנה שעודת בחור טוב של דבש אין אדם יכול לעבוד חול למה אין מערבין בדבש פני שהתורה אמרה ככל סבקטו מנו שאל אדוני ויאמר עליהם ישראל אם כן אפות עשו קחו מזמרת הארץ בכנכם ורידו לאיש מנחה מעד צורים מעדבש נכות לות בוטנים שקדים ויאמר עליהם ישראל אבוזות עשו כחו מזבז לכם לא יש מנחה מעד צורים מעל דבש מבכלים יאמר עליהם אם כן פזות עשו חו מזים שנחה רע

צורי מעדבש נכות לות בותים מושכנים ויקרא משה חוזקני ישראל ואמר עליהם ישכו לכם צון שפיחותכם אותו הפסע קחתם אגודת אזורתם בדם אשר בסף והגעתם למשמ שתמזוזות מן אדם אשר בשרם לא תצאו יש מפ פתח בוקר ועבר אדו מצת הדם על המשקוב עד שתיים מזוזות חד הפתח ולא שכבתכם לנגוף שמרתם את הדבר הזה חוקך בניך אדוני היה כי תבוא אל הארץ אשריתן בניכם כאשר דבר שמרתם את העבודה הזאת והיה כירוכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זה פסחו בתש בנו כפת מצרים בתנו צין קוד העם שתחבו

היה עש את המנורה זהב טהור כשה עשה את המנורה ירכה וקנה גביעיה כת מני ששע קנים יוצאים מצידה שלושה קני עורה מצדה אחד שלושה קני מצידה השני שלושה גבים שוכנים בגניח גדול שלושה גבים שוכנים בגניח גדול פרח כן אין ששתקנים יוצאים מן המנורה במנורה בעגבים שוקנים כתוב כתוב שני הקנים ממנה וכף טוב שקנים צ ממנה כפתור מורס דרות שבעה ככה אמר אות זהב טור כיכר זהב עשה אותה ואת כלי אדוני שעני גד אדוני שיענגן חן מעשה על דרכה על פח שמראה שנ כן עזר ויאמר משה

נהפ עליהם צח כן קרון יתן בין המתים מגפה נעצר ויאמר משה אה כמ תעליש עידה הפה עלים כצ חצר ויתן עמוד בן המתים ואין החיים פתח צ ויאמר משה כת אמרת על משה בגפה אשרך לי צר בן זך אשר עוזרנן לבוקר חזך מסגר צר בנו היית כחוק עוזך שר עוזר בבוקר צר וסך השיר אלוהיםך אלוהים כיפש כן כתבז אלוהים חוננו דעתו עמישה כנו אלוהים אלוהינו לכן אותו כל הארץ ויעמוד פנחס ויפל עצר המגפה ונועם אלנו עלינו עשהנו עלינו יושב בסתר עליון בצל שדי יתנונן אומר אדם

עש יציא לך קושת בדוריתוך עשיתי הוא יצך פה לוך אליך רק בעניך תבין בשביל כי אתה אדוני מעשה להות תאונה בדיגו עמו אנוכי בצמצא צמפה מהס כתוב לאב כפ פרסך לא תרא לבית משלך כל ביתע והדר נבושה תשקר פיה פתחה בחוכמה תורת חסד על לשונה צופיה לכות בתשרב על מסגב לנו שעמלך יעולם וכשנים קדמוות בכבד רינת עמך סגבנו גיבורד יהי רצון לפניך וסופי תפות וחילוף מעמ שמר שברך אבותנו הקדושים יעקבון ויוסף דוד ושלמה הקדוש דע עלמה יברך ידון זכון גם אותם שמאזינים דרך הפלאפון דרך עלי

השם ברך אותם כל הברכות והישועות שפע ברכה צחה ישועה חיים טובים שנים ‏M.